Skip to content

1VSDAT

שלישי, 29 אוגוסט 2017 12:28

טהרת הגזע העברי

דרג מאמר זה
(1 מדרג)

חסידי המיתוסים הרבניים חושבים שאנחנו יוצאי חלציהם של שנים עשר בני יעקב שפרו ורבו והפכו לעם מיוחד שבורא העולם בחר מכל העמים. הם טועים. אין בימינו שום גזע עברי. בשלושת אלפי השנים האחרונות עם ישראל איבד את רוב דמו הגזעי וקלט לתוכו כמויות אדירות של דם נוכרי. כתוצאה מכך, בימינו  כל בני ישראל נושאים בורידיהם הרבה יותר דם זר מאשר דם עברי וכל מי שמאמין שהוא שייך לעם נבחר כלשהו כנראה מעדיף מיתוסים על פני עובדות ואשליות רבניות על פני האמת ההיסטורית. הקשר הגנטי הקלוש בין בני הגזע העברי שיצאו ממצריים לבין כל אלו שכיום מחשיבים את עצמם כיהודים גאים מחייב אותנו להגדיר מחדש את מהותו של עם ישראל ולספק תשובה חדשה לשאלה 'מיהו יהודי'.   

                               

 

עם ישראל והדם שזורם בורידיו

                                

עם ישראל מעולם לא הסתיר את הכמויות הגדולות של הדם הזר שהתערבבו בדמם של בניו ובכל אשר נפנה נמצא עדויות לנוכרים שנטמעו בקרבו של העם הנבחר והביאו עימם את הגנים של העמים מהם הם באו.  

 

במשך כ-3,700 שנה, מימי האבות ועד ימינו אנו, בני ובנות ישראל נישאו בנישואי תערובת, הטמיעו גרים, עיברו שפחות והולידו ילדים לאנסים זרים וכך הם יצרו מחלקות שונות של יילודים שבמהלך הזמן נבללו אלו באלו והפכו למקשה אחת אותה כבר לא ניתן להפריד למרכיביה. דוגמה מצויינת לכך נמצא במשנה הבאה:

 

עֲשָׂרָה יוֹחָסִין עָלוּ מִבָּבֶל, כַּהֲנֵי (כהנים), לְוִיֵּי (לויים), יִשְׂרְאֵלֵי (ישראלים), חֲלָלֵי (כאלו שנולדו מנישואים פסולים של כהנים, למשל, נישואי כהן וגרושה), גֵּרֵי (גרים), וַחֲרוּרֵי (חרורים, עבדים משוחררים), מַמְזֵרֵי (ממזרים), נְתִינֵי (נתינים – הגבעונים שנותרו מימי יהושע בן נון), שְׁתוּקֵי (אלו שמכירים את אמם ואינם מכירים את אביהם), וַאֲסוּפֵי (אלו שאינם מכירים את אמם או את אביהם).

 

כַּהֲנֵי לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי, מֻתָּרִים לָבוֹא זֶה בָזֶה.

לְוִיֵּי יִשְׂרְאֵלֵי חֲלָלֵי גֵּרֵי וַחֲרוּרֵי, מֻתָּרִים לָבוֹא זֶה בָּזֶה.

גֵרֵי וַחֲרוּרֵי מַמְזֵרֵי וּנְתִינֵי שְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי, כֻּלָּם מֻתָּרִין לָבוֹא זֶה בָזֶה.[א]

 

גם אם נניח שהכהנים, הלוויים, הישראלים והחללים היו בעלי דם עברי טהור הרי שהגרים, החרורים, הממזרים, הנתינים, השתוקים והאסופים מן הסתם הביאו עימם הרבה מאד דם זר וכיוון שהם הורשו להתחתן עם בני ישראל[ב] נהיה חייבים להניח שבעבור כמה דורות אף ישראלי, לוי או כהן כבר לא היה מסוגל לטעון שבורידיו זורם רק דם יהודי טהור.

 

כל תינוק יורש את מחציתו של כל גן מאביו ואת המחצית השנייה מאימו. נוכל לפשט את הדיון אם נשתמש במושג 'דם' לציון המטען הגנטי שהילוד מקבל מהוריו ולכן ניתן לומר שכל ילוד נושא עימו 50% מהדם של אביו ו-50% מהדם של אימו. באוכלוסייה טהורת גזע שני ההורים ישאו דם מאותו מקור ולכן גם כל הילדים ישאו רק דם גזעי. כשבאוכלוסייה נטמעים זרים, כל בן תערובת ישא 50% דם גזעי טהור ו-50% דם זר ובדורות הבאים, יחס הדם הטהור לדם הזר ישתנה בהתאם לשיעורי הדם הזר של כל הורה. לאורך זמן, תמהיל הדמים באוכלוסייה יתייצב וישקף את היחס המספרי בין בני הדם הטהור לבני הדם הזר ששרר בעת ששתי האוכלוסיות התחילו להתמזג זו בזו.

בשלב זה כדאי להיעזר בדוגמה: נדמיין לעצמנו שני איים מבודדים באוקיאנוס השקט, אי גדול ואי קטן. על האי הגדול חיו אלפיים טהורי גזע משבט א' ועל השני אלף בנים טהורים לשבט ב'. הטבע סיפק את צרכיהם של שני השבטים ואף שכל שבט ידע על קיומו של השני, איש מעולם לא טרח לחצות את המים שהפרידו ביניהם. יום אחד עצי הקוקוס באי הגדול החלו לקמול ולא ניתן היה להאכיל את כל בני שבט א'. זקני השבט החליטו לשלוח אלף צעירים וצעירות לאי הקטן בתקווה שבני שבט ב' יקלטו אותם ויאפשרו להם להציל את נפשותיהם. בני שבט ב' הידידותיים אכן שמחו לארח את הבאים ולשתפם במזון שהטבע סיפק להם בשפע ועד מהרה הם החלו להתחתן עם בני שבט א' ולהוליד עימם ילדים משותפים. לאחר מספר שנים היו באי הקטן שלוש מחלקות: טהורי גזע משבט א', טהורי גזע משבט ב' ובני תערובת ש-50% מדמם בא משבט א' ו-50% משבט ב'. בדור לאחר מכן ניתן היה כבר למצוא גם ילדים ש-75% מדמם נבע משבט אחד ו-25% משבט אחר ובשני הדורות הבאים החלו להופיע תמהילי הדם נוספים: 87.5%:12.5%, 62.5%:37.5%, 93.75%:6.25%, 81.25%:8.75%, 68.75%:31.25%, ו-56.25%:43.75%. יחסי התמהיל השונים הלכו והתרבו ככל שהילידים המשיכו להתחתן זה בזה אבל התמהילים הלכו והתכנסו ליחס השכיח והיציב ביותר, 50%:50%, כך שלאחר דורות רבים 50% מהדם של רוב הילידים הגיע אליהם משבט א' ו-50% משבט ב'.

תמהילי הדם בין שני השבטים המקוריים ישתנו כל אימת שמהגרים נוספים יגיעו מהאי הגדול לאי הקטן והשפעתם של המהגרים חדשים תגבר כל אימת שאסונות טבע יפגעו באוכלוסייה שעל האי הקטן. גם כאן נוכל להעזר בדוגמה מספרית: לאחר כמה מאות שנים האוכלוסיות בשני האיים הכפילו את מספרן. באי הקטן חיו עתה 4,000 איש ש-50% מדמם נבע משבט א' המקורי ו-50% מדמם משבט ב' המקורי ובאי הגדול חיו 2,000 איש, כולם עדיין טהורי גזע משבט א'. נניח עתה שהתפרצות געשית באי הקטן הרגה מחצית מתושביו ו-2,000 השורדים מצאו מפלט באי הגדול שצמחייתו, לאחר מאות שנות התאוששות, כבר יכלה לקיים הן את הוותיקים והן את הפליטים שזה מקרוב באו. הילדים שיוולדו מנישואי התערובת בין שתי האוכלוסיות כבר ישאו עימם 75% מדמו של שבט א' המקורי ו-25% מדמו של שבט ב' המקורי והתמהיל הזה יתפשט במהלך הזמן בקרב כל האוכלוסייה. אלמלא אסון הטבע המיזוג בין שני השבטים היה מביא לתמהיל של 66.6%:33.3% אבל האסון הגדיל את משקל דמו הגזעי של שבט א'  על חשבון דמו המקורי של שבט ב'.  

מדוגמאות הללו ניתן ללמוד שאפילו אם יציאת מצריים התרחשה בפועל
[ג], ומקורו של עם ישראל בגרעין טהור דם, הרי שההטמעה המתמשכת של נוכרים גרמה לכך שכל בני ישראל נשאו עימם תמהיל כלשהו של דם טהור ודם זר. התמהיל הזה השתנה בהתמדה כיוון שכל נוכרי שהצטרף לעם ישראל הוריד את שיעור הדם הטהור והעלה את שיעור הדם הזר וכל אדם שנגרע מהעם בעקבות אסון, נטישה כפויה או עזיבה מרצון תרם להעלאת משקלו של הדם הזר ולהפחתת משקלו של הדם העברי הטהור.

 

עם ישראל ידע במהלך ההיסטוריה המתועדת לא מעט אסונות והללו גבו מספר רב של קורבנות: למעלה ממיליון בני ישראל נהרגו במרד הגדול; עשרות אלפים במרד התפוצות; למעלה מחצי מיליון במרד בר כוכבא; מאות אלפים בתקופת מסעי הצלב; עשרות אלפים בימי המגפה השחורה; כמאה אלף בפרעות חמלניצקי; עשרות אלפים בפרעות ימי המהפכה הרוסית ושישה מיליונים בשואה הגדולה של יהדות אירופה. להם ניתן להוסיף את כל אלו שנכחדו בפוגרומים ופרעות קטנים יותר[ד] ולהסיק שהקורבנות הללו לקחו עימם כמות גדולה של דם עברי בלול בדם זר. בהיעדר מאגרים חדשים של דם עברי, שיעור הדם הגזעי שזרם בורידיהם של עם ישראל הלך ופחת ושיעורי הדם הזר הלכו ועלו.

 

כיוון שעם ישראל לא יכול היה לתגבר את שורותיו בבעלי דם גזעי טהור, גם הזליגה המתמדת של בני ישראל לעמים אחרים, במיוחד לעמים שאימצו דתות דומיננטיות דוגמת הנצרות והאסלאם, הביאה עימה ירידה מתמדת בשיעור הדם הטהור ועליה מקבילה בשיעור הדם הזר שזרם בוורידיהם של אלו שקראו לעצמם בשם 'יהודים'.    

 

 

את מי נגדיר כבעלי דם גזעי טהור?

 

גם אם נניח שמשפחתו המורחבת של תרח, ממנה באו שלושת האבות וארבעת האמהות, הייתה כולה טהורה מבחינה גזעית, עדיין נאלץ להתמודד עם העובדה שארבעה מבניו של יעקב נולדו לשפחות נוכריות (באותה תקופה עדיין לא היו שפחות עבריות) ולכן מחצית מהגנים של דן, נפתלי, גד ואשר כבר באו מעם זר. בהיעדר היצע של נשים עבריות, כל בניו של יעקב אבינו נאלצו לשאת נשים מקומיות ולכן אחוז הדם העברי הטהור של הילדים שנולדו לראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, יוסף ובנימין כבר עמד על 50% וילדיהם של דן, נפתלי, גד ואשר כבר נשאו רק 25% מהגנים אותם נוכל לייחס לעברים טהורים.

כדי לא להתחיל מנקודת מוצא בלתי אפשרית, נוכל להניח שעם ישראל התגבש רק בעת יציאת מצריים ולהגדיר את כל שני מליון
[ה] יוצאי מצריים כבעלי דם עברי טהור. לצורך מאמר זה נאמץ את המיתוסים המקובלים ונניח שכל יוצאי מצריים יצאו מחלציהם של בני יעקב, שכולם היו בנים טהורים לגזע העברי ושכולם נשאו עימם רק דם גזעי טהור.

 

 

כיצד נטמע דם זר בעם ישראל?

 

עם ישראל הוא בהחלט עם עתיק מאד אבל אם נאמין לסיפורי התנ"ך, למסורות הרבניות, להיסטוריה של עם ישראל ולעדויות החזותיות לא נוכל להתחמק מהעובדה שהעם הזה סיפח אליו גנים 'מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ - שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה' כך שכיום אין אף יהודי, טהור ככל שיחשיב את עצמו, שבעורקיו לא זורם גם, ואולי בעיקר, דמם של נוכרים, בני עמים זרים שנטמעו בעם ישראל מאז ימי יציאת מצריים ועד ימינו אנו. הדם הזר נטמע בעם ישראל באופנים הבאים:

 

1.

נישואי תערובת

 

 

נישואי תערובת מוכרים לעם היהודי משחר התהוותו ובמהלך הדורות הם הוסיפו כמויות נכבדות של גנים זרים למאגר הגנים של העם שמתיימר להיות טהור:

 

 

א.

נישואי תערובת שהוזכרו בתנ"ך בצורה מפורשת

 

 

 

ילדיו של משה רבנו נולדו לציפורה המדיינית[ו] וכך פתחו רשימה ארוכה של בני תערובת שהשאירו את טביעת רגליהם בספרי התנ"ך. המקרא מצביע במפורש על בני תערובת רבים, למשל, אבימלך שנולד לשופט גדעון מפילגשו המקומית[ז]; עתי שנולד לעבד המצרי ירחא ולבתו של ששן[ח]; עובד, סבו של דוד המלך, שנולד לבועז ולרות המואביה[ט]; אבשלום, בנו של דוד שנולד לו ממעכה בת תלמי מלך גשור[י]; ילדיו הרבים של שלמה המלך שנולדו לו מבת פרעה ומנשותיו המואביות, עמוניות, אדומיות, צידוניות וחיתיות[יא] ובראשם בנו רחבעם שנולד לנעמה העמונית[יב]; יהורם/יורם בן אחאב מלך ישראל שנולד לאיזבל הצידונית[יג], שהייתה גם אמה של עתליה, אשתו של יהורם מלך יהודה[יד] ואמו של אחזיהו שמלך אחריו[טו].

 

 

ב.

התבוללות המונית בימי השופטים והמלוכה

 

 

 

הילדים שנולדו מנשואי התערובת שהוזכרו במפורש בספרי התנ"ך הם רק קצה קצהו של הקרחון, הקצפת שעל העוגה, שכן המקרא עצמו מצביע במפורש על ריבוי נישואי התערובת בתקופת השופטים:

 

 

 

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָשְׁבוּ בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.

וַיִּקְחוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לָהֶם לְנָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם נָתְנוּ לִבְנֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם.[טז]

 

 

 

נישואי תערובת פוסקים רק כאשר סמכות מרכזית חזקה, דוגמת בית המלוכה, הכנסייה הקתולית או הממסד הרבני, אוסרת במפורש להתחתן עם בני עם אחר. מתקופת השופטים ועד סוף ימי הבית הראשון אף אחד כנראה לא כפה על בני ישראל את הציוויים המקראיים שאסרו נישואי תערובת ועלינו להניח שאם בני ישראל תמיד הקפידו לסטות ימינה ושמאלה ממצוות אלוהיהם הם כנראה גם המשיכו להתחתן עם שכניהם הנוכרים. מימדי התופעה החלו להצטמצם רק בימיו של עזרא הסופר, הראשון שניסה לכפות את איסור הנישואין עם בנות הנכר, אבל עד ימיו הגנים של עמי הסביבה כבר הספיקו להתמזג עם הגנים של העברים ולהפוך את זרע הקודש לקצת כנעני, חיתי, אמורי, פרזי, חוי, יבוסי, עמוני, מואבי, אדומי ומצרי.

 

 

ג.

נישואי התערובת בתקופה הפרסית

 

 

 

במהלך עשרים השנה שלאחר מרד יהויקים בשנת 601 לפנה"ס, הוגלו מהארץ כמה אלפי תושבים בלבד[יז]. הנותרים התחתנו באופן חופשי עם בני ובנות הנוכריים והם המשיכו להתמזג עם שכניהם גם לאחר 538 לפנה"ס, כשגולי בבל החלו לחזור למולדתם הישנה. שמונים שנה מאוחר יותר, ב-458 לפנה"ס[יח], עזרא הסופר עלה לארץ ישראל ושמע מבני האצולה ששבי ציון אימצו את מנהג עם הארץ וגם גם הם נהגו לשאת נשים מקומיות[יט]:

 

 

 

... לֹא נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי.

כִּי נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה.[כ]

 

 

 

כתגובה, עזרא אמנם הורה להפסיק את נישואי התערובת שכבר החדירו לגרעין המחודש של עם ישראל כמויות אדירות של דם נוכרי אבל לגמרי לא ברור עד כמה גזירותיו השפיעו על היהודים וכמה דם זר הוסיף לחלחל אל תוך עם ישראל במהלך כל התקופה הפרסית.

 

 

ד.

נישואי תערובת בימי הביניים והעת החדשה

 

 

 

הכנסייה הקתולית והממסדים הדתיים בארצות האסלאם מחד, ורבני ישראל מאידך, אסרו על נישואי תערובת בין בני דתות שונות ולכן מספר היהודים שהתחתנו עם נוכרים בימי הביניים היה נמוך ביותר. גם החברות המסורתיות ששמרו במידה רבה על המנהגים והלכי החשיבה של ימי הביניים הצליחו לשמור על שיעור נמוך של נישואי תערובת. הקידמה, לעומת זאת, הביאה לאירופה מספר רב של זוגות מעורבים בהם אחד מבני הזוג היה יהודי והשני נוצרי. בגרמניה, לשם דוגמה, כ-9% מכל היהודים נישאו מחוץ לדתם בתחילת המאה העשרים ושיעור זה גדל למעל 15% ב-1930. בשנת 2000 שיעור נישואי התערובת זינק בצורה דרמטית וברוב מדינות המערב הוא נע סביב ה-50%. ההתבוללות הגיעה לשיאה בארה"ב שם 58% מהיהודים נישאו לנוכרים ובמדינות ברית המועצות לשעבר שם שיעור נישואי התערובת עמד על למעלה מ-75% מכלל הנישואים בהם אחד מבני הזוג היה יהודי[כא]. לאחר הקמתה של מדינת ישראל החלו להגיע אליה מספר רב של עולים שקשרו את עצמם לעם ישראל באמצעות סב או סבתא בודדים ולעיתים באמצעות רק אחד מסבים או הסבות של הוריהם.

רבים מהעולים הללו נכנסו לישראל מתוקף חוק השבות של 1950 שהעניק אזרחות אוטומטית לכל מי שהוגדר כ'יהודי'. בשנת 1970 החוק הורחב כדי להעניק אזרחות ישראלית גם לבני הזוג והילדים של זכאי חוק השבות המקורי. כתוצאה מכך נוספו לעם היהודי כמות עצומה של גנים זרים וכמות זאת גדלה בצורה ניכרת לאחר  התפוררותו של הגוש הסובייטי ותחילתם של גלי העליה הגדולים ממדינות ברית המועצות לשעבר.   

 

2.

גרים ושאר המסתפחים מרצון לעם ישראל

 

 

א.

גרים ומסתפחים בימי התנ"ך

 

 

 

כיום המונח 'גר' לבש את המשמעות 'אדם שהמיר את דתו ליהדות'. בעבר הגרות לא התבטאה בהמרת דת, כפי שניתן ללמוד מפסוקים רבים דוגמת, 'וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם'[כב]. בני ישראל היו תושבים ארעיים בארץ מצריים ואף פרעה לא דרש מהם להמיר את דתם לדת המצרית ולכן ברור שהמונח 'גר' מתאר תושב שגר בארצו של עם אחר.

 

הראשונים שקפצו על ההזדמנות להסתפח לעם ישראל היו ה'ערב רב' המוזכרים בצמד הפסוקים:

 

 

 

וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף.

וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד.[כג]

 

 

 

התנ"ך אינו מזכיר שוב את ה'ערב רב' ואינו מתייחס לצאצאיהם ונראה שהללו נטמעו בעם ישראל כך שכולנו, מן הסתם, נושאים עימנו את הגנים שהם הביאו עימם. בכל מקרה, גם אם אי פעם אכן היו ארחי-פרחי כאלו הרי שכיום כבר לא ניתן להצביע ולו על אדם אחד שדמו מעולם לא נמהל בדמם.

 

כשם שבעת צרה בני ישראל ירדו למצרים ואבימלך, נעמי ושני בניהם ירדו לשדה מואב[כד] כך גם בני העמים השכנים נהגו להגר לתחומי הממלכות העבריות בתקופות בהן היה להם קשה לשרוד בארצות מולדתם. התורה מתייחסת לתושבים הארעיים הללו בצורה הומאנית ונראה שחרף דמם הזר היא ניסתה להנמיך את המחיצות בינם לבין בני ישראל והטילה על כל תושבי הארץ, העבריים והזרים כאחד, את אותן הדרישות, למשל:

 

 

 

וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהֹוָה הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ.

תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם.[כה]

 

 

 

משתמע מכך שדי בברית המילה כדי להפוך את הזר לתושב קבע[כו] ויש להניח שרבים ניצלו את ההזדמנות, מלו את ערלתם, נשאו נשים עבריות וילדו ילדים שהפכו לבני ישראל תקניים, או כדברי הנביא, 'כִּי יְרַחֵם יְהֹוָה אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב'[כז]. משתמע מכך שהגרים נבלעו בקרב שכניהם העבריים והשתתפו בפולחני הדם שלהם[כח]. כיוון שכך, לא נטעה אם נניח שהגרים התבוללו בקרב העברים ותוך זמן קצר כבר לא ניתן היה להבדיל בין העברים לבין הנוכרים שהתגיירו.

יתר על כך, משה אמנם ציווה על בני ישראל:

 

 

 

לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהֹוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהֹוָה עַד עוֹלָם.[כט]

 

 

 

אבל כמעט באותה נשימה הוא גם ציווה:

 

 

 

לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ.

בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהֹוָה.[ל]

 

 

 

ונראה שהאל שבני ישראל בחרו מכל האלים לא הטריד את עצמו בשאלת טהרת הגזע והוא אפשר לאדומים ולמצריים (ועל פי הרבנים, גם למואביות ועמוניות) להצטרף לעם ישראל ולהפוך תוך כמה דורות לבני ישראל מן המניין.

 

לגבי שבעת העממים התורה כנראה הסתפקה בציווי הכללי:

 

 

 

כִּי יְבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ.

וּנְתָנָם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם.

וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ.[לא]

 

 

 

בהניחה, מן הסתם בטעות, שבני ישראל ישמידו את כל העמים הללו ויזהרו לא להתחתן עם בניהם ובנותיהם. עם זאת, הפרק הראשון של ספר שופטים מפרט את האזורים בהם בני העממים גרו בשכנות לכובשים היהודים[לב] ומאוחר יותר המלך שלמה הפך את הנוכרים הללו לאזרחים סוג ב' שנדרשו לשלם מס עובד[לג]. לאחר ימיו של שלמה המקראות מפסיקות להתייחס לשארית הפליטה של גויי הארץ וסביר מאד להניח שהם נבלעו באוכלוסייה הכובשת והפכו במהלך השנים לבני ישראל תקניים לחלוטין.

 

התורה אינה מתייחסת לנישואי תערובת עם שאר העמים והשבטים שאכלסו את ארץ ישראל ושום איסור מפורש לא מנע מהפלישתים, ארמים, צידונים, ירחמאלים, קינים, גשורים, גזרים ודומיהם להסתפח לעם ישראל, להיטמע בתוכו ולהפוך לחלק אינטגרלי ממנו.

העמלקים הם מקרה מיוחד שכן בימי הנדודים במדבר הם הצליחו לעורר את חמתו של יהוה שהבטיח 'מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם'
[לד]. עם זאת נראה שאלוהיהם של בני ישראל לא הזדרז לעמוד במילתו ובתקופת המלוכה הקדומה נמצאו עמלקים ששרדו את רדיפות בני ישראל, הפכו לגרים ואף נלחמו לצד שאול בקרב בו הוא מצא את מותו[לה].

 

 

ב.

הגרים בתקופת התלמוד

 

 

 

למרות דעות סותרות, דוגמת זאת של רבי חלבו שדרש 'קשים גרים לישראל כספחת'[לו], רבים מרבני עידן התלמוד תמכו בגיור נוכרים, לא הקשו עליהם וקיבלו אותם בשמחה לחיקו של עם ישראל[לז]. לרבי שמעון בן גמליאל מיוחסת הקביעה 'גר שבא להתגייר פושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה'[לח]; רבי אלעזר בן פדת אמר 'לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם (הגויים ליהודים ולא להיפך)'[לט]; רבי יהושע מצא דרך לעקוף אפילו את הציווי הפסקני 'לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהֹוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהֹוָה עַד עוֹלָם'[מ] בטענו 'וְכִי עַמּוֹנִים וּמוֹאָבִים בִּמְקוֹמָן הֵן? כְּבָר עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּבִלְבֵּל אֶת כָּל הָאֻמּוֹת'[מא]; ריש לקיש, מראשוני האמוראים, טען 'חביב הגר לפני הקב"ה מן אותן אוכלוסין שעמדו על הר סיני'[מב] ורב אשי, בן המאה החמישית, השיב לשאלה 'גרים מאי' (האם הם אינם כמו הנכרים שלא עמדו על הר סיני וזוהמתם לא פסקה)? בקביעה 'אף על גב דאינהו לא הוו (אף שהם עצמם לא היו, במעמד הר סיני) מזלייהו הוו (מזלם, היינו, גורלם, היה).[מג]

בתפילת העמידה שהרבנים תיקנו, הם הכלילו את גרי הצדק
[מד] יחד עם כל שאר המובחרים בעם ישראל:

 

 

 

עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים. וְעַל זִקְנֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל. וְעַל פְּלֵיטַת סוֹפְרֵיהֶם. וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק. וְעָלֵינוּ. יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. וְתֵן שָֹכָר טוֹב לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת. וְשִֹים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם לְעוֹלָם וְלֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטָחְנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים.[מה]

 

 

 

ונראה שחכמי ישראל לא התעניינו בגנים שהגרים הביאו עימם ובראש מעיניהם עמדה התגבורת שהמצטרפים החדשים הביאו לקהל עושי דברם. כל מי שקיבל עליו עול תורה ומצוות, ואת המרות הרבנית, התקבל בברכה ובזרועות פתוחות. פליטים, מהגרי עבודה וכל שאר הגורמים שיכלו לסכן את ההגמוניה הרבנית נדחו בסרגל ונותרו מחוץ מחנה. 

 

הרבנים ידעו לספר על מוצאם הזר של רבים מגדולי ישראל וניכר שהם לא ראו כל פסול בכך שהללו לא היו צאצאיהם של יוצאי מצריים. כך אנו למדים ששמונה נביאים, ואולי גם חולדה הנביאה, נשאו את זרעה של רחב הזונה[מו] ושצאצאי נכרים, ובכללם גם עמודי תורה דוגמת שמעיה ואבטליון, רבי עקיבא, אונקלוס הגר, ורבי מאיר, הפכו לרבנים גדולים ומלמדי תורה.[מז] 

 

גם האגדה הרבנית נתנה יד להכשרת הגויים ואחד מסיפורי האגדה אפילו טוען  שהגויים הסתפחו לעם ישראל עוד לפני לידתו של יצחק אבינו, היינו, הרבה לפני שמישהו העלה על דעתו שעם כזה אמור לקום.[מח]  

על פי יוספוס פלביוס, הלני המלכה[מט] מלכת חדייב[נ] (אביאדנה) שבצפון מסופוטמיה, ובנה מונבז השני, התגיירו בתחילת המאה הראשונה לספירה.[נא] יש הטוענים שרבים מבני ממלכתם התגיירו בעקבותיהם. עובדה זאת אינה מהותית במיוחד כי בסופו של דבר כל בני הממלכה קיבלו עליהם את הנצרות כמאה וחמישים שנה מאוחר יותר.

 

יוספוס פלביוס גם מספר לנו שהיו גויים רבים שהעריצו את היהדות ושאפו להתקרב אליה[נב] נראה, ומכך נוכל להסיק שהיהדות, עד להתחזקות הנצרות, משכה אליה גויים רבים שהעדיפו את המוסריות המונותאיסטית של היהודים על פני מה שנראה להם כהיעדר ה'רוחניות' בעולם הפגאני.

 

 

 

ג.

הגרים בימי הביניים

 

 

 

במאה החמישית, כנראה כתגובה להתפשטות מתחרים נוצריים שנתמכו על ידי האימפריה הרומית וממלכת אתיופיה, מלך חִמְיַר שבדרום תימן החליט להשתמש ביהדות לבלימת התפשטות הנצרות וכתוצאה מכך הוא התגייר יחד עם רבים מבני ממלכתו. בשנת 525 ממלכת חִמְיַר נפלה אבל היהדות בתימן המשיכה להתקיים ושרידי החִמְיַרים שהתגיירו נבלעו בתוך אוכלוסיות יהודיות אחרות.[נג]

 

רבים מבני האוכלוסייה הברברית-הלנית של צפון אפריקה נמשכו אף הם ליהדות וחלקם נטמע בקרב היהודים. טרטוליאנוס מקרתגו[נד] (150-230 לערך), מגדולי אבות הכנסייה, הרבה להתלונן על כך שהנוצרים נרדפים בידי השלטון הרומאי ונאלצים להסתתר במסווה של יהודים, משום שהיהדות, בניגוד לנצרות, נחשבה באותה תקופה לדת לגיטימית. בספריו, טרטוליאנוס מספר שהיהודים עשו תעמולה לדתם והפגאנים נמשכו למושג השבת, למנהגי היהודים ולספרות היהודית והצטרפו אליהם. התקפותיו של טרטוליאנוס מלמדות על הצלחתם של המיסיונרים היהודים בקרב הפגאנים והנוצרים החדשים בצפון אפריקה והחרפתו המתמשכת של הפולמוס בין ההוגים הנוצרים ליהודים רומזות על המשיכה ההולכת וגדלה של הדת היהודית. קשה להעריך כמה יהודים חיו בצפון אפריקה בין המאה השלישית למאה השישית אבל יש להניח שמספר לא מבוטל של נוכרים הפך בתקופה זאת לחלק בלתי נפרד מהעם ישראל[נה].

 

גם באירופה היו לא מעט נוכרים שנמשכו ל'רוחניות' של היהודים והתקרבו לדתם. על אוהדי היהדות הללו יש לנו לא יותר מאשר פתיתי מידע מהם ניתן להסיק שרוב המתקרבים היו אנשי כמורה נוצריים שלמדו את הברית הישנה והעדיפו אותה על פני הברית החדשה. למשל, הדיאקון (Deacon) בודו-אליעזר שכיהן בחצרו של המלך לואיס החסיד (778-840)[נו]; הכומר ויסילינוס[נז] שהתגייר במגנצה ב-1012; הנוצריה העשירה שהתחתנה עם רבי דוד מנורבון[נח]; ארכיבישוף אנדריאס[נט] ממחוז ברי בצרפת שבשנת 1066 התגייר בקונסטנטינופול וברח למצרים; עובדיה הגר הנורמני, בן למשפחת האצולה אופידו (Oppido) שהתגייר ב-1102 ונס לבגדד[ס]; אברהם הגר בן הונגריה ובנו יצחק הגר שגרו בצפון צרפת או גרמניה בימיו של רבנו תם ועסקו בפרשנות התנ"ך ובהפרכת הפרשנים הנוצרים[סא]; הפייטן יוספיה הגר ואחרים[סב]. אליהם יש לצרף את 'יראי האל' (Sebominoi) שפסלו את הפוליתאיזם ונמשכו לרעיון של אל אחד אף שרובם לא המירו את דתם ולא הצטרפו באופן פורמלי לעם היהודי.

 

במאה השמינית, מלכה של הממלכה הכוזרית, ששכנה בין הים השחור לים הכספי, החליט להתגייר ובעקבותיו כנראה התגיירו גם רבים מאצילי ממלכתו ואולי גם מקצת מפשוטי העם[סג]. לא ברור אם להתגיירותם של הכוזרים הייתה השפעה ארוכת טווח על הרכב האוכלוסייה היהודית אבל נראה שלאחר נפילת הממלכה בתחילת המאה האחת עשרה, אלמנטים מסויימים ברחו לקהילות יהודיות ובחרו לקשור את גורלם בגורלו של העם היהודי בהביאם אלינו גם דם של נוודים טורקמניים ממרכז אסיה.

 

קהילה נוספת שהביאה עימה ליהדות את הגנים של איזורי מוצאם הם הסובותניקים הרוסים[סד] שזנחו את הנצרות והתקרבו לדת היהודית. חלקם אף עברו גיור כהלכה והפכו ליהודים כשרים למהדרין. רבים מהם עלו לארץ ונטמעו באוכלוסייה הישראלית וכ-12,000 מהם נותרו ברוסיה שם הם ממתינים להכרה של הרבנות הראשית ביהדותם[סה].

 

 

3.

נטמעים בכפיה

 

 

במגילת אסתר אנו קוראים על גויים רבים שמוראם של בני ישראל גרם להם להצטרף לעם היהודי:

 

 

וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם.[סו]

 

 

גם יוספוס פלביוס מספר לנו על גויים שנכפה עליהם להיות חלק מעם ישראל:

 

 

הורקנוס[סז] כבש גם את אדורה ומרשה, ערי אידומיאה[סח], ודיכא את כל האדומים שגרו שם. הוא אפשר להם להישאר בארצם אם הם יעברו טקס מילה וינהגו על פי חוקיהם של היהודים. כיוון שהם רצו לגור בארץ אבותיהם הם הסכימו לעבור מילה ולנהוג לפי מנהגי היהודים. מאותו הזמן הם דמו בכל ליהודים.[סט]

 

 

ובמקום אחר הוא מספר:

 

 

הוא (אריסטובולוס[ע]) נלחם נגד ממלכת היטורים[עא] והוסיף חלק גדול ממנה לממלכת יהודה. הוא הכריח את התושבים, אם רצונם להמשיך לחיות בארצם, לעבור מילה ולחיות על פי החוק היהודי.[עב] 

 

 

שני המלכים הללו, הורקנוס ואריסטובולוס, אם כן, העשירו בכוח הזרוע את מאגר הגנים של עם ישראל. כיום נוטים לחשוב שהאדומים לא גוירו בכפייה והם התמזגו לתוך עם ישראל בהדרגה ומרצון אבל כך או כך אין מנוס מהמסקנה שדם אדומי רב מצא את דרכו לורידיהם של בני ישראל.

ניתן להניח שבנוסף לאדומים וליטורים, גם בני עמים שכנים אחרים העדיפו להצטרף לשכניהם היהודים, שאחזו במסורות דומות לשלהם ודיברו בשפה דומה לשפתם, במקום לאמץ את התרבות ההלניסטית שהייתה זרה להם לחלוטין. בהינתן הבחירה בין השניים הם בחרו בממלכה היהודית החזקה על פני הממלכה הסלאוקית
[עג] שבאותה תקופה כבר נחלשה ואיבדה את רוב השפעתה. 

 

 

4.

בני שבויות ובני שפחות

 

 

א.

העדות התנכית

 

 

 

 

בערבות מואב על ירדן יריחו, בני ישראל נקמו במדיינים, הרגו את זכריהם והחיו את נשותיהם וטפם.[עד] משה לא אהב את הרחמנות המיותרת וציווה:

 

 

 

וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ.

וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם.[עה]

 

 

 

האם מדובר במספר קטן של ילדות שניצלו מחרבותיהם של בני ישראל? מסתבר שלא כל כך:

 

 

 

וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר כָּל נֶפֶשׁ שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים אָלֶף.[עו]

 

 

 

כלומר, 32,000 ילדות קטנות ניתנו ליוצאי הצבא ולשאר בני העדה ורק פתי יאמין שכמה שנים מאוחר יותר לא התחילו להתרוצץ במחנה הישראלי הרבה ילדים קטנים עמוסים בגנים מדיינים.   

ההתר להטמיע בעם העברי את שבויות המלחמה והילדים שיוולדו להן לאחר שבייתן מוצא את ביטויו גם בשני ציוויים נוספים שמתירים לישראלים את השבויות הנוכריות
[עז] ולכן ברור שבני אותה תקופה ראו בנשים שלל לגיטימי ובילדיהם, נושאי הדם הנוכרי, בני ישראל לכל דבר ועניין.

 

 

ב.

ילדיהם של עבדים ושפחות לאחר תקופת התנ"ך

 

 

 

לבני ישראל הותר להחזיק עבדים ושפחות, מנוכרים ובני גרים[עח]. ילדיהם, לעיתים באופן פורמלי ולרוב בצורה לא מפוקחת, נטמעו בסופו של דבר בקרב העברים והפכו לבני העם הנבחר. התורה אמנם הועמסה בדינים והוראות שנוגעים לעבדים ושפחות אבל לכל הציוויים הללו לא היה שום משקל בתקופות בהן איש לא הקפיד על המצוות התורה וכמו שהעבדים והשפחות השתלבו בחברה הרומית לאחר שחרורם כך גם עבדים ושפחות נוכריים כנראה הצליחו להיבלע בחברה הישראלית לאחר שהם, מסיבה זו או אחרת, זכו להשתחרר מעול העבדות.

 

סוחרים יהודים נכנסו עמוק למרכז אסיה ומזרח אירופה בהם חיו עמים  טטריים, מונגוליים, תורכיים, פרסיים וסלאביים. במקרים אחרים, שליטים מקומיים הזמינו סוחרים ומלווים בריבית יהודים להעניק שירותים לאוכלוסייה המקומית ולהתגורר בקרבה. היהודים הללו לרוב לא מצאו קהילות יהודיות במקום מושבם החדש והיה להם קשה מאד להתחתן, או לחתן את בניהם, עם בנות ישראל כשרות. מצד שני, בני המקום ראו ביהודים העשירים אמצעי לשיפור תנאי חייהם הקשים ורבים מהם הסתפחו למשפחות היהודים כמשרתים ומשרתות, ובמקומות מסויימים גם כעבדים ושפחות. כדרך הטבע, רבים מהנספחים החלו לאמץ את מנהגיו ואמונותיו של האדון וכך הם הפכו בהדרגה לקהילות 'יהודיות' שנהנו מהגנתו של הגביר היהודי שבתורו נהנה מהגנתם של השליטים.

עשירים רבים בבבל היו בעלי עבדים וכיוון שההלכה היהודית מחייבת את האדונים למול את עבדיהם ולטבול את שפחותיהם, גם חלק מהעבדים והשפחות הללו אימצו בסופו של דבר גם את הדת היהודית ונטמעו בקרבו של עם ישראל.[עט] 

 

הקהילות בארצות הסלאביות לרוב התפתחו סביב היהודים העשירים בתקופות בהן הכנסיות הנוצריות לא יכלו להכתיב לשליטים המקומיים את מדיניותם כלפי היהודים. במרכז אסיה, גם לאחר השתלטות האסלאם, ההתנגדות לקהילות היהודיות הייתה פחות קיצונית והמקומיים יכלו להפוך ליהודים מבלי לעורר את זעמם של אנשי הדת המוסלמים. בכל מקרה, עד להתחזקותה של הדת במרכז אסיה ומזרח אירופה, ילדים רבים כבר נולדו לאדונים היהודים מבנות ביתם המקומיות והללו מן הסתם גודלו כיהודים לכל דבר ועניין[פ].   

תופעות דומות נוכל למצוא ביבשת אמריקה, בעיקר במדינות הדרום של ארצות הברית, באיים הקריביים ובסורינם, שם הילדים המולטים שנולדו לבעלי העבדים היהודים ולשפחותיהם השחורות הפכו לחלק אינטגרלי של הקהילות היהודיות.  כיום ניתן למצוא בארה"ב מספר קהילות של שחורים בני ישראל שזוקפים את מוצאם לשפחות לשעבר של אדונים יהודים.

 

 

5.

סיבות נוספות למהילת הדם

 

 

א.

ילדי נאנסות

 

 

 

המסורת היהודית רווייה בסיפורים על בנות ישראל כשרות שנאנסו על ידי רומאים, טטרים, קוזקים, צלבנים ושאר הזדים למיניהם. מחקרים שמסתמכים על שכיחות הילדים הבלונדיניים באוכלוסייה היהודית שהייתה חשופה לקוזקים מלמדים על מספר רב של מקרי אונס שהסתיימו בלידת ילדים בעלי דם זר שבסופו של דבר נבלעו בקרב בני ישראל. עלינו להניח שתופעות דומות מאפיינות את המפגש של היהודים עם שאר הכובשים והפורעים שהם פגשו במהלך כל ההיסטוריה הארוכה שלהם.

 

 

ב.

ממזרים

 

 

 

כמו בכל חברה גם בחברה היהודית ניתן היה למצוא ממזרים שנולדו ליהודיות שניהלו פרשיות אהבים עם נוכרים. בסופו של דבר, גם רבים מהממזרים הללו נטמעו בעם ישראל והפכו ליהודים מן המניין.

 

 

ג.

בני אנוסים ומתפקרים ששבו ליהדות

 

 

 

בין דפי ההיסטוריה נוכל למצוא עדויות רבות על אנוסים ששבו ליהדות לאחר תקופה ארוכה בה הם חיו כנוצרים. הדעת נותנת שבמהלך חייהם כנוצרים חלקם התחתן עם נוכריות והללו, בחברת ילדיהן, הצטרפו אליהם בעת השיבה ליהדות. הדבר נכון גם לגבי מתנצרים ומתאסלמים ששבו לקהיליותיהם שנים רבות לאחר שעזבו אותן. לקטגוריה זאת נופלים גם רבים מיוצאי ברה"מ לשעבר שעלו לישראל, אותם כבר הזכרנו כשדנו בנישואי תערובת.

נראה שקבוצה גדולה של בני ישראל התבוללו עם שכניהם לאחר שמלך בבל הגלה את מנהיגיהם והם שולבו מחדש בעם היהודי רק בתקופה ההלניסטית יחד עם כל הדם הזר שהם ספגו בינתיים.

 

 

עדויות אנטומיות וגנטיות

 

א.

דמיון היהודים לבני ארצות מוצאם

 

 

קשה שלא להבחין בשונות האנטומית בין יהודים שבאו מארצות מוצא שונות וכל מי שגדל בארץ הזאת יזהה מייד מי נולד במרוקו, תימן, עיראק, איראן, הודו, פולין, רומניה, רוסיה, אוקראינה, הודו וכמובן אתיופיה. למעשה, במקרים רבים יהודי התפוצות דומים לשכניהם הנוכרים יותר משהם דומים ליהודים שנולדו בארצות אחרות. לא נוכל להסביר זאת אלא אם נניח שהזרמה הבלתי פוסקת של גנים נוכריים התאימה את המראה של היהודים לזה של האוכלוסייה שבתוכה הם חיו ופרצופו של כל אחד ואחד מאיתנו יכחיש מייד כל יומרה להיות בעל דם יהודי טהור. הדמיון של היהודים לשכניהם מוכיח לנו שגם קהילות שמייחסות את שורשיהן לימי הבית הראשון, דוגמת יהדות בבל, פרס ואתיופיה, ספגו את הגנים של שכניהם וכולנו, אם כך, נושאים עימנו גם את הגנים של שכנינו בארצות גלותנו.  

 

א.

עדויות מ-DNA

 

 

רוב בדיקות ה-DNA מסתמכות על 'מרקרים', היינו, רצפים של בסיסים אותם משווים במטרה לבדוק אם קיים דמיון גנטי בין שתי אוכלוסיות. במרקרים הללו יכולות לחול מוטציות והם יכולים להשתנות גם כתוצאה ממהילת גנים זרים בשתי האוכלוסיות גם יחד. בשל כך, בדיקות שמסתמכות על מרקרים גנטיים אינן נחשבות כאמינות במיוחד. בנוסף, הבדיקות הגנטיות חייבות להסתמך על מדגמים גדולים וכל נסיון לחסוך בהוצאות על ידי הקטנת מספר הנבדקים יכול לעוות את התמונה ולגרור מסקנות סותרות שמסתמכות יותר על אמונתו של החוקר ופחות על ממצאים גנטיים בעלי מובהקות גבוהה. מסיבות אלו ואחרות אין, להערכתי, להקדיש תשומת לב רבה מידי למחקרים בהם משווים מרקרים של אוכלוסיות שונות.[פא]

DNA מיטוכונדריוני[פב], לעומת זאת, עובר מאם לבת, אם לבת ולכן בדיקות שמסתמכות על DNA מיטוכונדריוני הן הרבה יותר אמינות מבדיקות שמסתמכות על מרקרים גנטיים. מכאן שמוטציה זהה ב-DNA המיטוכונדריוני של שתי אוכלוסיות מלמד בסבירות גבוהה על קשר ביניהן. מחקרים חדשים שמתבססים על די-אן-אי מיטוכונדריוני מראים שאחוז גבוה מיהודי אשכנז הם צאצאים לאמהות קדומות מקומיות[פג] ולא לבנות ישראל כשרות.


את ממצאי המחקר הגנטי ניתן לחזק בהנחות בעלות סבירות היסטורית יחסית גבוהה.  אירופה שמחוץ למרכזי הציביליזציה הייתה טריטוריה פראית אליה הגיעו, אם בכלל, רק מעט סוחרים יהודים שפעלו בחסות המושלים והקימו תחנות סחר בקרב האוכלוסייה המקומית. כפי שראינו, הסוחרים הללו לקחו לעצמם נשים מקומיות ולרוב גם שפחות שעבדו בביתם. ילדי הנשים המקומיות הפכו לבני משפחתם של אדוניהם וממילא גם ליהודים לכל דבר ועניין. הסוחרים ובני ביתם חיו ברמת חיים גבוהה יחסית לאוכלוסייה המקומית וכתוצאה מכך התגבשו סביבם קהילות שמנו אריסים ונותני שירותים ובמקרים רבים גם הללו אימצו את מנהגיהם ודתם של הגבירים והפכו לגרעין ממנו צמחו מאוחר יותר חלק מהקהילות היהודיות של מזרח אירופה.[פד] 

 

כעקרון, המחקר המדעי עדיין אינו מאפשר לקבוע בצורה מובהקת שיש קשר גנטי בין אוכלוסיות עבריות שונות אך ממצאים הולכים ומתרבים מחזקים את הסברה שגם יהדות אשכנז נבנתה ממספר רב של מסתפחים זרים שבדרך זו או אחרת התקבצו סביב הגבירים היהודים והרבנים ששירתו את צרכיהם.[פה]

 

 

זליגת הדם מעם ישראל לעמים אחרים

 

כפי שראינו, כל אדם שעוזב את עם ישראל נוטל עימו חלק מהדם הגזעי הטהור, ללא קשר לשיעור הדם הזר בדמו. במהלך ההיסטוריה רבים מבני ישראל ניתקו את קשריהם עם העם העברי והצטרפו לעמים אחרים. התופעה החלה עם גלות עשרת השבטים שגרעה מעם ישראל אחוזים ניכרים מבניו ובנותיו[פו]. לקראת סוף ימי הבית השני החלו ההגליות לבבל אבל מספר הגולים היה קטן יחסית ורוב העם נותר על אדמתו. ההנהגה העברית הוגלתה לבבל והנותרים, בהיעדרם, החלו להתבולל עם השכנים המקומיים. שבי ציון שחזרו ארצה עשרות שנים מאוחר יותר סרבו לכלול את המתבוללים בעם ישראל אבל סביר להניח שרבים מהם, בלוויית בני ובנות זוגם הנוכריים וילדיהם, צורפו מחדש לקולקטיב העברי בתקופה ההלניסטית.

במאה הרביעית, לאחר התדרדרות הכלכלה הארץ ישראלית, יהודים רבים החלו לנטוש את הארץ ולהגר למקומות אחרים. חלקם הצטרף לקהילות יהודיות וותיקות במסופוטמיה, פרס, איטליה, ספרד וגליה אבל ניתן להניח שרבים מצאו מקלט גם בקהילות קטנות שבמהלך השנים נספגו באוכלוסיות המקומיות. במקביל, לא נטעה אם נניח שחקלאים רבים העדיפו להישאר בארצם ולשמור על אדמתם גם במחיר הצהרת נאמנות לשלטון הביזנטי והמרת דתם לנצרות. אותם נוצרים חדשים מן הסתם לא היססו לאמץ בבוא היום את דתם של הכובשים החדשים ובמהלך המאה השמינית הם התאסלמו בהמוניהם. צאצאיהם של אלו, כנראה, נושאים בורידיהם לא פחות דם עברי קדום מאשר אלו שמחשיבים את עצמם כיהודים כשרים למהדרין. לפיכך, אם רק נרצה, נוכל לראות בפלסטינים אחים שמשתפים איתנו את דמם של יוצאי מצריים ולא רק בני דודים שנושאים עימם את דמו של אברהם אבינו.

אנשים ינסו לרוב לזלוג ממסגרות פחות אטרקטיביות למסגרות יותר מפתות ולכן גויים עניים ניסו להסתפח לקהילות של בני ישראל ויהודים קשי יום  נטו, כשרק ניתן להם, להתבולל בקרב אוכלוסיות יותר מפותחות ועשירות. זאת הסיבה שעידן האמנציפציה
[פז] במערב ומרכז אירופה גרם ליהודים רבים להתנצר ולהיבלע באוכלוסייה שמסביבם ושהפתיחות בארה"ב מאפשרת ליהודים רבים להיטמע בחברה האמריקאית.              

 

 

סיכום

 

האתונאים חפצו לשמר את הספינה שהשיבה את הגיבור תזאוס לאחר שקטל את המינוטאורוס והציל את הצעירים שאתונה נאלצה להעלות למפלצת כקרבן. כדי להבטיח את שרידות הספינה, האתונאים החליפו כל קורה שהרקיבה בקורה חדשה וכך יצא שלאחר כמה מאות שנים כל הקורות הישנות הוחלפו בחדשות. בשלב זה עלתה השאלה אם הספינה היא עדיין ספינתו תזאוס או שכבר מדובר בספינה אחרת לגמרי שאינה קשורה כלל לגיבור האתונאי.[פח]   

 

במידה רבה סיפורו של עם ישראל דומה מאד לסיפורה של ספינת תזאוס וכשם שבחלוף השנים הקורות הישנות פינו את מקומן לקורות חדשות כך גם הדם הטהור של יוצאי מצריים פינה את מקומו לדמם של הנוכרים שבמהלך ההיסטוריה נטמעו בעם ישראל. עתה עלינו להחליט אם לאחר מהילתו ודילולו של הדם המקורי אנחנו עדיין יכולים להגדיר את עצמנו כבני הגזע העברי או שאנחנו בני עם שונה לחלוטין שקשור באופן הקלוש ביותר לעם שבשעתו נבחר מכל העמים וזכה לקבל את התורה מפיו של האל עצמו.


להערכתי, בורידינו זורם בעיקר דם נוכרי ורק אחוז מזערי מדמנו בא לנו מבני הגזע הקדום שכביכול יצא ממצריים. המטען הגנטי, אם כן, אינו יכול לשמש כקריטריון לקביעת ההשתייכות לעם ישראל ולו רק משום שגויים רבים, דוגמת הספרדים והפלסטינאים, כנראה נושאים עימם לא פחות גנים עבריים מכל אחד מאיתנו.

כתחליף לגזע, הרבנים היו רוצים שנאמץ את הדת כאבן בוחן להשתייכות לעם ישראל ונחליט שהזכות להימנות עם העם הזה שמורה רק לאלו שמקפידים על קיום ההלכות הרבניות. זאת כמובן משאלת שווא שיש לדחות על הסף. משקלם הפוליטי של הרבנים האורתודוקסים בישראל אולי מאפשר להם לסגור את הדלת בפני כל אלו שאינם מוכנים להישמע לתכתיביהם אבל רוב היהודים במדינה הזאת אינם סרים למרות הרבנית ו-65% מיהודי התפוצות הם בכלל רפורמים או חסרי דת
[פט].

אם לא ניתן להגדיר את העם היהודי על פי קריטריונים גזעיים או דתיים כיצד נוכל לקבוע מי רשאי לראות את עצמו כבן הלאום היהודי ומי חייב להישאר מחוץ לגדר? כיוון שאין שום אפשרות לשלול מאדם את לאומיותו
[צ] כל מי שמוגדר היום כבן הלאום היהודי ישאר כך עד שהוא עצמו יחליט לאמץ לעצמו לאומיות חדשה. אני מציע שכל מי שרוצה להצטרף ללאום היהודי יאלץ לעמוד בשלושה תנאים: 

 

1.

הוא יידרש להראות שיש לו זיקה כלשהי ללאום היהודי, למשל, קשרי משפחה עם בן הלאום, המרת דת ליהדות, רכישת תואר אקדמאי במקצוע שעוסק בדת או בהיסטוריה היהודית וכדומה.

 

2.

הוא יתבקש להוכיח רצון כן להיות בן הלאום היהודי ולהשתתף בגורלו של עם ישראל. את רצונם הכן המצטרפים החדשים יידרשו להוכיח באמצעות מגורים בישראל או חברות בקהילה בעלת זיקה לעם היהודי, לימוד השפה העברית, רכישת הכרות עם ההיסטוריה והתרבות של הלאום היהודי, תרומה מיוחדת לעם ישראל (למשל, שירות בצה"ל) וכדומה.  

 

3.

הוא יאלץ לוותר על השתייכותו לכל קבוצה לאומית או דתית אחרת, ובכלל זה ארגונים בעלי זיקה לדת ששונה מהיהדות[צא].

 

המצטרפים החדשים ללאום היהודי לא יזכו באזרחות ישראלית אוטומטית ויהיה עליהם לעבור מסלול התאזרחות שייקבע בחוק. בסופו של התהליך הזה הם יהיו לא רק בני הלאום היהודי אלא גם אזרחים שווי זכויות של מדינת ישראל.

האם אנו פותחים את הדלת בפני כל מהגר עבודה שרוצה לשפר את רמת החיים שלו? איני חושב כך. המסלול המוצע מרתיע דיו ולא כל אחד יוותר על לאומיותו ודתו רק כדי להצטרף לעם שלא בהכרח יקבל אותו בברכה. מאידך, אין שום סיבה לא לאמץ לחיקנו כל מי שיעמוד בקריטריונים המוצעים. אנחנו עושים זאת כבר למעלה משלושת אלפים שנה ואין שום סיבה להפסיק דווקא עכשיו.       

 

 

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמיתי אבל אודה לכם אם תספקו כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.

 

 



[א]             

משנה, קידושין ד:א    

[ב]             

ללוויים, ישראלים וחללים הותר להתחתן עם גרים ועבדים משוחררים ולכוהנים הותר להתחתן עם לוויים וישראלים ולכן כבר לאחר דור אחד או שניים בני גרים ועבדים משוחררים יכלו להפוך לישראלים, ואפילו ללוויים, שבתורם היו רשאים להתחתן גם עם משפחות הכהונה.

[ג]

ארכיאולוגים רבים מאמינים שמעולם לא הייתה יציאת מצריים ועם ישראל התגבש  בארץ כנען ולא במדבר סיני. ראו מאמרו של ד"ר יגאל בן נון, 'מסורת יציאת מצרים כמוצאם האלוכטוני של בני ישראל', הפרקון 'התהוות ישראל הקדום' בערך 'ישראל פינקלשטיין' בויקיפדיה

[ד]              

כמתואר במאמר 'הרג יהודים בידי גויים'.

[ה]             

במפקד שמשה רבנו ערך בשנה השנייה ליציאת מצריים נספרו 603,550 יוצאי צבא בגיל עשרים ומעלה (במדבר א:מה-מו). מעט מאוחר יותר נספרו גם 8,580 לויים בני שלושים עד חמישים (במדבר ד:מז-מח). אם נוסיף לאלו את הנשים, הילדים והזקנים נוכל להניח שמספר היוצאים ממצריים עמד על שני מיליון לערך. קשה להאמין שמדובר במספר ריאלי ולו רק משום שהמדבר בו בני ישראל נדדו במשך ארבעים שנה אינו מסוגל לקיים אוכלוסייה כה גדולה אבל לצרכי דיון זה אין סיבה שלא להסתמך על האומדן הזה. 

[ו]

וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת ... וַיּוֹאֶל משֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמשֶׁה.

(שמות ב:טז-כא)

 

[ז]

וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לו. וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ.

(שופטים ח:ל-לא)

 

[ח]             

וְלֹא הָיָה לְשֵׁשָׁן בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וּלְשֵׁשָׁן עֶבֶד מִצְרִי וּשְׁמוֹ יַרְחָע. וַיִּתֵּן שֵׁשָׁן אֶת בִּתּוֹ לְיַרְחָע עַבְדּוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת עַתָּי.
(דברי הימים א' ב:לד-לה)

 

[ט]             

וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן יְהֹוָה לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן. ... וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד.

(מגילת רות ד:יג-יז)

 

[י]              

וּמִשְׁנֵהוּ כִּלְאָב לַאֲבִיגִַל (קרי: אֲבִיגַיִל) אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר.

(שמואל ב' ג:ג)

 

[יא]            

וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת. מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה. וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיַטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ.

(מלכים א' יא:א-ג)

 

[יב]            

וּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּיהוּדָה בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְהֹוָה לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית.

(מלכים א' יד:כא)

 

[יג]             

וַיְהִי כִּרְאוֹת יְהוֹרָם אֶת יֵהוּא וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם יֵהוּא וַיֹּאמֶר מָה הַשָּׁלוֹם עַד זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ הָרַבִּים.
(מלכים ב' ט:כב)

 

[יד]             

וּבִשְׁנַת חָמֵשׁ לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יְהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה. בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וּשְׁמֹנֶה שָׁנִה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָם. וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב כִּי בַּת אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה.
(מלכים ב' ח:טז-יח)

 

[טו]            

בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.

(מלכים ב' ח:כו)

 

אשתו של יהורם בן יהושפט כונתה בשם 'בת אחאב' בעוד שאמו של אחזיהו בנו נקראה 'בת עמרי' אבל סביר להניח שמדובר באותה דמות ובעל ספר מלכים פשוט התבלבל. ראו המאמר 'אימו של אחזיהו'.

[טז]            

שופטים ג:ה-ו

[יז]             

ראו הפרקון 'הקף ההגליות' בערך 'גלות בבל' בויקיפדיה

[יח]            

חוקרים רבים חושבים שעזרא לא פעל בימיו של ארתקסרקסס הראשון אלא בימיו של  ארתקסרקסס השני והוא למעשה עלה לארץ ישראל רק ב-398 לפנה"ס, 26 שנים לאחר מותו של נחמיה ו-140 שנה לאחר שהגולים העבריים החלו לשוב לציון.

[יט]

ספר נחמיה מעיד:

גַּם בַּיָּמִים הָהֵם רָאִיתִי אֶת הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ נָשִׁים אַשְׁדֳּודִיּוֹת (קרי - אַשְׁדֳּדִיּוֹת} עַמֳּונִיּוֹת (קרי – עַמֳּנִיּוֹת) מוֹאֲבִיּוֹת.

וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם.

וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים אִם תִּתְּנוּ בְנֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וְאִם תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לִבְנֵיכֶם וְלָכֶם.

הֲלוֹא עַל אֵלֶּה חָטָא שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ וְאָהוּב לֵאלֹהָיו הָיָה וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת.

וְלָכֶם הֲנִשְׁמַע לַעֲשׂת אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת לִמְעֹל בֵּאלֹהֵינוּ לְהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת.

(נחמיה יג:כג-כז)

 

והנביא מלאכי מאשר את הקף התופעה:

 

בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ יְהֹוָה אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר.

(מלאכי ב:יא)

 

[כ]              

עזרא ט:א-ב.

[כא]            

ראו המאמר:

'International Roundtable on Intermarriage - Brandeis University, December 18, 2003

Jewish Out-Marriage: A Global Perspective' 

 

[כב]            

שמות כב:כ

[כג]             

שמות יב:לז-לח

[כד]            

מגילת רות א:א-ב

[כה]            

שמות יב:מח-מט וכן:

הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְהֹוָה. תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם.

(במדבר טו:טו-טז)

 

וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל יְהֹוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם יְהֹוָה לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי.

וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים.

(ישעיה נו:ו-ח)

 

[כו]             

בהסתמך על התקדים המקראי, מהגרי העבודה יכולים לעבור ברית מילה ולדרוש להסתפח אל בית יעקב. זה לא יעזור להם כי לצווים האלוהיים אין כל תוקף במדינת ישראל והסמכות לפרש את דברי התורה ולקבוע הלכות מחייבות ניתנה רק לרבנים.  

[כז]             

ישעיה יד:א

[כח]            

וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכֲכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה.

(במדבר טו:יד)

 

[כט]            

דברים כד:ד

[ל]              

דברים כג:ח-ט

[לא]            

דברים ז:א-ג

[לב]            

וַיְהִי יְהֹוָה אֶת יְהוּדָה וַיֹּרֶשׁ אֶת הָהָר כִּי לֹא לְהוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לָהֶם.

...

וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

...
וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יֹשְׁבֵ (קרי – 'יֹשְׁבֵי') דוֹר וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת.

וַיְהִי כִּי חָזַק יִשְׂרָאֵל וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ.

וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגָזֶר.

זְבוּלֻון לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס.

אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב.

וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ.

נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וְאֶת יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת הָיוּ לָהֶם לָמַס.

וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק.

וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף וַיִּהְיוּ לָמַס.

וּגְבוּל הָאֱמֹרִי מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה.
(שופטים א' יט-לו)

 

[לג]             

כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הָאֱמֹרִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.

בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַחֲרִימָם וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס עֹבֵד עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
(מלכים א' ט:כ-כא)

 

[לד]            

שמות יז:יד

[לה]            

וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵנִי וַיִּקְרָא אֵלָי וָאֹמַר הִנֵּנִי.

וַיֹּאמֶר לִי מִי אָתָּה וָיּאֹמַר (קרי – וָאֹמַר) אֵלָיו עֲמָלֵקִי אָנֹכִי.

וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲמָד נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ כִּי כָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי.

וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּ כִּי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ וָאֲבִיאֵם אֶל אֲדֹנִי הֵנָּה.

וַיַּחֲזֵק דָּוִד בִּבְגָדָו (קרי – בִּבְגָדָיו) וַיִּקְרָעֵם וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ.

וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם יְהֹוָה וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי.
(שמואל ב' א:יג)

 

[לו]             

יבמות מז:ב. רבי חלבו היה אמורא בבלי בן הדור השלישי שעלה לארץ ישראל. את השוואת הגרים לספחת הוא דרש מהפסוק 'כִּי יְרַחֵם יְהֹוָה אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב'. בהמשך, המתנגדים להכנסת גרים לעם ישראל יכלו להתעלם מהפסוקים המפורשים ומדעתם של התנאים הגדולים ולהיתלות במדרשו העויין של האמורא השולי יחסית.

[לז]             

תנו רבנן:
גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו 'מה ראית שבאת להתגייר אי (אין) אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם'?
אם אומר: 'יודע אני ואיני כדאי' (אני מוכן לקבל עלי גם את סבלם של בני ישראל) - מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני ומודיעין אותו ענשן של מצות אומרים לו 'הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת ח
ֵלֶב - אי אתה ענוש כרת, חללת שבת - אי אתה ענוש סקילה ועכשיו אכלת חֵלֶב - ענוש כרת, חללת שבת - ענוש סקילה'.

וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן אומרים לו 'הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות' ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו.
קיבל - מלין אותו מיד. נשתיירו בו ציצין (שיירי בשר) המעכבין את המילה - חוזרים ומלין אותו שניה. נתרפא - מטבילין אותו מיד ושני תלמידי חכמים עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות.
טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו.
אשה - נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושני תלמידי חכמים עומדים לה מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות.
(יבמות מז:א)

 

[לח]            

ויקרא רבה ב:ט, תנא בדי אליהו רבה פרק ו'

[לט]            

פסחים פז:ב

[מ]             

דברים כג:ד

[מא]            

משנה ידים ד:ד

[מב]            

מדרש תנחומא, לך לך, פרק ו'

[מג]            

שבת קמו:א. קטע זה מדגים היטב כיצד הרבנים נטלו לעצמם רשות לשנות את כללי המשחק באמצעות קביעות חסרות כל שחר. כיצד היה יכול רב אשי לדעת שנשמות הגרים עמדו למרגלות הר סיני? האם מישהו ראה אותם שם? האם מישהו יכול להישבע שנשמתו של גר ספציפי זה או אחר נכחה במעמד הר סיני? האם זאת מסורת שעברה בעל פה במשך 1,800 שנה מבלי להשאיר את חותמה על אף סמכות תורנית שפעלה לפני ימיו של רב אשי? לקביעתו של רב אשי אין שום עוגן בכתובים או בהגיון אבל זה לא הפריע לו להטיל את מלוא סמכותו התורנית לטובת פרויקט שבאותו רגע כנראה שרת את צרכיו.  

[מד]            

המושג 'גר צדק' מבדיל בין גר רגיל שבחר לגור בקרב בני ישראל וקיבל עליו רק את מצוות המילה לגר שהתגייר וקיבל עליו את כל מצוות הדת היהודית.

[מה]            

סדור תפלה נוסח אשכנז - סדר עמידה

[מו]     

שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן: נריה, ברוך, ושריה, מחסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל ושלום. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה הייתה ...

(מגילה יד:ב)

 

[מז]            

נעמן גר תושב היה.

נבוזראדן גר צדק היה.

מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק.

מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים.

מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים.

(שואלים:) מאן אינון (מי הם אלו)?

(עונים:) שמעיה ואבטליון.

(גיטין נז:ב)

 

שדר עלוייהו (שלח עליהם את) לנירון קיסר. כי קאתי (כשבא לירושלים) שדא גירא (שלח חץ) למזרח – אתא (בא ו)נפל בירושלים. למערב - אתא נפל בירושלים. לארבע רוחות השמים - אתא נפל בירושלים.
אמר ליה לינוקא (לו לתינוק): פסוק לי פסוקיך.

אמר ליה (לו, התינוק): 'וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ בֶאֱדוֹם כְּאַפִּי וְכַחֲמָתִי וְיָדְעוּ אֶת נִקְמָתִי נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה' (יחזקאל כה:יד).

אמר (נירון): קודשא בריך הוא (הקדוש ברוך הוא) בעי לחרובי ביתיה (רוצה להחריב ביתו) ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא (ורוצה לקנח את ידיו באיש הזה, היינו, בי שאענש על שהייתי השליח לבצע את החורבן).

ערק ואזל ואיגייר (ברח והלך והתגייר) ונפק מיניה (ויצא ממנו) רבי מאיר.
(גיטין נו:א)

 

חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, והם גדולי החכמים שקבלו ממנו.

ואלו הם: ר' אליעזר הגדול. ור' יהושע, ור' יוסי הכהן, ור' שמעון בן נתנאל, ור' אלעזר בן ערך.

ור' עקיבא בן יוסף קבל מר' אליעזר הגדול. ויוסף אביו גר צדק היה. ור' ישמעאל, ור' מאיר בן גר צדק, קבלו מר' עקיבא. וגם קבל ר' מאיר וחבריו מר' ישמעאל.

(רמב"ם, יד חזקה, הקדמה)

 

אונקלוס בר (בן) קלוניקוס בר אחתיה (בן אחותו) דטיטוס הוה (היה).

(גיטין נו:ב)

אונקלוס הגר בן אחותו של אדריאנוס היה.
(מדרש תנחומא משפטים:ה)

 

[מח]            

(כתוב) 'וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן' (בראשית יב:ה)

אמר רבי אלעזר בן זימרא: אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה (בני אדם אינם יכולים לברוא אפילו יתוש) ואת(ה) אמר(ת) 'וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ'? אלא - אלו הגרים שגיירו.

(שואלים:) ואם כן (היה צריך לכתוב) 'שגיירו'. למה אמר 'עָשׂוּ'?
(משיבים:) אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו כאלו בראו.

(שואלים:) ויאמר (אם כך, צריך היה לכתוב) 'אשר עשה' למה נאמר אֲשֶׁר עָשׂוּ'?
(משיבים:)
אמר רב הונא: אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים.
(בראשית רבה, לט:יד)

 

[מט]            

ראו הערך 'הלני המלכה' בויקיפדיה

[נ]              

ראו הערך 'חדייב' בויקיפדיה.

[נא]            

יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר כ', פרק ב'.

[נב]            

והנה מידינו נגלו החוקים לכל יתר בני האדם, אשר הרבו לקנא להם מדור לדור, לראשונה באו חכמי היונים (הפילוסופים) אשר למראה עין שמרו את דרכי אבותיהם, אבל בספריהם ובחכמתם (בתורותיהם) הלכו אחריו (אחרי משה), כי כמחשבותיו היו גם מחשבותיהם על אלהים וכמוהו למדו ארחות תום בחיים ודרכי קרבת הבריות. אולם גם בקרב ההמונים עָצם זה מדורות רבים מספר המקנאים לעבודת אלהינו, ואין עיר מערי היונים או עם מעמי הלועזים, אשר לא פשט שם מנהג היום השביעי שבו שובתים אנחנו מכל עבודה, וגם משמרת הצומות והדלקת הנרות ורבים מחוקי האוכל אשר צֻוו עלינו. והם מנסים ללכת גם בדרכי שלום הבריות אשר לנו ולגמול חסדים ולאהוב את המלאכה ולהתחזק כמונו בעת גזרה על החוקים. ומה נפלא הדבר, לא ההנאה מביאה אותם לידי זה ולא מִקסם אחר, רק כח התורה בעצמה, כי כמו שהאלהים ממלא את כל העולם, ככה פשטה התורה בכל זרע האדם. יתבונן נא כל איש אל עירו ואל בית אביו ויראה את קשט דברי.[נב]

 

[נג]             

ראו הערך 'חמיר' בויקיפדיה

[נד]             

ראו הערך 'טרטוליאנוס' בויקיפדיה

[נה]
ראו מאמרו של ד"ר יגאל בן נון 'מוצא היהודים בצפון אפריקה, אגדה ומציאות'

[נו]             

ראו הערך 'בודו אליעזר' בויקיפדיה

[נז]             

ראו הספר 'Readings on Conversion to Judaism' , עמוד 92

[נח]            

Encyclopaedia Judaica, Second Edition, Volume 16, Page 590     

[נט]            

ראו הערך 'Andreas (archbishop of Bari)' בויקיפדיה באנגלית

[ס]             

ראו הערך 'עובדיה הגר' בויקיפדיה

[סא]            

Encyclopaedia Judaica, Second Edition, Volume 16, Page 591     

[סב]            

ראו הערך 'proselytes' ב-'16Encyclopaedia Judaica, Second Edition, Volume ', עמוד 587

[סג]            

ראו הערך 'ממלכת הכוזרים' בויקיפדיה

[סד]            
ראו הערך 'סבותניקים' בויקיפדיה

[סה]            

ראו הכתבה 'ממתינים לרבנים' ב-nrg מעריב

[סו]            

מגילת אסתר ח:יז

[סז]            

ראו הערך 'יוחנן הורקנוס הראשון בויקיפדיה'

[סח]            

ראו הערך 'אידומיאה' בויקיפדיה

[סט]            

יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק 9, סעיף 1 (ראו הטקסט באנגלית)

[ע]             
ראו הערך 'אריסטובולוס הראשון' בויקיפדיה   

[עא]            

ראו הערך 'יטורים' בויקיפדיה

[עב]            

יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק 11, סעיף 3 (ראו הטקסט באנגלית)

[עג]            

ראו ערך 'הממלכה הסלאוקית' בויקיפדיה

[עד]            

במדבר לא:ט

[עה]            

במדבר לא:יז-יח

[עו]            

במדבר לא:לה

[עז]     

כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם.

וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ.

וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ.

וּנְתָנָהּ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב.

רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ.[עז]

 

וכן:

 

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.

וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.

וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ.

וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה.[עז]

 

[עח]            

וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה.

וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה.

(ויקרא כה:מד-מה)

 

[עט]            

ראו הסיפורים בערך 'בוסתנאי בן חנינאי' בויקיפדיה

 

[פ]              

הרב יעקב אמדין, באחת מתשובותיו ההלכתיות,  הכיר בצרכים המיניים של גברים יהודים והתיר להם להחזיק פילגשים ובתנאי שהם יבהירו לפילגשיהם שעל ילדיהן לגדול כיהודים שומרי תורה ומצוות. התרו של הרב אמדין לא הועיל יתר על המידה ליהודי אשכנז במאה השמונה עשרה אבל הוא בהחלט מעיד על מציאות שהייתה מוכרת כמה מאות שנים לפני תקופתו. ראו:

The Myth of the Jewish Race, Jennifer Patai Wing. Raphael Patai, Wayne State University Press Detroit, 1989, Page 133

[פא]            

ראו:

Jits van Straten, 'The Origin of Ashkenazi Jewry - The Controversy Unraveled', Walter de Gruyter GmbH & Co. KG, Berlin/New York, 2011, 129ff

[פב]            

ראו הערך 'מיטוכונדריון' בויקיפדיה

[פג]             

ראו המאמר 'Genetic Roots of the Ashkenazi Jews' באתר המגאזין 'The Scientist'. ראו גם הערך 'Genetic studies on Jews' בויקיפדיה האנגלית וכתבות רבות שהתפרסמו בעברית, דוגמת, הכתבה 'מחקר גנטי חדש: האשכנזים הם הצאצאים של נשים אירופיות שהתגיירו' בעיתון הארץ; הכתבה 'גנטיקאי ישראלי מתעקש שאין מוצא גנטי משותף ליהודים' בעיתון גלובס; הכתבה 'האשכנזים של ימינו: צאצאים של 350 איש - ולא בדיוק אשכנזים' בעיתון הארץ וכדומה.

[פד]            

ראו המאמר 'לגיונרים רומאים? מורדים קנאים? שבויות יהודיות?' ואת התיאוריות של הבלשן, פרופסור פאול וקסלר, המתוארות בערך 'פאול וקסלר' בויקיפדיה

[פה]            

ראו הפרקון 'הדמיון התורשתי בין היהודים בתפוצות' בערך 'יהודים' בויקיפדיה

[פו]             

מלכים ב' יז:ו

[פז]             

ראו הערך 'אמנציפציה ליהודים' בויקיפדיה

[פח]            

ראו הערך 'ספינת תסאוס בויקיפדיה'

[פט]            

ראו המאמר 'יהדות ארה"ב מתכווצת: 58% מתבוללים' באתר Ynet'.

[צ]             

ראו סעיף 15 להצהרה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם

[צא]            

מי שכבר שייך לעם היהודי רשאי לאמץ לעצמו כל אמונה ששובה את ליבו ואין כל סתירה בין ההשתייכות ללאום היהודי והאמונה בבודהיזם, הינדואיזם, נצרות או אסלאם. מצטרפים חדשים, לעומת זאת, אינם יכולים להוכיח את רצונם הכן להפוך לבני עם ישראל אם במקביל הם דבקים במסגרות אמוניות ולאומיות אחרות.   

נקרא 913 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

14 תגובות

  • קישור לתגובה שישי, 08 ספטמבר 2017 21:58 הוסף ע״י אורן

    משהו משמח:

    "קנס בגובה 730 ש"ח לפעיל חב"ד בהרצליה, בעוון דוכן להנחת תפילין: "הנ"ל מטריד עוברי אורח בזה שמבקש מהם להניח תפילין"

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5013900,00.html

    הגיע הזמן :-)

  • קישור לתגובה רביעי, 06 ספטמבר 2017 04:36 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    אתה אתיאיסט.
    אני לא בטוח שאני יכול לסמוך עליך:
    https://phys.org/news/2017-08-atheists-thought-immoral-fellow.html

  • קישור לתגובה שלישי, 05 ספטמבר 2017 22:10 הוסף ע״י עדי אביר

    חילוני,

    מצטער. להבא אשתדל להיות יותר זהיר.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 05 ספטמבר 2017 18:51 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    האמת היא שברשימת הנושאים שחשבתי לכתוב עליהם מאמר מופיע גם הנושא הזה.
    מאחר שכבר כתבת מאמר מקיף, אמנע מכתיבת המאמר ואציין רק שבין החומרים שאספתי לקראתו מצוי גם המאמר הבא:
    https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4179318

  • קישור לתגובה ראשון, 03 ספטמבר 2017 10:01 הוסף ע״י עדי אביר

    ראובן,

    לא טענתי שלעם אין נשמה מיוחדת. מצידי הם יכולים לטעון כל מה שהם רוצים כל עוד לא ניתן למדוד ולאשר או לפסול את טענתם. אני טוען שהניתוח שלי שולל את משמעותם של ביטויים דוגמת 'עמלק' (כהתרסה למישהו שאינו שומר מצוות), 'זרע הקודש', 'זרע האבות' וכדומה. כמו כן, הארץ הובטחה לאבות ולזרעם ולא לאלו שיש להם נשמה יהודית ולכן לרוב רובו של העם הזה אין זכויות מיוחדות בארץ הזאת.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שבת, 02 ספטמבר 2017 20:58 הוסף ע״י ראובן

    היי עדי זה ראובן, מאמר מצויין.
    התשובה של הדתיים תהיה שכל מי שהצטרף לעם ישראל קיבל נשמה יהודית ובזה העם שלנו מיוחד - בזה שלעם ישראל יש נשמה מיוחדת. ולא בדם שלו. ועל זה באמת אין כל כך מה לענות...

  • קישור לתגובה חמישי, 31 אוגוסט 2017 16:18 הוסף ע״י עדי אביר

    בני,

    בפרקון 'את מי נגדיר כבני דם טהור' כתבתי:

    גם אם נניח שמשפחתו המורחבת של תרח, ממנה באו שלושת האבות וארבעת האמהות, הייתה כולה טהורה מבחינה גזעית, עדיין נאלץ להתמודד עם העובדה שארבעה מבניו של יעקב נולדו לשפחות נוכריות (באותה תקופה עדיין לא היו שפחות עבריות) ולכן מחצית מהגנים של דן, נפתלי, גד ואשר כבר באו מעם זר. בהיעדר היצע של נשים עבריות, כל בניו של יעקב אבינו נאלצו לשאת נשים מקומיות ולכן אחוז הדם העברי הטהור של הילדים שנולדו לראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, יוסף ובנימין כבר עמד על 50% וילדיהם של דן, נפתלי, גד ואשר כבר נשאו רק 25% מהגנים אותם נוכל לייחס לעברים טהורים.

    כדי לא להתחיל מנקודת מוצא בלתי אפשרית, נוכל להניח שעם ישראל התגבש רק בעת יציאת מצריים ולהגדיר את כל שני מליון יוצאי מצריים כבעלי דם עברי טהור. לצורך מאמר זה נאמץ את המיתוסים המקובלים ונניח שכל יוצאי מצריים יצאו מחלציהם של בני יעקב, שכולם היו בנים טהורים לגזע העברי ושכולם נשאו עימם רק דם גזעי טהור.'

    כמובן שכותבי המקראות לא נתנו את ליבם למשמעויות הגנטיות של דבריהם.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 31 אוגוסט 2017 15:45 הוסף ע״י בני

    תמשיך את המלאכה המבורכת שלך . דף ממש מעולה ! .

    ראיתי קישור עם עוד מידע על התבוללות
    מקור, מאיר שלו , אדם חילוני בעל ידע רב בתנ"ך
    שכתב לא מעט על הדת ועל החרדים

    לדוגמא הוא רשם

    אברהם התחתן עם שיקסה בשם קטורה


    זה הפוסט , לא שלו, אלא מישהו ששיתף את המידע בצילום הכתבה


    הפוסט המלא מופיע בקישור הבא https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10152696214699595&set=a.10150801473264595.466835.776039594&type=3&theater

    קישר ישיר לצילום של אותו פוסט בקישור הבא

    https://fb-s-a-a.akamaihd.net/h-ak-fbx/v/t31.0-8/10623318_10152696214699595_3568714068123487011_o.jpg?oh=feb149110e1a0a42b712c0d8aff63fc3&oe=5A14D0DE&__gda__=1515560311_82b36e6eb68cd3537b9e11d402fba93e

    אז רק אם זה מתאים , אולי לשקול להוסיף את קטורה לרשימה

  • קישור לתגובה חמישי, 31 אוגוסט 2017 11:08 הוסף ע״י עדי אביר

    בני,

    תודה על מילות העידוד.

    הקישור אליו שלחת אותי מעניין מאד. אבדוק איך אוכל לעזור להפיצו.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 31 אוגוסט 2017 07:11 הוסף ע״י בני

    יופי של השקעה :)
    ומידע רב
    ומפורט בדף אחד ! .

    גם יש לך אתר מצויין !


    ראיתי עוד קישור שכדאי לראות .

    זו הכתובת

    https://sites.google.com/site/diglonit/nashim

  • קישור לתגובה שלישי, 29 אוגוסט 2017 20:45 הוסף ע״י עדי אביר

    עידו,

    תודה על המילים הטובות. הן תמיד מעודדות.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 29 אוגוסט 2017 19:42 הוסף ע״י עדי אביר

    אברום,

    כמובן שאין בימינו אף גזע טהור ושום מסורת שאינה משתנה. אתה יודע את זה. אני יודע את זה. השאלה היא אם החרדים יודעים את זה. הממסד הרבני מינה את עצמו לשמור על טהרת הגזע ולמנוע מזרים להיטמע בעם ישראל. להערכתם, גרים משולים לספחת ולכן הם ממררים את חייהם של גויים שרוצים להתגייר אפילו אם מדובר בצעירים שנולדו בארץ ושירתו בצה"ל. במאמר אני מנסה להסביר שאותם הרבנים עצמם נושאים עימם שיעור גבוהה של דם זר ולכן מבחינה גנטית הם אינם שונים מהותית מאלו שאת חייהם הם ממררים. המלצתי היא להתעלם מהגנטיקה, הגניאולוגיה והאמונות הדתיות של האדם ולקבוע קריטריונים אחרים לצירופו לעם ישראל.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 29 אוגוסט 2017 18:07 הוסף ע״י עידו

    מרתק, חשוב וכתוב היטב.
    תודה על המידע המעניין ומאיר העיניים!

  • קישור לתגובה שלישי, 29 אוגוסט 2017 15:03 הוסף ע״י אברום רותם

    שאפו גדול עלה מאמר. אכן השקעת כאן אנרגיה מרובה.
    הדחף שלך באמת ראוי לציון מיוחד.
    בתכלס, לא רק שהאין חיה כזו "טוהר גזע", קל וחומר כשמדובר בייחוס של 3000 - 2500 שנה .
    כך גם אין מסורת יהודית שנשמרה, אלא השתנתה ללא הכר במהלך הדורות. והרי אם רבי עקיבה היה מגיע היום הנה, היה חייב לעבור גיור, אם בכלל היו מסתכלים עליו.... :-)

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים