Skip to content

1VSDAT

רביעי, 17 נובמבר 2010 13:34

המיתוס הבסיסי

דרג מאמר זה
(5 מדרגים)
עמים רבים יש בעולם ואמונות להם אינספור אך לעומת הגויים הנוהים אחרי תעתועי דמיונם ומאויי לבבם קיים רק עם אחד שאמונתו אמת, אלוהיו אלוהי אמת וכל דרכיו אמת. הנוצרים מאמינים באל ילוד רחם אשה שקם ועלה מקברו שלושה ימים אחרי שנצלב, מת ונקבר. הרבה תפילות, שבועות והצהרות אמונים הם נושאים לצלמי אדונם אך איזו עדות יש בידם המסוגלת לאמת את אמיתות אמונתם? האם מישהו היה נוכח בעת שרוח הקודש באה אל הגבירה הבתולה? האם נפש חיה ראתה את האבן נגולה מפי המערה ואת הצלוב יוצא ומהלך בין הבריות? אמנם, אם נאמין לסיפורים שנכתבו עשרות שנים לאחר הארוע, תלמידי אותו האיש פגשו ודיברו עם אדונם אך כיצד זה נקבל את עדותם כשאין עימנו איש המסוגל לאמתה? ונביא המוסלמים, האם נוכל להאמין לו? והלא יודעים אנו שהתוועדויותיו עם המלאך גבריאל נערכו בסתר, הרחק מכל עיין בוחנת המסוגלת להעיד שבדבריו יש יותר מאשר סילופים וחזיונות שוא. לא כך תורת האמת שבידנו. לא בהסתר היא ניתנה ולא רק קומץ עלום זכה לקבלה אלא ששישים ריבוא זוגות עיניים חזו בענן אשר בו האלוהים, שישים ריבוא זוגות אוזניים שמעו את קולו האדיר ושישים ריבוא לבבות נפתחו לאהבו ולהאמין בו.
 
המעמד הגדול והנפלא, שאין עוררים על קיומו, צרב בתודעת האומה את 'היות התורה מן השמים, והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה על ידי משה רבנו עליו השלום שהיא כולה מפי הגבורה'[1] וסיפק לכל הדורות את ההוכחה הניצחת שנבואתו של משה אמת היא ובתורתו אין כל דופי כפי שמוסיף ומסביר הרמב"ם:
 
משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה ... ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני. שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך ... ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי? שנאמר 'הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם'[א] מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה.[2]
 
לקומץ אנשים המאמצים סיפורי בדים ותיאורי הבל לא יקשה לתאם את שקריהם ולהציג כלפי עם ועולם עדות מהוקצעת וסיפור מלוטש אך האם יעלה על הדעת שגם קהל המונה מאות אלפי אנשים טובים וישרים יצליח לתאם עדויות שקריות על אירועים דמיוניים? האם קיים פתי המאמין ששש מאות אלף איש[ב] מסוגלים להמציא סיפור, מפורט לפרטי פרטים, ושאותם אנשים ירצו להנחיל את דבר השקר הזה לבניהם? אבות הרי אינם רוצים ללמד את בניהם דברי הבל וכזב וכיצד זה שדור אחר דור שב ומתאר, בדיוק באותו האופן ובדיוק עם אותם הפרטים, את ההתגלות על ההר ואת סיפור מתן תורת האמת לעם ישראל? מבהיר זאת בעל ספר החינוך:
 
האמת הברורה בקרב האנושות מוגדרת בדבר שמתקבל על דעתם של רוב בני האדם בעולם, ורוב בני האדם מסכימים שיש להאמין לעדויות ולתת להן משקל הולך וגובר ככל שגדל מספר המעידים. מאידך, כשמספר המעידים הוא קטן הפקחים יודעים שראוי להטיל ספק בעדות. ... כמו כן, כולם מסכימים שיש לקבל עדויות שנמסרות מפי אבות שמספרים על אירועים שארעו בימיהם או בימי אבותיהם וכיוון שמספר האבות שהעידו על ההתגלות בהר סיני הוא רב, וכולם דיווחו על מראה עיניים, על הבנים לקבל את דבריהם ולהאמין בהם. לכן כשהאלוהים רצה לתת את התורה לעמו ישראל הוא נתנה לעיני שש מאות אלף בוגרים, ולעיניהם של נשים וילדים רבים, וכל אותם הבוגרים הם עדים נאמנים לנכונות האירוע. על מנת שעדותם תהיה יותר חזקה ונאמנה כולם זכו למעלת הנבואה, וזאת משום שבכל מה שאדם לומד בנבואה לא ניתן להטיל ספק לעולם. ... אבל כיוון שהדברים נלמדו בנבואה, לא ניתן לפקפק בהם ויודעים בבירור שכל המעשים נעשו במצוות אדון העולם ומידו הגיע אליהם הכל. הם ראו את ההתגלות בעיניהם וידעו בבירור שהאל אכן נגלה לבריות, שהרי אין לבני אדם אמת חזקה מזו שמתאמתת במראה העינים, ועל כך הם העידו לבנים שילדו מאוחר יותר וסיפרו להם שכל דברי התורה שהם קיבלו ממשה, מהמילה 'בְּרֵאשִׁית'[ג] ועד 'לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל'[ד] הם אמיתיים וברורים ואין בהם שמץ של ספק, ובניהם העידו לבניהם, והללו העידו לבניהם וכך הלאה עד עצם ימינו אנו. מכאן ההוכחה שהתורה שנמצאת בידינו היא תורת אמת שניתנה בנוכחותם של שש מאות אלף עדים נאמנים, שהוא המספר הכולל של הנוכחים בעת ההתגלות, להוציא נשים וילדים.[3]
 
את ההתגלות על ההר ראו, אם כן, שש מאות זוגות עיניים של אנשים כשרים לעדות, שלא לדבר על מאות אלפי זוגות העיניים של נשים וילדים שעדותם, מעניינת ככל שתהיה, אינה יכולה להחשב כמהימנה יתר על המידה. עדי הראיה תיארו את ההתגלות האלוהית לבניהם והללו סיפרו את הסיפור לבניהם וכך הלאה, ממוסר מהימן ומוסמך אחד לשני, כפי שמסביר מחבר עלום שם שהחליט להקדיש לנושא משפט אחד בלבד:
 
ובאור הענין בע"ה, כי כשיתבונן האדם היטב, מי הם גדולי ישראל התלמידי חכמים, המוסרים ומעבירים את המסורת והעדות של התורה מדור לדור, מזמן משה רבנו ע"ה ועד היום, את גודל מעלתם וגדולתם הן מצד חכמתם גאונותם וחריפותם שאין כמוה, ועמקותם העצומה למעלה למעלה מעל השכל האנושי, כפי שרואים אנו בתלמוד ובשאר מדרשי חז"ל, והן מצד צדקתם פרישותם וחסידותם וקדושתם וטהרתם למעלה מגדר האנושי, כשיתבונן האדם בזה ממש ימס ליבו והיה למים, כי אנשים אלה שהיו פרושים וקדושים מכל תאוות והבלי העולם הזה ומופשטים לגמרי מהגשמיות הבהמית ולא היה שיכות כלל לא לחמדת הממון ולא לתאות האכילה ושאר התאוות, וגודל ענותנותם (והתבטלותם לפני כל אחד) שהיה עד קצה האחרון, (שכל אחד מהם לפי גודל מעלתו, כך היה גודל ענוותנותו, וכמו שכתוב בתורה על משה רבנו שהיה מבחר המין האנושי בדרגתו 'וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה'[ה] וכן היו גם שאר גדולי ישראל), וטהרת מדותיהם, וגודל הפלגת מעשיהם בעניני בין אדם לחבירו (וכדאמרו חז"ל במסכת בבא בתרא דף ז' ע"ב על הפסוק 'אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן'[ו] אספרם למעשיהם של צדיקים מחול ירבון עי"ש) והיו עמלים ויגעים בתורה הקדושה בהתמדה עצומה יומם ולילה, בקדושה גדולה שבקדושות וטהרה גדולה שבטהרות, זהירים ונשמרים בדקדוק עצום על כל פריטי פרטיהם של מחשבותיהם דבוריהם ומעשיהם, ביודעם שעל כל תנועה ועל כל רחש לב עתידים הם ליתן את הדין לפני יודע תעלומות ברוך הוא, הן לטוב והן להיפך ח"ו, וכל זה נוסף על גודל חכמתם פקחותם וגאונותם ועמקותם העצומה והאדירה בכל מכמני התורה ובכל שטחי החיים כפי שידוע לנו היטב (ובפרט כידוע לבן תורה), ואותם אנשים לא היו משנים מהאמת מאומה אפילו בעד כל חללו של עולם, כי כל חללו של עולם לא היה נחשב בעיניהם למאומה כנגד עשית רצונו יתברך שצוה 'מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק'[ז] ושאר האזהרות.[4]
 
את הרעיון הבסיסי ניתן אולי לפתח במשפט קצר אחד או שנים אבל תמיד יש להעדיף ביצועים וירטואוזים מעין זה שמצליחים למתוח את ההסבר על פני משפט ארוך ומפותל, אם כי ברור להפליא, המשתרע על פני 282 מילים (291 מילים לאחר המרת כל ראשי התיבות[ח])! משפט מהמם זה מדגים לא רק את יכולת הניפוח של הרבנים אלא גם את נטייתם לרומם, לפאר ולהשגיב את המיתוסים החביבים עליהם. אדרבה, ככל שיסודות המיתוס יהיו מפוקפקים יותר כך יתעצמו המליצות ודברי השבח המשמשים לתיאורו. במקרה זה מסתבר לנו שמוסרי המסורת אינם ככל האדם ובעוד שהנפשות המוכרות לנו סובלות לעיתים משכחה, בלבול או סתם רפיון שכל הרי שמוסרי המסורת הם כולם חכמים, גאונים, חריפים מאין כמותם ועמקותם העצומה היא תמיד למעלה ולמעלה מעל השכל האנושי.
 
מיתוס ההתגלות והמסירה משמש כמשענת למערכת האמונות העיקרית והחשובה ביותר של הדת היהודית שכן הוא קושר את הסמכות התורנית למוצא פיו של האל העליון. סמכות הנובעת מבורא העולם מעניקה משמעות ותוקף לכל המצוות וההלכות שהוכתבו ליהודים וכל כפירה בה דינה לערער את עצם יסודותיה של הדת היהודית: אם התורה אינה דבר האלוהים הרי שבני תמותה הם העומדים מאחוריה ואם מעשה בשר ודם היא הרי שאין כל תוקף אלוהי להתריה ולאיסוריה. מאידך, תורה שאכן ניתנה על ידי בורא השמים והארץ[ט] מבטאת את רצונו המוחלט של דיין העולם והלכותיה מחייבות את כל החפצים בחיים. האל הוא אדיר ורב עצמה ובכוחו להעניש את הרשעים והחוטאים ועל כן חובה עלינו למלא את כל המצוות שהנחיל לאבותינו למען ייטב לנו על הארץ שהוא נתן לנו ליורשה. אל זה גם העניק לנו בטובו את החכמים וציווה עלינו ללכת בעקבותיהם ולסור למוצא פיהם כי רק להם נודעו רזי הלכותיו ונסתרות רצונותיו.   
 
 
 


[א]             
שמות יט:ט
[ב]       
למעשה לא רק על שש מאות אלף איש מסתמכים אנו שכן מספר זה מתייחס רק ליוצאי הצבא שבקרב העם בעוד שאת החזיון הגדול ראו גם בני נוער, נשים, ילדים וזקנים. באומדן זהיר ניתן לקבוע שאת ההתגלות האלוהית ראו לא פחות משני מליון בני אדם.
[ג]              
בראשית א:א, המילה הראשונה בתורה
[ד]              
דברים לד:יב, המילים האחרונות בתורה
[ה]             
במדבר יב:ג
[ו]              
תהילים קלט:יח
[ז]              
שמות כג:ז
[ח]             
בע"ה – בעזרת השם, ע"ה – עליו השלום, חז"ל – חכמנו זכרונם לברכה, ע"ב – עמוד ב', עי"ש – עיין שם, ח"ו – חס וחלילה.
[ט]       
ספר בראשית כולו הוקדש לתיאור כוחו, גבורתו, נפלאותיו וחסדיו של האל, בורא השמים, הארץ והתנינים הגדולים: בזכותו אנו נהנים מאורם של המאור הגדול, המאור הקטן וכל כוכבי השמים, בתבונתו הוא הכין עבורנו את הים והיבשה ואת דשא העשב מזריע הזרע, את עצי הפרי, ואת כל נפש החיה ובחסדיו הוא ברא את האדם והעזר שנגדו. האל בגבורתו הטביע את העולם במבול והחריב את מגדל בבל שראשו היה בשמים ובחסדיו הוא כרת ברית עם אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב, וכיוון את בני ישראל מצריימה – משם, ברבות הימים, הוא הצילם, הפכם לעם ונתן להם את ארץ כנען. יש להניח שאחרי כל זה ימצאו רק בודדים שיאותו להסתבך עם אל שהוא כה גיבור, כה אדיר וכה נורא.


[1]          
רמב"ם פירוש המשניות - מסכת סנהדרין, פרק י, משנה א, העיקר השמיני
[2]          
הרמב"ם, היד החזקה, פרק ח הלכה א
[3]          
האמת הברור במין האנושי, הוא מה שהסכימה עליו דעת רוב בני אדם שבעולם. וכבר הסכימה דעת כולם, להאמין עדות אנשים, וברבות המעידים על הדבר שיעידו עליו אז יתאמת הענין יותר בעיני שומעיו, ובהיות המעידים מועטים יפול קצת ספק בדבר לפיקחים ... והסכימה דעת הכל מטעם זה לקבל מפי אבותיהם זקניהם עדותם במה שמספרים להם, שאירע בימיהם או בימי אבות אבותיהם. ואין ספק כי בהיות אבות המעידים רבים, ואותם שאירע בימיהם המעשה וראו אותו בעיניהם רבים, יתחזק הדבר בלב הבנים השומעים. על כן כשרצה האלקים לתת תורה לעמו ישראל נתנה להם לעיני שש מאות אלף אנשים גדולים, מלבד טף ונשים רבים, להיות כולם עדים נאמנים על הדברים. גם למען תהיה העדות יותר חזקה ונאמנה זכו כולם למעלת הנבואה, לפי שאין במה שיודע מצד הנבואה נופל ספק לעולם, ... אבל אחרי הנבואה, לא נשאר להם שום צד פקפוק בענין, וידעו בבירור כי כל המעשים נעשו במצות אדון העולם ומידו הגיע אליהם הכל. והם שראו בעיניהם וידעו הדבר ידיעה אמתית, שאין לבני אדם אמת חזק יותר מזה, העידו לבניהם אשר ילדו אחרי כן, כי כל דברי התורה אשר קבלו על יד משה מבראשית עד לעיני כל ישראל אמת וברור בלי שום ספק בעולם, ובניהם העידו לבניהם גם כן, ובניהם לבניהם עדינו. נמצאת תורתנו בידינו תורת אמת מפי שש מאות אלף עדים נאמנים, שהוא חשבון הכולל כל דעות בני אדם, מלבד טף ונשים.
(ספר החינוך, הקדמת המחבר)
הציטטה נלקחה מהספר 'השם לנגדי' שמחברו חפץ בעילום שמו. הספר זכה להסכמות מידי הרב שריה דבילצקי, מידי הגאון מוה"ר רבי משה צדקה שליט"א, ראש ישיבת פורת יוסף, ומידי משה הלברשטאם, ראש ישיבת 'דברי חיים' טשאקאווע.
 
נקרא 2474 פעמים
למאמר הבא ולקודם: התורה שבעל פה »

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים