Skip to content

1VSDAT

חמישי, 18 דצמבר 2014 18:24

אני ציוני מושבע

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)
בקטע זה אני שב ושולל את היומרה הרבנית שתולה את זכותנו על ארץ ישראל בהבטחה שכביכול ניתנה לאבות המיתולוגיים על ידי אל שאיש אינו מסוגל להוכיח את קיומו וטוען שזכותנו על הארץ הזאת נובעת מהחוק הבינלאומי וההכרה בה זכינו מרוב הקהילה הבינלאומית.
 
 
קטע זה הופיע במקור במאמר 'במה אני מאמין'. הקטע עבר עריכה לשונית בלבד. 
 
למרות שאין לי אמיתות מקודשות ולמרות שאני מודע לעובדה שהתנועה הציונית ומדינת ישראל מעולם לא היו טליתות שכולן תכלת, אני עדיין חושב שהסאגה הציונית היא אחד מהסיפורים הדרמטיים ביותר, הרומנטיים ביותר והמרגשים ביותר שהעולם ידע מעודו. זהו סיפור על אומה מעוכה, מפוזרת ומושפלת שמקצת בניה צלחו את כל המכשולים והקימו לעצמם מדינה ריבונית ודמוקרטית אליה הם הביאו את האודים העשנים ששרדו את הגדולה בשואות העולם המודרני ואת אחיהם המדוכאים והמוכים שהיו פזורים בכל ארבעת כנפות התבל. אני גאה במפעל הציוני שעזר לעם ישראל לזקוף את קומתו ולתפוס את מקומו בקרב שאר אומות העולם ובאותה מידה אני בז לכל מי שמנסה לחבל במפעל הזה ולהחליף את השאיפה לחופש, עצמאות וכבוד לאומי בסגידה לאל, לתורה ולרבנים האינטרסנטים ששואפים להשתרר על העם הזה ולהשיב לעצמם את העטרה שאבדה להם עם הקמתה של המדינה החילונית והדמוקרטית.
 
המדינה הציונית נאלצה להתמודד מייד עם הקמתה בשבעה צבאות ערביים שקמו להשמידה ולנהל נגדם מלחמה עקובה מדם בה נהרגו כאחוז מהתושבים היהודים של הארץ[א]. שמונה עשר שנה מאוחר יותר היא שוב עמדה בפני קואליציה של ארבע מדינות ערביות שצרו עליה במטרה להשמידה ושש שנים לאחר מכן היא שבה ומצאה את עצמה נלחמת על חייה כשצבאותיהם של שלוש מדינות ערביות וחילות משלוח משבעה מדינות נוספות פתחו במתקפת פתע בשתי חזיתות שונות. לבד משלושת המלחמות הכוללות הללו, המדינה חוותה עוד ארבע מלחמות יותר מוגבלות ומספר רב של מבצעים, אינתיפאדות וימי קרב שנכפו עליה על ידי שכנותיה: מצרים, ירדן, סוריה, לבנון ורצועת עזה ועל ידי ארגוני הטרור שפעלו משטחם ובחסותם.
 
כשתופי המלחמה תמיד מהדהדים ברקע, הציונים הצליחו להקים את אחת הדמוקרטיות המפוארות ביותר בעולם, לטפח את שלטון החוק, לפתח ישובים חדשים ותשתיות מודרניות ולייסד מערכות חינוך, בריאות, תשתיות וסעד שלמרות כל הניסיונות לסרסן עדיין יכולות לשמש כמקור גאווה לכולנו. כבר עם הקמתה, המדינה הזעירה החלה לקלוט את שרידי הקהילות שנרמסו תחת המכבש הנאצי ואת יהודי כל התפוצות שבמקרים רבים נאלצו להשאיר אחריהם את רוב רכושם ולעלות למולדתם החדשה כשרק בגדיהם לגופם. מדינת ישראל, בעודה נאבקת על חייה, אספה אליה את היהודים השבורים ששרדו בפולניה, רומניה והונגריה, את שוכני המערות מהרי האטלס, את יהדות בבל העתיקה שנאלצה לבנות את עצמה כמעט מאפס, את מאות האלפים שעלו ממרוקו ואת פליטי מצריים, סוריה, אלג'יריה, תימן ולוב שהותירו אחריהם מדינות נקיות מיהודים. מאוחר יותר, המדינה הציונית קלטה לתוכה גם את הבורחים מזוועות הקיום ברפובליקות של ברית המועצות לשעבר וגם, בשני מבצעים מרגשים ובלתי נשכחים, את יהודי אתיופיה שהוברחו ארצה במטוסים וספינות שאחיהם שלחו בכדי להביאם למולדתם החדשה. לכל העולים הללו המדינה מצאה פתרונות דיור ותעסוקה וכולם קיבלו, מיד עם בואם, את כל השירותים שהוענקו באותה עת לאוכלוסייה הקולטת.
 
תוך כדי כך המדינה הציונית הקימה אוניברסיטאות ומכוני מחקר מהם יצאו שישה חתני פרס נובל ומספר רב של מדענים בכירים שמפיקים מידי שנה את אלפי הפרסומים המדעיים שמעמידים את ישראל, אחרי שבדיה ושוויצריה ובצמוד לאנגליה ונורבגיה, בראש רשימת הפרסומים לאלף איש באוכלוסייה.[ב] ישראל הפכה למעצמת הי-טק שמייצאת לכל העולם לא רק את פירות הטכנולוגיה שהיא פיתחה אלא גם, למרבה הצער, את טובי המוחות שמעצימים את המחקר האקדמי ברבות ממדינות המערב. שיעור היזמות בישראל הוא מהגבוהים בעולם והחברות הישראליות הן ממובילות הקדמה המדעית והטכנולוגית בתחומים מגוונים דוגמת מחשוב, תקשורת, מכשור רפואי, הנדסה ביו-טכנולוגית, אווירונאוטיקה, מדעי החלל והגרעין, אנרגיות חלופיות, פלסטיקה וחקלאות מתקדמת. על אף ההתדרדרות בשנים האחרונות, ישראל עדיין נמצאת בשורה הראשונה בכל מדדי הקדמה והצטרפותה לארגון ה-OECD, הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי שמאגד את המדינות המפותחות ביותר בעולם, מאשרת את מעמדה האיתן בקהילת המדינות המפותחות.[ג]
 
את ארצם הציונים 'שדדו' מהביצות, החולות והרוחות של מחוז נידח באימפריה העות'מנית שנהגה לנייד אוכלוסיות ממקום למקום בהתאם לצרכיה. כחלק ממדיניותה האימפריאליסטית העות'מניים ייבאו לפלשתינה אריסים מוסלמים לעבד את האחוזות של בעלי האדמות התורכיים ואפשרו לסוחרים ובעלי מלאכה, ביניהם יהודים רבים, להתגורר בארץ ולמלא בה תפקיד כלכלי חשוב. הישוב היהודי בארץ-ישראל התפתח בהסכמתם, אף אם לא בעידודם של השלטונות, מבלי כל קשר לתנ"ך, להיסטוריה היהודית או למיתוסים הרבניים.
 
במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובלחצה של התנועה הציונית, הבריטים פרסמו את הצהרת בלפור שקבעה ש'ממשלת הוד מלכותו רואה בחיוב את הקמתו בפלשתינה של בית לאומי לעם היהודי ותעשה ככל שביכולתה לסיוע בהשגת מטרה זאת, בהבנה ברורה שלא יעשה דבר שיפגע בזכויות האזרחיות והדתיות של האוכלוסייה הלא-יהודית בפלשתינה או את הזכויות והמעמד הפוליטי של היהודים בכל מדינה אחרת.' לאחר המלחמה חבר הלאומים אימץ את הצהרת בלפור והעניק לממשלת הוד מלכותו מנדט להוציאה לפועל תוך שהוא מציין 'כיוון שבכך ניתנת הכרה בקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה ולסיבות שמצדיקות את הקמתו מחדש של הבית הלאומי שלהם באותה ארץ.'
 
שלושים שנה לאחר הצהרת בלפור ועשרים וחמש שנים לאחר שחבר הלאומים העניק לממשלת בריטניה את המנדט על ארץ ישראל, החליטה עצרת האומות המאוחדות, הגוף הסמכותי על פי החוק הבינלאומי, על סיום המנדט הבריטי ועל הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית. בעקבות כך הכריזה 'מנהלת העם' על הקמתה של מדינת ישראל. להכרזה זאת אנו קוראים היום בשם 'מגילת העצמאות' והיא זאת שמגדירה את אופייה של המדינה בה אני חי. על ההצהרה הזאת אני מוכן לחתום בשתי ידיים ומילותיה עדיין מסוגלות להעלות דמעה בעיניי:
 
בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
 
לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.
 
מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. ...
 
שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ-ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם.
 
במלחמת העולם השנייה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא-חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות.
 
ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.
 
זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
 
מנסחי המגילה לא טרחו לשלב בה את ההבטחה לאבות או כל אזכור תנכי אחר ובעקבותיהם גם אני איני מבסס את זכותי לארץ הזאת על סיפורים עתיקים שנכתבו בספר שאיש אינו מסוגל להוכיח את מקורו אלא על הקשר ההיסטורי בין העם שלי לארצו, על החלטות חבר הלאומים והאומות המאוחדות ועל ההכרה שמרבית מדינות העולם, ובכלל זה מספר מדינות ערביות ומוסלמיות, העניקו למדינה הריבונית שהציונים הקימו בארץ ישראל עבור כולנו.[ד]
 
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו על הדברים הללו באמצעות מנגנון התגובות שבתחתית הדף.
 


[א]             
אם ארה"ב, לשם השוואה, הייתה מאבדת אחוז אחד מאוכלוסייתה היא הייתה נאלצת להתמודד עם שלושה מיליון חללים, למעלה מפי שנים מכל האבדות שהיא ספגה בכל מלחמותיה, ובכלל זה מלחמת העצמאות, מלחמת האזרחים, שתי מלחמות עולם, מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם והמלחמות שהיא ניהלה בשם החופש בעיראק ואפגניסטן.
[ב]             
בשנת 2006 התפרסמו בשוויצריה 3 מאמרים מדעיים לכל אלף איש, בשבדיה 2 מאמרים, בישראל, נורבגיה והממלכה המאוחדת 1.8 מאמרים, בקנדה 1.7, בגרמניה 1.2, בצרפת ובארה"ב 1.1, באיטליה וספרד 0.9, ביפן 0.76 ובסין 0.125.
[ג]              
עם זאת, את האינדיקציה הטובה ביותר, לטעמי, למעמדה הבלתי מעורער של ישראל בקדקודה של הקדמה האנושית נוכל למצוא בטבלה שמתארת את מספר הכותרים החדשים שמודפסים מידי שנה בארצות תבל השונות. את הטבלה מובילה, כמצופה, בריטניה עם כ-3.3 כותרים חדשים לכל אלף תושבים אך יש לזכור ששוק ההוצאה לאור בבריטניה משרת למעלה ממיליארד קוראים פוטנציאליים בכל רחבי העולם (ובמיוחד בארצות דוברות האנגלית: בריטניה, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד, דרום אפריקה והודו). אחריה בטבלה מופיעה ספרד, המדינה שנהנית משוק המדינות דוברות הספרדית, עם כ-1.8 כותרים חדשים ל-1,000 נפש באוכלוסייה. גרמניה, שאת ספריה קוראים גם באוסטריה ובשוויצריה, היא הבאה בתור עם כ-1.2 כותרים חדשים ל-1,000 ואחריה לבנון דלת האוכלוסין בה מדפיסים ספרים לכל העולם הערבי (כ-0.92 כותרים חדשים ל-1000). החמישית ברשימה היא ישראל, המדינה היחידה של דוברי העברית, שמוציאה לאור מידי שנה כ-0.91 כותרים חדשים לכל אלף איש באוכלוסייתה. אחריה ניתן למצוא את ארה"ב (0.88), איראן (0.86), איטליה (0.59), צרפת (0.53) ותורכיה (0.43). את הרשימה חותמות, כמצופה, סעודיה (0.14), גאורגיה (0.13), ירדן (0.09), מרוקו (0.029), מצריים (0.027) וסוריה (0.026). דרך אגב, המספר האבסולוטי של כותרים חדשים שיוצאים לאור בשנה כלשהי בכל העולם המוסלמי, להוציא את תורכיה ואיראן, משתווה פחות או יותר למספר הכותרים החדשים שיוצאים לאור באותה השנה בברזיל לבדה. אם נוסיף למניין את תורכיה ואיראן נמצא שמספר הכותרים החדשים שיוצאים לאור בשנה נתונה כלשהי בכל מדינות האסלאם, שאוכלוסייתן מסתכמת בלמעלה ממיליארד נפש, אינו מגיע למספר הכותרים החדשים שיוצאים לאור באותה השנה בגרמניה לבדה.
[ד]              
את רוב הדברים הללו פרסמתי בעבר במאמר בשם 'הסכנה החרדית' וראו גם את התייחסותי לציונות במאמר 'התכתבות עם רב אנטי-ציוני קיצוני'.
נקרא 1849 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים