Skip to content

1VSDAT

משה רבנו

קשה להתעלם מהעובדה שרק החזירים והעמלקים הצליחו לעורר בליבו של עם ישראל שנאה כה עמוקה ומוחלטת. השנאה לחזיר היא הגיונית ומובנת וקשה להאמין שקיים אדם נורמטיבי שמסוגל לא לנטור טינה לחיה שאינה מעלה גירה. פחות מובנת השנאה הנצחית שעם ישראל רוחש לשבט הנוודים שאולי יצא אי פעם בהיסטוריה למלחמת מגן נגד הנחיל הישראלי שעמד לפלוש לתחומו. הפרשנות המסורתית אינה משאירה מקום לספק: העמלקים איכשהו הצליחו לעצבן את יהוה שגמר בליבו למחות את 'זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם'. פרשנות קצת יותר נועזת יכולה להעלות גם אפשרויות נוספות, למשל, שהשנאה לעמלקים נשתלה בתורה באופן רטרואקטיבי כדי להצדיק את הטבח ששבני שמעון ביצעו בעמלקים בימיו של המלך חזקיהו.

חמישי, 12 ינואר 2012 17:05

בשעה שעלה משה לשמי מרום

האגדה הרבנית רוויה בסיפורים על מפגשים פרטיים, וממילא גם בלתי ניתנים לאימות, שנערכו בין האל לנבחריו. בסיפור זה, משה תפס את האל לומד פרק משניות וניצל את ההזדמנות להעברת שלושה מסרים סמויים שכולם, איך לא, מעצימים את הנרטיב הרבני. 
 
 
באמצעות הסיפור בו משה רבנו רואה במרום את הקדוש ברוך קושר כתרים לאותיות הקופירייטר הקדום ניסה לקשר את ההלכות שרבי עקיבא חידש בשיטות הדרש החדשות שלו עם ההלכות שכביכול ניתנו למשה בסיני. למרבה הצער הסיפור גם חושף את העובדה שעד לימיו של רבי עקיבא איש לא שמע על הלכותיו החדשות ואיש גם לא נהג על פיהם.
 
 
שישי, 20 אוגוסט 2010 10:17

מותו של משה

את התיאור הבא ראוי להביא במלואו על אף אורכו הרב שכן אין שני לו בהמחשת קסמו המיוחד של הסיפור הדרשני. למקרא הסיפור יקשה לנו להבין מהיכן שאב הרמב"ם את אמונתו בהבנתם הנשגבת של הדורות הראשונים שהרי רק מעטים יוכלו להעלות בדמיונם תיאורים יותר מאנישים מאלה המתוארים כאן: האל קופץ, נשבע, מכריז, קורא בבהלה, מתווכח, מטפל בקבורה, יורד משמי שמיים עליונים, מנשק, נוטל נשמה בנשיקת פה ולבסוף אפילו בוכה:
 
פורסם ב האל המתגלה
שני, 16 אוגוסט 2010 18:23

ההתגלות על הר סיני

כותבי התנ"ך מעולם לא העלו על דעתם שיהוה אינו גוף ואין לו דמות גוף ולטעמם גם האל שלהם, בדומה לשאר אלי קדם, נהג לכבד את הבריות בנוכחותו האימננטית ולזרוק את מלא כובד משקלו מאחורי מדיניות המיסוי של כוהניו. גם חכמי התלמוד לא היו מוכנים לוותר על האל המוחשי והגשמי שאוהב לשתף עימם פעולה ולתרום את עצמו להצדקת צוויהם ולהמחשת גדולתם. לשוא נחפש במקורותינו את האל חסר הגוף והצורה שמסתפק בחשיבה על עצמו. האל הרבני תמיד ינסה להדמות לחברי הגילדה ותמיד ישתדל לחקות את הלכותיהם ומנהגיהם.
 
 
פורסם ב האל המתגלה
שבת, 14 אוגוסט 2010 13:42

ההתגלויות למשה

ההתגלויות לאבות אינן אלא קדימון קצר להתוועדויות התכופות והממושכות שהאל נהג לקיים עם עבדו משה. להתגלויות הללו חשיבות עליונה שכן רק הן מוכיחות שמשה באמת היה נביא יהוה ולא סתם עוד איזה זקן הזוי שקולות אלוהיים מהדהדים בראשו. בכל מקרה, גם בעלי המקראות וגם רבני עידן התלמוד מעולם לא ניסו לרמוז שמשה לא ראה את פניו, כפותיו ואחוריו של בורא השמיים והארץ ולא קיבל הוראות וציוויים ישירות ממנו.
 
 
פורסם ב האל המתגלה
שני, 02 אוגוסט 2010 17:34

מקום זה או אחר

שמות האתרים בהם התרחשו אירועים חשובים בתולדות עמנו מצאו את עצמם לא אחת מתנצחים עם בכירי הפרשנים ומהעימותים הללו חכמי ישראל לא תמיד יצאו כשידם על העליונה. נראה שאפילו האקרובטיקה הפרשנית המבריקה ביותר אינה מצליחה לעמוד בשתי משימות בו-זמניות: להסביר כיצד אותו מאורע הצליח להתרחש בשני מקומות שונים ולשמור על קשר כלשהו, דק ככל שיהיה, עם השכל הישר.

שני, 02 אוגוסט 2010 13:25

חותנו של משה

המבוכות שהפסוקים הסותרים הצליחו לטעת בקרב הפרשנים אילצו אותם לפתח תירוצים שהיו מביישים גם ילדים שנתפסו כשידם בתוך צנצנת העוגיות. לשם דוגמה, את הבלבול שזרעו הפסוקים שמתייחסים לחותנו של משה הפרשנים לא היו מצליחים להחליק אם לא היה עולה בדעתם 'שהתינוקות קוראים לאבי אביהם בשם אבא' ולכן אך טבעי הוא שגם האל יעשה כך כל אימת שעולה בפניו הצורך.
 
 
פורסם ב שמות מתחלפים
ראשון, 01 אוגוסט 2010 19:01

קולו של האל

רש"י, בעקבות המכילתא, גורס שבתחילה כל עשרת הדברות נאמרו בבת אחת ורק אחר כך הקדוש ברוך הוא חזר והקריאן דיבור אחר דיבור. הרמב"ן, לעומתו, קובע שמסורת האבות שבידיו מלמדת שבני ישראל שמעו והבינו את שתי הדברות הראשונות אבל מהדיבור השלישי והילך הם רק שמעו קולות שאת משמעותם הם לא הצליחו לפענח ולכן משה נאלץ לעמוד בתווך ולחזור על דברי האל בקול אנושי חד וברור. איך זה שקיימת מחלוקת לגבי העובדות המרכזיות בסיפור המכונן של הדת היהודית וכיצד הצליחה שרשרת המסירה האמינה עליה מסתמכת כל התורה שבעל פה להניב שתי מסורות מנוגדות וסותרות?

ראשון, 01 אוגוסט 2010 18:43

מעשה העגל

סיפור חטא העגל הוא אחד 'הסיפורים המחנכים' שהומצאו במטרה להמחיש לעם ישראל את הסכנות הטמונות בסטייה מדרך הישר של הכוהנים. ספציפית, הסיפור מדגים את העונשים שיפלו על כל אלה שבוחרים לסגוד לאל באופן עצמאי ובמרומז הוא מכוון את המאמינים לציות מוחלט למצוותיהם של הכוהנים המוסמכים, המיוצגים כאן על ידי משה רבנו. עם זאת, שלא בכוונה ומבלי משים, הכתוב גם חושף את אופיו הדיקטטורי של משה ואת הסכנות במשטר התיאוקרטי שהכוהנים, באמצעות סיפורים מעין אלה, רצו להמיט על תמימי ישראל.

עמוד 1 מתוך 2

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים