|
חדש ומומלץ
הרבנים אינם עוסקים בחקר ההיסטוריה. הם עוסקים רק באפולוגטיקה, היינו ההגנה על הדת שלהם. הם אינם מתעניינים באמת ההיסטורית כי לדעתם הם כבר מכירים את האמת הזאת. במאמר הבא אני משווה את ההיסטוריה של הרבנים לסיפורי אלכסנדר מוקדון, לאגדות המלך ארתור ואבירי השולחן העגול ולתולדות חייו של ישו ומגלה שבשלושתם ניתן למצוא תיאורים ריאליים כלשהם בעוד שבסיפורי התורה קשה למצוא תיאור שאינו מיתולוגי או מדומיין. |
|
|
|
|
|
המאמרים החשובים האחרונים
לחרדים אין 'היסטוריה'. להם יש רק אפולוגטיקה. חוקרים מנסים לתאר את העבר באופן שישקף בצורה המהימנה ביותר את האירועים שהתרחשו בפועל. הרבנים מתארים את העבר בצורה שתבצר את אמונתם ותגבה את טענותיהם. ההיסטוריונים מחפשים את האמת. הרבנים מכירים אותה מלכתחילה. ההיסטוריונים מתחשבים בכל המקורות והממצאים. הרבנים בוחרים רק את העדויות שמתאימות לפרשנותם. לחוקרים אין 'פרות קדושות' ובעקבות עדויות חדשות הם עשויים לעדכן ניתוחים ותיאוריות. החרדים ורבניהם לעולם לא יזנחו אף מיתוס מיושן לטובת תובנות עדכניות. ההיסטוריונים שוקדים על הרחבת הידע האנושי. הרבנים, על חסימת המודרנה, שימור המיתוסים והרחבת ביצת הבורות שרק בה הם מסוגלים לשגשג. (קרא עוד) אני שומע לעיתים קרובות את הטיעון ש'אף אחד לא ימות אם הוא יניח תפילין או יקרא קריאת שמע' וכל עוד לא מדובר ביהודים שחיו באירופה של ימי הביניים, גרמניה הנאצית או ברית המועצות הקומוניסטית זה כנראה די נכון. מאידך, צודק גם מי שחושב שלא מתים מלימוד תיאוריית המפץ הגדול, תורת האבולוציה וממצאי המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי. בשני המקרים לא מדובר בשאלות של חיים ומוות אלא בשאלות של עדיפות, התפתחות אישית וקידום האנושות.
המאמינים אוהבים לקשור כתרים ולשיר שירי הלל למי שהם מחשיבים כגדולי עולם שמיקדו את כל מעיניהם בגיבוש התורה, ביצורה והוראתה. לי, לעומת זאת, קשה לחשוב רק בסופרלטיבים ותמיד מעניינת אותי השאלה אם הסיפור הרבני יכול היה להתרחש במציאות הריאלית או שהוא לא יותר שאשר פרי הדמיון שבא להטמיע במוחות לא מעוצבים מסרים שמקדמים את האינטרסים של אלו שכתבו אותו. סיפור אגדה על שמעיה ואבטליון עוזר לי להבין מה הרבנים רצו שנחשוב ומה אולי כנראה באמת התרחש בעולמם של חכמי התלמוד.
|
|
הקש כאן לענן התגים השלם
|
התגובות האחרונות