Skip to content

1VSDAT

התלמוד והקוסמולוגיה המסורתית
התלמוד והקוסמולוגיה המסורתית
מנותקים מהמודרנה, מבוצרים מאחורי חומות האמונה ומחוסנים מכל סכנות ההגיון, החכמים של עידן העימות המשיכו לפצח את הרמזים שהאל שתל בתורתו הקדושה ובעזרתם הם שבו וגילו את כל עקרונותיה של הקוסמולוגיה המיתולוגית של התנ"ך – הארץ השטוחה, הרקיע הקשיח, השמש הקטנה שמהלכת ברקיע השמיים, השאול שנמצא בתוך מי התהומות, גן העדן שנמצא על ידו וחלונות השמים שמאפשרים לשמש לצאת עם ערב אל מחוץ לכיפת הרקיע ולשוב לעת בוקר לצידה הפנימי.
דרג מאמר זה
(1 מדרג)
לקח לרבני דור התלמוד זמן רב עד שהם החליטו לזנוח את תמונת העולם המסורתית ולאמץ את הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית. במזרח ההשפעה ההלניסטית נדחתה עד לאחר עלית האסלאם ואנו עדיין מוצאים תיאורים קוסמולוגיים שמתבססים על עולם שטוח ורקיע קעור גם בפרקי דרבי אליעזר, יצירה שנכתבה עמוק בתוך התקופה הערבית:
 
קרסי השמים אחוזים במי האוקינוס. מימי אוקיאנוס נמצאים בין קצות השמים ובין קצות הארץ וקצות הרקיע פרוסים על מימי האוקיאנוס שנאמר 'הַמְקָרֶה בַמַּיִם עַלִיּוֹתָיו'[א]. צידו הקעור של הרקיע עולה כמו קערה הדומה לאוהל. כמו קערה שפרוסה כאוהל וקצותיה למטה ותוכה למעלה ובני אדם יושבים בתוכה. רגליהם עומדים על הארץ וכל גופם בתוך האוהל. כך הם השמים - קצותיהם למטה ותוכם למעלה וכל הבריות יושבים תחתיהם כאוהל שנאמר 'וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת'[ב].[1]
דרג מאמר זה
(4 מדרגים)
חכמי התלמוד הניחו כמובן מאליו שהעולם חייב להיות שטוח. דוגמה טובה לכך אנו מוצאים בדבריו של רבי אליעזר הגדול:
 
רבי אליעזר אומר: שלש משמרות יש בלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי שנאמר 'יְהֹוָה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ'[א].[1]
 
הלילה, כך רבי אליעזר, מתחלק לשלוש משמרות ובכל אחת מהן הקדוש ברוך הוא מתפנה מכל שאר עיסוקיו ופוצח בשאגה אדירה. כאבו של האל אינו יכול להשכיח מאיתנו את העובדה שאל תקני יכול להסתפק בשלוש שאגות ליליות רק כאשר העולם הוא שטוח לחלוטין. עולם קצת יותר עגלגל כבר אינו נהנה מלילה אחיד והאשמורות הרבות באזורי הזמן השונים היו מחייבות כל מי שאינו רואה עצמו מוגבל לפיסת קרקע קטנה בקצהו המערבי של הסהר הפורה, לפעור את פיו לאורך כל שעות היממה ולשאוג שוב ושוב מספר רב של פעמים.
דרג מאמר זה
(1 מדרג)
הארץ, כזכור, עומדת על עמודים יציבים וגם הללו זכו ליצוג הולם בטקסט התלמודי:
 
רבי יוסי אומר: אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות, עומדות ואינן יודעות על מה הן עומדות. הארץ על מה היא עומדת? על העמודים, שנאמר 'הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן'[א]. העמודים עומדים על המים שנאמר 'לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִםֹ'[ב]. המים עומדים על ההרים שנאמר 'תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם'[ג]. ההרים נישאים ברוח שנאמר 'כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ'[ד]. הרוח נסחפת בסערה שנאמר 'רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ'[ה]. הסערה תלויה בזרועו של הקדוש ברוך הוא שנאמר 'וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם'[ו].[1]
דרג מאמר זה
(1 מדרג)
בדומה לעולם המרובד, הארץ השטוחה ועמודי התמך גם הרקיע הקשיח מככב בספרות הרבנית אבל הרבנים, כיאות לדרישות המקצוע, סרבו להסכים על השיטה ששימשה לחיזוקו ולהקשחתו:
 
נאמר 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם'[א]. רבנן פירשו את הפסוק בשמו של רבי חנינא ורבי פנחס ורבי יעקב ברבי אבין פירשו את הפסוק בשמו של רבי שמואל בר נחמן: בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא 'יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם' קרשה טיפה האמצעית ונעשו ממנה השמים התחתונים ושמי שמים העליונים. רב אמר: לחים היו השמים ביום הראשון לבריאה וביום השני לבריאה הם קרשו ולכן יש לפרש את הביטוי 'יְהִי רָקִיעַ' במובן של יחזק הרקיע. רבי יהודה בנו של רבי סימון אמר: ביום הראשון לבריאה השמיים היו רפויים וביום השני הם צופו בחומר קשיח ועל כן כשהאל אמר 'יְהִי רָקִיעַ' כוונתו היתה: תיעשה שכבה פרוסה ומתוחה לרקיע שתחזק אותו מלמטה כמו שנאמר 'וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב'[ב]. אמר רבי חנינא: יצאה האש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע. רבי יוחנן כשהיה מגיע לפסוק 'בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה'[ג] היה אומר יפה למדני רבי חנינא. אמר רבי יודן ברבי שמעון: יצאה האש מלמעלה וצרבה את פני רקיע.[1]
דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
הגלית השמש לרקיע השני לא נעשתה בהסח דעת שהרי אם האל היה שם אותה ברקיע הראשון כולנו היינו כבר מזמן מתלהטים ונצלים:
 
רבי יהושע בר אבין אמר: נאמר 'וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ'[א] ללמדנו שבעתיד לבא השמים יספרו את מעשה הצדקה שהקדוש ברוך הוא עשה עם עולמו שלא שם את השמש והירח ברקיע הראשון שאם היה שם אותם ברקיע הראשון אף בריה לא היתה יכולה לעמוד בחומה של השמש.[1]
 
אדרבה, בתפוח לוהט כמו השמש יש לנהוג משנה זהירות וטוב עשה בורא העולם כשנקט באמצעי בטיחות נאותים:
דרג מאמר זה
(1 מדרג)
כאן המקום לדון בקושי שעולה מדבריהם של כל חכמי ישראל זולת רבי אליעזר. רבי אליעזר, כזכור, השאיר פתח מילוט בצידו הצפוני של הרקיע דרכו השמש יכלה לצאת ולהכנס ללא כל הפרעה. לשיטתם של כל שאר החכמים, לעומת זאת, השמש נדרשה לחצות את הרקיע הקשיח פעמיים ביום, בערב כשהיא יוצאת אל מחוץ לכיפתו הקשיחה של הרקיע ובבוקר כשהיא שבה ונכנסת מתחתיה. בעיה זו עלולה להטריד את רפי הדמיון אך בזאת, כפי ששבנו וראינו מספר רב של פעמים, לעולם לא נוכל להאשים את רבותינו שהבינו ש'שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקדוש ברוך הוא ברקיע - מאה ושמונים ושלשה חלונות במזרח ומאה ושמונים ושנים חלונות במערב.'[1]. את הצורך בחלונות הללו אין צורך להסביר שכן רק באמצעותם ניתן להבין כיצד השמש, הירח והכוכבים מצליחים לעבור מצידו הפנימי של הרקיע הקשיח לצידו החיצוני ולשוב מהצד החיצוני חזרה לצד הפנימי.
דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
רבי יהושע בן לוי, בסיועם של הפסוקים המפורשים, קובע כי 'שבעה שמות יש לגיהנם ואלו הם: שאול ואבדון ובאר שחת ובור שאון וטיט היון וצלמות וארץ התחתית'[1] ולכן כל ההתייחסויות התנ"כיות ל'שאול'[א], 'אבדון'[ב], 'באר שחת'[ג], 'בור שאון'[ד], 'טיט היון'[ה], 'צלמות'[ו] ו'ארץ תחתית'[ז]. את הגהנום, השקול לדברי רבי יהושע בן לוי לשאול ולשחת, יש, אם כן, לחפש אי שם במעמקי התהומות שמתחת לארץ השטוחה.
 
אכן, קשה לחשוב על מקום מתאים יותר למקם בו את שבעת המדורים בהם מלאכי החבלה מצרפים את נשמות החוטאים – המדור הראשון בן מתייסרים, בין השאר, כל אלה שהפסיקו את לימודם לצורך שיחה בטלה וכל אלו שעברו לאחורי בית הכנסת בשעה שהציבור התפלל, המדור השני בו מוענשים המלבינים את פני חבריהם בהלכה שלא על מנת ללמוד, המתגאים שלא לשם שמיים, הנמנעים להתפלל בבית כנסת ודומיהם, המדור השלישי המיוחד למתגאים בהלכה בפני הציבור, לנמנעים מאמירת 'אמן', למדברים באמצע התפילה ולשאר מיני גסי הרוח, המדור הרביעי בו נמצא, בין האחרים, את המוציאים זרע לבטלה ואת השוכבים עם נכריות, המדור החמישי המיועד לאפיקורסים, לכופרים בתורה ולכופרים בתחית המתים, המדור השישי שיועד כולו לשימושם הבלעדי של בועלי הנידות והמדור השביעי אליו מגיעים רק אלו ששקעו עמוק בחטאם ואלו שנהגו להחטיא את הרבים[2].
דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
 
בבית מדרשו של רבי שילא חשבו שבוני מגדל בבל התכוונו להכות את הרקיע הקשיח בקרדומים ולגרום למים העליונים לזרום מטה. תורתם של רב שילא ועמיתיו עדיין מבעבעת בישיבות שאנו מממנים מכספנו והגיונם הפשטני ממשיך להטביע חלקים הולכים וגדלים בעם הזה. האם לא הגיע הזמן שכולנו נבין שלדעות, אמונות והגיונות של סוף העת העתיקה כבר אין שום משמעות במאה העשרים ואחת? האם לא כדאי לשים סוף ליריד ההבלים הזה?     

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים