אלה הן הסיבות שבישיבות לא לומדים תנ"ך (התפרסם באתר חדרי חרדים)

בסדרי הלימוד בישיבות מעדיפים להתפלפל בדיונים בגמרא ובמפרשים, אבל שוכחים את הספר הכי חשוב ביהדות: התנ"ך • אם בעבר הסיבות לכך נבעו מתקופת ההשכלה וממבקרי המקרא למיניהם, כיום נוצרו להן סיבות חדשות ושונות המובילות לתוצאה אחת: הציבור החרדי לא לומד תנ"ך • כיצד זה קרה? הרב מענדל ראטה ב'בלוג של המשפיע' מנסה להסביר

קובי הר צבי

יום חמישי כ"א סיון תשע"ז 07:07 15/06/2017

...

תנ"ך. למה בעצם אין זה אכן חלק מסדרי הלימוד בישיבות הרגילות? והרי התנ״ך זהו הספר היהודי הראשון והכי מקורי, מפי הבורא בעצמו ומפי הנביאים עצמם. איך זה שזנחנו את הלימוד הזה? חז״ל הרי אמרו ששליש מהלימוד צריך להיות בתנ"ך. אמנם בתוספות כתבו את שיטת רבינו תם הידועה, שהתלמוד כולל בתוכו הכל, אך קודם כל אין זה כך שיטת רוב הראשונים, אבל גם אם נאמר ששיטה זו התקבלה בדורות האחרונים, וודאי שאין הכוונה לכך שלא נלמד את התנ״ך כלל, אלא שנלמד קודם את התנ״ך ונהיה בקיאים בו, לפחות ברמה בסיסית, ואחרי זה נצא ידי חובה דרך לימוד התלמוד. שהרי כך גם הוא הסדר הכתוב במשנה: "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה". חמש שנים שלמות רק בשביל לימוד התנ״ך! ואנחנו, מה אנחנו יודעים בכלל מדברי הנביאים? עמי הארצים גדולים אנחנו, בכל הקשור לידיעה בתנ״ך. כמעט בכל הדרכות המוסר של רבותינו, הן גדולי התורה והפוסקים, והן בהדרכות של הצדיקים גדולי החסידות, כתבו ללמוד תנ״ך בקביעות, ולהתחבר אל ההווי הרוחני של חיי אבותינו, אבות האומה. אבל בישיבות היום, מחקו את זה. לא נמצא הדבר הזה. ואם יימצא בחור אחד שתאבה נפשו בלימודים אלו וילמד בשעות הצהריים קצת ׳נביא׳, הוא יתקבל כבחור מעניין ולא שגרתי. כעוף מעניין. אני זוכר שבימי בחרותי קינאתי באחיותיי שהיו מביאות את ספרי 'יהושע', 'שופטים' ו'מלכים' לבתי הספר, לומדות את כל ההיסטוריה היהודית ונבחנות עליהם. לפעמים הן היו מבקשות לי שאסביר להן כמה פרקים, ואני, שהייתי מוכרח ללמוד קודם לכן את הפרקים לעצמי, בגלל שלמרבה החרפה מעולם לא פגשתי פסוקים אלו לפני כן, הייתי אז מתמלא ברוח השראה מרוממת מלימוד זה ומסביר להן כמיטב יכולתי, בהדגישי שיש את הביאור של רש"י, ויש את של ה'מצודות'. לפעמים אף השתמשתי עם ביאוריו המקוריים והמופלאים של המלבי"ם. מקנא הייתי בהן, וחושב לעצמי: למה לא הושרש בקרבינו מגיל צעיר ללמוד לימוד זה, אשר מעורר את הלב ומשלים חלק בלתי נפרד מידיעת התורה, וידיעת ההיסטוריה של אבותינו מייסדי האומה היהודית?

מהי אכן הסיבה האמיתית שאין לומדים אצלנו תנ"ך, ומתעלמים כמעט לגמרי ממדף ספרים, זה שהוא בעצם היסוד והשורש לכל התורה שבעל פה המסתעפת ממנו, ולכל ההיסטוריה היהודית הארוכה? הספרים אכן נמצאים במדף מכובד בכל ישיבה ובכל בית מדרש, אך כאילו נועדו רק לקישוט בגלל שאי אפשר בלי, שהרי לא מתאים. או לצורך בדיקת מקורות כשזה נצרך פעמים נדירים לצורך הבנת איזו סוגיה. מהי אכן הסיבה העיקרית לכך? האם כך אכן היה תמיד? מתי התחילה התעלמות זו, והאם סיבות אלו עדיין רלוונטיות כיום? אז הנה התשובה שרבים יודעים לספק: הלימוד בתנ״ך אמנם היה הרבה יותר רווח עד לפני כמה מאות שנים, אך מאז תקופת ההשכלה המעיטו בלימוד זה. הסיבה לכך מפני שהמשכילים השתמשו בלימוד זה רבות מפני חיבתם לדקדוק והשכלה, וכראקציה לכך, מכיוון שזה הפך למעין הסמל שלהם, נוצרה תגובת הנגד, והציבור האורתודוקסי שהתנגד לתנועת ההשכלה, מנע עצמו מלימוד זה.

סיבה נוספת היא, בגלל תופעת ביקורת המקרא שנוצרה יחד עם תופעת ההשכלה. משכילים רבים למיניהם לקחו את הלימוד כלימוד אקדמי, ולמדו את התנ״ך בגובה העיניים, וכביכול נכנסו לראשם של הדמויות התנכיו״ת, ופרשנו פרשנויות מסולפות רבות בדמויות מקודשות של גדולים ומלכים ואף ביקרו את ביקורתם ופקפקו באמינות חלקים מסוימים מהתנ״ך וכדו׳, ולמדוהו שלא כפירוש חז״ל. ומכיוון שרבתה תופעה זו, וכל מי שלמד תנ״ך היה לו הסיכון להגיע לתכנים אלו שכתבו מבקרי המקרא למיניהם, הרי שהחליטו, כהוראת שעה בלתי רשמית, להתעלם מלימוד זה. ומכיוון שבאותה תקופה נוסד מודל הישיבה הליטאית על ידי תלמידי הגאון מווילנא, כישיבת ״וואלז׳ין״ אם הישיבות וכל מעתיקיה וממשיכיה בדורות אחר כך, הרי שכך נשתרש הסדר הרגיל של הלימודים בישיבות, שלא נתנו יחס כלל כמעט ללימוד התנ״ך. ולמרות שהגאון מווילנא בעצמו היה מאוד מאוד בעד לימוד התנ״ך, כידוע, אך תקופת ההשכלה שבאה מיד אחר כך, עוררה את הראקציה הנדרשת כמו שנתבאר, וכך זה כבר נשאר עד עצם היום הזה. סיבה נוספת ניתווספה להתעלמות מלימוד זה בעליית התנועה הציונית. האתוס הציוני טופח רבות בהשראת התנ״ך, ומלחמותיהם של עם ישראל באויביהם. מאז קיבל התנ״ך סטיגמה ציונית מסוימת, וברגע שזה לימוד ציוני, ואף לומדים אותו בבתי ספר חילוניים, ואפילו חידון תנ״ך עולמי נערך על כך במגזר החילוני והדתי לאומי, כבר לא יכל הציבור החרדי, שהתנגד לציונות, לעשות 'עסק' גדול מדי מהתנ״ך. שוב, כראקציה, והפעם מהתנועה הציונית. מי שנשאר לומד לימוד זה הוא כמובן הציבור הדתי-לאומי, וכך גם הציבור החילוני, בהיקף יותר קטן.

האם סיבות אלו רלוונטיות כיום? אחרי מחשבה קלה, נראה שאין כבר סיבה למסיבה. דור ההשכלה והשפעותיה השליליות כבר לא רלוונטיים בשבילנו, וכמו כן, הסחף הציוני-חילוני שהיה בימי קום המדינה, גם כבר לא רלוונטי כיום, בעידן ה'פוסט ציונות'. אם יש כיום נשירה וסחף כל שהוא לכיוון חילוני, זה בגלל סיבות אחרות ושונות אבל ממש לא מפני הלהט הציוני של הקמת המדינה, להט שהיה בנוי רבות על מקורות השראה מהתנ״ך. אז מה כן נשאר לנו? מהי הסיבה לאי לימוד התנ״ך בישיבות שלנו ובבתי המדרש? תנו לי לומר לכם את מה שאני חושב:

השקפת העולם המנשבת מהתנ״ך, מזה מפחדים רבים מראשי הממסד הקיים. אתמקד בקצרה בכמה נקודות. קודם כל, מי שלומד תנ״ך הופך לאדם עם חיפוש רוחני עצמאי, ורוחניות כזאת שאינה מתמקדת אך ורק בלימוד התורה. ההשראה המתקבלת לה מדרכם של להקות הנביאים, שהיו מסתובבים עם ׳נבל וכינור, תוף וחליל׳ ומבקשים השראה, הדיבור הישיר והעצמתי עם אלוקים בפי נביאיו, כל אלו מובילים לצימאון רוחני לדביקות ולהשראה, לאקסטזה אלוקית. החיפוש הרוחני מהסוג הזה, איננו עומד בראש הפירמידה בסולם הערכים של עולם הישיבות כמו שהוא עומד כיום, שם הערך הבלעדי הוא לימוד התורה כפשוטו, ללא דיבור ישיר על אלוקים או על רוחניות אמיתית. התנ״ך לא משרת את האינטרס של הלמדנים. לא התנ״ך, וכמובן גם לא אגדות חז״ל המופלאות, שאיך שהוא, בדרך פלא, גם הן לא נלמדות כלל בעולם הישיבות. זו היא סיבה אחת.

סיבה נוספת למניעת לימוד התנ״ך היא - החשיבה העצמאית שלימוד זה מוביל את האדם. בלימוד סוגיות הש״ס יכול האדם לבלות שנים רבות, וללא שיתחיל לחשוב על משמעות היהדות, יסודות ההגות היהודית, עיקרי האמונה, וכדו׳. עסוק הוא בניתוחים לימודיים של שור הנוגח את הפרה. אך כשהאדם לומד את ההיסטוריה של עם ישראל, את פעולותיהם, מלחמותיהם, ניצחונותיהם וכישלונותיהם, דברי המוסר או הנחמה של הנביאים - אופ׳ס, הוא מתחיל פתאום לחשוב. הראש נפתח. פתאום הוא קולט שיש מושג כזה של העם היהודי, ויש לו היסטוריה, וימי גלות או ימי זוהר. הראש מתחיל לשאול שאלות ולבקש הסברים, ומזה, מזה בדיוק מפחדים שם בחלונות הגבוהים. כי מאיפה להם תשובות. פה לא מחנכים לחשוב. אין שאלות ואין תשובות.

סיבה שלישית: לכל אורך התנ״ך, מתגלית לה השקפת עולם ברורה מאוד של אהבת החיים והיצירה. האדם האידאלי של התנ״ך איננו הלמדן או המתמיד דווקא. היהודי הטיפוסי של התנ״ך הנו זה שיש לו כרמים ופרדסים, חורש וזורע, מפרנס ומכלכל את משפחתו מתוך שמחת עמל החיים. אין שם 'כוילל', 'ישיבות', וכו'. הדבר שהנביאים מבקשים לעם ישראל הוא בעיקר לשמור על מצוות התורה וללכת בדרכי ה׳. לשמור שבת, שמיטה, להיזהר מעבודה זרה ומגילוי עריות, ובמיוחד הושם הדגש בפי הנביאים על ׳צדק חברתי׳, וכמו שכל הנביאים חוזרים על מסר דומה: "לא ביקשתי ממכם עולות וזבחים, אלא עשו צדק ושמרו משפט, לחוס על עניים ואביונים ולחון את היתום והאלמנה". בכלל, ישנם בתנ״ך ביטויים רבים לאהבת החיים ועבודת ה׳ מתוך חיבור מלא לעולם, ואף גילויי נפש ורגש עזים ובריאים. כשדוד המלך אוהב את יהונתן ויהונתן את דוד אין המקרא מהסס לבטא בגלוי את כל רגשותיהם העמוקים והסוערים. "ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אותו כי אהבת נפשו אהבו". או בקינת דוד על מות יהונתן: "צר לי עליך, אחי יהונתן, נעמת לי מאוד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים". אתם יודעים מה? תקראו את קהלת, מההתחלה ועד הסוף, ותבינו בדיוק את הכיוון. ״וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו" (ג', כ״ב). "הנה אשר ראיתי טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמול תחת השמש מספר ימי חייו אשר נתן לו האלוקים כי הוא חלקו"(ה י״ז). "ושיבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח" (ח ט״ו). "ראה חיים עם אשה אשר אהבת, כי הוא חלקך בחיים" (ט' ט'). נו מה אתם אומרים על כך? לשמוח עם החיים, עם האישה שאהבת, עם סיפוק עמל החיים, לאכול ולשתות, ולשבוע מטוב החיים היפים. והרי אין לך בעלבת׳ישקייט גדולה מזו? לאורך כל התנ״ך, אין כל היסוס מלבטא בעוז את כל העוצמות של הנפש והחיים. הכל שם גלוי, אמיתי, טבעי ובריא. אתה לומד כמה פרקים בתנ״ך, ומרגיש פתאום שמשהו בראש מבריא לך, ואתה לא יודע למה.

סיבה רביעית לפחד מלימוד התנ״ך היא - שכשאנו לומדים תנ״ך, את ספר 'יהושע' המספר על כיבוש ארץ ישראל, עם כל השמות של הערים והישובים, או כשאנו לומדים בספר 'מלכים' על כל המלחמות עם הפלשתים והאומות על חבלי ארץ ישראל, חבל בנימין, השפלה, יהודה ושומרון, אתה פשוט הופך ל׳נער גבעות׳. אינך יכול לקרוא את ההיסטוריה מלאת ההשראה של כל הערים בארץ ישראל, ולא להתמלא בחזון רומנטי על חזרת כל ארץ ישראל לידי עם ישראל ובניית בית המקדש בחזרה.

והנה מה שמספר לי לפני שבוע יהודי אחד, שבבית מדרשם הידוע של ה׳זילברמנים׳ הירושלמים שלומדים תנ״ך כידוע (שיטת זילברמן), רבים מהצעירים עוזבים והולכים לגבעות. הם לא יכולים שלא. אם אתה מתחיל לחיות את ההיסטוריה היהודית העתיקה, אתה פשוט נשאב לזה. בישיבות לא רוצים את זה. מה שאני אומר על כך? אני אומר שכן, הגיע הזמן שגם החרדים הצעירים יתחילו לגור בגבעות יהודה ושומרון. כבר כתבתי על כך. בלי קשר לציונות, לצבא וכדומה. למה אני אומר כך? אה, בגלל שאני כן לומד תנ״ך. והחזון שלי הוא ארץ ישראל השלמה, ובית המקדש על מכונו ותפארתו. ואני גם אומר עוד משהו: הגיע באמת הזמן שנתחיל ללמוד תנ״ך, ונחזור אל השקפת העולם השפויה, הבריאה והנורמלית, המנשבת ומתנגנת מכל פרק וכל פסוק בתנ״ך. השקפת העולם הבריאה והמאוזנת, הרוחנית כל כך, ומלאת השירה, הרגש והכיסופין למי שאמר וברא את העולם.