היום הרבנים כבר מתביישים באגדות של קודמיהם ולכן הם אינם מרבים ללמדם בישיבותיהם. קשה לדעת מה הייתה ההשפעה על עולם הישיבות אם התלמידים היו נחשפים לאמונות הטפלות שמציפות את ארון הספרים שלהם:

בר הדיא היה פותר חלומות

הזיכרון ההיסטורי של הרבנים

חכמינו זכרונם לברכה מעולם לא נתנו לנאיביות, דלות הידע והיעדר הביקורתיות לחצוץ בינם לבין המסקנות אליהן הם שאפו להגיע. לעזרתם תמיד באו הסיפורים ההיסטוריים שהם המציאו לצרכיהם, למשל, המשנה שנערכה על ידי רבי יהודה הנשיא (ששייך את עצמו לשושלת בית דוד) רצתה להכשיר את המלך רחבעם (בנם של שלמה המלך ונעמה העמונית) ואת דוד המלך (נינה של רות המואביה) וקבעה 'עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, אֲסוּרִים, וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם, אֲבָל נְקֵבוֹתֵיהֶם מֻתָּרוֹת מִיָּד'. האמוראים עזרו לקודמיהם לבסס את טענותיהם באמצעות סיפור חסר כל שחר ממנו ניתן להסיק שהעמוניות והמואביות אכן הוכשרו מייד בבית דינו של שמואל הנביא ולכן אבותיו של דוד המלך היו יהודים כשרים ואין דבר המונע ממנו להצטייר כצדיק מושלם ורב מופתי.  

(קרא עוד)

סיכול ממוקד למיתוס רבני

משנה חסרת כל כוונות זדון, שאינה שונה מהותית משאר חברותיה, מצפינה בחובה סתירה קשה לאחד המיתוסים המרכזיים ביותר של הדת הרבנית. רבי שמעון בר יוחאי מצהיר במפורש שבידיו הלכה שהגיעה אליו בשרשרת המסירה של התורה שבעל פה ובכל זאת, בניגוד לתכתיבי המיתוס, הרבנים מחליטים להתעלם משמועתו ולאמץ הלכה שמסתמכת רק על סברות אנושיות. פסילת ההלכה של רבי שמעון מעוררת שאלות מטרידות לגבי מהימנותו של מיתוס ההתגלות והמסירה, מעלה ספקות לגבי תקפותן של כל ההלכות הרבניות ופוגעת אנושות באמינותה של הדת היהודית כולה.

(קרא עוד)

'שהכל נעשה בדברו'

הרבנים אוהבים להטיח סיסמאות מבלי להיעצר, ולו לרגע, כדי לחשוב על משמעותן. לשם דוגמה, הסיסמה 'שכל נעשה בדברו' אמורה להבליט את גדולתו של האל ולהעצים את מעמדם של נציגיו עלי אדמות אבל אף רב לא נתן את דעתו לכך שאם 'הכל נעשה בדברו' אזי האל גם אשם בכל פגעי הטבע והמגפות שגרמו במהלך העידנים למותם של אנשים רבים מספור. במאמר זה אני חושף את פשעיו של האל, מראה שבני האדם החלו להשיב לו מלחמה שערה ומנבא שהאנושות תמצא את הפתרונות שיאפשרו לה להתמודד עם כל האסונות שהוא עדיין שומר באוצרותיו. להערכתי, לא רחוק היום בו כל באי העולם יחזו במפלתו של מי שהכל נעשה בדברו ובהעלמותם של צבא מלאכי המשחית מחד ושל להקת המשבחים, המהללים והמתרצים מאידך.

(קרא עוד)