|
גילוי נאות
|
כבר בפתח דברי ברצוני לציין שאני לא כלכלן, לא מזרחן לא מומחה צבאי ולא פרשן פוליטי ואין ברשותי שום ידע מיוחס או מידע מודיעיני שמאפשרים לי לנתח את מצבו של העולם, המזרח התיכון או מדינת ישראל טוב יותר מכל הדיוט אחר. את כל שאני יודע שאבתי אך ורק מדיווחי הטלוויזיה והרדיו, מהעיתונות ומהאינטרנט ולמסקנותיי הגעתי רק על ידי הצלבת מעט המידע שאספתי בחודשים האחרונים במעט ההבנה שצברתי במהלך הרבה שנים ארוכות. לפיכך, טוב יעשה הקורא הנבון אם ייקח את דברי בעירבון מאד מוגבל ולא ינקוט בגינם בצעדים ממשיים כלשהם. אני עצמי מתכוון להתעלם מכל האמור כאן ולהמשיך לנהוג כאילו אף סכנה קיומית אינה עומדת בפתח אבל חובתי האזרחית כופה עלי, אף שאני יודע למי ניתנה הנבואה, לשרטט את המגמות שלדעתי מאיימות על בטחונה של מדינת ישראל בתקווה שראייה יותר מפוקחת תאפשר לציבור להיערך טוב יותר לעתיד שמצפה לכולנו.
|
נפלאות המדינה הציונית
|
בשנת 1568 שבע עשרה מחוזות שנקראו בשם 'ארצות השפלה ההבסבורגיות'[א] פתחו במרד נגד שליטם, פיליפ השני מלך ספרד[ב]. תושבי המחוזות הללו לחמו בצבא החזק באירופה במשך 80 שנה עד שבשנת 1648 שבעת המחוזות שנותרו חופשיים חתמו על חוזה שלום עם הממלכה הספרדית והפכו למדינה עצמאית בשם הרפובליקה ההולנדית[ג]. תוך כדי שמונים שנות הלחימה, המדינה הקטנה שאוכלוסייתה שמעולם לא מנתה יותר משני מיליון תושבים הפכה למעצמת הסחר המובילה בעולם ו-16,000 ספינות מטען שלה שלטו לא רק בתובלה הפנים אירופאית אלא גם בסחר בין אירופה לאסיה מחד ובין אירופה לאמריקה מאידך. במקביל, הרפובליקה הקטנה ודלת האוכלוסין כבשה את מרבית המושבות הפורטוגליות והקימה אימפריה שהשתרעה על פני חלקים מהאיים האינדונזיים, מלאקה, צילון, גואה, הודו, מאוריציוס, דרום אפריקה, אנגולה, גאנה, האיים הקריביים, ברזיל וצפון מזרח אמריקה (שם ההולנדים הקימו מושבה בשם ניו-אמסטרדם המוכרת לנו היום בשם ניו-יורק). בנוסף, הולנד זכתה למונופול סחר עם יפן וכל מגעיה של ארץ השמש העולה עם המערב התנהלו רק באמצעות הסוחרים ההולנדיים שממילא שלטו בנתיבי הסחר של המזרח הרחוק.
תוך כדי מלחמתה לעצמאות, הרפובליקה ההולנדית פיתחה את המשטר הקפיטליסטי הראשון בהיסטוריה ובירתה אמסטרדם הפכה לעיר הסחר העשירה בעולם. בסביבה אוהדת-סחר זאת נוסדה בורסת המניות הראשונה והתפתחו מכשירים דוגמת הביטוח הימי, קרנות הפנסיה והחוק הבינלאומי. הרפובליקה חרטה על דגלה את עקרונות חופש המחשבה, הדת והפולחן ועד מהרה היא הפכה לארץ מקלט לפליטי הרדיפות הדתיות ובראשם בני הכתות הפורשות שברחו מאנגליה, ההוגנוטים שנמלטו מצרפת ורבים מפליטי גירוש ספרד שהתקבצו בה לאחר שנים רבות של נדודים באירופה ובצפון אפריקה. המחשבות ששוחררו לדרור הנביטו את תורותיהם הגדולות של הוגים ומדענים דוגמת דקרט, שפינוזה, הוייגנס וליונהוק ואפשרו את פריחתה של תעשיית ההוצאה לאור הגדולה באירופה. בתוך 'תור הזהב' הזה פרחו גם האומנים הגדולים של המאה השבע-עשרה: יאן ורמיר, יאן סטין, פיטר דה-הוך, פרנס הלס, יקוב ואן ריוסדאל, יאן ואן גויין והגדול מכולם, רבמרנדט.
למה החלטתי דווקא עכשיו להזכר בהולנד של המאה השבע עשרה? נזכרתי במדינה מוכת הקרבות ומרובת ההשגים הזאת כי ההיסטוריה של הולנד בתחילת העת החדשה היא המקבילה היחידה שאני מצליח למצוא בכל ההיסטוריה האנושית למה שאני מחשיב כאפוס הרומנטי הגדול ביותר של המאה העשרים – החזון הציוני שהביא להקמתה של מדינת ישראל שתוך כדי מאבק בלתי פוסק אספה אליה את האודים העשנים והגלויות המעוכות, הקימה חברה דמוקרטית שהכפיפה עצמה לשלטון החוק, פיתחה כלכלה חזקה ומודרנית והפכה לאחת המעצמות שמובילות את המדע, הקדמה והתרבות של העולם כולו.
מייד עם היווסדה, המדינה הקטנה הזאת נאלצה להתמודד עם שבעה צבאות ערביים שקמו להשמידה וללחום נגדם במלחמה עקובה מדם בה נהרגו כאחוז מתושבי הארץ.[ד] שמונה עשר שנה מאוחר יותר היא שוב עמדה בפני קואליציה של ארבע מדינות ערביות שצרו עליה במטרה להשמידה[ה] ושש שנים לאחר מכן היא שבה ומצאה את עצמה נלחמת על חייה כשצבאותיהם של שלוש מדינות ערביות וחילות משלוח משבעה מדינות נוספות פתחו במתקפת פתע בשתי חזיתות שונות[ו]. לבד משלושת המלחמות הכוללות הללו, המדינה חוותה עוד ארבע מלחמות יותר מוגבלות ומספר רב של מבצעים, אינתיפאדות וימי קרב שנכפו עליה על ידי שכנותיה: מצרים, ירדן, סוריה, לבנון ורצועת עזה ועל ידי ארגוני הטרור שפעלו משטחם ובחסותם.
כשתופי המלחמה תמיד מהדהדים ברקע, המדינה הצליחה להקים את אחת הדמוקרטיות המפוארות ביותר בעולם, לטפח את שלטון החוק, לפתח ישובים חדשים ותשתיות מודרניות ולייסד מערכות חינוך, בריאות, תחבורה וסעד שלמרות כל הנסיונות לסרסן עדיין יכולות לשמש כמקור גאוה לכולנו. כבר עם הקמתה, המדינה הזעירה החלה לקלוט את שרידי הקהילות שנרמסו תחת המכבש הנאצי ואת יהודי כל התפוצות שבמקרים רבים נאלצו להשאיר אחריהם את כל רכושם ולעלות למולדתם החדשה כשרק בגדיהם לגופם. מדינת ישראל, בעודה נאבקת על חייה, אספה אליה את היהודים השבורים ששרדו בפולניה, רומניה והונגריה, את שוכני המערות מהרי האטלס, את יהדות בבל העתיקה שנאלצה לבנות את עצמה כמעט מאפס, את מאות האלפים שעלו ממרוקו ואת פליטי מצריים, סוריה, אלג'יריה, תימן ולוב שהותירו אחריהם מדינות נקיות מיהודים. מאוחר יותר, מדינת ישראל קלטה לתוכה גם את הבורחים מזוועות הקיום ברפובליקות של ברית המועצות לשעבר וגם, בשני מבצעים מרגשים ובלתי נשכחים, את יהודי אתיופיה שהוברחו ארצה במטוסים וספינות שאחיהם שלחו בכדי להביאם למולדתם החדשה. לכל העולים הללו המדינה מצאה פתרונות דיור ותעסוקה וכולם קיבלו, מייד עם הגיעם, את כל השירותים שהוענקו באותה עת לאוכלוסייה הקולטת.
תוך כדי כך המדינה הקימה אוניברסיטאות ומכוני מחקר מהם יצאו שישה חתני פרס נובל ומספר רב של מדענים בכירים שמפיקים מידי שנה את אלפי הפרסומים המדעיים שמעמידים את ישראל, אחרי שבדיה ושוויצריה ובצמוד לאנגליה ונורווגיה, בראש רשימת הפרסומים לאלף איש באוכלוסייה.[ז] ישראל הפכה למעצמת הי-טק שמייצאת לכל העולם לא רק את פירות הטכנולוגיה שהיא פיתחה אלא גם, למרבה הצער, את טובי המוחות שמעצימים את המחקר האקדמי ברבות ממדינות המערב. שיעור היזמות בישראל הוא מהגבוהים בעולם והחברות הישראליות הן ממובילות הקדמה המדעית והטכנולוגית בתחומים מגוונים כמו מחשוב, תקשורת, מכשור רפואי, הנדסה ביו-טכנולוגית, אוירונאוטיקה, מדעי החלל והגרעין, אנרגיות חלופיות, פלסטיקה וחקלאות מתקדמת. על אף ההתדרדרות בשנים האחרונות, ישראל עדיין נמצאת בשורה הראשונה בכל מדדי הקדמה והצטרפותה לארגון ה-OECD, הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי שמאגד את המדינות המפותחות ביותר בעולם, מאשרת את מעמדה האיתן בקהילת המדינות המפותחות.[ח]
|
הסכנות שמאיימות על המדינה הציונית
|
ישראל הדמוקרטית, המתפתחת והיוצרת היא המדינה שלי ואני מאד גאה בה. אני גם מאד גאה באידיאולוגיה הציונית שהנביטה את המדינה הנפלאה הזאת, עיצבה את האתוס שלה והפכה אותה למעוז של קדמה, שוויון ודמוקרטיה בתוך ים של שנאה, בערות וקנאות דתית. עם זאת, איני יכול לעצום את עיני ולהתעלם מהסכנות שמאיימות על המדינה הציונית ולדעתי על כולנו להיות מודעים לגורמים ולתהליכים שמחלישים את המדינה ומערערים את חוסנה:
|
החלשות המערב
|
ארה"ב היא מסורתית הגדולה והטובה בידידותינו ואם נאמין להצהרות ראשיה היא תמשיך לתמוך בישראל עד קץ כל הדורות. להערכתי, קץ כל הדורות, לעניין זה, עלול ליפול עלינו תוך שנים ספורות בלבד. התמיכה בישראל נשענת בעיקר על שתי אוכלוסיות חזקות: היהודים והימין הנוצרי-פונדמנטליסטי אך היהודים, עם כל עוצמתם, הם מיעוט שהולך ודועך בעוד שהימין הפונדמנטליסטי מאבד בהדרגה ממשקלו לנוכח עלית מספרם וכוחם של המיעוטים השחורים וההיספאנים שמחויבותם לישראל היא הרבה פחות מוצקה ומחייבת. להערכתי לא ירחק היום בו סנאטור היספאני זה או אחר יתחיל לערער על המוסכמות שהשמאל היהודי והימין הפונדמנטליסטי, בברית מוזרה וחד-פעמית, הצליחו לצקת לתודעה האמריקאית ובטיעון של 'עניי עירך קודמים' הוא וחבריו יתחילו לכרסם בתמיכה הכלכלית שאמריקה מעניקה לישראל ובהמשך גם בתמיכה הביטחונית והפוליטית. אמריקה הפרוטסטנטית היא צוק איתן שתמיד יחלץ לעזרת מדינת ישראל. לאמריקה ההיספאנית והקתולית אין את אותם המטענים הרגשיים ולבטח לא את אותן המחויבויות.
כשאנו פונים לאירופה אנו מגלים שהאליטות האירופאיות מנתחות היטב את המצב במזרח התיכון ומדיניותם אינה כה אנטי-ישראלית כפי שהיא מצטיירת בתקשורת. עם זאת, גם הם יהיו מוכרחים לשקלל במערכת שיקוליהם את הסלידה למדינת ישראל שהקהילות המוסלמיות המקומיות מצליחות להטמיע ברחוב האירופאי. עלינו להניח, אם כן, שבמקרה של משבר האוכלוסיות המוסלמיות במדינות דוגמת צרפת, בלגיה והולנד, ואולי כבר גם גרמניה, תתרומנה את כל משקלן למאבק נגד מדינת ישראל ותקשנה על ההנהגות האירופאיות לעזור לישראל מבחינה פוליטית, כלכלית וצבאית. עם זאת, סביר להניח שהריאקציה החריפה שכבר החלה לפקוד את הרוב הנוצרי מן הסתם תנטרל את מרבית הלחצים האנטי-ישראליים באירופה כך שבסופו של דבר אירופה לא תשחק תפקיד משמעותי במזרח התיכון. היא לא תלחץ ותגנה אותנו יתר על המידה אך במקביל היא גם לא תושיט לנו שום עזרה ממשית בעת צרה.
בכל מקרה, המערב נמצא עתה במגמת החלשות כלכלית, צבאית ופוליטית ולאחר שהוא הפסיד בקרב על עיראק ואפגניסטן, שלהערכתי יחזרו לזרועות האסלאם הרדיקלי זמן קצר לאחר עזיבת כוחות נאט"ו, הוא איבד הרבה מהשפעתו ומכוח הרתעתו. המגמה הזאת תשתנה במוקדם או במאוחר אבל בטווח הקצר הנסיגה האמריקאית מהמזרח המוסלמי יוצרת ואקום אליו יכנסו עד מהרה הכוחות המתעוררים של האסלאם, ובעקבותיהם גם כוחות אחרים שינסו להיבנות מהחולשה הזמנית של המערב.
|
התרחקות תורכיה
|
הצטרפותה של תורכיה למחנה האנטי-ישראלי מחזקת את הלגיטימיות של המחנה הזה ומעצימה את משקלו בשיקוליהם של מדינות המערב ורוסיה. לפחות בשלב זה נראה שתורכיה מתכוונת לנקוט בקו אנטי-ישראלי שבלית ברירה יאלץ את מדינת ישראל להתעמת עימה ביותר ויותר חזיתות או להתקפל בפניה ולוותר על מקצת מיוקרתה וכושר הרתעתה. קשה לראות את תורכיה נכנסת לעימות צבאי ישיר עם מדינת ישראל אבל אין להוציא מכלל אפשרות שהיא תתייצב מאחורי מדינות וארגונים שבוחרים באופציות צבאיות ועל ידי כך היא תצמצם את מרחב התגובות של מקבלי ההחלטות בישראל.
מנגד, השאיפה התורכית להפוך למעצמה אזורית מאיימת לא רק על ישראל אלא גם על נאט"ו ועל ארה"ב ויש להניח שמדינות המערב יפעלו לריסונה של תורכיה כך שעדיין לא ניתן להעריך אם ואיך ההתעוררות התורכית תאיים על בטחונה ומעמדה של מדינת ישראל. ייתכן גם שתורכיה תבחר למצב את עצמה כגורם ממתן ומייצב ולמרות עמדותיה האנטי-ישראליות היא תפעל להרגעת המזרח התיכון ולנטרול גורמים רדיקליים דוגמת החמאס והחיזבאללה.
|
התגרענות איראן
|
איראן, עד להתפתחות חדשה, היא אחד הגורמים החיוביים שמאפשרים לישראל לשמור על מעמדה האזורי. איראן אמנם פועלת להתססת האזור ולליבוי השנאה למדינת ישראל ואין ספק שפצצת אטום איראנית תערער את כל המשוואות המוכרות במזרח התיכון אבל הסכנה האיראנית מאיימת על העולם כולו ומטבע הדברים מדינת ישראל מוצאת את עצמה במחנה אחד לא רק עם מדינות המערב אלא גם עם מרבית המדינות הערביות. בתנאים אלו קשה לפלסטינאים לגבש חזית אנטי-ישראלית חזקה שתתמוך במהלכים האסטרטגיים שהם היו רוצים להוביל ובמקום זאת הם נאלצים להסתמך על מהלכים טקטיים שעוזרים להם להשאיר את הבעיה הפלסטינאית על השולחן עד שהעולם יתפנה לעסוק שוב בסכסוך הישראלי-פלסטינאי.
קשה מאד לראות את איראן נכנסת לעימות גרעיני עם מדינת ישראל והעולם המערבי כולו גם במקרה שהיא תצליח בסופו של דבר לייצר פצצות אטומיות. מאידך, איראן גרעינית תוכל לספק מטריית הגנה לגורמים עוינים וכך להגביל את חופש הפעולה של כוחות הביטחון הישראלים. עם זאת, סביר להניח שהמשטר האיראני יעמוד בפני אתגרים פנימיים רבים שימנעו ממנו להפנות את משאביו למאבק בישראל וייתכן אף שבסיועם החשאי של גורמים מערביים הוא אפילו יוחלף במשטר פחות מאיים. במקרה זה המחנה האנטי-איראני יאבד את זכות קיומו וישראל תמצא את עצמה נתונה למתקפה דיפלומטית מתואמת של העולם המוסלמי, ובכללו גם תורכיה, ושל אוסף אקלקטי של מדינות בעלות אינטרסים אנטי-מערביים דוגמת רוסיה, סין ואחדות ממדינות אפריקה ודרום אמריקה.
|
התעוררות העולם הערבי
|
העולם הערבי עוד יזכה ליהנות ממשטרים דמוקרטיים אבל זה לא יקרה בימינו אנו. לערבים אין שום מסורת של דמוקרטיה והם תמיד העדיפו שליטים תקיפים שיודעים לכפות את רצונותיהם על פני שליטים חלשים שחושבים שצריך להתחשב ברצון ההמונים. אני מעריך, אם כן, שאת הרודנים החילוניים יחליפו, לאחר תקופת ביניים קצרה, רודנים אסלאמיים ולא שליטים דמוקרטיים.
השנה האחרונה הביאה לנפילתו של חוסני מובארק, אחד הידידים הגדולים של מדינת ישראל בעולם הערבי, ולהתערערות מעמדו של ידיד גדול אחר, בשאר אל אסאד. בשני המקרים הפור לא נפל סופית ויש עדיין סיכויים, קטנים ככל שיהיו, שהאליטה של עידן מובארק תצליח לשמור בידיה את מוקדי הכוח האמיתיים והנשיא הסורי יצליח לדכא את ההפיכה בארצו, להשליט מחדש את הדיקטטורה העלאווית ולהשיב לעצמו את השליטה המוחלטת במדינה שהוא ואביו הפכו לחלשה, מנודה ומבודדת. ההיגיון, עם זאת, מחייב אותנו להניח שבמוקדם או במאוחר 'האביב הערבי' יגרום להעברת הכוח האפקטיבי לידי ההמונים, ובהמשך לידי המפלגות האסלאמיות שימהרו להשתלט על המדינות הללו. ההתערערות בסוריה כנראה תפגע קשות בארגון החיזבאללה ויש להניח שבטווח הקרוב הוא לא יהווה מטרד רציני מידי. עם זאת, הארגון עדיין מסוגל לעקוץ והוא יכול לחזור ולהוות איום ממשי במקרה הבלתי סביר שהשלטון העלאווי בסוריה יצליח לשרוד את המשברים שפוקדים אותו עתה והמשטר האיראני יצליח לפתח ולנופף בפצצת אטומיות ובטילים ארוכי טווח.
בעיה גדולה אף יותר תתפתח אם הממלכה ההאשמית תקרוס עקב מרי אזרחי של תושביה הפלסטינאים. במוקדם או במאוחר הפלסטינאים, ובראשם החמאס, יגיעו למסקנה שהנתיב לירושלים עובר דרך רבת עמון והם יתסיסו את הרוב הפלסטינאי בממלכת ירדן וייטלו את השלטון לידיהם. כיום הבדואים עדיין מצליחים לדכא בהצלחה רבה את הפלסטינאים שמצאו בשטחם מקלט אבל התמונה תשתנה מהקצה עד הקצה אם בסוריה או במצריים יקום משטר אסלאמי תוקפני שייתן גיבוי להתקוממות פלסטינאית בירדן. משטר חמאסי בירדן יקרין גם על הפלסטינאים של הגדה המערבית וקשה לראות את מושחתי הפתח שורדים את גלי ההתעוררות האסלאמיים שיציפו את כל המדינות השכנות.
השתלטות האסלאם הקיצוני על מצרים, סוריה, ירדן והגדה המערבית, וחבירת הישויות הללו עם השלטון החמאסי ברצועת עזה, תשאיר את ישראל מוקפת בגורמים עוינים שיעודדו, יממנו ויסייעו לפעולות טרור שיופנו נגד המדינה ואזרחיה. מצב ביטחוני חדש זה אמנם לא יהווה איום קיומי על מדינת ישראל אבל הוא יכפה עליה להקים עוד אוגדות משוריינות ולהגדיל משמעותית את תקציבי הביטחון שלה. תקציבי הביטחון הגדולים יערערו את כלכלתה של המדינה ויגרמו בהכרח להכבדת נטל המס שיושת על כתפי משלם המיסים הישראלי.
לסיכום, העולם הערבי, להערכתי, עובר עתה תהליך של הקצנה במסגרתו הדיקטטורות הפרו-מערביות יוחלפו במשטרים אסלאמיים שינקטו בקו אנטי-מערבי ואנטי-ישראלי. כוחם של אנשי הדת יגבר והללו לעולם לא יסכימו לשום נורמליזציה ביחסים עם מדינת ישראל כך שהעתיד צופן בחובו התערערות חדה במצבה הביטחוני של ישראל ונטל כלכלי הולך וגובר.
|
סכנת ערביי ארץ ישראל
|
האזרחים המוסלמים של מדינת ישראל לא אימצו עד כה קו אנטי-ישראלי מיליטנטי וחוץ מאשר במקרים בודדים הם לא איימו על שלומם וביטחונם של אזרחי המדינה. התמונה, להערכתי, עתידה להשתנות בצורה דרסטית ובעקבות התחייה האסלאמית גם ערביי ישראל יהפכו ליותר אנטי-ישראלים, יותר מיליטנטים ויותר אלימים. ערביי ארץ ישראל אינם יכולים לפתוח בהתקוממות חמושה אבל בדומה לאחיהם בסוריה הם יכולים לארגן הפגנות ענק ולכפות על המדינה להגיב בצורה שתקומם את דעת הקהל העולמית. בנוסף הם יכולים לבצע פיגועים בכוחות הביטחון ובאזרחים, ייתכן אפילו פיגועים המוניים באמצעות מחבלים מתאבדים, לאסוף מודיעין עבור מדינות עוינות, לסייע למחבלים וגורמים עוינים שהסתננו לתחומי מדינת ישראל ובמקרה חרום, לחסום נתיבי תנועה מרכזיים ולשבש את מהלכי הגיוס של צה"ל.
גם האיומים הללו אינם יכולים להכריע את המדינה אבל במקרה שהאוכלוסייה הערבית תפתח במרי אזרחי, שיכלול קשת רחבה של אמצעים מתואמים, המדינה תאלץ לשלם מחיר כבד הן בדעת הקהל העולמית, הן באובדן תוצר והן בתקציבי הענק שבלית ברירה יופנו לדיכויו של מגזר מותסס שרתם את עצמו לשירותם של אויבינו.
|
הסכנות מבית
|
מדינת ישראל, להערכתי, היא עדיין המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון ואני מקווה שהיא עודנה מסוגלת להתמודד עם כל האיומים שממתינים לה מעבר לפינה. עם זאת, חוסנה של המדינה אינו מובטח לנצח ובכדי לשמרו עליה להבטיח את המשך קיומם של התנאים שהפכו אותה לחזקה ובלתי מנוצחת: הזדהות לאומית, לכידות חברתית, רמת השכלה גבוהה, יכולות כלכליות רבות ומגוונות ועליונות צבאית. עד עתה המדינה, חרף כל האתגרים שהיא נאלצה להתמודד עימם, הצליחה, פחות או יותר, לאחד את השורות סביב האידיאל הציוני ורוב האוכלוסייה רוצה בקיומה של המדינה ומוכן להקריב רבות למען חוסנה וביטחונה. המדינה גם הצליחה, לרוב על ידי הזרמה מופרזת של כספים, לשכך את הסוגיות העדתיות, מעמדיות ואימוניות שאיימו לפלג את העם למחנות יריבים. בנוסף, היא גם סיפקה לרוב אזרחיה את רמת ההשכלה שמבטיחה את עדיפותה המדעית והטכנולוגית על פני כל אויביה והיא פיתחה והובילה כלכלה חזקה ממנה ניתן היה לגזור את המיסים שמממנים את היעדים הלאומיים, ובכלל זה את הצבא המודרני שנשען על טכנולוגיות מתקדמות וכוח אדם איכותי.
להערכתי, התנאים שאפשרו את פיתוחה ושגשוגה של מדינת ישראל התערערו מאד בשנים האחרונות והמצוקות התקציביות שיגדלו בצורה תלולה עם התגברות האיומים הביטחוניים לא יאפשרו למדינה להמשיך ולהשקיט את הלחצים הפנימיים ואלה עתידים להתפרץ בשנים הקרובות במלוא עוזם. הבעיה תמצא את ביטוייה בשני מישורים עיקריים:
|
המרי של מתיישבי יהודה והשומרון
|
להערכתי, אין כיום שום אפשרות להגיע להסכם שלום עם הפלסטינאים וייקח עוד זמן רב עד שיבשילו התנאים לפיוס עם האומות הערביות שמקיפות אותנו. המסקנה המתבקשת היא שאין גם שום סיבה לפרק את ההתיישבות היהודית באזורי יהודה והשומרון ועל הממשלה להמשיך ולקיים את ההתיישבות הזאת כחלק מההיערכות הביטחונית של מדינת ישראל. הבעיה היא שלמתיישבי השטחים אין שום כוונה להפקיד את מדיניות ההתיישבות בידיה של הממשלה הנבחרת והם לא רק גיבשו לעצמם יעדים עצמאיים, שלא תמיד עולים בקנה אחד עם היעדים הלאומיים, אלא שהם אף מתירים לעצמם להשיג את מטרותיהם בכל האמצעים האפשריים, ובכללם גם אמצעים לא חוקיים ולעיתים אפילו אמצעים פרועים ואלימים.
הציבור שאינו מוכן לסור למרותו של החוק אמנם מצליח לכפות על המדינה לגבות את מדיניותו אך זאת רק במחיר של קיטוב חברתי שמעמיד את האלמנטים השקולים והרציונאליים מול האלמנטים הדתיים והמשיחיים שמתעלמים מהדמוקרטיה ושלטון החוק ומכפיפים את עצמם רק להוראותיהם של רבנים שאימצו את הקיצוניות כקרדום לחפור בו. בנוסף, ההתיישבות בשטחים גובה נתח לא פרופורציונאלי מתקציב המדינה ואף שהיא מקדמת במידת מה את ההיערכות הביטחונית בחלק מהגזרה המזרחית היא גורעת תקציבים מיעדים ביטחוניים אחרים ומחלישה את ההיערכות בחזיתות אחרות, ובכלל זה בחזית העומק ובחזית העורף. הפניה לא פרופורציונית של תקציבים לצרכי ההתיישבות ביהודה והשומרון גם גורעת משאבים מהצרכים האזרחיים ומעמיקה את הקרע שהולך ונפער בין הקבוצות השונות שמרכיבות את המרקם החברתי של המדינה.
מדינת ישראל תוכל להתמודד עם האתגרים העתידיים רק אם היא תצליח לאחד את השורות מאחורי יעדים לאומיים מוסכמים. גורמים שימשיכו למשוך את השמיכה לכיוונם, תוך התעלמות מהצרכים הלאומיים, יחלישו בסופו של דבר את המדינה ויפגעו ביכולתה להתמודד עם האתגרים שכבר מצפים לנו במורד הדרך.
|
המתקפה החרדית
|
התנועה הציונות זקפה את קומתו של העם היהודי, הקימה לו מדינה, פיתחה עבורו כוחות מגן שמבטיחים את קיומו, הצעידה אותו לפסגות הקדמה האנושית, הביאה לו כלכלה מודרנית ורווחה כלכלית והעניקה לו את מתת הדמוקרטיה, השוויון ושלטון החוק אבל השגיה המופלאים של הציונים אינם מרשימים שכבות הולכות וגדלות שהחלו לראות בציונים ובמדינתם את אויבם הגדול ביותר. הגורמים הללו מנצלים כל אמצעי שעומד לרשותם בכדי לערער את הלגיטימיות של התנועה הציונית ולפורר את יסודותיה של המדינה שהתנועה הזאת הקימה. מיהם הגורמים הללו? כמה עשרות שמאלנים קיצונים שעדיין שואפים לחברה חסרת מעמדות וגבולות לבטח נמצא ביניהם אבל יפי הנפש הללו נעלמים חיש מהר בתוך הים השחור של חובשי הכיפות, קאפעלושים ירמולקות ושטריימלים[ט] שמאיים להטביענו.
היהדות החרדית, על כל גווניה, היא היום האויב הגדול ביותר של האידיאל הציוני ושל המדינה הציונית. החרדים, כמובן, מעניקים להתנגדותם מעטפת אידיאולוגית ונאחזים בטיעון שהמדינה הוקמה על בסיס רעיונות חילוניים ולא על יסוד התכתיבים התורניים אבל קשה להניח שהתנגדותם היתה כה עיקשת אם המדינה החילונית והציונית הייתה משתפת אותם מלכתחילה במנעמי השלטון ומעניקה להם את הכבוד והכיבודים בהם הם הורגלו בקהילות היהודיות בארצות מוצאם. העולם היהודי מעולם לא היה דמוקרטי והקהילות היהודיות הונהגו מאז ומעולם על ידי קואליציות של גבירים ורבנים שגיבו אלו את אלו ודיכאו במשותף את המוני העם. אין כל פלא שהרבנים ראו את עצמם כחלק מההנהגה הטבעית של עם ישראל ורבה היתה הפתעתם כשהסתבר להם שהמדינה החליטה לבחור את הנהגתה באמצעים דמוקרטיים וללא כל התחשבות בגדולי הדור שמן הסתם הניחו שרק הם מוסמכים להנהיג את העם ורק ביכולתם להבטיח לו עתיד טוב יותר.
בפני היומרות הרבניות עמד, עם זאת, ממכשול אחד גדול: הציבור שהיה מוכן לסור למרותם היה מאד קטן ומדולל. רבות מקהילות מזרח אירופה נשמדו בשואה ורבים מהשורדים זנחו את האל שגלגל את עיניו לשמיים בשעה שבני משפחותיהם עמדו ערומים בתורים לתאי הגזים. במקביל, החברות המסורתיות של גלויות המזרח התפרקו לחלוטין ורבים מעולי תימן, עיראק, מצריים, סוריה, מרוקו ושאר מדינות האסלאם מצאו את עצמם בלב עולם חילוני אליו הם התאמצו להסתגל ובו הם ניסו להיקלט, עולם ששלח את ילדיהם למסגרות לימוד ממלכתיות שם הם ספגו את האתוס הציוני שהפכם בהדרגה לחלק אינטגרלי מהשדרה המרכזית של החברה הישראלית.
מצב הדברים הזה לא יכל להמשך והרבנים פתחו במסע ארוך וסיזיפי שהביאם עד הלום ואולי אף יביאם ליעדם הסופי, השלטת השלטון הרבני על 'מדינת ארץ ישראל'. כתמיד, אין לחשוש מקונספירציה כלל חרדית ואל לנו לחשוב שקליקה סודית התוותה עבורם תוכניות חומש רב-שלביות. המאמץ הרבני התפתח לאיטו, יותר בשיטת הניסוי והתהייה מאשר עקב תכנון מוקדם כלשהו. קבוצה אחת העתיקה את דרכי פעולתה של השנייה וכל פלג למד מטעויותיהם והצלחותיהם של הפלגים האחרים אבל בסופו של דבר כל הזרמים החרדיים יישרו קו ובדיעבד ניתן לראות שרובם אימצו אסטרטגיות דומות, אותן נוכל לסכם בנקודות הבאות:
|
א.
|
הרבנים מרבים לנצל את תחושות הקיפוח של אוכלוסיות שלא הצליחו להשתלב במרקם של החברה הישראלית, ובמיוחד של אוכלוסיות שנותרו בתחתית הסולם החברתי לאחר שעליות טריות יותר הצליחו לעקפן ולהתקדם במעלה הסולם מהר מהן. לאוכלוסיות הללו הרבנים מציעים מסלול קידום אלטרנטיבי, אם לא להישגים אקדמאים, מקצועיים ותרבותיים בעולם הזה אז לפחות לגאולת נצח בעולם הבא. אנשים שאינם מצליחים להתמודד בהצלחה עם אתגרי הקיום היום-יומי מוצאים מפלט בזרועות הדת שתמיד ידעה להמיר את תחושת הכישלון החומרי בתחושת עליונות רוחנית ולהעניק לחוזרים בתשובה את ההרגשה שההתקרבות לדת עושה אותם לאנשים ערכיים יותר, צדיקים יותר, קדושים יותר וטובים יותר.
|
|
|
ב.
|
הרבנים תמיד הקפידו לבדל את האוכלוסייה שסרה למרותם מהזרם המרכזי של החברה הישראלית ולהקים מחיצות גבוהות בין החרדים לשאר אזרחי המדינה. את המחיצות הללו הרבנים מקימים באמצעות סדרה של דרישות ואיסורים שעם הזמן רק הולכים ומחמירים. כדוגמה לתהליך הבידול וההפרדה ניתן להביא את הדרישות לאמץ קוד לבוש ייחודי, לאכול רק מזונות שהוכשרו על ידי רבני הקהילה, להימנע ממגע מיותר עם לא חרדיים, ללמוד רק במוסדות לימוד רבניים, להיחשף רק לתכנים שמתאימים לממסד הרבני ולהימנע מקריאת עיתונות לא תורנית, שמיעת רדיו לא פיראטי, צפייה בטלוויזיה ולאחרונה גם שיטוט באינטרנט. בנוסף, הרבנים החרדים עושים כל מאמץ להרחיק את הסרים למרותם מלימודים במוסדות אקדמיים ומשירות בצבא העם שם המתגייסים עלולים לבא במגע עם אנשים בעלי דעות שונות, ומבחינת הרבנים גם מאד מסוכנות.
|
|
|
ג.
|
הרבנים הבינו שהידע המדעי והמחקרי הוא אויבם הגדול ביותר בעוד שהלימודים התורניים, שמלכתחילה עוצבו במטרה לשטוף את מוחות התלמידים ולהפכם למדקלמי סיסמאות חסרי כל יכולת לחשיבה עצמאית, הם האמצעי הטוב ביותר לבניית גדודים שתמיד יהיו תלויים בהנהגתם והכוונתם של בעלי העניין המוסמכים. על מנת להבטיח את רמת הבורות הרצויה הרבנים עושים כל מאמץ להרחיק את אנשי קהילתם מכל פרור של ידע חוץ תורני, למשל לימודי הליבה שיעניקו לילדיהם את הכלים והמיומנויות המינימאליות שיאפשרו להם להקלט בחברה ולהתמודד באופן עצמאי עם אתגרי העולם המודרני.
|
|
|
ד.
|
הרבנים תמיד שואפים להכניס מספר רב ככל האפשר של צעירים ובני נוער למסגרות מפוקחות דוגמת תלמודי תורה, ישיבות וכוללים. במוסדות הללו הרבנים יכולים לשטוף את מוחות התלמידים בתכנים הרצויים להם ולהשניא על שפוטיהם את כל מה שעלול לערער את שלטונם של בעלי העניין: הציונות, המדינה, הדמוקרטיה, שלטון החוק, ההשכלה החילונית, צבא העם, הממשלה, החילונים, השמאלנים, התל-אביבים וכדומה.
|
|
|
ה.
|
הרבנים מפנים את כל הכוח הפוליטי של המגזר החרדי למטרה אחת בלבד: השגת תקציבי ענק שיעניקו הטבות לכל מי שמכפיף את עצמו למרות הרבנית ויאפשרו לרבנים לקיים את מפעל הישיבות שמכשיר עבורם את החיילים הממושמעים ושטופי המח שימלאו את כל פקודותיהם, יתייצבו אחר כל יומרותיהם ויתרמו את משקלם למאמצי הסחיטה התקציבית שנכונים לנו במורד הדרך.
|
|
|
ו.
|
הרבנים מתמידים בניסיונם לפגוע בלגיטימיות של התנועה הציונית, מדינת ישראל, הדמוקרטיה הישראלית ושלטון החוק שמעניק, למורת רוחם, את המילה האחרונה לבתי המשפט ולא להם. הדה-לגיטימציה הזאת היא חלק משטיפת המוח השיטתית אותה חווים כל תלמידי הישיבות אבל הרבנים דואגים להפיצה, בין בגלוי ובין בצורה מוצנעת, גם בכל שאר הערוצים שעומדים לרשותם: אתרי אינטרנט חרדיים[י], ערוצי טלוויזיה בכבלים שעוסקים בהחזרה בתשובה ובהפצת האמונה הדתית, עלונים ופרסומים כאלה ואחרים, כנסים והרצאות של מחזירים בתשובה, שיעורי יהדות שפתוחים לציבור הרחב וכדומה.
|
דוגמה מאלפת למאמצי הדה-לגיטימציה של הרבנים ניתן למצוא בהתכתבות שלי[יא] עם ה'רב' משה מור[יב], בחור צעיר וכריזמטי שמעביר שיעורים בהשקפה בבית הכנסת 'תפארת אהרון' בלוד ושיעורים דומים במימונה של הקרן 'זכות רפאל'. קשה לי להאמין שהבחור הזה, ומאות אם לא אלפים שכמותו, אינם מנצלים את הבמות שניתנות להם על מנת להפיץ את הארס האנטי-ציוני שמפעפע במכתבים שהוא כתב לי, אותו אדגים בעזרת הציטטות הבאות:
|
|
'האם לדעתך הקמתה של מדינת ישראל על חשבון תושביה הערבים שישבו כאן, תוך שימוש בתמיכתם של משטרים קולוניאליסטים שהתאפיינו במאות השנים האחרות בשוד גזל ביזה וכדומה של העמים אותם הם כבשו, כ"מצפן מוסרי" שיש בו לתת גושפנקא מוסרית להקמתה של מדינת ישראל.'
'העם הציוני ישראלי הינו עם חדש שאין לו שום זכר בהיסטוריה, העבר שלו החל לפני פחות מ-100 שנה והניסיון שלו לתפוס טרמפ על העם היהודי תוך מלחמה בכל מה שהעם הזה הציג בכל ההיסטוריה הינו מעשה מרושע וצבוע מאין כמוהו.'
'לציונים החילוניים אין שום זכות מוסרית על ארץ ישראל, רוב העולם היום מבין שמדינת ישראל הינה נטע זר במרחב האסלאמי רב הממדים, וטענותיך מעוררות הרחמים על ליקויים מוסריים של החברה החרדית ביחס לפשעים, רצח, שוד, גזל של תושבי ארץ ישראל הערביים שישבו כאן בטלים במיליון ונראים מגוחכים בערך כמו אותו בריון הנזכר לדקדק בהלכות מוסריות רק כאשר מדובר מקורבנותיו.'
'אתה בא בטענות כביכול מוסריות כלפי החברה החרדית, אתה מתעלם מהעובדה שהחברה החרדית היא זו שיכולה להציג את הרציפות ההתיישבות ההיסטורית בארץ ישראל ולא העם הישראלי ציוני, אתה מתעלם מהעובדה שאנשי היישוב הישן לא ראו בעין יפה את הקמתה של מדינת ישראל, אתה מתעלם מהעובדה שהעולם עושה את הקישור האוטומטי בין היהודי החרדי ליהודי ההיסטורי בעוד שהחילוניים אוכלי החזיר זוללי הטרפות ובועלי הנידות נראים כמוקיוניים כאשר הם צועקים ברחבי העולם "יהודי אני", החרדים בעליה האמתיים של ארץ ישראל לא באו מעולם בדרישות למדינה עצמאית ובעיניהם השלטון הישראלי אינו שונה במאומה מהשלטון הבריטי או העות'מאני שקדמו לו.'
'על כל ישראלי חילוני בעל מצפון ישר להסיק את המתבקש ולעזוב את ארץ הקודש, שהרי מה לטומאה חילונית מוצהרת ולקדושה בכלל, לנטוש את הארץ המובטחת, שהרי מה לו ולהבטחה אלוקית בכלל, להחזיר את הארץ במלואה לרוב התושבים המקומיים שישבו כאן ערב הצהרת בלפור -- שניתנה כידוע על ידי מדינה שהתמחתה באימפריאליזם שיעבוד שתלטנות שוד, גזל, והתנהגות אנטי מוסרית בעליל -- ולנסות להתאקלם באחת ממדינות המערב החילוניות המתאימות לאורח חייו היומיומי הרבה הרבה יותר מאשר באזור המזרח התיכון.'
'לבריון לא מנסים לתרץ תירוצים מוסריים, לא מתייחסים ברצינות לאיזה שהם טענות בעלות צביון מוסרי. יואיל בטובו הבריון הנ"ל לארוז את מטלטליו לקחת את חפציו ולהתעופף לאחת ממדינותיו של "העולם הנאור", אותו עולם אגב שהמציא את הדרוויניזם ואת תאי הגזים באושוויץ, או אז לאחר שיעזוב את הארץ הקדושה והמובטחת לבני העם היהודי המקורי ולא לנוכלים ורמאים שהכל לבד מיהדות מאפיין אותם, ויתקן את המעוות - יהיה טעם להטות אוזן לטענות בעלות גוון מוסרי ולנסות להתייחס אליהן ברצינות.'
'הצעתי לך לארוז את מטלטלך ולהתעופף לאחת מהמדינות הרבות של ה"עולם הנאור" אשר בהן לבטח תשתלב הרבה יותר מאשר בחבל ארץ זה של העולם בו תתפס לעולם כנציגו של האימפריאליזם המערבי חילוני על אף שאתה הוזה על היותך נציג לגיטימי של העם היהודי.'
'לו ההתיישבות הציונית הייתה מוסרית, צודקת וחפת רבב מדוע חצי מתושביו של כדור הארץ מתנגדים אם בגלוי ואם בהסתר לקיומה של המדינה היהודית וחלקים רבים אחרים של האנושות – כולל זו שבעיניך נראית "נאורה" - חשים אי נוחות ברורה בנוגע לעוול שנעשה לפלסטינים בפרט ולמוסלמים בכלל בהקמת גרורה מערבית חילונית סוציאליסטית/ליברלית (תלוי באיזו תקופה אולם בבירור חסרת זהות יהודית או זהות עצמית ברורה כלשהיא) בלב לבו של העולם האסלאמי?'
'העובדה שזה מאה שנה הערבים לא מראים כל סימנים של השלמה עם הנטע הזר במזרח התיכון, שנאתם לא דועכת וצעקותיהם על העוול הנורא שנגרם לערביי ארץ ישראל עם תחילת הפלישה האירופאית מערבית לארץ ישראל אינם מראים כל סימנים של רגיעה - מעידים כאלף עדים שצעקותיהם על העוול ואי הצדק שנעשה עימם אינם לצרכים פוליטיים או אינטרסנטיים גרידא אלא שהם מאמינים עד לאחרונה שבשערותיהם שנעשה כאן מעשה מרושע ואנטי מוסרי בעליל. ובמה אתה דוחה אותם? בהחלטת האו"ם? בקשרים היסטוריים שחוץ מאנשים מגמתיים הדומים לך, אף אחד לא מצליח לראות את הקשר בין צאצאי היהודים אוכלי הנבלות והטרפות הלוטשים עיני עגל ל"אור" הבוקע מהבירות המערביות לבין בני העם היהודי המקורי שכל אחד בעולם מזהה אותם ללא כל קושי?'
'נכון שמדינת ישראל הקריבה רבים מבניה במסגרת המלחמות שנגרמו כתוצאה מהקמת מדינה חילונית אירופאית לבנה שאינה דומה משום בחינה לעמי האזור ואינה מראה כל סימנים של נכונות להשתלב בקרב עמי האזור. לא "חלילה" בשל נאמנותה למורשתה ולדתה היהודית אלא בשל רצונה להיות חיקוי סוג ג' של אותן חברות אירופאיות מערביות חילוניות – אלו ששדדו את העולם משך 400 שנה, שהעניקו לנו במתנה דמויות מופת כהיטלר וסטלין ושטפו את מוחנו ברעיונותיהם המטורפים של דרווין ופרויד שהפכו את האדם לבליל סתמי של מולקולות. אולם אותם אלו שקיפדו חייהם על מזבח הקמת המדינה מתו בגלל הוודאות בכך שארץ ישראל היא שלהם או בשל רצונם להקים מסגרת מדינית כלשהיא בשל הצרות שעוללו להם הגויים והאנטישמיות שאפילו ההתבוללות המסיבית באירופה לא פתרה אותה?'
'האמת שאין גם שום סיבה שגורלך וגורל דומיך יהיה שונה מהאיסיים, מהצדוקים, מהמתייוונים, מהבייתוסיים, מהרפורמים, מהנאולוגים, מהייבסקצים, מהמתבוללים וכו' וכו'. מי שמחליט שההלכה אינה מחייבת, התנ"ך מקורו מעורפל והתלמוד הנו אוסף כתבים הסטורים – החליט בכך להיפרד מהעם היהודי. הוא יכול לאחוז בקרנות המזבח ולצווח עד אפיסת כוחותיו כי הוא יהודי לא פחות מכל אחד אחר אולם זה לא יעזור לו, הוא בחר לחיות כמו גוי וכך יראו גם צאצאיו. להיות יהודי פירושו ההיסטורי עובדתי הנו חיים על פי ההלכה ולא קבלת אוסף תפיסות אינטלקטואליות או פילוסופיות.'
|
את הדברים הללו הרב משה מור וחבריו מטפטפים שוב ושוב באוזניהם של הבחורים הצעירים שמוכנים לקבל את כל דבריהם בעיניים עצומות וללא כל אימות חיצוני והבחורים הללו מפיצים את דברי הבלע באוזני חבריהם ובני משפחתם וכך, בשקט ובמסתורין, הצבא החרדי הולך ומתעצם והמחנה השפוי הולך ומתדלדל. בשלב זה המגזר החרדי הוא עדיין קטן יחסית ולכן רבים נוטים להמעיט בחשיבות התופעה אבל כל מי שאינו מוכן להתמכר לתחושת הביטחון של בנות היענה צריך להבין שלא רחוק הרגע בו 'המחתרת' האנטי-ציונית תקום על מדינת ישראל ותתחיל להכתיב לה את דרכה.
ההתעצמות החרדית אינה יכולה שלא להביא עימה את הסכנות הבאות:
|
א.
|
המדיניות הרבנית שוללת מחרדים רבים את האפשרות לרכוש את ההשכלה שתכשיר אותם לשוק העבודה. כתוצאה מכך, המגזר החרדי, לצד המגזר הערבי, הוא העני ביותר במדינת ישראל. מגזר זה אמנם צורך את כל השירותים שהמדינה מעניקה לתושביה אך הוא אינו תורם את משקלו בתשלומי מס ולכן נטל המס נופל על פחות כתפיים וממילא כל נישום חייב לשאת משא כבד יותר. בנוסף, כוחן של המפלגות החרדיות מאפשר להן לסחוט מאוצר המדינה תקציבים ייחודיים ובעקבות כך הציבור מוצא את עצמו מסיט מיליארדים רבים מיעדים לאומיים ליעדים סקטוריאליים ובראש וראשונה לתשלומי משכורת לרבבות גורמים שמשרתים אך ורק את צרכי המגזר.
בשלב זה המדינה עדיין מסוגלת לשאת בעלות אחזקתו של מגזר לא יצרני זה אבל הגידול הרב במספר החרדים מחד והאיומים הביטחוניים שיחייבו את הרחבתם הניכרת של תקציבי הביטחון מאידך, יאלצו את המדינה להקפיא, ואולי אף לצמצם, את התקציבים שהיא מפנה היום למגזר החרדי. הפגיעה בתקציבי החרדים תזעזע את המגזר ותאיים על שלטון הרבנים ואלה, כדרכם בקודש, יתסיסו את נאמניהם וינסו לשנות בעזרתם את רוע הגזירה. כך, לצד האיומים הביטחוניים שיאיימו על מדינת ישראל יתעוררו גם הפגנות ענק, אם לא יותר מכך, שיחלישו את כוחה ויפגעו באחדותה.
|
|
|
ב.
|
החרדים, בעידוד ותמיכת רבניהם, עושים כל מאמץ להשתמט משירות צבאי ואף שאחוז קטן מהם לבסוף מתגייס, המגזר אינו נחשב למקור מהימן של כח אדם איכותי עבור צה"ל. רוב המועמדים לשירות ביטחון מוצאים מקלט בטוח בישיבותיהם ואליהם נוספים כל החוזרים בתשובה שמצטרפים לשורותיהם. במקרים רבים החוזרים בתשובה הספיקו לשרת בצבא אבל לאחר שטיפת המוח הרבנית הם כבר לא ימהרו להתייצב לשירות המילואים ותרומתם לביטחון ישראל תהפוך למינורית, אם לא אפסית.
|
|
|
ג.
|
השנאה הרבנית להשכלה החילונית וההפניה המוגברת של תקציבים לחינוך החרדי נותנים את אותותיהם ברמת ההשכלה הממוצעת של האוכלוסייה הכללית. הבורות הולכת ופושה בעם ועימה גם הפגיעה ברמתו האקדמית, ביכולותיו המדעיות והטכנולוגיות, באפשרותו לקבל החלטות מושכלות, במידת הערכתו להשכלה ולידע ובמוכנותו לתקצב את החינוך בכלל ואת החינוך הגבוה בפרט. ירידת קרנה של ההשכלה גוררת עימה ירידה מקבילה בתקציבי החינוך וההשכלה הגבוהה והשתלטות איטית של הבינוניות, ובמקרים רבים אף של הנחשלות. מעמדה האקדמי של ישראל, שפעם עמדה בחזית המדינות המתקדמות, מתדרדר בהדרגה ואיש אינו תוקע כף לידנו שבשנים הבאות נצליח לגייס את המדענים והמהנדסים שיאפשרו לישראל לשמור על היתרון הטכנולוגי שאפשר לה עד עתה להתמודד בהצלחה עם כל אויביה.
|
|
|
ד.
|
אט אט מתפתחות בעם שתי קהילות שהולכות ומאבדות את הדבק שמקשר ביניהם. מצד אחד ניצב הציבור היצרני שמאמין בערכי ההשכלה והעבודה ובוחר לשרת בצבא ולשלם את המיסים שמאפשרים למדינה לשמור על חוסנה ויציבותה, ומצד שני ניצב הציבור המתבדל שאינו מוכן לשאת את חלקו במאמץ הלאומי ובמקרים רבים גם לא בעלות פרנסתו ופרנסת משפחתו.
בתחילה המעמסה לא הייתה גדולה במיוחד והמגזר היצרני היה מסוגל לשאת על גבו את הקהילה החרדית הקטנה אבל בחלוף הזמן הקהילה הזאת הלכה וגדלה והיום האוכלוסייה הלומדת, עובדת ומשרתת צריכה לדאוג לצרכי מספר רב של בטלנים ומשתמטים שמתפרנסים מעטיני הקופה הציבורית ומשקיעים את תקציבי הענק שהם סוחטים מהמדינה בהכשרת ילדיהם ללכת בעקבותיהם. הממשלה הצליחה עד כה לממן את החרדים על ידי הורדה רוחבית של רמת השירותים, ובכלל זה שירותי החינוך, הבריאות וכדומה אבל לא יארך הזמן עד שהציבור היצרני כולו יבין שהוא זה שעובד ומממן והם אלו שצורכים וצורחים.
הבנה זאת תגרום לדמ;ורליזציה גדולה ורבים ישאלו את עצמם מדוע הם צריכים לעבוד קשה, לשרת במילואים, לשלם מיסים גבוהים ולהסתפק ברמת שירותים נמוכה בעוד שאחרים נהנים מכספם מבלי לתרום דבר לקופה הציבורית. הדמורליזציה תגרום גם לירידה חדה במוטיבציה ואם הממשלה לא תרצה או לא תצליח לשנות את המצב אנו נהיה עדים למרי אזרחי שילבש צורות מצורות שונות: החל מהפגנות ענק, דרך סירוב לשרת במילואים והשתמטות מתשלום מיסים וכלה בהגירה מוגברת לחו"ל, לשם כבר הגיעו לא מעט צעירים שזיהו את החולי וסרבו להמשיך ולהזינו.
|
|
|
ה.
|
המדינה נבנתה והתעצמה סביב האידיאל הציוני אך עתה, כפי שראינו לעייל, האידיאל הזה נמצא תחת מתקפה חסרת תקדים שמנסה להפוך את הקערה על פיה ולהציב בראש הפירמידה את הרבנים ועושי דברם. מתקפה זאת מפוררת את הקונסנסוס הלאומי והופכת את ישראל למדינה בת שלושה לאומים – יהודי הזרם המרכזי, הערבים והחרדים. פיצול זה גם מונע את האפשרות שבעיתות חרום כל האומה תתגייס למאמץ לאומי מוסכם ובהחלט ניתן לחשוב על כך שבעת פקודה נגלה ששלושים, ולא רק עשרים, אחוזים מהאוכלוסייה יתייצבו בגלוי נגד ההנהגה הלאומית.
|
|
סיכום
|
קשה לראות את באשר אל אסאד שורד את המהפכה שמתחוללת בארצו ונפילתו בהכרח תעלה לשלטון כוחות חדשים שלאחר אביב קצר יחליפו את הדיקטטורה של משטר הבעת בדיקטטורה אסלאמית. במקביל לנפילת אבן הדומינו הסורית גם הצבא המצרי יצטרך לפנות את הזירה להמונים שימהרו להקים במצריים 'רפובליקה אסלאמית' שתוך זמן קצר תהפוך אף היא לדיקטטורה אסלאמית מן המניין. המשטרים האוהדים בסוריה ומצריים יסייעו לחמאס להנהיג את התקוממות פלסטינאית שתפיל את בית המלוכה ההאשמי ותהפוך את ירדן לנדבך מרכזי בחזית האנטי ישראלית. את הצלחתו בירדן החמאס ידע לתרגם גם להשתלטות על הגדה המערבית וליצירת מסגרת מדינית שתאחד את ערביי הרצועה והגדה עם הרפובליקה האסלאמית של ירדן.
סביר, אם כן, להניח שתוך שנים ספורות ישראל תמצא את עצמה מוקפת בגורמים שמונחים על ידי אידיאולוגיה שמחייבת את השמדתה. ארצות הברית ומרבית מדינות אירופה ירצו אולי להמשיך ולתת לנו גיבוי אבל נראה שהירידה בכוחם והשפעתם מחד, והתעצמות הכוחות האנטי-ישראליים בתוך ארצותיהם מאידך, שוללים את האפשרות שמדינות המערב יוכלו לשלוח למזרח התיכון כוחות צבאיים ועלינו להניח שבבא היום ישראל תצטרך להתמודד לבדה מול כל המדינות והארגונים שיקומו לסכנה.
אם עד לפני מספר שנים מדינת ישראל עוד הייתה מסוגלת להשפיע על המגמות במזרח התיכון ועל הסיכויים להגיע לאיזו שהיא הבנה, ואולי אף להסכם שלום, עם שכניה הפלסטינאים הרי שהיום העולם הערבי כולו כבר החל להיסחף במגמות שאינן מושפעות מהסכסוך הערבי-ישראלי ולישראל ממילא אין כבר שום אפשרות להשפיע על המאורעות ולעצור את מה שנראה כהתפתחויות בלתי נמנעות. ההתפתחויות הללו גם חוסמות את כל הנתיבים לשלום בין ישראל לשכנותיה ואין כל ספק שהמזרח התיכון החדש לא יהיה מרחב של שלום ושגשוג כלכלי אלא עוד אחד מאותם אזורי 'דאר אל חארב'[יג] שטופי המלחמות שהאסלאם המתעורר אוהב לפתח בשכנותו. נגזר מכך שהמחלוקות הפוליטיות בין הימין לשמאל איבדו את משמעותן ואין עוד טעם בכל הסכסוכים הפנימיים שפעם פיצלו את המדינה לשני מחנות יריבים, ואולי אפילו עוינים, ובהחלט הגיע הזמן להערכות פוליטית חדשה שתוליד ממשלת אחדות שתדע להתעלות מעבר לבעיות ההתיישבות בשטחים ולהתמקד בבניית חוסנה הלאומי של המדינה ובהכנת העם לאתגרים שבדרך.
כעם שקיומו נתון בסכנה עלינו לזנוח את כל המוסכמות הקיימות ולהתחיל לנקוט במדיניות חדשה שתגביר את האחידות החברתית בתוך הציבור היהודי, תעודד את ההשכלה המדעית-טכנולוגית, תחזק את המשק כך שיוכל להתמודד עם הלחצים התקציביים שבפתח ותעמיד לרשות מערכת הביטחון את המשאבים הדרושים להבטחת עליונותו של צה"ל. מדיניות זאת אינה יכולה להתיר את קיומה של קבוצה גדולה בעלת אידיאולוגיה אנטי-ציונית שמפלגת את העם, מערערת את הקונסנסוס, מטפחת את הדמורליזציה, עוינת את ההשכלה הלא תורנית, מחדירה בנוער את הרצון להשתמט משרות קרבי, נמנעת מנטילת האחריות לפרנסתה ומתמחה ביניקת תקציבים שאינם תורמים דבר לפיתוחה והעצמתה של המדינה.
על ממשלת האחדות הלאומית, ואולי כבר ממשלת החרום הלאומית, לנקוט לאור זאת בצעדים הבאים, וטוב שעה אחת קודם:
|
*
|
הרחקת כל הגורמים הלא ציוניים ממוקדי קבלת ההחלטות, כלומר, הרכבת קואליציה שאינה כוללת אף מפלגה חרדית.
|
|
*
|
עצירת כל התקציבים הייחודיים שהיום משרתים אך ורק את האוכלוסייה החרדית ובמיוחד את התקציבים שמאפשרים לחרדים לקיים את מערך הישיבות העצום שהם הקימו.
|
|
*
|
גיוס החרדים למסגרות מיוחדות שיוכשרו לטפל בצרכי העורף בשעת חירום.
|
|
*
|
הגדלת תקציבי הסעד למשפחות שאינן מסוגלות לפרנס את עצמן ושלילת כל התגמולים ממשפחות שאינן רוצות לפרנס את עצמן.
|
|
*
|
הפניית תקציבים נוספים למערכת החינוך הממלכתית ולמוסדות ההשכלה הגבוהה, תוך מתן עדיפות למקצועות נדרשים.
|
|
*
|
הגדלת תקציבי מערכת הביטחון כך שהיא תהייה מסוגלת להרחיב את מערך הכוחות, להצטייד במערכות מתקדמות ולהכשיר את הצבא לתרחישים הגרועים ביותר.
|
צר לי אם מהמלצותיי משתמע שעל מדינת ישראל להקריב את אורח החיים של חרדיה אבל אם חפצי חיים אנו עלינו לזהות את הגידול הממאיר שמתפשט בקרבנו ולטפל בו לפני שהוא יצליח להחליש, לשתק ולמוטט את הגוף כולו. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס של חברת לומדים שיונקת את לשד עצמותיה של המדינה מחד ופוגעת בה בכל כוחה מאידך. למען עתידנו ועתיד ילדנו עלינו להפריד מעלינו את הציבור הלא-יוצר, לא-תורם ולא-משרת שממילא רק מייחל ומתפלל לכיליוננו.
|
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
ראה הערך 'מלחמת העצמאות' בויקיפדיה. אם ארה"ב, לשם השוואה, היתה מאבדת אחוז אחד מאוכלוסייתה היא היתה נאלצת להתמודד עם שלושה מליון חללים, למעלה מפי שנים מכל האבידות שהיא ספגה בכל מלחמותיה, ובכלל זה מלחמת העצמאות, מלחמת האזרחים, שתי מלחמות עולם, מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם והמלחמות שהיא ניהלה בשם החופש בעיראק ואפגניסטן.
בשנת 2006 התפרסמו בשוויצריה 3 מאמרים מדעיים לכל אלף איש, בשבדיה 2 מאמרים, בישראל, נורווגיה והממלכה המאוחדת 1.8 מאמרים, בקנדה 1.7, בגרמניה 1.2, בצרפת ובארה"ב 1.1, באיטליה וספרד 0.9, ביפן 0.76 ובסין 0.125.
עם זאת, את האינדיקציה הטובה ביותר, לטעמי, למעמדה הבלתי מעורער של ישראל בקודקודה של הקדמה האנושית נוכל למצוא בטבלה שמתארת את מספר הכותרים החדשים שמודפסים מידי שנה בארצות תבל השונות. את הטבלה מובילה, כמצופה, בריטניה עם כ-3.3 כותרים חדשים לכל אלף תושבים אך יש לזכור ששוק ההוצאה לאור בבריטניה משרת למעלה ממיליארד קוראים פוטנציאליים בכל רחבי העולם (ובמיוחד בארצות דוברות האנגלית: בריטניה, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד, דרום אפריקה והודו). אחריה בטבלה מופיעה ספרד, המדינה שנהנית משוק המדינות דוברות הספרדית, עם כ-1.8 כותרים חדשים ל-1,000. גרמניה היא הבאה בתור (כ-1.2 כותרים חדשים ל-1,000) ואחריה לבנון דלת האוכלוסין בה מדפיסים ספרים לכל העולם הערבי (כ-0.92 כותרים חדשים ל-1000). החמישית ברשימה היא ישראל, המדינה היחידה של דוברי העברית, שמוציאה לאור מידי שנה כ-0.91 כותרים חדשים לכל אלף איש באוכלוסייתה. אחריה ניתן למצוא את ארה"ב (0.88), איראן (0.86), איטליה (0.59), צרפת (0.53) ותורכיה (0.43). את הרשימה חותמות, כמצופה, סעודיה (0.14), גאורגיה (0.13), ירדן (0.09), מרוקו (0.029), מצריים (0.027) וסוריה (0.026). דרך אגב, מספר הכותרים החדשים שיצאו לאור בשנה כלשהי בכל העולם המוסלמי, להוציא את תורכיה ואיראן, השתווה פחות או יותר למספר הכותרים החדשים שיצאו באותה השנה בברזיל לבדה. אם נוסיף למניין את תורכיה ואיראן נמצא שמספר הכותרים החדשים שיצאו לאור בשנה נתונה כלשהי בכל מדינות האסלאם, שאוכלוסייתן מסתכמת בלמעלה ממיליארד נפש, אינו מגיע למספר הכותרים החדשים שיצאו לאור באותה השנה בגרמניה לבדה.
ראה הערך 'לבוש חרדי' בויקיפדיה
האתרים החרדיים שמחים לראות מבקרים מזרמים אחרים ואף שהללו לא יוכלו להתבטא בחופשיות בפורומים החרדיים הם יהיו רשאים לקרוא את כל התעמולה החרדית, להשתכנע באמיתותה של הדת ולהחליט שזאת דרך החיים הרצויה להם. רוב החרדים, לעומת זאת, יכולים להיכנס לרשת רק דרך ספקי גישה מורשים שדואגים לחסום את הגישה לכל האתרים שעלולים לסכן את שלוות נפשו של הגולש ו/או את סמכותם של רבניו.
כת חב"ד מעניקה את הכינוי 'רב' ביד נדיבה למרות העובדה שה'רבנים' הללו מעולם לא עברו את בחינות הרבנות הראשית ולא הוסמכו לכהן כרבנים במדינת ישראל.
התגובות האחרונות