Print this page
ראשון, 04 דצמבר 2011 10:59

תנורו של עכנאי

דרג מאמר זה
(7 מדרגים)
אין ספק שהדוגמה הטובה ביותר לנוהג הרבני להכפיף את העובדות למוסרי ההשכל הוא הסיפור על תנורו של עכנאי. גם הסיפור הזה, בדומה לסיפור על האי והארמונות של הקבצן שניאורסון, אינו יכול שלא לרתק את השומע:
 
 
 
מאמר זה הינו חלק מפרק בשם 'תשדירי הפרסומת של הרבנים' בו אני טוען שסיפורי האגדה הם מעין תשדירי פרסומת קדומים באמצעותם הרבנים מכרו את הנרטיב שמציב אותם בפסגת הפירמידה ומורה לנאמניהם לכבדם, להישמע להם ולדאוג לכל מחסורם. מומלץ להיכנס לנושא דרך המאמר שפותח את הפרק, 'הסוד המביש של הרבנים'.
 
 
 
את המחלוקת שהתעוררה סביב תנורו של עכנאי, משמעותה ותוצאותיה כבר תיארתי בהרחבה בפרק שלם שהוקדש לנושא.[א] את המאמר הזה אייחד לחשיפת טביעות רגליהם של הקופירייטרים הקדומים ולהצגת המסרים שהם ניסו להטמיע בקהל קוראיהם.
 
סיפור המעשה
 
באותו היום הציג רבי אליעזר את כל הטיעונים בעולם והחכמים לא קיבלו את דבריו.
אמר להם רבי אליעזר: החרוב הזה יוכיח שההלכה כדברי.
נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ויש אומרים ארבע מאות אמה.
אמרו לו החכמים: אין מביאים ראיה מחרוב.
 
חזר ואמר להם רבי אליעזר: אמת המים תוכיח שההלכה כדברי.
החלו המים באמה לזרום לאחוריהם.
אמרו לו החכמים: אין מביאים ראיה מאמת המים.
 
חזר ואמר להם רבי אליעזר: כותלי בית המדרש יוכיחו שההלכה כדברי.
נטו כותלי בית המדרש ליפול.
גער בהם רבי יהושע: מה זה נוגע לכם אם תלמידי חכמים מתווכחים זה עם זה בענייני הלכה?
לא נפלו הכתלים מפני כבודו של רבי יהושע ולא התיישרו מפני כבודו של רבי אליעזר והם נותרו לעמוד באלכסון כנוטים ליפול.
 
חזר רבי אליעזר ואמר להם: מהשמים יוכיחו שההלכה כדברי!
יצאה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום?
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא'[ב].
 
שואלים: מה משמעות הביטוי 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא'?
עונים: לעניין זה אמר רבי ירמיה: מאחר שכבר ניתנה תורה בהר סיני שוב אין אנו מקבלים את דברי בת הקול שכן נכתב בתורה 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת'[ג].
 
מספרים: שנים רבות לאחר מכן פגש רבי נתן את אליהו הנביא ושאל אותו מה עשה הקדוש ברוך הוא באותה שעה.
השיב לו אליהו: הוא חייך ואמר: נצחוני בני נצחוני בני.
 
סיפרו: באותו היום הביאו את כל טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפו אותם באש והצביעו והחליטו לנדות אותו.
שאלו זה את זה: מי ילך ויודיע לו שחבריו נידו אותו?
אמר להם רבי עקיבא: אני אלך שמא יודיע לו זאת אדם שאינו הגון ויגרום לו להחריב את כל העולם כולו.
מה עשה רבי עקיבא? לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפני רבי אליעזר בריחוק ארבע אמות.
אמר לו רבי אליעזר: עקיבא מה יום מיומיים?
השיב לו רבי עקיבא: רבי, כמדומה לי שחבריך שומרים מרחק ממך.
בשמעו זאת רבי אליעזר קרע את בגדיו וחלץ את נעליו ונשמט וישב על גבי קרקע.
 
מספרים: זלגו עיניו דמעות ולקה העולם שליש בזיתים ושליש בחטים ושליש בשעורים ויש אומרים שאף בצק שהיה בידי אישה טפח.
 
שנה החכם: חרון אף גדול היה באותו היום שכל מקום בו נתן רבי אליעזר את עיניו נשרף.
רבן גמליאל היה בספינה באותה שעה ועמד עליו נחשול להטביעו.
אמר רבן גמליאל: נראה לי שזה קורה לי בגינו של רבי אליעזר בן הורקנוס.
עמד רבן גמליאל על רגליו ואמר: ריבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל.
נח הים מזעפו.
 
אימא שלום היתה אשתו של רבי אליעזר ואחותו של רבן גמליאל. מאותה העת היא לא הניחה לרבי אליעזר ליפול על פניו בתפילת תחנון בה האדם מבקש בקשות מיוחדות כיוון שפחדה שבעלה יבקש מהאל להעניש את אחיה.
 
ביום אחד היא חשבה שחל ראש החודש, בו אין מתפללים תפילת תחנון, אבל היא טעתה שכן היה זה חודש מלא והחודש הבא התחיל רק למחרת. אחרים אומרים שבא עני לפתח הבית והיא הוציאה לו פת לחם. כך או כך, היא לא השגיחה על רבי אליעזר וכשחזרה מצאה אותו משתטח על פניו.
 
כשראתה אותו היא אמרה לו: קום, כבר הרגת את אחי.
בינתיים יצא קול שופר מביתו של רבן גמליאל להודיע ברבים שרבן גמליאל מת.
שאל רבי אליעזר את אשתו: מניין ידעת שאחיך מת?
ענתה לו אמא שלום: כך למדתי בבית אבי אבא - כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה ועל כן שערי השמיים אינם ננעלים בפני תפילתו של אדם שציערו אותו.[1]
 
 
טביעות רגליהם של הקופירייטרים
 
עשרה ניסים מרעישים העמידו את עצמם לרשות התעמולה הרבנית:
 
(1) עץ החרוב נעקר ממקומו וקפץ מרחק של 100 אמה,
(2) המים החלו לזרום במעלה התעלה,
(3) כותלי בית המקדש נשמעו להוראות הרבנים,
(4) בת קול יצאה משמיים,
(5) צערו של רבי אליעזר גרם נזקים חמורים לגידולים החקלאיים,
(6) דמעותיו גרמו לבצק לטפוח,
(7) מבטו שרף כל דבר אליו הוא כיוון את עיניו,
(8) יגונו עורר נחשול גדול שאיים להטביע את רבן גמליאל,
(9) הסברו השקול וההגיוני של רבו גמליאל גרם לים לנוח מזעפו,
(10) תפילתו של רבי אליעזר גרמה למותו המיידי של רבן גמליאל.
 
כל הניסים הללו חייבו את שיתוף הפעולה של האל וזה מיהר לשחק את התפקיד שהומחז עבורו: הוא התעלל בחוקי הטבע, שלח את בת קולו, הזיק לחקלאים, שרף על ימין ועל שמאל, הפחיד את רבן גמליאל המסכן, הפסיק להפחיד את רבן גמליאל המסכן ולבסוף גם הרג את רבן גמליאל המסכן. הקורא הנבוך אינו יכול להתעלם מעובדה שהאל החליט להיענות לכל גחמה של הרבנים מבלי לעצור ולו לרגע ולבקש מהם, בטון עצור יותר או עצור פחות, להפסיק להטריד אותו בשטויות ולהניח לו לעסוק בתורה, לדון את הבריות, לזון את העולם מקרני ראמים ועד ביצי כנים ולשחק עם הלוויתן.[2] האם מלך מלכי המלכים שפעם הטביע את כל העולם והרג רבבות במחי מגפה אחת באמת הפך עתה למשרת ממושמע שתמיד ממהר למלא את הוראתו של הרב האחרון שפונה אליו? הדעת כופה עלינו להשיב בלא רבתי ומאלצת אותנו להניח שכל הסיפור נופח למימדים אבסורדיים רק בכדי לחזק את הנרטיב הגדול של הרבנים ולהעביר סדרה של מסרים סמויים שממשיכים לשרת את הגילדה עד עצם ימינו אנו.
 
אם עדיין קיים מאמין ספקן[ד] שירצה לטעון שאסור לנו לפסול את האפשרות שכל הניסים אכן התרחשו בפועל נאלץ להזכיר לו את המפגש בין רבי נתן לאליהו הנביא במסגרתו אליהו סיפר לרב הגדול, ובהכרח גם האמין, שבעת שהרבנים נחלקו בשאלת תנורו של עכנאי האל חייך ואמר 'נצחוני בני, נצחוני בני'. נו באמת, האל מחייך? האם הוא לא קרא את כתביהם של הרס"ג והרמב"ם? האם הוא אינו יודע שבהיעדר גוף וצורה האל אינו מסוגל להעלות חיוכים על בדל שפתיו? הזיוף צף באחת על פני השטח ומוכיח שהסיפור שמצא את דרכו למסכת בבא מציעא הוא במקרה הטוב ניפוח של מציאות הרבה יותר אפורה והרבה פחות מחנכת ובמקרה הרע תשדיר פרסומת שהומצא מתחילתו ועד סופו על ידי קופירייטרים רבניים שבסך הכל רצו להעביר חלק מהמסרים החשובים של הנרטיב הרבני הגדול.
 
 
הרקע לסיפור
 
מדוע נאלצו החכמים להטריד את 'ריבונו של עולם' בכל כך הרבה חריגות מדרך הטבע ולבנות סיפור שלם סביב המחלוקת השולית בעניין תנורו של עכנאי? ברקע הפרשה עמדה היריבות המסורתית בין רבני בית הלל הסתגלנים שבחרו במסלול של שיתוף פעולה עם השלטונות הרומיים לבין הרבנים הקנאים של בית שמאי שהעדיפו להתנגד בכוח לגורל הבלתי נמנע. כל פלג, כמקובל, גייס לצידו את בן טיפוחיו האלוהי ושם בפיו את המסרים המתאימים לו ואף פלג לא הרשה לעצמו לפסול את הדברים שהפלג השני ייחס לאל האחד והיחיד מחשש שכל ערעור על דברי המתחרים יפסול במומו שלו עצמו (אם תטען שהאל לא באמת עומד מאחורי ההצהרות המגמתיות שיריבך מייחסים לו מי יבטיח לך שהציבור יאמין שהוא מגבה דווקא את הדברים המגמתיים שאתה שמת בפיו?) התופעה נמשכה עד לחורבנו של הבית השני שהביא בעקבותיו לא רק את אובדנה הסופי של המערכת הכוהנית אלא גם את החלשתו של בית שמאי הקנאי והלוחמני שאחרון נאמניו היה רבי אליעזר בן הורקנוס, גיבור הסיפור שלפנינו.
 
בעת שהמערכת הרבנית החלה להחליף את המערכת הכוהנית, בית הלל כבר השתלט על הגילדה ולא נותר לו אלא לדכא את השרידים האחרונים של בית שמאי ולהפוך לבעליו הבלעדיים והמונופוליסטים של האל שפעם היה צריך לשרת את כל הפלגים הרבניים. סיפור תנורו של עכנאי הכשיר בדיעבד את המהפכה של בית הלל ואת השררה היומרנית באמצעותה רבן גמליאל, הנשיא לבית הלל, הצליח לדכא את המיעוט ולהשתיק את קולו. 
 
לפני השתלטותו של בית הלל האל לא כל כך אהב לשתוק ואת דעותיו ורצונותיו הוא היה נוהג להביע באמצעות כוהניו, נביאיו, שלוחיו ובת קולו. לאחר נפילתו של בית שמאי נותר בשטח רק פלג אחד ורבני הפלג הזה הגיעו למסקנה שאין כבר כל צורך בתקשורת הישירה עם האל והם למעשה כבר יכולים, באמצעות שיטות הדרש החדשות שהם פיתחו לעצמם, להסיק את כל הרצונות האלוהיים היישר מתוך פסוקי המקרא. עד מהרה הסתבר שהאל כבר שיקע בתורתו את כל מסריו העתידיים ולרבנים ניתנה הרשות הבלעדית לדרוש את הפסוקים הישנים ולהפיק מהם את המצוות החדשות והמשופרות שיבטיחו את סמכויותיהם, מעמדם ורווחתם. עתה כבר לא היה כל צורך בערוץ העוקף והרבנים, שרצו לשלוט באופן בלעדי על כל הדברים שיוצאים מפיו של בן טיפוחם, מיהרו להכריז:
 
משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול.[3]
 
הקביעה הנחרצת הזאת, שמשום מה לא מצאה שום אסמכתא שתצליח לגבות אותה, השתיקה את קולם של הנביאים העצמאיים אבל היא הותירה על כנה את סמכותה של בת הקול שעדיין הייתה צריכה להעניק גושפנקה אלוהית לעליונותו של בית הילל על בית שמאי:
 
אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים - הלכה כמותנו והללו אומרים - הלכה כמותנו.
יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הם אך ההלכה היא כבית הלל.[4]
 
לאחר שהכושי עשה את שלו והעניק את החותם האלוהי להשתלטותו של בית הלל על הגילדה שבעבר התכבדה גם בחכמים רבים שהשתייכו לבית שמאי, לא היה עוד צורך בבת הקול השמימית והרבנים מיהרו להשתיק גם אותה ולהצהיר:
 
מאחר שכבר ניתנה תורה בהר סיני שוב אין אנו מקבלים את דברי בת הקול שכן נכתב בתורה 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת'.
 
כאן, במשפט קטן אחד, מסתתר המסר הרבני עבורו החכמים נאלצו להמציא סיפור כיסוי שמנצל עשרה ניסים שונים. לאחר שהושתק קולם של הנביאים ובת הקול מיצתה את תפקידה, הגיע הזמן לחסום את כל ערוצי התקשורת העצמאים ולהעביר את הסמכויות לידיהם הבוטחות של הרבנים לבית הלל. האל היושב בשמים נאלץ להישמע לשבריר הפסוק שהוא ירה לעצמו ברגל, 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא'[ה] ולאמץ את הסירוס 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת'[ו] שמאפשר לרוב הרבני לעוות כל פסוק שוחר טוב, לדרוש כל דבר עוול והבל שעולה על דעתו ולהכריז בסיפוק:
 
וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.[5]
 
 
המסרים הרבניים
 
כך, בשקט, באלגנטיות ובעזרת תשדיר פרסומת חסר כל בסיס עובדתי, הרבנים הצליחו להעביר ששה מסרים מרכזיים ששרתו אותם באלף ותשע מאות השנים הבאות:
 
 *
הסמכויות הרבניות הופקדו אך ורק בידיהם של הרבנים לבית הלל ויורשיהם.
 
 *
האל ויתר על כל זכויותיו בתורתו ועל האפשרות לתקשר ישירות עם בני עמו.
 
 *
רק לרבנים ניתנה הסמכות לפרש את התורה ולדרוש ממנה הוראות חדשות. מכאן שתוקף דבריהם משתווה ואף עולה על תוקף דבריו של האל.
 
 *
האל עומד מאחורי כל היומרות הרבניות והוא מקבל על עצמו להשמע לכל תכתיביהם ולגבות את כל תביעותיהם.
 
 *
הרבנים הם ענקי עולם ואפילו האל מבטל את עצמו בפניהם. כך נוהגת הגבורה ולנו אסור להסתפק בפחות.
 
 *
הרבנים מסוגלים, בקלות רבה, להפעיל את האל ולגרום לו למלא את מבוקשם ולכן אוי לאדם שמרגיז את הרבנים ואם הוא אינו רוצה לטבוע, להשרף או לחזות באבדן רכושו ונכסיו עליו ליישר עימם קו ולמלא אחר כל מצוותיהם.
 
 
משמעויות נלוות
 
הבעיה בכל סיפור מורכב היא שלצד האמיתות המועילות תמיד משתרבבות פנימה גם משמעויות מביכות שרק מגבירות את התחושה שהאירועים לא היו מסוגלים להתרחש בפועל באופן שבו הם תוארו ביצירה הספרותית. אם נסקור שוב את סיפור תנורו של עכנאי נגלה שמבלי משים אנו חייבים להתעמת גם המשמעויות הבאות:
 
 *
האל תמיד נשמע לפקודה האחרונה שמונחתת עליו ואין לו שום בעיה לשנות את דעתו מהקצה עד הקצה בעקבות התערבותה של אישיות רבנית זו או אחרת. למעשה, כל הרבנים האדירים שקולים בעיניו וכולם מסוגלים לגרום לו לשכוח את כל שיקוליו הקודמים ולהישמע רק להוראות ההפעלה האחרונות.
 
 *
'הקדוש ברוך הוא', שאמור היה לדעת מראש שרבי יהושע עומד לסתום את פיו ולהטיח בפניו שאין נשמעים לבת הקול, לא התאפק ושלח את בת קולו לגבות את רבי אליעזר.
 
 *
לנוכח מאורות גדולים דוגמת רבי יהושע, רבי אליעזר ורבן גמליאל, 'ריבונו של העולם' היה מוכן להבליג על כבודו, להתעלם מההוראה הרבנית שכל תלמיד מורה הלכה בפני רבו חייב מיתה'[6], לוותר על כל זכויותיו ולהעניק למתנשאים הללו את הסמכות הבלעדית לדבר בשמו.
 
 *
חכם, ביגונו ובחרון אפו, יכול להחריב את העולם כולו, בלי קשר למידת הדין, הצדק והרחמים. למעשה, 'בורא השמים והארץ' חייב להתעלם מכל ספרי הזכויות והחובות ומכל התפילות והתחינות ולשרוף מייד את כל חסרי המזל שהרב הדואב לוכד במבטו. הוא גם חייב להטביע את אלו שגרמו לגיבור הסיפור עוול כלשהו ולהרוג מייד את כל מי שהדמות הראשית מזכירה בתפילת תחנון.
 
 *
האל שמיהר להישמע לפקודות מפעיליו מעולם לא טרח לנצל את כוחו בכדי להציל ממות את המיליונים שהוא הפקיר לידי פורעים ומרצחים. האדישות האלוהית לא נסדקה אפילו לרגע קט גם כאשר תינוקות נלקחו מזרועות אמהותיהם והוטחו בסלעים או הושלכו לנהרות קפואים. 
 
המשמעויות הנלוות הללו מציגות את האל כאוויל נרפה וחסר חוט שדרה שלא יהסס להעמיד את שירותיו לרשות רבנים שורפים, מטביעים וממיתים ותמיד ימנע מהתערבות באירועים שאינם מקדמים את סדר היום הרבני. כל מי שמדמיין כך את 'ריבונו של עולם' יכול להמשיך ולהתענג על הסיפור הרבני. מאידך, כל מי שמבין ש'מלך מלכי המלכים' האמיתי לעולם לא היה מתנהג בצורה כה מתרפסת ומבישה ולעולם לא היה מרשה לאף אחד לגמד, להשפיל ולרמוס את כבודו עד עפר, חייב להניח שהדברים לא היו ולא נבראו ואין לחפש בהם אלא את האינטרסים הצרים והמגמתיים של הרבנים.
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
ראה הפרק 'תנורו של עכנאי'
[ב]             
דברים ל:יב
[ג]             
שמות כג:ב
[ד]             
יסלח לי הקורא על האוקסימורון. הכוונה היא כמובן למאמינים שמטילים ספק בכל דבר שמסתמך רק על ההיגיון והשכל הישר.
[ה]             
דברים ל:יב
[ו]             
שמות כג:ב


[1]          
באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר ועדיין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו! יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. מאי לא בשמים היא? אמר רבי ירמיה: שכבר ניתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת'. אשכחיה רבי נתן לאליהו. אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? אמר ליה: קא חייך ואמר: נצחוני בני נצחוני בני. אמרו: אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום באש ונמנו עליו וברכוהו. ואמרו: מי ילך ויודיעו? אמר להם רבי עקיבא: אני אלך שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו. מה עשה רבי עקיבא? לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו ברחוק ארבע אמות. אמר לו רבי אליעזר: עקיבא מה יום מיומים? אמר לו: רבי, כמדומה לי שחבירים בדילים ממך. אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע. זלגו עיניו דמעות. לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחטים ושליש בשעורים ויש אומרים אף בצק שבידי אשה טפח. תנא: אף גדול היה באותו היום שבכל מקום שנתן בו עיניו רבי אליעזר נשרף. ואף רבן גמליאל היה בא בספינה עמד עליו נחשול לטבעו. אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל. נח הים מזעפו. אימא שלום, דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי. מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לרבי אליעזר למיפל על אפיה. ההוא יומא ריש ירחא הוה ואיחלף לה בין מלא לחסר. איכא דאמרי אתא עניא וקאי אבבא אפיקא ליה ריפתא. אשכחתיה דנפל על אנפיה. אמרה ליה: קום, קטלית לאחי. אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב. אמר לה: מנא ידעת? אמרה ליה: כך מקובלני מבית אבי אבא - כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה.
(בבא מציעא נט:ב)
[2]          
אמר רב יהודה אמר רב שתים עשרה שעות הוי היום, שלש הראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה. שניות יושב ודן את כל העולם כולו כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים. שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים. רביעיות יושב ומשחק עם לויתן.
(עבודה זרה ג:ב)
[3]          
סנהדרין יא:א וראה גם יומא ט:ב, סוטה מח:ב
[4]      
אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים - הלכה כמותנו והללו אומרים - הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כבית הלל.
(עירובין יג:ב)
[5]          
עירובין עז:א, עירובין פה:ב, יבמות לו:ב, כתובות נו:א, כתובות פג:ב, כתובות פד:א, בבא מציע נה:ב, זבחים קא:א
ירושלמי גיטין ה"ב
נקרא 10910 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

20 תגובות