Skip to content

1VSDAT

חמישי, 29 דצמבר 2011 09:41

מצא רב אביתר את אליהו הנביא

דרג מאמר זה
(1 מדרג)
אליהו הנביא, השופר האלוהי, רומז לנו שהאל, כאחרון תלמידי החכמים, נוהג להתעמק בדברי הרבנים ולדוש בכל להגיהם. מוסר ההשכל ברור: אם האל לומד תורה מי אנו שנוכל להרשות לעצמנו לעשות אחרת?
 
 
 
מאמר זה הינו חלק מפרק בשם 'תשדירי הפרסומת של הרבנים' בו אני טוען שסיפורי האגדה הם מעין תשדירי פרסומת קדומים באמצעותם הרבנים מכרו את הנרטיב שמציב אותם בפסגת הפירמידה ומורה לנאמניהם לכבדם, להישמע להם ולדאוג לכל מחסורם. מומלץ להיכנס לנושא דרך המאמר שפותח את הפרק, 'הסוד המביש של הרבנים'.
 
 
 
האל הקנא והעצבני השתלב בטבעיות בסדר העולם הרבני וחיש קל הסתבר שבדומה לחכמיו הוא לא רק נוהג להתפלל ולהניח תפילין[א] אלא שהוא גם אוהב להמית את עצמו באוהלה של תורה:
 
מצא רבי אביתר את אליהו הנביא ושאל אותו: מה עושה הקדוש ברוך הוא?
 
ענה לו אליהו: עוסק בפרשת פילגש בגבעה[ב].
 
שאל רבי אביתר: מה אומר האל?
 
ענה לו אליהו: כך שונה האל את דברי החכמים: אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר.
 
אמר לו רבי אביתר: חס ושלום, האם יש ספק בפני השמיים והאל אינו יודע בדיוק מה קרה באותו אירוע?
 
ענה לו אליהו: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הם. הלוי מצא זבוב ולא הקפיד עם הפילגש והוא מצא גם שערה ובעקבות זאת הוא כן הקפיד עם הפילגש.
 
אמר רב יהודה, כהסבר לדברי אליהו: זבוב מצא בקדרה שבישלה הפילגש לאדונה ושערה מצא במקום הערווה של הפילגש. זבוב שמצא בקדירה - עניין של מיאוס הוא ולכן לא הקפיד עימה ושערה שמצא במקום ערוותה - עניין של סכנה הוא ועל כן הקפיד עימה.
 
יש אומרים: גם הזבוב וגם השערה היו בקדרה אך זבוב - עניין של אונס הוא ושערה – עניין של רשלנות הוא.[1]
 
מעטים הם הסיפורים שמצליחים כה יפה לרומם את הרבנים על חשבונו של בורא העולם. הם דנים בפליאות חמודות והוא מחרה ומחזיק אחריהם. הם עוסקים בהבלים ותפלויות והוא ממחיש לבני ישראל כיצד יש לקדש את דברי החכמים ולחקות את מנהגיהם.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
ראה המאמר 'האל המתפלל'
[ב]             
כלומר, האל מתעמק בפרק יט של ספר שופטים ומטריד את עצמו בשאלה מה היה המעשה בגינו כעס האדון על הפילגש עד שנאלצה לברוח ממנו לבית אביה


[1]        
ואשכחיה רבי אביתר לאליהו. אמר ליה: מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא? אמר ליה: עסיק בפילגש בגבעה. ומאי קאמר? אמר ליה: אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר. אמר ליה: חס ושלום, ומי איכא ספיקא קמי שמיא? אמר ליה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן: זבוב מצא ולא הקפיד נימא מצא והקפיד. אמר רב יהודה: זבוב בקערה ונימא באותו מקום. זבוב - מאיסותא ונימא - סכנתא. איכא דאמרי: אידי ואידי בקערה. זבוב - אונסא ונימא – פשיעותא.
(גיטין ו:ב)
נקרא 3395 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים