Skip to content

1VSDAT

שני, 24 יולי 2017 13:35

מה למדתי מרב קנאי

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)

בחודש האחרון יצא לי להיפגש מספר פעמים עם רב ליטאי קנאי במיוחד. מפאת כבודו לא אציין את שמו ולא אפרט את התאוריות שהוא פיתח לעצמו, באמצעותן הוא ניסה להסביר לי מדוע כל העולם טועה והיחידים שיודעים את האמת הם אלו שקיבלו אותה בשרשרת המסירה הרבנית היישר מפי הגבורה - כלומר החרדים. במהלך הפגישות טענתי שהחרדים משתמשים בטיעונים לא לוגיים ובעקבות כך זכיתי ללמוד לוגיקה חרדית מהי.

 

 

לאחר שהוסבר לי שרק המסורת הרבנית יכולה להחשב כאמינה בצורה וודאית ומוחלטת משום שרק אותה העבירו כל בני ישראל מדור אחד למשנהו, ההעלתי בפני הרב את הסוגיה הבאה:

 

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

משה רבנו נוכח בשיעורו של רבי עקיבא

 

התפעלתי מההסבר שנתת לי על סיפור האגדה הזה אך עדיין נותרו בי מספר רב של ספיקות. ברשותך אציג שוב את הסיפור האגדתי:

 

אמר רב יהודה אמר רב:
בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות.

אמר (משה) לפניו: רבונו של עולם מי מעכב על ידך?

אמר לו (האל): אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.
אמר (משה) לפניו: רבונו של עולם, הראהו לי.
אמר לו: חזור לאחורך.

הלך (משה) וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים.

תשש כחו.

כיון שהגיע (רבי עקיבא) לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך?

אמר להן (רבי עקיבא): הלכה למשה מסיני.
נתיישבה דעתו (של משה רבנו).

חזר ובא לפני הקב"ה.

אמר לפניו: רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?
אמר לו: שתוק כך עלה במחשבה לפני.

 

לי מציקות השאלות הבאות:

 

א.

האירוע אמור היה להתרחש בעת שמשה שהה עם אלוהיו במרומי הר סיני אבל הניסוח האגדתי אומר 'בשעה שעלה משה למרום'. האם העליה לפסגות הר סיני נחשבת לעליה למרום? אם אטפס על ההר הגבוה ביותר במדבר סיני האם אוכל לספר לכולם שהגעתי ל'מרום'?

 

ב.

למיטב הבנתי מדובר באירוע פרטי שהתרחש לפני 3,300 שנה לערך. באירוע זה נכחו רק משה רבינו והאל שלו ואף אחד אחר אינו מסוגל להעיד מה באמת התרחש במהלכו. האל, ככל הנראה, שמר את הסיפור לעצמו ולכן אין לנו אלא להסיק שמשה היה זה שהפיץ ברבים את החוויות שהוא עבר בעת האירוע. האם, לפי דעתך, משה סיפר ליהושע ולזקנים גם את הסיפור על ביקורו בישיבתו של רבי עקיבא?

 

ג.

הסיפור עלה על הכתב למעלה מאלף וחמש מאות שנה לאחר התרחשותו. מי, לפי דעתך,  העביר את הסיפור מדור לדור במהלך כל אותה תקופה?

 

ד.

אם הסיפור עבר בשרשרת המסירה שבעל פה, כיצד המוסרים התמודדו עם שמות, כינויים ומנהגים שהיו זרים להם: עקיבא בן יוסף, שמונה שורות של תלמידים, מורה שמכונה 'רבי' (מילה שנכנסה לשימוש רק בתקופה הרבנית) וכדומה? האם השומעים יכלו לזכור את כל הפרטים ולהעביר את הסיפור במלואו לדור שאחריהם גם כאשר חלק מהמושגים והתיאורים היה זר להם לחלוטין?

 

ה.

הסיפור על משה ורבי עקיבא הוא רק אחד ממאות סיפורי אגדה דומים. האם כולם עברו בעל פה מדור אחד לשני? האם לצד ההלכות, המוסרים העבירו גם אגדות?

 

ו.

כיוון שלא ניתן להעביר בעל פה קורפוס ענק של סיפורים מדור אחד למשנהו האם לא סביר להניח שרוב הסיפורים הללו הומצאו בתאריך מאוחר כלשהו, בסמוך לעלייתם על הכתב?

 

ז.

משה ישב בשורה האחרונה, שמע את השיעור והסתבר לו שהוא אינו מכיר את ההלכות שרבי עקיבא לימד את תלמידיו. הייתכן? הדרש הרבני אמור לשחזר הלכות שנשכחו לאחר שנמסרו למשה בסיני. מהסיפור משתמע שרבי עקיבא לימד הלכות שמשה כלל לא הכיר.

ידוע לנו שרבי עקיבא, בעקבות רבו, נחמיה העמסוני (נחום איש גמזו), חידש את מידת המיעוט והריבוי ודרש באמצעותה הלכות שלא היו ידועות עד לימיו (למשל, בת כהן שזנתה דינה להישרף). האם ייתכן שההלכות שרבי עקיבא לימד, ומשה לא הכיר, פותחו בדורות מאוחרים והם לא ניתנו למשה על ידי הגבורה?     

 

ח.

כל הסיפור מדיף ניחוח של גשמיות: האל יושב, האל קושר כתרים לאותיות והאל משוחח עם משה, לעיתים אפילו בצורה לא הכי נעימה. כיוון שהאל אינו אמור להיות גשמי, מוחשי ודברן אנו חייבים להסיק שמדובר באלגוריה ולא בתיאור של אירוע שהתרחש בפועל. האם, לשיטתך, האלגוריה היא זאת שעברה במשך למעלה מ-1,500 שנה בשרשרת המסירה היהודית? האם כל המוסרים והמקבלים הבינו שזאת אלגוריה? בנוסף, מי המציא את האלגוריה הזאת? משה? האל?

 

ט.

אם הסיפור לא התרחש במציאות, והוא רק אלגוריה, מה עלינו ללמוד ממנו? שהתורה שבעל פה אינה מוגבלת להוראות שניתנו למשה על ההר וניתן להוסיף לה הלכות חדשות אותן משה רבינו לא היה מזהה? 

 

י.

אני מאמין שסיפור האגדה הזה הומצא בתקופת התלמוד ולאחר שהוא החל להעלות ספקות ומבוכות, דוגמת אלו שאני הבאתי, באו רבנים שמצאו פרשנויות שיכולות להסביר את מקצת הקשיים.

 

אשמח לשמוע את דעתך.

 

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

דעתו של הרב לא אחרה לבא. ראשית הוא פסל על הסף חלק מהנחות השגויות עליהן ביססתי את שאלותיי הפשטניות: 'אתה יודע שהזכרון הדל שלך אינו מסוגל לזכור מספר רב של סיפורים ומדרשים ומכאן אתה מסיק שגם אבותינו סבלו מאותה מגבלה. זאת שטות מוחלטת! אבותינו נחנו בזיכרון פנומנלי ולא הייתה להם שום בעייה לזכור כמויות עצומות של חומר ולהעביר אותו בשלמותו לילדיהם שגם הם נהנו מזכרון מושלם וכך הלאה במשך דורות רבים.'

גם האפשרות שכל הסיפור על משה ורבי עקיבא הוא אלגוריה לימד אותו שאני סובל מהשכלה קלוקלת שכן כל תלמיד ישיבה אמיתי יודע שאין כאן שום אלגוריה והביקור של משה בישיבתו של רבי עקיבא הוא אירוע אמיתי לחלוטין. ייתכן שמשה חווה את האירוע רק בחזון הנבואי אבל עלינו לקבלו כאילו הוא התרחש בפועל.

 

משאלותיי הרב הסיק, כנראה בצדק, שאני לא מודע לכך שביהדות יש רבדי סוד עמוקים אותם ניתן להבין רק לאחר שנות לימוד רבות בישיבה חרדית ובכולל. כל מי שמתייחס לעומקי התורה בצורה פשטנית רק עושה צחוק מעצמו וחבל לבזבז זמן על טענותיו.  

לשם משל, סוד הקטע שהבאתי טמון במשפט האומר 'בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות'. כיוון שידוע לנו מהמסורת היהודית שמשה לא באמת עלה למרום, הפסוק הזה חייב לבטא אמיתות הרבה יותר עמוקות, היינו, שמדובר בהשגה נבואית עמוקה ונשגבת שמשה חווה בפגישה רוחנית עם אלוהיו. את הפגישה הרוחנית הזאת ניתן אולי לדמות למעין עליה למרום אף שבמציאות לא היה שום מפגש פיזי בין האל למשה.


רציתי לדעת איך הרב יודע שלמרות ההצהרה הברורה 'בשעה שעלה משה למרום' עלינו להבין שמשה לא באמת עלה למרום. מסתבר שהמסורת היהודית עצמה היא זאת שמאפשרת לסודות העמוקים לפרוץ מבעד לניסוחים שלכאורה נראים פשוטים וברורים, כפי שלדעת הרב הייתי גם אני מבין אם במקום להתעסק בשטויות הייתי משקיע את זמני בלימוד האמת בישיבה חרדית כלשהי. התלמוד, לדבריו, מבהיר זאת היטב שהרי נאמר:

 

ותניא (ושנויה ברייתא) רבי יוסי אומר: מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום (שהללו שני תחומים נפרדים כפי) שנאמר 'הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהֹוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם'[א].[1]

 

הבטחתי לבדוק. בדקתי. מסתבר שהרב צודק. רבי יוסי אכן קבע שמשה לא עלה למרום אבל הדיון התלמודי אינו נפסק בקביעה הזאת והמשכו מראה שהתמונה, כרגיל, היא הרבה יותר מביכה מכפי שעלול להשתמע מהמשפט הבודד שהרב בחר לצטט. הקטע המלא אומר כך:

 

ותניא (ושנויה ברייתא) רבי יוסי אומר: מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום (שהללו שני תחומים נפרדים כפי) שנאמר 'הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהֹוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם'[ב].

 

(שואלים:) ולא ירדה שכינה למטה? והכתיב (והרי כתוב) 'וַיֵּרֶד יְהֹוָה עַל הַר סִינַי'[ג] (ומשתמע מכך שאל אכן ירד מטה)?
(משיבים:) (הוא ירד מהמרומים אך  נשאר) למעלה מעשרה טפחים (מעל הארץ).
(שואלים:) והכתיב (והרי כתוב) 'וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים'
[ד]?
(משיבים:) (הוא לא ירד עד האדמה ונשאר) למעלה מעשרה טפחים (מעליה).


(שואלים:) ולא עלו משה ואליהו למרום? והכתיב (והלא כתוב) 'וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים'
[ה]?
(משיבים:) (הוא נשאר) למטה מעשרה (טפחים מעל האדמה).
(שואלים:) והכתיב (והרי כתוב) 'וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם'
[ו]?

(משיבים:) (גם במקרה זה הוא נשאר) למטה מעשרה (טפחים מעל האדמה).


(שואלים:) והכתיב (והלא כתוב) 'מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּא פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ'
[ז] ואמר (על כך) רבי תנחום - מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו (על משה) ועננו עליו (לכן משה בהכרח היה בתוך הענן עם האל).
(משיבים:) (אף כאן משה היה) למטה מעשרה (טפחים מעל לאדמה).

(שואלים:) מכל מקום 'מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּא' כתיב (כתוב, כלומר משה אחז בכסא הכבוד ולכן הוא היה חייב להיות במחיצת האל).

(משיבים:) אישתרבובי אישתרבב ליה (השתרבב לו ה)כסא עד עשרה (טפחים מעל האדמה ומשה החזיק בו מלמטה והוא עצמו לא עלה מעל עשרה טפחים מהאדמה).[2]

 

כהרגלה, הנשגבות הפכה באחת לתפלה ובנאלית: משה לא עלה למרום והוא נשאר בטווח של עשרה אמות מהקרקע והאל לא ירד עלי אדמות והוא נותר לפחות עשרה אמות מעל לפני האדמה ולכן המסקנה הרבנית היא מחוייבת המציאות: כסא הכבוד ריחף מעל הקרקע ומשה עמד מתחתיו והחזיק ברגלי הכסא. אין כאן שום מקום לספק. זאת האמת האלוהית שעברה במסורת היהודית מאבות לבנים במשך אלפי שנים.

'תגיד,' שאלתי 'לא נראה לך שהקטע הזה מגשים את האל? הוא יורד על הר סיני והר הצופים אך נשאר לרחף עשרה טפחים מעליהם. אל חסר גוף אינו יכול למצוא את עצמו מרחף עשרה טפחים מעל להר כלשהו ומה העניין עם כסא הכבוד – איך הוא התקרב לכדי מטר מעל הקרקע
[ח] ומי ישב עליו באותו הרגע?'

פני הרב הבהירו לי שדעתו עלי לא השתפרה ולו כמלוא הנימה ונראה עליו שהוא עדיין חושב שאני זקוק להכשרה בהולה בישיבה חרדית מתאימה. עם זאת, חוץ מאשר לפתור את טענותיי בהנף יד הוא בחר שלא להקדיש להם ולו מילה אחת נוספת וזאת כנראה בהנחה שבבא היום גם אני אפנים שמדובר בסודות רוחניים אותם רק כסלים מנסים להבין בצורה כה דלוחה ופשטנית.


גררתי את השיחה חזרה לרבי עקיבא: 'משה לבטח לא קיבל בהר סיני את הסיפור על הביקור שהוא עצמו יערוך עוד למעלה מאלף וארבע מאות שנים בישיבתו של רבי עקיבא. מכאן שהסיפור הזה, ורבים שכמותו, התווספו למסורת היהודית בשלב הרבה יותר מאוחר ולא יתכן שהם עברו בעל פה מדור לדור!'

הבורות שלי שיעשעה את הרב.

'תראה כמה הבלים מלמדים אתכם,' הוא הטיח בי, 'אצלנו כל ילד יודע שגם הסיפור הזה נמסר למשה על הר סיני ועבר מדור לדור יחד עם כל שאר המסורות היהודיות'.

'נמסר למשה על ההר?' נחרדתי, 'איך משה שמע מפי הגבורה סיפור על אדם שיוולד 1,400 שנה מאוחר יותר? זה נשמע לך הגיוני?

הרב לא יכול היה לעצור את רחמיו והוא הפנה את תשומת ליבי למקור חד משמעי:

 

דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (מהו שנאמר) 'זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם'[ט]?

מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא (לאדם הראשון) דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו (ואת המדרשים שהם ידרשו והסיפורים שהם יספרו). כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר 'וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל'[י] (כלומר, כמה כבדו, עלי הסיפורים על סבלם של אנשים גדולים).[3]

 

'אתה מבין,' הסביר לי הרב, 'משה ראה בחזונו את המדרשים והסיפורים של חכמי כל הדורות והללו הצטרפו למסורת היהודית שעשרות מיליוני אבות העבירו לבניהם שהעבירו לבניהם וכך הלאה עד שהם עלו על הכתב. זאת גדולתה של המסורת היהודית. אף עם אחר אינו נהנה ממסורות כה מוצקות.'

'עשרות מיליוני תלמידים?' התפלאתי, 'הרי בכל האימריה הרומית העשירה חיו לא יותר מעשרה מיליון איש. איך ייתכן שבארץ ישראל הענייה התקיימו עשרות מיליוני נפשות? הארכיאולוגיה, המחקר ההיסטורי ואפילו ההיגיון שוללים את הטענה הזאת!'

האימפריה הרומית, הארכיאולוגיה, המחקר וההיגיון לא עניינו את בן שיחי. בידיו הייתה מסורת וודאית שאינה ניתנת להפרכה:  

 

אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל:
מאי דכתיב 'עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי'?
ארבע מאות בתי כנסיות היו בכרך ביתר ובכל אחת ואחת היו בה ארבע מאות מלמדי תינוקות וכל אחד ואחד היו לפניו ארבע מאות תינוקות של בית רבן וכשהיה אויב נכנס לשם היו (אותם תינוקות) דוקרין אותן (את האויב) בחוטריהן (בכלי הכתיבה שלהם) וכשגבר אויב ולכדום כרכום (כרכו את כולם) בספריהם והציתום באש.
[4]

 

עתה התבקשתי לצאת ולחשב: 400 בתי כנסת כפול 400 מלמדי תורה כפול 400 תלמידים והרי לך שבביתר בלבד היו 64,000,000 תלמידים.נוסיף להם את אחיותיהם, בני משפחתם הבוגרים ואת תושבי כל שאר כרכי הארץ ונגלה שבארץ ישראל חיו הרבה יותר ממאה מיליון יהודים. זאת אינה השערה, אין לכך שום קשר לארכיאולוגיה או למחקר. זאת אמת מוחלטת שעברה מדור לדור במסורת האמינה של העם היהודי!

 

הרמתי ידיים. אדם רציונלי צריך להבין מתי הוא מובס. כנראה שללא מכסת לימודים בישיבה גדולה ועוד כמה שנים טובות בכולל באמת אין לי שום סיכוי לרדת לעומקיה של הדת היהודית ולהבין את סודותיה הנפלאים.

 



[א]             

תהילים קטו:טז

[ב]             

תהילים קטו:טז

[ג]              

שמות יט:כ

[ד]              

זכריה יד:ד

[ה]             

שמות יט:ג

[ו]              

מלכים ב' ב:יא

[ז]              

איוב כו:ט

[ח]             

הרא"ח נאה גורס שהטפח שווה לשמונה סנטימטר במידות ימינו. לשיטתו של שהרמב"ם אורכו של הטפח הוא 7.6 סנטימטרים ולשיטת החזון איש 9.6 סנטימטרים.

[ט]             

בראשית ה:א

[י]              

תהילים קלט:יז



[1]          

סוכה ה:א

[2]          

סוכה ה:א

[3]          

סנהדרין לח:ב

[4]          

גיטין נח:א

נקרא 366 פעמים
למאמר הבא ולקודם: « בר הדיא היה פותר חלומות

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

2 תגובות

  • קישור לתגובה שני, 24 יולי 2017 17:54 הוסף ע״י עדי אביר

    צביקה,

    השאלה היא את מי אתה רוצה לשכנע. במשוכנעים לא צריך להשקיע יותר מפסוק אחד, ולעיתים די גם במילה אחת בלבד, אבל אלו שעברו שטיפת מוח רבנית כלשהי, והם לצערי הרוב במדינה הזאת, אינם יודעים שאמונתם היא הבל הבלים וכולם חושבים שבעומקי היהדות נמצאות 'חידות מפליאות וחמודות נפלאות'. את עיניהם של אלו אני מנסה לפקוח באמצעות המקורות שמשרתים אותם עצמם בתקווה שהאבסורדיות של המיתוסים שלהם תהייה ברורה אפילו להם.

    אני מעריך שמתקפת הנגד של השפיות, לה אני תורם את המעט שביכולתי לתת, בסופו של דבר תבלום את ההתחרדות וההדתה ההמוניים שהורסים את המדינה הזאת. בכל מקרה, איני יכול לשבת בחיבוק ידיים לנוכח האסון שהדת ממיטה עלינו ולכן בכוונתי להמשיך להלחם ברבנים האינטרסנטיים ובדתם ההזוייה בכל אמצעי חוקי שעומד לרשותי.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 24 יולי 2017 15:25 הוסף ע״י צביקה עמית

    ואני תוהה מה לך שאתה מתייגע בכל ההבלות האלה. מבחינתי, הרב ופירושי ודי להם בפסוק ב' של ספר קוהלת.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים