Skip to content

1VSDAT

האל המתגלה
האל המתגלה
האל התנ"כי והתלמודי עדיין לא היה מודע לכל המגבלות שהוטלו על האל הפילוסופי של הרס"ג והרמב"ם ולכן הוא הרשה לעצמו להתגלות בפני אהוביו הנבחרים, לעיתים אפילו 'פנים אל פנים', לעזור להם בעת קרב, להתגושש עימם, לשוחח איתם, להבטיח להם הבטחות ובמקרה הצורך, אף לתרום את מלא כבודו לתמיכה ביומרותיהם ולגיבוי שררתם. חכמי ימי הביניים שכבר נדבקו בחיידק הפילוסופי לא כל כך אהבו את דרכיו העממיות של האל והם תמיד ניסו להוציא את פסוקי התנ"ך מהקשרם ואת אגדות התלמוד מפשטם. לקורא ניתנת בפרק זה הזדמנות לראות אם גם הוא מצליח להשתכנע שהאל הטרום-פילוסופי באמת נהנה מכל התכונות הנשגבות שמתרצי ימי הביניים ניסו להעניק לו.
דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
העובדה שהאל אמור להיות חסר כל גשמיות לא הפריעה לו לחשוף את דמותו וצורתו בפני לא מעט יחידי סגולה. הדחף להתגלות כפה על חכמי ימי הביניים לרקוח תירוצים מתירוצים שונים בנסיון להסביר איך אל רוחני ומנותק מצליח למצוא את עצמו במחיצת ברואיו. לכותבי התנ"ך וחכמי עידן התלמוד הדבר לא הציק כלל ונראה שעד לימיו של רבי סעדיה גאון איש מהם לא העלה על דעתו שהאל אינו גשמי ומוחשי ושהוא אינו נוהג לשחק תפקיד פעיל בתסריטים התנ"גיים והרבניים.
 
 
דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
ההתגלויות לאבות אינן אלא קדימון קצר להתוועדויות התכופות והממושכות שהאל נהג לקיים עם עבדו משה. להתגלויות הללו חשיבות עליונה שכן רק הן מוכיחות שמשה באמת היה נביא יהוה ולא סתם עוד איזה זקן הזוי שקולות אלוהיים מהדהדים בראשו. בכל מקרה, גם בעלי המקראות וגם רבני עידן התלמוד מעולם לא ניסו לרמוז שמשה לא ראה את פניו, כפותיו ואחוריו של בורא השמיים והארץ ולא קיבל הוראות וציוויים ישירות ממנו.
 
 
דרג מאמר זה
(4 מדרגים)
כותבי התנ"ך מעולם לא העלו על דעתם שיהוה אינו גוף ואין לו דמות גוף ולטעמם גם האל שלהם, בדומה לשאר אלי קדם, נהג לכבד את הבריות בנוכחותו האימננטית ולזרוק את מלא כובד משקלו מאחורי מדיניות המיסוי של כוהניו. גם חכמי התלמוד לא היו מוכנים לוותר על האל המוחשי והגשמי שאוהב לשתף עימם פעולה ולתרום את עצמו להצדקת צוויהם ולהמחשת גדולתם. לשוא נחפש במקורותינו את האל חסר הגוף והצורה שמסתפק בחשיבה על עצמו. האל הרבני תמיד ינסה להדמות לחברי הגילדה ותמיד ישתדל לחקות את הלכותיהם ומנהגיהם.
 
 
דרג מאמר זה
(5 מדרגים)
את התיאור הבא ראוי להביא במלואו על אף אורכו הרב שכן אין שני לו בהמחשת קסמו המיוחד של הסיפור הדרשני. למקרא הסיפור יקשה לנו להבין מהיכן שאב הרמב"ם את אמונתו בהבנתם הנשגבת של הדורות הראשונים שהרי רק מעטים יוכלו להעלות בדמיונם תיאורים יותר מאנישים מאלה המתוארים כאן: האל קופץ, נשבע, מכריז, קורא בבהלה, מתווכח, מטפל בקבורה, יורד משמי שמיים עליונים, מנשק, נוטל נשמה בנשיקת פה ולבסוף אפילו בוכה:
 
דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
האל חזר לבקר את נבחריו גם אחרי ימיו של משה והתנ"ך מתאר לנו מספר מקרים בהם האל דמוי האדם שב להלך עלי אדמות.
 
 
דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
סברה אחת אומרת שכל הנביאים ראו את האל רק במטושטש דרך מראות או חלונות עכורים ורק משה ראה אותו דרך אספקלריה צלולה. אחרים גרסו שכל הנביאים דיברו עם האל מבעד וילון ורק משה דיבר עימו פנים אל פנים ויש אפילו מי שהסיק שהעוברים על גדות ים סוף ראו את בורא העולם דרך חלונות שנפערו בכרסי אמהותיהם. כך או כך, ברי המזל זכו לראות בבירור את האל הגשמי והממשי בעוד שהאחרים נאלצו להסתפק בבואתו בלבד.
 
 

התגובות האחרונות