Skip to content

1VSDAT

שלישי, 17 אוגוסט 2010 14:14

מלחמת המאסף של הרבי מליובאוויטש

דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
הפרשנות האריסטוטלית של התנ"ך הסתירה מהתודעה היהודית את היקום התלת-שכבתי וכל מי שקורא את התנ"ך דרך משקפיהם של פרשני ימי הביניים כבר לא יראה את הארץ השטוחה שנחה על עמודים בין התהומות לרקיעים. עם זאת, במאה השש-עשרה גם התורה האריסטוטלית איבדה את חינה ואת מקומה תפסה ראית עולם חדשה, תורתו ההליוצנטרית של קופרניקוס שהרחיקה את הארץ ממרכז היקום והציבה במקומה את השמש. במהלך זה המדע המודרני החליט לא רק להתעלם מהקוסמולוגיה התנ"כית אלא גם להתנער לחלוטין מהקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של אריסטו ותלמי, וממילא גם של הרמב"ם.
 
מה יעשה עתה היהודי המאמין? האם עליו לפסול את דברי הרמב"ם ולאמץ את תכתיבי המדע המודרני? כמובן שלא! אם הרמב"ם שגה כאן מי כף לידנו יתקע שהוא צדק במקרים אחרים? אם כך, אולי כדאי לפסול את דברי המדע ולדבוק בעיניים עצומות בפרשנות הרמב"מית? גם פתרון זה נושא עימו קשיים רבים, במיוחד אם אינך רוצה לאבד את התקווה להחזיר בתשובה גם את אלה שעיניהם עדיין לא סומאו לחלוטין מהאמונה הרבנית. נותרה רק אפשרות אחת - להוכיח ששתי הגישות, הגיאוצנטרית וההליוצנטרית, שקולות לחלוטין וההבדל ביניהן מצטמצם רק להצגה המתמטית ולנוחות החישובים. פתרון זה מאפשר לרבנים לטעון שמבחינה אונטולוגית, כלומר במציאות הריאלית, השמש באמת סובבת סביב הארץ, אבל בכדי לפשט את החישובים המתמטיים ניתן להשתמש גם במודל ההליוצנטרי שמציב את השמש במרכז ומתאר את הארץ כסובבת סביבה.
האדמו"ר מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסאהן, מהנדס בהכשרתו, החליט לתרום את כישוריו הניכרים להוכחת נכונותה של הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית וגישתו הנועזת מצדיקה את הצגתה המפורטת:
במשך שנים רבות התקבלה כאמת שיטת תלמי הגורסת שהשמש סובבת סביב כדור הארץ. לאחר מכן פיתח קופרניקוס את התיאוריה המעמידה את השמש במרכז העולם וכיום התיאוריה הקופרניקאית מוצגת בכל ספרי הלימוד כעובדה שאין עליה עוררין. אך מה הן העובדות? ראשית, התיאוריה הקופרניקאית אינה אלא תיאוריה וגם כנגדה ניתן להעלות הסתייגויות שונות. יתר על כן, שיטת קופרניקוס מעולם לא התיימרה ליישב את כל השאלות שעולות מהתצפיות האסטרונומיות ותרומתה מצטמצמת למתן תשובות רבות יותר ופשוטות יותר מכפי שעושה שיטתו של תלמי.
 
נוסף על כל זאת, תורת היחסות הכללית, שהתקבלה ללא עוררין כיסוד לכל המדעים המדויקים, הביאה את המדע המודרני לכמה מסקנות מהפכניות וכיום המדענים משוכנעים שכאשר שתי מערכות נמצאות בתנועה יחסית זו כלפי זו אין כל אפשרות לקבוע מי מהן נמצאת בתנועה ומי במנוחה וייתכן אף ששתיהן נמצאות בתנועה. ברור, אם כן, שעל פי אינשטין אין המדע יכול לקבוע באופן חד-ערכי אם השמש עומדת במקומה וכדור הארץ סובב אותה או שמא הארץ היא זאת שעומדת במקומה והשמש היא זאת שחגה סביבה. העדפת הגישה ההליוצנטרית של קופרניקוס נובעת מכך שהחישובים המתמטיים הופכים לפשוטים יותר כשמניחים שהשמש עומדת במקומה וכדור הארץ סובב סביבה. חישובים מקבילים שמניחים שהארץ היא מרכז העולם יהיו אמנם מסובכים יותר אך בסופו של דבר הם יניבו תוצאות זהות.
 
קופרניקוס, בסופו של יום, לא הצליח להוכיח שהארץ סובבת סביב השמש ותרומתו הצטמצמה להמצאת שיטה שמצליחה לפשט את החישובים האסטרונומיים. למעשה, אין ניסוי שיכול להוכיח איזו משתי האפשרויות עדיפה שהרי אחת מנקודות המוצא של תיאורית היחסות הכללית של אלברט איינשטיין היא שאין ניסוי פיזיקלי שיכול לקבוע אם עצם מסוים מתנועע ופועלים עליו כוחות אינרציה או שהוא נייח ופועלים עליו כוחות המשיכה של עצמים אחרים. היעדר היכולת לקבוע מי נע ומי נייח אינה נובעת מחסרון בידע אלא מתכונותיו הבסיסיות ביותר של הטבע, כלומר, למדע אין כל עמדה בשאלת מרכזיות הארץ או השמש והוא אפילו שולל את האפשרות שאי פעם תינתן קביעה פסקנית בנושא זה. הבריות אמנם מתקשות להעלות על דעתן את העובדה שהמדע כיום מסוגל לראות בכדור הארץ את המרכז הנייח של מערכת הכוכבים שלנו אבל אם התנ"ך, התלמוד וה'משנה תורה' לרמב"ם מתארים את הארץ כקבועה במרכז היקום ואת השמש כחגה סביבה עלינו לקבל את דבריהם כפשוטם.
 
אם נשאל מדוע תיאור הבריאה הניתן בתורה בכל זאת אינו מתקבל על דעתם של רוב המדענים אזי נגלה שמדובר פה באמביציה אנושית-טבעית הדוחקת את המדענים לנסות ולהיות מקוריים. קבלת דברי התורה כפשוטם תשלול מהם את ההזדמנות להוכיח ברבים את חריפותם האנליטית והאינדוקטיבית ותאלץ אותם להכיר בעליונותה של התורה האלוהית.[1]
 
הצגה זאת מטשטשת את ההבדל בין המושג 'יחסות' למושג 'יחסיות' ומעוררת את האפשרות שהכל יחסי בעולמנו. הדבר אינו כך: בטכס כלולותיו הרבי כיכר סביב כלתו ולא להיפך, בשמחת תורה הרבי הקיף את ספרי התורה והללו לא פצחו בריקודים סביבו וניתן גם לקבוע בודאות גמורה שהיה זה הרבי שהניף את תרנגול הכפרות סביב לראשו והתרנגול בשום פנים ואופן לא סובב סביבו את הרבי ואת היקום המחובר לרגליו.
 
די בניסוי פשוט בכדי לשכנענו שלא הכל יחסי בעולמנו: ניטול זקן נשוא פנים ונושיבו במרכזה של ככר גדולה וכיאות למעמדו נבקש ממנו לשחק את תפקיד השמש. במקביל נבחר בחור צעיר כשיר במיוחד ונבקש ממנו להקיף את הככר תוך כדי התחזות לכדור הארץ. עתה נחל בניסוי וננסה לקבוע מי מהשנים יושב בניחותא במרכז הכיכר ומי נמצא בתנועה סביבו. המכובד, אם יקפיד על הערנות הדרושה, יראה בודאי את הבחור מגיח משמאלו, מתקדם מול עיניו, פונה לעבר צידו הימני ונעלם מאחורי ראשו. מספר דקות מאוחר יותר הבחור ישוב ויגיח מצידו השמאלי, יתקדם אל מול עיניו, יעבור לצידו הימני וכך הלאה, חוזר חלילה עד שהצעיר יתעייף או יקבל סחרחורת. הבחור, לעומת זאת, אפילו ייסוב סביב הככר עד קץ כל הדורות, לעולם יראה את המבוגר אך ורק מימינו.
 
האם לא ברור שאין כל סימטריה בין היושב במרכז לחג סביבו? בעוד המרכז רואה את לווינו עובר מצד לצד הרי שהלוויין תמיד רואה את המרכז מצד אחד בלבד. אפילו תורת היחסות הכללית של איינשטיין לא תשנה את העובדה שהצעיר הוא זה שסובב סביב המבוגר בעוד שזקן, הן מפאת כבודו והן מפאת חוקי הפיזיקה והגיאומטריה, תמיד ישב על מקומו ולעולם לא ימצא את עצמו סובב סביב הבחור.
נוכל כמובן לבקש מהבחור להסתובב, תוך כדי הליכה, סביב ציר דמיוני העובר דרך מרכזו. במקרה זה הוא אכן יראה את הזקן זורח במזרח ושוקע במערב וייתכן שהוא אף ישווה בנפשו שמורו ורבו עזב את מקומו והחל לסוב סביבו. במקרים קיצוניים הוא עלול אפילו לחשוב שהוא מרכז העולם, נזר הבריאה ותכלית היצירה ועל המארגנים תהיה מוטלת החובה להזכיר לו שמבחינה אובייקטיבית שום דבר לא השתנה. המכובד עדיין יושב על מקומו והבחור, לאחר שילגום מעט מים, ימשיך לחוג מסביבו. תנועת היושב אינה אלא אשליה ותעתוע אופטי ואין בה כל ממש, בדיוק כשם שאין כל ממש באמונה בתנועת השמש סביב כדור הארץ.
 
שני חסידים מושבעים של הרבי מליובאוויטש, הרב יוסף גינזבורג והפרופסור ירמיה ברנובר, משלימים בספרם 'מה טובו מעשיך יה'' את אחיזת העיניים כשהם מצטטים מספרו של הפרופסור האנס רייכנבך, 'The Philosophy of Space & Time'. פרופסור רייכנבך, תלמידו ומפרשו של איינשטיין, היה ללא ספק אחד המדענים המהימנים ביותר שפעלו במחצית הראשונה של המאה העשרים והקטע שצוטט מספרו, על אף היותו טבול במושגים דוגמת מערכת אינרציאלית, שדה גרביטציוני טנסורי, אקוויוולנטיות דינמית של מערכות קואורדינטות מסתובבות, מערכות קינימטיות וכדומה אכן חושף בפני הקורא את עיקריה של התורה האיינשטיינית. הכותבים מניחים שכל חסידי הרבי עיכלו את החומר התיאורטי וקופצים מייד למסקנה:
 
לפני כמעט שבעים שנה הראה הנס רייכנבך, תלמידו של איינשטיין, בספרו 'הפילוסופיה של המרחב והזמן' שכל התפיסות דלהלן נראות אפשריות בהחלט מנקודת ראות מדעית, כל עוד תורת היחסות הכללית של איינשטיין לא הופרכה: 1) כדור הארץ עומד במקומו והשמש נעה סביבו, 2) השמש עומדת במקומה, וכדור הארץ נע סביבה, 3) שניהם נעים סביב נקודה מסוימת. אין שום דרך להוכיח, איזו מהאפשרויות הללו נכונה או עדיפה, משום שאחת מנקודות המוצא של תיאורית היחסות הכללית היא שאין ניסוי פיזיקלי שיוכל להכריע בין האפשרות שעצם מסוים הוא נייד, ופועלים עליו כוחות אינרציה, לבין האפשרות שהעצם הוא נייח, ופועלים עליו כוחות משיכה של עצמים אחרים.[2]
 
מסקנות אלו, ביחוד כאשר הן מגובות בספרו המדעי של מלומד בעל שם, אינן יכולות שלא להלך אימים על קוראים שעדיין לא התפנו לצלול לעומקה של תורת המערכות הקינימטיות ואכן, רבים מאברכי המיסיון החב"די ימהרו להפנות את השואל לדבריו של הפרופסור רייכנבך המספקים, להערכתם, הוכחה ניצחת לנכונותה של הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית. למרבה הצער, יותר משהתרגיל מספק חיזוק לאמיתות תורתם של חכמי התלמוד ורבני ימי הביניים הוא חושף בפנינו את המאמצים שהרבנים נדרשים להשקיע בנסיון לתרץ את האמיתות הללו.
פרופסור רייכנבך מיהר לסייג את דבריו ולהסביר:
 
את מערכת הקואורדינטות המחוברת לכדור הארץ ניתן להרחיב ללא הגבלה, אבל מחוץ למעגל r=c/w לא ניתן להגשים את הצירים באופן חומרי. מחוץ למעגל זה לא תהיינה נקודות חומרית הנמצאות במנוחה ביחס למערכת הקואורדינטות. במקרה זה מערכת הקואורדינטות איננה מערכת ממשית. ... לא כל המערכות הקינימטיות האפשריות ניתנות להגשמה על ידי מבנים חומריים הנמצאים במנוחה ביחס אליהן. לכן עלינו להבחין בין מערכות ממשיות ולא ממשיות ...[3]
 
כלומר, אכן ניתן לספק הצגה מתמטית גם לעולם הגיאוצנטרי אבל בהצגה זאת כל הנקודות שתיפולנה מחוץ למעגל מסוים תהיינה נקודות לא ממשיות, או במינוח המתמטי, נקודות דמיוניות.
 
עלינו לקבל, גם מבלי לגלוש להסברים מתמטיים מרוכבים, שמחוץ לעיגול נתון כל גרמי השמיים שירצו להקיף את כדור הארץ בלא יותר מאשר עשרים וארבע שעות יהיו חייבים לשייט במהירויות גבוהות ממהירות האור. כיוון שאין כל אפשרות לגוף חומרי לנוע במהירות העולה על מהירות האור הרי שכל הצגה מתמטית של התופעה חייבת להסתמך על מספרים הנקראים 'מספרים דמיוניים', היינו, מספרים שנבנים מהשורש הריבועי של המספר 'מינוס 1'. את שורשיהם של המספרים החיוביים ניתן למקם, ללא כל קושי, על כל מודל ריאלי ובכלל זה על מודלים המציגים את מיקומם ותנועתם של גרמי השמיים. כמוהם, גם המספרים הדמיוניים יכולים למצא את מקומם במודלים מתמטיים אלא שמודלים אלא אף פעם לא ישתקפו בעולם הריאלי ולנצח הם ישמשו רק בנוסחאות תיאורטיות שלעולם לא תתורגמנה לתופעות שמתממשות במציאות הפיזיקלית המוכרת לנו.
 
במילים אחרות, ניתן למקם את ראשית הצירים בכל נקודה שרירותית ולתאר את כל היקום יחסית לנקודה זו ומבחינה גיאומטרית גרידא שתי ההצגות, זו המציבה את השמש במרכז וזו המציבה את הארץ במרכז הן זהות לחלוטין. עם זאת, כל גוף שנמצא במרחק העולה על 3.8 שעות אור מנקודת ראשית הצירים אינו יכול לנוע סביבה בפחות מ-24 שעות שאם לא כן הוא יאלץ לשייט בחלל במהירות שעולה על מהירות האור. למודל ההליוצנטרי אין שום בעיה בהקשר זה משום שרק כוכבי הלכת הפנימיים שנמצאים במרחק של כמה דקות אור מהשמש צריכים להקיף את ראשית הצירים ב-24 שעות או פחות. במודל הגיאוצנטרי של אריסטו, תלמאי והרבי, לעומת זאת, כל גרמי השמיים, ללא יוצא מהכלל, חייבים להשלים הקפה סביב כדור הארץ תוך יממה אחת וברור מאליו שתופעה מעין זאת אינה יכולה להתרחש בעולם שמרבית כוכביו נמצאים במרחק של מאות, אלפי, מיליוני ואף מיליארדי שנות אור מאיתנו.
 
אם נתעלם מהצורך להשלים את כל ההקפות ב-24 שעות או פחות אכן נוכל לספק שתי הצגות מתמטיות נכונות לחלוטין: אחת שמציבה את הארץ במרכז והשניה את השמש. אדרבה, אם בכל היקום היו רק שני גופים, השמש והארץ, ניסוחיהם של הרבי מליובאוויטש וחסידיו אכן היו מדויקים ונקיים מכל דופי אבל, כידוע כבר לכולם, יש ביקום הרבה מאד גופים רחוקים ואף רחוקים מאד והמודל הגיאוצנטרי  מחייב גם אותם להשלים הקפה מלאה ביממה אחת בדיוק. כוכבים אלו מאלצים אותנו לחזור להסברו של פרופסור רייכנבך ולהסיק שמדובר במערכת קואורדינטות שאינה ניתנת להגשמה וכנגזרת בלתי נמנעת מכך עלינו לזנוח את התורה התלמאית ולאמץ את התורה המודרנית והמקובלת של ניוטון ואיינשטיין, אפילו אם לשם כך נימצא מערערים על שיטתם ואולי אף על סמכותם של הרמב"ם והרבי מליובאוויטש.
 
 


[1]       
מה רבו מעשיך ה', עמודים 369-370, 396-397
[2]       
מה רבו מעשיך ה', עמודים 396-397
[3]       
נספח 2, מה רבו מעשיך ה', עמודים 434-435
נקרא 5251 פעמים
למאמר הבא ולקודם: « המהרש"א ועמודי הארץ

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

12 תגובות

  • קישור לתגובה שלישי, 04 דצמבר 2018 11:53 הוסף ע״י עדי אביר

    יעקב,

    הניסוי המחשבתי עלול לבלבל ולכן במקום גדול בתורה ואברך צעיר נוכל לערוך את אותו הניסוי בעזרת גדול בתורה וכדור מחובר לחוט. כדי לא להתבלבל נצבע חצי מהכדור בצהוב וחצי בכחול ואת את החוט נדביק באמצע הצד הצהוב. עתה נצבע את ארבעת צדדיו של הזקן בארבעה צבעים שונים (ארגמן מלפנים, סגול מאחור, תכלת מימין וצבע זית משמאל) ונבקש ממנו לאחוז בחוט ולסובב את הכדור מסביב לראשו. אני מניח שגדול הדור יראה תמיד רק את הצד הצהוב של הכדור בעוד שהכדור יראה את כל גווני הרב הגאון.

    אין שום סימטריה בין היושב במרכז לבין המסובב והרבי, כדרכו, טעה והטעה.

    אין כאן מקום לוויכוח והנושא מוטל בספק רק בהיכלות חב"ד. אף מדען רציני אינו חושב שהשמש סובבת סביב כדור הארץ (האם שמת לב לעובדה שהרבי אינו משתמש במושג 'כדור הארץ'?). גם חוקי הפיזיקה אינו מאפרים לגוף יותר מאסיבי לחוג מסביב לגוף פחות מאסיבי וגם התצפיות האסטרונומיות שוללות את האפשרות שהשמש נעה סביב הארץ.

    לא כל כך הבנתי את הטיעון לגבי המסילות. כל תורת היחסות מתבססת על ההנחה הבסיסית שמהירות האור היא קבועה בניגוד לכל שאר הגדלים (זמן, אורך) שחייבים להשתנות כדי שמהירות האור תישאר קבועה. כלומר, אין שום הבדל בין גופים שנעים במסילות לגופים שנעים במעגלים ובשום מקרה שום גוף אינו יכול לנוע במהירות גבוהה ממהירות האור. אם אנחנו רואים אורות רחוקים שמקיפים אותנו במחזוריות של 24 שעות אנו חייבים להניח שמדובר באשליה אופטית שנגרמת עקב סיבוב כדור הארץ על צירו ולא בסיבוב של גרמי השמים סביב כדור הארץ. אנו רואים שגם השמש מקיפה את כדור הארץ ב-24 שעות וחובה עלינו להניח שגם התנועה שלה מוסברת על ידי סיבוב הארץ סביב צירה. כלומר, השמש לא באמת נעה סביב כדור הארץ ומדובר רק באשליה אופטית.

    אני לא חושב שיש מקום להתווכח עם הממצאים האמפיריים ועם התורות המדעיות המבוססות ביותר ועלינו, אולי בצער ואולי לא, להשלים עם העובדה שהרבי פשוט טעה. אדמו"רים, גדולים ככל שיהיו, הם בסופו של דבר רק בני אדם ובניגוד לאלים - בני אדם תמיד טועים. חסרי האחריות שבהם גם מטעים אחרים וזורים מסכי עשן סביב עיניהם.

    רייכנבך, דרך אגב, היה תלמידו של איינשטיין והוא כתב את ספרו כ-75 שנים לפני שברנובר וגינזבורג כתבו את ספרם. לא הייתי ממהר לקבוע שהוא טעה.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 04 דצמבר 2018 07:27 הוסף ע״י יעקב דבש

    בס"ד

    לעדי אביר שלום.
    לקח לי פרק זמן ארוך לניסוח התשובה, ועל כך התנצלותי הכנה.כעת לענייננו:
    לצערי תגובתי הקודמת לא פעלה את פעולתה הראויה.הייתי רוצה לשוב לפוסט המקורי שכתבת,ושאליו מתייחסות התגובות השונות,ולפתוח את הדיון מחדש,בצורה מסודרת וברורה יותר. ברצוני להביע דעתי לגבי נושאים מסוימים המועלים במאמרך (בייחוד בחלק העוסק ב"זקן וצעיר",כשזה מסמל את השמש וזה את כדור הארץ)

    הצגת את ההשקפה לפיה אין לטעון שהשמש והארץ נעים בתנועה יחסית זה סביב זה,היות ואין סימטריה בין תנועותיהם של שני הגופים הללו,ותמיד יוכלו הצופים הממוקמים על שני הגופים לקבוע מי מבין שניהם הוא הנייח,ומי הנייד.

    א.המחשת זאת באמצעות ניסוי מחשבתי אשר בו אדם זקן (המייצג את השמש) יושב במרכז כיכר,ונער צעיר (המייצג את כדור הארץ) נע סביבו במעגל.טענת שהזקן יראה את הצעיר מגיח משמאלו,מתקדם למול עיניו,פונה לצידו הימני של הזקן,נעלם מאחורי גבו,מגיח שוב משמאלו וחוזר חלילה.הצעיר לעומת זאת,תוך כדי תנועתו סביב הזקן,יראהו תמיד מימינו גם אם יקיף אותו עוד ועוד.בשל ההבדל בתצפיותיהם,יוכלו השניים לקבוע מי מבניהם הוא הנע,ומי הנייח.

    ב.לדעתי קיים קושי בדבריך.תיאור התנועה מנקודת ראותו של הזקן הינו נכון,אך יש לציין שאם הצעיר רואה את הזקן תמיד מימינו,הזקן יראה בהתאם לכך את צדו הימני של הצעיר מופנה אליו כל העת ולעולם לא יראה את גבו של הצעיר,את פניו ובוודאי לא את צדו השמאלי.העובדה הזאת חשובה,כיוון שלפי תיאורך (בלא ששמת לב לכך) תנועת הזקן הינה פשוטה (סביב הצעיר) אך תנועת הצעיר הינה משולבת,הן סביב הזקן והן סביב עצמו.אתה לא הפרדת בין שתי תנועות סיבוביות אלו של הצעיר,וראית בהן מקשה אחת.כתוצאה מכך קיבלת תוצאה שונה מזו שייחסת לרבי מליובאוויטש והסקת מכך שהוא טועה.

    ג.אני מציע שנפרק את המהירות המשולבת של הצעיר לשני מרכיביה,נבחן כל אחד מהם לחוד ואחר כך את שניהם ביחד,ואז תראה שהרבי לא טעה בדבר.
    המרכיב הראשון:אם תנועת הצעיר הייתה סביב הזקן בלבד וללא סיבוב סביב עצמו,אזי כאשר הזקן היה רואה את הצעיר משמאלו,הצעיר באמת היה רואה את הזקן מימינו.אך אם הצעיר היה פוסע קדימה למול עיני הזקן,וזאת ב ל י להסתובב סביב צירו אזי הזקן היה מצוי מ א ח ו ר י גבו של הצעיר ולא מימינו כפי שטענת.בנוסף,הזקן היה אף הוא רואה את גבו של הצעיר מופנה אליו ולא את צדו הימני.
    כעת נמשיך בניסוי: הצעיר פונה לצדו הימני של הזקן,אלא שכאן יש להיזהר:הצעיר כאמור הפנה את גבו אל הזקן,אך כאשר הוא נע ימינה הוא עושה זאת בלי להסתובב סביב צירו שלו,כלומר הוא פוסע אחורנית וימינה,עד שהוא מצוי בדיוק מימינו של הזקן ורואה את הזקן מצדו השמאלי ולא הימני כפי שטענת.בשלב הבא הצעיר פוסע אחורנית ושמאלה,כששוב,הוא אינו מסתובב סביב עצמו,ואז הוא מתמקם בדיוק מאחורי הזקן,ורואה את גב הזקן אל מול פניו ולא מימינו.
    בשלב האחרון,הצעיר נע קדימה ושמאלה וחוזר לנקודת ההתחלה בה הזקן מימינו.אנו רואים אם כן שהזקן אינו מצוי תמיד מימינו של הצעיר,וזאת בניגוד לדבריך.מכאן שההבחנה בין הזקן הנייח לצעיר הנע,אינה קיימת,ותנועתם יחסית בלבד.
    אין שום דרך לקבוע אם הצעיר נע סביב הזקן או להיפך,וזאת כיוון שהתנועות שלהם סימטריות לגמרי.אין אפשרות לדעת אם הזקן נייח ורואה את הצעיר נע סביבו עם כיוון השעון,או שהצעיר יראה עצמו נייח ואת הזקן נע סביבו עם כיוון השעון (ההבדל ביניהם מתבטא בהפרש (פאזה) של 180 מעלות). כך גם לגבי הארץ והשמש,אין שום דרך לקבוע מי נע סביב מי,והתנועה יחסית לחלוטין כדברי הרבי.

    ד.מה שנבע מהתיאור שלך בלי שהדגשת זאת,זה שהצעיר משלים סיבוב שלם סביב עצמו בדיוק כשהוא משלים סיבוב סביב הזקן,ולכן צד אחד שלו (הימני) היה מופנה תמיד אל הזקן. אם היינו עוסקים רק בתנועת הארץ סביב השמש,או רק בתנועת הצעיר סביב הזקן,לא היתה לך כל דרך לדעת מי סובב סביב מי.רק כאשר הבלעת בשיקוליך את סיבוב הצעיר/ארץ סביב עצמו,השגת הבחנה בין הצעיר לזקן,אך הבחנה זו הינה שגויה.אנו עוסקים בתנועת הארץ סביב השמש,לא סביב עצמה,התנועה סביב עצמה היא עניין אחר לגמרי.

    בפועל,אתה עצמך הבנת עניין זה אלא שפרשת אותו בצורה ההפוכה.כדבריך:

    " נוכל כמובן לבקש מהבחור להסתובב, תוך כדי הליכה, סביב ציר דמיוני העובר דרך מרכזו. במקרה זה הוא אכן יראה את הזקן זורח במזרח ושוקע במערב וייתכן שהוא אף ישווה בנפשו שמורו ורבו עזב את מקומו והחל לסוב סביבו. "

    ה.אבל זה בדיוק העניין:במקרה הראשון,תנועת הצעיר סביב הזקן,אינה תנועה מעגלית פשוטה אלא שתי תנועות מעגליות פשוטות היוצרות יחד תנועה מורכבת (דבר שהיה עליך לציין במפורש).הצעיר אכן נע סביב צירו (עם כיוון השעון),ואילו התנועה המעגלית השנייה היא הקפת הזקן במעגל על ידי הצעיר (גם כן עם כיוון השעון).כאשר תרכיב את שתי התנועות המעגליות הפשוטות,תקבל את התוצאה שהצעיר יראה את הזקן תמיד מימינו,ואילו הזקן יראה את הצעיר מקיף אותו סביב.

    תוצאה זהה לחלוטין תתקבל במקרה השני כשתנתח אותו נכון-הזקן מקיף את הצעיר בתנועה מעגלית פשוטה (עם כיוון השעון) המייצגת את התנועה השנתית של השמש כפי שהיא נראית מכדור הארץ-ובנוסף,האדמה כולה-המייצגת את היקום (ממנו התעלמת)-תקיף אף היא את הצעיר בתנועה מעגלית פשוטה-(נגד כיוון השעון)-המייצגת את ההקפה היומית בת 24 השעות של היקום כולו סביב הארץ. כשנחבר שתי תנועות פשוטות אלו,נקבל שהזקן מצוי תמיד מימינו של הצעיר,ואילו הזקן,יראה את הצעיר מקיף אותו סביב,וזאת בדיוק כמו במקרה הראשון.

    אתה סברת בטעות שמכיוון ותנועת הזקן סביב הצעיר (המקרה השני),נראית בעיני הצעיר כתנועה מעגלית פשוטה,כשהזקן נראה לצעיר כל פעם מצד אחר,ובניגוד לכך,בתנועת הצעיר סביב הזקן (המקרה הראשון),הזקן נראה לצעיר כל פעם מצד ימין,אזי שני מקרים אלו אינם שקולים וטעות בידי הסוברים שהם אכן שקולים.אך בפועל הטעות היא אצלך כי במקרה השני (הזקן סביב הצעיר) לא הבאת בחשבון שהתנועה של האדמה (שאליה כלל לא התייחסת) סביב הצעיר הפוכה בכיוונה מאשר זו של הזקן,ולכן שתי תנועות אלו,של האדמה ושל הזקן מתקזזות,ומתקבל שהצעיר רואה את הזקן מימינו תמיד גם במקרה השני.

    לא תוכל לעולם להבחין בין שני המקרים,ולא תוכל לקבוע אם הארץ נעה סביב השמש או להיפך.
    אתה יכול כמובן לשאול,מנין לי ששתי התנועות (במקרה השני),סיבוב האדמה סביב הצעיר,וכן הקפת הזקן את הצעיר מתקזזות? ובכן עשיתי דווקא לפי התיאור שלך את המקרה הראשון,בו הצעיר ראה את הזקן תמיד מימינו מכיוון שהוא השלים סיבוב סביב עצמו (עם כיוון השעון) בדיוק כשהוא השלים הקפה סביב הזקן (גם כן עם כיוון השעון).שתי תנועות אלו מתקזזות ולכן ראה הצעיר את הזקן תמיד מימינו,ואני פשוט יישמתי קיזוז זה במקרה השני.

    אוסיף עוד:

    ו.יש הבדל מהותי בין משל הזקן/צעיר לנמשל ארץ/שמש,והוא שהצעיר רואה את הזקן תמיד מצד אחד (ימין) ואילו אנו רואים את השמש זורחת ושוקעת 365 פעם בהקפה יחידה של הארץ סביב השמש.ההבדל נובע מכך שהצעיר משלים סיבוב סביב צירו העצמי בדיוק כשהוא משלים הקפה בודדת סביב הזקן ולכן הוא נראה לו תמיד מאותו צד.כדור הארץ לעומת זאת משלים 365 סיבובים סביב צירו העצמי בזמן שהוא מקיף פעם יחידה את השמש. בנוסף,אם הצעיר לא היה סובב כלל סביב צירו תוך פרק הזמן שהוא מקיף את הזקן,אזי מנקודת ראותו שלו,הזקן היה מקיף אותו פעם יחידה באותו פרק זמן.ובאותו אופן אם כדור הארץ לא היה סובב כלל סביב צירו העצמי תוך שהוא מקיף את השמש,אזי הוא היה רואה את השמש זורחת ושוקעת פעם יחידה במשך כל זמן ההקפה,כלומר פעם אחת בשנה בלבד.
    עד כאן בנושא הזקן והצעיר.
    ז. תנועה מהירה ממהירות האור. (ראשית הסבר קצר,ואז דיון גינזבורג-ברנובר/רייכנבך).

    במצב של ארץ/שמש בתנועה שנתית יחסית (בניגוד לתנועה היומית של הארץ סביב צירה),אין שום אפשרות שצופה הממוקם על הארץ יראה את השמש נעה במהירות השווה או עולה על מהירות האור.הסיבה היא שגם הארץ וגם השמש מתוארים כנעים על גבי מסילות,ומכיוון שאף אחד לא עובר את מהירות האור,אזי לא יתכן שצופה העומד על אחד מהם יראה את השני עובר את מהירות האור. מדובר בתופעה בסיסית ביחסות.אם נתבונן במקרה קיצוני שבו שתי חלליות נעות במסלול ישר זו לקראת זו כשכל חללית קרובה מאד למהירות האור,אזי כל אחת תראה את האחרת נעה מעט פחות ממהירות האור (ולא קרוב לפי-2 ממהירות האור כפי שמנבאת המכניקה הניוטונית).ומאותה סיבה,צופה העומד על פני האדמה לעולם יראה את השמש נעה במהירות הפחותה ממהירות האור. מדובר בתנועה שהייתי מגדירה כאמור :"מסילתית"-גוף אחד הנע במסילה ביחס לגוף אחר. אמירה זו נכונה לא רק לגבי התנועה ארץ/שמש אלא גם לגבי כוכבי הלכת (ובפועל גם לגבי כוכבי השבת).אם נתעלם-לצורך הדיון-מסיבוב הארץ סביב עצמה,אזי כל הכוכבים ינועו במהירות הפחותה ממהירות האור לגבי צופה העומד על האדמה (גם אם מרחקם של כוכבים אלו מהארץ גדול מ 3.8 שעות אור).
    ח.שים לב לתוכן דבריך שלך(אין זה ציטוט):חסידי הרבי,ברנובר וגינזבורג,קבעו שעל סמך יחסות כללית לא ניתן להבחין בין שלושת המצבים הבאים:השמש נעה סביב הארץ,הארץ נעה סביב השמש,הארץ והשמש נעים סביב נקודה מסוימת.לעומתם פרופסור רייכנבך טען,שכאשר מערכת צירים הממוקמת ב (מרכז) כדור הארץ נעה סביב ציר הקטבים,אזי מעבר לרדיוס מסוים (במקרה שלנו 3.8 שעות אור כדלעיל) המערכת (וגם גרמי השמיים הרחוקים) הופכים לדמיוניים ואי אפשר להכליל אותם ביקום החומרי הרגיל. אמנם לא ציטטתי את דברי רייכנבך מילה במילה אך נראה לי שהבהרתי היטב את הרעיון ורוח הדברים.

    ט.ותגובתי פשוטה:חסידי הרבי,ברנובר וגינזבורג התייחסו לנושא אחד,ואילו פרופסור רייכנבך שגה בהבנת דבריהם והתייחס בתגובתו לנושא שונה לחלוטין.החסידים דיברו על תנועה מסילתית,לפיה השמש והארץ נעים לאורך קווים המשורטטים בחלל,זה ביחס לזה.לעומת זאת הפרופסור רייכנבך התייחס לסיבוב הארץ סביב צירה שזה עניין אחר.בתנועה מסילתית (שבתנועה זו עוסק החלק הנוכחי של תגובתי למאמר שלך),הטיעון של רייכנבך אינו תקף-שום גוף שמימי אינו עובר את מהירות האור,כפי שהסברתי קודם.וזו מסקנה מובנת.

    למעשה אלו עיקר דברי כרגע.אני מודע לכך שהנושא השני בו דן המאמר,והעוסק בתנועה הסיבובית של הארץ סביב צירה,שבעטיה כוכבים רחוקים עוברים את מהירות האור נשאר פתוח למרות שהוזכר כאן,אך הייתי מעדיף שנסיים קודם את הנושא הנוכחי של הסימטריה בין סיבוב הארץ סביב השמש ולהיפך (דוגמת הזקן והצעיר),ואז נמשיך הלאה.
    בכבוד רב,יעקב דבש

  • קישור לתגובה שלישי, 19 יוני 2018 12:52 הוסף ע״י עדי אביר

    יעקב,


    אני מתנצל על האיחור הלא אופייני בשליחת תגובתי.

    אני מבין שאת הטיעון המרכזי שלך הבאת בסוף תגובתך – שהכוכבים הרחוקים אינם חלק מה'יקום' שמוגדר, לטענתך, על פי מגבלות מהירות האור. איני מקבל את הטענות הללו מכמה סיבות:

    1. בסיפור הבריאה אנו מוצאים:

    וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים.
    וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים.

    הכתוב אינו מבדיל בין הכוכבים לבין השמש והירח. נראה שהכותב אינו חושב כמוך ומבחינתו הכוכבים, השמש והירח נמצאים באותו היקום.

    2. אם כדור הארץ סובב סביב צירו ב-24 שעות ואנו רואים שגם מקורות האור הרחוקים משלימים הקפה ב-24 שעות אזי בהכרח האורות הרחוקים אינם משנים את מקומם יחסית לכדור הארץ שאם לא כן לא תהייה לסיבוב כדור הארץ סביב צירו שום השפעה על הסיבוב הנראה לעיין של הכוכבים בשמיים. במילים אחרות, אם אתה מקבל שהארץ סובבת סביב צירה אזי אתה חייב לקבל שתנועה סביב הציר כבר מסבירה את כל התנועה שנראית בשמיים ואם 'תנועת' הכוכבים כבר מוסברת על ידי סיבוב הארץ הרי שהכוכבים עצמם אינם משנים את מקומם היחסי אלינו.

    3. בטווח של 3.8 שנות אור מהארץ ניתן למצוא רק את השמש, הירח וחמישה כוכבי לכת – מרקורי, מאדים, נגה, צדק ושבתאי. לשיטתך, כל שאר האורות בשמיים אמורים להיות ב'יקום' אחר אבל גם כוכבי לכת שנמצאים יותר מ-3.8 שעות אור מכדור הארץ דוגמת נפטון (4.1 שעות אור) ופלוטו (5.5 שעות אור) נחזים כשהם נעים סביב הארץ. ברור לחלוטין שנפטון ופלוטו שייכים ל'יקום' שלנו ובכל זאת הם חייבים לנוע במהירות גבוהה ממהירות האור אם הם רוצים להשלים את ההקפה סביב כדור הארץ ב-24 שעות בלבד.

    4. גם אם תפריד את נקודות האור בשמיים ל'יקום' שלנו ול'יקום' אחר, דבר שלא תמצא באף מקור תורני מקובל, עדיין לא תוכל לפתח מודל שמסביר את התנועתיות הנצפת בשמיים.

    5. המדע קובע שחוקי הטבע הם אחידים בכל זמן ובכל מקום ולכן אין סיבה לחשוב שמהירות האור ב'יקום' שלנו שונים מחוקי הטבע ב'יקום' האחר. כל הניסיונות המדעיים בחלל (באמצעות חלליות, טלסקופים ארציים, טלסקופי חלל, מערכות לקליטת גלים וכדומה) מניבים את התוצאות להן המדענים מצפים מלכתחילה. מכך ניתן ללמוד שהאור מהכוכבים הרחוקים מתנהג כמו האור ב'יקום' שלנו. לשם דוגמה, החללית וויאג'ר 1 שכיום נמצאת 19 שעות אור מכדור הארץ עדיין משדרת למרכז הבקרה על הארץ אותות שמגיעים בדיוק בזמן המצופה, ללמדנו שגם מחוץ ל'יקום' שלנו האור עדיין מתנהג בדיוק כמו ב'יקום' שלנו.

    לאור זאת איני יכול לקבל ש'ההיגיון הפשוט אומר דווקא את ההיפך: שגרם השמיים המרוחק הוא האמיתי, ומה שאנו רואים היא היא האשליה'. גם הדוגמה שהבאת אינה נסמכת על העובדות המדעיות. אם השמש הייתה במרחק 12 שעות אור מאתנו היינו רואים אותה בעיכוב של 12 שעות, ללא תלות במיקומה העכשווי של השמש.

    תורת היחסות לא שינתה את הראייה המדעית. אם כבר, יש להאשים את האסטרונום הדני Ole Rømer שמצא סתירות בהנחה שהאור נע במהירות אינסופית כבר בשנת 1676, בימיו של ניוטון, ואת Clerk Maxwell שבאמצע המאה ה-19 קיבע את מהירות האור לערך קרוב ביותר למהירות המקובלת היום על כל המדענים, 299,792,458 מטרים לשנייה. בימיו של איינשטיין כל המדענים כבר אחזו בדעה שהאור נע בווקום במהירות הקרובה ל-300,000 קילומטר לשנייה. תורת היחסות לא שינתה דבר בהערכות המדענים. בדיוק כשם שהיא לא הפרידה בין ה'יקום' שלנו ל'יקום' אחר כלשהו.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 18 יוני 2018 08:05 הוסף ע״י yacov dvash

    הייתי רוצה להתייחס לטיעון שהועלה כאן,לפיו כיוון שישנם כוכבים המרוחקים מאיתנו לפחות מיליוני שנות אור,ואם נניח שהם משלימים סיבוב בן 24 שעות סביב כדור הארץ,אזי ינועו במהירות הגבוהה ממהירות האור וזה בלתי אפשרי לפי יחסות.

    נחוצה הקדמה קצרה:אם כוכב המרוחק מכדור הארץ מיליון שנות אור,שולח פולס לכיוון כדור הארץ בכוכב זה יחולו שינויים רבים במשך אותם מיליון שנים.יתכן למשל שהכוכב יקרוס וידעך,וכשיגיע המידע עליו לכדור הארץ באמצעות אותו פולס,אזי האסטרונומים כאן יראו כוכב זוהר ושליו כפי שהיה לפני מיליון שנה,בעוד שכעת,במקומו בפועל,הוא אינו מאיר כלל.כלומר מה שאנו רואים אינו זהה למצב הכוכב כעת,אלא משהו אחר לגמרי.

    עד כאן הבאתי הסברים כפי המקובל היום.וכעת אציג את דעתי האישית.טענתי היא שהכוכב 'האמיתי' הוא זה שאנו רואים בשמי הלילה כעת,ולא אותו גוף שמיימי המרוחק מאיתנו מיליון שנות אור.

    ההיגיון הפשוט אומר דווקא את ההיפך: שגרם השמיים המרוחק הוא האמיתי,ומה שאנו רואים היא היא האשליה,בעוד שכאמור אני סובר אחרת ואביא דוגמא:

    צופה מצוי על פני כדור הארץ.השמש זורחת במרום,הרחובות מוארים וכולם עסוקים בענייניהם.עובדים,אוכלים,לומדים וכל זאת לאור השמש ברקיע.אלא שיש בעיה קטנה:השמש מרוחקת מכדור הארץ שמונה דקות אור,כלומר השמש 'האמיתית' אינה מצויה באותו מקום ברקיע שבו אני רואה אותה אלא שמונה דקות אור נוספות בהמשך מסלולה.אך האם זה אומר שהשמש המצויה ברקיע אינה אמיתית? הרי היא מאירה את מחצית כדור הארץ!

    נרחיב את הדוגמא: נניח לצורך הדיון,שמרחק השמש מהארץ אינו שמונה דקות אור אלא שתים עשרה שעות אור.במילים אחרות,אם השמש נראית ברקיע בחצות היום,היא נמצאת שתים עשרה שעות מאוחר יותר בחצות הלילה,בעבר השני של כדור הארץ.המסקנה היא חשובה:אם השמש ה'פיזית' היתה הקובעת,הרי כאן ועכשיו היה צריך לשרור חושך מוחלט,ובפועל אנו נהנים מיום שטוף שמש.

    אך אם נשוב לרגע לכוכב שלנו,המרוחק מיליון שנות אור,הרי יש באמת גוף פיזי המצוי שם.ומה לגביו?
    כדי לענות על שאלה זו נחזור לפרופסור רייכנבך: לפי קביעתו כל גוף המקיף את כדור הארץ במשך 24 שעות,והמרוחק מהראשית 3.8 שעות אור יצטרך לעבור את מהירות האור-ושימו לב-יוגדר במערכת צירים דמיונית.במילים אחרות אותם גופים המרוחקים למעלה מ 3.8 שעות אור מאיתנו,נעים במערכת צירים דמיונית,והתוספת שלי:הם ינועו בה במהירות הגבוהה ממהירות האור אך כגופים דמיוניים ולא כגופים ממשיים חומרים.ומכיוון שאיננו יכולים לראות גופים כאלה אנו מסיקים ששום כוכב אינו מקיף את כדור הארץ מעבר לאותו רדיוס נתון של 3.8 שעות אור.

    אבל ניתן להתנגד ולומר הרי סןף סוף אותו כוכב מרוחק אינו נע במהירות הגבוהה ממהירות האור והוא גוף ממשי חומרי ולא מדומה.והתשובה:יש לשים לב לשינוי עמוק בתולדות הפיזיקה: במכניקה הניוטונית,באופן עקרוני לא היה הבדל בין מה שאתה רואה למה שקיים בפועל,וזאת מכיוון שאין את הגבלת מהירות האור כמו ביחסות.ולכן אם נשלח פולס מהיר מספיק מאותו כוכב בו עסקינן הוא יגיע מידית לכדור הארץ.וויראו אותו כפי שהוא בכל רגע נתון.אך ברגע שהוגבלנו במגבלת מהירות האור,לא נוצר שינוי קטן ביקום,אלא הוא הוגדר מחדש לפי מסגרת התכונות של מהירות האור,ולכן היקום שלנו מורכב מקואודינטות ממשיות עד טווח של 3.8 שעות אור,ומקואורדינטות מדומות מעבר לרדיוס זה,והתוספת העיקרית:אותן מסות המרוחקות מליוני שנות אור,אשר אינן מדומות ואינן נעות מעל מהירות האור,פשוט אינן חלק מהיקום שלנו,וזאת בשל הסיבה העמוקה שהצגתי:שהיקום מוגדר לפי מגבלות מהירות האור,ומה שמעבר לכך,לא שייך ליקום זה.

  • קישור לתגובה שלישי, 24 אפריל 2018 08:24 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    עדי:

    לדעתי מדובר בבעיה שהיא במידה רבה סמנטית כיוון שככל הידוע לנו אינה ניתנת להכרעה.
    לו היו בני פלוגתתך הדתיים יודעים משהו בתחום המדע, הם היו שולפים את עיקרון מאך ומפילים את טענותיך.
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%9E%D7%90%D7%9A

    כל חוקי הטבע, כולל הגבלת מהירות האור, תקפים, על פי עיקרון מאך – לא ביחס למרחב בעל קיום עצמאי, אלא למרחב שנקבע על פי התפלגות המסה.
    ממצאי המדע מעידים על כך שעיקרון מאך הוא ככל הנראה נכון. אחד הרמזים החשובים לנכונותו הוא "גרירת המרחב" שמבצעים גופים מאסיביים שמסתובבים.
    https://en.wikipedia.org/wiki/Frame-dragging

    עיקרון זה משאיר פתח לקיומה של התפלגות מסה גיאוצנטרית בתוך מרחב שקיומו עצמאי, כאשר כל המסה סובבת את כדור הארץ.

    העניין הוא שלקיומו או היעדרו של מרחב עצמאי אין שום השפעה על שום דבר ולכן, אם מאמצים את תערו של אוקאם, עדיף להתעלם ממנו.
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%90%D7%9D

    שאלת קיומו או היעדרו של מרחב בלתי תלוי במסה דומה לשאלת קיומו או היעדרו של "אלוהים" שלא מתערב בעולם.

  • קישור לתגובה שני, 23 אפריל 2018 20:29 הוסף ע״י עדי אביר

    שיר,

    דוגמה טובה לפתרונות דמיוניים שלא ניתן למצוא בעולם הריאלי מספקים לנו משוואות פרבוליות מדרגה שניה, דוגמת X^2+2x+1=0 (באשר הסימן X^2 מציין X בריבוע).

    למשוואות מעין אלו יש שני פתרונות שכל אחד מהם יכול להיות או מספר ריאלי או מספר דמיוני. כל המספרים דמיוניים נבנים מהשורש של המספר 1-, אותו מתארים על ידי האות i. למשל אם ננסה לפתור את המשוואה X^2+1=0 נמצא שאחד הפתרונות של הוא i, כלומר, השורש של 1- (הפתרון השני הוא i-). במילים אחרות, אין מספר ריאלי שאם נכפיל אותו בעצמו נקבל את המספר 1- ורק אם נכפיל את המספר הדמיוני i בעצמו נוכל לקבל 1-.


    בעזרת המספר i ניתן לפתור כל משוואה, בין אם יש לה משמעות בעולם הריאלי ובין אם לאו. ניתן, אם כן, לכתוב משוואות שמתארות עולם בו כוכבים רחוקים חגים סביב כדור הארץ אבל אם נפתור את המשוואות הללו נגלה שכל הפתרונות חייבים להסתמך על השורש של 1-, כלומר, כל הפתרונות הם מספרים דמיונים ואין שום דרך למפות אותם לתוך המציאות הריאלית. משמעות הדבר היא שכל הנסיונות לתאר עולם בו גרמי השמים חגים סביב ארץ מרכזית נידונו לכשלון כי עולם כזה ניתן לתאר רק באמצעות מספרים דמיוניים ולא באמצעות מספרים ריאליים שמתארים את המציאות הריאלית.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 23 אפריל 2018 18:42 הוסף ע״י שיר

    זה קצת כמו שאלת קיצון או מקום גיאומטרי במתמטיקה יש אינסוף נק על הישר שאינו מוגבר או פתרונות חיובים ושלילים אבל אורך שלילי לדוג נפסל עקב תנאי המציאות

  • קישור לתגובה שני, 13 יוני 2016 11:16 הוסף ע״י עדי אביר

    אבי,

    הכיכר אינה נקודת יחוס. שים את השניים במדבר או בקוטב הצפוני או בחלל החיצון והתמונה תהייה זהה. כשגוף אחד חג סביב גוף אחר, ושני הגופיים אינה מסתובבים סביב צירם, אזי גוף אחד תמיד יראה את הגוף השני גם מימינו וגם משמאלו בעוד שהשני תמיד יראה את הראשון מצד אחד בלבד. אין בכך שום סבירות. זאת וודאות מושלמת.

    זאת רק אחת ההוכחות לכך שהארץ חגה סביב השמש ולא להיפך. קיימות מספר הוכחות נוספות, למשל,

    1. חוקי הפיזיקה מחייבים את הגוף הפחות מאסיבי לנוע סביב גוף יותר מאסיבי ולא להיפך. לפיכך, הארץ חייבת לחוג סביב השמש והשמש אינה יכולה לחוג סביב הארץ.

    2. אף גוף מאסיבי אינו מסוגל לשייט בחלל הריק במהירות שעולה על מהירות האור, משתמע מכך שרק גופים שנמצאים פחות מ-3.8 שעות אור מאיתנו מסוגלים להקיף את הארץ בפחות מ-24 שעות. מאידך, אם נתבונן בשמי הלייל נראה שכל הכוכבים והגלקסיות, אפילו אילו שנמצאים אלפי ומיליוני שנות אור מאיתנו, משלימים הקפה של כדור הארץ במהלך 24 שעות בלבד. אילוצי הפיזיקה מחייבים אותנו להניח שתנועתם היא דמיונית ולא אמתית. אשליית התנועה יכולה להיגרם רק אם כדור הארץ סובב סביב צירו ומשלים הקפה אחת כל 24 שעות. תנועת כדור הארץ סביב צירו גורמת לאשלייה שהשמש חגה סביב כדור הארץ אבל זאת אינה תנועה אמתית אלא אשלייה שנגרמת מהרוולוציות של כדור הארץ.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 12 יוני 2016 23:06 הוסף ע״י אבי

    אני לא מלומד גדול כמו כל אחו שהזכרת בהסבר אבל לדעתי הדוגמא מהזקן והצעיר בכיכר אינה נכונה כי שם יש נקודת יחוס שהיא הכיכר ולכן אפשר לקבוע בודאות שביחס לכיכר הזקן יושב והצעיר מסתובב.

    ובכלל לפי מה שהבנתי ממה שכתבת טענתך מסתכמת רק בזה שזה לא סביר שהכל מסתובב סביב כדור הארץ. אבל לא שזה לא אפשרי.

    הבעיה היא שהמילה "סביר" היא באמת כבר עניין יחסי..

  • קישור לתגובה שלישי, 13 מרס 2012 22:31 הוסף ע״י עדי אביר

    ידידי יצחק,

    אני לא רוצה להלאות אותך בבעיות שלי אבל דע לך שמאד קשה גם להימנע מהסברים מאד טכניים, גם לוותר על סיסמאות ריקות מתוכן וגם לפשט סוגיות לא ממש טריוויאליות עד לרמה שתתאים לאנשים שבהיעדר כל ידע בסיסי אינם מבינים מה אתה רוצה מהחיים שלהם.

    אנסה בכל זאת להסביר לך מדוע כדור הארץ סובב סביב השמש ולא להיפך, כפי שהרמב"ם סבר מחוסר ידע והרבי סבר מחוסר תום לב. לשם כך אבקשך להתרכז לכמה דקות ולעקוב אחר הטיעונים הבאים:

    1. האור נע בואקום במהירות מקסימאלית של 300,000 קילומטר לשנייה לערך.

    2. שום סיגנאל, ועל אחת כמה וכמה גוף בעל מאסה, אינו יכול לנוע מהר יותר מהמהירות המקסימאלית של האור.

    3. המושג שנת אור מאפיין מרחק אותו האור עובר במשך שנה. באותו אופן, המושג שעת אור מאפיין מרחק אותו האור עובר בשעה.

    4. הקף המעגל גדול פי שני Π מהרדיוס שלו, כאשר ערכו של Π הוא בערך 3.1416.

    5. משתמע מכך שכל גורם שמימי שמרחקו מהארץ עולה על 3.82 שעות אור אינו יכול להקיף אותה ב-24 שעות או פחות.

    6. המרחק בינינו לבין רוב כוכבי השבת מגיע למאות, אלפי, מיליוני ואף מיליארדי שנות אור. כאמור, הכוכבים הללו אינם מסוגלים להקיף את כדור הארץ תוך 24 שעות.

    7. מצד שני, אנו רואים את כל כוכבי השבת משלימים הקפה מלאה סביב כדור הארץ ב-24 שעות.

    8. מתחייב מכך שהארץ היא זאת שסובבת סביב צירה ותנועת הכוכבים היא רק אשליה אופטית.

    9. כיוון שאנו רואים את הכוכבים מקיפים את כדור הארץ ב-24 שעות עלינו להסיק שהארץ משלימה סיבוב סביב צירה ב-24 שעות.

    10. אנו גם רואים את השמש משלימה הקפה סביב כדור הארץ ב-24 שעות.

    11. כיוון שהארץ סובבת סביב צירה בדיוק באותו פרק זמן (ראה סעיף 10) אין לנו ברירה אלא להסיק שגם תנועת השמש היא אשליה אופטית, כלומר השמש נראית לנו כמקיפה את הארץ כיוון שהארץ סובבת סביב צירה.

    12. המסקנה הסופית היא שהשמש אינה נעה סביב הארץ.

    נראה לי שבשלב זה כבר הוכחתי שהרבי מליובאוויטש והרמב"ם פשוט טעו ודעתם אינה לגיטימית כמו הדעות ההפוכות. זאת אינה דמגוגיה אלא הסק הגיוני אליו יגיע כל מי שמסוגל לחשוב גם מחוץ לקופסה שהרבנים כופים על כל מי שעדיין מאמין לסמכויות מקודשות במקום לתכתיבי הגיונו ולממצאי המדע.

    יום טוב שיהיה גם לך.. ובמקום להיתלות בדעות של אחרים תנסה להתנער מהבורות ולפתח דעות משל עצמך.. בקיצור: לך תמצא לך קצת ידע והשכלה!

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 13 מרס 2012 21:01 הוסף ע״י יצחק

    לא הוכחת כלום במה שכתבת.. סתם דמגוגיה שטוענת שהרבי מליובאוויטש והרמב"ם כנראה לא צודקים.. ומדרך כתיבתך נראה שיש לך אינטרס לכתוב נגדם..
    לענות תשובה מי מסתובב סביב מי אתה לא יכול.. ולכן דעת הרבי לגיטימית בדיוק כמו הדיעות ההפוכות..
    יום טוב שיהיה לך.. ובמקום להתנגד לדיעות של אחרים תביא דיעות משל עצמך.. בקיצור: לך תמצא לך חיים!

  • קישור לתגובה שני, 17 אוקטובר 2011 05:17 הוסף ע״י שמואל

    כאשר רוצים לסבך מסבכים!
    הרבי מלובביץ והנוהים אחריו מתיחסים למערכת פשוטה של שמש וכוכב לכת אחד, ומתעלמים מעובדה הפשוטה הרשומה בכל ספר בסיסי באסטרונומיה שהמעבר מהמודל הגאוצנטרי למודל ההליוצנטרי של קופרניקוס היה צריך להסביר גם את התנועות של כוכבי הלכת האחרים במערכת השמש במודל הגאוצנטרי כוכבי הלכת מבצעים מעגלים בתוך מעגלים אבל במקום להסביר את זה יוצר כל לבלבל עם תורת היחסות

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים