Skip to content

1VSDAT

שני, 22 אוגוסט 2016 14:04

רב ששת העיוור נותן את עיניו

דרג מאמר זה
(1 מדרג)
בסיפור על רב ששת העיוור והצדוקי שהרגיז אותו שובצו לא מעט מסרים סמויים שמלמדים על החובה להעריץ את הרבנים, לירוא מהם, לכבדם, לסור למרותם ולדאוג לרווחתם. השיטה הרבנית מדכאת את היכולות הביקורתיות של לומדי התורה והללו מניחים, כמובן מאליו, שכל אגדות התלמוד מתבססות על אירועים שהתרחשו בפועל. אירוע שהתרחש בפועל הוא הוכחה היסטורית וודאית לנכונותם של מוסרי ההשכל שנשתלו בסיפור ולכן רוב המאמינים ימהרו לצטט את האגדות הרבניות שתומכות בעמדתם וסותרות את דבריהם של אלו שבוחרים להסתייע בטיעונים הגיוניים.   
 
 
מאמר זה הינו חלק מפרק בשם 'תשדירי הפרסומת של הרבנים' בו אני טוען שסיפורי האגדה הם מעין תשדירי פרסומת קדומים באמצעותם הרבנים מכרו את הנרטיב שמציב אותם בפסגת הפירמידה ומורה לנאמניהם לכבדם, להישמע להם ולדאוג לכל מחסורם. מומלץ להיכנס לנושא דרך המאמר שפותח את הפרק, 'הסוד המביש של הרבנים'.
 
 
 
גם רב ששת[א] תרם את עצמו להדגשת סדרה של מסרים רבניים:
 
רב ששת עוור היה.
היו הכל הולכים לקבל את פני המלך והלך איתם גם רב ששת.
מצאו צדוקי אחד ולגלג עליו: הכדים השלמים הולכים לנהר, לאן הולכים הכדים השבורים?
אמר לו רב ששת: בא וראה שיודע אני יותר ממך.
עבר הגדוד הראשון וכשנשמע הרעש אמר אותו המין: בא המלך.
אמר לו רב ששת: לא בא המלך!
עבר הגדוד השני וכשנשמע שוב הרעש אמר אותו המין: עכשיו בא המלך.
אמר לו רב ששת: לא בא המלך!
עבר הגדוד השלישי וכאשר השתתקו כולם אמר לו רב ששת: עכשיו בודאי בא המלך.
שאל המין את רב ששת: מניין לך דבר זה?
ענה לו: שמלכות הארץ כעין מלכות השמים היא שכתוב 'וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהֹוָה וְהִנֵּה יְהֹוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהֹוָה - לֹא בָרוּחַ יְהֹוָה, וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ - לֹא בָרַעַשׁ יְהֹוָה. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ - לֹא בָאֵשׁ יְהֹוָה, וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה.'[ב]
כשבא המלך פתח רב ששת וברך עליו.
לגלג עליו אותו המין: למי שאינך רואה אתה מברך?
בסופו של דבר שואלים החכמים מה קרה לאותו המין?
לכך יש אומרים שחברו נקר את עיניו ויש אומרים שרב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.[1]
 
ראו כמה מסרים סמויים הרבנים מסוגלים לשקע בסיפור קצר אחד. בואו ונספור אותם:
 
1.
החכמה התורנית מאפשרת לרבנים, אפילו אם הם עיוורים, לראות בעיני רוחם ולהבין את המציאות הריאלית טוב יותר מאחרים.[ג]
 
2.
בפסוקים מקראיים הוצפנו האמיתות של העולם הריאלי לכן, אם בעת בואו של האל השתרר קול דממה דקה גם נוכחותו של המלך חייבת להתאפיין בשקט שנופל על האירוע.[ד]
 
3.
הרבנים הגדולים מסוגלים לגרום למותם של יריביהם גם מבלי להרגם בעצמם.[ה]
 
4.
האל נוהג לגבות את נתינת העיניים של הרבנים בהרג של ממש ולכן חזקה עליו שהוא תמיד עומד לצידם של הרבנים ומעניק להם השגחה מיוחדת.
 
5.
טוב יעשה כל מי שאינו רוצה להפוך לגל של עצמות אם ימנע מללגלג על הרבנים. מכך ניתן להסיק שכדאי באופן כללי להשמע לכל מצוותיהם והוראותיהם ולדאוג תמיד להפיס את דעתם.
 
6.
הצדוקים, וכל שאר המינים, הם הרבה יותר נחותים מהרבנים ובכל עימות עם הרבנים הם תמיד ייצאו כשידם על התחתונה. במילים אחרות, כל מי שכופר בתורה הרבנית שם את כספו על קרן הצבי – אם לא גרוע מכך.
 
7.
מלכות הארץ היא כמלכות השמים ולכן כל אלו שמייצגים את מלכות השמים הם אנשים חשובים גם עלי אדמות והם רשאים לברך אפילו מלכים.
 
לומדי התלמוד נחשפים שוב ושוב לסיפורי אגדה תמימים שהרבנים הרוו במסרים סמויים שמלמדים את התמימים להעריץ אותם, לירוא מהם, לכבדם, לסור למרותם ולדאוג לרווחתם. הסיפורים הללו אמנם הומצאו על ידי רבנים אינטרסנטיים אבל רק המאמינים הספקנים ביותר[ו] מעלים על דעתם שאגדות חז"ל אינן מבוססות על אירועים שהתרחשו בפועל ולכן הם נוהגים להסתמך עליהן כאילו היו תיעוד היסטורי שמתאר את המציאות הריאלית. כל עוד היהודים יוסיפו להושיב את בניהם בין ברכי תלמידי חכמים ולמנוע אותם מן ההיגיון[ז] ילדיהם ימשיכו להאמין לכל דבר הבל שקופירייטר מוכשר זה או אחר שתל במקורותיהם ולעצב את חייהם לאור סיפורי אגדות שמאז ומעולם נועדו לקדם אך ורק את האינטרסים של חברי הגילדה.  
 
 
טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמיתי אבל אודה לכם אם תספקו כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.
 
 
 


[א]             
ראו הערך רב ששת בויקיפדיה
[ב]             
מלכים א' יט:יא-יב
[ג]              
מסביר זאת רבי יוסף חיים מבגדד, הנקרא הן איש חי, בספרו 'בניהו בן יהוידע': 'פירוש אתה אינך רואה אלא בעין החושית, אבל עין השכלית שלך סמויה, אבל אני רואה בעין השכלית שהיא פתוחה אצלי, ובודאי ראייה בעין השכלית עדיפה כי לא יבא בה האדם לידי טעות, מה שאין כן החושית לבדה אפשר שיטעה, שיעבור אדם חשוב ומהודר הרבה ויחשוב שהוא המלך ...' (פירושו לברכות נח:א)
[ד]              
זהו, כמובן, לא כלל אוניברסלי ועלינו להקשות על היומרה הרבנית כל אימת שבואו של אדם מכובד זה או אחר לא ישתיק את המולת הקהל.
[ה]             
במקרה זה נתינת העיניים היא קצת בעייתית ולו רק משום שרב ששת היה עיוור ולעיוורים, כידוע, מאד קשה לכוון במדוייק למטרה. המהרש"א ניסה להתעמת עם המבוכה בהסבריו לברכות נח דף א': 'צריך לומר דנס נעשה לו לרב ששת ונתפקח כדי לתת בו עיניו לעונשו בכך. ועליו לעיל דבכל מקום שאמרו 'ונתן בו עיניו' לאו ממש קאמר אלא דקללו בכך שיעשה גל של עצמות. וענינו יש לומר שנעשה עצמות כאלו כבר מת ונרקב הבשר שכבר היה ראוי למות ועל דבר 'רשעים בחייהם קרוים מתים' וקל להבין.'

כלומר, לרב ששת נעשה נס והוא הצליח לראות את הצדוקי ולתת בו את עיניו ובכל מקרה אין צורך בראייה של ממש משום שמדובר רק בקללה וגם אז לא צריך להתרגש יתר על המידה כי אותו המין לא מת בפועל אלא שהוא רק נחשב למת משום שהרשע נקרא 'מת' כבר בחייו.
[ו]              
הביטוי 'מאמין ספקן' הוא, במובן, אוקסימורון. במציאות אין מאמינים ספקניים משום שכל רב הראוי לשמו יודע כיצד להעלים את מידת הספקנות מליבותיהם של המייחלים למוצא פיו.   
[ז]              
ראו דברי רבי אליעזר בברכות כח:ב


[1]          
רב ששת סגי נהור הוה. הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא וקם אזל בהדייהו רב ששת. אשכחיה ההוא צדוקי אמר ליה: חצבי לנהרא כגני לייא? אמר ליה: תא חזי דידענא טפי מינך. חלף גונדא קמייתא. כי קא אוושא אמר ליה ההוא צדוקי: אתא מלכא. אמר ליה רב ששת: לא קאתי. חלף גונדא תניינא. כי קא אוושא אמר ליה ההוא צדוקי: השתא קא אתי מלכא. אמר ליה רב ששת: לא קא אתי מלכא. חליף תליתאי. כי קא שתקא אמר ליה רב ששת: ודאי השתא אתי מלכא. אמר ליה ההוא צדוקי: מנא לך הא? אמר ליה: דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, דכתיב 'צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהֹוָה וְהִנֵּה יְהֹוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהֹוָה - לֹא בָרוּחַ יְהֹוָה, וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ - לֹא בָרַעַשׁ יְהֹוָה. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ - לֹא בָאֵשׁ יְהֹוָה, וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה.' כי אתא מלכא פתח רב ששת וקא מברך ליה. אמר ליה ההוא צדוקי: למאן דלא חזית ליה קא מברכת? ומאי הוי עליה דההוא צדוקי? איכא דאמרי חברוהי כחלינהו לעיניה ואיכא דאמרי רב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.
(ברכות נח:א)
נקרא 1090 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים