Skip to content

1VSDAT

Open menu
ראשון, 09 יוני 2013 22:27

האם קיימת אמת מוחלטת

דרג מאמר זה
(5 מדרגים)
 
רוב בני האדם חושבים שרק הם מכירים את האמת האחת, היחידה, השלמה, הבלעדית והמוחלטת וכל מי שאינו חושב כמוהם בהכרח מחזיק בטעויות, שקרים והבלים. נאמני הדת חושבים שבעל כל האמיתות הפקיד את האמת האבסולוטית רק בידיהם בעוד שחסידי המדע יודעים בוודאות שרק ממצאים אמפיריים שנלקחו מהטבע עצמו יכולים לספק לנו אמיתות מוחלטות, אובייקטיביות ולא אינטרסנטיות. אלו גם אלו טועים. אמיתות אבסולוטיות ניתן לאמת רק באמצעות אמות מידה אבסולוטיות אבל אין בעולם שום קנה מידה אבסולוטי שאינו תלוי במוסכמות או תחושות סובייקטיביות. את האמירות שלנו, אם כך, אנחנו חייבים לסמוך רק על הנחות יסוד, גלויות או סמויות, אותן לעולם לא נצליח להוכיח. הדת והמדע נשענים על הנחות יסוד שונות ולכן לא ניתן לקבוע אילו אמירות הן יותר 'נכונות' או 'אמיתיות'. עם זאת, כשאנו בוחנים את הנחות היסוד הללו אנו רואים שקיימים הבדלים מהותיים בין הנחות היסוד של המדע לאלו של הדת וההבדלים הללו מאפשרים לנו לקבוע שהמדע נשען על בסיס הרבה יותר סביר ויציב מאשר הדת וממילא אמירותיו הן הרבה יותר אמינות מהאמירות של אנשי הדת.
 
 
 
מוסכמות ואמיתות סובייקטיביות
 
מכל סוגי האמירות שבני האדם מסוגלים להוציא מפיהם רק שני סוגים יכולים להיות נכונים בצורה וודאית ומוחלטת: אמירות שמסתמכות על מוסכמות ואמירות שמתארות את התחושות הסובייקטיביות של אומרם:
 
אמירות שמסתמכות על מוסכמות
 
המושג 'מוסכמה' מציין עובדה שאינה נתונה במחלוקת, לרוב הגדרה או קביעה שמשמשת מספר רב של אנשים. אנשים שמאמצים את המוסכמות הללו יראו בהן אמיתות מוחלטות, שאינן דורשות שום הוכחה נוספת, למרות שמדובר בהחלטות שרירותיות לחלוטין שאינן נשענות על שום הכרח מהותי. הקביעה שהיום הוא התשיעי ליוני 2013 היא נכונה מעצם הגדרתה אבל אם כולנו נסכים לזנוח את לוח השנה שלנו ולאמץ במקומו לוח חדש, כפי שקרה כשהאפיפיור גרגוריוס ה-13 קבע שלמחרת הרביעי באוקטובר 1582 יחול החמש עשרה באוקטובר של אותה השנה, התאריכים החדשים יהפכו לנכונים מעצם הגדרתם ושיטת התיארוך הקודמת תהפוך לחסרת כל משמעות[א].
 
הגדרות שמשרתות את כולם הן מוסכמות שאיש אינו טורח להוכיח. לכן, כשאני מצביע על ההר הסמוך ואומר לבן שיחי - 'זהו הר' איני חייב להוכיח דבר. שנינו מקבלים את ההגדרה של המושג 'הר' ואם נתעלם מתעתועים אופטיים שגורמים לנו לראות צל הרים כהרים הרי שהאמירה 'זהו הר' היא נכונה מעצם הגדרתה ולכן גם אמת וודאית ומוחלטת.
 
אמירות שמסתמכות על תחושות סובייקטיביות
 
כשמדובר בתחושות ובחוויות האישיות שלי אני מסוגל, אם ארצה, לקבוע בוודאות מוחלטת מהי האמת וכתוצאה מכך גם מה אינו אמיתי. כשאני אומר לעצמי 'בחדר נמצאים שלושה אנשים' אני קובע עובדה שמבחינתי היא אמת וודאית ומוחלטת. אם, לעומת זאת, מנקר בתוכי ספק כלשהו באשר למספר האנשים הנמצאים בחדר אני יכול לדייק ולומר 'אני חושב שבחדר נמצאים שלושה אנשים' וגם זאת תהיה אמירה וודאית ומוחלטת שהרי כך אני באמת ובתמים חושב.
 
עורך דין ממולח יכול לגרום לי לחזור בי מעדות זאת או אחרת ולהודות שקיימת אפשרות שטעיתי אבל איש אינו רשאי להסיק מכך שבעת מתן העדות לא הייתי משוכנע לחלוטין שאני מעיד את האמת לאמיתה. אמיתות וודאיות אינן חייבות להיות נצחיות ומותר לזנוח אמירה שקודם לכן נראתה לי כוודאית ומוחלטת ולאמץ במקומה אמירה אחרת שמעתה תהפוך לאמת אבסולוטית. 
 
 
האמת של המדע
 
כיצד מפיקים אמירות נכונות בצורה וודאית ומוחלטת
 
לי מותר לאמץ כאמת וודאית ומוחלטת את כל הממצאים שחושיי מעבירים למוחי אבל אחרים אינם יכולים להסתמך על התחושות והחוויות שלי ואם הם רוצים להתייחס לאמירותיי כאל אמת וודאית ומוחלטת עליהם לחוות בעצמם את אותן התופעות שגרמו לי לומר את אשר אמרתי. למשל, חברי נכנס לחדר וצועק לי מעבר לדלת, 'עדי, בחדר נמצאים שלושה אנשים'. מבחינתו זאת אולי אמת בלתי מעורערת אבל האם אני רשאי לקבלה ככזאת מבלי להיווכח בכך במו עיניי? כמובן שלא. אם יש לי ולו גרם אחד של ספקנות אצטרך לשאול את עצמי אם ידידי לא שכח בבית את משקפיו ואם הוא עבר את ניתוח הקטרקט עליו הוא מדבר כבר למעלה מחצי שנה. אסור לי גם להתעלם מהאפשרות שמישהו הצליח להסתתר מאחורי הווילון, שמישהו כופה עליו לומר דבר שקר ואפילו מהאפשרות האבסורדית שידידי החליט לשמור את מכמני החדר לעצמו ולהרחיק אותי מהתופינים שהוא מצא שם.
 
למעשה, אם ארצה לבנות אמירה שתהייה נכונה בצורה וודאית ומוחלטת יהיה עלי לנסחה באופן הבא:
 
מוסכמות:
אם נסכים ששנינו מאמצים הגדרות אחידות למושגים 'חדר' ו'אנשים',
 
הנחות:
ואם נניח שחברי מסוגל לספור עד שלוש, שהוא בדק כראוי את כל נקודות המסתור בחדר, שהוא אינו הוזה, שהוא רואה היטב, שהוא איננו משקר, שאיש אינו כופה עליו לסלף את המציאות, שאף יצור על-טבעי אינו משטה בו, שמרגע הספירה ועד הדיווח על התוצאה מספר האנשים בחדר לא השתנה ושלא שכחתי אף הנחה משמעותית אחרת,
 
קביעה:
אזי בחדר נמצאים שלושה אנשים.
 
 
האמירה המלאה תראה, אם כן, כך:
 
 
אם נסכים ששנינו מאמצים הגדרות אחידות למושגים 'חדר' ו'אנשים' ואם נניח שחברי מסוגל לספור עד שלוש, שהוא בדק כראוי את כל נקודות המסתור בחדר, שהוא אינו הוזה, שהוא רואה היטב, שהוא איננו משקר, שאיש אינו כופה עליו לסלף את המציאות, שאף יצור על-טבעי אינו משטה בו, שמרגע הספירה ועד הדיווח על התוצאה מספר האנשים בחדר לא השתנה ושלא שכחתי אף הנחה משמעותית אחרת, אזי בחדר נמצאים שלושה אנשים.
 
 
אמירה זאת היא נכונה, וודאית ומוחלטת ואין כל דרך לערער על נכונותה (אלא אם כן תימצאנה הנחות מוקדמות שלא נלקחו בחשבון) אבל באותה מידה, כל אמירה שתשמיט אחד או יותר מההנחות הללו אינה יכולה להחשב כאמינה במלא מאת האחוזים. לשם דוגמה, כולנו אולי מניחים שבמציאות שלנו שטנים אינם נוהגים להתעלל ביהודים מסכנים אבל אין לנו שום דרך להוכיח את ההנחה הזאת. אנחנו אמנם מעולם לא נתקלנו בשטנים חומדי לצון והסבירות שניתקל בהם היא אכן קלושה ביותר אבל עד שלא נצליח להוכיח שאין בעולמנו אפילו שטן אחד לרפואה לא נוכל להיות בטוחים שהמקרה הספציפי הזה אינו חריג ושבחדר ישנם באמת רק שלושה אנשים. כיוון שלא ניתן להוכיח את הנחות הבסיס שלנו, לא נוכל גם להתעלם מהם לחלוטין ולכן הקביעה 'בחדר נמצאים שלושה אנשים' אינה יכולה להיות אמת וודאית ומוחלטת אלא רק אמירה בעלת מטען אמת גבוה מאד, שאולי מתקרב, אך לעולם לא מגיע ל-100%. 
 
אמינותן של עדויות
 
עדות, אפילו זאת שבאה מהמקור המוסמך ביותר והאמין ביותר, אינה יכולה להחשב כנכונה בצורה וודאית ומוחלטת כיוון שלפני שנאמצה עלינו להניח סדרה ארוכה של הנחות סמויות שלא תמיד נוכל להוכיח, למשל, שמוסר העדות מעולם אינו מוציא מפיו דבר שקר, שהוא לא החליט להתבדח על חשבוננו, שחושיו לא הטעוהו, שאיש אינו עומד לידו עם אקדח טעון וכופה עליו לשקר ביודעין, שהוא אינו מרוויח דבר מהצגה מסולפת של המציאות וכדומה. הסבירות שהעדות היא נכונה אמנם עולה כאשר בידינו מספר רב של עדויות בלתי תלויות אבל כל המעידים שבעולם אינם יכולים להפוך אמירה לנכונה במלא מאת האחוזים והיחידים שיכולים להפוך את האמירה לוודאית ומוחלטת הם רק אנחנו, לאחר שנחוש בתופעה באמצעות אחד מחושינו.
 
הספק חייב להמשיך ולהציק לנו גם במקרים שהעדות נסמכת על המכשירים האובייקטיביים ביותר. מדען יכול למדוד תופעה ולקבוע שגודלה הוא שני מיקרונים או שני מיליארד קילומטרים, המספר עצמו אינו משנה, אבל אנחנו לעולם לא נוכל לאמץ את קביעתו לפני שנניח שהוא יודע למדוד מרחקים בצורה אמינה ומדוייקת, שמכשיר המדידה שלו כויל כהלכה, שהמכשיר אינו פגום בשום צורה ואופן, שהמדען לא זייף את הנתונים בכדי לקדם את הקריירה שלו ושהשטן לא החליט להטעות אותו ולעוות את המדידות שלו. כיוון שאין ביכולתנו לבדוק את כל האפשרויות שעלולות להטות את הממצאים עלינו להניח שהם אינם נכונים בצורה וודאית ומוחלטת, היינו במלא מאת האחוזים, וזאת למרות העובדה שכל אדם בר דעת יבין שההסתברות לנכונותם היא גבוהה ביותר. הדבר נכון גם כאשר מספר רב של מדענים חוזרים על אותו הניסוי ומקבלים את אותן התוצאות. ההסתברות לנכונותם של הנתונים תלך ותגדל אבל כל עוד אנו מחוייבים להניח הנחות, תהיינה אלו אפילו ההנחות המופרזות ביותר, לא נוכל לקבוע שבידינו נתונים שהם נכונים במלוא מאת האחוזים, היינו, בצורה וודאית ומוחלטת.
 
האם 1 ועוד 1 הם באמת 2?
 
הטענה שאמיתות אובייקטיביות, להבדיל מסוביקטיביות, אינן יכולות להיות וודאיות ומוחלטות תגרום לרבים להכריז 'שטויות, האם ניתן לפקפק בעובדה שהנוסחה 2=1+1 היא נכונה בצורה וודאית ומוחלטת'? מסתבר שאפשר גם אפשר. אנחנו נולדנו לתוך עולם המספרים ואת העובדה שאחד ועוד אחד שווים לשניים ינקנו עם חלב אימנו ולכן מבחינתנו זאת מוסכמה שחייבת להיות נכונה מעצם הגדרתה אבל מניין אנחנו יודעים שגם הנוסחה 300,001=300,000+1 היא נכונה באותה מידה? אם נספור ביחידות של קילומטר לשנייה, לשם משל, נגיע ל-299,998 קילומטר לשנייה, אחריו נספור 299,999 קילומטר לשנייה ואחר כך 300,000 קילומטר לשנייה אבל כאן יתחילו הבעיות כי אחרי 300,000 קילומטר לשנייה בא המספר 300,000 קילומטר לשנייה ואחריו שוב 300,000 לשנייה וכך הלאה עד אין קץ. המהירות המקסימלית אותה ניתן להשיג היא 300,000 קילומטר לשנייה ולכן אין כל משמעות למהירויות גבוהות יותר והספירה שלנו תהייה חייבת להיעצר בנקודה זאת. אם כך הם פני הדברים כשאנו מונים ביחידות של קילומטרים לשנייה מניין לנו שלא ניתקל בתופעה זהה אם נספור ביחידות של מספרים טבעיים? אולי אחרי 1,741,237 ניתקל במספר 1 ונצטרך להתחיל למנות את המספרים מההתחלה? אולי אחרי המספר 27,414,063 חסרים 94 מספרים ואנו נדלג באופן טבעי היישר למספר 27,414,157? למעשה, אם לא נספור בעצמנו את כל המספרים, אחד אחר השני, לעולם לא נוכל להיות בטוחים במלא מאת האחוזים שסדרת המספרים הטבעיים מתארכת עד אינסוף, שכל המספרים נמצאים במקומם ושאנו נעבור דרך כל מספר פעם אחת בלבד.
 
בכדי לחסוך מעצמנו את הצורך לבדוק בעצמנו את קיומם של כל המספרים מאפס עד אינסוף נוכל לאמץ את האקסיומות של פיאנו, חמש הנחות יסוד שמסוגלות להבטיח לנו שסדרת המספרים הטבעיים היא אינסופית, שלמה ועוקבת. האקסיומות של פיאנו הן:
 
1.
0 הוא מספר טבעי.
 
2.
אם a הוא מספר טבעי גם העוקב של a הוא מספר טבעי.
 
3.
0 אינו העוקב של אף מספר אחר.
 
4.
שני מספרים שהעוקבים שלהם שווים חייבים עצמם להיות שווים.
 
5.
אם קבוצה של מספרים כוללת את המספר 0 וגם את העוקב של כל מספר בקבוצה אז כל המספרים הטבעיים נמצאים בקבוצה.
 
כל שעלינו לעשות עתה זה להסכים בינינו שאנחנו מחשבים בשיטה העשרונית, ולא בשיטה בינארית, אוקטלית, דואו-דצימלית, הקסדצימלית או כל שיטה אחרת, ואז כל אימת שאנחנו מתייחסים למספרים טבעיים נוכל לבנות אמירה שהיא אכן נכונה בצורה וודאית ומוחלטת:
 
הנחות:
אם נניח שהאקסיומות של פיאנו הן נכונות,
 
קביעה:
אזי 300,001=300,000+1.
 
 
אם האקסיומות הן אכן נכונות הנוסחה הינה נכונה, וודאית ומוחלטת אבל אם האקסיומות הן שגויות, גם תוצאת החישוב עלולה להיות שגוייה. הבעייה היא שאין לנו שום דרך להוכיח את ההנחות הללו ואנו למעשה חייבים לקבלם על בסיס האמונה בלבד. כיוון שאין כל דרך להוכיח את ההנחות שלנו אין גם כל דרך להוכיח את הקביעות שלנו ועלינו לחיות לנצח עם האפשרות, קלושה ככל שתהייה, שהחישובים שלנו לא בהכרח יניבו תמיד את התוצאות להן אנו מצפים.
 
מה קורה כשמכניסים שני תפוחים לשקית ניר ריקה?
 
אם הנוסחה 2=1+1 אינה נכונה בצורה וודאית ומוחלטת מה נגיד על שאלה שלרוב נפתרת כבר בגן הילדים: 'אם הכנסנו תפוח לתוך שקית ניר ריקה ואחר כך הכנסנו לשקית עוד תפוח. כמה תפוחים יש בשקית?' כיוון שאנו כבר מודעים לצורך בהנחות מקדימות לא יקשה עלינו לתת את התשובה באה:
 
הנחות:
אם נניח:
 
 
1.
 
שהמציאות היא מטריאליסטית ובעולמנו לא פועלים כוחות על טבעיים,
 
 
 
2.
שתמיד ניתן לפרק את המציאות ההוליסטית לגורמים בדידים,
 
 
3.
שהמציאות היא רציפה והיא משתנה רק בעקבות השתנותם של גורמים ברי-מדידה,
 
 
4.
שהטבע תמיד נשלט על ידי חוקיות,
 
 
5.
שחוקי הטבע מסבירים את כל המציאות,
 
 
6.
שחוק שימור החומר וחוק שימור האנרגיה תקפים בכל מקום ובכל זמן,
 
 
7.
שניתן לתרגם מציאות ריאלית לנוסחאות מתמטיות,
 
 
8.
שאקסיומות פיאנו תקפות,
 
 
9.
שתוצאות החישובים המתמטיים מנבאים את המציאות העתידית,
 
 
10.
שאין אף משתנה נוסף שיכול להשפיע על התוצאה,
 
קביעה:
אזי כשמכניסים לשקית ריקה תפוח ועוד תפוח יש בשקית שני תפוחים.
 
 
די בהנחת יסוד שגויה אחת בכדי לפסול את אמיתותה המוחלטת של הקביעה שלנו. למשל, אם הנחת היסוד הראשונה אינה נכונה, אזי לא נוכל להזניח את האפשרות שקיימים בעולמנו גורמים על-טבעיים שמסוגלים להשפיע על המציאות הריאלית. במקרה זה איש לא יוכל להבטיח לנו שאחד מהגורמים הללו, למשל, שוב השטן, לא החליט להשתעשע איתנו ולהחליף את אחד התפוחים באגס, או גרוע אף מכך, בקולרבי. אבל אם כל הנחות היסוד שלנו תקפות אזי האמירה המורכבת:  
 
 
אם נניח שהמציאות היא מטריאליסטית ושבעולמנו לא פועלים כוחות על טבעיים, שהמציאות היא רציפה והיא משתנה רק בעקבות השתנותם של גורמים ברי-מדידה, שתמיד ניתן לפרק את המציאות ההוליסטית לגורמים בדידים, שהטבע תמיד נשלט על ידי חוקיות, שחוקי הטבע מסבירים את כל המציאות, שחוק שימור החומר וחוק שימור האנרגיה תקפים בכל מקום ובכל זמן, שניתן לתרגם מציאות ריאלית לנוסחאות מתמטיות, שאקסיומות פיאנו תקפות, שתוצאות החישובים המתמטיים מנבאים את המציאות העתידית ושאין אף משתנה נוסף שיכול להשפיע על התוצאה, אזי אם מכניסים לשקית ריקה תפוח ועוד תפוח חייבים להיות בשקית שני תפוחים. 
 
 
היא בהכרח נכונה, וודאית ומוחלטת.
 
הבסיס האקסיומטי של המדע
 
מסתבר, אם כן, שכל קביעה מדעית אובייקטיבית, שאיננה נובעת מעצם הגדרתה, חייבת להסתמך על מספר לא קטן של הנחות שאינן ניתנות להוכחה וללא ההנחות הללו אי אפשר לומר שהקביעה היא נכונה במלא מאת האחוזים. את ההנחות שלנו לעולם לא נצליח להוכיח שכן אם ניתן להוכיח הנחה זו או אחרת הרי שמדובר באמירה שחייבת בעצמה להסתמך על הנחות בסיסיות יותר ובסופו של דבר יסתבר שבבסיס כל הקביעות שלנו עומדות רק הנחות בלתי מוכחות שאיש לעולם גם לא יצליח להוכיח. את ההנחות הבסיסיות הללו נהוג לכנות בשם 'אקסיומות'.
 
אקסיומות לא ניתן להוכיח אבל בהחלט ניתן להפריך. למעשה כל ממצא שסותר את 'ניבוי' של חוק טבע כלשהו מאלץ אותנו לפסול את חוק הטבע או את אחת האקסיומות עליהן הוא נשען. למשל, אם לאחר שהכנסנו שקית ריקה תפוח ועוד תפוח גילינו שבשקית יש שלושה תפוחים אזי אחת מהאקסיומות הבסיסיות שלנו חייבת בהכרח להיות שגוייה לחלוטין, ייתכן שאחד מחוקי השימור אינו מכסה את המקרה הספציפי הזה, ייתכן שלא בכל מקרה ניתן להשליך מהחישוב המתמטי על המציאות הריאלית וייתכן שלמרות הכל קיימת מציאות על-טבעית שמסוגלת להשפיע על המציאות החומרית. בכל מקרה, נהייה חייבים לבדוק את הנחות היסוד שלנו אחת לאחת ולמצוא את ההנחה השגויה, או לחליפין, להתחיל לחשוד בכולן ולבנות את המדע מן היסוד. 
 
את האקסיומות הבסיסיות של המדע נצליח להוכיח רק אם נבדוק אותן בכל זמן ובכל מקום וזאת, כמובן, איש לעולם לא יצליח לעשות. אין לנו שום דרך לדעת אם האמירה 'כשמכניסים לשקית תפוח ועוד תפוח יש בשקית שני תפוחים' נכונה גם על מאדים, בקוטב הצפוני או בחדריהם של גדולי הדור, בכל שעה משעות היום והלילה, שבעה ימים בשבוע, 52 שבועות בשנה, בכל השנים שכבר חלפו ושעוד יבואו. אינטואיטיבית האמירה נראית נכונה אבל אין לנו שום אפשרות להוכיח את התחושה האינטואיטיבית שלנו. אנחנו גם לא מסוגלים להוכיח שהמציאות היא מטריאליסטית גרידא ושאף ישות על-טבעית אינה משפיעה עליה. אנחנו רוצים להאמין שכך הם פני הדברים ובדיקה מדוקדקת לרוב תלמד אותנו שאין שום הוכחה לקיומו של העל-טבעי אבל לעולם לא נוכל לקבוע בוודאות שאין עולם 'רוחני' שמקביל לעולם החומרי שלנו ולכן תמיד ניוותר עם הספק, אפסי ככל שיהיה, שמעבר לחוקי הטבע פועלים בעולמנו גם 'רצונות' אחרים אותם לעולם לא נוכל למדוד או לאפיין.
 
 
האמת של הדת
 
'יופי,' יצהלו בעלי האמונה, 'אתה עושה עבורינו את כל העבודה השחורה, תמיד טענו שהמדע נשען אך ורק על הנחות שרירותיות בעוד שאנחנו נסמכים על אמיתות מוחלטות שנבעו מבעל כל האמיתות'. זהו בהחלט טיעון מתוק ודי חבל שהוא שגוי מיסודו. בדיוק כמו למדע, גם לדת אין שום נקודה חיצונית להאחז בה וגם היא מחייבת אותנו לאמץ סדרה ארוכה של הנחות בסיסיות, רובן הרבה פחות אמינות מאלו של המדע. אף שלא רבים נוטים לחשוב במושגים הללו גם הדת נשענת בסופו של דבר על אקסיומות שאינן ניתנות להוכחה וגם היא, בדומה למדע, אינה נהנית משום אמת מיוחסת שיכולה להחשב כנכונה בצורה וודאית ומוחלטת.
 
מהו גילו של העולם?
 
שאל כל שומר אמונים והוא ימהר להסביר לך שהעולם הוא מאד צעיר, או בניסוחו של הרב א., עימו יצא לי להתכתב מספר פעמים:
 
הטענה שהאלוקים ברא את העולם לפני פחות מששת אלפים שנה, היא אינה תיאוריה, ולא מעשייה. היא ידועה לנו במפורט מהרגע שבו נברא העולם.[ב]
 
 
החרדים לא יראו כל פסול בניסוחו של הרב א. אבל אנחנו כבר אמורים להבין שהקביעה הזאת תהפוך לנכונה בצורה וודאית ומוחלטת רק אם נשעין אותה על שורה של הנחות אקסיומטיות שמתבססות על הגדרות שמוסכמות על כולם. האמירה המלאה, אותה נוכל אולי לקבל כנכונה במלא מאת האחוזים, תיראה בערך כך:
 
מוסכמות:
אם נסכים שכולנו מבינים באותו אופן את המונחים 'אלוהים', 'עולם', בריאה', 'תורה' ו'שנה',
 
הנחות:
ואם נניח:
 
 
1.
2.
3.
 
4.
5.
6.
ש'אלוהים' קיים,
ש'אלוהים' נתן לבני אדם 'תורה' בכתב,
שרק 'אלוהים' אחראי, במישרין או בעקיפין, לכל דברי ה'תורה' שבכתב,
שכל הכתוב ב'תורה' הוא נכון בצורה וודאית ומוחלטת,
שאנחנו מסוגלים להבין את הכתוב ב'תורה',
שה'תורה' שבידנו זהה בכל ל'תורה' המקורית שניתנה על ידי ה'אלוהים' עצמו,
 
קביעה:
אזי ה'עולם' נברא לפני פחות מששת אלפים 'שנה'.
 
 
ובקיצור:
 
 
אם נסכים שכולנו מבינים באותו אופן את המונחים 'אלוהים', 'עולם', 'בריאה', 'תורה' ו'שנה', ונניח שאלוהים קיים, שאלוהים נתן לבני אדם תורה בכתב, שרק אלוהים אחראי, במישרין או בעקיפין, לכל דברי התורה שבכתב, שכל הכתוב בתורה הוא נכון בצורה וודאית ומוחלטת, שאנחנו מסוגלים להבין את הכתוב בתורה ושהתורה שבידנו זהה בכל לתורה המקורית שניתנה על ידי האלוהים עצמו אזי העולם נברא לפני פחות מששת אלפים שנה.
 
 
אם, כמו המדע, גם ה'יהדות' הייתה מנקה את עצמה באופן קבוע מכל האמירות הסותרות והסוררות שדבקו בה אזי המשפט המורכב הזה היה יכול להיות לשקף אמת וודאית ומוחלטת אבל היהדות אינה נוהגת לעשות בדק בית והיא מאמצת לחיקה את כל מחשבה חולפת שגדולי ישראל מביאים אל פתחה. כתוצאה מכך, כל אחת מהאקסיומות, ההגדרות והאמירות של ה'יהדות' דורשות פרשנויות נוספות ואף אחת מהן אינה יכולה לעמוד בזכות עצמה. התכונה הזאת כופה עלינו להרחיב את מספר האקסיומות שלנו בצורה מאד ניכרת, אם לא ממש אינסופית.
 
כמה אקסיומות דרושות ליהדות בכדי לקבוע את גילו של העולם?
 
לא צריך להיות מומחה גדול ביהדות בכדי להבין שהמושגים 'אלוהים', 'עולם', 'בריאה', 'תורה' ו'שנה' השתנו במהלך הזמן וכיום אין הסכמה כללית באשר למובנם. משתמע מכך שאף אחד מהמושגים הללו אינו יכול לזכות בהגדרה חד-משמעית ומחייבת ועלינו להתחשב במספר הגדרות שונות, ולעיתים סותרות, שגורמות לכל זרם להבין את המונחים הללו בצורה שונה. ניקח, לשם משל, את המושג 'אלוהים' שזכה במהלך ההיסטוריה בלפחות חמשה איפיונים שונים והותיר אחריו לפחות שלושה אלים שונים בתכלית:
 
1.
האל המקראי: אל זה מצטייר כ-דמוי אדם, קנאי ורגזן, שגר על הרים גבוהים, או במרווח שבין הרקיע הקשיח לשמי השמיים העליונים. האל המקראי נהג להתערב במהלך ההיסטוריה האנושית ולהתבשם מניחוח הקורבנות שעל האישים.
  
2.
האל הרבני: האל הרבני צמח מתוך האל המקראי שלקראת סוף ימי הבית השני החל לעבור תהליך של התמתנות והתרחקות. בתקופה הרבנית, שהחלה לאחר נפילת הבית, האל הזה כבר הסכים להעביר את מושכות ההנהגה לגילדה הרבנית ולשמש כנשיא כבוד של העם היהודי וכרב מופתי שלומד תורה ומקפיד על כל המצוות הרבניות.
 
3.
האל הפילוסופי: האל הזה יובא ליהדות בימי הביניים, לאחר שהערבים החיו מחדש את הפילוסופיה היוונית. בדרכו להפוך ל'מניע הבלתי מונע', כלומר, לסיבה הראשונית שמניעה את הגלגלים האריסטוטליים, האל הפילוסופי איבד לא רק את גופו וצורתו אלא גם את כל קשריו עם עולם החומר והמקרים, ובכלל זה עם בניו האהובים. הנציגים הבכירים של הזרם הפילוסופי בהגות היהודית היו רבנו סעדיה גאון והרמב"ם.
 
4.
האל הקבלי: זמן לא רב לאחר השתלטותו של הזרם הפילוסופי החל להתפתח הזרם הקבלי ששילב ביהדות אמונות ומיתוסים גנוסטיים, מניכאיים, קתריים, נאו-אפלטוניים, זורואסטריאנים ובודהיסטים והציג אל חדש ומשוכלל בעל אחד עשרה רכיבים - אינסוף ועשר ספירות.
 
5.
האל המתקדם: אל זה נוהג להתאים את עצמו למודרנה ואינו מרגיש חובה לכבול את עצמו לתובנות שאבד עליהן הכלח. האל הזה משמש את רוב המאמינים הלא פונדמנטליסטים ובעשורים האחרונים הוא החל לזלוג מהזרמים הרפורמיים והקונסרבטיבים גם אל מרכזה של הציונות הדתית.
 
האל המקראי נזנח זמן קצר לאחר נפילתו של הבית השני והאל הפילוסופי התמזג בהדרגה עם האל הרבני בכדי ליצור אל רבני משודרג שעל אף הטרנסצנדנטליות והריחוק הרמב"מיים עדיין מצליח להעניק השגחה פרטית ולהתערב בעולם החומר והמקרים. נותרנו, אם כך, עם שלוש אלוהויות שונות בלבד – האל הרבני המשודרג, האל הקבלי והאל המתקדם ולכן עלינו לסייג ולומר שמשפט המותנה שקובע שגיל העולם נמוך מששת אלפים שנה מסתמך אך ורק על הגדרת האל המשודרג של הרבנים והקביעה אינה תופסת כשמדברים על האל הקבלי, שברא את העולמות ה'רוחניים' והגשמיים בהאצלה מתמשכת, או על האל המתקדם שכנראה ברא את העולם לפני מיליארדים רבים של שנים.
 
באותו אופן עלינו להתמודד עם העובדה שהיהדות מכירה מספר 'עולמות', דוגמת העולם התנכי בעל הרקיע הקשיח והארץ השטוחה, העולם הגיאוצנטרי של אריסטו, התוכן תלמי והרמב"ם, העולם התלוי בזרוע של התנאים המוקדמים, העולמות הנאצלים של המקובלים ואפילו היקום המודרני, אותו כבר קשה לטאטא אל מתחת לשטיח. כל אחד מהעולמות הללו מחייב כמובן בריאה שונה לחלוטין ולכן אין גם כל דרך להגיע לתמימות דעים בקשר למובנו של המושג 'בריאה'. גם את המושג 'תורה' אין באפשרותנו להגדיר בצורה ברורה ומחייבת וזאת משום שהמושג הזה החל את דרכו כספר בודד ובמהלך השנים הוא התרחב בכדי לכלול את כל ספרי התורה שבכתב, ובהמשך גם את התורה שבעל פה, את הפירושים של מקצת רבני ימי הביניים, את ספר 'משנה תורה' של הרמב"ם, את ספר הזוהר ואת השולחן ערוך. לא כל מי שמגדיר את עצמו כ'יהודי' בהכרח מרגיש חובה להצמד לכל הספרים הללו אבל יהודים רבים, בדור זה או אחר, הכירו בערכם הקנוני וקיבלו עליהם את רובם כ'תורה' מחייבת וממילא גם נכונה בצורה וודאית ומוחלטת.
 
לבסוף, גם מושגי זמן דוגמת רגע, שעה, יום ושנה הם די נזילים ובמקרה הצורך ה'יום' יכול להפוך, כבמטה קסמים, לאלף שנים ולכן יש להגדיר היטב אם הבריאה התרחשה במהלך ששה ימים אנושיים, כל אחד בן 1,440 דקות סטנדרטיות, או במהלך ששה ימים אלוהיים שכל אחד מהם שקול לאלף שנות בני אדם או בששה עידנים שמשכם אינו ידוע.   
 
כיוון שאין באפשרותנו לאמץ סט הגדרות שמחייב את כל המאמינים, וכיוון שהאמירות שלנו מסתמכות על ההגדרות שאימצנו, גם לקביעות שלנו לא יכול להיות תוקף אוניברסלי. הקביעה שהעולם נברא לפני פחות מששת אלפים שנה תיחשב כנבונה בצורה וודאית ומוחלטת רק בקרב אלו שהסכימו בינם לבין עצמם על סט משותף של הגדרות ועל נכונותן של האקסיומות עליהן מתבססת הקביעה הזאת. הקביעה לא בהכרח תחשב כנכונה בעיניהם של מאמינים שמאמצים הגדרות אחרות או הנחות אקסיומטיות שונות.
 
גם אם נדון באמיתות של זרם יהודי אחד, נניח הזרם החרדי הלא-קבלי, עדיין יהיה עלינו להתעמת עם העובדה שהמקורות הנחשבים כאוטוריטטיביים לא תמיד מוכנים ליישר קו עם כל האמונות של אותו הזרם. למשל, החרדים הלא-קבליים מצהירים בתפילותיהם 'אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף. וְלֹא יַשִּיגוּהוּ מַשִּיגֵי הַגּוּף. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל' ובד בבד הם מאמינים שהתורה היא דבר האלוהים ולכן האל באמת ובתמים התגלה על הר סיני ומסר למשה רבנו 'תורה' מוצפת בפסוקים מאנישים ומגשימים דוגמת:
 
1.
וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא. וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים.[ג]
 
2.
וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.[ד]
 
3.
וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ. וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהֹוָה לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם. וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר. וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי. וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ.[ה]
 
4.
לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמשֶׁה. וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בָּם וַיֵּלַךְ.[ו]
 
הסתירה הברורה בין ההגדרות והאקסיומות המקובלות לבין הפסוקים המפורשים חייבה את הרבנים למצוא תירוצים ש'מחליקים' את הסתירות והמבוכות, 'מתרצים החוצה' את כל הניסוחים המיושנים ו'מטמיעים פנימה' את הרעיונות שמעולם לא היו עולים על דעתם של קודמיהם. הבעייה היא שאם נרצה לקבל את התירוצים הללו נאלץ לאמץ במקביל מספר רב של אקסיומות נוספות, שהחשובות שבהן הן:
 
1.
שמותר להוציא דברים מידי פשטם אם הם אינם מתאימים לשיטתו של הפרשן ובמקרה הצורך ניתן גם להתעלם מהם לחלוטין.
 
2.
שלבד מהמובן הפשוט של הפסוק, הנקרא 'פשט', יש לפסוקים מקראיים משמעויות גם ברבדים נוספים הנקראים 'דרש', 'רמז' ו'סוד' (שגם להם יש הגדרות שונות ולעיתים סותרות).
 
3.
שמותר להוציא פסוק מכדי פשטו ולהתייחס אליו כאל כאלגוריה, משל, מליצת שיר וכדומה.
4.
שמותר להניח שהפסוק נכתב 'כלשון בני אדם' ולכן ייתכן שנשמטו ממנו או נוספו אליו מילים כאלו או אחרות.
5.
שמותר להניח שבתנ"ך שובצו מילים דו-משמעיות ובמקרה הצורך ניתן להניח שהכתוב מתכוון דווקא למשמעות האזוטרית ולא למשמעות הברורה.
6.
שמותר להניח שהפסוק אינו מתייחס לאלוהות אלא ל'כרוב מיוחד' עשוי מזוהר שמייצג את האל.
7.
שמותר לאמץ דעות זרות ולעגן אותן לדת היהודית באמצעות חצאי פסוקים שהוצאו מהקשרם וכדומה.
 
8.
שמותר להניח שהפרשנות של הדורות המאוחרים באמת משקפת את הכוונות המקוריות של האל.
 
הבעיות של הרבנים אינן מסתכמות בסתירות בין הדעות הישנות לאמירות העכשויות ומעבר לסתירות הפנימיות הרבנים נאלצים להתמודד גם עם הסתירות בין סיסמאותיהם לבין המציאות עצמה. למשל, בעוד הם קובעים שהעולם נברא לפני פחות מששת אלפים שנה בא הטבע ומספק לנו אינספור עדויות שמוכיחות שהעולם הוא עתיק ואת ימיו הראשונים הוא חווה כבר לפני יותר משלוש עשרה מיליארד ושבע מאות מיליון שנים. כיצד ניתן להמשיך ולטעון שהעולם הוא צעיר כשהמדענים מוצאים חדשות לבקרים מאובנים בני מאות מיליוני שנים, כאשר לפי חישוביהם האור עזב את מקורו לפני מיליארדי שנים וכאשר תוואי הקרקע מפגינים שחיקה של עשרות מיליוני שנים? פשוט מאד, כפי שמסביר מכותבי הרב א.:
  
 
עכשיו, הקושיות על קיום העולם במשך 5772 שנה, מכל מיני הוכחות פיזיות ומדעיות מוצקות, הם קושיות על מציאות, לא קושיות על תיאוריות. אז יש קושיות, וכמו שאמרו, מקושיות לא מתים. כל קושיה יש לה תירוץ, ולפעמים התירוצים כל כך פשוטים, שהקושיות לא מתחילות כלל. למשל, התירוץ על כך שהעולם נברא עם סימני שחיקה, הוא כל כך פשוט, כי העולם הרי נברא עם עצי פרי גדולים, וגם הבהמות נבראו כשהם גדולים, וגם האדם נברא כשהוא גדול [ביום הראשון שהוא נוצר, כבר נולדו לו 2 בנים], והכל החל לזרום בבת אחת כאילו עולם קיים מזה מיליוני שנה. מה יותר פשוט מזה? גם אם לא היו קושיות והוכחות מדעיות על גיל העולם, היינו יודעים שהעולם בשנת ה-0 לא התחיל מ-0, כי אנחנו יודעים שהכל התחיל בגדול, עוד הרבה יותר גדול ממה שאנחנו מכירים היום.[ז]
 
משתמע מכך שאנחנו צריכים לקבל באופן אקסיומטי את ההנחה שאלוהים ברא לפני 5773 עולם שרק נראה כאילו עברו עליו כבר מיליארדי שנים טובות או, בניסוח כללי יותר:
 
9.
דברי תורתו של האל אמינים יותר מהממצאים האמפיריים.
10.
האל מסוגל להטעות את הבריות באמצעות ממצאים שקריים שהוא שתל בעולמו.
 
11.
האל נתן לבני האדם כלי ניתוח ויכולות חשיבה שבסופו של דבר מביאים למסקנות מוטעות.
 
מחקר מעמיק יותר לבטח יניב הרבה מאד אקסיומות נוספות[ח] אבל כבר עתה ניתן לראות שמשפטים שמנסים להציג אמיתות מוחלטות וודאיות צריכים להיראות לפחות כך:
 
 
אם כל האנשים המשתייכים לזרם החרדי הלא-קבלי מסכימים על משמעות המונחים 'אלוהים', 'עולם', 'בריאה', 'תורה' ו'שנה' ונניח שאלוהים קיים, שאלוהים נתן לבני אדם תורה בכתב, שרק אלוהים אחראי, במישרין או בעקיפין, לכל דברי התורה שבכתב, שכל הכתוב בתורה הוא נכון בצורה וודאית ומוחלטת, שאנחנו מסוגלים להבין את הכתוב בתורה, שהתורה שבידנו זהה בכל לתורה המקורית שניתנה על ידי האל עצמו, שמותר להוציא דברים מידי פשטם אם הם אינם מתאימים לשיטתו של הפרשן ובמקרה הצורך ניתן גם להתעלם מהם לחלוטין, שלבד מהמובן הפשוט של הפסוק, הנקרא 'פשט' יש לפסוקים מקראיים משמעויות גם ברבדים נוספים הנקראים 'דרש', 'רמז' ו'סוד', שמותר להוציא פסוק מכדי פשטו ולהתייחס אליו כאל כאלגוריה, משל, מליצת שיר וכדומה, שמותר להניח שהפסוק נכתב 'כלשון בני אדם' ולכן ייתכן שנשמטו ממנו או נוספו אליו מילים כאלו או אחרות, שמותר להניח שבתנ"ך שובצו מילים דו-משמעיות ובמקרה הצורך ניתן להניח שהכתוב מתכוון דווקא למשמעות האזוטרית ולא למשמעות הברורה, שמותר להניח שהפסוק אינו מתייחס לאלוהות אלא ל'כרוב מיוחד' עשוי מזוהר שמייצג את האל, שמותר לאמץ דעות זרות ולעגן אותן לדת היהודית באמצעות חצאי פסוקים שהוצאו מהקשרם ושמותר להניח שהפרשנות של הדורות המאוחרים באמת משקפת את הכוונות המקוריות של האל, שדברי תורתו של האל אמינים יותר מהממצאים האמפיריים, שהאל מסוגל להטעות את הבריות באמצעות ממצאים שקריים שהוא שתל בעולמו, שהאל נתן לבני האדם כלי ניתוח ויכולות חשיבה שבסופו של דבר יביאו למסקנות מוטעות ושאין הנחות אקסיומטיות נוספות אזי לשיטת הזרם החרדי הלא-קבלי העולם נברא לפני פחות מששת אלפים שנה.
 
 
הקביעה המנוסחת במשפט ארוך זה היא, מן הסתם, נכונה בצורה וודאית ומוחלטת אבל לכל תקציר של המשפט אין שום משמעות – עלינו לקבל את האמירה כמקשה אחת ולפסול על הסף את כל הניסוחים המקוצרים שאינם יכולים להתיימר לייצג אמת אבסולוטית כלשהי.
 
ההבדל בין הדת למדע
 
המדע נבנה על בסיס של נתונים אמפיריים ולכן הוא כל הזמן מנקה את האורוות ומטאטא החוצה כל אמירה שסותרת את ההגדרות, האקסיומות, האמירות האחרות והממצאים האמפיריים. הדת, לעומת זאת, נבנית על בסיס אמירותיהם של סמכויות היסטוריות ולכן היא אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם מאף קביעה של סמכות תורנית קודמת, תהא זאת סתמית והזויה ככל שתהא. למעשה, כשפוסלים אמירה שמיוחסת לגדול בתורה לא רק מערערים על סמכותו ומעמידים בספק את שאר קביעותיו אלא גם פוגעים אנושות במעמדם התורני של כל שאר הסמכויות שחשבו והתבטאו באותו הנוסח. המשמעות היא שהדת אינה פוסלת ומשליכה לפח האשפה של ההיסטוריה אף אמירה מביכה, שגוייה או הזויה ובמקום זאת היא מנסה לתרץ את הסתירות ולהסביר את הבלתי-סביר באמצעות עוד ועוד קביעות אקסיומטיות שהן לא רק חסרות הוכחה אלא גם חסרות כל ביסוס ושחר.

כבר ראינו שבכדי להוכיח שהעולם נברא לפני פחות מששת אלפים שנה נדרשנו לאמץ לפחות שבע עשרה אקסיומות שונות ואלו הן רק טיפה בים לעומת מספר האקסיומות שהיינו צריכים לאמץ אם היינו שואפים להעניק לאמירות של התורה שבעל פה הילה של אמת וודאית ומוחלטת. אם היינו רוצים לבנות משפטי אמת שמתייחסים למיתולוגיות הקבליות, לאמונות של החרדים המסתגרים בחומות ולפנטזיות של חב"ד היינו חייבים לבסס את דברינו על מספר בלתי סביר של הגדרות ואקסיומות שרובן כבר מזמן חרגו מגבולות הטעם הטוב. קשה להניח שאיזה שהוא אדם בדעתו הצלולה, יסכים לאמץ את כל האקסיומות הדתיות כאשר מישבו יתבלבל וינסה להציגם בצורה ברורה ומסודרת ולכן טוב עושים הגופים התורניים למיניהם כשהם מתעקשים על מסלולי לימוד ארוכים בישיבותיהם במסגרתם הם יכולים לחשוף את האקסיומות טיפין טיפין ולא בבת אחת. ללא אינדוקטרינציה מגיל צעיר ומסע נמרץ להרחקת כל דבר שקשור למדע, להיגיון ולקדמה, הבועות הדתיות היו מתפוצצות האחת אחר השנייה, שהרי אנשים שפויים שמסוגלים לשפוט בין אלטרנטיבות לעולם לא יסכימו להעמיס את עצמם בכל כך הרבה הנחות בלתי מוכחות שהופכות כל אמת מדעית פשוטה לבִּיצה שחורה של אקסיומות חסרות שחר, תירוצים, הסתרות, הבלים ושקרים.
 
סיכום ומסקנות
 
בסופו של דבר מסתבר שבבסיסם של המדע והדת עומדים אותן העקרונות:
1.
שתי השיטות נבנות על הגדרות מוסכמות שאמורות להיות מקובלות על כולם.
 
2.
שתי השיטות נשענות על סט של הנחות אקסיומטיות שאינן ניתנות להוכחה.
3.
בהסתמך על המוסכמות וההנחות האקסיומטיות שתי השיטות מצליחות להפיק אמירות שהן נכונות בצורה וודאית ומוחלטת.
 
בזאת מסתכם הדמיון בין מערכת האמירות של המדע למערכת האמירות של הדת ומתחילים להתגלות ההבדלים הבאים:
 
 
                       המדע
                     הדת
 
1.
 
 
כל הקהילה המדעית מאמצת את אותן המוסכמות.
 
כל קהילה דתית מאמצת מוסכמות שונות.
 
2.
המדע מסתפק במספר קטן יחסית של אקסיומות הכרחיות.
הדת נאלצת להרחיב בהתמדה את התשתית האקסיומטית שלה כך שתוכל להתמודד עם הסתירות הפנימיות החדשות שנקרות חדשות לבקרים על דרכה.
 
3.
המדע מקפיד על עקיבות נמרצת ופוסל כל אמירה שגורמת לסתירות פנימיות.
הדת אינה פוסלת אמירות נושנות, אפילו כשהן סותרות אמירות אחרות ובמקום זאת היא מנסה לתרץ ולהחליק את הסתירות. מאמץ זה מחייב הוספה מתמדת של מוסכמות ואקסיומות.
4.
המדע מפיק אמירות ברות-הפרכה ולכן ניתן לאשש או לפסול את אמירותיו.
 
את האמירות הדתיות לרוב לא ניתן לאשש או להפריך.
5.
המדע נהנה מראית עולם אוניברסלית שאינה מותנית בהשקפה פוליטית, דתית או כלכלית ואינה נובעת מאינטרסים אישיים כלשהם.
לא כל המאמינים מקבלים את כל האמירות הדתיות בתור אמיתות מוחלטות וודאיות. מאמינים שונים מאמצים אמיתות שונות, לא אחת עקב אינטרסים פוליטיים, כלכליים או אישיים.
 
משתמע מכך שגם הדת וגם המדע מסוגלים להפיק אמירות נכונות בצורה וודאית ומוחלטת אבל האקסיומות המדעיות הן הרבה יותר מצומצמות, יציבות, מאומתות וחסרות אינטרסים מאשר האקסיומות הדתיות ולכן הבסיס של המדע הוא בהכרח יותר יציב מאשר הבסיס של הדת. על כל מאמין להחליט בעצמו אם הוא מוכן להמשיך ל'קנות' את הנחות היסוד, הגלויות אך בעיקר הסמויות, של הדת או שהגיע הזמן לחתוך באבחה אחת את הפקעת המפותלת של מוסכמות, הנחות וקביעות לה אנו קוראים בשם 'יהדות' ולאמץ במקומה את ההגדרות, האקסיומות והמסקנות של המדע שאינו מפסיק לקדם את האנושות כבר מאות בשנים.  
                     
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות'.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 

[א]             
הלוח הגרגוריאני נכנס בתחילה לתוקף רק בחמישה איזורים קתוליים: צרפת, ספרד, פורטוגל, פולין וחלקים מאיטליה. שאר מדינות אירופה נותרו עם הלוח היוליאני הישן ולכן ניתן לדבר על שתי מוסכמות שונות ששלטו באירופה, כשכל אחת מחייבת אוכלוסייה אחרת. העולם הפרוטסטנטי השלים את המעבר ללוח החדש רק מאה ושבעים שנים לאחר העולם הקתולי ורוסיה הצטרפה למוסכמה השלטת רק בשנת 1919.
 
[ב]             
ראה את מכתבו של הרב א., מתאריך 10.7.12 שעה 21:39, שמופיע במאמר זה.
[ג]              
ספר שמות פרק ג:ד-ו
[ד]              
שמות כד:ט-יא
[ה]             
שמות לג:יח-כג
[ו]        
במדבר יב:ז-ט
[ז]              
ראה מכתבו של הרב א. מתאריך 10.7.12 שעה 21:39 במאמר 'התכתבות עם חרדי מייצג'
[ח]             
ניתן אמנם לתמצת את כל הנחות היסוד האקסיומטיות להנחה אחת שקובעת 'כל מה שהרב שלך אומר לך הוא נכון בצורה וודאית ומוחלטת' אבל אקסיומה כזאת מחייבת את הרבנים לסתום את פיותיהם לנצח שהרי אין באפשרותם להוציא מפיהם משפט שאינו סותר בדרך זאת או אחרת את הכתבים עליהם הם עצמם מסתמכים ואת שאר הסיסמאות שהם עצמם נוהגים לפזר.
נקרא 11461 פעמים
תוייג

פריטים קשורים לפי תג

למאמר הבא ולקודם: « מדע ואמונה האם הלוגיקה היא אמת מידה מוחלטת? »

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

14 תגובות

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יולי 2022 10:17 הוסף ע״י עדי אביר

    יעל,


    העולם מוצף בסיפורים, החל מעלילות מיקי מאוס ודונלד דק ועד לסיפורי המקרא והברית החדשה. כל הסיפורים מתארים אירועים כאלו או אחרים אבל לא כל הסיפורים אכן התרחשו בפועל ועלינו לברר איזה סיפור מתאר מציאות היסטורית ואיזה לא. יש לא מעט סיפורים שמתארים את המציאות הריאלית בצורה די מהימנה, למשל סרטונים שצולמו בשעת מעשה. סיפורים אחרים הם בדיוניים בעליל, למשל הסיפורים על כיפה אדומה, פינוקיו וזהבה ושלושת הדובים. בין שתי הקצוות הללו יש לא מעט סיפורים שאינם בהכרח בדיוניים אך גם לא מאד קרובים למציאות. ניקח לדוגמה את הסיפורים על ישו מנצרת: רוב החוקרים מניחים שאדם בשם זה אכן חי, לימד, הנהיג קבוצה של חסידים, אמר דברים שמוכרים לנו ומת על הצלב. אין, עם זאת, שום סיבה להניח שכל הסיפורים בברית החדשה אכן התרחשו בפועל. הברית החדשה, אם כך, כוללת גם מידע אמין וגם סיפורים דמיוניים. השאלה היא אילו תיאורים מתקרבים לאירועים שהתרחשו בפועל ובאילו תיאורים הממד הבדיוני הוא הרבה יותר דומיננטי מהגרעין ההיסטורי. תפקידם של ההיסטוריונים הוא לבודד את המציאות הריאלית מהקישוטים הספרותיים ולספר לנו סיפור שמתקרב ככל האפשר לאירועים שהתרחשו במציאות הריאלית. כדי להגיע לתמונה מדויקת ככל האפשר ההיסטוריונים מצליבים את כל העדויות שבידיהם - מסמכים, מצבות, מטבעות, תמונות, ממצאים ארכיאולוגיים, ממצאים מדעיים (דוגמת פחמן 14) וכדומה - וככל שמספר העדויות החופפות גדל כך התמונה שהם מציירים מדויקת יותר.

    כשם שלא ניתן להוכיח שכל הסיפורים על ישו מנצרת אכן התרחשו במציאות הריאלית כך גם אין כל עדות לכך שסיפורי המקרא אכן משקפים את האירועים שהתרחשו בפועל. לא רק שאין מקורות חוץ-מקראיים שמעידים על נכונותם של רוב הסיפורים המקראיים אלא שבידינו עדויות רבות שמוכיחות שהאירועים הללו מעולם לא התרחשו בפועל. המקרא מתאר את סיפור בריאתם, במהלך שבוע אחד, של העולם וכל צורות החיים אבל היום כבר ברור שהיקום נברא לפני יותר מ-15.7 מיליארדי שנה, מערכת השמש התגבשה לפני יותר מ-4 מיליארד שנה וצורות החיים התפתחו זה מזה בתהליך שארך כ-3 מיליארד שנה. העדויות המדעיות והארכיאולוגיות מוכיחות בצורה שאינה מותירה מקום לספק שסיפורי המקרא אינם מתארים מציאות ריאלית אלא מציאות דמיונית שהומצאה על ידי בני אדם. ייתכן מאד שאותם בני אדם היו חכמים מאתנו אבל למרות כל חכמתם הם לא הכירו את המציאות הריאלית ולא ידעו שהעולם והחיים הם הרבה יותר קדומים מכפי שאנשים בתקופתם היו מסוגלים לשער.

    אני לא סומך על אף 'חכם' ונגזר מכך שאני לא סומך אפילו על איינשטיין. אני סומך רק על השיטה המדעית שקובעת שכל תיאוריה היא נכונה עד להפרכתה ואמינותה גוברת ככל שהיא מצליחה לשרוד את הניסיונות להפריכה. תיאוריות/תורות היחסות של איינשטיין, שרדו את כל הניסיונות להפריכן ולכן אני מאמין בנכונותן, ללא קשר למידת חכמתו של איינשטיין. עם זאת, אני אמהר לזנחן ברגע שמישהו יצליח להפריכן, שוב ללא קשר לגדולתו ומנת משכלו של איינשטיין.

    כך יש לנהוג גם לגבי נביאים וברגע שנמצא ש'נבואה' זאת או אחרת הופרכה יהיה עלינו להבין שהנביא לא התנבא ברוח הנבואה ודבריו מבטאים רק את הרהורי ליבו. לשם דוגמה, בשעתו בדקתי את הנבואות של הנביא ירמיהו אל מול הממצאים ההיסטוריים וגיליתי שירמיהו הצטיין באי-ראיית הנולד ורוב נבואותיו מעולם לא התגשמו בפועל:
    https://1vsdat.org/index.php/2015-02-01-12-54-59/2015-01-27-18-19-19/item/1901-%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A1%D7%A8%D7%A7-%D7%A9%D7%9C-%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90-%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%A8-%D7%99%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%94%D7%95

    בדיקה מפורטת תגלה לנו שאף נביא לא באמת נהנה מידע אלוהי של ממש וכולם ניחשו או מחזרו נבואות של קודמיהם שלא לדבר על כך שכתביהם זכו לעריכה מעדכנת שנים רבות לאחר מותם.

    מהימנותו של התיאור ההיסטורי אינו נקבע על פי קדמוניותו אלא על סמך העדויות שמתארות אותו, בין אם עדויות כתובות, מצולמות או מוסרטות ובין אם עדויות ארכיאולוגיות או מדעיות. בידינו כמות עצומה של עדויות מהתקופה הנפוליונית ולכן אנחנו מסוגלים לצייר תמונה היסטורית מהימנה למדי על התקופה הזאת. לעומת זאת, יש לנו מעט מאד מידע על מלחמת האזרחים באוקראינה לאחר מלחמת העולם הראשונה והתיאורים ההיסטוריים של המאורעות שהתרחשו שם לפני מאה שנה הם הרבה פחות מהימנים.

    דבקות באמת מוחלטת היא אכן בעייתית ולכן אני שולל מכל וכל כל ניסיון להגדיר 'אמת' כלשהי כמוחלטת. מבחינתי, כל אמת היא יחסית ומתפתחת כך שעלינו לקבלה כל עוד לא נמצאה 'אמת' טובה ממנה. תורות מדעיות, אף שאינן אמתות וודאיות ומוחלטת, הן יחסית יציבות. אמתות היסטוריות, לעומת זאת, מתעדכנות בקצב גבוה ומחקרים חדשים, שמתפרסמים חדשות לבקרים, לרוב מתארים את המציאות בצורה הרבה יותר אמינה מאשר מחקרים ישנים יותר. כשזה מגיע לסיפורים ההיסטוריים של המקרא, אין כיום אף חוקר רציני שמוכן לקבלם כפשטן ורוב המשכילים כבר מזמן מתייחסים אליהם כספרות דמיונית ולא כתיאורים היסטוריים של ממש. גם חוקרי מקרא בעלי כיפה התחילו להפנים את ממצאי המחקר המודרני וגם הם מפקפקים באמינות הסיפורים המקראיים.

    כיוון שלהערכתי רוב רובם של סיפורי המקרא הם ספרות בדיונית ולא תיאורים היסטוריים, יש לנתחם בכלים ספרותיים ולא בכלים של חקר ההיסטוריה. לכל היותר ניתן לשאול מה היו האינטרסים של אלו שכתבו את הסיפורים הללו. מישהו ערך את הסיפורים על משה, דוד, אסתר, רות וכדומה ועלינו לשאול מדוע הוא בחר להכניס סיפורים מסוימים ולהשמיט אחרים. המחקר מראה שבסיפורים רבים שוקעו מחלוקות היסטוריות, למשל, ספר רות נכתב בתגובה להוראות הדרקוניות של עזרא הסופר שאסר נישואי תערובת. אם הנושא מעניין אותך, טוב תעשי אם תקראי את ספריה של פרופסור יאירה אמית, 'היסטוריה ואידאולוגיה במקרא' ו'גלוי ונסתר במקרא: פולמוסים גלויים, עקיפים ובעיקר סמויים'.

    הפסיכולוגיה היא מדע. אמנם לא מדע מדויק אבל בכל זאת מדע ולכן אני מוכן לאמץ את ממצאי המחקר הפסיכולוגי אבל אני לא חושב שהפסיכולוגיה עוסקת בדברים שמעבר לחומר. המחשבות והרגשות של בני אדם נגרמים וגורמים מריאקציות כימיות ואלקטרוניות במוחם וקיבתם של בני האדם ואין להם שום קיום מעבר לחומר. שאלת ההכללות האוניברסליות, כלומר, האם יש 'סוסיות' מעבר לסוס הגשמי, העסיקה מאד את הפילוסופים הסקולסטיים בימי הביניים אבל בימינו היא כבר נחשבת לפחות אקטואלית. היום ה'סוסיות' מוגדרת על ידי סדרות של חומצות אמינו ב-DNA ואין לנו שום צורך לדון בקיומו של 'סוס אידיאלי' ממנו נגזרים כל התכונות של הסוסים החיים. חבל להשקיע זמן בדעות שנזרקו לפח האשפה כבר לפני יותר מארבע מאות שנה.

    באותו אופן, אני לא מאמין בקיומה של 'רוח' שאינה קשורה לחומר במוחו וקיבתו של האדם (המחקר מראה שיש קשר ישיר בין המוח לקיבה והשניים מעבירים מסרים האחד לשני). מבחינתי אין שום מציאות על-טבעית מעבר למציאות שאנו מסוגלים, או נהיה מסוגלים בעתיד, למדוד באמצעות כלי המדידה שעומדים לרשותנו.

    כפי שכתבתי במאמר, אחת האקסיומות הבסיסיות ביותר של המדע היא שהחוקיות המדעית תקפה בכל מקום ובכל זמן ולכן אנחנו מניחים שחוקי הטבע הנוכחיים היו תקפים גם לפני מיליארד שנה. הרבנים טוענים ש'הטבעים השתנו' ובעבר פחמן 14 התפרק יותר מהר. כדרכם הם מנסים לאחז עיניים. חצי החיים של פחמן 14 הוא 5,730 שנה לערך ולכן ניתן למדוד באמצעותו רק חומר אורגני שנוצר לפני כמה עשרות אלפי שנים בלבד. לעומת זאת יש שעוני זמן שמתבססים על איזוטופים אחרים באמצעותם ניתן למדוד משכי זמן ארוכים וארוכים מאד. כל שעוני הזמן הרדיואקטיביים נחשבים היום לאמינים ביותר, גם אם מדידותיהם אינם עולים בקנה אחד עם האמונות הרבניות.

    את שואלת מדוע הדת צריכה להתאים את עצמה. ובכן, אם יש אל שברא את העולם והאל הזה ביטא את רצונותיו בתורה כלשהי הרי שיש להיצמד ככל האפשר למצוות האלוהיות ולנהוג רק על פיהן. מאידך, אם התורה לא ניתנה על ידי האלוהים והיא נכתבה, ואחר כל פורשה, על ידי בני אדם אינטרסנטיים הרי שאין בה שום ממד של קדושה וחייבים לעדכן את פירושה בהתאם למציאות המשתנה, כפי שעושים רוב המאמינים בין אם הם מודעים לכך ובין אם לאו. כשם שהפרשנים הפכו חלקים גדולים מפשט המקרא לאלגוריות, משלים ואירועים רוחניים הם יכולים גם לעדכן את המצוות וההלכות ולהתאימן למציאות הריאלית של המאה העשרים ואחת.

    משל המים הרעילים שהבאת אינו משקף את התמונה כי כולנו חייבים לשתות מים בשלב זה או אחר. אני מנחש שניסית להעלות את ההימור של פסקל שטען שאם אלוהים אינו קיים, אינך מפסיד דבר אם אתה מאמין בו אבל אם אלוהים קיים ואינך מאמין בו הרי שאתה מפסיד את הכול. טיעון הסרק הזה משרת את אנשי הדת כבר שלוש מאות וחמישים שנה לערך והוא מתבסס על הנחות חזקות בהן רק החרדים ממשיכים לדבוק. כתבתי על כך מאמר בו פירטתי את הסתייגויותיי מהטיעון:

    https://1vsdat.org/index.php/2010-08-24-09-51-15/2014-07-31-16-09-13/item/1737-%D7%94%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%9C


    עדי אביר

  • קישור לתגובה שישי, 01 יולי 2022 12:54 הוסף ע״י עדי אביר

    יעל,

    אענה לך על כל תגובותייך בקרוב. זה ייקח לי כמה ימים.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 29 יוני 2022 14:52 הוסף ע״י Yael

    תודה על תגובתך,
    אני אדייק מספר דברים שלא הובנו כראוי בדברי
    בקשר למאורעות הסטוריים דוגמת מעמד הר סיני או כל מאורע אחר אני חושבת ככל אדם שמאמין שמאורעות הסטוריים בחלקם אכן היו למרות שהדרך בה קרו מאד נסתרת ומשקרת עבורינו
    נביאים אינם סמכות על בשבילי,
    כוונתי היתה לאנשים שנחשבים עבורינו חכמים מאיתנו ולכן אנו סומכים עליהם כדוגמת איינשטיין. גם אם אתה תחשוב אחרת ממנו עדיין תסבור שכנראה טעות בידך ולא בידיו כי הוא נחשב אחד האנשים הכי חכמים. (כמובן כל עוד לא תוכיח! ההפך)
    אם אני אסמוך על נביא זה רק במקרה שאכן אני אסבור שההוא חכם ממני ובענין ספציפי שאחליט.
    בימינו ניתן לצלם קטעי וידאו .. גם לערוך... :) הפייק הוא גדול אבל זה לא מענינינו
    מה שכן הבנתי את כוונתך, אכן. ככל שמאורע הסטורי התרחש מוקדם יותר הוא יותר ויותר מוטל בספק באמיתותו והדרך בה מסופר שהתרחש.
    מלחמת ששת הימים מתי התקיימה? נפוליאון מתי חי? קרב פידנה מתי התרחש? אכן ככל שמאורע הסטורי רחוק מאיתנו יקשה עלינו לאמת אותו, ודאי בפרטים.
    וודאי שכל מאורע הסטורי גם אם בסיסו באמת מירב הסיכויים שיתווספו אליו מסורות לא מהימנות ובדותות אגדות וכיוצא בזה..
    ועל כן כשאבחן מאורע הסטורי קדום .. אקח את כל זאת בחשבון..
    דבקות באמת מוחלטת מרחיקה מלהאמין בהסטוריה כי הסטוריה היא אחד הדברים הכי מוטלים בספק שגם במדע זה אחד התחומים הפחות מהימנים גם אם קבענו כלים וחוקים לקבוע את אמיתותו
    אני ספציפית איני חושבת שראוי(!) להאמין בדת, אני אחשוב אם שווה ונכון להאמין בה.
    הצדק איתך ועם האמירה הזאת למדע יש יותר אחוזי אמת חד משמעית על כל דת באשר היא אך ההשואה בינהם אינה נכונה זה כמו להשוות באחוזי אמת פיזיקה ופסיכולוגיה .. פיזיקה מדע יותר מוכח ואמפירי, פסיכולגיה על תורותיה למינהן היא הרבה פחות ניתנת להוכחה ודאית.
    אממה .. כן כשקראתי את המאמר. הבנתי את רוח הדברים , האם המאמין בפסיכולוגיה פחות משכיל מאחד שלא מאמין בה ומאמין רק במדע מוכח? אינני מתכוונת למיסטיקה, כוונתי שיש דברים מעבר לחומר יש סוס ויש גם סוסיות ככל הנראה.
    (את התנך אפשר לפרש ולהעמיק יותר ויותר, רק הדוגמא שהבאת לא מאד נכונה, כל הסיפורים של מאיסת העם כל העת את משה ואת ציווי האל, כל המדבר הם התלוננו והציאו את הנשמה מה שנקרא, אז מה תגיד אוקי נכתב שקיבלו עונשים על זה, אז למה לא להשמיט את זה בכלל , למה לכתוב שדוד חטא , למה לכתוב את אסתר שנישאת לגוי אז קרה נס אבל המאורע פסול מעיקרו
    למה לכתוב נעשה אדם? למה לצוות ציווים אלימים כלכך? למה לתאר את טעויות משה ? ולא נגעתי בכלום.. אין לדבר סוף.. ביקורת המקרא ניזונה מכלכך הרבה דברים.. אז נכון כמה שאלה שנגיד פברקו את התנך עם כל גאונותם יכולים לטעות אבל בכלכך הרבה טעויות? לא יכלו קצת להתאמץ יותר?
    כל המפברקים האלה סכלים שלא שמו לב למה שאני ואתה שמים לב?? למה לא היתה מחשבה קצת יותר חכמה על המאורעות שנכתבו..
    המאורעות האלה עזרו לתנך להוכיח את אמיתותו?? זה עולה יפה בקנה אחד עם מה שאלה שנגיד פברקו את כל הקטע של הדת מנסים להאכיל אותנו??? לא ראיתי את התנך יפה כלכך על כל המקרים האלה.)
    את הספר מאה מחברים נגד איינשטין הבאתי כדוגמא למקרה בו הרוב כביכול צודק וסובר אחרת והצדק איננו איתו , הצדק היה עם איינשטין! אני כלל וכלל לא תומכת בספר .
    המדע אכן צריך לבחון את עצמו ולבדוק כל הזמן מטעיות ולהתאים את עצמו לתגליות והשגים חדשים , למה הדת צריכה להתאים את עצמה? הדת איננה מדע המתיימר לבדוק דבר מה מסוים , היא צרור הוראות או התחברות נפשית אמונית לכוח עליון וכו וכו אמיתות דת באופן רציונלי נקבעת בסטנדרטים אחרים , בהיגיון ..
    זה דומה לגישה מטריאליסטית ודואליזם, לא שהאמת עם הגישה המטראליסטית בלבד אבל קל לבחון ולאמת , אם אני אתפוס בחושי ואראה גוף אאמין ואדע שגוף קיים , האם להאמין שיש בו רוח? נפש רצונות? זה טפשי ? זה חסר אמיתות? בהיגיון ובבדיקתי אוכיח כמה שאפשר שמסתבר שנפש קיימת למרות שאין לי יכולת רבה לאמת את זה בצורה חד משמעית
    ועל כן זה לא שאני מתייחסת לסתירות בסלחנות ומסתפקת באמיתות חלקית, זה לא שדעתי היתה וחיפשתי הוכחות לאמת אותה, בחנתי את אמיתות הדברים ונכון הם לא נכונים לא במאה וגם לא בשמונים אבל בשיקולי רווח הפסד והיגיון בריא המסקנות מגיעות...
    מה שהבאתי את אריסטו שוב מה שרציתי להראות, המדע לא אמיתי ברוב האחוזים, הוא עכשיו(!) אמיתי ברוב האחוזים
    ואכן האמת כאמת היא או שקרה או שלא אי אפשר להיות חצי בהריון. אבל הסתברות זה אחוזים, ישנה הסתברות של 40% שאכן זה הריון 80% יתכנות להריון וכן הלאה.
    אחרי הכל המדע שאתה מסכים שמנסה להיצמד לאמת כמה שביכולתו , הוא הסתברותית צודק. לא באופן מוחלט.
    "
    אני למד מכך שאף סמכות אינה מחזיקה באמת המלאה, השלמה, הנצחית והבלתי משתנית והאנושות בודקת באופן קבוע ורציף את כל התובנות והאמונות שלה, פוסלת את האמתות המופרכות (שלא לדבר על החצי נכונות) ומאמצת רק תורות קונסיסטנטיות (שאינן סותרות את עצמן, את המציאות או את ההיגיון) שמצליחות לצלוח את כל המכשולים שמעמידים בדרכן.
    "
    מסכימה עם זה אבל זה שונה בעיקרו דת ומדע.
    האחראים על האומדן במאה ה19 טפשים בעיניך? לאמות המידה והידע שלהם זה היה נכון.. תכלס לפי ידיעתינו היום הם טעו, מי ערב לנו שאין טעות עכשיו בידינו?
    לפי הידע עכשיו המדע צודק , והרי כל הזמן ה"עכשיו" הזה משתנה כי מתגלים ומתקדמים.
    הבאתי בכוונה את גיל העולם כדוגמה
    אני לא מאמינה באופן מוחלט בגיל עולם של כמה אלפי שנים גם אם אני אחליט על אמיתות התנך באופן כללי (אולי אולי אולי אסבור שכשם שאחליט שכנראה התנך אמיתי כנראה שכל מה שאני חושבת שכתוב בו אמת גם הוא.)
    אבל גם למדע יחסית לתחומים אחרים גיל העולם הוא אחד הדברים העלומים, המונח עולם למה כוונתו? לכוכב שלנו? לשביל החלב? לכל הגלקסיות וצבירי העל שאחנו מכירים?
    לקוסמוס כולו? להמשך היקום שחלק משערים שקיים על אף שכרגע איננו נראה? וייתכן ש"הלידה" של העולם היא המשכית כל דבר נברא בזמן אחר.. התפתחות במשך הזמן
    הדברים עלומים יחסית לתחומים אחרים במדע
    בהתבסס על חומר והנחות יסוד שלו במשך הזמן, זה התבססות על הסטוריה שהיא עראית כלכך. מעמד הר סיני מוטל בספק? למרות שישנה עדות? לC14 לפני מיליארד שנה יש עדות? משערים על פי חוקי הטבע העכשווים שאנו מחושבים שהם אמת שזה היה גם ככה
    מה גם שחלק מהרבנים מנסים להתאים את הגיל הזה בכל מיני דרשות וכזה לגיל עולם שנחשב עלידי המדע.. זה מגוחך בעיני למרות שייתכן שזה אכן אמת הדרש הזה
    לא רואה חוכמה בלנסות להתאים את הדת הזאת בכל דור לתגליות המדע כדי מה? שעם אריסטו נצליח להתאים את התורה להשקפותיו ואז מה? אחרי כמה שנים נשנה מחדש כי הכל התבדה?

    לא באתי כאן להיכנס לויכוחים קונקרטיים על כל פסוק בתנך אמת או לא ועל כל ממצא ארכאולגי כזה או אחר למרות שלא אכפת לי ללכת לשם, רק שזה דורש משאבים יקרים של זמן :)
    בגדול מה שכוונתי היתה הדת והמדע שונות זה מזה. ושתיהם אמת בצורה אחרת-סוג של מאגיסטריה לא חופפת. אני כתבתי זאת מקודם ואפרט על זה שוב קצת.
    גם אם המדע נראה אמין יותר זה מה שהוא צריך להיות. הדת צריכה רק לספק היגיון בריא והוכחות הסטוריות הגיוניות.כמובן היא אם מבקשת להוכיח את עצמה באופן רציונלי . זה תחום הרציונליות שלה. כי ייתכן או לא שהיה דיבור אלוהי , לא ניתן להקליט אותו. הוכחה של כזה דבר בדת היא בדיקה לוגית.
    אסכם את הכל במליצה. אינני זוכרת במדויק מי היו אם בכלל אבל העיקר הרעיון , אחד המטריאלסיטים שטען אני רואה את הסוס ולא את הסוסיות ונענה על ידי האחר זה מפני שיש לך עיניים אבל אין לך שכל
    מעניין אותי איך אתה מנסח את המטרה שלך בכל המאמרים האלה.. מרתק לקרוא אותם אבל מעניין אותי מה המטרה שלך.
    כי אני קראתי וראיתי קצת זלזול ומעניין אותי מה מקורו...
    -אמת מוחלטת אין לאף אחד(...)
    -המדע מטרתו להוכיח לפי התגליות אחוזי אמת הכי גבוהים שניתן אם לא הכל מתערער וצריך חישוב מחדש
    אני אתייחס לדת סתם לא כפי שאני חושבת.
    -מטעם ערכים מוסר אמונה מיסטית וכדומה, כל אדם הוא חי כפי שהוא חוזב במוחו האידבדואלי וזאת אמת שאין יכולת לערער אחריה, ביכולתי לזלזל במחשבה של אדם אחר בזכות מה? אחוזי איקיו גבוהים שאני אחליט שיש לי? ואז מה, למי הסמכות לקבוע ששכל זה דבר שווה יותר?
    אבל נניח לזה כי אני כן ניגשת באופן רציונלי לענין
    ניקח לדוגמא את מבחן המרשמלו (בהנחה שאנחנו מסתכלים על זה ש 2 מרשמלו חד משמעית יותר שוים ממרשמלו אחד)
    אז אוקי סבבה אני לא אוכל את המרשמלו ארעב קצת יצחקו עלי שמה ומי מאמין וכולם אוכלים, תכלס אחרי זה הם ירעבו ולי יהיה 2!
    ואני חושבת שמי שבאמת סובר כמוני בהיגיון קר של רווח והפסד אפשריים,(לא אחוזי אמת אבסולטיים כי אין כאלה!) נובעות מסקנות פשוטות.
    באם יתפרסם על אחד מחברות המים יאמרו עליה שהמים רעילים (אפרופו סערת שטראוס) ויהיו לזה אחוזי אמת של 50 או 60 או אפילו 40
    אדם שלא ישתה יראה בעיניך כשוטה? כלא חושב? יש אחוזים שהמים רעילים. מה אכפת לו נכון לא נכון יש אחוז שזה רעיל? אז הוא לא ישתה אוקי יצמא קצת אבל הוא סכל בהחלטה הזאת? הוא שוטה?
    אם בנאדם באופן רציונלי ראה שיש אחוזים לא מעטים (גם אם מעטים אבל אני בוחנת אחוזים לא מעטים) שהוא מהמר פה על סבל נצחי, הוא שוטה שהוא קצת מגביל את עצמו?? גם אם אכן הפסיד לחינם יש מנגד אפשרות לוגית של הפסד הרבה יותר גדול. שיקולי רווח והפסד הגיונים..

    תודה על התגובה ואני נהנית בכללי להעמיק באתר!

    נ.ב.
    אם הסוג זלזלול שראיתי הוא כלפי כאלה שמנסים להוכיח שהדת אמת אבסולטית. מבינה. זה מגוחך. אין אפשרות כזאת במציאות העכשוית (היא אולי כנראה אמת אבסולוטית.. כנראה.. אולי.. )
    (למרות שגם שם יש את הרעיון שמי החליט שאני על החלטתי ללכת לפי הלוגיקה והרציונל עדיפה ויכולה לזלזל במי שהחליט ללכת לפי נטיות ליבו ואמונותיו המיסטיות. אולי אני צודקת באמת אבסולוטית.. אבל מי יוכיח מה זאת האמת והעדיפות האבסולטית)

  • קישור לתגובה חמישי, 23 יוני 2022 13:44 הוסף ע״י עדי אביר

    יעל,

    תודה על תגובתך.

    אם אני מבין נכון, את חושבת שרוב בני האדם, ובכללם גם מדענים וחוקרים, מאמינים שמאורעות מסוימים, דוגמת מעמד הר סיני, התרחשו בפועל ושאנשים מסוימים, דוגמת הנביאים, הם סמכויות-על שדבריהם הם בהכרח אמינים ונכונים.

    הרשי לי להסתייג מדברייך:

    בימינו, ניתן לצלם קטעי ווידיאו; להקליט נאומים, שיחות טלפון ואפילו שיחות פרטיות ולרכז מספר רב של תעודות ולכן ההיסטוריונים יכולים לצייר תמונה אמינה יחסית של מאורעות שהתרחשו בפועל. למשל, יש לנו מידע רב על מלחמת ששת הימים ואף שלעולם לא נדע מה עשה כל חייל וחייל, ביכולתנו לגבש תיאור כללי אמין למדי שמסביר את כל ההתרחשויות באותה המלחמה. בתקופת המקרא, לעומת זאת, לא צילמו, לא הקליטו, בקושי כתבו וסיפורים רבים עברו רק מפה לאוזן. כיוון שכך קשה לנו מאד לדעת מה מסתתר מאחורי התיאורים המקראיים. האם תוכלי לספר לי מה בדיוק התרחש בעת כיבוש הארץ על ידי יהושע? התנ"ך עצמו אינו מצליח להתאפס על סיפור אחד והתיאור בספר שופטים סותר את הסיפור בספר יהושע. האם את יודעת מה התרחש בעת שדוד המלך הביא את ארון הברית לירושלים? למעשה, כיצד את יודעת שדוד בכלל הביא את הארון לירושלים? כיצד את יודעת שמלך בשם דוד בכלל מלך בירושלים?

    מסורות שעוברות בעל פה נוטות תמיד להפוך ליותר ויותר ספרותיות ופחות ופחות היסטוריות. אני לא יודע אם את נחשפת לסיפורים על המלך ארתור והסיפורים על אבירי השולחן העגול אבל במהלך ימי הביניים נכתבה ספרות ענפה שתיארה את קורותיו של מלך בשם ארתור ששלט בממלכה גדולה שהשתרעה על אנגליה וחלקים מצרפת. הסיפורים תיארו את מלחמותיו, מעלליהם ואהבותיהם של אביריו והאירועים שהביאו לנפילת הממלכה. בידינו תיאורים מלאים ומפורטים על התקופה. מה שחסר לנו זה רק מלך ארתור אמתי כי כבכל שנחפש לא נצליח למצוא ולו עדות אחת שמוכיחה שהמלך או אביריו אי פעם חיו במציאות הריאלית. רוב החוקרים מאמינים שברקע הסיפורים עומד כנראה מנהיג מקומי שחי מאות שנים לפני תקופת האבירים אבל דורות של מספרי סיפורים ניפחו את דמותו והדביקו לו אגדות וצ'יזבטים שלבסוף הפכו אותו לארתור שמוכר לנו מהספרים, הפואמות, הסרטים והמחזמרים. איך את יודעת שאותו תהליך לא התרחש גם לגבי הסיפורים על דוד המלך? אולי דוד היה רק מוכתר מקומי שדורות של מספרי אגדות הפכו למלך אדיר כוח ורב מעללים? אין כמעט אף ממצא ארכיאולוגי שמאשש את סיפורי ספר שמואל ואף אחד מהעמים השכנים לא שימר את זכרו. המקרא הוא המקור היחיד לסיפורי דוד המלך ואין לנו שום דרך להוכיח את מהימנותם. למעשה, כיום הארכיאולוגים כבר מצאו לא מעט עדויות שמחלישות את אמינותם של הסיפורים המקראיים, למשל, מצאים ארכיאולוגיים מראים שקריית יערים הייתה המרכז הפולחני בתחילת האלף הראשון לפני הספירה ולא ירושלים, כמתואר בסיפורי ספר שמואל. באותו אופן, כיצד את יודעת שמעמד הר סיני התרחש בפועל? אולי לקבוצה קטנה של נוודים היה נדמה שאל כלשהו התגלה אליהם וצאצאיהם ניפחו את הסיפור לממדים אבסורדיים? אולי כל הסיפור הומצא על ידי גורמים אינטרסנטיים ששילבו בו מצוות אלוהיות כביכול שמגבות את יומרותיהם ומצדיקות את תביעותיהם?

    כולם מכירים את הניצחון הגדול של הספנים האנגליים על הארמדה הגדולה של ספרד בשנת 1588. לעומת זאת, מעטים בלבד מכירים את הכישלון הגדול של הארמדה הנגדית שאנגליה שלחה שנתיים מאוחר יותר לתקוף את ערי החוף בספרד ופורטוגל וזאת למרות העובדה שאנגליה ספגה לא פחות אבדות משספגו הספדים. ההסבר לכך הוא שמלכי אנגליה ניפחו את סיפור הניצחון וצנזרו את כל הסיפורים על הכישלון וכך הם דאגו שההיסטוריה תגבה את התעמולה שלהם במקום לסתור אותה. האם את בטוחה שתהליך דומה לא התרחש גם לגבי המקראות? האם ייתכן שכותבי המקראות העלימו סיפורים מביכים והדגישו רק את הסיפורים שתורמים למסרים התיאולוגיים שלהם? לדוגמה, המקרא מספר שמלך מנשה עשה את הרע בעיני האל אבל הוא מלך במשך 55 שנה מהן המקרא מתעלם לחלוטין ואנחנו לא יודעים איך נראתה הממלכה שהוא הוריש לבנו. אולי מנשה הצליח לחזק את הממלכה והביא לה שלום ושגשוג כלכלי? מציאות כזאת אינה עולה בקנה אחד עם התעמולה הכוהנית ולכן כותבי המקראות העלימו את זכרה ועיצבו סיפור שאינו מערער את האגדות שביקרן הם חפצו.

    יתר על כן, מאות מיליוני אנשים מאמינים בסיפורים שסופרו על ישו ומוחמד ואין כמעט ספק ששני האישית הללו אכן חיו בפועל. רבים גם מאמינים שהם היו מאד חכמים וברי סמכא. האם אינך חושבת שראוי להאמין גם בנצרות ובאסלאם?

    מכל הסיבות שנמנו לעייל קשה מאד לקבוע אם המאורעות שתוארו במקרא אכן התרחשו בפועל וכל עוד שאין בידינו עדויות ארכיאולוגיות או כתבים חיצוניים שמתארים את המאורעות הללו לעולם לא נוכל להיות בטוחים שהם אינם מדומיינים. כדי להסתמך על האירועים הללו עליך לקבל על עצמך אקסיומה שאומרת שהתיאורים המקראיים הם נכונים בצורה וודאית ומוחלטת וכל האירועים שהמתוארים במקרא אכן התרחשו בפועל. זאת אקסיומה מאד יומרנית שנסתרת חדשות לבקרים על ידי המחקר המקראי וההיסטורי. למעשה, כל דבר שהמאמינים מקבלים כמובן מאליו (למשל, המשפט שכתבת 'כך גם מאורע הסטורי דתי אם מרבית הסיכויים שכנראה היה קיים הפרטים והסתירות הקטנות לא משמעותיים' חייב להיות נתמך בראיות מוצקות אחרת גם הוא הופך לאקסיומה.

    התמונה שונה בתכלית כשמגיעים לדון במדע שם דורשים אימותים אמפיריים שעומדים בתנאים קשוחים למדי, או כפי שאת כותבת, 'ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות'. אם ניקח את הדוגמה שלך הרי שאדם שעובר ניתוח אינו 'סומך על הרופא' אלא על מערכת גדולה ומיומנת שמגדירה תרופות ופרוצדורות, בודקת את ההסתברויות להצלחתם, מפיצה את הידע באמצעות מאמרים שעוברים בקרת עמיתים, מכשירה רופאים, בוחנת אותם ועוקבת אחר פעילותם כדי לבדוק את יעילות התרופות והפרוצדורות, לשכלל אותם וללמוד מהשגיאות שנעשו. המנותח יכול להיכנס לניתוח בראש שקט לא בגלל שהוא סומך על המנתח אלא בגלל שהוא מאמין במערכות רפואית שמתפתחות, לומדות מטעויות וזונחות תובנות ופרוטוקולים שהוכחו כשגויות. האם לדעתך גם הדת מתפתחת, לומדת מטעויות וזונחת דעות שהוכחו כשגויות? זה בדיוק ההבדל בין המדע והדת - המדע מחויב רק לאמתות מדעיות שהוכחו בצורה אמפירית וצלחו את כל ניסיונות ההפרכה שהוטחו בהן בעוד שהדת מקדשת דעות נושנות ומסרבת לעדכן אותן בהתאם להוכחות שהמציאות מטיחה נגדה.

    אני לא קראתי את הספר 'מאה מחברים נגד איינשטיין' כי הספר נכתב ב-1931 וכשנולדתי כבר לא היה לו שום ערך מדעי. מאז 1931, התיאוריות של איינשטיין לא הופרכו וכיום איש כבר אינו מתייחס ברצינות לדעותיהם של אלו שהתנגדו לו לפני 90 שנה. למעשה, אין היום אף מדען רציני ששולל את תורות היחסות של איינשטיין אבל זה לא מפריע לאנשי דת למיניהם לרמוז שקיימים מלומדים שווי ערך שאינם מקבלים את התורה שלו. זאת אחיזת עיניים. אף אחד אינו שווה ערך לאיינשטיין ולדעותיהם של הדיוטות אין הרבה ערך, אפילו אם הם חובשים כיפה ומתהדרים בתואר אקדמי.

    את מתייחסת בסלחנות לסתירות וחוסר הבנות ונראה שאת מסתפקת באמתות פגומות וחלקיות כל עוד הן תומכות בדעתך. אני שולל את גישתך מכל וכל. אמת היא כמו הריון וכשם שלא ניתן להיות חצי בהריון כך גם לא ניתן לאמץ חצאי אמתות. זאת הגישה המדעית ואף מדען לא יעלה על דעתו להמשיך לדבוק בתורה שנסתרת על ידי המציאות. די בסתירה בלתי מוסברת אחת וכל התורה המדעית תושלך לפח הזבל כדי לפנות את הדרך לתיאוריות מדעיות חדשות שמסבירות את כל התופעות ולא רק את חלקן.

    את צודקת לגבי אריסטו. התורות המדעיות שלו הפכו לבדיחה כבר לפני ארבע מאות שנה ובזמן שחלף מאז העולם פיתח תורות מדעיות הרבה יותר אמינות. מה זה מלמד אותנו? אני למד מכך שאף סמכות אינה מחזיקה באמת המלאה, השלמה, הנצחית והבלתי משתנית והאנושות בודקת באופן קבוע ורציף את כל התובנות והאמונות שלה, פוסלת את האמתות המופרכות (שלא לדבר על החצי נכונות) ומאמצת רק תורות קונסיסטנטיות (שאינן סותרות את עצמן, את המציאות או את ההיגיון) שמצליחות לצלוח את כל המכשולים שמעמידים בדרכן. את הבאת כדוגמה את סוגיית גיל העולם וקבעת 'למדע אין יכולת יותר אמיתית מהדת לקבוע את גיל העולם עם המוני הדעות הסותרות בין מדענים שלא מוכחות על נוסחאות מדעיות מוחלטות כמו פיזיקה אלא תאוריות בלבד כמו האבולציה בחלקה שהיא תאוריות בלבד ולא אמת מדעית כהגדרתה'. אלו הן סיסמאות סרק באמצעותן הרבנים מנסים לגמד את המדע והן לא רק שגויות אלא גם מגוחכות. למדע יש ארגז כלים ענק באמצעותו הם אומדים את גיל היקום, גיל מערכת השמש וגיל כדור הארץ וכל הכלים הללו מניבים תוצאות דומות. זה נכון שהאומדנים העדכניים שונים מהותית מהאומדנים של המאה התשע עשרה אבל היום אין כבר חילוקי דעות בין המדענים וכולם מסכימים שהיקום נוצר לפני יותר מ-13.7 מיליארד שנה וכדור הארץ לפני יותר מ-4 מיליארד שנה. אף מדען אינו חושב שהיקום נברא לפני פחות מששת אלפי שנה וכולם יזלזלו בכל התירוצים הרבניים ברגע שיגיעו לאזניהם.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 21 יוני 2022 13:32 הוסף ע״י Yael

    היי
    היה מרתק לקרוא, תודה !
    רציתי להעיר מספר הערות
    הדיבור כאן על כמות האקסיומות שהדת תידרש להסתמך עליהם תלך ותגדל לממדים גדולים מידי , ודאי בהשוואה למדע..
    היא נכונה למקרים ספצפיים בלבד!
    אם נלך ו"נוכיח" את האמיתות המירבית של הדת בבניה מאקסיומות של קיום אל וכו.. כל מה שנאמר כאן במאמר זה הינו נכון.
    אממה
    רוב הדתות (ואני מגיע מפוזיציה יהודית דתית-מדברת בעיקר על זה) מגיעות על הבנות ומוסכמויות הגיוניות כלליות של כל בני האדם ובכללם המדע.. בקשר למאורעות הסטוריים האם היו או לא בד בבד אם אמונה והסתמכות על חוכמה ואמיתות של אדם אחר.
    היחס למאורע הסטורי הוא בצורה חסרת נגיעות ככל האפשר מדעית, האם מרבית הסיכויים שהיה או לא - הנחת יסוד אחת
    ההסתמכות על חוכמה והאמונה באמת דבריו של בנאדם אחר שחכם לסמוך עליו - הנחת יסוד שניה
    למשל אם אני אגיע לסיכויים מרביים שאריסטו היה קיים באמת זה יהיה מבחינתי אמת אם נגיד אותם מקורות שמספרים לי שאריסטו אכן היה קיים הוא גם אכל בכל יום שני לחם וחשב דבר מה מסוים ... חוסר האפשרות להוכיח ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות שהוא אכן אכל לחם בכל יום שני וחשב דבר מה ספציפי לא משנה לי לאמת אם אכן הוא היה קיים או לא. ויותר מכך אם יתגלו לי סתירות בתורתו גם לא נפקפק בכך שהוא היה קיים. כי את קיומו בכללי הוכחנו הכי שאפשר בדרך אחרת, הפרטים לא ישפיעו על התמונה הכללית (כמובן בהסתייגות מפרטים בעלי משמעות להכוחת קיומו ), כך גם מאורע הסטורי דתי אם מרבית הסיכויים שכנראה היה קיים הפרטים והסתירות הקטנות לא משמעותיים .. ועל כן מרבית האקסיומות שעליהם דובר במאמר זה אינן נצרכות.(או נבלעות זו על גבי זו בדומה למדע)
    בד בבד מגיע ההסתמכות על אדם אחר .
    שהיא על כל הנחות היסוד שנצרכות גם המדע לוקח ..
    מרבית בני האדם אינם יודעים את מהלך הניתוח שיתרחש בגופם ולמרות זאת הם סומכים על הרופא(נדרשות הנחות יסוד ולא כאן המקום לפרטם רק בגדול אומר שבאותם הנחות של המדע גם הדת משתמשת)
    יתרה מזאת ישנם מקרים שהאדם חושב שהרופא טועה ממש ולמרות זאת סומך על הבנת הרופא(הנחות יסוד נדרשות שוב כמובן אבל הן קיימות באופן כללי הן בדת והן במדע אלו הנחות לוגיות כלליות)
    כך גם בדת שרב האנשים מסתמכים על אדם גדול או משכיל או מנהיג הסתמכותם למרות שלעיתים נתקלת בחוסר הבנה וסתירה כל עוד לא תהיה מהותית באופן דרמטי הם יסתמכו כאדם שסומך על רופא .
    והם ישתמשו באותם הנחות יסוד.
    אני חושבת שזו הטעות של הסתכלות של הרבה אנשים על הדת מכוון לא נכון, בכל אופן מצידי.
    הסתכלות מכיוון אחר כמו שנאמר לעיל אכן דורשת מוסכמויות הולכות וגדלות.
    יש עוד הרבה מה לפרט רק בגדול אומר
    הניקוי מדעות אחרות ומוטעות שהמדע מתיימר אליו לא חף כלל וכלל מאינטרסים וטעיות קריטיות
    עיין ערך מאה מחברים נגד איינשטיין
    ועם כל הכבוד לגאון הסטיגרי-אריסטו דעות מסוימות השאירו את עולם המדע בבערות זמנית של כמה מאות שנים.
    ועוד ועוד
    המדע לא חף מטעיות כמו שנאמר גם במאמר
    לדוגמא אין שום יכולת הגיונית יותר אמיתית יותר למדע להתיימר על כך שגיל העולם הוא אכן מליארדי או מיליוני או טרילירדי שנים.
    כמו שהיהדות טוענת למשל לגיל אלפי שנים בהסתמכות על מאורע הסטורי שהוכח והסתמכות על כך שאדם מסוים ראוי לאמון הוא העביר לי את גיל העולם.
    למדע אין יכולת יותר אמיתית מהדת לקבוע את גיל העולם עם המוני הדעות הסותרות בין מדענים שלא מוכחות על נוסחאות מדעיות מוחלטות כמו פיזיקה אלא תאוריות בלבד כמו האבולציה בחלקה שהיא תאוריות בלבד ולא אמת מדעית כהגדרתה.
    בגדול מה שנשאר לנו כבני אדם לשקול את הדעות עם מרבית הסיכויים לנכונות אמיתית.
    רק נקודה אחת חשוב לציין.
    אם אני אחליט שהמדע צודק או לא ואחליט כן או לא להקשיב לדבריו.. המקסימום הגרוע הסכל ביותר שלא אקשיב לרופא ואמות המסתבר יותר שאחיה כמו בימי הביניים בנבערות אומנם .. אך לא אפסיד או אגרע באופן משמעותי
    הדת לעומת זאת אם היא נכונה היא מאיימת בנצחיות של רע וטוב
    וזה מה שגורם לשאלה הזאת להתעצם ולבדוק זאת ביתר עומק כי הסיכון גבוה...
    שוב תודה .. היה מעניין מאד לקרוא.

  • קישור לתגובה חמישי, 16 אפריל 2015 21:29 הוסף ע״י עדי אביר

    יובל,

    כמובן שיש לי אג'נדה ואני מצהיר עליה בפה מלא. ראה: את הפרק 'אודות והקדמות' של האתר בכתובת:
    http://www.1vsdat.org/index.php/2011-09-19-17-41-46/2012-03-08-12-11-35

    אף שאני שולל לחלוטין את הדת ומאמץ את המדע ומסקנותיו איני מנסה לסלף את העובדות ולהטות את מאמריי. אין בכך כל צורך. המקורות עצמם מוכיחים את טענותיי. ייתכן אמנם שבטעות איני מציג תמונה מלאה ולכן בסוף כל אחד ממאמריי אני מבקש מקוראיי לחשוף את טעויותיי. רבים קבלו על הפרשנויות שאני נותן למקורות (שלעולם לא תהיינה זהות לאלו שהם למדו מרבניהם) אבל רק לעיתים רחוקות אני שומע תלונות על השמטה, או בחירה מגמתית, של המקורות בהם אני משתמש להוכחת טענותיי.

    אני מסכים איתך לחלוטין שהמדע אינו טלית שכולה תכלת וגם בו ניתן לזהות אינטרסים אישיים ודעות קדומות אבל המאמר הזה אינו עוסק בנקיון כפיו של המדע אלא במטעני האמת של האמירות הדתיות לעומת אלו של האמירות המדעיות. הטיעון הבסיסי שלי הוא שאין אמת אבסולוטית ולכן כל תורה, אפילו ההזוייה ביותר, יכולה להפיק אמירות נכונות לחלוטין ובתנאי שהיא מכניסה לאמירות הללו את כל ההגדרות והנחות היסוד בהן היא משתמשת. הדת נבדלת מהמדע, לשיטתי, רק באורך האמירות הנכונות שהיא מסוגלת להפיק. בעוד המדע מסוגל להפיק אמירות נכונות בצורה וודאית ומוחלטת בעזרת מספר קטן יחסית של הגדרות ואקסיומות, הרי שהאמירות הדתיות אותן נוכל להגדיר כנכונות בצורה וודאית ומוחלטת הן בהכרח מאד ארוכות ועליהן להכיל מספר רב של הנחות שאינן ניתנות להוכחה.

    באשר לאל: מושג האלוהות אכן מתפתח בצורה הדרגתית, בצמוד להתפתחות הבנתנו את העולם ואת הגורמים שמשפיעים עליו, ובמקביל משתנות גם התפיסות הדתיות. אני לא מוצא בכך שום פסול אבל שאל את עצמך מה זה עושה למטען האמת של האמירות הדתיות. האמירות של היהדות נחשבו בעבר לנכונות בצורה וודאית ומוחלטת כי הן נמסרו למשה על הר סיני, חלקן אפילו לנוכח עיניהם המשתאות של שישים ריבוא גברים כשרים לעדות. מה מעמדן היום כשאנו כבר יודעים שלאל אין גוף וצורה ולבשום פנים ואופן לא היה באפשרותו לחקוק את לוחות הברית באצבעו? האל האנטופומורפי היה רגזן והפכפך אבל מה נעשה עם כל אמירותיו כשמתברר לנו שבינתיים הוא הפך להיות כל-יודע וכל-יכול במידה שמונעת ממנו לשנות את דעתו? (ראה המאמר 'האל הכל-יודע וכל-יכול' בכתובת:
    http://www.1vsdat.org/index.php/2010-07-21-07-44-28/2011-04-14-13-22-12/item/393-%D7%94%D7%90%D7%9C-%D7%94%D7%9B%D7%9C-%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C-%D7%95%D7%94%D7%9B%D7%9C-%D7%99%D7%95%D7%93%D7%A2)

    אני מסכים איתך שהדת עונה על צרכים רגשיים אבל מה שאתה מגדיר היום בתור 'דת' ומה שצאצאיך יגדירו בתור 'דת' בעוד מאה שנה הם שני דברים שונים לחלוטין. הדת תוכל לשרוד רק אם היא תשתנה בהתמדה ובסופו של דבר אנשים יבינו שדת שכל הזמן משתנה אינה יכולה לטעון לבעלות על אמת נצחית ומושלמת.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 16 אפריל 2015 16:12 הוסף ע״י יובל

    ראשית עצם הכתיבה באתר נגד דת מעידה על אגנדה בכתיבה אולי אין הלכת שולל אבל בהחלט קיימים עיוותים כלשהם.

    הייתי שמח לו פרופסור ישעיהו ליבוביץ ז"ל שבא מהזרם החרדי אורטודוקסי היה מגיב,
    מעניין..

    הסתייגותי היא
    בכך מדע נהנה מראית עולם אוניברסלית שאינה מותנית בהשקפה פוליטית, דתית או כלכלית ואינה נובעת מאינטרסים אישיים כלשהם.

    משום שכיום אנחנו רואים כמה פוליטיקה ואינטרסים זרים מניעים. את המחקר המדעי.

    היתה מדינה שמבחינה מדעית טענה שהיהודים מוטציה.
    היו מדענים וחוקרים טענו שהכושים נחותים.
    היו תקופות שחיפשו תרופות למחלות סרטן אצל גברים והנשים הוזנחו.
    ישנם כיום גופים כלכליים שחוקרים תרופות מחלות באפריקה על אפריקאיםת מוכרים בהון עתק לאדך הלבןת והחולים באפריקה לא מסוגלים לקבל מזור מהתרופות בגלל היוקר שלהם.
    יש לפעמים חוסר צדק שנעשה בשם המדע (בטח תקרא לזה פסאודו מדע) וההמונים מקבלים את זה כתורה .

    העלית את אופיו של האל (מקראי, רבני, פלוסופי ומודרני\מתקדם). אני רואה בזה אבולוציה
    ושינוי

    כמו שהאדם הניאנדרטלי נדחק על ידי ההומו ספסיאנס..

    זה אומר שהתפישה הדתית משתנה.. אמנם לאט מאוד.

    דבר חשוב לא פחות: הצורך רגשי האנושי יצר את הדת הדת לא נותנת מענה לצרכים רגשיים.
    על כן הדתכנראה שהיא לא תמחה מהאדמה לעולםת אלא עם מותו של האדם האחרון עלי אדמות.

  • קישור לתגובה שני, 14 יולי 2014 22:20 הוסף ע״י עדי אביר

    אביחי,

    אני כמובן לוקח את האשמה על עצמי ותולה את אי-ההבנות שלך בניסוחיי הקלוקלים אבל נראה לי שתחת הנסיבות כדאי אולי שתקרא את המאמר פעם נוספת. המושג 'אמת וודאית ומוחלטת' הוא מושג מקובל בשיח האפיסטמולוגי והקפדתי להגדירו במפורש כבר בתחילת המאמר. אדרבה, צמצמתי מאד את תחום האמירות אותן ניתן להגדיר כ'אמת וודאית ומוחלטת' ובהמשך המאמר תיארתי את דרך החתחתים שעל כל אמירה לעבור אם היא רוצה להחשב כנכונה בצורה 'וודאית ומוחלטת'. את הביטוי 'אמת הכרחית' לא מצאתי במאמרי אבל הרשה לי להבטיח לך שלא הייתי משתמש בו מבלי להגדירו בצורה המדוייקת עוד לפני השימוש הראשון.

    1. אני הכללתי ואמרתי 'כל הקהילה המדעית מאמצת את אותן המוסכמות' משום שאני מקפיד להגיד רק את האמת. מילת המפתח כאן היא 'מוסכמות' ואכן למדע יש רק סט אחד של מוסכמות. לא דיברתי על דעות מדעיות או תאוריות מדעיות, כאלו אכן יש הרבה, אבל כולן נשענות על אותן 'אקסיומות', היינו ה'מוסכמות' המקובלות על רוב רובם של המדענים הרציניים. אני לא מכיר מחלוקות לגבי האקסיומות המדעיות ואם תפנה את תשומת ליבי לכאלו אנסה להסביר לך מדוע אין מדובר במערכות אקסיומטיות סותרות אלא בשתי מערכות אקסיומטיות זרות הדדית, שמבטאות שתי נקודות מבט מקבילות אך בלתי חופפות, שמעצם הגדרתן אינן מסוגלות לסתור האחת את השנייה. בקיצור, המוסכמות המדעיות הן, כמתחייב משמן ... מוסכמות, כלומר סט של אמירות שכולם מסכימים עליהן.

    לעומת זאת, כל קהילה דתית מחזיקה בסט ייחודי של מוסכמות והמוסכמות של קבוצה אחת רוב סותרות את המוסכמות של הקבוצה האחרת. דת אחת קובעת שהאל רוצה בקיום מצוות. האחרת טוענת שהוא רוצה במעשים טובים והשלישית מניחה שהאל פועל באופן אוטונומי וגזירותיו אינן מושפעות מקיום מצוות, ממעשים טובים או מכל פעולה אחרת של האדם. אין כל דרך להוכיח אף אחת מהאמונות הללו ולכן, בטרמינולוגיה שלי, הן 'אקסיומות' או במינוח שונה 'מוסכמות'. עם זאת, המוסכמות הללו תקפות רק לגבי קבוצה דתית אחת והן סותרות את האקסיומות שאומצו על ידי קבוצות דתיות אחרות. מספרם הרב של הקהילות הדתיות מצדיק את הקביעה שבניגוד למדע, הדת סובלת מריבוי של מערכות אקסיומטיות.

    2א. אין צורך להזכיר לי שאקסיומות הן 'הנחות לא מבוססות', הרי אני אומר זאת בפה מלא לאורך כל המאמר. עם זאת, למרות היעדר הביסוס, נסה לסתור ולו אחת מהאקסיומות שמשרתות את המדע. האקסיומות המדעיות הן אכן שרירותיות וחסרות ביסוס אבל הן למודות קרבות והן שרדו אינספור נסיונות הפרכה. זה לא הופך אותן ל'אמתות וודאיות ומוחלטות' אבל זה עדיין אומר שהן מאד מאד אמינות.

    2ב. שוב, אם היית קרא את המאמר בעיון היית מגלה שלא טענתי בשום מקום שהמדע 'צודק יותר מהדת'. קרא שוב את מסקנותיי וראה באילו מובנים אני חושב שהאמת המדעית עדיפה על האמת התורנית.

    3. סתירות פנימיות פוסלות כל מערכת של אמירות. לא ניתן להחזיק בעת ובעונה אחת גם את הדבר וגם את היפוכו ולכן חייבים לנקות מהמערכת את כל האמירות שגורמות לסתירה. מה אתה עושה עם האמירות הפסולות זה עניינך בלבד. שמור אותם במגירה, חשוב עליהם חדשות לבקרים, רענן אותן, אוורר אותן, מסגר אותן ועשה עימן כל שישאך ליבך. לאמירות הללו אין כל ערך וכל עוד אינך מנסה לשבצן מחדש במערכת אמירות בה הם גורמות לסתירות פנימיות איש לא יבוא אליך בטענות.

    4. לא הבנתי את הטענה שהעלית בסעיף 4 ונראה לי שאתה ממחזר טענה קודמת שלך. אנחנו מלכתחילה יוצאים מההנחה שהמדע נשען על אקסיומות בלתי ניתנות להוכחה שזכות הקיום הבלעדית שלהם היא שרידותן המופלאה במטחים של נסיונות הפרכה. אף נגזרת של אקסיומות בלתי מוכחות אינה יכולה להיות יותר 'נכונה' מהאקסיומה עליה היא נשענת אבל היא בהחלט יכולה לצבור אמינות ולהעלות את הסבירות שהיא נושאת עימה מטען אמת גבוה ביותר.

    5. הדת היהודית יכולה לחנך למה שהיא רוצה אבל ה'חינוך' שלה אינו הופך את אמירותיה לאוניברסליות שהרי כמעט כל האנושות פוסלת אותן ונמנעת מלאמצן. דרך אגב, לא הבנתי מה משמעות המושג 'דובר אמת בלבבו'. האם עלי להסיק שדי לאדם באמירת אמת בתוך הלב ואין כל הכרח להעלותה גם על דל השפתיים?

    נקודה זאת מזכירה לי מאמר בשם 'רבי עקיבא ואימו של עז הפנים' שדן בדיוק בשאלת האמת הנאמרת בתוך הלב לעומת האמת הנאמרת בקול רם:

    http://1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=245:%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%90-%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%96-%D7%94%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9D&Itemid=113


    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 14 יולי 2014 20:13 הוסף ע״י בן-משה אביחי

    עדי שלום,

    על רקע ההפניה למאמר זה כמאמר שכתבת, מופנות אליך השאלות הבאות:
    טענת פתיחה - אתה משתמש בהכללות ללא שום צינעה. הביטויים: "אמת הכרחית", "אמירות שהן נכונות בצורה וודאית ומוחלטת", ועוד.. הם אמירות שגורות בכתביך, ורק לשם הצניעות, הייתי מרסן אמירות אלו, שכן אנו אמורים לדון - באמת היוצאת הפיותיהם של פילוסופים.
    1. טענת: "כל הקהילה המדעית מאמצת את אותן המוסכמות" בחרת בהכללה, ושכחת את כל המדענים החושבים אחרת. ומדוע נחוצה חשיבה אחרת? כי, חשיבה אחרת היא זו היצירתית, שמצעידה את העולם קדימה. ובכן אם נתקן את הנסוח הכוללני, נקבל את המקבילה הדתית של סעיף 1 להבדלים שבין מדע ודת?.
    2. טענת: "המדע מסתפק במספר קטן יחסית של אקסיומות הכרחיות".
    א. שכחת לציין, שעל בסיס מספר קטן זה של אקסיומות, המדע בונה אין סוף הנחות, שהוא קורה להם "הכרחיות". להזכירך שאכסיומות אלו, הן הנחות שררותיות של המדע, עקב העובדה שהוא מודה בפני עצמו "שאינו יודע". אז איך איש מדע יוכל לטעון שבהתבסס על הנחות מוצא לא מבוססות, אפשר יהיה לטעון, שהמקנות הכרחיות?
    ב. שהרי מרגע שטענת במוסכמות (סעיף 2), "שתי השיטות נשענות על סט של הנחות אקסיומטיות שאינן ניתנות להוכחה", הרי הודעת ברבים שאתה באופן אישי, לא יכול להוכיח שהמדע צודק יותר מהדת. ולמעשה הצהרת שלאחד אין עדיפות על פני השני, כל זמן שלא הוכח איזו מבינהן היא האקסיומה האמיתית.
    3. טענת: "המדע מקפיד על עקיבות נמרצת ופוסל כל אמירה שגורמת לסתירות פנימיות". שמירה על עקיבות לוגית, קידמה ומקדמת את המדע. אך אמירות שגורמות לסתירות פנימיות, האם אותן יש למחוק? או שמה יש לבחון אותן שוב ושוב מחדש, שמה הן יובילו אותנו למסקנות חדשות ונכונות. כלומר האם אתה זורק את ניירות העבודה שלך, לאחר שהגעת למסקנה פלוסופית, או שמה אתה קורא ניירות עבודה אלו לאחר שנים כדי לגלות רעיונות חשיבה נוספים, וכדי לרענן את מקוריות מחשבותיך? האם רענון מתמיד זה, שהוא אבן יסוד בהנחות המדעיות, אינו מביא אותנו למקבילה הדתית של סעיף 3 להבדלים שבין מדע ודת?
    4. טענת: "המדע מפיק אמירות ברות-הפרכה ולכן ניתן לאשש או לפסול את אמירותיו". שכחת לציין, שבהסתמך על אקסיומות לא מוכחות, לא ניתן לדעת בוודאות שמסקנות אלו הכרחיות. אי לכך, הגענו שוב למקבילה הדתית של סעיף 4 להבדלים שבין מדע ודת?
    5. טענת: "שהמדע נהנה מראית עולם אונברסאלית...ואינה נובעת מאינטרסים אישיים כלשהם". ושכחת לציין שהדת היהודית מחנכת את האדם להיות דובר אמת בלבבו.
    בכבוד רב, ובהערכה
    בן-משה אביחי

  • קישור לתגובה שלישי, 11 יוני 2013 12:47 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    אכן, לא אצליח לעשות זאת ואפילו לדבר לא אצליח אם הלוגיקה לא עובדת.
    אין שום טעם לדיון על מצב כזה - אפילו לא ביני לבין עצמי, כי כל דיון מתבסס על הלוגיקה.
    כמובן שעצם הדרישה להוכיח משהו מבלי להסתמך על הלוגיקה היא - טוב - חסרת היגיון - אבל אם זה לא מגרעת אז אין לי מה לומר.

  • קישור לתגובה שלישי, 11 יוני 2013 00:03 הוסף ע״י עדי אביר

    שחף,

    תודה.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 11 יוני 2013 00:01 הוסף ע״י עדי אביר

    מיכאל,

    אני טוען שאין אמיתות וודאיות ומוחלטות שעומדות בפני עצמן. כל אמירה מקבלת את מטען האמת שלה מאיזו שהיא אמת מידה חיצונית ואמות המידה היחידות שקיימות הן התחושות הסובייקטיביות שלנו, המוסכמות שאנו מאמצים ואוסף האקסיומות עליהן אנו נשענים. ללא הגדרות והנחות אקסיומטיות אין שום דרך לקבוע אם האמירה היא נכונה או לא.

    בשאלה שלך, 'האם הטענה שאין אמת אבסולוטית היא אמת אבסולוטית?' מסתתרת ההנחה האקסיומטית שכללי הלוגיקה תקפים בכל מקום ובכל זמן. לפיכך האמירה שהיא בהכרח אמת מוחלטת היא: 'בהסתמך על הגדרה מקובלת של המושג "אמת אבסולוטית" ובהנחה שכללי הלוגיקה תקפים תמיד אז הטענה שאין אמת אבסולוטית אינה יכולה להיות אמת אבסולוטית'. כל תמצות של האמירה הזאת אינו בהכרח בחזקת אמת וודאית ומוחלטת. כלומר, אם חוקי הלוגיקה אינם תקפים תמיד אז מותר לי להגיד 'הטענה שאין אמת אבסולוטית היא אמת אבסולוטית' ואתה תוכל לטעון שאני סותר את עצמי רק אם תוכיח לי שחוקי הלוגיקה הם תמיד נכונים - דבר שלעולם לא תצליח לעשות.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 10 יוני 2013 23:28 הוסף ע״י שחף

    פשוט תענוג לקרוא. כרגיל.

  • קישור לתגובה שני, 10 יוני 2013 23:04 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    דעתי בנושא שונה והיא מסוכמת בתגובה זו (ובמאמרים הנוספים שהיא מצביעה עליהם).
    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=714:%D7%A8%D7%A7-%D7%A2%D7%9C-%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99-%D7%9C%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%99%D7%93%D7%A2%D7%AA%D7%99&Itemid=197#comment4752
    התגובה נכתבה במענה לשאלה שנשאלתי בדיון על מאמר שכתבתי על פרדוקסים של התייחסות עצמית שגם הוא רלוונטי לנושא.
    האם הטענה שאין אמת אבסולוטית היא אמת אבסולוטית?

חזרה למעלה

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים