Print this page
שלישי, 21 פברואר 2012 10:52

רבי יהושע בן לוי וכרבולת התרנגול

דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
הרבנים אהבו לתאר את האל לא רק כבן בריתם אלא גם כעושה דברם. כך בהחלט חשב רבי יהושע בן לוי שהאמין שהאל יעמוד לשרותו בעת שישמע בעיתוי הנכון את נוסחת ההפעלה המתאימה. בניגוד לסיפורים רבים אחרים, תשדיר הפרסומת הזה נשמע אוטנטי לחלוטין ולנו אין שום סיבה לפקפק במהימנותו ובנכונותם של כל פרטיו.     
 
 
 
מאמר זה הינו חלק מפרק בשם 'תשדירי הפרסומת של הרבנים' בו אני טוען שסיפורי האגדה הם מעין תשדירי פרסומת קדומים באמצעותם הרבנים מכרו את הנרטיב שמציב אותם בפסגת הפירמידה ומורה לנאמניהם לכבדם, להישמע להם ולדאוג לכל מחסורם. מומלץ להיכנס לנושא דרך המאמר שפותח את הפרק, 'הסוד המביש של הרבנים'.
 
 
 
השפלת האל הייתה עבור הרבנים עניין שבשגרה אבל אף אחד לא הצליח לרמוס את הכבוד האלוהי טוב יותר מאשר רבי יהושע בן לוי[א], כוכבו של תשדיר הפרסומת ששובץ בתוך הדיון הבא:
 
שואלים: האם הקדוש ברוך הוא מסוגל לכעוס?
 
משיבים: כן, כפי שלמדנו לגבי הפסוק 'אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם'[ב], שיש זעם לפני האלוהים.
 
שואלים: כמה זמן נמשך זעמו של האל?
 
עונים: רגע.
 
שואלים: כמה זמן זה רגע?
 
עונים: אחד מחמשים ושמונה אלף, שמונת אלפים שמונה מאות ושמונים ושמונה של השעה[ג]. אף בריה אינה יכולה לכוון לאותו שבריר שנייה בו האל זועם חוץ מבלעם הרשע, שנכתב בו 'וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן'[ד].
 
מתפלאים: את דעת בהמתו הוא לא ידע ואת דעת העליון הוא כן ידע?
 
משיבים: יש ללמוד מכך רק שהוא היה יודע לכוון לאותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה. וזה שאמר הנביא לישראל: 'עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְהֹוָה'[ה].
 
שואלים: מדוע נכתב שם 'לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְהֹוָה'?
 
אמר רבי אלעזר: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו כמה מעשי צדקה עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שאם הייתי כועס עליכם לא היה משתייר משונאיהם של ישראל[ו] שריד ופליט, כפי שמשתמע מדבריו של בלעם לבלק 'מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְהֹוָה'[ז] ולומדים מכך שכל אותם הימים האל לא זעם[ח].
שואלים בשנית: כמה זמן נמשך זעמו?
 
משיבים שוב: רגע.
 
לא מרפים ושואלים: כמה זמן נמשך רגע?
 
אמר רבי אבין ויש אומרים רבי אבינא: כשיעור הזמן הנדרש לאמירת המילה 'רגע'.
 
שואלים: מנין לנו שהוא זועם ורותח רק רגע אחד?
 
משיבים: שנאמר 'כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ'[ט] או, אם תרצה, לומדים זאת מהפסוק 'חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָור זָעַם'[י].
 
שואלים: מתי הוא כועס?
 
משיב אביי: באותן שלוש שעות ראשונות של היום כאשר מלבינה כרבולת התרנגול והוא עומד על רגל אחת.
 
שואלים: איזה מין סימן הוא זה, הרי התרנגול עומד על רגל אחת פעמים רבות במשך היום?
 
משיבים: יש הבדל, בכל המקרים בהם התרנגול עומד על רגל אחת ניתן למצוא בכרבולתו חוטים אדומים שלא החווירו לגמרי אבל בשעת זעמו של האל כל החוטים האדומים מחווירים ולא נותרים בכרבולת התרנגול חוטים אדומים.
 
(כאן שובץ תשדיר הפרסומת)
 
שנינו משמו של רבי מאיר: בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקדוש ברוך הוא.[1]
 
תשדיר הפרסומת ששובץ בדיון על זעמו של האל מספר לנו את הסיפור הבא:
 
מספרים: מין אחד שגר בשכנותו לרבי יהושע בן לוי היה מצער אותו בעיוות המקראות בעת שניסה להוכיח את דברי כפירתו.
 
יום אחד לקח רבי יהושע בן לוי תרנגול, העמידו בין רגלי המיטה והסתכל בו.
 
חשב רבי יהושע בן לוי: כאשר יבוא אותו שבריר שנייה[יא] בו האלוהים זועם אקלל את המין אך כשבא אותו רגע הוא נרדם ולא היה באפשרותו לנצל את ההזדמנות.
 
אמר רבי יהושע בן לוי לעצמו: נראה שלא ראוי לקלל אנשים שכן נאמר 'וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו'[יב] ונאמר גם 'גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר'[יג].[2]
 
התמונה אינה יכולה להיות ברורה יותר: הפסוקים 'כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ' ו-'חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָור זָעַם' מלמדים בצורה מפורשת וחד-משמעית שהאל מוסר את עצמו לפרצי זעם שנמשכים כשש מאיות השנייה או כמשך הזמן הנדרש להגהת המילה 'רגע'. אל זועם אינו מגיב כאל שלו ורגוע ורבנים זריזים יכולים לנצל את בלבולו הרגעי לצרכיהם השוטפים. בלעם הרשע, שידע באופן אינסטינקטיבי מתי בדיוק האל נתקף בפרצי זעם, המתין לשעת כושר שתאפשר לו לקלל את בני ישראל ולכוון כנגדם את החרון האלוהי. רבי יהושע בן לוי, לעומתו, לא נחון ביכולות דומות ועל כן הוא נאלץ לקבוע את מועד הזעם על פי צבעה המשתנה של כרבולת התרנגול. כרגיל, האל שב ומבסס את מעמדו ככלי שרת בידיהם של הרבנים שמכירים את כל הלכותיו ויודעים כיצד בדיוק ניתן להפעילו לצרכיהם. לא משנה אם הוא אדיר במלוכה ובחור כהלכה או אפילו מלך מלכי המלכים ובורא השמיים והארץ – רבי יהושע בן לוי, ממרום מושבו בלוד של המאה השלישית לספירה, תמיד יחוש שהוא זה ששולט בכיפה והוא זה שיוכל, בחכמתו, לתמרן את כלב התקיפה האלוהי ולהפעילו לצרכיו.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
ראה הערך 'רבי יהושע בן לוי' בויקיפדיה
[ב]             
תהילים ז:יב
[ג]             
כשש מאיות השנייה
[ד]             
במדבר כד:טז
[ה]             
מיכה ו:ה
[ו]             
לשון נקייה לבני ישראל עצמם
[ז]             
דברים כג:ח
[ח]             
אחרת, אם האל באמת היה זועם באותם הימים, הייתה מתקיימת קללת בלעם.
[ט]             
תהילים ל:ו
[י]             
ישעיה כו:כ
[יא]            
התמימים אולי לא יבינו איך אפשר לקלל בן אדם בזמן המועט בו האל זועם ולכן הרא"ש נאלץ להסביר 'אם היה מתחיל קללתו באותה שעה היתה מתקיימת' (תוספות רא"ש על ברכות ז:א), כלומר, אם האדם מצליח להתחיל את קללתו במהלך השניות, או שברירי השניות, בהן האל רוגז אזי מובטח לו שהאל יגשים את משאלתו, אפילו אם רובה נאמר בשעה שהאל כבר נרגע וחזר לעשתונותיו.
[יב]            
תהילים קמה:ט
[יג]            
משלי יז:כו


[1]      
ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא? אין, דתניא ואל זועם בכל יום 'אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם'. וכמה זעמו? רגע. וכמה רגע? אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה, וזו היא רגע. ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה 'וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן'. השתא דעת בהמתו לא הוה ידע דעת עליון הוה ידע? אלא מלמד שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה. והיינו דאמר להו נביא לישראל: 'עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְהֹוָה'. מאי 'לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְהֹוָה'? אמר רבי אלעזר: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק 'מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְהֹוָה' מלמד שכל אותן הימים לא זעם. וכמה זעמו? רגע. וכמה רגע? אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא: רגע כמימריה. ומנא לן דרגע רתח? שנאמר 'כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ' ואי בעית אימא מהכא 'חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָור זָעַם'. ואימת רתח? אמר אביי: בהנך תלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא וקאי אחד כרעא. כל שעתא ושעתא נמי קאי הכי? כל שעתא אית ביה שורייקי סומקי בההיא שעתא לית ביה שורייקי סומקי. ... תנא משמיה דרבי מאיר: בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקדוש ברוך הוא.
(ברכות ז:א)
[2]          
ההוא צדוקי דהוה בשבבותיה דרבי יהושע בן לוי הוה קא מצער ליה טובא בקראי יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא ועיין ביה סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה. כי מטא ההיא שעתא ניים. אמר: שמע מינה לאו אורח ארעא למעבד הכי. 'וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו' כתיב וכתיב 'גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב'.
(ברכות ז:א)
 
נקרא 5408 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

8 תגובות