Skip to content

1VSDAT

שלישי, 19 אוקטובר 2010 15:14

כיצד נגדיר מונותאיזם?

דרג מאמר זה
(4 מדרגים)
אנחנו אוהבים לתאר את עצמנו כראשוני המונותיאיסטים אבל עיון קצת יותר מעמיק ילמדנו שלא תמיד היה האל היהודי, בגלגוליו השונים, הסמכות הבלעדית ששלטה ברמה ובמקביל אליו ניתן היה למצוא בשטח גם דמויות אלוהיות נוספות שפעלו בסמכותו או יצאו במרי גלוי נגדו. 
 
 
אין היהודים מייחסים לאבי אומתם הישג גדול יותר מאשר המצאת המונותיאיזם והם אוהבים לספר לעצמם סיפורים דוגמת:
תרח נתן לאברהם בנו פסלי אלילים למכור בשוק. בא אליו אדם אחד ושאל אותו אם יש לו אלוה למכירה.
 
שאל אותו אברהם: איזה מין אל אתה מחפש?
 
ענה הקונה: אני גיבור, תן לי אלוה גיבור כמוני.
 
לקח אברהם את הפסל שעמד מעל לכל האחרים ונתן אותו ללקוח.
 
שאל אותו האיש: האם אלוה זה גיבור כמוני?
 
ענה לו אברהם: שוטה שבעולם, אם אלוה זה לא היה גיבור מכולם הוא לא היה יושב מעל לכולם, אבל איני מתכוון לומר לך דבר נוסף לפני שתשלם לי.
 
נתן האיש לאברהם את הכסף ולקח את הפסל.
 
כשהקונה עמד לעזוב שאל אותו אברהם: בן כמה אתה?
 
ענה האיש: בן שבעים שנה אני.
 
שאל אותו אברהם: אלוה זה שקנית, אתה תשתחווה לו או שהוא ישתחווה לך?
 
ענה האיש: אני אשתחווה לו.
 
גער בו אברהם: אתה מבוגר מאלוהיך בשבעים שנה ואיך תוכל להשתחוות לאלוה שאבי יצר בפטיש רק היום? מיד החזיר האיש את הצלם, לקח את כספו חזרה והלך לו. ...
 
כשהבינו אחיו של אברהם שהוא אינו מסוגל למכור צלמי אלילים הם אמרו לתרח אביהם: אברהם אינו יכול למכור צלמי אלילים בוא ונעשה ממנו כומר.
 
שאל אברהם: מה מלאכתו של כומר? ענו לו האחים: הכמרים מנקים את האלילים, שמים לפניהם אוכל ושתייה, מאכילים אותם ומשקים אותם.
 
אברהם שם לפני הצלמים אוכל ושתייה ואמר להם: קחו ואכלו, טלו ושתו ובתמורה עליכם להטיב עם בני האדם.
 
אף אליל לא לקח לעצמו אוכל או שתייה. מיד פתח אברהם ואמר: 'פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם'[א] ובאמרו זאת הוא נטל מקל, שבר את כל הפסלים והשליך את השברים לתוך המדורה.[1]
 
סיפור זה אמור ללמדנו שאברהם אבינו היה האדם הראשון שהכיר באפסותם של הצלמים והפסילים והראשון שהסיק את קיומו של בורא יחיד ששולט בעולמו ומשגיח על בריותיו. מי שמזהה את יחודו וגדולתו של האל אכן ראוי להיקרא בשם 'המונותיאיסט הראשון' ואנו שיצאנו מחלציו בהחלט יכולים להתגאות בהשתייכותנו לעם שהשכיל להתנתק מבליל האמונות הפוליתיאיסטיות ולאמץ לעצמו את האמונה הטהורה והאמיתית ביותר – האמונה באל אחד.
 
עם ישראל אוהב לספר לעצמו סיפורים מחמיאים אך האם יש הצדקה לטפיחה העצמית על השכם? האם אבותינו גילו את המונותיאיזם לפני ארבעת אלפים שנה או שבדומה לכל אמונה אחרת גם האמונה באל אחד התפתחה בתהליך איטי והדרגתי שנמשך עד עצם ימינו אנו? לכאורה האמונה המונותיאיסטית כבשה את העולם, או לפחות את למעלה ממחציתו: כ-2.1 מיליארד נוצרים, 1.5 מיליארד מוסלמים וקמצוץ של יהודים מגדירים את עצמם כמונותאיסטים אך האם כולם משתמשים במושג 'מונותיאיסטי' בצורה זהה והאם למושג זה משמעות אחת כשאנו מדברים על השילוש הקדוש של הנוצרים, אללה של המוסלמים, יהוה של הכוהנים, הקדוש ברוך הוא של הרבנים ואל עשרת הספירות של המקובלים והחסידים?
 
הנצרות גדשה את עצמה בתשובות מפותלות לשאלה כיצד מהות אלוהית אחת יכולה להתגלות בשלושה היבטים שונים אבל עד היום אין בידנו תשובה מספקת לשאלה כיצד השילוש הקדוש מצליח להסתכם לאל אחד אם האב אינו הבן, האב אינו רוח הקודש וגם הבן אינו רוח הקודש. יתר על כן, אם השילוש הקדוש הוא בעצם אל מונותיאיסטי אחד מדוע שלא נגדיר גם את ההינדואיזם כדת מונותיאיסטית? אחרי הכל, כל האלים ההינדים הם בסופו של דבר רק התגלויות של העיקרון האלוהי, ברהמן, שבחר להתגלם בצורות שונות בכדי להקל על מאמיניו ולאפשר להם לסגוד לעצמים מוכרים ולא לאלוהות רוחנית ומרוחקת שאיש אינו יכול לדמיינה.
באותו אופן, עד כמה מונותיאיסטי הוא האל של המקובלים? האם האינסוף ועשרת הספירות מרכיבים בסופו של דבר רק אל אחד? אם באל אחד עסקינן, כיצד יכולה להתפתח דיסהרמוניה בקרב הספירות וכיצד יכול היהודי המתפלל להשכין שלום בין הרכיבים השונים של אותו אל? אדרבה, אם מצוותיהם ותפילותיהם של בני ישראל גורמים לזיווג הרכיב הזכרי של האלוהות עם הרכיב הנקבי ולהולדת השפע שזורם אל העולם הגשמי הרי שהאלוהות אינה יכולה להיחשב כשלמה ללא המעורבות האנושית ואל שנסמך על אחרים לבטח אינו יכול להתהדר בתואר 'מונותיאיסטי'.
 
מה בדבר הקטע הבא, האם הוא נלקח מספרות מונותיאיסטית או פוליתיאיסטית?
אמר רבי ישמעאל:
 
אמר לי מטטרון מלאך שר הפנים: אחר כל המידות הללו הניח הקדוש ברוך הוא ידו עלי וברכני אלף ושלוש מאות ושישים וחמשת אלפים ברכות ורוממתי והוגבהתי כשיעור אורכו ורוחבו של עולם והעלה לי שבעים ושתיים כנפיים, שלושים וששה כנפיים מצד אחד ושלושים וששה מצד אחר, וכל כנף וכנף כמלא עולם וקבע בי שלוש מאות ושישים וחמשת אלפים עיניים וכל עיין ועיין כמאור הגדול ולא הניח ממין של זיו ולא ממיני זוהר תואר יופי שבח אורות שבעולם שלא קבע בי. ...
אמר לי מטטרון מלאך שר הפנים: כל זאת עשה לי הקדוש ברוך הוא כסא מעין כסא הכבוד ופרש עלי פרש של זיו ושל זוהר ותואר וכבוד ויופי וחן וחסד מעין פרש של כסא הכבוד שכל מיני זיו מאורות בעולם קבועים בו ושמו על פתח היכל שביעי והושיבני עליו, והכרוז יצא עלי בכל רקיע ורקיע לאמור מטטרון עבדי שמתיו לשר ולנגיד על כל שרי מלכותי, ועל כל בני מרומים חוץ משמונה שרים הגדולים הנכבדים והנוראים שנקראים 'יהוה' בשמו של עולם מלכם. ...
אמר לי מטטרון מלאך שר הפנים: מתוך אהבה שאהב אותי הקדוש ברוך הוא יותר מכל בני מרומים עשה לי לבוש של גאה שכל מיני מאורות קבועין בו, והלבישני ועשה לי מעיל כבוד שכל מיני תואר זיו זוהר הדר קבועין בו והעטני ועשה לי כתר מלכות שקבועין בו ארבעים ותשע אבני תואר כאור גלגל החמה שזיוו הולך בארבע רוחות ערבות רקיע ובשבעה רקיעים ובארבע רוחות העולם וקשרו על ראשי וקראני 'יהוה הקטן' בפני כל פמליא שלו שבמרום שנאמר שמי בקרבו.[2]
 
קטעים אלו נלקחו מ'ספר ההיכלות הגדול לרבי ישמעאל כהן גדול שקיבל ממטטרון שר הפנים, ורבו רבי נחוניא בן הקנה'. בספר זה מככבים גיבורים רבניים מוכרים ונראה שהוא מבטא את האמונות שהיו מקובלות על המיסטיקנים היהודים במאות הראשונות לספירת העמים. הספר מתאר את מסעותיהם של רבי ישמעאל ורבי עקיבא בהיכלות העליונים, את הדמויות שהם פגשו בדרכם להיכל השביעי ואת הסודות שדמויות אלה חשפו בפניהם. בין השאר, אנו מוצאים בספר את נוהלי המעבר מהיכל שמימי אחד למשנהו:
 
על ההיכל הראשון היה ממונה 'רגזאל יהוה' השר. אתה מראה לו חותם וטבעת שחקוק עליה 'אבטח יהוה אלוהי ישראל אבינו שבשמיים'.
 
על ההיכל השני היה ממונה 'והבירון יהוה' השר. אתה מראה לו חותם וטבעת שחקוק עליה 'אזבוגה יהוה אלוהי ישראל אבינו שבשמיים'.
 
על ההיכל השלישי היה ממונה 'שקדהוזיי יהוה' השר ומראה לו חותם וטבעת שחקוק עליה 'זהפנוריי יהוה אלוהי ישראל אבינו שבשמיים'.
 
על ההיכל הרביעי היה ממונה 'סגנסגאל יהוה' השר ואתה מראה לו חותם וטבעת שחקוק עליה 'זבודיאל יהוה אלוהי ישראל אבינו שבשמיים' ...
 
(כך הלאה וכך הלאה עד אשר) ...
 
אתה מראה לו חותם וטבעת שחקוק עליה 'שתגייר יהוה אלוהי ישראל אבינו שבשמיים' שנקראו שמו 'אה שתקייר יהוה אלוהי ישראל אבינו שבשמיים' מייד הראשון תופש בידו ומשליכו לשני ושני לשלישי ושלישי לרביעי והרביעי לחמישי והחמישי לשישי והשישי לשביעי ושביעי מעלך ומושיבך בחיק 'אבטח יהוה אלוהי ישראל', בחיק 'אזבוגה יהוה אלוהי ישראל', בחיק 'נהפנודיי יהוה אלוהי ישראל', בחיק 'זבוריאל יהוה אלוהי ישראל', בחיק 'אברגהודהריהו יהוה אלוהי ישראל', בחיק גהפדריאילי יהוה אלוהי ישראל', בחיק 'שתקייר' שנקרא שמו 'שתקייר יהוה אלוהי ישראל' יהוה מלך יהוה מלך וכו'.[3]
 
האם כל 'יהוה אלוהי ישראל אבינו שבשמיים' הללו הם אלים שונים או, במתכונת ההינדית, רק היבטים שונים או פנים שונות של האל האחד? מה נגיד על 'יהוה הקטן', השר והנגיד שהומלך על רוב דרי המרומים, שגודלו כגודל העולם כולו, שבכנפיו שובצו אלפי שמשות ושכסא כבודו ניצב בפתח ההיכל השביעי? האם הוא אל של ממש או סתם עוד איזה יצור על-טבעי שמונה לסגנו של האלוהים מבלי לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהפוך לאל בתקן מלא? איפה בדיוק עובר הקו המפריד בין האל לישויות גדולות, נכבדות ונוראות אחרות? מה מבדיל את האל מכל הסגנים, המשנים וממלאי המקום שהוא מינה לעצמו? הגודל? הזוהר? מספר הכנפיים? מיקום כסא הכבוד? אורך החיים? הסמכות הפיקודית? מטטרון והשרים הגדולים התברכו בשפע של כל אלה ונראה שלא במישורים הללו טמון יתרונו היחסי של האל. לא נותר לנו אלא להסיק שהאל נבדל מבריותיו, ובכללם מטטרון והשרים הגדולים, בכך שהוא רשאי לשנות את החלטותיו כל אימת שעולה הרצון מלפניו בעוד שהם חייבים להישמע להוראותיו ואסור להם להמרות את פיו ולפעול על פי שיקול דעתם העצמאי. האל הוא אוטונומי וכל צבא המרומים עומד הכן למלא אחר כל רצונותיו, הוא המחליט והם המבצעים.
הגדרה זאת מאפשרת לנו להבדיל בין המונותיאיסטים לפוליתיאיסטים למיניהם: המונותיאיסטים מאמינים בקיומו של רצון אלוהי יחיד בעוד שהפוליתיאיסטים מאפשרים את קיומן של מספר סמכויות מחליטות. באופן תיאורטי לאל האב, לאל הבן ולאל רוח הקודש רצון משותף אחד ולכן ניתן לראותם כאל בודד שמתגלה בשלושה פנים שונים בעוד שלכל אחד מאלים ההינדים: וישנו, שיווה, לקשמי, קאלי, גנש וכדומה, רצון משלו וראוי שנאפיינם כאלים שונים במערכת פוליתיאיסטית ולא כפנים שונים של אל מונותיאיסטי.
עד כאן הכל בסדר. אבל מה נעשה עם הקטע הרבני הבא?
     
כיון שיצא פרעה והמצריים לרדוף אחרי בני ישראל תלו בני ישראל עיניהם לשמים וראו את השר של מצרים פורח באוויר ודולק אחריהם. כיון שראו בני ישראל את אותו השר נתייראו הרבה שנאמר 'וַיִּירְאוּ מְאֹד'[ב].
 
שואלים: ומה משמעות הביטוי 'וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם'[ג]?
 
משיבים: ביטוי זה מתייחס לשר של מצרים ששמו היה 'מִצְרַיִם' ועלינו להבין שהקדוש ברוך הוא אינו מפיל אומה לפני שהוא מפיל את השר שלהם. כך אתה מוצא בתיאור קורותיו של נבוכדנצר שהקדוש ברוך הוא הפיל תחילה את שרו שנאמר 'עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַל'[ד] והסביר את הפסוק רבי יהושע בן אבין שאמר: שרו של נבוכדנצר נקרא 'קול' ('קל' בארמית) והכתוב בחר לא להשתמש בביטוי דוגמת 'אמר קול מן השמים' או 'קרא קול מן השמיים' אלא בביטוי 'נפל קול מן השמים'[ה] בכדי לציין שהשר הנקרא 'קול' נפל מהשמים ובעקבותיו נפל גם נבוכדנצר הרשע.
 
בדומה, שרו של פרעה נקרא בשם 'מִצְרַיִם' והוא היה פורח לרדוף אחר בני ישראל. כשהחליט הקדוש ברוך הוא להטביע את המצרים בים הוא הטביע תחילה את השר שלהם שנאמר 'וַיְנַעֵר יְהֹוָה אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם'[ו] ו'מִצְרַיִם' הוא השר של מצרים ורק לאחר הטבעתו של השר נאמר 'וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ'[ז]. הכתוב גם אינו אומר 'סוסיהם ורוכביהם רמה בים' בלשון רבים אלא 'סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם'[ח] בלשון יחיד וברור שלשון היחיד באה לרמוז על השר של המצרים וזאת גם הסיבה שנאמר כאן בלשון יחיד 'וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם'[ט].[4]
 
אין ספק שהקדוש ברוך הוא, האל שלנו, חזק לאין ערוך מהשר של מצריים ומהשר של נבוכדנצר גם יחד ואין לו שום בעיה להפילם מהשמיים בזבנג אחג. עם זאת, כוחו העצום של אלוהינו אינו יכול למנוע משתי הישויות העל-טבעיות הללו את הזכות להיחשב לאלים של ממש. שרם של מצריים ושרו של נבוכדנצר יצאו למלחמה באל הרבני ומכאן ששניהם היו רשאים לפתח רצון עצמאי שאינו תלוי ברצונו של מי שאמור היה להיות המחליט היחיד. כבעלי זכות החלטה שתי הישויות העל-טבעיות הללו הן בהחלט אלים, אולי זוטרים אבל אלים לכל דבר, ובכך הן שוללות מהקדוש ברוך הוא את יחודו המונותיאיסטי.
 
אנו היינו רוצים להניח שמשרתי האל, אף אם הם שרים גדולים של מעלה, יעדיפו לשמור אמונים לקדוש ברוך הוא הכל-יכול וימנעו מלתמוך תמיכה כה גורפת באויביהם של בוראם ואדונם. העובדה ששרי מצריים ובבל, חרף כל חכמתם וניסיונם, בחרו למרוד במלכם האדיר לא נוכל אלא להסיק ששרים אלה היו בעברם אלים עצמאיים שהמונותיאיזם היהודי הכפיף למרותו של מלך כל המלכים ואדון כל האדונים. הניסיון להשליט את האל היהודי על כל אותם שרים עליונים רק מדגיש את מוחשיותו של האל שהרי שרים, מלאכים וגלגלים גשמיים מחייבים את נוכחותו הפיזית של אל גשמי שמסוגל לתקשר עימם ולכפות עליהם את מרותו ורצונותיו. אל רוחני שמרחיק את עצמו אל מעבר לעולם החומר מפקיר את הבריות לגחמותיהם של שרים נקמניים, מלאכים שטופי זימה ואשמדאים חורשי רע ולא יעלה על הדעת שהאל הגדול, הגיבור והנורא, ארך האפיים ורב החסד, אוהב ישראל ומגינה, יזנח את בניו וינטוש את שדה המערכה לחסדיהם של ישויות עליונות עוינות. אל מרוחק אולי משרת טוב את צרכיהם של הפילוסופים אבל בעלי עניין שלוקחים את תפקידם ברצינות חייבים לספק לצאן מרעיתם אל קרוב, אוהב ומשגיח ואסור להם לרמוז על פגם כלשהו באחד מגפיו של האל, שלא לדבר על האפשרות שלאל אין בכלל גוף מוחשי. זאת הסיבה שבכל התנ"ך לא נמצא ולו רמז קלוש אחד לאי-מוחשיותו של האל. פסלים ומסיכות הוא כנראה באמת לא כל כך אהב אבל מכאן ועד להנחה שהוא מעדיף קיום רוחני על פני קיום חומרי ומוחשי עוד רחוקה הדרך.
   
דוגמאות אלה ורבות שכמותן ממחישות עד כמה קשה לדבוק במונותיאיזם טהור ואל לנו להתפלא אם נגלה שהיהודים לא מיהרו לוותר על אמונותיהם המסורתיות גם כאשר האמונות הללו הדיפו ניחוח פוליתיאיסטי. עורכי ומהדרי התנ"ך ניסו אמנם לנקות את כל האזכורים לאמונות המיושנות בעת שהם ערכו את המגילות שלימים הפכו לכתבי הקודש היהודיים אבל, אולי כתוצאה מחוסר תשומת לב ואולי כתוצאה מחוסר הבנה, המשימה לא הושלמה ובספרי התנ"ך נשארו שרידים רבים שמצביעים מקורו האלילי של יהוה, על השתלבותו בסביבה הפוליתיאיסטית של ארץ ישראל ועל הדרך הארוכה שהוא נאלץ לעבור לפני הכתרתו כאל מונותיאיסטי.  
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 
 


[א]             
תהילים קטו:ה-ז
[ב]             
שמות יד:י
[ג]             
שמות יד:י
[ד]             
דניאל ד:כח, 'עוד הדבר בפי המלך נפל קול מן השמים'
[ה]             
'קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַל' = נפל קול מן השמיים
[ו]             
שמות יד:כז
[ז]             
תהילים קלו:טו
[ח]             
שמות טז:א
[ט]             
שמות יד:י


[1]      
תנא דבי אליהו זוטא פרק כה
[2]      
ספר ההיכלות הגדול (היכלות רבתי), מובא בילקוט הרועים הגדול, הוצאת נזר שרגא, התש"ס, עמודים ד-ה.
[3]      
מעשה מרכבה, מובא בילקוט הרועים הגדול, הוצאת נזר שרגא, התש"ס, עמוד ע'.
[4]      
כיון שיצא פרעה והמצריים לרדוף אחריהם תלו עיניהם לשמים וראו שרן של מצרים פורח באויר. כיון שראו אותו נתייראו הרבה שנאמר 'וַיִּירְאוּ מְאֹד'. ומהו 'וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם'? שרן של מצרים היה שמו 'מִצְרַיִם', שאין הקדוש ברוך הוא מפיל אומה עד שהוא מפיל שרן תחלה. וכן אתה מוצא בנבוכדנצר שהפיל הקדוש ברוך הוא לשרו תחלה שנאמר 'עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַל'. אמר רבי יהושע בן אבין: שרו של נבוכדנצר 'קָל' שמו והפילו הקדוש ברוך הוא אף שרו של פרעה 'מִצְרַיִם' שמו והיה פורח לרדוף אחריהם. כיון שהשקיע הקדוש ברוך הוא את המצרים בים לא שקע תחלה אלא שרן שנאמר 'וַיְנַעֵר יְהֹוָה אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם' זה שרן של מצרים ואחר כך 'וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ'. וכן 'סוסיהם ורוכביהם רמה בים' אינו אומר אלא 'סוּס וְרֹכְבוֹ' זה השר שלהן הוי 'וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם'.
(שמות רבה כא:ה)
נקרא 14505 פעמים
למאמר הבא ולקודם: אלוהים אחרים »

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

5 תגובות

  • קישור לתגובה שני, 07 אפריל 2014 10:38 הוסף ע״י עדי אביר

    ידידי החושב,

    תגובתך נשמטה לי בין האצבעות ורק היום נזכרתי בה. אנא קבל את התנצלותי על האיחור בתשובה.

    בא נעשה סדר במונחים:

    מונותאיזם: האמונה שמבחינה אונטולוגית קיים רק אל אחד.

    דואליזם: האמונה שמבחינה אונטולוגית קיימות שתי אלוהויות.

    פוליתאיזם: האמונה שמבחינה אונטולוגית קיימים יותר משני אלים.

    הנותאיזם: הסגידה לאל אחד מבלי לפסול אתך העובדה שמבחינה אונטולוגית קיימים גם אלים אחרים.

    מונולתריזם: הסגידה לאל אחד תוך הכרב בעובדה שמבחינה אונטולוגית קיימים אלים אחרים.

    פנתאיזם: האמונה שהאל והיקום חד הם.

    פנאנתאיזם: האמונה שהאלוהות מציפה את הטבע אף שהיא נפרדת ממנו.

    אתאיזם: האמונה שמבחינה אונטולוגית אין אף אל.

    דאיזם: האמונה שהאל קיים מבחינה אונטולוגית אף שהוא מעולם לא בא במגע עם העולם הטבעי.

    ___________

    עתה להערתך: היכן בדיוק ניתן לשרטט את הקו בין מונותאיזם לדואליזם ולפוליתאיזם? אתה מגדיר את קריטריון ההפרדה בתור 'כח עצמאי' וטוען שרק לאל היהודי יש 'כח עצמאי'. במאמר הבאתי את המדרש הרבני בנוגע ל'שר של מצריים' שרדף אחרי בני ישראל. האם אינך חושב ש'השר של מצריים' הוא כח עצמאי בעל רצון שאינו תלוי ברצון האלוהי? הדוגמה הבולטת ביותר לישות אונטולוגית בעלת רצונות עצמאיים היא ה'סיתרא אחרא' הקבלי ולכן הקבליסטים (ובכללם החסידים) הם בהגדרה דואליסטים ולא מונותאיסטים.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 26 מרס 2014 13:18 הוסף ע״י החושב

    כתוב יפה כמו תמיד, אבל המונותאיזם לא טוען שאין סיבות רבות המסוּבבות מהסיבה הראשונה, אלא שכוחן אינו עצמאי וממילא אין _לסגוד_ להן אלא לסיבה הראשונה שהיא סיבת כל הסיבות. לכאורה הסגידה לאלוהויות מרובות היא זו המבדילה בין פוליתאיזם למונותאיזם, או בין ההינדוהיזם ליהדות.

  • קישור לתגובה ראשון, 07 אוקטובר 2012 22:40 הוסף ע״י עדי אביר

    טל,

    המאמר דן בתחום שאינו קשור כלל לענייניו של האתר הזה ושבו אין לי שום הבנה.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 07 אוקטובר 2012 22:30 הוסף ע״י טל

    האם אפשר להסתמך על מאמר זה ?? http://www.wyfda.org/basics_4.html

  • קישור לתגובה ראשון, 07 אוקטובר 2012 17:18 הוסף ע״י אתאיסט בסיסט

    מעולה ומעניין, יש גם סרטון מצויין ביוטיוב על המעבר מפולתאיזם למונותאיזם, ואפילו הערך בוויקיפדיה העוסק במקורות האלוהות "יהוה" מכווין לא רע בנושא זה.

    הסרטון:
    http://www.youtube.com/watch?v=uvDX3gftG4M

חמש מאות המאמרים הנקראים ביותר