Skip to content

1VSDAT

שבת, 25 פברואר 2017 22:03

המתקפה החרדית

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)
קטע זה נלקח ממאמר שפורסם לפני חמש שנים. להערכתי, הדברים נכונים גם היום.
 
 
הקטע נלקח, בעריכות קלות, ממאמר בשם 'הסכנה החרדית' שפורסם בתאריך 20 לפברואר 2012.
 
 
המתקפה החרדית
 
התנועה הציונות זקפה את קומתו של העם היהודי, הקימה לו מדינה, פיתחה עבורו כוחות מגן שמבטיחים את קיומו, הצעידה אותו לפסגות הקדמה האנושית, הביאה לו רווחה כלכלית והעניקה לו את מתת הדמוקרטיה, השוויון ושלטון החוק. עם זאת, השגיה המופלאים של הציונים אינם מרשימים שכבות הולכות וגדלות שהחלו לראות בציונים ובמדינתם את אויביהם הגדולים ביותר. הגורמים הללו מנצלים כל אמצעי שעומד לרשותם בכדי לערער את הלגיטימיות של התנועה הציונית ולפורר את יסודותיה של המדינה שהתנועה הזאת הקימה. בין הגורמים הללו נמצא, ללא ספק, כמה עשרות שמאלנים קיצונים שעדיין שואפים לחברה חסרת מעמדות וגבולות אבל יפי הנפש הללו נעלמים חיש מהר בתוך הים השחור של חובשי הכיפות, קאפעלושים, ירמולקות ושטריימלים[א] שמאיים להטביענו.
 
היהדות החרדית, על כל גווניה, היא היום האויב הגדול ביותר של האידיאל הציוני ושל המדינה הציונית. החרדים, כמובן, מעניקים להתנגדותם מעטפת אידיאולוגית ונאחזים בטיעון שהמדינה הוקמה על בסיס רעיונות חילוניים ולא על יסוד התכתיבים התורניים אבל קשה להניח שהתנגדותם הייתה כה עיקשת אם המדינה החילונית והציונית הייתה משתפת אותם מלכתחילה במנעמי השלטון ומעניקה להם את הכבוד והכיבודים בהם הם הורגלו בקהילות היהודיות בארצות מוצאם. העולם היהודי מעולם לא היה דמוקרטי והקהילות היהודיות הונהגו מאז ומעולם על ידי קואליציות של גבירים ורבנים שגיבו אלו את אלו ודיכאו במשותף את המוני העם. אין כל פלא שהרבנים ראו את עצמם כחלק מההנהגה הטבעית של עם ישראל ורבה הייתה הפתעתם כשהסתבר להם שהמדינה החליטה לבחור את הנהגתה באמצעים דמוקרטיים וללא כל התחשבות בגדולי הדור שמן הסתם הניחו שרק הם מוסמכים להנהיג את העם ורק ביכולתם להבטיח לו את העתיד לו הוא ראוי.
 
בפני היומרות הרבניות עמד, עם זאת, מכשול אחד גדול: הציבור שהיה מוכן לסור למרותם היה מאד קטן ומדולל. רבות מקהילות מזרח אירופה נשמדו בשואה ורבים מהשורדים זנחו את האל שגלגל את עיניו לשמיים בשעה שבני משפחותיהם עמדו ערומים בתורים לתאי הגזים. במקביל, החברות המסורתיות של גלויות המזרח התפרקו לחלוטין ורבים מעולי תימן, עיראק, איראן, מצריים, סוריה, תוניסיה, מרוקו ושאר מדינות האסלאם מצאו את עצמם בלב עולם חילוני אליו הם התאמצו להסתגל ובו הם ניסו להיקלט, עולם ששלח את ילדיהם למסגרות לימוד ממלכתיות שם הם ספגו את האתוס הציוני שהפכם בהדרגה לחלק אינטגרלי מהשדרה המרכזית של החברה הישראלית.
 
מצב הדברים הזה לא יכל להמשך והרבנים פתחו במסע ארוך וסיזיפי שהביאם עד הלום ואולי אף יביאם ליעדם הסופי, השלטת השלטון הרבני על 'מדינת ארץ ישראל'. כתמיד, אין לחשוש מקונספירציה כלל חרדית ואל לנו לחשוב שקליקה סודית התוותה עבורם תכניות חומש רב-שלביות. המאמץ הרבני התפתח לאיטו, יותר בשיטת הניסוי והתהייה מאשר עקב תכנון מוקדם כלשהו. קבוצה אחת העתיקה את דרכי פעולתה של השנייה וכל פלג למד מטעויותיהם והצלחותיהם של הפלגים האחרים אבל בסופו של דבר כל הזרמים החרדיים יישרו קו ובדיעבד ניתן לראות שרובם אימצו אסטרטגיות דומות, אותן נוכל לסכם בנקודות הבאות:
 
א.
ניצול תחושות קיפוח
 
 
הרבנים מרבים לנצל את תחושות הקיפוח של אוכלוסיות שלא הצליחו להשתלב במרקם של החברה הישראלית, ובמיוחד של אוכלוסיות שנותרו בתחתית הסולם החברתי לאחר שעליות טריות יותר הצליחו לעקפן ולהתקדם במעלה הסולם מהר מהן. לאוכלוסיות הללו הרבנים מציעים מסלול קידום אלטרנטיבי, אם לא להישגים אקדמאים, מקצועיים ותרבותיים בעולם הזה אז לפחות לגאולת נצח בעולם הבא. אנשים שאינם מצליחים להתמודד בהצלחה עם אתגרי הקיום היום-יומי מוצאים מפלט בזרועות הדת שתמיד ידעה להמיר את תחושת הכישלון החומרי בתחושת עליונות רוחנית ולהעניק לחוזרים בתשובה את ההרגשה שההתקרבות לדת עושה אותם לאנשים ערכיים יותר, צדיקים יותר, קדושים יותר וטובים יותר.
 
ב.
בידול המאמינים
 
 
הרבנים תמיד הקפידו לבדל את האוכלוסייה שסרה למרותם מהזרם המרכזי של החברה הישראלית ולהקים מחיצות גבוהות בין החרדים לשאר אזרחי המדינה. את המחיצות הללו הרבנים מקימים באמצעות סדרה של דרישות ואיסורים שעם הזמן רק הולכים ומחמירים. כדוגמה לתהליך הבידול וההפרדה ניתן להביא את הדרישות לאמץ קוד לבוש ייחודי, לאכול רק מזונות שהוכשרו על ידי רבני הקהילה, להימנע ממגע מיותר עם לא חרדיים, ללמוד רק במוסדות לימוד רבניים, להיחשף רק לתכנים שמתאימים לממסד הרבני ולהימנע מקריאת עיתונות לא תורנית, שמיעת רדיו לא פיראטי, צפייה בטלוויזיה ולאחרונה גם שיטוט באינטרנט. בנוסף, הרבנים החרדים עושים כל מאמץ להרחיק את הסרים למרותם מלימודים במוסדות אקדמיים ומשירות בצבא העם שם המתגייסים עלולים לבא במגע עם אנשים בעלי דעות שונות, ומבחינת הרבנים גם מאד מסוכנות. 
 
ג.
עידוד הבורות
 
 
הרבנים הבינו שהידע המדעי והמחקרי הוא אויבם הגדול ביותר בעוד שהלימודים התורניים, שמלכתחילה עוצבו במטרה לשטוף את מוחות התלמידים ולהפכם למדקלמי סיסמאות חסרי כל יכולת לחשיבה עצמאית, הם האמצעי הטוב ביותר לבניית גדודים שתמיד יהיו תלויים בהנהגתם והכוונתם של בעלי העניין המוסמכים. על מנת להבטיח את רמת הבורות הרצויה הרבנים עושים כל מאמץ להרחיק את אנשי קהילתם מכל פרור של ידע חוץ תורני, למשל לימודי הליבה שיעניקו לילדיהם את הכלים והמיומנויות המינימאליות שיאפשרו להם להקלט בחברה ולהתמודד באופן עצמאי עם אתגרי העולם המודרני.
 
ד.
פיקוח מתמיד
 
 
הרבנים תמיד שואפים להכניס מספר רב ככל האפשר של צעירים ובני נוער למסגרות מפוקחות דוגמת תלמודי תורה, ישיבות וכוללים. במוסדות הללו הרבנים יכולים לשטוף את מוחות התלמידים בתכנים הרצויים להם ולהשניא על שפוטיהם את כל מה שעלול לערער את שלטונם של בעלי העניין: הציונות, המדינה, הדמוקרטיה, שלטון החוק, ההשכלה החילונית, צבא העם, הממשלה, החילונים, השמאלנים, התל-אביבים וכדומה.
 
ה.
ניצול הכוח הפוליטי
 
 
הרבנים מפנים את כל הכוח הפוליטי של המגזר החרדי למטרה אחת בלבד: השגת תקציבי ענק שיעניקו הטבות לכל מי שמכפיף את עצמו למרות הרבנית ויאפשרו לרבנים לקיים את מפעל הישיבות שמכשיר עבורם את החיילים הממושמעים ושטופי המח שימלאו את כל פקודותיהם, יתייצבו אחר כל יומרותיהם ויתרמו את משקלם למאמצי הסחיטה התקציבית שנכונים לנו במורד הדרך.
 
ו.
פגיעה בלגיטימיות של המתחרים
 
 
הרבנים מתמידים בניסיונם לפגוע בלגיטימיות של התנועה הציונית, מדינת ישראל, הדמוקרטיה הישראלית ושלטון החוק שמעניק, למורת רוחם, את המילה האחרונה לבתי המשפט ולא להם. הדה-לגיטימציה הזאת היא חלק משטיפת המוח השיטתית אותה חווים כל תלמידי הישיבות אבל הרבנים דואגים להפיצה, בין בגלוי ובין בצורה מוצנעת, גם בכל שאר הערוצים שעומדים לרשותם: אתרי אינטרנט חרדיים[ב], ערוצי טלוויזיה בכבלים שעוסקים בהחזרה בתשובה ובהפצת האמונה הדתית, עלונים ופרסומים כאלה ואחרים, כנסים והרצאות של מחזירים בתשובה, שיעורי יהדות שפתוחים לציבור הרחב וכדומה.
 
דוגמה מאלפת למאמצי הדה-לגיטימציה של הרבנים ניתן למצוא בהתכתבות שלי[ג] עם ה'רב' משה מור[ד], בחור צעיר וכריזמטי שמעביר שיעורים בהשקפה בבית הכנסת 'תפארת אהרון' בלוד ושיעורים דומים במימונה של הקרן 'זכות רפאל'. קשה לי להאמין שהבחור הזה, ומאות אם לא אלפים שכמותו, אינם מנצלים את הבמות שניתנות להם על מנת להפיץ את הארס האנטי-ציוני שמפעפע במכתבים שהוא כתב לי, אותו אדגים בעזרת הציטטות הבאות:
 
 
'האם לדעתך הקמתה של מדינת ישראל על חשבון תושביה הערבים שישבו כאן, תוך שימוש בתמיכתם של משטרים קולוניאליסטים שהתאפיינו במאות השנים האחרות בשוד גזל ביזה וכדומה של העמים אותם הם כבשו, כ"מצפן מוסרי" שיש בו לתת גושפנקא מוסרית להקמתה של מדינת ישראל?'
 
'העם הציוני ישראלי הינו עם חדש שאין לו שום זכר בהיסטוריה, העבר שלו החל לפני פחות מ-100 שנה והניסיון שלו לתפוס טרמפ על העם היהודי תוך מלחמה בכל מה שהעם הזה הציג בכל ההיסטוריה הינו מעשה מרושע וצבוע מאין כמוהו.'
 
'לציונים החילוניים אין שום זכות מוסרית על ארץ ישראל, רוב העולם היום מבין שמדינת ישראל הינה נטע זר במרחב האסלאמי רב הממדים, וטענותיך מעוררות הרחמים על ליקויים מוסריים של החברה החרדית ביחס לפשעים, רצח, שוד, גזל של תושבי ארץ ישראל הערביים שישבו כאן בטלים במיליון ונראים מגוחכים בערך כמו אותו בריון הנזכר לדקדק בהלכות מוסריות רק כאשר מדובר מקורבנותיו.'
 
'אתה בא בטענות כביכול מוסריות כלפי החברה החרדית, אתה מתעלם מהעובדה שהחברה החרדית היא זו שיכולה להציג את הרציפות ההתיישבות ההיסטורית בארץ ישראל ולא העם הישראלי ציוני, אתה מתעלם מהעובדה שאנשי היישוב הישן לא ראו בעין יפה את הקמתה של מדינת ישראל, אתה מתעלם מהעובדה שהעולם עושה את הקישור האוטומטי בין היהודי החרדי ליהודי ההיסטורי בעוד שהחילוניים אוכלי החזיר זוללי הטרפות ובועלי הנידות נראים כמוקיוניים כאשר הם צועקים ברחבי העולם "יהודי אני", החרדים בעליה האמתיים של ארץ ישראל לא באו מעולם בדרישות למדינה עצמאית ובעיניהם השלטון הישראלי אינו שונה במאומה מהשלטון הבריטי או העות'מאני שקדמו לו.'
 
'על כל ישראלי חילוני בעל מצפון ישר להסיק את המתבקש ולעזוב את ארץ הקודש, שהרי מה לטומאה חילונית מוצהרת ולקדושה בכלל, לנטוש את הארץ המובטחת, שהרי מה לו ולהבטחה אלוקית בכלל, להחזיר את הארץ במלואה לרוב התושבים המקומיים שישבו כאן ערב הצהרת בלפור -- שניתנה כידוע על ידי מדינה שהתמחתה באימפריאליזם שיעבוד שתלטנות שוד, גזל, והתנהגות אנטי מוסרית בעליל -- ולנסות להתאקלם באחת ממדינות המערב החילוניות המתאימות לאורח חייו היומיומי הרבה הרבה יותר מאשר באזור המזרח התיכון.'
 
'לבריון לא מנסים לתרץ תירוצים מוסריים, לא מתייחסים ברצינות לאיזה שהם טענות בעלות צביון מוסרי. יואיל בטובו הבריון הנ"ל לארוז את מטלטליו לקחת את חפציו ולהתעופף לאחת ממדינותיו של "העולם הנאור", אותו עולם אגב שהמציא את הדרוויניזם ואת תאי הגזים באושוויץ, או אז לאחר שיעזוב את הארץ הקדושה והמובטחת לבני העם היהודי המקורי ולא לנוכלים ורמאים שהכל לבד מיהדות מאפיין אותם, ויתקן את המעוות - יהיה טעם להטות אוזן לטענות בעלות גוון מוסרי ולנסות להתייחס אליהן ברצינות.'
 
'הצעתי לך לארוז את מטלטלך ולהתעופף לאחת מהמדינות הרבות של ה"עולם הנאור" אשר בהן לבטח תשתלב הרבה יותר מאשר בחבל ארץ זה של העולם בו תתפס לעולם כנציגו של האימפריאליזם המערבי חילוני על אף שאתה הוזה על היותך נציג לגיטימי של העם היהודי.'
 
'לו ההתיישבות הציונית הייתה מוסרית, צודקת וחפת רבב מדוע חצי מתושביו של כדור הארץ מתנגדים אם בגלוי ואם בהסתר לקיומה של המדינה היהודית וחלקים רבים אחרים של האנושות – כולל זו שבעיניך נראית "נאורה" - חשים אי נוחות ברורה בנוגע לעוול שנעשה לפלסטינים בפרט ולמוסלמים בכלל בהקמת גרורה מערבית חילונית סוציאליסטית/ליברלית (תלוי באיזו תקופה אולם בבירור חסרת זהות יהודית או זהות עצמית ברורה כלשהיא) בלב לבו של העולם האסלאמי?'
 
'העובדה שזה מאה שנה הערבים  לא מראים כל סימנים של השלמה עם הנטע הזר במזרח התיכון, שנאתם לא דועכת וצעקותיהם על העוול הנורא שנגרם לערביי ארץ ישראל עם תחילת הפלישה האירופאית מערבית לארץ ישראל אינם מראים כל סימנים של רגיעה - מעידים כאלף עדים שצעקותיהם על העוול ואי הצדק שנעשה עימם אינם לצרכים פוליטיים או אינטרסנטיים גרידא אלא שהם מאמינים עד לאחרונה שבשערותיהם שנעשה כאן מעשה מרושע ואנטי מוסרי בעליל. ובמה אתה דוחה אותם? בהחלטת האו"ם? בקשרים היסטוריים שחוץ מאנשים מגמתיים הדומים לך, אף אחד לא מצליח לראות את הקשר בין צאצאי היהודים אוכלי הנבלות והטרפות הלוטשים עיני עגל ל"אור" הבוקע מהבירות המערביות לבין בני העם היהודי המקורי שכל אחד בעולם מזהה אותם ללא כל קושי?'
 
'נכון שמדינת ישראל הקריבה רבים מבניה במסגרת המלחמות שנגרמו כתוצאה מהקמת מדינה חילונית אירופאית לבנה שאינה דומה משום בחינה לעמי האזור ואינה מראה כל סימנים של נכונות להשתלב בקרב עמי האזור. לא "חלילה" בשל נאמנותה למורשתה ולדתה היהודית אלא בשל רצונה להיות חיקוי סוג ג' של אותן חברות אירופאיות מערביות חילוניות – אלו ששדדו את העולם משך 400 שנה, שהעניקו לנו במתנה דמויות מופת כהיטלר וסטלין ושטפו את מוחנו ברעיונותיהם המטורפים של דרווין ופרויד שהפכו את האדם לבליל סתמי של מולקולות. אולם אותם אלו שקיפדו חייהם על מזבח הקמת המדינה מתו בגלל הוודאות בכך שארץ ישראל היא שלהם או בשל רצונם להקים מסגרת מדינית כלשהיא בשל הצרות שעוללו להם הגויים והאנטישמיות שאפילו ההתבוללות המסיבית באירופה לא פתרה אותה?'
 
'האמת שאין גם שום סיבה שגורלך וגורל דומיך יהיה שונה מהאיסיים, מהצדוקים, מהמתייוונים, מהבייתוסיים, מהרפורמים, מהנאולוגים, מהייבסקצים, מהמתבוללים וכו' וכו'. מי שמחליט שההלכה אינה מחייבת, התנ"ך מקורו מעורפל והתלמוד הנו אוסף כתבים הסטורים – החליט בכך להיפרד מהעם היהודי. הוא יכול לאחוז בקרנות המזבח ולצווח עד אפיסת כוחותיו כי הוא יהודי לא פחות מכל אחד אחר אולם זה לא יעזור לו, הוא בחר לחיות כמו גוי וכך יראו גם צאצאיו. להיות יהודי פירושו ההיסטורי עובדתי הנו חיים על פי ההלכה ולא קבלת אוסף תפיסות אינטלקטואליות או פילוסופיות.'
 
 
את הדברים הללו הרב משה מור וחבריו מטפטפים שוב ושוב באוזניהם של הבחורים הצעירים שמוכנים לקבל את כל דבריהם בעיניים עצומות וללא כל אימות חיצוני והבחורים הללו מפיצים את דברי הבלע באוזני חבריהם ובני משפחתם וכך, בשקט ובמסתורין, הצבא החרדי הולך ומתעצם והמחנה השפוי הולך ומתדלדל. בשלב זה המגזר החרדי הוא עדיין קטן יחסית ולכן רבים נוטים להמעיט בחשיבות התופעה אבל כל מי שאינו מוכן להתמכר לתחושת הביטחון של בנות היענה צריך להבין שלא רחוק הרגע בו 'המחתרת' האנטי-ציונית תקום על מדינת ישראל ותתחיל להכתיב לה את דרכה.
 
ההתעצמות החרדית אינה יכולה שלא להביא עימה את הסכנות הבאות:
 
א.
מעמסה תקציבית
 
 
המדיניות הרבנית שוללת מחרדים רבים את האפשרות לרכוש את ההשכלה שתכשיר אותם לשוק העבודה. כתוצאה מכך, המגזר החרדי, לצד המגזר הערבי, הוא העני ביותר במדינת ישראל. מגזר זה אמנם צורך את כל השירותים שהמדינה מעניקה לתושביה אך הוא אינו תורם את משקלו בתשלומי מס ולכן נטל המס נופל על פחות כתפיים וממילא כל נישום חייב לשאת משא כבד יותר. בנוסף, כוחן של המפלגות החרדיות מאפשר להן לסחוט מאוצר המדינה תקציבים ייחודיים ובעקבות כך הציבור מוצא את עצמו מסיט מיליארדים רבים מיעדים לאומיים ליעדים סקטוריאליים ובראש וראשונה לתשלומי משכורת לרבבות גורמים שמשרתים אך ורק את צרכי המגזר.
 
בשלב זה המדינה עדיין מסוגלת לשאת בעלות אחזקתו של מגזר לא יצרני זה אבל הגידול הרב במספר החרדים מחד והאיומים הביטחוניים שיחייבו את הרחבתם הניכרת של תקציבי הביטחון מאידך, יאלצו את המדינה להקפיא, ואולי אף לצמצם, את התקציבים שהיא מפנה היום למגזר החרדי. הפגיעה בתקציבי החרדים תזעזע את המגזר ותאיים על שלטון הרבנים ואלה, כדרכם בקודש, יתסיסו את נאמניהם וינסו לשנות בעזרתם את רוע הגזירה. כך, לצד האיומים הביטחוניים שיאיימו על מדינת ישראל יתעוררו גם הפגנות ענק, אם לא יותר מכך, שיחלישו את כוחה ויפגעו באחדותה.  
 
 
ב.
דילול מאגר המועמדים לגיוס
 
 
החרדים, בעידוד ותמיכת רבניהם, עושים כל מאמץ להשתמט משירות צבאי ואף שאחוז קטן מהם לבסוף מתגייס, המגזר אינו נחשב למקור מהימן של כח אדם איכותי עבור צה"ל. רוב המועמדים לשירות ביטחון מוצאים מקלט בטוח בישיבותיהם ואליהם נוספים כל החוזרים בתשובה שמצטרפים לשורותיהם. במקרים רבים החוזרים בתשובה הספיקו לשרת בצבא אבל לאחר שטיפת המוח הרבנית הם כבר לא ימהרו להתייצב לשירות המילואים ותרומתם לביטחון ישראל תהפוך למינורית, אם לא אפסית.
 
ג.
ירידת רמת ההשכלה הממוצעת
 
 
השנאה הרבנית להשכלה החילונית וההפניה המוגברת של תקציבים לחינוך החרדי נותנים את אותותיהם ברמת ההשכלה הממוצעת של האוכלוסייה הכללית. הבורות הולכת ופושה בעם ועימה גם הפגיעה ברמתו האקדמית, ביכולותיו המדעיות והטכנולוגיות, באפשרותו לקבל החלטות מושכלות, במידת הערכתו להשכלה ולידע ובמוכנותו לתקצב את החינוך בכלל ואת החינוך הגבוה בפרט. ירידת קרנה של ההשכלה גוררת עימה ירידה מקבילה בתקציבי החינוך וההשכלה הגבוהה והשתלטות איטית של הבינוניות, ובמקרים רבים אף של הנחשלות. מעמדה האקדמי של ישראל, שפעם עמדה בחזית המדינות המתקדמות, מתדרדר בהדרגה ואיש אינו תוקע כף לידנו שבשנים הבאות נצליח לגייס את המדענים והמהנדסים שיאפשרו לישראל לשמור על היתרון הטכנולוגי שאפשר לה עד עתה להתמודד בהצלחה עם כל אויביה.   
 
ד.
זריעת דמורליזציה
 
 
אט אט מתפתחות בעם שתי קהילות שהולכות ומאבדות את הדבק שמקשר ביניהם. מצד אחד ניצב הציבור היצרני שמאמין בערכי ההשכלה והעבודה ובוחר לשרת בצבא ולשלם את המיסים שמאפשרים למדינה לשמור על חוסנה ויציבותה, ומצד שני ניצב הציבור המתבדל שאינו מוכן לשאת את חלקו במאמץ הלאומי ובמקרים רבים גם לא בעלות פרנסתו ופרנסת משפחתו.
 
בתחילה המעמסה לא הייתה גדולה במיוחד והמגזר היצרני היה מסוגל לשאת על גבו את הקהילה החרדית הקטנה אבל בחלוף הזמן הקהילה הזאת הלכה וגדלה והיום האוכלוסייה הלומדת, עובדת ומשרתת צריכה לדאוג לצרכי מספר רב של בטלנים ומשתמטים שמתפרנסים מעטיני הקופה הציבורית ומשקיעים את תקציבי הענק שהם סוחטים מהמדינה בהכשרת ילדיהם ללכת בעקבותיהם. הממשלה הצליחה עד כה לממן את החרדים על ידי הורדה רוחבית של רמת השירותים, ובכלל זה שירותי החינוך, הבריאות וכדומה אבל לא יארך הזמן עד שהציבור היצרני כולו יבין שהוא זה שעובד ומממן והם אלו שצורכים וצורחים.
 
הבנה זאת תגרום לדמורליזציה גדולה ורבים ישאלו את עצמם מדוע הם צריכים לעבוד קשה, לשרת במילואים, לשלם מיסים גבוהים ולהסתפק ברמת שירותים נמוכה בעוד שאחרים נהנים מכספם מבלי לתרום דבר לקופה הציבורית. הדמורליזציה תגרום גם לירידה חדה במוטיבציה ואם הממשלה לא תרצה או לא תצליח לשנות את המצב אנו נהיה עדים למרי אזרחי שילבש צורות מצורות שונות: החל מהפגנות ענק, דרך סירוב לשרת במילואים והשתמטות מתשלום מיסים וכלה בהגירה מוגברת לחו"ל, לשם כבר הגיעו לא מעט צעירים שזיהו את החולי וסרבו להמשיך ולהזינו.  
 
 
ה.
ערעור הקונצנזוס הלאומי ויצירת קיטוב בעם
 
 
המדינה נבנתה והתעצמה סביב האידיאל הציוני אך עתה, כפי שראינו לעייל, האידיאל הזה נמצא תחת מתקפה חסרת תקדים שמנסה להפוך את הקערה על פיה ולהציב בראש הפירמידה את הרבנים ועושי דברם. מתקפה זאת מפוררת את הקונצנזוס הלאומי והופכת את ישראל למדינה בת שלושה לאומים – יהודים שמשתייכים לזרם המרכזי, הערבים והחרדים. פיצול זה גם מונע את האפשרות שבעיתות חרום כל האומה תתגייס למאמץ לאומי מוסכם ובהחלט ניתן לחשוב על כך שבעת פקודה נגלה ששלושים, ולא רק עשרים, אחוזים מהאוכלוסייה יתייצבו בגלוי נגד ההנהגה הלאומית.  
 
סיכום
 
כעם שקיומו נתון בסכנה עלינו לזנוח את כל המוסכמות הקיימות ולהתחיל לנקוט במדיניות חדשה שתגביר את הלכידות החברתית בתוך הציבור היהודי ואת ההתקרבות לערביי ישראל, תעודד את ההשכלה המדעית-טכנולוגית, תחזק את המשק כך שיוכל להתמודד עם הלחצים התקציביים שבפתח ותעמיד לרשות מערכת הביטחון את המשאבים הדרושים להבטחת עליונותו של צה"ל. מדיניות זאת אינה יכולה להתיר את קיומה של קבוצה גדולה בעלת אידיאולוגיה אנטי-ציונית שמפלגת את העם, מערערת את הקונצנזוס, מטפחת את הדמורליזציה, עוינת את ההשכלה הלא תורנית, מחדירה בנוער את הרצון להשתמט משרות קרבי, נמנעת מנטילת האחריות לפרנסתה ומתמחה ביניקת תקציבים שאינם תורמים דבר לפיתוחה והעצמתה של המדינה.
 
על הפוליטיקאים להתעלם ממחלוקות פחות עקרוניות ולהקים ממשלת אחדות לאומית, ואולי כבר ממשלת חרום לאומית, שתנקוט בצעדים הבאים, וטוב שעה אחת קודם:
 
 *
הרחקת כל הגורמים הלא ציוניים ממוקדי קבלת ההחלטות, כלומר, הרכבת קואליציה שאינה כוללת אף מפלגה חרדית.
 
 *
עצירת כל התקציבים הייחודיים שהיום משרתים אך ורק את האוכלוסייה החרדית ובמיוחד את התקציבים שמאפשרים לחרדים לקיים את מערך הישיבות העצום שמשרת רק את האינטרסים של רבניהם.
 
 *
גיוס החרדים למסגרות מיוחדות שיוכשרו לטפל בצרכי העורף בשעת חירום.
 
 *
הגדלת תקציבי הסעד למשפחות שאינן מסוגלות לפרנס את עצמן ושלילת כל התגמולים ממשפחות שאינן רוצות לפרנס את עצמן.
 
 *
הפניית תקציבים נוספים למערכת החינוך הממלכתית ולמוסדות ההשכלה הגבוהה, תוך מתן עדיפות למקצועות נדרשים.
 
 *
הגדלת תקציבי מערכת הביטחון כך שהיא תהייה מסוגלת להרחיב את מערך הכוחות, להצטייד במערכות מתקדמות ולהכשיר את הצבא לתרחישים הגרועים ביותר.
 
צר לי אם מהמלצותיי משתמע שעל מדינת ישראל להקריב את אורח החיים של חרדיה אבל אם חפצי חיים אנו עלינו לזהות את הגידול הממאיר שמתפשט בקרבנו ולטפל בו לפני שהוא יצליח להחליש, לשתק ולמוטט את הגוף כולו. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס של חברת לומדים שיונקת את לשד עצמותיה של המדינה מחד ופוגעת בה בכל כוחה מאידך. למען עתידנו ועתיד ילדנו עלינו להפריד מעלינו את הציבור הלא-יוצר, לא-תורם ולא-משרת שממילא רק מייחל ומתפלל לכיליוננו.   
 


[א]             
ראו הערך 'לבוש חרדי' בויקיפדיה
[ב]             
האתרים החרדיים שמחים לראות מבקרים מזרמים אחרים ואף שהללו לא יוכלו להתבטא בחופשיות בפורומים החרדיים הם יהיו רשאים לקרוא את כל התעמולה החרדית, להשתכנע באמיתותה של הדת ולהחליט שזאת דרך החיים הרצויה להם. רוב החרדים, לעומת זאת, יכולים להיכנס לרשת רק דרך ספקי גישה מורשים שדואגים לחסום את הגישה לכל האתרים שעלולים לסכן את שלוות נפשו של הגולש ו/או את סמכותם של רבניו.
[ג]              
ראה המאמר 'התכתבות עם רב אנטי-ציוני קיצוני' ואת התגובות שההתכתבות הזאת עוררה אותה ניתן למצוא במאמר 'תגובות להתכתבות עם הרב משה מור'.
[ד]              
כת חב"ד מעניקה את הכינוי 'רב' ביד נדיבה למרות העובדה שה'רבנים' הללו מעולם לא עברו את בחינות הרבנות הראשית ולא הוסמכו לכהן כרבנים במדינת ישראל.
נקרא 123 פעמים
למאמר הבא ולקודם: « הברית בין הרבנים לבורות

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים