Skip to content

1VSDAT

רביעי, 02 מאי 2018 11:00

ההימור של פסקל

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)

אני שומע לעיתים קרובות את הטיעון ש'אף אחד לא ימות אם הוא יניח תפילין או יקרא קריאת שמע' וכל עוד לא מדובר ביהודים שחיו באירופה של ימי הביניים, גרמניה הנאצית או ברית המועצות הקומוניסטית זה כנראה די נכון. מאידך, צודק גם מי שחושב שלא מתים מלימוד תיאוריית המפץ הגדול, תורת האבולוציה וממצאי המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי. בשני המקרים לא מדובר בשאלות של חיים ומוות אלא בשאלות של עדיפות, התפתחות אישית וקידום האנושות.  

 

 

ההימור של פסקל ושימושיו

 

 

ההימור של פסקל[א] אומר 'אם אלוהים אינו קיים, אינך מפסיד דבר אם אתה מאמין בו אבל אם אלוהים קיים ואינך מאמין בו, אתה מפסיד הכול'. היהדות, בניגוד לנצרות, אינה רואה באמונה את הנתיב לגאולה ולכן ההימור של פסקל, במתכונתו הרבנית, בעצם אומר 'אם אלוהים אינו קיים, אינך מפסיד דבר אם אתה מקיים תורה ומצוות, אבל אם אלוהים קיים, ואינך מקיים תורה ומצוות, אתה מפסיד הכול'. את הרעיון הזה הרבנים עיבדו לסיסמאות קליטות דוגמת 'אף אחד לא ימות אם הוא יניח תפילין או יקרא קריאת שמע'. הסיסמה הללו הן מאד משכנעות וצעירים רבים אכן בוחרים לא להמר על חיי הנצח שלהם ולהצטרף לעושי דברם של הרבנים. חבל. מחשבה נוספת הייתה משכנעת אותם שמדובר בלא יותר מאשר אחיזת עיניים שכל מטרתה להעצים את סמכותם של הרבנים ולאפשר להם להתעלק על ממונם של התמימים.

פסקל התייחס לאמונה כאל הגרלה בה ניתן לאמוד מראש את תוחלת הזכייה. תוחלת זאת מחושבת על ידי הכפלת סיכויי הזכייה בשווי הפרס. אם תוחלת הזכייה גבוהה מעלות הכרטיס אזי כדאי להשתתף בהגרלה. מאידך, אם תוחלת הזכייה קטנה מעלות הכרטיס הרי שאין טעם להמר כי בטווח הארוך המהמרים רק יפסידו.
[ב]


את ההימור של פסקל ניתן לנסח במונחים כספיים: זכייה בהגרלה תקנה לזוכה חיי נצח בגן עדן ושווים של אלו הוא לבטח אינסוף שקלים. הסיכוי לזכייה יכול להיות קטן ככל שנרצה כי אם נכפיל אינסוף במספר לא אפסי כלשהו התוצאה עדיין תהיה אינסוף ולכן תוחלת הזכייה שלנו היא אינסופית ותמיד יהיה כדאי לנו להשתתף בהגרלה, היינו לקיים תורה ומצוות ולנהוג רק על פי הנחיותיהם של הרבנים.

עלות ההשתתפות בהגרלה היא הקפדה מתמשכת על כל הלכות השולחן ערוך ווויתור על כל אורח חיים שונה. לוויתור על חיים אלטרנטיביים יש כמובן מחיר, אולי אפילו גבוה, אבל אם נכמת אותו בכסף נגלה שמדובר בסכומים מוגבלים, ואפילו יחסית זעומים, שכן אין אדם רציונלי שלא יסכים לוותר על חיים של זימה, התמכרויות והוללות תמורת סכום כספי כלשהו, יהא זה מיליון, עשרה מיליון או אפילו מאה מיליון שקלים. כיוון שכך, רק אוויל ימאן לרכוש כרטיס שעלותו סופית להגרלה בעלת תוחלת רווח אינסופית. ברור מאליו שכל אדם רציונלי צריך, אם כך, להעדיף את אורח החיים הדתי, ואולי אפילו החרדי
; לגדל זקן; לחשוב מחשבות רבניות; לוותר על תענוגות הגוף ולזנוח לחלוטין את החילוניות, ההומניזם הליברלי, המוסר של השמאל, הסובלנות והפלורליזם. ליתר ביטחון, רצוי שהוא גם יפתח עויינות כלפי בית המשפט העליון וילמד לשנוא ערבים, נוצרים, יהודים רפורמיים ובהתאם למוצאו, גם אשכנזים או ספרדים.

 

מדוע ההימור של פסקל הוא רק אחיזת עיניים

 

 

הטיעונים של הרבנים נשמעים הגיוניים וכל מי שמתרשם ממסכי עשן בהחלט עלול להתבלבל ולאמץ אותם. הבעיה היא שלהימור של פסקל יש משמעות רק במסגרת המיתוסים הרבניים וטוב יעשה כל מי שאינו מאמין במיתוסים הללו אם יתעלם מטיעוני הרבנים ויעסיק את עצמו בשיקולים פחות הזויים שדווקא כן מתבססים על מציאות ריאלית. ההימור שרבנים רוצים שנאמץ מסתמך על מסכת של הטעיות ולכן ראוי שנבדוק מה עומד ברקען:

 

הרבנים רוצים שנאמין שמדובר בפרס בעל ערך אינסופי - חיי נצח בגן עדן - אבל אין להם שום דרך להבטיח שאותו מקום קסום אכן קיים בפועל ושאותו פרס נכסף הוא אכן בר השגה. התנ"ך מכיר רק את 'גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם'[ג] (שמוזכר בפרק השני והשלישי של ספר בראשית ובספרים ישעיה, יחזקאל ויואל[ד]) ואין במקראות שום אזכור לגיהינום אף שהם מתייחסים שבע פעמים למקום שנמצא מחוף לירושלים ששמו הוא 'גיא בן הינום'[ה]. במקום להגיע לגן עדן או לגיהינום, כל המתים שבתנ"ך מצאו את עצמם במקום בשם 'שאול'[ו] שם הם בילו את יתרת הנצח בחוסר מעש תמידי (שפסק לרגעים ספורים רק כאשר בעלת אוב כלשהי החליטה לתקשר עימם).

אין במקרא שום אזכור לגמול ועונש שיינתנו בעולם הבא. את אלו המציאו רבנים שנאלצו להחליף את השכר ועונש הארציים, אותם קל מאד לבדוק ולבקר, בשכר ועונש שניתנים במקומות מהם איש עוד לא חזר לדווח. לשם כך הרבנים המציאו מקום בו הצדיקים זוכים לעונג בל ישוער ומקום אחר בו הרשעים מקבלים את עונשם הראוי. לשני המקומות הללו הם העניקו שמות שהיו מוכרים לחסידיהם - גן עדן וגיהינום - אבל גם זה וגם זה הורחקו לאזורים בלתי נגישים מתחת לאדמה, בתוך סלעים שנחים על קרקעית הים או במרומי השמים
[ז]. כשהתברר לרבנים שהתיאורים שלהם עדיין מעוררים סתירה אחר סתירה, הם פשוט הפכו את גן העדן והגיהינום למצבים 'רוחניים' שקיימים רק בעולם העל-טבעי ולא באיזו שהיא מציאות ריאלית שמוכרת לנו. 

בעלי המקראות לא הכירו את העולם הבא ואת השכר ועונש שיינתנו בו. בתורה 'האלוהית' שהם כתבו כל ההבטחות והאיומים מתייחסים רק לגמולים ועונשים שיינתנו בקרוב מאד 'עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ'
[ח]. התיאור המפורט ביותר של מנגנון השכר ועונש האלוהי נמצא בפרק כח' של ספר דברים[ט] ושם ניתן לראות שההולכים בדרכי האל זוכים בכל טוב עלי אדמות והסוטים מדרכו סובלים מפגעים גופניים ומכל האסונות שהמציאות הריאלית מסוגלת להמיט עליהם.

 

העובדה שרבנים נאלצו לעדכן שוב ושוב את מנגנוני השכר ועונש ואת ההגדרות של גן העדן והגיהינום מלמדת שהם לא באמת ידעו כיצד האל מתגמל ומעניש ומה טיבם של גן העדן והגיהינום. הם פשוט המציאו את המקומות הללו וכפו על האל לתגמל בגן עדן את מי שמילא אחר הוראותיהם ולהעניש בגיהינום את אלו שהחליטו לחשוב בכוחות עצמם. מכך נוכל להסיק שהרבנים אינם מסוגלים להבטיח את הפרס בו הם ממהרים לנופף וכולנו צריכים להביא בחשבון את האפשרות שאנו מתבקשים לוותר על חיים שלמים של העשרה עצמית, הישגים אינטלקטואליים ותרומה לאנושות בעבור מיתוס רבני שאת נכונותו איש אינו מסוגל להוכיח. להימור של פסקל יש משמעות רק אם העולם הבא קיים בפועל והצדיקים אכן זוכים לחיי נצח בגן העדן אבל איזה בר דעת יסכים להישמע לתכתיבים של הרבנים אם לאחר מותו הוא עתיד לפגוש רק רימות ותולעים ולגלות שגם נפשו היא בת חלוף וסיכוייה להגיע לגן עדן, או אפילו לשאול, הם קלושים עד אפסיים.

גן עדן שאינו קיים בפועל אינו יכול להיחשב כפרס בעל ערך אינסופי שבגינו ראוי לוותר על חיים משמעותיים ובעלי תוכן ולאור הספק בנכונותם של הסיפורים הרבניים על גן העדן והגיהינום, כל אחד צריך להחליט בעצמו אם ברצונו לתת ערך אינסופי לחיי נצח בגן עדן שכנראה קיים רק בדמיונם של הרבנים.

  

סביר גם להניח שבשלב זה או אחר אפילו הצדיק הגדול ביותר ימאס בבשרם של שור הבר והלוויתן, גם אם מוגשים לו בכלים של זהב על שולחנות בעלי שלוש רגלי זהב[י]. באותו אופן, קשה להאמין שאותו צדיק לא יתחיל להשתעמם לאחר כמה מאות שנים של לימוד תורה בישיבה של מעלה. אחדים יצליחו מן הסתם לשמור על הריכוז הדרוש בשלוש מאות, ארבע מאות השנים הראשונות אבל שינון נצחי של אותו החומר עלול להוציא מדעתו גם את המאמין הנלהב ביותר ולגרום לו לבקש העברה לשאול או לאחד המדורים הפחות מפחידים של הגיהינום. קשה לי להאמין שהמונוטוניות של גן העדן לא תהפוך עד מהרה לסיוט מתמשך שיאפשר רק ליחידי סגולה לשרוד שם לאורך זמן. הגמול הנצחי, אם הוא בכלל קיים, יהפוך במוקדם או במאוחר לשעמומון נצחי וממילא לא נוכל להעניק לו ערך אינסופי כך שתוחלת הרווח בהימור של פסקל חייבת בהכרח להיות סופית ומוגבלת אם לא לגמרי אפסית.

גם סיכויי הזכייה בפרס הגדול הם לא בהכרח גבוהים מאפס. למרות שהרבנים מתיימרים להכיר את כל השיקולים שמנחים את ה'בורא' בעת שהוא קובע מי לשבט ומי לחסד, אף אחד מהם לא באמת יודע אילו מחשבות מתרוצצות בראשו של האל שכבר הוכיח יותר מפעם אחת שמעשה טוב אחד מסוגל לכפר על חיים שלמים של התעלמות מתורה ומצוות
[יא]. באותו אופן, אין לנו שום אפשרות לדעת אם סטייה אחת ממצווה זו או אחרת אינה יכולה לגרום לשופט כל בשר לטרוק את שערי גן העדן בפניו של מי שכל ימיו שאף לעשות רק את הישר בעיני אלוהיו ולקיים את כל ההלכות של רבניו.

לא רק שאנחנו לא מסוגלים להבין את השיקולים האלוהיים אנחנו אפילו לא מסוגלים לקבוע בוודאות אם האב שבשמיים הוא יהודי אורתודוקסי, מוסלמי או נוצרי. ייתכן אפילו שהוא בכלל יהודי קונסרבטיבי או רחמנא לצלן, רפורמי. מי כף לידינו יתקע שהוא אינו דורש אמונה כנה במשיחיותו של ישו, מוחמד או הרבי מליובאוויטש? אולי הוא בכלל בודהיסטי, הינדואיסטי, או אתאיסטי? אנחנו אמנם מחזיקים בכתבי קודש שטוענים שבורא העולם מאמין ביהדות האורתודוקסית אבל 2.2 מיליארד נוצרים מאמינים שמאחורי הברית החדשה עומד האל המשולש ו-1.6 מיליארד מוסלמים מאמינים שאללה הוא זה שנתן את הקוראן הקדוש רק להם. למיליארד הינדואיסטיים וחצי מיליארד בודהיסטים יש כמובן אמונות משלהן ולכן הסיכוי שרק אנחנו מחזיקים באמת האחת והיחידה ושאר המיליארדים רק טועים ומטעים הוא מאד זניח. אנחנו לעולם לא נוכל לקבוע במה מאמין האל האמתי ומה הוא בדיוק מצפה מאתנו ולכן אין באפשרותנו לאמוד את הסיכוי שהאל החליט להתעלם מכל המיתולוגיות האחרות ולקבל על עצמו רק את המיתולוגיה של הרבנים האורתודוקסים, אף שהם מעולם לא נתפסו מזניחים את האינטרסים שלהם עצמם.

עד עתה ראינו שהפרס הגדול שמובטח להולכים בדרך הישר אינו בהכרח אינסופי ושסיכויי הזכייה בפרס זה הם כמעט אפסיים. עתה נותר לנו רק לברר מהו עלות 'כרטיס ההשתתפות' בהגרלה זאת. הרבנים מבקשים מאתנו להניח שמדובר בעלות סופית שכן כל שעלינו לעשות זה רק לשנות את אורח חיינו, להתרחק מהרע ולעשות את הטוב, היינו, לשמור תורה ומצוות, לכבד את הרבנים ולשמוע בקולם. זה באמת מחיר זניח לחלוטין כל עוד לא מכניסים חזרה לחשבון את כל מרכיבים מהם בעלי העניין האינטרסנטיים בחרו להתעלם.

 

מי שבאמת מקיים את תרי"ג המצוות ורבבות ההלכות חייב להגות בתורה יום ולילה[יב] וממילא אף פעם לא יהיה לו די פנאי, או תשומת לב, למשימות אחרות. כיוון שכך, הוא אף פעם לא יוכל להתעמק בלימודי חול ולגלות את נפלאותיו של עולם הטבע, את התורות הפילוסופיות שפותחו על ידי גדולי ההוגים ואת ההיסטוריה האמתית של המין האנושי. הוא גם ייאלץ לוותר על היופי האינסופי שגאון הרוח האנושית תרגם לשכיות חמדה בכל תחומי היצירה האנושית: אומנות, מוזיקה, אופרה[יג], מחול, ספרות, שירה, דרמה, קולנוע וכל שאר התגלמויות היופי והאמת במסגרתם הוא עלול, חלילה, להיתקל בנשים ובקולן המפתה. גרוע מכל, הוא אף פעם לא יצליח לפתח את התרופה שתציל מיליונים ולהמציא את החידושים הטכנולוגיים והארגוניים שיאפשרו ל-7.6 מיליארד נפשות לשרוד את הסכנות והאתגרים שהעולם מציב בפני כולנו.

 

לולא פורצי הדרך שבמקום לדוש שוב ושוב בדברים שאנשי דת אינטרסנטיים שמו בפיו של אל זה או אחר בחרו להשקיע את משאביהם בהעשרת העולם הריאלי ובפתרון בעיותיו, כולנו היינו עדיין מקריבים חיות ומורחים את דמם על תנוכי אוזנינו ובהונות ידינו ורגלינו[יד].       

יוצאים מהכלל האורתודוקסים המודרניים, דוגמת אנשי הציונות הדתית, שחושבים שהם יודעים כיצד ניתן לשלב את שמירת המצוות בתוך מרקם החיים המודרניים וכך גם לקיים את ההלכה היהודית וגם להשתתף בבניינו של העולם. הללו בוחרים לעצמם אילו הוראות רבניות יש לקיים ומאילו ניתן להתעלם אבל כמו כל הרבנים גם הם אינם מסוגלים להבטיח ש'בורא העולם' חושב כמוהם ושברגע האמת הוא אכן יגבה את פרשנויותיהם ומנהגיהם. מי יודע, אולי האל באמת רוצה שכולנו נאמץ את אורח החיים של חסידי גור ובכוונתו להעניש כל מי שאינו שומר מרחק ראוי מאשתו? אולי האל הוא בכלל צדוקי שסומך את ידיו רק על השומרונים? לרבנים נדמה שאלוהיהם יגבה באופן אוטומטי כל פרשנות הזויה שהם מעניקים לדבריו אבל עד שהוא לא ימצא דרך להעביר להם תורה מעודכנת עליהם לקחת בחשבון את האפשרות שהלהטוטים הפרשניים שלהם אינם מקובלים עליו ובמקום להתעסק כל היום בתפלויות הלכתיות הוא מעדיף להתעלם מתורתם של הרבנים האינטרסנטיים, ללמוד את האמת ולחשוב מחשבות הומניסטיות, ליברליות ואתאיסטיות.    

 

 

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.

 



[א]

ראו הערך 'ההימור של פסקל' בויקיפדיה

[ב]            

לשם דוגמה, בהגרלה על עשרה מיליון שקל בה משתתפים מיליון כרסיסים תוחלת הרווח היא עשרה שקלים לכל כרטיס. אם מחיר הכרטיס נמוך מעשרה שקלים כדאי לנו להשתתף בהגרלה שכן בטווח הארוך סביר להניח שנרוויח. מאידך, אם עלות הכרטיס גבוהה מעשרה שקלים נוכל להניח ברמה גבוהה של וודאות שבטווח הארוך רק נפסיד. רוב הבריות אינם עושים את השיקולים הללו וכולם מקווים שהם יזכו בפרס הגדול לפני שהם יבזבזו את כל כספם על כרטיסי ההשתתפות שיפסידו. עליהם רק לזכור שכנגד כל כרטיס מרוויח ישנם 999,999 כרטיסים מפסידים כך שכל אחד מאלו ששילמו יותר מעשרה שקלים לכרטיס יפסיד בממוצע את ההפרש בין מחיר הכרטיס לעשרה שקלים.

[ג]            

בראשית ב:ח

[ד]            

ישעיה נא:ג, יחזקאל כח:יג, יחזקאל לא:ט, יואל ב:ג

[ה]            

בירמיה ז:לא, ז:לב, יט:ב, יט:ו, לב:לה, נחמיה יא:ל, דברי הימים ב' כח:ג

[ו]             

השאול, על פי המקראות, הוא המקום אליו הגיעו כל המתים, צדיקים ורשעים כאחד. ראו הערך 'שאול' בויקיפדיה

[ז]             

ראו הפרקון 'הגיהנום וגן עדן' במאמר 'הקוסמולוגיה המסורתית של הרבנים'

[ח]            

'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ'.

(שמות כ:יב)

 

'לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ'.

(דברים יא:כא)

'אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ'.

(דברים כה:טו)

וכדומה.

[ט]            

א.

וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. 

ב.

וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ. 

ג.

בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה. 

ד.

בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. 

ה.

בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. 

ו.

בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ. 

ז.

יִתֵּן יְהֹוָה אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ. 

ח.

יְצַו יְהֹוָה אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. 

ט.

יְקִימְךָ יְהֹוָה לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו. 

י.

וְהוֹתִרְךָ יְהֹוָה לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. 

יא.

וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהֹוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. 

יב.

יִפְתַּח יְהֹוָה לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה. 

יג.

וּנְתָנְךָ יְהֹוָה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת.  

יד.

וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם. 

טו.

וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ. 

טז.

אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה. 

יז.

אָרוּר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. 

יח.

אָרוּר פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ. 

יט.

אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ וְאָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ. 

כ.

יְשַׁלַּח יְהֹוָה בְּךָ אֶת הַמְּאֵרָה אֶת הַמְּהוּמָה וְאֶת הַמִּגְעֶרֶת בְּכָל מִשְׁלַח יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַד הִשָּׁמֶדְךָ וְעַד אֲבָדְךָ מַהֵר מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי. 

כא.

יַדְבֵּק יְהֹוָה בְּךָ אֶת הַדָּבֶר עַד כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. 

כב.

יַכְּכָה יְהֹוָה בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב וּבַשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּרְדָפוּךָ עַד אָבְדֶךָ. 

כג.

וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחשֶׁת וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל. 

כד.

יִתֵּן יְהֹוָה אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר מִן הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ. 

כה.

יִתֶּנְךָ יְהֹוָה נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. 

כו.

וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל לְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד. 

כז.

יַכְּכָה יְהֹוָה בִּשְׁחִין מִצְרַיִם וּבַעְפֹלִים {וּבַטְּחורִים} וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא. 

כח.

יַכְּכָה יְהֹוָה בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב. 

כט.

וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ. 

ל.

אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר יִשְׁגָּלֶנָּה בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ. 

לא.

שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ וְלֹא יָשׁוּב לָךְ צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ. 

לב.

בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ. 

לג.

פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל יְגִיעֲךָ יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ וְהָיִיתָ רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ כָּל הַיָּמִים. 

לד.

וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה. 

לה.

יַכְּכָה יְהֹוָה בִּשְׁחִין רָע עַל הַבִּרְכַּיִם וְעַל הַשֹּׁקַיִם אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ. 

לו.

יוֹלֵךְ יְהֹוָה אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן. 

לז.

וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ יְהֹוָה שָׁמָּה. 

לח.

זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף כִּי יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה. 

לט.

כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת. 

מ.

זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל גְּבוּלֶךָ וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ.  

מא.

בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא יִהְיוּ לָךְ כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי. 

מב.

כָּל עֵצְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל. 

מג.

הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה וְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה. 

מד.

הוּא יַלְוְךָ וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ וְאַתָּה תִּהְיֶה לְזָנָב. 

מה.

וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ. 

מו.

וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. 

מז.

תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל. 

מח.

וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְהֹוָה בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ. 

מט.

יִשָּׂא יְהֹוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ. 

נ.

גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן. 

נא.

וְאָכַל פְּרִי בְהֶמְתְּךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ אֲשֶׁר לֹא יַשְׁאִיר לְךָ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַד הַאֲבִידוֹ אֹתָךְ. 

נב.

וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל אַרְצֶךָ וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ בְּכָל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ. 

נג.

וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ.

נד.

הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר. 

נה.

מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ. 

נו.

הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ הַצֵּג עַל הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ.

נז.

וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. 

נח.

אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ.

נט.

וְהִפְלָא יְהֹוָה אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים. 

ס.

וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל מַדְוֵה מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם וְדָבְקוּ בָּךְ. 

סא.

גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם יְהֹוָה עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ. 

סב.

וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ. 

סג.

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ יְהֹוָה עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ יְהֹוָה עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. 

סד.

וֶהֱפִיצְךָ יְהֹוָה בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן. 

סה.

וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְהֹוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ. 

סו.

וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. 

סז.

בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה. 

סח.

וֶהֱשִׁיבְךָ יְהֹוָה מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה.

סט.

אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב.

 

[י]             

ראו הפרקון 'רבי חנינא ורגל שולחן הזהב' במאמר 'רבי חנינא עושה הניסים'

[יא]           

ראו הפרקון 'מבטיחי גאולה נוספים' בסוף המאמר 'רבי עקיבא ואמו של עז הפנים'

[יב]           

יהושע א:ח

[יג]            

ראו המאמר 'ורדי ותהילים'

[יד]           

ראו למשל ויקרא יד:יד 'וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית'

נקרא 681 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

למאמר הבא ולקודם: « 'ערב-רב' (סיסמה נבובה)

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

7 תגובות

  • קישור לתגובה ראשון, 01 יולי 2018 10:00 הוסף ע״י דן

    היי שוקי,
    אני חושב שההשוואה מאוד מדוייקת, עוד פעם לצורך המחשת דבריי אוסיף שהשכונה סגורה
    בגדר גבוהה והמכולת הינה ספקית המזון היחידה, עדיין בתור השליט היחיד בשכונה היו לי אין סוף רעיונות לטיפול במצב לפני רציחת כל תושבי השכונה.
    אני באמת חושב שדרך החשיבה שלך היא קצת בעייתית מבחינה לוגית, כלומר ישנן עובדות הסטוריות ואתה מחפש להן פתרון מניח את הדעת ובלבד שלא יתנגשו בכמה הנחות יסוד והן ויש אלוהים, שהוא טוב, אכפת לו בכלל מבני האדם ומהעם היהודי בפרט, באותו הרגע שהכנסת את השואה למשוואה, לקחתצעל עצמך משימה בלתי אפשרית בה נכשלו גדולי המוחות של העם היהודי ב-70 השנים האחרונות, אף לא הוצע פתרון אחד מדאז לבעיית השואה המניח את הדעת.
    מדוע לאלוהים האוהב אתצעמו ודואג להם לחסל 6 מליון, מדוע לא כולם לא התעוררו יום אחד עם ציווי אלוהי במוחותיהם לא להקשיב לרבנים, מדוע כל הרבנים לא התעוררו יום אחד עם תובנות חדשות לחלוטין, לעניות דעתי, הגישה הזו שמשהו מקולקל, צריך להשמידו ולא לתקנו יכולה להגיע מכך שאין בעצם שום פתרון לכך.

  • קישור לתגובה שבת, 30 יוני 2018 19:41 הוסף ע״י שוקי

    הי דן
    קודם כל אני מעלה את הרעיון ברצינות, אנחנו כל החיים מנסים ללמוד ולחפש משמעות.
    ההשוואה למכולת אינה כל כך מדויקת כי הרבנים הצליחו לשטוף את המוח לחלק גדול מאד מהעם (בפולין חיו 3 מיליון יהודים דתיים שנשמעו להנחיות המנהיגים הרבנים) וחיסול צמרת הרבנים לא היה משנה את התמונה באופן משמעותי, לצורך שינוי הלך הרוח באופן מוחלט יותר היה צורך לחסל את הרוב הנגוע ולהקים חברה אחרת, שפויה יותר, אשר הקב"ה (אם קיים) התכוון אליה ואכן הוקמה בארץ ישראל.

  • קישור לתגובה שישי, 29 יוני 2018 23:21 הוסף ע״י דן

    שוקי,
    אני לא בטוח איך להתייחס לתיאוריה שלך כי לא הגעתי למסקנה אם הנך רציני או צוחק ובכל זאת:
    לצורך ההמחשה,בוא נדמיין מצב בו אני שולט בשכונתי ללא עוררין,ללא גבולות, אני החוק העליון, ובבוקר אחד הנני מתעורר ולאחר ביקור במכולת המקומית הגעתי לסקנה שהיא עושקת את תושבי השכונה,הרי פשוט הייתי הורס אותה ולא רוצח את כל הלקוחות.

  • קישור לתגובה רביעי, 27 יוני 2018 04:06 הוסף ע״י שוקי

    יש לי תיאוריה שהייתי מבקש שמי שרוצה יתייחס:
    בהנחה שהקדוש ברוך הוא קיים.
    מתי הוא היכה משמעותית את עם ישראל?
    פעמיים נחרב בית המקדש והמוני יהודים/עבריים נשים וילדים נרצחו.
    שישה מיליון יהודים נרצחו בשואה.
    כלומר 3 פעמים במהלך ההיסטוריה.
    מה קדם למכות האלה, שליטת "החכמים" - חז"ל, לפני החורבנות שלטו בארץ חז"ל,( חזירנו זיכרונם לשחיתות) ולפני השואה, כל פולין היתה בשליטת ה" רבנים" שהיה להם קשר ישיר לקב"ה ושלטו שילטון ללא פיקפוק בהמוני העם היהודים( גם כאן לא היה חסר שחיתות, הטרדות מיניות, אונס ובעילת קטינות וקטינים, כוח בלתי מוגבל יכול להעלות לראש של כל אדם כפי שאנחנו רואים גם בימינו, אפילו צדיקים גמורים)
    אז זאת התיאוריה שלי, הקב"ה לא רוצה את שלטון הרבנים!
    הוא כל פעם מראה לנו את זה מחדש.
    אשמח לתגובות

  • קישור לתגובה ראשון, 13 מאי 2018 21:21 הוסף ע״י עדי אביר

    מיכאל קנוסוב,

    לא בטוח. יש בארץ גורמים ששורפים כנסיות ןחנויות של נוצרים. לך תדע מי עלול להיהרג.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 13 מאי 2018 21:06 הוסף ע״י מיכאל קנוסוב

    וגם אף אחד לא ימות מלימוד הנצרות , מביקור בכנסיה ומסגידה לישו.

  • קישור לתגובה רביעי, 02 מאי 2018 19:59 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    האמת היא שאנשים דווקא מתו בגלל הנחת תפילין כי הנחת תפילין בדרך כלל לא באה לבד אלא עם מנהגים דתיים נוספים ואמונות נוספות.
    דוגמה בולטת היא זו של קהילות חרדיות שהושמדו בגלל ששעו לנבואות רבניהן בשואה.
    יש עוד דוגמאות אבל מה שחשוב יותר הוא שמי שמתפתה לכל האמונות הללו, ספק אם הוא בכלל חי מבחינה נפשית, לפני שמותו הפיזי מגיע.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים