Print this page
רביעי, 05 פברואר 2014 09:33

סיבוב נוסף על מיתוס ההתגלות והמסירה

דרג מאמר זה
(11 מדרגים)
 
מבקר באתר הפנה את תשומת ליבי לסרטון שהפך לחביבם של כל אלו שחפצים לשכנע את זולתם, אך בעיקר את עצמם, בנכונותם של המיתוסים בהם הם מאמינים. לאחר שצפיתי בסרטון הגעתי למסקנה שהמחזיר בתשובה אמנם הציג לי מספר אלטרנטיבות, והראה לי מדוע הלוגיקה מחייבת אותי לפסול את כולן חוץ מאשר את זאת בה כל חדורי הדת אוהבים להאמין, אבל בחכמתו ובזהירותו הוא נמנע מלהציג לי אלטרנטיבות נוספות אף שהן הרבה יותר סבירות והגיוניות מזו שהוא מנסה למכור לציבור התמים. הרב קֶלמן הוא בהחלט הרבה יותר מתוחכם וכובש מהרבה מחזירים בתשובה אחרים אבל אפילו קוסם גדול ממנו לא יצליח להפיח חיים במיתוסים חסרי כל בסיס עובדתי ולא יצליח למכור לאנשים חושבים תורה נושנה שאיבדה את הקשר למציאות כבר לפני מאות, אם לא אלפי שנים.  
 
 
פניה שקיבלתי ממבקר באתר
 
את הפניה הבאה קיבלתי מאדם שהזדהה בשם שי:
 
 
שלום,

 אני מאוד נהנה ומשכיל מהסרטונים שאתה מעלה ומהתכנים באתר שלך בעניני מדע ודת. אני בתהליך של חזרה בשאלה מאוד ארוך וחלק ניכר בתהליך הזה, שייך לך, ואני מודה לך שפתחת את עיניי. התקילו אותי לאחרונה בסרטון שמאשש כי קיימת אמיתות בתורת ישראל, ההרצאה נתנה לי חומר למחשבה וספקולציות, אבל לא יכולתי לתת תשובה חד משמעית, הייתי שמח לשמוע את דעתך.

אגב, כל החוזרים בתשובה בפרט משתמשים בסרטון הזה נגד האתאיסטים, או לא מאמינים בתורה לפחות. זה סרטון שצובר תאוצה, ואנחנו זקוקים למישהו שיסדר תשובה מיוחדת וניצחת לסרטון הזה.
 
תודה
 
 
 
אתגר כה חשוב לא יכול היה לעבור ללא מענה ולכן צפיתי בסרטון, זהיתי את הטכניקה של המחזיר בתשובה וכתבתי את הניתוח הבא:
 
 
המחזיר בתשובה שמאחורי הסרטון
 
את הסרטון הזה הפיק רב אורתודוקסי בשם לורנס קלמן שמצא דרך חדשה לשווק מיתוס ישן. בניגוד לאמנון יצחק, שמגייס לעזרתו כל דבר הבל שבורותו מעמידה לרשותו, ולזמיר כהן, שמעוות לצרכיו לא רק את המדע וההיסטוריה אלא גם את ארון הספרים היהודי, הרב קלמן, שמתהדר בתואר אקדמי במדעי הדתות, אוהב לבלבל את שומעיו באמצעות טיעונים שעל פניהם נראים הגיוניים ומלומדים. למעשה, מי שמתרשם מהרקע האקדמי של הרב קלמן, מתעלם מהעובדה שהוא מתפרנס מעיסקי הדת ומתמכר להומור שמציף את דבריו עלול אפילו לדלג על שלב הניתוח ולקפוץ למסקנה שהדובר הוא חוקר רציני, נטול כל אינטרס אישי, שנתן לעובדות ולהיגיון הקר להנחותו למסקנה הבלתי נמנעת.
 
אנשים חושבים, לעומת זאת, לבטח ייזכרו בסדרות הנפלאות 'כן אדוני השר' ו'כן אדוני ראש הממשלה'[א] בהן סר המפרי נהג להציג לשר/ראש הממשלה, ג'ים האקר, שלוש אלטרנטיבות בלבד: אחת אותה הוא רצה מלכתחילה ועוד שני מסיחים, חסרי היגיון ואולי אף מסוכנים מבחינה פוליטית. במקרים רבים יועציו של האקר הצליחו למצוא אלטרנטיבה רביעית, אותה סיר המפרי משום מה 'שכח' להזכיר, וכך לקדם את האינטרסים של האקר ולא של סר המפרי. הרב קלמן פועל בדיוק באותה השיטה והוא מאפשר לכל אדם הגיוני לבחור את הסבירה משלושת האלטרנטיבות שהוא מעלה לדיון וזאת מבלי להזכיר ולו ברמז שבנוסף קיימות גם לא מעט אלטרנטיבות אחרות, רובן הרבה יותר הגיוניות ומתקבלות על הדעת מכל אלו שהוא טורח להציע.
 
הרב קלמן אינו מסתמך רק על שיטותיו של סר המפרי אפלבי וליתר ביטחון הוא נוקט בשתי טכניקות נוספות:         
 
1.
הוא מזכיר יותר מפעם אחת את הרקע האקדמי שלו במדעי הדתות ונותן לשומע את התחושה שדבריו משקפים את הקונצנזוס של האקדמיה.
 
2.
הוא מניח מראש את נכונותן של המסקנות אליהן הוא שואף להגיע. לדבריו יש משמעות עמוקה והם אמנם מוכיחים את מתן התורה על הר סיני – אבל זאת רק בתנאי שמעמד הר סיני אכן התרחש בפועל. לדבריו אין שום משמעות אם כל הסיפור, והמיתוסים שאמורים לאמת אותו, הומצאו מאות שנים מאוחר יותר על ידי גורמים אינטרסנטים שרצו להעניק ליצירה שלהם הוד קדומים ומקור אלוהי.
 
בהמשך ננסה לא ללכת שבי אחר הטכניקות הרטוריות של הרב קלמן ונשתדל להבין אם טיעוניו אכן נשענים על בסיס עובדתי ותשתית לוגית או שיש לנו כאן לא יותר מאשר ניסיון נוסף למכור לנו סחורה ישנה באריזה חדשה.
 
 
הטיעונים של הרב קלמן
 
במצגת מרתקת בת שעה לערך, במהלכה קלמן מדגים את חוש ההומור המשובח שלו ורומז לרקע האקדמי העשיר שברשותו, הוא מצליח לשלב את מיתוס ההתגלות והמסירה המוכר והחביב בתוך מבנה לוגי רחב יותר, דבר שמאפשר לו לפסול את האלטרנטיבות הלא רצויות ולהישאר רק עם האלטרנטיבה אליה הוא שאף מלכתחילה, האלטרנטיבה היחידה שרב אורתודוקסי שמתפרנס מהוראת היהדות יכול בעצם לאמץ.

את טיעוניו ניתן לתמצת בנקודות הבאות:
 
1.
היהדות היא ייחודית בכך שהיא ניתנה לעם ישראל בעת שהאל נגלה לשלושה מיליון זוגות עיניים, וזאת בניגוד לדתות האחרות שתמיד ניתנו רק ליחידים שלעולם לא ביססו את טיעוניהם בשום עדות מסייעת.
  
2.
נניח לרגע שהסיפור על ההתגלות האלוהית ומתן התורה הוא רק שקר שהומצא על ידי בני אדם ונשאל את עצמנו כיצד התחיל השקר. תיתכנה שלוש אפשרויות:
 
 
א.
השקר מדבר על התגלות עתידית, כלומר על הטענה 'האל יתגלה בעתיד לאחד מצאצאינו ויתן לו את התורה שאני מחזיק בידי'.
 
 
ב.
השקרן מדבר על התגלות בהווה וטענתו היא 'האל התגלה אלי ומסר לי את התורה שבידי'.
 
 
ג.
השקרן מדבר על התגלות בעבר וטענתו היא 'האל התגלה לאבותינו ומסר להם את התורה שאני מחזיק בידי'. במקרה זה תיתכנה שתי אלטרנטיבות:
 
 
 
I.
השקר עבר מדור לדור כשההורים מספרים לילדיהם שאבותיהם שמעו מאבותיהם על ההתגלות האלוהית ועל מתן התורה.
 
 
 
II.
המסורת נשכחה ואז היא הוחייתה מחדש על ידי אדם שטען 'אתם כבר שכחתם את המסורת על ההתגלות ומתן התורה אבל האל מסרה לי מחדש ונתן לי את התורה שאבדה אותה אני מחזיק עתה בידי'. קלמן קורא למחייה האלמוני בשם ההיתולי 'פרֶד!' ואף אני אקרא בשם זה לאדם שמשחזר מסורת שנשכחה ומחזיק בידו ספר קדוש שכביכול נעלם ונמצא מחדש.
 
3.
כיוון שאנשים אינם מוכנים לאמץ שקרים כשהם עצמם מסוגלים לבדוק את נכונות העובדות, עלינו לפסול את האפשרות שהשקרן הראשון דיבר על התגלות בהווה או על התגלות בעתיד. נותרנו רק עם האפשרות שהשקרן האורגינלי, אם אכן היה אחד כזה, דיבר על התגלות שהתרחשה בעבר.
 
4.
אותו שקרן לא היה יכול להיות פרֶד! מהסיבה הבאה: היהודים תמיד מכירים ומעריכים את השגי העבר והם זוכרים לטוב רבנים שחיו אפילו לפני מאות ואלפי שנים. משום כך כולם מכירים את משה, עזרא, רבי יהודה הנשיא, רבינא, רב אשי וכל שאר האישים שתרמו לעיצוב הדת היהודית אבל איש מעולם לא שמע על פרֶד!. אם התורה נשכחה והוקמה לתחייה על ידי פרֶד! כולנו היינו שומעים על האירוע ויודעים מי זה פרֶד!. כיוון שאין לנו עדויות על השתכחות התורה ועל פרֶד! כלשהו הרי שמקרה כזה מעולם לא התרחש ולכן נותרנו רק אם האפשרות שהשקרן הראשון חי בתחילת ימיה של הדת היהודית.
 
5.
אם היהדות אכן החלה בשקר אזי בכל דור ודור מאות אלפי אבות היו צריכים לשקר למאות אלפי בנים וזה כמובן תרחיש אבסורדי. אם היה מדובר בהמצאה אנושית מספר רב של אנשים היו מזהים זאת כבר מלכתחילה והשקר לא היה נקלט ונשמר מדור לדור.
 
6.
לפיכך, המסקנה הבלתי נמנעת היא שלא מדובר בשקר והאל אכן התגלה על הר סיני ומסר למשה את התורות שמחייבות את כל בני העם היהודי.
 
7.
עתה למה שקלמן מכנה בתואר 'הפצצה': כל דבר טבעי חייב להתרחש יותר מפעם אחת ועל העקרון הזה מתבססת גם התובנה שההיסטוריה חוזרת על עצמה. לכן, אירוע שהתרחש רק פעם אחת בהיסטוריה הוא בהכרח אירוע על-טבעי וכיוון שרק היהדות החלה מאירוע על טבעי שהתרחש לעיניהם של שלושה מיליון בני אדם ורק ביהדות קיימת מסורת על מסירה רציפה מימי ההתגלות ועד עצם ימינו אנו הרי שרק הדת היהודית היא הדת האמתית ובכל שאר הדתות אין כל ממש.
 
 
למה להעכיר את התמונה בפרטים שוליים?
 
הרב קלמן, כמו הרבה מאמינים אחרים, אוהבים לספר למי שרק מוכן לשמוע שכל הדתות החלו מהתגלות ליחידים ורק היהדות יכולה להתהדר באל שנגלה לעיניהם של שלושה מיליון בני אדם, מתוכם שש מאות אלף גברים במיטב שנותיהם. הוא צודק לחלוטין לגבי האסלאם והדת המורמונית אבל קשה למצוא בדבריו הוכחה להיכרות עמוקה כלשהי עם הדת הנוצרית: פאולוס, בניגוד לטענתו של קלמן, אינו המייסד של הנצרות ובתחילה הוא הקים והוביל רק זרם אחד מתוך הזרמים הרבים שצמחו בתוך תנועת מאמיני ישו. בסופו של דבר הזרם הפאוליאני אמנם גבר על כל הזרמים האחרים, וממנו אכן צמחה הנצרות הקתולית, אבל התהליך דרש עשרות, אם לא מאות שנים נוספות בהן, במקביל לזרם הפאוליאני, שגשגו גם לא מעט פלגים נוספים שהשאירו לנו עשרות ספרים שלא מצאו את דרכם לברית החדשה ובהם סיפורים רבים על הניסים הגדולים שישו עשה מול עיניהם המשתאות של רבים וטובים. גם ארבעת הבשורות הקנוניות, המיוחסות למרקוס, מתאוס, לוקס ויוחנן, מספרות על ניסים שנעשו לעיני אלפי אנשים[ב], דרשות המוניות[ג], הטפות ציבוריות בבתי כנסת, המון רב שהלך בעקבות ישו, המשפט הפומבי שנערך לו והוצאתו להורג קבל עם ועדה. לומר שהנצרות נולדה כתוצאה מההתגלות לאדם אחד, פאולוס, מסלפת את התמונה ומתעלמת מרבבות האנשים שהיו אמורים לראות את ישו, לשמוע את תורתו ולהיות עדים לנסיו.
 
הסיפורים על האיש ונפלאותיו עברו מפה לאוזן ותוך זמן קצר קמו ברחבי האימפריה הרומית קהילות של מאמינים ששימרו את המסורות מהן התפתחה מאוחר יותר הדת הנוצרית שכידוע מונה היום כמיליארד וחצי מאמינים, בערך פי מאה ממספרם של כל היהודים בעולם. למעשה, המסורות לגבי ישו מנצרת מתייחסות לדמות היסטורית שהוזכרה במספר מקורות לא-נוצריים שנכתבו זמן לא רב לאחר צליבתו של ישו, ובכללן גם בתלמודים ובתוספתא[ד], לפיכך רוב החוקרים חושבים שאדם בשם ישו אכן נצלב סביב שנת שלושים לספירת העמים ושלמסורות שהתפתחו סביבו יש איזה שהוא גרעין של אמת. המסורות הללו הופצו במהירות רבה ועוד לפני סוף המאה הראשונה אנו כבר שומעים על קהילות של מאמיני ישו, חלקן פאוליאניות וחלקן לא, שקמו בערים שונות בארץ ישראל, עבר הירדן, סוריה, אסיה הקטנה, יוון ואיטליה. הקהילות הללו הונהגו על ידי הגמונים שטענו שהם שמעו את הבשורה מתלמידיו של ישו עצמו[ה] וברור שהמסירה הנוצרית היא הרבה יותר אמינה מהמיתוס היהודי הטוען שעדיות על ההתגלות ומתן התורה נמסרו בעל פה במשך למעלה מאלף ומאתיים שנה לפני שהרבנים הציפו אותן מעל לפני השטח והתייחסו אליהן בכתביהם.

גם הזלזול בהינדואיזם אינו לגמרי במקומו ואף שהינדים אינם טוענים שכתבי הקודש שלהם נמסרו להם בהתגלות של אל זה או אחר הם עדיין מאמינים שה
וודות הנצחיות, ספרי היסוד של הדת ההינדית, הושגו על ידי 'רואי המחשבות' הגדולים, המקבילים במידת מה לנביאים שלנו, והללו העבירו את האמיתות שנגלו להם בשרשרת מסירה בעל פה שהסתיימה עם העלאת הוודות על הכתב. כאן אמנם לא מדובר בראיה חושית אבל כיוון שכל הרישים (Rishi) השיגו במחשבותיהם את אותן האמיתות קשה לטעון שהדת נבעה ממוחו הקודח של יזם דתי זה או אחר וברור שהמסורות היהודיות אינן בהכרח יותר מבוססות מהמסורות ההינדיות.

יתר על כן, דרושה מידה גדושה של חוצפה לטעון שאף אחת מאלפי הדתות שאי פעם רווחו ברחבי העולם, ובכללן אלו של אפריקה, אירופה הטרום-נוצרית, אמריקה הפרי-קולומביאנית, מזרח אסיה, המזרח התיכון הקדום, איי האוקיאנוס השקט והערבות הגדולות של מרכז אסיה, מעולם לא טענה לבעלות על תורה אלוהית שירדה בהתגלות המונית. למעשה, סיפורים דומים ניתן למצוא בלא מעט תרבויות אחרות, ומוכרות לנו ההתגלויות ההמוניות של אלים שונים במיתולוגיה היוונית, במיתולוגיות של השבטים האינדיאניים בצפון אמריקה, במיתולוגיה האצטקית וכדומה. הנושא מתואר יפה
בסרטון 'מתן תורה - היה או לא? חלק 1' שהופק על ידי ScienceReasonIsrael, שאל שאר סרטוניו המצויינים שלו ניתן להגיע באמצעות הפניות מרוכזות באתר הזה.       
 
 
הבלבול במיתוסים היהודים
 
הרב קלמן מדלג בקלילות בין שני מיתוסים שונים שאין ביניהם כל קשר:
 
1.
מיתוס העדות:
 
 
מיתוס זה קובע ששש מאות אלף יוצאי צבא, ועימם מיליוני נשים ילדים וזקנים, ראו את ההתגלות האלוהית על ההר והללו העידו על כל לבניהם שהעבירו את דבר ההתגלות לבניהם שהעבירו את המסורת לבניהם וכך הלאה עד עצם היום הזה.
 
2.
מיתוס המסירה
 
 
על פי המיתוס הזה 'משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה'[ו] שבסופו של דבר מסרוה לידיהם האמינות והבוטחות של הרבנים. המיתוס אינו מתמקד בתורה שבכתב, שהייתה אמורה להיות גלויה ומוכרת לכל, ועניינו במסירת התורה שבעל פה שכביכול זרמה מתחת לפני השטח דרך סדרה של גדולי עולם – ממשה רבינו ועד לרבי יהודה הנשיא שהעלה אותה לראשונה על הכתב.
 
 
מדוע למיתוס העדות אין כל בסיס
 
מיתוס העדות מחייב מספר רב של הורים להעביר את סיפור ההתגלות על ההר לילדיהם ולנכדיהם. כאן אין די במעידים בודדים שהעבירו את המסורת למקבלים בודדים ואנו צריכים להאמין שרוב בני העם היהודי השתתפו בשימור מסורת ההתגלות על ההר במהלך אלפי השנים שחלפו מאז ימיו של משה רבנו.

זאת היא כמובן אשליה מתוקה שהמאמינים אוהבים להתכרבל בה. אף מסורת אינה מסוגלת לשרוד אפילו שנים או שלושה דורות של מסירה בעל פה וכולן נוטות מהר מאד לצבור שיפורים וקישוטים שמשנים אותן עד ללא הכר. לשם משל, מלחמה שכנראה נערכה בין היוונים לטרויאנים הולידה סיפורים שהתגלגלו מפה לאוזן במשך כמעט שש מאות שנה, מימי הקרבות שאולי נערכו מול חומות טרויה ועד להנצחת הסיפורים הללו בכתובים במאה השישית לפני העידן הנוכחי
[ז]. האם במלחמת טרויה לא השתתפו אלפי לוחמים שסיפרו לבניהם על מעלליהם של אגממנון, מנלאוס, דיומדס, אודיסאוס, הקטור ואכילס הגדול? האם המסורות הללו, שעברו בעל פה ממוסר אחד לשני, אינן מעניקות אמינות לסיפורים על האלים שנטלו חלק פעיל בקרבות שהתנהלו על מישורי טרויה? כיצד אנו יכלים לאמץ את העדויות שעברו מאב לבנו לגבי מתן התורה לבני ישראל ובה בעת לפסול את העדויות שעברו מאב לבנו לגבי המלחמה הגדולה בטרויה?

למעשה, אין מה להשוות בין שתי המסורות: בעוד שסיפורי מלחמת טרויה יכלו לזרום בחופשיות מדור אחד למשנהו, העדויות על מתן התורה בסיני היו צריכות לצלוח לפחות מכשול בלתי עביר אחד שלבטח השתיק את כל הסיפורים על תורה שכביכול ניתנה על ידי אל שחינו כבר סר ופולחנו כבר הופסק.
 
על המלך מנשה, שמלך חמישים וחמש שנים, הרי נאמר:    
 
וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהֹוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם.
וּבָנָה מִזְבְּחֹת בְּבֵית יְהֹוָה אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה בִּירוּשָׁלַם אָשִׂים אֶת שְׁמִי.
וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה.
וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְהַכְעִיס.
וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם.
וְלֹא אֹסִיף לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם רַק אִם יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִים וּלְכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם עַבְדִּי מֹשֶׁה וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּתְעֵם מְנַשֶּׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָע מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְהֹוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.[ח]
 
גם בנו אמון, שמלך שנתיים בלבד, זכה לביקורת דומה:
 
וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו.
וַיֵּלֶךְ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ אָבִיו וַיַּעֲבֹד אֶת הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָבַד אָבִיו וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם. וַיַּעֲזֹב אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו וְלֹא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ יְהֹוָה.[ט]
 
משתמע מכך שבמשך חמישים ושבע שנים, בערך שני דורות, איש לא היה מעלה על דעתו להעיד בפני ילדיו על אירוע שבאותה תקופה כבר לא האמינו בנכונותו. מה היה האב אמור לומר לבנו: 'תראה, אבי שמע מאביו ששמע מאביו וכך הלאה על מעמד הר סיני בו ניתנו לבני ישראל תורה ומצוות שכולנו הפסקנו לקיים לאחר שהתחלנו לסגוד לבעל, לאשרה ולכל צבא השמיים'? הנוסח המפורש 'וַיַּתְעֵם מְנַשֶּׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָע' הרי מלמד שבני ישראל הוסתו לסגוד לאלים אחרים ולהאמין בתורתם של כוהני העבודה הזרה ורק אופטימיסט מושבע יעלה על דעתו שכל אותו הזמן הם גם המשיכו לספר לבניהם על התגלותו של אל, בו הם כבר לא האמינו, ועל נתינתה של תורה, עליה הם מעולם לא שמעו - כפי שמעיד הפרק הבא בספר מלכים ב':
 
וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל שָׁפָן הַסֹּפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהֹוָה וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ.
וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר וַיֹּאמֶר הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת וַיִּתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְהֹוָה.
וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה ויִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו.
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַכְבּוֹר בֶּן מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר.
לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְהֹוָה בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי גְדוֹלָה חֲמַת יְהֹוָה אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ.[י]
 
'אֲבֹתֵינוּ' לא נשמעו להוראות הכתובות בספר ש'במקרה' נמצא במקדש ולכן גם לא הייתה להם כל סיבה להעביר לבניהם את העדות על נתינתו במעמד הר סיני ואין ספק ששרשרת העדות הרציפה, ההוכחה הניצחת להתגלות על ההר ולמתן התורה האלוהית לעם ישראל, נקטעה לנצח. ייתכן שהיא הוחלפה על ידי מסורת משוחזרת, ואולי אפילו משופרת, אבל למסורת זאת אחראים קומץ של פרֶדים! ובשום פנים ואופן לא שש מאות אלף גברים אמינים שראו במו עיניהם את הקולות ושמעו במו אזניהם את המראות.
 
 
מדוע מיתוס המסירה הוא אפילו עוד יותר בעייתי
 
כיוון שמיתוס העדות מעלה ספקות לא נעימות הרב קלמן מיהר להחליפו, בזריזות ידיים מרשימה, במיתוס השני - מיתוס המסירה שאמור לשכנענו שגם התורה הרבנית נמסרה למשה על ההר ושגם היא עברה ממורה לתלמידו עד שהיא הועלתה על הכתב בסוף המאה השלישית לספירת העמים. את המיתוס הזה, בניגוד למיתוס העדות, כבר לא ניתן לסתור באמצעות כמה מלכים חוטאים שבתקופתם אמורה הייתה להיקטע שרשרת העדות. עדות שעוברת מדור לדור נחשבת לאמינה רק כאשר מספר רב של אבות מספרים סיפור זהה למספר רב של בנים, דבר שלבטח לא התרחש בתקופתם של מנשה ואמון. מסורת דתית, לעומת זאת, ניתן להעביר גם באמצעות שרשרת דקיקה של מוסרים מעטים שהעבירו את תורתם זה לזה גם בתקופות השמד המסוכנות ביותר. הרמב"ם החליט להסתכן ולפרט את שרשרת המסירה שהעבירה את התורה שבעל פה דור אחד למשנהו, ממשה ועד לרבנים[יא]:
 
משה—>   יהושע והזקנים—>   עלי—>   שמואל—>   דוד—>   אחיה השילוני—>
אליהו—>   אלישע—>   יהוידע—>   זכריה בן יהוידע—>   הושע—>   עמוס—>
ישעיה—>   מיכה—>   יואל—>   נחום—>   חבקוק—>   צפניה—>   ירמיה—>
ברוך בן נריה—>   עזרא—>   הכנסת הגדולה—>   הרבנים לדורותיהם.
 
ואלו הם אכן השמות שהרב קלמן מפרט בטבלה הגדולה שהוא מציג בדקה ה-39 של סרטונו. הבעיה עם שרשרת המסירה הזאת היא שהקשרים בין חלק מהחוליות נראים מוזרים ביותר ויש להניח שבהיעדר תיעוד מסודר הרמב"ם פשוט נתלה בכל שם שנקרה על דרכו. לשם דוגמה, זכריה בן יהוידע חי ופעל בממלכת יהודה אבל זה לא הפריע לו למסור את התורה שבעל פה לנביא הושע שחי בממלכת ישראל הצפונית. הושע העביר את המסורת לנביא צפוני אחר, הנוקד עמוס, שהעבירה לנביא מממלכת יהודה - ישעיהו. שרשרת המסירה עברה גם דרך ירמיהו, שבריחתו למצרים לא מנעה מתורתו להגיע לעזרא הסופר שחזר לארץ ישראל כ-165 שנים מאוחר יותר דווקא מבבל. בסופו של דבר אנו נדרשים להאמין שהתורה שבעל פה זיגזגה ברחבי המזרח התיכון במשך למעלה מ-850 שנה, מההתגלות על ההר ועד לימיו של עזרא הסופר, ודילגה בין דמויות שרק הדמיון הפורה מסוגל לקשרם יחד בשרשרת אחת.

אין בעולם שום דוגמה אחרת למסורת שעברה מפה לאוזן במשך מאות בשנים מבלי לאבד ולו קורטוב מאמינותה ומבלי לספח אליה את התובנות 'מודרניות', האגדות, האמונות התפלות וההבלים השוטפים שנקרים על דרכה. אבל מי יודע? אולי לתורה שבעל פה קרה נס וההשגחה העליונה שמרה עליה מפני כל אי-ההבנות, הטעויות וההגזמות שכל שאר המסורות נוהגות לצרף אליהן בעת שהן עוברות מפה לאוזן במשך מאות רבות של שנים. למרבה המזל אין לנו צורך להתעמק בשאלה הזאת כיוון שכך או כך מיתוס המסירה אינו מסוגל לספק לנו שום עדות בלתי תלויה לקיומו של מעמד הר סיני ולמקורה האלוהי של התורה. לשם כך דרושים לנו בכל דור ודור רבבות מעידים ולא נוכל להסתפק ברשימה של כמה עשרות גדולי עולם שכביכול גלגלו את התורה שבעל פה אך ורק מאחד לשני.

יתר על כן, עלינו לשאול את עצמנו מה אנחנו יודעים על האישים הללו ועל האמונות שרווחו בתקופה שקדמה להם? אולי חלקם, או אפילו כולם, היו בסך הכל פרֶדים!
שהעבירו לדור הבא את הציוויים המשופרים שהם המציאו לצרכיהם והציגו אותם כתורה העתיקה שניתנה בעל פה למשה על ההר. מי יכול היה לסתור את דבריהם? האם אנחנו יכולים להיות בטוחים שעלי הכהן לא שילב בתורה שבעל פה, ואולי אפילו בתורה שבכתב, כל מיני הוראות שהיו דרושות לו ולבניו? אולי דוד מלך שיפץ את האמונה היהודית והתאימה לצרכיו? אולי יהוידע ובנו זכריה החליטו להטמיע בתורת ישראל את כל הדעות ה'מודרניות' שהם הביאו מביקורם האחרון בצור וצידון? אולי הושע השלים בעצמו את כל הפרטים שנשמטו מזכרונו? אולי ברוך בן נריה פשוט החליט לחמוד עימנו לצון? שרשרת המסירה הייתה אמורה לעבור דרך אישים בודדים ולכן אין לנו שום עדות מסייעת לרציפותה של המסורת וכל אחד מהם היה יכול, אם הוא רק היה רוצה, לשלב בתורת ישראל כל אמונה שהחתול גרר פנימה מהרחוב.  
 
 
האם היו פֶרדים! בהיסטוריה היהודית?
 
פרֶד!, כזכור, הוא אותה הדמות שכביכול שיחזרה מסורת נשכחת והציגה לעולם ספר קדוש שנעלם ונמצא מחדש. קלמן טוען שממשה עד משה לא קם לנו אף פרֶד!, שאם לא כן כולנו היינו שומעים עליו ומכירים אותו, אבל האמת היא שההיסטוריה היהודית מוצפת בפרֶדים! למיניהם וכולנו אף מכירים ומוקירים אותם. הבה נמנה חלק מהפרֶדים! הללו:
 
חילקיה הכוהן ושותפיו[יב]:
הללו מצאו במקדש ספר בלתי מוכר ושכנעו את המלך שמדובר בספר התורה שנכתב על ידי משה רבנו. לאחר חמישים ושבע שנים איש כבר לא היה יכול להעיד על מהימנותו של הספר ואפילו אם היה בנמצא אדם שבצעירותו ראה ספר אחר לגמרי עלינו להניח שנסיון חייו העשיר היה מונע ממנו לעורר גלים ולהרגיז את השותפים לקנוניה - כולם בכירים בממסד הכוהני ובחצר המלך. בסופו של דבר ראשי הקליקה הלכו אל חולדה הנביאה, אשתו של חברם שומר הבגדים המלכותי[יג], והיא, מבלי לאשר את הדבר במפורש, רמזה על מקורו האלוהי של הספר.
 
כיוון שהספר נמצא ואושר על ידי קבוצה קטנה של פרֶדים! אין לנו שום דרך לשלול את האפשרות שפרֶד! זה או אחר החליט לשפץ, לעדכן או לשפר איזה כתב יד קדום או אולי אפילו לכתוב כתב יד חדש לחלוטין שדואג טוב יותר לאינטרסים של חברי הקליקה. אנחנו אפילו לא מסוגלים לפסול את האפשרות שהספר נכתב והוסתר על ידי פרח כהונה זוטר שהחליט לחמוד לצון על חשבונה של ההנהלה הבכירה. בכל מקרה, יש לנו פה דוגמה מצויינת לפרֶד! שהופיע פתאום כשבידו ספר לא מוכר ובפיו סיפורים על התגלות ומתן תורה שלאחר ימי מנשה ואמון איש כבר לא היה מסוגל לאשר או להכחיש.
  
עזרא הסופר:
עזרא הסופר עלה לארץ ישראל כשמונים שנה לאחר הכרזת כורש במטרה 'לִדְרֹשׁ אֶת תּוֹרַת יְהֹוָה וְלַעֲשׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט'[יד] ועלינו להניח שעד לבואו הישוב היהודי בארץ ישראל לא היה משופע בדורשי תורת יהוה, במלמדי חוק ומשפט ובתלמידי חכמים שהיו בקיאים בתכני התורה הכתובה, שלא לדבר על התורה שבעל פה. תחושה זאת מתעצמת כשאנו נתקלים בקטע הבא:
   
 
וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה.
וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב.
וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם.
וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד.[טו]
 
 
בכל אופן, עזרא הסופר, בגיבויים של הגייסות הפרסיים, מיהר לתקן את המעוות ולהמיט על תושבי ארץ ישראל משטר תיאוקרטי שהסתמך על ההוראות של הספרים הלא כל כך מוכרים שהוא הביא עימו מבבל. ייתכן מאד שהספרים הללו כבר שימשו את בני הגולה הבבלית אבל באותה מידה ייתכן גם שעזרא/פרֶד! שיפץ את הספרים שהוא נשא בידיו והוסיף להם את ההוראות שאפשרו לו לדברר את האלוהים ולהשתרר בשמו על הישוב היהודי בארץ ישראל.
 
הרבנים הקדומים:
לאחר חורבן הבית השני כל מיני פרֶדים! החלו להפיץ תורה חדשה שלימים תעלה על הכתב בספר קדוש שיקרא בשם 'המשנה'. לצד דתם החדשה, הקשורה רק בעקיפין ובצורה קלושה למדי לדת הקורבנות הכוהנית, הרבנים שיחררו לחלל העולם גם מיתוס חדש שקושר את תורתם החדשה להתגלות האלוהית על ההר וקובע שלצד התורה שבכתב, שכביכול נמסרה למשה רבנו קבל עם ועדה, האל לימד אותו גם תורה נוספת שבהמשך עברה מדור לדור רק בעל פה. כך, במחי יד אחת, הרבנים שללו את תוקפה המחייב של התורה הכוהנית והעבירו את הבכורה ל'מסורת' החדשה שהם פיתחו לצרכיהם.

היומרות הפרוטו-רבניות שצצו יש מאין לקראת סוף התקופה החשמונאית עוררו התנגדות רבה ובתחילה רק מעטים זנחו את תורת אבותיהם ואימצו את האמונות החדשות של הפרושים. עם זאת, התדרדרות מוסד הכהונה הגדולה וקשרי הדת-מדינה בין הכוהנים למלכי בית החשמונאים שאיבדו את אהדת העם, גרמו בסופו של דבר לריאקציה שדחפה את בני השכבות הנמוכות לחיקם של הרבנים. הללו, לאחר נפילת הבית והתפוררות המערכת הכוהנית, מיהרו לתפוס את קדמת הבמה, להעניק למתנגדיהם את השם המגמד 'צדוקים' ולטעון שרק הם פועלים על פי התורה האלוהית האותנטית. כך, הצדוקים המסכנים ירדו מזירת ההיסטוריה בהותירם מאחוריהם את הרושם שהם  סרסו ועיוותו את התורה המקורית, וזאת למרות העובדה שכוהנים כנראה הקפידו למלא אחר כל טקסי הפולחן שפורטו בתורה הכתובה שבשעתו ניתנה להם על ידי עזרא הסופר.

המהפך הרבני מלמד אותנו עד כמה קל לפרֶד! זה או אחר להטמיע בעם ישראל אמונות חדשות שמגובות בלא יותר מאשר מיתוס שטוען שאלו הן בעצם אמונות קדומות שניתנו למשה רבנו ועברו מפה לאוזן במשך למעלה מאלף ומאתיים שנה.
   
הנוצרים הקדומים:
מעפרה של הדת הכוהנית צמחה לא רק הדת הרבנית אלא גם דת חדשה נוספת שלימים תהפוך לנצרות הקתולית. הדת הזאת עוצבה על פרֶדים! שעיבדו מסורות שעברו מפה לאוזן לספרי קודש חדשים שבהדרגה הפכו ל'ברית החדשה'. המתעמק בנושא יגלה שאין כל הבדל מהותי בין היהדות הרבנית הקדומה לנצרות הקדומה ובשני המקרים מדובר באמונות שצמחו מגווייתה של היהדות הכוהנית ועוצבו לאור צרכיהם ומדיניותם של הגורמים שתפסו עליהם חזקה. היהודים אוהבים לחשוב שרק הרבנים ממשיכים את דרכה של היהדות הקדומה וממילא כל מי שאינו חושב כמוהם הוא כופר ומין. למרבה האירוניה, זאת היא בדיוק עמדתם של הנוצרים שחושבים שהם יורשיה הלגיטימיים של היהדות האותנטית ורק ספרי הקודש שלהם, שכוללים גם את כל התנ"ך היהודי אך לא את המשנה והגמרא, משקפים את רצונותיו של האל ושל הבן שהוא שלח עלי אדמות כדי לגאול את האנושות מטעויותיה.     
 
רבי משה דה לאון:
התרגיל הפרֶד!י שהומצא על ידי רבנים הקדומים חזר על עצמו גם במאה השלוש עשרה כשיהודי בשם רבי משה דה לאון, הרמד"ל, הופיע כשבידו ספר חדש, ספר הזוהר, שפורש בפני באי העולם תורה חדשה - תורת הקבלה. גם כאן התפתח 'יש מאין' מיתוס שאיש לא שמע עליו קודם לכן ועד מהרה הסתבר שאת תורת הקבלה אנו חבים ללא אחר מאשר התנא הגדול רבי שמעון בר יוחאי שניצל את שלוש עשרה השנים בהם הוא התחבא במערה כדי לעבד את המסורות הקדומות שהיו בידיו לתורת סוד אחת שלמה וממצה[טז]. לאף אחד לא הפריע שתורת הקבלה דמתה לבליל האמונות הנאואפלטוניות-גנוסטיות-מניכאיות-קתריות שרווחו מעבר להרי הפירנאים יותר מאשר לאמונות המסורתיות של הרבנים ואנו יכולים להסיק מכך שהיהדות מסוגלת לאמץ לחיקה כל פרֶד! שמערבל מסורות יהודיות, דעות זרות, פנטזיות והזיות ויוצר מהתבשיל המוזר אמונה חדשה שמגובה בספר קדוש שהוא עצמו כתב וייחס לסמכות קדומה כלשהי.
 
הבעל שם טוב:
גם רבי ישראל בן אליעזר, המכונה 'הבעל שם טוב', הצליח להתעלות לרמת פרֶד! מן המניין וגם הוא הכניס ליהדות סט של אמונות חדשות שלימים גובה במספר רב של ספרי יסוד. בתורת החסידות של הבעל שם טוב ניתן למצוא תמהיל יפה של אמונות מסורתיות וקבליסטיות עם רעיונות שנלקחו מהפיאטיזם הלותרני[יז] ולגלות שלא ממש קשה להפנות את הדת היהודית לערוצים חדשים ולשכנע את ההמונים שמדובר ביהדות השורשית והאותנטית של אבות אבותיהם.
 
הרבי מליובאוויטש:
אף סקירה לא תהייה שלמה מבלי להלל שוב את הרבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש שהפך את חב"ד לכת פולחן אישיות שפתחה לעצמה נתיב חדש ביהדות ועיבתה את כתבי קודש שלה בספר ה'תניא' ובכתביו של הרבי מליובאוויטש עצמו. הרבי מליובאוויטש הסיט את הדת החרדית ממסלולה ופתח עבורה אופקים חדשים אותם חסידיו כבר התחילו למלא בתכנים ייחודיים ובמסורות שמעולם לא היו חלק מהיהדות שהצמיחה אותם. כמו במקרה של הנצרות, שהתרחקה כברת דרך ארוכה ממקורותיה, אין לנו שום סיבה להניח שהדת שמתפתחת סביב דמותו של הרבי מליובאוויטש לא תתנתק מכור מחצבתה ותחל להתפתח בצורה עצמאית וייחודית. שוב מסתבר שדי בפרֶד! אחד בעל דמיון ויכולת שיווקית כדי לשנות את כיוונה של היהדות, או לפחות של פלג אחד שלה. הרבי ז"ל/שליט"א הפך את הפלג שלו למכונה משומנת היטב שמנצלת את תמימותם ומאווייהם של התמימים כדי למכור להם משיח אימננטי ו'גאולה בימינו' אבל תוך כדי כך הוא גם הרחיק את חסידיו משאר הזרמים היהודים והותיר אותם עם מספר אמונות יחודיות שגרמו בשעתו לרב שך להגדיר את חב"ד כ'כת הקרובה ביותר לדת היהודית'.     
 
 
האם ניתן להמציא מסורת עתיקה?
 
לטיעון שאף פרֶד! אינו מסוגל להחדיר לדת היהודית אמונות חדשות וספרי קודש חדשים אין, כפי שראינו, שום בסיס היסטורי ויש לכך מספר סיבות טובות:
 
1.
אף אחד אינו נוטה להתווכח עם הנהגה סמכותית, אפילו כאשר הוא בטוח לחלוטין בצדקת טיעוניו. בא נניח שבעת הקראת ספר התורה בימי יאשיהו מישהו היה נזכר שהנוסח המקורי הוא שונה לחלוטין. האם אנו יכולים לתאר לעצמנו שהוא ירים את קולו ויקרא 'רגע, מה קורה פה, הנוסח הזה משובש לחלוטין. אני זוכר במפורש שבנוסח המקורי היה כתוב שבני ישראל חייבים להקריב קורבנות ליהוה ואשרתו.' האם מישהו היה מתייחס לדבריו ברצינות? האם רבים היו תומכים בו בראותם מחלקה של שכירי חרב משופמים פוסעת לכיוונו? האם אנו היינו בכלל שומעים על האירוע? סטלין, אידי אמין, קים ג'ונג-און וכל המלכים ששלטו לפני המצאת הדפוס, ובכללם גם מלכי יהודה, הרעים והטובים כאחד, ידעו לא רק כיצד ניתן לשכתב את ההיסטוריה אלא גם כיצד אפשר לוודא שאף אחד לא ייתקף בגעגועים להיסטוריה הישנה. שליט תקיף יכול למעשה להנחיל לעמו כל אמונה שמשרתת את צרכיו וברוב המקרים איש לא יפתח פה ויצפצף ולכן אם המלך יאשיהו החליט לאמץ ספר חדש שבמקרה נמצא במקדש אזי ברור לחלוטין שהספר הזה יהפוך לנכס צאן ברזל של עם ישראל שעל אמינותו איש כבר לא יערער. באותו אופן, אם עזרא הסופר, מנהיג התיאוקרטיה שהשתררה על הישוב היהודי בתחילת ימי הבית השני ומי שנהנה מתמיכתם של נציגי השלטון הפרסי, קבע שרק האמונות שלו והספרים שבידיו מחייבים את כל הציבור אזי לציבור לא הייתה כל ברירה אלא ליישר קו ולאמץ באהבה את כל הציוויים והגזירות שעזרא המיט עליהם.[יח]  
 
2.
לא כל מחדש דתי חייב להסתמך על שכירי חרב ושומרי ראש משופמים ובמקרים רבים היזמים הדתיים יכולים לבנות על הכריזמה האישית שלהם ועל סמכותם התורנית. כשאדם שנחשב כ'גדול הדור' מחליט להגניב ליהדות רעיונות חדשים, רוב הציבור ישנה כיוון מבלי להניד עפעף. כך קרה כשרבנו סעדיה גאון החדיר ליהדות דורו את התובנות הפילוסופיות שהוא למד משכניו הערבים, כשהרמב"ם החליט למזג את היהדות עם האריסטוטליות שקמה מגציה בסוף המאה האחת עשרה וכשרבי מליובאוויטש התחיל לרמוז שאת המשיח יש לחפש רק בדלת אמותיו.
 
3.
רוב האנשים לא יהססו לאמץ אמונות חדשות, ובמיוחד אם האמונות הללו נחשבות ליותר 'מודרניות' והן משרתות את צרכיהם ועונות טוב יותר לכל מאווייהם. רבי יוחנן בן זכאי, ישו וממשיכי דרכו, הרמד"ל, הבעל שם טוב והרבי מליובאוויטש קראו היטב את הלכי הרוח של הציבור וסיפקו לו סחורה הולמת ארוזה במיתוס שמצליח למוסס את השמרנות הטבעית ואת ההתנגדות להכנסת שינויים באמונות מבוססות. אלו אינן תופעות חד-פעמיות ואין שום סיבה להניח שבעתיד לא ניתקל בעוד יזמים שיבואו עם בשורות חדשות, ספרי קודש מעודכנים ומיתוסים מתאימים ויימשכו את הדת היהודית, או חלקים ממנה, לכיוונים לא מוכרים ובלתי נודעים.[יט]     
 
 
האם לשקר יש רגלים?
 
התשובה היא כמובן – כן. יזמים דתיים רבים בללו כריזמה, בריונות, תמיכה שלטונית, אמונות מפתות, שקרים והיסטוריה משוכתבת ורקחו לעצמם דת חדשה שממשיכי דרכם גיבשו והפכו למכונה שיונקת כסף ומפיקה אשליות. 
 
כולנו הרי יודעים שדת האסלאם, שמתגאה ביותר ממיליארד ורבע מאמינים, נוצרה על ידי רמאי שפינטז מפגשים עם המלאך גבריאל וטען שהיהודים והנוצרים שיבשו את כתבי הקודש ורצונותיו האמיתיים של האל, שבחר בו כנביאו האחרון, נמצאים אך ורק בקוראן שהוא עצמו מחזיק בידו. לעומת זאת, רק מעטים מאיתנו מוכנים להעלות על דעתם שספר דברים נכתב בימי המלך יאשיהו על ידי כוהנים ואצילים אינטרסנטיים, שארבעת החומשים האחרים נערכו על ידי עזרא הסופר בדרכו להכפיף את בני ישראל למשטר תיאוקרטי, שגילדת הרבנים פיתחה מיתוס מסירה שמקשר את תורתם החדשה, שעונה בדיוק לכל צרכיהם ומאווייהם, להוראות שנמסרו למשה אך ורק בעל פה ושתורה עמוסה ברעיונות של בני המאה השלוש עשרה לא פותחה אלף שנה קודם לכן על ידי זקן שהסתתר עם בנו במערה גלילית כלשהי.

המסקנה היא שכל הדתות המונותאיסטיות פותחו על ידי יזמים דתיים שהמציאו לעצמם היסטוריה מיתית שאפשרה להם להציג את הספרים שהם כתבו לעצמם ככתבי קודש אלוהיים. הפרֶדים! שהמציאו את הדתות היהודיות השונות (הדת הכוהנית, הדת הרבנית, הדת הנוצרית, הדת הקבלית/חסידית, הדת החבדית וכדומה) אינם שונים ממקביליהם במשפחת הדתות הנוצריות ובמשפחת הדתות המוסלמיות. כולם טוענים לבעלות על תורה שמימית, כולם סומכים את טענותיהם על התגלות אלוהית וכולם מאמינים שהם רשאים לדברר את האל שברשותם, להשתרר בשמו על אחרים ולגרוף מהמאמינים את כל הקורבנות, המעשרים, התרומות, והשלמונים שהוא, בחסדיו, ציווה להעניק להם.
 
 
מהי האלטרנטיבה הרביעית?
 
אל שאמור היה לברוא את היקום כולו לא ימהר להנחיל את תורתו לעם שולי יחסית שחי על אחד מכוכבי הלכת שמקיפים שמש ממוצעת, שיחד עם מאות מיליארדי שמשות נוספות, רבות מהן בעלות כוכבי לכת משלהן, מאכלסת את אחת ממאות מיליארדי הגלקסיות הנראות לעיין - במיוחד אם התורה הזאת עמוסה בסתירות, אי-הבנות וטעויות מדעיות שכל אל טירון היה מזהה בהנד עפעף. לנו לא נותר אלא להניח האלטרנטיבה שהרב קלמן העלים מאיתנו מתארת את התמונה הבאה:
 
1.
מיליוני בני ישראל מעולם לא יצאו ממצריים וסביר להניח שמדובר במיתוס שפותח בעת שהעם ישב בארץ ישראל. 
 
2.
כיוון שבני ישראל לא נדדו במדבר הם גם לא זכו בהתגלות אלוהית ולא קיבלו שום תורה מהמרומים.
 
3.
לאחר מאות שנים של ריבוי מקדשים שהתחרו בניהם על נתח גדול יותר מזרם הקורבנות, המעשרות, התרומות ומתנות הכהונה, כוהני המקדש הירושלמי הצליחו לכרות ברית אינטרסים עם המלך יאשיהו ולהשיג לעצמם מונופול דתי. הקואליציה הלא קדושה מיהרה להשמיד את כל המקדשים המתחרים ולהעלים את כוהניהם ופולחניהם. את הברבריות שלוחת הרסן הקואליציה הצדיקה באמצעות ספר חדש שהכוהנים כתבו לצרכיהם. בספר זה, ספר 'דברים', הם שילבו מצוות שמקדמות את האינטרסים שלהם, אותן הם עיגנו במיתוסים המשופרים שהם עיצבו מתוך אגדות העם שבני ישראל סיפרו לעצמם בערבי החורף הארוכים. כך הגיע אלינו ספר שמתאר התגלות המונית ומתן תורה ודואג להבטיח את מעמדם, סמכויותיהם ורווחתם של הכוהנים.
 
4.
הדת החדשה של כוהני המקדש הירושלמי נדדה עם גולי יהודה לבבל ושם היא הפכה ליותר מונותאיסטית ויותר מותאמת לצרכי הכוהנים. את הדת הזאת, וספרי הקודש שנכתבו עבורה, הביא עימו עזרא הסופר בעת שעלה לארץ ישראל ושם הוא כפה אותם על כל אלו שסרו למרותו - אך לא האחרים, למשל צאצאיהם של גולי מצריים ששימרו את היהדות הקדומה שרווחה לפני המהפכות של יאשיהו ועזרא.
 
לאלטרנטיבה הזאת אין ריח של מיתוס והיא הרבה יותר סבירה מהאמונה בהתגלותו אל חסר גוף וצורה, במקורה האלוהי של תורה עמוסת סתירות ושגיאות ובהעברת עדות בלתי אפשרית לאורך מאות רבות של שנים במהלכן התנ"ך עצמו מעיד שעם ישראל זנח את האמונה ביהוה ונהה אחרי מגוון יפה של אלים אחרים.
 
 
טיל נגד פצצות
 
כזכור ה'פצצה' של הרב קלמן אומרת שכל דבר טבעי חייב להתרחש יותר מפעם אחת ולכן, אירוע שהתרחש רק פעם אחת בהיסטוריה הוא בהכרח אירוע על-טבעי. לשיטתו, היהדות היא הדת היחידה שהחלה מאירוע על-טבעי שהתרחש לעיניהם של שלושה מיליון בני אדם ורק ביהדות קיימת מסורת על מסירה רציפה מימי ההתגלות ועד עצם ימינו אנו ולכן רק הדת היהודית היא אמיתית ובכל שאר הדתות אין כל ממש.

שיהיה. אם הרב קלמן רוצה לתת להגיונו להתבדר שיבושם לו אבל עליו להסביר מדוע 'המפץ הגדול', שלכל הדעות התרחש רק פעם אחת בהיסטוריה ושכל הממצאים המדעיים הרלוונטיים תומכים בקיומו, אינו אף הוא בגדר 'אירוע על-טבעי', מה שאמור להפוך את המדע למערכת האמונות היחידה שמשמרת את נס 'המפץ הגדול'. על פי הלוגיקה של הרב קלמן זאת חייבת להיות אמונת האמת היחידה בניגוד לכל שאר האמונות, ובכללן האמונות של הדת היהודית, שבהכרח הופכות במחי יד אחת ללא יותר מאשר אוסף של אמונות טפלות וחסרות כל שחר.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות'.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
ראה הערך 'כן, אדוני השר' בויקיפדיה
[ב]             
למשל, הנס שהתרחש בעת שישו האכיל את חמשת אלפי המאמינים שהלכו בעקבותיו כשבידי חסידיו היו רק חמש ככרות לחם ושני דגים (הבשורה על פי מתאוס יד:יג-כא, הבשורה על פי מרקוס ו:לא-מד, הבשורה על פי לוקאס ט:י-יז, הבשורה על פי יוחנן ו:ה-טו)
[ג]              
למשל 'הדרשה על ההר' בבשורה על פי מתאוס פרקים 5 עד 7 ו'הדרשה במישור' בבשורה על פי לוקאס ו:יז-מט
[ד]              
למשל שבת קד:ב, סוטה מג:א, סנהדרין מז:א, סנהדרין סז:א, סנהדרין קז:ב, ירושלמי סנהדרין מ:ב ותוספתא חולין ב:כג. בחלק מהמקורות ישו מכונה בשם בן סטדא, בן סטודא או בן פנדירא. בעת שהיהודים חיו בקרב אומות נוצריות הם טרחו למחוק ממקורותיהם את רוב ההתייחסויות המפורשות לישו הנוצרי והללו נשתמרו בספר נפרד שנקרא 'חסרונות הש"ס'. תלמודים שמודפסים במדינת ישראל נוהגים להשיב את ההשמטות למקומן ולכן נמצא את הטקסטים המלאים בתלמודים דוגמת תלמוד שטיינזלץ. מהדורות אחרות אינן משיבות את הטקסט לקדמותו ושם נתקשה למצוא איזכורים מפורשים לישו הנוצרי. 
[ה]             
ראה למשל הערך 'פוליקרפ' בויקיפדיה.
[ו]              
משנה אבות א:א
[ז]              
הומרוס כנראה קיבע את נוסח הסיפורים במאה השמינית לפני העידן הנוכחי, כארבע מאות שנה לאחר ימיה המשוערים של מלחמת טרויה. מדקלמים נודדים העבירו את הנוסח הזה מדור אחד למשנהו עד להעלאתו על הכתב כמאתיים שנה מאוחר יותר.
[ח]             
מלכים ב' כא:ב-ט
[ט]             
מלכים ב' כא:כ-כב
[י]              
מלכים ב' כב:ח-יג
[יא]            
רמב"ם, הקדמה לספר יד החזקה
[יב]            
מלכים א' פרק כב
[יג]             
מלכים ב' כב:יד
[יד]             
עזרא ז:י
[טו]            
נחמיה ח:יג-יז
[טז]            
ראה המאמר המשעשע 'רבי שמעון בר יוחאי, המערה ועץ החרוב'
[יז]             
ראה המאמר 'אוונגליסטים וחסידים שתי תנועות אחיות'
[יח]            
תרגומם העברי של הפסוקים כד-כה בפרק ז של ספר עזרא מלמד שלעזרא ניתנו סמכויות שלטוניות מרחיקות לכת ולכן הוא היה מסוגל לכפות על בני ישראל כל אמונה ותורה שרק עלו על דעתו: 'ואתה, עזרא, כחכמת אלוהיך אשר בידך – מנה שפטים ודינים אשר יהיו דנים את כל העם אשר בעבר הנהר, א כל יודעי תורת אלוהיך: ומי שלא יודע - תודיע לו. וכל אשר לא יהיה עושה את מצות תורת אלוהיך ואת מצוות המלך – מהר יעשה בו דין אם למות, אם למלקות, אם לעונש ממון ולמאסר.' 
[יט]            
רון הבארד, שרלטן רב כישרון וכריזמה, הצליח להקים לפני כשישים שנה דת חדשה בשם 'סינטולוגיה' שצברה מאות אלפי מאמינים, חלקם אף יהודים לשעבר, והפכה אותו למולטי-מיליונר. בכך הוא הוכיח שתמיד יש מקום לפרֶד! נוסף ולכן סביר להניח שלנצח נאלץ להתמודד עם יזמים שמביאים לנו בשורות חדשות, ספרי קודש מעודכנים ומיתוסים משכנעים. הסינטולוגיה מוכרת כדת רשמית במספר מדינות, ובכללן ארצות הברית, ומספר חסידה עולה בהרבה על מספר כל חסידי חב"ד בעולם.
נקרא 23104 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

185 תגובות