Skip to content

1VSDAT

שבת, 23 אפריל 2011 13:25

שלושה עשר העיקרים של הרמב"ם

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
בהמשך ניתנים שלושה עשר עיקרי האמונה היהודית של הרמב"ם[א] בתרגומו המקורי של שמואל אבן תיבון[ב]. את שלושה עשר העיקרים הללו, אותם כינה הרמב"ם בשם 'יסודות', הוא שיבץ בהקדמה לפרק חלק של מסכת סנהדרין בפירושי המשניות שהוא חיבר[1]. כל מי שמקבל את שיטת הרמב"ם חייב לאמץ את העקרונות הללו כלשונן.
 
את תרגומי לעברית מדוברת ניתן למצא במאמר הבא.
 
היסוד הראשון
 
להאמין מציאות הבורא יתברך והוא שיש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות הוא עילת המציאות, הנמצאים כולם בו קיום מציאותם וממנו קיומם, ואל יעלה על הלב העדר מציאותו, כי בהעדר מציאותו נתבטל מציאות כל הנמצאים ולא נשאר נמצא שיתקיים מציאותו, ואם נעלה על לבנו העדר הנמצאים כולם זולתו לא יתבטל מציאות השם יתברך ולא יגרע, ואין האחדות והאדנות אלא לו לבד השם יתברך שמו כי הוא מסתפק במציאותו ודי לו בעצמו ואין צריך במציאות זולתו, וכל מה שזולתו מן המלאכים וגופי הגלגלים ומה שיש בתוכם ומה שיש למטה מהם הכל צריכין במציאותם אליו, וזה היסוד הראשון מורה עליו דיבור 'אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ'[ג].
 
היסוד השני
 
יחוד השם יתברך, כלומר שנאמין שזה שהוא סברת הכל אחד ואינו כאחד הזוג ולא כאחד המין ולא כאיש האחד שנחלק לאחדים רבים, ולא אחד כמו הגוף הפשוט האחד במנין שמקבל החלוק לאין סוף, אבל הוא השם יתברך אחד באחדות שאין כמותה אחדות, וזה היסוד השני מורה עליו מה שנאמר 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד'[ד].
 
היסוד השלישי
 
שלילת הגשמות ממנו, וזהו שנאמין כי האחד הזה שזכרנו אינו גוף ולא כח בגוף ולא ישיגוהו מאורעות הגופים כמו התנועה והמנוחה והמשכן לא מצד עצמות ולא במקרה, ולכן שללו ממנו החכמים ז"ל החיבור והפירוד ואמרו: אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה לא עורף ולא עפוי[2] כלומר לא פירוד ולא עורף, והוא חיבור ולא עפוי מלשון 'וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים'[ה], כלומר ידחפו אותם בכתף להתחברם בהם, ואמר הנביא 'וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ'[ו] אילו היה גוף דומה לגופים, וכל מה שבא בכתבי הקודש שמתארים אותו בתארי הגופות כמו ההליכה והעמידה והישיבה והדיבור וכיוצא בזה הכל דרך השאלה, וכן אמרו ז"ל 'דברה תורה כלשון בני אדם'[3] וכבר דיברו החכמים בזה הענין הרבה, והיסוד השלישי הזה הוא מורה עליו מה שנאמר 'כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה'[ז] כלומר לא השגתם אותו בעל תמונה, לפי שהוא כמו שזכרנו אינו גוף ולא כח הגוף.
 
היסוד הרביעי
 
הקדמות, והוא שנאמין כי זה האחד האמור הוא קדמון בהחלט, וכל נמצא זולתו בלתי קדמון בערכו אליו, והראיות על זה בכתבי הקודש רבות, והיסוד הרביעי הזה מורה עליו מה שנאמר 'מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם'[ח].
 
היסוד החמישי
 
שהוא יתברך הוא הראוי לעבדו ולגדלו ולהודיעו גדולתו ולעשות מצותיו ושלא יעשה כזה למי שהוא תחתיו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות ומה שהורכב מהם, לפי שכולם המטובעים על פעולתם אין משפט ולא בחירה אלא לו לבדו השם יתברך, וכן אין ראוי לעבדם כדי להיותם אמצעים לקרבם אליו, אלא אליו בלבד יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו, וזה היסוד החמישי הוא שהזהיר על עבודה זרה ורוב התורה מזהרת עליו.
 
היסוד הששי
 
הנבואה, והוא שידע אדם שזה מין האדם ימצא בהם בעלי טבעים ממדות מעולות מאד ושלימות גדולה ונפשותיהם נכונות עד שהן מקבלות צורת השכל אחד, כן ידבק אותו השכל האנושי בשכל הפועל ונאצל ממנו עליו אצילות נכבד ואלה הם הנביאים וזו היא הנבואה וזו עניינה, וביאור יסוד זה על בוריו יארך מאד ואין כוונתינו להביא מופת על כל יסוד מהם, וביאור מציאות השגתו לפי שזה הוא כלל החכמה כולם אבל אזכרה דרך ספור בלבד, ומקראי התורה מעידים על נבואת נביאים הרבה.
 
היסוד השביעי
 
נבואת משה רבינו עליו השלום, והוא שנאמין כי הוא אביהם של כל הנביאים אשר היו מלפניו ואשר קמו מאחריו כולם הם תחתיו במעלה, והוא היה הנבחר מכל מין האדם אשר השיג מידיעתו יתברך יותר מכל מה שהשיג או ישיג שום אדם שנמצא או שימצא, וכי הוא עליו השלום הגיע התעלותו מן האנושות עד המעלה המלאכותית ונכלל במעלת המלאכים, לא נשאר מסך שלא קרעו ונכנס ממנו ולא מנעו מונע גופני ולא נתערב לו שום חסרון בין רב למעט, ונתבטלו ממנו הכוחות הדמיונות והחושיות והשגחיותיו ונבדל כוחו המתעורר המשתוקק ונשאר שכל בלבד, ועל הענין הזה נאמר עליו שהיה מדבר עם השם יתברך בלא אמצעיות מן המלאכים. רצוני היה לבאר זה הענין הנפלא ולפתוח המנעול ממקראות התורה ולפרש טעם 'פֶּה אֶל פֶּה'[ט] וכל הפסוק בזולתו מעניינו, לולא שראיתי שאלה העניינים יצטרכו לראיות רבות מאד והיינו צריכין להצעות רבות והקדמות ומשלים, ושנבאר בתחילת מציאות המלאכים ושינוי מעלותיהן מן הבורא השם יתברך, ושנבאר הנפש וכל כוחותיה ויתרחב העיגול עד שנדבר בצורות שזכרו הנביאים שראוי לבורא ולמלאכים, ויכנס בזה שיעור קומה ועניינו ולא יספיק בענין זה לבדו ואפילו יהיה מקוצר בתכלית הקצור מאה דפים, ולפיכך אניח אותו למקומו אם בספר הדרשות שיעדתי לחברו או בספרי הנבואה שאני מתעסק בו או בספר שאחבר אותו בפירושי אלו היסודות.
 
ואחזור לכוונת זה היסוד השביעי ואומר שנבואת משה רבינו עליו השלום נבדלת מנבואת כל הנביאים בארבעה דברים. הראשון: כי איזה נביא שהיה לא דיבר לו השם יתברך אלא על ידי אמצעי, ומשה בלא אמצעי שנאמר 'פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ'[י]. והענין השני: כי כל נביא לא תבא לו הנבואה אלא כשהוא ישן, כמו שאמר במקומות בחלום הלילה בחזיון לילה[יא] ורבים מענין זה, או ביום אחר שתפול תרדמה על האדם בענין שנתבטלו ממנו כל הרגשותיו ושנאמר מחשבתו פנויה כענין חלום, וענין זה נקרא מחזה ומראה ועליו נאמר 'בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים'[יב], ומשה יבא עליו הדיבור ביום והוא עומד בין שני הכרובים כמו שיעידו השם יתברך 'וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם'[יג], ואמר השם יתברך 'אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם'[יד] וגו' 'לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה ... פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ'[טו] וגו'. הענין השלישי: כי הנביא כשתבא אליו הנבואה ואף על פי שהוא במראה ועל ידי מלאך יחלשו כחותיו ויתקלקל בנינו ויגיע לו מורא גדול מאד כמעט שתצא רוחו ממנו, כמו שאמר בדניאל כשדיבר גבריאל עמו במראה אמר 'וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּח וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ'[טז] ואומר 'וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה'[יז] ואומר 'בַּמַּרְאָה נֶהֶפְכוּ צִירַי עָלַי'[יח], ומשה עליו השלום לא היה כן אבל יבא אליו הדיבור ולא ישיגוהו רתת ורעדה בשום פנים, כמו שנאמר 'וְדִבֶּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ'[יט], כלומר כמו שלא יארע לאדם חרדה מדבור חבירו כן היה הוא משה עליו השלום לא היה חרד מן הדיבור, ואף על פי שהוא היה פנים בפנים וזה לחוזק דבקותו בשכל כמו שזכרנו. והענין הרביעי: כי כל הנביאים לא תנוח עליהם רוח הנבואה ברצונם אלא ברצון השם יתברך שיודיע לו הדבר בנבואה ויעמוד עד שינבא או אחר ימים או אחר חודשים או שלא יודיעו בשום פנים, וכבר היו מהם כתות שהיו מכינין עצמן ומזככין מחשבותם כמו שעשה אלישע כמו שכתוב 'וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן'[כ]ובאה לו הנבואה ואינו מן ההכרחי שינבא בעת שיכוין לזה, ומשה רבינו עליו השלום בכל עת שירצה אומר 'עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְּצַוֶּה יְהֹוָה לָכֶם'[כא], ונאמר 'דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ'[כב], אמרו חז"ל אהרן בבל יבוא ואין משה בבל יבא[4].
 
היסוד השמיני
 
היות התורה מן השמים, והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה על ידי משה רבינו עליו השלום שהיא כולה מפי הגבורה, כלומר שהגיעה אליו כולה מאת ה' יתברך בענין שנקרא על דרך השאלה[5] 'דבור' ואין ידוע היאך הגיע אלא היה משה עליו השלום שהגיע לו, וכי הוא היה כמו סופר שקוראין לו והוא כותב כל מאורעות הימים הספורים והמצות ולפיכך נקרא מחוקק, ואין הפרש בין 'וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם'[כג], 'וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל'[כד] 'וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ'[כה] ובין 'אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ'[כו] ו'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל'[כז], כי הכל מפי הגבורה והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת. וזה שאומר שכמו אלה הפסוקים והספורים משה ספרם מדעתו, הנה הוא אצל חכמינו ונביאינו כופר ומגלה פנים יותר מכל הכופרים, לפי שחשב שיש בתורה לב וקליפה ושאלה דברי הימים והספורים אין תועלת בהם ושהם מאת משה רבינו עליו השלום, וזהו ענין 'אין תורה מן השמים'[6] אמרו חכמים ז"ל הוא המאמין שכל התורה מפי הגבורה חוץ מן הפסוק זה שלא אמר הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו[7], וזהו 'כִּי דְבַר יְהֹוָה בָּזָה'[כח] השם יתברך ויתר ממאמר הכופרים, אלא כל דיבור ודיבור מן התורה יש בהן חכמות ופלאים למי שמבין אותם ולא הושג תכלית חכמתם, 'אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם'[כט] ואין לאיש אלא להלך בעקבות דוד משיח לאלהי יעקב שהתפלל 'גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶך'[ל], וכמו כן פירוש התורה המקובל גם כן מפי הגבורה וזה שאנו עושים היום מתבנית הסוכה ולולב ושופר וציצית ותפילין וזולתם הוא בעצמו התבנית אשר אמר השם יתברך למשה והוא אמר לנו והוא נאמן בשליחותו, והמאמר המורה על היסוד הזה הוא מה שנאמר 'וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְהֹוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי'[לא].
 
היסוד התשיעי
 
ההעתק, והוא כי התורה הזאת מועתקת מאת הבורא השם יתברך לא מזולתו, ועליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה, שנאמר 'לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ'[לב], וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה בפתיחת זה החיבור.
 
היסוד העשירי
 
כי הוא השם יתברך יודע מעשיהם של בני אדם ואינו מעלים עינו מהם, לא כדעת מי שאמר 'עָזַב יְהוָה אֶת הָאָרֶץ'[לג] אלא כמו שנאמר 'גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם'[לד] וגו', 'וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ'[לה]וגו' ונאמר 'זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה'[לו] זהו מורה על היסוד העשירי הזה.
 
היסוד האחד עשר
 
כי הוא השם יתברך נותן שכר למי שעושה מצות התורה ויעניש למי שעובר על אזהרותיה, וכי השכר הגדול העולם הבא והעונש החזקה הכרת, וכבר אמרנו בזה הענין מה שיספיק, והמקרא המורה על היסוד הזה מה שנאמר 'וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְך'[לז], והשיב לו השם יתברך 'מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי'[לח], ראיה שיודע העובר והחוטא לתת שכר לזה ועונש לזה.
 
היסוד השנים עשר
 
ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבא ולא יחשב שיתאחר, אם יתמהמה חכה לו ולא ישים לו זמן ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו, וחכמים אומרים תיפח רוחן של מחשבי קיצין[8], ושיאמין שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם כפי מה שנבאו עליו כל הנביאים ממשה רבינו עליו השלום עד מלאכי עליו השלום, ומי שהסתפק בו או נתמעט אצלו מעלתו כפר בתורה, שיעד בו בתורה בפירוש בפרשת בלעם ופרשת אתם נצבים, ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד וכל החולק על המשפחה הזאת כפר בשם השם יתברך ובדברי נביאיו.
 
היסוד השלשה עשר
 
תחיית המתים וכבר ביארנוה וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם ונתברר בה אמונתו בה' הוא נכנס בכלל ישראל ומצוה לאהבו ולרחם עליו ולנהוג עמו בכל מה שצוה השם יתברך איש לחבירו מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת התאוה והתגברות הטבע הגרוע הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעולם הבא והוא מפושעי ישראל, וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא צדוקי ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות ומצוה לשונאו ועליו נאמר 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְהֹוָה אֶשְׂנָא'[לט].
 
והנה הארכתי בדברים הרבה ויצאתי מענין חיבורי, אבל אני עשיתי זה לפי שראיתי בו תועלת באמונה לפי שאספתי בו דברים מועילים מפוזרים מספרים גדולים, לכן דע אותם והצלח בהם וחזור עליהם פעמים רבות והתבונן בהם התבוננות יפה, ואם השיאך לבך ותחשוב שהגיעו לך עניינו מפעם אחת או מעשרה הרי השם יתברך יודע שהשיאך על שקר, ולכן לא תמהר בקריאתו כי אני לא חיברתי כפי מה שנזדמן לי אלא לאחר עיון גדול והתבוננות, ואחר שראיתי דעות ברורות אמיתיות וזולתי אמיתיות וידעתי מה שהוא ראוי להאמין מהם והבאתי ראיה בטענות וראיות על כל ענין וענין, ומהשם יתברך להפיקני רצוני ולהדריכני בדרך הטובה, ואחזור לענין הפרק.


[א]             
ראה הערך 'עיקרי האמונה היהודית' בויקיפדיה
[ב]             
ראה הערך 'שמואל בן יהודה אבן תיבון' בויקיפדיה והערך 'אבן תיבון שמואל' בדעת, האינציקלופדיה היהודית
[ג]              
שמות כ:ב
[ד]              
דברים ו:ד
[ה]             
ישעיה יא:יד
[ו]              
ישעיה מ:כה
[ז]              
דברים ד:טו
[ח]             
דברים לג:כז
[ט]             
במדבר יב:ח
[י]              
במדבר יב:ח
[יא]            
המושג 'חלום לילה' אינו מופיע כלל בתנ"ך ואת הביטויים הקרובים אליו ביותר ניתן למצוא בספר ישעיה ובספר דניאל בהם נאמר 'וְהָיָה כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה' (ישעיה כט:ז) ו-'דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה' (דניאל ז:א). המושג 'חזיון לילה' מופיע רק בספר איוב בפסוקים 'כַּחֲלוֹם יָעוּף וְלֹא יִמְצָאוּהוּ וְיֻדַּד כְּחֶזְיוֹן לָיְלָה' (איוב כ:ח), 'בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיוֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים' (איוב ד:יג) ו-' בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב' (איוב לג:טו)
[יב]            
יחזקאל ח:ג, יחזקאל מ:ב
[יג]             
שמות כה:כב
[יד]             
במדבר יב:ו
[טו]            
במדבר יב:ז-ח
[טז]            
דניאל י:ח
[יז]             
דניאל י:ט
[יח]            
דניאל י:טז
[יט]            
שמות לג:יא
[כ]              
מלכים ב' ג:טו
[כא]            
במדבר ט:ח
[כב]            
ויקרא טז:ב
[כג]             
בראשית י:ו
[כד]            
בראשית לו:לט
[כה]            
בראשית לו:יב
[כו]             
שמות כ:ב
[כז]             
דברים ו:ד
[כח]            
במדבר טו:לט
[כט]            
איוב יא:ט
[ל]              
תהילים קיט:יח
[לא]            
במדבר טז:כח
[לב]            
דברים יג:א
[לג]             
יחזקאל ח:יב, יחזקאל ט:ט
[לד]            
ירמיה לב:יט
[לה]            
בראשית ו:ה
[לו]             
בראשית יח:כ
[לז]             
שמות לב:לב
[לח]            
שמות לב:לג
[לט]            
תהילים קלט:כא


[1]          
רמב"ם, פירוש המשניות, סנהדרין י:א
[2]          
דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי
(חגיגה טו:א)
[3]          
ברכות לא:ב
[4]          
אחיך בבל יבוא ואין משה בבל יבוא
(ספרא, פרשת אחרי מות, א:ו)
[5]          
השאלה = מטאפורה
[6]          
סנהדרין צט:א
[7]          
זה האומר אין תורה מן השמים ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו
(סנהדרין צט:א)
[8]          
תיפח עצמן של מחשבי קיצין
(סנהדרין צז:ב)
 
נקרא 6361 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים