הרקיע המתעדכן של הרבנים |
כותבי המקראות התבססו על הראייה המיתולוגית של היקום שרווחה ברוב התרבויות הקדומות. החכמים שבאו בעקבותיהם סרבו במשך זמן רב[א] להחשף לקוסמולוגיה הגיאוצנטרית[ב] של 'חכמי אומות העולם' אבל לקראת סוף המאה השנייה לספירת העמים, בימיו של רבי יהודה הנשיא, הקידמה הדביקה גם אותם וחכמי ישראל החלו להיפתח לקול התבונה, לאמץ את ראיית העולם של שכניהם ההלניסטים ולפרש מחדש את הפסוקים כך שיתאימו לתכתיבי התורות הפילוסופיות ששלטו אז בכיפה.
המאמר הבא מחלק את המדרשים הרבניים לאלו שמתייחסים אך ורק לקוסמולוגיה המיתולוגית של התנ"ך ולאלו בהם ניתן כבר לזהות מאפיינים של הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית שבהדרגה החליפה את תמונת העולם הפשטנית של בעלי המקראות והתנאים הקדומים. |
הרקיע הרבני בתקופה המסורתית |
עד לסוף תקופת התנאים, פחות או יותר, חכמי ישראל שמרו נאמנות לתיאורים המיתולוגיים של התנ"ך. את המדרשים שמתבססים על הקוסמולוגיה המקראית ניתן לזהות על פי המאפיינים הבאים: |
א. |
הכרה בשני רקיעים בלבד: הרקיע הקשיח שמעל לארץ השטוחה ו'שמי השמים' שמשמשים כגגו של היקום כולו. |
ב. |
הרקיע הקשיח נמצא מעל לעננים, במרחק לא גדול במיוחד מהארץ השטוחה. |
ג. |
הרקיע דומה לכיפה ויש לו שפה שתוחמת את תחתיתו. שפת הרקיע נחה על הארץ השטוחה או על המים שמקיפים אותה. |
ד. |
מעל הרקיע הקשיח ניתן למצוא 'מים עליונים'. חלקם נזל ארצה בעת המבול אבל חלקם, כנראה, נותר עדיין מעל לרקיע. |
ה. |
גרמי השמים משייטים במחיצות שנחרצו בתוך הרקיע הקשיח ולכן הם חייבים להיות קטנים למדי ודי קרובים לארץ. |
ו. |
בבוקר, השמש נכנסת אל מתחת לכיפת הרקיע בפאתי מזרח ולעת ערב היא יוצאת אל מחוץ לכיפה בירכתי מערב. במהלך הלילה השמש עושה את דרכה מעל, או לצד, הרקיע הקשיח והאטום חזרה למזרח שם היא תשוב ותיכנס אל מתחת לכיפה. |
ז. |
מתחת לרצפת היקום ומעל ל'שמי השמים' אין שום מציאות ולכן גרמי השמים אינם מסוגלים לנוע מתחת לרצפת הארץ השטוחה או מעל לשמי השמים והם חייבים לנוע רק מתחת, בתוך או מעל לרקיע. |
ח. |
ברקיע הקשיח יש ארובות/חלונות דרכם גרמי השמים נכנסים אל מתחת לרקיע ויוצאים אל מעל לרקיע. |
ט. |
האל נמצא מעל לרקיע הקשיח ומשם הוא צופה במעשי הבריות ומתערב בהיסטוריה האנושית. |
הקטעים הבאים, להערכתי, מתבססים על הקוסמולוגיה המסורתית ששירתה את התנאים המוקדמים ואת כל אלו שעדיין לא עשו את המעבר לקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של חכמי אומות העולם. לצורך הקיצור אסתפק רק בדוגמאות המובהקות ביותר: |
1. |
'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם'.[ג]
רבנן אמרין לה (מסבירים את הפסוק) בשם רבי חנינא, ורבי פנחס ורבי יעקב ברבי אבין (מסביר) בשם רבי שמואל בר נחמן:
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא 'יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם' גלדה (קרשה, קפאה) טיפה האמצעית (שנמצאת בדיוק באמצע המים שבשמים) ונעשו השמים התחתונים ושמי שמים העליונים.
רב אמר: לחים היו מעשיהם ביום הראשון (השמים היו רטובים ביום הראשון לבריאה) ובשני (ביום השני לבריאה הם) קרשו. 'יְהִי רָקִיעַ' (משמעו) יחזק הרקיע.
ר' יהודה בר' סימון אמר: (המושג 'יְהִי רָקִיעַ' מלמד שביום השני) יעשה מטלית לרקיע (שכבה בתחתית הרקיע שמחזקת אותו). היך מה דאת אמר (כמו שנאמר) 'וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְקִצֵּץ פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן וּבְתוֹךְ תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבְתוֹךְ הַשֵּׁשׁ מַעֲשֵׂה חשֵׁב'[ד].
אמר רבי חנינא: יצאה האש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע (וכך הוא קרש, התחזק והפך למוצק).
רבי יוחנן, כשהיה מגיע לפסוק זה – 'בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלְלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִיחַ'[ה] היה אומר: יפה למדני רבי חנינא (שלימד אותו שיש להבין מהפסוק 'עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ'[ו] שהאש שיצאה מרוח האל שפרה וחיזקה את השמים).
אמר רבי יודן ברבי שמעון: יצאת (יצאה) האש מלמעלה וליהטה פני רקיע.[1] |
|
|
ראית העולם הפשטנית שולטת בכל: הטיפות האמצעיות של השמים הלחים גלדו (קפאו או התקשו) והפכו לרקיע הקשיח שפילח את השמים והפריד בין המים העליונים למים התחתונים. הרקיע הזה שימש כמעין 'מטלית' שתמכה במים העליונים ומנעה את נזילתם לאדמה ובכך היא דמתה ל'פַּחֵי הַזָּהָב' שהוצמדו לדפנות המזבח. הרקיע הראשוני עבר הקשחה נוספת לאחר שאש אלוהית כלשהי לחכה וליהטה את פניו והפכה אותו לגוף מוצק, קשיח ואטום. |
2. |
'וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי'[ז].
(כיוון ששם הדבר אמור ללמד על טיבו יש לשאול מה מלמד השם 'שמיים')
רב אמר: (משמעות השם 'שמים' היא) אש ומים.
רבי אבא בר כהנא אמר משום רב: נטל הקדוש ברוך הוא אש ומים ופתכן (ערבבן) זה בזה ומהן נעשו שמים. ... דבר אחר: שָׁמָיִם כתיב (המושג שמים נבחר משום) שהן שמים (מלשון 'שומה', היינו, מעריכים ומודדים) מעשיהן של בריות. אם זכו (הבריות בהערכה טובה אז) 'וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה'[ח] ואם לאו – 'יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ'.[ט]
דבר אחר: (השם) שמים (נבחר כיוון) שהבריות משתוממים עליהן (על אותם השמים) לאמור - של מה הן (ממה הם עשויים)? של אש הן (האם מאש)? של מים הן (או ממים)? אתמהא (שואל אני בפליאה)? רבי פנחס בשם רבי לוי אמר: (המקרא הזה) הוא אתא (בא) וקם עליו (על התימהון, ופתרו) 'הַמְקָרֶה בַמַּיִם עַלִיּוֹתָיו הַשָֹּם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ'[י] - הוי (אומר) של מים הן (השמים עשויים ממים). רבי יצחק אמר: שמים 'שא מים', (כלומר) טעון מים.
משל לחלב שהיה נתון בקערה עד שלא תרד לתוכו טיפה אחת של מסו (מיץ מקיבה של בהמה שמשמש להקרשת גבינות) הוא מרפף (רופף) כיון (אך ברגע) שירד לתוכו טיפה אחת של מסו מיד הוא (החלב) קופא ועומד. כך 'עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ'[יא] - עמדו (ה)שמים (אחרי ש)ניתן בהם את המסו.
על הפסוק 'וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי'[יב] אתיא (תבוא, הדרשה) כדאמר (כמו שאמר) רב: לחים היו ב(יום ה)ראשון (לבריאה) ובשני קרשו.[2] |
|
|
הפסוקים אינם מסוגלים לתת תשובות חד משמעיות ולכן החכמים לא ידעו אם השם שניתן ל'שמים' מלמד שהם מורכבים מתערובת של אש ומים או שיש בהם מים בלבד וייתכן אפילו שהשם מצביע על כך שצבע השמים משתנה כל הזמן. כך או כך, די ברור שביום הראשון לבריאה הרקיע היה עדיין לח ורופף וביום השני הוא קרש והפך למוצק. |
3. |
רבי אליעזר אומר: עולם לאכסדרה (מבנה בעל שלוש קירות בלבד, דמוי מסדרון) הוא דומה ורוח צפונית (הדופן הצפונית) אינה מסובבת (אינה חסומה במחיצה) וכיון שהגיעה חמה אצל קרן (פינה) מערבית צפונית (לאחר שהחלה את מסעה במזרח ועברה בדרום ובמערב היא) נכפפת (משנה את מסלולה) ועולה (במשך הלילה) למעלה מן הרקיע (וכך היא חוזרת לצד מזרח).
ורבי יהושע אומר: עולם לקובה (אוהל) הוא דומה ורוח צפונית (גם היא) מסובבת (חסומה במחיצה). וכיון (כאשר ה) |
|
|
רבי אליעזר ורבי יהושע, מראשוני וגדולי התנאים, שקועים עמוק בתקופה המיתולוגית ולכן בבואם לברר כיצד השמש עוברת מצד מערב, שם היא מסיימת את מהלכה היומי, לצד מזרח, שם היא תשוב ותפציע בבוקר, הם נחלקים רק בפרטים המשניים. רבי אליעזר מניח שלרקיע יש פתח גדול בצפון דרכו השמש יוצאת בסוף היום ולאחר שיצאה מחוץ לכיפת הרקיע השמש חוזרת למזרח מעל הכיפה הקשיחה והאטומה. רבי יהושע גורס שכיפת הרקיע סגורה מכל צדדיה אבל השמש יוצאת מהכיפה הזאת (כנראה דרך חלון שיש ברקיע) ומשייטת לצידי הכיפה עד שהיא חוזרת למקום זריחתה בבוקר הבא. |
4. |
המשנה אומרת: 'עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם'[יד]. (שואלים): מאי (מהן אותן) זועות (עליהן יש לברך כך)? אמר רבי קטינא: גוהא (רעידת אדמה).
מסופר: רב קטינא הוה קאזיל באורחא (היה הולך בדרך) כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא גנח גוהא (וכשהגיע לפתחו של בעל אוב נשמעה רעידת אדמה). אמר (רב קטינא לבעל האוב): מי ידע אובא טמיא האי גוהא מהו (האם יודע בעל האוב רעידת אדמה מהי)?
רמא ליה קלא (הרים בעל האוב את קולו ואמר): קטינא קטינא אמאי לא ידענא (מדוע אתה חושב שאיני יודע שהרעש מתרחש) בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם (והוא) מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו והיינו גוהא (וזאת רעידת אדמה).
אמר רבי קטינא: אובא טמיא כדיב הוא ומיליה כדיבין (בעל האוב כוזב הוא ודבריו כוזבים) אי הכי (אם זאת הסיבה) גוהא גוהא מיבעי לי (שתי רעידות צריכות להתרחש - כנגד שתי הדמעות). (מעירים): ולא היא (דברי רבי קטינא אינם נכונים) גוהא גוהא עביד (באמת רעידת האדמה היא כפולה) והאי דלא אודי ליה (ורבי קטינא לא הודה בדברי בעל האוב) כי היכי דלא ליטעי כולי עלמא אבתריה (כדי שהבריות לא ינהו אחריו).
ורב קטינא דידיה (עצמו) אמר (סיפק הסבר אחר): (רעידת האדמה מתרחשת כשהאל) סופק כפיו שנאמר 'וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי'[טו].
רבי נתן אומר: (רעידת האדמה מתרחשת כאשר האל) אנחה מתאנח שנאמר 'וַהֲנִחוֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי'[טז].
ורבנן אמרי (אומרים): (רעידת האדמה מתרחשת כאשר האל) בועט ברקיע שנאמר 'הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ'[יז].
רב אחא בר יעקב אמר: (רעידת האדמה מתרחשת כאשר האל) דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד שנאמר 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי'[יח].[4] |
|
|
בקטע זה האל מככב במלוא גשמיותו והוא מוריד דמעות, סופק כפיים, נאנח, בועט ברקיע ודוחק את רגליו תחת כסא הכבוד. כיוון שקשה מאד לגרום לרעידת אדמה כשבועטים באויר, בחלל ריק או במרחב רוחני כלשהו, עלינו להסיק שרבנן, ומן הסתם גם כל שאר המתדיינים, האמינו שהבעיטה האלוהית מזעזעת את הרקיע הקשיח, שמעביר את גלי ההדף להרים הגבוהים עליהם הוא נח והללו בתורם מזעזעים את האדמה וגורמים לה לרעוד. |
5. |
(המשנה אומרת) 'עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם'[יט]. (שואלים:) מאי (כיצד נוצר קולם של ה)רעמים?
אמר שמואל: ענני בגלגלא (כשהעננים מתנגשים ברקיע[כ] נוצר קול הרעם) שנאמר 'קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ'[כא].
ורבנן אמרי (אומרים): (זה הקול שנוצר כאשר) ענני דשפכי מיא להדדי (העננים שופכים מים זה לזה) שנאמר 'לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם...'[כב].
רב אחא בר יעקב אמר: (הרעם נוצר כאשר) ברקא תקיפא דבריק בעננא ומתבר גזיזי דברזא (ברק חזק מפלח את הענן ושובר את גושי הקרח).
רב אשי אמר ענני: חלחולי מחלחלי ואתי זיקא ומנשב אפומייהו ודמי כזיקא על פום דני (העננים הם חלולים והרוח שנושבת על פיהם משמיעה קול כרוח הנושבת על פי הכדים).
(מסכמים:) ומסתברא (מתקבלת סברתו של) |
|
|
הרבנים דרשו מהפסוקים שהעננים שופכים מים זה לזה, שהברק שובר את גושי הקרח שבתוך העננים, שהעננים הם מבנים חלולים שמשמיעים קול כשהרוח עוברת על פיהם או לחליפין, שהרעמים נוצרים בעת שהעננים מתנגשים ברקיע הקשיח. |
6. |
אמר רבא: שיתא אלפי פרסי (ששת אלפים פרסאות) הוי עלמא (הוא גודל העולם) וסומכא דרקיעא (ועובי הרקיע) אלפא פרסי (אלף פרסאות). חדא (אחד המספרים הללו הוא) גמרא (מסורת מפי הגבורה) וחדא (ואחד) סברא (הסק לוגי). רבי יהודה אומר: עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום? (התשובה היא:) עשר פרסאות. ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין. נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה (עשירית) ביום.[6] |
|
|
בקטע זה שני החכמים מנסים לחשב את עובי הרקיע מתוך היחס שבין הזמן בו החמה מהלכת מתחת לרקיע לזמן בו היא שוהה בתוך חלונות הרקיע. במשך יום שלם אדם ממוצע מסוגל ללכת ארבעים מילים (עשר פרסאות). חמישה מילים הוא הולך בעת ניצני הזריחה, כשהשמש נכנסת דרך חלונות הרקיע שבמזרח, וחמישה מילים הוא הולך בעת דמדומי השקיעה כשהשמש יוצאת דרך חלונות הרקיע במערב. משתמע מכך שעובי הרקיע הוא שישית משלושים המילים שהאדם הולך מהרגע שהשמש יוצאת מהחלון במזרח ועד שהיא שבה ונכנסת לחלון שבמערב. כיוון שרבא למד משרשרת מסירת התורה שבעל פה שגודל העולם הוא 6,000 פרסאות[כג] הוא לא התקשה להסיק שעובי הרקיע חייב להיות 1,000 פרסאות.
|
7. |
רבי יצחק ורבי שמעון בן לקיש (נחלקו ביניהם).
רבי יצחק אמר: מלך בשר ודם בונה אהל ומותח אהל אננקי (בנוהג שבעולם) על ידי שהות (לאחר זמן) הוא רפי (נעשה רפה) קימעה (קצת) ברם הכא (אבל כאן נאמר) 'תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים'[כד]. ואם תאמר שהן רפים - תלמוד לומר (בא הכתוב ללמדך) 'חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק'[כה].
רבי שמעון בן לקיש אמר: בשר ודם מוצק (יוצק) כלים (ומבריק אותם) אננקי (בנוהג שבעולם) על ידי שהות (לאחר זמן) היא מעלה (הם מעלים) חלודה. ברם הכא (אבל כאן, נאמר על השמים) 'חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק' (כלומר הם) נראים כמין תרקיא (אבן יקרה).[7] |
|
|
את אוהליהם של בני התמותה ניתן למתוח ואת כלי המתכת שלהם ניתן להבריק אבל לא ניתן בשום פנים ואופן להשוות את האוהלים והכלים הארציים לרקיע הקשיח שנמתח וצוחצח על ידי האל בכבודו ובעצמו. |
8. |
דאמר רבי לוי: מפני מה אין קולו של אדם נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה? (התשובה היא:) מפני גלגל חמה שמנסר ברקיע כחרש המנסר בארזים. ... תנו רבנן: אלמלא גלגל חמה (היה) נשמע קול המונה של רומי ואלמלא קול המונה של רומי (היה) נשמע קול גלגל חמה.
תנו רבנן: שלש קולות הולכין מסוף העולם ועד סופו ואלו הן: קול גלגל חמה וקול המונה של רומי וקול נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף ויש אומרים אף לידה.[8] |
|
|
השמש, על פי הגישה המיתולוגית, מהלכת במסילות שנחרצו עבורה על פי הרקיע, בדיוק כשם שרכבות מהלכות על מסילותיהם. הדעת נותנת שבעת מהלכה השמש מתחככת במסילה ומעלה קול של חריקה או נסירה. ביום, כשהשמש מנסרת מעל לראש הרעש שהיא עושה מבליע את הקולות האנושיים ולכן בני האדם נשמעים אחרת מכפי שהם נשמעים בלילה, שעה שהשמש מהלכת מעל לרקיע וקולה אינו נשמע. למעשה, אלמלא רעש הרקע התמידי של השמש היינו שומעים בארץ ישראל את המונה וסאונה של העיר רומא המרוחקת 2,200 קילומטרים מאיתנו ואלמלא הרעש התמידי הבוקע מרומא היינו שומעים את ניסורה של השמש ברקיע שכן שני הרעשים הללו, בלוויית קול הנשמה שיוצאת מהגוף, הולכים מסוף העולם ועד סופו.
קטע זה לא רק מרחיב את הדיבור על הרעשים שהשמש מייצרת בעת שהיא מהלכת במסילות הרקיע אלא שהוא גם שב ומזכיר לנו שלעולם יש קצוות וקולות מסויימים נשמעים מקצה אחד של העולם ועד לקצהו השני. |
9. |
(לגבי הפסוק) 'פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם תָּכִין דְּגָנָם כִּי כֵן תְּכִינֶהָ.'[כו]
(שואלים:) מאי (מה משמעות) 'פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם'?
תנא (שנה החכם) כמין קובה (חדר קטן) יש ברקיע שממנה גשמים יוצאין.[9] |
|
|
ברקיע יש חדר קטן ממנו הגשמים יוצאים והמוחשיות של החדר הקטן מחייבת אותנו להניח שגם הרקיע הוא גוף גשמי ומוחשי. הגשמים שזורמים מהקובה נופלים ישירות לארץ ולכן החדר הקטן אינו יכול להיות רחוק מידי וממילא גם הרקיע בו נמצא החדר הזה חייב להיות קרוב יחסית. |
10. |
(שואלים:) השתא דנפקא ליה (לאחר שלמד) מ'וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם'[כז], 'לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ'[כח] למה לי (מה צורך יש לי בביטוי זה)?
(משיבים:) (ביטוי זה בא ללמד דבר אחר) - כ(דברי)
אמר רב יהודה: אמר רב: אדם הראשון (גודלו) מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר 'לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ' (וכן) 'וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם'. כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו שנאמר 'וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה'.
(טוענים:) אי הכי (אם כך) קשו קראי אהדדי (מקשים המקראות זה על זה).
(משיבים:) אידי ואידי (זה וזה) חד שיעורא הוא (אחד שיעורם, כלומר, המרחק מהארץ לרקיע שווה למרחק מסוף העולם ועד סופו).[10] |
|
|
לפני שהאל הנמיכו, האדם הראשון הגיע עד הרקיע ומכך נוכל להסיק שהרקיע הוא גוף מוחשי שנמצא במרחק סביר מעלינו. מקטע זה אנו גם למדים, כדרך אגב, שלעולם יש קצוות שתוחמות את הארץ (שבהכרח חייבת להיות שטוחה) ושהמרחק בין קצות הארץ שווה למרחק מהארץ עד לרקיע. |
11. |
בית שמאי אומרים: שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ שנאמר 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ'.[ל]
ובית הלל אומרים: ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים שנאמר 'בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם'.[לא]
אמר להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם אדם בונה עלייה (שמים) ואחר כך בונה בית (מה שמתחת לגג) שנאמר 'הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ'[לב]?
אמרו להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם אדם עושה שרפרף ואחר כך עושה כסא שנאמר 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי'[לג]?
וחכמים אומרים: זה וזה כאחת נבראו שנאמר 'אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו'.[לד]
(מעירים: מכל מקום) קשו קראי אהדדי (המקראות מקשים זה על זה שפעם הם מקדימים שמים לארץ ופעם הם מקדימים ארץ לשמים). אמר ריש לקיש: כשנבראו ברא שמים ואחר כך ברא הארץ וכשנטה נטה הארץ ואחר כך נטה שמים.[11] |
|
|
הארץ והשמים הם שני עצמים שהאל היה צריך לברוא בידיו ולהעמיד זה מעל זה. לאחר ויכוח הוסכם שהשמים נבראו לפני הארץ אבל הארץ הוצבה במקומה לפני השמים. |
12. |
אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: כל לשון הרע שאין בו דבר אמת בתחילתו אין מתקיים (אינו מתקבל על דעת הבריות ולכן אינו מתקיים) בסופו. (לכן המרגלים דיברו בתחילה בשבחה של הארץ ואחר כך דיברו בגנותה. על כך נאמר:) 'וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ'[לה].
אמר רבה: (המילה 'וַיַּהַס' מלמדת) שהסיתן בדברים.
(מתבקשת השאלה: מה בעצם התרחש שם?) (משיבים:) פתח יהושע (בדברים עם העם) דקא משתעי אמרי ליה (כשהיה מדבר אמרו לו) דין ראש קטיעה (האם הראש הקטוע, היינו מי שאין לו בנים והוא כראש משפחה ללא משפחה) ימלל (ידבר על ארץ ישראל)? אמר (כלב בליבו) אי משתעינא - אמרי בי מילתא וחסמין לי (אם אדבר – יאמרו גם עלי דבר מה ויחסמו אותי). אמר (כלב בן יפונה) להן (לבני ישראל): וכי זו בלבד עשה לנו (משה) בן עמרם? סברי בגנותיה קא משתעי אישתיקו (סברו בני ישראל שבגנותו של משה הוא רוצה לדבר ושתקו).
|
|
|
אם משה הסמכותי היה מצווה על בני ישראל לעשות לעצמם סולמות ולטפס עליהם עד לרקיע הם לא היו נשמעים לו? מדבריו של כלב בן יפונה מסתבר שרקיע הוא עצם מוחשי אליו ניתן להגיע בטיפוס על סולמות, בדיוק כשם שהמלאכים טיפסו לשער השמים בחלומו של יעקב אבינו. |
13. |
(במשנה כתוב:) 'דּוֹר הַפְלָגָה אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא ...'[לו].
אמרי דבי (אמרו בני בית מדרשו של) רבי שילא: (בני דור הפלגה חטאו בכך שאמרו) נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות כדי שיזובו (ישפכו) מימיו.
מחכו עלה (צחקו על כך) במערבא (במערב, בארץ ישראל, ואמרו:) אם כן ליבנו (שיבנו) מגדל אחד בטורא (בהר, במקום גבוה שם הם יהיו קרובים יותר לרקיע).[13] |
|
|
בבית מדרשו של רבי שילא בסידרא (לימים נהרדעא) האמינו שבוני מגדל בבל רצו להגיע לרקיע הקשיח, לסדוק אותו בגרזנים ולאפשר למים שמעליו לזלוג לארץ. חכמי ישראל ליגלגו עליהם משום שבנו את המגדל בבקעה ולא על ההר, שם הם היו יכולים להיות קרובים יותר לרקיע. אנו שוב רואים שהרקיע הוא קשיח, שמעליו נחים המים העליונים, שניתן לסדקו באמצעות גרזנים ושהוא אינו רחוק במיוחד מפני האדמה. |
14. |
עשרה דברים שאל אלכסנדרוס (אלכסנדר) מוקדון את זקני הנגב: אמר להן (האם המרחק) מן השמים לארץ רחוק (יותר) או (המרחק) ממזרח למערב (רחוק יותר)? אמרו לו ממזרח למערב (רחוק יותר) תדע (לך שהראייה לכך היא) שהרי (כשבתחילת היום ה)חמה במזרח הכל מסתכלין (יכולים להסתכל) בה. (כאשר ה)חמה במערב הכל מסתכלין (יכולים להסתכל) בה. (כאשר ה)חמה באמצע (ה)רקיע אין הכל מסתכלין (יכולים להסתכל) בה (ולכן המרחק לרקיע חייב להיות קצר יותר מאשר המרחק למזרח או למערב).
ואלא (לגבי השאלה מדוע ניתן להסתכל בשמש כשהיא במזרח או במערב אך כאשר ה)חמה באמצע רקיע, מאי טעמא (מה הטעם ש)אין הכל מסתכלין (מסוגלים להסתכל) בה? (מסבירים:) משום דקאי להדיא ולא כסי ליה מידי (שעומדת החמה גלויה אין דבר שמכסה אותה).[14] |
|
|
למרות שחום החמה עלול להטעות, הפסוקים מוכיחים שהמרחק מהארץ לרקיע זהה למרחק מהמזרח למערב ושוב אנו מגלים שהרקיע הוא עצם מוחשי שמרחקו מהארץ זהה למרחק שבין הדופן המזרחית לדופן המערבית של הארץ השטוחה. |
15. |
(שנה) תנא דבי אליהו: גיהנם (נמצא) למעלה מן הרקיע ויש אומרים (שהוא נמצא) לאחורי הרי חשך.[15] |
|
|
כאן אנו מגלים שקיימת אפשרות שהגיהינום נמצא מעל לרקיע מה שמחייב את הרקיע להיות בעל דופן עליונה, ממנה ניתן להיות גבוה יותר. אם הגיהינום נמצא מעל לרקיע הוא אמור להיות בתוך המרחב שהוקצה לשימושו הבלעדי של האל ובהחלט סביר להניח שהאל ייחד בתחומו פינה עבור הגיהינום שם החוטאים יסבלו מחומה של השמש שצריכה לעבור לידם בעת שהיא שבה מירכתי מערב חזרה לפאתי מזרח. |
16. |
רבי לוליאנא בר טברין אמר בשם רבי יצחק: בין על דעתיה (דעתו) דרבי חנינא (שאמר שהמלאכים נבראו ביום החמישי לבריאה, ו)בין על דעתיה (דעתו) דרבי יוחנן (שטען שהמלאכים נבראו ביום השני לבריאה) - הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום (שום מלאך), שלא יאמרו (הבריות): מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקדוש ברוך הוא ממדד (מיישר) באמצעו (של הרקיע), אלא 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה גֹּאֲלֶךָ וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן אָנֹכִי יְהֹוָה עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ מֵי אִתִּי (קרי – מֵאִתִּי)' (והכוונה היא שממני באה רקיעת הארץ).[לח]
(אבל בפועל) 'מֵי אִתִּי' כתיב (נכתב, והמשמעות היא) מי היה שותף עמי בברייתו של עולם?[16] |
|
|
המלאכים לא נבראו ביום הראשון לבריאה כדי שלא ניתן יהיה לומר שביום השני הם עזרו לאל למתוח את הרקיע בתוך המים. הפסקה, אולי בלי משים, גם חושפת עובדות נוספות על הרקיע: יש לו דופן צפונית ודופן דרומית והוא קשיח אבל גם גמיש כך שניתן למתחו ולישרו. בנוסף, הסיפור גם מלמדנו שהאל ומלאכיו הם ישויות גשמיות שמסוגלות למתוח רקיעים רק באמצעות הפעלת כח פיזי. |
17. |
רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר: כחלל שבין הארץ לרקיע כך יש (חלל) בין הרקיע למים העליונים. (משמעת הביטוי) 'יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם' (הוא) ביניים ובנתיים (באמצע, בין המים התחתונים למים העליונים).
אמר רבי תנחומא: אנא אמרי טעמא (אני אומר טעם אחר) אלו נאמר 'וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר עַל (במקום מֵעַל) לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן'[לט] הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים (המים נחים על הרקיע עצמו). וכשהוא אומר (אבל כיוון שהכתוב מציין במפורש) וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ' (הרי שאנו חייבים להסיק ש)המים העליונים תלוים במאמר (ציווי של האל). |
|
|
המקראות מאפשרים לחכמים לחשוף גם את היחס המדוייק בין הרקיע למים שמעליו: רב הושעיא הסיק מהפסוקים שהחלל בין הרקיע למים העליונים זהה לחלל שבין הארץ לרקיע, כלומר, שמעל לרקיע יש חלל גדול ומעליו רובצים המים העליונים. רבי תנחומא מסכים עימו ומוכיח בדרכו שלו שהמים העליונים אינם נחים על הרקיע עצמו אלא שהם תלויים מעליו מתוקף מאמרו של האל. גם רבי אחא מצטרף לקונצנזוס ומשווה את המים העליונים לשלהבת נר בוער שנראית כאילו היא מרחפת באויר. אין ספק ששלושת החכמים מתייחסים לרקיע מוחשי ולמים עליונים אמיתיים שמספקים לעולמנו את מי הגשמים[מ]. |
18. |
כותי אחד שאל את רבי מאיר. אמר לו: אפשר המים העליונים תלויים במאמר (שהרי טיבם שירדו למטה)?
אמר לו (רבי מאיר): הן (כן). אמר לו (רבי מאיר): הבא לי אפרכס (משפך).
הביא לו אפרכס (משפך). נתן עליה (עליו, על פי המשפך) טס של זהב (לסתמו) ולא עמדו (ה)מים. טס של כסף ולא עמדו מים. כיון שנתן אצבעו (על פי המשפך) - עמדו מים. אמר לו (הכותי לרבי מאיר): (המים אינם נופלים כי את) אצבעך את נותן (על פי המשפך). אמר לו (רבי מאיר): מה אני, שאני בשר ודם, אצבעי מעמדת מים (עוצרת את המים שלא ירדו) - אצבעו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.
הוי (אומר) - מים העליונים (המים שמעל לרקיע) תלוים במאמר (האל).[18] |
|
|
שנתברך כולנו בכותים תמימים ששואלים רק את השאלות עליהן הרבנים חושבים שהם מסוגלים לענות. אני, לו הייתי במקומו של הכותי, הייתי שואל באיזו מאצבעותיו האל עצר את ירידת המים ומדוע עלינו להסיק מחוקים פיזיקליים על תופעות על-טבעיות שכביכול גורמות למים לרחף רק בכוח המאמר. מה הקשר בין אצבעות לאמירות אלוהיות כשעוסקים במניעת נזילות בשחקים? המים לא נזלו מהמשפך כי הלחץ של האצבע ניטרל את כוח הכבידה של המים. האם קיימות במרומים אצבעות שבולמות את ירידת המים העליונים? האם גם האל מנצל חוקיות פיזיקלית בעת שהוא כביכול מונע את ירידתם של המים העליונים או שדי לו באנלוגיות רבניות חסרות משמעות שיכולות לאחז רק את עיניהם של התמימים? |
19. |
כעוביה של ארץ כך עוביה של רקיע שנאמר 'הַיּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת'[מא] (ונאמר) 'עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ'[מב] וחוּג - חוּג לגזירה שוה (מהשימוש במילה 'חוּג' בשני המשפטים ניתן, באמצעות מידת ה'גזירה שווה', ללמוד שעובי הרקיע זהה לעובי הארץ).
רבי יהושע בר (בן) רבי נחמיה אמר: (עובי הרקיע) כשתים ושלש אצבעות.
רבי שמעון בן פזי אמר: המים העליונים יתירין (עולים בכמותם) על התחתונים (המים התחתונים ב)כשלשים כסוסטאות[מג]. (לומדים זאת מהאות 'ל' בביטוי) 'בֵּין מַיִם לָמָיִם' (כי בגימטריה ערכה של האות) למ"ד (הוא) תלתין (שלושים).
רבנן אמרין (אומרים): (היחס בין המים העליונים למים התחתונים הוא) מחצה על מחצה (חצי בחצי ואף מאגר מים אינו גדול מהשני).[19] |
|
|
הפסוקים מאפשרים לחכמים לעסוק גם בעוביו של הרקיע. יש הסוברים שעוביו של הרקיע זהה לעובייה של הארץ. רבי חנינא חשב שעוביו של הרקיע כעוביו של טס ורבי יהושע בן נחמיה מסכים שעוביו של הרקיע הוא כמעט זניח, לא יותר מאשר שתיים או שלוש אצבעות בלבד. רבי שמעון בן פזי קובע שכמות המים העליונים גדולה מכמות המים התחתונים בשלושים כסוסטאות, או משהו כמו 15 ליטר. רבנן אינם מוצאים סיבה לחשוב שיש יותר מים עליונים ממים תחתונים ולשיטתם יש כמות זהה של מים בשני המאגרים. הדיון מבהיר שכל החכמים חשבו שהרקיע הוא גוף מוחשי ומעליו מים של ממש והמחלוקות שביניהם התמקדו בעוביו של אותו הרקיע וביחס בין שני מאגרי המים. |
20. |
(שואלים:) ומהיכן הארץ שותה?
רבי אליעזר אומר: ממימי אוקינוס דכתיב (כפי שנכתב) 'וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה'[מד].
אמר ליה (לו) רבי יהושע: וכי מימי אוקינוס לא מים מלוחים הן? (ואנו יודעים שהגשמים הם מתוקים.)
אמר לו (רבי אליעזר לרבי יהושע) מתמתקים הן (הם נעשים מתוקים) בעבים (בעננים) דכתיב (כפי שנכתב) 'אֲשֶׁר יִזְּלוּ שְׁחָקִים יִרְעֲפוּ עֲלֵי אָדָם רָב.'[מה] היכן הם נוזלין (נוזלים, הופכים למים מתוקים)? - בשחקים.
(ניתנת התשובה:) והעננים מתגברין (עולים) מן הארץ ועד הרקיע ומקבלין אותן (מקבלים אותם, את המים) כמפי הנוד (דרך פתח שנראה כפתחו של נוד) דכתיב (כפי שנכתב) 'כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ' (השמים יוצקים את המים לאד-ענן שעולה מן הארץ) וחושרים (מסננים) אותן (את המים, עד שיראו) כמין כברה (כמו גרעינים שנופו) ואין טיפה נוגעת בחברתה דכתיב (כפי שנכתב) 'וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים'[מז] (העבים מחשרים, היינו, מטפטפים, את המים לארץ).[20] |
|
|
במחלוקת בין שני התנאים החשובים רבי אליעזר גורס שמקור הגשמים במי האוקיאנוס שנשאבים לתוך עננים שמעלים אותם עד לרקיע שם המים מתמתקים ויורדים להשקות את הארץ בעוד שרבי יהושע חושב שמקור הגשמים במים העליונים שמעל הרקיע. כך או כך, תיאור זה אפשרי רק בקוסמולוגיה המיתולוגית שכן הוא מחייב רקיע קרוב ועננים שמסוגלים להגיע אליו תוך זמן קצר. |
21. |
אמרו (אנשי דור הפלגה - דור מגדל בבל) אחת לאלף ותרנ"ו (1,656) שנה הרקיע מתמוטט (מעצמו ואחר ההתמוטטות בא מבול, לכן) בואו ונעשה סמוכות (עמודים שתומכים ברקיע) אחד מן הצפון ואחד מן הדרום ואחד מן המערב וזה שכאן (מגדל בבל) סומכו (יתמוך ברקיע) מן המזרח הדא הוא דכתיב (זה שאמר הכתוב) 'וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים'[מח].[21] |
|
|
הרקיע שמשתקף בסיפור זה חייב להשען על סמוכות כדי שלא יתמוטט אחת ל-1,656 שנה ויש להניח שללא הסמוכות הללו הכיפה הקשיחה לא הייתה מסוגלת להתמודד עם כובד משקלה. |
22. |
כתוב 'וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.'[מט]
רבי יהושע דסכנין (אמר) בשם רבי לוי: וכי מחוץ לעולם הוציאו שאמר הכתוב 'וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה'? אלא אחוי ליה שוקקי שמיא (הראה לו מסילות ושבילי הכוכבים שבשמים) היך מה דאת אמר (כמאמר הכתוב) 'עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל'[נ].
אמר רבי יהודה בשם רבי יוחנן: העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע הוא דאמר ליה (וזה שאמר האל לאברהם) 'הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה' (ו)אין הבטה אלא מלמעלה למטה.[22] |
|
|
הביטוי 'וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה' כופה על הרבנים לדון בשאלה מחוץ למה הוציא האל את אברהם. רבי יהושע מסכנין חשב שהאל רק הראה לאברהם את מסילות הכוכבים בשמים אבל רבי יוחנן הבין מהמילה 'הַבֶּט', שלשיטתו מציינת אך ורק הסתכלות מלמעלה למטה, שהאל העלה את אברהם אל מעל לכיפת הרקיע . כך או כך, ברור שהאחד חושב שברקיע יש מסילות והשני מאמין שהרקיע הוא כיפה עליה ניתן להסתכל גם מלמעלה. |
23. |
(שואלים:) אחר כך מה דוד אומר 'עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ'[נא]?
(עונים:) שלש מאות וששי' (ושישים) וחמש חלונות ברא הקב"ה ברקיע. מאה ושמוני' (ושמונים) ושלשה במזרח ומאה ושמונים ושנים במערב.
מהן (חלק מהחלונות) ברא לשמש (עבור שמש בלבד) ומהן (וחלק מהן) ברא ללבנה (גם עבור הלבנה כדי) שיהא העולם שט (הולך וקובע זמנים) אחריו (אחרי השמש) והוא (השמש) מהלך (יוצא ונכנס דרך) כולן חוץ מי"א (אחד עשרה) חלונות שאין הלבנה נכנסת לאחד מהן (שהרי שנת הירח קצרה ב-11 יום משנת השמש).[23] |
|
|
השמש שזורחת כל בוקר בתחתית הפאה המזרחית של כיפת הרקיע חייבת להיכנס מהחוץ אל מתחת לכיפה ואת זה היא עושה באמצעות אחד החלונות שבמזרח. בערב השמש חייבת לצאת חזרה אל מחוץ לכיפה וזאת היא עושה דרך החלון שנמצא בדיוק מול החלון דרכו היא נכנסה בבוקר. כיוון שהשמש אינה זורחת ושוקעת כל יום בדיוק באותם הנקודות, הדעת נותנת שחייבת להיות שורת חלונות במזרח ושורת חלונות במערב כך שכל יום השמש תוכל להיכנס דרך חלון אחר ולצאת דרך החלון שעומד מולו. בתסריט זה השמש היא הרבה יותר קטנה מהרקיע שפאותיו נוגעות בארץ השטוחה וממילא גם מהארץ עצמה.
לחלונות הרקיע תפקיד חשוב בתפילת השחרית לשבת ולחגים ושם ניתן למצוא את הנוסח הבא: 'הָאֵל הַפּוֹתֵחַ בְּכָל יוֹם דַּלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח. וּבוֹקֵעַ חַלּוֹנֵי רָקִיעַ. מוֹצִיא חַמָּה מִמְּקוֹמָהּ. וּלְבָנָה מִמְּכוֹן שִׁבְתָּהּ. וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּלְיוֹשְׁבָיו. שֶׁבָּרָא בְּמִדַּת הָרַחֲמִים.' |
24. |
כיון שראה מנשה (המלך הרע) צרתו צרה שלא ענה אותו אחד מהם (מהאלים האחרים) התחיל קורא להקב"ה אמר לפניו:
רבש"ע (ריבונו של עולם) הרי קראתי לכל אלהות שבעולם וידעתי שאין בהן ממש. רבש"ע את הוא אלוה על כל אלהים ואם אי (אין) אתה עונה אותי אני אומר שמא ח"ו (חס וחלילה) כל הפנים שוות (אין הבדל בין האלים כי כולם, ואתה בכללם, לא נענו לי).
אמר לו הקב"ה: הא רשע בדין הוא שלא אענה אותך שהכעסת אותי אלא שלא לנעול דלת לפני השבים שלא יהו אומרים הרי מנשה ביקש לעשות תשובה ולא נתקבל לפיכך הריני עונה אותך.
(שואלים:) מנין (יודעים זאת)? (משיבים:) שנאמר 'וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים.'[נב] (ואת הביטוי 'וַיֵּעָתֶר לוֹ' יש להבין כ)'ויחתר לו' - מלמד שהיו מלאכי השרת מסתמין (סותמים) את חלונות של רקיע (כדי) שלא תעלה תפלתו (של מנשה) לשמים. מה עשה הקב"ה? חתר (חפר) את הרקיע מתחת כסא הכבוד וקיבל את תפלתו 'וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ'.[24] |
|
|
תפילות, כך מסתבר, מסוגלות להגיע למרומים רק דרך חלונות הרקיע. מלאכי השרת הקנאים סתמו את חלונות הרקיע כדי שתפילתו של מנשה הרשע לא תגיע לאזניו של הבורא אבל זה התחכם להם וחפר בור רקיע הקשיח במקום שנמצא תחת כסא כבודו וכך הוא שמע את התפילה ושינה את רוע הגזירה. |
הרבנים מאמצים את התורה הגיאוצנטרית |
בסוף המאה השנייה לספירה, חכמי ישראל החלו להחשף לקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של שכניהם ההלניסטים ורבנים רבים החלו לראות את ההגיון בהגותם של חכמי אומות העולם. כתוצאה מכך אנו מוצאים מחלוקות בהן חלק מהחכמים ממשיך לדבוק בקוסמולוגיה המסורתית וחלקם בעמדות שהושפעו מהקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של חכמי יוון. את ההשפעה של ההוגים היווניים נוכל לזהות באמצעות הסממנים הבאים: |
א. |
מספר הרקיעים גדל לשבעה ויותר והרבנים מתחילים להתייחס אליהם בשם 'גלגלים'. |
ב. |
המרחקים גדלו בצורה משמעותית ומערכת הרקיעים/גלגלים כולה הורחקה לאיזורים בלתי נגישים. |
ג. |
הארץ השטוחה פינתה את מקומה לארץ כדורית. |
ד. |
הרקיעים/גלגלים מקיפים את היקום מכל עבריו ולא רק מלמעלה. |
ה. |
למים העליונים אין כבר שום משמעות. |
ו. |
הרקיעים/גלגלים סובבים סביב הארץ ונושאים עימם את גרמי השמים ששובצו בהם. |
ז. |
ברקיעים אין חלונות. |
ח. |
האל גר בהיכלות שהוא הקים לעצמו מעל לרקיע השביעי. |
הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית לא נקלטה מייד ורבנים רבים לא הבינו אותה עד תומה. כתוצאה מכך אנו מוצאים בליל של דעות בהן הקוסמולוגיה המסורתית והקוסמולוגיה החדשה משמשות בעירבוביה. הקטעים הבאים מדגימים את התופעה: |
25. |
אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן שנאמר 'הֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם'[נג].
ריש לקיש אמר: (יש) שבעה (רקיעים) ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות.
...
ואמר רב אחא בר יעקב: עוד רקיע אחד יש למעלה מראשי החיות דכתיב 'וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא'[נד]. עד כאן יש לך רשות לדבר מכאן ואילך אין לך רשות לדבר שכן כתוב בספר בן סירא 'במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות.'[25] |
|
|
רבי יהודה המסורתי מוכן להודות בקיומם של שני רקיעים בלבד. ריש לקיש, לעומתו, כבר מוצא צורך לסחוט מהמקורות שבעה רקיעים שונים, מספר שמתאים לתקן האריסטוטלי בו לשמש, לירח ולחמשת כוכבי הלכת יש כדורי בדולח משל עצמו. לחכמי אומות העולם היה גם כדור בדולח שמיני, בו שובצו כל כוכבי השבת והמזלות, ורב אחא בר יעקב מצא דרך לספק גם את הרקיע הזה. |
26. |
חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע.
אמר רבי (יהודה הנשיא): ונראין דבריהן מדברינו שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין.
תניא רבי נתן אומר: בימות החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע לפיכך כל העולם כולו רותח ומעינות צוננין בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולי רקיע לפיכך כל העולם כולו צונן ומעינות רותחין.[26] |
|
|
דיון זה ממחיש בבהירות את ההבדל בין הקוסמולוגיה הקדומה לזו של חכמי אומות העולם: בעוד שחכמי ישראל דבקים בקוסמולוגיה המסורתית וטוענים שבלילה השמש מהלכת מעל לכיפת הרקיע הקשיח והאטום, חכמי אומות העולם, שכבר אימצו את התובנות הגיאוצנטריות, הניחו שהשמש נישא בגלגל שסובב סביב הארץ ולכן בלילה השמש עוברת ממערב למזרח מתחת לארץ שבינתיים כבר הפכה לכדורית.
הממצאים האמפיריים הוכיחו לרבי יהודה הנשיא שיש לא מעט אמת בשיטה הגיאוצנטרית של חכמי אומות העולם. המעיינות שבשעות היום מפעפעים מים קרירים מתחילים בלילה להזרים מים חמים והדעת נותנת שמימי המעיינות הולהטו בחומה של השמש שעוברת בשעות הלילה מתחת לאדמה, בסמוך למקורם של המעיינות. |
27. |
רבי יהושע בר אבין אמר: (נכתב) 'וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה'. לעתיד לבא (יהיו ה)שמים מתנים (מספרים על ה)צדקה שעשה הקדוש ברוך הוא עם עולמו שלא נתנם (את השמש, הירח והכוכבים) ברקיע הראשון שאלו נתנם (היה שם אותם) ברקיע הראשון לא הייתה בריה יכולה לעמוד מאשו (בחומו) של יום.[27] |
|
|
ברור שרבי יהושע בר אבין, כמו רבי אבהו לפניו, רוצה להרחיק את השמש, הירח והכוכבים למרחקים שיהיו מקובלים גם על חסידי הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית אבל דבקותו בקוסמולוגיה המיתולוגית מאלצת אותו להסתפק בשני רקיעים בלבד במקום בשבעת הרקיעים האריסטוטליים שהיו מאפשרים לו לשבץ את השמש, הירח והכוכבים ברקיעים נפרדים.
הרחקת גרמי השמים לרקיע השני מחייבת את כיפת הרקיע הראשון להיות שקופה, בדומה לרקיע הראשון (הנקרא 'וילון') בראיית עולמם של חסידי הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית, שהכירו בקיומם של שבעה רקיעים. |
28. |
תנו רבנן: חכמי ישראל אומרים גלגל (מושג שלעיתים מציין רקיע ולרוב כדור בדולח אריסטוטלי בו שובצו אחד או יותר מגרמי השמים) קבוע ומזלות (שנים עשר צברי הכוכבים שנקראים טלה, שור, תאומים וכדומה) חוזרין (משייטים על פני הרקיע) וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר (הגלגל, היינו כדור הבדולח, מסתובב) ומזלות קבועין (המזלות משובצים בכדור הבדולח ולכן הם קבועים ובכדור ונישאים אתו).
אמר רבי (יהודה הנשיא): תשובה לדבריהם - מעולם לא מצינו (מצאנו) עגלה בדרום ועקרב בצפון (ואם הגלגלים באמת נושאים עימם את המזלות היינו אמורים לראות את שני המזלות הללו בכל פינות השמים).
מתקיף לה (אותו) רב אחא בר יעקב: ודילמא כבוצינא דריחיא אי נמי כצינורא דדשא (אולי כמו שהמוט המרכזי ברחיים וציר הדלת נעים מעט בשעה שהרחיים והדלת נעים בקשת רחבה כך גם המזלות הללו נמצאות בקרבת הציר ותנועתם היא מצומצמת).[28] |
|
|
|
קטע זה ממחיש את הבדלי הגישות בין הגישה המסורתית בה השמש, הירח וכל כוכבי הלכת והשבת נעים בתוך מסילותיו של הרקיע הקשיח והיציב לבין הגישה הגיאוצנטרית שגורסת שגרמי השמים שובצו בכדורי בדולח ותנועתם של כדורי הבדולח סביב צירם גורמת לשמש, לירח ולכוכבים לנוע בשמים. החכמים כבר למדו להשוות את הרקיעים המקראיים עם כדורי הבדולח האריסטוטליים, ולקרוא לשניהם בשם 'גלגל', ולכן הם לא היססו להשתמש במושג 'גלגל' גם כשהם התכוונו לרקיע היציב וגם כשהם התכוונו לכדורי הבדולח המסתובבים.
דיון זה נסוב על השאלה אם המזלות מטיילים על פני הרקיע היציב והקבוע, כמתחייב מהקוסמולוגיה המסורתית, או שהכוכבים משובצים בכדור בדולח ונישאים עימו בעת שהוא סובב סביב צירו, כמתבקש מהקוסמולוגיה הגיאוצנטרית. רבי יהודה הנשיא, שלימים יאמץ את שיטתם של הפילוסופים היוונים, מוצא סתירה לוגית לגישתם של חכמי אומות העולם אבל רב אחא בר יעקב, שחי בבבל שלושה-ארבעה דורות אחריו, סתם את פיו והראה כיצד ניתן, למרות הכל, לתאם את הממצאים האמפיריים עם עמדת הפילוסופים האריסטוטליים. דיון זה מחייבנו להסיק שהרקיע הוא עצם ממשי - בין אם הוא נשען באופן קבוע על פאות הארץ ובין אם הוא סובב סביבה, בין אם הכוכבים נעים במסילותיו ובין אם הם משובצים בתוכו. |
29. |
(כתוב:) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ'[נה] (בעקבות כך שואלים:) כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעים ברקיע (לאחר שאנו מפסיקים לראות אותם)?
(יש מחלוקת בנושא בין) רבי יהודה בר אלעאי ורבנן.
ורבי יהודה בר אלעאי אמר: מאחורי הכיפה ולמעלה (השמש והירח יוצאים אל מחוץ לכיפת הרקיע ועולים למעלה, אל מעל לכיפה. בהמשך הם מהלכים מעל לכיפת הרקיע בדרכם חזרה לנקודת המוצא שלהם.)
אמר רבי שמעון בן יוחאי: אין אנו יודעין אם פורחין הן (המאורות) באויר ואם שפין (משפשפים הם) ברקיע ואם מהלכין הן כדרכן (נעים בתוך גלגל שיוחד להם להלך בו). הדבר קשה מאד ואי אפשר לבריות לעמוד עליו (להבינו).[29] |
|
|
בקטע זה אנו מוצאים גם את הגישה המסורתית שמיוצגת על ידי רבי יהודה בר אלעאי, גם את הגישה הגיאוצנטרית שמיוצגת על ידי 'רבנן', היינו, הקונצנזוס הרבני המאוחר, וגם את הבלבול שתקף רבנים רבים שנאלצו להתמודד עם שתי גישות שאינן ניתנות לגישור. |
30. |
(בהמשך לפסוק) 'וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ'[נו]. (שואלים:) היכן גלגל החמה ולבנה נתונים (נמצאים)? (משיבים:) ברקיע השני שנאמר 'וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם'.
רבי פנחס בשם רבי אבהו אמר: מקרא מלא הוא (שמובנו המלא מתפרש במקום אחר) ואנשי כנסת הגדולה פירשו אותו 'אַתָּה הוּא יְהֹוָה לְבַדֶּךָ אַתָּ (קרי – אַתָּה) עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים'[נז].
(על כך שואלים:) היכן הוא (איזה הוא הרקיע, בו) 'כָל צְבָאָם' (השמש, הירח והכוכבים) נתונים?
(משיבים:) ברקיע שהוא למעלה מן השמים (כלומר, ב'שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם'). ומן הארץ ועד הרקיע (הראשון המרחק הוא) מהלך ה' מאות (500) שנה, ועוביו של (ה)רקיע (הראשון) מהלך ת"ק (500) שנה, ומרקיע (ראשון) עד הרקיע (השני המרחק הוא) מהלך ת"ק שנה (500). (מכאן) ראה כמה הוא (הרקיע השני בו ניתנו השמש, הירח והכוכבים) גבוה![30] |
|
|
דיון זה אמנם מתבסס על הקוסמולוגיה המיתולוגית שמכירה רק שני רקיעים, השמים ושמי השמים, אבל ניכרים בו ניצני החשיבה הגיאוצנטרית שלימים תדבר על שבעה רקיעים שהראשון שבהם, שייקרא 'וילון', 'אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית' בעוד שהחמה, הלבנה, הכוכבים והמזלות קובעו ברקיע השני מבין השבעה שנקרא באופן די מבלבל בשם 'רקיע'.
הדיון גם מתייחס לגדלים הרבה יותר משמעותיים מאלו שהורגלנו אליהם בעת שעננים, סולמות, נשרים וקרני צבאים עדיין היו מסוגלים להגיע עד לרקיע. בפרסה יש ארבעה מילים ואורכה המקובל כיום עומד על 3.84 קילומטר. ביום הליכה אדם ממוצע עובר 10 פרסות ולכן בשנה הוא יעבור 3,650 פרסאות (כמובן, רק אם הוא ילך גם בשבתות, חגים וימים נוראים).
המרחק מהארץ עד לשמש, לירח ולכוכבים שניתנו ברקיע השני אמור לעמוד על כ-1,500 שנות הליכה (500 עד לרקיע הראשון + 500 עובי הרקיע הראשון + 500 עד לרקיע השני) ובשנים הללו אותו אדם ממוצע יגמע 5,475,000 פרסאות, היינו, כ-21,024,000 קילומטרים. בפועל, המרחק לירח הוא בערך 384,400 ק"מ (18% מהמרחק המחושב עד לרקיע השני) בעוד שהמרחק לשמש הוא 150,000,000 ק"מ לערך – יותר מפי 71 מהמרחק הרבני לרקיע השני). הכוכב הקרוב ביותר למערכת השמש, פרוקסימה קנטאורי, נמצא במרחק של 41,343,392,165,000 ק"מ מעלינו - כמעט פי שני מיליון מהמרחק לרקיע השני. משתמע מכך שאין אף 'רקיע' בו ניתן למצוא גם את השמש, גם את הירח וגם את הכוכבים.
קטע זה מכיר שני רקיעים בלבד – הרקיע שנברא ביום השני והרקיע שנקרא 'שמי השמים' והוא מציג את הדעה שהשמש, הירח וכל צבא השמיים נעים ברקיע השני ואורם זורח מבעד לרקיע הראשון, שחייב במקרה זה להיות שקוף לחלוטין. |
31. |
(שואלים:) מה (איזו) תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע (הלל בן שחר שמסמל את נבוכדנצר) בשעה שאמר אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן'[נח]? (משיבים:) יצתה (יצאה) בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד כל העולם כולו עליו במלכותו, כמה שנותיו של אדם? (מנין שנותיו הוא) שבעים שנה שנאמר 'יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה'[נט]. והלא (אבל) מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של (כל) רקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן (המרחק) בין כל רקיע ורקיע (הוא מהלך חמש מאות שנה). למעלה מהן (מהרקיעים) חיות הקדש. רגלי החיות כנגד כולם (כל הרקיעים). קרסולי החיות כנגד כולן. שוקי החיות כנגד כולן. רכובי (ברכי) החיות כנגד כולן. ירכי החיות כנגד כולן. גופי החיות כנגד כולן. צוארי החיות כנגד כולן. ראשי החיות כנגד כולן. קרני החיות כנגד כולן. למעלה מהן כסא כבוד. רגלי כסא הכבוד כנגד כולן. כסא הכבוד כנגד כולן. מלך אל חי וקים רם ונשא שוכן עליהם. ואתה אמרת 'אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן'? 'אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרַד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר?'[ס].[31] |
|
|
נבוכדנצר הרשע שאף לעלות אל מעל לעננים ולהידמות לאל העליון אבל הוא לא דמיין לעצמו את המרחקים העצומים שיהיה עליו לעבור עד שיגיע למחוז חפצו שכן עליו קודם כל לחצות את שבעה הרקיעים והמרווחים שמתחתם - מרחק שמסתכם ב-7,000 שנות הליכה ורק אז להתחיל לטפס במעלה חיות הקודש האימתניות וכס הכבוד העצום. סיפור אגדה זה מתבסס, כמובן, על הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית בה שבעת הרקיעים כבר החליפו את שני הרקיעים של התקופה המיתולוגית. גם בסיפור זה אנו מוצאים את האל ומשרתיו ברום היקום, באיזור שמעל לרקיע הגבוה ביותר אבל המרחק אליהם הופך אותם למעין טרנסצנדנטליים, היינו, מעבר לתחום האנושי. |
32. |
דרש רבא ואמרי לה (ויש הטוענים שאת זה) אמר רבי יצחק: מאי דכתיב (מהו שנאמר) 'שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ'[סא]
שמש וירח בזבול מאי בעיין (מה עניינם, שהרי מקום השמש והירח אינו ברקיע הנקרא 'זבול')? והא ברקיע קביעי (והלא הם קבועים ברקיע השני שנקרא 'רקיע')?
באותה שעה ירה (האל) בהן חיצים וחניתות (ו)אמר להם: בכל יום ויום (עובדי עבודה זרה) משתחוים לכם ואתם מאירים (ואינכם מוחים). בכבודי לא מחיתם - בכבוד בשר ודם מחיתם?!
(משום כך, מאז) בכל יום ויום יורין בהן חיצין וחניתות (ורק אז הם יוצאים) ומאירים שנאמר 'לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ'[סב].[32] |
|
|
השמש והירח החצופים עלו מהרקיע השני, הנקרא 'רקיע', לרקיע הרביעי, הנקרא 'זבול' כדי לאיים על בורא העולם אבל מלך מלכי המלכים ירה בהם חיצים וחניתות וכפה עליהם לצאת ולהאיר את העולם. סיפור זה כבר לא נראה לנו כהגיוני במיוחד אבל כיצד ניתן להסביר את הפסוק 'שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ' בכל דרך אחרת? |
33. |
(כמענה לשאלה מה אורכן המינימלי חוליות הטלית) רבי אומר: כדי שיכרוך וישנה וישלש (שיוכל לכרוך פעם אחת, פעם שנייה ופעם שלישית). הפוחת לא יפחות משבע - כנגד שבעה רקיעים והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה - כנגד שבעה רקיעין וששה אוירין (חללי האויר) שביניהם.[33] |
|
|
את חוליות הטלית יש לכרוך בין שבע פעמים, כמניין הרקיעים, לבין שלוש עשרה פעמים, כמניין הרקיעים והחללים שמפרידים ביניהם גם יחד. קטע זה מדגים בצורה טובה ביותר את נטייתם של הרבנים לפסוק הלכות על סמך הבנה מדעית שגוייה לחלוטין. |
34. |
(נאמר) 'וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן'.[סג]
אמר רבי חלפון: (אל תגיד ששמעו את קול האל שהתהלך בגן אלא) שמענו שיש הילוך לקול (שהקול מסוגל להתהלך) שנאמר 'וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם' והילוך לאש שנאמר 'וַיֵּט משֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַיהֹוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר יְהֹוָה בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.'[סד]
אמר רבי אבא בר כהנא: מהלך אין כתיב כאן (המקרא לא השתמש כאן במילה 'מהלך' ולכן הפסוק אינו מתייחס לקולו של האל אלא לאל עצמן). אלא (כתוב) 'מִתְהַלֵּךְ' (שמשמעו) מקפץ ועולה (מהארץ לרקיע).
חטא קין נסתלקה לרקיע השני. (חטא) דור אנוש (והשכינה הסתלקה) לג' (השלישי). (חטא) דור המבול והשכינה הסתלקה לד' (הרביעי). (חטא) דור הפלגה (דור מגדל בבל, והשכינה הסתלקה) לה' (החמישי). (חטאו) סדומיים (בני סדום, והשכינה הסתלקה) לו' (השישי). ו(ה)מצרים בימי אברהם חטאו והשכינה הסתלקה לז' (השביעי). וכנגדן (כנגד הסתלקויות השכינה) עמדו ז' (שבעה) צדיקים ואלו הן (הם): אברהם, יצחק, ויעקב, לוי, קהת, עמרם, (ו)משה. עמד אברהם והורידה (את השכינה) לו' (השישי, הרקיע השישי). עמד יצחק והורידה מן ו' (מהשישי) לה' (החמישי). עמד יעקב והורידה מן הה' (החמישי) לד' (הרביעי). עמד לוי והורידה מן הד' (הרביעי) לג' (השלישי). עמד קהת והורידה מן הג' (השלישי) לב' (השני). עמד עמרם והורידה מן הב' (השני) לא' (הראשון). עמד משה והורידה מלמעלה (מעולם העליונים) למטה (לארץ, לעולם התחתונים).[34] |
|
|
את הקטע הזה כתבו, כמובן, רבנים מאוחרים שכבר ידעו שקיימים שבעה רקיעים אליהם האל נוהג לעלות כשהוא כועס ומהם הוא יורד בהדרגה לאחר שהוא מתפייס ודעתו נחה. מעניין לגלות ש'עיקר שכינה בתחתונים הייתה' ולאחר שהיא עלתה עד לרקיע הגבוה ביותר באו שבעת הצדיקים והשיבו אותה חזרה לעולם התחתונים. הכתוב אמנם אינו מתייחס לאל אלא רק ל'שכינה' אבל חכמי התלמוד לא הבדילו בין האל לשכינתו ויש להניח שמבחינתם גם האל נדד בין הרקיעים עד שהוא שב למשכן שבני ישראל הקימו עבורו. |
35. |
אמר לי (הערבי שהוביל אותי במדבר): תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי (בא ואראה לך היכן נושקים הארץ והרקיע זה לזה). אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחיתה (עד שהתפללתי, חיפשתי אותו ולא מצאתיו).
אמינא ליה: איכא גנבי הכא (אמרתי לו: יש גנבים כאן). אמר לי: האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר (זה גלגל הרקיע שמסתובב). נטר עד למחר הכא ומשכחת לה (המתן עד מחר ותמצא אותו).[35] |
|
|
את לקט המקורות ניתן לסיים בסיפור אגדה משובב נפש: הגוזמאי הגדול רבה בר בר חנה סייר ברחבי הארץ עם מורה דרך ערבי ובשלב מסויים הוא הגיע למקום בו הרקיע נושק לארץ. רבה רצה להתפלל ולכן הוא הניח את סלו באחד מחלונות הרקיע. בגמר התפילה הוא לא מצא את הסל והניח שיש במקום גנבים. הערבי הרגיע אותו ואמר לו שהסל נלקח על ידי הרקיע המסתובב ולאחר שהרקיע ישלים הקפה מלאה החלון ישוב למקומו הקודם ורבה יוכל לקחת את סלו. |
הבעיות המטרידות |
לנו אין שום דרך לבדוק אם ההקפדה על מצוות והלכות באמת מסוגלת להביא את האדם לשערי גן עדן ולו רק משום שגן העדן, הגיהינום ובית הדין האלוהי נמצאים עמוק בתוך העולם העל-טבעי, בו אנו לעולם לא נצליח לבקר ועל מהותו לעולם לא נוכל לעמוד. לעומת זאת, הרקיע הקשיח וחלונותיו, העננים שמתנגשים בו, השמש שנעה במסילותיו והקובה ממנה יוצאים הגשמים הם תופעות פיזיקליות שהמדע האנושי כבר יודע כיצד לחקור ולאפיין. כיום, חלליות וטלסקופי הענק מוכיחים לנו שכל קשר בין העולם הקטן שדומיין על ידי חכמי ישראל ליקום הכמעט אינסופי שקיים במציאות הריאלית הוא לכל היותר מקרי ומוטעה. הממצאים של המדע המודרני, עליהם איש כבר אינו יכול לערער, מחייבים אותנו להעלות מספר שאלות על בורא העולם 'שֶׁחָלַק מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו' ועל אמונותיהם של גדולי ישראל שתמיד התיימרו לדעת את האמת טוב יותר מכל אחד אחר: |
1. |
האם מי שאמור היה לברוא את העולם לא הכיר את בריאתו? |
|
היהודים מאמינים שהאל שלהם ברא את העולם אבל משום מה האל הזה מעולם לא הצליח לתאר את עולמו בצורה שתספק גם את אלו שמכירים את המדע המודרני. עלינו לשאול, אם כן, אם האל הכיר את העולם שהוא כביכול ברא או שגם הוא שאב את ידיעותיו מהאמונות הטפלות של בני תקופתו. |
2. |
האם שרשרת המסירה של התורה שבעל פה העבירה מידע אמין על הבריאה? |
|
המיתוסים הרבניים מספרים על תורה שבעל פה (תושב"ע) שמשה שמע מפי הגבורה ועל העברתה האמינה של התורה הזאת מדור לדור עד שהיא הגיעה לידיהם הבוטחות של הרבנים[סז]. אם הרבנים קיבלו בשרשרת המסירה של התורה שבעל פה גירסה אמינה של הדברים שיצאו מפי האל הם היו צריכים לדעת שביקום עצום המימדים ניתן למצוא מאות מיליארדי גלקסיות וסקסטיליוני[סח] כוכבים שאינם מטיילים ברקיע השמים ואינם משובצים בכדור הבדולח השמיני. מהידע הזה הרבנים כנראה התעלמו כי כל סיפוריהם ומדרשיהם מלמדים שהם הצליחו לאמץ כל אמונה טפלה שנקרתה על דרכם ואיש מהם מעולם לא התקרב להבנת המציאות הריאלית המוכרת לנו היום.
מי שמגלה את האמת רק לאחר שהמדענים כבר פרסמו אותה אינו יכול להתיימר לבעלות על ידע אלוהי כלשהו. עלינו, אם כך, לבחור אחת משתי אפשרויות: או שהרבנים שגו בהבנת התושב"ע או שאף תורה אלוהית לא הגיעה לידיהם ולרשותם עמד רק אוסף של דעות נושנות וציוויים אינטרסנטיים שקודמיהם אימצו, המציאו, גיירו והפכו לתורה מחייבת.
התורה שבעל פה מוצפת במידע שגוי ומיושן ונוכל להסביר את קידושו של הטפל והתפל רק אם נניח שהתורה הלא כתובה הומצאה על ידי בני אדם שהיו שקועים עד צואר במיתוסים ובאמונות הטפלות של תקופתם. חכמי ישראל הניחו שקיימת 'אמת' אחת בלבד ולכן תורת האמת שהגיעה לידיהם הייתה אמורה להיות זהה בכל ל'אמת' המקובלת של בני תקופתם[סט]. מכאן הרבנים הלכו צעד אחד קדימה והחליטו שכל ה'אמיתות' המדעיות של המודרנה בהכרח נמסרו גם למשה בעת שהאל התגלה אליו במרומי הר סיני[ע]. בדרך זאת, התובנות של העת העתיקה הפכו לחלק בלתי נפרד מתורתם הנצחית של הרבנים והן עדיין נחשבות כמחייבות גם בימינו.
בקוסמולוגיה הרבנית לא מצאנו שום זכר ל'אמת' אלוהית כלשהי. מה עלינו להסיק מכך על הרובד ההלכתי של התושב"ע? האם יעלה על הדעת שהרבנים טעו רק בעת שהם עסקו בקוסמולוגיה ומדע בעוד שכל הלכותיהם מבטאות את ההוראות המקוריות שהאל מסר למשה רבינו על ההר? האם לא סביר יותר להניח שגם ההוראות התורניות, בדומה לתובנות הקוסמולוגיות והמדעיות, משקפות אך ורק את דעותיהם של בני התקופה בה הם נכתבו? להערכתי, התורה שבעל פה הומצאה על ידי הרבנים ואף אחד בימי הבית הראשון, ורוב ימי הבית השני, לא שמע עליה דבר וחצי דבר. את התורה שבעל פה הרבנים פיתחו לצרכיהם והם שיקעו בה את התובנות המדעיות של זמנם, אותן הם עיגנו בפסוקים שהם מצאו במקראות שנכתבו על ידי קודמיהם. איני מאשים את הרבנים בחוסר הבנתם שהרי בהיעדר האפשרות לחקור את העולם ולהבין את סודותיו הם נאלצו להסתמך רק על הדעות הנושנות שהשתמרו בתנ"ך. עם זאת, אני כן מאשים אותם בכך שהם העניקו לדעותיהם הפשטניות הילה אלוהית וכפו אותם על אנשים תמימים וישרי דרך שאינם מצליחים להשתחרר מהתובנות הנושנות עד עצם ימינו אנו. הבורות הרבנית נלמדת בישיבות, במימון ציבורי שבא על חשבון עדיפויות אחרות דוגמת בריאות, חינוך ממלכתי ותמיכה בנכים ובמוגבלים, והיא משכפלת את עצמה בדורות חדשים של דלי ידע והבנה שהפנימו את המיתוסים של קודמיהם ולמדו להתעלם מכל אמיתות העולם המודרני ואף לחסום לעצמם את כל דרכי הגישה אליהם. |
3. |
האם הרבנים ידעו לשחזר את הוראות התושב"ע באמצעות רמזים בתורה שבכתב? |
|
המיתוס הרבני גם קובע שלרבנים ניתנו כלים באמצעותם הם מסוגלים לפצח את הרמזים, הרזים והסודות ששוקעו בתורה שבכתב ולשחזר באמצעותם את כל הוראות התורה שבעל פה. בפועל, בכל מקום בו אנו מסוגלים לבדוק את נכונות הטיעונים הללו אנו מגלים שהרמזים והסודות תמיד הניבו רק עובדות שגויות ותובנות חסרות שחר. האם במקראות לא הוטמן שום רמז ולא הוצפן שום סוד או שאת האצבע המאשימה יש להפנות כלפי הרבנים שמעולם לא הצליחו לחלץ מהכתוב אף תובנה מדעית שלא הייתה מוכרת למשכילי תקופתם?
הדרש הרבני אפשר לרבנים לסחוט מהמקראות את ההוראות הרצויות להם ולהפכן לחלק בלתי נפרד מהתורה החדשה שהם עיצבו לצרכיהם וכך התושב"ע הועשרה, כפי שאנו רואים במובאות לעייל, בבליל של תובנות שגויות, מופרכות וחסרות כל שחר, שמחלקן הרבנים אפילו הצליחו לקבוע הלכות מחייבות.[עא] הידע המודרני מאפשר לנו להתעלם בביטחה מכל התובנות המדעיות שחכמי ישראל דרשו מפסוקי המקראות ואני מניח שבאותה מידה ניתן להפנות עורף גם לכל ההלכות שאותם הרבנים דרשו מאותם הפסוקים באמצעות אותם הכללים ואותם הלכי חשיבה שמעולם לא נרתעו מלעשות צחוק מההיגיון האנושי. |
4. |
האם ה'מודרנה' חזקה יותר מהיהדות? |
|
לקראת סוף תקופת התנאים הרבנים החלו לזנוח את הקוסמולוגיה המסורתית ול'דרוש פנימה' את הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של חכמי אומות העולם וזאת למרות העובדה שהקוסמולוגיה המסורתית גובתה במאות פסוקים תנכיים ומדרשים של תנאים גדולים שהיו אמורים להיות בעלי ידע מיוחס שירד אליהם מפי הגבורה עצמה.
מדוע, אם כן, הרבנים החליטו לזנוח את תורתם המסורתית ולפזול לעבר תורותיהם של הגויים? האם הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית נראתה להם הרבה יותר הגיונית ותואמת למציאות מהקוסמולוגיה הנושנה שהסתמכה אך ורק על מראה עיניים ואמונות טפלות? האם מהפכות מדעיות מחייבות מהפכות מקבילות באמונות התורניות?
התשובה היא כנראה חיובית. הרבנים תמיד רדפו אחר ה'מודרנה' במטרה לרכוש לעצמם את הכבוד והתהילה שהעולם מעניק למלומדים האמתיים ולהרחיק מעצמם את הבוז שהבריות מטיחות בכל מי שדבק באמונות נושנות שכבר נזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה. ניתן לראות זאת שוב ושוב: בתחילה הרבנים האמינו באל גשמי ומוחשי וכשהסתבר להם שהאלוהות אינה אמורה להיות חומרית הם מיהרו להפכה לרוחנית וטרנצנדנטלית[עב]. כשנודע להם שהתורה האריסטוטלית כבשה את העולם 'המודרני' הם חשו להראות שהיהדות והאריסטוטליות משתפות את אותן האמיתות אף שהן מביעות אותם באמצעות מושגים שונים[עג] וכשהם גילו שהמדע הולך ומתרחק מהם הם מיהרו לעדכן את פרשנויותיהם ולהתאימן לדעות המדעיות של ה'מודרנה'[עד]. במבט היסטורי ניתן לומר שבהתנגשויות בין הדת ל'מודרנה' היהדות היא זאת שתמיד הזדחלה אחרי הנאורות של המדע והמחקר ותמיד אימצה, בסופו של דבר, את התובנות של העולם בתכו היא מצאה את עצמה. |
5. |
האם דברי החכמים רומזים לסודות ועניינים רוחניים? |
|
בכל מפגשיי עם חרדים מיומנים אני למד שאין להבין כפשוטם את הפסוקים המקראיים ואת דבריהם של חכמי ישראל שכן כולם מבטאים אמיתות רוחניות נעלות אותן אבין רק אם אלמד את עומקי הדת היהודית בישיבה זאת או אחרת. אני די משוכנע שהם צודקים ואם אעבור שטיפת מוח ארוכה באחת הישיבות גם אני אלמד להשתיק את קול הגיוני ולחשוב אך ורק במושגים המיתיים של הרבנים. אך אין חשש. אני לא רוצה לחשוב כמו הרבנים. אני רוצה לחשוב רק כמוני ולכן אמשיך להטיל ספק בכל ההסברים שלהם ותמיד אדרוש מהם להוכיח את הטענות שנראות להם כמובנות מאליהן. הרבנים אינם מסוגלים להפנים את העובדה שכל תורתם נשענת על דעות חסרות כל שחר, תובנות חסרות כל משמעות ואמונות חסרות כל תועלת ולכן הם יעשו בידיהם תנועות מלומדות ויסבירו למי שמוכן להקשיב להם שרק שש שנות לימוד בישיבה, ועוד כמה שנים בכולל, יאפשרו לו להבין את הרוחניות העצומה והעומקים הבלתי נדלים שחבויים בארון הספרים היהודי ולכן כל מסקנותיו מתבססות על הבנות בוסר טפשיות וילדותיות. זה, מן הסתם, לגמרי נכון והישיבות, שהתמחו בדיכוי ההיגיון, דילול הידע והטמעת מיתוסים ואמונות טפלות, כנראה באמת מסוגלות לגרום לאדם לנטוש את עולם המציאות ולהפקיר את עצמו להזיות ולאשליות שמציפות את העולם הרבני.
|
סיכום |
חכמי ישראל לא ידעו דבר וחצי דבר על העולם הריאלי והם למדו ודרשו מפסוקי התנ"ך ומהתושב"ע רק תובנות שגויות וחסרות כל שחר. גם הקוסמולוגיה האריסטוטלית, אותה הם החליטו לאמץ, לא עזרה להם להתקרב ולו צעד אחד אל ה'אמת' והם המשיכו להיות שקועים בבורותם עד שכומר קתולי בשם קופרניקוס[עז] העמיד את העולם על ראשו ופרץ את הנתיבות שלימים יובילו את האנושות להבנת קצה קציה של המציאות הריאלית. הרבנים, בעלי הידע האלוהי המיוחס שהגיע אליהם בשרשרת המסירה היישר מפי הגבורה, לא הצליחו לפענח את סודות 'מעשה בראשית' ולהבין את מהותו האמתית של היקום ולכן עלינו לשלול את כל היומרות שלהם, לזנוח את התורה שהם המציאו לעצמם ולהצטרף לעולם הנאור בו המיתוסים, האמונות הטפלות והדבקות במסורות פיקטיביות כבר פינו את מקומם למחקר האקדמי והמדעי ולאמונה בכוחה של הקידמה להזניק את האנושות לפסגות חדשות. |
בראשית א:ו
שמות לט:ג
איוב כו:יג
שמואל ב' כב:ט
בראשית א:ח
תהילים נ:ו
איוב כ:כז
תהילים קד:ג
איוב כו:יא
בראשית א:ח
קהלת א:ו
משנה ברכות ט:ב
יחזקאל כא:כב
יחזקאל ה:יג
ירמיה כה:ל
ישעיה סו:א
משנה ברכות ט:ב
שמואל הסתפק בביטוי הסתום 'ענני בגלגלא' אותו רש"י פירש באופן הבא:
'ענני בגלגלא - עננים מתחופפין ומתחככין, ונשמע הקול, לשון אחר העננים פוגעין בגלגל ומתגלגלות עם הגלגל בעל כרחם, ואותו הקול היינו רעמים.' הנסיון של פרשנים מאוחרים יותר להקביל את הגלגל של שמואל לגלגלים האריסטוטליים הוא אנכרוניסטי ואין להעניק לו שום משקל.
תהילים עז:יט
ירמיה י:יג
זאת אחת העדויות לכך שחלקים מהתורה שבעל פה הומצאו על ידי בני תמותה ולא נבעו מפי הגבורה שכן בורא העולם, לפחות, היה אמור לדעת שגודל העולם הוא עשרות טריליוני, ולא רק 6,000, פרסאות (כ-23,000 קילומטרים). כיום אנו יודעים שקוטר כדור הארץ הוא בסדר גודל של 12,700 ק"מ בלבד ולכן אין למעשה שום תופעה ריאלית שגודלה נע בסביבות ה-23,000 ק"מ. כיוון שסביר להניח שהאל לא שיקר למשה, אנו חייבים להניח שבני אדם הם אלו שקבעו שגודל העולם הוא 6,000 פרסאות ובני אדם הם גם אלו שהטמיעו את התובנה הזאת בתורת שבעל פה והפכו אותה ל'גמרא' תקנית.
איוב לז:יח
בהמשך הפסוק באיוב לז:יח
תהילים סח:י
דברים ד:לב. הפסוק המלא אומר: 'כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ.'
(לג) הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי:
דברים ד:לב
תהילים קלט:ה
בראשית א:א
בראשית ב:ד
עמוס ט:ו. 'מַעֲלוֹתָו' קרי 'מַעֲלוֹתָיו'.
ישעיה סו:א
ישעיה מח:יג
במדבר יג:ל
משנה סנהדרין י:ג
תהילים כג:יא-יב
ישעיה מד:כד
בראשית א:ז
רבי יהושע אמנם גורס שמקור מי הגשמים במים העליונים אבל רבי אליעזר חולק עליו וטוען שהגשמים באים ממימי האוקיאנוס שמקיף את הארץ השטוחה. ראו קטע מספר 26 ואת המאמר 'האם כך אמורים להיראות דברי אלוהים חיים?'
ישעיה מ:כב
איוב כב:יד
המילה כסוסטא או כסיסטא נגזרת מהמילה היוונית xesteß שמקבילה למידה הרומית sextarius. מידת לח זאת שווה לפינט, היינו, כחצי ליטר לערך. ראו, למשל, באתר המחקר של Brill ובלקסיקון השפה היוונית של הברית החדשה.
בראשית ב:ו
איוב לו:כח
דברים יא:יא
שמואל ב' כב:יב
בראשית יא:א
בראשית טו:ה
משלי ח:כו
תהילים קד:יט
דברי הימים ב' לג:יג
דברים י:יד
יחזקאל א:כב
בראשית א:יז
בראשית א:יז
נחמיה ט:ו
ישעיה יד:יד
תהילים צ:י
ישעיה יד:טו
חבקוק ג:יא
חבקוק ג:יא
בראשית ג:ח
שמות ט:כג
את הסיבות העיקריות שגורמות לי לא להאמין באלוהים התנכי פירטתי במאמר 'האם אני מסוגל להאמין באלוהים?'
ראו פרק ראשון של מסכת אבות במשנה.
לקח לאנושות דורות רבים להבין שלא כל ה'אמיתות' נכונות במידה שווה ולא בכל מקרה האמת ה'מדעית' חייבת להיות זהה לאמת הדתית. הרמב"ם, לשם דוגמה, האמין שגם התורה האריסטוטלית וגם התורה היהודית מתארות את ה'אמת' האחת והיחידה ולכן שתי התורות חייבות להיות זהות לחלוטין. בספרו הגדול 'מורה נבוכים' הוא הראה כיצד הבנה נכונה של המונחים מאפשרת להקביל את תורת ישראל לתורה האריסטוטלית ולהחליק את כל ההבדלים הנראים לעיין בין שתי התורות הללו.
כך אנו מוצאים במובאה מספר 6 את קביעתו של רבא: 'שיתא אלפי פרסי הוי עלמא וסומכא דרקיעא אלפא פרסי. חדא גמרא וחדא סברא.' כלומר, רבא ידע שגודל העולם הוא ששת אלפי פרסה כי המספר הזה עבר מדור לדור בשרשרת המסירה של התושב"ע. אין ספק שמספר שגוי זה לא יצא מפי הגבורה ולכן הוא בהכרח התווסף לתובנות התורניות הרבה יותר מאוחר, אולי רק דור או שניים לפני ימיו של רבא.
לשם דוגמה, במובאה מספר 33 אנו מוצאים דעה הלכתית שדורשת לכרוך את פתילי הטלית לא פחות משבע פעמים ולא יותר משלוש עשרה וזאת כנגד שבעת הרקיעים מחד או שבעה הרקיעים וששת החללים שבניהם מאידך. שבעת הרקיעים נכנסו ליהדות יחד עם הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית ולכן ברור שההוראה הזאת 'פוצחה' על ידי רבנים שלא ידעו שהאל שלהם הכיר רק שני רקיעים ולעולם לא היה עולה על דעתו לקשור את מספר הכריכות של פתילי הטלית לשבעת הרקיעים שנכנסו ליהדות כ-1,500 שנים לאחר שהוא כביכול נתן למשה את תורותיו.
ראו: המאמר 'מי הם הנבוכים' מאת הרב חיים נבון
המאמר 'מורה נבוכים לרמב"ם - אגרת פתיחה (סיכום שיעור) מאת הרב אורי שריקי
המאמר 'האיש שהביא את אריסטו ליהדות – על הרמב"ם ורעיון האמונה התבונית' באתר 'מהות החיים'
המאמר ' מורה נבוכים – 800 שנה לפטירת הרמב"ם' באתר פאזל
מאמר באתר תולדוט של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
בראשית רבה ד:ב
בראשית רבה ד:ז
בבא בתרא כה:א-ב
ברכות נט:א
ברכות נט:א
פסחים צד:א
בראשית רבה יב:יג
יומא כ:ב וראו גם:
אמר רבי לוי:
ג' (שלושה) דברים קולן (הרעש שהם מקימים) הולך מסוף העולם ועד סופו והבריות בינתים (נמצאות בין מקור הרעש למקום אליו הוא מגיע) ואינם מרגישים (חשים ברעש). ואלו הן: היום (הרעש שהשמש עושה בעת שהיא נעה ברקיע) והגשמים (רעש הגשמים שמשקים את הארץ) וה(רעש ש)הנפש (עושה) בשעה שהיא יוצאת מן הגוף.
(שואלים: על רעש) היום (השמש הנעה ברקיע) מנין (אנו למדים)?
(משיבים:) אמר רבי יהודה – את(ה) סבור שהוא (השמש) שף (מהלך בשקט) ברקיע? ואינו (זה לא כך)! אלא (גלגל השמש הוא) כמס(ו)ר הזה שהוא נוסר בעץ (גלגל החמה משמיע קול נסירה בעת שהוא עובר ברקיע).
(שואלים:) הגשמים מנין (מניין אנו יודעים שהגשמים יוצרים רעש)?
(משיבים:) אמר רבי לוי – (כתוב) 'תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ'[8] (התהום העליון שאוגר את המים שמעל הרקיע קורא לתהום התחתון שמתחת לארץ ומורה לו להעלות את מימיו בעוד התחתון קורא לעליון להוריד את מימיו והאדם שנמצא ביניהם אינו שומע דבר).
תענית ח:ב
חגיגה יב:א, סנהדרין לח:ב וראו גם בראשית רבה יד:ח
חגיגה יב:א
סוטה דף לה:א
סנהדרין דף קט:א
תמיד לא:ב
תמיד לב:ב
בראשית רבה א:ג וראו גם בראשית רבה ג:ח
בראשית רבה ד:ג
בראשית רבה ד:ד
בראשית רבה ד:ה
בראשית רבה יג:י
בראשית רבה לח:ו
בראשית רבה מד:יב וראו גם שמות רבה, לח:ו וכן במדבר רבה, ב:יב
שמות רבה, טו:כב
דברים רבה, ב:כ
חגיגה יב:ב
פסחים צד:ב
בראשית רבה ו:ו
פסחים צד:ב
בראשית רבה ו:ח
בראשית רבה ו:ו
חגיגה יג:א
נדרים דף לט:ב
מנחות לט:א
בראשית רבה יט:ז
בבא בתרא עד:א