|
חדש ומומלץ
הסיפור המופתי על הלל (לימים הזקן) ששכב לילה שלם מתחת למטר וחצי של שלג כדי שיוכל לשמוע את שיעורם של שמעיה ואבטליון מדגים את אהבת האמת לתורת ישראל. במקביל, הוא גם מלמד שהמיסחור של הוראת הדת התחיל לפחות שלושה דורות לפני שהתנאים הראשונים החלו להחדיר בעם ישראל את הצורך ללמוד את התורה שרק הם היו מסוגלים ללמד. |
|
|
|
|
|
המאמרים החשובים האחרונים
המאמינים אוהבים לקשור כתרים ולשיר שירי הלל למי שהם מחשיבים כגדולי עולם שמיקדו את כל מעיניהם בגיבוש התורה, ביצורה והוראתה. לי, לעומת זאת, קשה לחשוב רק בסופרלטיבים ותמיד מעניינת אותי השאלה אם הסיפור הרבני יכול היה להתרחש במציאות הריאלית או שהוא לא יותר שאשר פרי הדמיון שבא להטמיע במוחות לא מעוצבים מסרים שמקדמים את האינטרסים של אלו שכתבו אותו. סיפור אגדה על שמעיה ואבטליון עוזר לי להבין מה הרבנים רצו שנחשוב ומה אולי כנראה באמת התרחש בעולמם של חכמי התלמוד.
בעבר, חב"ד הייתה חסידות בתנופה שזכתה באהדתם של ציבורים גדולים והצליחה לגייס לשורותיה מספר רב של חסידים חדשים. כיום העמותות המרכזיות של חב"ד בארץ ישראל נמצאות בהליכי פירוק ומתקבלת התחושה שהחסידות כולה מתדרדרת לפשיטת רגל. מי אחראי למהפך? כיצד נפלה החסידות המפוארת מאיגרא רמה לבירא עמיקתא? מה צריכים להבין הצעירים התמימים שתורמים לחסידות את זמנם, משאביהם ועתידם? מה אמורות החסידויות האחרות ללמוד מהצרות שפוקדות את חב"ד? אילו מסקנות צריכים להסיק האנשים שתורמים לחב"ד ולמוסדות חרדיים באופן כללי?
על פניו נראה שהסיפורים על רבנים שממשיכים לחיות גם לאחר מותם נראים לנו כפסגת ההבל אבל נטעה אם נניח שחכמי ישראל לא הבינו את הפוטניאל התעמולתי של הסיפורים הללו ולא ניצלו אותם בתשדירי הפרסומת שלהם. |
|
הקש כאן לענן התגים השלם
|
התגובות האחרונות