Skip to content

1VSDAT

חמישי, 19 אוגוסט 2010 09:43

תכונותיו של אל הפילוסופים

דרג מאמר זה
(8 מדרגים)
מהו המקור לאל המוצג בספר אמונות ודעות ומניין שאב הרס"ג את רעיונותיו המהפכניים? התשובה לשאלה זו נרמזת כבר מעצם החלטתו של רבנו סעדיה לפרט את תכונותיו של האל בעשר אמירות התואמות במלואן את עשר החלוקות בספר 'הקטגוריות' של אריסטו. לנו, אם כן, לא נותר אלא לברר אם תכונותיו ואופיו של האל הסעדייני תואמות את תכונותיו ואופיו של האל האריסטוטלי, או במילים אחרות, אם אל האבות הוחלף, בכוונה או בטעות, באל של הפילוסופים.
 
 
הרס"ג חי לפני המהפכה האריסטוטלית של המאה השתים-עשרה במהלכה הפילוסופיה של ההוגה היווני הדגול חדרה ליסודותיהן של היהדות, הנצרות והאסלאם, ולכן הוא עדיין לא היה מודע לפרשנותו של הרמב"ם שהצליח לא רק להראות שתורתו של אריסטו זהה בכל לתורתו של האל אלא גם להפיק מילון מונחים שמאפשר תרגום חופשי משפת הקודש לאריסטוטליות שוטפת וחזרה. עם זאת, ברור שהוא הכיר את 'המניע הבלתי מונע' של הפילוסופים ואליו הוא שאף לדמות את האל היהודי.
 
כרקע להבנת האל הפילוסופי רצוי לקרוא את הפרק 'האריסטוטליות' ובמיוחד את המאמר 'תכונותיו של האל האריסטוטלי' שבפרק זה. בדיון על האל האריסטוטלי נגלה שכל אחד מתשעת כדורי הבדולח שמקיפים את הארץ המרכזית מנחיל את תנועתו לכדור הבדולח שמתחתיו, חוץ מאשר כדור הירח שמערבל בעת סיבובו את ארבעת היסודות הארציים. כל זה טוב ויפה, אך מי מעניק את התנועה לכדור התשיעי, החיצוני מכולם? גם כדור זה חייב להיות מונע בדרך כלשהי ואם אנו באמת רוצים להימנע מהכדורים עשר עד אינסוף עלינו למצא מניע ראשוני שיהיה מסוגל להעניק תנועה מבלי שהוא עצמו יזקק למניע בכיר ממנו. מניע ראשוני זה אינו יכול להיות גוף חומרי, שהרי אם ימצא בו חומר כלשהו גם הוא יהיה חייב לנוע בכדי להניע ובכך הוא יחייב אותנו למצא גורם מניע נוסף וכך הלאה עד אינסוף. לאריסטו ולנו לא נותר אלא להסיק שהמניע הראשוני, אותו מניע בלתי מונע, אינו יכול להכיל ולו פירור קטן של חומר. המניע חסר החומר חייב, אם כן, להיות מצבור אנרגיות בלתי נדלה ובלתי משתנה שאין בו שום פעילות זולת חשיבה טהורה.
 
אותה חשיבה טהורה אינה רשאית לגוון את תחומי העניין שמעסיקים אותה וחלילה לה מלדלג מנושא אחד למשנהו. עליה לחשוב תמיד רק מחשבה אחת, את המחשבה היפה ביותר, המקיפה ביותר והנעלה ביותר. נבין זאת אם נזכור שבעולם האריסטוטלי כל פוטנציאל מחייב את קיומו של חומר באמצעותו האפשרי יוצא מן הכח אל הפועל. לפיכך, דילוג המחשבה מנושא אחד למשנהו הינו בעצם הוצאת דבר מן הכח אל הפועל שהרי המחשבה החדשה היתה כבר קיימת בפוטנציה עוד בטרם חשיבתה בפועל. מכאן שכל דילוגי המחשבה, היינו, כל המחשבות שאינן קבועות ובלתי-משתנות, מחייבות את הימצאותו של החומר ובהכרח גם את קיומו של המניע הבכיר שמעניק תנועתיות לאותו החומר. המחשבה המושלמת חייבת, אם כן, לעסוק רק בנושא נשגב ומושלם אחד, מבלי לגוון, מבלי לסטות ומבלי לדלג. אך מהו הנושא הנעלה ביותר אם לא המחשבה המושלמת עצמה? מכאן שהמניע הבלתי מונע חייב לחשוב אך ורק על עצמו שהרי זולתו אין אף דבר שהוא כה נשגב, כה מושלם וכה בלתי משתנה.
גם לאחר ההצבעה על המניע הבלתי מונע עדיין עמדה בעינה השאלה כיצד יכולה מחשבה טהורה לסובב כדורי אתר כבדים, במיוחד אם הכדורים הללו נושאים עימם גופים שמימיים דוגמת השמש, צדק ושבתאי. בעיה זאת הצריכה פתרון עוד יותר יצירתי אותו מטיב להסביר הפרשן האריסטוטלי הבכיר רבנו משה בן מימון, הרמב"ם:
 
כל הכוכבים וכדורי הבדולח נקראים בשם 'גלגלים' והם בעלי נפש, דעה ושכל, והם חיים ומכירים את האל. כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים וכשם שהגלגלים הללו מכירים את הקדוש ברוך הוא כך הם מכירים את עצמם ואת המלאכים שלמעלה מהם. דעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם.[1]
 
דבריו של הרמב"ם מלמדים אותנו של'גלגלים', בניגוד למה שניתן לצפות מסתם כדורים שעשויים מאתר, יש נפש, דעת ושכל ובעזרתם כבר ניתן להסביר כיצד המחשבה שחושבת את עצמה מסוגלת לגרום לסיבובם של כדורים כבדים מבלי שהיא עצמה תידרש לתנועה פיזית כלשהי.
 
ההסבר האריסטוטלי, שהדיו מן הסתם הגיעו גם לאזני הרס"ג, פשוט לחלוטין: נשגבותה של המחשבה הטהורה, אותה ניתן כבר לכנות בשם 'האל של הפילוסופים', הינה המוקד לתשוקתו הנצחית של הגלגל התשיעי שנמשך לשלמות המוחלטת בדיוק באותו אופן בו הנפש כמהה ליופי והמאהב עורג לאהובתו. הגלגל המאוהב, שליבו מלא בתשוקה וכל מאוויו הם לדבוק באמת המוחלטת וביופי המושלם, מנסה בהחלטיות חסרת פשרות להצמד למקור תשוקתו אך צורתו הכדורית מגבילה את חופש תנועתו והוא נאלץ לנוע סחור סחור בנסיון נצחי ואינסופי להתאחד עם משאת נפשו. סיבוביו הנצחיים של הגלגל התשיעי מניעים בכח החיכוך את הגלגל השמיני וזה בתורו מניע את הגלגל השביעי וכך הלאה עד לגלגל הירח שבתנועתו גורם לערבולם הבלתי פוסק של ארבעת היסודות התת-ירחיים.
 
את תורתו של אריסטו נוכל להבין גם מזוית אחרת: העצמים בעולם האריסטוטלי כללו שני מרכיבים משולבים, שונים אך בלתי נפרדים: 'חומר' שהוא כשלעצמו חסר מאפיינים ו'צורה' המוטבעת בחומר ומעניקה לו את טבעו ואת תכונותיו. במילים אחרות, הצורות המוטבעות בחומר 'מפעילות' את החומר הפאסיבי ומממשות חלק מהפוטנציאל הקיים בו. למימוש הפוטנציאל שבחומר נהוג לקרוא 'אקטואליזציה' או 'הוצאה לפועל' ועל כן נוכל לומר שבכל עצם קיים תמהיל של חומר פאסיבי הנכון לקבל צורות חדשות וחומר אקטואלי שכבר יצא מן הכח אל הפועל ומיצה חלק מהפוטנציאל הטמון בו.
 
בהשקפת עולם זו ניתן לדמיין שלושה תמהילים של חומר וצורה:
 
 *
חומר חסר צורה
 
בטבע לעולם לא ניתקל בחומר היולי שמעולם לא הוטבעה בו צורה כלשהי אך אם ניתן היה למצא חומר מעין זה הרי שהוא יהיה חייב להיות פשוט לחלוטין ופאסיבי לחלוטין. במילים אחרות, החומר ההיולי נהנה מפוטנציאל מקסימלי ובאפשרותו לקלוט ולאמץ כל צורה שתוטבע בו.
 
 *
חומר מוטבע בצורה
 
בכל העצמים הם למעשה חומר שהוטבע בצורות מצורות שונות. הצורות ממשות חלק מהפוטנציאל שקיים בחומר והופכות אותו לאקטואלי ובכך הן מעניקות לו רמות שונות של חיות ופעילות. ככל שבחומר מוטבעות יותר צורות כך פוחתת מידת הפאסיביות שבו וגדלה מידת פעילותו.
 
 *
צורה חסרת חומר
 
דבר שאין בו חומר הוא כמובן חסר כל פוטנציאל ומשולל כל אפשרות לקבל תכונות נוספות או לשנות תכונות קיימות ועל כן הצורה חסרת חומר חייבת להיות מצבור אקטיבי של אנרגיות בלתי מוגבלות, בלתי נדלות, בלתי משתנות ובלתי פוסקות. זאת בדיוק הגדרתו של האל האריסטוטלי שאין בו אלא דינאמיות מוחלטת ואקטואליות מוחלטת, ללא כל רמז לפוטנציאל פאסיבי שממתין לקבל תכונות חדשות.
 
שלושת נקודות המוצא: שלמותו של האל, היותו המניע הבלתי מונע והיותו אקטואליות דינאמיות חסרת כל פוטנציאל פאסיבי גוררות עימן מסקנות נוספות:
 
 *
האל חי
 
אין בכוונת הדברים לרמוז שהאל נושם, אוכל, שותה, ישן או עוסק בפריה ורביה אך בהיותו מחשבה טהורה הוא מגלם את צורת החיים המושלמת ביותר – חיי רוח נצחיים שאינם כבולים למגבלות הגוף החומרי.
 
 *
האל נצחי
 
אל שאינו נצחי מחייב את קיומו של בורא קדמון יותר שהיה אחראי לבריאתו וממילא לא נוכל להגיד עליו שהוא מושלם שכן בוראו חייב להיות מושלם ממנו.
 
 *
לאל אין גוף וצורה
 
חומר מחייב את קיומו של פוטנציאל ובאותה מידה, פוטנציאל מחייב גם את קיומו של החומר. באל המושלם לא יכול לחול כל שינוי ועל כן אין בו כל פוטנציאל וממילא גם אין בו כל חומר.
 
 *
האל יחיד
 
האל, בהיותו 'המניע הראשון' חייב להיות יחיד שכן קיומו של מניע מתחרה היה גורם לגלגל התשיעי לחלק את תשוקתו בין שני מאויי נפש ובכך לפגוע בהרמוניה ששולטת בכל היקום. האל הוא גם ה'שלמות המוחלטת' וכמובן שלא תיתכנה שתי שלמויות מוחלטות ולו רק משום שמיזוגן לבטח יוליד שלמות ברמה גבוהה עוד יותר.
 
 *
האל פשוט
 
האל חייב להיות פשוט לחלוטין, היינו, חסר איברים, רכיבים או חלקים. דרישה זו ברורה מאליה שכן ריבוי חלקים מחייב תנועה יחסית של הרכיבים השונים ומעלה את הצורך במניע נוסף שתפקידו להזיז ולהניע את חלקיו של המניע הראשון. נוכל לראות זאת גם מכיוון אחר: בכל אינטראקציה בין שני רכיבים שונים הקיימים באל תביא בהכרח לשינוי במצבם היחסי של הרכיבים, זה כלפי זה, ושינוי זה מחייב מימוש של פוטנציאל בלתי מנוצל אותו, כאמור, לעולם לא נוכל למצא באלוהות המושלמת.
       
 *
האל טרנסנדנטי
 
עצמים הנמצאים מתחת לגלגל התשיעי מקיימים ביניהם מידה זו או אחרת של אינטראקציה המניחה, מעצם טיבה, את קיומו של החומר, היינו, של פוטנציאל בלתי ממומש. לשם דוגמה, ממקומנו במרכז היקום אנו יכולים לראות את גרמי השמים המרוחקים ועל כן ברור שהם מורכבים מחומר שפולט או מחזיר אור. מצד שני, הגלגלים, אף שהם שקופים ובלתי נראים, משפיעים על ערבול היסודות בעולמנו ובהשפעה זו הם מממשים חלק מהפוטנציאל הטמון בקרבם. ברור, אם כן, שמהות חסרת כל חומר ופוטנציאל עלינו לחפש רק מעבר לגלגל התשיעי, הרחק מעולם החומר, התנועה, ההשפעה והמקרים. מהות הנמצאת מחוץ לגלגל התשיעי היא אכן טרנסנדנטלית במלא מובן המילה – אין אנו יכולים לראותה, לשמעה או לתפסה בכל חוש אחר, לעולם לא נוכל להגיע אליה, לעולם לא נוכל להשפיע עליה ולעולם נהיה מחוסנים מהשפעתה.     
 
האלוהות הטרנסנדנטלית נמצאת לא רק מחוץ לגבולות המרחב האנושי אלא גם מחוץ לגבולות ולמגבלות הזמן. הזמן, מעצם טבעו, הוא פונקציה של השתנות, תהא זאת תנועתם המחזורית של גרמי השמיים, זרימת האלקטרונים במעגלים חשמליים, פעימותיו של הלב או משק כנפי ההיסטוריה אבל, כפי שראינו, כל שינוי מחייב את קיומו של פוטנציאל בלתי ממומש ופוטנציאל זה לעולם אינו יכול להתקיים באל שמחשבתו הנצחית עוסקת רק במהותו הנצחית. אלמלא המחשבה הבלתי-משתנה הזמן היה אולי מצליח להתגנב לעולם האלוהי שהרי כל דילוג מנושא אחד למשנהו מבדיל בנצח פרק זמן בו האל חושב על הנושא האחד ופרק הזמן בו הוא חושב על הנושא השני אבל מחשבה שלעולם אינה משתנה מרחיקה את מימד הזמן ומשחררת את האל משליטתו.
 
עתה ניתן לראות את הדמיון המדהים בין האל החדש של רבנו סעדיה לאל הותיק של אריסטו. לאורה של התורה האריסטוטלית מתחוורות לנו במלואן אמונותיו ודעותיו של רבי סעדיה: האל האחד והיחיד, בין אם הוא מתואר בתיאורים תורניים ובין אם הוא מוגדר במונחים פילוסופיים, חייב להיות חסר גוף - האמירה על העצם, חסר צורה - האמירה על הכמות, חסר תנועה - האמירה על הקימה, חסר מקום בעולם התחום על ידי הגלגל התשיעי - האמירה על המקום, חסר השתנות ולכן גם חסר תחושת זמן - האמירה על הזמן, מרוחק מהמאורעות המתרחשים בעולם התת-ירחי - האמירה על האיכות, משולל גופים נלווים - האמירה על הנספח, משולל נכסים - האמירה על הקנין, חסר יכולת לפעול על עצמים זרים - האמירה על הפועל ומרוחק מכדי לשמש כאובייקט לפעולתם של אחרים - האמירה על הנפעל.
 
אל כזה מתאים לחלוטין לתמונת העולם הסדורה והרציונלית של הפילוסופים ואין כל פלא שלעומתו נראה האל הישן והמוכר לא רק אי-רציונלי אלא גם פרימיטיבי ונחות. אכן, מי יעדיף את התפרצויות הזעם של האל הטרום-סעדייני על פני הנשגבות הנצחית של האל האריסטוטלי ומי יחפוץ באל המעסיק את עצמו בשטויות חולפות כשלמולו ניצבת אלוהות שעוסקת רק באידיאות של הנצח?
 
דורות רבים של קנאים הקריבו את נפשם במלחמה נגד המתייוונים ודעותיהם הפסולות ורבנים לוחמניים הטיפו מעל כל בימה נגד דעותיהם של חכמי אומות העולם ופתאום, בשקט ובלי יותר מידי סערות, הפילוסופיה היוונית חדרה מבעד לכל ההגנות וכבשה את מעוזיה השמורים ביותר של הדת היהודית. הכיצד? איך אחרי אלף וארבע מאות שנות מאבק ההגיון הצליח לנצח, כמעט ללא קרב, את האמונה? באיזה נתיב הגיעה מחשבת יוון לגאוני בבל ומאוחר יותר אף לרבני ספרד? כל התשובות במאמר הבא.  

 

 


[1]          
כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם, והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם. כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים וכשם שמכירין הקדוש ברוך הוא כך מכירין את עצמן ומכירין את המלאכים שלמעלה מהן ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם.
(רמב"ם, היד החזקה - הלכות יסודי התורה ג:ט)
נקרא 4165 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

1 תגובה

  • קישור לתגובה שני, 20 אוגוסט 2012 21:00 הוסף ע״י יצחק יהודה בן עמרם

    בס"ד
    שלום, לרגע עילעלתי בין קרביו של הגוגל לדלות איזה פסוק והוכיתי בתדהמה משום שחשבתי שתנועת ההשכלה כבר עברה מן העולם לאחר שהוכתה שוק על ירך פעם אחר פעם עת נמעכה והתנפצה על סלעיה של דת ישראל האדירה וכמדומני ששם היה מדובר באנשים משכילים ממש ולא באנשים קטנים לצערי אשר מנסים להוציא ו/או להכניס מקרא מידי פשוטו או אחותו. תגידו לי מה נסגר ? אתם רציניים ? אתם משקיעים כל כך הרבה מאמץ בהכחשה של האמת היחידה והברורה ומשתמשים בכל מיני טריקים עלובים של שוליית קוסמים מדרגה נ' ? כתיבה בשפה מליצית לא מבטיחה את האמת אוליי אם פעם תנסו ותטעמו כמאמר הכתוב טעמו וראו כי טוב ה'. מה יש לכם ? הרי ההיסטוריה לבדה מוכיחה פעם אחר פעם את אמיתות הבורא לפי התפיסה שלנו האותודוכסית וכל נפוחי נשם שכמותכם אשר מבזבזים אויר יקר להחריד שכנראה גם הוא יהיה עוד מעט בתשלום? מה, טחו עיניכם מראות אוזניכם משמוע ומוח רפה מהבין? מה עוד צריך לקרות? כתובת אש מן השמיים.. אופסססס צודקים אז לא תהיה בחירה חופשית..נכון. אותו עיקרון נשגב ונפלא שקבע הבורא בעולמו הנאצל לצערי עדיין מפמפם את מכונת החיים הקרויה לב השוכן בחזות יוצרי האתר המוזר שלכם. לכן זאת תדעו שגם לפרעה נתן הקב"ה 3 אפשרויות בחירה והבחנה בין מעשה אדם לבין אצבע אלוקים. ואתם בדיוק כמו פרעה נושכים את היד המושטת ומתעקשים לקבוע נחרצות כי אין זו אצבע אלוקים. אך לבסוף גם לו נגמר הקרדיט ומצרים נמוגה בערפל ההיסטוריה. לפני התפוגגותכם נא להתעורר. יהושע חנקין אמר פעם(לא הייתי מזכיר את שמו אך אתם וודאי מכבדים כופרים כמותכם והוא אכן היה כזה):" רצינו לגדל דור של כופרים, וגידלנו דור של בורים ועמי ארצות אשר לא יודעים לשאול שאלות". ואידך זיל גמור. תשובה נעימה.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים