המדע שהתפתח מחוץ לבועה הרבנית העמיד באור מגוחך את התבטאויותיהם המדעיות של גדולי ישראל, ששאבו את הבנתם, וסמכו את דעותיהם, אך ורק על פסוקים שנכתבו על ידי בעלי מקראות חפים מכל ידע. ההבלים הגמורים שיצאו מפיותיהם אילצו רבנים מאוחרים יותר לעוות את דברי המאורות הגדולים ולהפכם למשלים, אלגוריות, מליצות שיר וסודות עמוקים. פרק זה בודק שלושה ניסיונות לתירוץ המבוכות: הניסיון לכפות משמעות אלגורית על הקוסמולוגיה הפשטנית של רבי יוסי, הפיכת הדיון במספר עמודי הארץ לאלגוריה עמוקה וניסיונו של הרבי מליובאוויטש להגן על הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של הרמב"ם.