Print this page
ראשון, 07 יוני 2015 13:53

עיוות או סתם בורות?

דרג מאמר זה
(5 מדרגים)
לעיתים קשה לדעת אם המחזיר בתשובה, הרב זמיר כהן, מציג בכוונה תמונה מסולפת או שבורותו מסתירה מפניו את העובדה ש'אחד מגדולי חכמי ישראל, רבנו סעדיה גאון' פשוט הסתמך על התורה האריסטוטלית אותה המדע המודרני השליך לפח האשפה של ההיסטוריה כבר לפני מאות שנים. 
 
אחיזת העיניים
 
בעמוד 80 בספרו החשוב של המחזיר בתשובה הרב זמיר כהן, 'המהפך – המדע מגלה את האמת שבתנ"ך' ניתן למצוא את פרקון בשם 'חוק שימור החומר והאנרגיה' שאומר:
 
 
 
 
כרגיל וכמצופה, מגילת קהלת, שכביכול נכתבה לפני כ-2,800 שנה[א], ורבנו סעדיה גאון, שחי לפני כ-1,300 שנה, כבר ידעו מה שהמדענים גילו רק במאות השנים האחרונות. אכן בשורה משמחת שמאפשרת לחרדים לזקוף את גוום ולהאמין שהימנעות מלימודי הליבה מעולם לא חסמה את דרכם לידע שהאנושות חשפה מאות רבות של שנים לאחר שרבניהם כבר חשפוהו בלימודיהם. האמת היא שגם אנחנו היינו מתרגשים לולא הבנו שמאחורי ההתרברבויות הרבניות אין ולו קמצוץ של אמת.

נתחיל בפסוק מספר קהלת:
 
יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ (יפחדו) מִלְּפָנָיו.[ב]
 
פסוק זה, כמצופה, מסרב לומר את מה שהרב כהן היה רוצה שהוא יאמר והוא עוסק רק בנפלאות שהאל עושה כדי לגרום לאדם לפחד מפניו, כפי שרש"י מסביר באריכות[1] ואבן עזרא בתמצות:
 
ידעתי – פירוש: והאלהים עשה שלא יוכל נוצר (ברוא כלשהו) להוסיף על מעשהו (של האל) או לגרוע (מהם) כדי שייראו (יפחדו) בני אדם מלפניו.[2]
 
כלומר, לברואים אסור להוסיף על הבריאה או לגרוע ממנה כדי שמעשי הבריות לא יעיבו על גדולתו של האל והם יוסיפו לפחד ממנו.

אין בפסוק תמים זה שום התייחסות לחומר, ועל אחת כמה וכמה לא לאנרגיה. זהו סתם פסוק חף מפשע שנכפה עליו להתחזות לבעל עומקים נסתרים שמעולם לא הוטמנו בו וחובה עלינו לחמול עליו ולשחררו מפרשנויותיו המגמתיות וחסרות השחר של הרב זמיר כהן.   

את הסילוף של דברי רבנו סעדיה כבר לא ניתן לקבל באותה מידה של סלחנות וכאן כדאי להיעצר ולזהות את הטכניקות הפסולות באמצעותן הרב כהן מסמא את עיני התמימים שבהיעדר הבקיאות הדרושה אינם מבינים שכל טיעונו מתבסס על התעללות במשפט שנשלף בקפידה מקטע ארוך בו רבנו סעדיה גאון (רס"ג) מנצל לצרכיו את הפילוסופיה היוונית שהשפיעה על מובילי דעת הקהל בבגדד של המאה העשירית, ובעקבותיהם גם על הרבנים שתמיד שאפו למקם את עצמם בקדמת ה'מודרנה'.

במצגת השוא שלו, הרב זמיר כהן מנסה לטעון שחוק שימור החומר היה ידוע לא רק לבעל מגילת קהלת אלא גם לגדולי ישראל, דוגמת רבנו סעדיה גאון, שניזונו מהאמיתות האלוהיות שהוענקו לעם ישראל בעת ההתגלות על ההר. זאת אחיזת עיניים זמירית טיפוסית משום שלדבריו של רס"ג אין שום קשר למסורת היהודית והם נשענים אך ורק על הבסיס האיתן של הפילוסופיה היוונית הקדומה שהחל מימיו של הרס"ג התחילה להכניס מעט סדר והיגיון לבליל ההזיות של הדת היהודית.
 
מה רבנו סעדיה באמת אמר?
 
הפילוסופים היוונים, ובראשם אריסטו, הכירו ארבעה יסודות בלבד: אדמה, מים, אויר ואש. לשיטתם, כל יסוד נהנה משתי תכונות, אחת שנלקחה מהצמד חם-קר ואחת מהצמד יבש-לח. יסוד האדמה היה קר ויבש, יסוד המים קר ולח, יסוד האויר חם ולח ויסוד האש חם ויבש. כל העצמים בעולם הכילו תמהיל כלשהו של ארבעת היסודות הללו. בקרקע, לשם משל, יסוד האדמה היה דומיננטי ומשקלם של שאר היסודות היה שולי. במי הנהרות והאגמים מרכיב המים היסודיים היה מכריע, האויר שסביבנו הורכב ברובו מאויר יסודי ואש המדורה מהאש היסודית. כל שאר העצמים, ובכללם יצורים חיים, הורכבו ממינונים שונים של ארבעת היסודות הללו. תנועת גלגל הירח גורמת לחומר הארצי להתפרק ליסודותיו וליסודות לשוב ולהתחבר באינספור קומבינציות חדשות. תהליך זה יכול להמשך ימים ספורים או שנים רבות אבל הוא בלתי נמנע ואין כל אפשרות שהחומר ארצי, יהא זה אפילו היהלום הקשה ביותר, לא יתפרק בבא היום חזרה ליסודותיו ולכן כל העצמים בעולם התת-ירחי תמיד יעברו את אותו מחזור חיים: היווצרות, גידול, הבשלה, התנוונות, התכלות, היפרדות למרכיבים ומיזוג מחודש.[ג]

אתן לרמב"ם, אחד מגדולי הפילוסופים האריסטוטלים שהאנושות ידעה מעודה, להרחיב את היריעה: 
 
(א)  ארבעה גופים (החומרים) הללו שהם אש ורוח ומים וארץ הם יסודות כל הנבראים למטה מן הרקיע[ד]. וכל שיהיה מאדם ומבהמה ועוף ורמש ודג וצמח ומתכת ואבנים טובות ומרגליות ושאר אבני בנין והרים וגושי עפר - הכל גולמן (החומר שלהן) מחובר מארבעה יסודות הללו. נמצאו כל הגופים שלמטה מן הרקיע, חוץ מארבעה יסודות האלו, מחוברים מגולם (חומר היולי[ה]) וצורה[ו] וגולם שלהם מחובר מארבעה יסודות האלו אבל כל אחד מארבעה היסודות אינו מחובר אלא מגולם וצורה בלבד.
 
(ב)  דרך האש והרוח להיות מהלכם (תנועתם הטבעית) ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע ודרך המים והארץ להיות מהלכם מתחת הרקיע למטה עד לאמצע[ז], שאמצע הרקיע הוא המטה שאין למטה ממנו, ואין הילוכם לא בדעתם ולא בחפצם אלא מנהג שנקבע בהן וטבע שנטבע בהן. טבע האש חם ויבש והוא קל מכולם. והרוח חם ולח. והמים קרים ולחים. והארץ יבשה וקרה והיא כבידה מכולם. והמים קלים ממנה, לפיכך נמצאים למעלה על הארץ. והרוח קל מן המים, לפיכך הוא מרחף על פני המים. והאש קל מן הרוח. ומפני שהם יסודות לכל גופים שתחת הרקיע, ימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג וצמח ומתכת ואבן גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר. וארבעתן יתערבו ביחד וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו. ואין במעורב מהן אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמו או מים בפני עצמן או ארץ בפני עצמה או רוח בפני עצמה אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד. וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן ימצא בו קור וחום לח ויבש כאחד אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה (שיעור גבוה) מיסוד האש, כמו בעלי נפש חיה, לפיכך יראה בהם החום יתר. ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד הארץ, כמו האבנים, לפיכך יראה בהם היובש הרבה. ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד המים לפיכך יראה בהם הלח יתר. ועל הדרך הזה ימצא גוף חם יתר מגוף אחר חם וגוף יבש יתר מגוף אחר יבש. וכן ימצאו גופים שיראה בהן הקור בלבד וגופים יראה בהן הלח בלבד וגופים יראה בהן הקור והיובש כאחד בשוה או הקור והלח כאחד בשוה או החום והיובש כאחד בשוה או החום והלח כאחד בשוה, לפי רוב היסוד שהיה בעיקר התערובת יראה מעשה אותו היסוד וטבעו בגוף המעורב.
 
(ג)  וכל המחובר מארבעה יסודות אלו הוא נפרד בסוף. יש שהוא נפרד לאחר ימים אחדים ויש שהוא נפרד לאחר שנים רבות וכל שנתחבר מהם אי אפשר שלא יפרד להן אפילו הזהב והאודם אי אפשר שלא יפסד ויחזור ליסודותיו וישוב מקצתו לאש ומקצתו למים ומקצתו לרוח ומקצתו לארץ.
 
(ד)  הואיל וכל הנפסד (המתכלה, המת) יפרד ליסודות אלו, למה נאמר לאדם 'וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב'[ח] לפי שרוב בנינו מן העפר. ולא כל הנפסד כשיפסד מיד יחזור לארבעה היסודות אלא יפסד ויחזור לדבר אחר ודבר אחר לדבר אחר וסוף הדברים יחזור ליסודות ונמצאו כל הדברים חוזרין חלילה.
 
(ה) ארבעה יסודות האלו משתנים זה לזה תמיד בכל יום ובכל שעה. מקצתן לא כל גופן. כיצד? מקצת הארץ הקרובה מן המים משתנית ומתפוררת ונעשית מים. וכן מקצת המים הסמוכים לרוח משתנין ומתמסמסין והווין רוח. וכן הרוח מקצתו הסמוך לאש משתנה ומתחולל ונעשה אש. וכן האש מקצתה הסמוך לרוח מתחולל משתנה ומתכנס ונעשה רוח. וכן הרוח מקצתו הסמוך למים משתנה ומתכנס ונעשה מים. וכן המים מקצתו הסמוך לארץ משתנה ומתכנס ונעשה ארץ. ושינוי זה מעט מעט ולפי אורך הימים ואין כל היסוד משתנה עד שיעשה כל המים רוח, או כל הרוח אש. שאי אפשר שיבטל אחד מן היסודות הארבעה אלא מקצת ישתנה מאש לרוח, ומקצת ישתנה מרוח לאש, וכן בין כל אחד וחבירו ימצא השינוי בין ארבעתן וחוזרות חלילה לעולם.[3]
 
עתה נוכל לשבץ בהקשרו המקורי את המשפט שנבחר לשמש את צרכיו של הרב כהן ובעזרת הסבריו המפורטים של הרמב"ם נוכל סוף סוף להבין מה עומד ברקע דבריו של רבנו סעדיה (הקטע שהרב כהן ציטט בספרו מובלט באדום):
 
דברי הרס"ג
הסבר הדברים
 
כי הגופים הנאכלים הם כלים ומשתנים אל הגופים אשר נכנסו עליהם.
גופם של צמחים, חיות ובני אדם שנאכלים הופך לחלק מגופם של אוכליהם.
 
וראוי שנשיבהו אל שני הדברים יחד, בשרש אשר אנחנו קהל המיחדים מאמינים בו ונדעהו.
יש לענות על שתי הטענות (שהוזכרו קודם לכן) בהסתמך על העקרונות שמייחדי האל מאמינים בהם.
 
כי אין לגוף מן הברואים לכלות גוף אחד בשום ענין, אפילו אם ישרפהו באש לא יוכל לכלותו לעולם, כי לא יוכל לכלות הדברים עד שישובו לא דבר, כי אם מי שבראם לא מדבר, ושמם נמצאים (והפך אותם לקיימים).
הברואים אינם מסוגלים לכלות לחלוטין עצמים, אפילו לא על ידי שריפה. רק האל שברא 'יש מאין' מסוגל לכלות עצמים ולהפכם שוב לאַין.
 
אבל כל הברואים אינם יכולים כי אם להפריד חלקי הגוף בלבד.
הברואים מסוגלים רק לפרק גופים למרכיביהם.
 
עד שהאש כשהיא בוערת בגוף מן הגופים אין דרכה כי אם להפריד אבריו. וישוב החום אשר בו אל מוצא האש, והלחות והקור אל מוצאיהם, ותשאר העפרורית אפר, מבלתי שיכלה מחלקי היסודות.
האש מפרקת גופים כך שתכונת החום שבגוף שבה ומתלכדת עם האש היסודית. תכונת הלחות מתלכדת עם המים היסודיים. תכונת הקור שבה אל האויר היסודי. בסופו של דבר נשארת אחרי השריפה רק תלולית אפר שמורכבת בעיקר מיסוד האדמה.
 
וכאשר תעשה האש הנראית לעין, כן תעשה האש אשר בבעלי חיים בדבר הנאכל. וכאשר יאכל החי תפוח על דרך הדמיון (כמשל) יפרדו חלקיו, וינגב האויר מחלקיו מה שדרכו לנגב מחלקי התפוח תמיד. ומה שאלו לא מצא לנגב מחלקי התפוח, היה מנגב כמוהו מגוף החי ההוא תמיד, עד שלא ישאר בו כי אם העפרורית בלבד.
כשם שהאש מפרידה כל עצם לארבעת יסודותיו כך הבעירה הפנימית בבעלי חיים מפרידה את המזון שנכנס לקרבם. כשאוכלים תפוח, לשם משל, חלק מהתפוח חוזר לאויר. כל השאר מתעכל ונספג בגוף ולבסוף נשאר מהתפוח רק יסוד האדמה (שמופרש מהאדם).
 
וכמו שהמאמר בתפוח הנאכל, כן המאמר באדם הנאכל. כי האויר מנגב החלקים אשר משלשה היסודות מגוף החי אשר אכלו, וישאר החלק העפרי ויורד למטה, ואין הפרש ביניהם, אלא שהחלקים אשר שבו אל האויר מן התפוח הנאכל כבר, התערבו ביסודות השרשיים, והחלקים אשר עלו אל האויר מגוף האדם הנאכל, הם שמורים בלתי מתערבים ביסודות השרשיים להיותם מוכנים לעת הפקידה כאשר הקדמנו.
אדם שנאכל דומה לתפוח שנאכל אלא שבמקרה של התפוח כל מה שכלל את יסוד המים, יסוד האש ויסוד האויר התפרק ליסודותיו בעוד שבאדם הרכיבים הללו אינם מתלכדים עם היסודות והם ממתינים לתחיית המתים כך שיוכלו להתלכד חזרה וליצור מחדש את הגוף האורגינלי.
 
וכאשר העברתי הדברים האלה על לבי, סרו מעלי הספקות ההם. והתאמצה אמונתי בדעת הזה והחזקתי בו, ואמרתי ישתבח היכול על כל דבר.[4]
כשהבנתי זאת סרו ממני הספקות, התחזקה אמונתי בתחיית המתים ובירכתי את האל.
 
הרס"ג, כך מסתבר, מחדיר את האמונה הרבנית בתחיית המתים לתוך הפילוסופיה היוונית וקובע שכל גוף אמנם מתפרק ליסודותיו אבל בניגוד לשאר הגופים, היסודות הקלים שהרכיבו את גוף האדם אינם מתמזגים עם יסודות אחרים ואינם משתתפים ביצירת גופים חדשים. יופי! אבל האם מכך ניתן להסיק ש'אחד מגדולי חכמי ישראל, רבינו סעדיה גאון, כותב בספרו ״האמונות והדעות" כי חוק השימור מוזכר בתנ״ך בפירוש!'? האם הדברים הללו מקדמים את מפעל ההחזרה בתשובה? האם לא ניתן להסיק מאחיזת העיניים של הרב כהן מסקנות הרבה יותר מעניינות?
 
מה למדנו אנו כאן?
 
קשה לדעת אם הרב כהן מאחז עיניים בזדון או שהוא פשוט אינו מבין את המימד  האריסטוטלי בהגותו של רבנו סעדיה. הרס"ג לא דיבר על שימור האנרגיה משום שלא היה לו שום מושג באנרגיות ושימורן והתייחסותו לשימור החומר חורגת מתכתיבי הפילוסופיה יוונית רק בקביעה שיסודות הגוף האנושי (מן הסתם - הגוף היהודי בלבד) אינם שבים ומתרכבים עם יסודות אחרים כדי ליצור עצמים חדשים. כך או כך, לא נוכל שלא לשאול את השאלות הבאות:     
 
1.
הרבנים, ובמיוחד המחזירים בתשובה שבהם, לא באמת מבינים את המקורות עליהם הם מסתמכים ואם הם מבינים הם אינם מוכנים לעכל את המשמעויות שנחשפות מהמקורות הללו. לדעתם התורה כולה נבעה מפיו של האל ולא ייתכן שרבנינו מהלו את דברי האלוהים החיים עם תורות אחרות, ובמיוחד לא עם תורת יוון הבזוייה[ט]. האם, לאחר שראינו גם את רבנו סעדיה וגם את הרמב"ם מציפים את היהדות במימי הפילוסופיה האריסטוטלית נוכל עדיין להאמין בטוהרתה של הדת היהודית?
 
2.
העולם הנאור כבר יודע שהתורה האריסטוטלית שגוייה לחלוטין ואיש חוץ מהחרדים בכלל, וחסידי חב"ד בפרט, כבר אינו מתייחס אליה ברצינות. למשל, המדע אינו מסתפק בארבעה יסודות והוא מכיר בקיומם של 118 יסודות שונים שאף אחד מהם אינו אדמה, מים, אויר או אש. האם קיים אדם רציונלי שמסוגל עדיין להאמין שהבלי התורה האריסטוטלית נמסרו למשה על ההר, כפי שהרב כהן מתעקש לטעון, או שכולנו כבר צריכים להבין שהחרדים נשארים נאמנים לתורתו של הרמב"ם אף שבכך הם ממשיכים לאמץ את ההבלים הנושנים שהוא שיקע בדת היהודית? האם טעויותיו הפילוסופיות של הרמב"ם והרס"ג אינם משליכים על פסיקותיהם הילכתיות? האם המאמינים דבקים בתורתו של האל או רק בתורה שהרס"ג והרמב"ם התאימו לתכתיביה של הפילוסופיה היוונית?
 
3.
התורה האריסטוטלית אינה נלמדת בבתי הספר הממלכתיים, ולבטח לא בישיבות. גם חוקי שימור החומר והאנרגיה אינם מוכרים לציבור הרחב, ולבטח לא לאלו שנהנו מהשכלה שמקפידה רק על הערכים התורניים. לפיכך, קל להשוות מין בשאינו מינו ולטעון שחוקי השימור הפיזיקליים היו מוכרים לגדולי ישראל עוד מימי ההתגלות על ההר. האם השקעה נוספת בלימודי חול לא הייתה מסייעת למאמינים לבודד את התבן מהמוץ הזמירי וכך להפוך את הדת היהודית לקצת יותר אמינה?
 
4.
בסופו של דבר מסתבר שבטיעונו של הרב כהן אין יותר מאשר אחיזת עיניים או בורות. מה זה אומר על שאר טיעוניו של המחזיר בתשובה הפורה הזה? מה זה אומר על שאר טיעוניהם של הרבנים? מה זה אומר על היהדות כולה?
 
5 .
לאחר שרס"ג הצליב את אמונתו עם המדע האריסטוטלי 'סרו מעלי הספקות ההם. והתאמצה אמונתי בדעת הזה (באמונה בתחיית המתים) והחזקתי בו, ואמרתי ישתבח היכול על כל דבר.' מה דינה של האמונה בתחיית המתים לאחר שהסתבר שלתורה האריסטוטלית אין שום בסיס במציאות הריאלית ורס"ג סמך את אמונתו על לא יותר מאשר דמיונות שוא?
 
6.
האל היהודי, תורתו ורבניו מביאים עימם תובנות נושנות, אחיזות עיניים וטיעוני סרק. האם לא הגיע הזמן לוותר על כל הידע המושאל, המדומה והשגוי ולהיצמד למחקר המדעי שאת ממצאיו ניתן לאמת שוב ושוב?    
 
 
טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמיתי אבל אודה לכם אם תספקו כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.
 


[א]             
מסורתית נהוג לשייך את מגילת קהלת לשלמה בן דוד מלך ישראל אבל השימוש במילים שהושאלו מהפרסית, דוגמת המילה 'פרדס' בפסוק 'עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי' (קהלת ב:ה), מלמד שמדובר ביצירה מאוחרת שנכתבה לאחר שיבת ציון.
[ב]             
קהלת ג:יד
[ג]              
את השפעתה של האריסטוטליות על היהדות אני מסביר בהרחבה במאמר 'ההשפעה האריסטוטלית'. על תורת החומר האריסטוטלית אני דן בפרקון 'חומר, צורה ותנועה'.
[ד]              
הרמב"ם זיהה את הרקיע התנכי עם כדור הבדולח הקרוב ביותר לארץ שבמרכז היקום. את כדורי הבדולח הללו חכמינו נהגו לכנות בשם 'גלגלים'. בכדור הקרוב ביותר לארץ שובץ הירח ושאר גרמי השמיים שובצו בשבעת הכדורים/גלגלים שעוטפים את גלגל הירח.
[ה]             
החומר ההיולי הוא חומר חסר כל תכונות, אותו לא ניתן למצוא בעולם הריאלי. את תכונותיו מעניקות לו הצורות שמוטבעות בו.
[ו]              
כל העצמים בעולם האריסטוטלי הם תרכובת בלתי ניתנת להפרדה של חומר וצורה.
[ז]              
אמצע הרקיע, שעוטף את הארץ, נמצא במרכז הארץ.
[ח]             
בראשית ג:כ
[ט]             
ראה המאמר 'היחס לתורת יוון'.


[1]          
ידעתי כי כל אשר עשה הקב"ה במעשה בראשית הוא ראוי להיות לעולם ואין לשנותו לא בתוספת ולא בגרוע (גריעה), וכשנשתנה, האלהי' צוה ועשה שישתנה כדי שייראו (יפחדו) מלפניו. אוקיינוס פרץ גבולו בדור אנוש והציף שלישו של עולם והאלהים עשה (זאת) שיראו מלפניו, שבעת ימים נשתנו הלוך חמה בדור המבול לזרוח במערב ולשקוע במזרח - כדי שיראו מלפניו. חמה חזר' לאחוריה עשר מעלות בימי חזקיהו ובימי אחז אביו (ו)נתקצר היום ונתרבה הלילה ביום מותו (של חזקיהו) כדי שלא יהא נספד, כל זה כדי שיראו מלפניו. לפיכך אין טוב לאדם לעסוק אלא במצותיו ולירא מלפניו.
(רש"י על קהלת ג:יד)
[2]          
אבן עזרא על קהלת ג:יד
[3]          
רמב"ם, יד החזקה, הלכות יסודי התורה פרק ד:א-ה. את הפרק ניתן למצוא במאמר 'ספר המדע שביד החזקה - ארבעת הפרקים הראשונים' באתר זה.
[4]          
ספר אמונות ודעות, נספח, פרק א
 
 
נקרא 5109 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

43 תגובות