|
שמעון הצדיק, משיירי הכנסת הגדולה היה אומר 'עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים'[א] אבל הוא כנראה התכוון לגמילות חסדים של ממש ולא לעסקי הגמ"חים המשגשגים של העולם החרדי. בכתבה זאת מנהל אחד ממוסדות גמילות החסדים מסביר כיצד מתנהל הגמ"ח שלו ותוך כדי כך הוא רומז על מוסדות אחרים שאוהבים לנהל את עסקיהם במזומן, מבלי להטריד את עצמם ברישומים, דיווחים והתחשבנויות עם שלטונות המס. מדבריו עולה שאדם שמעוניין בהלוואה בסך 40,000 ש"ח חייב להפקיד 40 שקל לחודש למשך 17 עד 18 שנה ולאחר תקופת החיסכון הארוכה תינתן לו הזכות לקבל הלוואה בסך 40,000 ש"ח אותם הוא יתבקש להחזיר, ללא ריבית, לאורך תקופה שאינה מוזכרת במאמר.
במהלך 18 שנים אותו אדם יפקיד 8,640 ש"ח. אם נניח שמחיר הכסף הוא 3% הרי שהפקדה מקבילה בתוכנית חיסכון בנקאית הייתה מצטברת בתום 18 שנה ל-11,438 ש"ח. אם נניח שהלווה התחייב להחזיר את ההלוואה, ללא ריבית, במשך 10 שנים הוא היה חוסך ריבית בסך 6,348 ש"ח ומשאיר כ-5,000 ש"ח בידי מנהלי הגמ"ח. המספרים ישתנו, כמובן, אם תקופת ההחזר היא ארוכה יותר אבל כל עוד תקופת ההחזר קטנה מתקופת החיסכון לגמ"ח יהיה קשה מאד להפסיד, במיוחד אם נשקלל פנימה את הסיכויים שהחוסך לא יבקש הלוואה ויסתפק בהחזרת הסכום הנומינלי שהוא הפקיד. מדוע, אם כן, העולם החרדי מקפיד להשתמש בגמ"חים ולא בבנקים? פשוט מאד. בנקים צריכים לדווח ולהתחשבן עם מס הכנסה וגמ"חים לא. בסופו של יום החוסך מקבל ריבית, שמתחזה להטבה, על הפקדותיו והגמ"ח מרוויח את הסכומים ששולמו עבור הזכות לקבל את ההלוואה. במערכת הלגיטימית החוסך היה חייב לשלם מס על ההטבה והבנק היה נאלץ לשלם מס על רווחיו. בעולם החרדי מחביאים את הפעילות מאחורי הסיסמה היפה 'גמילות חסדים' ומתחמקים מתשלומי המס שהיו מוטלים על כל בנק הגון. שוב אנו רואים כיצד התחכום החרדי, ושיתוף הפעולה של הרשויות, מקלים על הציבור החרדי ומחייבים אותנו לשאת לבד בכל ההוצאות הלאומיות שהחרדים אינם עוזרים לממן. |
התגובות האחרונות