Skip to content

1VSDAT

שלישי, 19 אוקטובר 2010 13:16

תפקידה של בת הקול

דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
אל שתמיד עומד הכן לשרת את רבניו צריך מעת לעת לבטא את דעתו על העניינים שעומדים על הפרק ובת הקול שימשה בעידן התלמוד כאמצעי היעיל ביותר להבעת התמיכה האלוהית בעמדה זו או אחרת. אין כל פלא, אם כן, שהרבנים הרבו לשמוע בנות קול כל אימת שהם נזקקו לגיבוי אלוהי ביומרותיהם וגחמותיהם. הבעיה היא שבת הקול האלוהית לא תמיד הקפידה לשמור על קו עקבי ולעיתים קרובות היא הצליחה לסתור את דבריה הקודמים וכך לגמד עוד יותר את מי שאמור היה לשלוח אותה.
 
 
בית הלל יכול עתה לחגוג את נצחונו הסופי והמוחלט. בעבר אמנם כבר נקבע שמסורותיו של בית הלל עדיפות על המסורות שבידי בית שמאי ואולם עליונותו של בית הלל לא צוירה בצבעים חדים ובולטים ובניסוחים המעורפלים לא היה די בכדי לפגוע בלגיטימיות של בית שמאי:
 
אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים - הלכה כמותנו והללו אומרים - הלכה כמותנו.
 
יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הם אך ההלכה היא כבית הלל.
 
שואלים: מאחר שגם אלו וגם אלו הם דברי אלוהים חיים מפני מה זכה בית הלל שתיקבע הלכה כמותו?
 
משיבים: ההלכה נקבעה לשיטתו של בית הילל מפני שהחכמים לבית הלל היו נוחים ועלובים והם נהגו ללמוד גם את דבריהם וגם את דברי בית שמאי ולא עוד אלא שהיו מקדימים את דברי בית שמאי לדבריהם.[1]
 
מנגד, עומדת לה עדות נוספת שחייבת הייתה לצנן במעט את תחושת הניצחון:
 
יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים אבל הלכה כדברי בית הלל.
 
שואלים: היכן יצאה בת קול?
 
משיבים: רבי ביבי מסר בשם רבי יוחנן: ביבנה יצאה בת קול.[2]
 
בת קול שמאשרת את עליונותו של בית הלל ביבנה, מעוזם של הנשיאים לבית הלל, שקולה לצווים האלוהיים שהמלאך גבריאל דקלם באוזניו של הנביא מוחמד. את דברי המלאך, ובמיוחד אלו שאפשרו לנביא להכניס מעט גיוון בחיי הנישואין שלו, שמע רק בעל העניין העיקרי. הספקנים אמנם הורשו לפתח את הנושא אבל יש להניח שרק מעטים ניצלו את האופציה בעת שמוחמד ישב באוהלו מוקף בעשרים חסידים יוקדי אמונה. באותו אופן, קשה לראות את רודף הצדק שיבחר ביבנה כמקום מועדף להעלאת ספקות, ולו רק בשל העובדה שיבנה הייתה המקום היחיד בארץ ישראל בו ניתן היה לגייס כהרף עיין עשרים עבדקנים מבית הלל שהיו מאד רוצים לדעת מי זה שכל כך מתעניין ומה בדיוק מטריד את מנוחתו.
 
אנו יכולים רק לשער שכשם שבת הקול ביבנה קיבעה את עליונותו של בית הלל כך לבטח נשמעה בחצרות בית שמאי בת קול סותרת שהעניקה לגיטימיות מוגבלת לתורתם של בית הלל תוך שהיא מדגישה את עליונותם הברורה של חכמי בית שמאי. למרבה הצער, מסורת עליונותו של בית שמאי, אם אכן עלה על דעתו של מאן-דהו להמציאה, לא שרדה את החורבן ובגוועה עם אחרוני הרבנים של הפלג היא הותירה את הזירה פנויה לרבני בית הלל ולבת הקול שתמכה בעמדותיהם.
   
במאמר מוסגר נציין שאת המסורת על בת הקול שאשררה את עליונותו של בית הלל אנו מקבלים מידיו של שמואל, חכם שלבטח התגאה בעובדה שאביו זכה להימנות עם תלמידי רבי יהודה הנשיא, נכדו של רבן גמליאל שמככב בסיפור על תנורו של עכנאי. שמואל זה הסתמך על פסיקתה של בת הקול שנים רבות לאחר שרבי יהושע דחה מכל וכל את זכותה להתערב בשיח ההלכתי ונראה שבת קול שמצדדת בדבריו של רבי אליעזר השמותי יש לפסול על הסף בעוד שבת קול שמעניקה את הבכורה לבית הלל ראוי לאמץ בשתי ידיים. עם זאת, בת הקול של רבי אבא ושמואל אינה מעניקה לגיטימיות בלעדית לעמדת בית הלל ומבחינתה דעותיהם של בית שמאי הן לגיטימיות בדיוק באותה מידה. אדרבה, בית הלל הועדף לא בגלל נכונות עמדותיו אלא בשל שפלות הרוח של רבניו וניתן לשער שאם בת הקול הייתה מתעלמת מגינוני הצניעות המעושה ומבחינה בהתנשאות ובגאווה שאפיינו את בעלי השררה החדשים היא לבטח הייתה מסתכנת בהשתקה ופוסקת לטובת הכת המתחרה.
מתי הכריזה בת הקול על עליונותו של בית הלל, לפני מחלוקת התנור או אחריה? אם תאמר שסיפור תנורו של עכנאי קדם לפסיקת בת הקול אזי אין כל עילה להתעמרות הרבנית ברבי אליעזר שהרי התלמוד הירושלמי קבע:
 
כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג על פי חומרות בית שמאי וחומרות בית הלל על זה נאמר 'וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ'[א].
 
אם יבחר לנהוג על פי ההקלות של אלו ואלו אזי הוא יחשב כרשע.
 
על האדם, אם כן, לנהוג או כדברי בית שמאי, על החמרותיהם והקלותיהם, או כדברי בית הלל על החמרותיהם והקלותיהם.
 
כל זה נאמר עד שלא יצאה בת קול. אבל לאחר שיצאה בת הקול ההלכה היא תמיד כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה.[3]
 
רבי אליעזר, שנהג על פי חומרות וקולות בית שמאי, לבטח לא היה מוצא עצמו מותקף לפני פסיקתה של בת הקול וממילא עלינו להניח שמאבקו העיקש התרחש לאחר שכבר נקבע שכל העובר על דברי בית הלל חייב במיתה. במקרה זה נשאר לנו רק לתמוהה על חוסר עקביותה של בת הקול ששאלה 'מה לכם אצל רבי אליעזר (השמותי) שהלכה כמותו בכל מקום?' זמן לא רב לאחר שהצהירה שההלכה היא כבית הלל.
 
מכל מקום, הפשרה של בת הקול מן הסתם לא סיפקה את צרכיו השלטוניים של רבן גמליאל והוא כנראה דרש מרבי יהושע לאמץ את מוחו ולמצוא פתרון שיעלים אחת ולתמיד את המסורות המביכות של הכת היריבה. ההכרעה, אם כן, הייתה חייבת להיות מוחלטת ומוחצת ולרבי יהושע לא נותרה כל ברירה – בלחץ הנשיא הוא הפסיק את הדיון ההלכתי והפעיל את הסעיף התקנוני שאפשר לרוב להשתיק את קולו של אחרון הרבנים הגדולים לבית שמאי ולפסוק הלכה גם בניגוד למסורה, להלכות הקדומות ולחוות הדעת האלוהית.
 
השרירים הרבניים שהופגנו כלפי בת הקול אמורים היו לצרום גם לכל מי שהיה בקי במדרש האגדה הבא:
 
חנה, אימו של שמואל, אמרה 'אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי'[ב] ולחכמים נראה שדבריה באו לגונן על בנה מפני סכנה.
 
רבי אלעזר אמר: שמואל הורה הלכה בפני רבו וחנה ביקשה עליו שלא ייענש בידי שמיים שנאמר 'וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר וַיָּבִיאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי'[ג].
 
שואלים: מה הקשר בין שחיטת הפר להבאת הנער בפני עלי?
 
משיבים: כך היה המעשה:
 
אמר עלי למקריבי הקורבן: קראו לכהן שיבוא וישחט.
 
ראה אותם שמואל שהיו מחזרים אחר כהן שיבוא לשחוט את הקורבן, אמר להם: למה לכם לחזר אחר כהן? שחיטה בידי מי שאינו כהן אף היא כשרה!
 
הביאו את שמואל בפני עלי. שאל אותו עלי: מנין לך שלהדיוט מותר לשחוט את הקורבנות?
 
ענה לו שמואל: האם כתוב בתורה 'ושחט הכהן'? הלא כתוב רק 'והקריבו הכהנים'[ד] ולכן מצוות הכהונה חלה רק משלב קבלת דם הקורבן במזרקים. מכאן שלשחיטה אין צורך בכהן.
 
אמר עלי לשמואל: יפה אמרת ובכל זאת מורה הלכה בפני רבך אתה וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה מידי שמיים.
 
אז באה חנה וצווחה בפניו: 'אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה'[ה].
 
אמר עלי לחנה: הניחי לי להענישו ואבקש רחמים שייתן לך האל גדול ממנו.
 
אמרה לו חנה: 'אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי'.[4]
 
סיפור דומה אנו מוצאים גם במסכת עירובין:
 
תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו.
 
אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו: תמה אני אם יחיה זה עד סוף השנה.
 
לא הוציא התלמיד שנתו.
 
שאלה אימא שלום את רבי אליעזר: האם נביא אתה?
 
ענה לה רבי אליעזר: לא נביא אנוכי ולא בן נביא אלא כך קיבלתי מרבותי - כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.[5]
 
הרבנים, בלהיטותם לבצר את מעמדם וכבודם, קבעו שאסור לאדם להורות הלכה בפני רבו אפילו אם היה בינו לבין רבו י"ב מיל[6]. הוראה זאת, למרבה הצער, לא הורחבה במידה שתגן גם על כבודו של האל ורבי יהושע לא חשב פעמיים לפני שלימד הלכה לפני אלוהיו. למען האמת, רבי יהושע לא רק לימד הלכה לפני האל, הוא לימד הלכה את האל! התלמוד, בכל מקרה, לא מזכיר דבר בקשר למוות חטוף כלשהו.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'הפניות' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
קהלת ב:יד
[ב]             
שמואל א' א:כז
[ג]             
שמואל א' א:כה
[ד]             
פרפרזה של ויקרא א:ה
[ה]             
שמואל א' א:כו


[1]      
אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים - הלכה כמותנו והללו אומרים - הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחים ועלובים היו ושונים דבריהם ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימים דברי בית שמאי לדבריהם.
(עירובין יג:ב)
[2]      
יצאת בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים אבל הלכה כדברי בית הלל. היכן יצאה בת קול? רבי ביבי מסר בשם רבי יוחנן: ביבנה יצאה בת קול.
(ירושלמי, ברכות ט:א)
[3]      
כל הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל על זה נאמר 'וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ'. כקולי אילו ואילו נקרא רשע. אלא או כדברי בית שמאי כקוליהם וכחומריהם או כדברי בית הלל כקוליהם וכחומריהם. הדא דתימר עד שלא יצאת בת קול. אבל משיצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה.
(ירושלמי, יבמות ט:א)
[4]      
'אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי'. אמר רבי אלעזר: שמואל מורה הלכה לפני רבו היה שנאמר 'וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר וַיָּבִיאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי'. משום ד'וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר' הביאו הנער אל עלי? אלא אמר להן עלי: קראו כהן ליתי ולשחוט. חזנהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למישחט, אמר להו: למה לכו לאהדורי בתר כהן למישחט? שחיטה בזר כשרה! אייתוהו לקמיה דעלי. אמר ליה: מנא לך הא? אמר ליה: מי כתיב 'ושחט הכהן'? 'והקריבו הכהנים' כתיב - מקבלה ואילך מצות כהונה מכאן לשחיטה שכשרה בזר. אמר ליה: מימר שפיר קא אמרת מיהו מורה הלכה בפני רבך את וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. אתיא חנה וקא צוחה קמיה: 'אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה'. אמר לה: שבקי לי דאענשיה ובעינא רחמי ויהיב לך רבא מיניה. אמרה ליה: 'אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי'.
(ברכות לא:ב)
[5]      
ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו. אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו: תמיה אני אם יוציא זה שנתו. ולא הוציא שנתו. אמרה לו: נביא אתה? אמר לה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני - כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.
(עירובין סג:א)
[6]                  
רמב"ם, יד החזקה, הלכות תלמוד תורה ה:ג
נקרא 17091 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

1 תגובה

  • קישור לתגובה שלישי, 21 אפריל 2015 10:52 הוסף ע״י שי

    מדרש האגדה שצירפת הוא רק עוד דוגמא אחת מיני רבות לכירסום של הכת הפרושית במעמד הכהונה וצמצום סמכותם ע"י המצאת סיפורים שכלל לא קשורים למציאות.ומאידך שוב פעם האדרת מעמדם וסמכותם לדרגות חדשות.

אבולוציה אביגדור שנאן אביחי רוניצקי אביי אבים אבירי השולחן העגול אברהם אבינו אגדה אגסי אדם הראשון אדם זרטל אהליבמה אהרון אהרונוב אוהל מועד אונס אוסטרליה אוריה החתי אורי יהודה אורי שרקי אחד העם אחזיהו אחיזת עיניים אטימות איוב איומיו של האל איומים אייזנקוט אינטרנט איסלאם אי שיתוף פעולה אל גשמי אלוהים אלחנן בן יערי אליגוריזציה אליהו הנביא אלי ישי אלימות אלעד אל של הפילוסופים אמונה אמוראים אמנון יצחק אמריקה אנטוורפן אנטיציונים אנטישמיות אסא אסונות טבע אפוקליפסה אפלטון אפליה דתית אקסיומות אריה דרעי אריה שטרן אריסטו אריסטוטליות ארכיאולוגיה ארץ ישראל ארץ שטוחה ארצות הברית אשו אתיאיזם אתרוג בבל בוגי יעלון בחירות בטחון ביקורת המקרא בית הלל בית משפט בית שמאי בית שמש בית שני בכורות בלגם בני ברק בני התורה בנימין בנימין נתניהו בעלזא בעלי ענין בעל שם טוב בקשי דורון בראשית בר הדיא ברוך בן נריה בריאה בריאה בצלם בריאתנות בריונות בריחה מחקירה ברית מילה ברלנד ברסלב בר קפרא בשמת בשר בחלב בת אחאב בת עמרי בת קול גאולת הנפש גורן ארונה גוש אמונים גזע יהודי גזע עברי גיהינום גיוס גיוס חרדים גיור גיימס קוגל גילדת החכמים גלגול נשמות גלות בבל גליה הילדה האוטיסטית גלית גמח גן עדן גנבה גניבה גניבה ספרותית דברים דוד דוד המלך דמוקרטיה דניאל בלס דקירה דרש דת דת ומדינה דת ומדע דת וצבא דת יהודית דתיים דת מונותאיסטית דת שלטון האבות האגדה הרבנית הבית היהודי הבלים רבניים הברחה הגיון הדחה הדחת עד הדרת נשים הדתה הדת היהודית הונאה הוראה עצמית הורדוס הור ההר החזרה בתשובה החזרה התשובה הטיית דין הידברות היד החזקה היהדות היסטוריה היסטוריה יהודית הלבנת הון הלברטל הלכה הלל הזקן המלבים המלך ארתור הממלכה המאוחדת המפץ הגדול הנביא יחזקאל הנותאיזם הנחת תפילין הנצרות הקדומה הנרטיב הרבני הסתה הסתרת פשעים הסתרת ראיות העבר המפואר העדה החרדית העולם הבא העלמת מס הפגנה הפרעה לשוטרים הפרת אמונים הפרת סדר הציונות הדתית הצל הרב אופן הרב דב ליאור הרבי מלובאוויטש הרבי מליובאוויטש הרב יעקב יוסף הרב לאו הרב עובדיה הרב קוק הרב שטיינמן הרמבם הרמן כהן הר סיני הרפה הרצל השאול השופט גדעון השכלה השםפ המפורש השתוללות השתמטות התגלות התגלות ומסירה התחזות התכתבות התעללות התעללות מינית התפרעויות התפרעות ויז'ניץ ויזניץ ונדליזם זהות זוהר זיוף זכויות יתר זמיר כהו זמיר כהן זקני פומבדיתא זרובבל חב חבד חבלה חברה קדישא חובב חוזרים בתשובה חולדאי חופש המידע חוק חוק אביר חוקי אביר חוקי טבע חורבן הבית חז חזרה בשאלה חזרה בתשובה חטיפה חילונים חינוך חכמת יוון חלונות הרקיע חנוכה חסידות חסידות לעלוב חסידים חקר המקרא חרדים חרדקים חרצים חשמונאים טו באב טכנולוגיה יאיר גולן יאיר לפיד יאשיהו יבנה יהדות יהדות התורה יהדות ונצרות יהדות נתורה יהודה הלוי יהודים יהודי מרוקו יהוה יהויו יהויקים יהושע יהושפט יואב יוטיוב יוסי גינזבורג יוסי מזרחי יוסף יוסף גינזבורג יוסף יצחק אהרונוב יוסף מרקו ברוך יורם אברגיל יושב בשבת תחכמוני יחסי מזרחייםאשכנזיים יחסי שחורים יהודים ימין ושמאל ינאי המלך יעלון יעקב אבינו יצחק אבינו יצחק גינזבורג יצחק הכהן קוק יצחק יוסף יציאה בשאלה יציאת מצרים יקום ירושות ירושלים ירי יריחו ירמיה ירמיהו ישי ישיבה ישיבות ישיבת תומכי תמימים ישראל פינקלשטיין יששכר וזבולון יתרו כהנים כוהנים כוללים כופרים כליאה בלתי חוקית כליאת שוא כנסת ישראל כספים כפר חבד כשצרו מלכי בית חשמונאי כשרות כת כת חבד לוויים לונדון לורנס קלמן לחמי ליבוביץ ליבס ליטאים לימודי ליבה ליצמן לשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאה שערים מאמר מומלץ מגדל בבל מגילות ים המלח מדיה מדיניות חוץ מדיניות פנים מדע מדע יהודי מדע רבני מדע תנכי מדרש כונן מהרל מהרשא מודיעין עלית מונותאיזם מונקטאש מוסר מוסרה מוסר השכל רבני מורה נבוכים מורשת מזוז מחאה מחבת מחוזא מחזירים בתשובה מחקר מחשבת ישראל מטפיזיקה מטריאליזם מידות שהתורה נדרשת בהם מיהו יהודי מיכאל אברהם מיכיהו מיכל מיכל בת שאול מימונה מיסטיקה מיסיון מיסיונר מיסיונריות מיסיונרים מי תהום מיתולוגיה מיתולוגיה יהודית מיתולוגיה תנכית מיתוס מיתוס ההתגלות מיתוס המסירה מיתוס העדות מיתוסים מכות מצרים מלאך המוות מלבי ממשלה מנחם מנדל שניאורסון מסורת מסורתיים מסכת אבות מסרים סמויים מעורבות בפשע מעילה מעין החינוך החרדי מעין החינוך התורני מעכה מעמד הביניים מעשה סדום מעשרות מפדל מפץ גדול מצגר מקדש מקרא מרב בת שאול מרטין בובר מרמה משה משה אידל משה מור משה מנדלסון משה רבנו משיח משיחיות משיחיסטים משכן משמעות החיים משנה משנה תורה משפטים מתו תורה מתמטיקה מתן תורה מתנות כהונה מתנחלים נבואה נביא שקר נבל הכרמלי נהיגה ללא רישיון נח נחמיה נחמן קרוכמל נטורי קרתא ניו יורק נכסים נס נסיון חטיפה נפש נצרות נר נרמה נשים נתניהו סאטמאר סאטמר סבי פומבדיתא סגולות סהרוריות סופיסטים סופררבי סופר רבי סחיטה סיכון פזיז של קטין סיסמאות סיסמאות רבניות סיפורי המקרא סיפורי התורה סיקריקים סלומיאנסקי סמים סעדיה גאון ספינקא ספר איוב ספר דברים ספר הזוהר ספר המדע ספרות ההיכלות ספרות המוסר ספר שמות סקיריקים סרטונים סתירות עבירות מין עבירת תנועה עגל הזהב עדה בת אילון עדות שקר עדינו העצני עובדיה יוסף עולם גיאוצנטרי עולם תלת קומתי עושק עזרא עזרא הסופר עיריית תל אביב עירית תל אביב על טבעי עלי עלי הכהן עם יהודי עמאר עמודי הארץ עמותה עמותות עמלק ערפה עשה זאת בעצמך עשו עשרת הדברות עשרת הדיברות עתליהו פדופיליה פולחן אישיות פוליטיקה פוליתאיזם פומבדיתר פונדמנטליזם פוניבז פוניבז' פילון פילוסופיה פילוסופיה יוונית פילוסופיה של המדע פינטו פינקלשטיין פירוש פלילים פנדמנטליסטים פסלים ותמונות פסק הלכה פסקל פקיפה פרה היסטוריה פרוטסטנטיות פריצה פרנץ רוזנצווייג פרקי אבות פרשנות פרשנים פרשת השבוע פשיעה פשעים פשקווילים צבא צבא ומדינה צביעות צבעון החיוי צדק חברתי צדקיהו צה צהל ציונות ציונות דתית צניעות צרפת קבהעם קבלה קדמה קוסמולגית שלושת הקומות קוסמולוגיה קוסמולוגיה אריסטוטלית קוסמולוגיה גיאוצנטרית קוסמולוגיה מודרנית קוסמולוגיה רבנית קוסמולוגיה תנכית קורבנות קורבנות אדם קורות ימי ישראל קורח קורס קטיעה בר שלום קיש קנאות דתית קנייבסקי קק קרינסקי ראובן אלבז רבא רב אביתר רב גידל רבה בר נחמני רב הונא רב חנינא רבי אבהו רבי אליעזר רב יוסף רבי חנינא בן דוסא רבי חנינא בן תרדיון רבי יהודה רבי יהודה הנשיא רבי יהודע רבי יהושע רבי יהושע בן לוי רבי יוחנן רבי יוסי רבי ישמעאל רבי מליובאוויטש רבי עקיבא רביצקי רבי שילא רבי שמעון רבי שמעון בן שטח רבי שמעון בר יוחאי רבן גמליאל רבנו חננאל רבנו סעדיה רבנו סעדיה גאון רבנות רבנות ראשית רבנים רבנים ממיתים רבנים קטלניים רבנים רצחניים רב סגל רב פפא רב ראשי רב ראשי לירושלים רב שילא רב שך רב ששת רוני אלשיך רחובות רחל אליאור רישום כוזב במסמכי תאגיד ריש לקיש רכוש רכוש חבד רמב רמבם רמת אביב רס רעואל רפורמים רצון חופשי רצח רקיע רקיע קשיח רשות שדות התעופה רשי ש שאול שאול המלך שאמאנים שבת שבתאות שבתאי צבי שדים ורוחות שואה שוחד שופטים שופרסל שוק אפור שור אפור שחיתות שטיינמן שיבוש הליכי חקירה שיבוש הליכי משפט שיבת ציון שינוי סדר העדיפויות שירת לוויים שכר ועונש שלושה עשר העיקרים שלמה שלמה המלך שלמה עמאר שם טוב שמואל שמואל אבן תיבון שמואל הנביא שמטוב שמי השמים שמעון בן שטח שמעיה ואבטליון שס שפה שפינוזה שרים ושופטים שרשרת המסירה תאיזם תהומות תהילים תולדות אהרון תולדות עם ישראל תומכי תמימים תורה תורה שבעל פה תורת האבווציה תיבת נח תיונות תל אביב תלמוד תמיכות משרד החינוך תנ תנאים תנורו של עכנאי תנך תעסוקה תקיפה תקיפת נשים תקציב תקציבים תקציבים לחרדים תרומות תרמית תשדירי פרסומת