Skip to content

1VSDAT

שישי, 20 אוגוסט 2010 19:41

היכלו וכסאו של האל

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
בורא השמיים והארץ נהג מעת לעת לרדת ממכונו שבשמיים ולהעביר את זמנו בעולמם של התחתונים. מקצת ביקוריו זכו לתיעוד מהימן: השיטוט בארץ בימי מגדל בבל, הביקור באוהלו של אברהם, ההתוועדויות התכופות עם משה, הנוכחות העונתית בקודש הקודשים וכדומה. עם זאת, למרות הגיחות הקצרות, נראה שאת מרבית זמנו האל העדיף לבלות לא על פני האדמות אלא בחלל הרחב שבין הרקיע הקשיח לשמי השמיים העליונים. במתחם שמימי זה הוא הקים לעצמו היכל גדול ורחב ידיים שבדומה לארמונותיהם של כל שאר מלכי הסהר הפורה הכיל מספר רב של חדרים - חלקם טרקלינים פתוחים ששימשו את האל בעת שהוא מילא את משימותיו הציבוריות והממלכתיות וחלקם חדרים פנימיים ופרטיים שאפשרו לו להתרחק מההמולה ולהתבודד עם עצמו.
 
 
את שעותיו הציבוריות האל בילה על כס המלכות הרם והנישא כשמסביבו רוחשים נהרות האש, השרים הגדולים, האופנים והאראלים, מלאכי השרת וכל שאר משרתיו ובני פמליתו. את רגעיו הפרטיים, לעומת זאת, הוא העביר בחדרים הפנימיים שיוחדו אך ורק לשימושו האישי ושם הוא יכל להתפנות מכל טרדותיו ולבלות את זמנו במחשבות ובחיבוטי נפש. על החדרים הפנימיים, חדריו הפרטיים של האל, אנו לומדים מהנסיון לפרק את הסתירה בין פסוק המורה על נטיתו של איש המלחמה לבכות במסתרים לבין פסוק אחר המלמד שאין עצבות לפני הקדוש ברוך הוא:
 
נאמר 'וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה'[א].
 
אמר רב שמואל בן איניא משמו של רב: לקדוש ברוך הוא יש מקום הנקרא בשם 'מִסְתָּרִים'.
 
שואלים: מה פרוש הביטוי 'מִפְּנֵי גֵוָה' שבפסוק זה?
 
הסביר רב שמואל בר יצחק: מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם וניתנה לעובדי כוכבים.
 
רב שמואל בר נחמני אמר: מפני גאוותה של מלכות שמים.
 
שואלים: האם יש בכיה לפני הקדוש ברוך הוא? הרי רב פפא אמר: אין עציבות לפני הקדוש ברוך הוא כפי שלומדים מהפסוק 'הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ'[ב].
 
עונים: אין כאן סתירה – פסוק אחד מדבר בחדרים הפנימיים שמשמשים אך ורק את האל והפסוק השני מדבר בטרקלינים הציבוריים בהם האל לעולם אינו מפגין עצבות.
 
ממשיכים לשאול: ובבתים חיצוניים אין בכי? והרי נאמר 'וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק'[ג].
 
משיבים: שונה יום חורבן בית המקדש, עליו מדבר הפסוק, שאז אפילו מלאכי שלום בכו שנאמר 'הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן'[ד].[1]
 
הנושא זכה לפיתוח במדרש איכה רבה ושם אנו מגלים שבחדריו הפרטיים האל באמת יכול לבכות כאות נפשו, ללא כל חשש מהפרעות בלתי רצויות:
 
נאמר 'וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק'[ה].
 
מובן הפסוק הוא שבשעה שבקש הקדוש ברוך הוא להחריב את בית המקדש הוא אמר: כל זמן שאני נמצא בתוכו אין אומות העולם יכולות לפגוע בו ולכן אכבוש עיני מהמקדש ואשבע שלא אזקק לו עד בא הקץ ואז האויבים יוכלו לבא ולהחריב אותו. מיד נשבע הקדוש ברוך הוא ביד ימינו והחזירה אחוריו שנאמר 'הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב'[ו]. אותה שעה נכנסו האויבים להיכל ושרפוהו.
 
כיוון שנשרף בית המקדש אמר הקדוש ברוך הוא: שוב אין לי מושב בארץ לכן אסלק שכינתי ממנה ואעלה למכוני הראשון שנאמר 'אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי עַד אֲשֶׁר יֶאְשְׁמוּ וּבִקְשׁוּ פָנָי'[ז].
 
באותה שעה היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר: אוי לי מה עשיתי שהשריתי שכינתי למטה בשביל ישראל ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון. אוי לי שעתה אהיה שחוק לגוים ולעג לבריות.
 
באותה שעה בא מטטרון שר הפנים ונפל על פניו ואמר לפניו: ריבונו של עולם, אני אבכה ואתה אל תבכה.
 
אמר לו האל: אם אין אתה מניח לי לבכות עכשיו אכנס למקום שאין לך רשות להיכנס ואבכה שנאמר 'וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְהֹוָה'[ח].[2]
 
בהקשר דומה אנו לומדים לא רק על צחוקו ובכיו של האל אלא גם על סדר יומו העמוס - השעות שהוא מקדיש ללימוד תורה, לישיבה על כסא הדין או על כסא הרחמים, להזנת העולם, למשחק עם הלויתן ולשיוט על גבו של כרוב קל:
 
נאמר 'יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ'[ט].
 
אמר רבי יצחק: אין לקדוש ברוך הוא שחוק אלא ביום חורבן הבית בלבד.
 
מקשים עליו: האם כך הוא שאין לאל שחוק? והרי אמר רב יהודה אמר רב: שתים עשרה שעות יש ביום. בשלושת השעות הראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה, בשלושת השעות הבאות הוא יושב ודן את כל העולם כולו וכשהוא רואה שיש לגזור כליה על העולם הוא עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים, בשלושת השעות הבאות הוא יושב וזן את כל העולם כולו, מקרני ראמים עד ביצי כנים, ובשלושת השעות האחרונות של היום הוא יושב ומשחק עם לויתן שנאמר 'לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ'[י] וזאת בסתירה לקביעה שהאל אינו שוחק.
 
רב נחמן בר יצחק פתר את הסתירה: עם בריותיו האל משחק, היינו משתעשע כשם שהוא עושה עם הלויתן, אבל על בריותיו הוא אינו שוחק, היינו מלגלג, ורק ביום חורבן הבית נאמר עליו כי לעג ליצוריו.
 
אמר רב אחא לרב נחמן בר יצחק: מיום שחרב בית המקדש אין הקדוש ברוך הוא צוחק.
 
שואלים: מנין לנו שאין הוא צוחק יותר?
 
עונים: אם תרצה תוכל ללמוד זאת מהפסוק 'וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק'[יא] אך אם תטען שהאל קרא לבכי, למספד, לקרחה ולחגור שק רק באותו היום תוכל ללמוד שהאל אינו צוחק עוד לאחר חורבן בית המקדש מהפסוק 'אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי'[יב].
 
מקשים: גם מכאן אין הוכחה שהרי יתכן ששכחה אין מלפניו אבל שחוק יש?
 
משיבים: אלא יש ללמוד שהאל הפסיק לשחוק מכך שנאמר 'הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה'[יג].
 
שואלים: אם יהוה אינו משחק עוד עם הלויתן מה הוא עושה בשלושת השעות האחרונות של היום?
 
משיבים: הוא יושב ומלמד תינוקות של בית רבם תורה שנאמר 'אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם'[יד].
 
שואלים: למי הקדוש ברוך הוא מורה דעה ולמי הוא עוזר להבין שמועה?
 
משיבים: לתינוקות שנגמלו מחלב ונלקחו מהשדיים.
 
שואלים: לפני החורבן מי היה מלמד את התינוקות?
 
משיבים: אם תרצה אמור: המלאך מטטרון ואם תרצה אמור: גם זה וגם זה היה עשה האל – הוא היה משחק עם לויתן ובו זמנית מלמד תינוקות.
 
שואלים: ובלילה מה עושה האל?
 
משיבים: אם תרצה אמור: בדומה למה שהוא עושה ביום ואם תרצה אמור: רוכב על כרוב קל ושט בשמונה עשרה אלף עולמות שנאמר 'רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן'[טו], ואין לקרוא 'שִׁנְאָן' אלא 'שאינן' ואכן, אם מרבותיים, היינו עשרים אלף, מפחיתים אלפיים 'שאינן' נשארים עם שמונה עשרה אלף, ואם תרצה אמור: בלילה יושב האל ושומע שירה מפי החיות שנאמר 'יוֹמָם יְצַוֶּה יְהֹוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי'[טז].[3]
 
החכמים פיצחו את הרזים הטמונים בפסוקים וחשפו ללא קושי את סדר יומו של האל. מבין השורות ניתן להבין ששומר ישראל באמת אינו נם ואינו ישן ובשעות בהן הוא אינו משחק עם הלויתן או שומע שירה מפי חיות הקודש הוא מרחף על גבו של כרוב קל ומבקר בשמונה עשרה אלף עולמות. את האפשרות שעולמו של בורא המאורות אינו נשלט כלל על ידי הלילה איש אינו מעלה על דעתו. איש, כנראה, גם אינו חס בליבו על הכרוב הקל.
במרכזו של הטרקלין הציבורי ניצב כאמור כסא הכבוד הרם והנישא. כסא זה מככב גם בדיון הבא:
 
המשנה אומרת: 'עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם'[4].
 
שואלים: מהן אותן 'זְּוָעוֹת' עליהן יש לברך כך?
 
אמר רבי קטינא: מדובר ברעידת אדמה.
 
מסופר: רב קטינא היה הולך בדרך וכשהגיע לפתחו של בעל אוב נשמעה רעידת אדמה.
שאל רב קטינא את בעל האוב: האם אתה יודע רעש אדמה מהו?
 
הרים בעל האוב את קולו ואמר: קטינא, קטינא מדוע אתה חושב שאיני יודע שהרעש מתרחש בשעה שהקדוש ברוך הוא נזכר בבניו השרויים בצער בין אומות העולם ומוריד שתי דמעות לים הגדול וקולן נשמע מסוף העולם ועד סופו.
 
אמר רבי קטינא: בעל האוב כוזב הוא ודבריו כוזבים כי אם הסיבה היא כדבריו אזי רעידת האדמה היתה צריכה להיות כפולה - כנגד שתי הדמעות.
 
מעירים: דברי רבי קטינא אינם נכונים והאמת היא שרעש האדמה הוא באמת כפול אך רבי קטינא לא הודה בדברי בעל האוב כדי שהבריות לא ינהו אחריו.
 
רבי קטינא מסר הסבר אחר: רעידת האדמה מתרחשת כאשר האל סופק את כפיו וזאת אנו למדים מהפסוק 'וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי'[יז].
 
רבי נתן אמר: רעידת האדמה מתרחשת כאשר האל נאנח אנחה וזאת אנו לומדים מהפסוק 'וַהֲנִחוֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי'[יח].
 
רבנן אמרו: רעידת האדמה מתרחשת כאשר האל בועט ברקיע וזאת אנו לומדים מהפסוק 'הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ'[יט].
 
רב אחא בר יעקב אמר: רעידת האדמה מתרחשת כאשר האל דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד וזאת אנו לומדים מהפסוק 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי'[כ].[5]
 
קל לראות את האיוולת בדברי בעל האוב וטוב עשה רב קטינא שפסל את האפשרות שרעידות האדמה נגרמות על ידי הדמעות הזולגות מעיניו של האל. הסברות האחרות הן בהחלט הרבה יותר הגיוניות. רעידת אדמה באמת מזכירה ספיקת כפיים שמימית, אנחה נשגבת או בעיטה אלוהית ברקיע הקשיח. יש להניח שגם הנסיון לדחוק את הרגלים הקדושות אל מתחת לכסא הכבוד אינו יכול שלא לזעזע את סיפי הארץ. אנו נחשפים כאן לדיון מדעי טהור ועל כן אין כל אפשרות למצא בקטע זה ולו קורטוב של אלגוריה, מטאפורה או מליצת שיר. אין ספק שבעל האוב, רב קטינא, רבי נתן, רבנן ורב אחא בר יעקוב מסכימים כולם שרעידות האדמה נגרמות עקב פעולה או מחדל של האל. הם פשוט אינם מסוגלים להחליט אם דמעות עיניו, ספיקת כפיו, אנחת פיו, בעיטותיו או דחיקת רגליו הם הגורם הישיר לתופעת הטבע. שוב אנו נוכחים כמה טוב הוא ששבעים פניה של התורה מאפשרים לכל אחד מהחכמים למצא פסוק שמוכיח את צדקת טענותיו ושוב אנו נאלצים להכיר בעובדה שרבנינו, בחכמתם היתרה, הבינו שלאל יש עינים דומעות, כפיים סופקות, פה נאנח ורגלים שנוהגות לבעוט או להדחק אל מתחת לכס הכבוד, עליו יושב מי שבחר לחשוף את דמותו ותבניתו באמצעות הרמזים הקטנים שהוא שיבץ בפסוקי תורתו הקדושה.
 
כיוון שכבר ראינו שהאל נוהג לשבת על כסא עלינו לברר מדוע הנביא כביכול דניאל ראה שני כסאות במחיצתו של האל. הפסוק אומר 'עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב'[כא] והחכמים רצו לברר למי נועדו שני הכסאות הללו. רבי עקיבא מיהר לספק תשובה הגיונית:
 
כסא אחד לאל וכסא אחד לדוד שכן שנינו בבריתא: שני כסאות אלה, אחד לו ואחד לדוד - דברי רבי עקיבא.
 
אמר רבי יוסי לרבי עקיבא: עקיבא, עד מתי אתה עושה שכינה חול? אלא שכסא אחד משמש לדין והכסא השני לצדקה.
 
שואלים: האם קיבל עליו רבי עקיבא את הסברו של רבי יוסי?
 
משיבים: את התשובה נקבל בבריתא אחרת שם שנינו: אחד לדין ואחד לצדקה - דברי רבי עקיבא.
 
אמר רבי אלעזר בן עזריא לרבי עקיבא: עקיבא! מה לך אצל הגדה? לך עסוק בדיני נגעים ואהלות! את הפסוק יש להבין כך: אחד לכסא ואחד לשרפרף, כסא לשבת עליו ושרפרף להדום הרגליים.[6]
 
אין לקנא ברבי עקיבא המסכן. הוא חושף את דעתו הכנה ומעורר את גערתו של רבי יוסי. הוא משנה את דעתו ומאמץ את דברי רבי יוסי ומביא עליו את נזיפתו של רבי אלעזר בן עזריה ששולח אותו לעסוק בדיני נגעים ואהלות במקום בדברי אגדה. בדיון עומק זה רבי יוסי ממאן להגדיל את מספר היושבים ולהערכתו האל באמת זקוק לשני הכסאות כיוון שעל כסא אחד הוא יושב בעת שהוא דן את העולם ועל הכסא השני הוא יושב כשהוא מעניק לעולם מקצת מרחמיו. רבי אלעזר בן עזריה אינו מסכים לוותר על הדימויים המסורתיים והוא גורס שבלשון הרבים הנביא התייחס לכסא הכבוד ולהדום הרגלים. דעה שלישית מספק לנו רבי עקיבא המבולבל שבתחילה סבר שכסא אחד יועד לבורא העולם והשני לדוד המלך.
 
אין זה מתפקידנו לפסוק בין גדולי עולם אך נראה שצדק רבי אלעזר בן עזריה כשהרחיק את רבי עקיבא מהעיסוק באגדה. אם גובהו של האל, כפי שראינו, הוא לפחות חמש מאות שנות הליכה וגובהו של דוד המלך נע סביב המטר ושמונים סנטימטרים הרי שהאל גדול מדוד המלך פי עשרות מליוני מונים והרעיון להושיב את שניהם זה לצד זה הוא אכן אוילי ומגוחך. בין כך ובין כך דבר אחד מתברר בודאות מהדיון החשוב: רבי יוסי, רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא האמינו שמדובר בכסאות של ממש ובאל בעל גוף הנוהג, בין בגפו ובין בחברת בן לוויה, לשבת על אחד מהכסאות הללו.
 
 
 
טעיתי? עיוותי? השמטתי? סילפתי? שכחתי? הולכתי שולל? לא הבנתי? לא הצגתי תמונה מלאה? בתחתית הדף תוכלו להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
 


[א]      
ירמיהו יג:יז
[ב]      
דברי הימים א' טז:כז
[ג]      
ישעיהו כב:יב
[ד]      
ישעיהו לג:ז
[ה]      
ישעיה כב:יב
[ו]      
איכה ב:ג
[ז]      
הושע ה:טו
[ח]      
ירמיה יג:יז
[ט]      
תהילים ב:ד
[י]      
תהילים קד:כו
[יא]     
ישעיה כב:יב
[יב]      
תהילים קלז:ה-ו
[יג]      
ישעיה מב:יד
[יד]      
ישעיה כח:ט
[טו]     
תהילים סח:יח
[טז]     
תהילים מב:ט
[יז]      
יחזקאל כא:כב
[יח]     
יחזקאל ה:יג
[יט]     
ירמיה כה:ל
[כ]      
ישעיה סו:א
[כא]     
דניאל ז:ט – עד אשר הכסאות הורמו ועתיק ימים יושב


[1]      
'וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה'. אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ו'מִסְתָּרִים' שמו. מאי 'מִפְּנֵי גֵוָה'? אמר רב שמואל בר יצחק: מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם וניתנה לעובדי כוכבים. רב שמואל בר נחמני אמר: מפני גאוותה של מלכות שמים. ומי איכה בכיה הקדוש ברוך הוא? והאמר רב פפא: אין עציבות לפני הקדוש ברוך הוא הוא שנאמר 'הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ'. לא קשיא – הא בבתי גואי הא בבתי בראי. ובבתי בראי לא? והא כתיב 'וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק'. שאני חורבן בית המקדש דאפילו מלאכי שלום בכו שנאמר 'הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן'.
(חגיגה ה:ב)
[2]      
'וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק'. בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא להחריב את בית המקדש אמר: כל זמן שאני בתוכו אין אומות העולם נוגעים בו אלא אכביש את עיני ממנו ואשבע שלא אזקק לו עד עת קץ ויבואו האויבים ויחריבו אותו. מיד נשבע הקדוש ברוך הוא בימינו והחזירה אחוריו הדא הוא דכתיב 'הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב'. באותה שעה נכנסו אויבים להיכל ושרפוהו. וכיון שנשרף אמר הקדוש ברוך הוא: שוב אין לי מושב בארץ אסלק שכינתי ממנה ואעלה למכוני הראשון הדא הוא דכתיב 'אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי עַד אֲשֶׁר יֶאְשְׁמוּ וּבִקְשׁוּ פָנָי'. באותה שעה היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר: אוי לי מה עשיתי השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון. חס וחלילה שהייתי שחוק לגוים ולעג לבריות. באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו ואמר לפניו: ריבונו של עולם, אני אבכה ואתה לא תבכה. אמר לו: אם אין אתה מניח לי לבכות עכשיו אכנס למקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה שנאמר 'וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְהֹוָה'.
(איכה רבה הקדמה, פסקה כד)
[3]      
'יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ'. אמר רבי יצחק: אין לו להקדוש ברוך הוא שחוק אלא אותו היום בלבד. איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: שתים עשרה שעות הוי יום. שלש הראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה. שניות יושב ודן את כל העולם כולו, כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה הוא עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים. שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו - מקרני ראמים עד ביצי כנים. רביעיות יושב ומשחק עם לויתן שנאמר 'לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ'. אמר רב נחמן בר יצחק: עם בריותיו משחק ועל בריותיו אינו משחק אלא אותו היום בלבד. אמר ליה רב אחא לרב נחמן בר יצחק: מיום שחרב בית המקדש אין שחוק להקדוש ברוך הוא. ומנלן דליכא שחוק? אילימא מדכתיב 'וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק'. דלמא ההוא יומא ותו לא? אלא דכתיב 'אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי'. דלמא שכחה הוא דליכא אבל שחוק מיהא איכא? אלא מהא 'הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה'. ברביעיות מאי עביד? יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה שנאמר 'אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם'. למי יורה דעה ולמי יבין שמועה? לגמולי מחלב ולעתיקי משדים. ומעיקרא מאן הוה מיגמר להו? איבעית אימא: המלאך מטטרון ואיבעית אימא: הא והא עביד. ובליליא מאי עביד? איבעית אימא: מעין יממא ואיבעית אימא: רוכב על כרוב קל ושט בשמונה עשרה אלף עולמות שנאמר 'רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן'. אל תקרי 'שִׁנְאָן' אלא 'שאינן', ואיבעית אימא: יושב ושומע שירה מפי חיות שנאמר 'יוֹמָם יְצַוֶּה יְהֹוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי'.
(עבודה זרה ג:ב)
[4]      
משנה ברכות ט:ב
[5]      
'עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם'. מאי 'זְּוָעוֹת'? אמר רבי קטינא: גוהא. רב קטינא הוה קאזיל באורחא כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא גנח גוהא. אמר: מי ידע אובא טמיא האי גוהא מהו? רמא ליה קלא: קטינא קטינא אמאי לא ידענא בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו והיינו גוהא. אמר רבי קטינא: אובא טמיא כדיב הוא ומיליה כדיבין אי הכי גוהא גוהא מיבעי ליה. ולא היא. גוהא גוהא עביד והאי דלא אודי ליה כי היכי דלא ליטעי כולי עלמא אבתריה. ורב קטינא דידיה אמר: סופק כפיו שנאמר 'וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי', רבי נתן אומר: אנחה מתאנח שנאמר 'וַהֲנִחוֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי' ורבנן אמרי: בועט ברקיע שנאמר 'הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ', רב אחא בר יעקב אמר: דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד שנאמר 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי'.
(ברכות נט:א)
[6]      
אחד לו ואחד לדוד, דתניא: שני כסאות אלה, אחד לו ואחד לדוד - דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי יוסי: עקיבא, עד מתי אתה עושה שכינה חול? אחד לדין ואחד לצדקה. קבלה מיניה או לא קבלה מיניה? תא שמע, דתניא: אחד לדין ואחד לצדקה - דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי אלעזר בן עזריא: עקיבא! מה לך אצל הגדה? כלך אצל נגעים ואהלות! אלא: אחד לכסא ואחד לשרפרף, כסא - לישב עליו ושרפרף - להדום רגליו.
(סנהדרין לח:ב)
נקרא 2702 פעמים
למאמר הבא ולקודם: « הדום רגליו של האל

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים