Skip to content

1VSDAT

המיתוסים הבסיסיים
המיתוסים הבסיסיים
עמוק בבסיסה של הדת הרבנית חבויים מספר מיתוסים בסיסיים שמקרינים על השקפת עולמם של כל המאמינים. המיתוסים הללו גורמים לרבנים ולשפוטיהם להרגיש שהאמת האחת והיחידה, הנצחית, המוחלטת, המלאה והמושלמת נמצאת אך ורק בידיהם האמונות ולכן הם חשובים יותר, טובים יותר, טהורים יותר וצודקים יותר מכל שאר באי העולם וממילא מגיעות להם טובות הנאה מיוחדות וזכויות יתר ייחודיות. עם זאת, עיניים אובייקטיביות יגלו שהטענות של הדתיים המקצועיים ונאמניהם תמיד נשענות על משאלות לב, אחיזות עיניים וסילופים היסטוריים וכל קשר בינם לבין המציאות הריאלית הוא לכל היותר מקרי בלבד.
דרג מאמר זה
(0 מדרגים)

השיטה הרבנית מאופיינת על ידי ניכוסה המונופוליסטי של ה'אמת' והפקעתה מכל שאר האנושות, השתלטות על האל והפיכתו למכשיר להשגת יעדי הגילדה, הסתרת הזלזול באל מאחורי מסך של תשבוחות נבובות, הצרת חופש פעולתו של האל, הכפפתו למועצת מנהלים סמכותית והפיכתו למריונטה ממושמעת שתמיד ממלאת את מצוות הרבנים ומשמשת כמודל חיקוי למאמינים. במקביל הרבנים עשו שימוש ציני בפסוקים תמימים, שמלכתחילה יועדו לצרכי התעמולה הכוהנית ולא לצרכי שטיפת המח הרבנית, וניצלו אותם לביסוס עליונותם החברתית והבטחת רווחתם הכלכלית. מספר רב של מדרשים וסיפורים מדגימים וממחישים פן זה או אחר של התעמולה הרבנית ואולם רק סיפור אחד מצליח לשלב את כל המסרים השונים לתמונה אחת שלמה, מלאה וממצה. סיפור זה ממחיש לא רק את היוהרה הרבנית, את זלזולם בבורא העולם ואת תחושת העליונות שליוותה אותם בכל אשר פנו אלא גם את יכולתם המופלאה לטוות מיתולוגיות חסרות שחר ולהפיץ ברבים סיפורים בלתי אפשריים שמגבים את יומרותיהם - זהו הסיפור על המחלוקת שהתפתחה ביבנה בקשר לתנורו של עכנאי.

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)

הרבנים האמינו שהאמת האחת, היחידה, הנצחית והמושלמת ניתנה רק להם ולכן הם עשו בה כבתוך שלהם וכפו עליה לשרת את צרכיהם. עם זאת, האמת והיעדים הרבניים לא תמיד הלכו יד ביד והרבנים שהצליחו לסחוט מהפסוקים את המדרשים ששרתו את מטרותיהם לא ממש התאמצו לאתר פסוקים שישרתו גם את האמת. אדרבה, בהרבה מקרים מדרשיהם אפילו הצליחו לתרץ ולהכשיר את השקר שעד מהרה הפך לכלי חשוב בארסנל הרבני.

דרג מאמר זה
(1 מדרג)

אנחנו אוהבים לתאר את עצמנו כראשוני המונותיאיסטים אבל עיון קצת יותר מעמיק ילמדנו שלא תמיד היה האל היהודי, בגלגוליו השונים, הסמכות הבלעדית ששלטה ברמה ובמקביל אליו ניתן היה למצוא גם דמויות אלוהיות נוספות שפעלו בסמכותו, יצאו במרי גלוי נגדו או סתם התעלמו ממנו. בדרכם לאמונה באל אחד חסר גוף וצורה, אבותינו הפוליתאיסטים הפכו להנותאיסטים, היינו, אנשים שסוגדים לאל אחד מבלי לשלול את קיומם של אלים אחרים. עורכי התנ"ך שפעלו לאחר שיבת ציון, כשדתם של בני ישראל כבר הועשרה באמונות זורואסטריות, ניסו להעלים את ההתייחסויות הפוליתאיסטיות וההנותאיסטיות שהציפו את ספריהם העתיקים אבל למרות מאמציהם ספרי התנ"ך עדיין מכילים פסוקים רבים שמלמדים שהסגידה של בני ישראל ליהוה אלוהיהם לא מנעה מהם להאמין בקיומם של אלים נוספים ששלטו בתחומם של הממלכות השכנות.     

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים