Skip to content

1VSDAT

שני, 16 מאי 2016 15:42

האמת אינה זקוקה לתחזוקה (נערך ותומצת)

דרג מאמר זה
(1 מדרג)

רוקמי המיתולוגיה הרבנית טוענים שהדת היא נצחית ויציבה בעוד שהמדע משנה את אמיתותיו חדשות לבקרים. המציאות מראה אחרת ומי שבאמת יבדוק את הנושא יגלה שהדת היהודית היא זאת שכל הזמן משנה את אמונותיה בתגובה להתפתחויות המדעיות, מחקריות ורעיוניות של ה'מודרנה'. במאמר זה אני מציג, בסדר כרונולוגי, 44 פירושים רבניים לפסוק מקראי אחד ומראה שהפרשנים תמיד התאמצו לפרש את פסוקי התנ"ך לאור תכתיבי ה'מודרנה' המשתנה. לעזרתי באים סמכויות גדולות דוגמת רבי יוחנן בן זכאי, רבי יוחנן, ריש לקיש, הרמב"ם, רבי יצחק אברבנאל, המלבי"ם והרב זמיר כהן שמוכיחים שהקידמה היא זאת שגוררת אחריה את הדת והיהדות היא זאת שתמיד ממהרת ליישר קו עם המודרנה.

 

 

האמת אינה זקוקה לתחזוקה

 

תיאוריה פיזיקלית היא בחזקת 'נכונה' עד לפעם הראשונה בה שמתגלית סתירה בינה לבין התצפיות מהטבע ואז היא תהפוך באחת לשגויה, פסולה וחסרת ערך. למדע אין רחמים והוא אינו מנסה לשמר תיאוריות מופרכות ולכן תיאוריות פגומות נזרקות לפח ותיאוריות ששרדו מספר רב של נסיונות הפרכה הופכות לתורות אמינות ויציבות שאינן דורשות שום תחזוקה נוספת.[א]

 

הדת היהודית, לעומת זאת, נשענת על ה'אמת' האלוהית ולכן אמירה תורנית תחשב כ'נכונה' אם היא יצאה מפי הגבורה (תורה), הושגה ברוח הנבואה (ספרי הנביאים) או רוח הקודש (ספרי הכתובים), נמסרה על ידי אחד משלוחיו של האל[ב] או נגזרה מהמקראות בהתאם לכללי הסק תורניים (דרש רבני). לפיכך, המקראות וההלכות שנלמדו ב'גמרא'[ג] נהנים מאמינות גבוהה ביותר בעוד שלסברותיהם של הרבנים יש מטען אמת נמוך יותר ודעותיהם של ההדיוטות נושאים עימם מטען אמת אפסי ואולי אפילו שלילי.

 

סברות אנושיות ניתן לפסול אבל הדברים שיצאו מפי הגבורה מבטאים את האמת האלוהית המוחלטת ולנו אסור לשללם או לשנותם. בני אדם אינם רשאים לבטל את דברי האל ואסור להם לעדכן את דתם ולהרחיק ממנה אמירות אלוהיות נושנות, מופרכות או אפילו מגוחכות. במקום לנקות את דתם מהשגיאות שהתגנבו לתוכה, הרבנים חייבים להתנער כארי ולמצוא תירוצים שיחליקו את הפער בין המצוי לרצוי, בין האמירות הנושנות ל'אמיתות' המכובדות יותר של ה'מודרנה'. כל מבוכה שמתגלה בתנ"ך, בתלמודים ובמדרשים מערערת את סמכות הגבורה ופוגעת באמינותן של כל שאר ה'אמיתות' שנבעו מאותו מקור אלוהי ולכן רבני כל הדורות נאלצו לספק עוד ועוד פרשנויות בניסיון לגשר על פני התהום שהמשיכה להיפער בין אמירות תורניות שהפכו למיושנות וחסרות פשר לבין התובנות ה'מודרניות' שבכל דור ודור נחשבו ליותר 'נכונות' ויותר נורמטיביות.

 

הרבנים קשרו את גורלם בנכונותה של התורה האלוהית אך, לדאבון ליבם, המדע והמחקר תמיד שעטו קדימה וכפו על הרבנים לרדוף אחר קידמה שאינה עוצרת באדום. הידע האנושי המשתכלל גימד, וממשיך לגמד, את התובנות של גדולי ישראל לדורותיהם ולכן הרבנים תמיד מצאו את עצמם בפני הצורך לפרש, להסביר, לעדכן או להעלים את דברי קודמיהם. במקום להשליך לפח את הלהג המיותר שהועמס על ארון הספרים היהודי, הם נאלצו להוסיף לו עוד ועוד פרשנויות שמנסות להסביר את ההתפתלויות של רבני העבר שבתורם ניסו לתרץ ולהצדיק את אי-ההבנות של הרבנים שקדמו להם וכך הלאה עד לימיה הראשונים של הדת הרבנית.

 

היהדות נגררת אחר ה'מודרנה' והיא תמשיך להיגרר אחריה לנצח נצחים. הרדיפה האנושית אחר ה'קידמה' תדרוש עוד ועוד תחזוקה שוטפת בתקווה שהפרשנות הבאה תגשר על הפערים ותמנע מהדת ולצלול לתהומות הנשיה שם מוצאות את מקומן כל התורות הנושנות וחסרות השחר שהאנושות הנאורה כבר הצליחה להשיל מעליה. ההיגיון, בסופו של דבר, יגבר על האמונה וידחק את הדת לשוליים הולכות ונעלמות. חבל רק שהתהליך לוקח זמן רב מידי וגורם כל כך הרבה סבל לאלו שנשארים כלואים בדת שממילא תשנה את תובנותיה וצורתה עוד בימי חייהם.       

 

את הצורך בתחזוקה שוטפת של הדת היהודית בחרתי להדגים באמצעות 44 פרשנויות רבניות לפסוק 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם'[ד]. הפרשנויות הללו מנסות להסביר את המושג 'רקיע', את משמעות הביטוי 'בְּתוֹךְ הַמָּיִם' ואת התמונה הריאלית שמשתקפת מהתיאור 'וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם'. הפרשנויות הרבות והסותרות שניתנו לפסוק אחד ממחישות היטב את השינויים שעברו על העולם הרבני בתגובה לרנסנס האריסטוטלי שהתחיל במאה השתים עשרה ולהשתלטותו של המדע המודרני שנולד במאה השבע עשרה. אמנם, לא כל הרבנים מיהרו להתאים את דעותיהם לאילוצי ה'מודרנה' וחלקם המשיך לדבוק בפרשנויות של קודמיהם שנים רבות לאחר שהפרשנויות הללו כבר איבדו את משמעותן הריאלית אבל כל מי שיעיין במובאות הבאות לא יוכל שלא להבחין במאמץ המתמשך להכשיר דעות 'מודרניות' ולהפכן לבשר מבשרה של הדת היהודית. הפרשנויות המשתנות של הדת מוכיחות שהיהדות משנה את תובנותיה, דעותיה ואמונותיה בתדירות הרבה יותר גדולה מהמדע.

 

 

מקורות רבניים

 

 

1

 

תלמוד ירושלמי[ה] (המאה השלישית)

 

אמר רבי בון יהי רקיע בתוך המים יהי רקיע בתווך. רב אמר לחים היו שמים ביום הראשון ובשני קרשו רב אמר יהי רקיע יחזק הרקיע יקרש הרקיע יגלד הרקיע ימתח הרקיע אמר רבי יודה בן פזי יעשה כמין מטלית הרקיע היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב וגומר. תני בשם ר' יהושע עוביו של רקיע כשתי אצבעיים. מילתיה דר' חנינא פליגא דא"ר אחא בשם ר' חנינא תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק תרקיע מלמד שהן עשויין כטס יכול שאינן בריאין ת"ל חזקים יכול שהן נתרפין ת"ל כראי מוצק בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש. ר' יוחנן אמר בנוהג שבעולם אדם מותח אוהל על ידי שהות רפה ברם הכא וימתחם כאהל לשבת וכתיב חזקים רבי שמעון בן לקיש אמר בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא כראי מוצק בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן.

(ברכות ד:ב)

 

2

 

מדרש בראשית רבה[ו] (המאות החמישית-שישית)

 

ויאמר אלהים יהי רקיע כתיב (תהלים קד) המקרה במים עליותיו בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומקרה באבנים ובעצים ובעפר אבל הקדוש ברוך הוא לא קרה את עולמו אלא במים שנא' המקרה במים עליותיו.

(פרשה ד פסקה א)

 

ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים רבנן אמרין לה בשם רבי חנינא ור' פנחס ורבי יעקב בר' אבין בשם רבי שמואל בר נחמן בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא יהי רקיע בתוך המים גלדה טיפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים ושמי שמים העליונים רב אמר לחים היו מעשיהם ביום הראשון ובשני קרשו יהי רקיע יחזק הרקיע ר' יהודה בר' סימון אמר יעשה מטלית לרקיע היך מה דאת אמר (שמות לט) וירקעו את פחי הזהב אמר רבי חנינא יצאה האש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע רבי יוחנן כשהיה מגיע לפסוק זה (איוב כו) ברוחו שמים שפרה היה אומר יפה למדני רבי חנינא א"ר יודן ברבי שמעון יצאת האש מלמעלה וליהטה פני רקיע ר' ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה ונמצא למד ממנה (ישעיה סד) כקדוח אש המסים אימתי חצה האש בין העליונים לתחתונים לא במתן תורה אתמהא כך היתה בברייתו של עולם.

(פרשה ד פסקה ב)

 

רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר כחלל שבין הארץ לרקיע כך יש בין הרקיע למים העליונים יהי רקיע בתוך המים ביניים ובנתיים א"ר תנחומא אנא אמרי טעמא אלו נאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר על הרקיע הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים וכשהוא אומר ובין המים אשר מעל לרקיע הרי המים העליונים תלוים במאמר אמר רבי אחא כהדין קנדילא ופירותיהם אלו מי גשמים.

(פרשה ד פסקה ג)

 

הרקיע דומה לבריכה ולמעלה מן הבריכה כיפה ומחמת שהבריכה (הכיפה) מזעת טיפים עבות הן יורדין לתוך מים המלוחים ואינן מתערבין א"ר יונה אל תתמה הדין ירדנא עבר בימא דטבריא ולא מתערב ביה מעשה נסים יש בדבר אדם כובר חטים או תבן בכברה עד שלא ירדו שתים ושלש אצבעות הן מתערבין ואלו מהלכין מהלך כמה שנים ואין מתערבין רבי יודן בר' שמעון אומר שהוא מורידן במדה שנאמר (איוב לו) כי יגרע נטפי מים היך מה דאת אמר (ויקרא כו) ונגרע מערכך כעוביה של ארץ כך עוביה של רקיע שנאמר (ישעיה מ) היושב על חוג הארץ וגו' וחוג שמים יתהלך וחוג חוג לגזירה שוה א"ר אחא בשם רבי חנינא כטס הזה רבי יהושע בר ר' נחמיה אמר כשתים ושלש אצבעות רבי שמעון בן פזי אמר המים העליונים יתירין על התחתונים כשלשים כסוסטאות בין מים למים למ"ד תלתין רבנן אמרין מחצה על מחצה.

(פרשה ד פסקה ה)[ז]

 

3

 

פרקי דרבי אליעזר[ח] (מאה השמינית)

 

בשני ברא הקב"ה את הרקיע והמלאכים ואשו של בשר ודם ואשו של גיהנם.

והלא השמים והארץ נבראו ביום ראשון, שנאמר (בראשית א, א), "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ".

ואי זה רקיע ברא ביום שני?

ר' אליעזר אומר, רקיע שעל ראשי החיות, שנאמר (יחזקאל א, כב), "ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא".

ומה הוא כעין הקרח הנורא?

כאבנים טובות ומרגליות, והוא מאיר על כל השמים כנר שהוא בבית וכשמש שהוא מאיר בגבורתו בצהרים, שנאמר (דניאל ב, כב), "ונהורא עמה שרא".

וכמותן הצדיקים עתידין להאיר לעתיד לבוא, שנאמר (דניאל יב, ג), "והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע".

ואלולי הרקיע ההוא היה העולם נבלע מן המים שלמעלה ממנו ולמטה ממנו מים והוא מבדיל בין מים למים, שנאמר (בראשית א, ו), "ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים. ויהי מבדיל בין מים למים", בין מים העליונים למים התחתונים.

(מהדורת ונציה, פרק ד)

 

4

 

רבי שלמה יצחקי[ט] (רש"י, 1050 עד 1105)

 

יהי רקיע - יתחזק הרקיע שאע"פ שנבראו שמים ביום הראשון עדיין לחים היו וקרשו בשני מגערת הקב"ה באומרו יהי רקיע וז"ש (איוב כו) עמודי שמים ירופפו כל יום ראשון ובשני יתמהו מגערתו כאדם שמשתומם ועומד מגערת המאיים עליו.

בתוך המים - באמצע המים שיש הפרש בין מים העליונים לרקיע כמו בין הרקיע למים שעל הארץ. הא למדת שהם תלוים במאמרו של מלך.

(פרושו לבראשית א:ו)

 

5

 

רבי שמואל בן מאיר[י] (רשב"ם, 1080 עד 1160)

ויאמר אלהים יהי רקיע לאחר שנגמר יום ראשון לבוקרו ויאמר אלהים.

רקיע  לשון פעול הוא כמו עשיר שפתרונו מעושר, חסיד מחוסד. לפי שמן הארץ עד השמים העליונים היו מים כדכת' מרחפת על פני המים, עתה חלקן הקדוש ברוך הוא באמצע ועשה ריקוע פרוש ממזרח למערב ומצפון לדרום להבדיל בין המים העליונים. ולפי שלא עשה מלאכת המים עד שלישי שנראית היבשה לא נאמר כי טוב בשיני, אבל בשלישי נאמר שני פעמים כי טוב, אחד למלאכת המים ואחד ליציאת האילנות והדשאים.

בין מים למים  להיות חציין למעלה וחציין למטה.
(פרוש רשב"ם לבראשית א:ו, מהדורת רוזין)
[יא]

 

6

 

אברהם אבן עזרא[יב] (ראב"ע, 1089 עד 1164)

 

ויאמר - אמר הגאון על הרקיע דברים שלא היו. רק פירושו דבר נטוי כמו וירקעו. ארקעם. וכן וימתחם כאהל לשבת. ומה נכבד דבר האומר שקצות השמש עם קצות מימי אוקינוס. וזה הרקיע הוא האויר. כי כאשר התחזק האור על הארץ והרוח יבש מהארץ. נהפך הלהט ונעשה הרקיע. וכן אמר במזמור עם נוטה שמים כיריעה המקרה במים והזכיר העבים והרוח ויסוד ארץ והוא גבוה על המים וכן כתוב כי הוא על ימים יסדה. לרוקע הארץ על המים וכן כל הולך אל הים יורד יקרא וטעם הקורא למי הים. שיעלו והם עננים. ואחר כן וישפכם.

(פרושו לבראשית א:ו)

 

7

 

רבי יוסף בכור שור[יג] (המאה השתים עשרה)

 

יהי רקיע בתוך המים. הרקיע שנברא ביום ראשון יהי בתוך המים שהמים היו על פני כל הארץ. ויהי מבדיל. זהו שיגביה עצמו, שמשעת שהיה נתון בתוך המים הבדיל בין מים שלמטה הימנו ובין מים שלמעלה הימנו, אלא שאילו מחוברים אליו מלמעלה ואילו מחוברים מלמטה, כשהוא אומר "ויהי מבדיל" צוה שיגביה עצמו מלמעלה ואז נעשה אויר שבין השמים והארץ.

(פרושו לבראשית א:ו)

 

8

 

רבי משה בן מימון[יד] (הרמב"ם, 1135 עד 1204)

 

וה'רקיע' עצמו מן המים נתהוה, כמו שאמרו, "הוגלדה טיפה האמצעית". ואמרו גם כן, "ויקרא אלוהים לרקיע שמים", כפי מה שבארתי לך - לבאר שיתוף השם, ושאין 'שמים' הנאמר תחילה באמרו, 'את השמים ואת הארץ' הם אלה אשר נקראו 'שמים'. וחיזק זה הענין באמרו, "על פני רקיע השמים" - לבאר שה'רקיע' בלתי ה'שמים'. ומפני זה השיתוף בשם יקראו גם כן ה'שמים' האמתיים, 'רקיע', כמו שנקרא ה'רקיע' האמיתי, 'שמים' - והוא אמרו, "ויתן אותם אלוהים ברקיע השמים". והתבאר גם כן בזה המאמר מה שכבר התבאר במופת - מהיות הכוכבים כולם והשמש והירח תקועות בגלגל, שאין ריקות בעולם, ואינם על שטח גלגל, כמו שידמו ההמון - מאמרו, 'ברקיע השמים', ולא נאמר, 'על רקיע השמים'.

הנה כבר התבאר, שחומר אחד היה משותף, וקראו 'מים', ואחר כן הובדל בשלש צורות, והיה קצתו 'ימי', וקצתו - 'רקיע', וקצתו - על ה'רקיע' ההוא - וזה כולו חוץ לארץ. הנה כבר לקח בענין דרך אחרת, לסודות נפלאות. אמנם שזה אשר למעלה מן ה'רקיע' נקרא 'מים' בשם לבד, לא שהוא אלו המים המיניים, הנה כבר אמרוהו ה'חכמים ז"ל' גם כן - אמרו, באמרם 'ארבעה נכנסו לפרדס וגו'', "אמר להם ר' עקיבא, כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור - אל תאמרו, מים, מים - שכך כתוב, "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" ". והתבונן, אם תהיה מאנשי ההתבוננות, כמה באר בזה המאמר ואיך גילה הענין כולו, כשתסתכל בו ותבין כל מה שהתבאר במופת בספר אותות השמים, ותשקיף על כל מה שאמרו האנשים בכל דבר מהם.

וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו - העילה אשר בעבורה לא נאמר ביום השני, 'כי טוב'. וכבר ידעת מאמרי ה'חכמים ז"ל' אשר אמרום בזה על דרך ה'דרש' - הטוב שבהם - אמרם, "לפי שלא שלמה מלאכת המים". ועילת זה גם כן אצלי מבוארת מאד. וזה, כי כל אשר יזכור ענין מעניני המציאות המתחדשים הנמצאים על ההמשך המתמידים המיושבים, אמר בזה, 'כי טוב'. וזה ה'רקיע' והדבר אשר עליו, אשר נקרא 'מים', הענין בו מן ההסתר, כמו שתראהו; - וזה, שאם ילקח על פשוטו בגסות העיון, יהיה ענין בלתי נמצא כלל - שאין שם גוף אחר, בלתי היסודות, בינינו ובין השמים התחתונים ואין שם מים למעלה מן האויר - כל שכן שידמה מדמה, שזה ה'רקיע' ומה שעליו הוא למעלה מן השמים, ויהיה הענין יותר נמנע ויותר רחוק משיושג. ואם ילקח לפי נסתרו ומה שנרצה בו, הוא יותר נעלם - שהוא צריך שיהיה מן הסודות החתומים, עד שלא ידעהו ההמון; וענין הוא כך, איך ראוי שיאמר בו, 'כי טוב'? ואמנם ענין 'כי טוב' - שהוא נגלה התועלת ומבואר במציאות זה המציאות והתמדתו; אבל הדבר שנעלם ענינו, אשר פשוטו בלתי נמצא כן - אי זה תועלת בו נראה לבני אדם, עד שיאמר בו, 'כי טוב'? ואי אפשר לי מבלתי שאוסיפך באור, והוא, שזה ואם הוא חלק גדול מאד מן הנמצאות - אינו תכלית מכונת להמשך המציאות, שיאמר בו, 'כי טוב', אבל להכרח התחיב, כדי שתגלה הארץ. והבן זה.

(ספר 'מורה נבוכים', חלק ב, פרק ל)

 

9

 

רבי דוד קמחי[טו] (רד"ק, 1160 עד 1235)

 

רקיע, כל דבר הנמתח ומרוקע נקרא רקיע, כמו רקועי פחים (במדבר יז, ג), והוא האויר הסובב את כל כדור הארצי.

(פרושו לבראשית א:ו)

 

10

 

רבי משה בן נחמן[טז] (רמב"ן, 1194 עד 1270)

 

יהי רקיע החומר ההווה בתחלה שבראו מאין, אמר שיהיה רקיע מתוח כאהל בתוך המים, ויהיה מבדיל בין מים למים ושמא לזה כוונו באמרם (ב"ר ד א) רב אמר לחים היו שמים ביום הראשון, וביום השני קרשו, רב אמר יהי רקיע יחזק הרקיע רבי יהודה ברבי סימון אמר יעשה מטלית הרקיע, כמה דאת אמר (שמות לט ג) וירקעו את פחי הזהב וגו'.

 בתוך המים - באמצע המים, בין מים העליונים למים התחתונים כמו שיש הפרש בין הרקיע למים שעל הארץ, כך יש הפרש בין מים העליונים לרקיע, הא למדת שהן תלויים במאמר בראשית רבה (ד ג) וכתבה רש"י וזה מענין מעשה בראשית הוא, ואל תקוה ממני שאכתוב בו דבר, שהענין הוא מסתרי התורה, ואין הפסוקים צריכים לביאור הזה, כי לא יאריך הכתוב בענינו, והפירוש אסור ליודעיו וכל שכן אלינו.

(פרושו לבראשית א:ו)

 

ויקרא אלהים לרקיע שמים ביום השני קראם בשם הזה כאשר הלביש אותם צורת רקיע, כי בראשון היו שמים בבריאה, אבל אין השם נתפש בהם עד שלבשו הצורה הזו ופירוש השם הזה כאלו הוא נקוד בסגול תחת השי"ן, כמלת (שה"ש א ז) "שלמה" אהיה כעטיה, כאלו אמר שמים הם שנרקעו ונמתחו כאהל בתוך המים העליונים והתחתונים, הודיע בשם הזה סוד יצירתם.

ובגמרא במסכת חגיגה (יב -) אמרו מאי שמים, שם מים ואם כן הוא יחסר מ"ם אחד להתחברות שתי אותיות שוות, כמלת "ירובעל" (שופטים ו לב ועוד) ויאמר שם מים, כלומר שם שקרא למים בלבשם צורה אחרת וזה פשט הכתובים על הדרך הזה שכתב רש"י והוא דעת רב שהזכרנו (בפסוק ו) ויהי שם "השמים" ו"הארץ" בפסוק הראשון על העתיד לקרא להם, כי לא יתכן להודיעם רק בלשון הזה.

אבל יותר נכון לפי פשט הכתובים שנאמר, כי השמים הנזכרים בפסוק הראשון הם השמים העליונים אינם מכלל הגלגלים, אבל הם למעלה מן המרכבה, כענין ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה (יחזקאל א כב), ומהם נקרא הקב"ה "רוכב שמים" (דברים לג כו), ולא סיפר הכתוב בבריאתם דבר, כאשר לא הזכיר המלאכים וחיות המרכבה וכל דבר נפרד שאינו בעל גוף, רק הזכיר בשמים שהם נבראים, כלומר שקדמותם אפס.

ואמר בשני שיהיה רקיע בתוך המים, כלומר שיתהוה מן המים הנזכרים, שהזכיר בריאתם, דבר מרוקע מבדיל ביניהם, וקרא גם לאלו הכדורים שמים כשם השמים העליונים הראשונים, ולכן יקראם בפרשה (בפסוק יז) "רקיע השמים" ויתן אותם אלהים ברקיע השמים, לבאר שאינם הנזכרים בשם השמים, רק הרקיעים שקראם שמים.

וגם זה דעת רבותינו, הזכירוהו בבראשית רבה (ד ב), אמרו כל רבנין אמרין לה בשם רבי חנניה ברבי פנחס ורבי יעקב ברבי אבין, בשם רבי שמואל ברבי נחמן, בשעה שאמר הקב"ה "יהי רקיע בתוך המים" גלדה טיפה האמצעית ונעשו שמים התחתונים ושמי השמים העליונים ומאמר זה יתפשט לכדורי הגלגלים שבהם תחתונים ועליונים, נקראים "שמי השמים", כדכתיב (תהלים קמח ג -ד) הללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים אבל השמים הנזכרים בראשון ששם כסאו של הקב"ה, דכתיב (ישעיה סו א) השמים כסאי, הם הנזכרים בתחלת זה המזמור (תהלים קמח א -ב) הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים הללוהו כל מלאכיו.

וזה הלשון נכון בפשט הכתוב, עם מה שיש עוד בשם השמים ובשם הכסא סוד נשגב ונעלם, כי יש שמים לשמים וכסא לכסא ומזה אומרים החכמים (ברכות יג) כדי לקבל עליו עול מלכות שמים, ואמרו (שם ז:) יראת שמים והכתוב אמר די שליטין שמיא (דניאל א כג) ויש להם מדרש נפלא (ספר הבהיר אות ק) במה שכתוב דאתה תשמע השמים (מ"א ח לב) וכל זה יראנו נרמז בפסוק הראשון, הזוכה לו.

והנה בארו הכתובים כי הנבראים הראשונים הם מאין, והשאר מוצאם מן החומר הראשון הנברא - ואל יקשה עליך מאמר רבי אליעזר הגדול (פרקי דר"א ג) שאמר שמים מהיכן נבראו מאור לבושו של הקב"ה, וכן הוא בבראשית רבה עוד, כי בעבור שירצו החכמים עוד להעלות החומר הראשון עד תכלית ולעשותו דק מן הדקים, לא יראו שהשמים שהם גוף מתנועע בעל חומר וצורה הם הנבראים מן האין, אבל אור הלבוש הוא הנברא הראשון, וממנו יצא חומר הממש בשמים ונתן לארץ חומר אחר ואיננו כדקות הראשון, והוא שלג שתחת כסא הכבוד, כי כסא הכבוד נברא, וממנו היה השלג שתחתיו, וממנו נעשה חומר הארץ, והנה הוא שלישי בבריאה.
(פרושו לבראשית א:ח)

 

11

 

ילקוט שמעוני[יז] (תחילת המאה השלוש עשרה?)

 

יהי רקיע בתוך המים בשני ברא את הרקיע והמלאכים ואשו של ב"ו ואשו של גיהנם והלא השמים נבראו ביום ראשון ואיזה רקיע נברא ביום שני רקיע שעל ראשי החיות שנאמר ודמות על ראשי החיה רקיע מהו כעין הקרח הנורא של אבנים טובות ומרגליות וכשמש שהוא מאיר כצהרים שנאמר ונהורא עמיה שרא ובאותו אור עתידין צדיקים להאיר לעתיד לבוא שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע.

כתיב המקרה במים עליותיו בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומקרה בעצים באבנים ובעפר שמא במים אבל הקב"ה לא קירה את עולמו אלא במים כדכתיב יהי רקיע בתוך המים גלדה טפה אמצעית ונעשו שמים התחתונים ושמי השמים העליונים, רב אמר לחין היו שמים ביום ראשון ובשני קרשו. יהי רקיע יתחזק רקיע. יהי רקיע בתוך המים ביניים ובינתים. אלו נאמר ויבדל בין המים אשר על הרקיע הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים כשהוא אומר בין המים אשר מעל לרקיע הוי אומר המים העליונים תלויין במאמר כהדין קנדליא ופירותיהן אלו גשמים. כותי אחד שאל את רבי מאיר אפשר המים העליונים תלויין במאמר אמר ליה הבא לי אפרכס הביא לו נתן עליו טס של זהב ולא עמדו מים טס של כסף ולא עמדו מים כשנתן עליו אצבעו עמדו מים אמר ליה אצבעך אתה נותן א"ל ומה אני שאני בשר ודם אצבעי מעמדת את המים אצבעו של הקב"ה על אחת כמה וכמה הוי אומר המים העליונים תלויים במאמר.

...

אמר ר' יוחנן נטל הקב"ה כל מי בראשית ונתנם חציים ברקיע וחציים באוקינוס הדא היא דכתיב פלג אלהים וגו' פלגא. הרקיע דומה לבריכה ולמעלה מן הבריכה כיפה והיא מזעת טיפין עבות והן יורדין לתוך מים המלוחים ולא מתערבין ואל תתמה הדא ירדנא עובר בימה דטבריא ולא מתערב בה, אדם כובר חטין או תבן בכברה עד שלא ירדו שתים שלש אצבעות מתערבין ואלו מהלכים מהלך כמה שנים ולא מתערבין, כל טפה וטפה שהקב"ה מוריד לנו מגרע זו מזו כמה דאת אמר כי יגרע נטפי מים וכתיב ונגרע מערכך ומורידן במדה שנאמר ומים תכן במדה כעוביה של ארץ כך עוביה של רקיע שנאמר היושב על חוג הארץ וכתיב וחוג שמים יתהלך חוג חוג לגזרה שוה, רבי אחא אמר כטס הזה רבי יהושע בר נחמני אומר בשתים ושלש אצבעות רבי שמעון בן פזי אומר המים העליונים יתרים על התחתונים כשלשים כסוסטיאות, בין מים למים למ"ד תלתין, רבנין אמרין מחצה על מחצה. ויעש אלהים את הרקיע זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם ויעש אתמהא והלא במאמר הן דכתיב בדבר ה' שמים נעשו. למה אין כתיב בשני כי טוב לפי שבו נברא גיהנם שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה יום שיש בו אתמול ולא שלשום, ר' חנינא אומר שבו נברא מחלוקת שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים, ומה מחלוקת שהוא לתקונו ולישובו של עולם אין כתיב בו כי טוב מחלוקת לערבובו של עולם על אחת כמה וכמה. דבר אחר שלא נגמרה מלאכת המים לפיכך כתב בשלישי שני פעמים כי טוב אחד למלאכת המים ואחד למלאכת היום.

(ילקוט שמעוני, בראשית, פרק א רמז ה)

 

המקרה במים עליותיו, בנוהג שבעולם מלך ב"ו בונה פלטין ומקרה בעצים ובאבנים ובעפר, אבל הקב"ה לא קירה עולמו אלא במים שנאמר ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים, רבנן אמרין לה בש"ר חנינא ר' פנחס ר' יעקב בש"ר נחמן בשעה שאמר הקב"ה יהי רקיע גלדה טפה אמצעית ונעשו שמים התחתונים ושמי השמים העליונים. קורקסי שמים במי אוקינוס הם אחוזים שמימי אוקינוס בין קצות השמים לקצות הארץ וקצות השמים על מימי אוקינוס הם פרוסים שנאמר המקרה במים עלילותיו תוכו של שמים עולה למעלה כאהל פרוסה ובני אדם עומדים תחתיה שנאמר וימתחם כאהל לשבת שקצותה למטה ותוכו למעלה.

(ילקוט שמעוני, תהילים,  פרק קד רמז תתסב)

 

12

 

חזקיה בן מנוח[יח] ('חזקוני', 1250 עד 1310)

 

יהי רקיע בתוך המים - השמים שנבראו ביום הראשון יהיו נרקעים להיות באמצע עובי המים שעל פני כל הארץ ופרשה זו דבוקה למעלה. והראיה מדכתיב ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים אלמא ביום אחד נבראו וכן פי' וכבר אמר אלקים יהי רקיע.

ויהי מבדיל - שיהא הרקיע מגביה את עצמו משעה שיהא נתון בתוך המים להיות אויר בינו ובין הארץ. ד"א יהי רקיע השמים נבראו ביום ראשון שנא' בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ואי זה רקיע ברא ביום שני הוי אומר אותו שעל ראשי החיות שנאמר ודמות על ראשי החיה רקיע וגו'.
(פרושו לבראשית ו:א)

 

13

 

רבי יעקב בן אשר[יט] (בעל פירוש 'הטור הארוך', 1269 עד 1343)

 

יהי רקיע. פי' החומר ההוה בתחלה, שבראו מאין, אמר שיהא רקיע ומתחו כאהל בתוך המים (רמב"ן).

(פרושו לבראשית ו:א)

 

14

 

יעקב סקילי[כ] (סוף המאה השלוש עשרה תחילת המאה הארבע עשרה)

 

הרקיע והמאורות נאמר בהם "יהי" בהוצאתם אל המעשה, דכתי' ויאמר אלקים יהי רקיע וגו' ויאמר אלקים יהי מאורות וגו', ושוב לא נאמר בהם מיד ויהי רקיע ויהי מאורות, כמו שנאמר באור, והוא מלמד שיהיה לו קיימא בעולם הזה, ולא יעמדו על התכונה הזאת לעתיד לבוא, אלא יתחלפו ויאבדו. (ספר 'תורת המנחה', דרשה א)

 

וכנגד ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע וגו', אמר דוד המקרה במים עליותיו. קרא לשמים עליות על שם שהם זה למעלה מזה. ואמר שגופם מים קרושים, וכן ארז"ל (חגיגא יב.) מאי שמים, שא מים שם מים. עוד אמרו (ב"ר ד ב) בשעה שאמר הקב"ה יהי רקיע בתוך המים גלדה טיפה אמצעית ונעשו שמים התחתונים ושמי השמים העליונים, וכסא הכבוד עליהם מלמעלה. וזהו שאמר השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח עושה מלאכיו רוחות, ובמלת עבים רמז על שבעים ושנים שרים המסבבים כסא הכבוד, (ישעיה יט א) רוכב על עב קל, (שמות יט ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן. ומה שהוסיף י"ם לרמוז על החכמה שהיא רחבה מני ים, כי ה' יתן חכמה, והיא היא שגנוזים בה חמשים שערי בינה מנין י"ם, והבן זה. וכן רמז על בריאת המלאכים דכת' עושה מלאכיו רוחות. ומה שאמר משרתיו אש לוהט, לרמוז על הכנת גיהנם, ועל כן לא נאמר בשני כי טוב.

(ספר 'תורת המנחה', דרשה כא)

 

ברד היה בכח מאמר יהי רקיע בתוך המים, והרקיע אינו כי אם מים שנקרשו וכן אמרו רז"ל (ב"ר ד ב) בשעה שאמר הקב"ה יהיה רקיע בתוך המים גלדה טיפה האמצעית ונעשו שמים, ועוד אמרו (חגיגה יב.) מאי שמים שם מים, רבא אמר לחים היו שמים ביום ראשון ובשני קרשו, שנאמר יהיה רקיע יתחזק הרקיע. ובידוע הוא שכל דבר שהוא לח אי אפשר שיתחזק ויתיבש אלא בכח החום החזק, ואם כן במאמר יהי רקיע שבו נקרשו המים האמצעים ונתחזקו ונתייבשו, היה כח המחזק והמיבש עד שנעשו שמים. ועל כן אמר בברד נטה את ידך על השמים וגו' ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, שכך היו מעשה שמים, ועוד אמרו (חגיגה שם) מאי שמים אש ומים, היינו דכתיב (איוב כה ב) עושה שלום במרומיו.

(ספר 'תורת המנחה', דרשה כב)

 

15

 

רבי לוי בן גרשום[כא] (הרלב"ג, 1288 עד 1344)

 

יתבאר בו המכוון בתורה בשם רקיע ובמים התחתונים ובמים העליונים:

רקיע יאמר ענינו על כל דבר נרקע שומר תמונתו, אמר ויקרעו את פחי הזהב, רקועי פחים, לרוקע הארץ על המים, רוצה לומר שכבר רקע בה חלק מה יגבה על המים היסודיים, והוא הגובה אשר בחלק הנגלה מהארץ אשר היא כלי לא ישלם אלא בו לזה החלק ההגדלות, כמו שקדם. ומזה הענין תרקיע עמו לשחקים. ואולם שם הרקיע תמצאהו מיוחד בלשוננו לגרם השמימיי, אמר יהי מאורות ברקיע השמים, ויתן אותם ברקיע השמים. ומה הענין אמרו על פני רקיע השמים, כי העוף יעופף למעלה מהארץ אל צד שטח המים שהוא סבובי, ולא יתנועע בזאת התנועה תנועה ישרה למטה או למעלה, כמו הענין בחלקי היסודות. ומזה הענין הוא אמרו יהי רקיע בתוך המים, והם הגלגלים. והנה נבראו ראשונה בסבה ובטבע מניעי הגרמים השמימיים, כי הם סבה וצורה ושלמות להם, והנה הצורה היא הקודמת במציאות, ואם היא מאוחרת בהוייה. ואולם אמר בתוך המים, לפי שכבר התבאר ששם היה גשם בלתי שומר תמונתו נתהוו ממנו העליונים והתחתונים, וכבר ייוחס בלשוננו הענין הבלתי עומד בתכונה אחת אל המים, אמר כמים הנגרים, וימס לבב העם ויהי למים, הנה ייחס לבבם למים לרכותו ולקלות התפעלותו. ולפי זה הענין היה מיוחס למים הגשם אשר אין לו טבע שישמור תמונתו. הוא מה שעמר דוד הללוהו השמים המים אשר מעל השמים, והוא הגשם הבלתי שומר תמונתו אשר על הגלגלים, כדי שלא יבאו כל תנועות קצתם לקצת.

הנה הרב המורה הבין בכאן בשם רקיע החלק הקר מהאויר אשר תהיה בו הויית הענן והמטר, והנה הביאו לזה כי היה זר אצלו שיהיה על הגרם השמימיי מים. וראוי שתדע כי עם שהענין אמתי בזה הוא מה שכבר בארנוהו, לפי מה שכבר התבאר במופת במה שקדם, הנה הוא עוד דעת כל חכמי תורתנו הקודמים אשר אמרו בבאור זה הפסוק דבר, כמו שיתבאר לך ממאמריהם. אמרו בבראשית רבה בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא יהי רקיע בתוך המים גלדה טפה האמצעית ונעשו שמים התחתונים ושמי השמים העליונים, לחים היו שמים ביום ראשון ובשני קרשו, רוצה לומר שנתן להם עמידה וקיום. יהי רקיע, יחזק הרקיע. ר' יהודה בר סימון יעשה מטלית הרקיע, כמה דתימר וירקעו את פחי הזהב. אמר רבי חנינא יצתה אש מעלה וליחכה פני רקיע וכו'. ר' פנחס בשם הושעיה אמר כחלל שבין הרקיע לארץ, כך יש בין הרקיע למים העליונים, יהי רקיע בתוך המים בינים ובנתים. אמר רבי תנחומא אנא אמירת טעם, אלו נאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר על הרקיע, הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים, כשהוא אומר בין המים אשר מעל לרקיע, הוי המים העליונים תלויים במאמר.

והנה לך ראיות בזה המאמר שהם הבינו זה הרקיע הגשם השמימיי. הראשונה היא אמרו ונעשו שמים התחתונים ושמי השמים העליונים, וזה ממה שאין ראוי שיאמר על הענן, ולא על המקום שנתהווה בו. והשנית היא שאמר יצתה אש של מעלה וליחכה פני רקיע, וזה אין ראוי שיאמר על הענן, כי התעבותו הוא התלחלח ודריכה אל המים, לא יובש, והפועל לו הוא קור אשר בחלק ההוא מהאויר, כמו שהתבאר בספר האותות, לא האש, כל שכן שאין ראוי שיאמר זה על החלק הקר מהאויר אשר יתהווה בו הענן. ומה נפלא אמרו אש של מעלה, וזה כי מפני שאנחנו לא נשער שיקנה הדבר שמירת התמונה אם לא מצד היובש, והיא האש הוא המייבש והמנגב, ייחס זה הפעל לאש, ולהורות שאין זה הטבע כמו הטבע מהאש היסודי, אמר אש של מעלה. ובזה האופן תמצאם אומרים במקומות רבים שהשמים נתהווה מאש ומים, רוצה לומר שיש בו שני טבעים, טבע שומר תמונתו וטבע בלתי שומר תמונתו. וחלילה שירצה זה החכם שיעשה השם יתברך השמים באמצעות כלי, הוא אש או דבר מתיחס לאש, אבל רצה בזה שהשם יתברך הקנהו זה הטבע אשר בו יהיה שומר תמונתו. והראיה השלישית היא מה שאמר בחלל שיש בין הרקיע לארץ כך יש בין הרקיע למים העליונים. ואלו היה הרקיע הענן או מקום הענן, היו שם גם כן מים העליונים בכח, לא עליו. ואולם כשיובן זה לפי מה שספרנו, יאות זה המאמר, כי כבר תמצאם אמרים שעביו של רקיע הוא בשעור מה שבין הארץ לרקיע, וכן יהיה השעור אצלם בין רקיע לרקיע, ושם יהיה הגשם בלתי שומר תמונתו אשר התבאר שהוא ביניהם, כי הוא מן השקר שיהיה שם רקות, וזה שהם אמרו בבראשית רבה מהארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה. ואולם מאמר רבי תנחומא שהמים העליונים תלויים במאמר הוא נפלא מאד, וזה שהוא יאמר שאין טבעם כטבע אלו המים התחתונים שהם כבדים, והארץ והארץ נושאת אותם, אבל הם תלויים במאמר, רוצה לומר שאין להם דבר ישאם, כי אינם קלים ולא כבדים, ולזה דקדק ואמר שאלו היה כתוב ויבדל בין המים אשר על הרקיע, הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים, רצוני שהם עליו והוא ישאם, אבל אמר שהם מעל לרקיע, ולא תאר אותם בשהם על הרקיע, להיותם נסמכים על עצמם. וזה דקדוק נפלא מאד.

וכבר הורו לנו שמה שיאמר בשמים שהם אש ומים הוא על צד הדמיון, מזולת שיהיה כן, באמרם בבראשית רבה, שאינו שהבריות משתוממין עליהם לומר של מים הם של אש הם, הורו בזה המאמר שזה נאמר לבד על צד הדמיון וההמשל. ולזה אמר ר' עקיבא בפרק אין דורשין כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שכן כתוב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. הנה זה החכם קרא אבני שיש טהור הגרמים השמימיים, וקראם כן להיותם ספיריים ונקיים מכל עכירות ועובי, ואמנם אמר זה, להורות שמה שנקרא מים הגשם הבלתי שומר תמונתו אשר הוא שם הוא על צד הדמיון וההמשל, לא שיהיה טבעי בטבע אלו המים היסודיים.

ואולם מה שיאמר בן זומא בפרק אין דורשין, שאין בין המים העליונים למים התחתונים אלא שתי אצבעות, הוא נפלא מאד. וזה שהמים התחתונים, והוא החמר השפל, נבדל מהמים העליונים בצורות היסודיות אשר נתן בו השם יתברך, שבהם הוא כחיי לקבל כל הצורות, ואלו הצורות היסודיות ימצאו להם שתי כחות פועלות, והם החום והקור, ובהם יפעלו קצתם בקצת, וזה דבר לא ימצא למים העליונים. וכבר ידעת כי האצבע יאמר בלשוננו על הכח הפועל, אמר אצבע אלהים, אצבע אלהים חרות על הלוחות, ואמנם היה זה כן, לפי שהיד הוא כלי נפלא לעשות בו כל דבר, וזה אמנם הוא בו באמצעות האצבעות אשר נבראו בו, וזה מעניינו מבואר.

וכבר תמצא עוד לרבותינו זכרונם לברכה מאמר מורה בלי ספק שזה הרקיע הוא הגרם השמימיי. אמרו בבראשית רבה בדרש אלה תולדות השמים והארץ, ר' עזריה בשם רבי כלפי למעלן הדבור אמור, שכל מה שאתה רואה תולדות השמים והארץ הן, שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. בשני בראו מן העליונים, שנאמר ויאמר אלהים יהי אור. בשלישי בראו מן התחתונים שנאמר ויאמר אלהים תדשא הארץ. ברביעי בראו מן העליונים שנאמר ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים וכו'. הנה התבאר לך מזה המאמר שזה החכם יראה שהרקיע שנברא ביום שני הוא מהגרמים השמימיים.

('ספר מלחמות השם', מאמר ששי, פרק שביעי)

 

16

 

מאיר אבן אלדבי[כב] (1310 עד 1360)

 

ואחרי כן הבדיל הבורא יתברך את הצורה הטהורה והוציאה לפועל וקראה אור כדכתיב יהי אור ויהי אור והאור בכאן היא הצורה אשר יאמרו עליה חכמי המחקר שאינה גוף ולא נדבקת בגוף והצורה אינה צריכה למקום שיקיפנה אבל היא מקום לגוף אחר ועל זאת הצורה אמר הכתוב ביום השני יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים והרקיע הנאמר כאן היא הצורה הנדבקת אל החלק הזך והנקי מההיולי, ואז נדבק בו ונתחבר בחבור נצחי בלי הבדל ואמר בתוך המים ללמד שהצורה הנרמזת במלת מים ואור מקום ומעמד לרקיע ומקפת כל סביבותיו ויהי מבדיל בין מים למים ר"ל שהרקיע ההוא יבדיל בין הצורה הפשוטה הנפרדת מכל גוף והוא האור הנברא ביום א' ובין הצורה המדבקת אל ההיולי העב והעכור שהוא יסוד זה העולם ההוה והנפסד. הנה ביארת לפי הנסתר איך נבראו לשלשה עולמות שהם עולם הרוחני והגלגלי וההפסדי ועתה אקדים הקדמה אחת ואומר:

...

וביום שני נאמר יהי רקיע ורז"ל פירשוהו יתחזק הרקיע ואמרו לחים היו נעשין ובשני קרשו רצונם לומר שעם היות שכבר נברא הרקיע ביום א' כמו שבארתי למעלה שהיא הצורה הנדבקת אל החלק הזך והנקי מן היולי. אמנם עדיין הדבוק ההוא לא היה חמוץ ורצה הבורא יתברך לחזקו ביום שני שיהיה הדבוק ההוא מחובר בחבור נצחי בלי הבדל והוא גלגל הלבנה ולפי שאז תקן שטח עקמימותו אמר ויעש אלהים את הרקיע רוצה לומר הכין ותיקן כמו ויעש לו רכב ופרשים, ויש טועי רוח שכתבו כי הרקיע הוא גוף כדורי חזק נעשה מן המים כי כאשר נתרחק האויר על הארץ יבש מהארץ ונעשה ממנו הרקיע והוא קבוע וממוצע בחלל אויר העולם וזשה"כ ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ומים ממש הם קבועים עליו ומים אחרים תחתיו, אלא שבני אדם אינם מרגישים בהם. ואלה הדברים לאפס ותהו נחשבו כי האמת הוא מה שכתבתי תחלה ואלו המים שאמר עליהם הכתוב שהם למעלה מן הרקיע אינם מים ממש אלא שם כנוי הוא ליסוד שכולל גלגלי השמים וצבאם וכל היסודות הארבעה והמתהוה מהם, ור"ל שהרקיע הוא מבדיל בין עצם השמים וכל צבאם ובין גופי השפלים שהם כנוי למים התחתונים. ואל תתמה שקרא הכתוב ליסוד הזה מים כי על כזה אמר במקום אחר וממי יהודה יצאו ועוד הוא השם הזה הנאמר בכנוי על דברים אחרים כמו הנה מים עולים מצפון. אותי עזבו מקור מים חיים. אף המים הנאמרים הנה הוא כולל ליסוד אשר אמרתי, אבל פינו עצם אחד כמו שחשבו האפיקורסים ההם באמרם שהמים הנאמרים הנה בעליונים ובתחתונים שהכל ענין אחד ואין שום חלוף ביניהם אלא במקרים ולא בעצם אינו כן אלא השמים הם עצם אחד והתחתונים הם עצם אחד וכמו שהם מובדלים מהם ברוממותם וגובה מקומם ככה הן נבדלין במעלתן ונשיאותם כי העליונים הם זכים וטהורים חיים וקיימים עומדים על תכלית שלמותם מן העולם ותחתונים הם גופים מתים הווים ונפסדים וכמו שבארתי המים הנאמרים, הנה כן נבאר המים שאמר דוד באמרו הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים שהמים ההם הם נאמרים על הצורה הנקיה מדובקת אל ההיולי עליהם היה ר"ע גוער בתלמידיו ואומר להם כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שכן כתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. רוצה לומר אל תחשבו כי הוא שאמר הכתוב ובין המים אשר מעל לרקיע וכן המים אשר מעל השמים שהם מים ממש אלא שם כנוי כמו שביארתי וכינ' לשמים אבני שיש לפי שהם חזקים קיימים וזכים.

(ספר 'שבילי אמונה', הנתיב השני, השביל הראשון)

 

17

 

רבי שמעון בן צמח דוראן[כג] (הרשב"ץ, 1361 עד 1444)

 

וביום הב' השלים הוית חומר השמים שהיה במדרגת מים ביום הא' כמש' כי גזר עליו האל יתברך שיתחזק החלק הממש בחומר התחתון וזה כשיהיה רקיע. ולשון רקיע הוא שטח דק שומר תמונתו מלשון וירקעו רקועי פחים. ומקרא מלא הוא שמים תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק. הנה גלה לנו כי הרקיע הנז' במעשה בראשית הוא חזק כראי מוצק, וזה סותר פירוש הרמב"ם ז"ל במלת רקיע. ורז"ל פירשו זה ואמר, יהי רקיע בתוך המים בניים ובנתיים. וא"ע [=ואמרו עוד], יהי רקיע - יתחזק הרקיע לחין היו ונקרשו, וכן אמרו, גדלה טפה האמצעית ונעשו שמים התחתונים ושמי השמים העליונים. כוונתם לומר, כי מאותה טפה שגדלה נעשו שמים, כל הגלגלים התחתונים שהם ו' גלגלי ז' כוכבי לכת וגלגל המזלות, ושמי השמים העליונים והוא גלגל היומי המקיף בכל וכולם הם דבקים זה בזה כגלדי בצלים, כולם נעשו מאותה טפה שגדלה. וזהו שהחלק התחתון מהמים העליונים הנקראים שמים פ' א' נתקשה ונקרש וקבל צורת הגלגלים ככל דבר המתהווה שהוא חומר מגשם בלתי שומר תמונתו כמו טפת הזרע אל גשם שומר תמונתו. וז"ש יצאה אש שלמעלה ולהבה פני רקיע. אמר זה לפי שכל דבר המתיבש סבתו האש, ויחסו התיבשות זה לאש שלמעלה דמיון כל דבר המתיבש למטה. ועז"א שהשמים נעשו מאש ומים לפי שהיו לחים כמים ונתקשו כאש. וכ"א בפי' שהרקיע הנעשה בשני הוציא ג' תולדות חמה ולבנה ומזלות בב"ר פ' אלה תולדות השמים ופסוק מלא הוא על המאורות והכוכבים ויתן אותו אלהים ברקיע השמים.

וכשקבל צורה זו הבדיל בין אלו התחתונים ובין החלק הנשאר מאלו המים שלא קבלו הגלדה זו. והכתוב לא גלה לנו מאלו המים ענין אחר כי אינם מעולמנו, אבל גלה לנו שהם מעל לרקיע בתמונתם הא'. ולפי דעת המדרשות כולם אינם ממש עליהם כמ"ש למעלה. וכ"ז דקדקו ממ"ש מעל לרקיע ולא אמר על הרקיע ואמר שהם תלויים במאמר. כי גם אין להם מקום מקיף עליהם שאין שם מציאות יותר גשמי. ואם אפשר זה להיות חלל בין המים העליונים לרקיע או לא אפשר מפני הכוח הרקות, אין זה מחקירה אנושית. כי בעולמינו זה ראינו שאי אפשר להיות רקות, אבל בעולם העליון לא השגנו זה ואין זה מחקירה אנושית. ואפשר לומר כי כמו שחומר הארץ נפרד ממנו חלק עב למטה וחלק דק למעלה, כן חומר השמים נפרד ממנו חלק עב שהוגלד והוא הרקיע וחלק דק במדרגת הרוח שממלא הרקות שבין הרקיע והמים העליונים שנשארו בתמונתם הא'.

ויסייע לזה הדמיון שעשו בחלל שבין הארץ לרקיע לחלל שבין הרקיע למים העליונים. ויהיה שם האור הא' גנוז כדעת המקובלים כמ"ש במדרשו של ר' נחוניא בן הקנה כמ"ש בח"ג פ"ד בענין ההשתארות ונשאר אור החיים וצרור החיים. וזה המקום הוא בין ערבות וכסא הכבוד והוא באמצע. וע"ז המקום אמר בחגיגה רקיע יש למעלה על ראשי החיות שנאמר ודמות על ראשי החיות רקיע. ומלשון הפ' שאמר ודמות נראה שאינו רקיע ממש ואמר עליו שהוא כעין הקרח הנורא להורות על הזכות והלטישות. ואמר ע"ז, ע"כ יש לך רשות לדבר, א"ז לפי שהוא הנמצא יותר עליון המושג אלינו אשר דברה בו התורה. כי לא דברה במה שהוא למעלה מהאור הא'. וכבר אמר על ערבות ששם כסא הכבוד לא אמר שבו כסא הכבוד כמ"ש שבו נשמותי' של צדיקים שאמרו עליהן שהן גנוזות תחת כסא הכבוד. נראה מדבריהם כי כסא הכבוד למעלה מגלגל ערבות. והרמב"ם פי' שערבות הוא כסא הכבוד ולמד זה מפרקי ר"א. וידמה שיחזקאל דימה המים העליונים לאבן ספיר למעלה מרקיע שעל ראשי החיות לפי שהוא נעדר הצורות כמו שחומר הראשון דומה ללבנת הספיר כמ"ש הרמב"ם ז"ל. ואין הבדל בין זה החלק הדק אשר בתחתונים לחלק הדק אשר בעליונים, אלא שזה עלה אל המים לקלותו. וזה החלק הדק אשר בעליונים עמד בין הרקיע והמים העליונים לפי שאין למעלה מהמים העליונים מציאות ולא מקום ואותו מקום הוא משכן לנמצאים רוחניים שעליהם נאמר אלף אלפין ישמשוניה, ונאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אל תקרי שנאן אלא שאינן שהם רבותים חסר אלפים שהם י"ח אלף עולמות כמ"ש בא' מע"ז. ואלו הן ריבוי המורכבות שהזכירו רז"ל ב' רבבות וב' אלפים כנגד מחנה לויה. והיה זה המקום משכן אלהים כמו שהוא האויר משכן אלינו ולרוחו' השדים אבל לא יוכלו השכלים האינושיים להשיג מהות אותם הנמצאים.

ונרמז קצת מזה כמ"ש בחגיגה ולפי שהשמים הראשונים לא היתה בהם שמירת התמונה. ע"כ הוצרך הכתוב לומר השם הנקרא להם שהוא שמים הוא שם חדש אחר שנשלמה הויתם. וזה השם פי ה' יקבצו בשם השמים שמהם נתהוה הרקיע. ומ"ש ר"ע לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור לא תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ר"ל שלא יטעו בשתוף של אלו המים שאצלנו שיהיה חמרם אחד ומציאותם שוה. כי אין הדבר כן כי בתחלת הויתם ונבדלים בטבעם וכן נשארים נבדלים בטבע כמו שהם נבדלים במקום ואינם קרויים מים אלא בשתוף השם מפני העדר שמירת התמונה. ומציאותם ג"כ אינו שוה, כי מציאות המים התחתונים הם חומר בעל צורה, ומציאות המים העליונים נשאר חומר בלי צורה בתחלת הויתם. והיו הנמצאות קצתם חומר וצורה כמציאות הרקיע והחומר השפל, וקצתם צורה בלא חומר כמציאות המלאכים, וקצתם חומר בלא צורה כמציאות אלו המים העליונים. ואינו נמנע היותו חומר בלי צורה, אלא באלו הנמצאות אחר שקבלו צורה, אבל במים העליונים שלא קבלו צורה כלל אינו נמנע, אבל מחוייב שיהיה כן. כמו שאנו רואים כל מורכב מב' דברים אם נראה הא' פשוט שימצא האחר, וכאשר ראינו נמצאות מורכבות מחומר וצורה, ומצינו ג"כ נמצאות פשוטות צורה בלא חומר, וכן הוא מן הראוי שימצאו נמצאות חומר בלא צורה.

והרלב"ג ז"ל חייב מזה שההויה הכללית היתה מחומר וצורה וכו' ולא השגנו ממנו אלא שהוא נמצא וזה יותר טוב ממה שעשה הוא ז"ל. ואפשר שרז"ל כשהזהירו מלחקור מה למעלה מה למטה הוא מפני שהחקירה בו הוא מציאה להיזק. ואחר שנתבאר שהם חומר בלא צורה אין להם תנועה ותנועת הגלגל היא תחת אלו המים, והם מקום אשר נבוכו בו הפלוסו', אם לעולם מקום אחר אשר הניחו שאין למעלה מגלגל עליון ממציאות מוחש ועוד נדבר מזה בח"ד מיוחד למס' אבות בפ"ב בע"ה. ולפי שביום הב' לא נתהווה ענין אחר אלא הויית הרקיע המבדיל בין מים למים ולא נגמרה הויה לקיום זה העולם השפל, ע"כ לא נאמר בו כי טוב כמ"ש בשאר הימים. וביום הג' נאמר בו כי טוב ב"פ, א' להתגלות הארץ שהיא קיום השפלים ובה יש קיום לנמצאים, וא' להויית הצמחים. וזה יורה כי האור הנברא בראשית הוא גנוז לצדיקים אחר שנאמר בו כי טוב. וכן באדם לא נאמר בו כי טוב אבל נאמר לא טוב היות האדם לבדו, הורה זה כי בהיות האדם לו עזר כנגדו היה טוב. וכמו שהארץ נתפעלה תחלה בהוייתה ביום הא' והשמים לא נתפעלו עד יום הב'. כן בשאר הפעולות נתפעלה הארץ תחלה ואחר כך השמים. ע"כ ביום הג' ברצון אלהי נתגלה היבשה וקראה ארץ בשם החומר הא'. הנק' בפ' הא'. ולחלק ממנה קרא מים כי שם ים הוא מקום החפירה שנאמר כמים לים מכסים ונאמר כמים יכסו על ים וכן ים שעשה שלמה. ובו ביום צמחו הצמחים בעזר תנועת הגלגלים עם עזר האור והחשך שהם סבת כל הויה, אבל היתה הויה חלושה מפני שלא נבראו הכוכבים. וזאת היתה עמידתם על פתח קרקע מוכנים לקבל הויה שלמה באמצעות המאורות אחר השגחה אלהית במין האינושי שהוא צריך להם וזאת היא תפלת אדם הראשון שאין ירידת הגשמים טבע קבוע לולי השגחתו על בריותיו. וביום ב' נתפעלו הגלגלים אשר שם רקיע כולל את כולם ואם יש ביניהם גשמים בלתי שומרים תמונתם כדי להשלים תנועתם הם כאיברים להם ונכללים כולם בשם השמים לפי שלא היו נעדרי הצורה כאשר הניח רלב"ג כי איך ישלימו תנועת הגלגלים חמרים נעדרי הצורה, אבל היא צורה בלתי תנועה. וכולם נתפעלו ונבדלו מהם חלקים בעלי ניצוץ חלוקים זה מזה אשר בעזר ניצוציהם מתהוות נפשות הב"ח והובדלו לנפשותיהם ב' ימים. הא' לחלושי הבריאה כדגים ועופות לעופף על פני רקיע השמים התחתונים הסמוכים לאויר כמו שנקראו פי התהום הפנים התחתונים. והב' לחזקי הבריאה כבהמות והאדם עם הבדל מאמר מיוחד ליצירת האדם בעבור כח השכלי ואז נשלמה הבריאה זהו סדר הבריאה הנראה מהפשט.

(ספר מגן אבות - פרק ב בנבואת משה רבנו ע"ה)

 

18

 

רבי אליהו מזרחי[כד] (הרא"ם, 1435 עד 1526)

 

שאף על פי שנבראו השמים ביום ראשון. כי פירוש "בראשית ברא [אלהים] את השמים" בתחלת בריאתן, לא קודם בריאתן, ואחר שבריאת האור ביום ראשון, יהיה גם בריאת השמים הנבראים עמו ביום ראשון. לחים היו וקרשו בשני. בבראשית רבה כרב דאמר, ביום ראשון היו מרופרפים. בתוך המים באמצע המים. וכן תרגם אונקלוס, "במציעות מיא". ולא מפני שמלת "תוך" מורה על זה, כי "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" איננו באמצע הים, גם אנקלוס תרגמו, "בגו מיא", ולא תרגמו "במצעות", כמו שתרגמו פה. אבל מה שפירש אותו "אמצע" הוא על פי האגדה של בראשית רבה, שאמרו, "בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא, 'יהי רקיע בתוך המים' נגלדה הטיפה האמצעית ונעשו שמים תחתונים ושמי שמים עליונים. רב אמר, לחים היו ביום ראשון, ובשני קרשו. 'יהי רקיע', יתחזק הרקיע. רבי יהודה בן רבי סימון אומר, נעשה מטלית, כמה דאת אמר, 'וירקעו את פחי הזהב'. אמר רבי חנינא, יצאת אש של מעלה וליחכה פני הרקיע וכו'. אמר רבי פנחס בשם רבי הושעיא, כחלל שבין הרקיע לארץ, ככה יש בין הרקיע למים העליונים. 'יהי רקיע בתוך המים' ביניים ובנתים אמר רבי תנחומא, אנא אמרית טעם, אלו נאמר 'ויעש אלהים את הרקיע ויבדל אלהים בין המים אשר על הרקיע', הייתי אומר, על גופו של רקיע המים נתונים, כשהוא אומר, 'בין המים אשר מעל לרקיע', הוי אומר המים העליונים תלויים במאמרו של מלך" עד כאן לשון האגדה. ורש"י ז"ל פירש אותה על הגלגלים שנבראו ביום ראשון ונתחזקו בשני, וכן הוא דעת הרמב"ן והרלב"ג ז"ל. וראייתם ממה שאמרו, "נגלדה הטיפה האמצעית ונעשו ממנה השמים התחתונים ושמי השמים העליונים", שלא יתפרש מאמרם זה אלא לגלגלים, שבם יפול עליונים ותחתונים, לא על הענן ולא על המקום שיתהוה בו. וכן ממה שאמר רבי חנינא, "יצאת אש של מעלה וליחכה פני הרקיע", שאין ראוי שיאמר זה על הענן, כי סבת התעבותו הוא הקור והלחות, לא החום והיובש אשר היא האש. וכן מה שאמר רבי תנחומא, "אלו נאמר על הרקיע, הייתי אומר, על גופו של רקיע המים נתונים, כשהוא אומר 'מעל לרקיע' הוי אומר המים העליונים תלויים במאמרו של מלך", אינו מורה על הרקיע האויריי, כי אין המים העליונים תלויים, אלא נתונים על גופו של רקיע בגבנוניתו. וכן ממה שאמר, "לחים היו ביום ראשון ובשני קרשו", לא יתכן זה רק על הגלגלים, לא על הרקיע האויריי, כי לדברי הכל לא נברא ביום ראשון. אבל ההיא דחגיגה דבן זומא שאמר, "צופה הייתי מה בין מים עליונים למים תחתונים ואין ביניהם אלא כשלש אצבעות. ואמר להם ר' יהושע לתלמידיו, עדיין בן זומא מבחוץ. וכמה? רב אחא בר יעקב אמר, כמלוא נימא" כו', לאו אמים עליונים ותחתונים דקרא קאי, אלא אמים עליונים ותחתונים דרקיע האויריי, דלא קמיירי ביה קרא, אבל מים עליונים ותחתונים דקרא, כולי עלמא מודו, שכמו החלל שבין המים התחתונים עד הגלגל ככה הוא בין הגלגל למים העליונים, שכלם סוברים שפירוש "יהי רקיע בתוך המים" באמצעות המים. אך קשה מהא דקאמר התם, מאי טעמא עדיין בן זומא מבחוץ, משום ד'מרחפת', דדייק מינה בן זומא כיונה המרחפת על בניה נוגעת ואינה נוגעת, ביום ראשון הוא דכתיב, וההבדל ביום שני הואי דמשמע מהכא דההיא דבן זומא אקרא ד"ויבדל [בין המים אשר מתחת לרקיע] ובין המים אשר מעל לרקיע" קאי. הלכך על כרחין לשון דבראשית רבה פליג אההיא דחגיגה דבן זומא ורב אחא בר יעקב. דבראשית רבה סבירא להו דקרא ד"יהי רקיע" בגלגלים שנבראו ביום ראשון קמיירי, אלא שהיו לחים וקרשו ביום שני, ופירוש "יהי רקיע", יתחזק, ולכך פירשו שכמו החלל שיש בין הרקיע לארץ, ככה יש בין הרקיע למים העליונים, ושהמים העליונים תלויים במאמרו של מלך. וההיא דחגיגה דבן זומא ורבי יהושע ורב אחא בר יעקב סבירא להו דקרא ד"יהי רקיע" ברקיע האויריי קמיירי, ופירוש "יהי רקיע", יתהוה הרקיע כמשמעו. ולפיכך אמרו, אין בין המים העליונים מהרקיע ובין המים התחתונים אלא למר כשלש אצבעות, ולמר כמלוא נימא. ומעתה יש לתמוה על הרב ז"ל איך הניח דברי התלמוד ותפש דברי האגדה של בראשית רבה.

(פרושו לבראשית א:ו)

 

19

 

יצחק אברבנאל[כה] (1437 עד 1508)

 

ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים עד יום שני [בראשית א, ו-ח]:

ואמנם השאלות הנופלות באלה הפסוקים, כפי הוראת פשוטיהם ודעות המפרשים בהם, הם אלו שאזכור: השאלה הראשונה: מהו ענין הרקיע הזה הנעשה ביום השני, אחרי שהיו השמים כבר נבראים ביום הראשון, ומה הם המים אשר עליו.

ואתה דע לך שבדבר הזה נפלה מבוכה רבה ודעות חלוקות בין אחרוני חכמינו המתפלספים והמפרשים. ודעותיהם - כפי מה שראיתי בדבריהם - הם חמש דעות, כמספר הפעמים שנזכר שם רקיע בזאת הפרשה. ואני אזכרם לך פה, ואעיר על הספקות המתחייבים אליהם.

ודע שיש אצלינו עשרה עדים להעיד על אמתת הרקיע: העד הראשון, היא התורה האלהית, שאמרה בבריאת העופות (לקמן א, כ): "ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים". והעד השני, מה שאמרה במאורות (לקמן א, יד): "יהי מאורות ברקיע השמים". והעד השלישי יחזקאל, שאמר (יחזקאל א, כב): "ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא וגו' ", ואמר (שם א, כו): "וממעל לרקיע אשר על ראשם דמות כמראה אבן ספיר דמות כסא". והעד הרביעי דוד, שאמר: "ומעשה ידיו מגיד הרקיע" (תהלים יט, ב); "הללוהו ברקיע עזו וגו' " (שם קנ, א). והעד החמישי רבי אליעזר בפרקיו (פרקי דרבי אליעזר פרק ד'), שאמר: "איזהו רקיע נברא בשני - זה רקיע שעל ראשי החיות וגו' ". והעד הששי, אמרם בבראשית רבה (ו, ו): "היכן הם נתונים חמה ולבנה ברקיע השני". והעד השביעי, אמרם שם (ד, ב): "יהי רקיע - נגלדה טיפה אמצעית ונעשו שמים תחתונים ושמים עליונים". והעד השמיני, אמרם זכרונם לברכה (חגיגה יג, א): "מהארץ ועד הרקיע מהלך חמש מאות שנה". ובבראשית רבה (ד, ג):

מהארץ ועד הרקיע כמין הרקיע עד המים העליונים, ושאר המאמרים הדומים לאלה. והעד התשיעי, אמרם בבראשית רבה (יב, ח): "בשני ברא מן העליונים... יהי רקיע". והעד העשירי, אמרם שם (ד, ד): "נטל הקדוש ברוך הוא כל מימי בראשית ונתן חציים ברקיע וחציים באוקינוס", ואמרם (פרקי דרבי אליעזר פרק ד') שקצוות הרקיע דבוקים בים אוקינוס. והנה הדעת ההוא, אשר יסכימו בו כל עשרת העדים האלה, הוא הקדוש והאמתי. ומי שלא יסכימו בו כולם אינו אמתי. לפי שכולם יעידון יגידון על אמתת זה הדרוש. ואחר הקדימי לך זה אספר דעות המפרשים בענין הרקיע.

הדעת הראשון הוא, שהרקיע הנזכר כאן הוא הגלגל העליון המקיף בכל, ולזה נטו קצת מקדמוני חכמי האומות. ואמרו, שזה הרקיע שעל ראשי החיות שראה יחזקאל הנביא, ושדיבר ממנו רבי אליעזר בפרקיו, ושממנו דיבר המשורר באמרו (תהלים יט, ב): "ומעשה ידיו מגיד הרקיע"; "הללוהו ברקיע עזו" (שם קנ, א). אבל הדעת הזה הוא בלתי נכון. לפי שאם היה הרקיע שזכרה התורה בפרשה הזאת הוא הגלגל הראשון, מה יהיו המים אשר עליו, כמו שאמר (כאן א, ז): "ובין המים אשר מעל לרקיע". ועוד שאיך יצוייר שהיו הגלגלים התחתונים נבראים ביום הראשון, שעליהם אמר: "בראשית ברא אלהים את השמים", ושהגלגל העליון המקיף בכל נברא אחר כך ביום השני. גם יכחיש הדעת הזה העד הראשון, שאמר בעוף (לקמן א, כ): "על פני רקיע השמים", כי העופות לא יעופפו בגלגל הראשון. וגם העד השני - מהמאורות, שהם אינם נתונים בגלגל העליון המקיף. והעד השביעי - יהי רקיע, גלדה טפה אמצעית ונעשו ממנה שמים התחתונים ושמים העליונים, שלא יצדק זה על הגלגל הראשון. וגם העד השמיני, שאין המהלך מהארץ ועד הרקיע ההוא, כמהלך מן רקיע לרקיע. וגם העד העשירי, לפי שהמים היסודיים אינם נתונים מחציתם בגלגל הראשון. הנה אם כן הדעת הזה בלתי מתקבל כפי עדות העדים.

הדעת השני הוא, שהרקיע הזה נאמר על כללות הגרמים השמימיים, כי הם כולם ייקראו כדור אחד ורקיע אחד. ולזה ייראה שנטה רש"י (כאן א, ו) באומרו: "הם השמים שנבראו ביום הראשון, אלא לחים היו ונקרשו בשני". ולכן פירש "יהי רקיע - יחזק הרקיע". ומדברי בראשית רבה (ד, ב) הוא, כמו שיתבאר. ולזה גם כן נטה הרמב"ן ורבינו נסים. ופירשו הכתוב, שאמר השם, שמאותו חומר עליון שנברא ביום הראשון לדעתם, יתהווה הרקיע שהוא הכדור השמימיי כולו. וגם הרלב"ג מזה הדעת ברקיע הזה. וכבר יסבירו פנים לדעת הזה, העד הראשון והשני. לפי שהעוף יעופף לצד מעלה כנגד הגלגלים, והמאורות הם בהם. וגם העד השלישי אשר מדברי יחזקאל, שהרקיע שראה היה מכלל הגלגלים. וגם העדים ששי ושביעי.

אבל ישיגו לדעת הזה ספיקות: הראשון, שאם היה הרקיע כלל הגרמים השמימיים, מה הם המים אשר עליו. כי הנה למעלה מהם אין מים יסודיים, ולא גלגליים שנקראו בשם מים. והנבדלים לא כינה אותם הכתוב בשם מים, כמו שיתבאר. ומה הם אם כן המים ההם? והרמב"ן כתב שהוא סוד שלא ניתן לביאור, ונמשך אחריו רבינו נסים. אבל אם הם לא ביארוהו, לא הותר הספק אם כן. והרלב"ג אמר להתיר זה, עם מה שהניח ממציאות חומר בלתי שומר תמונתו. ובאמת, אם השיג להרמב"ן בזה סכלות העדרי, הנה להרלב"ג השיג סכלות קנייני - טוב העדרו ממציאותו - בהנחתו חומר בלתי שומר תמונתו. כי בו הנה הוא באמת בלתי שומר אמונתו. לפי שזה הדעת הנפסד הביאו להאמין בריאת העולם יש מיש. וכמה מהגינויות והביטולים יתחייבו אליו בו, וכמו שביארתי בספר מפעלות אלהים. וגם יקשה לזה הדעת, מאמר יחזקאל ברקיע, שהוא העד השלישי, כי ממנו ייראה שלא ייקרא רקיע כללות הגלגלים, אלא הגלגל העליון אשר עליהם. והעד החמישי מפרקי דרבי אליעזר (פרק ד'), שאמר: מהו הרקיע שנברא בשני - אלא זהו הרקיע שעל ראשי החיות. שממנו ייראה שאין רקיע שם נרדף לשמים. ויקשה עליו עוד העד העשירי, מאמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה ד, ד): "נטל הקדוש ברוך הוא כל מי בראשית ונתן חציים ברקיע וחציים באוקינוס". אם כן גם הדעת הזה השני לא יתכן. והדעת השלישי הוא, שהרקיע הנזכר כאן הוא השטח הקערורי מגלגל הלבנה, שהוא המבדיל בין המים התחתונים שהם ההוויות השפלות, ובין המים העליונים שהם הגרמים השמימיים. כי בהיות שם מים כולל לכל הגשמים עליונים ותחתונים, והיה הבדל עצום בין הגשם העליון הנצחי לגשם השפל הנפסד, רצה יתברך לתת ביניהם הבדל מקומי. ושם הגשמים הנכבדים למעלה והפחותים הנפסדים למטה, וחידש שטח אחד בקערורית גלגל הלבנה, להיות מבדיל בין העליונים לתחתונים. וזהו אמרו "ויעש אלהים את הרקיע", שתקנו ועשאו שטח מתוקן שווה להבדיל ביניהם. וכבר סיפר זה הדעת ה"ר יצחק ישראלי בספר יסוד עולם מאמר ב' פרק א'. והנה יסתייע מהעד הראשון, שהעוף יעופף כנגד קערורית גלגל הלבנה.

אבל הדעת הזה אין ראוי לקבלו. לפי שאי אפשר שבריאת הגרמים השמימיים כולם, הנכללים בשם שמים, נתייחסה ליום הראשון, ובריאת שטח קערורית גלגל הלבנה נתייחסה ליום השני. האם נבראו מבלי שטחים מקיפים בהם ומבלי תכלית, והלא כל דבר נברא בשטחו. השמים בראשון היו, ואין ספק ששטחים יקיפו בכל אחד מהם - גבנוני וקערורי, ואיך יצוייר אם כן שנברא גלגל הלבנה ביום הראשון בלי שטח קערורי? ועוד, שהגרמים השמימיים נבדלים היו מהשפלים בטבע ובצורה, וגם במקום ובמצב, כיוון שהיו העליונים מקיפים והתחתונים מוקפים. ומה היה אם כן הצורך בהבדל החדש הזה שהבדיל בבריאת השטח הוא? גם שהוקשה לי מאד, שעל השטח הקערורי שהוא מקרה בלתי עומד בעצמו, יאמר הכתוב: "יהי רקיע"; "ויעש אלהים את הרקיע". כל שכן שהעדים מכחישים את הדעת הזה מאד. אם השני, שהמאורות נתנו ברקיע השמים, ואינם בשטח ההוא הקערורי מגלגל הלבנה בלבד. והשלישי, מהרקיע שזכר יחזקאל (א, כב), שהוא ראה אותו על ראשי החיות, לא תחתיהם בשטח קערורית גלגל הלבנה. וכן החמישי מפרקי דרבי אליעזר פרק ד', שאמר: "איזה הוא רקיע שנברא בשני זהו הרקיע שעל ראשי החיות". וכן הרביעי מדברי דוד (תהלים יט, ב), לפי שהדעת נותן שלא ייחס סיפור כבוד האל ומעשה ידיו לשטח השפל שבגלגל הלבנה, ולא אמר עליו: "הללוהו ברקיע עזו", כי אם על הגלגלים בעצמותם. וכל שכן העדים האחרים כולם מדברי חכמינו זכרונם לברכה, שאי אפשר שיפורשו על השטח ההוא בשום צד, כמו שהוא דבר גלוי ונגלה בעיניהם. הנה אם כן כל העדים יעידו נגדו. וגם העד הראשון לא יעיד על הדעת הזה, באמרו בעוף שיעופף על פני רקיע השמים. אם יפורש פני על השטח, לא יפורש 'רקיע' כי אם על גלגל הלבנה כולו לא על שטחו בלבד, והוא מבואר.

והדעת הרביעי הוא שלא נאמר רקיע אלא על האוויר, שהוא נחלק לשלושה חלקים כמו שנתבאר בספר האותות: האחד, הוא העליון בהם, הסמוך ליסוד האש, מקבל חומו מאד עד שישימהו חם ויבש. ולא יתיילדו בו מפני זה עננים ומטר, כי אין שם קור מקבץ. ושם יתיילדו הכוכבים בעלי הזנבות. והחלק השני הוא האמצעי, ואינו כל כך חם כראשון, ולכן יתיילדו בו העננים והמטר, כי הוא לח מפני ריחוקו מהתנועה, והאדים בעלותם שמה יתקררו יתהפכו מים. והחלק השלישי הוא התחתון מהאוויר, הקרוב אלינו. והוא חם, להתהפכות ניצוץ השמש המכה ביסוד הארץ, אשר מזה הצד הוא ספיריי. והחלק הזה האחרון מהאוויר - יאמר הדעת הזה - שקרא הכתוב רקיע. והיה מבדיל בין מים למים, רוצה לומר בין המים היסודיים התחתונים שהם מים בפועל, ובין המים אשר בכוח, שהם בחלק האמצעי שבאוויר שיתיילד בו המטר, ולכן קראו גם כן מים. ואמרו בעלי הדעת הזה, שאלו הם המים שזכרו חכמינו זכרונם לברכה (בראשית רבה ד, ד) שהיו תלוים במאמר, ופירותיהם - הגשמים. הנה אם כן המים התחתונים הם המים היסודיים שהם בפועל. והרקיע הוא החלק התחתון מהאוויר הקרוב אלינו. והמים אשר עליו הוא החלק האמצעי שבאוויר, שהוא מים בכוח מפני ששם יתיילדו מי המטר. ואמנם החלק העליון שבאוויר אינו מים לא בכוח ולא בפועל. ואמרו שעליו אמר רבי עקיבא (חגיגה יד, ב) כשתגיעו למקום אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים. רוצה לומר, שלא יאמרו שהחלק העליון מהאוויר הוא מים - לא מים בכוח ולא מים בפועל - כי הוא דיבור שקרים, לכן אמר שתי פעמים מים מים.

ויסתייע הדעת הזה מדברי העד הראשון מהעוף, לפי שהוא מעופף באוויר הקרוב אלינו, לכן אמר בו על פני רקיע השמים. וגם מדברי העד העשירי, שנטל הקדוש ברוך הוא כל מי בראשית ונתן חציים ברקיע וחציים באוקינוס, לפי שחציים בפועל הם באוקיינוס וחציים בכוח הם ברקיע האוויריי ההוא. ואמרם (בראשית רבה ד, ד) שקצוות הרקיע דבוקים באוקינוס, שזה לא יצדק כי אם באוויר שקראו רקיע, לא בגלגל. וזה היה דעת המורה, ואחריהם בפיהם ירצו סלה: אבן תבון, ואבן כספי, ואבן לטיף, ונרבוני, ואלבלג, ואחרים מלבד אלה, קיימו וקבלו הדעת הזה עליהם ועל זרעם אמונה קיימת. לא כן אנכי עמדי, שהדעת הזה בעיני הוא שוא ודבר כזב. ואעידה לי עדים נאמנים מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים וממאמרי חכמינו זכרונם לברכה, לפי שיד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו. אם העד השני, שהמאורות הם ברקיע השמים ושם נתנו, לא בחלק האוויר הקרוב אלינו. וכבר חשב הראב"ע להינצל מהספק הזה, באמרו שייחס הכתוב המאורות לרקיע השמים, לפי שבו ייראו. אבל זה באמת זיוף והטעאה, לפי שהכתוב אומר בביאור: "יהי מאורות ברקיע השמים" (לקמן א, יד); "ויתן אותם אלהים ברקיע השמים" (לקמן א, יז), והוא המורה שהם נתונים בו, לא שיראו באמצעותו. כי הנה האמצעי, עם היותו המוביל הקרוב לחוש, אינו נושא המוחש כי אם הדבר הנראה. אף כי בכל חלקי האוויר שבין השמים והארץ נראים המאורות, ולמה יוחסו אם כן לרקיע שהוא חלק התחתון בלבד.

וכן העד השלישי, יחזקאל, שאמר שראה על ראשי החיות רקיע (יחזקאל א, כב), שממעל לרקיע ההוא ראה כמראה אבן ספיר דמות כסא. האם אפשר לפרש זה על חלק האוויר התחתון? והנה בעלי הדעת הזה כולם פרשו 'החיות' על הגרמים השמימיים, ויתחייב אם כן שהרקיע שהיה עליהם שיהיה דבר מהעליונים, לא חלק האוויר אשר אתנו.

וכן העד הרביעי, שאמר דוד (תהלים יט, ב): "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע". וכתב הרב המורה שהסיפור וההגדה הזאת נאמר על ההשכלה, ומזה הפסוק הוציא והוכיח שהיו הגרמים השמימיים חיים משכילים. ואיך אם כן נוכל לומר שהרקיע הוא האוויר התחתון הקרוב לבני אדם השוכן אתם בתוך טומאותם? האם נאמר שהוא מגיד כבוד השם.

והנה: "הללו אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו" (שם קנ, א), מבואר שקרא 'קדשו' לשכלים הנבדלים, 'ורקיע עזו' על הגרמים השמימיים, ו'בגבורותיו' על העולם השפל כולו. אי אפשר לפרש הרקיע שזכר שם על חלק האוויר.

וכן העד החמישי מפרקי דרבי אליעזר (פרק ד'): איזהו רקיע שנברא בשני - זה רקיע שעל ראשי החיות, שבהכרח יפורש על דבר יותר מעולה מן החיות לא על האוויר. והן העד הששי, ממה שאמרו בבראשית רבה (ו, ו) שחמה ולבנה נתונים ברקיע השני, ואין לפרשו על האוויר. כל שכן שלא יצדק כפי זה הדעת העד השביעי, שאמרו בבראשית רבה (ד, ב): בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא יהי רקיע גלדה הטיפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים ושמי השמים העליונים. והרב המורה כתב זה המאמר 'גלדה טיפה האמצעית', לפרשו על האוויר. והשמיט סוף המאמר, שהוא: 'ונעשה ממנו שמים תחתונים ושמי השמים העליונים', לפי שלא יכול לא לפרשו על האוויר, כי אין בו שמים ולא שמי השמים.

וכן העד השמיני שאמרו (חגיגה יג, א): מהארץ עד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, ובמסכת חגיגה שעביו של רקיע כעובי מה שבין הארץ לרקיע, ושאר המאמרים שזכרו על זה. האם אפשר לפרש הרקיע הנזכר בהם על חלק האוויר התחתון? והנה הוא מגיע לארץ ודבק בה, ואיך יהיה אם כן המקום הפנוי שביניהם מהלך חמש מאות שנה.

ואין ספק שכבר נדחק הרב המורה בספקות האלו, כי לא נעלמו מאתו. וכתב להינצל מהם באותו פרק ל' חלק ב', זה לשונו: "ומפני זה השיתוף, יקרא גם כן השמים האמתיים רקיע או רקיעים, כמו שנקרא הרקיע האמתי בשם שמים", עד כאן. רצה בזה, שהרקיע, עיקר הנחתו הראשונה הוא על החלק התחתון מהאוויר. אבל שבעבור שנקרא הרקיע האווירי בשם שמים, כמו שנאמר (כאן א, ח): "ויקרא אלהים לרקיע שמים", שהוא לדעתו האוויר - היה שנקרא גם כן השמים האמתיים בשם רקיע. ומזה המין יהיה הרקיע שנזכר במאורות ובדברי יחזקאל ובדברי המשורר ובדבריהם. ואתה רואה כמה מהחולשה יש בטעם הזה. כי הנה האדם נקרא שמו כן מלשון אדמה, ולא יתהפך שתיקרא האדמה בשם אדם. וכן שאר השמות שנגזרו מדברים אחרים ולא ייקראו גם הם בשמם. ולכן הקושיא במקומה עומדת: למה קרא החלק מהאוויר בשם רקיע ובשם שמים.

וכן יקשה לדעת הזה העד התשיעי. והוא מה שאמרו בבראשית רבה (יב, ח): " 'אלה תולדות שמים וארץ' (בראשית ב, ד) - כלפי מעלה הדבר אמור, שכל מה שאתה רואה - תולדות שמים וארץ הם, שנאמר (בראשית א, א): 'בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ'. בשני ברא מן העליונים, שנאמר (שם א, ו): 'יהי רקיע'. בשלישי ברא מהתחתונים, שנאמר (שם א, יא): 'תדשא הארץ'. ברביעי ברא מן העליונים (שם א, יד).

'יהי מאורות' וגו' ". שהנה ביאורו בזה, שהיה הרקיע שנברא ביום השני מן הגרמים השמימיים, כמו המאורות שנבראו ברביעי. לא מהאוויר שהוא מהתחתונים. וכל זה ממה שיורה שהדעת הזה הוא שקר בדוי.

ואמנם הראיות שהביאו בעלי זה הדעת להעזר מהם, הנה בפירוש הפרשה אוכיח שלא כיוונו למה שפירשו עליהם. והתימה מהאנשים - שלמים הם אתנו - הרב המורה והראב"ע, איך טובעו בדעת הנפסד הזה בסיבה קלה וחלושה. ואיך הביאם אליו הכרח מועט, שהוא להימנע אצלם מציאות מים עליונים מעל השמים, כאלו לא ייאמר שם מים אלא על המים התחתונים היסודיים אשר אתנו. ואין הדבר כן, כי הנה מצאנו שם מים נאמרים על הנבואה וחכמת התורה, כמו שנאמר (ישעיה נה, א): "הוי כל צמא לכו למים". ועל הגבורה המופלגת, כמו (ישעיה ח, ז): "הנני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור ואת כל כבודו". עד שמצינו שם מים נאמר עליו יתברך, שנאמר: "אותי עזבו מקור מים חיים" (ירמיה ב, יג); "כי עזבו מקור מים חיים את ה' " (שם יז, יג). וידוע, שלא כינו הנביאים את האל יתברך ותורתו וגבורת המלכים בשם מים בבחינת גשמותם, כי אם לדימוי מן הדימוים. וככה היה להם לפרש 'המים אשר מעל לשמים'. הנה התבאר גם כן גם הפסד ושקרות זה הדעת הרביעי.

והדעת החמישי הוא, שהרקיע הנזכר כאן הוא גוף כדורי חזק, נעשה ביום שני בתוך יסוד המים. והוא קבוע ממוצע בחלל העולם, ומים קבועים עליו, ומים אחרים תחתיו, אלא שבני אדם לא ירגישו בו. וזה היה דעת רב סעדיה גאון, וגם מחכמי האומות אמרו כן. אבל הדעת הזה אין ראוי להשגיח בו, כיון שאין המציאות מאמת אותו ולא בא עליו מופת. והם באמת דמיונות בני אדם, שכאשר יקשה עליהם לדעת הדבר - יעשו להם דמיונות כוזבים לשכך את האוזן להסיר מעליהם תלונות הספקות. ולכן כתב הראב"ע על זה: "אמר הגאון על הרקיע דברים אשר לא כן".

ואחרי שחמשת הדעות אשר זכרתי בענין הרקיע הם בלתי אמתיים, כפי הכתובים ודברי חכמינו זכרונם לברכה. תישאר השאלה מהו אם כן ענין זה הרקיע והמים אשר עליו. מי יתן ואדע. השאלה השנייה "ויהי מבדיל בין מים למים" (א, ו). כי הנה אחרי שאמר הכתוב: "יהי רקיע בתוך המים", מבואר הוא שאותו רקיע יהיה מבדיל בין מים שעליו למים שתחתיו, שאם לא כן יכנס גשם בגשם.

השאלה השלישית באומרו: "ויעש אלהים את הרקיע" (א, ז). אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בראשית רבה ד, ו), ש"זה אחד מהמקראות שהרעיש בן זומא את העולם: 'ויעש' - אתמהה: והלא 'בדבר ה' שמים נעשו' ". וכתב הרמב"ן, שלא היתה הרעשתו על לשון 'ויעש' בלבד, שהרי ברביעי ובששי כתיב גם כן 'ויעש'. אבל היה, בעבור שבשאר הימים אחר האמירה כתיב מיד 'ויהי כן', אבל כאן כתיב אחר ויאמר אלהים: 'ויעש אלהים', וזאת היתה קושייתו. אולי היה לו בזה פירוש נסתר ולא רצה לגלותו בענין הרעש. אלה הם דבריו. ואחרי שבן זומא לא פירשו, תמה אני למה זה פירש הרמב"ן כפי פשוטו של מקרא ענין ויעש אלהים את הרקיע, בהיות שכבר אמר יהי רקיע. ועוד למה לא נאמר ויעש אלהים ביום הראשון ולא בשלישי ולא בחמישי, ולבד נאמר בשני וברביעי ובשישי, והלא מעשה ה' היו כל מלאכת ששת הימים. וגם נוכל לומר, שלא הרעיש בן זומא את העולם בעבור שפסוק ויהי כן בא אחר העשיה ולא תכף לאמירה, כדברי הרב הנחמני, שאם היה הדבר כן היה מרעיש על פסוק ויהי כן, לא על פסוק ויעש. כל שכן שהוא ביאר הרעשתו באמרו: "ויעש - אתמהה והלא בדבר ה' שמים נעשו": ואם על זה הרעיש עולמו, ראוי לדעת מדוע לא הרעישו גם כן ב"ויעש אלהים את שני המאורות" (א, טז), וב"ויעש אלהים את חית הארץ" (א, כה).

השאלה הרביעית באמרו "ויבדל בין המים וגו' " (א, ז). וזה, כי לא יימלט משנאמר שהמבדיל בין מים למים הוא האל יתברך, או הרקיע עצמו - שבכוחו ותנועתו חידש והבדיל הצורות במים אשר תחתיו, והלבישו לקצתו צורת אש ולקצתו צורת אוויר, וכן לשאר היסודות. ושכן הבדיל המים אשר מעל לרקיע בעצמות וצורה. שכל זה חידש הרקיע במה שתחתיו ובמה שעליו, כפי קרבתו ורחקו. כמו שפירשו רבינו נסים, וכמה התפאר בפירוש הזה. והנה אם יהיה 'ויבדל', חוזר לאל יתברך, יהיה באמת מאמר מיותר. לפי שאחרי שאמר "יהי רקיע ויהי מבדיל", היה די בשיאמר: ויהי כן ויעש אלהים את הרקיע כן. ומה צורך בהישנות זכרון ההבדל ובייחסו אליו יתברך, בהיותו דבר נעשה מעצמו בהתהוות הרקיע בתוך המים. ואם נפרש ויבדל על הרקיע, שהוא היה המבדיל, גם כן יהיה מאמר מותר. כי כיוון שאמר: יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל, לא היה צריך לומר לו ויהי כן, שהוא לדעתם עדות על מציאות הדבר בפועל כמו שציווה השם. כל שכן שהענין בעצמו קשה לציירו מאד, לפי שעם היות שהרקיע יחדש במה שתחתיו הבדל צורות בתנועתו, איך יושכל שיחדש גם כן במה שעליו הבדל צורות? כי העליון בתנועתו יתכן שיפעל במה שתחתיו, להיותו סיבתו, אבל לא שהתחתון המסובב יחדש צורות וטבעים, בסיבתו אשר עליו. השאלה החמישית באמרו "ויהי כן" (א, ח). וזה, שאם בא הכתוב הזה להודיע שיצא לפועל הדבר כמו שגזרו השם והיה, כבר ידענו זה מפסוק: "ויעש אלהים את הרקיע". מה יהיה אמרו עוד "ויהי כן". כל שכן שנשתנה הפסוק הזה בענין הרקיע ממה שנאמר בימים האחרים. כי הנה ביום הרביעי (לקמן א, יד-טז) נאמר: "ויהי מאורות", ואחריו: "ויהי כן", ואחר זה נאמר: "ויעש אלהים את שני המאורות", כאילו פסוק ויעש הוא פירוש איך היה. וככה ביום השישי (לקמן א, כד-כה) נאמר: "ויהי כן", ואחריו פירש איך היה כן, באמרו: "ויעש אלהים את כל חית הארץ". אבל בענין הרקיע נשתנה הסדר הזה, שאמר הכתוב: "יהי רקיע", ואחריו אמר: "ויעש אלהים את הרקיע", ואחר זה אמר: "ויהי כן".

השאלה השישית באמרו: "ויקרא אלהים לרקיע שמים" (א, ח). והוא, כי אם היה שמהחומר המימיי הכולל עשה בתוכו יתברך הרקיע, והיה אם כן הרקיע טבע ממוצע בין העליונים והתחתונים, למה זה נקרא שמים כשם העליונים ולא נקרא כשם התחתונים. או היה ראוי לקראו מים, שהוא שם כולל למקור אשר ממנו חוצב.

השאלה השביעית למה לא נאמר כי טוב ביום השני הזה. ובבראשית רבה (ד, ו) אמרו חכמינו זכרונם לברכה על זה טעמים מתחלפים: מהם אמרו כי בו נברא גהינם, וכן הוא כתוב בפרקי רבי אליעזר (פרק ג'), ומהם אמרו שבו נברא המחלוקת, ומהם אמרו שלפי שלא נגמרה מלאכת המים לא נאמר בו כי טוב, ונאמר ביום השלישי שני פעמים כי טוב: אחת לגמר מלאכת המים, ואחת לצמיחת הדשאים. והוא - כמו שכתב הרב המורה - הדעת היותר מתקרב אל הפשט. אבל הקושיא במקומה עומדת. לפי שמלאכת יום השני היתה עשיית הרקיע וההבדלה בין מים למים, רוצה לומר להבדיל העליונים מהתחתונים, ושני הדברים האלה נגמרה מלאכתם בשני, והיה ראוי מפני זה לומר בו כי טוב. ואמנם היגלות היבשה היא מלאכה אחרת, מחולפת מהבדל מים ממים שנעשה בשני. וגם ראוי לשאול מאין להם לחכמינו זכרונם לברכה שנברא גהינם בשני או המחלוקת, כי הנה אור דידן או אור גהינם לא יאמר עליהם שם מים, ומהו הסמך שמצאו לזה הפסוק.

והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו כל השאלות.

ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו' עד ויהי ערב ויהי בקר יום שני [בראשית א, ו-ח]:

הנראה אלי באמתת ענין הרקיע והמים אשר עליו. ששני הדעות האחרונים שזכרתי בשאלה הראשונה, רוצה לומר מהיות הרקיע חלק מהאוויר, או היותו דבר נברא בתוך יסוד המים - אין ראוי לשים עליהם לב, כי הם מכחישים הפסוקים ודברי חכמינו זכרונם לברכה. וכן שלושת הדעות הראשונים המשתתפים בהיות הרקיע דבר מהגרמים השממיים - אם כללותם יחד, ואם הגלגל העליון, ואם שטח גלגל הלבנה - הם בלתי נכונים, מפני ספקות שיתחייבו אליהם מהפסוקים ודברי חכמינו זכרונם לברכה, כמו שזכרתי. ולכן אומר אני, שהשמים שנבראו ביום הראשון, היה גלגל אחד בלבד, עב וגדול מאד, ואותו כדור רב ועצום נעשה בראשונה. ואמנם אותו הרקיע שנעשה ביום השני, הם כלל הגלגלים המוקפים אותם, שהם נכנסים בתוך גלגל העליון. והם נעשו מאותו כדור גדול שנברא ביום הראשון. וביאור זה הוא כפי מה שאומר.

כבר התבאר ממה שפירשתי, שהיום הראשון נבדל מששת ימי בראשית בשני הבדלים:

האחד, שמלאכת היום הראשון היה כולו יש מאין, ומלאכת שאר הימים היו יש מיש; והשני, שביום הראשון נבראו האבות וההתחלות, ובשאר הימים נעשו התולדות שיצאו מהם. כי כמו שביום הראשון נבראת הארץ שהיא כללות הארבעה יסודות, ובשאר הימים נעשו הדברים המורכבים מהם, ככה ביום הראשון נבראו השמים, שהוא שם כולל לשכלים הנבדלים, ולכדור אחד רב ועצום בגדלו ועביו, הוא מקומו של עולם. וביום השני נעשו מאותו כדור וגלגל גדול שנקרא שמים - שאר הגלגלים המוקפים, ואותם קרא הכתוב בכאן רקיע. וביום הרביעי המאורות, כמו שיתבאר. ויצא מזה שלא נתהוו שאר הגלגלים ולא מאורותיהם ביום הראשון. והוא דעת רבי אליעזר בן יעקב במסכת חגיגה (יב, א), כמו שזכרתי למעלה בזכרון השאלה החמישית מהפרשה הראשונה. וכבר למדונו שדברי רבי אליעזר בן יעקב בכל מקום הם כולם קב ונקי (גיטין סז, א). ויצא עוד מזה שלא נברא הרקיע מהאין המוחלט, אלא יש מיש, לפי שנעשה הרקיע מהכדור הגדול שנברא ביום הראשון. ולזה אמר: "ויעש אלהים את הרקיע", ולא אמר: ויברא. וכבר הודעתיך שהאבות וההתחלות ההם שנבראו ביום הראשון, נבראו בצורותיהם, ונתן בהם כוח לעשות מהם התולדות שזכר הכתוב בשאר ימים.

והנה לא נבראו הגלגלים כולם ביום הראשון, לפי שאותו יום ייוחד לבריאת האבות וההתחלות מהאין המוחלט, ולא היה ראוי שדבר מהתולדות - שהיו יש מיש - יהיו ממלאכת אותו יום. וראה יתברך לברוא מן האין הגמור המעט מהנמצאות שאפשר, ושכל השאר יהיה נעשה מהם. ולכן ברא הכדור השממיי אחד בלבד לא מדבר, כדי שאחר כך ממנו יעשה את שאר הגלגלים.

אמנם ברא להתחלות התחתונים ארבעה יסודות, לא אחד כמו שעשה בעליונים. לפי שהעליונים, לנצחיותם, היה די להם בהתחלה אחת; ולשפלים, מפני שינויים הוויתם והפסדם, היה ראוי שיהיו להם ארבעה יסודות להתרכב מהם ולהיפסד אליהם.

והנה ראה יתברך לעשות גרמים שממיים מאותו כדור אחד שברא ראשונה, ולא שיהיה כולו אחד תמיד כמו שנברא, לארבעה סיבות: הראשונה לפי שהיו השכלים הנבדלים רבים, והיה ראוי גם כן שיהיו גלגלים רבים, כי ריבוי המניעים יחייב רבוי המתנועעים.

והסיבה השנית לפי שהגלגל הראשון, כמו שכתב הפילוסוף, יקנה שלמותו בתנועה אחת. ושאר הגלגלים, אי אפשר שיגיעו לאותו שלמות אלא בתנועות רבות. שריבוי תנועות יעמדו להם כפי ריחוקם מהמניע הראשון, מה שיעמוד מהגלגל העליון תנועה אחת לקרבתו אל המניע הראשון. ואין ספק שבהיות הכדור כל כך גדול ועצום ורב בעביו, כמו שהיה בבריאתו, שיהיה גבנינותו - ושהוא החלק העליון ממנו - יותר קרוב ודבק אל הנבדל, ויספיק לו מפני זה תנועה אחת להשיג שלמותו. אמנם כפי החלקים התחתונים הקערורים ממנו, להיותם מרוחקים מאותו עיגול ראשון ומדבקות הנבדל, לא היה אפשר שישיגו שלימותם באותה תנועה האחת הכוללת. כי איך ישתווה החלק הקערורי מן הגלגל הרחוק מהנבדל, לחלק הגבנוני ממנו הקרוב לנבדל, בתנועה אחת שווה. כי הנה עם היות שאין לנבדל מקום מיוחד, אין ספק שתתייחד השפעתו והנעתו ממנו בחלק מה מהגלגל, יותר מבחלק אחר. עד שכתב הפילוסוף, שהגלגל החלק היותר גדול מחלקיו עם המניע אותו, הוא בעיגול הגדול האוזר אותו, אשר הוא באמצע ורוחק שווה מקוטביו. ומפני זה, כדי שהחלקים התחתונים הקערורים מאותו כדור ראשון, יגיעו אל השלמות ההוא שיגיעו אליו החלקים העליונים הגבנונים ממנו, או לשלמות אחר נאות אליהם, ראתה החכמה האלהית לעשות מאותם החלקים התחתונים גלגלים בפני עצמם, כדי שיתנועעו בתנועות רבות. ומהם יגיעו באמצעותם לשלמות שיגיעו אליו החלקים העליונים בתנועה האחת, ומהם שלא יוכלו להגיע אליו - ישיגו שלמות ותכלית אחר בתנועותיהם.

והסיבה השלישית היא, מפני המאורות והכוכבים. שאם היו כולם בכדור אחד. היו מתחזקים בפעולותיהם יותר מהראוי כפי כוח הכדור הנושא אותם. והיה השמש שורף את העולם בחוזק חומו העצום. וכן שאר הכוכבים היו פועלים פעולותיהם, יותר מהגבול הראוי כפי כוחם וחוזקם הקנוי אליהם מהנושא אותם. ויצא זה מהגבול הראוי. או שהיו המאורות והכוכבים, בהיותם בגלגל הראשון העליון, מרוחקים מאד מיישוב העולם, ותחלש מפני זה פעולתם מהראוי כפי צורך המקבלים. ולכן גזרה חכמתו יתברך, שלא יהיו המאורות בגלגל היומי הראשון, כי אם בגלגלים קטנים מונחים למטה ממנו, כל אחד בגלגל בפני עצמו. כדי שיהיה כוח כל אחד מהם משוער ומוגבל וקצוב, ולא יגרע ולא יוסיף מהראוי.

והרביעית היא מפני הדברים אשר בכאן. לפי שכבר התבאר בחכמה, שמריבוי תנועות הגרמים השממיים, יתחייבו ענייני עולם השפל הזה וחילופי הוויותיו. ולזה היו הגלגלים מתנועעים בתנועות מתחלפות, קצתם ממזרח למערב וקצתם ממערב למזרח; קצתם בתנועה מהירה וקצתם בתנועה מאוחרת. והיו מהם בעל כוכב אחד ומהם בעלי כוכבים רבים, קצתם בגלגל באמצע וקצתם אצל הקוטבים. וכן שאר הדברים אשר התחלפו בהם. שהם כולם להשלים הדברים אשר בכאן, אם שיהיה זה להם על צד הכוונה הראשונה או על צד הכוונה השנייה, כי אין אנחנו עתה בחקירתו. ואילו היה הכדור כולו אחד, מתנועע תנועה אחת מתדמה ושווה בכללו, לא היה נמשך ממנו כי אם פעולה אחת בלבד, לא רבות כפי צורך הדברים השפלים.

הנה מפני זה כולו, ראתה החכמה העליונה לעשות, מהחלק הפנימי מאותו הגלגל וכדור גדול שנברא ביום הראשון שכלל בשם שמים - שאר הגלגלים המוקפים ממנו שקרא בשם רקיע, להיותם דבר נטוי ומרוקע. כי כמו שבעולם השכלים, כפי דעת ההשתלשלות, ברא הקדוש ברוך הוא ראשונה העלול הראשון, ואחר כך שאר העלולים. ובעולם החומרי ברא ראשונה ארבעה יסודות שהם התחלותיו, ואחר כך עשה תולדותיהם - ככה בענין הגלגלים, ברא ראשונה הכדור הראשון ההוא לא מדבר כלל, ואחר כך

עשה ממנו שאר הגלגלים כולם.

ואחרי שידעת כל זה, ראוי לפרש פסוקי הפרשה על דרך היסוד הזה. ואומר, שסיפר הכתוב, שאחרי תשלום מידת האור והיפסקו - שהוא הלילה ביום הראשון - גזר המשפיע הראשון יתברך שיהיה רקיע בתוך המים, רוצה לומר שיתהווה דבר רקוע ונטוי בתוך המים. וקרא 'מים' הכדור העליון שנברא ביום הראשון. וכבר זכרתי למעלה בשיתוף שם מים, הדימויים והבחינות אשר בעבורם נקרא הגרם השממיי בשם מים. וכאילו אמר יהי רקיע מתוכיות המים. רוצה לומר, שמגשם הכדור ההוא ועוביו, מפנימיותו ותוכיותו, יתהווה הרקיע, שהוא שם לגלגלים המוקפים כולם, שהם בתוך הכדור הראשון הכולל והמקיף בכל. וענין זה, שלא יתהווה אותו רקיע מהחלק העליון והגבנונית שבאותו כדור, אלא מפנימיותו ועוביו. ועל זה אמר: "בתוך המים", שמתוכיותו ועוביו יתהווה הרקיע ההוא. באופן, שבמקום שהיה קודם לזה הכדור ההוא כלה אחד ומדובק בגשמותו, יהיה בו עתה אחרי התהוות הרקיע, הבדל מורגש בין חלקיו. והוא אמרו: "ויהי מבדיל בין מים למים". ואין פירושו בין מים העליונים למים התחתונים היסודיים אשר אצלנו, אלא שהרקיע ההוא בהתהוותו מסבב הבדל חלקיו, והוא בין המים העליונים למים התחתונים עצמם. כי מאותו התהוות יתחייב הבדל מצבי ומקומי, בין הגלגל העליון המקיף, ובין הגלגלים המוקפים שיתהוו ממנו. וזהו ענין הרקיע באמת. והותרה השאלה הראשונה, וכן הותרה השאלה השנייה ממאמר 'ויהי מבדיל בין מים למים'.

והנה אמר אחר זה: "ויעש אלהים את הרקיע". להגיד, שלא הספיק כוח הכדור הגדול הראשון ההוא, להוציא הגלגלים אשר הם תחתיו מעצמו, כפי מה שהם בהבדליהם וחילופיהם. כי אין ספק, שאם היה התהוות הרקיע מאותו כדור ראשון, נמשך ממנו כפי טבעו וכוחו - היו הגלגלים המתהווים ממנו שווים בענייניהם וכוחם. ולא היה אותו כדור עליון מתנועע בעשרים וארבעה שעות ממזרח למערב, ושאר הגלגלים כולם מתנועעים ממערב למזרח. והיה הגלגל השמיני הסמוך אליו משלים תנועתו בעשרים וארבעה אלף שנים, וגלגל שבתי בשלושים שנים, וגלגל צדק בשתים עשרה שנה, וגלגל מאדים בשתי שנים, וגלגל השמש בשנה תמימה, וגלגל נוגה בשנים עשר חודשי לבנה, וכוכב בעשרה חודשים, ולבנה בחודש אחד. והחילופים האלה וזולתם שנמצאו בהם, מגודלם, ומרכזיהם וכוכביהם מורים בהכרח - כמו שזכר הרב המורה פרק י"ט חלק ב' - על היות מציאות הגלגלים ברצון רוצה ובכוונת מכווין יתברך, לא בחיוב. ולבאר זה אמרה תורה: "ויעש אלהים את הרקיע". כי מעשהו כפי הבדליו, מורה כי יד ה' עשתה זאת. ומזה תדע, שכל 'ויעש אלהים' שנאמר במעשה בראשית, נאמר תמיד על התהוות דברים מחומר אחד בצורות מתחלפות חילוף עצום. ולפי שכן היה הרקיע שעשאו יתברך, לא מתדמה ושווה בכל חלקיו וגלגליו כמו שהיה כדור ראשון, אבל בצורות ותכונות מתחלפות חילוף עצום ונורא מאד. לכן נאמר בו: "ויעש אלהים את הרקיע", והותרה בזה השאלה השלישית.

וכן יתבאר אחר זה בשאר 'ויעש אלהים' כל אחד במקומו. וזה ענין הרעש שהרעיש בן זומא העולם (בראשית רבה ד, ו), בפסוק "ויעש אלהים את הרקיע" (לעיל א, ו). כי תמה ממילת עשייה, אחרי שאמר 'יהי רקיע', ומאמרו יתברך היה עשייתו, שנאמר (תהלים לג, ו): "בדבר ה' שמים נעשו". והנה לא הרעיש ב"ויעש אלהים" שנאמר ביום הרביעי ובששי. לפי שחילופי הדברים הנעשים בימים ההם היו מבוארים ונגלים. אבל ברקיע, בעבור שהיה בן זומא מרחיב פה מאריך לשון ודברי חכמה, בהבדלי הגלגלים כפי חכמת התכונה, היה בזה מרעיש את העולם, בבארו חילופי הגרמים השממיים בגודלם, במצבם, בתנועותיהם, בכוכביהם, במרכזיהם ומצביהם ושאר ענייניהם. כי זו היתה הרעשתו של בן זומא - הראות חכמתו וידיעתו העליונה חכמה מפוארה. ואמנם לא נזכר 'ויעש אלהים' ביום הראשון ולא ביום השלישי ולא ביום החמישי, לפי שלא היה במלאכתם מהחילוף וההבדל הגדול והעצום הזה. וביאר הכתוב מיד מהו הנרצה בעשיית הרקיע שזכר, באמרו: "ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע", ואין המבדיל בזה אלא האל יתברך. יאמר, שמכלל מה שאמר יתברך ברקיע, היה, שהבדיל בין המים אשר מתחת לרקיע, שהוא רמז ליסודות שהיו מעורבים מבלי הבדל, ולכן קראם בשם מים. והקדוש ברוך הוא כשברא את הרקיע באמצעות תנועתו, הבדיל את יסוד האש למעלה תחת קערורית הלבנה, ושם את האוויר תחתיו מקיף את יסוד המים, והמים מקיפים את הארץ כולה. כי הגלגלים בתנועתם הבדילו היסודות כל אחד במקומו הטבעי. וכן הבדיל הקדוש ברוך הוא בין המים אשר מעל לרקיע. ואין פירושו שהבדילם מהמים התחתונים, כי אם שהבדיל בין המים העליונים עצמם הבדלים גדולים, באותם הגלגלים אשר עשה במעשה הרקיע. וידעת היום, שאומרו בפסוק ראשון מזאת הפרשה (לעיל א, ו): "ויהי מבדיל מין מים למים", אינו ההבדל שזכר אחר כך באמרו: "ויבדל אלהים ביז המים וגו' ". כי הנה ההבדל שבפסוק הראשון הוא הבדל דיבוק שהיה בכדור הגדול הראשון, רוצה לומר הבדל חלקיו זה מזה כשנעשה הרקיע ממנו. אמנם ויבדל אלהים בין המים הם שתי הבדלות אחרות שעשה יתברך, אחת במים התחתונים עצמם אלו מאלו, ואחת במים העליונים הרקיעיים עצמם אלו מאלו. וכבר יורה על אמתת זה, שאמר הכתוב באותו פסוק ראשון: "ויהי מבדיל בין מים למים", בלמ"ד. אבל בפסוק הזה לא אמר אלא "ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים וגו' ", מפני שהם הבדלות אחרות בעצמם. והותרה בזה השאלה הרביעית.

והנה אמר הכתוב: "ויהי כן", אחרי אמרו: "ויעש אלהים את הרקיע". להגיד, שאותו מעשה והבדלה שעשה האל יתברך בעליונים ובתחתונים, נשאר קיים ועומד, ולא נשתנה עוד כל הימים, עם מה שהוסיף בהיגלות היבשה ביום השלישי. כי זהו הנרצה תמיד במאמר 'ויהי כן', רוצה לומר ההתמדה והקיום. והותרה בזה השאלה החמישית.

והנה אמר הכתוב: "ויקרא אלהים לרקיע שמים". להגיד, שעם היות שהגלגלים הרקיעיים נבדלו מהכדור העליון, ונעשו להם טבעים מחולפים ממנו, שמפני זה היה בלתי ראוי לקראם שמים כמו הכדור הגדול ההוא, כי הנה האל יתברך קרא לרקיע שמים. וענין הקריאה הזאת הוא, שכל הגלגלים יתייחדו בכדור הכולל, ועם כל הבדליהם נתאחדו כאיש אחד - ראשו הכדור העליון הראשון וסופו גלגל הלבנה האחרון. גם שיתאחדו כולם בתנועה היומית, שכל הגלגלים יתנועעו עם הגלגל הראשון בתנועה ההיא. ולכן קרא את הרקיע בשם שמים, שהוא שם הכדור הראשון שממנו יצאו, ועל שם אביהם ייקראו בנחלתם. וזהו ענין קריאת השם, לא להבדילו משיתוף השם כדברי הרב המורה, אלא להגיד טבעי הגלגלים והתאחדותם עם הגלגל הראשון. והותרה בזה השאלה הששית.

ובעבור שהיה הגלגל בעבור הכוכב, והוא החלק המשובח שבו, והיה מהמאורות, כי עדיין לא היו ברקיע עד היום הרביעי, לכן לא נאמר 'כי טוב' ביום השני. לפי שנעשו בו הגלגלים מבלי המאורות והכוכבים. גם שלא נשלם הבדל היסודות כולם, עד היום השלישי שנקוו הימים ונגלית היבשה. והותרה בזה השאלה השביעית.

ולפי שביום השני הזה נעשו שני הבדלים - הבדל בעליונים והבדל בתחתונים, כמו שביארתי - לכן אמר: "ויהי ערב ויהי בקר יום שני", שייחס הבוקר להבדלי העליונים, והערב להבדלי התחתונים:

ואמנם מאמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה ד, ו), שביום השני נברא אור דידן ואור גהינם והמחלוקת, יש טעם לדבריהם. לפי שהם הבינו "ויבדל אלהים בין המים אשר מתחת לרקיע" כמו שפירשתי אני. שהבדיל יתברך היסודות זה מזה כדי שיתחזקו באיכיותיהם ויפעלו בחזקה זה לזה, מה שלא היה להם בהיותם בערבוביא, שלא היה לאחד מהם כוחו וחזוקו. וכזה אם כן נברא המחלוקת, שהוא התקוממות היסודות וחוזקם זה בזה. ובהיות האש נבדל בעצמו היה אז אור בפועל, והוא אמרו: 'אור דידן', וגם 'אור דגהינם', שהיא לדעתם אש דק שורף הנשמות כמו שכתב הרמב"ן בשער הגמול. ואולי שאמרו גהינם על הפסד המורכב, המתחייב מתגבורת אלו עם אלו. ומפני שהבדל המים מהארץ היה מבלי הבדלי היסודות, צדקו גם כן באמרם שלא נגמרה מלאכת המים ביום השני, כי נשלמה בשלישי. ולא נפל אם כן מכל דבריהם ארצה.

ואחרי פירוש הפרשה הזאת ותשובות שאלותיה, חל עלי לאמת ולהסכים מה שביארתי בענין הרקיע, עם דברי העדים שהעידו בעניינו - תורה נביאים וכתובים ומאמרי חכמינו זכרונם לברכה. כי ליוקר הענין הזה, ומה שמעדו בו רגלי חכמי עמנו האחרונים, אין ראוי להתעצל בו, כי זהו אחד מעיקרי מעשה בראשית. ואומר, שהרקיע הנזכר בענין העופות (לקמן א, כ): "על פני רקיע השמים", אינו סותר למה שביארתי. כי העופות יעופפו כלפי גלגל הלבנה שהוא מכלל הרקיע. ומה טוב אמרו 'על פני רקיע השמים', ולא אמר: על רקיע השמים. לפי שהעוף לא יגיע לקערורית הגלגל, אבל יעוף למול פניו, כלומר כלפי שטחו הפונה לארץ שהוא פני הרקיע באמת. וכן במאורות אמר שהיו ושנתנו "ברקיע השמים" (לקמן א, יד, יז), לפי שהם בגלגלים אשר בתוך הכדור, שהם כולם נקראים רקיע. והסתכל אמרו 'ברקיע השמים' ולא אמר בשמים, לפי ששם שמים נאמר כאן ביחוד על הכדור הראשון המקיף בכל, ורקיע השמים הם הגלגלים שהם בתוך אותו כדור ראשון.

ואמנם מהנביאים. הנה הרקיע הנזכר בדברי יחזקאל (א, כב), הוא הגלגל השמיני בעל הכוכבים הקיימים, ועליו אמר: "ודמות על ראשי החיה רקיע וגו' ". כי החיה הנזכרת בפסוק ההוא, הוא כפי דעת הרב המורה כלל גלגלי שבעה כוכבי הנבוכה, והרקיע אשר עליהם היה הגלגל השמיני. כי כיוון שכל הגלגלים נקראו רקיע כפי דברי התורה, היה ראוי שייקרא גם כן השמיני - שהוא היותר נכבד מהם והנטוי על ראשיהם - בשם רקיע. והראיה המוכחת על זה, אמרו (שם א, כו): "וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה". שאי אפשר הכסא הזה אלא על הגלגל העליון שהוא הכסא רם ונשא, ועל מניעו אמר שראה עליו כמראה אדם. ויהיה אם כן הרקיע בהכרח, הוא הגלגל השמיני אשר תחתיו. ועל דעת המורה במרכבה צריך אתה לפירוש הזה בהכרח. דאם לא כן ותפרש הרקיע על הגלגל ראשון, מה יהיה הכסא אשר עליו. האם נאמר שהוא גלגל השכל שקראו המקובלים שמי ההצלחה, כמו שחשבו אנשים ממפרשי ספר המורה. זה באמת ממה שלא יקבל הרב ולא יאמתהו, כי הוא ביאר בפרקיו בחלק ב', שאין שם כי אם שמונה גלגלים לדעת אריסט"ו, או תשעה לדעת בטלמיו"ס, לא גלגל עשירי כלל. ולהיות ענין הגלגלים הרקיעים כן, אמר השלם רבי אליעזר (פרקי דרבי אליעזר פרק ד'): איזו רקיע נברא בשני - זהו הרקיע שעל ראשי החיות. רומז אל הגלגל השמיני, שהוא התחלת הרקיע והחלק הנכבד שבו.

ואמנם מהכתובים אמר דוד עליו השלום (תהלים יט, ב): "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע". שרצה ב'שמים' - הגלגל הראשון המקיף בכל, שיספר כבוד אל בתנועתו היומית. וכן יגיד מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא - 'הרקיע', שהוא שם כלל הגלגלים אשר בתוכו. ומה טוב אמרו על הרקיע, מעשה ידיו, לפי שנאמר בהם: "ויעש אלהים את הרקיע". וביאר שהרקיע הם הגלגלים, באמרו: "בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם ולשמש שם אהל בהם".

וכן במזמור קמז (א-ה) אמר: "הללו את ה' מן השמים וגו' ", כי הנה קרא שמים לכדור העליון:

ואמר: "הללוהו במרומים" - כנגד הגלגל השמיני שבו המזלות, כי הוא מרומים ישכון על גלגלי כוכבי הנבוכה. ואמר: "הללוהו כל מלאכיו" - על השכלים הנבדלים מניעי הגלגלים ההם. ואמר: "הללוהו כל צבאיו" - על גלגלי שבתי צדק ומאדים, שהם צבא השמים אשר מעל השמש.

ואמר אחר כך: "הללוהו שמש וירח" - שהם שני המאורות הגדולים. וביאר ואמר עוד: "הללוהו כל כוכבי אור" - על נוגה וגלגל חמה שמקבלים אורה מאור השמש. ואחר שזכר אותם בפרט, חזר לכלול אותם ולתת הסיבה בהילולם, ואמר: "הללוהו שמי השמים", רוצה לומר השמים הרקיעיים שהם אלו עם אלו - שמים על שמים. כי הנה הנרצה באמרו "שמי השמים", הוא על הגלגלים אשר בתוך הכדור העליון. והוא אמרו.

"והמים אשר מעל לשמים", שהוא הכדור המקיף בכל שהם. וכל אחד מהם "יהללו את שם ה' ", משתי בחינות: האחת - "כי הוא צוה ונבראו"; והשנית - "ויעמידם לעד לעולם". שלהיותו יתברך סיבה פועלת, וסיבה מתמדת שומרת אותם, היה ראוי שיהללוהו. ומזה תדע, שפעמים יקרא הכתוב הכדור העליון: שמים, ופעמים יקראהו: מים, שהכוונה שמים, אם לא שיחסר השי"ן. כי להיות שמים אש ומים, רוצה לומר השכלים הנבדלים וגלגל העליון משכן הרוחניים - פעמים ייקרא מים בלי שי"ן, שהוא מורה על אש הנבדלים, ונשאר 'מים' הנאמר על גרם הגלגל. וכן הגלגלים מוקפים, פעמים ייקראו רקיע ופעמים שמים, מהסיבות שזכרתי. וכן אמר במזמור האחרון (שם קנ): "הללו אל בקדשו, הללוהו ברקיע עזו, הללוהו בגבורותיו": כי הנה אמר: 'בקדשו' - על הגלגל העליון המקיף בכל. ולהיותו יתברך מניעו, ייחסו אליו וקראו 'קדשו'. ועל שאר הגלגלים שבתוכו אמר: "הללוהו ברקיע עזו". ועל ענייני העולם השפל אמר: "הללוהו בגבורותיו". ויש מפרשים 'קדשו' על הגלגל הראשון, ו'רקיע עזו' על הגלגל השמיני, ו'גבורותיו' על גלגלי שבעה כוכבי לכת. כי לא רצה המשורר במקום ההוא לסדר התהילות כי אם מהגרמים השמיימיים בלבד. וכן בדברי דניאל (יב, ג): "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע" - על שטח הגלגל הקערורי הפונה אלינו אמרו.

הנה התבאר שלא יימצא בכל המקרא שם רקיע, שלא נוכל לפרשו על הגרמים השממיים המוקפים מהגלגל העליון פועל כל אחד מהם. ואמנם מדברי חכמינו זכרונם לברכה, כשיעויין היטב, לא תמצא סתירה למה שאמרתי, לא בענין הרקיע, ולא בענין המים אשר עליו. ראה בדבריהם בבראשית רבה (ד, ב).

"יהי רקיע - כל רבנין בשם ר' חנניה ר' פנחס ר' יעקב ור' בון בשם ר' שמואל בר נחמן, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא יהי רקיע, גלדה טיפה אמצעית, ונעשו השמים התחתונים ושמי השמים העליונים. רב אמר: לחים היו ונקרשו ביום שני, 'יהי רקיע' - יחזק הרקיע, ר' יהודה בר' סימון אמר: יעשה מטלית הרקיע, כמא דתימר (שמות לט, ג) 'וירקעו את פחי הזהב'. אמר רבי חנינא: יצאת אש מלמעלה ולחכה פני הרקיע. רבי יוחנן כשהיה מגיע אל הפסוק הזה (איוב כו, יג): 'ברוחו שמים שפרה', היה אומר יפה למדני רבי חנניה". עד כאן לשונו. והנה הרב המורה והרמב"ן והרלב"ג, כל אחד מהם זכר זה המאמר וביארו על פי דרכו, לא אחד בהם שיתן לב לדעת במאי קא מפלגי השלמים האלה. וראיתי בו פירושים רחוקים מאד מהאמת.

והנראה לי הוא, שהשלמים האלה שיערו בענין הרקיע כל שלושת הדעות שזכרתי בעניינו, בשאלה הראשונה מהפרשה הזאת. אחרי ההודאה שהיו מכלל הגרמים השמיימיים, לא מהאוויר ודבר יסודיי. והנה כל רבנין והאנשים אשר נקבו בשמות שהיו מזה הדעת, קיימו וקבלו סברתי אשר זכרתי בענין הרקיע, רוצה לומר שהוא כללות הגלגלים שבתוך הכדור המקיף. והוא אמרם: גלדה טיפה אמצעית. כלומר, שלא היה הרקיע הגלגל הראשון, כי הוא כבר נברא ביום הראשון. אבל גלדה טיפה האמצעית, והוא גשמותו הפנימי שנעשה אמצעי בין הכדור הראשון ובין היסודות. ומאותה הטיפה אמצעית נעשו השמים התחתונים ושמי השמים העליונים שעליהם, עד סוף השמיני. וזהו אצלי הפירוש האמיתי:

אמנם רב סבר הדעת שכתב רש"י והרמב"ן והרלב"ג ורבינו נסים, שהיה הרקיע הוא עצמו הראשון עם כל שאר הגלגלים שבתוכו. שכולם נבראו יחד ביום הראשון, אבל היו לחים בלתי שלמי המעשה, וביום השני קרשו ונתחזקה הוויתם. ולפי שהיה סותר לזה.

'יהי רקיע', פירשו בו: 'יחזק הרקיע'. ור' יהודה ב"ר סימון לקח לו הדעת הראשונה, שהיה הרקיע הוא הגלגל עליון בלבד, כדברי חכמי האומות. ולזה אמר: 'נעשה מטלית הרקיע', כלומר שהכדור הראשון המקיף נברא בראשונה כטלת שטחיי, ולא היה עדיין עגול. ובשני נשתטח ונעשה רקיע, כי נתדקדק גופו באופן שקיבל מרחק יותר גדול כדורי. מלשון (שמות לט, ג): "וירקעו את פחי הזהב", שכבר היו הפחים, אלא שפשטו אותם והגדילו מרחקיהם. אבל רבי חנניה לקח לו דרך אחרת והוא אשר זכר - ואם לא זכרו בשמו - בעל ספר יסוד עולם. רוצה לומר, שהיה הרקיע השטח הקערורי מגלגל הלבנה, והוא אמרו: 'יצא אש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע'. והאש הוא רמז לגזרת האל, כי אש אוכלה הוא, שיצא מלמעלה ופעל וליחך את פני הרקיע, שהוא שטח הגלגל האחרון המבדיל העליונים מהתחתונים. וסמך הדעת הזה לפסוק (איוב כו, יג) "ברוחו שמים שפרה". לפי שממנו התבאר, שהאש שאמר שיצא מלמעלה, הוא רמז לרוחו ורצונו יתברך, ושבו עשה יפה שטח השמים.

הרי לך מבואר, שכל הדעות שנזכרו בענין הרקיע, בהיותו מטבע הגרמים השממיים, יוכללו במאמר הזה. אבל מאשר ייחסו הדעת הראשון לכל רבנין, ולשאר השלמים ראשי בני ישראל המה, ידענו שהוא הדעת האמתי בלי ספק.

גם אמרם (חגיגה יג, א), שהיה מהלך ת"ק שנה מהארץ עד לרקיע, וכן בין הרקיע למים העליונים, ושעביה של הארץ כעביה של רקיע, ושאר דבריהם על זה, כולם למה שביארתי כיוונו. רוצה לומר, שהיה עובי עולם היסודות והמורכבים מהם, כמרחק וכשיעור שהיה מהארץ ועד לרקיע, שהוא גלגל לבנה. ושכן היה מן רקיע עד רקיע, לפי שכל אחד מהגלגלים המוקפים יקראו רקיע.

ואמרם גם כן (בראשית רבה ד, ג): "יהי רקיע בתוך המים - ביניים ובינתיים", שהיה הרקיע בין המים התחתונים שבין היסודות, ובין הכדור הראשון המקיף הראשון שהוא המים העליונים. וכן מאמר רבי תנחומא שהיו המים העליונים תלוים במאמר, הוא להודיע שהמים היסודיים אשר אתנו, הם כבדים ונסמכים ונשענים על הארץ אשר תחתיהם. ואין כן המים העליונים, שהנה לא אמר הכתוב שהם על הרקיע, להיותם נסמכים עליו לכבדותם. אבל כיוון שאמר: "אשר ממעל לרקיע", למדנו שהם עומדים בעצמם סובלים ומכילים את הכל. וזהו הכדור העליון שהוא מקומו של עולם, וזה הענין תלוי במאמר, וכן פירשו רש"י בפרק קמא דתעניות (דף י, א ד"ה במאמר הן תלוין).

עוד אמרו בבראשית רבה (ה, ד): "לא פרשו המים התחתונים מהמים העליונים אלא בבכי, שנאמר (איוב כח, יא): 'מבכי נהרות חבש'. רבי תנחומא מייתי ליה: 'לקול תתו המון מים בשמים' (ישעיה י, יג), ואין קול אלא בכי שנאמר (ירמיה לא, טו) 'קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים' ". ורמזו בבכי אל ההפסד המשיג לתחתונים. וכאילו אמרו שהגרמים העליונים שקראה התורה 'מים עליונים', אינם נבדלים מהגשמים השפלים ההווים בהבדל מקומי בלבד, אלא בבכי, שהוא רמז אל ההפסד, שהתחתונים הם נפסדים והעליונים הם קיימים עומדים. וזהו ההבדל היותר עצמי שביניהם.

עוד אמרו שם (ו, ו): "היכן חמה ולבנה נתונים - ברקיע שני, שנאמר (בראשית א, יז): 'ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וגו' ', שאילו נתנם ברקיע הראשון אין כל בריה יכולה לעמוד מאשו של יום". והיה דעתם בזה, שהשמש והירח היו בגלגל אחד והוא הגלגל השני, כי לא סברו שהיה השמש באמצעות, אלא בגלגל השני, ושהלבנה היתה שמה עמו, ולכן ייתיחסו בתנועותיהם. ואמרו שלא רצה הקדוש ברוך הוא לתת אותם בגלגל הראשון, רוצה לומר הסמוך אצלנו, לפי שאם היה כן לא היתה שום בריה יכולה לעמוד מפני חום השמש, כי לקורבתו יחמם בהפלגה עד שישרוף. וכבר ידעת שזה היה דעת הראשונים, שאמרו שכדורי נוגה וכוכב היו למעלה מהשמש, והיה אם כן השמש בגלגל השני, וכמו שביאר הרב המורה בפרק ט' חלק ב'. ומפני זה גם כן אמרו במסכת חגיגה (דף יב, ב): "אמר רבי יהודה שני רקיעים הם שנאמר (דברים י, יד): 'הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים', וריש לקיש אמר שבעה רקיעים". וכבר ראית דברי הרב המורה בפרק הנזכר, ובפרק ס"ט חלק א', שהמונים אותם שבעה רקיעים יכוונו אל שבעה כוכבי הנבוכה בלבד, והמונים אותם שניים שיערו בכדור הראשון שאין בו כוכב כלל, וקראוהו רקיע להיותו מרוקע ונטוי עליהם. וכל הגלגלים המצויירים בעלי הכוכבים קראו רקיע אחד, וסמכו זה לאמרו "הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים", שקראו לגלגל ראשון שמים, כמו שקראתו התורה בפסוק הראשון ממנה. ולשאר הגלגלים המוקפים קראו שמי השמים, רוצה לומר השמים שבתוך השמים.

ויותר נראה לי לפרש שני הרקיעים: אחד על גלגל הכוכבים הקיימים שהוא שמי השמים, ואחד על שבעת כוכבי הנבוכה, כי הכדור הראשון המקיף בכל לא ייקרא רקיע.

והנה נשארו לבאר אותם המאמרים החמורים שבאו במסכת חגיגה (דף יד, ב): "תנו רבנן ארבעה נכנסו לפרדס; בן עזאי, בן זומא, ואחר, ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא: כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, כי כן כתוב (תהלים קא, ז).

 'דובר שקרים לא יכון לנגד עיני' ". (שם דף טו, א): "ת"ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית, וראהו בן זומא ולא עמד ממנו, אמר לו מנין ולאין בן זומא, אמר לו צופה הייתי בין מים העליונים למים התחתונים ואין בין זה לזה אלא שלוש אצבעות, שנאמר (בראשית א, א): 'ורוח אלהים מרחפת על פני המים', כיונה שמרחפת על בניה ונוגעת ואינה נוגעת. אמר לו רבי יהושע לתלמידיו, עדיין בן זומא מבחוץ, מכדי 'ורוח אלהים מרחפת על פני המים' כתיב ביום הראשון, והבדלה ביום השני הוא דהוה, דכתיב (שם א, ו): 'ויהי מבדיל בין מים למים'. וכמה? אמר רב אחא בר יעקב: כמלא נימא, ורבנן אמרי: כגודא דנמלא, מר זוטרא ואיתימא רב אשי אמרי: כתרי נמלי דפרסי אהדדי, ואמרי ליה: כתרי כסי דסחיפי אהדדי". עד כאן. ופירש רש"י: "גודא דנמלא - כשמסדרין לוחות של גשר זו על זו אי אפשר שלא יהיה ריוח מעט בנתים, וכן נמלי, וכן כסי סחיפי - כוסות סחופים כפופים", עד כאן. וכבר ידעת מה שפירש הרב המורה ושאר האחרונים על המאמרים האלה, שפרשום על חלקי האוויר והווית המטר, ומה שיתחייב אליהם מהספקות. אבל אמתת הקדושים ההמה, היה כפי מה שאומר.

הנה המה היו דורשים וחוקרים מה הם המים אשר מעל לרקיע. ובהיות דבר פשוט אצלם שהיה הרקיע גרם או גרמים שממיים, הוקשה להם מה הם המים אשר עליו. ומהם חשבו שהיו המים העליונים ההם רומזים לשכלים הנבדלים מניעי הגלגלים, ולכן אמר שהיו מעל לרקיע. אמנם המאמתים מהם, והמעמיקים בידיעת סתרי מעשה בראשית, מצאו שאין הדבר כן, ושלא נאמרו מים עליונים על הצורות הנבדלות. כי הם יתוארו בדברי התורה והנביאים בשם אש או בשם רוח, אבל לא בשם מים. כי השם ההוא מים - על הגשם השממיי נאמר, לא על הצורות הנבדלות. וזהו מאמר רבי עקיבא בהיכנסו בפרדס העיון, רוצה לומר לעיין במעשה בראשית, שאמר לחבריו, "כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים". שהנה קרא לצורות הנבדלות אבנים, להיותם התחלות ויסודות העולם, כמו שהם האבנים בבניין. ולכן נאמר (בראשית מט, כד): "משם רועה אבן ישראל", שכינה אותו בשם אבן, להיותו התחלה לחומה. ואמר 'שיש טהור', לפי ששיש הוא מלשון יש, שהוא שם נרדף למציאות, כי לכן נקרא 'שיש' האבן הקיים ועומד ימים רבים. וכאילו אמר, כשתגיעו בעיונכם ובחקירתכם לעיין בצורות הנבדלות, שהם התחלת המציאות הטהור והנכבד - אל תאמרו מים מים, כלומר אל תחשבו שהם המים הנזכרים במעשה בראשית - לא המים התחתונים ולא המים העליונים - כי הנה הצורות הנכבדות ההם אינם גשם, ואיך תחליט עליהם התורה שם מים, לא עליונים ולא תחתונים.

ולפי שבן זומא נפל בטעות הזה, כאשר שאלו רבי יהושע במה היה התבודדותו, השיבו:

צופה הייתי בעיוני, ואין בין המים העליונים לתחתונים אלא שלוש אצבעות. ורצה לומר שלא היו נבדלים המים אשר מתחת לרקיע - שהיו לדעתו הגשמים כולם - למים אשר עליו - והם לדעתו השכלים הנבדלים מחומר - כי אם בשלושת מרחקי המשיגים לכל גשם: אורך, ורוחב, ועומק. והיו אם כן המים התחתונים הגשמיים כולם, אם נצחיים ואם הווים ונפסדים, כאשר יכללום שלושת המרחקים במה הם כולם גשמיים. והיו המים התחתונים כולם גשמיים. והיו המים העליונים נמצאים הנבדלים שאין בהם גשמות כלל ולא שלושת מרחקי הגשם. ויורה על היות זה כוונתו, הראיה שהביא מפסוק 'ורוח אלהים מרחפת'. שיורה שהמים העליונים הם רוח אלהים. והצורות הרוחניות ההם היה רוח אלהים המרחפת על פני המים, רוצה לומר מניע הגשמים, שהם המים התחתונים שבכללם הגרמים השממיים. וביאר הריחוף שהיא כיונה הנוגעת ואינה נוגעת. כי להיותם רוחות וצורות, לא דברים גשמיים, היו בלתי נוגעים ולא נושקים אלו באלו. כי לא יפול שם המתממשים ולא נוגעים, במה שאינו גשם.

ולפי שבן זומא חשב לבאר הבדל המים העליונים מהתחתונים, מפסוק 'ורוח אלהים מרחפת על פני המים', שהיו העליונים רוח ושכל נבדל, והתחתונים גשם, ולכן אמר רבי יהושע לתלמידיו: "עדיין בן זומא מבחוץ", כלומר עדיין לא נכנס בפרדס החכמה והאמת והוא חוץ ממנו. כי הנה המים העליונים לא נאמרו על הצורות נבדלות, אלא על הגרמים השממיים, והפסוק שהביא בן זומא לראיה, לא יובן ממנו ההבדלה כלל. אבל בהפך: ביום הראשון לא היו נבדלים המים העליונים מהתחתונים, וההבדלה שנעשית ביניהם היתה ביום השני. והוא ממה שיוכיח, שלא נאמר 'ורוח אלהים מרחפת על פני המים' לאותה ההבדלה שזכר בן זומא.

והנה רבי אחא שאל: 'וכמה', רוצה לומר כמה היה ההבדל מהמים העליונים שהם הגרמים השממיים לדעת רבי יהושע, למים התחתונים שהם היסודות השפלים לדעתו. ובאו בתשובת זה ארבע דעות לארבע כתות מחכמים: האחת - כמלא נימא; השנית - כגודא דנמלא; השלישית - כתרי נמלי דפריסי אהדדי; הרביעית - כהני כסי דסחיפי אהדדי.

והנראה לי בזה הוא, שרבי אחא ורבנן, שהם בעלי שני הדעות הראשונים, סברו שהיה ההבדל בין המים העליונים לתחתונים הבדל מקומי. והיה דעת רב אחא, שהשטח האחרון מגלגל הלבנה הוא היה המבדיל ביניהם. ולזה כיוון באמרו 'כמלא נימא', שבעבור שאין לשטח שיעור ולא עובי - קראו כמלא נימא. ורבנן סברו, שאין לייחס אותו הבדל לשטח, כי הוא מקרה, אלא לכל גלגל הלבנה, שהוא האחרון מהגלגלים והוא מבדיל אותם מהיסודות. ועל זה אמרו 'כגודא דנמלא', שהוא לוח הגשר. ולא עשו המשל הזה מאותה בחינה שחשב רש"י. אלא לפי שלוח הגשר הוא גשם בפני עצמו, והאוויר עומד תחתיו, ותחת האוויר המים שבנהר - כן גלגל הלבנה הוא גשם בפני עצמו, ותחתיו יסוד האש והאוויר, ותחתיו יסוד המים. אמנם מר זוטרא ורב אשי חשבו, שלא היה ההבדל בין העליונים והתחתונים מקומי, כי אם בטבע ובצורה. ושלכן לא ראוי לייחסו לא לשטח ולא לגלגל הלבנה בלבד, אלא שהמים העליונים שהם הגלגלים כולם וטבעם וצורתם הם נבדלים מהתחתונים. וזהו 'כתרי נמלי דפריסי'. רוצה לומר: שני לוחות, רומז לשני הרקיעים, כדעת האומר שני רקיעים הם. ולכן עשו המשל בשני לוחות אשר בגשר זו למעלה מזו נפרדות זו מזו, כי כן נפרד הרקיע האחד מהאחר אשר תחתיו. ולפי שאלו כולם שמו משליהם בלוחות הגשר מפני האוויר והמים אשר תחתיו, ראה הדעת האחרון שלא היה המשל הזה נאות בגרמים השממיים, להיות הלוחות גופים ישרים שטחיים. ולכן עשה משלו בכסי דסחיפי, שהם הכוסות העגולים הנכנסים זה בזה, כי כן הוא מצד מה ענין הכדורים השממיים.

הנה התבאר שדברי רבי עקיבא ודברי רבי יהושע מסכימים לכל צד לכל מה שביארתי. ושכולם בעליונים היו חוקרים ודורשים, לא ביסוד האוויר, כי לא היה זה מחכמת הפרדס. כן ראוי שיובנו דברי הקדושים האלו, בענין הרקיע והמים אשר עליו. ולא כדברי המתחכמים מבני עמנו שתלו פרשה כזאת עיקרית במעשה בראשית, בדרוש נקל וחלוש, מאיכיות האוויר והווית המטר, שהשיג בעיון חלוש הקטנים מהפילוסופים. ואין ספק שבזה המעדת רגל רב באמונת החידוש. כי כאשר יפרשו סיפורי הבריאה הראשונה המוחלטת של ההוויה הטבעית, בפירושים מדומים, הלא תחלש אמונת חידוש העולם הכללי ותיפול אמת ארצה. על כן אמרתי, אשרי מי שבא לכאן מפירוש כתובי מעשה בראשית ודברי חכמינו זכרונם לברכה עליהם, ואמונתו ולימודו בידו, מבלי פקפוק ולא ספק, כי הוא אשר יביאהו להבין דבר על בוריו ואמתתו. ואין להפלא מאשר היו חכמינו זכרונם לברכה מדברים בדרושים העמוקים האלה במשלים וחידות - מאבני שיש טהור, ושלוש אצבעות, וגודא דנמלא, ושאר משליהם. כי זה היה מנהג הקדומים כולם גם מחכמי האומות, שבדברם בדרושים עמוקים יליצו אותם במשלים. וכבר זכר אותם הרב המורה, וכתב שאפלטו"ן קרא לחומר הראשון נקבה ולצורה זכר. וגם חכמינו זה היה דרכם בעניינים היקרים. ולכן הזהיר שלמה (משלי א, ו).

"להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם". והנה הארכתי בביאור ענין הרקיע והמים אשר עליו, ומאמרי חכמינו זכרונם לברכה שדברו בו, להיותם דברים עמוקים מאד ועניינים זרים כפי פשוטיהם. ושאנשים מבני ישראל נפלו בהם בדעות בלתי אמתיות, ובעניינים גילו פנים שלא כהלכה, ואנכי מלאתי אחרי ה'.

(פירושו לבראשית א:ו-ח)

 

20

 

רבי יצחק קארו[כו] (1458 עד 1535)

 

ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים:

יהי רקיע בתוך המים, יש מפרשים שרקיע הוא המקום אשר יתהווה בו הענן, לפי שהוא זר אצלם המצא מים למעלה מהגרם השמימיי, ולחכמים ז"ל רקיע הוא הגרם השמימיי, וכן אמר הכתוב [תהלים קמח ד] הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים.

(ספר 'תולדות יצחק' על בראשית א:ו)

 

21

 

אליעזר אשכנזי[כז] (1513 עד 1586)

 

ועתה אבאר לך היאך גזר על כולם שיתמזגו, שלאש אמר שיתמזג עם האויר ויהיה אור כאשר אמרנו, וממה שנאמר שהרוח היה מרחף נוגע ואינו נוגע במים כנראה שאחר זה גזר שיהיו מעורבים, והיה זה כאשר אמר למים שיקוו שאז ודאי נכנסו בגבול האויר כיון שנתנועעו שקודם זה היה נוגע ובלתי נוגע מרחפת עליה, ואח"כ גזר באומרו יהי רקיע בתוך המים שפירושו כאשר יתבאר עוד שירקע הארץ כמ"ש (תהלים קלו, ו) לרוקע הארץ על המים, כי קודם לכן היתה הארץ גוף מקשיי עד שאם האדם היה חופר עד המרכז לא היה שם מים, אבל כאשר גזר הש"י שיהי רקיע בתוך המים הנה אם תחפור תמצא מים ואם תוציא המים תמצא יבשה ואם תוסיף לחפור באותה היבשה תמצא עוד מים באופן שזה היה אמרו יהי רקיע שב אל הארץ האמורה שיהי ממנה רקיע תוך המים, ואם אתה אומר כן הרי לא הוזכרה במעשה בראשית רקיעת הארץ על המים והיאך באו המים תחת הארץ נגד טבעם. והרמב"ן ז"ל ר"ל שהוזכר במה שנאמר יקוו המים, אבל איזה הכתוב מתיישב כלל שהוא ז"ל פירש שאמרו תראה היבשה ר"ל תעלה היבשה, ומלת ותראה אינו לשון עליה, אבל ודאי מה שנאמר לרוקע הארץ שב אל מה שנאמר יהי רקיע כמו שאמרנו באופן שסיפרה התורה היאך נתמזגו היסודות כולם זה בזה, ואז לא היתה עוד לשוא כי כבר היתה ראויה הארץ להוציא הויות ואפילו כן שכבר נתמזגו היסודות לא הוציאה הארץ פירותיה עד שגזר עליה השי"ת תוצא הארץ, וכן ישרצו המים שאז נתנה הארץ את יבולה, באופן שקודם ברא ההיולי ומן ההיולי ד' יסודות ולא היו מתמזגים וגזר על התמזגותם ואחר התמזגותם לא היו עדיין מוציאים פירות עד שבאה עליהם גזרתו ית'.

(ספר 'מעשי השם', חלק 'מעשי בראשית', פרק ג)

 

ויאמר אלהים יהי רקיע. כבר בפרק הקודם אמרנו שאמרו יהי רקיע בתוך המים היה המאמר הזה ציווי לארץ שהיתה מקשיית אין בה מים כלל שמעתה יהי מקצת מיסוד העפר יוצא ממקומו הטבעי ויהיה רקיע בתוך המים. ואל יפלא אמרו בתוך המים ואין ריקוע הארץ באמצע המים, כי מלת תוך לפי הפשט הוא לשון עירוב כמ"ש (בראשית מב, ה) בתוך הבאים, וכמוהו חמשים צדיקים בתוך העיר (שם יח, כד), ולגר הגר בתוככם (שמות יב, מט), קומו צאו מתוך עמי (שם לא), וכן פה נאמר תוך שיהיה עירוב תחומי הארץ עם המים והיתה ההבדלה כמו שיתבאר בין המים אשר מעל לרקיע שהוא הים, וקראם מעל לרקיע לפי שאין תחתיו ריקוע ארץ עד התהום ונקרא ים שנשאר במקומו הטבעי שמאז היה רצונו להקוות המים וששם לא יהיה ריקוע רק מים עד התהום, וראה שהיה הציווי ליסוד הארץ שתתערב ותהיה רקועה בתוך המים.

ואם ישאלך לבך עוד לומר למה לא תפס דוד (בתהלים קלו, ו) לשון הכתוב שנאמר כאן, והוה ליה למימר לרוקע הארץ תוך המים שהוא כגלדי בצלים זה על גב זה. אל יהי זר בעיניך, כי דוד היה ענינו לשבח הדבר הנפלא כמו שהתחיל ואמר (שם ד) לעושה נפלאות, וא"כ אין הפלא רק היות הארץ הכבדה על המים הקלים אבל מה שהמים ג"כ על הארץ כגלדי בצל אין זה מכלל פלא, כי טבעו הוא להיותו על הארץ כי הארץ מקומה הטבעי הוא להיותה תחת המים. אמנם תבין מדברינו אלה דבר נכון מאד שהתורה גילתה גדולתו ית' שהוא משפיל אף מרומם שהוריד והשפיל האש למטה והעלה הארץ למעלה ובזה נתפרסמה גבורתו ית', כי לכן היה הצווי לארץ שיהיה רקיע בתוך המים ולא היה הצווי למים שירדו תחת הארץ כי אם היה הצווי כן היה ג"כ הורדה, אבל להורות היותו משפיל אף מרומם היה הצווי ליסוד הארץ שהוא היותר שפל שיעלה ולאש שהוא היותר עליון שירד.

...

ובענין הרקיע הזה שנא' כאן ראיתי המפרשים מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. יש שאמרו שהרקיע הזה נאמר על כל הגשם הה' ולזה יראה היות כוונת רש"י והרמב"ן כיון שאמרו שהם השמים שנאמר ברא אלהים את השמים ושחזקם, וקצת מחכמי התכונה מבני אומתנו אמרו שמה שנאמר כאז רקיע שעשה הקב"ה שטח מקיף תחת הגלגל ירחי להבדיל בין השפלים והעליונים, ואחרים אמרו שנאמר על הגלגל היומי, ואחרים אומרים שהרקיע הזה נאמר על החלק התחתון מן האויר אחר שחלקו את האויר, ואמרו שהוא מתחלף באיכיותיו לג' חלקים, ודברי הרמב"ם ז"ל נוטים לזה, ואחרים נראים כנוטים לפירוש זה נוגעים ולא נוגעים כי לא נתבארו דבריהם ביאור מספיק בהחלט. ואמנם המורה נבוכים ח"ב פ"ל ביאר דעתו זה והביא לו ראיה ממה שאחז"ל (בר"ר ד, ב) הוגלדה הטפה האמצעית, ורמז בדבריו שאין פירוש אמצעית אמצעות מקום, אבל פירושו אמצעות בהויה שהמים התחתונים הם שיצאו בפועל והעליונים הם שלא יצאו והאמצעים הם המוכנים לצאת אל הפועל. ובאמת קשים הדברים הללו לקבלם, ולא ידעתי אכנה שמאחר שלפי דברים הללו אין כאן דבר נסתר הקצר קצרה יד ה' לומר למשה שיכתוב או ידי משה כבדים מלכתוב הדברים בבירור ויאמר יהי הרוח מבדיל בין מים למים, ודוד האין בלשונו מלה שאמר (תהלים קמח, ד) המים אשר מעל השמים אחר שאמר שמי השמים, ויהיה פי' על יסוד האויר נשגבה מני והוא פלאי.

גם ראיתי מי שפירש ענין הרקיע הזה שהוא גוף כדוריי שעשה הקב"ה תוך יסוד המים באמצע חלל העולם, והוא נעלם מעיני בני האדם ולא ביארו אם הגוף הזה הוא מהד' יסודות או מהגשם החמישי, כי אם הוא מד' יסודות או מא' מהם למה לא ביאר הכתוב ממה הוא, ואם לא הוצרך מפני היותו נעלם מבני אדם גם לא היה צריך לומר כל ענין הכדור ההוא, למה יקראהו רקיע, ודוד ע"ה קראו שמים כמ"ש והמים אשר מעל השמים. ואם הוא מהגשם הה' והוא בחלל העולם תוך יסוד המים, הנה באמת יהיה זה כאשר יברח האדם מן הדוב ופגע בו הארי שהם בורחים מלהאמין שיש מים ממש על הגשם חמישי ועתה יאמרו שהגשם חמישי הוא בחלל העולם. ולמי שפי' שהרקיע הזה הוא שטח הגלגל הירחי, יתחייב לומר שפי' המים תחתונים שהם החמרים השפלים והמים עליונים הם הגרמים השמימיים, ומהרי"א סילק הדעת הזה ואמר שא"א שבריאת הגרמים השמימיים כולם הנכללים בשם שמים נתייחסה ליום א' ובריאת שטח קערורית גלגל לבנה נתיחסה ליום שני, גם טען שלא יתכן לקרא בשם רקיע השטח ההוא כיון שהוא מקרי בלתי עומד בעצמו. ויותר מזה יש להשיב על דבריהם ולסלקם מדברי דוד שכיון שאמר המים אשר מעל השמים הרי אין השמים מכלל המים ולפירוש זה כל הגרמים השמימיים נכללים במים, גם לא ידעתי למה יקרא התחתונים מים ולא קראם ארץ שכוללת כל השפלים ושמים שכוללים כל העליונים כמו שקראם הכתוב הראשון ואמר (בראשית א, א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וכן ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (שם ב, ד), והיה לו לומר יהי רקיע ויהי מבדיל בין שמים לארץ ומה זה ששינה שמותם לקראם בשם מים.

ואני כבר אמרתי לך דעתי בענין הזה שהוא כפשוטו מה שאנו רואים בעין ואנו מברכים בכל יום רוקע הארץ על המים וגם דוד אמר (תהלים קלו, ו) לרוקע הארץ על המים, אמנם כי כן כבר הודעתיך כי אין בכתוב רק עניני הספינה של שעוה אשר אמרתי לך בפרק שלפני זה למשל ובכל כלי הספינה זאת שבאו בכתובים לא אצא חפשי ממנה ואין דברי אלא בה. אבל בענין הזה אשר ראיתי רצוני לומר ברקיע הזה שאמרו בו המפרשים ונחלקו על היותר זה אומר אני מצאתיו והוא רום רקיעא וזה אומר אני מצאתיו והוא תהום ארעא, שיש מי שאמר שהוא הרקיע העליון ויש מי שאמר שהוא כדור בחללו של עולם, וראיתי דוד ע"ה שאמר עליהם (תהלים קמח, ד) המים אשר מעל השמים. לכן אעירך במה שהוא דעתי בענין הזה, והוא כי פשט הכתוב לא יזח כאשר אמרנו שהארץ רקועה תוך המים שכן הוא בספינה הזאת שאנחנו בה ועינינו הרואות. אבל כמו שיש בספינה הזאת ד' מחנות, הראשון ועליון הוא האש, שני לו הרוח, שלישי לו המים, כן ג"כ ימצאו בספינה עצמה כאשר יאמרו חכמי הקבלה שהם ד' מחנות שכינה שהם תחת אדני, ודוד אמר אותם גם כן כסדרם ממעלה למטה שאמר תחלה (שמואל ב כב, ח) מוסדות השמים ירגזו, שהמשיל ד' מדרגות שבצבא השמים לד' יסודות אשר בארץ, ולכך קראם מוסדות השמים, והזכיר אותם אחד אחד, תחלה אמר על האש (שם ט-י) ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו וערפל תחת רגליו, וכבר אמרנו בפ"ג שגם הערפל הוא כנוי לאש היסודיי הבלתי מאיר, ואחריו אמר (שם יא) וידא על כנפי רוח, ואחריו אמר (שם יב) סביבותיו סכות חשרת מים, ואחריו אמר (שם טז) יגלו מוסדות תבל שהיא ארץ החיים. הרי ראית שכמו שתמצא בבריאת העולם הזה הים שהם המים שבמקומם הטבעי והמים האחרים שנובעים מתחת הקרקע שיצאו ממקומם ורקע הארץ עליהם, כן הוא בצבא השמים שיש מדרגה שנקראת ים ועליה נאמר (איוב ט, ח) דורך על במתי ים, וכן נאמר (תהלים פט, י) אתה מושל בגאות הים, ויש מדרגה מצבא השמים שנקראת מים כמ"ש (שם כט, ג) קול ה' על המים, והמדרגה שנקראת ים היא תחת לרקיע, והמדרגה שנקראת מים היא מעל לרקיע וזהו המקרה במים עליותיו (שם קד, ג) לפי שהם העליונים, ונקראים מים חיים שנובעים מעדן העליון ועליהם נאמר (ישעיהו יב, ג) ושאבתם מים בששון, וכולם רחמים והם מדת אל חי שהוא ברית, וע"כ אנחנו אומרים בברכת המילה אל חי חלקנו. אבל ים הוא ים המלח ויש בה מן הדין שנאמר (תהלים קד, כה) שם רמש ואין מספר, וגם ים סוף מכללו שירד דין ממנו למצרים, והנה הקב"ה הבדילם והמים הם העליונים ומי הים הם התחתונים, והבן שזהו שנא' (ישעיהו יא, ט) שתמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, וז"ש ז"ל (בר"ר ד, ב) שנגלדה הטיפה האמצעית ונעשו שמים תחתונים ושמים עליונים, וכבר ידעת מה שאמרו חז"ל (חגיגה יב, א) שמים שם מים, ויצדק ג"כ מ"ש בבראשית רבה (יב, ח) בשני ברא מן העליונים יהי רקיע. ויתכן שאלו הד' מחנות משפיעים על הד' יסודות כל אחד על היסוד שהוא בשמו ועל כז הם משותפים בשם, ותמצא קצת מזה בדברי הרמב"ם ח"ב פ"י אבל קראם גלגלים.

והבן מאד ע"פ דרכנו מ"ש (חגיגה יד, ב) כשתגיעו אל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, ר"ל בזה שכבר יעיינו בנגלה מן הכתוב שהוא לענין ריקוע הארץ על המים והם מים ממש, אבל כשתגיעו אל אבני שיש טהור כינוי אל הנסתר שכינה אותו בשם אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, כאלו יאמר הנה המעיין בתורה יעיין קודם בנגלה עד שיגיע אל הנסתר, ואמר השלם הזה כי לפי הפשט בנגלה מן הכתוב הנה אמרו מים הוא מים ממש שהבדיל בין מים למים ברקיעת הארץ, אבל כאשר תגיע אל הנסתר שכינה אותו בשם אבני שיש טהור הזהיר שלא תאמר שהמים הם מים ממש כמו התחתונים, וזה אמרו אל תאמרו שמה שנאמר מים אשר מעל לרקיע הם מים ממש כי דובר שקרים לא יכון. ומהרי"א כתב בענין המאמר הזה ואמר שהמאמתים בידיעת סתרי תורה מצאו שלא נאמרו מים עליונים על הצורות הנבדלות שלא יתוארו בתורה ובנביאים רק בשם אש ובשם רוח לא בשם מים. ואנחנו כבר אמרנו ששם הים הוא שם העצם להם ומושאל אלינו וכן אש וכן רוח, ומהרי"א בעצמו כתב כן גבי קרא ימים מושאל אלינו סותר אל מה שאמר כאן, ולהיות בתחלת הבריאה צבא השמים צורות בלתי נבדלות לכן הקב"ה הבדילם והיא ההבדלה שרמז בה הכתוב פה שהבדיל בין מדרגה עליונה למדרגה תחתונה ממנה. ולכך יתכן עוד לומר שמאמר ר"ע (חגיגה יד, ב) היה שכשיגיעו להבנת הכתובים על הנסתר לא יאמרו ששתי המדרגות הם אחת לבד ויאמרו שאלו מים ואלו ג"כ מים כי יש הבדל רב ביניהם. וכמה יצדק על פי דרכנו מה שאמר ר' אחא בר יעקב פרק אין דורשין (חגיגה טו, א) שאין בין מים עליונים לתחתונים אלא כמלא נימא לפי ששניהם מחנה אחת רק שהבורא ית' הבדילם לצדיקים שישאבו מים בששון.

...

וכי ישאל לבך לאמר מדוע נקראו ד' מחנות שכינה בשמות הללו, דע לך שכבר יחשבו רבים כי המים אשר עמנו וכן הארץ וכן הרוח וכן האש שם העצם שלהם הוא כך עד שמפני זה נבהלו בראותם הכתוב אומר המים אשר מעל השמים, ומפני זה הסכימה דעתם שאין המים האמורים כאן רק שם מושאל כי לא יקבל הדעת היאך אפשר שיהיו מים על השמים, וכל אחד לדרכו פנה זה אמר שהוא הגלגל עליון וזה אמר שהוא הגשם החמישי שהושאל להם זה השם של מים. ואין הדברים כן אבל הפך זה כי המחנות ההם שמם העצמיי הוא לעליון שבהם אש ולשני רוח ולג' מים ולד' ארץ, ועל שם זה כאשר ברא הקב"ה עוה"ז בד' יסודות השאיל להם השמות וקרא ליסוד עליון אש ולשני רוח ולג' מים ולד' ארץ, וקרה לאלה החושבים כן כמו שקרה לבן הספן אשר אביו עשה לו ספינה של שעוה ועשה בה כל הכלים ואמר לבנו זה נקרא תורן וזה וילון ובנו יחשוב באמת שזה נקרא תורן וזה וילון, וכאשר יספרו שהוילון מוליך ספינה בים עם כמה מאות אנשים וככרים של סחורה יפלא ויחשוב שזה א"א שוילון קטן כזה יוליך כל כך משא לפי שהוא יחשוב שזה הוילון הקטן של שעוה הוא הנקרא וילון ובאמת אביו קראו וילון על שם שהוא במקום מיוחד לספינה להיות שם הוילון והוילון הזה ג"כ הוא באותו המקום בספינה של שעוה על כן קראו וילון לא מפני שזהו וילון. כמו כן בענין הזה קרא הקב"ה היסוד האחד אש על שם שהמחנה הראשון נקרא אש והיסוד השני קראו רוח וכן כולם כי הקב"ה נתן לנו תורתו בלשונו הקדוש והוא שאחז"ל (זוה"ק ח"ב קכד, א) כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה. ולהיות כאשר אמרנו שהמים העליונים הם הרחמים והם מעייני ישועה לכן לא הזכיר דוד רק אשר מעל השמים, ואשר מתחת השמים כלל אותם עם שאר המחנות באמרו כל צבאיו, ומלבד ששם העצם שלהם נקרא מים כבר הם ג"כ משקים ומרוים הארץ, שאם אין רחמים אין הארץ מתקיימת.

ולא אחשוב שאצטרך לבאר לך הכתובים האחרים במלאכת יום השני כי ענין ההבדלה מבואר מאד אם לנגלה ואם לנסתר שהיא הבדלה כפשוטה, רק שלפי הנגלה שב ההבדל אל הרקיע שרקע הארץ והרקיע הוא שהבדיל, אמנם בנסתר שב אל הבורא יתב' שהוא המבדיל הרחמים מן הדין ושם את הדין כבוש תחת הרחמים. ואתה המשכיל כאשר תשקיף השקפת עיון תמצא באמת הכל מה שספרה תורה במעשה בראשית בעולם הזה שהיא הספינה של שעוה כולם תמצא בספינה הגדולה, כי מלת אור הוא שם העצם אל ההשגה והושאל לאור הזה אשר אתנו להיות שהעין החומרי לא ידע מהות ענין רק ע"י האור וזהו שנא' (תהלים לו, י) באורך נראה אור, והיה מספיק שיאמר באורך נראה ובא האות שהיעוד האמתי הנה הוא והיה ה' לאור עולם, אמנם ההבדלה לענין הנגלה בכתוב הוא ברור מאד כפי פשוטו שכבר ידעת שתנועת היומי היא תערב הכל, וכ"כ המורה נבוכים פרק ע"ב וכן כתבו ג"כ כל חכמי המחקר.

ולפ"ז אמרנו שהיתה כל פעולה הנזכרה בבראשית ביום אחד ערב ובקר, וכן היה שכל הפעולות עירב אותם היומי ונתפשטה הפעולה בכל הכדור של הארץ, רק בענין האור של האש שהאיר את האויר לא נתפשט רק בחצי כדור האויר, וכן רקיעת הארץ על המים לא נתפשט בכל הכדור כי במקום הים הגדול אין שם ריקוע ולא נתפשט הריקוע רק במקום היבשה א"כ זאת היתה ההבדלה שהיומי בסיבובו דרך טבע היתה מתפשטת פעולת רקיעת המים ופעולת אור האויר ג"כ, רק שהבורא יתב' הבדיל כאלו יאמר היומי מערב היסודות וגורם התפשטות והבורא ית' הבדיל שלא תתפשט רק בחצי הכדור, וא"כ היה אמרו ויבדל אלהים צווי כמ"ש רבי אליעזר (פרקי רבי אליעזר) בפרק ג' שהשמים היו נמתחין והולכים עד שגער בהם, כי כל הנבראים זריזים במצות בוראם וכאשר גזר יהי אור שיתמזג יסוד האש עם יסוד האויר ויאיר היו כל חלקי יסוד האויר חפצים לעשות רצון קונם להתמזג באש ויסוד האש היה נמתח להתמזג עם כל יסוד האויר בכל כדוריותו עד שהקב"ה הבדיל שגזר שלא יתערב בכל כדור האויר רק בחציו שהושם השמש נגדו, וכן ריקוע הארץ תוך המים היתה הארץ עושה רצון קונה והיה נמתח הריקוע גם בים כמו ביבשה עד שהקב"ה הבדיל בין המים שבמקומם הטבעי שהוא הים וזה טעמו שכל הנחלים הולכים אל הים להיותו מקומם הטבעי, והקב"ה הבדיל בין המים שבמקומם הטבעי שהם נקראים עליונים כיון שאין ריקוע הארץ בתוכם, ובין המים שמתחת לרקיע.

אמנם מה שצריך שאבאר לך הוא מה שנא' ויקרא אלהים לרקיע שמים, כפי הפשט הנגלה מן הכתוב שאמרנו שזה הרקיע הוא רקיעת יסוד הארץ על המים שא"כ הוא היאך יצדק שיקראנו שמים. ואומר לך כי הענין הוא שהקב"ה עשה רקיעה אחת בשמים וכל דבר יגדר השם כפי צורתו ולכן היה ודאי נקרא רקיע על שם צורתו עתה שעשה רקיעה שנית בארץ כמו שנא' (תהלים קלו, ו) לרוקע הארץ על המים, החליף שם הרקיעה הראשונה וקראה על שם החומר שהוא אש ומים וקראו שמים כדי להבדילם בשמותם, כי לקרא רקיעת הארץ על המים ארץ זה לא יתכן שכל הארץ אפי' שלא תהיה רקועה על המים תקרא ארץ לכן החליף שם הרקיע העליון. והעד הנאמן מ"ש יהי מאורות ברקיע השמים שיורה על היות רקיע בארץ עד שהוצרך לומר ברקיע השמים ולא היה יכול לומר יהי מאורות בשמים אע"פ שקרא את הרקיע שמים, שאם היה אומר יהי מאורות בשמים לא היה המובן שיהיו תלויים בו עד שגוף השמש יראה על הארץ אבל היה המובן שיהיו המאורות על השמים כי בכל מקום שנא' בשמים הכוונה על השמים לא שיהיה תלוי בעובי השמים. ובזה אחשוב למשפט שנתקרבתי אל הפשט יותר מזולתנו, ואם יצאתי מן המחיצה אשר יעדתי בהקדמתי וגליתי קצת מאשר הועילוני רבותי קדושים אשר בארץ החיים המה בעניני המדות, עומק הענין השיאני ואוכל מכל. ובמה שלא נאמר כי טוב אחז"ל (פסחים נד, א) שנברא גיהנם. אבל לפי הפשט כאשר אמרנו שאמרו וירא אלהים כי טוב ר"ל כך גזרה החכמה האלהית שלא ישאל שום אדם לומר ולמה לא נעשה כך וכך, א"כ לפי דרכנו זה היטיב הכתוב לבלתי אמרו וירא אלהים כי טוב עד שנגמרה מלאכת המים שאז אמר וירא אלהים כי טוב על כולם.

(ספר 'מעשי השם', חלק 'מעשי בראשית', פרק ד)

 

ואמנם מלאכת יום ב', הנה אחרי שהבורא ית' גזר על האש שהוא היסוד העליון שירד ויתמזג עם יסוד הרוח, גזר על יסוד הארץ שיעלה ויתערב ויתמזג עם יסוד המים. וזהו שנאמר ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים, כאילו יאמר ליסוד הארץ שהוא התחתון שיתערב ויתרקע בתוך המים, כי יסוד הארץ היה גוף מקשיי ונעשה כגלדי בצלים תוך המים שנא' (תהלים קלו, ו) לרוקע הארץ על המים, וגם זו הפעולה לא היתה כוללת כל כדור המים, רק החלק שנהיה יבשה, אותו החלק נעשה כגלדי בצלים, אבל מקום הים לא נתרקע בו הארץ. באופן שאלו השתי פעולות דהיינו אור שהאיר יסוד האויר, וכן רקיעת הארץ, לא נתפשטו בכל הכדור. ועליהם אמר איוב במלות נאות מאד (כו, י) חק חג על פני מים עד תכלית אור עם חשך, כי הכתוב הזה נלאו המפרשים למצא פתרונו ונתבאר בפרקים הקודמים (פ"ג). ואחר שעשה הבורא יתברך רקוע בארץ, קרא את רקיע העליון שמים, והבדיל בין המים העליונים שעל הארץ דהיינו הים, והיינו שנא' (ירמיהו ה, כב) שמתי חול גבול לים, וזאת היה ההבדלה שהבדיל בין מים למים, היינו בין הים ובין המים שמתחת לארץ שיסוד הארץ נרקע בו שהוא המים שתחת לארץ, וביום הזה לא נאמר וירא אלהים כי טוב, מפני שלא נגמרה המלאכה מלאכת המים, ובמלאכה שאינה שלימה לא יפלו עליה השאלות לבני אדם למה נעשית כך ולא נעשית כך, ולפי זה לא הוצרך לומר וירא אלהים כי טוב, שכך גזרה חכמה האלהית עד שנגמרה מלאכת המים. וזו היא מלאכת יום שני.

(ספר 'מעשי השם', חלק 'מעשי בראשית', פרק יב)

 

22

 

רבי עובדיה ספורנו[כח] ('הספורנו', 1468 עד אחרי 1550)

 

יהי רקיע בתוך המים. יהי טבע בתוך המים היסודיים כמו גלגל בתוכם סביב מבדיל בצורה קצתם מקצתם באופן שאיזה חלק עליון מן המים לצד האויר ישוב לטבע אידיי והנה בזה עלו בהכרח אל איזה גבול באויר היסודיי וקבל האויר איזה עסוי בהכרח להיות מקום לחלק שנהפך לאיד והתפשט אל מקום רב הכמות ממקומו הראשון.

(פרושו לבראשית ו:א)

 

23

 

רבי עובדיה מברטנורא[כט] (רע"ב, החצי השני של המאה החמש עשרה)

 

יהי רקיע. יחזק הרקיע שאע"פ שנבראו שמים ביום ראשון לחים היו וקרשו בשני, קשה שלפי פירושו שפירשנו למעלה בראשית ברא בראשית בריאת שמים וארץ א"כ אינך מוצא שנבראו שמים ביום ראשון ואיך אמר בכאן שנבראו ביום ראשון, ופי' יהי רקיע יחזק הרקיע תאמר שפי' כמשמעו ושנבראו ביום שני, י"ל דמדכתיב אחר זה ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ילפינן שנבראו שתיהן ביום אחד וכן כתו' במקום אחר קורא אני אליהם יעמדו יחד וכיון שכתוב למעלה והארץ היתה תהו שהיה לו לכתוב והעולם היה תהו ובהו וכת' והארץ שמע מינה שהיתה ראויה להקראת ארץ ביום ראשון כלומר שנבראת בו ביום שנבראת ארץ על כרחך צריכין אנו לומר שנבראו שמים ג"כ בו ביום כמו שהוכחנו למעלה, על כן פי' יהי רקיע הכתו' ביום השני יחזק הרקיע כמו שפי' רש"י ואין פירושו כמשמעו, ועוד י"ל דאגב גררא קמ"ל שנבראו שמים וארץ בראשון דמדכתיב בראשית בריאת שמים וארץ היה כך וכך שגם הם נבראו באותו יום דלא תימא בתחלה דבר זה היה אם לא היה גם בדבר הראשון.

(פרושו לבראשית א:ו)

 

24

 

משה אלשיך[ל] ('האלשיך הקדוש', 1508 עד 1600)

 

הנה דבור זה לעומת מאמר ויאמר אלהים יהי רקיע וכו'. והוא, כי הנה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ד ג) כי מים עליונים תלוים במאמר. עוד אמרו ז"ל במדרש (שם), שאצבעו של הקב"ה מעמידן. וכמאמר רבי מאיר למי שתמה על תליית המים, אמר לו יתן מים בכלי העשוי כמשפך והיו המים יוצאים מלמטה, נתן אצבעו למטה ועיכב המים, הנה שאין יוצאים. אמר לו אצבעך מעכב. אמר לו ומה אצבעו של בשר ודם מעכב המים, אצבעו של הקב"ה על אחת כמה וכמה. וידוע, כי אצבעותיו יתברך הם עשר מדותיו, והן עשר שמותיו. וידוע, כי אילו לא הבדיל הוא יתברך בין מים למים וסילק מים העליונים למעלה, לא היתה מתראית היבשה. והיה נשאר העולם מים במים תהו ובהו. ככתוב אצלנו למעלה מאיכות מים העליונים, כי רוחניים היו, והיה בלתי אפשר תראה היבשה עודם למטה. על כן בשמו יתברך העמידן מעלה מעלה. והוא מאמרם ז"ל (שם) מים עליונים תלוים במאמר.

שהוא בשם שבמאמר צווי עלייתם.

(ספר 'תורת משה' על שמות, פרק כ, פסוק ז)

 

25

 

רבי יהודה ליווא בן בצלאל[לא] (המהר"ל מפראג, 1520 עד 1609)

 

בתוך המים באמצע המים. שאין לפרש "בתוך המים" כמו "ובני ישראל הלכו בתוך הים" (ר' שמות יד, כט), שאין הכונה שם שהיו באמצע הים ממש, דהכא על כרחך צריך לפרש 'באמצע המים', דהתם שייך לומר "בתוך הים" לפי שהלכו בים עצמו שייך לומר 'תוך', אבל כאן שלא היה הרקיע בתוך המים עצמם, שהרי יש הפרש גדול בין המים שעל הרקיע ובין הרקיע (רש"י פסוק ז), ולא שייך לומר "בתוך המים", אלא על כרחך האי "בתוך" רוצה לומר באמצע המים, והשתא כתב שפיר "יהי רקיע בתוך המים", כי לשון "תוך" פירושו שהוא בנתיים. ובמקום שהוא בא על שהוא תוך עיקר הדבר, כמו "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" פירושו גם כן בנתיים, והיינו שהיה הים סביב להם והם בנתיים. אבל כאן שלא נוכל לומר שהיו המים סביב הרקיע, אין לפרש רק שהיה באמצע המים, ולכך אתא שפיר. וזהו שאמרו בב"ר (ד, ג) "יהי רקיע בתוך המים", 'בניים ובנתיים' עד כאן. הרי לך שרז"ל מפרשים לשון "תוך" 'בניים ובנתיים', ומטעם זה סבירא להו שהרקיע היה באמצע המים.

ואם תאמר מנא ליה לומר שלא היה הרקיע תוך המים ממש, שמא תוך המים ממש היו, והשתא נוכל לומר דלא היה הרקיע באמצע, יש לומר מדכתיב בסמוך (פסוק ז) "מעל הרקיע" כדבסמוך (רש"י שם). והשתא אתיא שפיר דהוצרך למכתב "מעל הרקיע", דלא למדנו מן "בתוך המים" שהם תלוים באויר, רק מן "מעל הרקיע", ומן "בתוך המים" ילפינן דהרקיע באמצע. אי נמי, דיש לומר דעל כרחך "בתוך המים" פירושו באמצע המים, דאי כמשמעו - והלא אף ביום הראשון היה הרקיע תוך המים, שלא באו המים ביום השני על הרקיע, ואם כן למה אמר ביום השני "יהי רקיע בתוך המים", אלא פירושו 'באמצע המים', וזה היה ביום השני, כי ביום הראשון לא היה עדיין הבדלה, ונכון הוא. ולפי פירוש זה אין להקשות כיון דלמדנו שהם תלוים באויר מדכתיב "בתוך המים", אם כן למה צריך למכתב "מעל לרקיע", דכיון דהמים היו באויר - לא סגי למכתב 'על הרקיע', דהא אין המים על הרקיע. ורש"י לא הוצרך לדקדק מן "מעל לרקיע" שהם תלוים באויר, שהרי כבר ילפינן מן "בתוך המים", אלא שלא תאמר כי משמעות "מעל הרקיע" שהם נתונים על הרקיע ממש, לכך אמר שאין זה כן, דלא נאמר 'על הרקיע' אלא "מעל".

(ספר 'גור אריה' על בראשית א:ו)

 

אבל יש לך לדעת, כי לא דברו חכמים בזה רק שרצו בזה שהש"י אשר הבדיל בין אשר הם בארץ למטה ואשר אינם בארץ והם למעלה, והרקיע הוא מבדיל ביניהם, ולכך החמה שהש"י נתן אותה ביום להאיר על הארץ היא הולכת למטה מן הרקיע ואין הרקיע מבדיל בין החמה ובין התחתונים. אבל בלילה שלא נתן חמה להאיר על הארץ, לכך הרקיע שנתן השם יתברך להבדיל בין העליונים ותחתונים הוא מבדיל את החמה מן הארץ. וחכמי האומות אומרים כי הפך זה הוא, כי ביום החמה הולכת למעלה מן הרקיע שהרקיע מבדיל בין החמה ובין התחתונים, שכך ראוי שאל"כ היתה החמה פועלת ביותר בתחתונים ולא היה להם קיום, ולפיכך כאשר השמש הוא על הארץ הולכת למעלה מן הרקיע, וכאשר הוא לילה ונבדלת מן הארץ אין כאן הבדל הרקיע. והיינו שהשיב רבי ונראין דבריהם מדברינו, שביום המעיינות צוננים ובלילה רותחים, שמזה תראה שבלילה אין החמה נבדלת מן התחתונים ולכך מעיינות רותחין, אבל ביום אין מעיינות רותחין כמו בלילה, כי הש"י נתן הרקיע אשר הוא מבדיל בין העליונים ובין התחתונים להבדיל לכך מעיינות צוננים ביום. ולדברינו שאנו אומרים כי החמה הולכת למעלה מן הרקיע בלילה, היה הרקיע מבדיל בין החמה ולא היתה פועלת במעיינות. ודבר זה אמת, כי המים בעצמם מסוגלים בלילה לרתוח במה שהחמה הולכת נגד הים ומושלת ביסוד המים וביום הפך זה. הרי אמיתת הרקיע שהרי הכתוב אומר יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ונאמר עוד ויבדל אלקים בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע. וכל אלו דברים נעלמים מהם ולא ידעו בזה כלום, כי אין לאותם אנשים חלק רק בנגלה ובמוחש, ואם כן איך ישיבו על דברים הנעלמים והנסתרים שלא ידעו מהו עניין הרקיע, ואין כאן מקום לפרש יותר בעניין הרקיע ועוד יתבאר זה.

...

עוד לקח בידו אבני חפץ ואבני נזר והשליך אותם מידו כאילו הם צרורות, כי הבין כל הדברים בלא חכמה ודעת. וזה כי מה שתרגם יונתן בן עוזיאל (בראשית א') ויעש אלקים את הרקיע ועביד סומכיה דרקיע תלתא אצבעתא ביני סטרא שמיא למי אוקינוס ואפריש בין מיא דלרע לרקיע ובין מיא דמלעילא לרקיע. ומפני שהבין הרקיע הזה שהוא הגלגל היה נפלא על המאמר הזה, ובדעתו השיב הוא אחור דברי יונתן בן עוזיאל אשר בחכמתו כל עוף הפורח עליו נשרף (סוכה כ"ח, א'). ובאמת אין ראוי להשיב על דבריו, ועליו נאמר כדאמרי אינשי, כי אחד מן בני אדם ירבה לשאול יותר ממה שמאה חכמים גדולים יכולים להשיב, ומ"מ נשיב על דבריו אחר שגלה פניו ודרש בהגדה של דופי. וזה כי כבר אמרנו, כי אין הרקיע הוא הגלגל, רק התחלת עולם התחתונים והוא מבדיל בין התחתונים לעליונים, והרי כל דבר שהוא מבדיל בין דבר לדבר והוא באמצע יש לו שלשה חלקים, יש לו בחינה מה אל מה שלמעלה, ויש בחינה במה אל מה של מטה, ויש לו בחינה מיוחדת מה שאינו שייך לא למעלה ולא למטה. ולכך תרגם יונתן בן עוזיאל אל הרקיע שהוא כמו ג' אצבעות, שירצה בזה כי הרקיע הזה מבדיל מתיחס אל אשר הוא למעלה מן הרקיע, ומתיחס ג"כ אל אשר הוא למטה מן הרקיע, ויש בו דבר מיוחד לעצמו כמשפט המבדיל כמו שהתבאר. ולא באנו לבאר לך עיקר סוד מים עליונים ומים תחתונים והרקיע שהוא מבדיל ביניהם כי אין זה מקומו, רק מה שאמר כי הרקיע זה הוא ג' אצבעות הוא ענין חכמה במעשה בראשית. והרי גמרא היא בפרק אין דורשין (חגיגה ט"ו, א') צופה הייתי בין מים עליונים ולתחתונים ואין בין מים עליונים לתחתונים רק ג' אצבעות, והרי הכתוב אומר יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ולא היה ראוי לדבר בזה כלל, רק להראות לכל איך לעג על דברים שהם דברים גדולים מאוד מאוד.

(ספר 'באר הגולה', הבאר השישי)

 

26

 

משה בן ישראל איסרלישׂ[לב] (רמ"א, 1530 עד 1572)

 

דע אתה המעיין, כי נראה לי כמו שהשמים נקראו ארץ, כמו שכתב הרב המורה ח"ג פ"ד בתרגום יונתן שפירש (יחזקאל א' ט"ו) והנה אופן אחד בארץ, מלרע לרום שמיא, כן אפשר לומר שהארץ נקרא רקיע, כי הוא שם משותף על כל דבר מרוקע ונטוי על חבירו, ולזה כתב החכם אבן עזרא (בראשית א' ו') כי רקיע הוא האויר, וכן דעת הרב המורה פ"ל ח"ב, ואני אומר שהוא הארץ לכן נאמר (תהלים קל"ו ו') לרוקע הארץ על המים, ובפרקי ר"א (פ"ה) הארץ על תהומות נרקעת, כאניה שהיא צפה בלב ים כך הארץ מרוקעת על המים, ולכך נקראת רקיע. ואמרו (ב"ר ד' א') כבר אמר רבי חנינא יצא אש של מעלה וליחכה פני רקיע כו', רוצה לומר היבשות שקבלה הארץ היה מחמת כי יי' ירד עליה באש וחום שלמעלה, ועל ידי זה נעשה הרקיע, והוא סוד מים עליונים ותחתונים הנרמזים במעשה בראשית, שנאמר בו (בראשית א' א-ב) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה תוהו ובהו וגו', ונאמר במלאכת יום שני (שם ו') יהי רקיע וגו', ובמלאכת יום שלישי נאמר (שם ט') ותראה היבשה.

...

וביום השני נאמר (בראשית א' ו') יהי רקיע בתוך המים, הוא הארץ המרוקע בתוך המים, וכמו שאמרו בחגיגה (י"ב ע"ב) הארץ עומדת על המים, ולכן נאמר (בראשית א ז) ויעש אלהים את הרקיע, ויהי מבדיל בין מים למים, אשר מעל לרקיע ובין מים אשר מתחת לרקיע, כי ידוע שיש מים מתחת לארץ וממעל לארץ, והמים התחתונים הם בדרך אחד ממעל לרקיע והוא השמים בערך אצלינו, ואלו המים אשר על הארץ הם מתחת השמים בערך אצלינו, ולכן נאמר ויהי כן שהוקשה לרמב"ן ז"ל (בראשית א' ז') מה בא להודיענו, מאחר שכבר נאמר יהי רקיע כו', ויעש אלהים הרקיע, אם כן ויהי כן למה לנו, כמו שכתוב בפירושו לתורה. אבל מש"כ מבואר הפירוש, וזה כי לא נאמר ויהי כן אלא בבריאת דבר בעולם השפל הגשמי הנגלה, ולזה לא נאמר ויהי כן ביום חמישי כי בריאת התנינים הגדולים אינו נגלה בעולם, וכל שכן לפי מדרש חכמים ז"ל (ב"ב ע"ד ע"ב) שמורה על ענין לויתן ובת זוגו, ולכן כתב כאן ויהי כן, להורות כי ויעש אלהים את הרקיע ויהי מבדיל וגו' הוא דבר נגלה גשמי, וכענין שנתבאר, וע"כ אמר ויהי כן.

ואמר (שם ח') ויקרא אלהים לרקיע שמים, כבר ידעת מה שאמרו רבותינו ז"ל בחגיגה (י"ב ע"א) שמים וארץ כאחד נבראו, ומוסכם גם כן מן הפילוסופים, שאי אפשר לתנועה סיבובית סביב דבר מתנועע, על כן שמו הארץ נחה שקטה באמצע השמים, להיות תנועת השמים סביבן, אם כן כשנבראת הארץ נבראו השמים עמהם, ולכן מלת רקיע הוא שם משותף לשניהם, ולכן במה שנאמר יהי רקיע בתוך המים נכלל גם כן בריאת השמים, כי מאחר שנברא הארץ בתוך המים כדרך שנתבאר, נבראו גם כן עמה השמים והיה להם מקום להתנועע סביבו. וידוע כי עיקר העגול הוא המרכז שבתוכו, ולכן נזכר בריאת המרכז אשר בתוך המים, וממילא נשמע ממנו בריאת העגולה שהוא השמים ושמי השמים, ולזה כוונו ז"ל באמרם (ב"ר ד' א') הוגלדה הטפה האמצעית ונתהוו ממנו שמים ושמי שמים, רצה לומר כי בסבת גלידת הטפה אשר היא הארץ נתהוו שמים ושמי השמים, ואף כי רקיע הוא שם משותף לארץ ולשמים, ושניהם הם בתוך המים, ולכן במלת יהי רקיע בתוך המים נברא שמים וארץ, ולזה נאמר (בראשית א' ח') ויקרא אלהים לרקיע שמים, רצה לומר מכאן ואילך יהא שם רקיע שמים, וכבר כתב הרב המורה פ"ל ח"ב כי כל מקום שנאמר בו ויקרא, הוא בא להורות כי שם זה היה כבר משותף לדבר אחר, ולזה נאמר אחר כך (שם א' ט') יקוו המים מתחת השמים ותראה היבשה הנזכרת כבר, רק שהיתה מכוסה במים, ואפשר שלזה כיון רבי עקיבא באמרו (חגיגה י"ד ע"ב) אל תאמרו מים מים, רוצה לומר שאל יאמרו באבני שיש מים מים, לומר שהרקיע כפשוטו נבראו בין מים למים, כי הוא דבר שקר ולא יכון לנגד עיניו, רק הוא בדרך שנתבאר.

ובהיות, כי הארץ נקרא רקיע, נתבאר לנו כוונת אמרם בפסחים פרק מי שהיה טמא (צ"ד ע"א) דסומכו של רקיע הוא אלף פרסה, והביאו ראיה לזה מעלית השמש ושקיעתה, דהליכת החמה אלף פרסה מעלות השחר עד הנץ החמה, הוא בעוביו של האופק הגורם שאין החמה נראית מיד

בעלות השחר, לכן אמרו כי הרקיע הוא סומכו אלף פרסה, וכוונתן על עביו של אופק המרוקע על המים, אשר שם הוא עלות השחר בקצה מזרח ושקיעתה במערב. והוא מבואר ונגלה לכל משכיל ובדרך זה אין מאמר זה סותר למה שאמרו (שם ע"ב חגיגה י"ג ע"א) שעביו של רקיע מהלך ת"ק. ומכל זה יתבאר לנו ענין מים עליונים ותחתונים אשר מהם המשכנו הדברים הנה, ואראה לך אמתת הדברים מדבריהם ז"ל.

ואומר, בהיות כי זהו ענין מים העליונים ומים התחתונים, אמרו רבותינו ז"ל בחגיגה פרק אין דורשין (ט"ו ע"א) מעשה ברבי יהושע בן חנניא שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית, וראהו בן זומא ולא עמד מלפניו, אמר ליה מאין ולאין בן זומא, אמר ליה צופה הייתי בין מים העליונים למים התחתונים ואין בין זה לזה אלא שלש אצבעות בלבד, שנאמר (בראשית א' ב') ורוח אלהים מרחפת על פני המים, כיונה המרחפת על בניה ואינה נוגעת, אמר להו רבי יהושע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ, מכדי ורוח אלהים מרחפת על פני המים אימת הוי ביום ראשון, והבדלה ביום שני הוא דהוי, דכתיב (שם ו') ויהי מבדיל בין מים למים, וכמה, אמר רבי אחא בר יעקב כמלא נימא, ורבנן אמר כי גודא דגמלי, מר זוטרא ואיתימא רב אסי אמר כתרי גלימי דפריסי אהדדי, עד כאן לשונם.

הנה בהיות אלו המים מה שאמרנו, אמר בן זומא שאין ביניהם רק שלש אצבעות, להיות גדר הגשם שלשה מרחקים, והוא האורך, והרוחב, והקומה, לכן אמר שיש בין העליונים לתחתונים שלש אצבעות, והוא הארץ שמבדלת בין מים למים, והיא שלשה מרחקים, ולמד זה מן המקרא שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים, להורות כי הכל נברא מן המים, ואם כן פירוש הפסוקים הבאים אחר מקרא זה הם בדרך שבארנו בפירוש הפרשה, והיתה הארץ בין המים, והם השלש אצבעות שהיו מבדילין, ואמר רבי יהושע שהוא עדיין מבחוץ, ואמר מכדי הבדלה אימת הוי ביום שני שנאמר ויהי מבדיל וגו', ואם כן איך למדו בן זומא ממקרא שנאמר ביום ראשון, ולכן פריך בגמ' וכמה נשאר בין אלו מים, ואמר רב אחא כמלא נימא, כי לאחר שנתקוו המים ושבו למקום אחד, עד שנעשה מהם הים הגדול שכתבו עליו הפילוסופים שהוא מקום הטבעי למים, אם כן אין בין אלו המים למים תחתונים כלום, כי אלו מונחים על אלו.

אמנם חלקו אלו החכמים במהות הקוויה שציוה השם יתעלה למים עליונים, אם נבלעו במים התחתונים בדרך נס, והוא דעת רבי אחא והוא אמרו כמלא נימא והוא כקו שיש לה אורך בלא רוחב וגובה, או אם נשטחו על מים התחתונים, והוא דעת רב אסי שאמר שהוא כשני דברים השטוחים זה על זה ואין לו גובה, אמנם רבנן אמרי שהוא כגודא דגמלא, שהוא דבר שיש לו אורך ורוחב וגובה, ורצה לומר שנתרבו המים התחתונים מכח קווית העליונים עד שניכרים בהן, וכבר כתבו הפילוסופים אלו הדעות כמו שכתב בעל שער השמים, שזהו הסבה שכל הנחלים הולכים אל הים והים אינו מלא.

(ספר 'תורת העולה', חלק ג, פרק כז)

 

27

 

רבי שלמה אפרים מלונטשיץ[לג]  (1540 עד 1619)

 

יהי רקיע. בחגיגה (יב.) אר"י אמר רב בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשני פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו שנאמר (איוב כו יא) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו. והיינו דארשב"ל מאי דכתיב (בראשית לה יא) אני אל שדי אני שאמרתי לעולמי די. וא"ד בשעה שברא הקב"ה את הים היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב"ה כו'. ויש להתבונן מה הודיע לנו בעל המאמר בזה כי מה דהוה הוה. וכפי הנראה שבא להמליץ בעד האדם מה שאנו רואין כי בטבעו תמיד הוא נכסף שיתפשטו מעשיו לבלי תכלית בלי גדר ושיהיה הכל היתר בעיניו כל אשר חפץ יעשה ואם יונח האדם על טבעו אז אין גבול וקצה למרכבות חמדת תאותו ובהפקרא ניחא ליה שלא יהיה גדור וקשור בשום פעולה, עד אשר גער ה' בנו ע"י זאת התורה הנותנת גבול ומדה לכל המעשים עד היכן יתפשטו ע"פ הרצון האלהי ועד היכן מותר לו לשלח רסן תאותו.

ויש להפליא על האדם, איך לא מצא בשכלו להגביל לעצמו גבול ומדה בכל מעשיו כמו מצות המושכלות ודומיהן בלי הערה האלהית אחר שהשכל מחייבן. על זה אמר אל תתמה על החפץ כי האדם קבל טבע מולידיו. יען כי כל אדם נוצר משמים ארץ וים, כי הנשמה מן השמים והגוף מן הארץ שנעשה כטיט ע"י המים כמו שפי' רש"י על פסוק (שם ב ו) ואד יעלה מן הארץ. ומשלשתן נעשה איש שלם כי איש ר"ת ארץ ים שמים, ועל הרוב נמצא טבע המוליד בנולד וגם האדם קבל טבע מולידיו שמים ארץ וים כי כולם היו מרחיבים והולכים לאין תכלית עד אשר גער בהם ה' כי מה שאמר היה הולך ומרחיב יאמר גם על הארץ כי מטעם זה הזכיר שני פקעיות ומאז והלאה נעשה טבע קיים לכל נוצר מהם, שכמותם יהיו עושיהם, שיש להם רצון להתפשט בכל מעשיו לאין תכלית.

ולעומת זה בא בעל המאמר, להוכיח את האדם לומר שאם קבל טבעם להיות לו חשק להתפשט כאמור הנה לפחות יקבל מהם גם את הטוב לעמוד בגערת הש"י כמו שהמה עומדים בגערת ה' במדה לא יצאו ממנו כמלא נימא, כך יעמוד האדם בגערת ה' ובמדה ושיעור אשר הגביל ה' לנו בכל המעשים ע"י זאת התורה. וזהו כוונת המאמר בילקוט פר' האזינו (לב תתקמב) הסתכלו בשמים ובארץ וים כו' שמא שנו מדתם כו'. וזה טעם ארז"ל (סוטה יז.) במצות ציצית תכלת דומה לים וים דומה לרקיע כו'. כי ע"י התכלת יזכור הים והרקיע וילמוד מהם לעמוד בגערת ה' שלא לשנות המדה כמו שיתבאר בע"ה לקמן פרשת שלח לך. (טו לח) ומה שלא נאמר יהי רקיע ויהי רקיע כדרך שנאמר ויהי אור לפי שאין פתגם הרעה נעשה מהרה, לפיכך הרקיע המורה על המחלוקת לא נעשה תכף, אבל האור שהוא טוב לכל נעשה מהרה לכך נאמר תכף ויהי אור.

ספר 'כלי יקר' על בראשית א:ו)

 

28

 

שמואל אליעזר הלוי איידלס[לד] (מהרש"א, 1555 עד 1631)

 

בין מים עליונים למים תחתונים כו'. יש דעות חלוקות בזה מהם שאומרים כי הרקיע שהבדיל בין המים התחתונים לעליונים הם הגלגלים וזו היא דעת הרמב"ן והפליג להביא כמה מאמרים על אמיתת זה הענין וזו היא דעת רש"י ז"ל בפי' לחומש שכתב בתוך המים באמצע המים שיש הפרש כו' אבל הרב המורה ביאר כי רקיע זה הוא המקום אשר יתהוה בו הענן ומאמר הזה דבן זומא אינו סובל לכאורה כ"א פי' הרב המורה וכן כתב הרא"ם על פסוק בתוך המים באמצע המים כו' והאריך שם עוד אבל ההוא דחגיגה דבן זומא שאמר צופה הייתי מה בין מים עליונים לתחתונים כו' אלא בג' אצבעות ואמר להו רבי יהושע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ כו' סבירא ליה דיהי רקיע ברקיע האוירי קמיירי ופי' יהי רקיע יתהוו' הרקיע כמשמעו ולפיכך אמרו אין בין מים עליונים מהרקיע ובין מים התחתונים אלא למר ג' אצבעות ולמר כמלא נימא ומעתה יש לתמוה על הרב ז"ל איך הניח הגמרא ותפס דברי האגדה של ב"ר עכ"ד הרא"ם ולדעתי המקרא זה סובל שני הפירושים כי אחת דבר אלהים שתים זה שמענו כי מקרא א' יוצא לכמה טעמים ומעתה מה שהבין הרלב"ג בדעת הרב המורה וז"ל וכבר ביאר הרב המורה רקיע המקום אשר יתהוו בו הענן לפי שהיה זר אצלו המצא המים למעלה מגרם השמים עכ"ל אינם כן כי גם הרב המורה מודה בזה ומה שהזכיר האוירים ולא הזכיר המים אשר למעלה מגרם השמים לפי שלא נאמר שם מים אלא על צד הדמיון והמשל מזולת שהיה הענין הזה בעצמו כן וזהו ביאור שאמר רבי עקיבא כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים שנאמר דובר שקרים וגו' כמו שכתב כל זה גם הרלב"ג ושניהם במקרא אחד נאמרו הללו את ה' מן השמים וגו' הם השמים האוירים ואח"כ כתיב הללוהו שמי השמים הם הגלגלים ואחר כך כתיב והמים אשר מעל השמים וכן כתב הרא"ם ולזה מבואר רש"י ז"ל הביא בפי' שמים שא מים והם דברי ב"ר ואח"כ כתב שם מים והם דברי תלמודא פ"ב דחגיגה אר"י בר חנינא שמים שם מים ובמתניתא תנא שמים אש ומים שהביא הקב"ה אש ומים וטרפן זה בזה ונעשה בהן שמים כי המאמרים אלו ופירושיהן אינן סותרין זה את זה אלא שהב"ר הזכיר שם ענין המים אשר מעל הגלגלים וע"כ פירש אותם שמים שא מים כי המים נישאים עליהם למעלה אבל תלמודנו שהזכיר שמים האוירים כמאמר דבן זומא ע"כ יהיה פירוש אותן שמים שם מים בעבור היות שם המיית המים וכן פי' הרא"ם ומה שאמר אש ומים כי השמים האוירים הוא המקום אשר בו יתהוה הענן ויש מהם ענני אש ויש מהם ענני מים כי מצינו ואש מתלקחת בתוך הברד שהיו הברד והאש טורפין זה בזה הרי מבואר כי השמים אלו מאש ומים שטרפן הקב"ה זה בזה וכענין זה כתב בעל מקור חיים בענין אש ומים שטרפן זה בזה ומעתה אין מקום לתמוה על רש"י שתפס דברי האגדה והניח דברי הגמרא דבחגיגה כי רש"י לא יכחיש זה דאל"כ לא ה"ל להביא מאמר דחגיגה שם מים ואש ומים שפירושה על שמים האוירים כמ"ש אלא שהוא מפרש המקראות בענינים הקרובים לפשוטו וזה דרך רש"י ז"ל בכמה מקומות כמ"ש הרא"ם ז"ל בכמה מקומות אמנם באגדות ירושלמי דברכות אמרי' תנא בשם רבי עקיבא עביו של רקיע כב' אצבעות מלתא דרבי חנינא פליגא דאמר רבי אחא בשם רבי חנינא תרקיע עמו לשחקים כראי מוצק תרקיע מלמד שהן עשויין כטס יכול שאינן בריאים ת"ל חזקים כו' עכ"ל ומשמע שם דברקיע שהם הגלגלים איירי ולא ברקיע האוירים דפליגי שם על מי שסובר דעביו של רקיע מהלך ת"ק ואם כן לפ"ז נראה לומר דמאמר דבן זומא כפשוטה איירי במים העליונים מגלגלים ודעתו דב' זומא שאמר שאין בין מים העליונים לתחתונים כ"א כב' אצבעות כדעת ר"י לשם דעביו של הגלגלים ב' אצבעות והוא מבדיל בין מים העליונים לתחתונים ומי שסובר כמלא נימא סובר כרבי חנינא דעביו של רקיע המבדיל ביניהם אינו אלא כטס הזה מעתה הכתוב ומאמר דבן זומא אין להם דרך אחרת אלא כפרש"י ולא על רקיע האוירים שהוא דרך רחוק מפשט הכתוב ובעל יפה מראה תמה על הרא"ם ז"ל וז"ל ובעיני יפלא תלמודיי שכמותו איך יאמין שרז"ל יפרשו רקיע על האוירים והמים העליונים ותחתונים ע"ז הדרך כו' ע"ש וצ"ע.

(פרושו לחגיגה טו:א)

 

29

 

רבי ידידיה שלמה רפאל נורצי[לה] (1560 עד אחרי 1626)

 

רקיע - כתוב במכלול דף ק"י וכמו שנוציא אותיות או"י בנשימה לבד אף על פי שאנם נכתבות. כך נוציאם פעמים בהרגשת המוצאו' אף על פי שאינם נכתבות כמו כח ריח ניחח שומע נוסע שהוא כמו נוסאע דכן כתב בס' עט סופר ז"ל. אנו נוהגים לקרוא אל"ף אחת בתיבה שיש בסופה אחת מאותיות ח"ע כמו מזבח אנו קורין מזבאח. מקצוע מקצואע וזאת האל"ף תקרא אות גנובה עכ"ל. וכ"כ בס' צחות דף קל"ח ובספר מאזני לשון הקדש דף רי"א ובעל מקנה אברהם כתב בשער ג' בשם רבו הר"ר שר שלום שקריאת האות גרונית נוטה למוצא הכח שתורה עליו הנקודה הקודמת ליה. כי אם היא צירי או חירק. תתנועע הפתח במוצא היו"ד ואם הנקודה חולם או שורק. תנועת הפתח נוטה למוצא הוי"ו. אך היו"ד כפה מאד בקריאה עד שתראה כמעט נחה. ולשון הרמ"ה על מלות אלו ואתה עיף ויגע חסר יו"ד דקרי קדים לעי"ן ולא כתיבא כשמע עשו חסר וא"ו דקרי ולא כתיב. יהושע חסר וא"ו דקרי ולא כתיב. יהושע חסר וא"ו דקרי קדים לעי"ן ולא כתיב. וכתב הלונשאנו שנראה מדבריו שצריך לקרוא ויגיע כשמוע יהושוע. עוד כתב הרמ"ה לשוח בשדה מלא חד וא"ו כתיב וקרי. ושמו שוע מלא חד וא"ו כתיב וקרי. וכתב עליו הלונזאנו נמצא לדבריו וא"ו זו כאלו נקודה בשורק ובפתח. וכן וא"ו מדוע אתה יושב לבדך. כן ויאמר אם שמוע משמע נקודה בחולם ובפתח.
ספר 'מנחת שי' על בראשית א:ו)

 

30

 

הרב שבתי משורר בס[לו] (1641 עד 1718)

 

(ב) דקשה הא כבר ברא שמים, ואע"ג דרש"י פירש לעיל (פסוק א) לפי פשוטו בראשית ברוא, דמשמע דעדיין לא ברא שמים, לאו למימרא דלא ברא ביום ראשון, אלא הכי קאמר בתחילת בריאת וכו', ובאמת בריאת שמים וארץ היה ביום ראשון.

(ג) פירוש שהיו רפוין.

(ד) פירוש שהיו מתמיהין ונתחזקו.

(ה) לאו למימרא דהוכחתו הוא מדכתיב בתוך המים שהיא לשון אמצע, דהא כתיב (שמות טו, יט) ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ואינו באמצע, אלא הוכחתו הוא מדכתיב ויהי מבדיל בין מים למים וגו' מילתא דפשיטא הוא דכיון שהוא בתוך המים שהוא מבדיל בין מים למים, אלא להכי כתיב בין מים למים וגו' שיהא הפרש בין מים העליונים לרקיע כמו שיש הפרש מן הרקיע למים התחתונים שעל הארץ והיינו באמצע.

(ספר ' ספר שפתי חכמים' על בראשית א:ו)

 

31

 

רבי יהונתן אייבשיץ[לז] (1690 עד 1764)

 

ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. נראה שזה הרקיע היה מתחילה רק מים כטבע המים להתפשט ונגלד כגלד. וידוע הוא שמימי אוקינוס מלוחים הם רק שמתמתקים בעבים. והוא כי ד' נתן כח המושך בגלד הרקיע הזה למשוך לעצמו המלח וע"כ נמתקו המים בעבים. כי העבים ממי אוקינוס הם שותים. ומ"מ ניכר מטר השמים כי יש שמה מתיקה. ומזה נולד ההפרש שיש בין נהרות לשאר ימים כי בעצם כל הנהרות מקור המים הם רק ע"י מתיקת הנהר שהוא בא ע"י רקיע הנהרות מובדלים במתיקות ובמראה משאר ימים. כי ע"י מטר נתגדלו הנהרות כדאמרו מטרא במערבא סימן לפרת שנתגדלו. וזהו ויבדל בין מים למים. אין הכוונה בין מים עליונים לתחתונים. כי זהו נאמר אח"כ ויעש אלהים את הרקיע ויבדל אבל כאן מיירי במים התחתונים בעצם שיש ע"י רקיע הבדל כמ"ש ההבדל הזה נתהו' ע"י מטר ומטר לא היה רק אחר בריאת האדם כדכתיב וא"כ אז לא יצא ההבדל לפועל בשעת בריאת הרקיע ולכך לא נאמר ויהי כן על ההבדלה ראשונה כי זה לא היה רק לאחר זמן.

(ספר 'תפארת יהונתן' על בראשית א:ו)

 

יהי רקיע בתוך המים. זהו רקיע היה מתחלה רק מים וכטבע מים יכול להתפשט ונגלד בגלוד. והיינו דידוע כי מי אוקייאנוס מלוחים הם רק ממתקים בעבים והוא כי ה' נתן כח ברקיע גלוד הזה כח מושך למשוך לעצמו המלח ונמתקו המים והיה מתוקה וערבה. ומ"מ ניכר מטר השמים כי המה מתוקים בעצם. ובזה נולד הפרש בין נהרות למים כי בעצם הנהרות מקורם מים רק ע"י מתוקים הנ"ל מובדלים הנהרות מן מימי אוקייאנוס ושארי ימים כי ע"י מטר מתגדלים הנהרות כדאמרו מטרא במערבא סהדא רבה פרת וזהו יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים אין הכוונה בין מים עליונים למים התחתונים כי זהו נאמר אח"כ אבל כאן מיירי במים התחתונים בעצם שיש ע"י רקיע הבדל כמ"ש. וההבדל הזה נתהוה ע"י מטר ומטר לא היה רק לאחר בריאת האדם כדכתיב כי לא המטיר ה' וכו' ואם כן אז לא יצא ההבדל לפועל ולכך לא נאמר ויהי כן על הבדלה ראשונה כי זהו לא היה רק לאחר זמן והבן.

ויעש אלהים. כל מקום שנאמר ויעש הוא מורה על חומר ונפש שקראוהו הפלסופים צורה והאמת כי יש לרקיע נפש והם מנהיגי הרקיע שהם צורתם של הרקיע והנפש ההיא מאש כדכתיב משרתיו אש לוהט והם נקראים משרתים מנהיגי רקיע וזהו ויעש ולכך במאורות שיש להם ג"כ נפש מושכלת כמ"ש הרמב"ם וכן בחית הארץ נאמר ויעש והבן.

ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע. אין הכוונה הבדלת מקום דזהו ידוע אם יש ביניהם דבר המפסיק פשיטא שיש הבדלה. אבל הכוונה הבדלה בטבע ואיכות. כי מים שלמטה מכבים האש ולמעלה אש מכלה המים כי האש שירד בימי אליהו בהר הכרמל לחכה המים. וכן טבע המים שלמטה לירד ואש לעלות ולמעלה להיפוך כי נהר דינור נגיד ונפיק ומים עומדים למעלה ואינם יורדים וזהו עושה שלום במרומיו דייקא כי האף למטה בכל היסודות אש ומים אמנם הם מוכרחים אבל טבעם לא ישנו ומזה נולד התנגדות והתהפכות המזגים ורע הטבע ורע החלי. אבל למעלה הם בשלימות וזה קונה טבעו של זה והם לאחדים ולכך הם שבים מבלי הפסד וגירעון וזהו כי הגוף מים והנפש אש והם שלמים והיו לאחד גוף ונפש ולא כן למטה ולכך נאמר ויבדל בין המים וכו' הבדלה טבעית ואיכות ולכך ויקרא אלהים לרקיע שמים אש ומים כי היו לעצם אחד ומקשה אחד ולא יתפרדו ולכך קרא אותן שמים כנ"ל והבן.

(ספר 'אהבת יהונתן', פרשת בראשית)

 

32

 

רבי חיים בן עטר[לח] ('אור החיים הקדוש', 1696 עד 1743)

 

ויאמר אלהים יהי רקיע וגו' פירוש הרקיע שברא ה' ביום א' כמו שפירשתי בפסוק בראשית שהכל נברא יחד בדיבור אחד, אלא שלא נתקנה מלאכת כל דבר ודבר על אופנה, עתה אמר אלהים שיקנה מקומו בתוך המים, ויהיה משמש דבר זה להבדיל בין מים למים, ועיין בפסוק שאחר זה.
(פרושו לבראשית א:ו)

 

ונראה לומר כי שלשה מלאכות נעשו ברקיע, האחד היא בריאת הוית גולמו במציאות וזה הוא שנברא ביום ראשון במאמר הראשון.

 והב' שאמר אליו ה' שיעשה רקיע, פירוש שימתח ויעשה וילון, ושיער לו ה' שיעור המיתוח הוא כדי שיספיק להבדיל בין מים למים, והוא האמור בפסוק שלפני זה.

 והג' להיות שהשמים כדוריים הם ומשופעים, כי אין לנו לומר שמשונית רקיע זו מכל השמים, ובדיבור שאמר יהי רקיע לא אמר אלא שימתח, אבל סדר תיקונו אם יהיה נמתח כוילון בהשוואה או משופע לקצותיו או מוטה לאחד מצדדי ד' רוחות העולם, אין זה נשמע במאמר ה' שאמר יהי רקיע, לזה חזר ואמר "ויעש" פירוש תיקן סדר הערכתו כסדר תיקוני שמים שהם כקערה הפוכה לצד מטה ואחוריה למעלה לטעמים ידועים לבורא עולם, וחזר לומר ויבדל וגו', להיות כי סדר המעשה אשר הכינו הבורא הוא הפכיות למאמר הסמוך שיבדיל בין וגו' שאין כלי בסדר זה מונע בין ב' מימות אלו, לזה אמר שהגם שעשאו כסדר זה אף על פי כן ויבדל בין וגו'.

(פרושו לבראשית א:ז)

 

33

 

רבי דוד פארדו[לט] (1718 עד 1790)

 

יהי רקיע יחזק וכו'. דק"ל דבשלמא לעיל גבי האור שייך למכתב יהי אור לפי שאור דבר שאין בו ממש היא אבל ברקיע שיש בו ממש הול"ל יברא א"נ יעשה רקיע ומאי יהי לכך פי' יחזק וכו'.

בתוך המים באמצע וכו'. דק"ל דמדכתיב בתר הכי ויהי מבדיל וכו' ממילא שמעינן שהוא בתוך המים ואמאי אצטריך בתוך המים אלא ללמד שהוא מכוון באמצע וכו' והרא"ם ז"ל כתב לא מפני שמלת תוך מורה על זה כי ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים איננו באמצע הים גם אונקלוס תרגמו בגו מיא ולא במציעות כמו הכא וכו' עיין שם ולע"ד אחר המחילה מדברי רש"י דמייתי זה על בתוך המים נראה בהדיא דמלשון בתוך קא דריש וכן משמע נמי מלישנא דאגדה דב"ר דקאמר יהי רקיע בתוך המים ביניים ובנתיים, וקרא דביבשה בתוך הים נמי שפי' מדריש הכי שהרי מסיים ביה קרא והמים להם חומה מימינם ומשמאלם וזהו בתוך הים שנחלק הים באמצע חציו נסתלק לימינם והחציו לשמאלם כמין שתי חומות וישראל עברו באמצע והאויר שביניהם לבין המים הנצבים כמו חומה הוה שוה לשתי הצדדין והרי הוא דומה ממש לזה אלא דהכא הרקיע נצב בין המים העליונים לתחתונים והתם ישראל היו נצבים בין שתי החומות שמן הצדדין ואפ' שלזה שינה אונקלוס בתרגומו דהכא תרגם במציעות והתם בגו.

(ספר 'משכיל לדוד' על בראשית א:ו)

 

34

 

רבי אליהו קרמר[מ] (הגר"א, הגאון מוילנה, 1720 עד 1797)

 

ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. "יהי רקיע". על זה אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יב, א). 'שמים' אש ומים. והוא שמים השני שבו נקבעו שמש וירח כוכבים ומזלות, והוא נברא ביום שני, והשמים שנבראו ביום ראשון נקראו 'שמי שמים' כמו שכתבתי לעיל. "בתוך המים". העליונים. הרקיע הוא חצי כדור עם מים התחתונים. "ויהי מבדיל בין מים למים". בין מים העליונים, הוא חצי כדור העליון, "למים" הוא חצי כדור ממים התחתונים. וההבדל הוא בעצמו מה שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה טו, ב). ככסי דסחיפי אהדדי. והרקיע הוא הנקרא 'פרגוד', מפני שבו נכלל רקיע הנקרא 'וילון', והוא נגלל כפרכת. וזהו מה שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה טו, א) שמעתי מאחורי הפרגוד, הם השוכנים באויר תחת הכוכבים, סרים למשמעתם. ומה שאמרו רבותינו ז"ל שנברא מאש ומים, הוא הרקיע שנברא ביום שני, והוא נעשה מאש שתחתיו וממים שעליו, והפלוסופים לא ידעו מאלו מים העליונים, שהוא למעלה משכלם. והנמשכין אחריהם הקשו, הלא סדר של ארבעה יסודות הוא, הן, מאר"ע [מים. אש. רוח. עפר.], והחוש מעיד שהן ארמ"ע. וכבר ביארתי בספר יצירה (א, ט-יב). והרקיע הוא כחצי כדור נקובה בתוך מים עליונים, כמו, שכתוב בברייתא דשמואל (בתחלתו). ומגיע עד מים התחתונים שהוא ים אוקיינוס, כמו שנאמר 'יקוו המים אל מקום אחד' שהוא אוקיינוס. והגלגלים הולכין ברקיע עד שמגיעין בים אוקיינוס ואז הולכין בים, וכן אמרו בפרקי ר' אליעזר (פרק ו') שבלילה השמש הולכת בים אוקיינוס. והרקיע הזה אינו הולך רק במים העליונים, והמים שעליו הולכין עד מים התחתונים ושם מתחברין יחד. וזהו "ויהי מבדיל בין מים למים", ואמרו רבותינו ז"ל כתרי כסי דסחיפי אהדדי, כשני חצאי כדור ומעט אויר מפסיק ביניהם, וזהו שאמרו (תענית י, א) שמים העליונים תלוין במאמרו של הקב"ה.

ע"ד רמז:

ויאמר אלהים יהי רקיע כו'. הוא גלגלת של הראש המקיף את כל הראש סביב סביב עד הגרון, והוא מבדיל בין מים העליונים שהוא המוח ובין מים התחתונים שהיא הריאה, שעדיין לא נעשה להן כלים כמו שכתבתי לעיל. ויהי מבדיל כו'. שיהיה הפרש ביניהם כמו שכתבתי במקום אחר, וכאן התחיל אמ"ש א' מ' ונגמר בשלישי, שלכן לא נאמר 'כי טוב' עד שנגמר בשלישי, אבל מעשה יום ראשון הכל דברים גנוזים כחות נפשיות, לכן אמר בזוהר (עי' ח"א ל, ב) דחסד נגנז כו'.

(ספר 'אדרת אליהו' על בראשית א:ו)

 

35

 

פנחס אליהו הורביץ[מא] (1765 עד 1821)

 

וכבר מודעת זאת ומפורסם בכל ספרי חכמי התורה אם תשים עינך על קדושי ישראל כלם שענין הרקיע הוא דבר אחד וענין הגלגלים הוא דבר אחר, זולתי הרמב"ם ז"ל שכתב שרשב"ל (בחגיגה י"ב) באמרו ז' רקיעין הן הכונה בזה גלגלים, אבל מי יאמין לשמועתו זאת, כבודו הגדול במקומו מונח ויהי בשלם סוכו ומעונתו בצל אל, והאמת אינו כן, כי רשב"ל אמר שם וילון אינו משמש כלום אלא נכנס ויוצא, רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות, שחקים שבו שוחקים מן לצדיקים, זבול שבו בית המקדש בנוי וכו', ואיך אפשר שהתכוין כל זה על הגלגלים הלא אמר שכל הגלגלים של חמה ולבנה וכוכבים כלם נתונים רק ברקיע אחד מהם הנקרא בשמו רקיע, או איככה אפשר להאמין שבית המקדש בנוי בתוך איזה גלגל וכן שאר הדברים הנזכרים ונעשים בכל רקיע ורקיע הדעת אינו סובל זה גם הנפש לא תמלא מזה. וכל חכמי הדור האחרון האומרים שאין שום גלגל במציאות אשר רשב"י נמי אינו מרחיק דעת הזאת אנה פנו אותם הדברים שבכל גלגל וגלגל ואיה אפוא המקום אשר שם יחנו עתה. ובכן האמת יורה דרכו, וא"כ מה שאמר ר' שמעון בן יוחאי (בב"ר) אם שפין ברקיע אין הכונה במלת רקיע גלגל רק רקיע ממש. גם אין הכונה במלת שפין קבועין רק מתחככין ומתגלגלין וכפירוש יפה תואר. וכן מה שאמר רשב"י בירושלמי הנ"ל הרקיע של מים ג"כ אין הכוונה הגלגל של מים רק הרקיע כמשמעו אשר בו חמה ולבנה כוכבים ומזלות הוא של מים והאויר אשר עליו ממעל לו ג"כ מלא רסיסי מים מן המים העליונים כנאמר יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים (בראשית א) והכוכבים של אש, וא"כ בין שהם נוגעים בעצם השמים ושפין ברקיע ומתגלגלים עליו או פורחים באויר המימי אשר עליו בלי גלגל כדעת חכמי זמננו או מהלכין הן באותו האויר בתוך גלגליהם כדרכן כדעת הראשונים, בין כך או כך היה מן הראוי שלא יוכלו שבת יחדו ולהתקיים יחד לולא שהקב"ה עושה שלום במרומיו, וא"כ לא קשה ולא מידי מן הירושלמי אין תמיה ואין נסתר מחמתו דברי ר' שמעון בן יוחאי (בב"ר), והחכם עיניו בראשו של פרק ה' מאמר זה ומבין טעם השלום הזה וענינו על אמיתתו שהוא בעבור כי האש או המים וכל אשר בשמים ממעל ברא הקב"ה מחומר וצורה אשר ברא אלהים לעשות מהם ד' יסודות הארץ, ע"כ אין איכותם ואין טבעם כטבע אש ומים ושאר הדברים של מטה אף לא ישתוו במהותם כי אם בשם לבד ועל פי טבע יצירתם ישבו כאחים יחדו ואין לנו מכשול והפסד זה מזה, לא שהשלום הוא בדרך נס ופלא כי הקב"ה אינו צריך לעשות אותות ומופתים בשמים כי אם בארץ.

ותמהני על הרבה אנשים שלדעתם כל אשר ימצאו כתוב על ספר להרמב"ם ז"ל יחשבון שהודאי כן הוא עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע והפכו נמנע, ולא כן אבי, אבל האמת הוא שלא בכל הענינים כיוון לאמיתו של דבר והרבה יש בדבריו אשר הפכם הוא האמת כאשר כתבו שרים רבים ונכבדים מחכמי ישראל בספריהם הקדושים, כמו ספר עין הקורא לר' שם טוב ברבי שם טוב ועבודת הקודש לרבי מאיר גבאי ובעל נוה שלם ואור ה' לר' חסדאי ובדומה לאלה ספרים הרבה בשם הגדולים אשר בארץ החיים, ואנכי איש רש ונקלה לפני כבודו כגרגר חרדל לפני עולם מלא גם אני וכל מאמינים שהוא ואין בלתו ואין דוגמתו ביהודה וישראל החכמה והמדע והתורה הכל יכול וכוללם יחד כי מי כמוהו מורה בדת ודין במצות התורה בכל זאת אם בספרו היד החזקה אשר לפניו תכרע כל ברך יש בו כמה דברים שלא פסקינן כמותו מכל שכן בשאר ענינים.

וכבר כתב בעל גבעת המורה בהקדמת ספרו שהסיבה מה שנתאחרה הפילוסופיא להגיע אל שלמותה זמן רב היה בעבור גודל חכמת (אריסטו) ופרסומו הנפלא ועל ידי כן נמשכו כל חכמי דור ודור בעיונם זמן רב אחר דעותיו והנחותיו בחשבם החולק עליו כחולק על דבר שאין ספק באמיתו עכ"ל. ככה ממש הסיבה מה שנתאחרה האמת להגיע באומתנו זמן רב הוא בעבור שרבים חושבים כי החולק על דבר מדברי הרמב"ם ז"ל כחולק על דבר שאין ספק באמיתו, וכמעט היינו הך כי כל דבריו משפט העיון אשר לאריסטו כי הוא ז"ל הלך בעקבותיו בעיוניות כידוע, אמנם כל איש ישר הולך אוהב הרמב"ם ז"ל ואוהב האמת יותר כאשר אמר החכם אהוב אריסטו אהוב סאקראט והאמת אהוב יותר.

ומעתה נחפשה דרכינו ונשובה למה שהיינו בו שבזולת רשב"י ורב אחא בר יעקב אין גם אחד מחכמי ישראל מסופק בדבר אבל כלם פה אחד אומרים בפשיטות שהגלגל קבוע ומזלות חוזרים בו מפני שהם גשמיים והוא רוחניי כדבר האמור למעלה (פרק ה' מאמר זה) שאם הוא ג"כ גשמיי איך יפעול הגשם בגשם ויעבור בו.

(ספר הברית, חלק א, מאמר ב, חוג השמים, פרק ו)

 

ואתה אהובי ואבי ראה גם דע שבכל מקום אשר נמצא בדברי חז"ל שהארץ עומד על המים ותהום כמו שכתוב בפרקי ר' אליעזר (בפרק ה' בו) ובשאר מקומות, הכל הכוונה היא על מים סתרים, כי הנה אמת נכון הדבר נעשתה התהום בקרב הארץ ממעמקים ומתחבר עם ים אוקינוס על ידי פי הארץ אשר לצפונה והוא נוקבא דתהומא רבה הנזכר בכל מקום, ודוד כרה שיתין עד שפגע ונגע בשם הגדול והנורא גושפנקא דמלכא קדישא החתום על פני התהום אשר בו סתם וחתם מלך עליון את התהום שלא יצא ממקומו וגבולו להחריב את העולם כאשר עשה כמו כן חול גבול לים בל ישובון לכסות הארץ כמובא בגמרא (פרק החליל ופרק אלו הן הגולין ובפרק לולב וערבה), והשם הזה הוא שם מ"ב היוצא מב' בראשית עד ב' ובהו ויש בו כל האותיות חוץ מן מ' ה' בסוד תולה ארץ על בלימה (איוב כ"ו) בלי גימטריא מ"ב ואין בו מ"ה, והנה ה"ו מן ובהו בא"ת ב"ש צף כי באותה שעה היה צף התהום, בסוד משפטיך תהום רבה (תהלים ל"ו). וכן הגאון החכם ר' אליעזר אשכנזי בספרו מעשה ה' כתב שפסוק יהי רקיע בתוך המים (בראשית א') שב אל הארץ הנזכר קודם, ואמר כי קודם מאמר יהי רקיע היה הארץ גוף מקשיי ולא היה בתוכה שום מים אבל אחר כך נתמלא בפנימיותו מים רבים, והארץ נתרקע עליהם מסביב, ויהי מבדיל בין המים אשר מתחת לרקיע הארציי הם המים סתרים ובין המים אשר מעל לרקיע הארציי הם הימים והנהרות, עד כאן תוכן דבריו ואם אינו לשונו. והגם שפירושו בעיני רחוק מן האמת כרחוק שמים מארץ כי לפי דבריו היה ראוי לכתוב ויקרא אלהים לרקיע ארץ, ועוד שהיה נעשה ב' ימים מלאכה אחת בארץ, בכל זאת הוא לי לעד אמת שיש חלל גדול בקרב הארץ.

(ספר הברית, חלק א מאמר ט, חוג הארץ, פרק ד)

 

36

 

רבי יעקב לורברבוים[מב] (1770 עד 1832)

 

יהי רקיע. פי' רש"י ז"ל יתחזק הרקיע ע"ש, פי' שביום ראשון לא נבראו רק חומר היולי של הגלגלים, וביום שני ניתן לו מציאת גשמי.

(ספר 'נחלת יעקב' על בראשית א:ו)

 

37

 

שמואל דוד לוצאטו[מג] (שד"ל, 1800 עד 1865)

 

יהי רקיע בתוך המים: רצה הקב"ה להודיע לישראל שאין השמש ולא שום דבר אחר שליט בגשם להורידו ושלא להורידו, ע"כ סיפר מציאות המים העליונים קודם מציאות המאורות. רקיע: גוף מתוח כמין טס, מלשון לרוקע הארץ על המים (תהלים קלו ו), וירקעו את פחי הזהב (שמות לט ג) ומזה ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא (יחזקאל א כב), וכאן צייר את האויר שבין הארץ והעננים כגוף מרוקע המבדיל בין המים שבארץ והמים שבעננים, והוא סובל המים עליו, וברצון ה' הם יורדים משם על הארץ, וכמו שאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו (דברים כח יב), ובקללה הוא אומר ונתתי את שמיכם כברזל (ויקרא כו יט) שיעכבו ירידת המים שעליהם, וכן למטה (ז יא) וארבות השמים נפתחו. אבל אח"כ בימי ישעיה נראה, שהיו יודעים שאין למעלה אוצרות מים, ושמימי הגשמים חוזרים למעלה, שהרי הוא אומר (נה י) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ, משמע שאחר שהרוה ישוב שמה, עיין שם פירושי. וכן ירמיה (יד כה) אמר דרך תמיהה ואם השמים יתנו רביבים, משמע שאינם נותנים מאליהם, כי אין בהם אוצרות מים. וכן קראו לאידים המתנשאים מעל הארץ בשם נשיאים, כמו מעלה נשיאים מקצה הארץ (תהלים קל"ה ז'), ויעל נשיאים מקצה הארץ (ירמיה י יג ונא טז), וכן נשיאים ורוח וגשם אין (משלי כה יד); ולא נדע מאיזה זמן התחיל השם להיות נוהג, כי מזמור קל"ה איננו מיוחס לדוד, וספר משלי מסימן כה ולמטה איננו ברור היותו לשלמה, ובאיוב הוא אומר (לח כב) הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה, וזו ראיה על קדמות הספר ההוא. ולפי ששם רקיע נוסד על אמונת המים העליונים, המים אשר מעל השמים (תהלים קמח ד) שהרקיע סובלם, והאמונה הזאת נתישנה ונשתכחה, נתישן ג"כ שם רקיע, ולא נמצא להורות על השמים רק בשלושה מקומות, שנים בתהלים: ומעשה ידיו מגיד הרקיע (יט ב), הללוהו ברקיע עזו (קנ א) כי נשארה המילה בלשון השירי, כמו שהוא המנהג בכל הלשונות, שהמשוררים משתמשים במלות מיושנות; והמקום השלישי הוא בדניאל (יב ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, וגם שם היא מליצה שירית, וכן במלאכי (ג י) אפתח לכם את ארבות השמים, הוא דרך מליצת השיר. ועוד מצאנו באיוב לשון רקיעה אמור על השמים, תרקיע עמו לשחקים (לז יח), וגם זה אות לקדמות הספר, וסיים חזקים כראי מוצק, מפני שסובלים משא מים רבים, וכן אמר שלמה (משלי ח כח) באמצו שחקים ממעל, והנה דיברה תורה כל' בני אדם, ואמרה יהי רקיע לפי מהשבתם. ואמנם המכוון אינו זז מהיות אמת ויציב, והוא שהאל נתן בטבע המים להינשא למעלה ולרדת אח"כ למטה לארץ.

ובתרגום היוני המיוחס לשבעים זקנים מתורגם רקיע סטראומא ענין חוזק, וכן תירגמו אח"כ בל' רומי פירממנטום וזה נמשך להם מהוראת שורש רקע בל' סורי שהוא מורה חזוק, וכן רקיעא בל' סורי חזק וקשה. ויוחן קליריקוס אומר שתירגמו כן, מפני שהיתה דעת קצת הפילוסופים הקדמונים, שהשמים והאויר המקיפים את הארץ מכל צד, הם מונעים אותה וכל אשר עליה מהתפרד ומהתפזר, והנה הם גורמים לארץ שתישאר קשה ומדובקת בחלקיה. והוא מפרש רקיע לשון הכאה ודריכה, כמו הכה בכפך ורקע ברגלך (יחזקאל ו יא) יען מחאך יד ורקעך ברגל (שם כה ו), על שם שהשמים דורכים על הארץ ועוצרים חלקיה מהתפרד, וכל זה רחוק מפשט הכתובים; ומכל מקום נראין הדברים שתחילת הוראת שורש רקע הוא ענין דריכה והכאה, ומפני שהדבר שמכים עליו הוא נשטח ונמתח, הושאל שורש רקע להורות על המתיחה והשטיחה.

(פרוש שד"ל לבראשית ט:ו)

 

38

 

מאיר ליבוש וייזר[מד] (מלבי"ם, 1809 עד 1879)

 

{השאלות} (ו-י) מהו הרקיע שנברא ביום השני והלא השמים נבראו ביום הראשון והמאורות ברביעי ואיזה רקיע נעשה בשני, והרי"א הביא בזה חמש שטות והוא הוסיף השטה הששית וכולם לא ישביעו נפש שוקקה. ואחר שאמר ויהי מבדיל בין מים למים די בשיאמר ויהי כן, ולמה הוסיף ויבדל בין המים ובין המים שהוא ללא צורך, ולמה אמר תחלה בין מים למים בלמ"ד ואח"ז אמר בין המים ובין המים, מי הם המים אשר מעל לרקיע שלא נודע לנו מהותם, למה לא נאמר ביום השני כי טוב, ומז"ש ויעש אלהים את הרקיע שבן זומא הרעיש ע"ז את העולם, ודי כשיאמר ויהי כן לבד, וכן אמר ויעש גבי מאורות וגבי חית הארץ וכל אלה צריך טעם, וכן לשון יהי לא נמצא רק ברקיע ובמאורות ובאור שנברא בראשון. מה הוא הקריאה שקרא לרקיע שמים ומה נ"מ מזה, וכן מ"ש ויקרא לאור יום ויקרא ליבשה ארץ, למה אמר יקוו המים מתחת השמים, הלא ידענו שהמים היו מקיפים כל כדור הארץ והארץ הוא תחת השמים, למה הקדים בריאת האור להרקיע ואת הרקיע להקוית המים שבהכרח יש בזה סדר טבעי ולא היה במקרה.

ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים, במהות הרקיע הזה נבוכו בו המפרשים, והרי"א הביא חמש שטות. א) שהוא גלגל העליון המקיף בכל. ב) שהוא כללות הגרמיים השמימיים. ג) שהוא שטח הקערורי מגלגל הלבנה. ד) שהוא גוף כדורי חזק שנעשה בתוך יסוד המים והוא קבוע ממוצע כחלל העולם. ה) דעתו שהוא אשר מצא חן בעיניו שגלגל גדול עב וכבד נעשה ביום הראשון. וממנו נעשו ביום השני שאר גלגלים המקיפים, וכל אלה הדעות נבנו על קורי עכביש שארגו הראשונים שיש גלגלים במציאות, אבל בימינו התברר היטב שכל צבאות השמים שטים באויר ספירי זך ודק מאד הנקרא איתר ואין גלגל במציאות וכמו שכבר השקיפו ע"ז חכמי ישראל. ורשב"י במדרש אמר שהכוכבים שטים באויר, וא"כ א"א לבנות בנינים על קו תהו ואבני בהו. וביחוד לא פורש לשטתם מה הם המים שעל פני הרקיע והוכרחו לפרשם על הנמצאים העליונים כוכבים או מלאכים, ומדוע כנה אותם בשם מים שכל אלה יש להם שמות מיוחדים מלאכים אופנים כוכבים ודומיהם, ואיך ידבר במ"ב בלשון מתפלסף לכנותם בשם מים, וכבר בארנו שבמ"ש בראשית ברא אלהים את השמים כולל כל הנמצאים מן הירח עד העולם האצילות. וכולם נבראו יש מאין במאמר הראשון ולא הוסיף בם שום דבר בששת ימי המעשה, שכל התקונים שנעשו מאז והלאה הכל היו בארץ, וא"כ מי הוא הרקיע שנברא בשני. ועוד שמצאנו בנביאים וכתובים ידברו נפלאות ממעשה אלהים ופליאותיו בהוית העננים והמטר והשלג והרעמים והברקים וגבורות ה' והשגחתו הנראה בם, ואיך לא ימצא זכר לנפלאותיו אלה בכל מ"ב שהוא המקום הראוי לזה, וע"כ האמת יורה דרכו שהעקר הוא שהרקיע הזה הוא אשר קראוהו חכמי הטבע בשם עיגול הנשימה [אטמאספערא] ששם יתילד הגשם והמטר והשלג. ושם רעם גבורותיו וברק נוראותיו, וזה לא כפי' המורה ואתו צבא רב הנמשכים בשטה זו שהרקיע הוא האויר הסמוך אל הארץ עד מקום העבים. ומים העליונים הם המים אשר בעבים. והרי"א השיג עליו השגות גדולות ואמר על דעה זו שהוא שקר וכזב, אבל לפי מה שאברר הדברים לפי שטתי הוא עסק אחר מוסכם מדברי חז"ל והדבר אמת ונכון. ואקדים לך חמש הקדמות.

א) פעל רקע בא על הרדוד והדקות שמרדדים איזה דבר לפרוש אותו או לצפותו על דבר אחר, כמו וירקעו את פחי הזהב, וירקעום צפוי למזבח, וצורף בזהב ירקענו, ואמר לרוקע הארץ על המים, ששטח הארץ הפרוש על התהום והמים שבחללה. הגם שעביו כמה אלפים אמה [כמ"ש בסוכה דף נג] לא נחשב בערך עובי כדור הארץ רק כקליפה דקה המרוקעת על המים. וכאשר נשא עינינו אל השמים ביום הגשם נראה שהשמים התקדרו עבים ועננים והם כמחיצה דקה מבדלת בין השמים והארץ. מחיצה זו שם ה' וקבע במקום ההוא ביום השני שלשם יתקבצו העבים ויהיו כפרוכת מבדיל בין מעל ותחת. ונקרא בצדק בשם רקיע סתם, וע"ז אמר ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים. שהעוף יעופף בין הארץ ובין הרקיע, ומבואר כי יש מחיצה בין כל עולם ועולם והוא רקיע של אותו עולם. ויחזקאל שצפה במרכבה, ראה על ראשי החיות רקיע המבדיל בין עולם החיות ובין עולם הכסא שעליו כמש"פ בפירושי שם (א כב) ודוד אמר הללוהו ברקיע עוזו על רקיעים העליונים ששם נראה עוז ה', והמאורות שנתנו ברקיע השמים בארו חז"ל שנתנו ברקיע השני. שהוא המחיצה שבעולם הכוכבים, ואמרו שאם היו נתונים ברקיע הראשון שהוא קרוב לארץ היו שורפים כל העולם, ובזה תראה שהעדים שהביא הרי"א מפסוקים אלה שרקיע הוא הגלגל לא יעידו מאומה לזכותו, כמו שהגם שקרא ה' לרקיע התחתון בשם שמים. ואמר לקול תתו המון מים בשמים, כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, בכ"ז יבא שם שמים גם על עולם הגלגלים ומה שלמעלה מהם, כן גם בשם רקיע.

ב) הד' יסודות הם בעירוב תמידי זה עם זה ופועלים ומתפעלים זה מזה. ביחוד יסוד האויר והמים, האויר שותה את המים תמיד וכל דבר לח שיושם באויר ישתה את הלחות שבו וייבשהו, ובצירוף כח החום והעלעקטרי שהוא יסוד האש הנמצא באויר ובמים וביחוד כשנתעורר ע"י ניצוצי השמש יעלה אדים מימיים מכל שטח הימים והנהרות, והם כשמתמזגים עם יסוד האויר והחום [שדרכו להפשיט את האויר והמים] יעלה מהם אדים קיטוריים שע"י התפשטותם מכח האש הממוזג בם הם קלים מן האויר וצפים עליו למעלה עד יגיעו למקום הסגריר ששם הודק האויר והוא קל מהם וע"כ שם יעמדו ויהיו לעננים וחזיז קולות כפי החוקים הנפלאים שיסד ה' בהם. שעדן לא באו ולא יבאו בני אדם בסודם כמו שדבר ע"ז נפלאות אליהוא בסוף ויכוחו עם איוב [שם סי' לו ולז] וע"ז אמר במד' שמים אש ומים, שמים שא מים, שמים שם מים, אש ומים הוא החום והאש והעלעקטרי הצפון בהאדים, ועי"כ שא מים יתנשאו לעלות לרום, ועי"כ שם מים, יעמדו שם ברקיע שהוא מקום הסגריר שלא יעלו משם והלאה, עד עת שיתפשט החום מהם שאז יתעבו האדים ויהיו לטפות מים הכבדים מן האויר ויפלו למטה. וכמ"ש על כפים כסה אור ויצו עליה במפגיע וכו' וכמו שפרשתי בפי' איוב, וברדתם יתהוו מהם הנהרות והנחלים שיעשו ע"י שטף הגשמים וע"י המעינות שנעשה ג"כ ממי הגשמים הנבלעים בעומק האדמה. וכולם הולכים אל הים ומשם הם שבים ללכת ע"י האדים העולים מן הים אל מקום הסגריר ומשם אל הנחלים ומשם אל הים כמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים וכו' שם הם שבים ללכת, וכבר חשבו חכמי הטבע חשבונות והסכימו שהמים העולים לרום והתלוים במקום הסגריר הם רבים כמו המים אשר בימים, עד שמ"ש חז"ל נטל הקב"ה כל מימי בראשית ונתנם חצים ברקיע וחצים בים אוקינוס, וכן מ"ש קרקוסי שמים בימי אוקינוס הם אחוזים הם דברים מסכימים מחכמי הטבע ולמודיהם.

ג) גם למעלה ממקום הסגריר הגם שהאויר שם דק מאד עד שלא יוכלו האדים להנשא על כנפיו ולא יוכל שום בע"ח לשאוף שם רוח חיים עד שלכן נקרא בשם שמים כי אינו ראוי עוד למשכן בני אדם ולגבולם, בכ"ז גם שם אין ריקות נמצא כי גם שם ימצא ערוב היסודות כמו שנתברר מחזיונות שונות שנחזה שמה כוכבי אש פורחים ומאורי אור ואבני אלגביש מעופפים, והגם שנלאה כח החקירה לדעת בברור ענין האויר הדק ההוא, הנה חז"ל שצפו ברוה"ק במקומות שאין יד הנסיון והחקירה מגעת. העידו לנו שגם שם נמצא חלקי מים דקים מאד כפי דקות האויר שם, שהאויר שלנו מורכב משני מיני אוירים פשוטים, וכן המים הם מורכבים משני מיני אוירים, שהאחד מהם יש בו כח אש גדול מתלהב מאד כנודע בכימיאה, ושם הם קרובים לפשיטותיהם, ובחפץ ה' ירדו גם משם גשמי ברכה וירדו אל העננים התחתונים להריק עליהם ברכה. ואמרו (תענית פ"א, ב"ר פי"ג) מהיכן הארץ שותה רא"א ממי אוקינוס שנאמר ואד יעלה מן הארץ, ר' יהושע אומר ממים העליונים שנאמר למטר השמים תשתה מים, ועננים מתגברים מן הארץ ועד הרקיע ומקבלים אותם כמו פי הנאד דכתיב יזוקו מטר לאדו, וחושרין אותם ככברה שנאמר חשרת מים עבי שחקים, לדעת ר' יהושע רוב הגשמים הם מן העליונים שהם רוב נגד המים העומדים בסגריר מן האדים העולים מן אוקינוס, ודעת ר' אליעזר שגשמים הטבעיים ברוב העתות הם מן האדים העולים מלמטה ממי הימים, והמטר שיבא ממים העליונים הוא רק בעת ההשגחה והברכה ואינם גשמים טבעים. וכן מפורש לר' אליעזר בפרקיו (פ"ה) וז"ל. העבים שואבים מים מן הים שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ ובכ"מ שיפקוד להם המלך שם הם מגשימים מיד הארץ מעוברת וצומחת כאשה אלמנה מעוברת מזנות, אבל כשירצה הקב"ה לברך צמחה של ארץ פותח אוצרו הטוב שבשמים וממטיר על הארץ שהם מים זכרים, מיד הארץ מעוברת וצומחת זרע של ברכה, שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. ובב"ר (פי"ג) א"ר לוי המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות, והם אומרים אלו לאלו קבלו אותנו אתם בריותיו של הקב"ה ואנו שלוחיו, מבואר שמי העבים הם בריותיו של הקב"ה כי הם גשמים הטבעיים שכן בראם וחקק בטבע מששת ימי בראשית, ומים העליונים הם שלוחיו ששולח אותם לפרקים בעת רצון וברכה, וכבר הזכרתי בס' התו"ה (בחקותי סי' ג') בשם רבינו בחיי שיש הבדל בין גשם ובין מטר, שהגשם הוא הטבעי היורד מן העבים, והמטר הוא ההשגחיי היורד משפעת ברכת המים העליונים, ואמר בב"ר (פ"ד) הרקיע דומה לבריכה, למעלה מן הבריכה כפה, ומחמת הבריכה כפה מזעת טפים עבות, והם יורדים לתוך מים המלוחים. שמקום הסגריר ימשיל כברכת מים. ולמעלה ממנה כפה מקורה עליה, שהוא האויר הדק הנטוי למעלה מעגול הנשימה שבו נמצא המטר ההשגחי והבריכה תעלה מים נוקבין לעורר מים זכרים של הכפה שאז תתעורר הכפה לזעת טפים עבות מי ההשגחה שיורדים לתוך מים המלוחים, ר"ל מי הברכה ששרשם מימי הים שהם מלוחים.

ד) מה שבמקום הסגריר יעמדו האדים ושם יתהפכו לגשם ומים, הסכימו הטבעיים שזה בא מסבת ניצוצי השמש שיתהפכו כשמכים על כדור הארץ וישובו אחור באור חוזר ויחמו את האויר התחתון, עד מקום הסגריר ששם יתקרר האויר כי פסק כח האור החוזר ויצא החום מתוכם ויתהפכו לגשם, וכ"כ הראב"ע שהרקיע בא מהתהפכות ניצוצי השמש. ה) וכבר בארנו כי במאמר הראשון יצאו היסודות מעורבים ויסוד המים היה מעורב עם יסוד האויר, כמ"ש ורוח אלהים מרחפת ע"פ המים, ועי"כ היו המים מתפשטים בגובה, כי היו אדיים קיטוריים מלאים אויר שמתפשטים כמה מאות פעמים ממים פשוטים עד שמלאו כל רחבי החלל למעלה מעגול הנשימה, וכמ"ש חז"ל שהיו המים עולים עד כסא הכבוד ר"ל עד תחת קערורית גלגל הירח שהשמים נקרא כסא הכבוד כמ"ש השמים כסאי. ושיקוו המים לתראה היבשה הי' צריך תחלה להפריש מהם תערובות יסוד האויר שיהיו מים פשוטים, שעי"כ נקטן כמותם וכמו שיתבאר עוד וע"כ טרם שאמר יקוו המים הי' מוכרח להקדים מעשה הרקיע, שפעולת הרקיע גם עתה ששם יתהוה מן האדים שהם מים מעורבים באויר, מי גשמים שהם מים פשוטים, וכן ביום השני שנעשה הרקיע הי' פעולתו להוציא האויר המרחף ביסוד המים ולעשותם מים פשוטים, וזה היה הכנה לקויית המים כמו שיתבאר, אולם לעשות הרקיע הזה הי' צריך להקדים מאמר יהי אור, שכמו שגם עתה הרקיע הזה מתקיים ע"י אור השמש שמכה על כדור הארץ וניצוצי האור שבים באור חוזר עד מקום הסגריר כנ"ל בהקדמה ד' כן שם בטבע האור הזה שנברא ביום הראשון, רק שהי' כחו גדול ביתר שאת כי הי' אור בוער כאש, ופעל פעולתו בפקודת ה' ביום א' מה שלאור השמש הי' צריך לזה שנים רבות, עתה נבוא אל הבאור:

יהי רקיע בתוך המים. שטתנו רחוקה מאד משטת הרמב"ם שדעתו שהרקיע הוא יסוד האויר ושההבדלה בין מים למים היינו בין מי הימים והנהרות למים שהם בעבים ועננים, וחוץ ממה שהשיגו הרי"א בכמה קושיות אין זה אמת כי יסוד האויר נקרא בשם רוח כמ"ש על ורוח אלהים מרחפת, ואיך יתכן שקרא לרקיע הזה שהוא יסוד האויר שמים שא"כ השמים הם אצל הארץ, אבל לדעתי שם רקיע הונח על מקום העבים והסגריר (כמ"ש בהקדמה א) שעד שם יעלו מים האדיים ושם ינוחו ויתהפכו למים פשוטים שהוא הגשם, ובאשר אז עלו המים האדיים (שכל המים שעל פני יסוד המים למעלה היו מעורבים עם יסוד הרוח) למעלה הרבה מעיגול הנשימה, אז ע"י האור שנברא תחלה בהתהפכו ניצוצי האור המכים על התהום ששם הי' תערובת מים בעפר כמ"ש וחשך על פני תהום, ונעשה טבע הרקיע, ואמר שיהי' הרקיע בתוך המים כי אז היו המים המעורבים באויר עולים למעלה מן הרקיע והרקיע נעשה באמצעותם, והרקיע הזה הבדיל בין מים שעליו ובין המים שתחתיתו שע"ז אמר:

ויהי מבדיל בין מים למים. ואינו אומר ויהי מבדיל בין מים ובין מים כמ"ש אח"כ כי עדן לא נבדלו בטבעיהם ששניהם היו מים אדיים דומים רק שהפריש ביניהם (כמו ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל שהוא הבדלה מקומית) ובמדרש רבה (פ"ד) רב אמר לחים היו מעשיהם ביום ראשון ובשני נקרשו, יהי רקיע יחזק הרקיע, ר' יהודה בר' סימון אמר יעשה מטלית לרקיע כמ"ש וירקעו את פחי הזהב, רב דייק מלת יהי שזה נמצא במאמר יהי אור ובמאורות יהי מאורות, כי האור כבר היה רק שנתהווה במקום הזה כמש"ש, וכן המאורות שהוא האור שנתקבץ בשמש כבר הי' האור ביום הראשון רק שנקבע בשמש, ואמר רב שכן מטעם זה אמר יהי רקיע. כי התהוות הרקיע התחיל תיכף ביום הראשון כאשר נברא האור שתיכף התחילו ניצוצי האור להכות על התהום ולחזור באור חוזר עד מקום הרקיע רק שלא נגמר מעשה הרקיע להיות קבוע עד יום השני שהתחמם האויר התחתון בשעור מספיק. ור' יהודה בר' סימון דייק שם רקיע שמורה על מחיצה דקה. שביום השני נקבע כמחיצה פרושה עד שראוי להקרא בשם רקיע, ושם ר' חנינא אמר יצאה האש שלמעלה ולחכה פני רקיע, ר' חנינא מפרש מה שנעשה בגמר מעשה הרקיע שאז קנו המים העליונים טבע אחרת וזה היה ע"י אש וכמו שנבאר.
(פרוש המלבים לבראשית א:ו)

 

39

 

רבי נפתלי צבי יהודה ברלין[מה] (הנצי"ב, 1816 עד 1893)

 

ויהי מבדיל היינו מסך מבדיל.

בין מים למים עוד יבואר במקרא הסמוך.

ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן.

(פרוש 'העמק דבר' על בראשית א:ו)

 

40

 

דוד צבי הופמן[מו] (רד"צ הופמן, 1843 עד 1921)

 

רקיע לפי תיאור הקוסמוס שהיה מקובל בימי קדם יש להניח כי תיארו אז את הרקיע, בדומה ליוונים העתיקים, כבנין כפה מוצקת, אשר בה נתלו השמש, הירח והכוכבים. אין מלה בפסוקנו הנותנת מקום לתיאור מעין זה, ושלא בצדק ייחסו חוקרים חדישים תפישה פשטנית זו לתורה. "רקיע", מן השורש רקע, כלומר לפרוש וגם לרדד. פירושו — השטוח, האויר, האטמוספירה המקיפה את כדוד הארץ, וראיה לכך — "ועוף יעופף... על פני רקיע השמים" (להלן פסוק כ) ועוד. הרבה מקומות שבהם מכנה הכתוב את הצפורים שבאויר — "עוף השמים" (ז, ג; ט, ב ועוד). ואם הכתוב מדמה לעתים את השמים לדק, למין צעיף דקיק (ישעי' מ, כב),  או ליריעה (תהלים קד, ב), או לראי מוצק (איוב לז, יח), אין אלה אלא ביטויים ציוריים המתארים את הדברים לפי מראה העינים.

ויהי מבדיל בין מים למים על ידי כך שחלק מן המים עלה כאדים, ואילו המותר כיסה את הארץ כולה, היוותה האטמוספירה את המחיצה שבין המים אשר על הארץ ובין המים אשר ממעל.

(פרושו לבראשית א:ו)

 

41

 

הרב ברוך הלוי אפשטיין[מז] (1860 עד 1942)

 

יהי רקיע. רב אמר, יהי רקיע - יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע <לה>, ור' יהודה בן פזי אמר, יעשה כמין מטלית הרקיע, כמו שנאמר (פ' פקודי) וירקעו את פחי הזהב <לו> [ירושלמי ברכות פ"א ה"א].

יהי רקיע וגו'. תניא, אנשי משמר היו מתענין בכל יום, בשני היו מתענין על מפרשי ימים [על שם שנאמר בו] ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים <לז> [ירושלמי תענית פ"ד ה"ג].

בתוך המים. אמר ר' בון, יהי רקיע בתוך המים - יהי רקיע בתוך <לח> [ירושלמי ברכות פ"א ה"א].

ויהי מבדיל. וכמה, אמר רב אחא בר יעקב, כמלא נימא <לט> [חגיגה ט"ו א'].

 

<חלק הביאורים>

<לה> מדייק כלל הענין שאמר הקב"ה כאן ביום השני יהי רקיע, דמשמע שהרקיע, דהיינו שמים, נבראו ביום שני, ובאמת הלא דבר ידוע הוא שהשמים ביום ראשון נבראו, ולכן דריש הלשון יהי שתהי' לו להרקיע הויה, והיינו שיתחזק או יקרש ויגלד. וטעם הדבר, דרב לשיטתי' בירושלמי כאן ובמ"ר דביום הראשון היו השמים לחים ולכן הוצרכו להתחזק ביום שני, ויהי' הענין יהי רקיע מלשון הפסוק באיוב (ל"ז) תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק, וע"ע באות הבא.:

<לו> גם הוא מדייק כמו שדייק רב, ואף הוא ס"ל שביום ראשון נבראו השמים ובשני נתחזקו, אלא שסובר שנתחזקו ע"י מטלית כמו כל הדברים המתחזקים ע"י צפוי טס של ברזל וכמש"כ וירקעו את פחי הזהב, הרי שהרקוע ע"י טסים ופחים, וכן כתיב (פ' קרח) ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח לחזק ע"י צפוי היינו ששטחום ע"ג המזבח, וכן כאן יהי רקיע שיעשה לה צפוי כמו טס של צפוי, ולפ"ז יותר נכון לגרוס מטלית לרקיע ולא מטלית הרקיע, וכ"ה בב"ר ריש פרשה ד'.

<לז> אנשי משמר ענינם ידוע שהם שומרים משמרת הקודש בבית המקדש ומהם בוררים אנשים מיוחדים שיהיו שלוחי כל ישראל להקרבת קרבנות צבור, ונקראים אנשי מעמד על שם שעומדים על הקרבן בשעה שנקרב [וע' לפנינו בפ' פינחס בר"פ תמידין] והם מתענין ומתפללין על צרכי בני ישראל ושלומם. ומה שאמר מתענין בכל יום, לאו דוקא בכל יום ממש אלא ברוב ימי השבוע, בשני בשלישי ברביעי ובחמישי [ע' תענית כ"ו א'], ובכל ימי השבוע קורין בתורה במעשה בראשית משום דבזכות הקרבנות העולם מתקיים [ע' תענית כ"ז ב']. ומפרש טעמי התעניות, כי בשני היו מתענין על מפרשי ימים שיעברו בשלום, משום דכתיב בי' יהי רקיע בתוך המים, ופירש"י בתענית כ"ז ב' וצריך להזכיר ולרצות על הדבר, עכ"ל. ובשלישי היו מתענין על יוצאי דרכים ע"ש שנאמר בו יקוו המים וגו' ותראה היבשה, כלומר שתהא היבשה ראויה להולכים שלא יפלו בפחתים ולא יזוקו מפני חיות רעות, וברביעי מתענין על התינוקות שלא תעלה אסכרה לתוך פיהם משום דכתיב בי' והיו למארת וכתיב מארת חסר ווי"ן שענינו לשון מארה וקללה, ואותו יום צריך רחמים ביחוד על מחלת האסכרה משום דאמרו (שבת ל"ג א') אסכרה באה על עון לשון הרע, וביום הרביעי הי' עון הראשון ללה"ר בזה שרגנה הלבנה על החמה לפני הקב"ה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, כפי שיבא לפנינו לקמן פסוק ט"ז, ובחמישי היו מתענין על מעוברות שלא תפלנה ועל המיניקות שלא ימותו בניהן, על שם דכתיב בי' ישרצו המים שרץ נפש חיה.

<לח> ר"ל מכוון באמצע. ובא לפרש הלשון ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע (פ' הבא), שכשיעור החלל שבין הרקיע למים התחתונים כך השיעור שבין הרקיע למים העליונים. ודריש בתוך כמו בתוך. והנה אע"פ שכפי דמשמע מירוש' כאן מוסבים דברי ר' בון לענין אחר, אבל כפי המבואר מפירש"י למ"ר כאן ר"פ ד' הוי הבאור כמש"כ, וכ"ה פשוט ומבואר, וכ"מ במדרש שוח"ט סי' י"ט, וע' בבאור ס' חרדים לירושלמי, וקרוב לודאי שהדברים בירושלמי חסרים וקטועים, ובעקרם מכוונים לדברי המ"ר ושוח"ט.

<לט> ואיזו מן החכמים אמרו שיעורים אחרים בזה, וכונת כולם נראה שבאו לרמז את זה, כי בשר ודם כשצריך להבדיל דבר מחבירו, מכיון שאי אפשר לו לצמצם הבדלה מכוונת ומצומצמת, לכן בהכרח הוא מבדיל יתר מכשיעור, משא"כ בהקב"ה צמצם בהבדלה כל שהוא כמלא נימא. וזה מעין כונת אותה הדרשא בברכות ד' א' על מאמר הקב"ה בחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, ומשה שינה ואמר כחצות, והיינו משום דהקב"ה יודע לצמצם ולכוין את הנקודה החוצה את הלילה, משא"כ בשר ודם, ולכן אמר משה כחצות.

(ספר 'תורה תמימה' על בראשית א:ו)

 

42

 

רבי יוסף פצנובסקי[מח] (בעל ספר 'פרדס יוסף' 1875 עד 1942)

 

בתוך המים (א, ו). רש"י, באמצע המים. ועיין רמב"ן [ד"ה בתוך המים] ורא"ם [ד"ה בתוך המים]. ועיין מהרש"א [חגיגה ט"ו. ד"ה בין מים] הביא רלב"ג ומורה נבוכים, עיין שם היטב. ועיין מה שכתבתי לקמן בפסוק ועץ החיים בתוך הגן (ב, ט).

(ספר 'פרדס יוסף' על בראשית א:ו)

 

43

 

מרדכי ברויאר[מט] (1921 עד 2007)

 

נראה מדבריהם של רבים מן הראשונים - כגון רמב'ן ואברבנאל - שהבריאה הנזכרת בפסוק א קדמה לכל מעשי האלוהים המתוארים לאחר מכן. ובוודאי כך נראה מן המשמע הפשוט של לשון הכתובים; וזה פירושם, לשיטה זו: בראשונה ברא אלוהים את השמים ואת הארץ; אולם הארץ הזאת - אחרי שנבראה - עדיין הייתה תוהו ובוהו, אפופה חושך ומכוסה מים. משום כך היה צורך להשלים את בריאתה: להשכין בה אור, להבדיל בין מים למים ולכנס את המים למקום אחד; ורק אחרי שנעשו כל המעשים האלה, קיבלה הארץ את צורתה הסופית של 'ארץ' בצד 'ימים'; והיא הצורה שניתנה לה ביום השלישי. אולם אף-על-פי שפירוש זה עולה יפה ביחס לארץ, אין הוא מתיישב כלל ביחס לשמים. שהרי לפי זה נבראו השמים שתי פעמים. פעם אחת בראשית הבריאה: 'בראשית ברא אלהים את השמים', ופעם נוספת ביום השני: 'ויאמר אלהים יהי רקיע וגו' ויעש אלהים את הרקיע'.

שאלה זו קשה היא, וכל התשובות שניתנו לה אינן מניחות את הדעת. כך, לדוגמה, מפרש הרמב''ן כי בריאת השמים דומה לבריאת הארץ. כדרך שהארץ - אחרי בריאתה - הייתה עדיין בגדר 'תוהו', כן היה הדבר גם בשמים. גם הם היו עדיין רק 'חומר היולי', שטרם ניתנה לו צורתו, והם קיבלו את צורתם רק ביום השני, כאשר אמר הבורא 'יהי רקיע'; באותה שעה הוא 'עשה' את הרקיע ונתן לו את צורתו הסופית.

אולם קשה לומר, שדברים אלה מתאימים לפשוטו של המקרא. שהרי ברור מלשון הכתובים, ש'שמים' ו'רקיע' אינם אלא שמות נרדפים. כמו-כן מוכח מן האמור בפסוק א, שגם 'החומר ההיולי' שנברא בראשית הבריאה כבר נקרא בשם 'שמים'; ומקרא מלא הוא אומר: ''בראשית ברא אלהים את השמים''. נמצא, שחומר הראוי להיקרא 'שמים' כבר היה מצוי בעולם מיד אחרי ראשית הבריאה. אולם דבר זה נסתר על-ידי האמור ביום השני: 'ויאמר אלהים יהי רקיע', 'ויעש אלהים את הרקיע' - שמשמעו: עד כה עדיין לא היה רקיע בעולם, והוא 'נהיה' ו'נעשה' רק ביום הזה. הרמב"ן מיישב את השאלה הזאת, על-ידי שהוא מוציא את הלשון ממשמעו; והרי הוא מפרש את 'יהי רקיע' במשמעות 'יחזק הרקיע' ואת 'ויעש אלהים' במשמעות 'תיקן אלוהים'. ובוודאי אין הלשון סובל את הפירוש הזה.

...

(המאמר 'בריאת שמיים וארץ' של מרדכי ברויאר. המאמר ממשיך לבאר, להתפלמס ולהרחיב על הנושא לאורך עשרות עמודים נוספים)  

 

44

 

הרב זמיר כהן[נ] (נולד ב-1965)

 

ראה בפירוש האבן-עזרא (על בראשית א, ו) שכתב: ״וזה הרקיע הוא האויר...״. כלומר, שכבת האוויר העוטפת את כדור הארץ (האטמוספירה), היא הנקראת בתורה כאן בשם רקיע, משום שהיא הגורמת למראה כיפת התכלת שמעלינו, אותה אנו רגילים לכנות בשפת היום-יום בשם "רקיע״ או ״שמים״. בשעות היום משתקף הרקיע לעינינו בצבע תכלת מפאת השתברות קרני אור השמש באוויר. ואכן
כידוע, לאסטרונאוטים היוצאים מן האטמוספירה מתגלה החלל חשוך ושחור גם ביום.

(בתוך מסגרת בדף 36 של הספר 'המהפך – המדע מגלה את האמת שבתנ"ך', הוצאת הידברות, מהדורה שלישית)

 

בפרשה העוסקת בבריאת העולם נאמר בתורה, כי יש מים מעל לרקיע. וכך נאמר. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ [את שכבת האוויר העוטפת את כדור הארץ] וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן: ובמילים אחרות.־ יש מים בחלל!

מיותר לציין שבמשך כל הדורות לא קיבלו אנשי המדע העוסקים בחקר החלל את האמור בתורה בנושא זה. שהרי היכן יש מים בחלל?

ואם לא די בכך. הרי מתברר שהתורה לא הסתפקה בנתון הנ"ל הכתוב בתורה שבכתב. אלא הוסיפה לבאר את פרטיו במדרש שנמסר כחלק מהתורה שבעל-פה והועלה על הכתב לפני כ-2000 שנה. וכך נאמר שם על אותו פסוק:

המים העליונים יתרים על התחתונים.

כלומר, כמות המים שבחלל גדולה מכמות המים שבכדור הארץ.

לאור הכמות העצומה של המים שעל פני כל כדור הארץ- בכל האוקיינוסים, הימים, האגמים, מימי הנהרות, הנחלים, התהומות וכיוצא באלו - הרי התמיהה גדילה שבעתיים!

ובאיזה אופן נמצאים המים שבחלל, האם הם מונחים על משהו? במדרש מבואר עוד כי המדייק בלשון הפסוק יגלה מיד כי מדובר במים התלויים בחלל ולא במים הנמצאים על הרקיע כשכבת מים רחבה. וכך נאמר במדרש:

אילו נאמר ׳ויבדל בין המים אשר על הרקיע'. - הייתי אומר על רקיע עצמו המים נתונים [ההדגשה היא ״על״, כלומר ממש בצמוד]. אבל כשהוא אומר ׳המים אשר מעל לרקיע' ־ הרי המים העליונים תלויים במאמר [כלומר תלויים בחלל בהוראת הבורא].

וראה עוד במדרש, שהמים שבחלל קפואים כגלידי קרח.

והנה, עם התקדמות המדע בחקר החלל באמצעות טלסקופים רבי-עוצמה, לווייני מחקר וחלליות, גילו אנשי המדע לפליאתם ממצאים חדשים בנושא. ...

(הכותב ממשיך לפרט תגליות מדעיות שמצביעות על קיומם של מים בכוכבי שביט המגיעים מענן אורט ובכוכבי הלכת מאדים, צדק, שבתאי, נפטון ואוראנוס ומגיע למסקנה הבאה:)

ברור אפוא כיום, כי כל המים שעל פני כדור הארץ אינם אלא כטיפה מן הים ביחס לכמויות המים האדירות שבחלל. אכן התברר כי יש מים בחלל, וכי- המים העליונים יתירים על המים התחתונים... והם כגלידים... ותלויים במאמר.

וכפי שהיה ידוע לעם ישראל מתוך תורת ישראל, ללא חלליות חדישות וללא טלסקופים משוכללים.

והרי לנו דוגמא נוספת ברשימה הארוכה של הנתונים המדעיים שבתורה, בהם הפרכה הפכה לראיה, והתמיהה - להתפעלות.

(דף 36 של הספר 'המהפך – המדע מגלה את האמת שבתנ"ך', הוצאת הידברות, מהדורה שלישית)

 

 

המחב"ת זמיר כהן כדוגמה

 

פרשנותו של זמיר כהן ראויה למקום של כבוד בהיכל התהילה הרבני שכן מאמציו הבלתי נלאים לשוות ארשת של הגינות מדעית למיתוסים מיושנים וחסרי כל שחר אינם יכולים שלא לעורר את התפעלותנו הכנה. כקודמיו, גם הרב זמיר כהן מנסה למצוא את ההקבלה הגואלת שתאפשר להתאים את פסוקי התנ"ך למונחי המדע אך בניגוד להם הוא כבר אינו יכול להסתמך על האריסטוטליות פושטת הרגל ועליו להתעמת עם תורות מודרניות שמתארות את המציאות הריאלית ולא את המציאות הנראית לעיין ששירתה את חכמי התלמוד ומלומדי ימי הביניים.

 

בדרכו הבלתי מתפשרת, הרב כהן משווה את ה'רקיע' שהוחדר למים הקדמוניים ביום השני לאטמוספירה הארצית ולשיטתו המים אשר מתחת לרקיע הם המים שעל פני הארץ והמים העליונים הם אלו שקפאו בענקי הגז, בירחיהם ובטריליוני השביטים והאסטרואידים שמשייטים בעננת אורט. לצורך הפרויקט החשוב הוא החליט להתרכז רק בביטוי 'וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם' ולהתעלם מביטויים סוררים ובעייתיים דוגמת 'יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם'[נא], 'וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם'[נב] , 'וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא'[נג] וכדומה. במקביל הוא גם מתעלם מהניסוח 'וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם'[נד], שהיה מחייב אותו להתייחס לעוד עשרות פסוקים מביכים ששוללים את האפשרות שה'שמים' הם לא יותר מאשר אויר האטמוספירה: 'מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא'[נה] , 'וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו'[נו], 'אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם'[נז], 'וְאִם יַעֲלוּ הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם אוֹרִידֵם'[נח], 'כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם'[נט], 'וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ'[ס], 'וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן'[סא] וכדומה.

 

פסוקים סרבניים יש בשפע אבל לא רק בהם בחר הרב זמיר כהן להתעלל ובאותה נשימה הוא החליט לפסול את כל ההגות הרבנית שאנו מוצאים ברוב המובאות האחרות. אם הרקיע הוא לא יותר מהאויר שמעל הארץ אזי יקשה עלינו להבין למה בדיוק התכוון רב כשאמר 'לחים היו שמים ביום הראשון ובשני קרשו' ולא נוכל לרדת לעומקם של ניסוחים דוגמת 'יחזק הרקיע', 'יקרש הרקיע', 'יגלד הרקיע', 'ימתח הרקיע' וכדומה. רקיע עשוי מאויר גם ימנע מאיתנו להצביע על הטס המוצק בעובי 'כשתי אצבעיים' שאמור להפריד בין המים התחתונים למים העליונים ויאלץ אותנו להתעלם מכל הגלגלים שבעבר שירתו בנאמנה את הפרשנים האריסטוטליים. הרב כהן אולי חושב שהרקיע הוא האויר אבל נראה שהתנ"ך, התלמודים, המדרשים והפרשנים לא כל כך ממהרים ליישר עימו קו. 

 

אמנם, גם אבן עזרא (מובאה 6) ורד"ק (מובאה 9) טענו שהאויר והרקיע חד הם אבל אם הרב כהן מסתמך עליהם הרי שהוא נתלה באילנות גבוהים שעתידים לאכזבו ברגע האמת שכן אף רב ימי ביניימי מעולם לא נתפס אומר דברים שמתיישבים עם תובנות המדע המודרני וגם הפעם אין לצפות מאבן עזרא ורד"ק שיפתיעונו בדברים של טעם. בכל מקרה קצת קשה להבין לאיזה 'אויר' התייחסו השניים והאבן עזרא שמסביר 'כי כאשר התחזק האור (האש) על הארץ והרוח (אויר) יבש מהארץ. נהפך הלהט (האיזור החם) ונעשה הרקיע.' מן הסתם מדבר רק על שכבת האויר הקרובה לארץ, שהתלהטה והפכה לרקיע קשיח, ולא על האטמוספירה כולה. בכל מקרה, רבי יצחק אברבנאל (מובאה 19) ניסה לרדת לסוף דעתם של רד"ק ואבן עזרא[סב] והגיע בסופו של דבר למסקנה שיש לפסול לחלוטין את הסברה שהאויר הוא הרקיע המקראי[סג].

 
מכשול נוסף לדעה שהרקיע הוא האויר מציבים המדרשים שקובעים שנדרשות לאדם ממוצע חמש מאות שנות הליכה על מנת לחצות את המרחק בין הארץ לרקיע. בחמש מאות שנות הליכה אדם הממוצע מסוגל לגמוע, בהתאם לאורך הפרסה המקובל עליך,
משהו בין 665,750 ק"מ ל-840,950 ק"מ בעוד שהאטמוספירה של כדור הארץ[סד] נעלמת לחלוטין כבר בגובה של 650 קילומטר לערך. סברתו של הרב זמיר כהן, אם כך, סותרת במפורש את קביעתו של אחד מגדולי התנאים, רבי יוחנן בן זכאי[סה], ולכן קשה להתייחס אליה ברצינות.

 

על פני האדמה ניתן אמנם למצוא מים שיכולים אולי להחשב כ'מַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ' אך אילו מים יכולים לענות על התיאור 'הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ'? המים הללו לבטח אינם מי העננים, שבינם לביננו אין שום גוף שיכול להחשב כ'רקיע', ולכן הרב כהן נאלץ לחפשם במקום אחר. הטובים שבינינו לעולם לא יצליחו למצוא את מקום מחבואם של המים הללו אבל הטובים שבינינו אינם מחזירים בתשובה שללא כל מיצמוץ מסוגלים לאתר את המים העליונים בכוכבי שביט, בענקי הגז יופיטר, סטורן, נפטון ואוראנוס ובענן אורט. רוב הקרח בכוכבי הגז הענקיים, ירחיהם וענן אורט אמנם נוצר מגזים קפואים דוגמת מימן, הליום, מתאן, אמוניה, פחמן חד חמצני וקשה להניח שאלוהים מתח את הרקיע כדי שיפריד בין המים שמתחתיו לבין המתאן, האמוניה והגזים הקפואים שבשביטים, ענקי הגז וענן אורט אבל בהיעדר מאגר מים שמימיים קרוב יותר, הרב כהן נאלץ להסתפק במה שיש, אפילו אם מדובר במים שנמצאים במרחקים של לפחות 588 מיליון ק"מ (במקרה של יופיטר) ולפחות 7.4 מיליארד ק"מ (במקרה של  ענן אורט). אכן, רק מחזירים בתשובה יכולים להעלות על דעתם שהגבורה לימדה את משה רבנו שהמים העליונים שהופרדו מהמים התחתונים ביום השני לבריאה נמצאים עתה במרחק אותו אדם ממוצע יעבור בלא פחות מ-4.46 מיליון שנות הליכה - פי 9,000 מהזמן שיהיה עליו להשקיע לו היה רוצה ללכת רק עד הרקיע.

 

להשלמת אחיזת העיניים, הרב כהן מתעלם מכל שאר המקורות שדנים במרחק שבין הרקיע למים העליונים[סו] ובוחר להשקיע את התפעלותו רק בעיוות הביטוי 'המים העליונים יתרים על התחתונים':

 

 

ברור אפוא כיום, כי כל המים שעל פני כדור הארץ אינם אלא כטיפה מן הים ביחס לכמויות המים האדירות שבחלל. אכן התברר כי יש מים בחלל, וכי- המים העליונים יתירים על המים התחתונים... והם כגלידים... ותלויים במאמר.

 

 

את הרב כהן לעולם לא נתפוס במצגות אמת ובגילויים נאותים וגם פה הוא בחר בקפידה רק את הביטוי שהתאים לצרכיו והעלים מעיין את המשפט המלא שלדאבון ליבו אומר:

 

 

רבי שמעון בן פזי אמר: המים העליונים יתירין על התחתונים כשלשים כסוסטאות.[סז]

 

 

הכסוסטה היא מידת לח שכנראה זהה להין[סח]. בהין אחד ישנם תריסר לוגים והלוג, לשיטת החזון איש, מכיל 600 סנטימטרים מעוקבים. במילים אחרות, בכסוסטה אחת יש 7,200 סנטימטרים מעוקבים ובשלושים כסוסטאות 216,000 סנטימטרים מעורבים, היינו, 216 ליטרים או 144 בקבוקים של ליטר וחצי. הרב זמיר כהן שוב נתפס קלקלתו: בעודו מנסה לרמוז שחכמי ישראל ידעו מאז ומעולם על המים שנכלאו בכוכבים ובאסטרואידים, והבינו שכמות המים העליונים עולה בהרבה על כמות המים התחתונים, צף ועולה הביטוי 'כשלשים כסוסטאות' שמלמד שבכל כוכבי השביט, ענקי הגז והאסטרואידים יש רק 24 שישיות של בקבוקי מים יותר מאשר על פני כדור הארץ - כמות ממנה יכולים להתפעם רק רבנים שחייבים להאחז בכל קש שעשוי להצדיק את אמונתם.

הסילוף אינו נגמר כאן והרב כהן, בין אם במודע ובין אם לאו, מעוות לצרכיו גם את הלוגיקה האנושית. די באנלוגיה פשוטה כדי לחשוף את טעותו הלוגית של הרב כהן:
 

הרב טוען:

 

1.

אחד מחכמי ישראל פיצח רמז והבין שכמות המים העליונים עולה על כמות המים התחתונים.

2.

היום מסתבר שיש בחלל יותר מים משיש על כדור הארץ.

3.

חייבים להסיק מכך שחז"ל באמת ידעו כיצד לפצח רמזים ולחשוף את האמת.

 

אבל באותו אופן ניתן לטעון:

 

1.

הקוראת בקלפים טענה שיש יותר קופים מאשר קרנפים.

2.

ספירה מדוקדקת העלתה שבאמת יש יותר קופים מאשר קרנפים.

3.

ניתן ללמוד מכך שהקוראות בקלפים אכן מסוגלות לחשוף את האמת.

 

וכך להראות שבאמצעות הסילוף, העיוות ואחיזת העיניים באמת אין שום בעייה להוכיח את גדולתם של חז"ל.

 

הרב כהן מסיים את מאמרו במילים 'והרי לנו דוגמא נוספת ברשימה הארוכה של הנתונים המדעיים שבתורה, בהם הפרכה הפכה לראיה, והתמיהה - להתפעלות' ולי לא נותר אלא לסכם באותה הנימה: והרי לנו דוגמה נוספת ברשימה הארוכה של אחיזות העיניים בהן הטיעונים הפכו לעיוותים והמסקנה - לבדיחה.

 

 

הדת שנגררת אחרי ה'מודרנה'

 

קסמי ה'קידמה' ההלניסטית שבו את דמיונם וליבם של יהודי אלכסנדריה עוד לפני נפילתו של הבית השני והמלומדים שבהם לא היססו להתאים את הדת היהודית לתובנות של הפילוסופיה הנאו-אפלטונית ששלטה אז בכיפה[סט]. התנאים שנחשפו להגות היוונית לקראת סוף המאה השנייה לספירה אמנם לא התאמצו להתאים את תורתם לאמונות של שכניהם אבל רבים מהם לא היססו למהול בתוך המסורות היהודיות גם מעט דעות זרות. אלו היו יריות הפתיחה בפרויקט התאמת האמונה היהודית לידע ולתובנות של העולם ההלניסטי, המוסלמי, הנוצרי ומאוחר יותר גם המדעי והמחקרי. התובנות החדשות של חכמי האומות הפכו חלק מהאמיתות התורניות לפשטניות, ולעיתים אף לפרימיטיביות, ובתגובה הרבנים נאלצו להפיק פרשנויות חדשות ולהראות שהתורה האלוהית משתווה, ואף עולה, על תורתם של חכמי אומות העולם.

 

בתחילה, הפער בין הידע התורני לידע ה'מודרני' לא נראה מטריד במיוחד והרבנים לא התקשו להפוך את תובנות הגויים לנכס צאן ברזל של התורה האלוהית. רק עם הפריחה המחודשת של הפילוסופיה היוונית בתור הזהב של האסלאם המזרחי[ע] החל להתברר שהרבנים מחזיקים בדעות נושנות ואולי אף מגוחכות. המבוכה אילצה את רבנו סעדיה גאון[עא] לכתוב את הספר האפולוגטי[עב] הראשון של העולם הרבני, ספר 'הנבחר באמונות ודעות' בו הוא ניסה להוכיח שאין שום הבדל בין התובנות של הדת היהודית לתובנות הפילוסופיות ששירתו באותה עת את המלומדים הערבים ושחכמי ישראל הכירו מאז ומעולם את כל החידושים הפילוסופיים שבאותו הזמן נחשבו ל'מודרניים'[עג].

 

כמאה וחמישים שנה מאוחר יותר, ב-1085, אלפונסו השישי, המלך הנוצרי של קסטיליה ולאון, כבש את העיר המוסלמית טולדו וחשף בפני המערב את ספרי ההגות היוונית שפיארו את מדפי ספרייתה. תוך זמן קצר הספרים הללו, ובראש וראשונה כתביו של אריסטו, הפכו לאבן הפינה של ההגות ה'מודרנית' ונלמדו באוניברסיטאות החדשות שהחלו לצוץ ברחבי אירופה. התחייה האריסטוטלית של המאה השתים עשרה העיבה על הדת היהודית והרבנים, ובראשם הרמב"ם, נרתמו למאמץ הפרשני ופעלו לשוות לדתם חזות אריסטוטלית כשרה למהדרין. האמירות התורניות הנושנות פורשו מחדש ברוח כתביו של אריסטו והיהודים שוב שמחו לגלות שאין כמעט שום הבדל בין תורתם לבין התורה שבאותה עת נחשבה כשיא ה'מודרנה'. ההתפתחויות במדע האריסטוטלי, ובמדע המודרני שבא בעקבותיו, שיכללו חדשות לבקרים את תמונת עולמם של המשכילים וחייבו את הרבנים לעדכן בהתאם את גם הפרשנויות שלהם. בהמשך, הדת היהודית הוסיפה להשתנות בד בבד עם התפתחות המדע והמחקר ובכל דור ודור קמו רבנים שמצאו לנכון להתאים מחדש את תורת קודמיהם לתובנות המשתנות של תקופתם. הצורך בתחזוקה בלתי פוסקת של הדת המיט עלינו מבול של פרשנויות שונות, משונות וסותרות מהן הרבנים ותלמידי החכמים למדו לברור את המועילות ולהתעלם מהיותר מביכות.

 

כותבי הפרק הראשון של ספר בראשית לא ראו שום פסול ברקיע שמפריד בין מים עליונים למים תחתונים ולכן הם לא היססו לייחס לאלוהים את בריאתו ולהניח שמצוותו 'יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם' גרמה להיווצרותו של רקיע קשיח, כחול ויפה בתוך המים הראשוניים שהציפו את כל היקום. בעת כתיבתו של התיאור המקראי גם ה'מדע המודרני' הכיר בקיומו של הרקיע הקשיח ואיש לא חשב שהתיאור המקראי הוא מיושן או פרימיטיבי. הידע האנושי, עם זאת, המשיך להתפתח ועד מהרה הסתבר שקוסמולוגית שלושת הקומות[עד] של העולם העתיק, בה דגלו גם בעלי המקראות והתנאים המוקדמים, חייבת לפנות את מקומה לקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של אריסטו והתוכן תלמי[עה]. התיאור המקראי הפך למיושן ומביך והרבנים נדרשו למצוא דרך לגשר על הפער בין התורה האלוהית שבידם לתורה המדעית שבאותה עת שירתה את מלומדי תקופתם. ברור מאליו שהם מיהרו לגלות שהרקיע הקשיח שלהם זהה בכל לתופעה שמימית כלשהי שמשרתת את תורה הגיאוצנטרית של הפילוסופים: אחדים חשבו שהרקיע הוא כדור האתר בו משובץ הירח, אחרים הניחו שמדובר בכדור הבדולח הרחוק ביותר, במכלול כדורי הבדולח שמקיפים את הארץ המרכזית, בארץ עצמה, באויר היסודי שליד גלגל הלבנה, במקום בו מתהווים העננים וכדומה (רבי יצחק אברבנאל, במקור מספר 19, מונה, ביסודיות הראויה, את כל הסבריהם של קודמיו ובעזרתו המעוניינים יכולים לצלול בעצמם לעומק הסוגייה).

 

על פניהן, התורות האלוהיות שניתנו למשה, הן בכתב והן בעל פה, אינן מזכירות כלל את התורה הגיאוצנטרית[עו] שהחל מהמאה השתים עשרה הפכה לנורמה מחייבת של ה'מודרנה'. עם זאת, הכלים שהרבנים פיתחו לעצמם אפשרו להם להתעלם מהמחדל, לקרוא את התורה האלוהית מבעד למשקפיים אריסטוטליות ולמצוא בה את ה'אמיתות' ה'מודרניות' ביותר. גם במקרה זה המודרנה השכיחה את האמת האלוהית, כפתה על הרבנים ליישר קו עם ההיגיון הפילוסופי[עז] ואפשרה למאמינים גם לשמור על המסורת העתיקה וגם להרגיש חלק מה'קידמה' וה'מודרנה' של ימי הביניים. 

 

במאה השבע עשרה,  הפרדיגמה המדעית השתנתה שוב ולמלומדים הסתבר שה'רקיע' הוא לא יותר מאשר אשלייה אופטית ושבינינו לבין גרמי השמיים אין שום גוף מוצק אלא רק אויר וחלל ריק. הפרשנים שעדיין העזו להתעסק עם תפוח האדמה הלוהט נאלצו לשנות שוב את פרשנויותיהם, להתעלם מדברי קודמיהם ולטעון שהרקיע התנכי אינו אלא האטמוספירה של כדור הארץ ושהמים העליונים אותם הוא מפריד מהמים התחתונים הם מי העננים (ראה מקור 40) או לחליפין, המים שכלואים בכוכבי שביט ובאסטרואידים (ראו מקור 44). הקידמה כפתה על הפרשנים להדחיק את ה'אמיתות' האריסטוטליות, שבשעתן הדחיקו את ה'אמיתות' המסורתיות, ולהתמודד פנים מול פנים עם תובנות המדע המודרני. הדיוט אולי יתלוש את שערותיו כשיסתבר לו שעליו לפשר בין תיאורים מיתולוגיים מהאלף הראשון לפני הספירה לבין ממצאי המדע העכשווי אבל האתגר לעולם לא ירתיע רבנים שכבר סיגלו את רזי הפרשנות האקרובטית ולמדו לזרות חול בעיני התמימים ולשכנעם שהדת הנצחית ידעה תמיד את כל מה שהמדענים הצליחו לחשוף רק לאחרונה.   

 

 

כשלי הפרשנויות

 

רבני כל הדורות התמקדו בנסיונות לנחש אלו תובנות 'מודרניות' מסוגלות להסביר מונחים מקראיים שכבר מזמן איבדו כל קשר עם המציאות אבל בכך הם נאלצו לפתוח מספר רב של תיבות פנדורה שכן כל פרשנות חדשה חייבה את הרבנים להסביר בצורה מתקבלת על הדעת את השימושים הנוספים של המונח התנכי מבלי לסתור את אמיתותיה של התורה ה'מודרנית' - משימה על אנושית שאף רב לא הצליח אי פעם לעמוד בה.[עח]

 

הרבנים ניסו לעשות את הבלתי אפשרי – גם להתאים את דברי האל לתורה האריסטוטלית וגם להראות שההגדרות החדשות אינן מערערות את פשט הכתובים. הם נכשלו כשלון חרוץ אבל גם הצלחה הייתה נחשבת להם לכישלון שכן התורה האריסטוטלית החזירה בינתיים את נשמתה לבוראה ולקחה עימה את כל התובנות ה'מודרניות' של ימי הביניים עליהן חכמי ישראל ביססו את פרשנותם לתורה האלוהית. עתה לא נותר לרבנים אלא להתחיל מההתחלה ולנסות לנחש אלו מושגים מדעיים של המאה העשרים ואחת יכולים להסביר את המונחים הפשטניים של אמצע האלף הראשון לפני הספירה ואיזו תורה מודרנית מסוגלת להעניק הגינות כלשהי לתובנות שאף רב לא באמת הצליח לאשש באלפיים השנים האחרונות.

מחול השדים חושף את ערוותו של מיתוס התורה שבעל פה: אם האל השתמש במושג 'רקיע' חזקה עליו שהוא לא רק הסביר למשה את משמעותו הריאלית של המונח אלא גם שתל בתורה הכתובה את הרמזים שיאפשרו לרבנים לחלץ ממנה את האמת המוחלטת
[עט]. התורה האלוהית נמסרה בעל פה מהגבורה למשה ובהמשך מרב לתלמיד, רב לתלמיד, עד שהיא הגיעה לרבי יהושע, רבי חנינא, רב, רב אחא, רבי יוחנן, ריש לקיש, רבי פנחס, רבי יעקב בר רבי אבין ושאר הגדולים שקבעו שהרקיע הוא גוף קשיח, דמוי טס, כנראה ברוחב שתי אצבעות שקרש, גלד, חוזק, נמתח או לוחך בתוך המים כך שיוכל להפריד בין המים שמתחתיו למים שנמצאים באותו מרחק מעליו. זאת האמת האלוהית ויש לפסול על הסף את כל הנסיונות לשנותה או לסלפה ולנדות מכלל ישראל את כל הכופרים שהתעלמו מהפרשנות של חז"ל ובחרו לפרש את תורת הנצח בהתאם לדרישות ה'מודרנה' המשתנה. רבני ימי הביניים שזנחו את הפרשנויות של חז"ל ואימצו במקומן את תובנות ה'מודרנה' האריסטוטלית לא רק הביעו אי-אמון במיתוס התושב"ע אלא גם הוכיחו לנו שהמיתוס הזה, כאותו הכושי שעשה את שלו, מיצה את יעודו ועתה הוא יכול כבר ללכת. הסיפור על תורה שניתנה למשה בעל פה תמיד יתקבל בברכה כשהוא תומך ביומרות הרבניות אבל אף רב לא יהסס להתעלם ממנו כשמתברר שלדעות הנושנות שעברו בשרשרת המסירה כבר אין שום משמעות בעולם הריאלי וכל מי שאינו רוצה לעשות מעצמו צחוק חייב להתעלם מהן ולדבוק בתובנותיו המתקדמות של העולם ה'מודרני'.  

 

 

על מה אנחנו מבזבזים את כספנו

 

הפרשנות המשתנה לפסוק 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם' חושפת לא רק את אזלת ידם של הפרשנים אלא גם את מגרעותיה של ההשכלה התורנית. כדי להבין את הפרשנויות הנושנות על תלמידי הישיבות להתמודד עם עברית שכבר בזמנה הייתה משובשת וסתומה, שטף של קיצורים וראשי תיבות, מושגים אריסטוטליים קשים להבנה ולעיכול, תובנות פילוסופיות ו'מדעיות' שנעלמו זה מכבר בחביונות ההיסטוריה ורמזים לכתביהם של רבנים אחרים, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות, שגם אותם יש לפצח בדרך להבנת דברי הפרשן. המתמידים שמצליחים לעבור את מסלול המכשולים מגלים בסוף הדרך שהשקעתם העצומה הניבה לא יותר מאשר מידע ותובנות שגויים וחסרי ערך שרק יקשו עליהם להתמודד עם אתגרי העולם הריאלי[פ]. כמו כסף מזוייף שמבריח מהשוק את הכסף הטוב[פא], הידע התורני מרחיק, מאיין ומשכיח את כל הידע המשמעותי ומותיר את תלמידי הישיבה עם תובנות טפלות שרק יזיקו לכל מי שמשקיע בהם את מעייניו.

הרבנים אינם יכולים שלא להתמוגג מנחת. במקום להעסיק את עצמם ברכישת ידע מסוכן שעלול לעורר תהיות, ספקות ומחשבות חתרניות, תלמידיהם משקיעים את זמנם בלימוד פרשנויות אוויליות ומוטעות, דוגמת זו של המלבי"ם (מקור 38), יקיר הישיבות הליטאיות, שרק לעיתים רחוקות הסתפק בפירוש קצר במקומות בהם פירוש ארוך ומפותל שירת את אותה המטרה. תלמיד ישיבה שמתעמק בדברי המלבי"ם וחבריו הוא תלמיד חכם עייף ומותש שאינו מסוגל לעכל ולהבין תכנים מדעיים ומחקריים שעלולים לפקוח את עיניו ולפגום באמונתו. תן לתלמיד ישיבה להתעמת עם קטע דוגמת:

 

 

גם למעלה ממקום הסגריר הגם שהאויר שם דק מאד עד שלא יוכלו האדים להנשא על כנפיו ולא יוכל שום בע"ח לשאוף שם רוח חיים עד שלכן נקרא בשם שמים כי אינו ראוי עוד למשכן בני אדם ולגבולם, בכ"ז גם שם אין ריקות נמצא כי גם שם ימצא ערוב היסודות כמו שנתברר מחזיונות שונות שנחזה שמה כוכבי אש פורחים ומאורי אור ואבני אלגביש מעופפים, והגם שנלאה כח החקירה לדעת בברור ענין האויר הדק ההוא, הנה חז"ל שצפו ברוה"ק במקומות שאין יד הנסיון והחקירה מגעת. העידו לנו שגם שם נמצא חלקי מים דקים מאד כפי דקות האויר שם, שהאויר שלנו מורכב משני מיני אוירים פשוטים, וכן המים הם מורכבים משני מיני אוירים, שהאחד מהם יש בו כח אש גדול מתלהב מאד כנודע בכימיאה, ושם הם קרובים לפשיטותיהם, ובחפץ ה' ירדו גם משם גשמי ברכה וירדו אל העננים התחתונים להריק עליהם ברכה. ...

 

 

ומובטח לך שהוא יגלה את רוחב ידיעותיהם והבנתם של חכמי ישראל ומחשבותיו ימאנו לסור ימינה או שמאלה מתורתם העמוקה מיני ים, אותה ההדיוטות, ובכללם גם גדולי המדענים והחוקרים, לעולם לא יצליחו להבין. התקף את תלמידיך בפרשנויות ימי ביניימיות ועד מהרה תגלה שהצלחת לנטרל את שרידי מחשבותיהם העצמאיות ולהפוך אותם למשנני טקסטים שאיש מהם אינו מסוגל להבין. החינוך התורני שולל מקורבנותיו כל ידע מועיל ובעל משמעות ומרחיק אותם מכל חשיבה ביקורתית, מחדשת או יוצרת. במקום לפתח את יכולותיהם ולספק להם כלים שיאפשרו להם להתמודד עם אתגרי העולם האמיתי, החינוך החרדי גורר אותם להתעמקות חסרת תכלית בתכנים חסרי משמעות דוגמת תורת ד' היסודות, מהלכם של הגלגלים האריסטוטליים וטיבו של הרקיע שנשתל בתוך המים ביום השני לבריאה. התוצאה היא ציבור הולך וגדל של בוגרי ישיבות חסרי כישורי חיים שפרנסתם תלויה ברצונם הטוב של המנהיגים ששלחו אותם לרכוש בורות במוסדות שהוקמו במטרה לדכא כל מחשבה לא-רבנית ולמנוע גישה לכל ידע שעלול לחשוף את מבושיה של הדת היהודית.

את מערכות הפצת הבורות, הנבערות והקיצוניות שמבטיחה את הישרדותם של מנהיגים בורים, נבערים וקיצוניים אנחנו מממנים מכספנו ואין לנו לשלוח אצבע מאשימה אלא כלפי עצמנו. אנחנו מרשים להנהגה הרבנית להעמיס הבלים חסרי משמעות על תמימים חסרי ישע ומגיע לנו את כל מה שהעתיד עוד עלול להמיט עלינו.

 

 



[א]             

חזקה על תורות פיזיקליות שכבר משרתות את האנושות במשך שנים רבות שתמשכנה לשמש אותנו עד קץ כל הדורות. לשם דוגמה, תורת המכניקה הקלסית עוסקת בתנועת עצמים מקרוסקופיים (לא תת-אטומיים), שנעים במהירויות נמוכות יחסית למהירויות האור באזורים בהם אין השפעה חריגה של כוח הכבידה. כל העצמים הנראים לעיין על פני כדור הארץ נעים על פי תכתיביה של תורה זאת. את משוואות המכניקה הקלאסית פיתח איזיק ניוטון במחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה וכיוון שהן עדיין לא הופרכו, תורת המכניקה הקלסית ממשיכה לנבא בדיוק רב את השפעתם של הכוחות השונים על תנועתם של גופים ארציים ושמימיים. בתחילת המאה העשרים, אלברט איינשטיין עדכן את המכאניקה הקלסית לשני משתנים שניוטון הזניח: ב-1905, בתורת היחסות הפרטית, הוא התאים את נוסחאות התנועה למהירויות גבוהות וב-1915, בתורת היחסות הכללית, הוא שב והתאים אותן להשפעת כוח הכבידה. ברוב המקרים לתופעות הללו השפעה זניחה לחלוטין על תוצאות החישוב והם הופכים למשמעותיים רק כאשר מהירותו של הגוף מתקרבת למהירות האור או כאשר מופעלים עליו כוחות כבידה גבוהים במיוחד. תורות היחסות של איינשטיין אינן סותרות את תורת המכאניקה הקלסית ובמהירויות נמוכות (יחסית למהירות האור) וכוחות כבידה לא-קיצוניים הנוסחאות של ניוטון הן עדיין תקפות, שימושיות ויציבות. ייתכן שבבא היום יסתבר שאפילו הנוסחאות של איינשטיין אינן מסוגלות להסביר את התנועה בשברירי השנייה הראשונים לאחר המפץ הגדול או שיש להתאימן לערכים קיצוניים של משתנים נוספים, למשל טמפרטורות גבוהות, אבל הן כבר לעולם לא תיזרקנה לפח האשפה הגדול של ההיסטוריה ולא תוחלפנה על ידי נוסחאות שסותרות אותן. המדע רק הולך ומתייצב והסיכוי שמישהו יצליח להפריך חוקי טבע שעד כה שרדו את כל הניסויים המדעיים, והוכיחו את אמינותם באינספור ישומים טכנולוגיים והנדסיים, הוא לכל היותר אפסי.

[ב]             

מגידים, אליהו הנביא, מלאכים, שרים גדולים, בנות קול או פתקים שנפלו משמיים.

[ג]              

חכמי ישראל הכירו שני סוגים של הלכות: הלכות שהגיעו בשרשרת המסירה של התורה שבעל פה, להן קוראים 'גמרא' או 'קבלה', והלכות שהוסקו על ידי החכמים באמצעות פיצוח הרזים שהוצפנו בתורה, להן קוראים 'סברא'. 

[ד]              

בראשית א:ו

[ה]             

ראו הערך 'תלמוד ירושלמי' בויקיפדיה

[ו]              

ראו הערך 'בראשית רבה' בויקיפדיה

[ז]              

ראו המאמר 'הרקיע הקשיח של הרבנים'

[ח]             

ראו הערך 'פרקי דרבי אליעזר' בויקיפדיה

[ט]             

ראו הערך 'רש"י' בויקיפדיה

[י]              

ראו הערך 'רשב"ם' בויקיפדיה

[יא]            

פירושו של הרשב"ם עולה בקנה אחד עם הפירוש שלי, אותו פירטתי במאמר 'איך בדיוק נברא העולם על פי המסופר בספר בראשית'

[יב]            

ראו הערך אבן עזרא בויקיפדיה

[יג]             

ראו הערך 'יוסף בכור שור' בויקיפדיה

[יד]             

ראו הערך 'רמב"ם' בויקיפדיה

[טו]            

ראו הערך 'רד"ק' בויקיפדיה

[טז]            

ראו הערך 'רמב"ן' בויקיפדיה

[יז]             

ראו הערך 'ילקוט שמעוני' בויקיפדיה

[יח]            

ראו הערך 'חזקיה בן מנוח' בויקיפדיה

[יט]            

ראו הערך 'רבי יעקב בן אשר' בויקיפדיה

[כ]              

לא נמצאה התייחסות בויקיפדיה. ראו הפנייה לספרו.

[כא]            

ראו הערך 'רלב"ג' בויקיפדיה

[כב]            

ראו הערך 'מאיר אבן אלדבי' בויקיפדיה

[כג]             

ראו הערך 'שמעון בן צמח דוראן' בויקיפדיה

[כד]            

ראו הערך 'אליהו מזרחי' בויקיפדיה

[כה]            

ראו הערך 'יצחק אברבנאל' בויקיפדיה

[כו]             

ראו הערך 'יצחק קארו' בויקיפדיה

[כז]             

ראו הערך 'אליעזר אשכנזי' בויקיפדיה

[כח]            

ראו הערך 'ספורנו' בויקיפדיה

[כט]            

ראו הערך 'עובדיה מברטנורא' בויקיפדיה

[ל]              

ראו הערך 'משה אלשיך' בויקיפדיה

[לא]            

ראו הערך 'המהר"ל מפראג' בויקיפדיה

[לב]            

ראו הערך 'רמ"א' בויקיפדיה

[לג]             

ראו הערך 'שלמה אפרים מלונטשיץ' בויקיפדיה

[לד]            

ראו הערך 'שמואל אליעזר הלוי איידלס' בויקיפדיה

[לה]            

ראו הערך 'ידידיה שלמה רפאל נורצי' בויקיפדיה

[לו]             

ראו הערך 'שבתי בס' בויקיפדיה

[לז]             

ראו הערך 'יהונתן אייבשיץ' בויקיפדיה

[לח]            

ראו הערך 'חיים בן עטר בויקיפדיה

[לט]            

ראן הערך דוד פארדו בויקיפדיה

[מ]             

ראו הערך 'הגאון מווילנה' בויקיפדיה

[מא]            

ראו הערך 'פנחס אליהו הורביץ' בויקיפדיה

[מב]            

ראו הערך 'יעקב לורברבוים' בויקפדיה

[מג]            

ראו הערך 'שד"ל' בויקיפדיה

[מד]            

ראו הערך 'מלבי"ם' בויקיפדיה

[מה]            

ראו הערך 'נפתלי צבי יהודה ברלין' בויקיפדיה

[מו]            

ראו הערך 'דוד צבי הופמן' בויקיפדיה

[מז]            

ראו הערך 'ברוך הלוי אפשטיין בויקיפדיה'

[מח]            

ראו הערך 'יוסף פצנובסקי' בויקיפדיה

[מט]            

ראו הערך 'מרדכי ברויאר בויקיפדיה

[נ]              

ראו הערך 'זמיר כהן' בויקיפדיה

[נא]            

בראשית א:יד

[נב]            

בראשית א:כ

[נג]             

יחזקאל א:כב

[נד]             

בראשית א:ח

[נה]            

שופטים ה:כ. מהפסוק משתמע שבשמים/רקיע נמצאים מסילות הכוכבים.

[נו]             

שמואל ב' כב:י. מפסוק זה ניתן להבין שהשמים הם עצם גבוה שניתן להטותו.

[נז]             

ישעיה יד:יב. הילל בן שחר נפל מהרקיע לכן הרקיע חייב להיות עצם גבוה ולא אויר שרובץ על הקרקע.

[נח]            

עמוס ט:ב. לשמים צריך לעלות ולכם הם אינם שקולים לאטמוספירה שמתחילה בגובה הקרקע.

[נט]            

ישעיה נה:ט. מחשבותיו של האל רחוקות מאד ממחשבותיהם של בני האדם ובהתאמה השמיים חייבים להימצא רחוק מאד מהארץ.

[ס]             

בראשית כח:יב. אל השמים ניתן להגיע רק באמצעות סולם ולכן הם אינם נחים על פני הארץ.

[סא]            

ישעיה יד:יג. הרשע החצוף רצה לעלות לשמים ולשבת מעל לכוכבים ושוב אנו עדים לכך שהשמים אינם יכולים להיות אויר האטמוספירה.

[סב]            

והדעת הרביעי הוא שלא נאמר רקיע אלא על האוויר, שהוא נחלק לשלושה חלקים כמו שנתבאר בספר האותות: האחד, הוא העליון בהם, הסמוך ליסוד האש, מקבל חומו מאד עד שישימהו חם ויבש. ולא יתיילדו בו מפני זה עננים ומטר, כי אין שם קור מקבץ. ושם יתיילדו הכוכבים בעלי הזנבות. והחלק השני הוא האמצעי, ואינו כל כך חם כראשון, ולכן יתיילדו בו העננים והמטר, כי הוא לח מפני ריחוקו מהתנועה, והאדים בעלותם שמה יתקררו יתהפכו מים. והחלק השלישי הוא התחתון מהאוויר, הקרוב אלינו. והוא חם, להתהפכות ניצוץ השמש המכה ביסוד הארץ, אשר מזה הצד הוא ספיריי. והחלק הזה האחרון מהאוויר - יאמר הדעת הזה - שקרא הכתוב רקיע. והיה מבדיל בין מים למים, רוצה לומר בין המים היסודיים התחתונים שהם מים בפועל, ובין המים אשר בכוח, שהם בחלק האמצעי שבאוויר שיתיילד בו המטר, ולכן קראו גם כן מים. ואמרו בעלי הדעת הזה, שאלו הם המים שזכרו חכמינו זכרונם לברכה (בראשית רבה ד, ד) שהיו תלוים במאמר, ופירותיהם - הגשמים. הנה אם כן המים התחתונים הם המים היסודיים שהם בפועל. והרקיע הוא החלק התחתון מהאוויר הקרוב אלינו. והמים אשר עליו הוא החלק האמצעי שבאוויר, שהוא מים בכוח מפני ששם יתיילדו מי המטר.

[סג]            

רבי יצחק אברבנאל מפריך במספר דרכים את הסברה שהרקיע הוא האויר שסביב כדור הארץ, למשל:

וזה היה דעת המורה, ואחריהם בפיהם ירצו סלה: אבן תבון, ואבן כספי, ואבן לטיף, ונרבוני, ואלבלג, ואחרים מלבד אלה, קיימו וקבלו הדעת הזה עליהם ועל זרעם אמונה קיימת. לא כן אנכי עמדי, שהדעת הזה בעיני הוא שוא ודבר כזב. ואעידה לי עדים נאמנים מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים וממאמרי חכמינו זכרונם לברכה, לפי שיד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו. אם העד השני, שהמאורות הם ברקיע השמים ושם נתנו, לא בחלק האוויר הקרוב אלינו. וכבר חשב הראב"ע להינצל מהספק הזה, באמרו שייחס הכתוב המאורות לרקיע השמים, לפי שבו ייראו. אבל זה באמת זיוף והטעאה, לפי שהכתוב אומר בביאור: "יהי מאורות ברקיע השמים" (לקמן א, יד); "ויתן אותם אלהים ברקיע השמים" (לקמן א, יז), והוא המורה שהם נתונים בו, לא שיראו באמצעותו. כי הנה האמצעי, עם היותו המוביל הקרוב לחוש, אינו נושא המוחש כי אם הדבר הנראה. אף כי בכל חלקי האוויר שבין השמים והארץ נראים המאורות, ולמה יוחסו אם כן לרקיע שהוא חלק התחתון בלבד.

[סד]
ראו הערך 'אטמוספירה של כדור הארץ' בויקיפדיה

[סה]            

התלמוד מספר:


'תא שמע דאמר רבן יוחנן בן זכאי: מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר 'אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן'? יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו. כמה שנותיו של אדם? שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה שנאמר 'יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה'. מן הארץ עד לרקיע - מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע - מהלך חמש מאות שנה, ובין כל רקיע לרקיע - מהלך חמש מאות שנה וכן בין כל רקיע ורקיע. "אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרַד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר"'. (פסחים צד:א)

[סו]            

למשל:

 

'בן זומא אמר לו: צופה הייתי בין מים העליונים למים התחתונים ואין בין זה לזה אלא שלש אצבעות בלבד' (חגיגה טו:א, בראשית רבה ב:ד, ילקוט שמעוני פרק א רמז ד)

 

'בן זומא אמר לו מסתכל הייתי במעשה בראשית ואין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא פותח טפח' (ירושלמי, חגיגה ט:א)


'כעוביה של ארץ כך עוביה של רקיע שנאמר ... אמר רב אחא בשם רבי חנינא: כטס הזה. רבי יהושע בר ר' נחמיה אמר: כשתים ושלש אצבעות. רבי שמעון בן פזי אמר: המים העליונים יתירין על התחתונים כשלשים כסוסטאות. רבנן אמרין: מחצה על מחצה. (בראשית רבה ד:ה)

[סז]            

בראשית רבה ד:ה

[סח]            

ראו הפירוש לבראשית רבה ד:ה ב'מדרש רבה המבואר' בהוצאת 'מכון המדרש המבואר'

[סט]            

ראו הערך 'פילון האלכסנדרוני' בויקיפדיה

[ע]             

ראו הערך 'תור הזהב של האסלאם' בויקיפדיה

[עא]            

ראו הערך 'סעדיה גאון' בויקיפדיה

[עב]            

ראו הערך 'אפולוגטיקה' בויקיפדיה

[עג]            

בניסיון להתאים את עצמו לנורמות של התקופה, האל של רבנו סעדיה גאון השיל מעליו את צלמו ודמותו והפך לאל הטרנסצנדנטלי, חסר הגוף והצורה, של האופוזיציה הקראית ומקצת מלומדי בגדד. ראו המאמר 'האל של רבי סעדיה'. 

[עד]            

ראו המאמר 'ראית העולם המסורתית'

[עה]            

ראו המאמר 'מאפייני הקוסמולוגיה האריסטוטלית'. הפרקים הרלוונטיים במאמר 'ההשפעה האריסטוטלית' והערך 'המודל הגיאוצנטרי' בויקיפדיה

[עו]            

לקראת סוף תקופת התנאים, בימיו של רבי יהודה הנשיא, הפילוסופיה היוונית אמנם פרצה את החומות שהרבנים הציבו בפניה והחלה לחלחל גם אל תוך העולם הרבני אבל השפעתה הייתה עדיין שולית ביותר. ראו המאמר 'תפארת יוון באהלי שם'.

[עז]            

תגובת הנגד לא בוששה לבא והמחאה האנטי-פילוסופית הולידה תורה יהודית חדשה - תורת הקבלה שהחליפה את ההיגיון במיסטיקה והשיבה את המאמינים לחיקן של האמונות הטפלות שמזינות את העולם הרבני עד עצם ימינו אנו.

[עח]            

למשל, אם המונח 'רקיע' בפסוק 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם' הובן בשלב מסויים כגלגל הלבנה אזי אותו גלגל הלבנה היה צריך להסביר גם את הביטוי 'יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם'[עח]. על פי התורה האריסטוטלית בגלגל הלבנה שובץ רק הגרם השמימי שנקרא 'לבנה' בעוד ששאר גרמי השמים שובצו בגלגלים האחרים. כיוון שכך, לביטוי 'יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם' אין שום משמעות אם רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם הוא רק אחד הגלגלים ולא כולם. מצד שני, השוואת ה'רקיע' התנכי לכל שמונת הגלגלים האריסטוטליים גם יחד, בהם אמורים להיות משובצים כל גרמי השמיים, אמנם מעניקה משמעות 'מדעית' לביטוי 'יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם' אבל זאת השוואת סרק כי בעולם העל-ירחי ניתן למצוא רק את יסוד האתר ואין בו כל זכר לארבעת היסודות הארציים שחלקם לפחות אמור להרכיב את ה'מים העליונים'.

[עט]            

על הרמזים שנשתלו בתורה שבכתב אמר בג בג הזקן: 'הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ' (משנה, אבות, ה:כב) והמיתוס הרבני קובע שהאל עצמו השתמש בתורה כתרשים לבריאת העולם: 'התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא. בנוהג שבעולם - מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם.' (בראשית רבה א:א). התורה, אם כן, אמורה לשקף במדוייק את העולם הריאלי ותלמיד חכם מיומן שהופך בה והופך בה חייב להבין בעצמו את נפלאות הבריאה. ראו המאמר 'התורה כמקור לכל הידע האנושי'.

[פ]              

ראו לדוגמה את המאמר "פוסטים בקומפיין '#תובעים_ליבה' בפייסבוק"

[פא]            

אנשים שנתקלים במטבעות מזוייפות נוטים לאגור את המטבעות הטובים ולשלם בכסף המזוייף וחסר הערך.

נקרא 1254 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

5 תגובות

  • קישור לתגובה שני, 19 יוני 2017 16:11 הוסף ע״י הודעת מערכת

    הודעת מערכת: המאמר 'האמת אינה זקוקה לתחזוקה' תומצת ונערך מחדש.

  • קישור לתגובה חמישי, 19 מאי 2016 18:29 הוסף ע״י יהודי יקר

    בקשר להבליו של הרב זמיר כהן, ברצוני לציין עוד מספר נקודות.

    ראשית, בניגוד למודל ה"סנדוויץ'" המקראי, תיאור מודרני של היקום בהתייחסות לממדי המרחב, יתייחס אליו כמרחב תלת מימדי שבתוכו פזורים בדלילות אטומים וחלקיקים אחרים, שלעיתים מקובצים בשמשות, פלנטות, וכו'.

    כדור הארץ אינו החלק התחתון של היקום. חלקו האמצעי אינו האטמופירה שבה כביכול תלויים הכוכבים ("וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ"), ובחלקו העליון לא נמצאים השביטים.

    בכלל, מים יחסית נדירים ביקום. אם כבר, היה אפשר לדבר על שמיים שמבדילים בין מימן או הליום.

    כמו בכל פעם אני נדהם מחדש מחוצפתו של זמיר כהן. גם אם פירושו לפסוק היה נכון (והוא לא!), בכל מקרה פירושו הוא אחד מאינספור פירושים סותרים לחלוטין, ומהווה פרשנות מאוד "יצירתית" של המשמעות.
    אפילו לטעון שלזה התכוון המקרא, זה קצת מופרך. אבל לצהול "הנה התנ"ך גילה את מה שהמדע גילה רק כעת, ומימילא מוכח מקורה האלוהי של התורה", זה חוצפה ועזות מצח.

  • קישור לתגובה שלישי, 17 מאי 2016 07:31 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    כותרת נפלאה.
    היא מציגה, בין השאר שבשום מקרה אין לנו דרך להיות בטוחים שהאמת בידינו (היא יכולה להיות בידינו אבל אין לנו דרך לדעת זאת).
    לכן – ידיעתנו את האמת זקוקה לתחזוקה בכל מקרה.
    זה נכון גם לגבי המדע אלא שהוא – בניגוד לדת – מכיר בכך.
    עם זאת, יש להדגיש את העובדה שדווקא התנגדות הדת לשינויים ונכונות מתחזקיה לשנות רק במקרים מסוימים ורק כשכלו כל הקיצין היא דווקא חיסרון של הדת.
    המקרים שבהם האמונה הדתית מתוחזקת כדי לתאום את הידע המדעי הם דווקא היוצאים (הטובים) מן הכלל שמדגישים את הבעיתיות של הכלל.

  • קישור לתגובה שני, 16 מאי 2016 19:02 הוסף ע״י עדי אביר

    רז,

    ממש תודה רבה. אני אכן ממשיך את הפרוייקט שהתחלתי כבר לפני כמעט שש שנים ובאתר תמצא עוד לא מעט מאמרים דומים.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 16 מאי 2016 17:32 הוסף ע״י רז

    מרתק! עבודה מדהימה! תמשיך כך :)

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים