Print this page
שלישי, 23 אוגוסט 2011 16:40

עקרונות השיטה הרבנית

דרג מאמר זה
(13 מדרגים)
השיטה הרבנית נבנתה על חורבותיה של השיטה הכוהנית ששלטה בכיפה במהלך כל ימי הבית השני. לאחר קריסתה של המערכת הכוהנית, הרבנים האיצו את תהליך הבידול מדת האם ועיצבו לעצמם דת חדשה ומשופרת שעונה על כל צרכיהם. הם הגדירו מחדש את האל, כתבו לעצמם כתבי קודש חדשים, אימצו נרטיב האומר שמזוועות הגיהינום יכולים להימלט רק אלה שהולכים ב'דרך הישר' הרבנית והתאימו את ההיסטוריה לתבניות דמיוניות שנועדו לחזק את כל טענותיהם. את 'דרך הישר' שלהם הרבנים ביססו על ארבעה עקרונות מרכזיים: הקפדה על המצוות הרבניות, לימוד אובססיבי של התורה הרבנית, שינון אינסופי של נוסחאות התפילה הרבניות ומתן צדקה וגמילות חסדים לנזקקים שמשתייכים לקהילות של הרבנים. כל העקרונות הללו מחזקים את מעמדם של הרבנים, מעצימים את סמכויותיהם ותורמים לרווחתם הכלכלית. עם זאת, נראה שהשיטה הרבנית מתחילה להגיע לסוף דרכה וזאת משום שהיא נשענת על אוכלוסיות חלשות וחסרות השכלה, סחטנות פוליטיות, התרחקות הולכת וגוברת מהזרמים המרכזיים בחברה ואידיאולוגיה קיצונית שמתבטאת בפסילתם של כל ערכי העולם המודרני. סחטנות, התבדלות ובריחה מהמודרנה אינם יכולים להוות פתרון לטווח ארוך ולכן ניתן להניח שהפריחה הנוכחית של היהדות הרבנית היא גם שירת הברבור שלה. 
 
 
הרבנים, שכבר במהלך המאה הראשונה לפני ספירת העמים החלו לכרסם בסמכות הכוהנית, גילו שהמרד הגדול מוטט את המערכת שנשענה על פולחני הדם שהתנהלו בבית המקדש ופתח את הדלת להקמת מערכת דתית[א] חדשה במסגרתה הם, ולא הכוהנים, יזכו להנות משארית הסמכויות והכיבודים שהשלטון הרומי הותיר בידי ההנהגה המקומית. ההשתלטות על מוקדי הכח אפשרה לרבנים להתעלם מהעובדה שהכוהנים שאבו את סמכויותיהם היישר מהמקראות ולשלול מהם את שרידי הלגיטימציה שליוותה אותם במשך כל ימי הבית הראשון והבית השני. הרבנים הרחיקו את הכוהנים ממוקדי הכח על ידי הקמתה של דת חדשה שהמעיטה בחשיבותם של הפולחנים המסורתיים והבליטה את העולם הבא בו גם ישרי הדרך וגם החוטאים יקבלו את הגמול המגיע להם.
 
בידולה של הדת הרבנית
 
את הדת החדשה הזאת הרבנים בידלו[ב] מדת האם, שכבר אז הייתה בשלבי קריסה מתקדמים, באמצעות הגדרתו מחדש של האל, הפקת פירושים חדשים לכתבי הקודש הכוהניים, כתיבת ספרים קדושים חדשים ושכתוב ההיסטוריה:
 
 *
הרבנים התעלמו מ'יהוה', האל ששרת את האינטרסים של הכוהנים, ואימצו לעצמם אל חדש ומשופר אותו הם כינו בשמות דוגמת 'הקדוש ברוך הוא', 'המקום', 'הגבורה', 'השם יתברך' וכדומה. גם תכונותיו של האל עברו מהפך: יהוה הכוהני נהג להתעצבן, לשצוף, לקצוף, לנקום, לנטור ולהשתולל כל אימת שהוא גילה חריגה מדרך הישר הכוהנית. פרצי הזעם הללו שככו רק לאחר שהכוהנים העלו לפניו קורבנות, מנחות, נסכים ומתנות.[ג] לעומתו, 'הקדוש ברוך הוא' הרבני העדיף לדחות את ההתחשבנות עם כל הרשעים, החוטאים והסוטים לעולם הבא ולשמש בעולם הזה כמודל להתנהגות רבנית נאותה וכגורם שמעניק גיבוי וסיוע לחברי הגילדה השלטת.[ד] האל שפעם קיבל החלטות באופן אוטונומי, ולרוב גם באופן ספונטני וללא מחשבה מעמיקה, פינה את מקומו לאל מתפלל ולומד תורה שהכפיף את עצמו לפסקי הרבנים והתאים את התנהגותו לכל גחמותיהם ותכתיביהם.[ה] המלך הריבון הפך לנשיא כבוד והשלטון הממשי עבר לידיה של מועצת מנהלים רבנית שצוויה חייבו גם את העם וגם את אלוהיו.     
  
 *
 
הרבנים העניקו לתנ"ך, הספר הקדוש של הכוהנים, פרשנות חדשה שנטרלה ממנו את כל המשמעויות הכוהניות ויצקה לתוכו משמעויות חדשות שהותאמו בקפידה לצרכים הרבניים. את הפרשנויות הללו הם סמכו במידה רבה על שיטות דרש חדשות, שהפכו במרוצת הזמן ליותר ויותר נועזות. שיטות הדרש הללו אפשרו לרבנים 'לדרוש החוצה' כל משמעות לא רצויה ו'לדרוש פנימה' את ההוראות החדשות שביססו את מעמדם, סמכויותיהם ורווחתם וחיזקו את השיטה שהציבה אותם בראש הפירמידה. בכדי להסוות את המהפך הרבנים טענו שאת התורה החדשה שלהם משה בעצם קיבל על ההר יחד עם התורה הכוהנית אלא שהאחת ניתנה בכתב והשניה בעל פה.[ו]
      
 *
לפרשנות החדשה שלהם הרבנים סיפקו אמינות, עוגנים ותקדימים באמצעות סדרה של סיפורים אותם אנו מכנים היום בשם האגדה הרבנית או האגדה התלמודית. רוב הסיפורים הללו לא התרחשו בפועל והם הומצאו במטרה לקשור את הפרשנויות והציוויים של הרבנים למציאות הריאלית.[ז]
  
 *
במקביל הרבנים שיכתבו את ההיסטוריה והשליכו את המערכת החדשה שלהם על תקופות קודמות בתולדות עם ישראל. בכך הם הפכו כל דמות מופת של העידן התנכי לרב תקני שהקפיד על הדקויות הרבניות והקדיש את מירב זמנו ללימוד התורה הרבנית.[ח]
 
 *
את האמירות, הפרשנויות וההיסטוריה המעודכנת הרבנים ריכזו באוסף של כתבים, ובראשם המשנה והגמרא, זוג חיבורים הנקרא גם בשם 'התלמוד'. הכתבים הללו קיבלו מעמד של כתבי קודש מחייבים והמאמינים נקראו לנהוג רק על פי ההלכות המפורטות בהם. התנ"ך הכוהני המשיך לזכות בהרבה יוקרה וכבוד אבל הוא איבד את תוקפו המחייב והפך למעין מאגר תקדימים ואסמכתאות ששרת את הדרש הרבני. ההנהגה הרבנית הדחיקה את 'דרך הישר' הכוהנית שחייבה פולחני דם ומתנות כהונה והבליטה את 'דרך הישר' החדשה שהתבססה על הדרישה להקפיד על אלפי מצוות ודקדוקי מצוות, ללמוד את התורה הרבנית, להתפלל לפחות שלוש פעמים ביום ולגמול חסדים.
 
המוצר החדש של הרבנים והנרטיב הרבני הגדול
 
את כתבי הקודש החדשים הרבנים ניצלו כמנוף לשיווקו ומכירתו של מוצר חדש לחלוטין: גאולת הנצח של הנפש. אם היהדות הכוהנית הבטיחה מעט שכר והרבה עונש בעולם הזה ושילחה את כל המתים, צדיקים וחוטאים כאחד, לשהיה חסרת מעש בשאול אפל ודלוח הרי שהיהדות הרבנית כבר הכירה ביתרונותיו של העולם הבא והבטיחה להולכים בדרך הישר הסתופפות נצחית בסתר כנפיו של אל אוהב ומטיב. סביב מוטיב זה הרבנים בנו את הנרטיב הרבני הגדול אותו נוכל לסכם בנקודות הבאות:
 
 *
האל הוא כביר ורב כח, שהוא ברא את העולם, כרת ברית עם ישראל, הוציא אותם ממצריים, לחם את מלחמותיהם, עשה להם ניסים וכיוון את גורלם.[ט]
 
 *
אנחנו פה בחסדיו של האל ולכן אנו חייבים למלא אחר כל מצוותיו, היינו, ללכת בדרך הישר שהרבנים, היחידים שהוסמכו להגדיר את הרצונות האלוהיים, התוו עבורנו.
 
 *
רק האל רשאי לקבוע מי יזכה בחיי עולם בגן עדן ומי יסבול יסורי נצח בגיהינום. הוא החליט שההולכים בדרך הישר שהוגדרה על ידי הרבנים יירשו גן עדן והסוטים מדרך זאת ידונו לגיהינום.
 
 *
את המצוות וההלכות שמגדירות את 'דרך הישר' הרבנית האל מסר למשה בעל פה. כל ההלכות הללו עברו מאב לבנו וממורה לתלמידו עד שהם הגיעו לידיהם של הרבנים שבסופו של דבר החליטו להעלותם על הכתב. במקביל, הצוים האלוהיים שניתנו למשה בעל פה קופלו גם לתוך התורה שבכתב ולרבנים ניתנה רשות לחלצן בעזרת שיטות הדרש שהם פיתחו לעצמם.[י]
 
 *
הרבנים ירשו, שמרו ומסרו את התורה שבעל פה ולכן רק הם מבינים את רצונותיו האמיתיים של האל ורק הם מסוגלים להצביע על 'דרך הישר' שמובילה לגן עדן.
 
 *
יהודי שרוצה ללכת בדרך הישיר הרבנית חייב להקפיד על כל ההלכות ודקדוקי ההלכות המפורטים בתלמוד, ללמוד את התורה הרבנית, לשנן בתפילותיו, שוב ושוב, את הנוסחאות שנקבעו על ידי הרבנים ולהעניק צדקה וגמילות חסדים לנזקקים המשתייכים לקהילותיהם של הרבנים.
 
עקרונות היסוד של הדת היהודית
 
עקרונות היסוד של הדת הרבנית לא נבחרו באופן אקראי וכל אחד מהם תורם לכינונה וביסוסה של המערכת הרבנית:
 
הקפדה על מצוות:
האל שמחליט מי יופנה לגן עדן ומי לגיהינום מבטיח ביקוש מתמשך לשירותיהם של חברי גילדת הרבנים ובעלי המקצועות הנלווים. האל חפץ במצוות והדעת נותנת שהוא רוצה שנדקדק ונקיים אותן בצורה הנכונה ביותר. אדם שרוצה לדקדק ולהדר במצוות חייב להקדים וללמדן ולשם כך עליו לצרוך את שירותיהם של כל מיני 'מלמדים', מורים, ר"מים, משגיחי מוסר, משפיעים וראשי ישיבות. בהמשך הוא יהיה חייב להזדקק גם לשירותיהם של ברי סמכא שידיעותיהם העמוקות ונסיונם הרב מאפשרים להם להבין טוב יותר את הרצונות האלוהיים. בין אלה ניתן למנות את הרבנים הבכירים, פוסקי ההלכה, הדיינים, אבות בתי הדין, המר"נים וגדולי הדור. במקביל הוא יאלץ להסתמך גם על סדרה ארוכה של ספקי שירותים פרה-רבניים דוגמת: כותבי ספרי תורה, בודקי תפילין ומזוזות, משגיחי כשרות, שוחטים, מוהלים, חזנים, בלנים, קברנים, עיתונאים מורשים, כליזמרים, יצרנים ומוכרים של חפצי קודש, קצבי בשר כשר למהדרין וכדומה. כל בעלי המקצוע הללו מתפרנסים מהשיטה הרבנית וחזקה עליהם שהם תמיד יגבו את חברי הגילדה ויתמכו בהם בכל דרך אפשרית.
 
לימוד תורה:
גם הדרישה ללימוד תורה אובססיבי אינה יכולה שלא לתרום למעמדם, סמכויותיהם ורווחתם של הרבנים וזאת משלושה טעמים:
 
 
 1.
הצורך בלימודים בלתי פוסקים יוצר ביקושים מוגברים לשירותי ההוראה שהרבנים כה אוהבים לספק.
 
 
 2.
הלימוד המודרך מטמיע בתלמידים את כל התעמולה שהרבנים שתלו בסיפורי האגדה שהם שיבצו בתלמודים ובמדרשים. שטיפת המח המתמדת הזאת גורמת לתלמידים להעריץ את רבניהם, להשמע לכל מוצא פיהם, לקבל החלטות רק בהנחייתם ובאישורם וכדומה.
 
 3.
הלימודים התורניים יוצרים מודעות גבוהה לסכנות הטמונות בהזנחתן של המצוות הרבניות והתלמיד לומד חיש מהר שהוא שם את גורל נפשו בכפו כל אימת שהוא בוחר להתעלם אפילו מהצווים השוליים והזניחים ביותר. כתוצאה מכך הוא יתמיד לצרוך את שירותי ההכוונה והפסיקה של חברי הגילדה ואת שירותיהם של בעלי המקצועות הפרה-רבניים.
 
תפילה:
חובת התפילה, כשלעצמה, אמנם אינה יוצרת ביקושים חדשים אבל תפקיד מכריע לה בשטיפת מוחם של המאמינים ובשבירת גאון רוחם. דמויות מתפללות ניתן אמנם למצא גם בתנ"ך אבל אותם מתפללים קדומים, בניגוד למתפללי העידן הרבני, נמנעו מלדקלם טקסטים קבועים והעדיפו לנסח את תפילותיהם בעצמם ולשטוח את בקשותיהם בלשונם הם.
 
זאת בהחלט אינה הגישה המועדפת על הרבנים והללו החליטו שבריא יותר לדרוש מהמתפללים שידקלמו בדיוק את אותן נוסחאות שכבר זכו להיות מדוקלמות אינספור פעמים בעבר. הרבנים דרשו חזרה אינסופית על נוסחים קבועים בהנחה שעל ידי כך הם יצליחו לצרוב במוחם של המאמינים את המסרים הרבניים ואת משוואות השכר ועונש שמדגישות עד כמה חשוב ללכת בדרך הישר של הרבנים.[יא]
 
מתן צדקה וגמילות חסדים:
הצדקה היא לא יותר מאשר שם קוד לסבסוד שהציבור מתבקש להעניק ללומדי התורה שלימים יעבו את גדודי העבדקנים שסרים למרותם של חברי הגילדה ומאחורי הקריאה לגמילות חסדים עומד לרוב הצורך לדאוג למחסורן של משפחות שראשיהן החליטו לוותר על עבודה מועילה לטובת הסיגוף האינסופי באוהלה של התורה. עם זאת, כספי הצדקה אינם יורדים לטמיון גם כשהם נתרמים לנזקקים אמיתיים. במקרים אלה גמילות החסדים משמשת להגברת התלות בממסד הרבני ולגיבושו של ציבור שתלוי מבחינה כלכלית ברצונם הטוב של הרבנים.
 
סיכום
 
גילדת הרבנים, מייסודה במאה הראשונה לספירת העמים ועד להתעלקותה על המשטר הקואליציוני של מדינת ישראל בעשרים השנים האחרונות, תמיד נאלצה לפעול בתנאים של דלות ומחסור וזאת בניגוד לאחותה, הכנסיה הקתולית, שכבר במאה הרביעית הצליחה לחבור לקיסרות הביזנטית-רומית ולהפוך לאחד הגורמים העשירים, החזקים ורבי-השפעה בעולם המערבי.
 
השיטה הרבנית אמנם אפשרה לחברי הגילדה להטיב את מצבם על חשבון חברי קהילותיהם אבל שיטתם חייבה אותם לחסום את רוחות הקדמה שנישבו בעולם שמסביבם ולהגביה בהתמדה את החומות שבודדו את צאן מרעיתם מהעולם המתפתח. המדיניות המתבדלת והמסתגרת שאומצה על ידי הרבנים הצליחה מאד במדינות שלא דאגו לטפח מוסדות להשכלה הומניסטית-מדעית אבל במקומות בהם השלטונות כפו השכלה חילונית על נתיניהם הרבנים לא הצליחו לבלום את זרם הנוטשים ותחום מרותם הלך והצטמצם לאוכלוסייה הפחות משכילה והיותר נחשלת שעדיין הייתה מסוגלת להאמין לנרטיב הרבני ולבלוע את תשדירי התעמולה שהללו שיבצו בכתביהם.  
 
מדינת ישראל קלטה אוכלוסיות גדולות שמעולם לא נחשפו ליתרונות ההשכלה החילונית והרבנים, שמבעד לשנאתם השכילו לזהות את יתרונות הדמוקרטיה, עיצבו את האוכלוסיות הללו לכח פוליטי שמצליח לסחוט מהממשלה את התקציבים הדרושים להחיאתה של מערכת דתית שכבר עמדה בפני קריסה טוטאלית. היום ניטש קרב מר בין הציבור היותר משכיל שרוצה לחיות במדינה חופשית שמטפחת את ההשכלה, השוויון, הדמוקרטיה ושלטון החוק לבין הציבור הפחות משכיל שבעבור מנעמי התקציבים הממשלתיים נשמע בעיניים עצומות לתכתיביהם של רבנים חרדים שחייבים לשמר את בערותו ולהשניא עליו כל סממן של העולם המודרני – השכלה, שוויון, דמוקרטיה ושלטון החוק.
           
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות'.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
התארגנות שקמה לאור אמירות אמוניות שבעלי הענין מפיקים במטרה לגבש קבוצה שמוכנה לקבל את סמכותם ולדאוג למעמדם ולרווחתם.
[ב]             
בידול: תהליך הרחקת האמירות האמוניות של דת הבת מאלו של דת האם ויצירת אמירות אמוניות חדשות לדת הבת.
[ג]              
ראה המאמר 'היתרונות הכלכליים של הכהונה'
[ד]              
גילדה: קבוצה לא הירארכית של בעלי עניין שפועלים בתיאום למען מטרות משותפות. ראה המאמר 'האל כרב מופתי'
[ה]             
ראה המאמר 'שיתוף הפעולה עם האל'
[ו]              
ראה המאמר 'המדרש בשרות הרבנים' והמאמר 'הרבנים והדרש הפראי'
[ז]              
ראה המאמר 'האגדה הרבנית'
[ח]             
ראה למשל המאמר 'דוד המלך לא חטא'
[ט]             
אף שהתנ"ך איבד את מעמדו כטקסט מחייב, הרבנים מצאו לנכון לנכס לעצמם את כל העיגונים, התקדימים וסיפורי המופת שהכוהנים שתלו בו ולכן הם המשיכו להבליט חלק ממסרים הכוהניים. מסרים כוהניים אחרים הרבנים דווקא טרחו להצניע ולכן אנו לא שומעים מהם יותר מידי סיפורים על חרון אף אלוהי, השתולליות חסרות רסן ודרישות בוטות לפולחנים מפוגגי-זעם דוגמת קורבנות, מנחות, נסכים, מתנות כהונה וכדומה. לאחר תום העידן הכוהני הרבנים אפשרו לאל החדש שלהם להמשיך ולהפגין את נוכחותו בעולם הריאלי אבל עתה נדרש ממנו להסתפק במתן תמיכה וגיבוי לרבנים, ובמיוחד לצדיקים שבהם.
[י]              
ראה המאמר 'התורה שבעל פה'
[יא]            
האם יימצא מי שלא יסיק את המסקנות הנכונות כשהוא ממלמל, חזור ומלמל, ביטויים דוגמת: אדון כל הנשמות, איש מלחמה, אל נקמות, אל עליון, בידו הכח והגבורה, בכל הארץ משפטיו, אל גוזר ומקיים, חוק נתן ולא יעבור, חילו מלפניו כל הארץ, בידו אפקיד רוחי, חיים ברצונו, יוצר עולמים, ימינך תרעץ אויב, כבשונו של עולם, כל הרשעים ישמיד, לבדו ימלוך נורא, לו העוז והמשרה, לך יהוה הממלכה, מושל בכל, מכין לארץ מטר, מלך משובח ומפואר, משפיל רשעים, עצת יהוה היא תקום, רם על כל הגויים, תשלח חרונך יאכלמו כאש, אוהב צדיקים, ארך אפיים ורב חסד, גומל חסדים טובים, האב הרחמן, המלך יעננו ביום קראנו, זוקף לכל הכפופים, חנון ורחום, חסיד בכל מעשיו, טוב לכל, לעולם חסדו, מגן ישענו, מחייה המתים, משביע לכל חי רצון, נדחי ישראל יכנס, נותן את אכלם בעיתו, פוקח עורים, רופא כל בשר, רחום יכפר עוון וכדומה? הנוסחאות הרבניות הללו עולות על בדל שפתיו של המתפלל לפחות שלוש פעמים ביום או אם נרצה, למעלה מאלף פעמים בשנה, ואין בנמצא כח שמסוגל למנוע מהן מלצרוב את עצמן בזכרונו ולחקוק את עצמן על לוח ליבו.
נקרא 8662 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

33 תגובות