בתאריך 10.1.19 קיבלתי מכתב מחוזר בתשובה שכתב:

עדי שלום,

אני בן 56. בשנה האחרונה עברתי חשיבה מחדש על דרך החיים שלי והחלטתי שהדרך הדתית שלי לא נכונה, לא כאן כרגע המקום להעמיק בסיבה (אני מאוד אוהב להעמיק במה שאני חושב ועושה, לפעמים קוראים לזה להתפלסף).

יש לי אליך שאלה.

מה המשמעות של להיות יהודי חילוני? האם ישנה משמעות ליהדות מחוץ לגבולות הדת?

ניסיתי להגיע למחקרים פילוסופיים, דיברתי עם כמה אנשים, אבל לא מצאתי תשובה.

אודה אם תוכל להחכים אותי

(השם שמור אצלי)

עניתי לו מיד:

שלום רב,

המונח 'יהודי' משמש לציין שני דברים שונים: 'בן לעם היהודי' ו'בן לדת היהודית'. בעולם הנוצרי מציינים את שתי המשמעויות באמצעות מושגים שונים. אתה יכול להיות צרפתי, היינו בן העם הצרפתי, שמאמין בדת הקתולית, בן העם הצרפתי שמאמין בדת הפרוטסטנטית או בן העם הצרפתי שאינו מאמין באף דת. כך גם ביהדות. אתה יכול להיות בן העם היהודי שמאמין ביהדות האורתודוקסית, בין העם היהודי שמאמין ביהדות הרפורמית, בן העם היהודי שמאמין בנצרות או, כמוני, בן העם היהודי שאינו מאמין באף דת.

אני משתייך לעם היהודי כי נולדתי לתוך העם הזה. לי ולשאר בני העם הזה יש היסטוריה משותפת (אף שאין שום דמיון בין הראייה ההיסטורית שלי לראייה ההיסטורית של המאמינים), שפה משותפת, תרבות משותפת, גורל משותף ובעלות משותפת על היצירה הרוחנית של העם היהודי. כל אחד מאתנו מפרש אחרת את המורשת הלאומית, ובמיוחד את הכתבים שבמהלך הזמן הפכו למקודשים, אבל לאף אחד אין חזקה בלעדית על המורשת המשותפת שלנו ולכן אני מרגיש שאני זכאי לפרש בדרכי את המקראות, התלמודים, המדרשים וכל שאר הכתבים שבני עמי כתבו במהלך 2,800 השנים האחרונות. הפרשנות שלי היא לבטח שונה לחלוטין מזו של הרבנים אבל כל הדעות שאינן סותרות את המקורות או את המציאות הריאלית הן לגיטימיות בדיוק באותה המידה.        

אני בהחלט לא מקבל את הפרשנויות של הרבנים ואני שולל במיוחד את שיטות הדרש שהם פיתחו לצרכיהם. אני גם לא מאמין באמונות הטפלות וחסרות הבסיס שלהם ופוסל לחלוטין את כל יומרותיהם אבל האמונה במיתוסים הרבניים אינה תנאי מקדים להשתייכות לעם היהודי. אדרבה, אני חושב שבני העם הזה תרמו לאנושות תרומה מהותית אף שרוב רובם לא קיים תורה ומצוות. בדוק אתה בעצמך כמה מדענים, סופרים, פילוסופים, מחזאים, אנשי רוח, יוצרים, יזמים, משפטנים, כלכלנים, סוציולוגים, מדינאים, בנקאים, עיתונאים, לוחמי צדק, מנהיגי פועלים וכדומה היו יהודים ומנגד, כמה מהם היו יהודים אורתודוקסים שומרי תורה ומצוות. בני העם היהודי פרצו גבולות והעניקו לאנושות את הגדולים שבהישגיה. האם אתה יכול לחשוב על פריצות דרך משמעותיות ותרומות מהותיות של הרבנים האורתודוקסים ומאמיניהם?

אתן לך רק דוגמה אחת: היהודים היו אחד הגורמים הדומיננטיים במלחמה על זכויות האזרח של השחורים בארה"ב. יהודים מימנו את המאבק, עורכי דין יהודים עזרו לנאשמים שחורים, לפחות שני יהודים הקריבו את חייהם למען המטרה (האם ראית את הסרט 'מיסיסיפי בוערת') ושליש מאלו שצעדו יחד עם מרטין לותר קינג היו יהודים – חלקם אפילו רבנים. הבעיה היא שבני העם היהודי שלחמו למען זכויות האזרח של האדם השחור היו יהודים חילוניים או רפורמיים ולא אורתודוקסים. שומרי התורה והמצוות לא רצו להתגרות בממסד הלבן ולכן הם התעלמו ממצוקתם של השחורים, לא תמכו בהם והדירו את רגליהם מהצעדות והמפגנים. ב-1965, בעת שראשי המאבק צעדו מהעיר סלמה שבאלבמה למונטגומרי, בירת המדינה, רק רב לבוש שחורים אחד הלך בשורה הראשונה של הצועדים – הרב הקונסרבטיבי אברהם יהושע השל עליו כתבתי במאמר 'שני רבנים בשם אברהם'. רב זה מסמל עבורי את גדולתו, תפארתו וגאון רוחו של העם היהודי. הרב השני בו דנתי במאמר זה, הרב אברהם דב הכט, הוא עבורי אות ומופת לכיעורה ושפלות רוחה של הדת היהודית. ההבדל בין הלאום היהודי לדת היהודית הוא כהבדל בן הרב אברהם יהושע השל לרב אברהם דב הכט.

עדי אביר

תגובתו הגיעה תוך מספר דקות:

עדי,

ראשית, תודה על התשובה המפורטת (לא מצאתי היכן לשלוח שאלה באתר לכן פניתי לדואל שלך).

שנית, אשמח שתפרסם את השאלה והתשובה. בדברים עלי כדאי שכן תוסיף את הגיל. חשוב לי שאנשים יראו שגם בגיל מבוגר אפשר לחזור בשאלה (אני אוהב את המינוח הזה כי הוא מייצג לדעתי את המובן האנושי ה"שואל").

בהתייחס לדבריך, ישנה משמעות למה שאתה אומר בהקשר להשתייכות ההיסטורית לעם (נקרא לזה "ככה נולדתי"), מה שאנשים קוראים לו "מדורת השבט", היינו העבר המשותף והנרטיב המשותף. אבל המשמעות היא שאנשים יכולים להחליט בעצמם על המשך השתייכותם לעם, כלומר גם מי שנולד לתוך העם ורוצה לא להשתתף אתו, יכול לעשות זאת כרצונו, כלומר אין מחויבות להיות חלק מהעם. רק מי שמאמין בתורה ומצוות יכול להגיד שיש מחויבות להיות יהודי (ואפילו להגיד שאין אפשרות לפרוש מהעם).

האם אתה מסכים לקביעה זו?

(השם שמור אצלי)

תשובתי הייתה:

שלום רב,

אני נולדתי לתוך העם ורוצה להרגיש את עצמי כחלק ממנו בדיוק כשם שצרפתי רוצה להרגיש חלק מהעם הצרפתי גם אם הוא לא מאמין במיתוסים של הקתולים. אני בן לעם ישראל שבז בכל נימי נפשו לדת היהודית ואם הרבנים אינם רוצים להשתייך לעם שלי הם רשאים לפרוש ממנו. לאף אחד אין חזקה על העם הזה ואף אחד אינו יכול לשלול ממני את הלאומיות שלי או לכפות עלי את האמונות שלו.

הרבנים רוצים שנחשוב שהם שומרי הסף של העם היהודי ומי שמשתייך לעם הזה חייב לחשוב כמוהם. את היומרה הזאת הם מטמיעים בתלמידיהם אבל אף אחד לא העניק להם את הבעלות על עם ישראל ולכן לדבריהם אין שום משמעות. אני פוסל ושולל את כל אמונותיהם וטענותיהם ולמרות זאת אני שייך לעם הזה לא פחות מהם וזכויותיי, לאחר שש וחצי שנות שירות סדיר ועשרות שנות שירות במילואים, לבטח אינם נופלים מזכויותיהם.

עדי אביר

את המשך הדיון ננהל במערכת התגובות שבתחתית הדף הזה והקוראים מוזמנים להצטרף אלינו ולהביע את דעתם.