Skip to content

1VSDAT

ראשון, 07 אוקטובר 2018 18:26

שאלתו של משה אהרונוב על נבואות ירמיהו

דרג מאמר זה
(1 מדרג)

שאלתו של משה אהרונוב מתאריך 29.8.2018:

 

אני נהנה מאוד לקרוא את מאמריך באתר 1 נגד הדת, יש לי מספר שאלות ואשמח אם תוכל להאיר את עיני.

 

נבואות ירמיהו מדהימים בנכונותם גם לאחר למעלה מ2000 שנה מיום העלאתם על הכתב.

 

נבואות על בבל:

 

ירמיהו מתנבא על עריה של בבל שיחרבו, ולעולם לא יבנו אותן וישבו בהן שוב. ציטוטים : "לכן ישבו ציים את איים וישבו בה בנות יענה ולא תשב עוד לנצח ולא תשכון עד דור ודר". "כמהפכת אלוהים את סדום ואת עמורה ואת שכניה נאום יהוה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם". (ירמיהו, נ,' לט'-מ') .

     

"עלה על בבל הים בהמון גליו נכסתה". "היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה, ארץ לא ישב בהן כל איש ולא יעבור בהן בן אדם". (ירמיהו, נא', מב'-מג'). 

 

"ואמרת יהוה אתה דיברת אל המקום הזה להכריתו לבלתי היות יושב בו למאדם ועד בהמה כי שממות עולם תהיה". (ירמיהו נא', סב').

 

ואכן, כל הערים הבבליות  שנבנו עד תקופת נבוכדנצאר חרבו ולא קמו יותר, כדוגמת: בבל, אור, אשנונה, סיפר, לרסה, לגש, ארידו, כיש, ניפור ועוד...

כל הערים בעיראק של היום קמו לאחר חורבן ערי בבל מתקופת נבוכדנצאר, ולא רק זאת, אלא שכל הערים החדשות ללא יוצא מן הכלל, לא קמו על חורבות הערים הישנות.

 

נבואה על חצור:

 

ירמיהו מתנבא על העיר חצור שלא תיבנה שוב ולא יגור שם אדם לעולם. ציטוט: "והיתה חצור למעון תנים שממה עד עולם לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם." (ירמיהו מט', לג').                                           

 

ואכן, חצור הייתה מיושבת עד המאה השנייה לפנה"ס, ומאז לא נבנתה ויושבה.

 

נבואה על מואב:

 

ירמיהו מתנבא על מואב שתחדל מלהיות עם. ציטוט: "ונשמד מואב מעם כי על יהוה הגדיל". (ירמיהו מח', מב'). ואכן, חורבנה הסופי של מואב הגיע במאה השלישית והשנייה לפנה"ס כאשר נפגעה מואב על ידי שבטי הנבטים. שרידי ממלכת מואב נטמעו בנבטים וחדלו מלהיות אומה.

 

נבואה על עילם:

 

ירמיהו מתנבא על ממלכת עילם שתיפול. ציטוט: "והחתתי את עילם לפני אויביהם ולפני מבקשי נפשם והבאתי עליהם רעה את חרון אפי נאום יהוה ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם." ( ירמיהו מט', לז')   ואכן,  העילמים הפסידו בקרבות לבבלים לפרסים עד שנעלמו מבמת ההיסטוריה בשנת 540 לפנה"ס בכיבוש שושן.

 

נבואה על דמשק:

 

ירמיהו מתנבא על דמשק שתפסיד במלחמה. ציטוט: "לכן יפלו בחוריה ברחובותיה וכל אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם יהוה צבאות". "והצתי אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן הדד". ואכן דמשק נכבשה ע"י הבבלים.

 

הדבר המפליא אותי ביותר הוא הדיוק הרב שבנבואות, על ערי בבל, וחצור שלא יוקמו יותר לעולם, ולעומת זאת ירמיהו אינו אומר זאת על דמשק ועילם (שושן). ואכן דמשק ושושן מיושבות עד לדורותינו, אע"פ שנחרבו והוקמו כמה וכמה פעמים.

 

אמנם רוב הערים העתיקות במזרח הקדום חרבו ולא קמו, אך הדיוק הרב שבו ירמיה אמר את הדברים לפני שהם קרו מעורר פליאה ממש. ביחוד כשאמר דווקא על ערי בבל וחצור שלא יוקמו וייושבו, ואילו על עילם ודמשק לא אמר זאת אלא אמר שיחרבו בלבד.

 

1.

איך ניתן להסביר את הדבר? האם יש תשובה טובה יותר מאשר שאכן ירמיהו ידע את העתיד?

 

2.

האם ספר ירמיהו נערך בתקופה מאוחרת לנבואות המצויות בו, בניגוד לתפיסה המקובלת כיום, שנכתב הספר לפני "התגשמות" המאורעות?

 

3.

האם גם בתרגום השבעים לספר ירמיהו מופיעות הנבואות הללו במלואן?

 

 

אשמח למענה, תודה מראש

 

משה

 

 

תשובתי:

 

משה,

תודה על שאלתך ואני מצטער שתשובתי התאחרה. בתחילה ניסיתי לשלב בה ניתוח של כל נבואות ירמיהו על הגויים אבל לאחר שהסתבר לי שהמשימה תדרוש משאבי זמן גדולים החלטתי לפצל את תשובתי לשני מאמרים: אחד שעונה לשאלתך ואחד שדן במכלול ה'נבואות' שירמיהו כביכול 'ניבא' על הגויים. בקרוב אנסה לפרסם מאמר בשם 'ירמיהו – חוזה או הוזה' בו אדון ב'נבואות' הללו ואראה שאף אחת מהן לא התקיימה כפשטה, היינו, שירמיהו לא באמת נהנה מרוח הנבואה ואין בדבריו יותר מאשר משאלות לב, שחרור כעסים ופה ושם גם ניחושים מושכלים.

 

אני משוכנע שאינך מנסה לגרום לקוראים להתקרב לדת היהודית אבל קשה לי להאמין שאדם מהישוב מסוגל להגיע בעצמו למסקנה שנבואות ירמיהו 'מדהימים בנכונותם' ולכן עלי להניח שאתה מסתמך, ישרות או בעקיפין, על סרטון, מאמר או דברים של מחזיר בתשובה זה או אחר שניסה להוכיח לך שנבואות ירמיהו התגשמו במלואן. בני תמותה אינם מסוגלים לקלוע למטרה פעם אחר פעם ולכן עלינו להבין שה'נבואות' ניתנו לירמיהו על ידי האל עצמו ומכאן מתחייבת המסקנות הברורות מאליהן: עליך לעשות לך רב (עדיף מהזרם של המחזיר בתשובה), ללמוד תורה (היינו, גמרא ופוסקים), להתפלל במניין (שם ניתן יהיה ל'שים עליך עין'), לקיים מצוות (היינו, הלכות רבניות) ולהישמע לגדולי הדור (היינו, ראשי הזרם אליו שייך המחב"ת שמנסה ל'קרב' אותך). אם אני טועה אנא קבל את התנצלותי אבל בטיעונים שהעלית ניתן למצוא את כל הסממנים שמאפיינים מסרים של מחזירים בתשובה ונוח לי להדגים באמצעותם כיצד מפיצי הדת מנסים ליצור מצגות שווא ולהטעות את התמימים. אני חושב שאתה מסתמך על משווקי דת מקצועיים מהטעמים הבאים:  

 

א.

המחזירים בתשובה בוררים את הביטויים, הפסוקים והקטעים שמתאימים לצרכיהם ומתעלמים מביטויים, פסוקים וקטעים שמוכיחים בדיוק את ההיפך. 'נבואות' ירמיהו, ובכללן גם הנבואות על הגויים, מוצפות בתחזיות סרק שמעולם לא התממשו אבל המחזירים בתשובה מתעלמים מהן ומבליטים רק את ה'נבואות' הסתומות והמעורפלות שלדעתם התקיימו במלואן.

 

ב.

המחזירים בתשובה מפרשים ניסוחים עמומים בהתאם לצרכיהם וזאת גם במקרים שפרשנים וחוקרים רבים חושבים אחרת. 

 

ג.

המחזירים בתשובה בונים על כך שרוב קוראיהם יאמצו את טיעוניהם מבלי שיבדקו לעומקן את העובדות שברקען. הדבר נכון במיוחד כשהם מתייחסים לנושאים שדורשים ידע רב, דוגמת קורותיהן של הממלכות עמון, מואב, אדום, פלשת, קידר ואפילו בבל ומצריים. המחבתים (מחזירים בתשובה) אינם מכירים את ההיסטוריה של העמים הללו והם מניחים שגם שומעיהם אינם בקיאים בתולדות העולם העתיק במידה שתאפשר להם לסתור את דבריהם. אדם שרוצה להפריך את ה'עובדות' של המחבתים חייב להשקיע מאמצים שאינם הולמים את חשיבותה של הבעיה וחזקה עליו שהוא אפילו לא ינסה. לשם דוגמה, כיצד תוכיח לי שאני טועה אם אטען שסב סבו של סבך נהג לטאטא רצפות במועדוני לילה מפוקפקים? מחקר מקיף ומעמיק אולי יסתור את טענתי אבל מי יסכים להשקיע משאבים יוצאי דופן בנושא כה שולי? הרבה יותר פשוט וקל להניח שאני יודע על מה אני מדבר ולהמשיך הלאה.   

 

ד.

המחזירים בתשובה מרחיקים את עדותם ועוטפים את טיעוניהם בהרבה סיפורים לא רלוונטיים בנסיון להראות שאם התוספות נכונות גם טיעונם המרכזי חייב להיות נכון.

 

במאמר הראשי ארחיב בנושא אבל בשלב זה הייתי רוצה להתייחס לטיעוניך:

 

1.

אתה חושב שנבואות ירמיה על בבל התגשמו כי כל הערים הבבליות  שנבנו עד תקופת נבוכדנצאר חרבו ולא קמו מהריסותיהם; שכל הערים בעיראק של היום נבנו לאחר חורבן ערי בבל מתקופת נבוכדנצאר וכל הערים החדשות, ללא יוצא מן הכלל, לא קמו על חורבות הערים הישנות (כמתחייב מפסוקים דוגמת 'לָכֵן יֵשְׁבוּ צִיִּים אֶת אִיִּים וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנֹות יַעֲנָה וְלֹא תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּון עַד דֹּור וָדֹור. כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה וְאֶת שְׁכֵנֶיהָ נְאֻם יְהֹוָה לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם.'[א]; 'עָלָה עַל בָּבֶל הַיָּם בַּהֲמֹון גַּלָּיו נִכְסָתָה. הָיוּ עָרֶיהָ לְשַׁמָּה אֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה אֶרֶץ לֹא יֵשֵׁב בָּהֵן כָּל אִישׁ וְלֹא יַעֲבֹר בָּהֵן בֶּן אָדָם.'[ב] ו-'וְאָמַרְתָּ יְהֹוָה אַתָּה דִבַּרְתָּ אֶל הַמָּקֹום הַזֶּה לְהַכְרִיתֹו לְבִלְתִּי הֱיֹות בּוֹ יוֹשֵׁב לְמֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה כִּי שִׁמְמֹות עוֹלָם תִּהְיֶה.[ג]

בדיקת הטענות הללו מחייבת השקעה לא פרופורציונלית שממצאיה לא יוכיחו לנו דבר: ערים נזנחות ונהרסות מהרבה סיבות ולרוב עדיף לבנות עיר חדשה במקום לנסות ולשקם חורבות של עיר הרוסה. משום כך לא ניתן ללמוד דבר מהעובדה שערי בבל הקדומות חרבו ולא שוקמו. זהו תהליך טבעי שנכון במקומות רבים. גם ערי פרו נהרסו ולא שוקמו.

די בבדיקה שטחית כדי להיווכח שאין הרבה קשר בין דבריו של המחזיר בתשובה לבין ממצאי המחקר ההיסטורי. אדגים זאת באמצעות הערים שמנית:

 

 

בבל

העיר שרדה מאות שנים לאחר שירמיהו ניבא את חורבנה. היא שימשה כבירת מחוז בתקופה הפרסית אך חשיבותה פחתה בתקופה ההלניסטית. בשנת 312 לפנה"ס העיר נהרסה במלחמות בין יורשי אלכסנדר מוקדון ונפלה לבסוף בידיו של סלאוקוס הראשון שהחליט לבנות עיר חדשה במקום לשקם את העיר ההרוסה. בשנת 305 לפנה"ס הוא הקים עיר בשם סלאוקיה (Seleucia) והעביר אליה את רוב תושבי בבל. מרכזי הסחר עזבו את בבל ועברו לסלאוקיה ומאוחר יותר לקטסיפון (Ctesiphon), העיר שהפרתים בנו על הגדה המזרחית של החידקל, מול סלוקיה בגדה המערבית.

 

אובדן הסחר גרם לבבל לדעוך בהדרגה אך היא נותרה מיושבת, גם ביהודים, עד למאה השנייה לספירה. כיום העיר נמצאת בתחומי העיירה חילה (Hilla).  

 

 

אור

העיר עדיין שגשגה בימיו של נבוכדנצר אבל תושביה התחילו לזנוח אותה במהלך התקופה הפרסית - אולי בגלל בצורת, אולי בגלל שינויים בתוואי הנהר ואולי בגלל סתימת הכניסה למפרץ הפרסי. בתחילת המאה החמישית לפנה"ס, למעלה ממאה שנה לאחר ימי ירמיה, העיר נזנחה סופית.

 

 

אשנונה

העיר התנוונה ונזנחה כאלף שנה לפני ימי ירמיהו.

 

 

סיפר

העיר דעכה בתקופת הכשדים אבל היא שרדה והמשיכה להתקיים בתקופה הפרסית, הסלאוקית והפרתית.

 

 

לרסה

העיר דעכה והפכה לישוב קטן שעדיין הוזכר בכתובים מתקופתו של נבואיד, אחרון המלכים הכשדיים שמלך עשרות שנים לאחר ימיהם של  נבוכדנצר וירמיהו.

 

 

לגש

העיר ירדה מגדולתה והפכה לישוב שולי כבר בסוף האלף השלישי לפני הספירה.

 

 

ארידו

ארידו דעכה עד שננטשה סופית במאה שישית לפנה"ס ושרידיה הופקרו לדיונות החול. עליית מפלס המים המלוחים פגעה בחקלאות ומנעה את התפתחותו של ישוב חדש.

 

 

כיש

העיר ירדה מגדולתה באלף השני לפנה"ס אבל היא המשיכה להיות מיושבת עד לתקופה הסלאוקית, כשלוש מאות שנה לאחר ימי ירמיהו.

 

 

ניפור

העיר התנוונה ה בהדרגה. בתקופה הסלאוקית הזיגורט הפך למבצר ששרד עד לסוף התקופה הפרתית (בשנת 250 לספירה לערך). הכפר הקטן שנותר במקום שרד כנראה עד למאה השמינית לספירה. 

 

 

 

הדעת נותנת שב'נבואותיו' המתלהמות ירמיהו לא כיוון לשינויים אקלימיים, טופולוגיים ומסחריים שגרמו לערי מסופוטמיה לדעוך במשך מאות שנים. קשה גם למצוא מאורעות היסטוריים שיגשימו 'נבואות' זעם דוגמת 'וְלֹא תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח', 'לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם', 'הָיוּ עָרֶיהָ לְשַׁמָּה אֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה אֶרֶץ לֹא יֵשֵׁב בָּהֵן כָּל אִישׁ וְלֹא יַעֲבֹר בָּהֵן בֶּן אָדָם' ו-'אַתָּה דִבַּרְתָּ אֶל הַמָּקֹום הַזֶּה לְהַכְרִיתֹו לְבִלְתִּי הֱיֹות בּוֹ יוֹשֵׁב לְמֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה כִּי שִׁמְמֹות עוֹלָם תִּהְיֶה'. ירמיהו היה אולי מאד רוצה שערי בבל יחרבו ויהפכו לשממה. בפועל זה מעולם לא קרה ובקרבת הערים החרבות תמיד ניתן היה למצוא ערים, עיירות, כפרים ובני אדם ולא ציים (רד"ק: חיות ששוכנות בצייה, אולי נימיות), איים (תרגום יהונתן: חתולים) ובנות יענה.

 

2.

הטיעון לגבי נבואה על חצור מבליט את הרדידות של מאחזי העיניים התורניים: הנבואה מתחילה בפסוק 'לְקֵדָר וּלְמַמְלְכֹות חָצֹור אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּור מֶלֶךְ בָּבֶל כֹּה אָמַר יְהֹוָה קוּמוּ עֲלוּ אֶל קֵדָר וְשָׁדְדוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם"[ד] וברור שהכוונה היא לעמים נוודים שישבו במזרח (קדם) - ממדבריות ערב ועד למדבר הסורי. 'חָצֹור' בפסוק זה אינה העיר הכנענית ששכנה בדרום עמק החולה אלא כנראה אחת הערים המוזכרות בקטע הבא: 'וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה אֶל גְּבוּל אֱדוֹם בַּנֶּגְבָּה קַבְצְאֵל וָעֵדֶר וְיָגוּר. וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה. וְקֶדֶשׁ וְחָצוֹר וְיִתְנָן. זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת.וְחָצוֹר חֲדַתָּה וּקְרִיּוֹת חֶצְרוֹן הִיא חָצוֹר'[ה]. ייתכן גם שמדובר בעיר מזרחית אחרת ששמה נגזר מהמילה 'חצר'.


כיוון שאיננו יודעים באיזו 'חצור' מדברית מדובר לא נוכל לקבוע מתי היא נחרבה ואם אי פעם יישבו אותה מחדש. עם זאת, סביר להניח שמדובר בעיר אוהלים בעלת מספר קטן של מבני קבע ולכן 'נבואתו' של ירמיהו הייתה מתגשמת מאליה, גם בלי שום כוונה אלוהית.

 

3.

על מואב ירמיהו אכן 'התנבא' 'וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם כִּי עַל יְהֹוָה הִגְדִּיל'[ו] והעם המואבי אכן ירד מעל בימת ההיסטוריה. למרבה אי הנעימות, כל זה קרה רק בתקופה ההלניסטית, יותר מחמש מאות שנה לאחר ימי ירמיהו, כשהמלך הנבטי ארטס השלישי ((Aretas III, שמלך בשנים 87 עד 62 לפנה"ס, כפה על המלך אלכסנדר ינאי למסור לו את האדמות שהממלכה החשמונאית כבשה ממזרח לירדן[ז]. בעקבות ההשתלטות הנבטית, המואבים הקדומים נטמעו בקרב הכובשים הערבים וחדלו מהיות אומה.  

 

ירמיהו קבע בנבואת הזעם שלו 'קָרֹוב אֵיד מוֹאָב לָבֹוא וְרָעָתֹו מִהֲרָה מְאֹד'[ח] אבל אפילו שטוף המוח הנלהב ביותר יהיה חייב להודות שלמושג 'קָרֹוב' קשה להעניק משמעות של  חמש מאות שנה ומעלה. מי שאומר 'קרוב' מתכוון לעוד כמה חודשים, או מקסימום כמה שנים, ולא ניתן לפרש את המונח כאילו הכוונה היא 'בהזדמנות ראשונה'. יתר על כן, הנביא מציין 'וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם כִּי עַל יְהֹוָה הִגְדִּיל' אבל קשה להבין מדוע האל החליט לא להעניש את המתנשאים והמבזים עצמם אלא רק את צאצאי צאצאיהם שחיו שש עשרה או שבע עשרה דורות מאוחר יותר.


אף שחלפו כ-2,600 שנים ממועד 'נבואתו' של ירמיהו על מואב, האל עדיין לא מילא את הבטחתו 'וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים'
[ט] וסביר מאד להניח שהוא כבר לעולם לא ישיב את המואבים לארצם. העם שאת שבותו האל התכוון להשיב כבר אבד מזמן בחביונות ההיסטוריה ואין כוח בעולם שמסוגל לגרום לו להתגבש מחדש ולשוב אל ארצו ההיסטורית. האל לא השמיד את מואב תוך זמן מתקבל על הדעת והוא לא ישיב את שבותה באחרית ימים כלשהי. נראה שבמקרה של המואבים האל כיזב או שירמיהו שם בפיו מילים לא-לו וכוונות שמעולם לא עלו על דעתו. 

 

4.

ירמיהו לא 'ניבא' את ירידתה של עילם מבמת ההיסטוריה אלא את כיליונה, 'וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם'[י]. עם זאת, ההיסטוריה מלמדת שעילם לא הושמדה והעילמים לא כַּלו. עילם אמנם נכבשה על ידי מדי בשנת 599 לפנה"ס והפכה לחלק מהאימפריה הפרסית לאחר שזו השתלטה על מדי בשנת 546 לפנה"ס אבל העילמים עצמם נטמעו בקרב  הכובשים וגורלם לא היה שונה מגורלו של כל עם אחר באזור. נראה שירמיהו השתמש בדוגמה של עילם כדי להזהיר את צדקיהו הצעיר שלא יתגרה בנבוכדנצר אבל אין שום סיבה לייחס את דבריו לרוח הנבואה ולא לדעותיו הפוליטיות או הערכותיו המדיניות.

גם כאן ירמיהו מסיים את דבריו במעין 'נבואה' נוספת שהוא מייחס לאלוהיו: 'וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אָשִׁוב אֶת שְׁביּת עֵילָם נְאֻם יְהֹוָה'
[יא] אבל מיותר לציין שלמרות ההבטחה האלוהית העילמים עדיין לא 'שבו' ומן הסתם הם כבר לעולם לא ישובו. אלו הן סתם מילים בעלמא שמצטרפות ליתר 'נבואות' הסרק של נביאי ישראל.

 

5.

ב'נבואה' על דמשק ירמיהו כביכול 'מנבא' שהיא תפסיד במלחמה אבל כיוון שארם דמשק חדלה להיות ממלכה עצמאית כבר ב-732 לפנה"ס, לאחר שהיא נכבשה על ידי האשורים, קשה להבין מדוע ירמיהו חשב שהיא אמורה להתקומם, להילחם בצבא הכשדי ולהיכבש שוב. בפועל, לאחר נצחונו של נבוכדנצר על האשורים בקרב כרכמיש (605 לפנה"ס) דמשק הפכה לחלק מהאימפריה הכשדית, ובהמשך לחלק מהאימפריה הפרסית, ואף אחד לא היה צריך להשמיד אותה.

 

מסתבר שירמיהו לא דייק בנבואותיו. למעשה הוא טעה פעם אחר פעם ואת כבודו ניתן להציל רק בעזרת פרשנויות נועזות לאירועים שגרתיים שהתרחשו מאות שנים מאוחר יותר. לשם משל, כל מי שהיה בודק את 'נבואתו' של ירמיהו על בני מואב בשנת 100 לפני הספירה היה  מגלה שבחמש מאות השנים האחרונות שום אירוע לא הצדיק את המליצות הזועמות של ה'נביא'. כמה עשרות שנים מאוחר יותר הערבים כבשו את עבר הירדן המזרחי והמאמינים יכלו לנשום לרווחה ולשמוח בהתממשותה של ה'נבואה' העתיקה. זה החומר ממנו בונים תרצנויות (Apologetics)[יב] ואחיזות עיניים אבל אין לכך דבר וחצי דבר עם האל ורוח הנבואה שהוא אמור לשלוח לנביאיו.


דרך אגב, האם שאלת את עצמך מדוע מי שגילה לך את הדיוק הרב ב'נבואותיו' של ירמיהו התעלם מהנבואות שלו על מצרים, עזה, צור, צידון, עמון ואדום? האם הוא חושב שבמקרה שלהם דברי הנביא אינם 'מדהימים בנכונותם? האם לפי דעתו ב'נבואות' הללו לא ניתן למצוא הוכחות למקורות אלוהיים? 

אני לא חושב שידיעותיי מאפשרות לי לדון בתרגום השבעים ולכן אתייחס רק לשתי שאלותיך האחרות: לי נראה שירמיהו לא נהנה משום מתת-אל והוא ניחש את העתיד כמו כל אדם אחר וזאת הסיבה שהוא הרבה לטעות. כמו כל השרלטנים גם הוא הביע את 'נבואותיו' בניסוחים מעורפלים ורב-משמעיים אבל כשם שרק להטטנות פרשנית מאפשרת לחבדניקים להגדיר את האדמו"ר החי/מת שלהם בתור נביא[יג] כך גם דרושה מידה גדושה של עזות מצח כדי להתאים את 'נבואות' ירמיהו למציאות הריאלית.

ספר ירמיה לבטח נערך לאחר ימיו של ירמיהו אבל אין סיבה להניח שעורכיו המאוחרים שינו אותו באופן מהותי ולכן נראה לי שרוב ה'נבואות' שמיוחסות לירמיהו אכן נאמרו על ידו. העורכים לא תיקנו את טעויותיו של ירמיהו ולכן לשאלת העריכה אין הרבה משמעות לעניינינו.

להערכתי, ירמיהו, וכל יתר נביאי הכתב, הם נביאי שקר שמעולם לא חוו חזיונות אלוהיים אמתיים - אם בכלל יש דבר כזה. ייתכן מאד שהם הזו או חלמו והיה נדמה להם שהם רואים מראות אלוהים חיים אבל ברור שאת טעויותיהם לא ניתן לייחס לרוח הנבואה או לכל השראה אלוהית אחרת. ה'נביאים' אמנם הביעו את דבריהם בשירה נשגבת אבל אם נניח שזאת אינדיקציה לנבואת אמת נהיה חייבים להודות שגם הקוראן, שנכתב בערבית משובחת, ירד מהמרומים היישר לחיקו של מוחמד האנאלפבית.

אם בדיקת פוליגרף פשוטה הייתה מוכיחה שנביאי ישראל היו דוברי אמת גם אני הייתי כנראה מוכן להשתעשע באפשרות שרוח אלוהית כלשהי חשפה בפניהם את שעתיד לקרות. למרבה המבוכה, המציאות ההיסטורית מוכיחה שהם טעו פעם אחר פעם ולכן אני חייב להסיק שנביאי הכתב הסתמכו רק הזיותיהם וניחושיהם. אני מניח שלולא ניסוחיהם העמומים, עריכות מאוחרות וניחושים מושכלים כולנו היינו מגלים שנביאי ישראל היו קוסמים מארץ עוץ ולא שליחים של אל כל-יודע שכביכול גילה להם את צפונות העתיד. 

 

 

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.

 



[א]            

ירמיה נ:לט-מ

[ב]            

ירמיה נא:מב-מג

[ג]            

ירמיה נב:סב

[ד]            

ירמיה מט:כח

[ה]            

יהושע טו:כא-כה

[ו]             

ירמיה מח:יב

[ז]             

יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים, ספר 13 פרק 13.

[ח]            

ירמיה מח:טז

[ט]            

ירמיה מח:מז

[י]             

ירמיה מט:לז

[יא]           

ירמיה מט:לט. 'אָשִׁוב' - קרי: אָשִׁיב,  'שְׁביּת' - קרי: שְׁבוּת.

[יב]

ראו הערך 'אפולוגטיקה' בויקיפדיה

[יג]            

ראו את תשובתי לשאלתו של שאלתיאל

נקרא 310 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

9 תגובות

  • קישור לתגובה שלישי, 09 אוקטובר 2018 17:30 הוסף ע״י רציו

    אתה צודק שבפשט הכתוב אפשר בהחלט לומר שגם האמירה 'ושבו בנים לגבולם' הולכת גם על אפרים (לכן הכנסתי את זה להודעה נפרדת מרשימת הדברים בהם טענתי שאתה סתם מסלף). אבל אפשר גם לומר להיפך, שזו אמירה כביכול 'מתחמקת' ועמומה, לא כתוב מי ישוב וכמה מהם ישובו.
    וכידוע נחלקו בזה התנאים, רבי עקיבא סובר שעשרת השבטים אינם עתידים לחזור. ורבי אליעזר סובר שעשרת השבטים עתידים לחזור.
    רבי אליעזר הבין כדבריך, ולדעתו יתקיים לעתיד. ואין טעם לשאול התקיים או לא התקיים, כי רבי אליעזר מראש פירש את הדברים בעתיד הרחוק לביאת המשיח, כמו עוד הרבה נבואות.
    רבי עקיבא כנראה סובר שהאמור שיהיו נוצרים ובוצרים בהר אפרים ויינטעו כרמים בהרי שומרון, אין הכוונה לבני שבט אפרים, אלא שהר אפרים והשומרון יתמלאו ביהודים, כפי שאכן קרה בימי הבית השני.
    יתכן שגם רבי עקיבא מודה לקשר לאפרים, שמכיון שבימי שיבת ציון יכלו בני אפרים לעלות אם היו רוצים, והרי רשיון כורש התיר לכל היהודים לעלות, אלא שהם פשוט לא רצו, כמו רוב היהודים בבבל. ולכן את ביטול הגלות והרשיון לכל היהודים לעלות, קיימה ההיסטוריה, והעובדה שהם בחרו לא לעלות, לכל הפחות ברובם (יש עדויות שחלקים מאפרים כן עלו), היא בעיה שלהם.

  • קישור לתגובה שלישי, 09 אוקטובר 2018 17:04 הוסף ע״י מאיר

    רציו,
    נקרא שוב יחד את הפרק של "ושבו בנים לגבולם"?

    " כֹּה אָמַר יְיָ מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר ...עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּ*הָרֵי שֹׁמְרוֹן*
    ...קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם
    ... כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא
    ...שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד
    ... הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם"

    עכשיו שוב,
    ירמיהו דיבר על אפרים או לא דיבר?
    התקיים או לא התקיים?

    אוכיחך ואערכה לעיניך.

  • קישור לתגובה שלישי, 09 אוקטובר 2018 16:55 הוסף ע״י רציו

    ושבו בנים לגבולם מדבר על אותם שגלו בזמן ירמיהו שהם שבט בנימין שרחל קבורה בחלקם.
    שבט אפרים כבר לא היה קיים שנים רבות לפני ירמיהו.

  • קישור לתגובה שלישי, 09 אוקטובר 2018 16:53 הוסף ע״י רציו

    אתה ממשיך לשקר, בכוונה או בטעות.
    ה"מקרים אחרים" שהבאתי מנביא אחר, הוא ההבטחה לבית דוד, שירמיהו מצטט, ולא נותן הבטחה אחרת. הוא מדבר במפורש על הברית שנכרתה עם דוד.
    אם יש שאלה על החזו"א, זה חביב, אבל בכל מקרה לגבי המקדש מפורש בירמיהו שהוא מדבר על חורבן. הר הבית יהיה לבמות יער.
    אתה חוזר על הטענה שבתהלים נכתב שלא נחרב, וזו טעות.
    וישכב עם אבותיו פירושו מת, בלי קשר למקום וסוג הקבורה. הבאתי לך הוכחה מיעקב.
    לגבי צדקיהו אתה ממשיך להתעלם מכך שהוא עבר על דברי הנביא ולא נכנע למלך בבל אלא ברח ממנו ולכן נענש.

  • קישור לתגובה שלישי, 09 אוקטובר 2018 16:46 הוסף ע״י מאיר

    רציו,

    "חצאי הפסוקים שהשלמת" הם מנביאים אחרים, בחלק מהמקרים.
    במקרים האחרים הם לא נאמרו כתנאי.

    ואם אתה מתעלם מתהלים וגם מהחזו"א כשנוח לך,
    ואם "ושבו בנים לגבולם" הכוונה למתי מעט מתוכם,
    ואם "וישכב עם אבותיו" לדבריך הכוונה נקבר קבורת חמור,
    ו"בשלום תמות וכמשרפות אבותיך יספדו לך" הכוונה מוות בארץ אויב, כעיוור מנוקר עיניים וגלמוד לאחר תקופת מאסר ארוכה,
    הרי שאין עוד ספק מי מבינינו חותר לאמת ומי מסלף אותה.

  • קישור לתגובה שלישי, 09 אוקטובר 2018 16:37 הוסף ע״י רציו

    אם זו התייחסותך לעובדות בולטות, לפיהן העתקת חצאי פסוקים והתעלמת מדברים מפורשים
    אז אתה ראוי להידבק בעדי אביר....

  • קישור לתגובה שלישי, 09 אוקטובר 2018 16:25 הוסף ע״י מאיר

    רציו,

    שערי תירוצים לא ננעלו.
    שנינו יודעים את האמת.
    והבוחר יקרא את דברי שנינו, יבחין בטיבה של האמת, ויבחר.

  • קישור לתגובה שלישי, 09 אוקטובר 2018 15:43 הוסף ע״י רציו

    מאיר, לא ברור מדוע אתה מגחיך את עצמך עד כדי כך.
    אתה כותב שירמיהו פספס את חורבן בית המקדש, וטוען שהאמירה "ויטוש משכן שילה" שבתהלים מוכיחה שהמשכן ננטש ולא נחרב. בעוד תהלים לא תיאר מה קרה לשילה, אלא רק את נטישת השכינה. ירמיהו כותב במפורש שבית המקדש ייחרב, בניגוד לדברי החזו"א, המעבר משילה לא היה סתם מעבר, והרי ירמיהו עצמו אומר כבר בפרק ז: "לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה ורְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל". לפי דבריך לא נעשה למקום בשילה שום דבר, פשוט עברו דירה, האמנם זה מה שירמיהו מתנבא על בית המקדש, שיעבור דירה? מפורש בירמיהו כו ט: "מַדּוּעַ נִבֵּיתָ בְשֵׁם יְקֹוָק לֵאמֹר כְּשִׁלוֹ יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב מֵאֵין יוֹשֵׁב וַיִּקָּהֵל כָּל הָעָם אֶל יִרְמְיָהוּ בְּבֵית יְקֹוָק":, והתשובה: "וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל קְהַל הָעָם לֵאמֹר: מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֶל כָּל עַם יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר". אין שום ספק שהכוונה שהר הבית ייהפך לבמות יער וממילא המקדש יחרב.
    לגבי שאר טענותיך, אתה מסלף כאילו אתה עדי אביר בעצמו.
    א. מדוע אינך מעתיק את הנבואה המקורית כולה? "אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל:", (מ"א ב ד).
    ב. שוב מעתיק חצי משפט, הנבואה המלאה:
    ירמיהו פרק לג:
    הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק וַהֲקִמֹתִי אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בֵּית יְהוּדָה:
    בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:
    בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ יְקֹוָק צִדְקֵנוּ: ס
    כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל:
    וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה זֶּבַח כָּל הַיָּמִים: ס
    כלומר, מדובר בנבואה עתידית, שבימים ההם לא יכרתו הכהנים, בניגוד לעכשיו שהמקדש נחרב.
    ג. לא מדובר בהכרח על עשרת השבטים, גם בני בנימין הם בני רחל, ועוד ששבו גם מבני אפרים.
    ד. שוב אתה מסלף, ירמיהו אומר לצדקיהו: "וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדוֹ", צדקיהו בחר להימלט מידו, ולכן נענש ע"י נבוכדנצאר. הנבואה לא נתנה לו ביטוח שגם אם לא ישמע בקול הנביא או גם אם יקפוץ מהגג הוא יהיה בסדר. ובכל אופן "בשלום תמת" לא בא בנביא במובן של שימות בשמחה וכל חייו יהיו שמחה, אלא "לא תמות בחרב", כלומר לא תיפול בקרב, תמות בימי שלום. העונש של ניקור העיניים נעשה לצדקיהו משום שמרד במלך בבל בניגוד לציווי ירמיהו.
    ה. אולי אתה לא מבין את הביטוי "וישכב עם אבותיו", פירושו מת, ולא שנקבר בקבר אבות, כפי שאומר יעקב: "ושכבתי עם אבתי, ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם", (בראשית מז ל).
    לגופו של ענין, אין שום ידיעה כיצד נקבר יהויקים וכיצד מת. בדברי הימים (ב לו) אנו קוראים: "עליו עלה נבוכדנאצר מלך בבל ויאסרהו בנחשתים להליכו בבלה ומכלי בית ה' הביא נבוכדנאצר לבבל ויתנם בהיכלו בבבל". כאן נראה כי יהויקים היה מעותד להגיע לבבל, אלא שבסופו של דבר לא הגיע. האפשרות הסבירה ביותר היא שמה שמנע את הבאתו לבבל היה מותו, ויש לשער כי כאשר כבר היה נתון בנחושתיים ללכת בבל, לא היה מותו מוות מכובד ביותר.

  • קישור לתגובה שלישי, 09 אוקטובר 2018 06:12 הוסף ע״י מאיר

    מאמר מעולה!
    אציע מספר נבואות נוספות של ירמיהו שלא התקיימו:
    א. כִּי כֹה אָמַר יְיָ לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל:
    ב. וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה זֶּבַח כָּל הַיָּמִים:
    ג. שיבת עשרת השבטים - כֹּה אָמַר יְיָ קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: כֹּה אָמַר יְיָ מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְיָ וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְיָ וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:
    ד. שְׁמַע דְּבַר יְיָ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה כֹּה אָמַר יְיָ עָלֶיךָ לֹא תָמוּת בֶּחָרֶב: בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ לָךְ וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ לָךְ.
    על פי ספר ירמיהו עצמו, צדקיהו ממש לא מת בשלום. וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּשִּׂיגוּ אֶת צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבֹת יְרֵחוֹ וְכָל חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעָלָיו: וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה בְּאֶרֶץ חֲמָת וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים: וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ לְעֵינָיו וְגַם אֶת כָּל שָׂרֵי יְהוּדָה שָׁחַט בְּרִבְלָתָה: וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם וַיְבִאֵהוּ מֶלֶךְ בָּבֶל בָּבֶלָה וַיִּתְּנֵהוּ בבית בֵית הַפְּקֻדֹּת עַד יוֹם מוֹתוֹ:
    ה. לָכֵן כֹּה אָמַר יְיָ אֶל יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָחִי וְהוֹי אָחוֹת לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָדוֹן וְהוֹי הֹדֹה: קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם:
    על פי ספר מלכים, יהויקים דוקא מת בשלום. וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו, קלאסה של מלך שמת בשלום.
    ו. נקודה מדהימה, ירמיהו הנביא "פיספס" את חורבן בית המקדש!
    ולא שהיה כל כך קשה לראות את זה מגיע!
    ירמיהו מתנבא על הכל. על חורבן ירושלים, על מות תושביה,על יהויקים שלא יינתן לקבורה (לא התקיים), על צדקיהו שימות בשלום (לא התקיים).
    אבל הוא שכח להתנבא על החורבן.
    נאדה. אפס. כלום.
    במשתמע מירמיהו כמעט מפורשות שהמקדש לא ייחרב: "כִּי כֹה אָמַר יְיָ לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל: וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה זֶּבַח כָּל הַיָּמִים" (אופס, גם לא התקיים).

    [למרות שירמיהו כתב "ועשיתי למקום הזה כאשר עשיתי לשילה". משכן שילה לא חרב אלא ננטש, כמו שמפורש בתהלים: "וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם", וכן כתב להדיא בחזו"א (זבחים קמא סימן מ"א סי"ח) דלא מצינו בכתוב שחרבה שילה, אלא נראה שאחר מיתת עלי הועתק המשכן משילה ע"פ ה'. ובחת"ס (יו"ד רס"ד) ג"כ כתב כי לא מצינו בכתובים שנחרב שילה, אלא מיד שבאו בה פלשתים נתחלל, ושוב הותר לכל לנתץ חומותיה ולשברם. ושלא כפשט לשון הגמרא בזבחים קיב]

    שורה אחרונה, המון נבואות מפורשות ורלוונטיות של ירמיהו נכשלו כישלון מחפיר.
    אמר פעם מי שאמר:
    אם בן אדם עושה קול של אריה, אפילו הרבה פעמים, לא מוזר. אבל אם אריה מדבר בקול של בן אדם, אפילו פעם אחת, זה מוזר מאוד...
    אם כמה נבואות אקראיות מתקיימות אחרי מאות שנים, אין להוכיח שהוא נביא אמת. אבל אם אפילו נבואה אחת נכשלת, ידוע בוודאות שהוא נביא שקר. ולירמיהו היו הרבה מאוד נבואות שנכשלו.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים