Skip to content

1VSDAT

שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:18

הטיעונים שרבי אליעזר יכול היה לטעון

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
הכניעה לרוב הדורסני אינה הכרח המציאות ובמהלך השנים הגילדה פיתחה הרבה מעקפים שמנעו מהרוב המספרי להשליט את דעתו על מיעוט שאחז בקבלת אבותיו ועל בודדים שנחשבו כגדולים בתורה. רבי אליעזר, לו רק היה ניתן לו פתחון פה, היה לבטח מביא ראיות רבות שסותרות את סירוסו של שבריר הפסוק 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת', עליו רבי יהושע ביסס את כל טיעוניו.
 
 
 
מה היה רבי אליעזר יכול לטעון אלמלא הולך שולל לחשוב שהוזמן לדיון הלכתי הנוגע לשאלת טומאתו או טהרתו של תנור? מה הייתה יכולה להיות עמדתו אם גם הוא היה מתעלם מסיפור הכיסוי ומכין את עצמו לנושא העיקרי - שאלת סמכותו הדורסנית של הרוב? ברור שטענתו הראשונה היתה מסתמכת על עדיפותה של קבלת האבות שהרי השמועה גוברת תמיד על רוב סתמי שאינו נהנה מסמכותן של מסורות עתיקות. אדרבה, חכם שמצטט הלכה קדומה שנמסרה לו מפי רבותיו מביא לדיון לא רק את עמדתו הפרטית ודעותיו האישיות אלא את כל כובד משקלה של המסורת היהודית, אותה מסורת שמעניקה להלכה את תקפותה וזכות קיומה. המשנה עצמה מדגימה ומדגישה את חשיבותה של השמועה:
 
עמוני ומואבי שנתגירו אסורים לבא בקהל ואיסור זה חל גם על כל צאצאיהם אבל נקבותיהם, אף אם הן עצמן היו אלה שהתגיירו, מותרות מיד. מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות ודין אחד לזכרים ולנקבות.
 
רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד. אמר רבי שמעון: אני מתיר את הנקבות כיוון שיש כאן מידת קל וחומר, אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד האם אין זה הגיוני שבמקום שלא אסר את הזכרים אלא למשך שלושה דורות ראוי שנתיר את הנקבות מיד?
 
אמרו לו: אם שמעת מרבותיך את ההלכה שאתה מוסר אזי נקבל את דבריך אבל אם אתה קובע את קביעתך רק ממידת הקל וחומר אזי יש תשובה לסברה שבפיך ולא נקבל את דעתך.
 
אמר להם רבי שמעון: לא, כי הלכה אני אומר.[1]
 
במקרה שלנו, רבי אליעזר הגיע למחלוקת מצויד הן בקבלה שקיבל מרבותיו והן בשמועה שנמסרה בבת קולו שנשלחה ממקור כל השמועות. אם די בשמועת רב קדום, שאינו אלא חוליה בשרשרת המסירה, בכדי להכריע כל מחלוקת הלכתית כיצד ניתן לשלול זכות זאת מהראשון לכל המוסרים ומאב כל ההלכות? הטיעון הרבני 'לא בשמים היא' היה מתקבל בהבנה אם היה מסתבר שבת הקול מנסה להנחיל הלכות חדשות, הלכות שעקב שכחה או טעות לא נמסרו למשה על ההר. ואולם, בהכירנו את הנפשות הפועלות, נוכל מיד להוריד אפשרות זאת מסדר היום. רבי אליעזר שאמר 'המתפלל מאחורי רבו והנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו והחולק על ישיבתו של רבו והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל'[2] לעולם לא היה מסתכן בסילוק השכינה והאל שכתב 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא' לעולם לא היה מסכים לשמש דוגמה שלילית ולעבור על המצווה שלו עצמו.
 
האל הכול-יודע הרי ידע עוד משבעת ימי בראשית שרבי יהושע עתיד יום אחד לקפוץ ולשלול ממנו את זכות הדיבור והעובדה שהוא בכל זאת בחר ללכת בנתיב ההשפלה מוכיחה בעליל את כוונותיו התמימות. עלינו להניח שכל כוונתו היתה להגיש לבניו סיוע טכני – סיוע שכלל לא היה נדרש אם בידי רבי אליעזר היו הקלטות או תעתיקים מאושרים של השמועות הנושנות. אדרבה, בדלגה על פני כל המתווכים ואנשי הביניים בת הקול ניסתה לעקוף את שרשרת הזיכרונות הכושלים ולהביא את הכוונה האלוהית היישר לידיעתם של הצדדים המתנצחים. תיאורטית אין כל סיבה להניח שהגבורה לא מסרה למשה את כל הלכות התנור הבעייתי ושמשה לא מסר הלכות אלה ליהושע וזה לזקנים ואלו לנביאים וכך הלאה עד שהן הגיעו לידיו של רבן יוחנן בן זכאי שלבטח העבירן לרבי אליעזר ואולם אם יסתבר שקשיש שכחן זה או אחר ניתק את שרשרת המסירה האם אין זה מתפקידה של בת הקול להחזיר עטרה ליושנה ולדאוג להמשכיותה של המסורת?
 
למען האמת, לו רק היה רבי אליעזר טורח ללמד את תלמידיו את דיני התנור יום אחד לפני פרוץ המהומה היו אלה צריכים להתייצב לצידו ולהצהיר על השמועה ששמעו מגדול בתורה. כיצד, אם כן, נסביר את התעלמותם של התלמידים מדברי רבם? אפילו אם נקבל שהתלמידים לא הספיקו ללמוד את הלכות התנור לפני היום הגורלי, כפי שניתן אולי ללמוד מקינתו של מורם הדגול:
 
אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשני ספרי תורה. הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי. הרבה תורה למדתי ולא חיסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים. הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת[3]
 
כיצד נוכל לקבל ששמועה שנמסרה בלהט הויכוח לא שמועה היא? האם רשאים תלמידי חכמים לפסול את תורת רבם רק משום שנמסרה להם יום אחד מאוחר מידי? האם לאחר ששמעו את שמועת רבם לא היתה זאת חובתם להעדיף את תורת האמת ולהרים את ידם יחד עם רבי אליעזר? שוב לא נותר לנו אלא להסיק שבאותו היום נפל מוראו של הנשיא על תלמידיו של החכם וגם הם העדיפו את השיקול הפוליטי על פני המסורת ההלכתית.
 
החכמים, לו היו נעצרים להרהור קל, היו מגלים שנקלעו למצב נואש: האם בתנאים אלה יכולים הם לטעון שבידם שמועה אחרת? טענה זאת הרי תכרות את הענף עליו יושבת כל הגילדה שכן אז יתברר שביהדות יכולות להתפתח הלכות שעומדות בסתירה מוחלטת לתכתיבים שניתנו למשה בסיני. אנו היינו רוצים להניח שתורה האלוהית היא נצחית ובלתי משתנה ועל כן אנו מצפים מהאל שישמור על עקביות וימנע מלהתאים את הלכותיו לצרכי שועיו ונגידיו. מכאן שהוראותיה של בת הקול היו אמורות לחפוף במדויק את הדברים שנמסרו על ההר ועל ידי כך לסתור את מקורם האלוהי של המסורות שהיו כביכול בידיהם של רבי יהושע ומרעיו. מייד היתה עולה השאלה: אם בידי החכמים מסורת מופרכת, מסורת שבהכרח הוטמעה בהלכה היהודית לאחר מעמד מתן תורה, כיצד נוכל להיות בטוחים במקור האלוהי של כל שאר הדינים והמצוות? מאידך, אם החכמים לא יעלו את טענת השמועה הרי שלמעשה הם מצהירים 'לא שמענו' ומוטלת עליהם החובה לקבל את עמדתו המבוססת של רבי אליעזר. כך או כך, החכמים היו חייבים להיחלץ מהסבך ועל כן הם נאחזו במוצא היחיד שנותר בידם – סתימת פיותיהם של רבי אליעזר ובת הקול והשתלטות בכוח על מה שלא יכלו להשיג בדרכי נועם.
 
לא רק טענת השמועה עמדה לרבי אליעזר ובאפשרותו היה גם לגייס לצידו גם את הטענה שרוב חכמה עדיף על רוב מספרי[א]. טענה זאת עולה במחלוקתם של רבי יוחנן וריש לקיש:
 
ההוראה שיש ללכת אחר הרוב תקפה רק אם החולקים שווים זה לזה בחכמתם, אבל במקרה הנידון בית שמאי היו מחודדים יותר מבית הלל ולכן חסידי בית הלל נהגו כמנהג בית שמאי אף שהללו היו במיעוט.[4]
 
דעה זאת, כנראה, היתה מקובלת גם על רבי נחמיה שמדד את גדולתו של יאיר בן מנשה במונחים של חלקי סנהדרין:
 
יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ כ-400 שנה מאוחר יותר.
 
לומדים זאת מהפסוק 'וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ'[ב].
 
הברייתא מסבירה כיצד ניתן ללמוד מפסוק זה שיאיר ומכיר בני מנשה מתו רק עם הכניסה לארץ ישראל:
 
רבי יהודה אומר: בדיוק שלושים וששה איש נהרגו בידי אנשי העי.
 
אמר לו רבי נחמיה: האם נאמר בפסוק שלושים וששה? הלא נאמר רק 'כִּשְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה'. לכן יש להבין שמדובר רק בהרוג אחד והוא יאיר בן מנשה שהיה שקול לרובה של הסנהדרין.[5]
 
עם זאת, נראה שטענתו העיקרית של רבי אליעזר היתה חייבת להסתמך על המשנה הבאה:
 
שואלים למה מזכירים את דברי היחיד יחד עם דברי הרוב למרות שההלכה נקבעת רק על פי דברי הרוב?
 
עונים: מזכירים את דברי היחיד למקרה שבית דין עתידי שיהיה גדול מקודמו הן בחכמה והן במניין יראה את דברי היחיד ויחליט לסמוך עליהם. בית דין אינו יכול לבטל את דברי קודמו אם הוא גדול ממנו בחכמה אך לא במניין או במניין אך לא בחכמה אבל בית דין יכול לבטל את דברי קודמו אם הוא גדול ממנו גם בחכמה וגם במניין.[6]
 
חוסר הבהירות בניסוח המשנה והיעדרו של דיון תלמודי מחייבים אותנו להסתמך על פרשנותם של הרמב"ם ורבי עובדיה מברטנורא הגורסים שמדובר כאן במקרה בו בית דין מוקדם פסק בשעתו על פי דעת היחיד ובא בית דין מאוחר יותר שרוצה לבטל את פסיקת קודמו. במקרה זה, קובעים השניים, אסור לבית הדין המאוחר לפסול את דברי בית הדין הקודם, אף שפסק על פי דעת היחיד, אלא אם היה גדול מאותו בית דין קדום הן בחכמה והן במספר חבריו[7]. עובדה אחת מזדקרות מייד לעיין: לא ניתן לבטל דברי בית דין אלא במקרה שכולם מסכימים שבית הדין המבטל גדול מקודמו הן בחכמה והן במניין. כאן, כנראה, טמון שורש הבעיה! קבלת דעת הרוב בסוגית תנורו של עכנאי הריהי כהודעה בעדיפותו של בית דינם של רבן גמליאל ורבי יהושע על פני בתי דינם של הרבנים הגדולים לבית שמאי. בתי דין שכבר ישבו על המדוכה, שכבר דנו בתנורם של המורדים וכבר פסקו את הלכותיו. רבי אליעזר, אם היה מקבל את דעת הרוב, היה מודה לא רק בחכמתם היתרה של רבני בית הלל אלא גם בעליונותו של בית דינם על פני בתי הדין הקדומים של בית שמאי וממילא גם בקיצה של המסורת הקדומה שנלמדה בבתי דין אלה ונשתמרה באוד העשן האחרון שניצל מחורבנם.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'הפניות' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
היום, דרך אגב, אף רוב מספרי לא היה מעז להתנגד לדבריהם של המר"נים, האדמו"רים וגדולי הישיבות שנחשבים כ'גדולי הדור'.
[ב]             
יהושע ז:ה


[1]      
עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם אבל נקבותיהם מותרות מיד. מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות. רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד. אמר רבי שמעון: קל וחומר הדברים - ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד, מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד? אמרו לו: אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה. אמר להם: לא, כי הלכה אני אומר.
(משנה יבמות ח:ג)
[2]      
ברכות כז:ב
[3]      
סנהדין סח:א
[4]      
כי אזלינן בתר רובא - היכא דכי הדדי נינהו הכא בית שמאי מחדדי טפי.
(יבמות יד:א)
[5]      
יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ שנאמר 'וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ'. ותניא שלשים וששה ממש - דברי רבי יהודה. אמר לו רבי נחמיה: וכי נאמר שלושים וששה? והלא לא נאמר אלא 'כִּשְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה' אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין.
(בבא בתרא קכא:ב)
[6]      
וְלָמָּה מַזְכִּירִין דִּבְרֵי הַיָּחִיד בֵּין הַמְרֻבִּין הוֹאִיל וְאֵין הֲלָכָה אֶלָּא כְדִבְרֵי הַמְרֻבִּין? שֶׁאִם יִרְאֶה בֵית דִּין אֶת דִּבְרֵי הַיָּחִיד וְיִסְמוֹךְ עָלָיו, שֶׁאֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵית דִּין חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בַחָכְמָה וּבַמִּנְיָן. הָיָה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בַחָכְמָה אֲבָל לֹא בַמִּנְיָן, בַּמִּנְיָן אֲבָל לֹא בַחָכְמָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל דְּבָרָיו, עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בַחָכְמָה וּבַמִּנְיָן.
(משנה, עדויות א:ה)
[7]                  
פירושי הרמב"ם ורבי עובדיה מברטנורא על משנה, עדויות א:ה
נקרא 9796 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

אבולוציה אביגדור שנאן אביחי רוניצקי אביי אבים אבירי השולחן העגול אבישג אבן עזרא אבנר בן נר אברהם אבינו אגדה אגסי אדוניהו אדם הראשון אדם זרטל אהליבמה אהרון אהרונוב אונס אוסטרליה אוריה החתי אורי שרקי אחד העם אחזיהו אחיזת עיניים אטימות איוב איומים אייזנקוט אינטרנט איסלאם אי שיתוף פעולה אל גשמי אלוהים אלחנן בן יערי אליגוריזציה אליהו הנביא אלי ישי אלימות אלעד אל של הפילוסופים אמונה אמוראים אמנון יצחק אמריקה אנטוורפן אנטיציונים אנטישמיות אסא אסונות טבע אפוקליפסה אפלטון אפליה דתית אפרת אקסיומות אריה דרעי אריה שטרן אריסטו אריסטוטליות ארכיאולוגיה ארץ ישראל ארץ שטוחה ארצות הברית אשו אתיאיזם אתרוג בבל בוגי יעלון בחירות בטחון ביקורת המקרא בית הלל בית משפט בית שמאי בית שמש בית שני בלעם בני ברק בני התורה בנימין בנימין נתניהו בעלזא בעלי ענין בעל שם טוב בקשי דורון בראשית בר הדיא ברוך בן נריה בריאה בריאה בצלם בריאתנות בריונות בריחה מחקירה ברית מילה ברלנד ברסלב בר קפרא בשמת בת אחאב בת עמרי בת קול בת שבע גאולת הנפש גוש אמונים גזע יהודי גזע עברי גיהינום גיוס גיוס חרדים גיור גיימס קוגל גילדת החכמים גלגול נשמות גלות גלות בבל גליה הילדה האוטיסטית גלית גמח גן עדן גנבה גניבה גניבה ספרותית דברים דוד דוד המלך דמוקרטיה דניאל בלס דקירה דרש דת דת ומדינה דת ומדע דת וצבא דת יהודית דתיים דת מונותאיסטית דת שלטון האבות האגדה הרבנית הבית היהודי הבלים רבניים הברחה הגיון הדחה הדחת עד הדרת נשים הדתה הדת היהודית הונאה הוראה עצמית הורדוס הור ההר החזרה בתשובה הטיית דין הידברות היד החזקה היהדות היסטוריה היסטוריה יהודית הלבנת הון הלברטל הלכה הלל הזקן המלבים המלך ארתור הממלכה המאוחדת המפץ הגדול הנביא יחזקאל הנותאיזם הנחת תפילין הנצרות הקדומה הנרטיב הרבני הסתה הסתרת פשעים הסתרת ראיות העבר המפואר העדה החרדית העולם הבא העלמת מס הפגנה הפרעה לשוטרים הפרת אמונים הפרת סדר הציונות הדתית הצל הרב אופן הרב דב ליאור הרבי מלובאוויטש הרבי מליובאוויטש הרב יעקב יוסף הרב עובדיה הרב קוק הרב שטיינמן הרב שך הרמבם הרמן כהן הר סיני הרפה הרצל השאול השופט גדעון השכלה השתוללות השתמטות התגלות התגלות ומסירה התחזות התכתבות התעללות התעללות מינית התפרעויות התפרעות ויז'ניץ ויזניץ ונדליזם זהות זוהר זיוף זכויות יתר זמיר כהו זמיר כהן זקני פומבדיתא זרובבל חב חבד חבלה חברה קדישא חובב חוזרים בתשובה חולדאי חופש המידע חוק חוק אביר חוקי אביר חוקי טבע חורב חורבן הבית חז חזרה בשאלה חזרה בתשובה חטיפה חילונים חינוך חירם חכמת יוון חלונות הרקיע חנוכה חסידות חסידות לעלוב חסידים חקר המקרא חרדים חרדקים חרצים חשמונאים טו באב טכנולוגיה יאיר גולן יאיר לפיד יאשיהו יבנה יהדות יהדות התורה יהדות ונצרות יהדות נתורה יהואחז יהודה הלוי יהודים יהודי מרוקו יהוה יהויכין יהויקים יהורם יהושע יהושע בן נון יהושפט יואב יוטיוב יוסי גינזבורג יוסי מזרחי יוסף יוסף גינזבורג יוסף יצחק אהרונוב יוסף מרקו ברוך יורם אברגיל יחסי מזרחייםאשכנזיים יחסי שחורים יהודים ימין ושמאל ינאי המלך יעלון יעקב אבינו יפתח הגלעדי יצחק אבינו יצחק גינזבורג יצחק הכהן קוק יצחק יוסף יציאה בשאלה יציאת מצרים יקום ירושות ירושלים ירי יריחו ירמיה ירמיהו ישי ישיבה ישיבות ישיבת תומכי תמימים יש עתיד ישראל פינקלשטיין יששכר וזבולון יתרו כהנים כוהנים כוללים כליאה בלתי חוקית כליאת שוא כנסת ישראל כספים כפר חבד כרתי ופלתי כשצרו מלכי בית חשמונאי כשרות כת כת חבד לוויים לויים לונדון לורנס קלמן לחמי ליבוביץ ליבס ליטאים לימודי ליבה ליצמן לשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאה שערים מאמר מומלץ מגדל בבל מגילות ים המלח מדיה מדיניות חוץ מדיניות פנים מדע מדע יהודי מדע רבני מדע תנכי מדרש כונן מהרל מהרשא מודיעין עלית מונותאיזם מונקטאש מוסר מוסרה מוסר השכל רבני מורה נבוכים מורשת מזוז מחאה מחבת מחוזא מחזירים בתשובה מחקר מחשבת ישראל מטפיזיקה מטריאליזם מידות שהתורה נדרשת בהם מיהו יהודי מיכאל אברהם מיכיהו מיכל מיכל בת שאול מימונה מיסטיקה מיסיון מיסיונר מיסיונריות מיסיונרים מי תהום מיתולוגיה מיתולוגיה יהודית מיתולוגיה תנכית מיתוס מיתוס ההתגלות מיתוס המסירה מיתוס העדות מיתוסים מכות מצרים מכירת יוסף מלאך המוות מלבי ממשלה מנחם מנדל שניאורסון מסורת מסורתיים מסכת אבות מסרים סמויים מעורבות בפשע מעילה מעין החינוך החרדי מעין החינוך התורני מעכה מעמד הביניים מעמד הר סיני מעשה העגל מעשה סדום מפדל מפץ גדול מצגר מצרים מקדש מקרא מרב בת שאול מרטין בובר מרמה משה משה אידל משה מור משה מנדלסון משה רבנו משיח משיחיות משיחיסטים משמעות החיים משנה משנה תורה משפטים מתמטיקה מתן תורה מתנות כהונה מתנחלים נבואה נביא שקר נבל הכרמלי נהיגה ללא רישיון נח נחמיה נחמן קרוכמל נטורי קרתא ניו יורק נכסים נס נסיון חטיפה נפש נצרות נר נרמה נשים נתניהו סאטמאר סאטמר סבי פומבדיתא סגולות סהרוריות סופיסטים סופררבי סופר רבי סחיטה סיכון פזיז של קטין סיני סיסמאות סיסמאות רבניות סיפורי המקרא סיפורי התורה סיקריקים סלומיאנסקי סמים סעדיה גאון ספינקא ספר איוב ספר דברים ספר הזוהר ספר המדע ספרות ההיכלות ספרות המוסר סקיריקים סרטונים סתירות עבירות מין עבירת תנועה עדה בת אילון עדות שקר עובדיה יוסף עולם גיאוצנטרי עולם תלת קומתי עושק עזרא עזרא הסופר עיריית תל אביב עירית תל אביב על טבעי עלי הכהן עם יהודי עמאר עמודי הארץ עמותה עמותות עקדת יצחק ערפה עשו עשרת הדברות עשרת הדיברות עתליהו פדופיליה פדן ארם פולחן אישיות פוליטיקה פוליתאיזם פומבדיתר פונדמנטליזם פוניבז פוניבז' פילון פילוסופיה פילוסופיה יוונית פילוסופיה של המדע פינטו פינקלשטיין פירוש פלילים פנדמנטליסטים פסק הלכה פסקל פקיפה פרה היסטוריה פרוטסטנטיות פריצה פרנץ רוזנצווייג פרקי אבות פרשנות פרשנות המקרא פרשני התנך פרשנים פרשת השבוע פשיעה פשעים פשקווילים צבא צבא ומדינה צביעות צבעון החיוי צדק חברתי צדקיהו צה צהל ציונות ציונות דתית צניעות צרפת קבהעם קבלה קדמה קוסמולגית שלושת הקומות קוסמולוגיה קוסמולוגיה אריסטוטלית קוסמולוגיה גיאוצנטרית קוסמולוגיה מודרנית קוסמולוגיה רבנית קוסמולוגיה תנכית קורבנות קורות ימי ישראל קורח קורס קטיעה בר שלום קיש קנאות דתית קנייבסקי קק קרינסקי ראובן אלבז רבא רב אביתר רב גידל רבה בר נחמני רב הונא רב חנינא רבי אבהו רבי אליעזר רב יוסף רבי חנינא בן דוסא רבי חנינא בן תרדיון רבי יהודה רבי יהודה הנשיא רבי יהודע רבי יהושע רבי יהושע בן לוי רבי יוחנן רבי יוסי רבי ישמעאל רבי מליובאוויטש רבי עקיבא רביצקי רבי שילא רבי שמעון רבי שמעון בן שטח רבי שמעון בר יוחאי רבן גמליאל רבנו חננאל רבנו סעדיה רבנו סעדיה גאון רבנות רבנות ראשית רבנים רבנים ממיתים רבנים קטלניים רבנים רצחניים רב פפא רב ראשי רב ראשי לירושלים רב שילא רב ששת רוני אלשיך רחבעם רחובות רחל אליאור רחל אמנו רישום כוזב במסמכי תאגיד ריש לקיש רכוש רכוש חבד רמב רמבם רמבן רמת אביב רס רעואל רפורמים רצון חופשי רצח רקיע רקיע קשיח רשות שדות התעופה רשי ש שאול שאול המלך שאמאנים שבת שבתאות שבתאי צבי שדים ורוחות שואה שוחד שופטים שופרסל שוק אפור שור אפור שחיתות שטיינמן שיבוש הליכי חקירה שיבוש הליכי משפט שיבת ציון שינוי סדר העדיפויות שכר ועונש שלושה עשר העיקרים שלמה שלמה המלך שלמה עמאר שם טוב שמואל שמואל אבן תיבון שמואל הנביא שמות שמטוב שמי השמים שמעון בן שטח שמעיה ואבטליון שס שפה שפינוזה שרשרת המסירה תאיזם תהומות תהילים תולדות אהרון תולדות עם ישראל תומכי תמימים תורה תורה שבעל פה תורת האבווציה תיונות תל אביב תלמוד תמיכות משרד החינוך תנ תנאים תנורו של עכנאי תנך תעסוקה תקיפה תקיפת נשים תקציב תקציבים תקציבים לחרדים תרומות תרומות לחבד תרמית תשדירי פרסומת