Skip to content

1VSDAT

שלישי, 18 אוקטובר 2016 14:43

הוראות היצרן (סיסמה נבובה)

דרג מאמר זה
(1 מדרג)
באמצעות הסיסמה 'הוראות היצרן' הרבנים מנסים לשכנע אותנו שעלינו לנהוג בהתאם להוראות ההפעלה ש'יצרן' העולם שילב בתורתו. בדיקה קצת יותר מעמיקה של הסיסמה מלמדת אותנו שבין הוראות ההפעלה של הבורא כביכול ניתן למצוא מספר רב של הוראות סתומות, מיושנות, פרימיטיביות, מזיקות, אכזריות ולא-חוקיות. הרבנים ניסו לנכס לעצמם את הזכות לעדכן את ההוראות האורגינליות של היצרן אבל לבושתם הם לא הצליחו להראות שום כתב הסמכה שמעניק להם את הזכות הזאת. כתוצאה מכך, עלינו להסיק שאם הרבנים רשאים לעדכן את הוראות היצרן אזי גם מדינאים, מחוקקים ואנשי רוח רשאים לעשות זאת, ביחוד לאור העובדה שהוראות ההפעלה שלהם נסמכות על תכתיבי המדע, המחקר, ההומניזם, הליברליזם, הפלורליזם והדמוקרטיה.  
 
 
היצרן והוראותיו
 
אין סיסמה נלעגת יותר מאשר 'הוראות היצרן' שכן היא באה ללמדנו שעל כולנו לפעול בהתאם להוראות שכביכול הוכתבו לנו על ידי מי שאמור היה לייצר את העולם. האנלוגיה הרבנית מנסה לרמוז שכשם שלא ניתן לבא בתלונות ליצרן כשמפעילים את מכונת כביסה שלא בהתאם להוראות ההפעלה שהוא סיפק לקונים כך גם לא ניתן לקבול בפני בורא העולם כשמשתמשים בבריאתו מבלי להתייחס לספר הוראות ההפעלה שהוא כתב עבור המשתמשים בעולמו. כלומר, אם אנחנו באמת רוצים שהעולם יתנהל בהתאם לתכנון של בוראו עלינו להקפיד על כל ההוראות הכתובות בתורה – לאכול רק אוכל כשר, לשמור שבתות, חגים וימי צום, להתפלל כהלכה, לברך לעיתים מזומנות ולעשות רק את הישר בעיני יהוה.  

הגיוני, לא? האל ברא את העולם בשישה ימים לפני חמשת אלפים שבע מאות ושבעים ושבע שנה וסיפק לנו הוראות מפורטות שמאפשרות לנו לתפעלו בצורה תקינה ולכן כולנו חייבים לנהוג לפי הוראותיו ולקיים את כל מצוותיו שאם לא כן אנו עתידים ל'קלקל' את העולם ולפגום בתפקודו. אדרבה, חלק מהוראות ההפעלה שהיצרן הפקיד בידינו הן מחוייבות ההיגיון וכל אדם בר דעת ממילא היה נוהג על פיהן גם באופן אינטואיטיבי. הוראות ההפעלה מורות למשתמשים 'לֹא תִרְצַח לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר'[א] ואין ספק שרוצחים, נואפים, גנבים ונותני עדויות שקריות באמת פוגעים בהרמוניה האנושית ופוגמים בתכלית הבריאה. גם הוראות ההפעלה 'כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן'[ב], 'וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ'[ג], לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'[ד] ודומיהן[ה] הן בהחלט ראויות אף שאני אישית הייתי מעניק לציווי 'לֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' דגש קצת יותר אוניברסלי על ידי השמטת הביטוי 'אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ' והחלפת המילה 'לְרֵעֲךָ' בביטוי 'כל אדם'.  
 
עד כאן הכל נשמע הגיוני וסביר. הבעייה היא שהוראות ההפעלה הסבירות וההגיוניות הן לא יותר מאשר טיפה בים ורוב הוראות היצרן הן סתומות, מיושנות, פרימיטיביות, מזיקות, אכזריות ולא-חוקיות. עלינו לשאול את עצמנו אם גם ההוראות המביכות הללו מסוגלות להבטיח את תקינותו של העולם או שהגיע הזמן להחליפן בהוראות הפעלה חדשות, מעודכנות ומשופרות, שלוקחות בחשבון את השיפורים והשכלולים שהוכנסו במוצר במהלך אלפי השנים שעברו מאז כתיבתן של הוראות היצרן האחרונות.
 
הוראות היצרן אינן מובנות
 
מחובתו של היצרן לכתוב את הוראות הפעלה בצורה ברורה ובהירה כך שהמשתמשים במוצר יידעו כיצד בדיוק עליהם לנהוג וממה עליהם להימנע. ייתכן שהוראותיו של בורא העולם היו מובנות בתקופה בה הן נכתבו אבל הזמן עשה את שלו והיום אין כבר כל דרך לדעת כיצד עלינו להשתמש במוצר שהופקד בידינו. לשם דוגמה, היצרן כתב בהוראותיו 'מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר'[ו] אבל אין לנו שום דרך לדעת למה הוא התכוון, במיוחד לאור העובדה שגם פרשני ימי הביניים העניקו לביטוי מגוון פרשנויות שונות. אפילו ההוראה היסודית 'וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ'[ז] היא לגמרי לא ברורה כי המילה 'טֹטָפֹת' משמשת רק בהקשר זה ולא ניתן לגזור את משמעותה מהקשרים אחרים – מחדל שלא מנע מחכמינו להפיק מהוראת היצרן הייחודית הזאת שובל ארוך של הלכות רבניות. האם ה'טֹטָפֹת' המוזכרות בהוראות היצרן זהות לתפילין הנהוגים היום? יתכן שכן ויתכן שלא. הוראות היצרן אינן מספקות שום תיאור ולכן לא ברור אם תקינות העולם מותנית בהנחת ארבע פרשיות, שכוללות בסך הכל שלושים ואחד פסוקים, למשך כמה דקות בבוקרם של ימי החול או שהיצרן באמת מצפה מאיתנו להסתובב מהבוקר עד הערב כשלידינו וראשינו קשורות מגילות קלף שמכילות את רוב ספר דברים, כמתחייב מהפסוקים:
 
וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.[ח]
 
הרבנים בחרו בסופו של דבר באופציה היותר פרקטית אבל אנחנו לא באמת יודעים אם זאת אכן הייתה כוונתו המקורית של היצרן ואם המוצר ממשיך לעבוד כתיקונו גם כאשר אנו חותכים פינות ומעגלים קצוות.
 
עמימויות דומות הופכות לאובך במאות פסוקים[ט] שלימים יבלבלו את מיטב חכמי ישראל ויגרמו להם לפרש את אי-הבהירויות בשלל דרכים שונות וסותרות. העובדה שלהוראות הפעלה רבות אין פרשנות אחידה וכל חכם פיענח את הפסוקים על פי הבנתו, ובסתירה להבנתם של חכמים אחרים, מלמדת שהיצרן ניסח את הוראות ההפעלה שלו בצורה רשלנית ומבלבלת וממילא אין שום דרך לוודא שהמשתמשים אכן מתפעלים את העולם על פי הוראותיו ולא על פי הוראות ההפעלה של הפרשנים, שלעיתים קרובות סותרות את הוראות ההפעלה של פרשנים אחרים.

כיצד רוצה היצרן שננהג לפי הוראותיו אם הוא אינו טורח לנסחם בצורה שתאפשר לנו להבינם? התורה אמורה להיות נצחית ולחייב את כל בני ישראל גם אלפי שנים לאחר כתיבתה ולכן היצרן הכל-יכול וכל-יודע היה צריך להנפיק לנו הוראות הפעלה ברורות וקלות להבנה שתהיינה תקפות לנצח, או לחליפין, לעדכן את הוראותיו בצורה תקופתית כך שהיהודים יוכלו לתפעל את העולם גם ללא סיועם של רבנים שלא כולם בהכרח עונים להגדרה 'אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע'
[י].
 
הוראות היצרן כבר אינן רלוונטיות
 
הוראות ההפעלה של היצרן מתמקדות בהוויות העולם העתיק: עבדים, שפחות, הכחדת עממים, ניתוץ מזבחות של גויים, עליות לרגל, בעילת שבויות יפות תואר וכדומה. עם זאת, עיקר תשומת הלב הופנתה לבניית המשכן, לפולחני הקורבנות והדם שיתנהלו בו ולזכויותיהם של המשרתים בקודש. חציו השני של ספר שמות מתמקד במפרטים לבניית המשכן ובתיאור הפולחנים שיתנהלו בסביבתו וגם ספר ויקרא אינו בוחל בהוראות ההפעלה הפרטניות שקרובות לליבם של הכוהנים ורחוקות ממעייניהם של בני תקופתנו. הוראות פולחניות נושנות מתבלות גם את הסיפורים של ספר במדבר ומקומן לא נפקד גם מספר דברים, אף ששם הן אינן נמצאות במוקד תשומת הלב.
 
הוראות הפעלה שדנות במקדשים ופולחנים כוהניים יכולות להיות רלוונטיות רק לתקופות בהן בתי המקדש עדיין עמדו על כנם ואין להן שום משמעות עבור אלו שצריכים לתפעל את העולם של המאה העשרים ואחת. מאידך, בהוראות הללו טמון פוטנציאל הרס בל ישוער שיתממש אם וכאשר שטופי המוח יחליטו להקים בית מקדש שלישי ולחדש בו את הפולחנים שלדעתם גורמים לעולם להתנהל על פי רצון בוראו[יא]. למזלנו, אין מקום לחשש. הפנאטים הללו ייתקלו בחומה בצורה של רבנים שילחמו בחירוף נפש נגד כל מי שינסה להחיות את ההוראות המקוריות ולהקים לבורא מעון חדש שיתופעל רק על ידי אנשים בשם כהן ולוי. הרבנים החליפו זה מכבר את הוראות ההפעלה שדאגו למעמדם, סמכויותיהם ורווחתם של הכוהנים[יב] בהוראות משופרות שמבטיחות את האינטרסים שלהם עצמם[יג] ואין כח בעולם שיהיה מסוגל לסובב את הגלגל אחורה ולהחזיר לכוהנים את הבכורה שהובטחה להם בהוראות המקוריות.  

היצרן התיאורטי, כך מסתבר, הקדיש את החלק הארי של הוראותיו להפעלת העולם שהיה מוכר לו והוא לא נתן את דעתו לשינויים שהעידנים יביאו עימם ולא טרח לעדכן את מצוותיו או להורות על מנגנון שישמור על הרלוונטיות של ההוראות הללו גם לאחר שהקידמה תביא עימה עולם חדש ומשופר לאין ערוך בו אין משכן, אין מקדש, אין מזבחות, אין קורבנות, אין כוהנים ולויים שמשרתים בקודש, אין פולחני דם, אין מתנות כהונה ואין שום שימוש להוראות ההפעלה הנושנות שלמרבה הצער עדיין ממשיכות לעוות את השקפת עולמם
של מיטב הוזי עמנו.
 
למרות שאת העולם יש לתפעל על פי הוראות ההפעלה שפורטו בתורה, אף אחד לא באמת ממלא אחר ההוראות הללו והרבנים מצאו לעצמם פלפולים שמאפשרים להם להתעלם, לעוות, לסרס ולשנות את הוראותיו של היצרן האורגינלי[יד]. העולם המודרני כבר אינו תולה מכשפות, שורף בנות כהן שזנו, קוצץ ידיים לנשים לוחמניות ומשמיד הומוסקסואלים, כופרים, גרגשים והעמלקים. למען האמת, כיום קשה למצוא ולו הוראת הפעלה אחת שנהוג לקיים במתכונת שהוכתבה על ידי היצרן האורגינלי ונראה שרק מתי מעט מתאבלים על כך.
 
כתחליף להוראות היצרן המביכות, הרבנים כתבו הוראות הפעלה חדשות שאמנם מזכירות במרומז את הוראותיו של בורא העולם אף שלהוראות החדשות אין שום קשר של ממש להוראות המקוריות. חכמינו המנוחים דחקו לשולים והעלימו את רוב רובן של ההוראות היצרן ובמקומן הם המיטו על עם ישראל אינספור הוראות הפעלה חדשות שהיצרן המקורי מעולם לא טרח לכלול בהנחיות שהוא כביכול הכתיב למשה רבנו. משתמע מכך שבמקום למלא את הוראות היצרן, שומרי האמונים של ימינו מקפידים ללכת אחר הוראותיהם של בני אדם יומרניים שהעניקו לעצמם את הרשות לעוות ולשבש את הוראות ההפעלה המקוריות מבלי לבקש את הסכמתו של היצרן ומבלי לקבל את אישורו. בידינו, בכל אופן, אין שום עדות ממשית לכך שהיצרן המקורי סומך את ידיו על העדכונים הרבניים ורואה בהם מתכון להפעלתו התקינה של עולמו.
 
במקביל לרבנים, גם המדענים, החוקרים, המשפטנים, הכלכלנים, הפילוסופים והמדינאים עדכנו את הוראות ההפעלה של העולם ואין לנו שום סיבה להניח שהיצרן המקורי מעדיף את הוראות ההפעלה של רבנים מוכי בורות על פני הוראות ההפעלה של אלו שמבינים כיצד העולם באמת פועל ומצליחים להתמודד עם האתגרים שהמאה העשרים ואחת מעמידה בפני כולנו. אני מניח שהבורא הוא לא אידיוט ולכן גם הוא מבין שקשה מאד לתפעל עולם בו חיים שבעה מיליארד נפשות באמצעות מריחת דם על הבהונות ותנוכי האוזניים ואפילו הקפדה מלאה על כל הלכות השבת לא תביא למיליארדי ילדים אוכל, מרפא או השכלה. בכל אופן, לו אני הייתי בוראו של העולם הייתי מפרסם באפיקי המדיה החברתית הצהרה שמורה לכל משתמשי העולם להתעלם מההנחיות הנושנות שהתאימו לעידנים יותר פרימיטיביים ולהשקיע את מעייניהם בלימודים מועילים, עבודה בעלת ערך ויצירה שמשרתת את האנושות כולה. את המוסר הנפשע ששוקע בהוראות הנושנות הייתי מורה להחליף מייד בסטנדרטים ההומניסטים, ליברליים, פלורליסטים ודמוקרטיים שהאומות קיבעו באמנות הבינלאומיות[טו] שמילא משמשות בימינו כאמות המידה המוסריות של העולם הנאור.
 
הוראות היצרן אינן חוקיות
 
קשה שלא לתהות על טיבו של יצרן שהוראות ההפעלה שלו מוצפות בתביעות להרוג, לטבוח ולבצע פשעים נגד האנושות[טז]. מסתבר שעולמו של הבורא לא יפעל בצורה תקינה אם לא נשמיד את כל אלו שחוטאים במגוון העבירות אליהן העולם המודרני כבר מזמן למד להתייחס בשוויון נפש. בימינו, כל מי שינהג על פי הוראותיו של בורא העולם ימצא את עצמו עד מהרה מאחורי סורג ובריח - כפי שקורה מפעם לפעם למטורפים שחושבים שניתן להתעלם מחוקים אנושיים ולהצמד רק להוראות היצרן[יז]. לעולם הנאור אין כבר שום סימפטיה או סבלנות להוראות הפעלה ברבריות ובמקומן הוא אימץ זה מכבר הוראות הפעלה חדשות שנשענות על עקרונות הומניסטים וליברליים ששוללים כמעט לחלוטין את השימוש בעונשי מוות.

איני טוען שיש לפסול את כל עונשי המוות ולעיתים הם בהחלט עוזרים לעולם להתנהל בצורה יותר מתוקנת. החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, שמתוקפו הוצא להורג הצורר אדולף אייכמן, אינו אמור לפגום בתחושת הצדק של ההומניסט הגדול ביותר וניתן גם להבין את אלו שדוגלים בגזירת עונשי מוות על רוצחים בזדון, כמתחייב מהוראת ההפעלה ו'מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ'
[יח], אבל איזו הצדקה יש בימינו להוראת ההפעלה דוגמת 'וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת'[יט]? יש לגנות בתקיפות ילדים שמקללים את אביהם ואימם ובהחלט רצוי להרחיקם מהוריהם המתייסרים אבל להמיתם בחנק? מי חונק ילדים חצופים? לאיזה עולם מוטרף מתאימות ההוראות של יוצרנו? האם בורא העולם לא הבין שיש גם דרכים אחרות לפתור בעיות? האם הוא לא ידע שבני טיפש עשרה לא תמיד שולטים בדברים שיוצאים מפיותיהם?

הציוויים שמנינו עד כה הם לא יותר מאשר הקדמה חיוורת לסדרת הוראות הפעלה רצחניות שבימינו כבר תשלחנה את מבצעיהן למאסרי עולם. בהחלט לא צריך להמליץ, חלילה, על קיום יחסי מין בין גבר לאשת איש, אשת האב, הכלה, החותנת, האחות, אשה נידה, גבר אחר או בהמה
[כ] אבל אלו אינן עברות שאמורות לגרור עימן עונשי מות, ובמיוחד כשמדובר באנשים בוגרים שמודעים למעשיהם. יצרן שדורש להרוג את החוטאים הללו אינו אב אוהב ורחום, ארך אפיים ורב חסד אלא סתם סדיסט קטן שנהנה לא רק מריח הבשר שעל האישים אלא גם מסבלם וזעקותיהם של הנהרגים, הנסקלים, הנשרפים והנחנקים.
 
הבעייה מחמירה כשמסתבר שהיצרן החליט להעניש במיתות בית דין או בעונש כרת לא רק את אלו שפוגעים בגוף או בנפש אלא גם את אלו שאינם מאמצים דעות חשוכות ואינם מקפידים לקיים את הטקסים והפולחנים שהוא המיט על עם ישראל[כא]. חובה עלינו לשאול מדוע האל מרגיש צורך לכפות באלימות את הוראות ההפעלה שלו. למה נחוצים לו כל כך הרבה איומי מוות? האם במקום להכרית את נפשם לא היה הגיוני יותר להכניס את אוכלי החמץ בפסח לשבעה ימי מאסר ולשלוח בנות כהן שזנו לפנימיות מיוחדות? לא קשה להפיק סט של הוראות הפעלה שאינן מכתיבות עונשי מות על ימין ועל שמאל ויש להניח שכל יצרן סביר היה מוצא תחליפים קצת יותר הומניים לעונשים הזוועתיים שנבחרו על ידי בורא העולם. מדוע, אם כן, היצרן שכל העתידות גלויות בפניו התעקש להתאים לעבירות זניחות יחסית עונשים שנהוגים בימינו רק בלב המאפליה האיסלאמית והקפיד לא לאמץ מדיניות ענישה שתתאים גם לעולם קצת יותר נאור? אני מבין שבתקופת כתיבתם של ספרי התורה הבריות הכירו רק עונשי מות, הלקאות, הטלות מום[כב] ופיצויים כספיים אבל האם לא ניתן לצפות מבורא השמים והארץ שיורה בהוראות ההפעלה שלו להטיל על עבריינים קלים עונשי מאסר ו/או קנסות שהולמים יותר את חומרת העבירה שהם ביצעו?

לאחר התאמת העונשים לעבירות ניתן יהיה, אולי, להעלים גם את שלושת החרפות הללו:  
 
*
'מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה'[כג]
 
*
'וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.'[כד]
 
והפנינה שבכתר:
 
*
כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו.
וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ.[כה]
 
אף שתיאורטית ניתן לחשוב שהמכשפות היוו בשעתו זן אנושי מיוחד שכבר נכחד מהעולם, סביר יותר להניח שהן היו רק נשים מעורערות בנפשן וחסרות כל יכולת להזיק. כך או כך, רב שמעון בן שטח רצה למלא אחר הוראות היצרן ותלה שמונים מהן באשקלון[כו] ורב חמא בר טוביה, בהתאם להוראה מפורשת, שרף את בת הכהן, אימרתא בת טלי, שלדעתו זנתה וחיללה את אביה[כז].
 
אמנם אין בידינו עדות לכך שהקפדה על הוראות היצרן גרמה לאיזה רב מוטרף לקצוץ את ידה של אשה שניסתה לעזור לבעלה על ידי תפיסת מבושיו של הגבר שהיכה אותו אבל עוד חזון למועד שכן רבים עדיין חושבים שהוראות היצרן עדיין מחייבות את כולנו ועדיין מצדיקות גם את המעשים הברבריים ביותר.  
 
הוראות היצרן מיותרות אם לא פשוט מזיקות
 
רוב האנושות אינה משתמשת בעולמנו בהתאם להוראות יוצרו הדמיוני ובכל זאת העולם אינו מתמוטט ומצבן של מדינות רבות הוא דווקא לגמרי לא רע. אוכלי השרצים ובועלי הנידות באירופה ואמריקה נהנים משלום, ביטחון, שגשוג כלכלי, בריאות טובה, רווחה סוציאלית, זכויות אדם, שוויון מגדרי והשגים מחקריים שמקפיצים את האנושות כולה מפסגה אחת לשנייה בעוד שאלו שמקפידים על קלה כחמורה, ואינם סוטים ימינה או שמאלה מהנחיות היצרן, לרוב נאלצים להסתפק בדלות, בורות, קנאות, שנאת הזר והאחר, השתמטות, טפילות, קומבינות, בריחה מלימודים מועילים והסתמכות על תרומות מיהודים שחיים במדינות שכבר פיתחו לעצמן הוראות הפעלה הרבה יותר מתקדמות ונאורות. למעשה, לא נטעה אם נסיק שהוראות ההפעלה של הבורא הן המתכון הבדוק ביותר לעוני, נחשלות וחיים חסרי כל תועלת וזניחתן היא התקווה היחידה לחיים בעלי משמעות שתורמים משהו גם לאנושות כולה.    
 
אדרבה, המציאות מלמדת אותנו שאלו שהפעילו את העולם לפי הוראות היצרן סבלו יותר מכל אחד אחר. יהודים מאמינים ששמרו על הוראות היצרן, קלות וחמורות כאחת, הושמדו בהמוניהם וסבלו מיתות איומות ומשונות[כח] בעוד שרוב הכופרים, המומרים והאפיקורסים שחדלו להקפיד על ההוראות הנושנות נותרו בחיים וחלקם אף העניק לאנושות תרומה תרבותית והגותית יקרה מפז. התופעה הובלטה בבירור רב באמצע המאה העשרים כאשר 80% משומרי התורה והמצוות נכחדו בשואה הנאצית בעוד שציונים שמרדו באומות העולם, עלו בחומה ודחקו את הקץ שרדו את הגדולה בשואות, הקימו מדינה מפוארת והעלו אליה את השרידים המעוכים של הדת הרבנית. העובדות מדברות בעד עצמן – הוראות היצרן מביאות עימן רק הרס וחורבן. ההתעלמות מהן נושאת עימה תקומה ותקווה.
 
האם התורה שבעל פה אינה פותרת את כל הבעיות?
 
התורה שבעל פה בהחלט התאימה את הוראות ההפעלה של העולם לתנאים של סוף העת העתיקה ותחילת ימי הביניים וייתכן שביום מן הימים היא אולי תצליח להתאימן גם לתנאי המאה השמונה עשרה. הבעייה היא שהתורה שבעל פה היא יצירה רבנית והקשר בינה לבין הוראות ההפעלה של היצרן התיאורטי הוא שולי בלבד. כתוצאה מכך, במקום לפעול על פי הוראות היצרן, היהודי המאמין של היום מקפיד לנהוג בעולם רק על פי הוראות ההפעלה שנכתבו על ידי בני אדם אינטרסנטיים שהעניקו לעצמם את כללי הדרש שאפשרו להם לעוות את ההוראות היצרן ולסחוט מהן הוראות חדשות שמתאימות בראש ובראשונה רק לצרכיהם.
 
לא היינו באים אליהם בטענות אם הם היו מפיקים הוראות הפעלה מעודכנות שנגזרות באופן לוגי מההוראות המקוריות, למשל, על ידי שימוש מושכל במידת ה'קל וחומר'[כט]. הבעייה היא שלצד ההסקים הלוגיים הרבנים הרשו לעצמם לדרוש כל מילה, כל אות וכל תג שבתורה ויצרו כמעט יש מאין הוראות הפעלה חדשות שכל קשר בינן לבין הוראות היצרן הוא מקרי בלבד[ל]. באמצעות הדרש הפראי הרבנים הצליחו לסחוט מהנוסחים הנושנים הוראות עדכניות שמאד התאימו לצרכי הגילדה אבל רק עוצמי עיניים מושבעים מסוגלים למצוא קשר כלשהו בינן לבין הוראות היצרן המקורי שכזכור דרש עונשי מוות, קציצת ידיים, בנית מזבחות, הקרבת קורבנות ומריחת דם הקורבן על תנוך אזנם הימנית, בוהן ידם הימנית ובוהן רגלם הימנית של הכהנים[לא].

הרבנים טוענים שהיצרן המקורי הסמיך אותם לעדכן בשמו את הוראות ההפעלה של עולמו ולכן כל מי שנוהג על פי הלכותיהם עדיין מתפעל את העולם בצורה תקינה שמתאימה לדרישותיו של היצרן המקורי. להוכחת דבריהם הם אינם מביאים אף פסוק מקראי שמעניק למאן דהוא את הזכות לעדכן את הוראות היצרן ואין בידם שום עדות לכך שההלכות הרבניות אכן מאפשרות לעולם לתפקד לפי תכנונו המקורי. במקום אישור חד-משמעי, הרבנים הפעילו את קסמיהם, ליקטו מספר פסוקים בלתי תלויים ודרשו לעצמם טיעון שאינו נשען על דבר זולת המיתוסים שהם המציאו לצרכיהם:
 
שקל (השווה) הכתוב[לב] שלשה קלי עולם (דמויות זוטרות) כשלשה חמורי (גדולי) עולם לומר לך: ירובעל (השופט גדעון) בדורו כמשה בדורו, בדן (השופט שמשון) בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו - ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים.
ואומר (הכתוב) 'וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט'[א].
וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו?
הא (לכן) אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו ואומר (הכתוב) 'אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה'.[לג]
 
הפלפול הרבני קובע שהשופטים בכל דור ודור שקולים למשה, אהרון ושמואל וחובה להסיק מכך  שגם הם רשאים להכתיב לבני ישראל הוראות הפעלה מעודכנות ומשופרות. מכאן נגזר שכשם שבני ישראל היו חייבים להשמע להוראותיהם גדולי העולם, משה, אהרון ושמואל, כך הם חייבים למלא גם אחר הוראותיהם ופסיקותיהם של חברי הגילדה.
 
לי אישית אין שום בעייה עם ההתפלפלות הרבנית, אדרבה, אני תומך בהעברת כל סמכויות החקיקה והשפיטה לידיים אנושיות. אני גם מוכן לאמץ את הכלל 'אפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים' ולו רק משום שהרבנים אינם מפרנסים את הציבור הנאור - הם אלו שמתפרנסים ממנו. מי שחי על חשבון אחרים אינו רשאי לכפות את הוראות ההפעלה האינטרסנטיות שלהם על אלו שבבירור יודעים טוב ממנו כיצד יש לתפעל עולם בו סרכים עודפים אינם מסוגלים לשרוד בכוחות עצמם.   
 
 
מסקנה
 
 
איני רוצה לדון כרגע בשאלה אם את העולם העתיק יצר בורא על-טבעי אבל ברור לי לחלוטין שאת העולם המודרני יצרו דורות של יזמים, ממציאים, משקיעים, מהנדסים, מדענים, חוקרים, אנשי רוח, אמנים, אומנים ואנשים עמלים שהצליחו להתעלות מעל לתכתיביהם של אנשי דת שמאז ומעולם ניסו לבלום את הקדמה ולהכפיפה להוראות ההפעלה שהם עצמם כתבו לצרכיהם. הוראות ההפעלה האינטרסנטיות של אנשי הדת אינן תורמות דבר לתפעולו התקין של העולם וטוב נעשה אם נמהר להשליכן למקום אליו כבר נזרקו הוראות ההפעלה האורגינליות של היצרן המיתולוגי ונאמץ במקומן את הוראות ההפעלה שעוצבו על ידי דורות של הוגים, מדינאים, מחוקקים ומשפטנים שנשענו על תובנותיהם של טובי המדענים, החוקרים ואנשי הרוח. את בעיות העולם לעולם לא נפתור באמצעות הוראותיהם של אנשי דת דלי השכלה ואת המזור יביאו רק העקרונות הומניסטים, ליברליים, פלורליסטים ודמוקרטיים שבתמיכתם של המדע, המחקר והשפיות ירחיבו את שיתוף הפעולה הבינלאומי, יאיצו את הקדמה ויאפשרו לשבעה מיליארד נפשות להתקדם לעבר שלום, ביטחון ורווחה כלכלית.    

כיום כבר ברור לרוב האנשים החושבים שמי שאמור היה לשהות במשכן ומקדש ולהתענג על קורבנות ופולחני דם לא באמת ברא את עולם קווינטיליוני
[לד] השמשות וממילא אין להאשימו בהוראות ההפעלה הפרימיטיביות באמצעותן הכוהנים, ואחר כך הרבנים, ניסו להבטיח את שררתם, כבודם ורווחתם. לסיסמה 'הוראות היצרן' אין כבר שום משמעות בעולם המודרני וטוב נעשה אם פשוט נתעלם ממנה ומאלו שהמציאו אותה. 
 
 
טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמיתי אבל אודה לכם אם תספקו כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.
 
 


[א]             
שמות כ:יג
[ב]             
שמות כב:כא
[ג]              
ויקרא יט:לג
[ד]              
ויקרא יט:יח
[ה]             
'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.' (שמות
כ:יב), 'לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ'
(שמות כ:יד), 'מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג' (שמות כג:ז), 'לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ
וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ' (ויקרא יט:יא), 'לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת
שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר' (ויקרא יט:יג), 'לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא
תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. (ויקרא יט:יז) והרשימה ארוכה.
[ו]              
שמות כב:כח-כט
[ז]              
דברים ו:ח
[ח]             
דברים ו:ו-ט
[ט]             
למשל, פסוקים דוגמת:

*
לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת. (שמות כג:ב)
 
 
*
וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיו. (שמות כה:לא)
 
 
*
וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. (שמות כה:מ)
 
 
*
וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיהֹוָה אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ. (ויקרא ב:יד)
 
 
*
וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה. (ויקרא ב:טז)
 
 
*
לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל. (דברים כד:ו)
 
 
*
כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ. (דברים בד:י)
 
 
*
וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים. (דברים לג:יד)
 
[י]              
שמות יח:כא
[יא]            
ראו, למשל, את המאמר 'מי רוצה לבנות את המקדש בירושלים' באתר 'מסע אחר'
[יב]            
ראו המאמר 'התורה בשרות בכירי באומה'
[יג]             
ראו המאמר 'עקרונות השיטה הרבנית'
[יד]             
ראו המאמר 'למה הם לא מבערים אותי'
[טו]            
את הבסיס למוסר המודרני ניתן למצוא ב'הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם'.
הנחיותיה של ההכרזה הזאת סותרות כמעט לחלוטין את כל אמות המידה המוסריות
ששוקעו בהוראות ההפעלה של היצרן. מהכרזה בדבר זכויות האדם נגזרו מספר רב של
אמנות בינלאומיות שבין השאר מסדירות את זכויותיהם של פצועים, שבויים ואזרחים
בעתות מלחמה, נשים, ילדים, פליטים, מחוסרי אזרחות ועובדים. אמנות אחרות אוסרות
רצח עם, אפליה, סחר בבני אדם, עינויים וענישה אכזרית, עבדות, סחר עבדים, עבודות
כפייה ועוד עוולות רבות שמעולם לא פגמו בערכים המוסריים של בורא העולם. 
[טז]            
למשל:

*
וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ. (שמות לב:כז-כח)
 
 
*
וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם משֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה. הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיהֹוָה עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְהֹוָה. וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ. וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם. (במדבר לא:יד-יח)
 
 
*
כִּי יְבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. וּנְתָנָם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְהֹוָה בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר. (דברים ז:א-ד)
 
 
*
כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם. וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ. וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ. וּנְתָנָהּ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב. רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ. כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הֵנָּה. רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה. כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ. (דברים כ:י-יז)
 
 
*
וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח. (דברים כה:יט)
 
[יז]             
מבין מאות הדוגמאות בולטים סיפוריהם של הרוצחים עדן נתן-זדה, יעקב טייטל,
עמי פופר, ברוך גולדשטיין, יגאל עמיר וישי שליסל שרצח בדם קר בחורה בת שש עשרה
שצעדה במצעד שנגד את עקרונותיו הדתיים. ראו הערך 'טרור יהודי בישראל' בויקיפדיה.
[יח]            
במדבר לה:טז וכן 'מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת' (שמות כא:יב) וכן 'וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ
אָדָם
מוֹת יוּמָת' (ויקרא כד:יז).
[יט]            
שמות כא:יז
[כ]              
כפי שאנו מוצאים בספר ויקרא פרק כ פסוקים ט-יח:
 
*
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת.
 
 
*
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם דְּמֵיהֶם בָּם.
 
 
*
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת כַּלָּתוֹ מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם תֶּבֶל עָשׂוּ דְּמֵיהֶם בָּם.
 
 
*
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם.
 
 
*
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכֲכֶם.
 
 
*
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ.
 
 
*
וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם.
 
 
*
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא.
 
 
*
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִוא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם.
 
 (ויקרא כ:ט-יח)
[כא]            
למשל:
 
*
שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי. (שמות יב:ו)
 
 
*
וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם. עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם. אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו. (שמות ל:לא-לג)
 
 
*
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהֹוָה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. (שמות לה:ב)
 
 
*
כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַיהֹוָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מֵעַמֶּיהָ. (ויקרא ז:כה)
 
 
*
כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת. (ויקרא יז:יד)
 
 
*
אֱמֹר אֲלֵהֶם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיהֹוָה וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי אֲנִי יְהֹוָה. (ויקרא כב:ג)
 
 
*
וְנֹקֵב שֵׁם יְהֹוָה מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת. (ויקרא כד:טז)
 
 
*
וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְהֹוָה הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ. (במדבר טו:ל)
 
[כב]     
הוראות ההפעלה מחייבות להטיל מומים בפסוקים הבאים: ''וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ
כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם
כֵּן יִנָּתֶן בּו.' (ויקרא כד:יט-כ). הרבנים הבינו מעצמם את עומק הזוועה ומיהרו לתקן את
המעוות על ידי המרת עונשי הגוף בעונשים כספיים.
[כג]             
שמות כב:יז
[כד]            
ויקרא כט:ט
[כה]            
דברים כה:יא-יב
[כו]             
סנהדרין מה:ב
[כז]             
סנהדרין נב:ב
[כח]            
ראו הרשימה 'הרג יהודים בידי גויים'
[כט]            
ראו הערך 'קל וחומר' בויקיפדיה
[ל]              
ראו המאמר 'הרבנים והדרש הפראי'
[לא]            
שמות כט:כ, ויקרא ח:כד
[לב]            
הפסוקים אומרים:
'וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם יְהֹוָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבוֹתֵיכֶם
מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם' (שמואל א' יב:ו),
'וַיִּשְׁלַח יְהֹוָה אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב
וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח' (שמואל א' יב:יא)
ו'מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל יְהֹוָה וְהוּא יַעֲנֵם' (תהילים צט:ו).
 
הצלבת הפסוקים הללו מאפשרת לרבנים לנכס לעצמם סמכויות חקיקה ושפיטה שאף
אל שפוי לא היה מעלה על דעתו להעניק להם.
[לג]             
ראש השנה כה:א-ב
 
[לד]            
להערכת המבינים, היקום מכיל מיליארדי גלקסיות שכל אחת מהן מכילה מאות
מיליארדיכוכבים. תוצאת המכפלה של מיליארד במיליארד היא 1,000,000,000,000,000,000
– מספרהנקרא בשם קווינטיליון.
נקרא 772 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

1 תגובה

  • קישור לתגובה שלישי, 18 אוקטובר 2016 17:29 הוסף ע״י עמי מוטס

    מרתק, נכון וחכם.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים