Skip to content

1VSDAT

שלישי, 19 פברואר 2013 14:06

נפלאות הבורות

דרג מאמר זה
(8 מדרגים)
מאמר ארוך זה מנסה להגדיר את המושג 'בורות' ולהסביר את הסיוע המכריע שהבורות מעניקה לבעלי העניין של מקצת הדתות, ובמיוחד לרבנים החרדים שהפכו את הבורות למצווה קדושה. בהמשך דן המאמר בטכניקות בעזרתן הגורמים שתופסים חזקה על הדת מצליחים לטפח ולשמר את הבורות ומראה כיצד הישיבות החרדיות אפשרו לרבנים להוביל את הבורות אל תוך המאה העשרים ואחת. חציו השני של המאמר הוקדש לניתוח מפורט של מקצת דבריו של רב שלהערכתי מייצג בנאמנות רבה הן את האמונות הרבניות והן את דרכי המחשבה של הרבנים. עם הרב הזה ניהלתי בעבר התכתבות די ארוכה והתרשמתי שהוא אדם אינטליגנטי ורהוט ולכן גם המועמד המושלם להמחשת הבורות החרדית במיטבה.
 
 
 
יתרונות הבורות
 
כמה נפלאה היא הבורות! כשאתה בור אינך צריך להעמיס על עצמך תיאוריות מבלבלות ועובדות מעייפות ודבר אינו מפריע לך ליהנות מזיוו של העולם ולהתפעם מגדולת בוראו. החיים שלך הם פשוטים ויפים ומעטות הן הבעיות שמסוגלות להטריד את שלוות נפשך. מעת לעת אולי תיתקל בשאלות מציקות אבל הסיסמאות היפות שסיגלת לעצמך יעזרו לך להבדיל בנקל בין הטוב לרע, הרצוי לפסול, האמיתי לשקרי והלבן לשחור.[א] עם ספקות אינך צריך להתמודד כיוון שאתה יודע שברשותך נמצאת האמת האחת, היחידה והמוחלטת ולמתנגדיך אין על מה להסתמך זולת הטעות, השקר והזדון. התחושה העילאית אינה חולפת גם במקרים הנדירים בהם הסיסמה הנאותה אינה קופצת ישר אל דל שפתותיך כי בתוככי ליבך אתה יודע שאפילו אם לך אין דרך להתמודד עם הבעיה, מוריך ורבניך לא יתקשו לפתור את כל התסבוכות ולהסיר מסדר היום את כל הבעיות. נפתולי הגורל ומכאובי החיים אמנם יפקדו גם אותך אבל אלו לא יצליחו לשבור את רוחך כי אתה יודע שהכול בידי שמיים ושכרך בעולם הנצח יפצה אותך על כל סבלותיך בעולם הזה. למעשה, כשחושבים על כך, רק מזוכיסטים מושבעים יסרבו להודות שהבורות היא המרשם האידיאלי לחיים מאושרים וחסרי דאגות והשאלה האמיתית היא מדוע אנחנו עדיין מוצאים סרבנים שאינם מוכנים לזנוח את הנאורות ולהצטרף להמונים שמוצאים מקלט חם ובטוח בזרועותיה של הדליחות דלת המחשבה?
 
גם הרבנים מאד אוהבים את הבורות והם תמיד ישקיעו את כל המאמצים הדרושים לעודדה ולטפחה. בורים אינם שואלים שאלות, אינם באים בטענות, אינם בוחנים אלטרנטיבות ואינם מזהים הפחדות סרק ולכן הם תמיד נשמעים להוראות מנהיגיהם ואומרים אמן אחר כל דבריהם. בור תקני אינו מסוגל להבדיל בין האמיתי למזויף ובין הסביר לאבסורדי וממילא אין באפשרותו לקבל החלטות מושכלות ולנווט בעצמו את עתידו. הבור מפתח תלות מוחלטת במנהיגיו וללא הכוונתם הוא מרגיש תלוש וחסר עצה בעולם שהוא אינו מסוגל להבין. המנהיגים משגשגים בתוך חוסר האונים הזה ולכן הם מקפידים שלא להעצים את שפוטיהם ולא לספק להם את הכלים שיאפשרו להם להתמודד בעצמם עם אתגריו של העולם האמיתי. במקרים קיצוניים המנהיגים אפילו ישתלו בלבבות המאמינים התמימים את התחושה שכל סטייה מזערית מתכתיביהם עלולה להביא עמה את ייסוריי הנצח של הגיהינום, תחושה שתגרום לבורים המבוהלים לחזק את התלות במנהיגים הסמכותיים לבקש את עצתם והדרכתם בכל עניין פעוט וחסר ערך. 
 
את הפחד מפני הלא נודע המנהיגים הדתיים מנצלים לקידום שלושת ה'כַּפִים' שחשובים להם באמת: כבוד, כוח וכסף. לכבוד הם זוכים כשהערצת הבורים מייחסת להם יכולות כמעט על-אנושיות ומזכה אותם בתארים שהיו גורמים לכל בן אצולה אירופאי להוריק מקנאה[ב], את כבוד המלכים שחסידיהם מעריפים עליהם הם מתרגמים לכוח פוליטי שעוזר להם לבצר את מעמדם, להדק את שליטם על שפוטיהם ולדרוש את חלקם במנעמים שרק השלטון יודע לחלק. במקביל, הכבוד שרוחשים להם והכוח הפוליטי שהם מצליחים לצבור מצדיקים בעיניהם את הדרישה לתרומות, מעשרות וירושות מחד ולמענקים, הקצבות ותקציבים מאידך, כספים שבסופו של דבר הם משקיעים לא רק בהאדרת כבודם, הגברת כוחם והגדלת חשבון הבנק שלהם אלא גם בהרחבתן וטיפוחן של הבורות והבערות.[ג]

 
מיהו 'בור'
 
דרושה מידה גדושה של עזות מצח בכדי להדביק את תווית הבורות לאנשים שמבלים את רוב זמנם ברכינה על ספרים. איש אינו יכול להתווכח עם העובדה שרבים מאלו שאני מכנה בשם 'בורים' לא רק קראו הרבה יותר ספרים ממני אלא שחלקם אף רכש בקיאות עמוקה בספרים הללו וחלקם בהחלט מסוגלים לפתח רעיונות מרוכבים ועמוקים שמתבססים על תובנות שהם רכשו במהלך שנים רבות של לימוד ושינון. מי אני שאתנשא מעליהם ואקבע שאני מייצג את הנאורות בעוד שהם אינם יכולים להתיימר ליותר מאשר בורות ובערות? אני הרי תמיד דורש שיציגו לי מכשיר מדידה שיכול לקבוע בוודאות איזו דעה היא 'נכונה' יותר, 'טובה' יותר או 'צודקת' יותר ואיך זה שפתאום אני מוותר על כל המכשירים וקובע על דעת עצמי שתובנות מסוימות מצביעות על הבנה עמוקה ואחרות על בורות משוועת?
 
התשובה, כתמיד, נעוצה בהגדרת המושגים בהם אנו משתמשים. למושג 'בורות', לשיטתי, אין שום קשר למספר הספרים שהאדם קרא, להיקפם של ידיעותיו ולעומקן של תובנותיו אלא רק למידת התאמתן של האמירות אותן הוא מאמץ למציאות בה הוא חייב לפעול. במילים אחרות, גם האדם הבקיא ביותר והמעמיק ביותר ייחשב בעיני כבור אם ידיעותיו והבנתו הוגבלו לתחומים מהם לא ניתן להשליך על מציאות חיינו ותובנותיו אינן מאפשרות לו להתעמת עם האירועים שמתרחשים בעולם האמיתי. ידע והבנה הם מושגים ריקים מתוכן ואם נרצה להעניק להם משמעות עלינו לקשרם לאיזו שהיא מציאות ולבדוק את נכונותם ויעילותם באותה המציאות. האם אדם ששרף את אור הנר בהתעמקות באגדות האחים גרים הוא בעל ידע עמוק והבנה רחבה? בתחום שלו הוא יכול להתגלות כסיני ועוקר הרים שמסוגל לפצח אפילו את האלגוריות העמוקות ביותר ואת המשלים המרוכבים ביותר אבל האם נוכל לישון בשקט כאשר הוא ייבחר לראשות העיר ויתחיל לקבל החלטות שעלולות להשפיע על עתיד כולנו? קשה לי להאמין. ידע מעמיק באגדות האחים גרים מכשיר את האדם להתמודד עם נסיכים שהופכים לצפרדעים, גמדים שטווים קש לזהב ומראות שמדברות מהקיר אבל הוא תורם מעט מאד להבנת העולם האמיתי ובעיותיו וכל מי שמגביל את ידיעותיו לתחום זה בלבד הוא בהכרח בור מושלם שלעולם לא יידע לנווט במציאות בה אין הרבה משמעות לאגדות, משלים והזיות.
 
לאור זאת עלינו להגדיר את המושגים בורות ונאורות באופן הבא:
 
בורות:
הסתמכות על אמירות בעלות מטען אמת נמוך ופסילת אמירות בעלות מטען אמת גבוה.
 
 
נאורות:
הסתמכות על אמירות בעלות מטען אמת גבוה ופסילת אמירות בעלות מטען אמת נמוך.
 
עתה לא נותר לנו אלא להגדיר את המושג 'מטען אמת' ואז נוכל להבדיל בנקל בין הבורים לבין הנאורים. הבעיה היא שהפילוסופיה המערבית מנסה להגדיר את המושג הזה כבר כמעט ארבע מאות שנה ולמרות השגייה הרבים היא עדיין לא הגיעה לנוסחה שמניחה את הדעת. המעמיק האמיתי מוזמן לצלול למימיו של הוויכוח האפיסטמולוגי[ד] שמטריד את הפילוסופיה המערבית מימיו של דקארט[ה] ועד עצם ימינו אנו אבל לצרכינו נוכל להגדיר את המושג 'מטען אמת' באופן הבא:
 
מטען אמת:
מידת ההתאמה של האמירה ל'יש' האמיתי[ו], כלומר למציאות שבאמת קיימת, או הייתה קיימת, מחוץ לתודעתנו.[ז]
 
מכאן נוכל להסיק שהבור מבין את העולם באופן שאינו תואם את המציאות תוך כדי פסילתם של מודלים שמתארים את ה'יש' בצורה הרבה יותר מהימנה בעוד שהאדם הנאור מתאים את השקפותיו למציאות האונטולוגית ודוחה מעליו אמירות שאינן משקפות את מה שבאמת קיים ומתרחש בעולם בו אנו חיים.
 
אני מאמין שהמדע והמחקר המודרני מספקים לנו אמירות שמסבירות בצורה טובה מאד את המציאות האונטולוגית בעוד שהדת מספקת לנו אמירות שבמקרה הטוב אינן תורמות דבר להבנתו של ה'יש' האמיתי ובמקרה הגרוע מחליפות את התובנות המשמעותיות באמירות בעלות מטען אמת נמוך או אפילו אפסי. במילים אחרות, המדע והמחקר מתארים את המציאות האונטולוגית וכל מי שמקבל את ממצאיהם הוא בחזקת 'נאור' ולעומתם הדת מתארת מציאות דמיונית שמשרתת אך ורק את האינטרסים של אנשי הדת וכל מי שמאמץ את אמירותיה הוא בחזקת 'בור' שאינו מבין כיצד באמת מתנהל העולם שמסביבנו.
 
 
מהי 'המציאות האונטולוגית'
 
הבעיה היחידה בכל הניתוח הזה טמונה בהגדרת המושג 'מציאות אונטולוגית'. מטריאליסט כמוני שאינו מכיר בקיומו של העל-טבעי וה'רוחני' יבין שהמושג מתייחס אך ורק לתופעות הניתנות למדידה שמאכלסות את היקום החומרי שמסביבנו. אדם דתי, לעומת זאת, ימהר לתקן אותי ולהסביר שה'מציאות האונטולוגית' היא הרבה יותר רחבה ובנוסף לתופעות ברות המדידה היא מקיפה גם את כל התופעות שמתרחשות במציאות העל-טבעית, המטפיזית, שנשלטת על ידי רצונותיו וציווייו של האל ושבה נמצאים השורשים הרוחניים מהם המציאות המדידה שואבת את חיותה ומשמעותה. 'אתם', כך יטען המאמין, 'מסוגלים אולי למדוד את מהירותה של האבן הנופלת ואת גובהו של האילן הצומח אבל אין לכם שום אפשרות לזהות את הרצון שהתיר לאבן ליפול ואת השורשים הרוחניים שגרמו לאילן לצמוח. לכם אולי נדמה שאנחנו בורים בכל שנוגע להבלי העולם שלכם אבל,' ימשיך הטוען לזרום בלהט, 'הבורים האמתיים הם אלו שדבקים במטעני האמת הדלוחים של מדעי החומר ופוסלים את האמת הגדולה מכולן – ההנהגה האלוהית של העולם וכל אשר בו.'
 
כל זה אמת ויציב. אני, המטריאליסט, בהחלט לא מסוגל למדוד ולכמת את האירועים שמתרחשים אך ורק בעולמות המטפיזיים ואין לי שמץ של מושג מה, אם בכלל, קורה שם. למען האמת, לא ממש אכפת לי מה קורה בעולמות הרוחניים כל עוד העולמות הללו נשארים בתחומם ואינם פולשים לעולם החומרי שלי. מצידי, העולם המטפיזי יכול להמשיך ולשרת את הזיותיהם של הרבנים אך זאת בתנאי שהוא לא ינסה להתחזות למציאות אמיתית, לא יאפשר לאנשי הדת לנצלו למטרות שררה ושלטון ולא יעזור להם להתעלק על התמימים ולעשוק את מיטב כספם ורכושם.
 
עולם מטפיזי שמגביל את עצמו לדלת אמותיו לא כל כך מפריע לי. אני לא מתכוון לבקר שם בעתיד הנראה לעיין ואין בכוונתי להאמין לדיווחים על נפלאות המרומים, אפילו אם מאחוריהם עומדים ברי סמכא כמו אליהו הנביא הזכור לטוב, הנביאים ואפילו האל בכבודו ובעצמו. אני לא מקבל את קיומה של המציאות העל-טבעית אבל איני מוכן להתרגש מאלו שאינם חושבים כמוני. שינעם להם כל עוד שגם הם מבינים שלבד מאמונה כנה דרושות גם הוכחות משכנעות ובלעדיהן אין שום דרך לוודא שמדובר במציאות ריאלית כלשהי ולא רק בהמצאות של בעלי העניין האינטרסנטיים ובאשליות של התמימים שמוכנים לאמץ בעיניים עצומות את כל דבריהם.
 
האם ניתן להוכיח את קיומם של העולמות העליונים בהם מתרחשת המציאות הרוחנית? נראה לי שלא. האמונה, כנה ואמיתית ככל שתהיה, אינה מסוגלת לייצר מציאות אונטולוגית ואפילו הרבנים הגדולים ביותר אינם יכולים לכפות את קיומה בפועל של המציאות המטפיזית עליה הם כה אוהבים לדבר. למרבה הצער מאמינים מסומאי עיניים אינם דורשים הוכחות ממשיות והם מאמצים בלב שלם את כל האמונות שהרבנים עיצבו לצרכיהם: אל שמגבה את כל דבריהם, בית דין של מעלה, שכר ועונש רוחניים, גן עדן וגיהינום, השגחה עליונה, מלאכים שנזעקים למלא את רצון אדונם וכל שאר הישויות והתופעות שמחזקות את הנרטיב הרבני, וזאת בהנחה שקיימות רק שתי ברירות: להאמין לטיעוני הרבנים ולקבל את עוּלם או להתעלם מדבריהם ולהסתכן בייסורי נצח בגיהינום שאולי, למרות הכול, נמצא שם בכדי להענישנו.
 
למזלנו, ולצערם, הרבנים לא השקיעו בנושא את כל המחשבה הדרושה וברשלנותם הם פתחו פתח ללפחות שני טיעונים שמוכיחים שהמטפיזיקה הרבנית נשענת רק על משאלות לב ואשליות ולמרגלותיה אין שום תשתית ראייתית שמסוגלת לשכנע גם את הפחות תמימים שבקרבנו. 
 
1.
המדע מסוגל למדוד את השפעתו של העל-טבעי על העולם הטבעי
 
 
אנו לא מסוגלים להפריך את אפשרות קיומו של עולם מטפיזי סגור ומבודד אבל ברגע שהעולם ה'רוחני' פולש לתוך העולם החומרי הוא נכנס לתחומו של המדע ואז הוא חייב להזיז מחוגים במכשירי מדידה ולהתאים את עצמו לסדרה של תיאוריות, מודלים, תורות ונוסחאות. המפגש בין המטפיזי לחומרי מפקיע את האירוע מבעלותם הבלעדית של אנשי הדת ומשחרר אותו לטיפולם של מדענים שהתמחו באפיון, כימות וניתוח של התופעות שמתרחשות בעולם החומר והמקרים.
 
מלאכים שיושבים לסעוד עם אברהם אבינו[ח] חייבים להשאיר טביעות אצבעות על הסכו"ם ומעט די-אן-אי על המפית. את הממצאים הללו ניתן לבדוק במעבדה ולוודא שהמבקרים אכן נשלחו מהמרומים ולא מדובר חלילה בשלושה זקנים שהצליחו להוציא ארוחת חינם מאבינו התמים. באותו האופן, את קריאתו של יהוה לשמואל[ט] ניתן היה לתעד בכל רשמקול אנלוגי, ואולי אפילו במכשיר הקלטה דיגיטלי, ולשלול לחלוטין את האפשרות שלא מדובר כאן בעוד מעשה קונדס של נער שובב שרצה לחמוד לצון עם כוהן קשיש ומשרתו הצעיר. את הגלים באמצעותם יהוה הקשה את לב פרעה כנראה קצת יותר קשה למדוד אבל אין כל סיבה להניח שלאחר שתיקבע תדירותם של הגלים הללו גם אותם ניתן יהיה למדוד ולפענח. כך הדבר בכל מקרה של מפגש בין העולם הפיזי לעולם המטפיזי ולכן אם העולמות העליונים באמת נמצאים באינטראקציה עם העולם שלנו אנחנו כבר נמצא דרך למדוד ולאפיין את המעורבות המטפיזית בעולם החומר והמקרים.
 
כשהמדענים יחליטו שלא ניתן להסביר אירועים מסוימים באמצעות חוקי הטבע המוכרים לנו, כולנו נצטרך לשקול את האפשרות שאולי באמת קיימת איזו שהיא מציאות מטפיזית שמסוגלת להשפיע על העולם שמסביבנו. כשהם יקבעו שקיימים ממצאים בעלי ניחוח דתי שסותרים בעליל אמירות מדעיות בעלות מטען אמת גבוה, כולנו נאלץ להיפתח לאפשרות שאיזה שהוא אל באמת מסוגל להתערב במהלכה של ההיסטוריה האנושית. כשהם ייפתחו תורה סדורה ומגובה בהוכחות שמכירה ביכולתם של המרומים להשפיע על התחתונים, כולנו נמהר ללבוש מדים שחורים ונתחיל לדקלם סיסמאות רבניות. בינתיים אין ממה לחשוש, המדע עדיין לא נתקל בממצאים מחשידים וסביר מאד להניח שזה גם לעולם לא יקרה.
 
המדע מעולם לא העמיד אותנו בפני אף אתגר אמוני ועד היום שום ממצא מדעי אמין עדיין לא תלה אף התרחשות טבעית בהשפעות על-טבעיות אבל זה לא מפריע לכל אלו שמפנים את תשומת ליבי למאמרים וסרטונים שמראים כיצד רב גדול זה או אחר החזיר לחיים מתים קליניים, השיב לאיתנם חולים חשוכי מרפה, ארגן הריונות לנשים עקרות וכדומה. למרבה הצער, תמיד מסתבר לי שכל הניסים הללו התרחשו הרחק מעיניהם של חוקרים אמינים ואין שום דבר לקבוע אם מדובר באירוע אמיתי או רק באחיזת עיניים ואם ה'נס' לא היה מתרחש מאליו, גם ללא מעורבותו של הרב הגדול.
 
2.
המטפיזיקה העכשווית סותרת את המטפיזיקה ההיסטורית
 
 
הדת היהודית, בדומה לשאר הדתות, מתאימה את עצמה בהתמדה לממצאי המדע ולאילוצי ה'מודרנה' ולכן עתה, כשיש דרישה להרחיק את ה'רוחני' מהגשמי, המגמה היא להעביר לעולם המטפיזי את כל הישויות, המקומות והאירועים שפעם מצאו את מקומם בחלקים הבלתי נגישים של העולם המוחשי. הבעיה היא שמקורותינו כבר הוצפו בתיאורים שמיקמו היישר בתוך העולם הריאלי את כל הישויות, האתרים והתופעות שהעולם המודרני הגלה זה מכבר לעולמות הטרנסצנדנטליים אליהם, לשמחתם של הרבנים, אנו ומכשירי המדידה שלנו אף פעם לא נוכל להגיע.
 
מכך שתמונת המציאות של אנשי הדת משתנה חדשות לבקרים אנו יכולים להסיק שבעלי העניין מעולם לא הבינו עד הסוף את המושגים 'רוחניות', 'עולמות עליונים' או אפילו 'אלוהים' ומעולם לא העניקו לתופעות הללו הגדרות אמינות וממצות. ראיית העולם שלהם התעדכנה במהלך כל השנים, בצמוד להתקדמותו של המדע שבהתמדה שמט את השטיח מתחת לרגלי האמונות המושרשות וכפה על הדת להרחיק את נכסיה מטריטוריות שפעם נחשבו מוגנות מעיניהם הבוחנות של הבריות. ראית עולם מתעדכנת אינה יכולה להציג את עצמה כאמת אלוהית מוחלטת ונצחית ולכן לא קשה להבין שהעולמות המטפיזיים הומצאו על ידי אנשי הדת לצרכיהם ואין מאחוריהם שום מציאות אובייקטיבית שצריכה להרשים גם אותנו.   
 
שתי דוגמאות תספקנה להבנת התופעה:
 
 
א.
הפיכת גן העדן והגיהינום לישויות רוחניות
 
 
 
כאמור, ישנם אירועים שהרבנים, בתבונתם, הגבילו אך רק לעולמות העליונים. לשם משל, אנו לעולם לא נוכל לבקר בבית הדין של מעלה בו האל דן את ה'חוטאים' לסבלי הגיהינום ומתגמל את ה'צדיקים' בחיי עולם בגן עדן ולכן אנו גם לעולם לא נוכל לוודא אם התנהגותו של האדם בעולם הזה באמת משפיעה על הגמול או העונש שהוא יקבל בעולם הבא.
 
עם זאת, לפני שנתחיל להלך בדרך הישר של הרבנים עלינו לקחת בחשבון גם את האמירות שהכוהנים שחררו בקשר לשכר ועונש מחד ובקשר לגן העדן והגיהינום מאידך. אם נוכל להעניק מטען אמת גבוה לכל האמירות הישנות לא יקשה עלינו להתייחס ברצינות גם לאמירות האופנתיות של היום, מאידך, אם יסתבר לנו שכל אמירות העבר כבר השילו מעליהן את כל מטעני האמת האפשריים אזי נהיה חייבים להסיק שמאחורי כל המלל שמצא את דרכו למקורותינו לא עומד דבר זולת יומרות והזיות של גורמים אינטרסנטיים שבמהלך כל הדורות היו חייבים להתאים את האמירות שלהם לטעמם המתעדכן של שומעיהם.
 
כשנבדוק את מקורותינו נגלה שהאל התנכי כלל לא הכיר בקיומו של ה'עולם הבא' והוא נהג לתגמל ולהעניש כבר בעולם הזה, לרוב תוך זמן קצר לאחר העבירה. התנ"ך אינו מדבר על גמול שניתן בגן העדן או על עונש שניתן בגיהינום והשומעים בקול יהוה, בדומה לאלו שסרים ממצוותיו, זוכים אך ורק לגמול ועונש ארציים[י]. הדעת נותנת שאם גן העדן והגיהינום היו מוכרים לכותבי התנ"ך הם היו ממהרים לנופף גם בהם, לאיים בייסורי הנצח של הגיהינום ולהבטיח תענוגות נפש בגן העדן, ולא להסתפק רק בייסורי הגוף וברווחה החומרית של העולם הזה. מכאן ניתן להסיק שגן העדן והגיהינום הם המצאות מאוחרות שלא היו מוכרות לכותבי התנ"ך.
 
האל של הרבנים כבר הבין שלהבטחותיו ואיומיו אין הרבה משמעות פרקטית בעולם בו הגורל מסוגל לשים לאל את כל יומרותיו ולכן הוא נאלץ לדחות את הגמול והתגמול ל'עולם הבא'. רבניו רצו לשמו על כוח הרתעתו ולכן הם פיתחו את גן העדן והגיהינום בהם החוטאים וצדיקים יקבלו את שכרם ועונשם העתידי. הידע המדעי המוגבל של הרבנים כפה עליהם להניח שגן העדן והגיהינום הם מקומות פיזיים ממשיים שנמצאים אי שם בעולם הזה. גם ההיגיון המוטה, שתמיד מיהר לרתום את עצמו לצרכיהם, התיר להם לפצח את הפסוקים התנכיים ולדרוש מהם את מקומם המדויק של האתרים הללו, או לפחות את המקום בו נמצאים פתחיהם[יא]. מאוחר יותר, כשהרבנים כבר נחשפו למעט תבונה לא תורנית, הם הגיעו למסקנה שגן העדן והגיהינום אינם יכולים לדור בתוך המציאות החומרית ולכן הם הגלו אותם למציאות המטפיסית הפרטית שלהם, בה, כאמור, למדענים אין כל אפשרות להעמיד למבחן אפילו את האמירות המגוחכות ביותר.
 
אם באמת קיימים מצבים מטפיזיים שאנו יכולים לכנות בשם 'גן עדן' או 'גיהינום' המצבים הללו היו אמורים להיות מוכרים למשה, לנביאים ולבעלי הכתובים שהתיימרו להכיר את מחשבותיו של האל ולדבר בשמו. מאידך, אם בעלי התנ"ך לא הכירו את גן העדן והגיהינום ואם הרבנים חשבו במשך זמן רב שמדובר בשני אתרים ממשיים שנמצאים בתוך המציאות החומרית שלנו, כיצד נוכל להשתחרר מהתחושה שמאחורי כל האמירות שאנשי הדת לדורותיהם המיטו עלינו בנושא זה עומדים רק ניחושים, משאלות לב וכוונות טובות? האמירות הרבניות נבנו בהדרגה, עודכנו חדשות לבקרים ובמקרה הצורך אף נזנחו, הוצנעו וכוסו בפרשנויות חדשות, ולכן ברור שהן אינן מתארות את המצוי אלא רק את הרצוי והן פותחו ועודכנו על ידי בעלי עניין אינטרסנטיים בהתאם לרמת התחכום של קהל שומעיהם. בכל מקרה, מטען אמת של ממש לבטח אין בהם.
 
 
ב.
הרחקת האל מהמציאות הריאלית למציאות המטפיזית
 
 
 
דברים דומים ניתן להגיד גם על האל עצמו. אם מקורותינו היו דואגים להרחיקו באופן קבוע מהעולם החומרי ולציירו במונחים אחידים ובלתי משתנים, היינו יכולים להניח שבמציאות המטפיסית אולי באמת ניתן למצוא את האל שהרבנים תמיד מנסים לדחוף במורד גרוננו. כפי שכבר הסברתי, המציאות המטפיסית אינה פתוחה בפני המדענים ולכן אין שום אפשרות לסתור את האמירות שמתייחסות לקיומו של האל ואף לא את כל האמירות שהושמו בפיו[יב]. למזלנו, הדת תמיד אוהבת לירות לעצמה ברגליים ולכן היא הציפה את מקורותינו בתיאורים שונים וסותרים של האל והעמיסה עלינו סיפורים מסיפורים שונים שמתארים את המפגשים שלו עם העולם החומרי, בו לאמיתותיו של המדע והמחקר המודרני דווקא כן יש מה להגיד.
 
אל שמשתנה בעקביות במהלך כל ההיסטוריה[יג] אינו יכול לקוות שכל האמירות שמתייחסות אליו יישאו עמן מטען אמת גבוה ושכל הדברים שהוא כביכול אמר ייחשבו כתורה מסיני. באותו אופן, אל שבא במגע עם עולם החומר והמקרים חייב להתאים את עצמו לחוקיות של העולם הזה, או לחליפין, לכפות על החוקיות הזאת להשתנות בהתאם לנסיבות שהוא כופה עליה. כך או כך הוא מוצא את עצמו בתחומו של המדע והמחקר ההיסטורי ועליו להסתפק במטעני האמת שהללו מעניקים לו ולאמירותיו[יד].
 
שתי ההשגות הללו, היכולת שלנו לחקור את התופעות שמתלוות לפלישתו של העולם המטפיזי אל תוך תחומו של העולם הממשי והצורך בעדכון שוטף של ההגדרות שמתייחסות לעולם המטפיזי, כופות עלינו להניח שהרבנים לא באמת מסוגלים להכיר ולהבין את העולם ה'רוחני' שהם המציאו לצרכיהם ולכן כל האמירות שהם הפיקו לגביו הן בהכרח בעלי מטען אמת נמוך. מתחייב מכך שכל מי שפוסל את האמירות המדעיות והמחקריות, שנגזרות מהמציאות החומרית וברת המדידה, ונתלה באמירות שנסמכות על המציאות המטפיזית, לגביה איש עדיין לא הפיק אף אמירה שניתן לייחס לה מטען אמת גבוה, הוא בהכרח אותו ה'בור' שפוסל את המודלים האמינים ודבק בהמצאות רבניות שמעולם לא טרחו להסביר את המציאות בה אנו חיים באמת. בניגוד אליו, אלו שמתאימים את השקפותיהם ל'יש' שמאופיין על ידי המדע והמחקר, ודוחים מעליהם אמירות שאינן משקפות את מה שבאמת קיים ומתרחש בעולם האמיתי, בהחלט יכולים להגדיר את עצמם כ'נאורים' ומותר להם לדחות בבוז את הניסיונות להחדיר לנו את המיתוסים המטפיזיים שמשרתים אך ורק את מטרותיהם של הרבנים.
 
 
עלייתה ונפילתה של הבורות
 
העולם הקלאסי העניק משקל זעום מאד לאמונות התיאולוגיות והאוכלוסייה יצאה ידי חובתה בהפגנת נאמנות לפוליס או לקיסר, לרוב על ידי העלאת קורבנות פומביים לכבוד האלים שייצגו אותם. מעבר לחובת ההשתתפות בטכסים הללו, המדינה אפשרה פלורליזם של דעות ולכן היא לא כפתה על התושבים לאמץ אמונות אלו או אחרות ולא העניקה לאף הנהגה דתית עדיפות על פני מתחרותיה. כשהמדינה אינה כופה את האמונה על נתיניה, בעלי האמצעים יכולים להעניק לילדיהם את ההכשרה הטובה ביותר שידם משגת ולכן אנו עדים לפריחתה של ההשכלה בתקופה הקלסית של יוון ורומי, בעיקר בקרב בני המעמדות הגבוהים. הדרישה הגוברת הביאה בתחילה את המורים הסופיסטים[טו] ובהמשך את הגימנסיונים[טז] ומוסדות ההשכלה הגבוהה[יז] שהחלו לצוץ כפטריות לאחר הגשם, תחילה באתונה, בהמשך ברחבי העולם ההלניסטי ולבסוף ברומא ובשאר הערים הגדולות של האימפריה.
     
התמונה השתנתה מהקצה עד הקצה לאחר שהנצרות הפכה לדת המדינה של האימפריה הרומית. דת מונופוליסטית אינה יכולה להרשות לעצמה השכלה חופשית ולכן הכנסייה מיהרה לתפוס בעלות על כל תחומי ההוראה ולדחוק את רגליהם של כל מתחרותיה, תהליך שהחל עם השתלטות הנצרות על אלכסנדריה בשנת 391, ורציחתה של הפילוסופית היפאטיה בשנת 425[יח], והסתיים עם סגירת האקדמיה האפלטונית באתונה בשנת 529. לאחר סגירת האקדמיה האתונאית ההשכלה הפכה לנכס בלעדי של הכנסייה והיא ניתנה במשורה לילדים בבתי ספר של הכנסיות המקומיות ובמנות גדושות יותר לפרחי כמורה שהמשיכו את לימודיהם במוסדות לימוד קתדרליים שם הם התמחו בתיאולוגיה או במשפט כנסייתי, שני מקצועות שהבטיחו להם פרנסה במסגרת הכנסייה ולכנסייה את נאמנותם ואת הליכתם בתלם.
 
הכנסייה המשיכה לפקח על החינוך הגבוה בכל תקופת הסכולסטיקה[יט], שעה שהאוניברסיטאות[כ] שהחליפו את המוסדות הקתדרליים בסוף המאה האחת עשרה ובתחילת המאה השתיים עשרה החלו ללמד בנוסף לתיאולוגיה ומשפט כנסייתי גם את מקצוע הרפואה, את שבעת האומנויות החופשיות[כא] (בראיה הנוצרית כמובן) ואת התורות הפילוסופיות שהחלו לחדור לעולם הקתולי, וזאת בהנחה שהפילוסופיה היא 'הנערה המשרתת' של התיאולוגיה ולכן היא רק תחזק בעזרת ההיגיון את האמיתות שהכנסייה למדה בעת התגלותו של האל הבן[כב]
 
בהדרגה, ובד בבד עם עליית כוחם של השליטים האזרחיים שהיו זקוקים לפקידות נאמנה משל עצמם, שליטתה האבסולוטית של הכנסייה במערכות החינוך הלכה והתרופפה אבל היא עדיין הצליחה לכופף ולהחזיר לתלם סקולסטיקאים מתבדרים דוגמת דונס סקוטוס[כג] וויליאם איש אוקאם[כד] ומאוחר יותר, אף שהרנסנס והרפורמציה כבר החדירו רוחות חדשות לחלק ממדינות אירופה, גם את קופרניקוס[כה] וגליליאו גלילי[כו].
 
שליטתם של אנשי הדת על החינוך וההשכלה ברחבי אירופה החלה להתערער עם עליית כוחם של השליטים הטריטוריאליים ומאוחר יותר, עם נשוב רוחות ההומניזם והרנסנס. השפעת הכנסייה על ההשכלה נעלמה לחלוטין מצפונה של אירופה כשהרפורמציה הפרוטסטנטית החליפה את הממסד הקתולי, שסר למרותו של הכס הקדוש ברומא, באנשי דת חסרי כוח פוליטי שהקפידו להישמע אך ורק להוראותיהם של השליטים המקומיים. לשלטונות בארצות הפרוטסטנטיות כבר לא היה כל כך חשוב להגביל את נתיניהם לראיית העולם של אנשי הדת ולכפות עליהם רק סט אחד של אמונות ותחת חסותם החלו להתפתח מוסדות ההשכלה המודרניים בהם התחוללו המהפכות הפילוסופיות, מדעיות וטכנולוגיות שעד מהרה הפכו את אנגליה, גרמניה, הולנד, סקוטלנד והארצות הסקנדינביות למדינות העשירות והמפותחות ביותר בעולם המערבי. במקביל, השליטים הטריטוריאליים, הן במדינות הקתוליות והן במדינות הפרוטסטנטיות, גילו שחסות האל לא תמיד מבטיחה את הניצחון בקרב ולכך דרושים גם קצינים שמסוגלים להבין מהלכים טקטיים ואסטרטגיים ולבצע משימות מרוכבות, ובמיוחד מהנדסי ביצורים וקציני ארטילריה, הנדסה קרבית ולוגיסטיקה שתפקידם דרש מהם לפתור בעיות שמעולם לא עמדו בראש מעייניהם של הפרופסורים במוסדות ההשכלה שנשלטו על ידי הכנסייה הקתולית. גם הציים המודרניים שהחלו לשייט בימים לקראת סוף המאה החמש עשרה דרשו קצינים בעלי הכשרה מדעית וטכנולוגית. האל אולי קבע את הכוכבים בשמיים אבל לנווט באמצעותם ידעו רק אלו שלמדו גם טריגונומטריה ומתמטיקה וידעו לתפעל את המכשור המדעי שהנחה את האירופאים בדרכם לכל קצוות התבל.
 
מהמהפכה הזאת נהנו מאוחר יותר גם היהודים שחיו במדינות הפרוטסטנטיות, ובמידה פחותה, גם שאר יהודי אירופה. מדינות אחדות החלו להעניק לאזרחיהם היהודיים אמנציפציה[כז] פוליטית וחברתית והתהליך החל לתפוס תאוצה לאחר שהמהפכנים הצרפתיים ונפוליאון[כח] הביאו עימם את בשורת החירות והשוויון. החרויות הללו פתחו בפני היהודים אפיקי השכלה חדשים ורבים מהם הצטרפו לתנועת ההשכלה[כט], ומאוחר יותר גם לתנועה הציונית שהקימה בארץ ישראל את אחת החברות הנאורות והמתקדמות שהעולם ידע מעודו. ההצלחה הזאת לא נעמה לרבנים והם הכפילו ושילשו את המאמצים להשיב את הבורות לעם ישראל. על הצלחתם יעידו מערכות החינוך העצמאי, שבמידה רבה הצליחו לסרס את לימודי הליבה, ומערך הישיבות המפואר שמחזיר את הבערות ליושנה ומוציא לרחובות עדרים של בורים שאינם מסוגלים להתמודד בעצמם עם אתגרי העולם האמיתי וגורלם נגזר להימנות עם יונקי התמיכות וההקצבות שסרים למרות רבניהם ומדקלמים אך ורק את סיסמאותיהם.
 
 
כיצד מטפחים את הבורות?
 
בכדי להבטיח את עומק הבורות הרצוי, בעלי העניין הדתיים, והרבנים בכללם, אימצו ארבע שיטות עיקריות להרחקת הידע המזיק מהתמימים שסרים למרותם:
 
 *
השתלטות מונופוליסטית על ההוראה.[ל]
 
 *
הרחקת ההשכלה מההמונים.[לא]
 
 *
הסתרת הידע מפני אוטודידאקטים.[לב]
 
 *
דיכוי המתחרים והצבת חומות בפני תורות זרות.[לג]
 
הטקטיקות הללו הבטיחו שממערכות ההשכלה של בעלי העניין הדתיים ייצאו בורים שמכירים אך ורק את האמת האחת, היחידה והמוחלטת של מנהיגיהם ובהיעדר כישורים שיאפשרו להם לפתוח בחיים עצמאיים יהיו תמיד תלויים בתמיכתה של הקהילה ובהכוונתם של מנהיגיה.
 
המשוואות הללו הלכו והתרופפו ככל שהעולם הלך ונפתח. בתחילה היו אלה מסעי הצלב שחשפו את המערב בפני התרבות המוסלמית ואמיתותיה. מאוחר יותר הפילוסופיה האריסטוטלית[לד] והמינות הקתרית[לה] תרמו את תרומתן לערעור האמת הנצחית והבלתי משתנה של הכנסייה. גם הסחר ההולך ומתרחב הביא עימו מהמזרח ומהדרום דעות חדשות שהופצו בהדרגה בכל רחבי אירופה ועם בוא הרנסנס[לו] העולם שב ונחשף לאמיתות העתיקות שלא תמיד עלו בקנה אחד עם האמת היחידה והמוחלטת של הכנסייה הקתולית. המצאת הדפוס[לז] מנעה מהשלטונות, למרות כל מאמציהם, לדכא את קולן של האמיתות המתחרות והרפורמציה הפרוטסטנטית[לח] ניתצה את כל תקרות הזכוכית וחשפה את העולם בפני מספר רב של אמיתות מתחרות וסותרות שתורגמו חיש קל לפריצות דרך פילוסופיות, מדעיות וטכנולוגיות מהן נולדה העת החדשה[לט].

בעת החדשה, בין אם בעלי העניין רצו בכך ובין אם לאו, כבר לא ניתן היה למנוע זרימה חופשית של רעיונות: בסלונים פרטיים שנוהלו על ידי בנות האצולה, בבתי התה והקפה שהחלו לצוץ כפטריות לאחר הגשם, על דפי העיתונים, המגאזינים, הפאמפלטים והספרים שהחלו לצאת לאור בקצב הולך וגובר ובהמשך דרך כל אמצעי התקשורת שהעולם המודרני העמיד לטובת הפצת המחשבה אנושית: הטלגרף, הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה, המחשב והאינטרנט. היום אנו חיים בעולם מוצף מידע בו דכפין יכול לתת דרור לסקרנותו וללמוד כל נושא שרק שובה את ליבו. הצפת המידע והתובנות גרמה לעולם המערבי לאבד את דבקותו הקיצונית באמת אחת ויחידה, למהול בתוך אמונותיו המקודשות גם את אמונותיהם של האחרים, למעט בערכה של הדת ולפתח תרבויות סינקרטיות
[מ] שמטשטשות את ההבדלים בין המסורות השונות ומאפשרות לחסידי רוב הדתות לגור בשכנות טובה מבלי שהאחד יפגע ברגישויות הדתיות של האחר.[מא]
 
בעולם מעין זה קשה לשמור על טוהרת הדת ולהישמר מחדירתן של דעות מתחרות שעלולות לערער את דבקותו של הבור. קשה, אך לא בלתי אפשרי - כפי שהחרדים שבים ומוכיחים לנו מידי יום ביומו.
 
 
השכלול החרדי
 
כיצד, לאור כל המכשולים שהעולם המודרני מציב בפניהם, מצליחים החרדים לא רק לשמר את היקפי הבורות אלא גם להגדילם בעקביות ולאורך שנים? את התשובה לשאלה הזאת נמצא בגורמים הבאים:
 
1.
קידוש הבורות והכפשת ההשכלה
 
 
ילדים חרדיים לומדים מגיל צעיר מאד לחשוב בקטגוריות של 'לבן' ו'שחור': הכשֶר, המותר והרצוי לעומת הטמא, הפסול והמזיק. את הבורות החרדים מקדשים בכינוי 'לימוד תורה' ובכך הם הופכים אותה לאידיאל אליו ישאף כל חרדי, קטן וגדול כאחד. ההשכלה והנאורות, מצד שני, זוכים תמיד לתארים מגמדים וליחס מסתייג וכל מי שאינו אטום במיוחד, או מחונן בצורה יוצאת דופן, יבין מיד שאלו ערכים פסולים מהם כל החרד לגורל נפשו צריך להישמר ולברוח.[מב]
 
2.
חסימת העולם החיצוני
 
 
בעוד שההורה הנאור ישאף לחשוף את ילדיו בפני מגוון רחב של דעות ולספק להם כלים שיאפשרו להם להפריד את המוץ מהבר, לאמץ את המועיל ולפסול את הטפל, הרי שההורה החרדי תמיד ירצה לוודא שילדיו יחשפו אך ורק לאמת האחת, היחידה והמוחלטת אותה הוא למד בילדותו מרבנים שמעולם לא נחשפו לאף אמת אחרת. בכדי להבטיח שאף פירור של אמת חיצונית לא יחדור בטעות לתודעתם של הצעירים והבוגרים החרדיים, הרבנים דואגים להקים סביבם חומות גבוהות שבולמות כל קרן של קדמה, מדע ונאורות. החומות הללו נבנות על ידי הצבת חסמי שפה והרחקת כל מקור מידע שעלול לבלבל את דעתם של השפוטים. לפיכך, החרדים האשכנזים מקפידים לטפח את השימוש היומיומי ביידיש ולשמור את העברית כשפת קודש בלבד, כך שצעיר החרדי יתקשה לקרוא ולהבין דברי כפירה שנכתבו בשפה שאינה מוכרת לו די צרכה. במקביל, הממסדים החרדיים אוסרים על שפוטיהם כל גישה למקורות מידע לא מבוקרים: לחרדים אסור לקרוא עיתונים ומגאזינים לא מאושרים וספרים לא תורניים, להקשיב לרדיו לא פיראטי, לראות סרטים, הצגות ואופרות, לבקר במוזיאונים, לצפות בטלוויזיה או לשוטט באינטרנט לא מסונן. כתוצאה מכך החרדי המצוי אינו נחשף לאירועי העולם האמיתי אלא רק לסיפורים שהרבנים מספרים על האירועים הללו ולפרשנויות שהם נותנים להם ובהכרח, במקום לגבש לעצמו דעות עצמאיות הוא נאלץ להסתמך על הדעות של רבניו ולפעול אך ורק על פי הנחיותיהם.
 
3.
שטיפת מח מתמדת
 
 
העולם החרדי היה קורס על עצמו כבר לפני זמן רב אלמלא שטיפת המח המתמדת שהוא דוחס בכל מי שנמצא בתחום השפעתו. עוללים לומדים לצרוך 'דברי תורה' בעודם על ברכי אימהותיהם ובהמשך הם יתבקשו לקרוא מספר רב של 'סיפורי גדולים', 'אגדות מעובדות', 'סיפורי המקרא' ועוד כהנה וכהנה ספרים שיחשפו בפניהם את דמויות המופת שישמשו עבורם כמודל לחיקוי, לרוב טיפוסים תנכיים שמורקו מכל חולשותיהם ועוולותיהם, דוגמת אברהם אבינו, יעקב אבינו, משה רבינו, דוד המלך, שלמה המלך ואליהו הנביא, או רבנים קדומים נערצים ובראשם רבי עקיבא, אב הטיפוס האידיאלי של הרב המושלם.
 
מהר מאד הצעירים יכנסו למערכת החינוך החרדית שם הם יספגו שטף אדיר של תעמולה רבנית שתבוא משלושה מקורות בלתי נדלים:
 
 
1.
הפרשנויות של רבני ימי הביניים וממשיכיהם שמעולם לא נרתעו מכל עיוות או סירוס שיכול לטשטש את המציאות הבעייתית מחד ולפאר, לרומם ולהציג בצבעים וורודים את התמונה ההיסטורית שמתאימה לצרכים הרבניים מאידך. במסגרת זאת כל גדולי ישראל זכו לתהילה שמעולם לא הגיעה להם, כל מעלליהם הוכשרו וכל דבריהם זכו לחשיבות מופרזת אם לא להילת קדושה של ממש.
 
 
2.
האגדה הרבנית[מג] שתמיד, כל פעם מכיוון אחר, הגדירה את ההתנהגות האידיאלית שעל כל המאמינים לאמץ[מד], עזרה לשווק את 'הנרטיב הרבני הגדול' שמעניק גושפנקה אלוהית לכל דרישה וגחמה של הרבנים ולימדה את המאמינים להעריץ את רבניהם, להישמע לכל הוראותיהם ולדאוג לכבודם ולרווחתם[מה].
 
 
3.
ספרות המוסר והמידות הענפה בה שוקעו כל ההנחיות שיכוונו את המאמין לנתיב הכניעות, הציות והלימוד האובססיבי של התורה וירחיקו אותו מהתשוקה לידע והשכלה כללית. ספרות המוסר גם מציירת, בין אם במפורש ובין אם בעקיפין, את דמותו של המאמין האידיאלי ובדמות זאת לא נמצא את השאיפה להרחבת האופקים אלא רק את הרצון להעמיק חקור בתורתו של השם יתברך.
 
 
הזרם הבלתי פוסק של פרשנויות מגמתיות, אגדות רבניות ודברי מוסר ותוכחה אינם יכולים שלא לעשות את שלהם ושטופי המוח החרדיים לומדים להעביר כל תובנה חדשה דרך פריזמת האגדות, הפרשנויות המוטות, התוכחות וההזיות שהוטמעו בהם, לקחת איתם הביתה רק את הרכיבים שמתיישרים עם המיתוסים הרבניים ולפסול את כל מה שנסמך רק על המדע והמחקר המודרני.
 
לאורן של הטכניקות שמשמשות לשימור הבורות ולדחיית ההשכלה והנאורות, הרבנים עיצבו מוסד שמתאים לצרכיהם ככפפה ליד, הלא הוא מוסד הישיבה[מו]. על מוסדות לימוד תורה שמזכירים את הישיבות המוכרות לנו אנו שומעים כבר בימי התנאים וכולנו מכירים את הישיבות הבבליות שפעלו בסורא[מז], נהרדעא[מח]ופומבדיתא[מט]. גם בימי הביניים ניתן היה למצוא פה ושם איזה מוסד דמוי ישיבה אבל את הולדתן של הישיבות המודרניות אנו יכולים לייחס ליהדות הליטאית[נ], שהקימה בתחילת המאה התשע עשר את ישיבת וולוז'ין[נא], וליהדות האימפריה האוסטרו-הונגרית שהצמיחה פחות או יותר באותה תקופה את ישיבת פרשבורג[נב], מעוזו של ה'חת"ם סופר'[נג] ששמרנותו ונוקשותו מכתיבים עד היום את השקפת עולמם של רוב הזרמים החרדיים.
 
מוסד הישיבה זכה בשנים האחרונות לפיתוח נוסף שהפך אותו לחלומו הרטוב של כל רב חרדי ואורתודוקסי. הרבנים גילו שתלמידים שהורחקו מסביבתם הטבעית והוכנסו למשטר שדרש מהם להתעמק יומם וליל אך ורק בתכנים תורניים, שבכללם הפרשנויות המגמתיות של רבני העבר, תשדירי הפרסומת שהוצפנו באגדות הרבניות והמסות של ספרות המוסר והמידות, הפכו עד מהרה לחיילים נאמנים שיכלו להגן על החומות ולהתמודד בהצלחה עם כל סכנות הנאורות, המדע, ההשכלה והקדמה. מערכת שטיפת המוח של הישיבות החרדיות מתבססת על האלמנטים הבאים:
 
1.
שלילת הזמן הפנוי
 
 
יומם של תלמידי הישיבה מועמס בכל תואנה אפשרית כך שלא נותר בידם זמן פנוי לחשיבה ועיכול ולכן במקום להבין את החומר הנלמד הם פשוט משננים אותו בעל פה מבלי להתעכב על משמעותו. הלחץ הבלתי פוסק גם גורם לעייפות כרונית שמחלישה את כושר שיפוטו של התלמיד, מכהה את הגיונו ומונעת ממנו את היכולת לעבד את שטף המסרים המוטח בו.
 
2.
מחיקת הידע הלא תורני
 
 
כל ידע לא תורני שהתלמיד מביא עימו מחייו הקודמים הופך בהכרח לידע מחתרתי שעל התלמיד להסתיר מפני מוריו ועמיתיו. כל שימוש בידע זה מזכה את התלמיד בלגלוג מחד ובגישה חשדנית מאידך ומוריו יעשו כל שביכולתם בכדי להחליף את הידע המסוכן בסיסמאות כשרות שעומדות בכל הדרישות הרבניות.
 
3.
דיכוי הסקרנות הטבעית ופסילת הספק
 
 
כל תלמיד ישיבה רשאי לשאול כל שאלה שרק תעלה על דעתו ובתנאי שהיא אינה חורגת מגבולות המגרש התורני וניתן לענות עליה באחת הסיסמאות התקניות שבארסנל הרבני. כתוצאה מכך הרבנים מעודדים את תלמידיהם לשאול שאלות עבורן יש להם תשובות מוכנות מראש והם מפגינים את מורת רוחם כשהשאלה פולשת לתחומים בהם ליהדות יש בעיות של ממש.
 
באותו אופן, תלמידי הישיבה לומדים חיש קל שהאמונה היא ההפך הגמור מהספק ולכן אצל המאמין האמיתי לעולם לא יתעוררו שום ספיקות. הנערים יפנימו את התובנה הזאת וידכאו בעצמם את קול הספק שמנקר במוחם. נערים שבכל זאת יתמידו בספקנותם יזכו לטיפול אישי של גורם בכיר שיסביר להם מדוע אדם מאמין אינו יכול להרשות לעצמו את הלוקסוס של הרהורים מיותרים. הנערים ילמדו לזהות את הספק עם החטא והזמן, ללא ספק, יעשה את שלו וכל מי שלא יפלט מהישיבה ימצא את עצמו מוותר על ספקותיו ומאמץ את הקו הרשמי של רבניו.  
 
4.
חימוש התלמידים בסיסמאות
 
 
בניגוד למוסדות אקדמיים שמטפחים את הספק והסקרנות, הישיבות נוהגות להחליף את כל הדחפים הללו בסדרה של סיסמאות שאמורות לענות על כל השאלות שבחור הישיבה עלול להישאל או לשאול את עצמו. במהלך הזמן התלמידים ילמדו את כל 'תשובות בית הספר'[נד] ויספקו לכל שאלה בדיוק את אותה התשובה שמספקים כל שאר חבריהם. את נכונותן של הסיסמאות בחורי הישיבות לעולם אינם בודקים והם מניחים שהסיסמאות שברשותן מגלמות את האמת האחת והיחידה וממילא כל שאר הדעות הן פסולות ושקריות. 
 
5.
הצבת נורמות שמתאימות לצרכים הרבניים
 
 
בספרות הקודש היהודית ניתן למצוא עוגנים לכמעט כל מחשבה שמישהו יכול רק להעלות על דעתו. כל ישיבה, לשיטת הזרם אליו היא משתייכת, בוחרת מתוך ארון הספרים היהודי את האמירות, האגדות, וההוראות הנוחות לה אותם היא מציבה כנורמות שמחייבות את תלמידיה. באופן כללי כל הישיבות מציבים בפני תלמידיהם את הרפים הבאים: השקעה מקסימלית בלימוד תורה (היינו, בספיגת ראיית העולם המגמתית של הרבנים), צייתנות מוחלטת להוראות הרבנים ואמונה בלתי מתפשרת בשלוש עשרה העיקרים של הרמב"ם. תלמידים שעומדים בנורמות הללו מסיימים את לימודיהם כמריונטות מוסמכות שמדקלמות את הסיסמאות התקניות, דבקות בכל עיקרי הדת ונשמעות לכל הוראותיהם של רבניהם.
 
6.
פיקוח של העמיתים
 
 
את הפיקוח הרבני שמעצב תלמידים שהולכים בתלם משלים פיקוח העמיתים במסגרתו התלמידים משגיחים אחד על השני ומוודאים שאף אחד מהם לא ייתפס למחשבות כפירה ולספק. הפיקוח ההדדי מחייב את כולם ליישר קו עם הנורמות הרצויות לרבני הישיבה ומבטיח שכולם יידמו יותר ויותר לסטריאוטיפ החרדי.
 
באמצעות מערך הישיבות הרבנים מצליחים לשטוף את מוחם של צעירי הפלג ולהפוך אותם לבורים מושלמים שנשמעים לכל הוראותיהם, הן משום שהחובה הזאת הוטמעה בהם בכל תקופת לימודיהם והן משום שללא ההנחיה הרבנית הם ירגישו חסרי אונים בעולם אותו הם מעולם לא הוכשרו להבין. מערך הישיבות גם מסייע לרבנים לברור את שטופי המוח הנאמנים ביותר ולהכשירם למלא את מקומם כך שהם יוכלו לכפות את הבערות הרבנית גם על הדורות הבאים.
 
 
דוגמאות מהחיים
 
את הדוגמאות הבאות שאבתי ממכתבו של א., הרב החרדי עימו התכתבתי[נה]. אין בכוונתי, חס וחלילה, לגמד את א., אדרבה, בחרתי לצטט מההתכתבויות בינינו כיוון שלהערכתי א. הוא אדם רהוט, אינטליגנטי ובעל ידע תורני רחב שמייצג בצורה נאמנה ביותר את הגישה החרדית. להערכתי הרב א. הוא הארז שמלמד על אזובי הקיר ואם לדבריו אני מעניק את התואר 'בורות' אזי ברור שלא ניתן למצוא אף טיפה של נאורות בדבריהם של החרדים הזוטרים שלומדים ממנו את תורתם. אני משוכנע שמנקודת מבטו של הרב א. אני הוא זה שמפגין בורות וצרות אופקים ולי, כמובן, לא תהייה כל טרוניה כלפיו אם הוא יחליט להוכיח את הטענות שלו בעזרת ציטוטים מהמאמרים שאני כתבתי.
 
בהמשך אצטט את מקצת דבריו של א. ואנסה להסביר מדוע, לשיטתי, הם מייצגים את הבורות החרדית במיטבה. הקורא מוזמן לקרוא את ההתכתבות המלאה[נו] ולנתח בעצמו את שאר דבריו של הרב.
 
א.:

שאלת, מנין אני שואב את הודאות המוחלטת שלי לגבי ציוויו של בורא העולם שציווה אותי וגם אותך? ... כשאני רואה שמש זורחת, איני צריך הוכחות לכך שכעת יום. זה לא דבר שצריכים להוכיח אותו בראיות מדעיות כלשהם, ומי שיבוא להוכיח כזה דבר בהוכחות מדעיות, נשלח אותו לבית משוגעים. נכון? בדיוק באותה מידה, איני צריך שום הוכחה לכך שבורא העולם ברא את העולם ומקיים אותה כל רגע ורגע, ואיני צריך כל הוכחות לכך שהוא לימד ומסר את התורה לעם ישראל.
 
ברוכים הבאים לעולמם המופלא של החרדים.
 
כשהרב א. רואה שמש זורחת, הוא אינו צריך הוכחות לכך שכעת יום ובאותה המידה הוא אינו זקוק להוכחות ש:
 
1.
בורא העולם ברא את העולם
2.
האל מקיים את העולם בכל רגע ורגע
3.
האל לימד ומסר את התורה לעם ישראל
 
כשרואים את השמש זורחת באמת לא נזקקים להוכחה נוספת שכעת יום ולו רק בשל העובדה שאנו מגדירים את המושג 'יום' בתור 'הזמן משעת זריחת השמש ועד שקיעתה'[נז]. במילים אחרות, הרב א. מנסה להוכיח את האמירות שלו על ידי השוואתן לאמת טריוויאלית שחייבת להיות נכונה מעצם הגדרתה. זאת כמובן אחיזת עיניים לוגית שמנסה להוריד מספר אמירות שונות למכנה משותף אחד. השמש, בהכרח, תמיד זורחת רק בשעות היום אבל אין שום תכתיב לוגי שכופה עלינו להניח שקיים לעולם הזה בורא, שאותו בורא 'מקיים את העולם בכל רגע ורגע' וש'האל לימד ומסר את התורה לעם ישראל'.
  
אמנם, אם אתה מניח שלעולם קיים 'בורא' אז ברור מאליו 'שבורא העולם' אכן ברא את העולם. זאת שוב אמת טריוויאלית שנובעת מהגדרתה, אך בעוד שכולנו מסכימים שהשמש נוהגת לזרוח בשעות היום לא כולנו נהיה מוכנים לאמץ את ההנחה שלעולם יש בורא. הרב א. אולי מאמין בקיומו של הבורא בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו אבל האמיתות הסובייקטיביות שהרב א. בחר לאמץ אינן יכולות לחייב אותנו ואם הוא רוצה שגם אנו נאמין ש'בורא העולם ברא את העולם' עליו לשכנע אותנו שיש לעולם הזה בורא והוא לא נוצר, כפי שטוען המדע, ממפץ גדול שהעניק לעולם לא רק ממדים, זמן וחומר אלא גם את החוקיות שאפשרה לחומר לעצב את עצמו למבנים המרוכבים שמאכלסים את היקום הזה, ובכללם גם את היצורים החיים בכלל ואת מין האנושי בפרט.
 
שתי האמירות הבאות, שהאל מקיים את העולם בכל רגע ורגע ושהאל לימד ומסר את התורה לעם ישראל הן הרבה יותר בעייתיות. כאן אפילו אין בידינו הגדרות שיכולות להעניק לאמירות הללו מטען אמת טריוויאלי כלשהו. אלו הן פשוט שתי סיסמאות רבניות חסרות כל בסיס עובדתי שהרב א. אימץ כאמת ודאית ומוחלטת. הרב א. מן הסתם מאמין באמיתותם של הסיפורים התנכיים ולכן הוא מאמץ כפשוטה את האמירה 'האל לימד ומסר את התורה לעם ישראל' אבל אם הוא רוצה לשכנע גם אותנו עליו להוכיח לנו שאיזה שהוא 'אל' שאמור להיות טרנסצנדנטלי לחלוטין אכן התגלה ברבים ולימד תורה עמוסת סתירות לאדם זקן שלא כל כך הכיר את השפה העברית[נח].       
 
בעייתית עוד יותר היא האמירה 'האל מקיים את העולם בכל רגע ורגע'. כאן לא רק שאין לנו הגדרה טובה של המושג 'אל' אלא שאנחנו גם לא כל כך מבינים מה משמעות האמירה 'לקיים את העולם בכל רגע ורגע'. הרב א. יכול להאמין שכך הם פני הדברים אבל נראה לי שיקשה עליו להבהיר את הסיסמה הזאת לעקשנים שעדיין לא עברו את שטיפת המוח המתאימה ומבחינתם דווקא חוקי הטבע, אם בכלל, הם אלו שמקיימים את העולם בכל רגע ורגע.
 
דברים אלו של הרב מדגימים את ה'בורות' החרדית כיוון שלא ניתן למצוא בהם דבר זולת סיסמאות רבניות חסרות בסיס שמתעלמות לחלוטין מהסברים אלטרנטיביים שלרוב נשענים על יסודות הרבה יותר מוצקים.
 
א.:
קיומו של הבורא זועק מכל פינה בעולם, רק כסיל [ויסלחו לי כל המלומדים שבילו ומבלים את זמנם ואת מירב הון מדינות העולם על שטויות והבלים, שאני מכנה אותם כסילים] יכול לחשוב ולהעלות על דעתו אפשרות קיומית לעולם ללא יד מכוונת של בורא כל יכול.
 
מצטער, ניסיתי להקשיב היטב אבל לא שמעתי את קיומו של הבורא זועק אפילו מפינה אחת קטנה של עולמנו. כמובן, אם לא הייתי מודע להסברים שהמדע מעניק לתופעות בעולם החומר והמקרים אולי גם אני הייתי חושב שלא ניתן להעלות על הדעת 'אפשרות קיומית לעולם ללא יד מכוונת של בורא כל יכול' אבל ככל שהדבר נוגע בי כנראה שכבר מאוחר מידי. ממעט הידע המדעי שהצלחתי לצבור למדתי שיקום כשלנו יכול היה להיווצר מאליו גם ללא כל יד מכוונת ואפילו אם נדרשה לו התנעה חיצונית כלשהי אין להעלות על הדעת שהבורא האמיתי של עולם שמשתרע על פני למעלה משלוש עשרה וחצי מיליארד שנות אור החליט לגור על 'הַר הָאֱלֹהִים'[נט], במשכן או במקדש ולדרוש קורבנות, מנחות, תרומות ומעשרות. באחד ממאמריי ניסיתי אמנם לבדוק את האפשרות שהעולם נוצר ביד מכוונת[ס] אבל לאחר מחשבה נוספת הגעתי למסקנה שקיים גם הסבר מדעי טוב לעובדה שאנו מוצאים את עצמנו בעולם שנראה כאילו הוא כוונן במיוחד עבור החיים בכלל והחיים התבוניים בפרט[סא]. בין אם אני צודק בהשערתי ובין אם לאו ברור לי לחלוטין שהעולם הזה לא נוצר על ידי האל העצבני, הנוקם והנוטר שמצא את דרכו למקורותינו והניסיון לתלות את הבריאה באל התנכי הוא לא רק מגוחך אלא אפילו מרגיז ומקומם[סב].
 
א.:
הבה ניקח את המכונה הפלאית ששמה אדם, הרי אפילו מאות אלפי שנים לא יספיקו לכל חכמי העולם כולו לברוא סוג של מכונה כזו מעניינת, ואיני מדבר רק על זרימת הדם ופעילות המעיים, אף לא על המכונה העוצמתית של הלב, ולא על הריאות והכליות, ולא על העיניים והאוזניים. כל אחד מאיברי האדם הוא מכונה המורכבת מיצירת ענק שמוכיחה על חוכמה עצומה של מהנדס אותה מכונה. אבל הרי זה הרבה הרבה יותר מזה. הרי כל אדם, חושב כל שניה אלפי מחשבות, המחשבות מתרוצצות במוחו במהירות הבזק, ובשניות ספורות הוא מעבד נתונים פי כמה וכמה מהמחשב הכי משוכלל שהומצא אי פעם. והנתונים הללו, כוללים ריגושים ואיזונים הגיוניים, כשאת כל זה כל אדם בכל רמה שהיא מתכנן בשניות אחדות ואפילו באלפיות שניה. המוח המכיל תאי זיכרון, זיכרון מוחשי וזיכרון נסתר שצץ לפתע משום מקום בשעה הנכונה. האדם הוא מכונה שיודעת לשדר מצוקה של רעב, וליצור הנאה מאוכל כדי להביא לו את הסיבה לאכול. [רק אחוזים בודדים מתקלקל אצלם המכונה, אבל האופן הרגיל הוא מכונה אדירה בשכפול של מיליארדי אנשים ברחבי תבל].
 
האנושות כולה עסוקה במרדף אחרי תאוות המשגל, נוצרה דינאמיקה נהדרת של נשים מושכות ורגשות של אהבה, שעוד לא הומצאה המכונה שתחליף את הרגשות הללו. ובלי אותם תחושות ומשיכות של האדם, לא היה המשך דורות בעולם. האדם נברא באופן מופלא שביכולתו לשכפל את עצמו גנטית.
 
היווצרותו של האדם מטיפות הזרע המכילות את התאים המופלאים שמתפתחים לכדי תינוק המתבגר ומוצא לפניו את האפשרויות להתפתח שכלית ורגשית, הינם תופעת פלא, שהאנושות כולה אחרי אלפי שנות מחקר וחיפוש, עוד לא מצאה את הדרך כיצד ליצור זאת.
 
ודיברנו רק על אדם בודד. לא דיברנו על החברה האנושית עם כל היכולות שלהם. לא דיברנו על רבבות סוגי בעלי החיים, שכל אחד מהם הוא עולם מופלא בפני עצמו. לא דיברנו על כדור הארץ וכל מה שהוא מכיל. לא דיברנו על העולם האדיר של יקום החלל על כל מערכות הגלקסיות העצומות.
 
וכל זה מתנהל לו בכזה מין הרמוניה הכמעט מושלמת בעיקרה [בעיניי לפעמים נראה שיש פגמים באותה מערכת, נדמה לי שהייתי יוצר את זה יותר טוב. אבל כשאני חושב על יצירה של 0.000000000001% מאותה מערכת אדירה, כשאני יודע שאני לא יכול ליצור אפילו אלפית מאותו פרומיל של פרומיל, הרי שמיד אני מרגיש את עצמי הדיוט לחשוב שאפשר לעשות יותר טוב ממי שעשה את המערכת האדירה הזו]. מכאן השמש שולחת חום וקרניים מזינות ובריאות לעולם, ומכאן מערכות קור המווסתות ומביאות מים כמעט לכל מקום בו הוא דרוש. ואיני צריך לפרט את כל האפשרויות שהמערכת האדירה הזו מספקת לכל אחד בעולם כולו.
 
כך שאין זה "הנחה" לומר שאלוקים ברא את העולם, זו עובדה! ורק משוגע שהולך בעצימת עיניים יכול לכפור בה. הקיום של העולם באופן מופלא שכזה הנמשך כבר לפחות כמה אלפי שנים, גם הוא אינו יכול להיות באופן אחר מלבד העובדה שאלוקים ממשיך ומקיים זאת כל רגע.
 
זו לא אמונה, זו ידיעה פשוטה של כל מי שמתבונן במשהו על מה שמתרחש בעולם הענק הזה. כל ההסברים המלומדים שמסבירים את קיום העולם והיווצרותו, בתנאים פיזיים כאלה ואחרים, אינם מסבירים את החכמה האדירה שקיימת בכל זה, ואת כח המשיכה האדיר של המשכיות קיום העולם, ושל העובדה שזה נברא בצורה כזו שדור ימשיך אחרי דור. למישהו היה אינטרס בבריאה כזו, ודווקא בצורה כזו של המשכיות, ולא בצורה חד פעמית.
 
כאן אנו עומדים בפני דוגמה כמעט מושלמת לבורות חרדית שלולא הנסיבות המקלות שוב הייתה גובלת באחיזת עיניים. אני משער לעצמי שהרב א. שמע על תורת האבולוציה שמסבירה כיצד 'המכונה הפלאית שמה אדם' התפתחה במהלך מיליוני שנים מיצורים נחותים יותר, שבתורם התפתחו מיצורים נחותים עוד יותר, וכך הלאה עד ליצורים החד-תאיים הראשונים שהתהוו באופן מקרי מאיזה שהוא 'מרק כימיקלים' קדמון לפני כארבע וחצי מיליארד שנה לערך. אני גם מניח שהוא מכיר, ולו רק במעומם, את תיאוריית 'המפץ הגדול' שמסבירה כיצד ה'עולם האדיר' שלנו היה מסוגל להתפתח בכוחות עצמו, בעזרתם של חוקי הטבע בלבד, אבל בין אם הרב א. שמע על התורות המדעיות שמסבירות את הנפלאות הללו, ובין אם לאו, הוא אפילו אינו ממצמץ כשהוא מתעלם מכל ההסברים האלטרנטיביים ומעלה רק את ההסבר שמתאים לשיטתו.

הטיעונים של א. יכולים להרשים עמוקות רק את אלו שאינם מכירים אף הסבר רציני אחר ולכן ברור מדוע א. ועמיתיו עושים כל שביכולתם בכדי לעצור את הידע המדעי בפתחו של העולם החרדי ולאסור עליו את הכניסה לתוככי העולם הזה. כשאינך מכיר אף אלטרנטיבה אחרת אתה מתרגש עד כדי דמעות מההסבר היחיד שעומד לרשותך אבל כשלפניך עומדות כמה תורות מתחרות וברצונך לאמץ את הסבירה שביניהן, כלומר, את התורה שאמירותיה נושאות 'מטען אמת' גבוה יותר, עליך להשתחרר מלפיתת האמונה ולבחון את העדויות בצורה קצת יותר אובייקטיבית. הרב א. מבין שכל בדיקה אובייקטיבית של העובדות תפריך על נקלה את כל האמירות התורניות ותחזק את האמירות המדעיות ולכן הוא וחבריו יגייסו את כל יכולותיהם והשפעתם בניסיון לרומם את ההבל ולהכפיש את האמת. זאת בדיוק ההגדרה שנתתי למושג בורות: 'הסתמכות על אמירות בעלות מטען אמת נמוך ופסילת אמירות בעלות מטען אמת גבוה
' ולכן ברור מדוע אני מעניק את התואר 'בורים' לחרדים שמאמצים אמירות חסרות כל ביסוס עובדתי ודוחים את האמירות המדעיות, שבמהלך השנים צלחו את כל ניסיונות ההפרכה וצברו מטעני אמת גבוהים במיוחד.
 
א.:
אני יודע שיש אלוקים בעולם, בידיעה יותר וודאית מזה שעכשיו יום שלישי בשבוע. כי את זה שיום שלישי כעת, אינני רואה, אני נזקק להאמין ולדעת כך מתוך חישובים שונים. ולכן אני אומר כל יום מתוך ידיעה ברורה ומוחלטת: 'אני מאמין באמונה שלמה שהבורא הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה את כל המעשים', 'אני מאמין באמונה שלמה שהבורא הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים והוא לבדו אלהינו היה הוה ויהיה', 'אני מאמין באמונה שלמה שהבורא אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל', 'אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא ראשון והוא אחרון'.
 
הנה לנו עוד מופע קסמים רבני: הרב א. 'יודע שיש אלוקים בעולם' ולכן הוא מצהיר 'כל יום מתוך ידיעה ברורה ומוחלטת' מספר הצהרות עובדתיות שאינן נסמכות על דבר זולת שלוש עשרה העיקרים של הרמב"ם, שבתורם נסמכים על מסורות הפילוסופיות של היוונים ולא על האמונות המסורתיות של עם ישראל. כיצד מהאמונה בקיום האל, אותה הרב א. מתרגם לידיעה ברורה ומוחלטת, ניתן להסיק שהאל הוא 'הבורא', שהוא מנהיג את כל הברואים, שהוא יחיד[סג], שהוא אינו גוף ושלא ישיגוהו משיגי הגוף. האם יש איזה שהוא ממצא שיוכיח ולו אחת מהאמירות הללו? אדרבה, לרשותנו עומדים התנ"ך, שני תלמודים ועשרות ספרי מדרשים ואגדות שמספרים לנו את ההיפך הגמור. כל הספרים הללו מוצפים בתיאורים מאנישים ובאף אחד מהם לא נמצא ולו אמירה אחת ששוללת את גשמיותו ומוחשיותו של האל. כבר הרחבתי את הדיבור[סד] בנטייה התנכית-תלמודית-מדרשית להתייחס לאל כדמות גשמית ומוחשית ולהעניק לו תכונות, רצונות ורגשות אנושיות ואין צורך לשוב ולציין שהאל חסר הגוף והצורה נכנס ליהדות בשלב מאוחר מאד, לאחר ההתעוררות הפילוסופית של האסלאם המזרחי, קצת לפני ימיו של רבי סעדיה גאון שהיה הראשון שפסל במפורש את הגישה המסורתית והחליף את האל של חכמי התלמוד באל הטרנסנדנטלי שעוצב על ידי הפלג היותר פילוסופי של האסלאם. הרמב"ם, שעל דבריו הרב א. חוזר מידי יום ביומו, היה שותף בכיר בתחייה הפילוסופית של המאה השתיים עשרה ובעקבות תורת האלוהות האריסטוטלית גם האל שלו היה משולל כל גוף, צורה ותכונות אנושיות.
 
אם התנ"ך, התלמוד והמדרשים תמיד התייחסו לאל בעל גוף וצורה כיצד יכול הרב א. להאמין באמונה שלמה 'שהבורא אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל'. על מה נסמכת הידיעה הוודאית והמוחלטת שהרבנים מצליחים לגייס לנוכח כל האמירות הסותרות? האם די בקביעותיהם של הרס"ג והרמב"ם, שבסך הכל הטמיעו ביהדות דעות של פילוסופים יווניים שהגיעו אליהם דרך שכניהם המוסלמים, בכדי לשנות את עיקרי האמונה ולהוציא מהקשרם אלפי התייחסויות קדומות שתמיד הציגו אל גשמי, מוחשי ואפילו כמעט אנושי?
 
הבור חסר היכולת השיפוטית אינו מסוגל להחליף את אמונותיו המושרשות בתורות מדעיות ומחקריות, אפילו כאשר התורות הללו נשענות על קרקע מוצקה של עובדות אמינות. במקום לזנוח את האמונות המיושנות וחסרות השחר הוא מעדכן אותן בפרשנויות חדשות שרק מסתירות ומטייחות את הבעיות מבלי לעשות דבר לפתירתן. שאר הבורים לא יהססו לאמץ את הפרשנויות החדשות ועד מהרה כולם יזנחו את אמונות הישנות ויתחילו להצהיר כל בוקר על אמונתם בפרשנות החדשה שניתנה לאמונות הללו.  
 
הרב א., כמובן, מאמץ את כל הפרשנויות המטשטשות של רבנו סעדיה, הרמב"ם וכל שאר הרבנים שהבינו שכל סתירה בעקרונות האמונה מערערת את העץ עליו הם בחרו לבנות את קִנם אבל כל אדם שרוצה להיחלץ ממעמקי הבורות חייב לשאול את עצמו על מה הוא רוצה לבסס את השקפת עולמו, על אמירות שמסתמכות על המחקר המודרני, שרואה את התמונה הרחבה ומזהה את מקורותיהם הזרים של האמונות היהודיות, או על האמירות של האמונה העיוורת שנאחזת בכל קש אפשרי ומתכסה בתילי תילים של פרשנויות מאולצות בכדי להוכיח שהיהדות מעולם לא הפנימה אף אמונה זרה ושכל שאנו מאמינים בו היום כבר נמסר למשה על ההר.  
 
א.:
כל הדברים הללו, הם דברים פשוטים בתכלית, יותר מכך שאחד ועוד אחד שווה אחד. כשאני רואה שמש זורחת, אני יודע שיש מישהו שגרם לה לזרוח. בדיוק כמו כשאני רואה פלורסנט דולק, אני יודע שיש מישהו שגרם לה לדלוק. רק שבעוד שעל הפלורסנט יש לי השגה ותפיסה מי הדליק אותה ולמה, על השמש אין לי שום השגה ותפיסה מי יכול היה לעשות זאת ולהדליק אותה בתזמון מושלם, מלבד אותו בורא אחד ויחיד. זה דבר שרואים, לא דבר שצריכים לו איזה קבלה או מסורת.
 
כאן כבר יש לנו פתח של תקווה. מהניסוח של הרב א. ניתן להבין שאם רק יסבירו לו מי 'הדליק' את השמש ולמה היא הודלקה הוא יסכים להשתעשע ברעיון שיש גם הסברים מדעיים לתופעות הטבעיות ולא כל דבר צריך לטפול על 'בורא אחד ויחיד'. הרב א. אוהב לעצום את עיניו בפני כל הסבר שאינו מתלבש ככפפה על השקפת עולמו אבל כיום כל תלמיד כתה ג' יכול כבר להסביר לו כיצד השמש 'נדלקת' בתזמון כה מושלם גם ללא עזרתו של מנהיג כל הברואים וקשה להאמין ששיטוט של חמש דקות באינטרנט, אליו הרב א. אינו נוהג להיכנס, לא יעזור לו לפתור את התעלומה בצורה ממצה ומספקת. כדרכו של כל 'בור', ושוב אין בכוונתי לפגוע ולהעניק למושג הגדרה רחבה מזאת שניתנה לעייל, הרב א. מתעלם במכוון מכל האמירות המדעיות המאוד מבוססות שמסבירות בפשטות רבה תופעות דוגמת זריחת ושקיעת השמש ובמקום זאת הוא דבק בהסבר שאינו מסתמך על אף ראיה אמיתית, הסבר שהעולם החוץ-תורני זנח כבר לפני מאות רבות של שנים.  
 
א.:
איני מכיר את האלוקים הזה שאני 'רואה' אותו, כפי שאיני מכיר את השמש שאני רואה אותה. אך בניגוד לשמש, שם לפחות אני רואה את הגלגל הזה ששמו שמש, כאן אני לא רואה פיזית שום אלוקים. אני רואה אותו רק בקיום העולם הפלאי והאדיר שקיים מסביבי.
 
זה מביא אותי למסקנה, שהאלוקים הזה שברא את העולם, הוא לא משהו שאפשר לראות אותו פיזית, הוא לא משהו שנראה כמו איזה דבר אחר שקיים בכל העולם הזה. ומכאן אני יודע, שאותו אלוקים הוא משהו שאין לי בו שום תפיסה והבנה, שמכיל את כל החכמות העצומות הקיימות בעולם כולו על כל מערכותיה [זה גם מוכרח, כי הרי הוא מוכרח להיות חכם יותר מכל החכמה שהוא ברא, כי אין מציאות שהוא יברא חכמה ענקית כזו בלי שהוא עצמו יכיל את כל אותם חכמות]. אותו אלוקים, שהוא לא משהו פיזי, הוא מקור החכמות וכל הקיום של העולם, והוא חייב להיות אחד ויחיד שקיום כל העולם תלוי אך ברצונו. הוא לא נברא, הוא לא משהו פיזי בכלל, כך שהוא לא איזה ישות כמו איש, וממילא זה לא דבר שמתחלק בכלל, ולא דבר שמתבלה בכלל, ושום דבר שקיים בדברים ובחוקי הפיזיקה בעולם, לא מתייחסים אליו.
 
כמו כל אנשי האמונה גם הרב א. אוהב לצאת מהתוצאה ולהניח שיש לה רק גורם אחד - זה שמתאים לצרכיו. הוא רואה את העולם הפלאי שמסביבו ומניח שרק האל שלו היה מסוגל לברוא עולם כזה. לא אסביר כאן מדוע לא צריך להסתכל על השמש בכדי 'להכירה' וכיצד המדע מצליח לחקור את השמש, ואינספור תופעות נוספות, גם מבלי לראותן, לשמען, להריחן, לטעמן או למששן. באותו אופן, לא אנצל את ההזדמנות בכדי להדגים בשנית כיצד ניתן להסביר את קיומו של העולם הפלאי שלנו באמצעות תורות מדעיות אמינות ששרדו מספר רב של ניסיונות הפרכה, אבל איני יכול שלא לשאול את הרב איזו שרשרת של מסקנות הגיוניות הביאה אותו להכרה שהאל 'הוא לא משהו שאפשר לראות אותו פיזית, הוא לא משהו שנראה כמו איזה דבר אחר שקיים בכל העולם הזה' וכו' וכו'. מה בדיוק שולל את האפשרות שהעולם הנפלא הזה נברא על ידי אל שיושב ברקיע השביעי על כס כבוד שנישא על גב ארבעת חיות המרכבה כשמתחתיו זורם נהר של אש ומעליו מרחפים שרפים ומלאכים? האם הרב מנסה לרמוז שהדעות המעודכנות שלו הן יותר נכונות מדבריהם המפורשים של נביאינו וחכמינו זיכרונם לברכה? מה גורם לו לחשוב שכל גדולי העולם, שאנו רק אסקופה נדרסת למרגלותיהם, מילאו את מקורותינו בפנטזיות חסרות שחר ושלו מותר להתעלם מדבריהם המפורשים ולהפוך את הזיותיהם הקדושות למשלים נפלאים, אלגוריות עמוקות ותיאורים רוחניים? הרב א., ככל יתר מרעיו, מעריץ את הרבנים הקדומים אבל הערצתו אינה מפריעה לו לסרס את הפנטזיות הקדומות ולעדכנן כל אימת שהן מאבדות את חִנן ומתחילות לבייש אותו ואת מרעיו.
 
מעניין גם לנתח את זרם המחשבה של הרב ולגלות שלמעשה אין כל קשר לוגי בין אמירה אחת לשנייה. כיצד, למשל, מגיע הרב למסקנה שלא ניתן לראות את האל? האם זה משום שהוא לא עצמו מעולם לא ראה את 'האלוקים' שלו? בדבריו הוא הרי רומז שהמקרא סילף את האמת בעת שהוא סיפר לנו 'וְדִבֶּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ'[סה] או:
 
וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי.
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר.
וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי.
וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ.[סו]
 
או:
 
וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר.
וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.[סז]
 
רב א. לבטח מסוגל להסביר מהיכן בדיוק נובעות כל אי ההבנות שלי[סח] אבל אני בטוח שגם הוא היה מרגיש הרבה יותר נוח אם התורה הייתה מחליטה לגבות את אמונותיו במקום לאתגרו שוב ושוב באמירות מביכות שסותרות לחלוטין את מיטב הצהרותיו.
 
לא פחות מעניין להבין כיצד הרב מגיע למסקנה ש'הוא לא משהו שנראה כמו איזה דבר אחר שקיים בכל העולם הזה'? זאת בהחלט אמונה רבנית מכובדת אבל מה בכל דבריו הקודמים של הרב מצדיק אותה? הרב ממשיך ואומר 'ומכאן אני יודע, שאותו אלוקים הוא משהו שאין לי בו שום תפיסה והבנה'. אני בהחלט מוכן להסכים עם הרב שאין לו שום 'תפיסה והבנה' בקשר למהות האלוהים אבל מה משמעות הביטוי 'ומכאן אני יודע'? מאיזה 'כאן' הוא מסיק את המסקנות שרבניו החדירו לתודעתו שנים רבות לפני שהוא החליט לנסחן באופן קצת יותר מסודר? גם הסיבה לכך ש'הוא (האל) מוכרח להיות חכם יותר מכל החכמה שהוא ברא' נסתרת מעיני. האם הרב חושב שגם 'החכמה' נבראה כמות שהיא? האם ה'חוכמה' אינה מתפתחת עם הזמן והאנושות אינה מעשירה את עצמה כל הזמן בעוד ועוד ידע ותובנות? האם הוא אינו מכיר תוכנות מחשב שמסוגלות להניב 'חכמה' שלא הייתה ידועה למתכנתים שלהם?[סט] מכאן הרב גולש בטבעיות לטענה 'הוא מקור החכמות וכל הקיום של העולם והוא חייב להיות אחד ויחיד שקיום כל העולם תלוי אך ברצונו' מבלי להתעכב ולו לשנייה על האפשרות שקיום העולם תלוי ב'רצונם' של חוקי הטבע שככל הנראה מצליחים להסתדר יפה מאד גם ללא עזרתו של מי שחושב שניתן להעמיד את השמש בגבעון ואת הירח בעמק אילון. גם כל שאר הצהרותיו של הרב הם לא יותר מסיסמאות רבניות שהוא מנסה לעגן באיזה שהוא רצף של היסקים לוגיים והרב עצמו יבין זאת אם רק יטרח לאמן את עצמו בחשיבה קצת יותר הגיונית ומסודרת כגון זאת הנהוגה במדע. 
 
א.:
לי ברור בברירות מוחלטת, שאלוקים הוא שנתן את התורה לעם ישראל במעמד הר סיני. פשוט כי אני מאמין למי שסיפרו לי את זה. אני מאמין להם בצורה כל כך ברורה, כך שאין לי בכך כל ספק. ולמה אני מאמין? כי הם סיפרו לי את זה במסמך שחובר מקסימום ארבעים שנה אחרי אותו אירוע, והמסמך הזה נמסר בעיני מיליוני אנשים ככתבו וכלשונו, ונאמר באותו מסמך שמתוך הכמה מיליונים שקיבלו את המסמך, רובם ככולם חוו בעצמם את ההופעה השמימית הזו של מתן תורה.
 
אין יכולת לשקר עם שלם, ולומר לו שקר בעיניים על דבר שהוא בעצמו חווה. אפשר לפנטז אמונות תפלות לעם שלם, והם יקנו את זה. אבל אי אפשר לומר לכל העם, שהעם בעצמו חווה דברים שהוא לא חווה, בלי שמישהו יקום ויאמר שהכל שקר. אי אפשר למכור לעם שלם, שיש מסמך שכל מילה שלו היא אותנטית בצורה מוחלטת כזו, שהוא ילחם מלחמת חורמה כדי להעביר את המסמך הזה בדיוק מוחלט לדורות שלאחר מכן.
 
לא יתכן להושיב עם שלם לשביתה מוחלטת ביום שבת, אם לא שהוא האמין וקיבל שבאמת יש מישהו עליון שחייב אותו לעשות זאת. זה בלתי מציאותי לחלוטין. והעם קיבל את שביתת השבת. לא כל השנים הוא עמד בזה, תמיד היו מחללי שבת, אבל תמיד ידעו שיש שבת, ושיש מישהו שציווה לשמור עליה ולא לעשות בה מלאכות.
 
משה רבינו עמד ודיבר לעם ישראל, זה מציאות שמעידה עצם קיומו של המסמך המעיד שהוא דיבר דיבורים אלו אל כל העם היהודי ללא יוצא מן הכלל, וכולם שמעו אותו, וכולם ראו אותו כותב את הדברים בסופם של דברים. זה לא סיפורי היסטוריה, זה מסמך שמעיד בשם 630000 גברים מעל גיל 20 את כל מה שכתוב בו בדיוק נמרץ.
 
כאן הרב מנסה שוב להלביש את המיתוס בגלימת ההיגיון ולטעון שהוא לא מסתמך על חלומות באספמיה אלא על ראיות ברורות ומוצקות שאיש אינו מסוגל להפריך.
 
את טענותיו, ואת הפרכותיהן, ניתן לסכם באופן הבא:
 
1.
התורה, שחוברה לא יותר מאשר ארבעים שנה אחרי מעמד הר סיני נמסרה לעיני מיליוני אנשים ככתבה וכלשונה, ונאמר בה שמיליוני אנשים חוו בעצמם את ההתגלות האלוהית על ההר.
 
 
מסתבר שבמקרה זה התורה היא הנחתום שמעיד על עיסתו. התורה יכולה לטעון מה שהיא רק רוצה אבל בכדי שטענותיה ישכנעו גם אותנו עלינו לאמץ את ההנחה שהתורה היא יצירה אלוהית ולא חיבור אנושי שנכתב מאות בשנים אחרי הסיפורים אותם הוא מתאר. במהלך כל ההיסטוריה אנשים כתבו ספרים וייחסו אותם לגורמים ששמם הטוב הולך לפניהם וכשם שיש סיבות טובות להאמין ש'שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל' לא כתב את ספר משלי, 'קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם' לא כתב את ספר קהלת, ישעיהו בן אמוץ לא כתב את עשרים ושבעת הפרקים האחרונים של ספר ישעיה והנביא המזויף דניאל, שכביכול כתב את הספר שנושא את שמו, לא חי בימי 'נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל' אלא כארבע מאות שנה מאוחר יותר, כך יש גם הוכחות רבות לכך שתורת משה לא חוברה במאה השלוש עשרה לפני הספירה וסביר יותר להניח שהיא נערכה על בסיס תעודות קדומות רק לאחר שיבת ציון, לפחות שבע מאות שנה לאחר הימים בהם האל היה אמור להתגלות על ההר ולתת למשה תורה בה נכתב שמיליוני אנשים ראו אותו מתגלה ומדקלם בקולו את עשרת הדברות.
 
בכדי לאמת את סיפור ההתגלות ולשכנע אותנו שלא מדובר במיתוס שהכוהנים המציאו בכדי להצדיק את המגוון העצום של התרומות, מעשרות ומתנות כהונה שהם העניקו לעצמם[ע], על הרב א. להביא עדות חיצונית שתאמת את דברי הכתוב ואת זה הוא אינו ממהר לעשות. עמיתיו, לעומת זאת, דווקא כן מביאים הוכחה חיצונית שלכאורה מוכיחה את נכונותו של סיפור ההתגלות. לשיטתם, מאות אלפי האבות שעמדו לרגלי ההר סיפרו לבניהם על ההתגלות האלוהית ואלו סיפרו לבניהם וכך הלאה, דור אחר דור, עד עצם ימינו אנו. כיוון שאבות אינם אמורים להנחיל לבניהם דברי שקר עלינו להיות סמוכים ובטוחים שעדותם חייבת להיות מהימנה לחלוטין ויוצא מכך שלצד הדברים שנכתבו בספר יש לנו גם עדות חיה להתגלות האלוהית על ההר ולמתן התורה לבני ישראל ומכאן שהתורה היא באמת אלוהית ויש להתייחס לכל הכתוב בה כאל אמת וודאית ומוחלטת.

אני הייתי משתכנע מנכונות הטיעון הזה אם באמת הייתי שומע מאבי שהוא שמע מאביו, ששמע מאביו, וכך הלאה שאחד מאבי אבות אבותיי באמת ראה במו אזניו ושמע במו עיניו את האל מקריא בקולו את עשרת הדברות. הצרה היא שלא אני, ולהערכתי גם לא אף אחד אחר, זכה לשמוע עדות מעין זאת מאיזה שהוא אב לא דמיוני. כולנו, וכמונו גם כל אבותינו לפחות מאז ימיו של עזרא הסופר, קראו את סיפור ההתגלות והמסירה בספר או שמעו אותו מאדם שהקריא את הכתוב שלפניו. אין, ולא תיתכן, מסורת עצמאית ששורדת במקביל לספר אוטוריטטיבי כיוון שברגע פרסומו של הספר כל המסורות הופכות למיותרות, בין אם הן מאשרות את דברי הכתוב ובין אם הן סותרות אותו. לאיש מאתנו אין מסורת בלתי כתובה על אירועי המהפכה הצרפתית ותקופת נפוליאון שלפני פחות ממאתיים שנה עוד זעזעו את כל אירופה ועל אחת כמה וכמה שלא נוכל למצוא מסורות שעברו בעל פה מאב לבנו מימי הצורר חמלניצקי, או מתקופת מסעי הצלב, אף שבאותם הימים נרצחו מאות אלפי יהודים והוחרבו קהילות שלמות.
 
שרשרת המסירה הרציפה הזאת הייתה גם אמורה לצלוח תקופות ארוכות בהן עם ישראל זנח את אלוהיו והחל לזנות אחר אלוהים אחרים וקשה מאד להניח שבכל חמישים וחמש שנות שלטונו של מנשה החוטא, לשם משל, האבות המשיכו לספר לבניהם על התגלותו הפלאית של יהוה כשהם עצמם כבר גמרו אומר לסגוד לאלים אחרים ולהפנות את קורבנותיהם, מעשרותיהם ותרומותיהם למקדשיהם של יריביו המושבעים. יתר על כן, רק מאמינים תמימים יכולים לעכל סיפור על שרשרת מסירה בת למעלה ממאה דורות כאשר התורה עצמה מעידה על אנשים שראו את האל במו עיניהם[עא] ובכל זאת החליטו להתעלם מדבריו ולמרוד בנביאו[עב]. התנ"ך, החל מספר יהושע, אף העמיס את עצמו בסיפורים רבים על בנים, נכדים, נינים ושלישים שאמורים היו לשמוע מאבותיהם המהימנים על מקורה האלוהי של התורה ובכל זאת החליטו לסור מדרך הישר ולעבוד מגוון רחב של אלוהים אחרים[עג]. האם גם הם סיפרו לבניהם, בצורה אמינה ונכונה, את סיפור מתן התורה על ההר? האם לא ייתכן שחלקם לפחות, ולו רק משום הבושה, שינו את הסיפור או פשוט העלימו אותו והאם לא די בנתק אחד בשרשרת המסירה בכדי לערער את המיתוס כולו?
 
2.
אין יכולת לשקר עם שלם, ולומר לו שקר בעיניים על דבר שהוא בעצמו חווה. אפשר לפנטז אמונות תפלות לעם שלם, והם יקנו את זה. אבל אי אפשר לומר לכל העם, שהעם בעצמו חווה דברים שהוא לא חווה, בלי שמישהו יקום ויאמר שהכל שקר. אי אפשר למכור לעם שלם, שיש מסמך שכל מילה שלו היא אותנטית בצורה מוחלטת כזו, שהוא ילחם מלחמת חורמה כדי להעביר את המסמך הזה בדיוק מוחלט לדורות שלאחר מכן.
 
 
הרב, למרות כל הדוגמאות הסותרות שההיסטוריה מספקת לנו בשפע, חושב שקשה לשקר לעם שלם אבל גם הוא צריך כבר לדעת שקל מאד להמציא אירועים פיקטיביים, שכביכול התרחשו מאות שנים קודם לכן, ולשכנע את כל הבורים, שממילא אינם מסוגלים לבדוק תעודות היסטוריות וממצאים ארכיאולוגיים, שמדובר באמת לאמיתה, במיוחד כשלרשותך עומד ספר שנמצא באורח פלא[עד] ושמעיד במפורש על קיומו של האירוע.
 
דרך אגב, אם הרב מחפש מישהו שיגיד 'שהכל שקר' אז אני בהחלט מוכן להתנדב. אין לי ספק שכל התורה היא רצף ארוך של אגדות עם והמצאות ספרותיות שעוצבו למטרות אטיולוגיות[עה], להכפשת מתחרים[עו] ולקביעת חוקים ותקדימים שמגבים את יומרותיהם של בעלי העניין שכתבו וערכו את ספרי התורה בדרכם להשתרר על העם. כמוני היו גם אחרים שבמהלך כל ההיסטוריה הטילו ספק במיתוסים שהכוהנים והרבנים ניסו לכפות עליהם. רבים מהם הצביעו ברגליהם והרחיקו את עצמם ממרותם של בעלי השררה שתפסו חזקה על הדת. אחרים, בדומה לקורח המסכן, לא הסתירו את ספקותיהם וכתוצאה מכך הם זכו לראות את האדמה נפערת מתחת לרגליהם, או מה שסביר יותר, את האלות של הלוויים שנשלחו מטעם כוהני המקדש ומאוחר יותר את כתבי הנידוי והחרם שהממסד הגבירי/רבני הוציא נגדם.
 
3.
לא יתכן להושיב עם שלם לשביתה מוחלטת ביום שבת, אם לא שהוא האמין וקיבל שבאמת יש מישהו עליון שחייב אותו לעשות זאת. זה בלתי מציאותי לחלוטין. והעם קיבל את שביתת השבת. לא כל השנים הוא עמד בזה, תמיד היו מחללי שבת, אבל תמיד ידעו שיש שבת, ושיש מישהו שציווה לשמור עליה ולא לעשות בה מלאכות.
 
 
העובדה שרבים בעם ישראל שומרים היום על השבת אינה מעידה דבר על מקורה האלוהי של מצוות השבת ולבטח לא על קיומו של 'מישהו עליון' שחייב את העם במצווה זאת. השבת אכן זוכה לטיפול נאות בספרי התורה, שלדעת מרבית החוקרים זכו לעריכתם הסופית רק לאחר שיבת ציון, אבל עד למהפכה של המלך יאשיהו, לקראת סוף ימי הבית הראשון, אנו שומעים עליה רק בהקשרים טכסיים ואין בידינו שום הוכחה שחילול השבת נחשב לחטא חמור במיוחד, אם בכלל. ישעיהו הראשון, ועמו יונה, הושע, מיכה, צפניה ונחום אינם מונים את חילול השבת בין שאר פשעי ישראל ותוכחות קשות נגד מחללי השבת אנחנו קוראים רק בספרו של הנביא ירמיהו, שפעל בדור חורבן הבית הראשון, בספר יחזקאל שנכתב בגלות בבל, בפרקים המיוחסים לישעיהו השלישי שכנראה חוברו כבר לאחר שיבת ציון ובספר נחמיה שנכתב כשבעים שנה לאחר שהיהודים החלו לשוב למולדתם ההיסטורית.
 
ניתן כמובן לפרש את העובדות הללו בדרכים שונות והרב א. אינו חייב להסכים עימי שספרי התורה לא ניתנו למשה רבנו ככתבם וכלשונם אבל עליו מוטלת החובה להוכיח את הטענה שהשבת הייתה טעונה במשמעויותיה הנוכחיות במשך כל ימי הבית הראשון והיא לא קיבלה את חשיבותה המיוחדת רק לאחר המהפכה של המלך יאשיהו, כמעט שש מאות שנה אחרי הימים בהם אמורה הייתה להינתן לנו תורתו של משה.
 
4.
משה רבינו עמד ודיבר לעם ישראל, זה מציאות שמעידה עצם קיומו של המסמך המעיד שהוא דיבר דיבורים אלו אל כל העם היהודי ללא יוצא מן הכלל, וכולם שמעו אותו, וכולם ראו אותו כותב את הדברים בסופם של דברים. זה לא סיפורי היסטוריה, זה מסמך שמעיד בשם 630000 גברים מעל גיל 20 את כל מה שכתוב בו בדיוק נמרץ.
 
 
האמירה 'משה רבנו עמד ודיבר לעם ישראל' לא בהכרח מתארת 'מציאות' ואין שום סיבה להניח שהיא לא נלקחה מספר אגדות כלשהו. למעשה את דבריו של הרב א. ניתן לנסח מחדש באופן הבא: קיים מסמך שמעיד שכל העם היהודי שמע את דבריו של משה וש-630,000 גברים מעל גיל 20 ראו אותו כותב את הדברים הללו. המסמך הזה מוכיח שמשה רבנו באמת עמד ודיבר לעם ישראל.
 
לא אעצור בעד אלו שרוצים להיסחף בלוגיקה הסיבובית של הרבנים אבל כל אדם שמחשבתו עדיין לא עורבלה כליל באחת המסגרות התורניות יוכל להבין בעצמו שלא ניתן ליצור מציאות ריאלית מתוך סיפור מעמד הר סיני בדיוק כשם שלא ניתן להניח שמשתאות האלים על הר אולימפוס באמת התרחשו בפועל רק משום שהם מתוארים בהרחבה בסיפורי המיתולוגיה היוונית.
 
לאחר ביסוס התשתית, הרב א. מרשה לעצמו להסיק מסקנות:
 
א.:
באותו רגע שאני מקבל את המסמך הזה ככתבו וכלשונו, הרי שאני יודע שאלוקים ציווה אותי ואותך על כל מה שכתוב בו. ושם כתוב לא ללכת אחרי טעויות העמים שישבו בארץ הזו שבה אנו יושבים עכשיו, טעויות שהביאו אותם לגילוי עריות ולעבודת אלילים [כלומר לכפירה באל אחד].
 
עכשיו תגיד לי: האם אני לא יודע בוודאות מוחלטת ונחרצת, שאלוקים ציווה אותי [ואותך] לחסום את האינטרנט שקיים ונגיש אצלי במחשב הזה שבו אני כותב לפניך את הדברים? האם יש דבר שמביא לגילוי עריות יותר מאינטרנט? האם יש דבר שמביא לעבודת אלילים ולשטויות ואמונות תפלות אחרות שמסתירות את האמת האלוהית האחת והיחידה יותר ממכשיר האינטרנט? התשובה היא: לא! ולכן, אני מרצוני סוגר וחוסם את האינטרנט שבמחשב שלי, ואין לי גישה למקומות שאלוקים הזהיר אותי לא לגשת אליהם כדי לא ללכת אחרי הטעויות שטעו הכנעניים שעשו משכבי זכר [הומואים בשפת לשון האלפיים] ומשכבי נקבות [לסביות בלשון המדוברת], ואשת איש וזנות, והעבירו בנים באש למולך [עבודת אלילים מכל הסוגים שהיא, כולל הקרבת הצאצאים על מזבח הפלורליזם].
 
הלוגיקה של הרב א. די ברורה:
 
1.
בתורה שמשה כביכול קיבל מהגבורה כתוב שמשה קיבל תורה מהגבורה ולכן זאת חייבת להיות האמת לאמיתה. מכיוון אחר, התורה גם מספרת על מאות אלפי יהודים שנכחו במעמד מתן התורה וכיוון שקיימים מאות אלפי עדים למאורע הוא חייב היה להתרחש בפועל.
 
2.
התורה שניתנה במעמד ההיסטורי לעיני מאות אלפי עדים היא בהכרח אלוהית ולכן כל מה שכתוב בה מחייב את עם ישראל כולו.
 
3.
בתורה כתוב שאסור ללכת אחרי 'טעויות העמים שישבו בארץ הזו שבה אנו יושבים עכשיו. טעויות שהביאו אותם לגילוי עריות ולעבודת אלילים.'
 
4.
לכן, כהמשך לוגי לקו המחשבה שתואר לעייל, הרב יודע 'בוודאות מוחלטת ונחרצת' שהאל ציווה עליו, וגם עלי, לחסום את הגישה אינטרנט שמביא לגילוי עריות, 'לעבודת אלילים ולשטויות ואמונות תפלות אחרות שמסתירות את האמת האלוהית האחת והיחידה'.
 
5.
הרב רוצה להוציא לפועל את הציווי האלוהי ולכן הוא, מרצונו החופשי, סוגר וחוסם את האינטרנט במחשב שלו. בעקבות כך אין לו גישה למקומות שגררו את הכנעניים למשכבי זכר ומשכבי נקבות (הומואים ולסביות בלשון ימינו), להתהוללות עם נשים נשואות, לזנות והעברת ילדים באש המולך, פעילות שהרב מרחיב לעבודת אלילים מכל הסוגים שהיא, ובכלל זה הקרבת הצאצאים על מזבח הפלורליזם.
 
הנה, בתמצות שאינו גורע דבר מהתמונה הגדולה, אנו נחשפים למיטב הרעות החולות של העולם החרדי: השענות על אמירות בעלות מטעני אמת כמעט אפסיים תוך כדי דחיית אמירות הרבה יותר מבוססות ואמינות, הפיכת הספקולציות חסרות הביסוס ל'אמת ודאית ומוחלטת', הרחבת תחולתם של פסוקים נושנים וחסרי כל משמעות בעולם המודרני לתחומים שאיש לא העלה על דעתו בעת כתיבתם וניצול הפרשנויות המוטות לקידום מטרותיהם של הרבנים: הרחקת השפוטים מכל הישגי המודרנה והנצחת הבורות שמבטיחה את כבודם, מעמדם ורווחתם של נוטלי השררה שהשתררו על דתו של העם היהודי.
 
אחרי הפסקה קצרה הרב א. פתח בחזית חדשה:
 
א.:
הטענה שהאלוקים ברא את העולם לפני פחות מששת אלפים שנה, היא אינה תיאוריה, ולא מעשייה. היא ידועה לנו במפורט מהרגע שבו נברא העולם. הרי אני יודע בוודאות את ייחוסי [כבר כתבתי לך בעבר, שאני יודע את ייחוסי המדויק, כולל שמות ומקומות מגורים ושנות פטירה עד 15 דורות אחורה, כלומר עד 500 שנה אחורה אני יודע בדיוק מי אבא של מי ואיך קראו לו ומה היה עיסוקו עד אלי. זה מדהים, לא כך? רוב העם הרי לא יודע דבר על הדור שלפני 70-80 שנה, ואינו יודע כלל איך קראו לסבא של סבא שלו והיכן היה וכו']. אף אחד לא יוכל למכור לי תותים וסיפורי סבתא על איך נוצרתי ואיך אני כאן, כי אני יודע בדיוק מהיכן באתי עד 500 שנה אחורה.
 
גם בדורות שאני כבר לא יודע בדיוק מוחלט את ייחוסי, כלומר שאיני יודע בדיוק מי היה בן של מי והיכן גר ומה היה עיסוקו, אבל אני יודע בבירור של מי הוא היה נכד וצאצא, כך שייחוסי מוליך אותי עד דוד המלך בפירוט מושלם. [כלומר, אני יודע בוודאות על 500 שנה אחורה דור אחרי דור, ואני יודע בוודאות על קרוב ל3000 שנה אחורה, לא בסדר מדויק, אבל אני מזהה את העקבות עד לשם]. עכשיו, אם לפני 3000 שנה גם היו קיימים אנשים שידעו לפרט בדיוק את הדורות שלפניהם [והם מסרו לנו בדיוק את סדר הדורות ופירוטם], הרי שאני יודע בוודאות את כל סדר הדורות עד לאדם הראשון.
 
אין מציאות שמישהו היה יכול לפנטז לי את כל הסדר המדויק של הדורות, כי מדובר על זמן קצר מאוד. לפי הנאמר בתורה אדם הראשון שהיה חי קרוב לאלף שנה, ויכול היה לספר לכל מי שרק רצה לשמוע על כך שהוא היה יחיד בעולם, ולספר על האשה שנבראה ממנו, ושכולם צאצאים שלו. הבן שלו ידע מכך [הוא הרי היה האח הראשון בעולם לקין שהרג את הבל], והבן שלו תיאורטית יכול היה לספר זאת שוב למיליוני ומיליארדי צאצאיו שחיו יחד עמו בעולם. יחד עמם לפי מסמך התורה, חיו באותו עולם גם נח ובניו, שבזמנם אירע המבול. זאת אומרת, שכשהם מספרים את סדר הדורות מהם אחורה עד אדם הראשון, זה לא סיפורי היסטוריה, אלא עדות מכלי ראשון.
 
עכשיו, מאז מותם של נח ובניו עד ללידתו של יעקב אבינו, לא עברו אפילו לא מאה שנה. כך שלספר לי שעבדו על יעקב אבינו וסיפרו לו סיפורי סבתא על סדר הדורות המדויק של אבא וסבא שלו ואבא וסבא שלהם, זה דבר מופרך לחלוטין, מופרך ומטורף.
 
מיעקב אבינו והלאה, לא שייך לומר שעבדו על מישהו, כי לומר שלא היה שבט ראובן בעולם, זה כמו לומר שאין עיר תל אביב בעולם.
 
כך שאני יודע בדיוק מתי נוצר העולם, ומתי הוא התחיל.
 
הרב א. קובע 'אין מציאות שמישהו היה יכול לפנטז לי את כל הסדר המדויק של הדורות' וזה לגמרי נכון. הרב א. אינו זקוק לשום עזרה כיוון שהוא מפנטז לעצמו את הסדר המדויק של הדורות ותוך כדי כך הוא פוסל לחלוטין את כל הממצאים הארכיאולוגיים ואת כל המחקר המודרני שלאורם מהלכת כל האנושות הנאורה. איני יכול להעלות על דעתי דוגמה טובה יותר לבורות החרדית: במקום לחקור את הנושא לאשורו ולגלות שהמדע יכול להצביע על אינספור ממצאים שמוכיחים שהיקום נוצר לפני יותר משלוש עשרה וחצי מיליארד שנים, מערכת השמש לפני למעלה מארבעה וחצי מיליארד שנה וכדור הארץ כמה מיליוני שנים מאוחר יותר ושיצורים תבוניים ייצרו כלי אבן לפני יותר משני מיליון שנים ולמדו לשלוט באש לפני יותר ממיליון וחצי שנים, הוא נדבק לאגדות העם העתיקות ומטיל את כל כובד משקלו מאחורי הטענה ההזויה 'שהאלוקים ברא את העולם לפני פחות מששת אלפים שנה'.
 
אין טעם להסביר לרב שאפילו אם הוא אחד מיחידי הסגולה שמסוגלים לצייר עץ משפחתי שמרחיק עד לתחילת המאה השש עשרה הוא רק משלה את עצמו אם הוא חושב שהוא 'יודע בוודאות על קרוב ל3000 שנה אחורה', בין אם בסדר מדויק ובין אם לאו. מהפנטזיה שהוא יצר לעצמו הוא מסיק שאם גם לפני 3000 שנה היו אנשים שידעו לפרט בדיוק את הדורות שלפניהם ומסרו את סדר הדורות הזה לצאצאיהם, הרי שהוא יודע בוודאות את כל סדר הדורות עד לאדם הראשון.
 
הרב מנסה להוכיח את אותו ההבל גם מכיוון אתר: האדם הראשון חי קרוב לאלף שנה והוא סיפר לבנו על הימים בהם הוא היה האדם היחיד בעולם ועל האשה שנבראה מצלעו והבן שלו היה יכול לספר את הסיפורים הללו למיליוני ומיליארדי צאצאיו שחיו במקביל אליו ובכללם גם לנוח ולבניו. יעקב אבינו נולד תקופה קצרה לאחר מות נח ובניו ולכן הסיפורים הללו הגיעו גם אליו, וממנו לבניו ולצאצאיהם, ולנו לא צריך להיות כל ספק שמדובר באמת מוחלטת ולא סתם קשקושי סבתא שהומצאו על ידי אנשים משוללי כל הבנה מדעית מינימלית.
 
א.:
עכשיו, הקושיות על קיום העולם במשך 5772 שנה, מכל מיני הוכחות פיזיות ומדעיות מוצקות, הם קושיות על מציאות, לא קושיות על תיאוריות. אז יש קושיות, וכמו שאמרו, מקושיות לא מתים. כל קושיה יש לה תירוץ, ולפעמים התירוצים כל כך פשוטים, שהקושיות לא מתחילות כלל. למשל, התירוץ על כך שהעולם נברא עם סימני שחיקה, הוא כל כך פשוט, כי העולם הרי נברא עם עצי פרי גדולים, וגם הבהמות נבראו כשהם גדולים, וגם האדם נברא כשהוא גדול [ביום הראשון שהוא נוצר, כבר נולדו לו 2 בנים], והכל החל לזרום בבת אחת כאילו עולם קיים מזה מיליוני שנה. מה יותר פשוט מזה? גם אם לא היו קושיות והוכחות מדעיות על גיל העולם, היינו יודעים שהעולם בשנת ה0 לא התחיל מ0, כי אנחנו יודעים שהכל התחיל בגדול, עוד הרבה יותר גדול ממה שאנחנו מכירים היום.
...
 
הרב א. אינו נבהל מקושיות כי כמו כל רב אחר גם הוא יודע שלכל קושיה יש תירוץ ואם התירוץ יעורר קושיות נוספות לא יקשה על הרבנים למצוא תירוצים חדשים שיפתרו את הקושיות החדשות וכך הלאה עד קץ כל הדורות. הרב גם מדגים לנו כיצד נראה תירוץ חרדי: אם יבואו המליזים ויאמרו שהאור נראה כאילו הוא משייט במרחבי היקום כבר מיליארדי שנים, שבתוך סלעים ניתן למצוא מאובנים בני מיליוני שנים ושפני הקרקע משקפים שחיקה של מאות אלפי שנים, הרב פשוט יסביר להם שהעולם נברא לפני פחות מששת אלפים שנה עם אור שרק נראה כאילו הוא עזב את הכוכבים הרחוקים לפני מיליארדי שנה, עם הסלעים שבתוכם כבר הוטבעו המאובנים ועם תוואי קרקע שמדמים שחיקה ארוכת ימים. כך, במחי יד קלילה, החרדים מוחקים את כל הידע המדעי שהאנושות הצליחה לצבור באמתחתה ומחליפים את הבדוק ומבוסס בספקולציה תלושה שחבה את זכות קיומה ללא יותר מאשר כמה פסוקים בספר שאת טיעוניו איש עדיין לא הצליח להוכיח.
 
א.:
האפשרות לומר שתהליכים אבולוציוניים דרוויניים או כל תהליך אחר הביא לקיומו של העולם וכל אשר בו, היא אפשרות מדעית הגיונית. אבל אין בה שום הסבר לכל החכמה העצומה הטמונה באותו עולם ועל חוקיות וסדר הפעלתו. למרות חוסר ידיעותיי במדעים, אני מהין לקבוע שאין מדען אחד שניסה להתמודד עם ההסבר למקור החכמה וההרמוניה שמפעילה את העולם כולו, או אפילו אדם או יתוש אחד בודד ממנו. אחזור על דבריי: כשאני רואה את כל מה שמתרחש ביצור כמוני בלבד, אני רואה בורא עולם. זו לא לוגיקה, זו המציאות בעצמה. זה לא 1+1=2 , זה 1 בלבד. כמו שכתבת, בדיוק כמו שאני רואה חמשה אנשים בחדר כשהם אכן חמשה.
 
לרב א. אמנם אין כל ידע במדעים אבל זה לא מפריע לו לקבוע שגם אם המדענים מכירים את הפרטים הטכניים, איש מהם אינו מסוגל להתמודד עם המהויות הבסיסיות ולהבין את 'מקור החכמה וההרמוניה' שמפעילים את העולם כולו. אני מניח שאם הרב הנכבד היה רוכש קצת ידע במדעים, ולו רק באמצעות שיטוט באתרי מדע שנועדו להדיוטות[עז], הוא היה מגלה עולמות חדשים ומבין שאת מטעני האמת הגבוהים ניתן למצוא רק במדע בעוד שבכל התורות, הפרשנויות והתירוצים שהוערמו על עגלתם העמוסה לעייפה של הרבנים לא ניתן למצוא ולו אמירה אחת לרפואה שיכולה להתגאות במטען אמת לא טריוויאלי.  
 
אסיים בעוד אחד ממסכי העשן שהחרדים אוהבים להפריח סביבם:
 
א.:
לא ניסיתי לתרץ את כל "הוכחות" המדע לזקנותו של העולם בכך שהעולם נברא זקן ומבוגר. רק אמרתי שזה שהעולם נברא זקן, אנו יודעים זאת בלא כל קשר לכך שמישהו ניסה לפקפק בידיעה שהעולם נברא לפני 5772 שנה. "בקומתם נבראו, בצביונם נבראו". לא רק זאת, אנו מקובלים [זה לא מפורש בתורה שבכתב, אבל כך מסרו לנו חז"ל בתורה שבעל פה במדרשים שונים] שאדם הראשון וחוה הולידו ילדים באותו יום שבו הם נבראו [תוך שעה חוה התעברה וילדה] והילדים עצמם כבר יצאו לדרכם וזרעו וקצרו והסתכסכו עד לרצח הראשון בעולם, וזאת תוך שעות אחדות מהרגע שהם נולדו. התורה מספרת על נפילים ועל ענקיים, שאיננו מבינים כלל על מה מדובר, וזה לא כל כך מטריד אותנו איך היה תיאור המציאות שלהם, מלבד זה שאנו יודעים שהם היו קיימים ולא עוד. התורה מספרת גם על "תנינים גדולים", כבריאה מיוחדת, לא דג גדול, אלא משהו שונה. כשאתה מגיע לי עם איזה ממצא ארכיאולוגי על עצמות דינוזאור שחוק בן מיליארד שנה, זה סותר לי במשהו את העובדה שהעולם נברא לפני 5772 שנה? הרי אני יודע בלעדיך על יצורים משונים שהיו קיימים בעבר [המאוד קרוב, חלקם סה"כ לפני פחות מ5000 שנה]. אתה יוצא מנקודת הנחה שאת ההנחות על "סימני השחיקה" שעמם נברא העולם, מישהו המציא כתירוץ לאיזושהי בעיה. אבל אתה טועה, כי בתורה מפורש שהעולם נברא בגיל מבוגר, והכל פעל מיד במתכונת של פעילות של אלפי שנים.
 
אין לי ספק שאין למדע כל כוונת זדון או כוונה אחרת כלשהי כשהוא טוען על פי ממצאיו שהעולם קיים מיליוני או מיליארדי שנה. זה בהחלט מסקנותיו הראויות לאור המידע והכלים שמצויים ברשותו. אבל תתאר לך, שמיליוני בני אדם, שיודעים את כל ההוכחות הללו, חושבים שזה ממש לא רלוונטי, וזה בכלל לא מעניין או מעסיק אותם. האם אתה באמת חושב שאיננו מגיעים לאתרים ארכיאולוגיים שונים ולא נפגשים עם ה"הוכחות" המוצקות על זקנותו של העולם? כולנו יודעים זאת בדיוק. ובכל זאת, כל זה אינו סותר את העובדה שהעולם קיים 5772 שנה. נכון, לא את הכל נבין, לא את הכל נסביר. חלק מהדברים נסביר למשל עם המבול שירד לעולם והשאיר תחתיו עולם אדיר וכביר עם סימני זקנה מופלגים, של אנשים שהיו נורא משונים בגובהם או ביכולתם הפיזית [להזכירך, הם התיימרו לבנות מגדל שראשו בשמים], של אנשים שחיו קרוב לאלף שנה. אבל מה שברור, שהעובדה של קיום העולם כפי שאנו יודעים זאת במסורת מפורטת, לא ניתן להכחיש אותה עם שום הוכחה מדעית, גם לא עם היא מצורפת עם זואולוגים וגיאולוגים ובוטניקאים יידועי שם. אומר לך זאת בשפה כזו: לא אני צריך להתמודד עם ההוכחות המדעיות על גיל העולם, אלא המדע הוא שצריך להתמודד מול הידיעה שלי על גיל העולם כיצד להסביר את מה שהוא מוצא בטבע שנראה לא ככה.
 
זה פשוט נפלא. אדם וחוה הולידו ילדים כבר ביום הראשון לבריאתם ותוך כמה שעות הילדים הללו כבר הספיקו להתבגר, לזרוע, לקצור ולהסתכסך. מניין הרבנים יודעים כל זאת? מהמסורת של חז"ל שכוחה תמיד עדיף על כוחם של חוקי הטבע, ההיגיון וכל ממצאיו ומסקנותיו של המחקר המודרני. גם על התנינים הגדולים התורה כבר מספרת ולכן איש אינו מתרשם מעצמות שחוקות של דינוזאור שכביכול חי לפני מיליוני שנים. בכל מקרה, המדענים, כנראה סובלים מחוסר ידע, הבנה ומיקוד אבל אין לייחס להם כוונות זדון כי הם רק פועלים על סמך הממצאים שבידם. הרבנים, לעומת זאת נהנים ממסורת מפורטת, אותה לא ניתן להכחיש בשום הוכחה מדעית שנתמכת במחקריהם של זואולוגים, גיאולוגים ובוטניקאים יידועי שם, ולא עליהם מוטלת החובה להוכיח שאנו חיים בעולם חדש יחסית. המדענים, שאינם מקבלים את האמת האלוהית הזאת, הם אלו שצריכים להוכיח שהעולם אינו רק בן 5772 שנה ושאנו חיים בעולם הרבה הרבה יותר עתיק. זה לא משנה שהם כבר הוכיחו זאת אינספור פעמים. עד שהסבריהם לא יתקבלו על דעתם של הרב א. וחבריו כל דבריהם יחשבו ללא יותר מאשר דברי ריק והבל שיכולים רק לטמא את האוזן החרדית.
 
 
סיכום
 
למזלנו המדענים והחוקרים הוכיחו באינספור דרכים שונות שמאחורי הלהג הרבני אין דבר זולת הזיות, מאוויי נפש, אמונות תפלות ודעות מושאלות ושאת רוב האמירות הרבניות ניתן לסתור בקלות רבה יחסית, לא רק באמצעות המדע וההיגיון אלא גם בעזרת אמירות רבניות אחרות. לי ברור כשמש שללא התמיכה הממשלתית המאסיבית שאפשרה לרבנים להקים לעצמם מערכת של ישיבות שוטפות-המוח, כל בועת השקר הייתה מתפוצצת כבר מזמן וכל רודפי הכבוד והשררה הללו היו מוצאים את עצמם על קרקע המציאות שם הם היו נדרשים לקיים את משפחותיהם באמצעות עבודה של ממש ולשלוח את בניהם לשרת בצבא כאילו היו אחד האדם.
 
ברור לי עם זאת שקול הנאורות מהדהד כאן לשווא. המדע, ההיגיון והשפיות אינם יכולים למנוע את ההסתתרות מאחורי חומות הבערות ואינם מסוגלים להפסיק את הנחלת הבורות המשוועת לשפוטים שנמנע מהם לתת דרור לסקרנותם ולבדוק בעצמם את הטענות ההזויות של רבניהם. תאוות השלטון של הרבנים לא רק מכרסמת באושיות המדינה הזאת אלא גם מקפדת את עתידם של השפוטים שבסופו של דבר יאמצו את כל הבלי מוריהם ויתאמצו, על חשבוננו כמובן, להנחיל גם לבניהם את הבורות, הבערות והדלות ממנה הם כנראה כה נהנים.
 
עם זאת אני עדיין מצפה ליום הדין בו עם ישראל יתעשת, ירפא את עצמו מהסרטן שמתפשט בו ויהפוך לאומה שפויה שתיתן דרור לפוטנציאל האנושי הנפלא שלרבנים כל כך חשוב לדכא.
 
 
זה הוא חלומי; אך מי אני?
תינוק בוכה בחשיכה;
תינוק בוכה לאור הישועה;
ואין שפה לו זולת הזעקה.[עח]
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'הפניות' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
ראה המאמר 'האמת המוחלטת של הרבנים'
[ב]             
אני עומד כהלום קרב כל אימת שאני נתקל בתארים דוגמת: 'שר התורה, עמוד ההלכה, הענווה, היראה והחסד, פאר הדור, הודו והדרו, מורנו ורבנו הגאון החסיד מרן רבי (זה או אחר)' או 'מורינו ורבנו, משיירי הכנסת הגדולה בתורת הנסתר, גאון גדול בנגלה וארי במסתרים, נודע כעילוי בדורות הקודמים המקובלים איש מפי איש, הלא הוא מרן הגאון הצדיק מורינו הרב (שם כלשהו), רב ליהודי תפוצת (אחת ממאות) לתל-אביב והמחוז'.
[ג]              
אין זה סוד שלא מעט מנהיגי בורים הצליחו לאגור הון ונכסים בהיקף מרשים למדי. למעשה, קיים יחס ישיר בין עומק הבערות והבורות של הציבור לעושרם של מנהיגיו. מנהיגים של קהילות משכילות, בציונות הדתית לשם משל, אינם יכולים אפילו לחלום על המקרקעין, תיקי ניירות הערך והמזומנים שעומדים לרשותם של מנהיגים שהצליחו לדרדר את קהל נאמניהם לדלות כמעט מושלמת של ידע והבנה. ראה את רשימת הרבנים העשירים בישראל במאמר 'מדוע לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם'.
[ד]              
ראה הערך 'תורת ההכרה' בויקיפדיה
[ה]             
ראה הערך 'רנה דקארט' בויקיפדיה
[ו]              
ראה הערך 'אונטולוגיה' בויקיפדיה
[ז]              
כעקרון ניתן לזהות חמש קטגוריות של מטעני אמת:
 
אמת וודאית ומוחלטת
אמירות שנגזרות מתוך הגדרתן הן בהכרח אמיתות וודאיות ומוחלטות. לשם משל, האמירה: 'כשאני רואה שמש זורחת, איני צריך הוכחות לכך שכעת יום' היא לא יותר מאשר אמת טריוויאלית שחייבת להיות נכונה כיוון שהיא נגזרת מתוך הגדרתה. אנו מגדירים 'יום' בתור 'השעות בהן השמש זורחת' ולכן מאחורי הדברים מסתתרת למעשה האמירה התפלה 'כשאני רואה שהשמש זורחת איני צריך הוכחות לכך שכעת השמש זורחת'.
 
לבד מאמיתות טריוויאליות שנובעות מהגדרתן, כל שאר האמיתות הוודאיות והמוחלטות אינן יכולות להיות אובייקטיביות אלא רק סובייקטיביות. במילים אחרות, רק בעל האמירה יכול לקבוע לעצמו שהוא באמת חווה באמצעות חושיו את הדברים שהוא מוסר באמירותיו. אמירה יכולה להיות וודאית ומוחלטת, היינו, בעלת מטען אמת של 100%, רק עבור המפיק הראשון של האמירה. כל השאר, בין אם הם קיבלו את האמירה בעל פה, בכתב או באמצעים אלקטרוניים, חייבים לשקלל פנימה את אמינותו של המוסר הראשון ואת אמינותם של כל המוסרים דרכם האמירה עברה עד שהיא הגיעה לידיהם. מטען האמת יהיה גבוה אם המקבל מאמין שכל המוסרים הם אמינים, יציבים וחסרי אינטרסים ונמוך אם להערכתו קיימות סיבות שמנעו ולו גם ממוסר אחד בלבד להעביר את האמירה בצורה מדויקת ואמינה.
 
 
מטען אמת גבוה
לכל אמירה שאין באפשרותנו לפסול בדרך זאת או אחרת עלינו להעניק מטען אמת גבוה. אמירות בעלות מטען אמת גבוה ניתן להפיק ממידע גולמי (תצפיות על הטבע, ניסויים מדעיים, ממצאים ארכיאולוגיים, תיאורים היסטוריים, נתונים סטטיסטיים וכדומה) ומההכללות שנגזרות מתוך המידע הזה. אמינותו של המידע הגולמי גוברת כאשר מצליחים לשחזרו פעם אחר פעם או כאשר הוא מאומת על ידי מידע מוצלב אחר.  
 
ההכללות הם מודלים שמנסים להסביר את הממצאים שבידינו. אמינותה של ההכללה, היינו המודל, התורה או התיאוריה, עולה ככל שהיא מסתמכת על יותר ממצאים, שורדת מספר רב יותר של ניסיונות הפרכה ומנבאת מספר גדול יותר של אירועים עתידיים. לעומת זאת, ברוב המקרים די בהפרכה מוצלחת אחת או בניסיון חיזוי כושל אחד בכדי למוטט את התורה או התיאוריה ולהעניק לאמירותיה מטען אמת נמוך במיוחד. הכללות ששרדו במשך תקופה ארוכה את כל ניסיונות ההפרכה הופכות לחוקי הטבע ולתורות היסטוריות, מדעיות, פוליטיות, כלכליות, סוציולוגיות, רפואיות וכדומה שלאורן אנו מתכננים את מהלך חיינו.
 
 
 
כדוגמה להכללה ניקח את חוק המשיכה האוניברסלי שקובע שכל שני גופים בעלי מסה יימשכו ביחס ישר למסה שלהם, וביחס הפוך לריבוע המרחק שביניהם (ראה הערך 'כבידה' בויקיפדיה). המדע הצליח לאמת את האמירה הזאת במספר רב של ניסויים, לשלב אותה בתיאוריות יציבות ולא-מופרכות ולהעניק לה הצגה מתמטית שתואמת את ההצגות שמגבות תיאוריות יציבות אחרות אבל ההכללה תהפוך לאמת וודאית ומוחלטת רק אם נבדוק את כוח המשיכה בין כל שני עצמים ביקום ונוודא שבכל המקרים כוח המשיכה שבין שניהם עומד בתנאיו של חוק הטבע. כיוון שלעולם לא נוכל להתמיד באתגר נאלץ להניח שהסבירות שחוק הטבע מתאר את המציאות הריאלית היא מאד מאד גבוהה אבל בכל זאת לא ממש 100%.
 
כעקרון, הכללה נושאת עמה מטען אמת גבוה רק אם ההיא עומדות בשלושה תנאים:
 
 
1.
אין בנמצא אף אמירה בעלת מטען אמת גבוה שסותרת אותה.
 
 
2.
ההכללה מתבססות על מספר רב של תצפיות בעלות מטען אמת גבוה.
 
 
3.
ההכללה אומתה שוב ושוב על ידי חוקרים עצמאיים שונים.
 
 
תצפיות לא אמינות אינן יכולות להניב כללים בעלי מטען אמת גבוה. באותו אופן, כללים אמינים חייבים להסתמך על מספר גדול של תצפיות והם אינם יכולים להישען על תצפיות נבחרות, תהיינה אלה אמינות ככל שתהיינה.
 
 
מטען אמת שימושי
מעטים בלבד מנהלים את חייהם אך ורק לאורן של אמירות בעלות מטען אמת גבוה ורבים מאתנו חוטאים לעיתים קרובות בהסתמכות על אמירות שנהנות ממטען אמת שימושי בלבד. אמירות אלו הן לא בהכרח שגויות אבל לבטח גם לא בהכרח שגויות ולכן ניתן להסתמך עליהן כל עוד מחיר הטעות אינו גבוה במיוחד. למשל, האמירה 'מרק עוף עוזר להבריא משפעת' יכולה במקרים מסוימים להוביל לתוצאות מועילות ואף שהיא כושלת במקרים אחרים איש עדיין לא ניזוק באופן משמעותי משתיית מרק ולכן אין כל סיבה שלא להסתמך על מטען האמת השימושי שבה ולשתות מרק עוף כל אימת שהחום עולה והגרון מתחיל לכאוב.
 
רוב ההשערות היציבות נושאות עמן מטען אמת גבוה, אבל לא כולן. במקרים מסוימים התיאוריה המדעית/מחקרית נשמעת 'נכונה', הרבה הוכחות נסיבתיות מאששות אותה ואיש עדיין לא הצליח להפריכה ובכל זאת קשה להעניק לה מטען אמת גבוה ויש להסתפק במטען אמת שימושי בלבד. הדבר נכון במיוחד כשמדובר במחקרים בתחומי מדעי החברה והרוח: כלכלה, מדעי המדינה, פסיכולוגיה, היסטוריה, ארכיאולוגיה ומדעי הדתות. את האמירות בתחומים הללו קשה מאד לעגן בנתונים חד-משמעיים וקשה עוד יותר לשחזר פעם אחר פעם ולכן עלינו לנקוט יתר זהירות בעת שאנו מסתמכים עליהם. 
 
 
מטען אמת נמוך
אמירה תחשב כבעלת מטען אמת נמוך אם היא סותרת אמירה בעלת מטען אמת גבוה, כשלא ניתן להסיק אותה בצורה לוגית מאמירות שנהנות ממטען אמת גבוה וכשאמירה הגיעה לידינו על דרך השמועה מבלי שתינתן לנו אפשרות לאמת את אמינות המוסרים.
 
גם לאמירות שסותרות אמירות בעלות מטען אמת גבוה יש מטען אמת כלשהו, אף שהוא לרוב נמוך ביותר. ניתן להעריך שמטען האמת שלהן עומד ביחס הפוך למטען האמת של האמירות שהן סותרות. למשל, לאחר שקבענו שלאמירה 'שני גופים בעלי מסה יימשכו ביחס ישר למסה שלהם, וביחס הפוך לריבוע המרחק שביניהם' יש מטען אמת מאד גבוה נוכל להעריך שלאמירה הסותרת, 'קיימים שני גופים שאינם נמשכים ביחס ישר למסה שלהם וביחס הפוך לריבוע המרחק שביניהם', יש מטען אמת מאד נמוך אך עדיין לא לגמרי אפסי שהרי עד שלא נבדוק את כל הגופים ביקום לא נוכל לקבוע בוודאות שבאמת לא ניתן למצוא שני גופים כאלה.
 
 
שקר מוחלט
כל אמירה שסותרת בעליל אמירה בעלת מטען אמת מוחלט היא בהכרח אמירה בעלת מטען אמת אפסי, או יותר נכון, שקר מוחלט. כיוון שכל אמת מוחלטת היא תמיד סובייקטיבית גם השקר המוחלט חייב להיות סובייקטיבי ולא אובייקטיבי. התלמיד עצמו יכול לקבוע שהאמירה 'המורה, לא עשיתי שיעורים כי הסבתא שלי מתה אתמול' היא שקר מוחלט בעוד שהמורה יכולה רק לקבוע שמדובר באמירה בעלת מטען אמת נמוך ביותר, אלא אם כן היא ראתה במו עיניה את הסבתא מביאה בבוקר את נכדה לבית הספר ואז מבחינתה האמירה 'הסבתא עודנה בין החיים' הופכת לאמת וודאית ומוחלטת וכל אמירה שסותרת את האמת הזאת היא בהכרח 'שקר מוחלט'.
 
עלינו להניח שברוב המקרים האמירות של המדע המודרני ימשיכו לשמור על מטעני אמת גבוהים וההתפתחויות המדעיות העתידיות אולי תבאנה עמן אמירות חדשות ומשופרות אך הן לא תפגענה במטעני האמת של האמירות הנוכחיות. לעומת זאת, רוב האמירות שעמדו בבסיסן של תורות וספקולציות לא מדעיות הפכו בשלב זה או אחר לאמירות בעלות מטען אמת שימושי וסיימו את חייהן כאמירות בעלות מטען אמת נמוך ואפילו אולי בעלות מטען אמת אפסי. במילים אחרות, המדע המודרני גורם לכל האמירות הישנות, שאינן מצליחות לשייך את עצמן לתורה מדעית/מחקרית אמינה, לאבד את מטען האמת שלהן ולהפוך לסרח עודף שתורם לידע האנושי לא יותר מאשר תמרורים אדומים שמזהירים מפני הסכנות הטמונות באימוצן של אמירות שאינן מבוססות די צרכן.
 
[ח]             
ראה בראשית פרח יח
[ט]             
ראה שמואל א' פרק ג
[י]              
[יא]            
ראה המאמר 'הגיהנם וגן העדן'
[יב]            
כאן אנו מוצאים שוב את המפגש הבלתי נמנע בין העולם המטפיסי לעולם הממשי. אל שמתקשר עם בני אדם, ובמיוחד אל שמדבר עם בני אדם, חייב בהכרח להתחשב במגבלותיהם ולשלוח את דבריו באמצעות גלי קול. גלי קול, מעצם טבעם, הם מאד בעיתיים: ניתן לצותת להם, ניתן להקליטם, ניתן לשבשם וניתן לחקותם וכתוצאה מכך לא ניתן לשלול את האפשרות שהם הופקו, אם בכלל, על ידי גורם אינטרסנטי שלמד לחקות את דבריו של האלוהים, או אולי אפילו על ידי תוכי מאד כשרוני. התורה, שכביכול נכתבה על ידי האל עצמו, אמנם מבטיחה לנו שיהוה דיבר עם משה 'כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ' (דברים לג:יא) אבל אפילו הרמב"ם הבין שחייבים להוציא דברים אלו מהקשרם (יד החזקה, הלכות יסודי התורה ז:ו) ולו רק בשל העובדה שדיבור מעין זה מחייב אותנו להגשים את האל ולהעניק לו פה וזוג שפתיים. בקיצור, עד שיימצא הצינור שחציו האחד נטוע ברוחניות של העולם המטפיסי וחציו השני בעולמנו הגשמי והמוחשי יהיה לנו קשה מאד להניח שהאל באמת מסוגל לתקשר עם נביאיו. האפשרות השנייה, שהאל מתקשר עם גדולי ישראל בחלומות הלילה או בהזיות שבהקיץ, היא הרבה יותר סבירה ואני אכן תמיד טענתי שהאמירות התנכיות שמתייחסות לאל מקבלות את מטען האמת שלהן רק בחלומות, הזיות וסיוטי לילה.
[יג]             
האל התחיל את דרכו כדמות גשמית ומוחשית שנהגה להתגלות ליחידי סגולה אלו ואחרים, לשוחח עמם ובעת הצורך גם להתווכח איתם ואולי אפילו להתגושש עימם. האל הזה גר על הר גבוה לפני שהוא החליט להנחית עשר מכות על מצריים, לסייע לבני ישראל במלחמתם עם חילו של פרעה, להתלבש בעמודי אש וענן, להוביל את עמו הנבחר לארץ המובטחת, להתגורר במשכן ואחר כך במקדש ולהתענג על ריח הקורבן שעל האישים. מאוחר יותר הוא עבר להתגורר על חוג השמיים ובהמשך בהיכל רחב מידות ברקיע השביעי. בשלב זה הוא כבר הפסיק להתרועע עם בני תמותה ארציים אבל זה לא מנע ממנו להתנהג כמוהם - להתעטף בטלית, להניח תפילין וללמוד את התפלויות הרבניות בישיבה שהוא הקים לעצמו במרומי שמיים. בשלב מסוים, לאחר שהרבנים נחשפו לפילוסופיה היוונית, הוא מיהר להשיל את גופו וצורתו ולהפוך לאל טרנסצנדנטלי ומנותק שכלל אינו בא במגע עם עולם החומר והמקרים. כשהרעיון הזה מיצה את עצמו, האל גילה שבנוסף לאינסוף הגדול הוא גם מכיל בחובו עשר ספירות שאת השלום ביניהן מסוגלים להשכין רק בני עמו הנבחר.
 
ראה המאמרים בקטגוריה 'האל – קוים לדמותו'       
תמיד שאלתי את עצמי מה היה קורה אם בעת שאלוהים הרעים בקולו את שתי הדברות הראשונות היה מתקרב אליו איזה כלב טועה. מה האל היה עושה? מנפנף בסנדלו? זורק אבן על הכלב? מטיל עליו ברק? מה אם הכלב היה צריך בדיוק אז לשחרר את מימיו? האם שולי גלימתו של האל היו נרטבים? האם המלאכים היו מתחילים להתגלגל מצחוק? כל השאלות הללו הן אמנם מטופשות לחלוטין אבל אנו חייבים לעלותן אם אנחנו מניחים שהאל נכח ופעל בעולם המוכר לנו.
 
דוגמה קצת יותר רצינית לבעיות שנוצרות בעת שהאל מתערב בעולם החומרי מספק לנו המדען קרל סאגאן שטרח לחשב מה היה קורה אם השמש באמת הייתה נאלצת לעמוד דום בגבעון והירח בעמק איילון. לשמש והירח התנכיים, שנהגו להלך ברקיע השמים שמעל לארץ השטוחה, אין אמנם שום בעיה לעצור באמצע מסעם אבל התמונה אינה יכולה להיות כה פשוטה בעולם האמיתי בו הארץ סובבת סביב השמש ולא להיפך. במקרה זה השמש יכולה לעמוד מעל גבעון רק אם הארץ מפסיקה לסוב סביב צירה אבל ארץ שחדלה מסיבובה חייבת להביא עמה מספר השלכות מרחיקות לכת. לשם דוגמה, אם ההפסקה הייתה פתאומית, כמשתמע מהסיפור התנכי, אזי כל העצמים שעל כדור הארץ: יצורים חיים, צמחים, מבנים, עפר ואבנים, כל מימי האוקיאנוסים, הימות, הנהרות והנחלים, שלא לדבר על האטמוספירה שמסביבנו, היו ממשיכים במסלולם ומתרחקים מכדור הארץ, בדיוק כשם שאנו נוהגים לעשות כמישהו עוצר בפתאומיות את הקרוסלה עליה אנחנו מסתובבים. לחליפין, אם הארץ האטה את סיבובה בהדרגה, במשך כמה שעות, אז החיכוך שהיה נוצר על פני כדור הארץ היה מעלה את הטמפרטורה לרמה שהייתה גורמת למותם של כל היצורים החיים ולשריפות ענק שהיו מכלות את כל הצמחייה. כך או כך, החיים אינם יכולים לשוב למסלולם הטבעי לאחר שהשמש עוצרת לכמה שעות באמצע השמיים וכדור הארץ לא היה מסוגל להמשיך לסוב על צירו מיד לאחר שגמר לשרת את צרכיו של יהושע בן נון.
 
ראה המאמר 'קרל סאגאן על: העולמות המתנגשים של עימנואל ווליקובסקי חלק ב' באתר 'הידען'.
[טו]            
ראה הערך 'סופיזם' בויקיפדיה
[טז]            
ראה הערך 'גימנסיון' בויקיפדיה
[יז]             
ראה הערך 'האקדמיה האפלטונית' בויקיפדיה
[יח]            
ראה הערך 'היפאטיה' בויקיפדיה והמאמר 'אגורא – הסרט שיפקח את עיניכם לסכנה החרדית'
[יט]            
ראה הערך 'סקולסטיקה' בויקיפדיה
[כ]              
ראה את פרק ההיסטוריה בערך 'אוניברסיטה' בויקיפדיה
[כא]            
ראה הערך 'שבע האומנויות החופשיות'
[כב]            
ראה את חלקו השני של המאמר 'אריסטו חודר ליהדות'
[כג]             
ראה הערך 'Dun Scotus' בויקיפדיה האנגלית
[כד]            
ראה הערך 'ויליאם איש אוקאם' בויקיפדיה
[כה]            
ראה הערך 'ניקולאוס קופקניקוס' בויקיפדיה
[כו]             
ראה הערך 'גלילאו גליליי' בויקיפדיה
[כז]             
ראה הערך 'אמנציפציה ליהודים' בויקיפדיה
[כח]            
ראה הערך 'נפוליאון והיהודים' בויקיפדיה
[כט]            
ראה הערך 'תנועת ההשכלה היהודית' בויקיפדיה
[ל]              
השתלטות מונופוליסטית על ההוראה
 
 
אנשי הדת תמיד שאפו להשיג מהשליטים האזרחיים מונופול שיאפשר להם להשתיק כל אמת מתחרה וללמד רק את האמת האחת והיחידה עליה הם תפסו חזקה. בשנת 529 לספירת העמים, הקיסר יוסטיניאנוס הראשון, בעידוד הכנסייה, סגר את האקדמיה הניאו-אפלטונית באתונה, האחרונה מבין מוסדות ההשכלה הגבוהה שפעם פיארו את העולם ההלניסטי-רומי. לאחר סגירתה של האקדמיה, ועד לימי הרנסנס והרפורמציה, כתשע מאות שנים מאוחר יותר, רק הכנסייה הפעילה בתי ספר ומוסדות להשכלה גבוהה ורק לה ניתנה הסמכות לקבוע את התכנים שילמדו בהם. באירופה של ימי הביניים כל פיסת מידע שהופצה לתלמידים ולסטודנטים הייתה חייבת לקבל הכשר כנסייתי ואוי לו להוגה החופשי שניסה להפיץ רעיונות שלא נעמו לבישוף המקומי. בסוף המאה האחת עשרה, לאחר כיבוש טולדו שבספרד בשנת 1085, המערב אמנם נחשף מחדש לעושר הפילוסופי, התרבותי והמדעי של יוון העתיקה, אוצר שאבד לעולם הנוצרי לאחר שהכנסייה השתלטה על כל מוסדות ההשכלה הגבוהה ואסרה להעתיק ולהורות את הכתבים הפגאניים, אבל האמת החדשה לא הצליחה לערער את מעמדה של הכנסייה ולשחרר את לפיתתה על ההשכלה האירופאית. הכנסייה אמנם לא יכלה להתעלם מהכתבים הפילוסופיים אבל היא הצליחה להשתלט על האוניברסיטאות שהחלו ללמדם ולהפוך את הפילוסופיה ל'נערה המשרתת' של התיאולוגיה. לאחר תקופת עיכול לא ארוכה הכנסייה כבר יכלה לקבוע שההיגיון הפילוסופי מלמד בדיוק את אותן האמיתות השמימיות שהאל בחסדיו הפקיד למשמורת הכנסייה בעת שהוא התגשם בבשר וירד עלי אדמות לגאול את האנושות.
 
הסקולסטיקנים של המאות השתיים עשרה והשלוש עשרה, ובראשם תומס אקווינס, שיחד עם הרמב"ם ביהדות ואבו רושד באסלאם, הפך את האריסטוטליות לאבן הפינה של הדת, השלימו את שילובה של הפילוסופיה היוונית בתיאולוגיה של הכנסייה הקתולית. התמונה החלה להשתנות בדור שאחרי תומס אקווינס כשסקולסטיקנים דוגמת דנס סקוטוס וויליאם איש אוקאם החלו לערער את ראיית העולם התומיסטית, להעמיד את הפילוסופיה על מישור אחד עם התיאולוגיה ולפתוח פתח לאפשרות שהפילוסופיה תלמֵד אמיתות שלא תמיד יחפפו במדויק לאמיתות הכנסייתיות. הממסד הקתולי אמנם ניסה להשיב את השד לבקבוקו ולכפות את טוהר האמונה על ההוגים הסוררים אבל בשלב זה הכנסייה כבר נחלשה עקב המשברים הגדולים שפקדו אותה, בתחילה גלות אביניון ובהמשך הקרע המערבי, ואת הטון החלו לתת השליטים הטריטוריאליים שלא כל כך נבהלו מהדעות החדשות שהחלו לכרסם בכוחו של הממסד הכנסייתי.
 
הכנסייה גם דאגה לשמור בידיה את כל משרות ההוראה, ובמיוחד את ההוראה במוסדות גבוהים. עד להקמתן של האוניברסיטאות הראשונות במאה השתיים עשרה, כל מוסדות ההשכלה באירופה של ימי הביניים פעלו בצמוד לקתדראלות, בחסותה של הכנסייה ותחת פיקוחה. האוניברסיטאות אמנם הוקמו כאגודות שיתופיות מחוץ למסגרת הכנסייתית אבל הן נזקקו לרישיון שניתן על ידי הבישוף המקומי וזה כבר דאג להרחיק מעליהן את כל אלו שסטו, ולו במעט, מהקו הרשמי של הכנסייה. מעבר לכך, באותה העת רוב המרצים המוסמכים היו ממילא אנשי כנסייה, ובמיוחד נזירים פרנציסקאנים או דומיניקנים, והחשש מחדירת הכפירה להיכלות האמונה לא ממש הטריד את מנוחתם של בעלי העניין של הכנסייה הקתולית.
 
תמונת ההשכלה באירופה הימי-ביניימית השתקפה גם בקהילות היהודיות שהתפתחו בקרבו של העולם הנוצרי. בקהילות הללו הצעירים יכלו ללמוד רק במוסדות תורניים בהם הרבנים לימדו אך ורק את הטקסטים והפרשנויות שהתאימו לצרכיהם. החינוך התורני הבטיח שילדי היהודים הכירו היטב את האמיתות הרבניות מבלי להבין, ולו כמלוא הנימה, את האמונות של שכניהם הנוצרים מחד ואת הדעות החדשות שהחלו לנשב באווירה של אירופה במאות החמש עשרה והשש עשרה מאידך. הפתיחות היחסית של העולם הפרוטסטנטי, וחלקים הולכים וגדלים של העולם הקתולי, לא נעמה לרבנים שנאלצו לגונן על הבורות ולהילחם בדרישות להיפתח להשכלה ולנאורות שהחלו לשטוף את מערב אירופה. קרבות הבלימה שהממסד הרבני ניהל נגד המודרנה לא תמיד הסתיימו בניצחון רבני וחומות הבורות שמאחוריהם הרבנים כלאו את צאן מרעיתם החלו ליפול ולשחרר יהודים רבים לזרם המרכזי של האוכלוסייה, שם הם גילו את אור הנאורות והתרחקו מחוגי ההשפעה של הרבנים. במזרח אירופה מהפיכת הנאורות ותנועת ההשכלה לא אתגרה את הרבנים בצורה כה מאיימת וברוב המקרים הם הצליחו לשמר את רמת הבורות שהבטיחה להם את הכוח, הכבוד והכיבודים בהם הם הורגלו.    
 
בעולם המוסלמי התמונה הייתה בתחילה שונה לחלוטין. האסלאם, נולד כדת המדינה של אימפריה שתוך זמן קצר הרחיקה מעליה את איומה של הקיסרות הביזנטית ודיכאה עד עפר את הנוצרים והיהודים שנותרו בתחומה. בהיעדר יריבים אידיאולוגיים ובהסתמך על שלטונם האבסולוטי של הח'ליפים, האסלאם הקדום לא נזקק לחומות של בערות ולכן הוא לא חשש לשחרר רסן ולאפשר את הפריחה הפילוסופית והמדעית שאפיינה את תור הזהב של האסלאם. בתקופה זאת גם היהודים נהנו במידה רבה מהפריחה התרבותית ומחופש המחשבה וכוחם של הרבנים, שיכולים לשגשג רק בקרקע של בורות ובערות, פחת בהתאמה. מונגולים במזרח ולוחמים פראיים, נוצרים ומוסלמים כאחד, במערב מוטטו את גאון האסלאם והפקירו את האוכלוסייה לאנשי דת שמיהרו למשוך את המוסלמים והיהודים שחיו בקרבם לתהומות הבורות והבערות מהם רוב המוסלמים לא הצליחו להשתחרר עד עצם ימינו אנו. מאוחר יותר, אחוז קטן מיהודי ארצות האסלאם זכה אמנם לרכוש השכלה מערבית בבתי ספר שמומנו על ידי המדינות הקולוניאליסטיות או על ידי יהדות המערב אבל רוב היהודים שנולדו במדינות הללו החלו ליהנות מהשכלה לא תורנית רק לאחר שעלו לארץ ישראל ונקלטו במוסדות החינוך החילוניים שפתחו בפניהם את המאה העשרים ואפשרו להם להשתלב בחברה המודרנית שקמה בהשראתה של המדינה הציונית.
 
לסיכום, ההשתלטות המונופוליסטית על ההוראה הביאה לכך שעד לתחילתה של העת החדשה, ובמקומות רבים גם הרבה לאחר מכן, רוב אוכלוסיית אירופה, המזרח התיכון וצפון אפריקה הכירה רק את האמת האחת והיחידה של בעלי העניין הדומיננטיים והניחה שכל האמונות האחרות הן לא יותר מאשר כפירה מסוכנת שיש לשרש באמצעות הברזל והאש.
 
ראה הערך 'יוסטיניאנוס הראשון' בויקיפדיה
ראה הערך 'האקדמיה האפלטונית' בויקיפדיה
ראה הערך 'פרנציסקנים' בויקיפדיה
ראה הערך 'דומיניקנים' בויקיפדיה  
ראה הערך 'סכולסטיקה' בויקיפדיה
ראה הערך 'מדרסה' בויקיפדיה
ראה הערך 'תור הזהב של האסלאם'
ראה הערך 'תומס אקווינס' בויקיפדיה
ראה הערך 'רמב"ם' בויקיפדיה
ראה הערך 'אבו רושד' בויקיפדיה
ראה הערך 'קלמנס החמישי' בויקיפדיה
ראה הערך 'הקרע המערבי' בויקיפדיה
 
[לא]            
הרחקת ההשכלה מההמונים
 
 
השכלה מביאה עמה חשיבה ביקורתית ושיפוטית שלעיתים מעלה לדיון גם את האמיתות המושרשות ביותר של הדת. בעלי עניין נבונים שהבינו את הסכנות הטמונות בעודף ידע ומחשבה לרוב עשו כל מאמץ להגביל את רמת ההשכלה המוענקת להמוני העם. מיעוט ההשכלה ענה במקרים רבים גם על הדרישות של השלטונות שממילא לא ראו כל צורך באיכרים יודע קרוא וכתוב או באומנים וסוחרים שלא הסתפקו בידע המינימאלי שהיה דרוש להם לצרכי פרנסתם. זאת הסיבה שבמהלך רוב שנות ההיסטוריה האנושית החלק הארי של האוכלוסייה מעולם לא ראה צורת אות ואומנות הקריאה והכתיבה הופקדה רק בידיהם של המנהיגים ועושי דברם ובכלל זה כל הסופרים, פקידים ולבלרים שהוכשרו על ידי בעלי העניין ופעלו בחסותם ותחת השגחתם.
 
תמונה דומה משתקפת גם מתוך התנ"ך והמעמיק קרוא יכול להבין שמתת ההשכלה ניתנה רק למעטים שהשתייכו למשפחות האצולה, הכהונה והפקידות הבכירה. רוב רובו של העם כנראה לא היה מסוגל לקרוא ולכתוב, ולו ברמה הבסיסית ביותר, ולכן הוא היה חייב להיסמך על מוצא פיהם של מנהיגיו בכל דבר ועניין. מצב העניינים השתנה במקצת לקראת סוף ימי הבית השני, כשהכוהנים החלו לאבד מכוחם ולא היה באפשרותם לדכא את הכתות החוץ-מקדשיות שהחלו להתחרות עימם על ליבם וממונם של ההמונים. המהפכה הגדולה התרחשה כשחלק ממנהיגי הכתות הללו, שבינתיים התכנסו תחת מטרייתם של הנשיאים לבית הלל והעניקו לעצמם את התואר 'רבי', גילו שניתן להתפרנס בכבוד ממקצוע ההוראה והחלו להציע את שירותיהם לכל מי ששכר הלימוד היה מצוי בכיסו. מערכת ההשכלה הרבנית התפתחה הודות לאדישות השלטון הרומי, שהניח שאנשים משכילים ישתלבו טוב יותר בסדר העולם שהוא קיווה להנהיג, בהשראת החינוך ההלניסטי ששימש כתקדים שהכשיר את הקרקע למערכת החינוך וההשכלה של הרבנים ובעידודם של חכמי ישראל שגילו שבמתן שירותי הוראה הם הורגים שתי ציפורים בכדור אחד – הם דואגים לביתם מחד ומבטיחים שתלמידיהם ייחשפו רק לתכנים רבניים, בלולים במנות גדושות של תעמולה רבנית, מאידך. התכנים הללו לא העניקו לתלמידים את הראיה הרחבה שהייתה מסוגלת לסכן את הגילדה, שבשלב זה ממילא כבר נהנתה מהגיבוי של השלטונות, ולא את הכישורים שיאפשרו להם לשרת את הממשל האזרחי ובכך להתרחק מתחום ההשפעה של הרבנים. בדיעבד, בצירוף נדיר של נסיבות, אנו הפכנו ל'עם הספר'
 
[לב]            
הסתרת הידע מפני אוטודידאקטים
 
 
אנשי הדת הגנו על עצמם לא רק באמצעות האנאלפביתיות ובכדי להרחיק את ההמונים מידע שעלול לסכנם הם דאגו להסתיר את תורותיהם ופרשנויותיהם מאחורי שפה זרה שאיש זולת המורשים לא הכיר ולא היה מסוגל ללמוד. הכנסייה המערבית ניצלה לשם כך את השפה הלטינית שחדלה לשמש את ההמונים עוד מימי הביניים המוקדמים והיהדות את הארמית שבשלהי התקופה ההלניסטית כבר הוחלפה על ידי היוונית ומאוחר יותר על ידי הערבית. למען מנוע כל ספק, בעלי העניין של הדת היהודית גם הסתירו את כתביהם מאחורי מסך של קיצורים וקונבנציות שהיו מובנים רק למי שלמד אצל מורים מוסמכים שבלאו הכי נהגו לשלב בחומר הלימוד גם מנות גדושות של תעמולה רבנית.
 
על הקשיים שהרבנים הציבו בפני אוטודידקטים שרצו ללמוד את התלמוד בכוחות עצמם ראה המאמר 'מסלול המכשולים התורני'. הרבנים שילבו בין קטעי ההלכה, חומר הלימוד הענייני שהסטודנטים היו אמורים ללמוד כדי להכשירם לחברות בגילדה, גם קטעים של אגדה ששימשה להפצת הנרטיב הגדול באמצעותו הרבנים לימדו את תלמידיהם לכבדם, להישמע להוראותיהם ולדאוג לרווחתם - ראה המאמר 'האגדה הרבנית' והמאמר 'עקרונות השיטה הרבנית'.
 
[לג]             
דיכוי המתחרים והצבת חומות בפני תורות זרות
 
 
דתות, בדומה לכל שאר העסקים הכלכליים, אוהבות סביבה מונופוליסטית ולכן הן תמיד טוענות לבעלות בלעדית על האמת האחת, היחידה והמוחלטת שהאל שברשותן העניק אך רק להן. כבעלים הבלעדיים של האמת, הממסדים הדתיים היו חייבים לפסול את האמיתות של מתחריהם ולדחוק את רגליהם של כל אלה שהעזו להטיף לאמת אחרת. המונופוליזציה של האמת הביאה לכך שעד למאה השבע עשרה בעולם המערבי, ועד עצם ימינו אנו בעולם האסלאמי, רוב האוכלוסייה הכירה רק אמת אחת, את האמת שגובתה באמצעי הדיכוי של השלטונות. הכנסייה פתרה את הבעיה בצורה פשוטה יחסית: היא הגדירה את כל הדעות החריגות והבעייתיות ככפירה ומינות ווידאה שכל מי שהתמיד לדבוק בדעות הללו יימסר לשלטונות האזרחיים עם המלצה להעלותו על המוקד. במקרים הנדירים בהם הכפירה הצליחה להשריש את עצמה ולגייס להגנתה שליטים מקומיים, הכנסייה העניקה מחילה אוטומטית לאלימים שבתומכיה, הבטיחה להם את האדמות המשוחררות ושלחה אותם להתפרע באזורים הנגועים. כך, בין השנים 1209 ל-1229 הכס הקדוש שיסה בלנגדהוק המתורבתת, המחוזות הדרום מערביים של צרפת בהם פרחה המינות האלביגנזית, את האבירים החצי פראיים של הצפון והחזירה לזרועותיה המחבקות את כל אלו ששרדו את הקטל, השוד, האונס והביזה. תופעה כמעט דומה אנו מוצאים באנדלוסיה, האזור המוסלמי של ספרד. שם, בתחילת המאה השתיים עשרה, הסתיימה תקופה ארוכה של פתיחות ונאורות כששבטים מצפון אפריקה החזירו לאזור את האסלאם הקנאי ונוקשה שעד מהרה הוחלף בנצרות הקנאית והנוקשה של הברבריים הויזיגותיים שכבשו מחדש את מרכזה ודרומה של ספרד.
 
חכמי עידן התלמוד ניהלו מלחמת חורמה נגד התרבות ההלניסטית שאיימה לסחוף כל מי שרכש את השפה היוונית וטעם מדבשה של הספרות המערבית והפילוסופיה 'המודרנית'. על הצלחתם תעיד העובדה שחכמי ארץ ישראל ותלמידיהם לא הכירו כלל את כתביו של פילון האלכסנדרוני, הוגה יהודי גדול שהשפיע רבות הן על הפילוסופיה ההלניסטית והן על הנצרות הקדומה. החומות שהרבנים הציבו הצליחו להרחיק מעם ישראל לא רק את הפילוסופיה היוונית אלא גם את כל המהפכות שהוציאו את האנושות מחשכת ימי הביניים והקפיצו אותה אל הקדמה של העולם המודרני, החל מהמהפכה ההומניסטית וכלה במהפכת האינטרנט. הנאורות של תור הזהב האסלאמי אמנם פתחה במקצת גם את יהדות בבל ואנדלוסיה אבל לאחר שעולם האסלאם העדיף את הבערות על פני הקדמה גם בעלי העניין שלנו הצליחו להחזיר את השד לבקבוקו, להקים מחדש את החומות ולהרחיק כל רמז של נאורות מאלו שנדרשו להכיר רק אמת אחת ובלעדית.
 
ראה הערך 'מסע הצלב האלביגנזי' בויקיפדיה
ראה המאמר 'היחס לתורת יוון'
ראה המאמר 'פילון האלכסנדרוני' 
[לד]            
ראה הפרקון 'התפשטותה של האריסטוטליות וחדירתה לעולם היהודי' במאמר 'האריסטוטליות'
[לה]            
ראה הערך 'קתרים' בויקיפדיה
[לו]             
ראה הערך 'רנסנס' בויקיפדיה
[לז]             
ראה הערך 'מהפיכת הדפוס' בויקיפדיה
[לח]            
ראה הערך 'הרפורמציה הפרוטסטנטית' בויקיפדיה
[לט]            
ראה הערך 'העת החדשה' בויקיפדיה
[מ]             
ראה הערך 'סינרטיזם' בויקיפדיה
[מא]            
התופעה בולטת במיוחד בארצות הברית שם רוב הפלגים הפרוטסטנטיים ויתרו זה מכבר על ייחודם הדוקטרנלי לטובת השקפת עולם דתית שמתמקדת במספר קטן של עקרונות משותפים שכל הפלגים מוכנים לאמץ ללא כל חשש מפגיעה באמונותיהם המושרשות (ראה המאמר 'אוונגליסטים וחסידים שתי תנועות אחיות'). גם ההבדלים בין הקתולים לפרוטסטנטים הולכים ודוהים כששני המחנות דוחקים את האמיתות הדתיות הספציפיות שלהם לשוליים ומביאים לקדמת הבמה את הערכים הכלל-נוצריים, דוגמת האמונה באל, חשיבות המשפחה, הצורך לנהוג ביושר ובכבוד הדדי וכדומה. המהילה הגדולה של הדתות אינה פוסחת כמובן גם על היהדות הלא-אורתודוקסית ורוב יהודי אמריקה כבר אימצו לעצמם את האתוס השולט והצדיקו את ההתייחסות לאמריקה כחברה 'יודאו-נוצרית' שמשלבת את הערכים של היהדות והנצרות כאחת.
[מב]            
הארכי-שמרן, הרב אלחנן וסרמן, הטיב לתאר את הגישה החרדית בספרו 'עקבתא דמשיחא' בו הוא מעניק את התואר 'עבודה זרה' לכל הרעיונות שהעזו להרים את ראשן במחצית השנייה של המאה התשע עשרה ובמחצית הראשונה של המאה העשרים ובכללן את תנועת ההשכלה, לה הוא קורא בשם המגמד 'הסכלת ברלין', הליברליזם, הדמוקרטיה, הסוציאליזם והקומוניזם. ילד שגדל על ברכי פילוסופית החיים החרדית שהונחה בספרו של הרב וסרמן מבין חיש קל שכל פזילה לכיוון ההשכלה תערב אותו ב'עבודה זרה' ותזכה אותו בייסורי נצח בגיהינום והוא אכן יעשה כל שביכולתו להימנע מהסכנה הזאת ולהשקיע את כל מעייניו בלימוד האמת האחד, היחידה והמוחלטת של ה'שם יתברך'.
 
ראה הערך 'אלחנן וסרמן' בויקיפדיה והספר 'עקבתא דמשיחא' באתר דעת
[מג]            
ראה המאמר 'האגדה הרבנית'
[מד]            
ראה המאמר 'האל כרב מופתי'
[מה]            
ראה הפרק 'האגדה תשדירי הפרסומת של הרבנים'
[מו]            
ראה הערך 'ישיבה' בויקיפדיה
[מז]            
ראה הערך 'ישיבת סורא' בויקיפדיה
[מח]            
ראה הערך 'נהרדעא' בויקיפדיה
[מט]            
ראה הערך 'ישיבת פומבדיתא' בויקיפדיה
[נ]              
התואר הזה מתייחס לכל אלו שגרו בשטחים שבעבר השתייכו לדוכסות הגדולה של ליטא, ובכללן לחלקים של ביילורוסיה, פולין ואוקראינה.
[נא]            
ראה הערך 'ישיבת וולוז'ין' בויקיפדיה
[נב]            
ראה הערך 'ישיבת פרשבורג' בויקיפדיה
[נג]             
ראה הערך 'חת"ם סופר' בויקיפדיה.
[נד]             
פיטר יוסטינוב, איש האשכולות הידוע, המחיש את התופעה כשסיפר על מבחן שניתן לו בכיתה ג'. אחת השאלות במבחן הייתה 'תן שם של מלחין רוסי'. פיטר הקטן הרטיב את ראש עפרונו וכתב, אות אחר אות בהקפדה יתרה, 'ניקולי רימסקי-קורסקוב'. זאת לא הייתה התשובה הנכונה. התשובה הנכונה הייתה 'ציקובסקי'.
[נה]            
ראה המאמר 'התכתבות עם חרדי מייצג'. עם הרב א. ניהלתי גם התכתבות קודמת, אותה ניתן למצוא במאמר 'התכתבות עם חרדי עוין'
[נו]             
ראה המאמר 'התכתבות עם חרדי מייצג'
[נז]             
המילון העברי המרוכז של אברהם אבן שושן
[נח]            
משה נלקח בעודו תינוק לבית המלכות המצרי, שם, למרות שאמו הביולוגית הייתה המינקת שלו, הוא בנראה לא למד לדבר עברית ולבטח לא לקרוא ולכתוב את השפה הזאת. בהמשך הוא חי במדבר בקרב המדיינים שמן הסתם לא טרחו ללמד אותו את שפת הקודש. עם דוברי העברית הוא שב להתרועע רק חודשים ספורים לפני מעמד הר סיני, בו הוא נדרש לעכל כמות רבה של חומר מנוסח בעברית גבוהה ולעיתים אף מליצית.
[נט]            
לפני שאימץ את עם ישראל, ואומץ על ידו, האל נהג לגור על 'הַר הָאֱלֹהִים' (שמות ג:א, שמות ג:כז, שמות יח:ה, שמות כד:יג, מלכים א' יט:ח). מאוחר יותר הוא נהג לבקר במשכן שנבנה עבורו וכשהבשילו התנאים הוא עבר לגור במקדש הירושלמי. כשבני ישראל הגדישו את הסאה הוא כנראה עלה על מרכבת ארבעת החיות ועבר להתגורר בהיכלו שבשמיים.
[ס]             
ראה המאמר 'מדוע אני לא אתיאיסט'
[סא]            
ראה המאמר 'מדוע אני אולי בכל זאת כן אתיאיסט'
[סב]            
ראה המאמר 'האם אני מסוגל להאמין באלוהים?'
[סג]            
כשהרב א. אומר 'אני מאמין באמונה שלמה שהבורא הוא יחיד ואין יחידות כמוהו' הוא למעשה חוזר על הגישה האריסטוטלית-רס"גית-רמב"מית שמייחסת את המילה 'יחידות' להנחה שהאל הוא פשוט, כלומר 'אחיד' וחסר רכיבים (או כדברי הרמב"ם בפירושו למשנה, ההקדמה לפרק חלק של מסכת סנהדרין, 'באחדות שאין כמותה אחדות'). חינה של האמונה בפשטותו ואחידותו של האל פגה לאחר ימיו של הרמב"ם ותורת הקבלה שהתפשטה כריאקציה ליהדות הפילוסופית כבר זיהתה באל היהודי אחד-עשרה רכיבים שונים - האינסוף ועשר הספירות. בהנחה שהרב א. אינו משתייך למיעוט שעדיין פוסל את תורת הקבלה אנו למעשה מוצאים אותו מצהיר, מידי יום ביומו, הצהרה שקרית האומרת שהוא בעצם מאמין באמונה הנושנה ולא באמונה הרווחת היום.
[סד]            
ראה הקטגוריה 'האל קווים לדמותו' 
[סה]            
שמות לג:יא
[סו]            
שמות לג:כ-כג
[סז]            
שמות כד:ט-יא
[סח]            
ראה הפרקון 'האל המתגלה'
[סט]            
העולם החרדי, כך נראה, חושב רק במושגים מוחלטים מבלי להכיר בכוחם של תהליכים. העולם 'נברא' באחת כבר במתכונתו הנוכחית, בעלי החיים מעולם לא התפתחו ו'החכמה' היא סט סגור של אמירות אותו בני התמותה לעולם לא יצליחו להרחיב. בפועל המצב הוא כמובן שונה לחלוטין. כללי התחלה פשוטים ביותר יכולים, לאחר מספר רב של איטרציות, להניב תוצאות מסובכות שאיש לא היה מסוגל לחזות מראש, בעזרת ניסוי וטעייה יכולים להגיע לקומבינציות (למשל תרופות) בלתי צפויות, אקרובטיקה מתמטית יכולה להצביע על תופעות שאיש לעולם לא הצליח, ואולי גם לא יצליח, לחוות בצורה ישירה (למשל קוורקים, מפצים גדולים, חורים שחורים, יקומים מקבילים) וכדומה. איני טוען, חלילה, שכל התגליות הללו לא היו מוכרות מלכתחילה ל'אלוקים' של הרבנים אבל אותו אל שכביכול 'מכיל את כל החכמות העצומות הקיימות בעולם כולו על כל מערכותיה' תמיד בחר להתעלם מכל ה'חכמה' שנחשפה באמצעות המדע המודרני ולהלעיט את האנושות בכל מיני 'חכמות' שבשעתו נחשבו למאד אופנתיות ומאז כבר אבד עליהן הקלח. 
[ע]             
ראה המאמר 'היתרונות הכלכליים של הכהונה'
[עא]            
'וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר' (שמות כד:ט-י)
[עב]            
'וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי משֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם.' (במדבר טז:א-ב). נשיאי העדה שרובם כנראה ראו את אלוהי ישראל עומד על משהו דמוי לבנת הספיר החליטו, למרות הכל, להתעלם מדברי האלוהים החיים ולזכות את עצמם בפסוק 'וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְהֹוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְהֹוָה.' (במדבר טז:ל).
[עג]            
המסורת הרבנית אפילו טוענת ש'יהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה', הנער הלוי ש'הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ' (שופטים יח:ל), היה בעצם יהונתן בן גרשום בנו של משה רבינו. במילים אחרות, נכדו של משה רבנו, שלבטח שמע מסבו על כל נפלאותיו וגבורותיו של האל עימו הוא דבר 'פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ', לא היסס לקחת אֶת 'הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַפָּסֶל' ולהפוך לכוהנם של בני שבט דן (ראה הסיפור המלא בספר שופטים פרקים יז-יח). האם סביר להניח שנכדו של משה רבינו יחליט לזנוח את האל החי שנגלה לאביו ולסבו, להפוך לכוהן לעבודה זרה ולהתעסק עם פסלים שהאל האחד והיחיד אסר כבר בתחילת עשרת הדברות כשאמר 'לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ' (שמות כ:ד)?
[עד]            
ראה המאמר 'לידתו של ספר'
[עה]            
ראה הערך 'אטיולוגיה' בויקיפדיה
[עו]            
לשם משל, מסתבר שבניגוד למוצאו הנעלה של עם ישראל כל העמים השכנים נולדו לאימהות נחותות (שבטי הדרום: זמרן, יקשן, מדן, מדין, ישמעאל וכדומה נולדו לשפחותיו של אברהם) או כתוצאה ממשכב אסור (מואב ועמון שנולדו לאחר שבנות לוט באו על אביהן השיכור) או לאב אלים ורשע (עשו וכל צאצאיו ובראשם עמלק) וממילא הם אינם יכולים להתיימר למעלות בהן ניחן העם הנבחר.
[עז]            
לשם משל, באתר המעולה 'הידען'.
[עח]            
התרגום הקלוקל הוא שלי. למקור אחראי אלפרד לורד טניסון, אחד מאותם המשוררים שבהיעדרם היו הרבה פחות סיבות להילחם למען התרבות המערבית. טניסון כתב בפואמה הגדולה שלו, In Memoriam, את השורות הבאות:
 
 
So runs my dream; but who am I?
An infant crying in the night;
An infant crying for the light,
And with no language, but a cry.
 
נקרא 5366 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

5 תגובות

  • קישור לתגובה רביעי, 03 פברואר 2016 09:58 הוסף ע״י עדי אביר

    אריק,

    להערכתך, אני לא מכיר ישיבות. זה בהחלט ייתכן אבל אם היית מציין את הרקע שלך ואת מספר השנים שאתה בילית בישיבה ניתן היה להעניק לדבריך יותר משקל. אני מקווה שלא ייפגע מכבודך אם תחשוף את שם הישיבה בה למדת.

    כמה שעות ביום ישיבתך אפשרה לך להתבטל? כמה זמן הושאר לך לבלות עם עצמך? האם אתה לא סבלת מעייפות כרונית בעת בין בין-הזמנים?

    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 03 פברואר 2016 07:52 הוסף ע״י אריק

    כתבת
    יומם של תלמידי הישיבה מועמס בכל תואנה אפשרית כך שלא נותר בידם זמן פנוי לחשיבה ועיכול ולכן במקום להבין את החומר הנלמד הם פשוט משננים אותו בעל פה מבלי להתעכב על משמעותו. הלחץ הבלתי פוסק גם גורם לעייפות כרונית שמחלישה את כושר שיפוטו של התלמיד, מכהה את הגיונו ומונעת ממנו את היכולת לעבד את שטף המסרים המוטח בו.

    עד כדי כך אתה לא מכיר ישיבות ?

  • קישור לתגובה רביעי, 06 מרס 2013 14:26 הוסף ע״י הרב א.

    (הבהרה של עדי אביר: את התגובה הבאה קיבלתי מהרב א., שממכתביו שלפתי את הדוגמאות בהן השתמשתי להדגמת הבורות החרדית. כיוון שהרב א. אינו מבקר באתר שלי אני מעלה עבורו את התגובה בשלמותה, ככתבה וכלשונה:)



    מר אביר

    הפנית אותי לעיין במאמרך שכתבת באתר של עצמך, נעניתי לך שלא אוכל לראותו כיון שחסמתי את האינטרנט שלי. אך לאור בקשתך, ביקשתי מידיד שלצרכי עבודתו נצרך לאינטרנט פתוח, שישלח לי את המאמר.

    [אגב, אותו ידיד למרות שהוא משתמש המון באינטרנט, ולמרות שהכל פתוח בפניו, הוא נותר יהודי אדוק באמונתו ותורתו, וכך מחנך את ילדיו. וכמותו יש אלפים רבים במגזר. כמה מוזר, נכון? אתה בטח תשאל, אם הם יכולים, למה שלא ניגש לשם כולנו, הרי זה לא סותר את שמירת התורה והמצוות. נכון, זה שאלה טובה לאדם רדוד בדומה לך, המרבה לשאול שאלות תם מטופשות. וכיון שאני כותב לך, אצטרך לענות לך ולהסביר לך דבר כה פשוט. האינטרנט אינו הרוע בעצמו, ההיחשפות לכל תחלואי העולם אינה המחלה בעצמה, היא רק המחשוף שלה. אנו פשוט מתרחקים מדבר זה שיש בו כה הרבה סכנות, סכנות לשלימות התא המשפחתי, סכנות לתום הדרך, כפי שציווה אותנו הבורא יתברך שמו מהוה כל העולמות, להתרחק כמטחוי קשת מדרכי האמורי והכנעני שאתה יושב בקרבו. אדם שנזקק להחשף לסכנות לצרכיו, ומודע לסכנות, ומוכן ליטול על עצמו את הסיכונים לכך, שיערב לו. אני לא מוכן לכך. אני גם סבור, שאדם כזה שנחשף לכל כך הרבה סחי ומיאוס, בהכרח נפגע משהו בתום דרכו, ולכן אעדיף לשמור מרחק כלשהו בינינו, למרות היותו יהודי טוב וכשר].

    עברתי במבט שטחי על המאמר שלך, וראיתי שסוף סוף, הבנת מה שכתבתי לך שאתה לא מוכן להתמודד מול הטענות שלי, אלא רק לגבב סתירות וקושיות על התנ"ך והמדרשים, קושיות שעבר עליהן הכלח לפני מאות בשנים. אחרי שנפל לך האסימון, החלטת לענות לי מאחורי גבי, לא ישיר. ידעת אמנם שאין לי גישה למאמריך המתפרסמים באתרך, אבל ענית. יופי לך.

    וכעת אגיב לך, כי הרי ההבטחה שלי לא להמשיך לכתוב לך, באה בעקבות כך שאתה פשוט התעלמת מכל הטענות שלי, ורק המשכת בגיבובי הסרק שלך עם הסתירות וה"קלאץ קשיא" שלך, שלא עניינו אותי כלל, ולא קשורות לנושא שבינינו בכלל. אחרי שהחלטת להתמודד באומץ רב מול הטענות שלי, אשמח לענות לך, ואשתדל לעשות זאת בקצרה.

    ובכן, על החלק הראשון במאמרך הארוך, לא אגיב, זה הרי לא נוגע אלי. זה הקדמה ארוכה שבאה להסביר, למה בעיניך אני בור ואתה נאור. אתה הרי יודע, שבעיני אתה וחבריך, לא רק בורים וחסרי ידע והבנה מינימלי ביהדות, אלא אתה הנך גם חסר חשיבה מקורית ועצמאית, הנך מעלה גירה שנלעסה כבר לעוס ושוב במשך שנים רבות.

    אני כמעט מסכים לחלוטין עם ההגדרות שלך למושגים של בורות ונאורות, הויכוח שלנו בנושא הזה הוא רק מי סוגר את עצמו מול האמת הפשוטה והצרופה. הכלים שבה הנך מודד את האמת, אינם הכלים שבה אני מודד אותה, ובזה תם חלקנו המשותף בנושא. אומר לך רק זאת, אם הנך חושב, שהאמת נמדדת במבט סובייקטיבי של כל אדם לפי תפיסתו והבנתו, הרי שבעולם ישנם מעל ל6 מיליארד אמיתויות. בעיניי, אמת היא דבר אחד ויחיד, האמת היא עובדה ברורה. אמת היא המציאות העובדתית כפי שהיא שאינה ניתנת לערעור כלשהו.

    לדוגמא, החיים שלי, כלומר העובדה שאני חי, אינה מוגדרת כחיים אמיתיים, כי החיות הזו תלויה כל רגע בגורם משתנה. זה תלוי במערכת הלב והדם והעיכול, זה תלוי בחיידקים שונים ומשונים, זה תלוי גם בחיות רעות או אנושיות שמסתובבות עם כלי נשק [הנערה זיתוני כמשל, שהיתה בטוחה שיש לה חסינות]. החיים שלי יכולים להיות מוגדרים כאמיתיים, רק אם אדע שהם נצחיים ולא תלויים בשום גורם אחר. וזאת אכן יודע אני, שהחיים שלי הם נצחיים, הנשמה האלוקית שבקרבי, נצחית הינה, והיא תמשיך לחיות ואף תופיע שוב בצורה גשמית. רק אחרי ידיעה זו, יכול אני להצהיר בפה מלא, כי אני חי באמת.

    באותה מידה, האמת היחידה הטהורה מכל הדעות שבעולם, היא אך ורק התורה על כל חלקיה, שהיא נצחית ועובדתית. היא נצחית יחד עם העם היהודי עם הנצח. כל הדעות האחרות, אינן דעות אמת. הם תיאוריות, שחלקם קורסות כמגדל קלפים מול תובנות חדשות. משכך, אי אפשר להגדירן כאמת.

    מגדלים אתם דור של בורים ועמי ארצות, שאין להם מושג בסיסי בתורה קדושה ואמיתית זו, לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה. אתם מגדלים אותם בכחש ובדמיונות שוא של עולם זמני וחולף של "אכול ושתה כי מחר נמות", חיים רגעיים של כלום ואפס. משתעשעים אתם עם כל מיני מחקרים מלומדים נהדרים שהתמלאו בעולם, כאילו שהם מהוים תחליף כלשהי לחכמה האלוקית הנצחית של התורה הקדושה. אין לנו אלא רחמים על הדור שגידלתם, שברובו הגדול בעט גם בתחליפי החכמה, ומנצל רק את חיי הבוהמה העכשויים, בלא שום דבר. אין להם עתיד של כלום.

    איני מתכחש, שיש גם אנשים רבים, מליונים בעולם, מכל סוגי המין האנושי, שתורמים לחברה ולאנושות כולה במדעי חכמה, כרופאים, שופטים, מנהלי חשבונות, מפתחי תוכנות, ועוד כהנה וכהנה. כן, גם בחברה החרדית הם קיימים, באופן יחסי דומה כמו בכל חברה אנושית אחרת. ישנם בבתי החולים רופאים רבים עם חלוקים לבנים, כשאמונתם המוצהרת בדרך התורה מופגנת בראש כל חוצות. מתכנתים בכירים נמנים עם בוגרי ישיבה, שעד היום קובעים עתים לתורה, כמו בכל הדורות. לכל זה אין שום קשר לחכמת התורה הנצחית, לא לחיוב ולא לשלילה. התורה מעודדת את יגיע הכפיים, כל חכמי הדורות עודדו את ההשתלבות במעגל העבודה, והשתלמות בכל מקצועות החיים. כך שאין לי כל צורך להגיב להגיגיך חסרי השחר והשקרייים לחלוטין בענין זה.

    אפנה איפוא ישירות לחלק בו אתה מנסה להתמודד מול טיעוניי [מהחלק שתחת הכותרת "דוגמאות מהחיים"].

    אקדים ואומר, שמול טענותיי, השתמשת לרוב בדמגוגיה, כדרכך, ולא בטיעונים מושכלים, ואיני מתכוון להתמודד עמך בדרך דמגוגית זו. רק לענות עניינית, על קצה המזלג.

    א. העובדה שהקדוש ברוך הוא, ה' אלוקינו ה' אחד, ברא את העולם ומקיימו ומהוה אותה בכל רגע, והתורה המצויה בידינו היא הנתונה ממנו למשה רבינו, היא אצלי ידיעה ברורה וודאית, כעובדה, ואיני צריך להוכיח אותה. נכון שאדם שלא משוכנע בידיעה זו, צריך אני להוכיח לו זאת, ואוכל גם להוכיח לו זאת. אבל לכשעצמי איני זקוק לשום הוכחות על דבר שאני יודע אותו בוודאות מוחלטת.

    הבאתי על כך את הדוגמא של העובדה של השמש בזרחיתה המעידה שכעת יום. אוקיי, זאת דוגמא מצויינת גם כדי להסביר היטב את מה שאני אומר. יושב למשל אדם בחדר סגור, אינו יודע אם השמש זורחת כעת או לא, הוא מרים טלפון לאדם שמצוי בחדר פתוח, ושואל אותו הכעת יום או לילה. אומר לו הנשאל, כעת יום. זאת מנין לך? מקשה האדם הסגור. כי אני רואה את השמש זורחת, ממהרת התשובה לבוא. תוכיח לי, יושב האדם הסגור ומטיח בו. והוא עוד בטוח שהוא הנאור הסובייקטיבי, והאדם בחדר הפתוח הוא בור וסגור.

    ב. התירוצים המדעיים להיווצרותו של העולם וקיומו המופלא, הינם כה קלושים ותלושים, שאין להם שום אחיזה עובדתית. אין יכולת להסביר היווצרותם של תאי המוח של נמלה אחת, בהרמוניה כה מושלמת. תיאוריות המפץ הגדול והאבולציה להסביר את הדבר הזה, כה מגוחכת, שחבל להשחית עליה את הזמן. גם אם תוכל להסביר את חוק ההישרדות שגרם לנמלה לפתח את תאי המוח המיוחדים לה לאגור את המזון בתאיה בצורה כה נפלאה, לא תוכל להסביר לי מי יצר את החוק המוזר הזה בטבע, איך נוצר הצורך הקיומי של כל בעלי החיים ואיתני הטבע המרובים, לשמור על עצמם ולפתח את עצמם. כמו גם חוסר היכולת להסביר, מדוע מאז העולם המדעי החל ברישומיו, עוד לא התפתח בעל חי אחד נוסף, להיות משהו אחר ממה שהוא נוצר בתחילה. התיאוריה הזו כוחה יפה, ומצליחה להרשים, רק את מי שלא שמע ולא יודע איך באמת נברא העולם.

    ההרמוניה המופלאה בכל תאי המוח של כל יצורי החיים, ושל כל הצמחים ונהרות המים האדירים, זועקת את קיומו של הבורא. גם אם אדם אטם את אזניו, ואינו שומע את הזעקה על קיומו של הבורא, אין זה מעיד אלא על אטימת אזניו, ולא על משהו אחר.

    ג. אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך עשה ועושה ויעשה את כל המעשים, והוא בורא ומנהיג את כל הברואים והבריאה, והוא יחיד בעולמו היה הוה ויהיה, ואינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל, הוא ראשון והוא אחרון. אני מאמין בכך, גם משום שאני יודע ומבין שזה כך, וגם משום שכך לימדוני רבותי. אני מאמין בכך, כי זוהי אמת מוחלטת ואבסלוטית. כל הקושיות והסתירות שבעולם שתביא לי, לא יזיזו אותי מהאמת הזו. אני אומר זאת כל בוקר וערב, וגם שניה לפני שאני הולך לישון, "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד". תקרא לזה מופע קסמים, או מה שאתה רוצה. אבל זה פשוט עובדה, כי אני יודע שזו עובדה. אני משוכנע בה ברמת שכנוע אמיתית, כמו שאני משוכנע שכעת השמש זורחת.

    אני משוכנע בזה, לא רק ברמה של ידיעה שעכשיו יום, שזה כבר תוצאה של זריחת השמש, אלא ברמה שעכשיו השמש זורחת שהיא עובדה מציאותית. כך באותה מידה, אני יודע עובדתית את כל הידיעות הללו. לא לוגית, אלא פיזית. כשאני רואה תפוז מסודר בפלחיו ובצבעיו ובעסיסיותו, אני רואה שהבורא יתברך עשה ועושה ויעשה את כל המעשים ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל. כשאני רואה את איתני הטבע השגרתיים והלא שגרתיים כאחד, מירידת הגשמים והשלגים ועד התפרצויות וולקניות ורעידות אדמה, אני רואה שהוא ראשון והוא אחרון יחיד היה הוה ויהיה. זה לא רק תוצאה לוגית, זה הרבה יותר מכך. כל הסבר אחר לתופעות הטבע השונות, משולות בעיניי למי שיבוא ויגיד לי שהשמש הזורחת כעת היא בסך הכל מנורה שנתלתה במרומי הרקיע על ידי מנוף משוכלל שעבר כאן בלילה.

    הטבע יוכל להסביר לי את מסלולו של השמש במחזוריותו הקבועה זה אלפי שנים, נפלא. מי תלה אותה בדיוק בנקודה הזו? הטבע. נו, ואני עוד בור, כשאני לא מתמודד עם התשובה הפשוטה והנהדרת הזו של חכמת הטבע. תסלח לי מר אביר, אבל הויכוח הזה על חכמת הטבע מול חכמי התורה כבר קיים מאות שנים, לא גילית לי את מונקו הדרומית. רק אומר לך דבר אחד, התירוץ הזה של חכמת הטבע שמיקמה את השמש במקומה הנכון והובילה אותו במסלול המדוייק שכך תלך מליארדי שנה, הוא בדיוק מה שאנחנו אומרים שכך העמיד אותה הקדוש ברוך הוא. כן, הוא יוצר הטבע המופלא הזה. הויכוח בינינו מתחיל ומסתיים בנקודה קטנה אחת, ביוצר של אותו טבע מופלא. כשאתה חושב באוילות שהטבע הזה נוצר בתהליך מופשט של מיליארדי שנה [איך זה התחיל? גם לך אין מושג]. ואני מבין שהטבע המופלא הזה, חייב היה להתחיל ממשהו. אותו משהו הוא הא-ל ברוך הוא, שאינו לא גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף.

    כן נוח לי בכך, שכך גם קבעו הרמב"ם והרס"ג, שהם מורי דרכינו, כמו רבינא ורב אשי. זה לא מטריד אותי מה הם התמודדו מול אריסטו או חכמים ומלומדים אחרים. זה העובדה, וזו האמת.

    ד. מלבד העובדה שאני משוכנע בידיעה ברורה שהקב"ה עשה וברא את כל הברואים והבריאה כולה. אני משוכנע גם בוודאות של מאת האחוזים, בכך שאותו אחד יחיד ומיוחד, הינו ממשיך להשגיח על קיום העולם, ורק על ידי כך העולם מתנהל. הוא לא הפקיר את העולם לחסדי הטבע, הוא ממשיך להשגיח על קיומה בכל רגע ורגע. [אני מאמין באמונה שלמה, שהעולם גם לא קיים בכח אגוצנטרי כלשהו בהשגחה של הבורא, אלא הוא מתחדש ומתהוה כל העת על ידו. אבל נעזוב, זה לא חשוב כרגע].

    החריגות בטבע, אינן מקריות, הן מכוונות. גם הטבע עצמו, מכוון בכוונת מכוון, ואינו מופקר לחסדי המקרה. השליטה של הבורא על הטבע היא מוחלטת, והוא הוכיח זאת בעת יציאת מצרים לעיני עם ישראל כולו, כמו שאנו ממשיכים לספר לבנינו ולבני בנינו מידי שנה בליל הסדר בפירוט רב. וכמו שאנו מזכירים כל יום וכל שעה באחת ממצוות התורה הרבות שנועדו להזכיר זאת.

    ה. כעת אתייחס למה שכתבת בנוגע לאמיתיות המוחלטת של התורה ונתינתה בסיני. ושוב בקצרה על קצה המזלג.

    1. התורה מעידה כי משה רבינו כתב את כל מה שדיבר בחודש האחרון לחייו, ומסר אותה לעיני עם ישראל. התורה הזו היא מסמך העובר מדור לדור, אין שום יכולת להמציא כזה מסמך מאוחר יותר, ולטעון שזה מסמך ישן. אין לזה שום קשר למסמך כמו ספר משלי לדוגמא, שם אנו זקוקים אכן לאמונת צדיקים כדי להאמין באמונה שלימה שזה חובר על ידי שלמה המלך. אין שום דבר בתוך הספר שמעיד על כך מלבד החתימה או המסורת. זה גם לא דבר מהותי בספר, וזה לא עומד למבחן על עצם קיומו. לעומת זאת, התורה כל קיומה קיימת רק אם אכן היא נכתבה על ידי משה רבינו, ולא יתכן שמישהו אחר יחבר מסמך כזה, ויתלה אותה בקדמותה. [על ספר הזוהר, למשל, התנהלו ויכוחים אם אכן הוא ספר אותנטי שהיה נסתר, או שמישהו יצר כזה ספר, וטען לקדמותו. זה לא דבר שאפשר להוכיח מתוכו, בזה צריך להאמין למספר. אבל יצירה של ספר כמו ספר דברים, אין שום יכולת ליצור 400 שנה אחרי שהאירועים היו, ולספר שזו היתה המגילה של הדברים שנאמרו. מישהו היה במקום אמור לשאול, מי סיפר את הסיפורים הללו שנוגעים לכל אחד מאיתנו].

    אוסיף כאן עוד נקודה, לוחות הברית היו קיימים מאות בשנים בבית המקדש בתוך הארון. זה היה חייב להיות מקורי, לא היה שייך בעולם שמישהו יבוא באיזה דור ויאמר שמצאתי בגניזה, והנה הם הלוחות שמשה רבינו קיבל. הניסיון להכחיש דברים כאלה, הוא כה פתאטי ומגוחך, רדוד וחסר תבונה.

    נכון, העם כולו נכשל מיד אחרי מתן תורה בחטא עבודה זרה, וכך גם במשך כל הדורות, יחידים ורבים נכשלו בכך, הם לא עמדו בפיתויים. נו, ואז מה? מי מסתיר זאת? הנה, עדי אביר גם עובד עבודה זרה וסוגד לאלילי טבע והמולך הפלורליסטי, הוא לא מצליח לעמוד בפיתויים וקריצות העולם הגדול. נו, ולכן סבא שלו לא היה יהודי טוב?

    2. זה לא חכמה גדולה לבוא ולטעון היום שהכל שקר, זה ההיפך המוחלט מהחכמה. אני שאלתי על העם שסיפרו לו את הסיפור הזה, לא על אלה שכבר מקבלים זאת כעובדה ופתאום מחליטים לערער ולשאול "מי אמר". הנה נכון, קורח ניסה לטעון על התנשאות רבנית, גם הוא לא ניסה לומר שהכל שקר, לא היה מתן תורה, לא היה יציאת מצרים. בטח שהוא לא יכול היה לטעון זאת, הוא הרי היה שם. ואגב, גם לו יש נכדים, גם הם עבדו בבית המקדש, והגיעו למשרות רמות. והם ידעו את ההיסטוריה של סבם החי-מת, ולא ניסו לטשטש אותה.

    3. בתורה מסופר על מחלל השבת הראשון שקושש עצים ונשפט במוות, ואתה מספר לי על הבית הראשון וסיפורי המלך יאשיהו. התורה חוזרת מספר פעמים רב על האזהרה לשמור את השבת, לא פחות מהאזהרה להתרחק מעבודה זרה, עם התראה על עונש מוות שאף בוצע. כל מלאכה לא יעשה. זה מסמך שהתקבל על ידי העם, והתקדש על ידו. אתה יודע מה, נניח רגע ונקבל את טענותיך כי לא כל הנביאים הזהירו על השבת, מה זה אומר? האם הם לא התייחסו למסמך התורה שחוזר ומתריע על השבת באופן כה רחב?

    אוסיף כאן נקודה, שתתיחס גם לנקודות אחרות. נכון, שתמיד היו בעם היהודי חוטאים ופושעים בכל מיני רמות, פעמים יותר ופעמים פחות. הנביא מלא בזה כל כך הרבה. אבל אף פעם לא מוזכר שמישהו כפר בעצם קיומו של התורה [תקופות היא אפילו נעלמה לחלוטין מהעם, אבל לא כפרו בה]. גם עשרת השבטים שהיו רחוקים מהממסד הרבני [הסנהדרין], לא נמצא עליהם במקום כלשהי רמיזה כאילו הם כפרו בעצם היותם יהודים מיוצאי מצרים ומקבלי התורה במדבר סיני. הכפירה הזו, החלה בשלב מאוד מאוחר, יחד עם הכפירה האתאיסטית ברחבי העולם, כשהעולם החל להיות "נאור" יותר, ולבדוק את כל האמיתיות בצורה "סוביקטיבית".

    4. סיפורי המיתולוגיה היוונית, לא נמסרו כמסמך מחייב ואותנטי, אלא חוברו מתחילה כספר סיפורים ואגדות, וכך התקבלה על ידי מאמיניה. לעומת זאת, התורה נמסרת מדור לדור, כמסמך מחייב ואותנטי, וככזו התקבלה על ידי מאמיניה, שהוא עם שלם. דינו כמסמך, ולא כסיפורי עם.

    ו. לא ענית דבר וחצי דבר, על הטענה הלוגית שלי על סדר הדורות מיעקב אבינו עד אלי, או ממני עד כ400-500 שנה אחורה. קשקשת על כך כמה שורות דמגוגיות וציניות, אבל אין לי מה להגיב עליהם, כי לא ענית כלום חוץ מכמה משפטי לעג ודמגוגיה. זה תרבות ויכוח די נפוצה במחוזות שונים, כשאין מה לענות.

    החלטתי לתת לך סדר אחד של דורות שאני משתלשל ממנו, בצורה מפורטת 15 דורות אחורה, עד לפני קרוב ל500 שנה. 1. אני. 2. אבי. 3 סבי שעוד הכרתי אותו, ונפטר לפני 25 שנה. 4. אביו, גר ברומניה, נהרג בשואה. יש לי דוד שעוד זוכר אותו היטב, ניצול שואה. 5. (מכאן אכתוב עם שמות ומקום מגורים) חותנו הרב גרשון רוזנבוים, טאלייא (הונגריה), 6. אביו הרב משה לייב, פרשבורג (סלובקיה), 7. אביו הרב יהודה, פרשבורג, 8. אביו הרב פייטל, ליטש (ליד פראג), 9. חותנו הרב ליב וורטהיים [בן השר היהודי הנודע ר' שמשון וורטהיים מווינה], אוטיון (בוהמיה). 10. אביו הרב יאיר חיים בכרך "חוות יאיר" (מורביה), 11. אביו הרב משה שמשון דרשן, וורמייזא (גרמניה), 12. אביו הרב שמואל בכרך, וורמייזא. 13. חותנו הרב יצחק כץ, פראג. 14. הרב יהודה ליוייא (המהר"ל), פראג. 15. הרב בצלאל, וורמייזא. מספר 14 ממני, כלומר המהר"ל מפראג, נולד לפי המסורת בדיוק לפני 400 שנה בפסח שנת ה' אלפים רע"ג לבריאת העולם. כאמור, זה רק צורה אחת שאני יודע את הסדר של הדורות אחורה, יש לי עוד השתשלשויות באילן היוחסין, שאני יודע בפירוט רב את היחוס לעשר דורות אחורה ואף יותר מכך.

    ז. נכון, על כל הקושיות והסתירות מהמדע, יש תירוצים והסברים פשוטים בתכלית. נכון, העולם נברא בקומתו ובצביונו, בצורה שתיראה כאילו הוא קיים מליארד שנה. האור נברא בצורה כזו שהוא ישן וותיק ביותר. לא, אני לא אומר זאת כתירוץ על קושיא, זה כתוב בחז"ל, זה לא נאמר כדי להצטדק למישהו. מבול היה גם היה, והשחית את כל העולם ברמות מטורפות. תנינים גדולים ואנשי ענק ונפילים, היו גם היו. זה כתוב בתורה, זה מתואר בחז"ל, זה לא נאמר כהצטדקות או כתשובה. למה שלא אשתמש בכל זה כהסבר נפלא למה שרואים היום בעולם דינוזארים ומאובנים ושחיקות עפר ומטאורים רבים? כי זה לא מוצא חן בעיני אביר? כי זה סותר לו כמה תיאוריות שהוא בנה לעצמו כדי לתת במה ליצריו האפלים? לא אתחשב בכך, אמשיך לומר את האמת הטהורה כפי שהיא, בקול צלול ורם. אם יש למדע בעיות עם האמת שלי, שינסה להסביר אותם לעצמו, אותי זה לא מטריד, כי האמת שלי היא עובדה ברורה ומוצקה.

    האמת האחת והיחידה, יותר חזקה משקרים רבים אחרים, עם כל אמצעי הכוח העומדים לרשותם. זה הכל זמני, חולף. האמת תמשיך לצוף, להתקיים בעוז.

    אמת ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל וטוב ויפה הדבר הזה עלינו לעולם ועד!

    וכל הקמים עלינו לכלותינו, מהרה יכלו ויאבדו, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.

    להתראות, אחרי ניצחון היהדות ובניה, על הציונות ונבזיה.

    פסח כשר ושמח.

    א.



    (כשעה מאוחר יותר התקבלה תוספת לתגובה:)


    כשקראתי שוב, ראיתי שקרתה לי טעות כתיב אחת קטנה בסדר הדורות, מספר 10 הרב יאיר בכרך היה חותנו של מספר 9 הרב ליב ורטהיים, ולא אביו [אביו הוא השר ר' שמשון כמו שכתבתי].

    ואגב, אם כבר הזכרנו את סדר הדורות הזה. מסופר על המהר"ל מפראג, שהוא ברא גולם אנושי. יצא על כך אפילו ספר, שטען שהוא כתב ידו של חתנו הנזכר הרב יצחק כץ, שסיפר את כל השתלשלותו מעשיית הגולם. הנה לך דוגמא של ספר סיפורים, שהתגלה בשלב מאוחר יותר [300 שנה אחרי פטירתו] ולא התקבל יותר מכאגדה ומעשייה. וזה ועוד דוגמאות כמו זה, מוכיח פי כמה, שהתורה, היא מסמך שנמסרה בזמנו, ואף אחד לא העיז בשעתו להפריך אותה. וזאת מלבד העובדה שהסיפור שבה על כך שכל העם היהודי היה במעמד הר סיני ושמעו את עשרת הדברות, התקבל בכל הדורות [לפחות עד לפני כמה מאות שנים] כעובדה מוצקה וברורה.

    טוב, רק אוסיף עוד משפט אחד על החומר הראשוני שכתבת, ובו השמצת את הרבנים כאילו יש להם איזה תועלת חומרית מכך שהם מורים את ההוראות לעם ישראל. הנך מוזמן אחר כבוד לבקר למשל בביתו של גדול דורנו הרב שטינמן, ולראות את הצניעות בה הוא חי, משהו שלא ראית בחיים שלך. בית צר בלתי צבוע, כסא אחד מעץ בכל הבית שנקנה בשנים האחרונות מאז שהזקין מעט [הוא כבר קרוב יותר ל100 בליעה"ר], והיתר הם 2 שרפרפים שנבנו מקופסאות תפוזים עתיקות. מיטת סוכנות מברזל, מטבח צר עם 2 ארונות עץ ישנים, מקרר ישן העומד בפרוזדור הבית. ובכלל, הבית אינו שלו, הוא של ישיבת פוניבז'. זה הרכוש האישי שלו. הכספים שכן מוזרמים אליו מרחבי העולם כמטרות צדקה, מועברים מידי יום, ומידי ראש חודש, לאלפי קרנות צדקה ומוסדות תורה רבים שהוא מכוון את דרכם.

  • קישור לתגובה שישי, 22 פברואר 2013 21:17 הוסף ע״י אפי

    מאמר מעולה!
    אגב, המשפט נחקק בנפשי:
    כמה נפלאה היא הבורות! כשאתה בור אינך צריך להעמיס על עצמך תיאוריות מבלבלות ועובדות מעייפות ודבר אינו מפריע לך ליהנות מזיוו של העולם ולהתפעם מגדולת בוראו. החיים שלך הם פשוטים ויפים ומעטות הן הבעיות שמסוגלות להטריד את שלוות נפשך

  • קישור לתגובה חמישי, 21 פברואר 2013 21:17 הוסף ע״י מעגלתו של חילוני

    דוגמה לשימור מכוון של הבערות:
    הרב קירשנבאום מסביר לשפוטיו שעדיף לחיות כמו חתול ולא לחשוב, מאשר לחשוב על נושאים שעלולים להביאך לידי כפירה.
    http://www.youtube.com/watch?v=p48Moif7ep8&feature=BFa&list=UUq36DWSiilT-o1ZgqlN8Zvw&lf=plcp

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים