קטע זה הופיע במקור במאמר 'הסוד המביש של הרבנים' והוא עבר עריכה לשונית בלבד. 

שאמאנים[א] מוכרים רווחה חומרית ונפשית בעולם הזה. כשאתה או הפרה שלך חולים; כשאויב מאיים לפגוע בך או יריב זומם להזיק לך; כשאיתני הטבע מתחילים להשמיע קולות חשודים; כשזרעת ואתה מפחד שאלים זדוניים ימנעו ממך לקצור; כשאתה יוצא למסע מסוכן בימים או במדבריות; כשאשתך כורעת ללדת ובכל מצב אחר של סכנה ואי-ודאות אתה ממהר לשאמאן המקומי ומבקש ממנו ליישר את כל ההדורים בינך לבין האלים והרוחות ולוודא שהכוחות העל-טבעיים לא יפגעו בך ולא ימנעו ממך להשיג את מבוקשך. השאמאן ישמח, כמובן, להעניק לך את שירותיו ולאחר שתסכמו על המחיר הוא יצעק צעקות רמות, ירקוד ריקודים פראיים, יתפלש בעפר, יגלגל את עיניו ויעשה כל מה שישכנע אותך שהוא משקיע במשימה את כל כוחותיו ויכולותיו. מכאן והילך, כך הוא יבטיח לך, העניינים כבר אינם בשליטתו אבל אם לא תגרום לאלים ולרוחות לשוב ולהתרגז אין שום סיבה שלא תקבל את התוצאה שעבורה שילמת.

הכהנים הכניסו סדר ומשטר בשיטה השאמאנית: התשלומים נקבעו מראש וכל אדם ידע אילו קורבנות עליו להביא כשברצונו לשחד את האל ולגרום לו למלא את בקשותיו. הכהנים כבר לא נדרשו להיכנס לטראנס ולרעוד בפרהסיה ואת ההצגות המאולתרות של השאמאנים החליפו טכסי פולחן מאורגנים להפליא בהם כל כהן ידע בדיוק כמה דם צריך למרוח על כל תנוך אוזן ועל כל בוהן[ב] ואיזה חלק מהקורבן הוא אמור להקריב על המזבח[ג]. בנוסף, הכהנים שיכללו את השיטה והחלו למכור גם ביטוחים קולקטיביים למקרי חירום וקהילות שהתמידו לרצות את האל המקומי יכלו לחוש, במידה רבה של ביטחון, שהאל שלהם תמיד יגן עליהם מפני פגעי הטבע, אלים זדוניים ובני אדם תוקפניים ויבטיח את המשך פיתוחה ושגשוגה של קהילתם. עם זאת, הכהנים, כמו השאמאנים לפניהם, תמיד מכרו רק את גאולת הגוף בעולם הזה ואיש מהם לא העלה על דעתו שאפשר למכור גם את גאולת הנפש בעולם הבא.

הכהנים שכתבו את ספר דברים טרחו להבהיר מדוע כדאי לשמוע בקול 'בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו'[ד], היינו ללכת בדרך הישר שהאל הכתיב במטרה להבטיח את מעמדם, סמכויותיהם ופרנסתם של הכהנים עצמם. בפרק כח של ספר דברים הם אפילו פירטו את הברכות שיהיו מנת חלקם של ההולכים בתלם ואת הקללות שיפלו על כל אלה שאינם מוכנים לשחק על פי הכללים הכהניים[ה]. קטלוג הברכות והקללות הוא מרשים ביותר ונראה שהכהנים גייסו לעזרתם כל צרה מפחידה שהם יכלו להעלות על דעתם אבל אפילו הקורא השטחי ביותר יגלה שגם השכר וגם העונש ניתנים רק בעולם הזה, אי שם בעתיד הלא רחוק, והעולם הבא אינו משמש לא כמקל ולא כגזר. למעשה, בכל התנ"ך לא נמצא שום התייחסות לעולם הבא ושום אזכור לגן עדן, בו הצדיקים עתידים לקבל את גמולם, או לגיהינום, בו העבריינים אמורים לפגוש את ענשם[ו]. כמו בכל שאר המיתולוגיות של העולם העתיק, גם הכהנים האמינו שהמתים אינם מתכלים וכולם, ישרי הדרך והחוטאים כאחד, מבלים את שארית הנצח בקיום חסר מעש בתוך שאול חשוך ודלוח, כלומר, את כל הגמולים והעונשים האדם חייב לקבל בעודו בחיים בעולם הזה ולא אחרי מותו בעולם הבא.

הרבנים, לצד הנוצרים הראשונים, גילו את היתרונות הכלכליים הטמונים בדחיקת השכר והעונש לימים אחרים ולאזורים בלתי נגישים ובלתי מפוקחים ועד מהרה הם החלו לשווק מוצר חדש לחלוטין הנקרא 'גאולת הנפש בעולם הבא'. העולם הזה, כך החל להסתבר, הוא בסך הכל מסדרון קצר שמוביל לעולם של חיים לאחר המוות ולכן, ללא קשר לשכר או לעונש שקיבלת בעולם הזה, אתה חייב להישמע לרבנים שכן רק הם יכולים לכוון אותך לדרך הישר שתוביל אותך לגן עדן ותרחיק אותך מהגיהינום, שהרי באחד המקומות הללו אתה עתיד לבלות את כל שארית הנצח.

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמיתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.