Skip to content

1VSDAT

תירוצים והדחקות
תירוצים והדחקות
את הפער בין האל התנ"כי, תלמודי, מדרשי לאל האריסטוטלי, רס"גי, רמב"מי אי אפשר היה לטאטא אל מתחת לשטיח ורבני ימי הביניים, וממשיכיהם המודרניים, נאלצו לאחוז בקרני שור, להביט לבעיה ישר בעיניים ולרקוח תירוצים מתירוצים שונים בתקוה שלפחות אחד או שנים מהם יצליחו להשכיח מאיתנו את התיאורים המגשימים שהתנ"ך והרבנים הקדומים אהבו להצמיד לאלוהיהם. מי שעבר שטיפת מוח תורנית לבטח ישתכנע בקלות מכל תירוציהם, האם ההסברים חסרי הביסוס יצליחו לשכנע גם קוראים שעדיין מסוגלים לחשוב בכוחות עצמם?
דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
היהודים לדורותיהם הצליחו כנראה להאמין בשני אלוהויות שונות בתכלית – האחת גשמית ומוחשית והשניה רוחנית וטרנסנדנטלית. משה, אהרון, דוד, ישעיהו הראשון, השני והשלישי, הלל הזקן, רבי ישמעאל, רבי עקיבא, רבי יוחנן, ריש לקיש, רבי אבהו, רבי אבין, רבי חמא, רבי קטינא וכל שאר ענקי הרוח שחיו ופעלו לפני המהפך של ימי הביניים האמינו באל המוחשי והאימננטי בעוד שהרס"ג, הרמב"ם והרבנים שנהו אחריהם ראו בעיני רוחם רק את האל המרוחק שאין לו לא גוף ולא צורה. במה, אם כן, אמור להאמין בן דורנו? האם עליו לאמץ את האל הגשמי והמוחשי או את האל חסר הגוף והצורה? האם האלוהות שלנו היא קרובה ואימננטית או רחוקה וטרנסנדנטלית?
 
 
דרג מאמר זה
(1 מדרג)
רבים ניסו לנפנף בפסוק תנ"כי זה או אחר ולהציגו כראיה לכך שהתנ"ך שולל את רעיון ההגשמה ובעקבותיו, מן הסתם, גם היהדות הרבנית הבינה שכל הפסוקים המאנישים של התנ"ך אינם אלא משלים ואלגוריות שרק מתארים את הנשגב והנסתר במונחים של המוכר והידוע. בחינה קצת יותר קפדנית של הפסוקים הללו תוכיח שבכל התנ"ך אין אף פסוק ששולל את ההגשמה ולכל היותר ניתן למצוא בו מספר פסוקים שמנסים להשגיב את האל ולהרחיקו במעט מתחומם של הבריות, עימם הוא נהג בעבר להפגש, לשוחח ואף להאבק.     
 
 
דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
היהדות שקמה באלכסנדריה וספגה את הקדמה והנאורות של הבירה התרבותית של מזרח האימפריה הרומית, התפתחה במסלול שלא דמה כלל לזה של היהדות הפרושית-רבנית של ארץ ישראל. בעוד שרבני התלמוד עדיין דשדשו במימי המיתולוגיה היהודית, ההוגים היהודים של אלכסנדריה כבר הפנימו את הפילוסופיה האפלטונית והגדול שבהם, פילון האלכסנדרוני, כבר הצליח, באמצעות פרשנות אלגורית שהוציאה את העוקץ מהניסוחים האנתרופומורפיים של התנ"ך, להתאים את יהוה המוחשי והגשמי לאל הטרנסצנדנטלי של אפלטון. למרות זאת, קרן האור שבקעה ממצריים לא השפיעה כלל על המחשבה הרבנית ושומרי האמונים המשיכו לדבוק באל המיתולוגי ששרת את צרכיהם בנאמנות כה רבה.   
 
 
דרג מאמר זה
(1 מדרג)
לאחר שהסרנו מסדר היום את כל הנסיונות למצא בתנ"ך, בתלמוד ובמדרשים התיחסות כלשהי לאל חסר הדמות והצורה נותר רק מבצר אחד בקו ההגנה של שומרי האמונים, הלא הוא תרגום אונקלוס שנשזר בביטויים מרחיקי הגשמה שעלולים להצטייר כנסיונות לערפל ולטשטש את דמותו וצורתו של האל. אכן, יש להודות שהרחקת ההאנשה בתרגום אונקלוס הינו הממשי והרציני בכל הנסיונות לעגן את האל הפילוסופי בשורשים קדמוניים שכן אין להתעלם מהזהירות הרבה בה נקט המתרגם בבואו להתעמת עם רבים מהניסוחים המביכים שגודשים את ספרי התורה.
 
 
דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
מתרצי לשונות ההגשמה, שראו בניסוחים התמוהים של התנ"ך לא יותר מאשר 'צורת הבעה של תחושה דתית רעננה וחיונית, שנזקקת לתמונות מגשימות, או שימוש אלגורי, שבו אין ההגשמה באה כיסוד אסתטי של עיצוב תפיסה וביטוי אלא כהלבשה מלאכותית של תוכן רוחני בלבוש של תמונות מוחשיות' צברו לעצמם ארסנל קטן של פסוקים מהם ניתן כביכול להסיק שהאל אינו שייך לעולמנו וממילא אין לו לא גוף ולא צורה.
 
 
דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
פרשני ימי הביניים הרבו לנצל את הביטוי 'כביכול' כל אימת שהם רצו לגמד את המשמעויות הקשות שנובעות מהפסוקים המביכים. במקורות הקדומים יותר, התלמוד והמדרשים, הביטוי 'כביכול' אינו משמש לנטרול המשמעויות המאנישות של הפסוקים אלא להרחקת הפגיעה בכבוד האל שמפעם לפעם משתרבבת לפרשנות הרבנית.  
 
 
דרג מאמר זה
(1 מדרג)
רבנו סעדיה קפץ על הביטוי 'כְּבוֹד יְהֹוָה' וקבע שהוא מתאר את השכינה, היינו דמות 'נכבדה מן המלאכים, עצומה בבריאתה בהירת זוהר' שנוצרה במיוחד בכדי לייצג בעולם המוחשי את האל הטרנסצנדנטלי שמעצם טבעו חייב להיות נעדר כל מימד חומרי וגשמי. פסוקי התנ"ך, כרגיל, אינם מוכנים לשתף פעולה ומהם מתקבל הרושם ש'כְּבוֹד יְהֹוָה' הוא הנוגה שהאל החי והגשמי מפזר על סביבתו הקרובה והרחוקה.
 
 
דרג מאמר זה
(4 מדרגים)
הכלל 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו' לא התאים לצרכיהם של רבני ימי הביניים והללו מיהרו לעקרו מכל משמעות על ידי הוספת ארבעה סייגים תמימים שמפקיעים את הגדרת המושג 'פשט' מידי הציבור הרחב והופכים אותו לנכס בלעדי של הרבנים. כשבידם הזכות להגדיר את 'פשוטו' של הפסוק כטוב בעיניהם, רבני ימי הביניים יכלו לגלגל את עיניהם לשמיים, להוציא את כל המקראות המביכים מידי פשטם ולהציג לנו אל חסר גוף וצורה שעומד בכל הדרישות של הפילוסופיה 'המודרנית'.
 
 
דרג מאמר זה
(1 מדרג)
התירוץ 'דברה תורה כלשון בני אדם' שב ועולה כל אימת שרב כלשהו ניצב בפני הצורך להסביר, בסבלנות ובסלחנות, מדוע התורה מרבה להתייחס לאל במונחים מגשימים ומאנישים. אנו, התמימים, חייבים להבין מכך שאין לייחס לדברי התנ"ך את משמעותם המילולית והאל, או מי שכתב את המקראות מטעמו, פשוט התנסח כדרכם של בני אדם שמסוגלים להתייחס רק למושגים קונקרטיים ומוחשיים. הבעיה היא שחכמים רבים, ובראשם רבי עקיבא, התנגדו לכלל 'דברה תורה כלשון בני אדם' והם טרחו לחשוף משמעויות חבויות שאמורות היו להסתתר בכל מילה ובכל אות שמצאו את דרכם לספרי התנ"ך. גישה פרשנית זאת אינה מותירה מרחב תמרון לקריאה אלגורית ויש להניח שרבי עקיבא וחבריו הבינו את הניסוחים המאנישים ככתבם וכלשונם.
 
 
דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
 
אי-גשמיותו של האל הושרשה כה עמוק בתודעה היהודית עד שאפילו החוקרים המודרניים, רובם כנראה חובשי כיפה, לא העזו להניח שהאל התנ"כי והתלמודי נראה והתנהג כמו בן אדם תקני לחלוטין ואף אחד מהם לא העלה את האפשרות שאת האל חסר הגוף והצורה המציאו היוונים ולא בני עמנו.    
 
 
דרג מאמר זה
(1 מדרג)
לרמב"ם יש שיטות שונות באמצעותן הוא מוציא את הפסוקים מהקשרם ומייחס להם כוונות לא להם. השיטה הראשונה היא שיטת האליגוריזציה שרואה בניסוחים הבעייתיים לא יותר מאשר מליצות שיר תמימות והשניה היא שיטת המילים הדו-משמעיות שמעניקה לכל מילה שתי משמעויות, האחת משמעות פשוטה שמתאימה להמונים והשניה משמעות אריסטוטלית המובנת רק לבעלי הכשרה פילוסופית.
 
 
דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
רבנו סעדיה גאון לא יכל להרשות לעצמו להבין כפשטם את כל הפסוקים שמאנישים את האל ומייחסים לו רגשות אנושיים ולכן הוא ניסה להראות שההתייחסויות לאברי גופו של האל הם מטאפורות לרעיונות נשגבים יותר והתנהגויותיו מלמדות על כללים אוניברסליים ואסור לראות בהן תגובות לגירויים רגעיים. בכדי להוכיח את טענותיו הוא בוחר בקפידה כמה פסוקים מייצגים ומשאיר לנו להניח שהפסוקים הללו הם אופייניים לכל ההתבטאויות התנ"כיות. כמצופה, סקירה קצת יותר מקיפה מראה שלטיעוניו של רבנו סעדיה אין כל בסיס והאל לא רק נראה כמו בני דמותו האנושיים אלא שהוא אף אוהב להתנהג כמוהם.
 
 
דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
צוק העיתים חייב את הרס"ג להציג את האל היהודי כאחיו התאום של האל האריסטוטלי ולשם כך הוא נדרש להרחיק ממנו את כתם הגשמיות ולשלול ממנו את היכולת לפעול בעולם החומר והמקרים. לרועץ עמדו לו מאות הפסוקים שתיארו אל גשמי ומוחשי שאהב להתרגז והרבה לבחוש בקלחת האנושית. התבקשה השאלה: אם לאלוהים אין לא גוף ולא צורה מדוע מתעקש התנ"ך להציג אל שנגלה לבריות, מדבר אליהם, משנה את דעותיו, מבטא את העדפותיו ומתגאה בפעולות שהוא ביצע בזמן ובמרחב? רבנו סעדיה הרגיש צורך להתייחס לשאלה והוא מצא ארבע שיטות בדוקות לתירוצן של כל לשונות ההגשמה והאנשה: הגדרתם כאמצעים רטוריים, אוניברסליזציה, מילים נסתרות והכרוב המיוחד.
 
 

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים