Skip to content

1VSDAT

שלישי, 26 מרס 2013 17:13

קיצור תולדות הבריאה

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)
 
הגיג זה מתמצת מאמר ארוך יותר בשם 'איך בדיוק נברא העולם על פי המסופר בספר בראשית'. אשמח לדעת אם הקוראים השתכנעו מהפרוש שלי או שלדעתם יש הסבר טוב יותר לפרק הראשון של ספר בראשית ולכן אודה לכל מי שיוסיף תגובה לתקציר זה או למאמר המלא.
 
 
היקום ביום שלפני ה'בריאה'
 
הפרק הראשון של ספר בראשית מתאר את יצירתו של היקום כולו, מהשמיים, הארץ והאור ועד לנזר הבריאה ותכלית היצירה הנקרא אדם. עם זאת, על אף דיוקו, הסיפור אינו מתייחס לבריאתו של הרכיב שאף עולם אינו יכול בלעדיו – המים! האל אמנם ברא רקיע בתוך המים אבל הוא מעולם לא טרח לברוא את המים עצמם ולנו לא נותר אלא להניח שהמים היו קיימים מאז ומעולם, עידנים על גבי עידנים על גבי עידנים לפני שבוע הבריאה. בסיפור התנכי אין גם שום אזכור ליצירתם של שמי השמים אבל כיוון שפסוקים אחרים בתנ"ך מעידים על קיומם עלינו להניח שגם הם היו קיימים מקדמת דנן, כמו גם תחתיתו ודפנותיו של העולם אותם הכתוב לעולם אינו טורח להזכיר.
 
כיוון שסיפורנו אינו מתייחס לבריאת תחתיתו, גגו או דפנותיו של העולם ואין בו אף מילה על בריאתם של המים עלינו להסיק שמעטפת היקום הייתה קיימת מאז ומתמיד והמבנה הסגור שנתחם על ידי המעטפת הזאת תמיד הכיל אך ורק מים קדמוניים, או במקרה הקיצוני, מים קדמוניים וסלעי ענק שרבצו על קרקעית היקום. נטיב לדמיין זאת אם נחשוב על העולם כאקווריום גדול בעל דפנות זכוכית שמאפשרות לנו להתבונן על תוכו. בעזרת דימוי זה נוכל להניח שהעולם ביום שלפני הבריאה נראה בערך כך:
 
או אולי אפילו משהו כמו:
 
בעזרת המים, ואולי אף הסלעים, שהאל מצא בתוך מסגרת היקום הוא עיצב את העולם המוכר לנו בששה ימים בתהליך שאנו מתארים בטעות בשם 'הבריאה'.
 
היום הראשון
 
ביום הראשון לבריאה האל החל לנקוט בצעדים שבסופו של דבר יהפכו את היקום המוצף במים, עם או בלי סלעים על הקרקעית, לעולם שהיה מוכר לו ולבני תקופתו. ביום זה ננקטו הפעולות הבאות:
 
1.
האל הנמיך את מפלס המים וחשף את ה'שָּׁמַיִם'. כיוון שעוד מעט ניתקל ב'שָּׁמַיִם' נוספים נתחיל כבר עתה לכנות את ה'שָּׁמַיִם' שזה עתה נחשפו בשם 'השמיים העליונים' ואת ה'שָּׁמַיִם' שייווצרו מאוחר יותר נכנה בשם 'השמיים התחתונים'.
 
2.
בתוך המים קדמונים האל הציב עמודים ועליהם הוא פרש משטח של אדמה וסלעים (עמודי התמך של הארץ אמנם אינם מוזכרים בפרקנו אבל הם מככבים בפסוקים אחרים בתנ"ך והחוקיות ההנדסית מחייבת אותנו להסיק שהם הונחו על קרקעית העולם כבר ביום הראשון). גם המשטח הזה היה מכוסה כולו במים הקדמוניים.
 
3.
משטח האדמה והסלעים שהונח על עמודי התמך עדיין לא אורגן וסודר ולכן היה לו מראה כאוטי, או במינוח המקראי 'תֹהוּ וָבֹהוּ'. כאן נוכל להפעיל את דמיוננו ולצייר כל תמונה מפחידה של נוף יבשתי חסר סדר שכולל מגוון רחב של מצוקים, תהומות, מתלולים, מדבריות, בקעים, סלעים ואבנים בצורות שונות ומשונות וכדומה.
 
4.
השמיים העליונים, כמו כל שאר היקום, היו חשוכים לגמרי. דבר לא נע בהם חוץ מאשר 'רוּחַ אֱלֹהִים' שריחפה על פני המים הקדמונים שמתחתם.
 
5.
אלוהים החליט להאיר את השמיים העליונים, ואולי גם את המים הקדמוניים שמתחתם, ולהבדיל את האור מהחושך. לאור הוא קרא 'יוֹם' ולחושך 'לָיְלָה'. ביום הרביעי האל ישים 'מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה' והמאורות הללו יאירו את שכבת הארץ ולכן נוכל כבר עתה להבדיל בין האור שנברא ביום הראשון, לו נקרא ה'אור הרקיעי', לבין האור שיופיע ביום הרביעי, לו נקרא ה'אור הארצי'.
 
בסופו של היום הראשון העולם כנראה נראה בערך כך:
 
ייתכן מאד שה'אוֹר הרקיעי' פינה את מקומו ל'חשֶׁךְ', שלאחר כמה שעות הוחלף שוב על ידי ה'אוֹר הרקיעי' וכך הלאה, שוב ושוב, אולי אפילו עד עצם היום הזה. עם זאת, אין לפסול את האפשרות שההפרדה בין ה'אוֹר' ל'חשֶׁךְ' הייתה טופולוגית, כך שהשמיים העליונים היו טבולים ב'אוֹר' נצחי בעוד שהמים שמתחת לשמיים העליונים, הארץ ששוקעה בהם ומי התהומות שמתחת לארץ היו שרויים ב'חשֶׁךְ' בלתי משתנה שהואר בחלקו רק ביום הרביעי, לאחר יצירת השמש, הירח והכוכבים שהושמו 'בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ'.
 
היום השני
 
ביום השני האל הציב רקיע בתוך המים בכדי להבדיל בין המים שמעל לרקיע למים שמתחת לרקיע. גם לרקיע הזה הוא קרא בשם 'שָׁמָיִם' ואנו, כפי שכבר הבטחנו, נכנה את השמיים הללו בשם 'השמיים התחתונים'. עתה, יש להניח, העולם נראה בערך כך:
 
היום השלישי
 
ביום השלישי העולם החל ללבוש את צורתו הכמעט סופית. ביום הזה נפער ב'יַּבָּשָׁה', המכונה 'אֶרֶץ', מקווה מים גדול, שנקרא 'יַמִּים', אליו התנקזו כל המים שמתחת ל'רָקִיעַ'. ה'רָקִיעַ', שעתה כבר נקרא בשם 'שָׁמָיִם', חסם מעליו את המים העליונים ולכן בינו לבין האדמה נוצר חלל בו יכלו להתקיים צמחים, בעלי חיים ובני אדם. עם היווצרות החלל הזה האל גרם לאדמה להתכסות במינים שונים של צמחים. בסופו של היום השלישי העולם אמור היה להיראות בערך כך:
 
 
היום הרביעי
 
ביום הרביעי האל יצר את גרמי השמיים והעניק להם תפקידים: השמש, הירח והכוכבים נשתלו ברקיע ונעו במסילות שנחרצו בו, בדיוק כשם שקטרי רכבת נעים על הפסים שהונחו עבורם. השמש, המאור הגדול, האיר את החלל שמתחת לרקיע ב'אור הארצי' של היום והמאור הקטן, ועמו הכוכבים, האירו את החלל הזה ב'אור הארצי' של הלילה. יתכן שה'אור הרקיעי' התאים את עצמו ל'אור הארצי' וייתכן שלא. כאמור לעיל, ייתכן אפילו שהשמיים העליונים היו שרויים תמיד באור נצחי ובלתי משתנה.
 
 
שלושת הימים האחרונים בשבוע
 
ביום החמישי, לאחר שהאל הכניס סדר לעולם ושתל בתוכו את המבנים הפיזיים העיקריים ואת הצמחייה שתשמש תשתית לחיים הוא התפנה לברוא את בעלי החיים עצמם. את הבריאה הזאת הוא פרש על פני יומיים. ביום החמישי הוא ברא את עופות הכנף שמעופפות על פני הרקיע ואת כל חיות המים למיניהן, רמשי המים, דגים ותנינים גדולים, וביום השישי הוא השלים את המלאכה וברא את כל יצורי האדמה ואחריהם, כדובדבן שבקצפת, את נזר הבריאה ותכלית היצירה – את האדם שנעשה בצלמו וכדמותו.
 
עתה, לאחר שהאל גמר לברוא את השמיים, הארץ וכל צבאם הוא החליט לשבות ביום השביעי ועל ידי כך לקדש אותו כיום שיוחד למנוחה.
נקרא 952 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

2 תגובות

  • קישור לתגובה רביעי, 27 מרס 2013 10:44 הוסף ע״י עדי אביר

    גדי,

    במטרה שלא להכביד על ההגיג הזה הבאתי אסמכתאות ודוגמאות רק במאמר המלא. במאמר המלא גם הצבעתי על מאמרים נוספים בפרק 'הקוסמלוגיה התנכית' בהם הרחבתי את הדיון בתמונת עולמם של בני דורות הבית הראשון.

    כאן המקום להציג את הפסוקים שמוכיחים על קיומם של עמודי הארץ:

    'יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד.' (תהילים קד:ה)

    'נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה.' (תהילים עה:ד)

    'כִּי לַיהֹוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל.' (שמואל א' ב:ח)

    'כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים.' (דברים לב:כב)

    'וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם יִגָּלוּ מֹסְדוֹת תֵּבֵל בְּגַעֲרַת יְהֹוָה מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ.' (שמואל ב' כב:טז ובשינויים קלים בתהילים יח:טז)

    'וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ.' (שמואל ב' כב:ח, תהילים יח:ח)

    'הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יתפלצו.' (איוב ט:ו)

    'כִּלָּה יְהֹוָה אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ.' (איכה ד:יא)

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 26 מרס 2013 23:13 הוסף ע״י גדי

    לטעמי פרושך משכנע ולא הייתי גורע ממנו דבר, אולם עבור הקוראים המתקשים לקבל את העובדה שכותבי המקרא הניחו שהעולם נשען על עמודי תמך הייתי מצטט את הפסוקים בהם תוכן זה מופיע. אמנם במאמר המקורי קישרת לפסוקים אלו, אך כיוון שלא כל קורא ניחן בהתמדה וביסודיות בהן ניחן המאמר הייתי ממליץ להשתמש בעדויות המקראיות בגופו של הטקסט.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים