Print this page
שני, 23 אוגוסט 2010 11:29

השגבה ולא שלילת הגשמה

דרג מאמר זה
(4 מדרגים)
רבים ניסו לנפנף בפסוק תנ"כי זה או אחר ולהציגו כראיה לכך שהתנ"ך שולל את רעיון ההגשמה ובעקבותיו, מן הסתם, גם היהדות הרבנית הבינה שכל הפסוקים המאנישים של התנ"ך אינם אלא משלים ואלגוריות שרק מתארים את הנשגב והנסתר במונחים של המוכר והידוע. בחינה קצת יותר קפדנית של הפסוקים הללו תוכיח שבכל התנ"ך אין אף פסוק ששולל את ההגשמה ולכל היותר ניתן למצוא בו מספר פסוקים שמנסים להשגיב את האל ולהרחיקו במעט מתחומם של הבריות, עימם הוא נהג בעבר להפגש, לשוחח ואף להאבק.     
 
 
האל הטרנסנדנטלי וחסר הגשמיות לא הומצא על ידי כותבי התנ"ך ולא על ידי חכמי התלמוד אלא על ידי ההוגים היווניים אפלטון ואריסטו. אל זה הצליח לחדור גם לעולם היהודי אבל, כמצופה, לא לחוגים הרבניים ששמרו אמונים לאל דמוי האדם של התנ"ך, התלמוד והמדרשים, אלא לחוגים שלא הכפיפו את עצמם למרות הרבנית ולא מנעו מעצמם את העיסוק בתורת יוון. הבולט בכל אלה היה כאמור פילון האלכסנדרוני, שכבר בתחילתה של המאה הראשונה לספירה עסק במתן פרשנויות אלגוריות לקטעים המאנישים של התנ"ך. שיטתו של פילון נדחתה על ידי הרבנים והללו המשיכו לדבוק באל שהתגלה לא רק לאבות, משה והנביאים אלא גם לכל בני ישראל במעמד הר סיני, אל שבלעדיו אין כל בסיס לתורה שהם כה חפצו לכפות על עם ישראל.
 
פה ושם ניתן אמנם למצא פסוקים שאינם חסינים מפני פירוש שוחר טוב אבל את כל אחד מהפסוקים הללו ניתן לפרש גם לקולא וקשה להסיק מהם שכותבי התנ"ך ראו מול עיניהם אל חסר גוף וצורה שאינו נוהג להתגלות לבריות, להלך בקרבם, לדבר אליהם ובמקרה הצורך אף להאבק עימם עד אור הבוקר. למרות ניסוחם המעורפל, הפסוקים שמרחיקים את האל ממרכז העשיה התחבבו על שוללי ההגשמה והם ממהרים להתלות בהם כל אימת שהם רוצים לטעון שהאל היהודי הוא כולו רוח חסרת גשמיות. לשם משל, הפסוק:
 
כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהֹוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.[א]
 
מציין במפורש שבני ישראל לא ראו כל תמונה במעמד מתן תורה ועם קצת רצון טוב ניתן אפילו לכפות עליו פירוש האומר שהתורה ניתנה על ידי אלוהות חסרת גשמיות מהסוג שבני התמותה לעולם לא יצליחו לראות. למרבה המבוכה המקרא עצמו החליט לשלול את הפרשנות המקלה ובתיאור מעמד הר סיני האל עצמו מכריז בפני משה:
 
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְהֹוָה.[ב]
 
האל עצמו, במלא מוחשיותו, יכנס לעב הענן וידבר עם משה בקולו הרועם. העם אולי לא יראה אותו בכל הדרו אבל למשמע דבריו הם יאמינו לא רק בקיומו המוחשי אלא גם בשליחותו של משה.
 
בהמשך האל יורד על הר סיני, מכוסה בעננים וערפילים שהסתירו אותו מעין כל ורק למשה ניתנה הרשות להתקרב ולעמוד בקרבת הענן וכנראה אפילו להכנס לתוכו:
וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.[ג]
 
לא צריך להיות תיאולוג גדול בכדי להבין שרק ענני הערפל שסככו על האל הסתירו אותו מעיניהם הסקרניות של בני ישראל. ללא העננים הללו הוא היה נגלה לעיניהם במלא הדרו, בדיוק כפי שהוא נגלה למחרת היום אל מול עיניהם המשתאות של נכבדי ישראל:
 
וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.[ד]
 
אין כפסוקים הללו בכדי למשוך את השטיח מתחת לרגלי כל מרחיקי ההגשמה. מי שמאמץ כפשוטו את הפסוק 'כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהֹוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ' חייב באותה מידה להבין כפשוטו גם את הפסוק 'וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר' ובכל מקרה יקשה עליו להמשיך ולטעון שמעצם העובדה שבני ישראל לא ראו את האל ניתן להבין שלאל אין מימד גשמי שניתן לראותו.
 
באותו אופן גם הפסוק:
כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם.[ה]
 
אינו מצביע על חוסר מוחשיות כלשהי. דרכי האל אמנם אינם כדרכי בני האדם ומחשבותיו אינם כמחשבותיהם אבל ההבדל הוא רק במידה ולא במהות. דרכי האל ומחשבותיו הם גבוהים יותר ונשגבים יותר מאילו של בני האדם אבל עדיין ניתן להשוותם ולהציבם על אותה הסקלה ולכן לא ניתן לטעון שהאל שונה מהותית מברואיו האנושיים ולבטח אין בדברים אלה בכדי להרחיק מהאל את גופו וצורתו.
בדומה, גם הפסוקים הבאים:
 
וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ.[ו]
וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ.[ז]
לְמִי תְדַמְּיוּנִי וְתַשְׁווּ וְתַמְשִׁלוּנִי וְנִדְמֶה.[ח]
 
אינם מלמדים על חוסר גשמיותו של האל אלא רק על יחודו. כשאתה שואל למי ניתן לדמות את האלוהים אתה למעשה מחפש יצור כלשהו שדמותו היא כדמות האל. יכול להיות שקשה מאד למצא יצור כה מופלא, יכול להיות שזאת אפילו משימה בלתי אפשרית אבל בהחלט ייתכן שקיימים יצורים שמזכירים את האל רק באופן חלקי או שרק מקצת אבריהם דומים לאלו של האל. כל הפסוקים הללו אכן מרמזים, במידה זו או אחרת, על נשגבותו של בורא העולם אבל מאף אחד מהם לא ניתן לחלץ את שלילת-ההגשמה הנכספת וברקעם עדיין עומד אל בעל גוף וצורה שמעולם לא העלה על דעתו לעזוב את עולמו ולהרחיק את עצמו לגבהי הטרנסנדנטליות. נסיון להשגיב את האל ולרוממו מעל לכל מתחריו בהחלט יש כאן, נסיונות להציגו כאל מנותק מעולם החומר ומשולל כל גשמיות – לבטח שלא!
 
 
 
טעיתי? עיוותי? השמטתי? סילפתי? שכחתי? הולכתי שולל? לא הבנתי? לא הצגתי תמונה מלאה? בתחתית הדף תוכלו להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
 


[א]      
דברים ד:טו
[ב]      
שמות יט:ט
[ג]      
שמות כ:יח
[ד]      
שמות כד:יט
[ה]      
ישעיה נה:ט
[ו]      
ישעיה מ:יח
[ז]      
ישעיה מ:כה
[ח]      
ישעיה מו:ה
נקרא 2759 פעמים