Skip to content

1VSDAT

שני, 08 פברואר 2016 19:17

זמיר כהן מעיר את המפלצת שרובצת בארון הספרים היהודי

דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
הרב זמיר כהן חושב שהמדענים הצליחו לגלות רק לאחרונה את האמיתות שהרבנים הכירו מאז ומעולם. את טיעוניו הוא נוהג להוכיח, לשביעות רצונו המלאה, על ידי סילוף המדע, הדת או שניהם גם יחד ותוך כדי כך הוא גם נוטה להפגין את לקויות ההבנה שמונעות ממנו לרדת לשורשם של הפסוקים שהוא כל כך אוהב לעוות לצרכיו. במקרה זה, תוך כדי התעסקות באחת הזוטות החביבות עליו, זמיר כהן העיר מרבצה את המפלצת הרדומה שמאיימת לטרוף את כל מגדל הקלפים שהוא מנסה לבנות, אם לא את היהדות כולה. מצווה על כולנו לעזור לו בכך.
 
 
זמיר כהן על משקל האויר
 
במאמר 'משקלו של האויר', בעמוד 100 של ספרו המחכים 'המהפך: המדע מגלה את האמת שבתנ"ך', הרב זמיר כהן החליט להתעלק על פסוק תמים מספר איוב שכביכול מוכיח שהידע המדעי עמד לרשות הרבנים הרבה לפני גילויו על ידי המדענים:
 
 
האם יש לאוויר משקל? עד המאה ה־17 הייתה שאלה זו מעוררת גיחוך. האוויר הוא סמל
ה"ריק", וברור שהוא חסר משקל. אילו היה לאוויר משקל. הרי היינו חשים בו - סברו
בני הדורות הקודמים.

והנה. בא גלילאו גלילאי והוכיח על ידי ניסויים כי לאוויר יש משקל מסויים. היום ידוע כי משקל כל האוויר העוטף את כדור הארץ הוא כ-
5.1X1015 טון, וכי לחץ האוויר הרובץ על גופו של כל אחד מאתנו הוא כ־10 טון, ורק משום שמנגנון מורכב להפליא בגופנו יוצר לחץ פנימי המשתווה ללחץ החיצוני, ומאזנו, אין אנו חשים במשקלה של מעטפת זו.

מעטפת אוויר זו אינה אחידה בצפיפותה: אוויר קר צפוף יותר מאוויר חם. פירושו של דבר, שכאשר אוויר קר מתחמם, נפחו גדל בהתאם, כך שמשקל יחידת נפח שלו נעשית קטנה יותר מאותה ידידת נפח של אוויר קר. דבר זה גורם להיווצרות כח עילוי, שמעלה את האויר החם מעל הקר.
עליסוד ידיעה חשובה זו בנו את הכדור המעופף ואת ספינת האויר (הצ'פלין), שהיו ממלאים אותה באויר חם, או בגז קל יותר כגון הליום.

לתופעה זו השלכות חשובות ביותר לקיומנו על-פני כדור הארץ. שכן, מהתחממות האוויר על-ידי השמש, נוצרת זרימת אוויר חם כלפי מעלה במקומות שונים בעולם. מקום החלל, שהיה אמור להיווצר, מתמלא מיד בזרמי אוויר קר הבאים מהצדדים. זרמי אוויר אלה הם הרוחות המסיעות את העננים ממקום היווצרותם מעלגבי האוקיינוסיםלמקומותהמיושבים, הזקוקיםלמיהגשמים.
 
גם עצם היווצרות העננים קשורה לחוק טבע חשוב זה - שהאוויר החם מתרומם משום צפיפותו הנמוכה. כמויות גדולות של מים מתאדים מהאוקיינוסים והימים ועולים מעלה לשכבות הגבוהות בהן הטמפרטורה קרה יותר. כאשר האוויר רווי האדים פוגש בדרכו שכבת אוויר קרה יותר הוא פוסק מלעלות, האדים מתעבים, ונוצר ענן. וכשענן זה מתנגש עם אוויר קר עוד יותר, חלקים ממנו הולכים ומתעבים יותר ויותר עד שנוצרות טיפות מים, וגשם מתחיל לרדת.
 
ומדוע מי הגשמים יורדים במידה, ולא כל אדי העננים חוזרים להיות מים בבת אחת - דבר שהיה גורם להצפה ולנזק נורא? גם זה נעוץ במערכת מורכבת עד להפליא של שינויי טמפרטורות, הגורמות לחלקים מן העננים להישאר במשקלם הקל ולהמשיך במסע האוירי, בעוד חלקים אחרים מתעבים, נעשים כבדים יותר, עד שהופכים למים ונופלים מטה בצורת גשם.
 
ועתה שאלה:

לפני תגליתו המהפכנית ורבת המשמעות גלילאי - מה היו חכמי תורת ישראל משיבים לפני
2000 שנה על השאלה בדבר משקל האויר, והשלכותיו על כמות הגשם?
 
פסוק מפורש הוא, מלא התפעלות מפלאי בריאת הבורא:
 
לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה:[א]
 
וכלשון המלבים[ב] בביאורו לפסוק:

’לעשות לרוח משקל׳ - שיסוד האויר יש לו משקל וכובד. ועל ידי זה יעלו האדים לגבול [=למקום] העבים על ידי כובד האויר התחתון, אשר משקלו כבד מן האדים הקלים, ועל ידי כך, 'מים תכן במידה׳, שעל ידי כך מדד את המים כמה ישארו למעלה בעבים ובעננים, וכמה ירדו, ולא ישובון לכסות הארץ [כפי שקרה במבול].
 
 
זמיר כהן מנסה לטעת בנו את הרושם שרבני ישראל, המיוצגים כאן על ידי המלבי"ם[ג], פיצחו את הפסוק בספר איוב וגילו שלאויר יש משקל ומכאן אנו חייבים להסיק שהרבנים הכירו עובדות פיזיקליות ומטאורולוגיות שנים רבות לפני שהם התגלו על ידי המדענים. זמיר כהן פשוט טועה. העובדה שלאויר יש משקל לא הוצפנה בשום פסוק חף מפשע ולא נחשפה על ידי הרבנים. היא נגזרה מהפיזיקה האריסטוטלית[ד] והייתה מוכרת לא רק לפילוסוף היווני הגדול[ה], שחי במאה הרביעית לפני הספירה (בתקופה שארץ ישראל עדיין נשלטה על ידי הפרסים), אלא גם למלומדים שהשתתפו בתחייה האריסטוטלית של תור הזהב המוסלמי ואחרי שנת 1085, גם למלומדי המערב. המלבי"ם עצמו מפנה את הזרקור לתורה האריסטוטלית בעת שהוא השתמש במונח 'יסוד האויר' שנלקח היישר מהמדע האריסטוטלי. בעזרת המונח הזה נראה כיצד התורה האריסטוטלית חדרה לתורת ישראל והתפשטה בתוכה.  
 
היסודות של אריסטו
 
כפי שראינו, המלבי"ם השתמש במושג 'יסוד האויר' וכדי להבין את דבריו עלינו ללמוד קצת יותר על תורת היסודות של אריסטו:

לשיטתו של אריסטו, בכל הגופים הנמצאים בעולם התת-ירחי ניתן למצוא ארבעה יסודות בלבד: יסוד האדמה, יסוד המים, יסוד האויר ויסוד האש (כדי להבדיל את היסודות מהאדמה, המים, האויר והאש המוכרים לנו נסמן אותם אדמה, מים, אויר ואש). כל אחד מהיסודות הללו כלל שני רכיבים בלבד: רכיב של חומר היולי ורכיב של צורה. החומר ההיולי הוא חומר ראשוני, חסר תכונות ומאפיינים, שמקבל את תכונותיו ומאפייניו מהצורות שמוטבעות בו. ביסודות מוטבעות רק צורות שנבנות משתי תכונות בסיסיות: אחת מהזוג חם-קר ואחת מהזוג לח-יבש. יסוד האדמה (אדמה) הוא חומר היולי שהוטבע בצורה 'אדמה' שתכונותיה הם קור ויובש, תכונותיה של צורת ה'מים' הם קור ולחות, של צורת ה'אויר' - חום ולחות ושל צורת האש - חום ויובש. באויר היסודי (אויר), אם כן, ניתן למצוא גם חומר וגם צורה וממילא יש לאויר ולתרכובותיו גם משקל. למעשה, האויר קל מהאדמה ומהמים וכבד מהאש (שגם לה, בהיותה יסוד בעולם החומר, יש משקל חיובי). כתוצאה מכך אנו מוצאים גופים עשירים באדמה במרכז היקום, היינו בארץ, מעליהם שכבה עשירה במים, מעל לשכבה זאת נמצא טבעת בה האויר הוא הדומיננטי ולבסוף טבעת של אש שמגיעה עד לגלגל האתר הראשון, גלגל הירח.
 
לכל אחד מהיסודות הייתה גם תנועה אופיינית: תנועתם האופיינית של האדמה והמים הינה מלמעלה כלפי מטה ותנועתם האופיינית של האויר והאש הינה מלמטה כלפי מעלה. היסודות מתמזגים בפרופורציות שונות ויוצרים את כל שאר הגופים המוכרים לנו. כל יסוד מעניק לתרכובת את תכונותיו ולכן הנוזלים, בהם יש אחוז גבוה של מים, הם קרים, לחים ונוטים לזרום ולנטוף כלפי מטה. המוצקים, בהם האדמה היא דומיננטית, הם קרים ויבשים ונטייתם הטבעית היא להגיע למקום הנמוך ביותר ולרבוץ שם. אש המדורה, בה יש כמות גדולה מאד של אש, היא חמה ויבשה ונטייתה הטבעית היא להגיע למקום הגבוה ביותר אליו היא מסוגלת לטפס. האויר החופשי, בו נמצא בעיקר את יסוד האויר (אויר) לצד תרכובות של אויר ומים ותרכובות של אויר ואש, הוא מעיקרו חם ולח וכעקרון הוא ישאף להגיע לגובה בו השפעת יסוד המים בתרכובת תאזן את השפעת יסוד האש בתרכובת. לפיכך, ככל שרכיב האש גדול יותר, האויר יהיה חם יותר והוא ישאף לעלות גבוה יותר. האויר העולה מעלה משאיר אחריו חלל ריק ממנו, לשיטתו של אריסטו, היקום סולד ולכן הואקום שנוצר בעקבות עליית האויר מתמלא במהירות באויר יותר קר שנמצא מצדדיו של האויר החם וכך נוצרות הרוחות.[ו]
 
המלבי"ם הרבה לבאר את המקראות בעזרת הפיזיקה האריסטוטלית. למשל, את הפסוק 'וְהָיָה אִישׁ כְּמַחֲבֵא רוּחַ וְסֵתֶר זָרֶם כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה.'[ז] הוא מסביר באופן הבא:
 
 
וְהָיָה אִישׁ - ע"י כן יהיה חזקיה הגם שהוא איש טבעי ונמצא נברא ומורכב מארבעה יסודות, מ"מ ישלוט על כל הד' יסודות הוא יהיה כְּמַחֲבֵא רוּחַ - כדבר שמתחבאים בו מפני יסוד הרוח הסוער. וְסֵתֶר זָרֶם - כדבר שיש בו מסתר נגד הזרם שהוא רעת יסוד המים, כְּפַלְגֵי מַיִם - המועילים בְּצָיוֹן - במקום ציה וחום אשר המים מגינים נגד יסוד האש, כן יגין הוא בפני רעת היסוד ההוא. כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד - המגין בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה - במקום שיסוד העפר רע ומזיק והארץ עיפה והסלע כבד הנמצא שם מגין על רעת יסוד ההוא, כן יגין בפני רעת יסוד העפר.
 
 
והפסוק 'אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ.'[ח] מתפרש אצלו כך:
 
 
אֵשׁ - הוא יסוד האש, וחושב תולדות שני יסודות אלה, בָרָד שֶׁלֶג - תולדות המים, קִיטוֹר - תולדות האש, רוּחַ - יסוד הרוח, תולדתו הוא סערה עושה דברו - כי הסערה מוכנת לפעמים לשליחות ה', ונגד יסוד העפר אמר.
 
 
נראה שללא עזרתה של הפיזיקה האריסטוטלית, המלבי"ם לעולם לא היה מצליח לפענח את פסוקי התנ"ך והללו היו נשארים סתומים עד עצם היום הזה. רק שליטתו בתורת ארבעת היסודות אפשרה לו לפצח את צפונות המקרא ולחשוף בפנינו את סודותיהם העמוקים. פסוקי המקרא ותורות שבזמנו נחשבו כפסגת ה'מודרנה' נבללו יחד והפכו לעיסה אחת שכבר לעולם לא תופרד למרכיביה. פסוקי המקראות יאבדו את משמעותם אם יסתבר שלרשות האל עמדו יותר מארבעת היסודות האריסטוטליים וללא האריסטוטליות, ושאר התורות הנושנות שהפכו לנכס צאן ברזל של היהדות, הדת היהודית תאבד אלף שנות פרשנות סרק ותורתה תהפוך לאוסף של פסוקים סתומים שלא יוכלו להמשיך ולתמוך ביומרות הרבניות.
 
ארבעת היסודות של אריסטו בספרות התורנית
 
בתנ"ך, במשנה, בתלמודים ובמדרשים המוקדמים לא נמצא שום התייחסות לארבעת היסודות שהיו מוכרים לאריסטו. את מופע הבכורה של 'יסוד האויר' בספרות התורנית נמצא בכתביו של רבנו סעדיה גאון[ט] (רס"ג), בן המאה העשירית שכבר נהנה מהתחייה האריסטוטלית שהחלה בעקבות מבצע התרגומים שנתמך על ידי הכליפים מבית עבאס[י]. נראה שהרס"ג נשבא בקסמי המדע 'המודרני' של תקופתו וכתביו מוצפים ב'הוכחות' שמסתמכות על הפיזיקה האריסטוטלית, למשל:
 
 
ונראה לי שזה נמנע מצד הטבע, כי לא יתכן בטבע שיהא עפר מעל האש, ולא אויר מתחת למים באופן טבעי, כי האש והאויר קלים, והעפר והמים כבדים.[1]
 
 
המדע האריסטוטלי המשיך לפלוש לספרות התורנית והגיע גם למדרש במדבר רבה, שלהערכת החוקרים נערך בפרובנס במאה השנים עשרה, כמה עשרות שנים אחרי שהאריסטוטליות החלה לסחוף את אירופה המערבית. מדרש זה מתייחס ליסודות האריסטוטליים בשם 'טבעים' ומכנה את יסוד האדמה בשם 'ארץ' ואת יסוד האויר בשם רוח אבל המושגים הללו אינם יכולים להסתיר את העובדה שהמדרש מנסה להסביר תופעה תורנית באמצעות 'אמיתות' אריסטוטליות:
 
 
למה שלושה מיני עולה ואחד לחטאת?
כנגד ארבעה טבעים שברא מהם הקדוש ברוך הוא העולם. השלושה הם עליונים זה למעלה מזה והרביעי הוא התחתון הכבד שבכולן.
ואלו הן: הארץ היא הכבידה שבכולן - וכנגדה נעשה השעיר,
המים למטה מן האויר,
האויר שממנו נוצר הרוח למעלה מן המים
והאש למעלה מן האויר שהאש קלה מכולם, שהוא עולה עד לרקיע, וסימן לדבר כשהשלהבת נעקרת מן הגחלת פורחת והולכת היא למעלה וכן אמרו שהאש סובבת כל העולם כולו למעלה עד לרקיע.
וכנגד האש והרוח והמים שהם עליונים נעשו שלשה מיני העולה.[2]
 
 
בפרושיו של רבי אברהם אבן עזרא[יא] (1089-1164), שפעל דור אחד לפני הרמב"ם, אנו כבר נתקלים במספר התייחסויות מפורשות לתורה האריסטוטלית, למשל:
 
 
... שמים הן יסוד האש שהיא חמה ויבשה ורוח יסוד הלחות והחום ומים קרים ולחים וארץ יסוד הקור והיבוש'.[3]
 
 
במאה השתים עשרה החלו במירוץ ל'גיור' התורה האריסטוטלית ולהפיכתה לאבן יסוד של הדת היהודית. הצטיין בכך הרמב"ם[יב] (1135-1204), רבי משה בן מימון, שבספרו 'מורה נבוכים'[יג] ניסה להוכיח שרוב רובם של ההבדלים בין היהדות לאריסטוטלית יעלמו כליל אם רק נתרגם כהלכה את המונחים התורניים למקביליהם בתורה האריסטוטלית. הרמב"ם פירט את עיקרי התורה האריסטוטלית בפרקים ג' ו-ד' של ספר המדע[יד] שפותח את חיבורו הגדול 'משנה תורה' (הנקרא גם 'היד החזקה'). בספר המדע, סעיף י של פרק ג' וסעיף ב של פרק ד' מסבירים היטב את התורה האריסטוטלית באמצעות המונחים 'גולם' (חומר היולי), 'נקבע' ו'נתחבר' (הוטבע) ו'גוף' (יסוד):
 
ג:י
ברא האל למטה מגלגל הירח גולם אחד שאינו כגולם הגלגלים וברא ארבע צורות לגולם זה ואינן כצורת הגלגלים ונקבע כל צורה וצורה במקצת גולם זה. צורה ראשונה, צורת האש, נתחברה במקצת גולם זה ונהיה משניהן גוף האש. וצורה שניה צורת הרוח נתחברה במקצתו ונהיה משניהן גוף הרוח[טו]. וצורה שלישית צורת המים נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף המים. וצורה רביעית צורת הארץ נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף הארץ. נמצא למטה מן הרקיע ארבעה גופין מוחלקין זה למעלה מזה וכל אחד ואחד מקיף את שלמטה ממנו מכל רוחותיו כמו גלגל הגוף הראשון הסמוך לגלגל הירח הוא גוף האש למטה ממנו גוף הרוח למטה ממנו גוף המים למטה ממנו גוף הארץ ואין ביניהם מקום פנוי בלא גוף כלל.[4]
 
 
ד:ב
דרך האש והרוח להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע. ודרך המים והארץ להיות מהלכם מתחת הרקיע למטה עד לאמצע שאמצע הרקיע הוא המטה שאין למטה ממנו ואין הילוכם לא בדעתם ולא בחפצם אלא מנהג שנקבע בהן וטבע שנטבע בהן. טבע האש חם ויבש והוא קל מכולם והרוח חם ולח והמים קרים ולחים והארץ יבשה וקרה והיא כבידה מכולם. והמים קלים ממנה לפיכך נמצאים למעלה על הארץ והרוח קל מן המים לפיכך הוא מרחף על פני המים והאש קל מן הרוח. ומפני שהם יסודות, לכל גופים שתחת הרקיע ימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג וצמח ומתכת ואבן גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר. וארבעתן יתערבו ביחד וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו. ואין במעורב מהן אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמו או מים בפני עצמן או ארץ בפני עצמה או רוח בפני עצמה אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד. וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן ימצא בו קור וחום לח ויבש כאחד אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חיה לפיכך יראה בהם החום יתר ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד הארץ כמו האבנים לפיכך יראה בהם היובש הרבה ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד המים לפיכך יראה בהם הלח יתר ועל הדרך הזה ימצא גוף חם יתר מגוף אחר חם וגוף יבש יתר מגוף אחר יבש וכן ימצאו גופים שיראה בהן הקור בלבד וגופים יראה בהן הלח בלבד וגופים יראה בהן הקור והיובש כאחד בשוה או הקור והלח כאחד בשוה או החום והיובש כאחד בשוה או החום והלח כאחד בשוה לפי רוב היסוד שהיה בעיקר התערובת יראה מעשה אותו היסוד וטבעו בגוף המעורב.[5]
 
 
הרמב"ם חשב שהתורה האריסטוטלית מסבירה את מלוא תורת הסוד הנקראת במקורותינו בשם 'מעשה בראשית'[טז] ולכן הבנת תורתו של אריסטו תחשוף בפני המתעמק גם את סודות הבריאה שהבורא הצפין בתורתו הקדושה: 
 
 
כל הדברים האלו שדברנו בענין זה כמר מדלי[יז] הם, ודברים עמוקים הם, אבל אינם כענין עומק פרק ראשון ושני וביאור כל אלו הדברים שבפרק שלישי ורביעי הוא הנקרא מעשה בראשית. וכך צוו החכמים הראשונים שאין דורשין בדברים האלו ברבים אלא לאדם אחד מודיעין דברים אלו ומלמדין אותן.[6]
 
 
הידע האריסטוטלי, אם כן, מאפשר לרדת לעומקי הבריאה, להבין את גדולתו, יכולותיו ונפלאותיו של האל ולקיים את מצוות אהבתו ויראתושנלמדות מהציוויים 'וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ'[יח] ו-'אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא'[יט]:
 
 
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד 'צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי'[כ]. וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד 'כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ ... מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ'.[כא] ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.[7]
 
 
הרמב"ם פתח את שערי היהדות בפני התורה האריסטוטליות ופרשנים רבים שבאו אחריו הניחו כמובן מאליו שאת עומקיה, סודותיה ופנימיותה של היהדות ניתן להבין רק באמצעות האמיתות שנחשפו על ידי אריסטו. רשימת הפרשנים שביארו את המקראות בעזרת התורה האריסטוטלית היא ארוכה ומכובדת והיא כוללת, בין השאר, את הפרשנים הבאים:

רבי דוד קמחי
[כב] (רד"ק, 1160-1235)
רבי משה בן נחמן[כג] (רמב"ן, 1194-1270)
רבנו בחיי בן אשר[כד] (1255-1340)
רבי יעקב בן אשר[כה] (1269-1343)
רבי יצחק אברבנאל[כו] (1437-1508)
רבי אברהם סבע (בעל ספר 'צרור המור', 1440-1508)[כז]
רבי עובדיה מברטנורא[כח] (רע"ב, החצי השני של המאה החמש עשרה)
רבי יצחק קארו[כט] (בעל ספר 'תולדות יצחק'. 1458-1535)
מרן יוסף קארו[ל] (1488-1575)
רבי יהודה ליווא בן בצלאל[לא] (המהר"ל מפראג, 1520-1609)
רבי שלמה אפרים מלונטשיץ[לב] (בעל ספר 'כלי יקר', 1540-1619)
רבי מרדכי הכהן[לג] (בעל ספר 'שפתי כהן', סוף המאה השש עשרה ותחילת המאה השבע עשרה)
רבי יהונתן אייבשיץ[לד] (בעל הספרים 'תפארת יהונתן' ו'אהבת יהונתן', 1690-1764)
רבי חיים בן עטר[לה] (אור החיים הקדוש, 1696-1743)
רבי אליהו קרמר[לו] (הגר"א, הגאון מוילנה 1720-1797)
רבי חיים יוסף דוד אזולאי[לז] (החיד"א, 1724-1806)
רבי פנחס הלוי הורביץ[לח] (בעל ספר 'פנים יפות', 1731-1805)
הרב משה סופר[לט] ('החת"ם סופר', 1762-1839)
רבי יעקב לורברבוים[מ] (בעל ספר 'נחלת יעקב', 1770-1832)
מאיר ליבוש וייזר (מלבי"ם[מא], 1809-1879)
רבי נפתלי צבי יהודה ברלין[מב] (הנצי"ב, בעל ספר 'העמק דבר', 1816-1893)
רבי יוסף דב סולובייצ'יק[מג] (בעל ספר 'בית הלוי' 1820-1892)
ורבי יוסף פצנובסקי[מד] (בעל ספר 'פרדס יוסף' 1875-1942).
 
כל הרבנים הללו ראו את המקראות דרך משקפים אריסטוטליים, הבינו 'מעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים' והשיגו את 'חכמתו שאין לה ערך ולא קץ' באמצעות התורות האריסטוטליות שגרמו לכל אחד מהם לאהוב, לשבח, לפאר ולהתאוות תאוה גדולה לידע השם הגדול. כולם, כך מתברר, טעו.
 
זמיר כהן מעיר את המפלצת הגדולה שרובצת בארון הספרים היהודי
 
המדע האריסטוטלי החל לפשוט את הרגל כשהתוכן הפולני קופרניקוס[מה] (1473-1543) העלה את הסברה שהשמש, ולא הארץ, היא זאת שעומדת במרכז היקום. מאוחר יותר גלילאו גליליי[מו] (1564-1652) זיהה, באמצעות המצאה חדשה שנקראה 'טלסקופ', את מכתשי הירח והוכיח שבניגוד למתחייב מהתורה האריסטוטלית הירח אינו גוף מושלם ובלתי משתנה. יוהנס קפלר[מז] (1571-1630) אפיין את התנועה השמיימית באמצעות נוסחאות מתמטיות ואייזק ניוטון[מח] (1643-1727) חילץ מהטבע את חוקי הכבידה והמשיכה שהפכו את התורה האריסטוטלית לקוריוז חסר כל ערך מדעי. אחריו, ג'ון דלתון[מט] (1766-1844), אבי התיאוריה האטומית המודרנית, קבר סופית את תורת ארבעת היסודות כשפתח את הדלת לאיפיונם של 118 היסודות המוכרים לנו היום, שאף אחד מהם אינו זהה ליסוד האדמה, יסוד המים, יסוד האויר ויסוד האש ששימשו את אריסטו, הרמב"ם ורבני ישראל.
 
יש להניח שלקח זמן מה לתורתו של ניוטון לחלחל למעוזים הרבניים בליטא, פולין, רוסיה, אוקראינה, בילורוסיה ורומניה אבל אין שום הצדקה לבורות הרבנית שהמשיכה להסתמך עוד שנים ארוכות על תורה שכבר הושלכה לפח האשפה של ההיסטוריה. הגאון מוילנה, רבי יהונתן אייבשיץ, החת"ם סופר, המלבי"ם, הנצי"ב, רבי יוסף דב סולובייצ'יק ודומיהם היו יכולים, לו רק רצו בכך, להקדיש מעט תשומת לב ללימודי חול ולהתקרב להבנת המקרא גם באמצעות תורות קצת יותר מודרניות. העובדה שהם בחלו בממצאי המדע המודרני, שאומץ על ידי כל האנושות הנאורה, והמשיכו לדבוק בהבלים נושנים שאיש זולתם כבר אינו טורח ללמוד[נ], מוכיחה כאלף עדים שלא האמת היא זאת שעמדה בראש מעיניהם וכל כתביהם נועדו רק לסתום את הפרצות שנפערו בדת שכבר מזמן הפסיקה להיצמד לעולם הריאלי ופנתה לעולמות ההזויים בהם רק הרבנים ותלמידיהם יכולים לרחף.

השימוש בהסברים אריסטוטליים אינו מעיד רק על השמרנות הרבנית וניתן להעלות בעזרתו כמה שאלות נוספות:
 
1.
בעזרת התורה האריסטוטלית הרבנים הציפו את הדת היהודית בתובנות ודעות שפעם נחשבו כאמינות ו'מודרניות'. לתובנות ולדעות הללו אין שום משמעות בעולם שמדעניו, בעזרת חלליות, טלסקופים, מאיצי חלקיקים ונוסחאות מתמטיות, מסוגלים להסביר את 'מעשה בראשית' טוב יותר מחכמי ישראל שכובלים את עצמם לתורות מאובנות שנעלמו כבר מזמן מהנוף האינטלקטואלי של האנושות החושבת. האם אין עלינו להסיק מכך שאחוז גבוה מהפרשנויות הרבניות כבר אינן מתייחסות למציאות ריאלית כלשהי?
 
2.
הרבנים חיבקו בחום את הפיזיקה האריסטוטלית. לימים הסתבר שזאת תורה שגוייה לחלוטין. מסתבר שהרבנים, עם כל חכמתם, פשוט טעו והטעו אחרים. מי מסוגל להבטיח לנו שהם לא טעו גם במקרים אחרים? הספרות הרבנית מוצפת בדעות טפלות ואמונות נושנות אותן, כביכול, יבינו רק בקיאים ויודעי סוד אבל מסתבר שתורות הסוד היהודיות מסתמכות על תורות שגויות וחסרות תוקף. מה ניתן להסיק מכך על כל שאר האמונות והדעות של הרבנים? האם עדיין ניתן להניח שלתורתם יש איזה שהוא ערך?
 
3.
אם גדולי ישראל הצליחו לפרש את המקראות ולפענח את צפונותיהן באמצעות המדע האריסטוטלי חסר המשמעות והתוקף, כיצד נוכל לטעון שיש במקרא יותר מאשר את פשטו? הרמב"ם עצמו השווה את התורות האריסטוטליות עם תורות הסוד היהודיות – את הפיזיקה של אריסטו עם 'מעשה בראשית' ואת המטפיזיקה שלו עם 'מעשה מרכבה'. התורות האריסטוטליות פשטו את הרגל ונעלמו מהאופק ועקב כך תורות הסוד הרבניות איבדו את המשענת הריאלית היחידה שתמכה בהן. האם, בתנאים אלו, לרבנים שמרבים לנפנף בפנימיות, עומקים וסודות התורה[נא] יש עדיין על מה להסתמך?
 
4.
היהדות לא הסתפקה במדע האריסטוטלי הנושן והיא מתעקשת לדבוק גם בהרבה דעות חסרות תוקף אחרות שמצאו את דרכן לארון הספרים היהודי. המחקר ההיסטורי והארכאולוגי לעולם כבר לא יישר קו עם האמונות הרבניות וכל תחומי המחקר האחרים עושים שמות בדעות הטפלות שאנו מוצאים בתלמודים, במדרשים ובספרות הרבנית שמסתמכת עליהם. לאחר שזמיר כהן הזכיר לנו את הבושה האריסטוטלית האם לא הגיע הזמן לחשוף את כל שאר הדעות הפשטניות והשגויות שנגררו למקורותינו? האם באמת אין הצדקה לנקות את היהדות מהמבוכות ששורצות בה, לחלצה ממלתעות העת העתיקה וימי הביניים ולהתאימה לאמת של המאה העשרים ואחת?    
 
היהדות, להערכתי, מסוגלת לשרוד רק אם הרבנים יתעלמו מכל פירות הקידמה וימשיכו לגונן בכל כוחם על הדעות הפרימיטיביות וחסרות השחר שקודמיהם גררו מהיקב, מהגורן ומהרחוב. הדת היהודית אינה מסוגלת להתמודד עם האמיתות של העולם המודרני ולנצח נגזר עליה לתרץ את ההבלים שמצאו בה מקלט, להפוך כל רעיון פשטני לאלגוריה, משל, או מליצת שיר ולהגלות את כל המבוכות לעומקים, סודות, פנימיות ו'רוחניות' של הדת. המאבק במודרנה הפך את היהדות לדת מסובכת ומפותלת שחייבת כל הזמן לשנות צורה, להסתרבל, להתעוות ולפעור עוד ועוד פרצות שבהמשך יחייבו תירוצים חדשים והתפתלויות נוספות.

היהדות סובלת. האם לא הגיע הזמן לגאלה מיסוריה? הבה נמצא את האומץ לשלוח את הדת היהודית בעקבות התורה האריסטוטלית ולעצב לעצמנו דת חדשה, דלת מבוכות, שמתבססת על ממצאי המדע והמחקר ועל ערכים אוניברסליים, הומניסטים, ליברליים ודמוקרטים? האם לא מגיע גם לנו קצת שפיות?    
 
 
טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמיתי אבל אודה לכם אם תספקו כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.
 


[א]             
איוב כח, כה
[ב]             
המלבי"ם – הרב מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879) מגדולי פרשני התנ"ך
[ג]              
המלבי"ם, בן המאה שתשע עשרה, אינו הבחירה האופטימלית להוכחת טיעוניו של זמיר כהן. בתקופתו כל בר דעת כבר ידע שלאויר יש משקל וקשה מאד להוכיח שמלבי"ם חשף את העובדה הזאת במעמקי הפסוק ולא למד אותה מירחון מדעי לנוער שהוא מצא בחדר ההמתנה של רופא השיניים שלו. ראו הערך 'מלבי"ם' בויקיפדיה. 
[ד]              
ראו הערך 'הפיזיקה של אריסטו' בויקיפדיה
[ה]             
ראו הערך 'אריסטו' בויקיפדיה
[ו]              
הרחבתי על התורה האריסטוטלית במאמר 'ההשפעה האריסטוטלית'.
[ז]              
ישעיה לב:ב
[ח]             
תהילים קמח:ח
[ט]             
ראו הערך סעדיה גאון בויקיפדיה
[י]              
ראו הערך 'בית החכמה' בויקיפדיה
[יא]            
ראו הערך 'אברהם אבן עזרא' בויקיפדיה
[יב]            
ראו הערך 'רמב"ם' בויקיפדיה'.
[יג]             
ראו הערך 'מורה נבוכים' בויקיפדיה
[יד]             
ראו המאמר 'ארבעת הפרקים הראשונים של ספר המדע'
[טו]            
הרמב"ם לעיתים מכנה את ה'אויר' האריסטוטלי בשם 'רוח' ולעיתים בשם 'אויר'. באותו אופן הוא לעיתים מכנה את ה'אדמה' האריסטוטלית בשם 'ארץ' ולעיתים בשם 'עפר'.
[טז]            
ראה הערך 'מעשה בראשית' בויקיפדיה
[יז]             
הביטוי לקוח מהפסוק 'הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל.' (ישעיה מ:טו). ונראה שהמושג 'כְּמַר מִדְּלִי' מציין טיפה שנוזלת מדלי בעת שאיבת מים שהיא זניחה יחסית לתכולת הדלי כולו.
[יח]            
דברים ה:ו
[יט]            
דברים ו:יג
[כ]              
תהילים מב:ג
[כא]            
תהילים ח:ד-ה
[כב]            
ראו הערך 'רד"ק' בויקיפדיה
[כג]             
ראו הערך 'רמב"ן' בויקיפדיה
[כד]            
ראו הערך 'בחיי בן אשר' בויקיפדיה
[כה]            
ראו הערך 'רבי יעקב בן אשר' בויקיפדיה
[כו]             
ראו הערך 'יצחק אברבנאל' בויקיפדיה
[כז]             
ראו הערך 'אברהם סבע' בויקיפדיה
[כח]            
ראו הערך 'עובדיה מברטנורא' בויקיפדיה
[כט]            
ראו הערך 'יצחק קארו' בויקיפדיה
[ל]              
ראו הערך 'יוסף קארו' בויקיפדיה
[לא]            
ראו הערך 'המהר"ל מפראג' בויקיפדיה
[לב]            
ראו הערך 'שלמה אפרים מלונטשיץ' בויקיפדיה
[לג]             
ראו הערך ''מרדכי הכהן (מקובל)' בויקיפדיה
[לד]            
ראו הערך 'יהונתן אייבשיץ' בויקיפדיה
[לה]            
ראו הערך 'חיים בן עטר בויקיפדיה
[לו]             
ראו הערך 'הגאון מווילנה' בויקיפדיה
[לז]             
ראו הערך 'חיים יוסף דוד אזולאי' בויקיפדיה
[לח]            
ראו הערך 'פנחס הורביץ' בויקיפדיה
[לט]            
ראו הערך 'החת"ם סופר' בויקיפדיה
[מ]             
ראו הערך 'יעקב לורברבוים' בויקפדיה
[מא]            
ראו הערך 'מלבי"ם' בויקיפדיה
[מב]            
ראו הערך 'נפתלי צבי יהודה ברלין' בויקיפדיה
[מג]            
ראו הערך 'יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בית הלוי) בויקיפדיה
[מד]            
ראו הערך 'יוסף פצנובסקי' בויקיפדיה
[מה]            
ראו הערך 'ניקולאוס קופרניקוס' בויקיפדיה
[מו]            
ראו הערך 'גלילאו גליליי' בויקיפדיה
[מז]            
ראו הערך 'יוהנס קפלר' בויקיפדיה
[מח]            
ראו הערך 'אייזק ניוטון' בויקיפדיה
[מט]            
ראו הערך 'ג'ון דלתון' בויקיפדיה
[נ]              
הרבי מליובאוויטש, שנפטר (או ירד למחבוא) לפני 22 שנים בלבד, גיבה את דעותיו המשיחיות בדבריו של הרמב"ם וכיוון שהרמב"ם הסתמך על התורות האריסטוטליות הרבי מליובאוויטש חש חובה להגן על הדעות הללו.
[נא]            
ראו המאמר 'העומק, הפנימיות, הסתרים והרוחניות של התורה'


[1]          
ספר אמונות ודעות, מאמר ראשון, אות א
[2]          
מדרש במדבר רבה, יד:יא
[3]          
אבן עזרא על משלי ל:א
[4]          
הרמב"ם, הלכות יסודי התורה ג:י.
[5]          
הרמב"ם, הלכות יסודי התורה ד:ב. 
[6]          
הרמב"ם, הלכות יסודי תורה ד:י
[7]          
רמב"ם, הלכות יסודי התורה ב:ב
 
נקרא 1614 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

2 תגובות

  • קישור לתגובה שלישי, 08 מרס 2016 10:07 הוסף ע״י עדי אביר

    סתם מישהו,

    תודה על המחמאה. אריסטו בספרו De Caelo כותב:

    Earth, then, and bodies in which earth preponderates, must needs have weight everywhere, while water is heavy anywhere but in earth, and air is heavy when not in water or earth. In its own place each of these bodies has weight except fire, even air. Of this we have evidence in the fact that a bladder when inflated weighs more than when empty. A body, then, in which air preponderates over earth and water, may well be lighter than something in water and yet heavier than it in air, since such a body does not rise in air but rises to the surface in water.

    גם הרמב"ם, הפרשן הגדול של אריסטו, מציין:

    האש חם ויבש והוא קל מכולם והרוח חם ולח והמים קרים ולחים והארץ יבשה וקרה והיא כבידה מכולם והמים קלים ממנה לפיכך נמצאים למעלה על הארץ והרוח קל מן המים לפיכך הוא מרחף על פני המים והאש קל מן הרוח.
    (יד החזקה, הלכות יסודי התורה ד:ב)

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 08 מרס 2016 04:18 הוסף ע״י סתם מישהו

    תודה על המאמר המצוין.

    אודה לך אם תתן הפנייה לאחד מכתבי אריסטו, שבו נטען כי יש משקל לאוויר.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים