Skip to content

1VSDAT

רביעי, 25 ינואר 2012 12:32

רב גידל ורבי יוחנן מביטים בבחורות ערומות

דרג מאמר זה
(8 מדרגים)
הקופירייטרים הרבניים לא היססו לעטוף את מוסרי ההשכל שלהם בסיפורים מסיפורים שונים, חלקם רציניים יותר וחלקם רציניים פחות, אבל קשה למצוא בכל התלמודים והמדרשים סיפור אגדה יותר משובב נפש מהסיפור על רב גידל ורב יוחנן שהתירו לעצמם להסתכל בבחורות הערומות שטובלות במקווה.
 
 
 
מאמר זה הינו חלק מפרק בשם 'תשדירי הפרסומת של הרבנים' בו אני טוען שסיפורי האגדה הם מעין תשדירי פרסומת קדומים באמצעותם הרבנים מכרו את הנרטיב שמציב אותם בפסגת הפירמידה ומורה לנאמניהם לכבדם, להישמע להם ולדאוג לכל מחסורם. מומלץ להיכנס לנושא דרך המאמר שפותח את הפרק, 'הסוד המביש של הרבנים'.
 
 
 
מוסר ההשכל של הסיפור הבא אינו מסתתר עמוק מתחת לפני השטח ודי בקריאה מהירה בכדי להבין שהרבנים אינם כשאר בני האדם, שהם אינם סרים למרותו של היצר הרע הם ושהם אינם נשלטים על ידי החולשות האנושיות. המסקנה המתבקשת מאליה היא שהם מעין חצי-אלוהיות ועל כולנו נוטלת החובה להעריץ אותם בהתאם ולהישמע לכל מצוותיהם:
 
רב גידל[א] היה רגיל לשבת בשערי בית הטבילה והיה אומר לנשים: כך תטבלו וכך תטבלו.
 
שאלו אותו הרבנים: האם אין אדוני ירא מיצר הרע[ב]?
 
ענה להם רב גידל: דומות הן בעיני כאווזות לבנות.[ג]
 
רבי יוחנן[ד] היה רגיל לשבת בשערי בית הטבילה.
 
אמר רבי יוחנן: כאשר עולות בנות ישראל ובאות מהטבילה יסתכלו עלי ויהיו להם ילדים יפים כמוני.[ה]
 
שאלו אותו הרבנים: אין אדוני מתיירא מעיין הרע?
 
ענה להם רבי יוחנן: מזרעו של יוסף אני בא, שאין שולטת בו עין הרע, שנאמר: 'בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן'[ו] ואמר רבי אבהו: אל תקרא 'עֲלֵי עָיִן' אלא 'עולי עין'[ז].[1]
 
את רבי יוחנן הפרשנים פוטרים בקלות רבה יחסית כיוון שהיה להם ברור שהוא ישב הרחק מהמקווה, או בעיניים עצומות, ולא ראה אותן ערומות.[2] זאת גם הסיבה שהרבנים שאלו אותו לגבי העין הרעה ולא לגבי היצר הרע כי רק אוויל יכול להעלות בדעתו שרבי יוחנן רצה להתבונן בנשים עצמן כשמעשיו מלמדים שבראש מעייניו עמדה רק שאלת יופיים של ילדיהן. האלטרואיזם של רבי יוחנן מחייב אותנו להסיק שגם ליד הטובלות הוא השקיע את עצמו בתורתו וכבש את עיניו בארץ.[3] הרב יוסף חיים[ח] מעלה גם סברה נוספת:
 
נראה לי בעזרת השם עוד, שרבי יוחנן חי שנים רבות, יש אומרים יותר משלש מאות שנה ויש אומרים יותר מארבע מאות שנה[ט], וייתכן שהיה עושה כך בזמן שהיה מופלג בזקנה מאד, ולכך לא היה ירא מהיצר הרע.[4]
 
כך או כך, רב גידל שנהג להורות לנשים כיצד עליהן לטבול אינו נהנה מאותן נסיבות מקלות והרבנים, אולי אפילו בצדק, חששו שהוא עלול ליפול קורבן ליצרו. על כולנו לנשום לרווחה כשהסתבר לבסוף שהנשים הערומות נראו לרב גידל כאווזות לבנות שאינן אמורות לעורר תשוקות מיניות אפילו אצל הלהוט שברבנים.
 
הבעיה בכל הסיפור אינה המסורת האבסורדית שהעניקה לרבי יוחנן שלוש מאות, או אולי אפילו ארבע מאות, שנות חיים וגם לא תירוצו המגוחך של רב גידל אלא ההנחות הסמויות שעומדות ברקע פלפולו של רבי יוחנן שטען:
 
מזרעו של יוסף אני בא, שאין שולטת בו עין הרע, שנאמר: 'בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן' ואמר רבי אבהו: אל תקרא 'עֲלֵי עָיִן' אלא 'עולי עין'.
 
כיוון שיוסף הצדיק באמת נזהר שלא ליפול ברשתה של העין הרעה נוכל אולי להיות נחמדים ולקרוא 'עולי עין'[י] במקום 'עֲלֵי עָיִן', אך על מה נוכל להסתמך אם נרצה להחיל את הביטוי המסורס גם על רבבות צאצאיו של אותו צדיק קדמון ולקבוע שאף אחד מהם לא היה חשוף לפגיעתה של העין הרעה? זאת ועוד, אם הפטור מהעין הרעה אמנם חל על כל צאצאיו של יוסף מניין לרבי יוחנן שהוא שייך לאחד השבטים שירדו מבמת ההיסטוריה תשע מאות שנה קודם לכן? לבסוף, אפילו אם נניח שאבותיו של רבי יוחנן שרדו את גלות עשרת השבטים[יא] ורבי יוחנן אכן השתייך לשבט אפרים או לשבט מנשה מדוע עלינו להסכים להנחה שהחיסון המשפחתי תקף גם כאשר מול עיניו של הרב עול העין סובבות נשים בדרגות אלו או אחרות של התערטלות?
 
מסתבר שעל פי ההיגיון הרבני עלינו לקבל כמובן מאליו שקיימת בעולמנו קבוצה של אנשים שירשו מאחד מאבי אבות אבותיהם חיסון טבעי מפני העין הרעה. אנשים אלה אינם מאופיינים על ידי סימנים חיצוניים כלשהם וכמו לכולנו גם להם יש שתי אוזניים, שתי עיניים, אף אחד, ארבעה גפיים, אצבעות לרוב ואיבר שנוטה לשנות את צורתו במצבים אליהם רבי יוחנן טרח לתמרן את עצמו. ניסויים מדעיים לא יחשפו את יחידי הסגולה הללו. טובי הרופאים יעמדו מולם נבוכים וחסרי אונים. מומחים לגנטיקה יפכרו את אצבעותיהם ויכססו את ציפורניהם. רק הרבנים, על ידי הוספת אות תמימה אחת למילה 'עֲלֵי', הבינו שהאל בחסדיו מעמיד את כל בני אפרים ומנשה מעל לעיין הרעה, מגן עליהם מפגיעתה ומתיר להם להתבונן בנשים ערומות. רק הרבנים הצליחו לזהות תופעה חבויה ונסתרת מעיין ורק הם יודעים שהאל בתבונתו האינסופית יידע להבדיל בין הסוטים הראויים להתייסר באש הגיהינום לבין הרבנים מזרע יוסף שכל מעשיהם אינם אלא לשם שמיים.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
ראה הערך 'רב גידל' בויקיפדיה
[ב]             
שלרוב פוקד את כל מי שמסתכל בנשים שטובלות במקווה
[ג]             
ולכן, אף שאני רואה אותן ערומות לא מתעורר בליבי שום יצר רע
[ד]             
ראה הערך 'רבי יוחנן' בויקיפדיה
[ה]             
רבי יוחנן היה ידוע ביופיו והדעת נותנת שראית גבר יפה בעת העלייה מהטבילה מבטיחה את הולדתם של בנים יפים
[ו]             
בראשית מט:כב
[ז]             
כלומר, שזרעו של יוסף מעולה ומסולק משליטתו של עין הרע, ומכאן ברור שהעירום הנשי אינו משפיע על רבבות צאצאיו של יוסף הצדיק, או לכל הפחות – על הרבנים שבהם
[ח]             
ראה הערך 'יוסף חיים מבגדאד' בויקיפדיה
[ט]             
במקור כתבתי 'תשע מאות שנה' ובעקבות הערתו של נדב (ראה בהמשך) תיקנתי ל'ארבע מאות שנה'.
[י]      
הבטוי 'עולי עיין' זוכה מרש"י למספר ביאורים: 'מסולקין מן העין שאינה שולטת בהן', 'שליטין על העין, ולא העין עולה בהן', 'עולין על העין ואין העין עולה עליהם', 'עולין למעלה מן העין והיא מלמטה, שהיא אינה יכולה לשלוט בהן'. מכל הפירושים הללו גם יחד ניתן להבין שעולי העין חסינים מעונשה של העין הרעה.
[יא]            
ראה הערך 'עשרת השבטים' בויקיפדיה


[1]          
רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה. אמר להו: הכי טבילו והכי טבילו. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מיצר הרע? אמר להו: דמיין באפאי כי קאקי חיורי. רבי יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה. אמר: כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה מסתכלן בי ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מעינא בישא? אמר להו: אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב 'בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן' ואמר רבי אבהו: אל תקרי 'עֲלֵי עָיִן' אלא עולי עין.
(ברכות כ:א)
[2]          
למשל, רש"ש (רבי שמואל שטראשוּן) על ברכות כ:א
[3]          
ספר בניהו בן יהוידע על ברכות כ:א
[4]          
נראה לי בס"ד עוד, דרבי יוחנן חי שנים רבים יש אומרים יותר משלש מאות שנה, ויש אומרים יותר מן ת' מאות, ואפשר היה עושה זה בזמן שהיה מופלג בזקנה מאד, ולכך לא הוה מסתפי מיצר הרע.
(ספר בניהו בן יהוידע על ברכות כ:א)
 
נקרא 5996 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

6 תגובות

  • קישור לתגובה חמישי, 02 פברואר 2012 08:08 הוסף ע״י עדי אביר

    מתן,

    גם אני לא מעלה על דעתי שיש מקום לחשוד ברבי יוחנן, שכאמור, תמיד השקיע את עצמו בתלמודו או כבש את עיניו בקרקע. השובב האמיתי הוא רב גידל.

  • קישור לתגובה חמישי, 02 פברואר 2012 04:31 הוסף ע״י מתן

    עדי, לא בהכרח.
    גם לראות נשים שעולות מהמקווה בחלוק רחצה ושיער רטוב וכל מעיינן בסקס שהולכות לקיים עם בעליהן, עלול להביא להתגברות היצר הרע.
    אני בכל אופן לא הבנתי מעולם שהוא הסתכל עליהן עירומות.
    ראה למשל דברי התוספות במקום אחר בו מובא הסיפור, בבא מציעא פד א
    http://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90_%D7%A4%D7%93_%D7%90
    "יתיב אשערי טבילה. והא דאמרינן בערבי פסחים (פסחים דף קיא.): "האי מאן דפגע באתתא בעידן דסלקת מטבילת מצוה אחזת ליה רוח זנונים" היינו כשפוגע בה (במקרה), אבל רבי יוחנן שהיה יושב שם בקבע אין זו פגיעה. אי נמי (תירוץ נוסף) התם שפוגע כשעולה בעודה ערומה מן הנהר:"
    ולא עלה על דעתם שרב יוחנן ראה את הנשים עירומות, אלא שבפשטות גם הציטוט מפרק 'ערבי פסחים' מדבר על אשה שעולה בשיער רטוב וחלוק רחצה, ואם כן גם רב יוחנן פעל שלא כשורה, ומתרצים התוספות שבפסחים קיא. מדובר דווקא על עולה עירומה.

    זה היה למען הדיוק והפרופורציה, אולם בבירור הם הרשו לעצמם את ממה שאסרו לאחרים. יש לכך גם מקורות נוספים, למשל כתובות יז א
    http://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99_%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%93%D7%A3_%D7%99%D7%96#.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.90
    רב אחא מרכיב לה [25] אכתפיה ומרקד. אמרי ליה רבנן: אנן, מהו למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא [26] – לחיי! ואי לא – לא.

  • קישור לתגובה שני, 30 ינואר 2012 20:21 הוסף ע״י עדי אביר

    מלך זולו,

    הדעת דווקא נותנת שאם רב גידל נתן לנשים הוראות טבילה הוא גם ראה מה הן עושות וממילא ראה אותן במערומיהן. גם שאלת היצר הרע עלתה משום החשש שיצרו של רב גידל יתגבר עליו למראה הנשים הערומות ותשובתו מעידה על כך שהוא באמת ראה נשים ללא כל כסות אלא שהן נראו בעיניו כאווזות לבנות. נראה לי שכך חשב גם הרש"ש (רבי שמואל שטראשון) שכתב:

    אמרו לו רבנן 'לא קמסתפי מר מעינא בישא'. הא דלא קאמרי ליה מיצר הרע כדלעיל ברב גידל היינו דרב גידל על כרחך היה יושב סמוך לבית הטבילה כיון דהורה להן הכי טבילו וראה אותן ערומות אבל ר' יוחנן א"ל דיתיב להלאה מן המקוה או בעינים עצומות.

    בתרגום חפשי: שאלו רבנן את רבי יוחנן: האם אין אדוני מתירא מהעין הרעה? והסיבה שלא שאלו על העין הרעה במקרה של רב גידל היא שרב גידל היה יושב בסמוך לבית התפילה (שהרי הוא הורה להן כך תטבלו וכך תטבלו) והוא ראה אותן ערומות אבל רבי יוחנן ישב הרחק מהמקווה או בעיניים עצומות.

    עתה, הסבר אתה לי: האם לא ניתן לנהל את הדיון הזה מבלי לגלוש לניבולי פה ולשפת הרחוב?

  • קישור לתגובה שני, 30 ינואר 2012 18:42 הוסף ע״י מלך זולו

    הכל טוב ויפה, אבל לא מבוסס בשיט. לא כתוב בשום מקום שהם הסתכלו בבנות בשעת הטבילה.

  • קישור לתגובה שישי, 27 ינואר 2012 19:28 הוסף ע״י עדי אביר

    נדב,

    הצדק כולו איתך, הטעות כולה שלי.

  • קישור לתגובה שישי, 27 ינואר 2012 19:21 הוסף ע״י נדב

    תודה על המאמרים היפים.
    יש רק טעות מזערית.
    בספר בניהו בן יהוידע כתוב "ויש אומרים ת' שנה"
    ת' שנה זה 400 שנה.

    ואתה כתבת תשע מאות שנה.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים