Skip to content

1VSDAT

שלישי, 17 אוגוסט 2010 14:14

מלחמת המאסף של הרבי מליובאוויטש

דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
הפרשנות האריסטוטלית של התנ"ך הסתירה מהתודעה היהודית את היקום התלת-שכבתי וכל מי שקורא את התנ"ך דרך משקפיהם של פרשני ימי הביניים כבר לא יראה את הארץ השטוחה שנחה על עמודים בין התהומות לרקיעים. עם זאת, במאה השש-עשרה גם התורה האריסטוטלית איבדה את חינה ואת מקומה תפסה ראית עולם חדשה, תורתו ההליוצנטרית של קופרניקוס שהרחיקה את הארץ ממרכז היקום והציבה במקומה את השמש. במהלך זה המדע המודרני החליט לא רק להתעלם מהקוסמולוגיה התנ"כית אלא גם להתנער לחלוטין מהקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של אריסטו ותלמי, וממילא גם של הרמב"ם.
 
מה יעשה עתה היהודי המאמין? האם עליו לפסול את דברי הרמב"ם ולאמץ את תכתיבי המדע המודרני? כמובן שלא! אם הרמב"ם שגה כאן מי כף לידנו יתקע שהוא צדק במקרים אחרים? אם כך, אולי כדאי לפסול את דברי המדע ולדבוק בעיניים עצומות בפרשנות הרמב"מית? גם פתרון זה נושא עימו קשיים רבים, במיוחד אם אינך רוצה לאבד את התקווה להחזיר בתשובה גם את אלה שעיניהם עדיין לא סומאו לחלוטין מהאמונה הרבנית. נותרה רק אפשרות אחת - להוכיח ששתי הגישות, הגיאוצנטרית וההליוצנטרית, שקולות לחלוטין וההבדל ביניהן מצטמצם רק להצגה המתמטית ולנוחות החישובים. פתרון זה מאפשר לרבנים לטעון שמבחינה אונטולוגית, כלומר במציאות הריאלית, השמש באמת סובבת סביב הארץ, אבל בכדי לפשט את החישובים המתמטיים ניתן להשתמש גם במודל ההליוצנטרי שמציב את השמש במרכז ומתאר את הארץ כסובבת סביבה.
האדמו"ר מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסאהן, מהנדס בהכשרתו, החליט לתרום את כישוריו הניכרים להוכחת נכונותה של הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית וגישתו הנועזת מצדיקה את הצגתה המפורטת:
במשך שנים רבות התקבלה כאמת שיטת תלמי הגורסת שהשמש סובבת סביב כדור הארץ. לאחר מכן פיתח קופרניקוס את התיאוריה המעמידה את השמש במרכז העולם וכיום התיאוריה הקופרניקאית מוצגת בכל ספרי הלימוד כעובדה שאין עליה עוררין. אך מה הן העובדות? ראשית, התיאוריה הקופרניקאית אינה אלא תיאוריה וגם כנגדה ניתן להעלות הסתייגויות שונות. יתר על כן, שיטת קופרניקוס מעולם לא התיימרה ליישב את כל השאלות שעולות מהתצפיות האסטרונומיות ותרומתה מצטמצמת למתן תשובות רבות יותר ופשוטות יותר מכפי שעושה שיטתו של תלמי.
 
נוסף על כל זאת, תורת היחסות הכללית, שהתקבלה ללא עוררין כיסוד לכל המדעים המדויקים, הביאה את המדע המודרני לכמה מסקנות מהפכניות וכיום המדענים משוכנעים שכאשר שתי מערכות נמצאות בתנועה יחסית זו כלפי זו אין כל אפשרות לקבוע מי מהן נמצאת בתנועה ומי במנוחה וייתכן אף ששתיהן נמצאות בתנועה. ברור, אם כן, שעל פי אינשטין אין המדע יכול לקבוע באופן חד-ערכי אם השמש עומדת במקומה וכדור הארץ סובב אותה או שמא הארץ היא זאת שעומדת במקומה והשמש היא זאת שחגה סביבה. העדפת הגישה ההליוצנטרית של קופרניקוס נובעת מכך שהחישובים המתמטיים הופכים לפשוטים יותר כשמניחים שהשמש עומדת במקומה וכדור הארץ סובב סביבה. חישובים מקבילים שמניחים שהארץ היא מרכז העולם יהיו אמנם מסובכים יותר אך בסופו של דבר הם יניבו תוצאות זהות.
 
קופרניקוס, בסופו של יום, לא הצליח להוכיח שהארץ סובבת סביב השמש ותרומתו הצטמצמה להמצאת שיטה שמצליחה לפשט את החישובים האסטרונומיים. למעשה, אין ניסוי שיכול להוכיח איזו משתי האפשרויות עדיפה שהרי אחת מנקודות המוצא של תיאורית היחסות הכללית של אלברט איינשטיין היא שאין ניסוי פיזיקלי שיכול לקבוע אם עצם מסוים מתנועע ופועלים עליו כוחות אינרציה או שהוא נייח ופועלים עליו כוחות המשיכה של עצמים אחרים. היעדר היכולת לקבוע מי נע ומי נייח אינה נובעת מחסרון בידע אלא מתכונותיו הבסיסיות ביותר של הטבע, כלומר, למדע אין כל עמדה בשאלת מרכזיות הארץ או השמש והוא אפילו שולל את האפשרות שאי פעם תינתן קביעה פסקנית בנושא זה. הבריות אמנם מתקשות להעלות על דעתן את העובדה שהמדע כיום מסוגל לראות בכדור הארץ את המרכז הנייח של מערכת הכוכבים שלנו אבל אם התנ"ך, התלמוד וה'משנה תורה' לרמב"ם מתארים את הארץ כקבועה במרכז היקום ואת השמש כחגה סביבה עלינו לקבל את דבריהם כפשוטם.
 
אם נשאל מדוע תיאור הבריאה הניתן בתורה בכל זאת אינו מתקבל על דעתם של רוב המדענים אזי נגלה שמדובר פה באמביציה אנושית-טבעית הדוחקת את המדענים לנסות ולהיות מקוריים. קבלת דברי התורה כפשוטם תשלול מהם את ההזדמנות להוכיח ברבים את חריפותם האנליטית והאינדוקטיבית ותאלץ אותם להכיר בעליונותה של התורה האלוהית.[1]
 
הצגה זאת מטשטשת את ההבדל בין המושג 'יחסות' למושג 'יחסיות' ומעוררת את האפשרות שהכל יחסי בעולמנו. הדבר אינו כך: בטכס כלולותיו הרבי כיכר סביב כלתו ולא להיפך, בשמחת תורה הרבי הקיף את ספרי התורה והללו לא פצחו בריקודים סביבו וניתן גם לקבוע בודאות גמורה שהיה זה הרבי שהניף את תרנגול הכפרות סביב לראשו והתרנגול בשום פנים ואופן לא סובב סביבו את הרבי ואת היקום המחובר לרגליו.
 
די בניסוי פשוט בכדי לשכנענו שלא הכל יחסי בעולמנו: ניטול זקן נשוא פנים ונושיבו במרכזה של ככר גדולה וכיאות למעמדו נבקש ממנו לשחק את תפקיד השמש. במקביל נבחר בחור צעיר כשיר במיוחד ונבקש ממנו להקיף את הככר תוך כדי התחזות לכדור הארץ. עתה נחל בניסוי וננסה לקבוע מי מהשנים יושב בניחותא במרכז הכיכר ומי נמצא בתנועה סביבו. המכובד, אם יקפיד על הערנות הדרושה, יראה בודאי את הבחור מגיח משמאלו, מתקדם מול עיניו, פונה לעבר צידו הימני ונעלם מאחורי ראשו. מספר דקות מאוחר יותר הבחור ישוב ויגיח מצידו השמאלי, יתקדם אל מול עיניו, יעבור לצידו הימני וכך הלאה, חוזר חלילה עד שהצעיר יתעייף או יקבל סחרחורת. הבחור, לעומת זאת, אפילו ייסוב סביב הככר עד קץ כל הדורות, לעולם יראה את המבוגר אך ורק מימינו.
 
האם לא ברור שאין כל סימטריה בין היושב במרכז לחג סביבו? בעוד המרכז רואה את לווינו עובר מצד לצד הרי שהלוויין תמיד רואה את המרכז מצד אחד בלבד. אפילו תורת היחסות הכללית של איינשטיין לא תשנה את העובדה שהצעיר הוא זה שסובב סביב המבוגר בעוד שזקן, הן מפאת כבודו והן מפאת חוקי הפיזיקה והגיאומטריה, תמיד ישב על מקומו ולעולם לא ימצא את עצמו סובב סביב הבחור.
נוכל כמובן לבקש מהבחור להסתובב, תוך כדי הליכה, סביב ציר דמיוני העובר דרך מרכזו. במקרה זה הוא אכן יראה את הזקן זורח במזרח ושוקע במערב וייתכן שהוא אף ישווה בנפשו שמורו ורבו עזב את מקומו והחל לסוב סביבו. במקרים קיצוניים הוא עלול אפילו לחשוב שהוא מרכז העולם, נזר הבריאה ותכלית היצירה ועל המארגנים תהיה מוטלת החובה להזכיר לו שמבחינה אובייקטיבית שום דבר לא השתנה. המכובד עדיין יושב על מקומו והבחור, לאחר שילגום מעט מים, ימשיך לחוג מסביבו. תנועת היושב אינה אלא אשליה ותעתוע אופטי ואין בה כל ממש, בדיוק כשם שאין כל ממש באמונה בתנועת השמש סביב כדור הארץ.
 
שני חסידים מושבעים של הרבי מליובאוויטש, הרב יוסף גינזבורג והפרופסור ירמיה ברנובר, משלימים בספרם 'מה טובו מעשיך יה'' את אחיזת העיניים כשהם מצטטים מספרו של הפרופסור האנס רייכנבך, 'The Philosophy of Space & Time'. פרופסור רייכנבך, תלמידו ומפרשו של איינשטיין, היה ללא ספק אחד המדענים המהימנים ביותר שפעלו במחצית הראשונה של המאה העשרים והקטע שצוטט מספרו, על אף היותו טבול במושגים דוגמת מערכת אינרציאלית, שדה גרביטציוני טנסורי, אקוויוולנטיות דינמית של מערכות קואורדינטות מסתובבות, מערכות קינימטיות וכדומה אכן חושף בפני הקורא את עיקריה של התורה האיינשטיינית. הכותבים מניחים שכל חסידי הרבי עיכלו את החומר התיאורטי וקופצים מייד למסקנה:
 
לפני כמעט שבעים שנה הראה הנס רייכנבך, תלמידו של איינשטיין, בספרו 'הפילוסופיה של המרחב והזמן' שכל התפיסות דלהלן נראות אפשריות בהחלט מנקודת ראות מדעית, כל עוד תורת היחסות הכללית של איינשטיין לא הופרכה: 1) כדור הארץ עומד במקומו והשמש נעה סביבו, 2) השמש עומדת במקומה, וכדור הארץ נע סביבה, 3) שניהם נעים סביב נקודה מסוימת. אין שום דרך להוכיח, איזו מהאפשרויות הללו נכונה או עדיפה, משום שאחת מנקודות המוצא של תיאורית היחסות הכללית היא שאין ניסוי פיזיקלי שיוכל להכריע בין האפשרות שעצם מסוים הוא נייד, ופועלים עליו כוחות אינרציה, לבין האפשרות שהעצם הוא נייח, ופועלים עליו כוחות משיכה של עצמים אחרים.[2]
 
מסקנות אלו, ביחוד כאשר הן מגובות בספרו המדעי של מלומד בעל שם, אינן יכולות שלא להלך אימים על קוראים שעדיין לא התפנו לצלול לעומקה של תורת המערכות הקינימטיות ואכן, רבים מאברכי המיסיון החב"די ימהרו להפנות את השואל לדבריו של הפרופסור רייכנבך המספקים, להערכתם, הוכחה ניצחת לנכונותה של הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית. למרבה הצער, יותר משהתרגיל מספק חיזוק לאמיתות תורתם של חכמי התלמוד ורבני ימי הביניים הוא חושף בפנינו את המאמצים שהרבנים נדרשים להשקיע בנסיון לתרץ את האמיתות הללו.
פרופסור רייכנבך מיהר לסייג את דבריו ולהסביר:
 
את מערכת הקואורדינטות המחוברת לכדור הארץ ניתן להרחיב ללא הגבלה, אבל מחוץ למעגל r=c/w לא ניתן להגשים את הצירים באופן חומרי. מחוץ למעגל זה לא תהיינה נקודות חומרית הנמצאות במנוחה ביחס למערכת הקואורדינטות. במקרה זה מערכת הקואורדינטות איננה מערכת ממשית. ... לא כל המערכות הקינימטיות האפשריות ניתנות להגשמה על ידי מבנים חומריים הנמצאים במנוחה ביחס אליהן. לכן עלינו להבחין בין מערכות ממשיות ולא ממשיות ...[3]
 
כלומר, אכן ניתן לספק הצגה מתמטית גם לעולם הגיאוצנטרי אבל בהצגה זאת כל הנקודות שתיפולנה מחוץ למעגל מסוים תהיינה נקודות לא ממשיות, או במינוח המתמטי, נקודות דמיוניות.
 
עלינו לקבל, גם מבלי לגלוש להסברים מתמטיים מרוכבים, שמחוץ לעיגול נתון כל גרמי השמיים שירצו להקיף את כדור הארץ בלא יותר מאשר עשרים וארבע שעות יהיו חייבים לשייט במהירויות גבוהות ממהירות האור. כיוון שאין כל אפשרות לגוף חומרי לנוע במהירות העולה על מהירות האור הרי שכל הצגה מתמטית של התופעה חייבת להסתמך על מספרים הנקראים 'מספרים דמיוניים', היינו, מספרים שנבנים מהשורש הריבועי של המספר 'מינוס 1'. את שורשיהם של המספרים החיוביים ניתן למקם, ללא כל קושי, על כל מודל ריאלי ובכלל זה על מודלים המציגים את מיקומם ותנועתם של גרמי השמיים. כמוהם, גם המספרים הדמיוניים יכולים למצא את מקומם במודלים מתמטיים אלא שמודלים אלא אף פעם לא ישתקפו בעולם הריאלי ולנצח הם ישמשו רק בנוסחאות תיאורטיות שלעולם לא תתורגמנה לתופעות שמתממשות במציאות הפיזיקלית המוכרת לנו.
 
במילים אחרות, ניתן למקם את ראשית הצירים בכל נקודה שרירותית ולתאר את כל היקום יחסית לנקודה זו ומבחינה גיאומטרית גרידא שתי ההצגות, זו המציבה את השמש במרכז וזו המציבה את הארץ במרכז הן זהות לחלוטין. עם זאת, כל גוף שנמצא במרחק העולה על 3.8 שעות אור מנקודת ראשית הצירים אינו יכול לנוע סביבה בפחות מ-24 שעות שאם לא כן הוא יאלץ לשייט בחלל במהירות שעולה על מהירות האור. למודל ההליוצנטרי אין שום בעיה בהקשר זה משום שרק כוכבי הלכת הפנימיים שנמצאים במרחק של כמה דקות אור מהשמש צריכים להקיף את ראשית הצירים ב-24 שעות או פחות. במודל הגיאוצנטרי של אריסטו, תלמאי והרבי, לעומת זאת, כל גרמי השמיים, ללא יוצא מהכלל, חייבים להשלים הקפה סביב כדור הארץ תוך יממה אחת וברור מאליו שתופעה מעין זאת אינה יכולה להתרחש בעולם שמרבית כוכביו נמצאים במרחק של מאות, אלפי, מיליוני ואף מיליארדי שנות אור מאיתנו.
 
אם נתעלם מהצורך להשלים את כל ההקפות ב-24 שעות או פחות אכן נוכל לספק שתי הצגות מתמטיות נכונות לחלוטין: אחת שמציבה את הארץ במרכז והשניה את השמש. אדרבה, אם בכל היקום היו רק שני גופים, השמש והארץ, ניסוחיהם של הרבי מליובאוויטש וחסידיו אכן היו מדויקים ונקיים מכל דופי אבל, כידוע כבר לכולם, יש ביקום הרבה מאד גופים רחוקים ואף רחוקים מאד והמודל הגיאוצנטרי  מחייב גם אותם להשלים הקפה מלאה ביממה אחת בדיוק. כוכבים אלו מאלצים אותנו לחזור להסברו של פרופסור רייכנבך ולהסיק שמדובר במערכת קואורדינטות שאינה ניתנת להגשמה וכנגזרת בלתי נמנעת מכך עלינו לזנוח את התורה התלמאית ולאמץ את התורה המודרנית והמקובלת של ניוטון ואיינשטיין, אפילו אם לשם כך נימצא מערערים על שיטתם ואולי אף על סמכותם של הרמב"ם והרבי מליובאוויטש.
 
 


[1]       
מה רבו מעשיך ה', עמודים 369-370, 396-397
[2]       
מה רבו מעשיך ה', עמודים 396-397
[3]       
נספח 2, מה רבו מעשיך ה', עמודים 434-435
נקרא 4573 פעמים
למאמר הבא ולקודם: « המהרש"א ועמודי הארץ

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

8 תגובות

  • קישור לתגובה שלישי, 24 אפריל 2018 08:24 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    עדי:

    לדעתי מדובר בבעיה שהיא במידה רבה סמנטית כיוון שככל הידוע לנו אינה ניתנת להכרעה.
    לו היו בני פלוגתתך הדתיים יודעים משהו בתחום המדע, הם היו שולפים את עיקרון מאך ומפילים את טענותיך.
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%9E%D7%90%D7%9A

    כל חוקי הטבע, כולל הגבלת מהירות האור, תקפים, על פי עיקרון מאך – לא ביחס למרחב בעל קיום עצמאי, אלא למרחב שנקבע על פי התפלגות המסה.
    ממצאי המדע מעידים על כך שעיקרון מאך הוא ככל הנראה נכון. אחד הרמזים החשובים לנכונותו הוא "גרירת המרחב" שמבצעים גופים מאסיביים שמסתובבים.
    https://en.wikipedia.org/wiki/Frame-dragging

    עיקרון זה משאיר פתח לקיומה של התפלגות מסה גיאוצנטרית בתוך מרחב שקיומו עצמאי, כאשר כל המסה סובבת את כדור הארץ.

    העניין הוא שלקיומו או היעדרו של מרחב עצמאי אין שום השפעה על שום דבר ולכן, אם מאמצים את תערו של אוקאם, עדיף להתעלם ממנו.
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%90%D7%9D

    שאלת קיומו או היעדרו של מרחב בלתי תלוי במסה דומה לשאלת קיומו או היעדרו של "אלוהים" שלא מתערב בעולם.

  • קישור לתגובה שני, 23 אפריל 2018 20:29 הוסף ע״י עדי אביר

    שיר,

    דוגמה טובה לפתרונות דמיוניים שלא ניתן למצוא בעולם הריאלי מספקים לנו משוואות פרבוליות מדרגה שניה, דוגמת X^2+2x+1=0 (באשר הסימן X^2 מציין X בריבוע).

    למשוואות מעין אלו יש שני פתרונות שכל אחד מהם יכול להיות או מספר ריאלי או מספר דמיוני. כל המספרים דמיוניים נבנים מהשורש של המספר 1-, אותו מתארים על ידי האות i. למשל אם ננסה לפתור את המשוואה X^2+1=0 נמצא שאחד הפתרונות של הוא i, כלומר, השורש של 1- (הפתרון השני הוא i-). במילים אחרות, אין מספר ריאלי שאם נכפיל אותו בעצמו נקבל את המספר 1- ורק אם נכפיל את המספר הדמיוני i בעצמו נוכל לקבל 1-.


    בעזרת המספר i ניתן לפתור כל משוואה, בין אם יש לה משמעות בעולם הריאלי ובין אם לאו. ניתן, אם כן, לכתוב משוואות שמתארות עולם בו כוכבים רחוקים חגים סביב כדור הארץ אבל אם נפתור את המשוואות הללו נגלה שכל הפתרונות חייבים להסתמך על השורש של 1-, כלומר, כל הפתרונות הם מספרים דמיונים ואין שום דרך למפות אותם לתוך המציאות הריאלית. משמעות הדבר היא שכל הנסיונות לתאר עולם בו גרמי השמים חגים סביב ארץ מרכזית נידונו לכשלון כי עולם כזה ניתן לתאר רק באמצעות מספרים דמיוניים ולא באמצעות מספרים ריאליים שמתארים את המציאות הריאלית.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 23 אפריל 2018 18:42 הוסף ע״י שיר

    זה קצת כמו שאלת קיצון או מקום גיאומטרי במתמטיקה יש אינסוף נק על הישר שאינו מוגבר או פתרונות חיובים ושלילים אבל אורך שלילי לדוג נפסל עקב תנאי המציאות

  • קישור לתגובה שני, 13 יוני 2016 11:16 הוסף ע״י עדי אביר

    אבי,

    הכיכר אינה נקודת יחוס. שים את השניים במדבר או בקוטב הצפוני או בחלל החיצון והתמונה תהייה זהה. כשגוף אחד חג סביב גוף אחר, ושני הגופיים אינה מסתובבים סביב צירם, אזי גוף אחד תמיד יראה את הגוף השני גם מימינו וגם משמאלו בעוד שהשני תמיד יראה את הראשון מצד אחד בלבד. אין בכך שום סבירות. זאת וודאות מושלמת.

    זאת רק אחת ההוכחות לכך שהארץ חגה סביב השמש ולא להיפך. קיימות מספר הוכחות נוספות, למשל,

    1. חוקי הפיזיקה מחייבים את הגוף הפחות מאסיבי לנוע סביב גוף יותר מאסיבי ולא להיפך. לפיכך, הארץ חייבת לחוג סביב השמש והשמש אינה יכולה לחוג סביב הארץ.

    2. אף גוף מאסיבי אינו מסוגל לשייט בחלל הריק במהירות שעולה על מהירות האור, משתמע מכך שרק גופים שנמצאים פחות מ-3.8 שעות אור מאיתנו מסוגלים להקיף את הארץ בפחות מ-24 שעות. מאידך, אם נתבונן בשמי הלייל נראה שכל הכוכבים והגלקסיות, אפילו אילו שנמצאים אלפי ומיליוני שנות אור מאיתנו, משלימים הקפה של כדור הארץ במהלך 24 שעות בלבד. אילוצי הפיזיקה מחייבים אותנו להניח שתנועתם היא דמיונית ולא אמתית. אשליית התנועה יכולה להיגרם רק אם כדור הארץ סובב סביב צירו ומשלים הקפה אחת כל 24 שעות. תנועת כדור הארץ סביב צירו גורמת לאשלייה שהשמש חגה סביב כדור הארץ אבל זאת אינה תנועה אמתית אלא אשלייה שנגרמת מהרוולוציות של כדור הארץ.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 12 יוני 2016 23:06 הוסף ע״י אבי

    אני לא מלומד גדול כמו כל אחו שהזכרת בהסבר אבל לדעתי הדוגמא מהזקן והצעיר בכיכר אינה נכונה כי שם יש נקודת יחוס שהיא הכיכר ולכן אפשר לקבוע בודאות שביחס לכיכר הזקן יושב והצעיר מסתובב.

    ובכלל לפי מה שהבנתי ממה שכתבת טענתך מסתכמת רק בזה שזה לא סביר שהכל מסתובב סביב כדור הארץ. אבל לא שזה לא אפשרי.

    הבעיה היא שהמילה "סביר" היא באמת כבר עניין יחסי..

  • קישור לתגובה שלישי, 13 מרס 2012 22:31 הוסף ע״י עדי אביר

    ידידי יצחק,

    אני לא רוצה להלאות אותך בבעיות שלי אבל דע לך שמאד קשה גם להימנע מהסברים מאד טכניים, גם לוותר על סיסמאות ריקות מתוכן וגם לפשט סוגיות לא ממש טריוויאליות עד לרמה שתתאים לאנשים שבהיעדר כל ידע בסיסי אינם מבינים מה אתה רוצה מהחיים שלהם.

    אנסה בכל זאת להסביר לך מדוע כדור הארץ סובב סביב השמש ולא להיפך, כפי שהרמב"ם סבר מחוסר ידע והרבי סבר מחוסר תום לב. לשם כך אבקשך להתרכז לכמה דקות ולעקוב אחר הטיעונים הבאים:

    1. האור נע בואקום במהירות מקסימאלית של 300,000 קילומטר לשנייה לערך.

    2. שום סיגנאל, ועל אחת כמה וכמה גוף בעל מאסה, אינו יכול לנוע מהר יותר מהמהירות המקסימאלית של האור.

    3. המושג שנת אור מאפיין מרחק אותו האור עובר במשך שנה. באותו אופן, המושג שעת אור מאפיין מרחק אותו האור עובר בשעה.

    4. הקף המעגל גדול פי שני Π מהרדיוס שלו, כאשר ערכו של Π הוא בערך 3.1416.

    5. משתמע מכך שכל גורם שמימי שמרחקו מהארץ עולה על 3.82 שעות אור אינו יכול להקיף אותה ב-24 שעות או פחות.

    6. המרחק בינינו לבין רוב כוכבי השבת מגיע למאות, אלפי, מיליוני ואף מיליארדי שנות אור. כאמור, הכוכבים הללו אינם מסוגלים להקיף את כדור הארץ תוך 24 שעות.

    7. מצד שני, אנו רואים את כל כוכבי השבת משלימים הקפה מלאה סביב כדור הארץ ב-24 שעות.

    8. מתחייב מכך שהארץ היא זאת שסובבת סביב צירה ותנועת הכוכבים היא רק אשליה אופטית.

    9. כיוון שאנו רואים את הכוכבים מקיפים את כדור הארץ ב-24 שעות עלינו להסיק שהארץ משלימה סיבוב סביב צירה ב-24 שעות.

    10. אנו גם רואים את השמש משלימה הקפה סביב כדור הארץ ב-24 שעות.

    11. כיוון שהארץ סובבת סביב צירה בדיוק באותו פרק זמן (ראה סעיף 10) אין לנו ברירה אלא להסיק שגם תנועת השמש היא אשליה אופטית, כלומר השמש נראית לנו כמקיפה את הארץ כיוון שהארץ סובבת סביב צירה.

    12. המסקנה הסופית היא שהשמש אינה נעה סביב הארץ.

    נראה לי שבשלב זה כבר הוכחתי שהרבי מליובאוויטש והרמב"ם פשוט טעו ודעתם אינה לגיטימית כמו הדעות ההפוכות. זאת אינה דמגוגיה אלא הסק הגיוני אליו יגיע כל מי שמסוגל לחשוב גם מחוץ לקופסה שהרבנים כופים על כל מי שעדיין מאמין לסמכויות מקודשות במקום לתכתיבי הגיונו ולממצאי המדע.

    יום טוב שיהיה גם לך.. ובמקום להיתלות בדעות של אחרים תנסה להתנער מהבורות ולפתח דעות משל עצמך.. בקיצור: לך תמצא לך קצת ידע והשכלה!

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 13 מרס 2012 21:01 הוסף ע״י יצחק

    לא הוכחת כלום במה שכתבת.. סתם דמגוגיה שטוענת שהרבי מליובאוויטש והרמב"ם כנראה לא צודקים.. ומדרך כתיבתך נראה שיש לך אינטרס לכתוב נגדם..
    לענות תשובה מי מסתובב סביב מי אתה לא יכול.. ולכן דעת הרבי לגיטימית בדיוק כמו הדיעות ההפוכות..
    יום טוב שיהיה לך.. ובמקום להתנגד לדיעות של אחרים תביא דיעות משל עצמך.. בקיצור: לך תמצא לך חיים!

  • קישור לתגובה שני, 17 אוקטובר 2011 05:17 הוסף ע״י שמואל

    כאשר רוצים לסבך מסבכים!
    הרבי מלובביץ והנוהים אחריו מתיחסים למערכת פשוטה של שמש וכוכב לכת אחד, ומתעלמים מעובדה הפשוטה הרשומה בכל ספר בסיסי באסטרונומיה שהמעבר מהמודל הגאוצנטרי למודל ההליוצנטרי של קופרניקוס היה צריך להסביר גם את התנועות של כוכבי הלכת האחרים במערכת השמש במודל הגאוצנטרי כוכבי הלכת מבצעים מעגלים בתוך מעגלים אבל במקום להסביר את זה יוצר כל לבלבל עם תורת היחסות

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים