Skip to content

1VSDAT

חמישי, 29 דצמבר 2011 09:28

רב פפא ורב הונא פוגשים את רב חנינא

דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
הרב השולי חנינא, בנו של רב איקא, שילם בחייו על ניסיונו להתעלות לדרגת החכמה של בכירי ישיבת נרש, רב פפא ורב הונא. בעקבות כך גם אנו צריכים להבין שלא כדאי לנו, בני התמותה הרגילים, לפלוש לתחומם של החכמים הגדולים ולהשתמש בחידודים השמורים רק להם.
 
 
 
מאמר זה הינו חלק מפרק בשם 'תשדירי הפרסומת של הרבנים' בו אני טוען שסיפורי האגדה הם מעין תשדירי פרסומת קדומים באמצעותם הרבנים מכרו את הנרטיב שמציב אותם בפסגת הפירמידה ומורה לנאמניהם לכבדם, להישמע להם ולדאוג לכל מחסורם. מומלץ להיכנס לנושא דרך המאמר שפותח את הפרק, 'הסוד המביש של הרבנים'.
 
 
 
הסיפור הבא מדגיש את ההבדלים בין החכמים הגדולים, דוגמת ראש הישיבה רב פפא[א] והדרשן הבכיר רב הונא[ב], לבין הרבנים הזוטרים דוגמת רב חנינא בנו של רב איקא וממחיש את חומרת הדין שתפקוד כל מי שמתיימר לדבר עם גדולי העולם כשווה עם שווים: 
 
אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את חברו לאחר שלשים יום צריך לומר 'ברוך שהחינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'. לאחר שנים עשר חדש עליו לומר 'ברוך מחייה המתים'.
 
אמר רב: אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חודשים וראיה לכך מהפסוק 'נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד'[ג]
 
רב פפא ורב הונא בנו של רב יהושע הלכו בדרך ופגשו את רב חנינא בנו של רב איקא.
 
אמרו לו: כאשר ראינו אותך ברכנו עליך שתי ברכות, את הברכה שמברכים כשרואים אחד מחכמי ישראל, 'ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו' ואת ברכת 'שהחיינו' שעלינו לברך משום שעברו כבר שלושים יום מאז שראינו אותך לאחרונה.
 
השיב להם רב חנינא: גם אני, כשראיתי אתכם, שיוויתי אתכם לשישים ריבוא מבית ישראל וברכתי עליכם שלוש ברכות, שתי אלה שבירכתם אתם ו'ברוך חכם הרזים' שמברכים על שש מאות אלף בני ישראל.
 
אמרו לו: נעשית כל כך חכם? נתנו בו את עיניהם ומת.[1]
 
אנו עלולים לחשוב, כרבים אחרים, שמרוב השתאות שני הרבנים הגדולים נתנו 'עין רעה' ברב חנינא וגרמו בכך למותו אבל החת"ם סופר[ד] הבין שלסיפור התמוה חייב להיות הסבר הרבה יותר עמוק:
 
ומאמר זה תמוה: איך נתנו בו עיניהם, למה יומת, מה עשה? המאמר אינו מובן גם משום שהפוסקים השמיטו דין זה ולא קבעו שצריך לברך 'ברוך חכם הרזים' בהימצא אדם שחשוב כשישים ריבוא.
 
ברקע הברכה עומדת ההכרה שכשם שפרצופיהם של האנשים אינם דומים כך גם דעותיהם אינן יכולות להיות שוות והקדוש ברוך הוא היחיד שיכול לבחון את מחשבותיהם של כולם ולכן רק הוא נקרא 'חכם הרזים'. מי שמברך בברכה זאת חכם יחיד, אף אם הוא שקול לשישים ריבוא בצדקתו ובחכמתו, סובר למעשה שאותו חכם יורד לסוף דעתם של כל הבריות ויש לברך את הקדוש ברוך הוא על שנתן לו מחכמתו ואפשר לו להבין מה חושב כל איש ואיש.
 
משום כך הוטל עונש על רב חנינא שהרי אפילו משה רבנו, גדול כל הדורות, לא הצליח לבחון את מחשבותיהם של כל בני ישראל שכן מדבריו 'יִפְקֹד יְהֹוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה'[ה] אנו לומדים שהוא לא הצליח לרדת לדעתם של כל בני ישראל ... יוצא מכך שרב חנינא בנו של רב איקא פגע בכבוד אדוננו משה רבנו (בניגוד לאיסורים ההלכתיים שהחת"ם סופר מפרט). לכן החכמים נתנו בו את עיניהם והפוסקים לא הביאו את הדין הזה ונותרה בעינה ההלכה שקובעת שצריך לברך 'ברוך חכם הרזים' רק כשרואים אוכלוסייה שלמה ולא כשרואים חכם אחד ששקול לשישים ריבוא.[2]
 
מסתבר, אם כן, שלא ה'עין הרעה' גרמה למותו של רב חנינא אלא יומרתם של שני רבנים שבלא התראה, עדים ומשפט החליטו להרוג את הרב המסכן שלדעתם פגע בכבודו של משה רבנו.
 
רבי יוסף חיים בן אליהו[ו], המכונה על שם ספרו החשוב ביותר בשם 'בן איש חי', לא פנה לכיוון הדורסני הזה והוא מצא דרך אחרת לשחרר את השניים מהקלון הנורא שדבק בהם:
 
נראה לי שרב פפא ורב הונא התפלאו על חכמתו של רב חנינא ואמרו לו 'נעשית כל כך חכם' משום, כמו שהסביר הרב 'בינה לעתים' ז"ל[ז], שעל פי הטבע מי שביכולתו לזכור הרבה דברים אינו יכול להיות חריף במיוחד ...
 
לכן, יכול להיות ששני הרבנים הגדולים כבר ידעו שלרב חנינא יש זכרון חזק, כמו רב יוסף שכונה במקורות בשם 'סיני', ולכן הם אמרו לו שראוי לברך עליו 'שחלק מכבודו ליראיו', כי כח הזיכרון נמשך ממקום עליון שנקרא 'כבוד', וזה הסוד שמסתתר גם מאחורי הפסוק בתפילה 'ואין שכחה לפני כסא כבודיך'.
 
כשגילו עתה שהוא גם חריף גדול כמוהם הם אמרו לו 'נעשית כל כך חכם?' כי אדם כמוך שיש לו זכרון חזק אינו ראוי, על דרך הטבע, שיהיה גם כל כך חריף. וזה ש'נתנו בו את עיניהם ומת'. אין הכוונה שהיה לרבנים הללו 'עין הרע' חס וחלילה, אלא שיש צדיקים ששורשם בחסד ויש ששורשם בגבורה, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש 'הלל ושמאי ... דרגין דאברהם ויצחק'[ח]. כששורשו של הצדיק בגבורה כוחות דינים נאחזים בקווי העיניים שלו ומעניקים לו מבט נושא טוב, אך כיוון ששורשם בגבורה אז אותם כוחות הדינים הנתלים ונאחזים בעיניהם נתלו ברב חנינא וניזוק מהם ומת והדברים עמוקים.[3]
 
הדברים הם אולי עמוקים אבל לנו צריך להיות ברור שעורכי הגמרא שחיו במאה החמישית והשישית לספירת העמים לא באמת הכירו את התורות הקבליות בהן שחו חכמים מאוחרים דוגמת הרב 'בינה לעיתים' וה'בן איש חי' ומבחינתם הסיפור נועד לשמש כתמרור אדום בפני כל מי שמנסה לעבור את החיץ שגדולי הדור הציבו בינם לבין כל הטיפוסים השוליים שתמיד ניסו להתעלות למעלתם ולהצטרף למניינם.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
ראה הערך 'רב פפא' בויקיפדיה
[ב]             
ראה הערך 'רב הונא בריה דרב יהושע' בויקיפדיה
[ג]             
תהילים לא:יג. בדיני אבידת כלים נקבע שלאחר שנים עשר חודשים מניחים שהבעלים כבר התייאשו מהסיכוי להחזיר לידם את אבדתם. רב מסיק מההקבלה שהפסוק עושה בין המת הנשכח לכלי שאבד שגם המתים משתכחים מהלב רק לאחר שנים עשר חודשים.
[ד]             
ראה הערך 'החת"ם סופר' בויקיפדיה
[ה]             
במדבר כז:טז
[ו]             
ראה הערך 'יוסף חיים מבגדד' בויקיפדיה
[ז]             
הכוונה כנראה לרב עזריה פיגו. ראה הערך 'עזריה פיגו' בויקיפדיה
[ח]             
זוהר חלק ג' רמה:א, 'הילל ושמאי ... ממדרגות אברהם ויצחק'.


[1]          
אמר רבי יהושע בן לוי הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה לאחר שנים עשר חדש אומר ברוך מחיה המתים אמר רב אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חדש שנאמר נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הוו קאזלי באורחא פגעו ביה ברב חנינא בריה דרב איקא אמרו ליה בהדי דחזינך בריכינן עלך תרתי ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו ושהחיינו אמר להו אנא נמי כיון דחזתינכו חשבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל וברכינא עלייכו תלתא הנך תרתי וברוך חכם הרזים אמרו ליה חכימת כולי האי יהבי ביה עינייהו ושכיב.
(ברכות נח:ב)
[2]          
ומאמר זה תמוה איך יהבו עיניהם בי' למה יומת מה עשה גם מהתימה שהשמיטו הפוסקים דין זה בהמצא א' שחשוב כס' ריבוא שיברכו עליו ברוך חכם הרזים ג' בשים לב איך יברך ברוך חכם הרזים הואיל שחשובים כס' רבוא הלא פי' הברכה שאין דעותיהם שוות כשם שאין פרצופיהן שוות והקב"ה בוחן מחשבות כולם ועל זה נקרא חכם הרזים וא"כ מה שייך לברך זה על אדם יחיד השקול כס' רבוא בצדקו וחכמתו וצ"ל דס"ל מי ששקול כס' רבוא מכלל חכמתו הוא שיורד לסוף דעת כל אדם ושייך שפיר ברכה על שנתן הקב"ה מחכמתו לו לירד לדעת כל איש ואיש אך זה מבואר הביטול שהרי משה רבינו ע"ה מי לנו גדול ממנו ולא ירד לדעת כל ישראל שהרי אמר אלקי הרוחות לכל בשר יפקוד איש על העדה כי הוא אינו יודע דעת כל אחד מהם כ"א הקב"ה ככתוב במדרש הנ"ל (שהשיב הקב"ה דאיש זה יהי' משיח צדקינו) וא"כ ר' חנינה ברי' דרב איקא פגע בזה בכבוד אדונינו משה רבינו ע"ה ובשו"ע יו"ד ה' ת"ת אוסר לומר אפי' אי אמרי' משה רבינו ע"ה לא צייתינן לי' ובט"ז כתב הטעם דא"א שיעמוד כמשה לכן משמתינן לי' ועיי"ש וע"כ נתנו בו עיניהם ולכן לא הביאו הפוסקים דין זה שהוא שלא כדין כנ"ל וממילא מבואר לפנינו דברי המדרש דסמך על האי קרא לומר דוקא ברואה אוכלוסין מברך ולא על חכם א' השקול כס' רבוא וק"ל.
(ספר תורת משה לחתם סופר על במדבר כז:ה) וראה גם 'מלחמות השם לרמב"ן על הרי"ף, ברכות מד:א'
[3]          
באופן אחר נראה לי בס"ד הא דנתפלאו על חכמתו ואמרו ליה חכימת כולי האי, על פי מה שכתב הרב בינה לעתים ז"ל, דכפי הטבע מי שהוא זכרן הרבה לא יהיה חריף הרבה, ובזה פירש מה שאמר שמואל לר"י שיננא פתח פומך תני, עיין שם, ולכן כאן אפשר שהם היו יודעים בו שהוא זכרן גדול שהיה סיני כרב יוסף ולכן אמרו ליה ראוי לברך עליך שחלק מכבודו ליראיו, כי כח הזכרון ימשך ממקום עליון הנקרא כבוד, בסוד מה שאומרים בתפלה ואין שכחה לפני כסא כבודיך, כנודע, וכשראו אותו עתה שהוא חריף גדול כמהו ואמרו ליה חכימת כולי האי, כי אתה שיש לך כח הזכרה הרבה אין ראוי שתהיה חריף כל כך מצד הטבע, והא דיהבו ביה ענייהו ושכיב, אין הכונה שיש להם עין הרע חס וחלילה, אלא יש צדיק שרשו בחסד ויש שרשו בגבורה, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש הלל ושמאי דרגין דאברהם ויצחק, וכל צדיק ששרשו בגבורה נאחזין בקווי עינים שלו כוחות דינים, והם יהבי ביה ענייהו לטובה, אך להיותם שורשם בגבורה אז אותם כוחות הדינין הנתלין ונאחזים בעיניהם נתלו בו ונזוק מהם ושכיב והדברים עמוקים.
(ספר בניהו בן יהוידע על ברכות נח:ב)
 
נקרא 4349 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים