- אתם כאן:
-
דף הבית
- האל ודמותו
האל ודמותו
הרבנים אוהבים לטעת בנו את התחושה שהיהודים הם לא רק ממציאי המונותאיזם אלא גם הראשונים שהשתחררו מכבלי החשיבה המסורתית והבינו שהאל הוא רוחניות טהורה שיצרה את העולם החומרי אך נותרה מחוצה לו. כסיפור זה נשמע נהדר אך למרבה הצער היהודים אינם הראשונים שהכירו באי-מוחשיותו של האל אלא דווקא האחרונים שבהם וקדמו להם הפילוסופים היוונים, הנוצרים הקדומים ועד כמה שזה נשמע מוזר, גם המוסלמים. למעשה, הקריאה היסודית ביותר של ספרי התנ"ך לא תניב אפילו פסוק אחד ששולל את האפשרות שלאל יש גם דמות וגם צורה. אדרבה, ברוב המקרים התנ"ך אוהב לתאר את האל כבן דמותם וצלמם של בריותיו, לעיתים גדול ונשגב מהם אך לעולם לא שונה מהם בצורתו הבסיסית. גם הספרות התלמודית והמדרשים הקדומים החליטו לחסוך מאיתנו הצהרות חד-משמעיות בנושא ולמעשה, אם אנחנו באמת רוצים להתקל באל חסר גוף וצרה עלינו להמתין בסבלנות עד המאה העשירית כשרבי סעדיה גאון החליט לזנוח את האמונות הישנות ולאמץ את הדעות המודרניות שנשבו באותה עת באוירה של בגדד הערבית.
תת קטגוריות..............................................................................................................................
האל של הפילוסופים
במהלך תקופת הגאונים בבבל ותקופת הראשונים בספרד, האל היהודי השיל את גופו וצורתו והפך לאלוהות טרנסנדנטלית וחסרת רגשות שאינה חושבת על אירועי השעה אלא רק על אמיתות הנצח. המהפך התרחש בד בבד עם תרגומם של כתבי הפילוסופים היווניים לשפה הערבית וחדירתה של ההגות היוונית להיכליה של הפילוסופיה המוסלמית ומשם היישר לישיבות של בגדד וספרד. האל של גיבורי התנ"ך וחכמי התלמוד פינה את מקומו לאל של אפלטון ואריסטו ובפני רבני ימי הביניים נפתחה חזית חדשה והם נדרשו להסביר ולתרץ את התיאורים המאנישים והמגשימים שמציפים לא רק את התנ"ך אלא גם את כל הספרות התלמודית והמדרשית. בפרק זה נכיר את האל של הפילוסופים ונראה כיצד הוא מצא את דרכו לליבה של היהדות.
האל בעל הגוף והצורה
אנו כמובן נרצה לדעת אם ניתן למצא צדיק ביבנה, אושא, טבריה, סורא או פומפדיתא שטרח להצהיר שלאל באמת אין גוף או צורה, אך בטרם נפתח במצוד חסר תוחלת נקדים ונאמר שאם קיים חכם מעין זה הרי שהוא הצליח להסוות את אמונתו ולהסתירה מעין כל. בתנ"ך, בתלמודים ובמדרשים לא נמצא ולו הצהרה ברורה אחת המלמדת על אי-גשמיותו של היושב במרומים ואף חכם בעידן התלמוד מעולם לא טרח להקשות על או לתרץ את הביטויים המאנישים שמציפים את כל הספרות היהודית שנכתבה לפני העידן הערבי. אדרבה, עורכי התלמודים והמדרשים תמיד הבינו את כל הסיפורים המתארים אל בעל גוף וצורה בצורה פשוטה ועניינית והתייחסו אליהן כלכל אחד ממאות הסיפורים האחרים ששובצו ביצירותיהם הגדולות.
האל המתגלה
האל התנ"כי והתלמודי עדיין לא היה מודע לכל המגבלות שהוטלו על האל הפילוסופי של הרס"ג והרמב"ם ולכן הוא הרשה לעצמו להתגלות בפני אהוביו הנבחרים, לעיתים אפילו 'פנים אל פנים', לעזור להם בעת קרב, להתגושש עימם, לשוחח איתם, להבטיח להם הבטחות ובמקרה הצורך, אף לתרום את מלא כבודו לתמיכה ביומרותיהם ולגיבוי שררתם. חכמי ימי הביניים שכבר נדבקו בחיידק הפילוסופי לא כל כך אהבו את דרכיו העממיות של האל והם תמיד ניסו להוציא את פסוקי התנ"ך מהקשרם ואת אגדות התלמוד מפשטם. לקורא ניתנת בפרק זה הזדמנות לראות אם גם הוא מצליח להשתכנע שהאל הטרום-פילוסופי באמת נהנה מכל התכונות הנשגבות שמתרצי ימי הביניים ניסו להעניק לו.
האל, תכונותיו וסביבתו
אם לאל אין גוף וצורה מדוע הוא זקוק להיכל, כסא כבוד, הדום רגליים ומרכבה, שלא לדבר על קשת, חנית, חרב וחצים ומדוע רבני התלמוד והמדרש מחשבים את מימדי גופו ביחידות של שנות הליכה? נראה שהנשגבות של רבני ימי הביניים פשוט עוד לא הספיקה לדבוק באל הטרום סעדייני והוא עדיין לא גילה שניתן להסתדר גם בלי כלי נשק, כסאות, היכלים והדומי רגליים.
תירוצים והדחקות
את הפער בין האל התנ"כי, תלמודי, מדרשי לאל האריסטוטלי, רס"גי, רמב"מי אי אפשר היה לטאטא אל מתחת לשטיח ורבני ימי הביניים, וממשיכיהם המודרניים, נאלצו לאחוז בקרני שור, להביט לבעיה ישר בעיניים ולרקוח תירוצים מתירוצים שונים בתקוה שלפחות אחד או שנים מהם יצליחו להשכיח מאיתנו את התיאורים המגשימים שהתנ"ך והרבנים הקדומים אהבו להצמיד לאלוהיהם. מי שעבר שטיפת מוח תורנית לבטח ישתכנע בקלות מכל תירוציהם, האם ההסברים חסרי הביסוס יצליחו לשכנע גם קוראים שעדיין מסוגלים לחשוב בכוחות עצמם?
אני והאלוהים
הדת היהודית עברה תהפוכות רבות במהלך שלושת אלפי שנות התפתחותה ואף יהודי טוב לא ירגיש את עצמו בבית אם נשגרו במכונת זמן לימי אבות אבותיו. למעשה, אוי לו לאברך שימצא את עצמו במקדשו של שלמה המלך, מוקף בזובחים יוקדי עיניים שירצו לדעת איזה חתול גרר פנימה את האל המוזר שאינו מתענג על ריח הקורבנות שעל האישים. אני לבטח איני רוצה למצוא את עצמי במקדש שלמה ולמען האמת גם לא בשום מעוז דתי אחר בו אדרש להאמין באל של המקומיים ולקבל על עצמי את הלכותיו. בימינו כבר לא ניתן לכפות את האמונה, בכל אופן לא בעולם הנאור אליו אנו היינו רוצים להשתייך, ולכל אדם ניתנת הזכות לאמץ לעצמו אמונות שעולות בקנה אחד עם הבנתו, ידיעותיו והגיונו. בפרק זה אתאר את האל עימו אני מוכן לחיות בשלום, בתקווה שגם אחרים ישקלו את האפשרות שהאל הזה הוא הרבה יותר סביר וסימפטי מכל עמיתיו, ובמיוחד מאלו שמצאו לנכון לתמוך ביומרותיהם של בעלי העניין שתמיד מנסים להשתרר עלינו.
התגובות האחרונות