Skip to content

1VSDAT

רביעי, 17 נובמבר 2010 13:35

התורה שבעל פה

דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
לא רק את התורה הכתובה קיבל משה על ההר אלא גם מה שאנו מכנים בשם 'התורה שבעל פה', על כל פלפוליה ונפתוליה. התורה הכתובה אמנם אינה מציינת במפורש שמשה קיבל תורה נוספת כלשהי אבל אם רוצים לא קשה למצא לכך רמזים שכביכול הוצפנו בתוך פסוקי התורה שבכתב. ריש לקיש, לשם דוגמה, מוצא בספר שמות פסוק שרומז במפורש שגם המשנה והגמרא ניתנו למשה בסיני:
 
אמר רבי לוי בר חמא בשם רבי שמעון בן לקיש: מהו שכתוב 'וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם'[א]? הוא מסביר: 'לֻחֹת' - אלו עשרת הדברות, 'וְהַתּוֹרָה' - זה המקרא, 'וְהַמִּצְוָה' - זו המשנה, 'אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי' - אלו הנביאים והכתובים, 'לְהוֹרֹתָם' - זו הגמרא. הפסוק מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני.[1]
 
זה אינו הרמז היחיד כמובן ולרבי יוחנן, בר פלוגתו הגדול של ריש לקיש, הוכחה שונה לחלוטין למקורה האלוהי של התורה שבעל פה:
 
אמר רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן: מדוע נאמר 'וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה עִמָּכֶם בָּהָר'[2]?
ללמדנו שהקדוש ברוך הוא הראה למשה גם דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידים לחדש.[3]
 
רבי יהושע בן לוי (ריב"ל) אינו מסתפק רק בדקדוקי תורה ובדקדוקי סופרים ולדעתו ניתן לנצל את הפסוק 'וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה עִמָּכֶם בָּהָר' בצורה הרבה יותר יעילה ולסחוט ממנו משמעויות הרבה יותר נרחבות:
 
המילה 'עליהם' והריבוי 'וַעֲלֵיהֶם', המילה 'כל' והריבוי 'כְּכָל', המילה 'דברים' והריבוי 'הַדְּבָרִים' – הרי אלה באים לרבות מקרא, משנה, תלמוד ואגדה, אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני.[4]
 
שלושת המילים הניתנים בפסוק בצורת הריבוי מלמדות את ריב"ל שבהר סיני האל חשף בפני משה לא רק את המקרא אלא גם את כל אמיתות המשנה, הגמרא, מדרשי האגדה ואפילו את הדברים שתלמידים ותיקים שלמדו ושנו היטב עוד עתידים לחדש בפני רבותיהם! את התובנה העמוקה הזאת לומד רבי יהושע משלוש מילים בלבד, תוך שהוא מתעלם לחלוטין מהנוסח המלא של הפסוק האומר:
 
'וַיִּתֵּן יְהֹוָה אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל'[ב]
 
אם נבחן בשנית את מדרשו של ריב"ל לאור הנוסח הלא מסורס של הפסוק נהיה חייבים להניח שביום הקהל האל החליט קודם כל לדקלם את כל ארון הספרים היהודי ומיד לאחר מכן לשוב ולכתוב על גבי שני לוחות של אבן, מן הסתם בכתב יד מיקרוסקופי, לא רק את עשרת הדברות אלא גם כל המקרא, המשנה, התלמוד, האגדה וכל להגיהם של התלמידים הותיקים. על פניו המבצע אינו נראה אפשרי במיוחד אבל לא הבעיות הפרקטיות ופקפוקיהם של קטני האמונה הם שימנעו מרבי יהושע בן לוי לעגן באסמכתא את כל הררי המלל המכונים בפינו בשם 'התורה שבעל פה', במיוחד לאור העובדה שהמשנה, התלמוד, האגדה ולהגי החכמים ותלמידיהם הוותיקים הם היחידים שמגבים את המיתוסים של גילדת הרבנים ומבססים את יומרותיהם של חבריה.
 
איש כנראה לא נחרד מהעובדה שחכמינו דרשו את הפסוקים תוך התעלמות מופגנת ממשמעותם הפשוטה כשם שאיש גם לא התרגש מהעובדה שאת סמכותה של התורה שבעל פה החכמים הצליחו לבסס רק בעזרת התורה שבעל פה עצמה. אנו היינו מרגישים הרבה יותר נח אם היינו מוצאים בתורה שבכתב התיחסות ברורה ומפורשת לתורה שבעל פה ואז היה נמנע מאיתנו הצורך להתמודד עם האפשרות המטרידה שהתורה שבעל פה הומצאה ופותחה רק בימי הבית השני. העובדה ששלושת האמוראים דרשו את תקפותה של התורה שבעל פה בהסתמך על שיטות דרש המותרות רק במסגרת התורה שבעל פה אינה תורמת להרגעת הספקות.
 
הלהט הדרשני לא נעצר אצל ריש לקיש, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי והרבנים המשיכו למנות את האוצרות שנפלו בחיכו של משה רבנו: הממעיטים השתכנעו שמשה קיבל במרומי הר סיני רק הלכות, תוספתות, אגדות וכאמור אפילו מה שכל תלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו[5] בעוד שלמגזימים לא היה ספק שיהוה מסר למשה גם את כל גנזי תורה, חכמה ומדע וגנזי חיים ומה שעתיד להיות לעולם הבא[6]. דרשן נלהב במיוחד אף מלמדנו:
 
דבר אחר: אל"ף מלמד שחמשת אלפים שערי חכמה נפתחו לו למשה בסיני כנגד חמשה חומשי תורה ושמונת אלפים שערי דעה כנגד שמונה נביאים ואחד עשר אלפים שערי בינה כנגד אחד עשר כתובים.[7]
בהמשך ממהר הדרשן המתלהם למנות, אחד לאחד, את כל הגנזים שנגלו למשה, שמא נחשוב חלילה שקיים באוצר הידע האנושי ולו תחום אחד שהוסתר מפני גדול הנביאים:
 
מלמד שהפקידו הקדוש ברוך הוא למשה על גנזי תורה ועל גנזי ערמה ועל כל גנזי מזימה ועל כל גנזי מדע ועל כל גנזי עדן ועל כל גנזי חיים שיש לו במרום ועומק והראהו כל המדות שיש לו בעולם מה שהיה בעולם הזה ומה שעתיד להיות.[8]
 
עתה התמונה ברורה לחלוטין: על ההר משה קיבל מהגבורה את כל הידע התורני שהדורות העתידיים עוד יחשפו, יפרטו, יפרשו ויסבירו בכתבי הנביאים והכתובים, המשנה והתלמודים, התוספתא והמדרשים ובפירושי הראשונים והאחרונים. בנוסף, נגלו בפניו כל שאר הגנזים של הידע האנושי, אלה שכבר נחשפו ואלה שהאנושות במאמציה עוד עתידה לגלות ולחשוף. מכלול ידע זה, המשקף את האמת המוחלטת שרק האלוהים מסוגל להנחיל לבני האדם, הפך מעתה לנכס צאן ברזל של עם ישראל ועליו הוטלה החובה לשמר אץ הידע הזה ולהעבירו מדור לדור. לכאורה עלינו לחרוד מגודל האחריות אך נוכל להסיר דאגה מליבנו שכן האל בטובו פטר מהעול הכבד את כל רכי הלבב והותיר את המלאכה רק בידי אלה שמוכנים להקדיש את חייהם למוות מתמשך באהלה של האמת המוחלטת. כל בני ישראל שותפים לאחריות אך בעוד שהמיעוט הניצב בחוד החנית חייב להפנות את כל זמנו, מרצו וכישוריו להגנה על האמת האבסולוטית מפני מתקפותיהם של מדענים, הוגים, חוקרים וסתם בעלי הגיון בריא הרי שעל שאר שדרות האומה מוטלת החובה לדאוג לפרנסתם של לוחמי הקודש ובכך לפנות את מעייניהם למלחמה הבלתי פוסקת על קדושתה של האמת האלוהית. זאת יש לדעת, כל ישראל ערבים זה לזה ורק בכוחות משותפים נוכל להציל את האנושות מטעויות המדע והפילוסופיה ולהשיבה לאמת האחת והיחידה, הנצחית והבלתי משתנה שהאל בחסדיו חשף במרומי ההר למשה, ודרכו לכל בני עמו הנבחר.  


[א]             
שמות כד:יב
[ב]             
דברים ט:י


[1]          
ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מהו שכתוב 'וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם'? 'לֻחֹת' - אלו עשרת הדברות, 'וְהַתּוֹרָה' - זה מקרא, 'וְהַמִּצְוָה' - זו משנה, 'אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי' - אלו נביאים וכתובים, 'לְהוֹרֹתָם' - זה גמרא. מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני.
(ברכות ה:א)
[2]          
דברים ט:י
[3]          
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב 'וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה עִמָּכֶם בָּהָר'? מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה (גם) דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידים לחדש.
(מגילה יט:ב)
[4]          
'עליהם' 'וַעֲלֵיהֶם', 'כל' 'כְּכָל', 'דברים' 'הַדְּבָרִים' – מקרא, משנה, תלמוד ואגדה, אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני.
(ירושלמי, פאה, פרק ב' הלכה ו')
[5]          
קהלת רבה א:כט
[6]          
ילקוט שמעוני שמות פרק ד - רמז קעג
[7]          
מדרש אותיות רבי עקיבא השלם נוסח א - אות א
[8]          
מדרש אותיות רבי עקיבא נוסח א אות צ
נקרא 4071 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים