Skip to content

1VSDAT

שלישי, 28 פברואר 2012 18:37

האל הכל-יכול וכל-יודע

דרג מאמר זה
(6 מדרגים)
כולנו היינו רוצים שהאל שלנו יהיה לא רק רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד אלא גם חי וקיים, מושלם, נצחי, כל-יודע, כל-רואה, כל-שומע וכל-יכול. הבעיה היא שאפילו באופן התיאורטי ביותר אף ישות אינה יכולה לההנות מכל התכונות הללו גם יחד ואף אלוהות אינה יכולה לראות מול עיניה את העבר, ההווה והעתיד ובמקביל גם להתערב במסלול היסטוריה האנושית ולנווט את האירועים על פי רצונה ובהתאם למטרותיה. כשנשתכנע שאף אל אינו מסוגל גם להכיר את העתיד וגם להשפיע עליו נתפנה לבדוק אם האל שלנו הוא רק כל-יודע או רק כל-יכול ונגלה להפתעתנו שהוא כנראה לא זה ולא זה, כלומר, לא רק שהוא אינו מסוגל לחזות את העתיד אלא גם שאין לו כנראה גם שום כוונה להשפיע עליו.
 
 
הצגת הבעיה
 
לאף אחד לא צריך להיות ספק בכך שכל אל תקני חייב להיות כל-יכול. למעשה זהו המושג הבסיסי ביותר באלוהות וכל מי שמתיימר להיות אלוה חייב לטעון 'שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ'[1] וכשם שהוא ברא את המציאות הוא גם יכול לשלוט עליה ולכוון את מהלכה. אין הרבה טעם לשטוח תפילות ותחנונים בפני מי שאינו מסוגל להושיע וכל אל שאינו מציג את עצמו ככל-יכול למעשה רומז שהוא אינו מסוגל להתמודד עם חלק מהאיומים הפוטנציאליים, אם לא עם כולם, וממילא הוא יהיה חייב בשלב זה או אחר להפקיר את מאמיניו ליד המקריות ולנפתולי הגורל.
 
כשם שכל אל רוצה להצטייר ככל-יכול הוא גם חייב להציג את עצמו ככל-יודע ולטעון שהוא מכיר את כל מסתורי העבר, קורות ההווה וצפונות העתיד. אל שאינו מתהדר בידיעה חובקת-כל למעשה מעמיד את עצמו בשורה אחת עם שאר גיבורי-העל ורק יכולתו לראות את העתיד מבדלת אותו מכל-היכולים האחרים, דוגמת סופרמן האגדי שכזכור היה 'מהיר יותר מקליע, חזק יותר מקטררכבת ומסוגל לנתר מעל בניינים גבוהים בדילוג אחד'[א]. האל שלנו, בכל מקרה, לבטח לא רצה לוותר על תכונה חשובה זאת ומקורותינו אף קבעו 'הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה'[2] ללמדנו שניתנה לנו בחירה חופשית למרות שהיושב במרומים כבר יודע מה תהיה בחירתנו ומה תהיינה תוצאותיה.
 
רבי עובדיה מברטנורא אמנם ראה בביטוי 'הַכֹּל צָפוּי' התייחסות להווה בלבד, היינו, 'כל מה שאדם עושה בחדרי חדרים גלוי לפניו'[3] אבל גם הוא מודה: 'ורמב"ם פירש 'הַכֹּל צָפוּי' - כל מעשה בני אדם מה שעשה ומה שעתיד לעשות הכל גלוי לפניו'[4]. עמדה זו של הרמב"ם משקפת את הדעה שרווחה בקרב רוב גדולי ישראל, ובכללם גם רבי שמעון בן לקיש שקבע 'שני אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של עולם'[5] ללמדנו שקורותיהם של אדם, נח, האבות, משה ויוצאי מצריים נצפו מראש אלפי שנים לפני שהתרחשו בפועל. לבסוף, גם סידור התפילה שאומר: 'הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת'[6] שב ומוכיח שהאל היהודי אוהב לייחס לעצמו את היכולת לצפות קדימה ולראות את כל מה שהעתיד טומן בחובו.
 
למרות כל זאת, ההיגיון הפשוט מלמדנו שאף אחד, אפילו לא האל הגדול והאדיר שלנו, אינו יכול להיות בו-זמנית גם כל-יודע וגם כל-יכול והוא חייב, במקרה הטוב, לבחור רק באחד מתוך השניים. אם הוא רוצה לצפות ולהביט עד סוף כל הדורות הוא צריך לשבת ולהתבונן במציאות המתפתחת מבלי לנסות ולשנותה ולו בפרט השולי והקטן ביותר ואם הוא מרגיש צורך להעניק לעולם את השגחתו הפרטית ולהגן על נאמניו מפני הנסיבות המשתנות אז הוא למעשה אינו מסוגל לחזות מראש אף התפתחות עתידית וככל סופרמן אחר גם הוא חייב להתעמת בעקביות ובהתמדה עם תהפוכותיו הבלתי צפויים של הגורל ועם ידה האכזרית של המקריות.
 
 
היומן של האלוהים
 
היום השלישי לבריאה לא היה עמוס במיוחד ובמהלך 24 שעותיו האל היה צריך לבצע רק שש משימות קצרות שדרשו ממנו השקעה של לא יותר משבריר קטן מזמנו: הוא היה צריך לומר 'יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה', לקרוא ליבשה בשם 'אֶרֶץ', לקרוא למקווי המים בשם 'יַמִּים', לראות 'כִּי טוֹב', לומר 'תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ' ולראות 'כִּי טוֹב' פעם נוספת. בשאר הזמן הבורא היה יכול להכין לעצמו עיפרון מחודד ומחברת עבה, לפתוח את המחברת בדך הראשון, לכתוב באותיות גדולות את המילה 'יומן', לעבור לדף השני ולכתוב:
 

הרביעי לחודש הראשון שנת 1
 
עלי לומר: 'יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים. וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ',
עלי לעשות שני מאורות גדולים וכוכבים, לתת אותם ברקיע השמים להאיר על הארץ,
עלי לראות כי טוב.
 
החמישי לחודש הראשון שנת 1
 
עלי לומר 'יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם',
עלי לברוא את הַתנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם ואת כל עוף כנף למינהו,
עלי לראות כי טוב,
עלי לברך אותם: 'פרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ'.
 
וכך הלאה וכך הלאה עד קץ כל הדורות. בשלב מסוים הוא היה צריך להוסיף ליומן שתי כניסות שאומרות משהו בנוסח:
 

השבע עשרה לחודש החמישי שנת 3293 (בוקר מוקדם)
 
עלי לבקש מהנביא ישעיהו בן אמוץ[ב] ללכת למלך חזקיהו[ג] ולומר לו 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה'.[ד]
 
השבע עשרה לחודש החמישי שנת 3293 (אחה"צ)
 
עלי להתעצב על מות חזקיהו.
 
ובזה, לעניינינו, היה מסתיים כל הסיפור. בבא היום ישעיהו היה מתריע, המלך היה מת והאל היה שומר על התואר 'כל-יודע'. הבעיה היא שהמלך חזקיהו החליט להתחכם ובמקום למלא את התפקיד שיועד לו הוא בחר להסב את פניו את הקיר, לומר 'יְהֹוָה זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי'[ה] ולפרוץ בבכי גדול. התפילה והבכי שכנעו את האל ולפני שישעיהו הספיק לצאת מהחצר התיכונה הגבורה פנתה אליו בשנית והנחתה אותו לחזור למלך חזקיהו ולומר לו:
 
כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֵא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית יְהֹוָה. וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי.[ו]
 
האם האל ידע עוד בששת ימי בראשית שהמלך יצליח בבא היום לשנות את רוע הגזירה? אם כן, אז יומנו היה צריך בעצם להראות כך:
 

השבע עשרה לחודש החמישי שנת 3293 (בוקר מוקדם)
 
עלי לבקש מהנביא ישעיהו בן אמוץ שישקר ויאמר למלך חזקיהו : כֹּה אָמַר יְהֹוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה.[ז]
 
השבע עשרה לחודש החמישי שנת 3293 (מעט אחר כך)
 
עלי להמתין עד שהמלך יתפלל ויבכה.
 
השבע עשרה לחודש החמישי שנת 3293 (מייד לאחר מכן)
 
עלי לבקש מישעיהו בן אמוץ לחזור למלך ולומר לו: 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֵא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית יְהֹוָה. וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי'.
 
השבע עשרה לחודש החמישי שנת 3293 (צהריים)
 
עלי להשיב את הצל שירד במעלות אחז עשר מעלות אחורה.[ח]
 
וכו'. כלומר, האל לא דבק באמת הצרופה כשהוא ביקש מישעיהו ללכת למלך ולומר לו 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה' ומלכתחילה לא הייתה לו שום כוונה להוציא את איומיו לפועל. מסתבר, אם כן, שהאל התנ"כי אינו יכול בו-זמנית גם לדעת את שעתיד להתרחש, גם לשנות את דעתו בעקבות תחינות, תפילות ותעניות וגם לדבר אמת. אל כל-יודע ודובר אמת חייב לבצע אך ורק את המטלות שרשומות ביומנו והוא אינו רשאי לשנות את דעתו או לבצע איזו שהיא פעולה שהוא לא הכתיב לעצמו עוד בששת ימי בראשית. לכן, אם מסתבר שהוא ביטל גזרה שגזר נהייה חייבים להסיק שגם הגזירה הראשונה וגם ביטולה כבר היו רשומים ביומן והאל מלכתחילה לא התכוון ברצינות לעמוד מאחורי השקרים הלבנים באמצעותם הוא ניסה להפחיד את הבריות ולגרום להם לחזור בתשובה.
 
 
ארבעת המודלים לתכונות האלוהיות
 
אם נחשוב על כך נסיק שקיימים רק ארבעה מודלים שונים באמצעותם ניתן לתאר מצב בו האל מתיימר להיות גם כל-יודע וגם כל-יכול.
מודל המשחק המכור
 
מודל זה מניח שהאל הוא באמת כל-יודע ובאמת כל-יכול, כלומר, דבר אינו מונע מהאל להוציא לפועל את כל מה שהוא תכנן מלכתחילה. במשחק המכור שום דבר אינו מתרחש באופן מקרי ובני האדם משוללי בחירה חופשית רק ממלאים את התפקידים שנכתבו עבורם עוד בששת ימי בראשית. האל, כמובן, רשאי להתהדר בתואר כל-יודע, הרי הוא זה שכתב את התסריט והוא זה שמניע את המריונטות שתמיד פועלות אך ורק על פי הנחיותיו. באותו אופן הוא גם רשאי להציג את עצמו ככל-יכול שהרי אף אטום לא יזוז ללא הוראתו, אף אדם לא יתפלל ללא רשותו וכל המציאות תתקיים אך ורק על פי רצונו ובהשגחתו הצמודה[ט]. במודל זה אין לבני האדם שום רצון חופשי וגם המקריות חייבת לשבת בחיבוק ידיים ולראות את ההיסטוריה מתפתחת לאורם של תכתיבים נוקשים בהם אין לה כל יד ורגל.
 
את המודל הזה ראוי לפסול על הסף[י] ואני אישית מסרב להמשיך ולדון בו. אין לי כמובן שום דרך לדעת אם אני חושב את מחשבותיי בעצמי או שמרקיד הבובות שבשמיים הוא זה שהשתילן במוחי אבל נראה לי מאד מוזר שהוא התאמץ להטמיע בי דווקא את מחשבות הכפירה שיאלצו אותו בבא היום לדון אותי לשהות נצחית באחד ממדוריו של הגיהינום. על בסיס זה אני, לצד גדולים וטובים ממני, ממליץ להתעלם מכל הסבר ששולל מאיתנו את הבחירה החופשית והופך אותנו לדמויות מצוירות בסרטי ילדים מאיכות בינונית. בכל מקרה, אם 'הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה' אזי ברור שהדת היהודית מעניקה לאדם את חופש הבחירה ופוסלת את האפשרות שאנחנו רק משחקים תפקיד בסרט שבויים מתחילתו עד סופו על ידי מי שרואה בנו לא יותר מאשר מריונטות.
 
מודל היומן הקדמון
 
במודל זה האל משקיף משמיים על העולם שברא, מזדעזע מעוולות החוטאים ומתענג ממראה הצדיקים ותלמידי החכמים אבל אין לו שום אפשרות להעניש את האשמים, לתגמל את הצדיקים, להיענות לתפילות ותחינות או להתמכר לכל גחמה אחרת שתעלה על דעתו. כל פעולותיו העתידיות כבר נרשמו ביומנו והוא אינו רשאי למחוק או לעדכן את הדברים שהוא עצמו כתב בימי בראשית בעת שצפה קדימה וראה את כל שעתיד להתרחש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ייתכן מאד שאם הייתה ניתנת לו הרשות הוא היה מסוגל להתערב במהלך ההיסטוריה ולתקן את שדורש תיקון אבל הוא מבין שברגע שהוא יסטה, ולו לשנייה אחת, מהתסריט הקבוע מראש הוא יאבד את תואר הכל-יודע ויאלץ, כמו כולנו, להתחיל לגשש באפילה.
 
לאל שרוצה להיות כל-יודע אסור להזיז אפילו את קצה אצבעו והוא חייב לשבת בשקט ולתת לעתיד למלא את התפקיד שהוא המחיז עבורו. הוא כמובן אינו צריך לבצע באופן אישי את המשימות שהוא הועיד לעצמו ובאפשרותו להכין מראש את כל האמצעים שבבא היום יידרשו להוצאת הכתוב אל הפועל. לשם משל, היומן אולי יחייב אותו לזרוק אבנים גדולות מהשמיים, כמתואר בפסוק:
 
וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן וַיהוָה הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב.[יא]
 
אבל אין שום הכרח שהוא יזרוק את האבנים במו ידיו ועוד בימי בראשית הוא יכול היה להנפיק לאחד השרים הגדולים, הכרובים המיוחדים או המלאכים המשחיתים פקודת מבצע שמפרטת היכן, מתי, כיצד ועל מי יש להשליך את האבנים הגדולות הללו. למעשה, עולמו של האל הכל-יודע אינו תלוי בו כלל וכלל ולאחר שהוא גמר לפרט ביומנו את כל מהלכיו העתידיים לא נותר לו שום תפקיד משמעותי לשחק בעולם שהוא ברא לעשות. הדעת גם נותנת שאף אחד לא ישים לב אם בשלב זה או אחר הוא יחליט לזנוח את היכלו שבשמים ולבלות את שארית ימיו באתר נופש שקט הרחק משאונם של הרבנים שמתעקשים להטריד את מנוחתו בתפילות קולניות, תקיעות שופר צורמניות והפגנות צרחניות.
 
את המודל הזה מוריד מסדר היום התנ"ך עצמו. בסיפור על הנביא ישעיהו והמלך חזקיהו כבר תפסנו את האל הופך את החלטותיו והבנו שכל מי ששומר לעצמו את הזכות לשנות את דעתו אינו מסוגל לחזות מראש כיצד הוא עצמו יפעל בסיטואציות אלו או אחרות וממילא אין לו שום אפשרות לדעת מה העתיד צופן עבורו, ובהכרח גם עבור כולנו.
 
ההפכפכות האלוהית בעניינו של המלך חזקיהו היא רק אחת בשרשרת ארוכה של החלטות שהשתנו בלחץ הנסיבות, דוגמת אלו שמוצאות את ביטוין בפסוקים הבאים:
 
 *
וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.[יב]
 
 *
וַיָּרַח יְהֹוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.[יג]
 
 *
וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.[יד]
 
 *
נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל וַיִּזְעַק אֶל יְהֹוָה כָּל הַלָּיְלָה.[טו]
 
 *
וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיהֹוָה נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל.[טז]
 
 *
וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ יְהֹוָה הָיָה עִם גֹּרֶן הָאֲוַרְנָה הַיְבֻסִי.[יז]
 
פסוקים אלו הם רק דוגמית קטנה ממסכת ארוכה של התנחמויות, התרצויות, התרגזויות וחרוני אף שגרמו לאל לשנות את החלטותיו, לרוב ללא הרבה מחשבה מקדימה ולעיתים אף בשליפה מהמותן. לכן, אם נרצה להמשיך ולחשוב עליו כמי שמבטא את האמת המוחלטת, נהיה חייבים להודות שהוא אינו מסוגל לחזות את העתיד וממילא הוא חייב לאבד את התואר כל-יודע.
 
מודל הסופרמן
  
אל שמוותר על זכותו להיות כל-יודע ומאמץ במקום זאת את מודל הסופרמן רשאי בהחלט לשחק את תפקיד הגיבור הכל-יכול ולהציל את מי שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה. הוא גם רשאי לשנות את החלטותיו, להשגיח על ההולכים בדרכו, להתפתות מריח הקורבנות והמנחות, להיענות לתפילות, לגרום לצדיקים למעוד שנייה לפני שנופלת עליהם כספת כבדה ומה לא? הבעיה היא שבתנאים אלו הוא אינו יכול לצפות את מהלכיו העתידיים ויומן התחזיות שלו חייב בהכרח להישאר ריק. אל ששומר לעצמו את הזכות להגיב לנסיבות המשתנות חייב לזרוק לפח את כל התסריטים המוכנים מראש ולהתחיל להסתמך, כמו כולנו, על נתונים עובדתיים, ניסיון חיים, כושר ניתוח ואינטואיציה. מי שמרשה לתפילות, תעניות וצומות לגרום לו לשנות את דעתו, לעולם לא יוכל לחזות מראש איזו נוסחת הפעלה תאלץ אותו לאמץ קו פעולה חדש ובלתי צפוי וממילא הוא לעולם לא יוכל להכין לעצמו תסריט שיתעד מראש את כל גבורותיו ונפלאותיו. אל דמוי סופרמן חייב, אם כן, להגיב למציאות המשתנה וכמו האלים רבי העוצמה במיתולוגיה היוונית, הרומית והנורדית[יח] גם הוא כפוף לתכתיבים חיצוניים. גם אם נניח שהוא הרבה יותר חכם מבני התמותה והערכותיו הן הרבה יותר מושכלות עדיין נהיה חייבים להסיק שהאל מסוגל להגיב, אך לא לחזות מראש, ושבעלי הבית האמיתיים של המציאות המשתנה הם רק הגורל והמקריות.
 
אנו יכולים אמנם לסגוד גם למי שכפוף לתכתיביהם של הגורל והמקריות, ובמיוחד אם הוא מסוגל להשגיח ממרומים ולהיחלץ לעזרתם של צדיקים במצוקה, אבל אני אישית מתקומם מעצם המחשבה. למיטב זכרוני אין לנו אמנם פסוקים תנ"כיים או כתבים רבניים שמגבילים את חופש פעולתו של האל אבל אלפיים השנים האחרונות היו אמורות להוכיח לכולנו שה'כל-יכול' הספציפי הזה מעולם לא נקף את הקטנה שבאצבעותיו על מנת להציל ולו אחד ממיליוני בניו האהובים שהושמדו באלפי הפורענויות הגדולות והקטנות שהגורל האכזר המיט עליהם.[יט] אל שמסתכל באדישות כיצד חיות אדם מטיחים תינוקות בסלעים, משליכים נשים לנהרות, רומסים גברים תחת פרסות סוסיהם, אונסים בתולות, מסייפים אברכים, מתעללים בצדיקים, תולים רבנים, משליכים טבליות ציקלון לתאי מוות ושורפים משפחות שלמות בתוך בתי הכנסת שנבנו לתפארת שמו מעיד על האימפוטנציה שלו ועל חוסר יכולתו להיענות לתפילות, תחנונים וקריאות אחרונות לעזרה. אם כך נראה האל הכל-יכול, אני כבר הייתי מעדיף לראות במקומו את סופרמן או את אחד מידידיו המצוירים. הם לפחות אינם מתיימרים להיות חיים וקיימים ואיש מהם אינו מנסה להפיח בתמימים תקוות שווא שלעולם לא יתממשו בפועל.[כ]
 
מודל הקוסם מארץ עוץ
 
מודל זה מאפשר לבעלי העניין האינטרסנטים להחליף את הידיעה ואת הפעולה באחיזת עיניים ולטעון בדיעבד שהאל שלהם חזה מראש את כל ההתפתחויות ופעל מאחורי הקלעים להכוונת האירועים שכבר התרחשו בפועל. אל שבוחר להישמע למודל הקוסם מארץ עוץ אינו חייב לשבת בעצמו מאחורי הפרגוד והוא יכול להניח לכוהנים, רבנים, אדמו"רים ומר"נים לעשות את העבודה עבורו. המוכשרים שבהם יצליחו, לרוב ללא כל מאמץ ניכר, לגלות בכל אירוע ואירוע את עקבות רגליו וטביעות אצבעותיו: כשצדיק ימעד שנייה לפני נפילתה של כספת כבדה הם ייחסו את הנס להשגחתו העליונה של יתברך שמו. כשהצדיק אחר לא יחמיץ את המפגש הגורלי עם החפץ הנופל הם יסבירו שהוא נקרא לישיבה של מעלה או ש'אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש'[7]. כשאנחנו נשרוד תאונת דרכים הרבנים ישלחו אותנו לברך ברכת הגומל ולהלל את ההשגחה העליונה שהצילה אותנו מעונשו של מלאך המוות. כשחס וחלילה נידרס אזי יסתבר שאנו רק שבים וממחישים את הכלל היפה 'אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון'[8] ופשעינו הם אלה שכפו על השמיים לגזור עלינו את עונשנו.
 
מודל הקוסם מארץ עוץ מאפשר לעולם להתנהל כמנהגו, לאל לנפוש בכל מקום שרק יקסום לו ולרבנים לרשום את כל ההצלחות לזכות 'דרך הישר' ולזקוף את כל האסונות לחובת חטאיהם ועוונותיהם של הבריות. אין הסדר טוב מזה ואם האל עדיין לא אימצו עליו למהר ולעשות כן בטרם ייעלמו הפתאים שמוכנים להתעלם מקול הגיונם ולהמשיך לשמוע בקולם של הקוסמים מארץ עוץ.  
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'תגובות והבעת דעה' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
ראה הערך 'סופרמן' בויקיפדיה. הצורך להדהים את הקוראים שוב ושוב כפה על כותבי הקומיקס והסרטים המצוירים לשדרג בהתמדה את יכולותיו של סופרמן ולהעניק לו לבסוף את התכונות הבאות: חוזק עצום שאפשר לו לדחוק משקל של אלפי טונות; היכולת לעוף וכשנדרש גם במהירויות עצומות (בשלב מסוים סופרמן תואר כמי שמסוגל לעוף מהר יותר ממהירות האור, וכתוצאה מכך גם לנוע אחורה בזמן, אבל כיוון זה נזנח והוא חזר לעופף במהירויות סבירות בלבד); חוסן גופני שהופך אותו לבלתי פגיע; ראיה טלסקופית שמאפשרת לו לראות למרחקים עצומים, לעיתים אפילו דרך חומר מוצק; ראיה מיקרוסקופית באמצעותה הוא יכול לראות את הפריטים הקטנים ביותר; שמיעה אבסולוטית שמאפשרת לו לשמוע כל צליל בכל תדר ומנעד; עיניים זורות קרני חום; נשיפת-על באמצעותה הוא מסוגל להעיף עצמים או לקרר גופים לוהטים וכדומה.
[ב]             
ראה הערך 'ישעיהו' בויקיפדיה
[ג]             
ראה הערך 'חזקיהו' בויקיפדיה
[ד]             
מלכים ב' כ:א
[ה]             
מלכים ב' כ:ג
[ו]             
מלכים ב' כ:ה-ו
[ז]             
מלכים ב' כ:א
[ח]             
מלכים ב' כ:יא
[ט]             
ברור מאליו שאל נבון לא ירוץ ויעשה את הכל בעצמו כשבאפשרותו להאציל סמכויות לשרים גדולים, כרובים מיוחדים ומלאכים חרוצים שימלאו עבורו את המשימות היותר שגרתיות ופחות מעניינות.
[י]             
וזאת אף שלפני זמן מה אברך חב"די מבושל למחצה ניסה למכור לי את האסכולה הג'ברית של התורה הכלאמית, שגורסת שהאל מרכיב את העולם בכל רגע ורגע מחדש וממילא אין לבני האדם שום בחירה חופשית והם תמיד משחקים רק את התפקיד שהאל המחיז עבורם. ראה הערך 'כלאם' בויקיפדיה
[יא]            
יהושע י:יא
[יב]            
בראשית ו:ו-ז
[יג]            
בראשית ח:כא
[יד]            
שמות לב:יד
[טו]            
שמואל א' טו:יא
[טז]            
שמואל א' טו:לה
[יז]             
שמואל ב' כד:טז. 'הָאֲוַרְנָה': קרי 'הָאֲרַוְנָה'.
[יח]            
במיתולוגיות הללו שלושת אחיות הגורל טוו את חוטי הגורלות של בני התמותה והאלים כאחד ואף אחד, ובכלל זאת זאוס, יופיטר או אודין, לא היה מסוגל לשנות את גזרותיהן. ראה את הערך 'מוירה' בויקיפדיה.
[יט]            
ראה טבלה המפרטת מקרים של רצח יהודים בידי גויים.
[כ]             
קיימת אמנם הבלחה אחת שהאירה את עולמו השחור של האל אבל דובריו המוסמכים ביותר טוענים בעקשנות שהאל אינו מוכן לקחת אחריות על הנס הגדול שהביא להקמתה של מדינת ישראל והוא אינו עומד מאחורי נפלאות כינוסם של מאה ועשרים התפוצות והגלויות. כך אבדה לה ההזדמנות היחידה שניתנה לאל להוכיח שהוא אינו חדל אישים שרק נגרר אחרי תכתיבי הגורל. חבל.


[1]          
למשל, סדור תפלה נוסח אשכנז - סדר ברכות הנהנין
[2]          
משנה, אבות ג:טו
[3]          
רבי עבודיה מברטנורא על משנה, אבות ג:טו
[4]          
רבי עבודיה מברטנורא על משנה, אבות ג:טו
[5]          
בראשית רבה ח:ב
[6]          
סדור תפלה נוסח ספרד, סדר תפלת מוסף לראש השנה
[7]          
כתובות קד:א
[8]          
שבת נה:א
נקרא 5523 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

23 תגובות

  • קישור לתגובה רביעי, 04 אפריל 2012 04:47 הוסף ע״י איציק הימן

    המודל המקובל בדת הוא האחרון כמובן, מפני שאינו ניתן לסתירה או להפרכה, וגם אתה לא סתרת אותו. הוא נלעג - אבל בלתי מנוצח.

  • קישור לתגובה שישי, 23 מרס 2012 04:55 הוסף ע״י אביחי

    כפי שהסברתי בהתחלה: לפי הגזירה כרגע אין לחזקיה עולם הזה ועולם הבא - זה דברי החכמים.

  • קישור לתגובה שישי, 23 מרס 2012 04:52 הוסף ע״י אביחי

    לסיום אומר שאין סתירה בין דברי חכמים לדברי רבינו סעדיה גאון. אם הוא לא יעשה כך וכך אז אין לו את שני העולמות. אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
    יש אפילו מקרים יותר קיצוניים שמסתדרים שני הפכים אז כ"ש כאן.
    אם עדיין לא הסכמת אז אין לי מה להוסיף בנידון.

  • קישור לתגובה חמישי, 22 מרס 2012 13:50 הוסף ע״י עדי אביר

    אביחי ידידי,

    התמונה הולכת ומתבהרת. המקור שלך הוא בציטוט שיוחס לרבנו סעדיה גאון שנמצא בכתביו של רבי אברהם בן שלמה, פרשן מקראי עלום שאין אנו יודעים אם הוא חי בתימן או במצריים, במאה הארבע עשרה או במאה החמש עשרה. את כתביו של רבי אברהם בן שלמה פענחו ופרסמו חוקרי יהדות מהאקדמיה ואני שמח שאתה מאמץ את מחקרם ומסתמך על דבריהם. הלוואי שכל רבני ישראל ילמדו מהדוגמה שאתה נותן.

    עם זאת, חבל שלא הבאת את כל הערת השוליים ממנה שאבת את הציטוט שכן בסופה נאמר 'ודברי רבנו בחזקיה הם לכאורה שלא כדברי חז"ל בברכות י, א. ע"ש', כלומר, רבנו סעדיה המציא הסבר חדש שאינו תואם את הבנתם של חכמי התלמוד שקבעו בברכות י:א שישעיהו אמר 'צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלא תִחְיֶה' בצורה קטגורית, שמבטאת את העובדה ש'כבר נגזרה עליך גזירה' והדברים נוסחו כך בכדי להדגיש ש'מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא'. חזקיהו, כך ממשיך התלמוד לספר, סרב לקבל את דברי הנביא ואמר 'בן אמוץ, כלה נבואתך וצא. כך מקובלני מבית אבי אבא: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים', כלומר, גם מה שאתה מחשיב כגזירה משמיים ניתן לשנות בעזרת תפילה ותחנונים.

    יסלח לי כבודו אבל אני מעדיף את דבריו המפורשים של התלמוד על פני הסבריו הדחוקים של רב ימי-ביניימי שנשמרו אך ורק בכתביו של רב ימי ביניימי אחר. התלמוד קובע במפורש שחזקיהו, באמצעות התפילה והתחנונים, הצליח לשנות את רוע הגזירה הקטגורית שנמסרה לו מפי הנביא ישעיהו ולכן עליך לבחור מבין שלוש אלטרנטיבות:

    1. האל שינה את גזרותיו ולכן הוא בהכרח אינו מסוגל להיות כל-יודע.

    2. הנביא גזר מיתה על דעתו, אף שלא כך נאמר לו על ידי האל, מה שהופך אותו לנביא דובר שקר.

    3. בעל ספר מלכים לא הבין את המשמעות הבעייתית של הסיפור והותיר את הרבנים עם הצורך להתפתל ולחפש תירוצים דחוקים לסתירות התיאולוגיות שהסיפור התמים הזה מצליח לעורר.

    בכל מקרה, הייתי ממליץ לך לצמצם ככל האפשר את ההסתמכות על דברי רבנו סעדיה. הגאון הימי-ביניימי הזה אימץ את הדעות של אסכולת המועתזילה באסלאם וכמוהם גם הוא דגל בפרשנות רציונאלית של כתבי הקודש. כתוצאה מכך הוא הרבה להסתמך על עקרונות הפילוסופיה היוונית והוא זה שהחדיר ליהדות את האל חסר-המעש של אריסטו (ראה הפרק 'האל של הפילוסופים', http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=itemlist&layout=category&task=category&id=51&Itemid=103). הרמב"ם אמנם המשיך את דרכו של רבנו סעדיה אבל הריאקציה לפילוסופיה הרמב"מית הפכה את רוב דבריו של הרס"ג למיושנים וחסרי כל תוקף. בקיצור, את כתבי הרס"ג, ובמיוחד את ספר 'הנבחר באמונות ודעות', הייתי קורא למען הבידור והידע הכללי אבל בשום פנים ואופן לא הייתי מסתמך עליהם בבואי לדון בסוגיות פרשניות.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 22 מרס 2012 12:33 הוסף ע״י אביחי

    http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/3a-2.htm

    זה הקישור לדברי הרב סעדיה ז"ל.

    הערה 2 (זה מתחיל מהערה שלושים ומשהו ובאיזה שלב יש הערה 1, 2, 3 וכו'... אז בהערה 2.

  • קישור לתגובה חמישי, 22 מרס 2012 12:26 הוסף ע״י אביחי

    להתפלל עם תשובה זה חזק יותר מלהתפלל ולחטוא. הוא היה צריך לחזור בתשובה ולהתפלל כי הייתה לו סברא שיצאו ממנו בנים רשעים והיה חשש שלא יחזור בו למרות שזה חטא כי זה לטובת האנושות שלא יהיו רשעים, הוא ברמה כזאת גבוהה שלא אכפת לו מהעולם הבא שלו יותר מהתועלת לכלל. כך אני מבין. אבל השם ידע את זה שיהיו בניו רשעים אך ידע עוד משהו שלא ידע חזקיהו שיצאו מבניו הרשעים צאצאים צדיקים ולכן זה היה בסופו של דבר לטובת האנושות.
    אני לא יודע מאיפה זה לקוח. עשיתי לך העתק הדבק מאתר באינטרנט. אני רק צינור - נבלה טובה ממני. זה כתבי הקודש זה דברים עמוקים.

  • קישור לתגובה רביעי, 21 מרס 2012 22:06 הוסף ע״י עדי אביר

    אביחי,

    הקטע שציטטת אינו מוכר לי. האם תוכל להפנות אותי לספר ולפרק בו הוא מופיע?

    עתה הרשה לי לחזור על טיעוני: הדרך היחידה לשלב את המילה 'אם' בפסוק 'צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלא תִחְיֶה' הופכת אותו לטריוויאלי אם לא סתם מגוחך. דבר זה נכון גם בעברית המודרנית וגם בעברית הקדומה ואפילו רבנו סעדיה מוכיח זאת בקטע שציטטת.לדבריך רבנו סעדיה אמר: 'וכתבתי כה אמר ה' אם תצווה על ביתך ועניניך אקחך. ולמד מכך ההפך, כלומר שאם לא תעשה כן ותבקש להוסיף על ימיך ארפאך, והנה זה בדרך הברירה שרמז לו להתפלל'. מדוע היה צורך לרמוז למלך להתפלל? חזקיהו הרי הרבה להתפלל, כפי שראינו בפרק הקודם שם נאמר 'וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה וַיּאמַר יְהוָה אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל ישֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלהִים לְבַדְּךָ לְכל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ' (מלכים ב' יט:טו). האם יעלה על הדעת שמלך צדיק כחזקיהו יבחר להימנע מתפילות דווקא בעת שהוא שוכב ערש הדווי? יתר על כן, למה היה צורך לרמוז למלך שעליו להתפלל? האם אי אפשר להגיד זאת במפורש? צריך להיות מאמין גדול בכדי לא להבחין בפרשנות המאולצת בעזרתה רבנו סעדיה רצה להתאים סיפור חסר פשר לתיאולוגיה של המאה האחת עשרה. האם אתה משוכנע שזאת באמת הייתה כוונתו של בעל ספר מלכים?

    בברכה,
    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 20 מרס 2012 19:08 הוסף ע״י אביחי

    רבינו סעדיה ז"ל כתב.
    תקרא טוב את סוף דבריו שמביא פסוקים מהתורה כמו ודפקום יום אחד ועוד שהפירוש הוא אם וזה ברור גם בלי שכתוב אם.
    אני לא נכנס לשפה העברית המודרנית אם היא גם מסתדרת עם זה או לא. אבל מה שבטוח שהעברית שלפני אלפי שנים קצת שונה מהעברית שלנו.

  • קישור לתגובה שלישי, 20 מרס 2012 14:58 הוסף ע״י עדי אביר

    אביחי ידידי,

    שלא כמגיבים אחרים שמטיפים לי מפסגות הידע המוחלט אתה הגבת בצורה עניינית והבאת קטע שמתייחס לנושא בצורה ישירה וברורה. לצערי לא הצלחתי לזהות את מקורו של הקטע, ואודה לך אם תשלח לי את שם הפרשן שעומד מאחוריו. עם זאת, אוכל להתייחס לדברים שציטטת גם מבלי לדעת את שמו של התרצן האחראי.

    להערכתי, טענתו של הכותב היא שבניסוח 'כּה אָמַר יְהוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלא תִחְיֶה' חבויה התניה ואת הביטוי 'צַו לְבֵיתֶךָ' עלינו להבין בתור 'אם תצווה על ביתך ועייניך'. משמעות הפסוק היא אם כך: 'אם תצווה על ביתך וענייניך אזי אקח אותך אבל אם לא תעשה כן ותבקש להוסיף על ימיך אעשה כבקשתך וארפא אותך'. זאת, לטעמי, פרשנות מאולצת מאד שמגמדת את כל האירוע. אני הייתי מתייחס ברצינות לפרשנות שאומרת 'אם תבכה ותתפלל אז לא תמות' אבל את הפרשנות הזאת לא ניתן לחלץ מהנוסח שבידנו. אין הרבה אפשרויות לשתול את המילה 'אם' בתוך המשפט 'צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלא תִחְיֶה' בצורה שתהפוך אותו למשפט התניה: 'צַו לְבֵיתֶךָ כִּי אם מֵת אַתָּה וְלא תִחְיֶה'? 'צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְאם לא תִחְיֶה'? 'צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלא אם תִחְיֶה'? אף אחת מהקומבינציות הללו אינה נושאת עימה משמעות הגיונית כלשהי ולכן נותרנו רק אם אפשרות אחת - לשתול את המילה 'אם' לפני המילה 'צו', ולהבין את הפסוק כאומר 'אם צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלא תִחְיֶה', כלומר, 'אם תצווה לביתך אז תמות ואם לא תצווה אז תחייה'. במילים אחרות 'אם תחליט שאתה הולך למות אז תמות ואם לא אז תחייה'. פרשנות זאת מרוקנת את הפסוק מכל תוכן לא מגוחך והופכת את מוסר ההשכל שאמור להיות טבוע בו לטריוויאלי. משפט כזה אני מצפה לשמוע מפסיכולוגים בגרוש. מהאל הייתי מצפה למוסרי השכל קצת יותר עמוקים, דוגמת אלו שכל פרשני המקרא מיהרו למצוא בפסוק המסכן הזה.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 20 מרס 2012 13:39 הוסף ע״י עדי אביר

    ידידי הזוטר שגדול מהנמלה החותם בשם רבי משה,

    אני תמיד שמח ללמוד דברי תורה מפיך והייתי ממהר לכבדך כסיני וטוחן הרים גם יחד אם לא היית מוצא לנכון לגמד אותי בביטויים דוגמת 'שוב אתה מפגין בורות יתירה בתורה!!'. נסה, למרות תחושת העליונות שאופפת אותך, להתייחס בנימוס לאדם שגילו כפול, אם לא יותר, מגילך גם אם הוא חושב אחרת ממך. אני גם מציע לך לחשוב על מה שאני כותב. מי יודע, אולי עוד תלמד משהו.

    עתה לעניינינו: אני בטוח שלאל היו רק כוונות טובות, שישעיהו היה נביא אמת מובהק ושאכן היה ראוי יותר להשמיע את המסר באוזני חזקיהו 'בצורה התרעתית'. חבל רק שבעל ספר מלכים שכתב 'בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיּאמֶר אֵלָיו כּה אָמַר יְהוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלא תִחְיֶה' החליט לשים בפיו של נביא האמת המפורסם את הניסוח הקטגורי 'צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלא תִחְיֶה' במקומו של הציווי המותנה 'אם לא תתפלל ותבכה אז צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלא תִחְיֶה'. הניסוח הקטגורי משאיר מקום לשתי אפשרויות בלבד: או שהוא התקיים בפועל ומדובר בנבואת אמת או שהוא לא התקיים בפועל ומדובר בדברים שקריים. אין, לצערי, שום אפשרות אחרת. במקרה שלנו חזקיהו לא מת ולכן הדברים שהנביא ישעיהו אמר לו היו דברי שקר, אפילו אם הם עשו את מלאכתם וגרמו למלך לבכות ולהתפלל לאלוהיו. יש אנשים שמשיגים את מטרתם באמצעות שקרים. מהאל ונביאיו אני מצפה לקצת יותר.

    עתה שאל את עצמך איזו אפשרות נוחה לך יותר:

    1. האל שיקר ביודעין כשהורה לנביא לומר למלך, בצורה קטגורית, 'כִּי מֵת אַתָּה וְלא תִחְיֶה' אף שידע שבסופו של דבר המלך לא באמת ימות.

    2. הנביא שמע מהאל משפט מותנה והחליט, על דעת עצמו, לשקר לחזקיהו בתקווה שכך הוא יגרום לו לחזור בתשובה.

    3. בעל ספר מלכים המציא את כל הסיפור ובלי משים הוא הפך את גיבוריו לשקרנים.

    בכל מקרה, המאמר שלי לא דן במלך חזקיהו ובנביא ישעיהו אלא בשאלה אם האל הוא גם כל-יכול וגם כל-יודע וטענתי הייתה שהאל אינו מסוגל להיות בעת ובעונה אחת גם כל-יודע, גם כל-יכול וגם דובר אמת. לי נראה שלמרות התירוצים שלך הצלחתי להוכיח את טענתי. אם נראה לך שאני טועה אנא הסבר לי מה באמת היה כתוב ביומנו של האל ומדוע דבריו של ישעיהו אינם בחזקת דבר שקר ממנו כולנו אמורים לברוח.

    אני די משוכנע שכמו כל בחורי הישיבה גם אותך לימדו שהתנ"ך הוא רכושכם הפרטי של הרבנים ורק להם מותר להתעלם מהניסוחים הברורים לפרשו לצרכיהם. עם כל הכבוד, הטקסט המקראי שייך לכולנו ולי מותר לקראו בעיניים שלי ולאו דווקא דרך המשקפיים שלכם. לא אתה, ידידי, תקבע אם אני מבין את התורה אם לאו ולא לך ניתנה הסמכות להתיר או לאסור עלי את העיסוק בה. אני בהחלט לא מבין את התורה כמוך אבל אני דווקא די גאה בכך. הרשה לי גם להבטיח לך שאם בני הישיבות יפסיקו לשנן את הטקסטים ויתחילו להבין מה באמת כתוב בהם, ואם הם יעשירו את עצמם במעט לימודי מתמטיקה, מדעים, אנגלית והיסטוריה, אזי הבורות הייתה סופגת מהלומה קשה ועם ישראל היה מרחיק את עצמו מפי הפחת שמאיים לבלעו.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 18 מרס 2012 19:14 הוסף ע״י אביחי

    יש שאלה למה השם ניחם על האדם וכי מה השם מתחרט? זאת שאלה נכונה וטובה, אתה תהיה אחד מגדולי הדור אחד מלו' הצדיקים.
    תשובה: השם ידע שיצאו מהם צאצאים צדיקים ולכן הוא לא התחרט עליהם במובן המלא.
    גם זה זיכך את נוח שיהיה צדיק בדור של רשעים.
    אם תשאל אטז למה השם דפק אותם (את השאר) תשובה: הם דפקו את עצמם בבחירתם, אבל הם התגלגלו אחרי זה בגלגולים חדשים וניתנה להם עוד אפשרות.
    אני אומר: מה שרואים מפה לא רואים משם. מאיפה האומץ הזה לצאת נגד בורא העולם. אנחנו לא יודעים הכל.

  • קישור לתגובה ראשון, 18 מרס 2012 10:18 הוסף ע״י אביחי

    עדי,

    אמר רבנו סעדיה ז"ל כי זה שנ' צו לביתך אינו צווי, וכן כי מת אתה אינו גזרה, אלא הראשון עצה והמלכה, והשני סבת ההמלכה, וכפי שתרגמתי בתוספת אם, וכתבתי כה אמר ה' אם תצווה על ביתך ועניניך אקחך. ולמד מכך ההפך, כלומר שאם לא תעשה כן ותבקש להוסיף על ימיך ארפאך, והנה זה בדרך הברירה שרמז לו להתפלל. ודומה למה שפירשתי בתורה בדבר ה' למשה ועתה הניחה לי, שאין זה צווי, שאילו היה צווי לא היה רשאי משה להמרותו ולשאול שיסלח לעם, אלא הוא עצה בדרך הברירה בתוספת אם, כלומר אם תניח מלהתפלל אכלה את העם, ורצה בכך ההפך שאם תתפלל עליהם אקבל תפילתך, לפיכך בחר להתפלל שנ' ויחל משה. ודומה לו בארתי בפסוק הבדלו מתוך העדה הזאת (במדבר טז כא), ובפסוק הרומו מתוך העדה הזאת (שם יז י), שפירשתי את כולם כהמלכה בדרך הברירה. וכך כאן, כאשר נתן בידו הברירה או שיצווה וימות או שיתפלל ותתקבל תפילתו, בחר חזקיה להתפלל ונענה שנ' ויסב חזקיהו פניו אל הקיר (ישעיה לח ב), וסיוע לזה כלומר שבא בלשונו כעין זה בדרך הברירה בלי תיבת "אם" הוא מה שאמר יעקב ודפקום יום אחד (בראשית לג יג) כלומר אם ידפקום, וכדבר ה' לישראל רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך (שמות לג ה) ענינו אם רגע אחד. וכן כל הדומה לזה. ע"כ.

  • קישור לתגובה ראשון, 18 מרס 2012 09:36 הוסף ע״י הזוטר שגדול מהנמלה

    עדי,

    שוב אתה מפגין בורות יתירה בתורה!! הנביא מעביר את הנבואה בדיוק איך שהוא קיבל אותה. ידוע שאין דבר העומד מפני התשובה, לפעמים בני אדם לא מקבלים את המסר אלא ע"י איומים ועונשין. ולכן היה ראוי יותר להשמיע את המסר באוזני חזקיהו בצורה התרעתית. ובהתייחס לשאלה שישעיהו היה בדאי, עליך ללמוד את כללי נביאי השקר והאמת* (אדם מהרחוב לא ממציא את הכללים). שוב ושוב, "בטעות" אני נכנס לכאן ומצפה לראות משהו בעל ערך, וכל פעם מחדש אני מתאכזב. איך שנראים הדברים, הכושר שלך בהבנת התורה, לא מגיע לקרסוליו של הבן ישיבה הממוצע, שבגיל ה20. ולכן אסור לך להתעסק בה!! תתעסק במתמטיקה עדיף..

    בהצלחה

    רבי משה

    *עיין ברמב"ם על המשניות

  • קישור לתגובה שבת, 17 מרס 2012 22:01 הוסף ע״י עדי אביר

    אביחי,

    בספר מלכים ב' כ:א כתוב: 'בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיּאמֶר אֵלָיו כּה אָמַר יְהוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלא תִחְיֶה'. קשה לי לראות כיצד אתה מסיק מכך ש'השם אמר לחזקיהו שעומדות להיגמר השנים שנותרו לו לחיות לפי הגזירה כרגע, אבל זה ניתן לשינוי בעתיד ע"י התפילה.' אדרבה, אם זאת הייתה הכוונה האלוהית מדוע ישעיהו שיקר כשאמר 'צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלא תִחְיֶה'? מדוע הוא לא אמר 'אם לא תחזור בתשובה ותתפלל אז תמות ולא תחיה'? בכל מקרה, מה לדעתך היה כתוב ביומנו של האל הכל-יודע: 'חזקיהו ימות' או 'חזקיהו לא ימות'. אם היה כתוב שחזקיהו ימות אז האל בהכרח אינו כל-יודע ואם היה כתוב שחזקיהו לא ימות אז נהיה חייבים להסיק שהאל לא אמר את האמת הצרופה כשלח לחזקיהו את המסר 'צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלא תִחְיֶה' או לחליפין, שישעיהו היה נביא שקר שבדה מליבו את הדברים שאמר למלך.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שבת, 17 מרס 2012 21:31 הוסף ע״י אביחי

    בס"ד

    השם אמר לחזקיהו שעומדות להיגמר השנים שנותרו לו לחיות לפי הגזירה כרגע, אבל זה ניתן לשינוי בעתיד ע"י התפילה.

  • קישור לתגובה חמישי, 08 מרס 2012 08:38 הוסף ע״י ע

    רועי,

    אם כל הסיסמאות התנ"כיות והרבניות היו נכונות לא היתה לי סיבה להשקיע זמן באתר הזה.

    בכל מקרה, אני לא מתעסק בחופש הבחירה של האדם אלא בחופש הבחירה של האל וטענתי היא שאם לאל יש חופש בחירה אז הוא אינו כל-יודע ואם הוא דווקא כן כל-יודע אז אין לו שום חופש בחירה.

    על פי האמונות היהודיות התורה נכתבה אלפיים שנה לפני בריאת העולם ומשתמש מכך שכל ההיסטוריה של העם היהודי הוכתבה לו מראש, כלומר שהאלוהים הוא כל-יודע. מאידך, בתורה יש הרבה דוגמאות ל'התנחמויות אלוהיות' במסגרתן האל שינה את דעתו. האם הוא ידע אלפיים שנה לפני הבריאה שהוא עומד לשנות את דעתו?

    המסקנה אליה אני חותר היא בלתי נמנעת: לאל אין מושג מה טומן בחובו העתיד ולכן בהכרח הוא גם אינו יודע מה בני האדם עתידים לעשות. אם הרבנים חושבים ש'הכל צפוי' אז הם פשוט טועים. זה קורה.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 08 מרס 2012 07:33 הוסף ע״י רועי

    עדי,
    כפי שנאמר, הכל ידוע והרשות נתונה, קרי, כל האפשרויות ידועות, האפשרות ללכת בדרך רעה, או טובה לצורך העיניין. אם תבחר בדרך רעה יקרא כך וכך ואם תבחר בדרך טובה יקרה אחרת. ניתן לומר שתפקיד אנשי הדת הוא לעזור לאדם המאמין (והלא מאמין) ללכת בדרך הנכונה. אך זו כמובן עדיין בחירתו החופשית לבחור את הדרך בעצמו.


    אני יכול אבל לתת נקודה אחרת למחשבה שדילגת עליה. על פי היהדות, משה כתב את התורה במעמד הר סיני. אלוהים הכתיב מילה במילה את חמשת חומשי התורה למשה. הסוף של חמשת חומשי התורה מדבר על מות משה. מכאן שחלקים אלה היו מוכתבים מראש ולא היה למשה בחירה חופשית לשנות את גורל חייו לגבי ארועים אלו לפחות... יש שטוענים אם כן כי את החלקים הללו של התורה כתב למעשה יהושע בן נון...

  • קישור לתגובה רביעי, 07 מרס 2012 22:35 הוסף ע״י עדי אביר

    רועי,

    אם נכונים דבריך הרי שאין שום טעם בתפילות, צומות, תעניות ציבור וכדומה. אם האל כבר יודע מראש כל מה שעתיד להתרחש אז אין לנו שום דרך להשפיע על העתיד והרבנים ימצאו את עצמם ללא פרנסה.

  • קישור לתגובה רביעי, 07 מרס 2012 22:13 הוסף ע״י רועי

    אל יודע כל יכול להיות אל שיודע את כל האפשרויות השונות היכולות להתרחש ומתיר לאדם לבחור את בחירותיו.

    על פי היהדות האל מוגבל בהבטחות שהוא נתן לאדם. מעבר לכך הוא חופשי לפעול ויודע מראש את התוצאה של כל בחירה שלנו... מכאן הוא כל יכול, כלומר יכול לפעול לפי רצונו, מתיר לנו לבחור את דרכנו בעולם, אבל כל יודע את כל האפשרויות עלפיהן אנחנו מסוגלים לפעול

  • קישור לתגובה ראשון, 04 מרס 2012 16:51 הוסף ע״י יאיר רזק

    1. לי זה לא ברור למה הוא לא יכול לשנות את דעתו. ברור שכל עוד הוא כול-יודע הוא לא יכול לשנות את דעתו באשר לאמת של טענה מסוימת. לא ברור לי שזה אומר שהוא לא יכול לשנות את דעתו באשר למה הוא רוצה *כרגע*, מה הוא חש *כרגע*, וכן הלאה. אין סתירה לוגית בין "כל-יודע" לבין "משתנה בזמן", ובלבד שהישות תמיד יודעת שהיא השתנתה ותשתנה בזמן.

    הסתירה מגיעה רק כשעוזבים את המישור המופשט של "האל" ומדברים על האל היהודי המשתקף בתורה. אז רואים שהאל משנה את דעתו לגבי האמת של טענות (אם מישהו ימות [בקרוב] או לא), וזו כבר בעיה כבדת משקל יותר. (או, לחלופין, שהאל משקר.)

    2. גם לא ברור לי למה מישהו שלא יכול לשנות את דעתו הוא לפיכך לא כל-יכול. האם האל לא כל-יכול מכיוון שהוא חייב להאמין ש"1+2=2"?

    הסתירה היא לפיכך רק, שוב, כיורדים לאל המקראי, והיא בין כל-ידיעה לבין ההנחה שהאל דובר אמת: אם האל הכל-יודע מציג דעה שהוא יודע שאינה נכונה, הרי שהוא שקרן.

    3. אתה זה שהכנסת את הרצון החופשי של האנשים פה לדיון, לא אנחנו. אנחנו רק אמרנו שהתחייבות לדטרמיניזם אינו עילה לפסול עמדה כלשהי.

    4. אכן, יש התחרטויות. אבל אלו מהוות סתירה בין אל כל-יודע לאל דובר-אמת, לא בין אל כל-יכול לאל כל-יודע. כל-היכולות של האל לא באה פה לידי ביטוי כלל.

    ולכן, המסקנה היא בדיוק כפי שכתבת: "המסקנה היא: "או שהאל אינו כל-יודע, או שהוא שקרן או ש...התנ"ך ...נכתב על ידי בני אדם ולא על ידי האל או בהשראתו."" שים לב, שאין כאן שום קשר לכל-יכולות האל - הסתירה כאן היא בין אל כל-יודע לבין האל המקראי (וזאת מהסיבה הפשוטה, שהתאולוגיה המקראית היתה הרבה יותר שפויה, ולא גרסה שהאל כל-יודע!).

    ואני עדיין אשמח לקרוא מאמר שלך על ההתפתלויות סביב "בלשון אדם דיברה התורה" בהקשר זה. (ואני עדיין גורס שכל הדיבור על כל-יכולות וכל-ידיעה הוא דיבור בעלמא.)

    יאיר

  • קישור לתגובה ראשון, 04 מרס 2012 11:00 הוסף ע״י עדי אביר

    מיכאל ויאיר,

    הטיעון המרכזי שלי הוא שהאל אינו יכול להיות בו-זמנית גם כל-יכול (כלומר, בעל רצון חופשי), גם כל-יודע וגם דובר אמת.

    1. ברור שכל עוד הוא כל-יודע הוא לא יכול לשנות את דעתו ולכן הוא בהכרח אינו כל-יכול.

    2. הטיעון שהוא מסוגל לשנות את דעתו באופן פוטנציאלי אינו פוגע בכלל, הוא רק מחייב אותי להציגו בצורה קצת שונה: אם אלוהים רוצה להחשב לכל-יודע אסור לו לשנות אי-פעם את דעתו ואם הוא שומר לעצמו את הזכות לשנות את דעתו הוא אינו רשאי להתהדר בתואר כל-יודע (שאם לא כן הוא היה אמור לדעת מראש שהוא ישנה את דעתו ואז הוא לא באמת משנה את דעתו ולמעשה הוא חייב לשקר בעת שהוא מציג ברבים את דעתו הראשונה).

    שאלת הרצון החופשי של הבריות אינה חלק מהדיון והיא רק נגזרת מהרצון החופשי של האלוהים. אם אלוהים הוא כל-יודע אזי אין לו רצון חופשי שיאפשר לו לשנות את מהלך ההיסטוריה ולכן בחירותיהם של הבריות, חוקי הטבע, המקריות הקוונטית וכדומה חייבות כולן להיות מוכתבת מראש. כל הגורמים הללו יכולים לחשוב שהם החליטו את שהחליטו באופן חופשי לחלוטין אבל למעשה כיוון שהעתיד כבר הוכתב הם חייבים להחליט רק באופו שלא יפגע בדטרמניזם האלוהי.

    כפי שהראתי המקרא עמוס בדוגמאות להתחרטויות ושינויי הדעת האלוהית. אם אלו באו לאל בהפתעה אז הוא לא כל-יודע. אם הוא ידע שראש שהוא עתיד להתחרט, לשנות את דעתו, להצטער על מעשיו וכו' אז הוא למעשה מרבה לשקר. הדוגמה שנתתי לגבי המלך חזקיהו והנביא ישעיהו מדגימה זאת היטב. אם אתה יודע מראש שתשנה את החלטתך ובכל זאת שולח את נביאך לבשר למלך על מותו הקרוב אז אתה למעשה שם דבר שקר בפיו של נביא שמתיימר לייצג רק את האמת האלוהית המוחלטת.

    המסקנה היא: או שהאל אינו כל-יודע, או שהוא שקרן או שכותבי התנ"ך לא היו מודעים לבעייתיות ולכן התנ"ך, בהכרח, נכתב על ידי בני אדם ולא על ידי האל או בהשראתו.

    עדי

  • קישור לתגובה ראשון, 04 מרס 2012 05:39 הוסף ע״י יאיר רזק

    אני שותף לדעתו של מיכאל ש"רצון חופשי" אינו קיים, [כמו גם בנושאים אחרים...] ואני מחמיר יותר ממנו - נראה שהוא טוען שהוא אינו קיים בפועל, כי זה מנוגד לחוקי הטבע, ואני מסכים אך גורס שגם הוא לא יכול היה להתקיים מלכתחילה, כי כל המושג לא קוהרנטי ובלתי אפשרי.

    אולם, העובדה שאתה רוצה שהוא יהיה קיים לא אומרת שהוא קיים! אתה לא יכול לפסול את "מודל המשחק המכור" רק כי יש לו השלכות שלא מוצאות חן בעיניך. כמוך, אני לא רואה סתירה בין "כל-יודע" ל-"כל יכול" תחת מודל זה.

    גם מודל היומן-הקדמון לא מראה סתירה בין כל-יודע לכל-יכול, אלא בין כל-יודע ומתחרט. מי שכל-יודע לא יכול לשנות את דעתו, בלי קשר למידת כוחו. אולם, גם זה לא באמת הראת שכן האל יכול לדעת מראש שהוא יתחרט! כמו שאני יכול לדעת מראש שאני אתחרט על התפרצות זעם, אבל לעשות את זה למרות זאת, בלהט הרגע... תחת מודל זה, האל מראש יודע שהוא יעשה כך-וכך, וגם לפני וגם תוך כדי מעשה זה הוא גם יודע שהוא יתחרט על זה אח"כ.

    יחד עם זאת, נראה בעייתי-משהו שהאל יתחרט על משהו בכלל. הוא לא בן-אדם שטועה או נסחף. נראה שהתשובה הסטנדרטית לכך היא "דיברה תורה בלשון אדם", כלומר להגיד שלמרות שכתוב, שחור על גבי לבן, שאלוהים התחרט, הרי שבעצם הוא לא התחרט. הייתי רוצה דווקא מאוד לקרוא מה יש לך להגיד על התפתלויות מסוג אלו, לאור הפרשנויות הרבניות למיניהן (שאיני בקי בהן כלל).

    לסיום, אעיר שאל כל-יכול הוא אבסורד שלא לוקח ברצינות את מושג הסיבתיות או המחשבה, בדיוק כמו "רצון חופשי", ושאל כל-יודע הוא מגוחך שכן הוא נלכד בשרשראות אינסופיות של ידיעות טריוויאליות ברקורסיה "האל יודע שהוא יודע שהוא יודע....", כך ששכל האל הופך להיות דבר מגוחך, ולמעשה גם בלתי אפשרי (ראה http://plato.stanford.edu/entries/omniscience/#OmnCar).

    יאיר

  • קישור לתגובה שבת, 03 מרס 2012 20:19 הוסף ע״י מיכאל רוטשילד

    מאמר נחמד.
    אני הייתי בכל זאת רואה בביטוי "כל יכול" עניין של פוטנציאל – כלומר – אם הוא רוצה – הוא יכול. נכון שבעשותו זאת הוא יוותר על התואר "כל יודע" אבל זה לא אומר שאינו יכול, וכל עוד לא מימש את הפוטנציאל – כל יכולתו אינה פוגעת בכל ידיעתו.
    אחת מיכולותיו של "כל יכול" היא לאבד את התכונה "כל יודע".
    אגב, יכולת נוספת של "כל יכול" היא לאבד את התכונה "כל יכול" ואחת הדרכים לעשות זאת היא ליצור אבן שלא יוכל להרים. לכן הפרדוקס הידוע בעצם אינו פרדוקס.
    אגב – גם המושג "כל יכול" הוא מושג מוגבל כיוון שאפילו מכל יכול איננו מצפים ליכולת לבצע דברים פרדוקסאליים (כמו ליצור ריבוע שהוא משולש וכדומה).
    עניין הבחירה החופשית שאתה ממליץ להתעלם מאפשרות העדרה ראוי לעיון מעמיק יותר ואני מציע לך לקרוא את מה שכתבתי בעניין זה באתר הידען:
    http://www.hayadan.org.il/free-will-0810113/

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים