Skip to content

1VSDAT

Open menu
שני, 23 אוגוסט 2010 14:22

דברה תורה כלשון בני אדם

דרג מאמר זה
(4 מדרגים)
התירוץ 'דברה תורה כלשון בני אדם' שב ועולה כל אימת שרב כלשהו ניצב בפני הצורך להסביר, בסבלנות ובסלחנות, מדוע התורה מרבה להתייחס לאל במונחים מגשימים ומאנישים. אנו, התמימים, חייבים להבין מכך שאין לייחס לדברי התנ"ך את משמעותם המילולית והאל, או מי שכתב את המקראות מטעמו, פשוט התנסח כדרכם של בני אדם שמסוגלים להתייחס רק למושגים קונקרטיים ומוחשיים. הבעיה היא שחכמים רבים, ובראשם רבי עקיבא, התנגדו לכלל 'דברה תורה כלשון בני אדם' והם טרחו לחשוף משמעויות חבויות שאמורות היו להסתתר בכל מילה ובכל אות שמצאו את דרכם לספרי התנ"ך. גישה פרשנית זאת אינה מותירה מרחב תמרון לקריאה אלגורית ויש להניח שרבי עקיבא וחבריו הבינו את הניסוחים המאנישים ככתבם וכלשונם.
 
 
מה משמעותו של הביטוי 'דברה תורה כלשון בני אדם' שהמתרצים ממהרים לקרא אל הדגל כל אימת שהם רוצים להרחיק מהכתוב את משמעויותיו המאנישות? מסתבר שביטוי שחוק זה אינו מופיע כלל במדרש רבה ובתלמוד הבבלי הוא מתמצת את עמדתה של אסכולה אחת בלבד, ולאו דווקא זו שהשפיעה על המשך דרכה וכיווני התפתחותה של ההלכה היהודית.
 
חכמי ימי הביניים, ובראשם הרס"ג והרמב"ם, מיהרו לתלות את כל הניסוחים התמוהים בעובדה שהתורה דיברה כלשון בני אדם אבל קביעה זו חייבת לעורר לא מעט תהיות. אם נאמר שבימי התנאים היה ברור וידוע לכל שלאל אין גוף ואין צורה אזי עלינו להתפלא על חכמי הדור שבחרו להתבטא בלשון נמוכה והמונית בשעה ששומעיהם ניחנו בהבנה הרבה יותר עמוקה ומופשטת. מצד שני, אם נניח שהיו כאלה שלא הבינו את כל המטאפורות והמליצות של החכמים הרי שנרצה לדעת מדוע לא התעכב, ולו חכם אחד, בכדי להורות לנבוכים שהאל אינו כה גשמי ומוחשי כפי שעלול להשתמע מדבריהם של הוגי הדור ומנהיגיו הרוחניים. מדוע חכמים, שבהנד עפעף מיהרו להטיל סייגים ולגזור גזירות שמטרתם למנוע ולו מראית-עין של עבירה, לא טרחו לגלות לחסידיהם התמימים שלאל היהודי אין לא גוף ולא צורה? מדוע הם לא נעצרו, ולו לשניה אחת, על מנת להדגיש שכל דעה אחרת היא בחזקת כפירה בעיקר? האם הם לא חששו שתלמידיהם, שראו קדושה בכל מילה שיצאה מפיהם, יגררו, ולו בשוגג, לדברי מינות וכפירה? האם לא רצו להצהיר, ולו פעם אחת, על אי גשמיותו של האל כך שיוכלו להמשיך ולהפליג בתיאורים המגשימים מבלי לדאוג לרושם המוטעה שעלול להתקבל בציבור הרחב? אם עורכי התלמוד ידעו שהאל 'אינו גוף ולא כח בגוף ולא ישיגוהו מאורעות הגופים' מדוע הם טרחו לשמור זאת כסוד כל כך כמוס?
 
לביטוי 'דברה תורה כלשון בני אדם' היסטוריה ארוכה ומקורו בגישות הסותרות שננקטו בבית מדרשו של רבי עקיבא ובבית מדרשו של רבי ישמעאל בן אלישע. רבי עקיבא, בעקבות רבו נחום איש גמזו, האמין שהתורה נוסחה על ידי האל עצמו ועל כן אין היא זקוקה ולו לאות אחת מיותרת בכדי להביע את משמעויותיה העמוקות. התמצות האלוהי, כך רבי עקיבא, מחייב אותנו לנסות ולהפיק מסקנות חדשות מכל מילה ומכל אות שאינן חיוניות להבנת משמעותו הפשוטה של הפסוק ולשם כך עלינו לדרוש את הרמזים שהוחבאו במילים תמימות דוגמת 'את', 'גם', 'רק' וכדומה.
 
לשיטתו של רבי עקיבא, המילים 'אף', 'את', 'גם', ו'כל' באות לציין ריבוי ומטרתן להוסיף על ההלכה בעוד שהמילים 'אך', 'מן' ו'רק' באות לציין מיעוט והוראתן לחסר מתכולת הציווי המסורתי. אקרובטיקה דרשנית זאת צרמה לרבי ישמעאל שנטה ללמוד הלכות רק ממשמעותם הפשוטה של הפסוקים. רבי ישמעאל נתלה בטענה ש'דברה תורה בלשון בני אדם' בכדי להדגיש שאין כל סיבה להתרגש ממילים מיותרות ואין טעם לחפש משמעויות נסתרות בביטויים יומיומיים שהשתרשו בפיותיהם של הבריות.
בתלמוד הבבלי השימוש במושג 'דברה תורה כלשון בני אדם' יוחד למניעת מתן משמעות מיוחדת לכפל מילים בעשרה ביטויים מקראיים: 'רָאֹה תִרְאֶה'[א], 'אִישׁ אִישׁ'[ב], 'וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ'[ג], 'לִנְדֹּר נֶדֶר'[ד], 'וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה'[ה], 'הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק'[ו], 'גָּנֹב יִגָּנֵב'[ז], 'הִכָּרֵת תִּכָּרֵת'[ח], 'יָצֹא יֵצֵא'[ט] ו-'הִמּוֹל יִמּוֹל'[י]. רבי עקיבא ובית מדרשו האמינו שאת ההוראה הפשוטה ניתן ללמוד כבר מהמילה הראשונה בכל צמד מילים ועל כן יש לנסות ולאתר את ההוראה הנוספת שחייבה שימוש במילה השניה שבצמד. לעומתם קמו החכמים מבית מדרשו של רבי ישמעאל ופסלו את הצורך לחפש משמעויות נסתרות בעשרת הביטויים הללו משום שהבריות נוהגות להדגיש את דבריהם כל ידי הכפלת מילים והתורה, בדברה כלשון בני אדם, בסך הכל התאימה את עצמה לקהלה והשתמשה בשפתו.
 
דוגמה למחלוקת בין שתי האסכולות נוכל למצא בדיון הבא:
 
טיעון זה נח למי שנוקט בכלל 'דברה תורה כלשון בני אדם' אבל כיצד מפרש מי שאינו נוקט בכלל 'דברה תורה כלשון בני אדם' את הביטוי 'לִנְדֹּר נֶדֶר'[יא]?[1]
 
די בדוגמה זאת בכדי להבהיר שבין גדולי האומה נמצאו חכמים, ובראשם עמוד התורה המרכזי, רבי עקיבא, שלא קיבלו את הכלל שהתורה מכפילה מילים כיוון שהיא מדברת 'כלשון בני אדם'. חכמים אלו העניקו משקל רב לכל מילה חריגה וקל וחומר שהם היו מייד פוסלים גם את כל הנסיונות לייחס ללשון בני האדם את האחריות לביטויים המאנישים שבתנ"ך. למען האמת, אפילו החכמים שקיבלו את הכלל שהתורה מדברת לעיתים בלשון בני אדם היו לבטח נרתעים אם היה נודע להם שדורות מאוחרים יותר ישתמשו בכלל זה כאמתלא להתעלם ממאות ניסוחים מביכים ולא רק מעשרה כפלי מילים. בכל מקרה, כיוון שנמצאו חכמים שלא קיבלו את הכלל ש-'דברה תורה כלשון בני אדם' עלינו להסיק שחכמים רבים לא מצאו כל פסול בביטויים המאנישים וראו בהם דברי אלוהים חיים המשקפים אך ורק את האמת הנשגבת שניתנה למשה בסיני.
 
 
 
טעיתי? עיוותי? השמטתי? סילפתי? שכחתי? הולכתי שולל? לא הבנתי? לא הצגתי תמונה מלאה? בתחתית הדף תוכלו להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
 


[א]        
שמואל א' א:יא
[ב]        
אזכורים רבים
[ג]        
דברים טו:ח
[ד]        
במדבר ו:ב
[ה]        
ויקרא יט:כ
[ו]         
דברים טו:יד
[ז]         
שמות כב:יא
[ח]        
במדבר טו:לא
[ט]        
במדבר לה:כו
[י]         
בראשית יז:יג
[יא]        
במדבר ו:ב


[1]      
הניחא למאן דאית ליה 'דברה תורה כלשון בני אדם' אלא למאן דלית ליה 'דברה תורה כלשון בני אדם' האי 'לִנְדֹּר נֶדֶר' מאי עביד ליה?
(נדרים ג:א)
נקרא 6315 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות