Skip to content

1VSDAT

שלישי, 09 אוגוסט 2016 10:42

הקיפוד הורוד - התנ"ך בראי הארכיאולוגיה - חלק ב' (שחר ע.)

דרג מאמר זה
(1 מדרג)
בחלק הקודם סיפרתי סיפור על טיול במתחם שידוע כגן חיות, אשר הסתיים באכזבה. בחלק הזה אסכם את ממצאי הארכיאולוגיה הארץ ישראלית והשוואתם למסופר במקורות התנ"כיים, ואעמוד על הקשר בין מסקנות החוקרים ובין הסיפור מחלק א'.
 
את כל מאמצי הארכיאולוגיה בנסיונותיה להתחקות אחרי אמיתות האירועים המסופרים בתנ"ך (יותר נכון- בספרי בראשית עד שמואל) אפשר לסכם בשלוש מילים: היעדר ראיות מתמשך, או, אם להיות בוטים, "לא היו דברים מעולם: מעשי האבות הם אגדות עם, לא ירדנו למצרים ולא עלינו משם, לא כבשנו את הארץ ואין זכר לאימפריה של דוד ושלמה".[א]
 
רוב המקומות עליהם מספרת התורה זוהו בודאות- אם על ידי שימור שמם, אם על ידי שימור רצף התישבות במקום, אם על ידי זיהוי טופוגרפי שמתאים לסיפור המקראי ואם על ידי מציאת ממצאים ארכיאולוגים מתאימים, אבל ברובם המוחלט התגלו אי התאמות קיצוניות וסתירות קשות בין הממצאים לבין המסופר עליהם בספרי הקודש[ב]. הפרדוקס הוא, שמטרת הארכיאולוגיה הארץ-ישראלית הייתה דווקא להוכיח את אמיתות התנ"ך. באה לברך ויצאה מקללת:
 
עד לשנות שבעים, ה"ארכיאולוגיה המקראית" הייתה עסוקה בדבר אחד בלבד - לגלות את שרידי התנ"ך ולהוכיח את אמיתות ספרי הקודש. בהתחלה היו אלה נוצרים דתיים שרצו לאשר את הברית החדשה (ועל הדרך- גם את הישנה, שעליה החדשה נסמכת). עם הזמן הצטרפו אליהם גם יהודים; רובם ציונים בצורה כזו או אחרת, אשר רצו לגלות את ההיסטוריה העתיקה של עמם ובעיקר למצוא קשר בין הממצאים הארכאולוגים במקומות מרכזיים בארץ לכתוב במקרא, תוך רצון עז להוכיח את אמיתות התנ"ך כמקור היסטורי אמין[ג]. לא כל החוקרים בתקופה זו הסכימו זה עם זה. ידוע, למשל, הוויכוח המפורסם בין יגאל ידין ליוחנן אהרוני בעניין טיב ההתנחלות הישראלית - כיבוש אלים או חדירה שקטה, אבל הארכיאולוגיה בתקופה זו הייתה תלויה לחלוטין בתנ"ך, לטוב או לרע. חפירות רבות התנהלו "בצמוד לטקסט".
 
ואכן, ממצאים רבים מאוד נמצאו. אט אט החלו להיווצר בקיעים בתמונה. באופן פרדוקסלי נוצר מצב שבו התגליות הרבות החלו לערער את האמינות ההיסטורית של התיאור המקראי, במקום לחזק אותה, עד שהסתירות הגדישו את הסאה ולא ניתן היה להתעלם יותר מהשוני הקיצוני בין האירועים הכתובים לבין הממצאים הארכיאולוגים. האסכולה ה"מקסימליסטית" שרואה במסופר בתנ"ך אמת עובדתית מוחלטת נזנחה על ידי רוב מוחלט של החוקרים, וקמו אסכולות חדשות אשר מצאו במסקנות הארכיאולוגיות אישוש נוסף לתזה השולטת בביקורת המקרא – תפיסת התנ"ך כספר אידיאולוגי שאינו מחויב לאמת ההיסטורית, ואשר יש לייחס לסיפורים הכתובים בו רמות אמינות משתנות. ארכיאולוגים וחוקרים מאמינים ניסו לעצור את שטף הסתירות על ידי תירוצים מקומיים (הארכיאולוגים טעו בזיהוי האתרים \ הארכיאולוגים צדקו בזיהוי אבל הממצאים אבדו \ הארכיאולוגים צדקו והממצאים נמצאו אבל התיארוך לא אמין וכו') אך בשלב מסוים לא יכלו להמשיך עם ה"פינג-פונג" הזה של 'סתירה בין הממצאים לתנ"ך – פתרון מקומי' שחזר על עצמו עשרות ומאות פעמים, והם הגיעו למסקנה כי הלחץ המצטבר של סתירות בין הממצא הארכיאולוגי והמסופר בתנ"ך מביאות לכך שגישה של תירוצים מקומיים כבר לא רלוונטית ויש לשנותה באופן מערכתי.
 
באופן לא תמוה, אלה היוצאים נגד ממצאי הארכיאולוגים והמנסים לישב את הסתירות הם לא חוקרים מקצועיים: את עיקר התירוצים נותנים מאמינים, העוסקים במקצועות אחרים, והפתרונות הנקודתיים שלהם "דופקים" פתרונות של סתירות אחרות- אם בהזזת תאריכים לא קונסיסטנטית, אם בעדויות חסרות או כפולות, ואם באי היתכנות אירועים שמאמינים אחרים מסתמכים עליהם. מאמינים רבים סומכים על "הוכחותיהם" ומתעלמים מכך ש"הוכחות" אלה מפוקפקות ביותר, ושאנשים אלה נחשבים פסאודו-מדענים. דוגמאות ל'מוכיחי התנ"ך' המפורסמים: הרופא עמנואל ויליקובסקי[ד], במאי הסרטים שמחה יעקובוביץ'[ה], האח המרדים רון וויאט[ו], ואחרים.
 
חלק מהסתירות שנמצאו:
 
ספר בראשית:
 
* לא נמצאו מאובנים או שרידים ל'נְּפִלִים'[ז]  או בני ענקים
* לא נמצאו ראיות למבול כלל עולמי.
* לא היה בהיסטוריה 'חור שחור' בן מאות שנים בעטיו של מבול שהשמיד את הציויליזציה ומחה את 'כּל הַיְקוּם'[ח],
* העיר "בבל" אשר לפי התנ"ך קמה אחרי המבול[ט], ע"פ הממצאים הארכיאולוגי קמה מאות שנים קודם לכן[י].
 
תקופת האבות
 
החוקרים התקשו להסכים ביניהם מהי התקופה הארכיאולוגית ההולמת את תקופת האבות (המאה ה 18 לפנה"ס או המאה ה 21 לפנה"ס), ונמצא שאין תקופה ארכאולוגית שניתן לומר בבירור כי היא משקפת את תקופת האבות, כפי שהם מסופרים בספר בראשית.[יא]
 
למרות שאיזור סדום, עמורה, וצוער זוהו בודאות, לא נמצאו ממצאים לחורבן ניסי של 'גָּפְרִית וָאֵשׁ'[יב] שגרם להרס המתואר במקרא.
 
הסיפורים בבראשית מספרים על שיירות גמלים ישמעאליות[יג] ומדיניות[יד] עמוסות סחורה שירדו למצרים מאות שנים לפני פתיחת הסחר העולמי שהחל עם ביות הגמלים[טו], ועל התנגשויות עם פלישתים[טז] מאות רבות של שנים לפני שהפלישתים ושאר גויי הים הגיעו לאיזור[יז].
 
הארמים עליהם מסופר בסיפורי האבות באו לעולם מאות שנים מאוחר יותר[יח], הכשדים שעל שמם נקראה העיר "אוּר כַּשְׂדִּים" שממנה בא אברהם אבינו[יט] עלו על במת ההיסטוריה כשמונה מאות שנה לאחר שאברהם אבינו נפטר[כ].
 
נמצא תיעוד על ערים שהוזכרו בתנ"ך כאבותיהם של אבות האומה דוגמת 'תרח'[כא] ו'נחור'[כב],
ברית המילה שמוזכרת כברית יחידאית בין אלוהי ישראל ועמו הנבחר[כג], הייתה מנהג רווח ביותר במצרים מאות שנים קודם לכן[כד].
 
יוסף, על פי המסופר בתורה, בהיותו משנה למלך מצרים, הנהיג רפורמות שונות, ביניהן מכירת מזון לארצות אחרות בזמן הרעב[כה],קניית כל האדמות והעברתן לרשות פרעה[כו], הטלת מסים שנתיים על היבול[כז], ועוד. עם זאת, אין בנמצא כל איזכור של רפורמות כאלה במקור מצרי כלשהו. תולדות מצרים באמצע האלף ה-2 לפנה"סמתועדים היטב ברמת דיוק גבוהה ביותר, אך לא נמצא תיעוד כלשהו לסיפור התנכ"י.
 
חלק מזערי מהבעיות תורצו על ידי מאמינים, דוגמת הרב אמנון בזק בספרו "עד היום הזה" וד"ר יצחק מייטליס בספרו "לחפור את התנ"ך", בה הם מקדימים את ביות הגמל לתקופתם של האבות (לא מסביר את שיירות הגמלים היורדות למצרים שמעידות על סחר עולמי- דבר שנשלל מכל וכל לפני המאה ה-13 לפנה"ס[כח]) וכן שהפלישתים עליהם מסופר בימי האבות הם עם אחר אשר נקרא בשם פלישתים, ולא הפלישתים הידועים בארכאולוגיה ובשאר התנ"ך (הגמרא עצמה לא מסכימה איתם[כט]). היו חוקרים שזיהו רעידת אדמה באיזור סדום כמאתיים שנה לפני תקופת האבות (אולי היא היוותה את הגרעין הקדום של סיפור הפיכת סדום) אבל הממצאים שונים באופן דרסטי מהמתואר בתורה[ל].
 
יש מבין החוקרים אשר ניסו לקשור בין יוסף התנכ"י לבין דמות מצרית קדומה בשם אמחותפ[לא], אבל אמחותפ זה חי כאלף שנה לפני תקופת האבות המשוערת ואם נזיז את התיארוך לאחור באלף שנה, ייפגעו ממצאים אחרים שהמאמינים נשענים עליהם (לדוגמא: ביות הגמלים והפיכת סדום), מה גם שתיארוך זה סותר באופן מוחלט את המסורת.
 
ימי ישראל במצרים ויציאת מצרים
 
* התעודות המצריות הרבות הידועות לנו כלל אינן מזכירות את שהיית בני ישראל במצרים.
* בתעודות רבות נזכר אמנם הנוהג של רועים-נוודים להיכנס לתחום מצרים בעתות בצורת ורעב, אולם לא היה זה אירוע יחיד: אירועים כאלה התרחשו לעתים מזומנות במשך אלפי שנים ולא היו תופעה יוצאת דופן.
* אין אף מקור היסטורי מזכיר אוכלוסיית עבדים ישראלית גדולה במצרים, או קבוצה אתנית כלשהי ששועבדה כקבוצה אתנית.
* ממצאים רבים הוכיחו שאת הפירמידות המצריות המתוארכות לתקופה שבה בני ישראל אמורים היו להיות במצרים לא בנו עבדים מושפלים, כי אם עובדי קבלן שעבדו מספר חודשים מועט, וקיבלו יחס טוב, אוכל טוב, שכר הוגן, וקבורה מכובדת ביותר[לב].
 
גם עשרת המכות זוכות להתעלמות מפליאה. מאורעות הרבה פחות משמעותיים מתוארים בפרוטרוט במקורות ההיסטוריים, ואולם האסונות הגדולים מסוגן של עשרת המכות, אינם זוכים אפילו לתזכורת אחת, לא רק במקורות מצריים, אלא גם במקורות של העמים השכנים העוינים את מצרים, שדאגו לתעד את מפלותיה.
 
לא נמצא תיעוד כלשהו, לא במפורש ולא ברמז, על יציאה המונית של מיליוני עבדים (לפי התורה 'שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף'[לג] כלומר בערך 2.5 מיליון איש לפחות, לא כולל 'עֵרֶב רַב' שעלה איתם[לד] אשר לפי המכילתא היה כפול ממספר יוצאי מצרים[לה] מה שמעמיד את יוצאי מצרים על מעל 7 מיליון איש).
 
לפי המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי כל אוכלוסייתה של מצרים לקראת סוף האלף ה-2 לפנה"ס הייתה 2-3 מיליון איש בלבד[לו](לפי הדעה ה'מפרגנת' ביותר היו במצרים מעט יותר מ-4 מליון איש[לז]), מה שאומר שמצרים נשארה באוברדרפט של מינוס כמה מיליוני אנשים...
 
אין כל איזכור במקורות המצרים או במקורות המזרח-הקרוב להשמדת הצבא המצרי במימי הים האדום – למרות שהתורה מספרת כי מאורע זה עשה רושם רב על עמי הסביבה ('שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן: חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת, אָז נִבְהֲלוּאַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן'[לח]).
 
אם צבא מצרים עבר תבוסה, יש לצפות ששכני מצרים שוחרי המלחמה (הבבלים, הנובים והחיתים) היו פולשים לאימפריה חסרת-האונים.בשלהי המאה ה-14 לפנה"ס היו שרויים מצרים והאימפריה החיתית במצב מלחמה מתמשך, ועשר המכות כמו גם טביעת הצבא המצרי יכלו להוביל בקלות-יתר לפלישה חיתית ולכיבושה של מצרים החרבה. פלישה כזאת מעולם לא התרחשה, ואחרי עשרות שנים של מלחמה בלתי-מוכרעת, נחתמו בריתות שלום בין מצרים והאימפריה החיתית[לט].
 
מצרים בתקופה המזוהה כתקופת "יציאת מצרים" הייתה בשיא כוחה, וגבולותיה נשמרו היטב. פפירוסים וממצאים ארכיאולוגים רבים מגלים כי מצרים אף שלטה בארץ כנען במשך מאות שנים, עד לתקופה הידועה בתנ"ך כ'תקופת השופטים'[מ], וממצאים רבים מאוד התגלו מתקופת שליטתם בארץ[מא], דבר שכמובן לא נמצא לו כל זכר בשום מקום בתורה או בנביאים.
 
דורות של חוקרים ניסו לאתר את מיקומו של הר סיני ואת תחנות שבטי ישראל במדבר. למרות המחקרים המאומצים לא נתגלה אפילו אתר אחד שיכול להתאים לתמונה המקראית. היו חוקרים שטענו כי "גילו" את הר סיני בצפון חיג'אז, או בהר כרכום שבנגב, אך הגילויים היו על דעתם בלבד ולא נמצאו להם כל תימוכין ארכיאולוגים[מב].
 
על-פי התורה, לאחר יציאת-מצרים נדדו בני-ישראל במשך 40 שנה במדבר סיני. מבצע נדידה רחב-היקף כזה, באיזור יחסית קטן-מידות,חייב להשאיר עקבות רבות. הארכיאולוגיה המודרנית יכולה לאתר גם שרידים דלים ביותר שהותירו רועים-נוודים, בעיקר אם מספרם משמעותי. למעשה, המימצא הארכיאולוגי מחצי האי סיני מציג ראיות לפעילות רועים בתקופות אחרות, כמו האלף השלישי לפסה"נ (כאלפיים שנה לפני 'יציאת מצרים') והתקופה ההלניסטית (כאלף שנה לאחר מכן), אך סקרים ארכיאולוגיים חוזרים ונשנים בכל רחבי חצי-האי סיני לא הניבו אלא ראיות על דרך השלילה: אף לא חרס יחיד, מבנה, בית, או שריד כלשהו לאתר חנייה קדום מהתקופה הרלוונטית[מג].
 
ערים וממלכות אשר הוזכרו בתורה כמקומות חניה או מלחמה של בנ"י בנדודיהם וזוהו בוודאות, לא היו קיימים כלל בתקופה המדוברת ולפי כל הסקרים הארכיאולוגים קמו מאות שנים לאחר מכן: קדש ברנע, עציון גבר, ערד, אדום, ואחרים.
 
אין תיעוד כלשהו על מלחמה של המדיינים, האמורים, האדומים או "הבשן" בעם שמי, כל שכן על תבוסתו לאותו עם.
 
גם כאן, לחלק מזערי מהבעיות נמצאו תירוצים על ידי מאמינים: חוקר המקרא יהושע עציון טען שאם מזיזים את התיארוך הכרונולוגי של סיפור יציאת מצרים בכמה מאות שנים, ניתן למצוא שאריות (הגם שמדובר בשרידים בודדים) ממחנה בנ"י[מד], עמנואל וליקובסקי פיתח תזה שבמסגרתה אסונות טבע עצומים חלו בגלל מפגשים של כוכבי לכת במערכת השמש, ואלו הם שגרמו לחלק ממכות מצרים, אבל על מנת ל"אשר" את המסופר בתורה שוב יש להזיז את התיארוך הכרונולוגי במאות רבות של שנים, דבר שמתנגש עם המסורת המקראית וכן עם כל שאר הממצאים הארכיאולוגים הידועים והמזוהים עם מצרים (לדוגמא: המלך רעמסס השני המזוהה כפרעה המקראי[מה] והעיר "רעמסס" שעל בנייתה מסופר בתורה[מו] תוארכו ע"י החוקרים למאה ה13 לפנה"ס - 600 שנה לאחר התיארוך של ויליקובסקי).
 
היו שטענו שיש אזכורים עקיפים לחלק ממכות מצרים בפפירוס איפּוּור המצרי[מז] אולם טיעון זה נראה בלתי סביר לחלוטין: הפפירוס הוא פיוט של תוכחה המתארת תהפוכות חברתיות וקריסת מערכות שלטוניות במצרים, ולא מזכיר ניסים, עבדים או יציאה המונית של אנשים- להיפך- מקונן על כניסה של זרים למצרים, מדבר על הפיכה צבאית במהלכה עניי העם משתלטים על מחסני התבואה, חוטפים את המלך, שורפים את הארמון ורוצחים את משפחתו, לא מספק אף רמז למכות מצרים, אלא אם מעוותים את המסופר בו (מאמינים אוהבים לצטט את המילים "הנהר הוא דם" כהוכחה לאזכור מכת דם המקראית, אך בעוד שבתורה המכה קרתה באורח ניסי ובעטיה מצרים לא יכלו לשתות מהנהר, הפפירוס מספר כי גופות הנרצחים הרבות שהושלכו לנהר הם שגרמו לו להתמלא בדם ושעדיין אנשים שתו ממימיו) והחוקרים מעריכים כי הפפירוס מקונן על תקופה שקדמה את "יציאת מצרים" בארבע מאות שנה לפחות.
 
ספר יהושע ומלחמות הכיבוש
 
הקשיים החמורים ביותר נתגלעו בניסיונות לאתר את העדויות הארכיאולוגיות לסיפורי המקרא על כיבוש הארץ בידי בני ישראל. חוסר ההתאמה בין הסיפור המקראי לבין הממצאים הרבים בארץ לא היה ניתן ליישוב. בספר יהושע סופר על שבטים גיבורים וחמושים, אשר חדרו לארץ והשמידו ממלכות וצבאות מפותחים מהם בהרבה. הן הממצא הארכיאולוגי והן התעודות ההיסטוריות מלמדים עד כמה זר התיאור המקראי של כיבוש הארץ להשתלשלות ההיסטורית במאה ה-12 לפנה"ס. התורה מספרת על מסע צבאי של נוודי מדבר, המגיעים ממזרח, כובשים תחילה את רוב שטחי עבר-הירדן ולאחר מכן מחריבים את כל הממלכות ששכנו ממערב לירדן, ולכך אין כל יסוד היסטורי[מח]. הקונצנזוס במקרה הזה הינו מקיר לקיר ועד היום לא נמצא שום פתרון לישוב הסתירה בין המקרא למחקר.
 
לא נמצאו עקבות כיבוש כלשהם. ספר יהושע מתאר מלחמות כיבוש מהירות, אחרי כל ניצחון מתואר כי ישראל הכה את אותו העם 'עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד'[מט], הניצחונות היו טוטאלים, לדוגמא בכיבוש חברון 'וַיִּלְכְּדוּהָ וַיַּכּוּהָ-לְפִי-חֶרֶב וְאֶת-מַלְכָּהּ וְאֶת-כָּל-עָרֶיהָ וְאֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ, לֹא-הִשְׁאִיר שָׂרִיד, כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה, לְעֶגְלוֹן; וַיַּחֲרֵם אוֹתָהּ, וְאֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ'[נ]. בפועל, לא נמצא באף מקום זכר לכיבוש או לטבח המוני, ותהליך ההתנחלות של התושבים החדשים בישובים החדשים שכן נמצאו, היה איטי ביותר, הדרגתי ופסטורלי. כל הארכיאולוגים מסכימים כי ערי כנען לא הושמדו במסע צבאי אחיד, וחלק גדול מהם חושבים כי ישראל הקדום צמח מתוך האוכלוסייה האוטוכתונית של א"י[נא].
 
רשימת הערים שיהושע כביכול כבש זוהו ועלתה סתירה חמורה בין המתואר בתנ"ך לבין הממצאים:
 
* יריחו- זוהתה בודאות ולא נמצאו בה ממצאים כלשהם מהתקופה הרלוונטית לכיבוש יהושע. ברור גם שלא היו שם חומות שנפלו. ספק אם היה בה ישוב באותו זמן[נב].
* העי- זוהתה ונמצאו בה ממצאי חורבן אלף שנים מלפני התקופה המדוברת בספר יהושע[נג].
* חצור- חרבה וניכרים בה סימני שריפה, אך הארכיאולוגים לא מסכימים ביניהם על מקור החורבן- מלחמה מבחוץ או מרד פנימי, וממילא החורבן מתוארך טרם הגעת בנ"י לארץ[נד].
* חברון לא נכבשה באותה תקופה, ובודאי שלא נמצאו בה או בשום מקום אחר ענקים (המקרא מספר על ענקים במספר מקומות 'וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר מִן חֶבְרוֹן מִן דְּבִר מִן עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה'[נה]).
* גזר, מקדה, קדש ועוד ערים רבות המופיעות ברשימת הכיבוש של יהושע[נו] כלל לא היו מיושבות בשנים הללו. לא ביצורים, לא חומות, לא צבא, ובאתרים שבהם כן התגלו ממצאים על יישוב קדום, מדובר היה במבנים מעטים של ארמון השליט ולא עיר של ממש. הקונצנזוס הוא כי התרבות העירונית בארץ ישראל התפוררה בתהליך שנמשך מאות שנים ולא נבע מכיבוש צבאי[נז].
 
יתרה מכך, התיאור המקראי כלל אינו מכיר את המציאות הגיאופוליטית בארץ. כל איזור כנען למעשה היה פרובינציה מצרית לכל דבר: ארץ ישראל הייתה נתונה לשלטון מצרי עד אמצע המאה ה-12 לפנה"ס. המצרים ניהלו את שלטונם ממרכזי מינהל שהוקמו בעזה, יפו ובית-שאן. ממצאים מצריים התגלו גם ביישובים רבים משני עברי הירדן. נוכחות בולטת זו כלל אינה נזכרת בתיאור המקראי- לא בספר יהושע, לא בשופטים, לא בשמואל, ספרים שעסקו רבות במלחמות של ישראל מול פולשים מבחוץ ומול אויבים מבית (מואבים, עמונים, פלישתים, ועוד). המעצמה המצרית ששלטה ביד רמה בארץ- כלל לא מוזכרת בספרים אלה.
 
אז אם לא היו מלחמות כיבוש, מה כן היה?
 
בשלב המזוהה עם "תקופת ההתנחלות", נוסדו באזור ההר המרכזי של ארץ ישראל מאות יישובים קטנים, שחיו בהם חקלאים עובדי אדמה. אלו הישראלים הראשונים.
 
בימינו לא נמצא אף ארכיאולוג (גם לא בין המאמינים) התומך במודל המקראי של "הכיבוש הצבאי" (האחרון היה יגאל ידין). חוקרים אחדים מחזיקים בדעה שהישראלים היו נוודים שהגיעו מעבר הירדן והתנחלו ב"התנחלות שקטה" באזורי ההר של הארץ, ואחרים סוברים שהמתיישבים החדשים היו כנענים שפשוט עברו מהערים לישובי הספר.
 
גם כאן המאמינים מצאו הסברים לחלק מהיעדר הראיות: חלק מהמקומות הם טוענים שלא זוהו כיאות[נח], בחלק אחר הם טוענים כי עברו רעידות אדמה או סחף ולכן לא נמצאו ממצאים[נט], ויש שהגדילו לעשות וטענו כי גם המסורת היהודית טועה וגם ההיסטוריונים טועים וכי יש לתארך את הממצאים כמה מאות שנים קודם לכן[ס] או לאחר מכן[סא].
 
בנוסף המאמינים מסתמכים על מבנה שנמצא באיזור הר עיבל אשר הם מזהים כמזבח שבנה יהושע[סב], מזבח אשר לא מתאים למידות המקראיות ולשאר המזבחות הישראלים[סג], שמתוארך לתקופה קרובה לתקופה של כיבושי יהושע (מה שדי דופק את אלה שרוצים להזיז את שאר כיבושי יהושע כמה מאות שנים קודם לכן או לאחר אותם). בכל מקרה, רוב הארכיאולוגים לא קיבלו את זיהוי המזבח כמזבח יהושע: חלק טענו כי מדובר במגדל שמירה, וכי קיים שוני מובהק בין המבנה הזה ובין מזבחות ישראליים אחרים; כ-70% מן החומר הקרמי באתר הם קנקני שפת צווארון, שאינם כלי מנחה או פולחן אופייניים[סד], במקום גם נמצאו עצמות יחמורים שאותם ע"פ התורה אסור להקריב, ורוב החוקרים סוברים כי גם אם אכן מדובר במזבח, הממצאים באתר אינם תואמים עם התיאור של ספר יהושע, ומונים סיבות רבות[סה]. על כל פנים- זהו הממצא היחיד (מתוך אלפים) שתיארוכו קרוב יחסית למסופר במקרא אשר נמצא בינו ובין המסופר סוג של התאמה. ניתן לומר שזה היוצא מן הכלל המעיד על הכלל (וגם עליו ניטשת מחלוקת עזה).
 
ממלכת דוד ושלמה
 
לגבי מהימנות הסיפור על ממלכה מאוחדת של ישראל ויהודה, הדעות חלוקות. לא נמצא שום תיעוד או אזכור על שאול המלך או שלמה המלך, ונמצא אזכור יחיד לדוד, בתל דן, בכתובת שמזכירה את "בית דוד"[סו]. הכתובת הינה מצבת ניצחון ארמית, המזכירה ניצחון ארמי על ממלכות ישראל ויהודה והריגת מלכיהם, ואפילו היא סותרת את המסופר במקרא (בו מסופר כי המלך יהוא הוא שהרג את המלכים הללו). על כל פנים, מהכתובת אי אפשר להסיק כי הייתה ממלכה מאוחדת או גדולה, אלא רק שושלת שהיתה ידועה כ"בית דוד" יהודאית, בהתאם לשושלת "בית עמרי" ישראלית, המופיעה גם באותה הכתובת.
 
במאות ה-10 וה-9 לפנה"ס חלו שינויים רבים במארג הכפרים והישובים באיזור בו ישב ישראל הקדום[סז]. החוקרים חלוקים בדעותיהם האם הייתה ממלכה גדולה ומאוחדת, או שמלכתחילה היו שתי ממלכות: ממלכה צפונית בשם ישראל וממלכה דרומית בשם יהודה. לכל הדעות, ירושלים (שהיתה בירת ממלכת יהודה ובה שכן בית המקדש היהודאי, בדומה למקדשים רבים אחרים בארץ) בתקופה שמיוחסת לזמן הממלכה המאוחדת הייתה מקסימום כפר גדול והייתה עניה ביותר. חפירות מאומצות לגילוי שרידים מימי הממלכה המאוחדת , לא מצאו שרידי בנייה כלשהם למעט שרידי מבנה גדול בעיר דוד (שיש מחלוקת לגבי תיארוכו)[סח],והתגלה רק קומץ של חרסים. לאור השתמרות השרידים מתקופות קדומות ומאוחרות יותר, ברור כי ירושלים בימי דוד ושלמה הייתה עיר קטנה, אולי הייתה בה מצודת מלך קטנה, אך בכל אופן זו לא הייתה בירת האימפריה המתוארת בספרי המקרא[סט]- דבר שסותר את התיאורים המקראיים, בהם תקופה זו מתוארת כפסגת העצמאות המדינית, הצבאית והכלכלית של עם ישראל וכי כיבושי דוד הביאו לשליטה ישראלית 'בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה'[ע].
 
הממצא הארכיאולוגי ביישובים רבים הראה, כי מפעלי הבנייה המיוחסים במקרא לתקופה זו דלים בעוצמתם ובהיקפם. שלוש הערים, חצור, מגידו וגזר, הנזכרות בין מפעלי הבנייה הגדולים של שלמה[עא], נחפרו בהיקף רחב בשכבות המתאימות. חצור הייתה מבוצרת רק במחצית שטחה של העיר העליונה, בשטח של 30 דונם בלבד (מתוך שטח כולל של 700 דונם שהיו מיושבים בתקופת הברונזה), בגזר הייתה ככל הנראה רק מצודה מוקפת בחומת בשטח מצומצם ומגידו כלל לא הייתה מבוצרת בחומה[עב].
 
דעות הארכיאולוגים בקשר לאחדותה של הממלכה כאמור, חלוקות. יש המוכנים לקבל כי במאות הללו אכן הייתה ממלכה מאוחדת שהתפצלה, אך גם הם מסכימים כי התיאורים המקראיים בקשר לגודלה או לעצמתה, מוגזמים. מוסכם על כל החוקרים כי בכל מקרה, לא עם ישראל\יהודה הוא הדומיננטי בארץ באותה תקופה. (דוגמא אחת מני רבות: בתל קסילה שבמרכז הארץ נמצאו שרידי פלישתים רבים, למרות שלפי המקרא הפלישתים ישבו בחמשת ערי הפלישתים בדרום, והמקום נהרס ע"י כוחות מצריים (שעשו בארץ כבתוך שלהם), ככל הנראה פרעה סיאמון, לאחר שהרס את אשדוד ועזה- ערי הפלישתים האחרות[עג]).
 
המאמינים, בנוהל: לשיטתם היעדר ממצאים לא אומר שאין ממצאים, ירושלים לדעתם לא נחפרה מספיק (למרות שירושלים היא המקום הנחפר ביותר בעולם ובכל זמן נתון משלחות רבות מכל העולם חופרות עוד ועוד באיזור עיר דוד ובכל האיזור המזוהה כירושלים הקדומה[עד]), בחורבת קייאפה נמצאו ממצאים מימי דוד אשר לטענת משלחת החפירות במקום מוכיחה את גבולות ממלכת דוד אך טענה זו שנויה במחלוקת עזה[עה], וכן זהו הממצא היחיד (עד כה) שאמור להוכיח את חשיבותה וחוזקה של ממלכת דוד, בהתחשב בכך שכל המקומות אחרים אשר זוהו בודאות סתרו את המסופר במקרא.
 
דלות הממצאים גורמת להיסטריה רבתי כל אימת שנמצא שריד קלוש כלשהו לממלכת דוד, וההגזמה מעידה עד כמה הסיפור המקראי רחוק מהמציאות. כתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" (28.9.05) תחת הכותרת הססגונית והעסיסית "לראשונה: ממצא כתוב מבית ראשון התגלה בהר הבית" (מאת נדב שרגאי) ועסקה במימצא "בולה" (חותמת של גוש בוץ שרוף) במתחם הר הבית, כשאחד השמות המופיעים על הבולה מסתיים בכיתוב "יהו", אשר  תוארכה למאה ה-6 לפנה"ס (כלומר תקופת השלטון הפרסי ביהודה, כחמש מאות שנה לאחר ימי דוד). באותה הזדמנות ציינה הארכיאולוגית ד"ר אילת מזר כי היא מצאה בחפירותיה בולה אחרת, המתוארכת לסוף ימי הבית הראשון ועליה השם "יהוכל". המימצאים עוררו התרגשות רבה, "שהרי הם מקשרים בין הארכיאולוגיה לבין עדויות המקרא", אבל כל בר דעת מבין שזה לא רציני. זה בערך כמו להרכיב תמונת פאזל בת עשרות אלפי חלקים על-ידי צירוף של כמה אבני פאזל בודדות בלבד, ולמרות כל הניסיונות המחקריים המאומצים בתחום הארכיאולוגיה, לא התגלו בירושלים של "מעלה" ואף של "מטה" שום עדויות התומכות באירועים היסטוריים קדומים. והרי היינו מצפים, לאור סיפורי המקרא ומיטען עדויותיו, כי גם אם רק חלק מזערי היה נכון, היינו אמורים להיחשף למימצאיו. ובמה מסתפקים המאמינים? בבדלי ראיות מיקרוסקופיים, שאף הם נתונים לפרשנות[עו].

לאחר פיצול הממלכות
 
במאה ה-8 לפנה"ס, לאחר פיצול הממלכות, ובעיקר בזמן שעליו מדבר ספר מלכים ב', התחילו ממצאים ארכיאולוגים רבים "להתאים" לתנ"ך – החל ממסע שישק[עז], דרך אזכורים מעמים אחרים על מלכים ישראלים, תעודות אשוריות ובבליות המתאימות למסופר במקרא, ועוד. אשר על כן, רוב הארכיאולוגים סבורים כי מאחר ובתקופה זו החלה האוריינות וידיעת קרוא וכתוב להתפשט ובתקופה זו נכתבו ספרי המקרא, העדויות המקראיות על העובדות בשטח מתאימות, פחות או יותר, לתקופה זו, עם סטיות תיאולוגיות (למשל מצור סנחריב אשר צר על ירושלים וע"פ הסיפור התנכי הוא נסוג עקב מגיפה ניסית 'וַיְהִי  בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר, מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף; וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים'[עח], ע"פ אגרת סנחריב והממצאים הארכאולוגים המצור הצליח- יהודה נכנעה ושלמה לו בכסף, בעבדים ובחלקים משטחה על מנת שיניח לה[עט]), אבל לפחות התיארוכים והשמות חופפים.
 
לסיכום
 
אם אספר שאתמול בערב הייתי בקניון, ולפתע חללית של חייזרים חטפה אותי לכוכב שלה, שם חייתי במשך 700 שנה, ואז החללית חזירה אותי לקניון בדיוק לאותו המקום ולאותו הזמן, וכהוכחה אציג קבלה מאתמול על קניה באחת החנויות בקניון, מה בדיוק זה יוכיח? הסיפורים התנכיים מלאים בניסים ונפלאות, והממצאים הארכיאולוגים (המעטים ביותר) שמאשרים איכשהו את קיום הישות הישראלית בזמנים אלה סותרים כל סיפור ניסי המסופר בהם. יתרה מכך, דלות הממצאים המצטברת, היעדר מוחלט של ממצאים שמתבקש שיימצאו ומציאת ממצאים סותרים - לא משאירים שום אפשרות לקבל את המסופר במקרא כאמת היסטורית.
 
אם נחזור לסיפור על גן החיות: למרות שהמתחם מזוהה כ'גן חיות', חלק גדול מהכלובים אשר היו מסומנים במפה כלל לא היו שם, הכלובים שנמצאו היו ריקים כולם, המפה עצמה הראתה חוסר קונסיסטנטיות, החיות שכן נמצאו במתחם היו שכיחות באיזור ממילא, ולמרות ההבטחות החוזרות ונשנות- לא נמצאו קיפודים ורודים. לשומר היו אולי סיבות מקומיות, הגיוניות יותר או פחות לכל היעדר, אבל ריבוי הסתירות והיעדר הראיות הגורף מדי, לא משאיר ברירה אלא לשלול את אמינות העובדות העולות מן המקרא, או במילים של ארכיאולוג דתי "הלחץ המצטבר של סתירות בין הממצא הארכיאולוגי והמסופר בתנ"ך מביאות לכך שגישה של תירוצים מקומיים כבר לא רלוונטי. צריך לפיכך להפסיק לקרוא את התנ"ך כמקור היסטורי ליניארי"[פ].
 


[א]          
מתוך המאמר "התנ"ך – אין ממצאים בשטח" מאת פרופ' זאב הרצוג
[ב]          
מתוך המאמר "הזיקה בין הארכיאולוגיה של א"י לחקר ההיסטוריה" באתר של מט"ח
[ג]          
ראה בערך "ארכיאולוגיה מקראית" בויקיפדיה
[ד]        
ראה בערך "עמנואל ויליקובסקי" בויקיפדיה
[ה]        
ראה בערך "שמחה יעקובוביץ" בויקיפדיה
[ו]        
ראה בערך "רון ויאט" בויקיפדיה
[ז]        
בראשית פרק ו פסוק ד
[ח]             
בראשית פרק ז פסוק כ"ג
[ט]             
בראשית פרק י פסוק י
[י]       
ראה בערך "בבל" בויקיפדיה
[יא]      
ראה בערך "ארכיאולוגיה מקראית" תחת "תקופת האבות" בויקיפדיה
[יב]      
בראשית פרט פסוק כ"ד
[יג]         
בראשית פרק ל"ז פסוק כ"ה
[יד]       
בראשית פרק ל"ז פסוק ל"ו
[טו]         
ראה בערך "דרך הבשמים" בויקיפדיה
[טז]         
לדוגמא בבראשית פרק ל"ד פסוק כ"א
[יז]          
ראה בערך "גויי הים" בויקיפדיה
[יח]         
ראה בערך "ארמים" בויקיפדיה
[יט]         
בראשית פרק י"א פסוק כ"ח
[כ]          
ראה בערך "כשדים" בויקיפדיה
[כא]         
ראה בערך "תרח" בויקיפדיה
[כב]         
ראה בערך "נחור" בויקיפדיה
[כג]         
בראשית פרק י"ז פסוק ט'
[כד]         
ראה בערך "ברית מילה" בויקיפדיה
[כה]         
בראשית פרק מ"ב פסוק ו'
[כו]         
בראשית פרק מ"ז פסוק יז'
[כז]         
בראשית פרק מ"ז פסוק כו'
[כח]         
ראה במאמר "גמלים בתולין ונגב" באתר "מבט-על"
[כט]         
מסכת חולין דף ס' עמוד ב
[ל]        
ראה במאמר "מהפכת סדום ועמורה" באתר 'ויקישיבה'
[לא]         
ראה בערך "אמחותפ " בויקיפדיה
[לב]       
ראה במאמר "לא עבדים בנו את הפירמידות" באתר MAKO
[לג]         
שמות, פרק י"ב, פסוק ל"ז
[לד]         
שמות, פרק י"ב, פסוק ל"ח
[לה]         
שמות, פרק י"ב סימן ר"ט
[לו]         
Encyclopaedia Britannica, Egypt, History, Introduction to ancient Egyptian civilization
[לז]       
ראה במאמר "Did Israel’s Exodus From Egypt Actually Happen? "
[לח]       
שמות פרק ט"ו פסוק יד'
[לט]         
Encyclopaedia Britannica, Hittite
[מ]          
ראה במאמר "בני ישראל יצאו ממצרים? מה אומרים החוקרים" באתר YNET
[מא]       
ראה במאמר "פרעה בכנען: הסיפור שלא סופר" באתר YNET
[מב]         
מתוך המאמר "התנ"ך – אין ממצאים בשטח" מאת פרופ' זאב הרצוג
[מג]         
י' פינקלשטיין, נ"א סילברמן, "ראשית ישראל" עמ' 75
[מד]         
"התנך האבוד" בהוצאת שוקן
[מה]       
ראה בערך "רעמסס השני" בויקיפדיה
[מו]         
שמות פרק א פסוק יא
[מז]         
ראה בערך "פפירוס איפוור" בויקיפדיה
[מח]         
ראה במאמר "לשחזור ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל" מאת נדב נאמן, באתר האוניברסיטה הפתוחה
[מט]       
לדוגמא יהושע פרק ח פסוק כ"ב
[נ]        
יהושע פרק י פסוק ל"ז
[נא]       
ישראל פינקלשטיין, "תולדות עם ישראל בימי בית ראשון"
[נב]       
מתוך המאמר "אופיו של תהליך ההתנחלות" מאת חיים שוורץ
[נג]       
ראה בערך "העי" בויקיפדיה
[נד]       
ראה במאמר "תל חצור" באתר tourisrael
[נה]       
יהושע פרק י פסוק כ"א
[נו]       
יהושע פרק יב
[נז]       
מתוך הספר  "תולדות עם ישראל בימי בית ראשון"
[נח]         
ראה במאמר " מלחמות וכיבושי יהושע בן נון" מאת מלכה שוורץ
[נט]         
ראה במאמר " התנ"ך והארכיאולוגיה - מסורת מול מדע" מאת דניאל משה לוי
[ס]          
ראה במאמר " על המתח בין הארכיאולוגיה לתנ"ך" מאת ד"ר יצחק מייטליס
[סא]       
ראה במאמר "תכנית כיבוש הארץ בספר יהושע" באתר דעת
[סב]         
ראה בערך "מזבח הר עיבל" בויקיפדיה
[סג]       
ראה במאמר " האתר הפולחני בהר עיבל" באתר מט"ח
[סד]         
מתוך הספר " הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים""
[סה]         
ראה בערך "מזבח הר עיבל" בויקיפדיה
[סו]         
ראה בערך "כתובת תל דן" בויקיפדיה
[סז]       
ראה במאמר "מבט מהכפר על ראשית המלוכה בישראל" מאת אברהם פאוסט
[סח]       
ראה בערך "מבנה האבן הגדול בעיר דוד" בויקיפדיה
[סט]       
ראה במאמר "עיר דוד של ימי הבית הראשון נחשפה בחפירות" באתר אימגו
[ע]          
ספר מלכים א פרק ה פסוק ד
[עא]       
מלכים א פרק ט פסוק ט"ו
[עב]         
מתוך הספר "תולדות עם ישראל בימי בית ראשון" עמוד 396
[עג]       
ראה במאמר "הפרעונים" באתר "הגורם האנושי"
[עד]         
ראה במאמר "אינדיאנה ג'ונס בעיר דוד" באתר עכבר העיר
[עה]         
ראה בערך "חורבת קיאפה" בויקיפדיה
[עו]        
ראה במאמר "בעיני המתבונן" באתר הידען
[עז]         
ראה בערך "שישק הראשון" בויקיפדיה
[עח]       
מלכים ב פרק יט פסוק ל"ה
[עט]       
ראה בערך "מסע סנחריב בארץ ישראל" בויקיפדיה
[פ]          
ראה בהרצאה "סתירות בין ארכיאולוגיה ומקרא" מאת ד"ר חגי משגב ביוטיוב
נקרא 1388 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

19 תגובות

  • קישור לתגובה חמישי, 11 אוגוסט 2016 18:26 הוסף ע״י שחר

    שלמה

    >>באופן חריג, אני מוכן לקבל את הבעת החרטה מצדך, והצבת הגבול לילדותיות שלך.

    לא הבעתי חרטה, וביקשתי ממך פעמיים להעלות את הרמה (במילים 'תתבגר')

    >>אגלה לך סוד, שאני באופן קבוע ועקבי מנסה להתאים את הרמה לבן שיחי, כך שבקשתך מיותרת.

    בוא נראה:
    התחלת בלהשוות אותי למכחיש שואה, דבר שכנראה אתה לא מודע לחומרה שלו, ולסתירה הפנימית בהשוואה בין מסקנה שנובעת מהצגת ראיות שמראות על אירוע מסוים (נכונות התנ"ך) לבין מסקנה שבורחת מהצגת ראיות שמראות על אירוע מסוים (שואה).

    לאחר שעדי ואני הערנו לך על השגיאה שלך, החלטת על דעת עצמך שלקחתי בלעדיות על החוכמה, עניתי שלא, החלטת שוב שכן, עניתי שוב שלא, לקחת לעצמך בלעדיות על האמת והבעת דעה מאוד ילדותית על כל מי שיצא בשאלה, לא נותר לי אלא לרדת לרמתך, ואז כנראה נפל לך האסימון.

    אתה באמת חושב שככה אתה רוצה להביע את עצמך ולצייג את עצמך? הזכרות פרוידיאניות תמוהות על השואה\ הצהרות על "כל מה שלא מסתדר עם איך שחינכו אותי בהכרח שגוי" ו"כל מי שהוא X הוא בהכרח.."?
    עזוב
    תענה אחרון, אל תענה, בפעם השלישית: מבחינתי סיימנו. השיחה איתך ממילא לא היתה עניינית בשום שלב וחבל שהגבתי לפרובוקציית השואה שלך.
    שיהיה לך לילה טוב וכל טוב, אני רק מבקש שתשתדל פעם הבאה כשאתה מגיב לי, להגיב עניינית לגוף הדברים שכתובים במאמרים שלי או בתגובות, ובאופן כללי לחשוב לפני שאתה מערב את השואה. תודה.
    צום מועיל

  • קישור לתגובה חמישי, 11 אוגוסט 2016 17:28 הוסף ע״י שלמה רייכמן

    שחר,
    באופן חריג, אני מוכן לקבל את הבעת החרטה מצדך, והצבת הגבול לילדותיות שלך.

    אגלה לך סוד, שאני באופן קבוע ועקבי מנסה להתאים את הרמה לבן שיחי, כך שבקשתך מיותרת.

    אם תרצה את זכות המילה האחרונה, בדיון הנוכחי. תבקש ואשקול זאת.

    שלמה

  • קישור לתגובה חמישי, 11 אוגוסט 2016 16:55 הוסף ע״י שחר

    שלמה
    יש גבול לילדותיות.
    ממליץ גם לך להעלות את הרמה.

    מבחינתי המשך ההתכתבות מיותרת ולא מוסיפה כבוד.

    כל טוב

  • קישור לתגובה חמישי, 11 אוגוסט 2016 16:16 הוסף ע״י שלמה רייכמן

    שחר,

    אני שמח שהטריק שלי עבד, וזה גרם לך להגיב ולקרוץ ;). וההצהרה שלך בדבר דיקלום סיסמתך בעניין חוזק אביך, החזיקה מעמד זמן קצר מאד.

    שלמה

  • קישור לתגובה חמישי, 11 אוגוסט 2016 12:04 הוסף ע״י שחר

    שלמה,
    הקיפוד הורוד שלך? ;)
    אני שמח שהמאמר שלי נקלט והוטמע. יש שכר לפעולתי ויש תקווה לאחריתך.
    כל טוב

  • קישור לתגובה חמישי, 11 אוגוסט 2016 11:10 הוסף ע״י שלמה רייכמן

    שחר
    הקיפוד שלי יותר חזק מסבא שלך

    שלמה

  • קישור לתגובה חמישי, 11 אוגוסט 2016 10:15 הוסף ע״י שחר

    שלמה
    אבא שלי יותר חזק מאלוהים שלך

    שחר

  • קישור לתגובה חמישי, 11 אוגוסט 2016 09:46 הוסף ע״י שלמה רייכמן

    שחר,

    תגובתך פחדנית והינה אופיינית לאפיקורוס שכמוך.

    שלמה

  • קישור לתגובה רביעי, 10 אוגוסט 2016 13:56 הוסף ע״י שחר

    שלמה,
    אני אכן טועה לפעמים. אין מי שלא טועה. אבל לעזוב את האמונה באמיתויות היהדות לא היתה אחת מהטעויות שלי.
    עצוב לי שאתה מכריח אותי לענות (יכלת לחשוב על ניסוח אחר שלא היה מאלץ אותי לכתוב את הדברים הללו) :
    היהדות אינה דת אמת.
    היא מלאה בהעתקות ממיתולוגיות של עמים אחרים, קדומים לה,
    מלאה בחורים כפלויות וסתירות בגלל הדרך שבה התורה שלה נערכה
    מלאה בגזענות כלפי עמים אחרים, הומוסקסואלים נכים וכל מי שלא גבר לבן מהגזע (סליחה, עם, עם) הנכון (אפרופו 'מכחישי שואה')
    רשעית כלפי נשים
    מוכיחה דרך הכתוב בה את התפתחות המאמינים בה, מאלים רבים, לאלים מקומיים, לאל אחד (חסר בטחון בעצמו, קנאי, זקוק שוב ושוב לחיזוקי אגו, נוטה להעניש בצורה לא פרופורציונאלית את מי שהוא אוהב ולתגמל מאוד את מי שפוגע בעם שהוא אוהב)
    ובשורה התחתונה: די פרימיטיבית, קצת יותר מדתות אחרות, פחות מאחרות.

    אני אדם שמח, מאושר, איש משפחה, נהנה מהחיים, יש לי המון דעות, וכמו שכתבתי כבר כמה פעמים: אני לא מחשיב את עצמי לגאון. רד, רד מהסיסמאות המטומטמות שלך כבר. זה ילדותי ומעייף. תקרא את הניסוחים שלי (שמכבדים אותך כאדם) ואת הניסוחים שלך (שמלאים בניסוחים ילדותיים דוגמת "אבא שלי יותר חזק"). בפעם השניה, תתבגר.
    התגובות שלך לא ענייניות ומעייפות.
    אין סיבה שתענה לי יותר, ניסיתי להעלות את הרמה אבל אתה מתעקש להיות תינוק, אז מעכשיו על כל תגובה שלך אענה ב"אבא שלי יותר חזק מאלוהים שלך". ארד לרמה שלך וזהו.
    המשך יום טוב

  • קישור לתגובה רביעי, 10 אוגוסט 2016 13:08 הוסף ע״י שלמה רייכמן

    שחר,
    טוב מאד שאתה מכיר בזה שאתה טועה לפעמים. לעומתך, היהדות שזנחת נשענת על תורת אמת, והיא איננה טועה לעולם.
    יאבדו אלף חוקרים אורתודוקסיים כמוני, ולא תיבטל אות אחת מן התורה.
    ההיפך הוא הנכון, אין בנמצא יהודי חכם או ישר אחד שיצא מדתו, מדובר במתוסכל, ממורמר, או סתם חסר דיעה, שמחשיב עצמו לגאון.
    מתברר, שמשמעות המילה 'כהלכה' אצלך, שונה מההגדרה הזאת אצלך.
    שלמה

  • קישור לתגובה רביעי, 10 אוגוסט 2016 12:45 הוסף ע״י שחר

    שלמה,
    זה ההבדל בינינו
    אני לא טוען לשום בלעדיות, על שום אמת.
    להיפך,
    אני קטן. מכיר בכך שאני עלול לפעמים לטעות, ומקבל את האמת ממי שאמרה. אאל"ט גם שאלתי אותך בעבר שאלות וענית וקיבלתי.
    הבקשה היחידה שלי ממך היתה שתרד מהאולימפוס המתנשא שלך של "אני ואפסי ותורתי עוד" וכל מה שלא עולה בקנה אחד הוא אוטומטית שקר או מקביל להכחשת שואה. קצת הגזמנו, לא?

    העובדה היא, שלקחת מאמר שלם מגובה בעשרות מקורות והפניות, לעבודה מאומצת של אלפי אנשים, ביניהם יהודים אורתודוקסים דתיים כמוך, ביטלת את כל מה שהם אומרים רק כי זה לא מתאים לעמדתך (מראש, בלי לבדוק בכלל), והשווית את כל פועלם למכחישי שואה, אז אני מבין לבד מה אתה חושב על נכון ולא נכון, ועל הבלעדיות על תבונה.

    בתגובתך שוב יצא ממך דבר שקר (במתכוון או כי שיקרו לך?) בשנות ה70-80 אמנם היתה תנועה גדולה של חזרה בתשובה, אך בשנים האחרונות יש בערך פי 10 יותר יוצאים בשאלה מחוזרים בתשובה (הדבר כבר נחקר מכמה זויות) ובכל מקרה לא הכמות חשובה, אלא, במחילה, האיכות. בעיני, בהכללה גסה, ובהיעדר פוליטקלי קורקט, אני טוען שרובם המכריע של של החוזרים בתשובה הם אנשים שמשתכנעים שאלוהים רוצה שהם יחתכו נייר טואלט בשבת בגלל האיומים של אמנון יצחק, ה"מחקרים" האדיוטיים והשקריים של הרב זמיר כהן או הבדיחות והפרצופים של "הרב" הגאון פנגר.
    הראה לי איש חכם וידוע (וחכם, כן?) שחזר בתשובה והפך חרדי שמרן ומסתגר (מה שאתה קורא 'אותנטי'). אחד.
    מאידך, רבים מאוד מהיוצאים בשאלה אינם עושים זאת בגלל נוחות או ה"תאוות" כפי שמנסים לצייר בציבור החרדי, בעיקר משום שבשביל תאוות, אין צורך לצאת כיום מהציבור הזה (ודוגמאות לסטיות ופשעים לא חסר ודי עם הצביעות). אלא מדובר בעיקר, שוב בהכללה, באנשים ספקנים, ביקורתיים, בעלי יזמה ובעיקר אומץ כי העולם החרדי מחבק כל מתקרב ומקיא כל מתרחק. "נדידת המוחות" היא איכשהו רק בכיוון אחד.
    וכתבת על מתגיירים כהלכה?? אתה רציני? בכל העולם יש 3600 בשנה מתגיירים. ומתוך הכמה מאות האלה, מעל 90% אלו כאלה שרוצים רק להתחתן עם יהודים ואחר כך הם חוזרים לאתאיסטיותם\ נוצריותם וכו' כל ה"כהלכה" שלהם שווה כקליפת השומים והבצלים שאכלנו במצרים, יש מספרים ידידי, פה זה לא התורה שאפשר לכתוב מה שרוצים, הדברים האלה ממוספרים. כל נושא הגיור זו בדיחה עצובה ועדיף שלא היית מזכיר את נושא הגיור. הייתי מפנה אותך למאמרים בנושא אבל אתה לא מאמין לשום דבר שלא נכתב אחרי המאה ה-5, כי הם כידוע היו הכי אמינים.

    בכל מקרה, מאמינים ולא מאמינים, צודקים וטועים, כולם בני אדם, לכולם זכות לאושר, שיהיו בריאים כולם. לא הבנתי מה כתבת בסוף ומה הקשר למתרסים. חביב אדם שנברא בצלם. אפילו שהוא לא רעך כמוך בתורה ובמצוות.
    לא טוען לבלעדיות על האמת, רק מבקש פתיחות.

  • קישור לתגובה רביעי, 10 אוגוסט 2016 12:11 הוסף ע״י שלמה רייכמן

    שחר,
    נוח לך לחשוב שיש לך בלעדיות על התבונה ועל החשיבה הלוגית, תחשוב כך, אבל אל תתפלא שאני אחשוב עליך מה שאני אמצא לנכון.
    נכון, רבים הם האנשים שעושים שינוי בחייהם ובתרבותם, ועדיין הסיכוי הסביר לרבים עוד יותר לחיות ולמות בתרבות שנולדו לתוכה.
    מה שאתה תופש כהשכלה, אני תופס כהסכלה.
    על כל שומר תורה שזנח ופירש, שאותו אני מוצא כחלש אופי, וכמי שלא רכש את יסודות היהדות בצורה נכונה, יש יותר מחוזר בתשובה אחד או מתגייר כהלכה, שקיבל עליו עול תורה ומצוות, בעין פקוחה ובנאורות אמיתית. אגב, יתרו הוא הראשון כזה לפי המסורת.
    בקשר לשינויים כאלה ואחרים, בסדרי התפילה, במהלך הדורות, זוהי דוגמה טובה לפיספוס הנקודה. אני מדבר על מה שציטטת במדוייק: "היהודי האותנטי לא שינה מאורח חייו ועיקרי דתו המוצקים כסלע איתן..."
    מטבע הדברים, מכיוון שאינני נמצא באותו צד מתרס שלך, לא אוכל לעזור ולכוון אותך, בקשר לאיך ומה תחשוב עלי ועל משנתי.

    שלמה

  • קישור לתגובה רביעי, 10 אוגוסט 2016 11:42 הוסף ע״י שחר

    אבל שלמהת
    יש לא מעט מאמינים, ביניהם דתיים וחרדים שעוסקים במחקר, והם סוברים כמונו. למה אתה חושב שאתה מייצג קבוצה גדולה וצודקת? "החרדים הקדמונים", לדוגמא בימי התנאים האמוראים הקדושים שאתה כל כך אוהב, נהגו להתעסק גם במדעים מסוגים שונים וניסתה פה ושם גם להראות את ידיעותיה במדע. "מה שאתה מייצג" נוגע אך ורק לעצמך ולקבוצה שהחליטה מראש שהיא כמו ילד שסותם את האזניים ולא מוכן לשמוע שום דבר ששונה ממה שאמרו לו.

    ואין יסוד להניח שכל ילד היה חי ומת לפי הקבוצה התרבותית ממנה בא. אני דוגמא חיה לכך, וכמוני המונים שנולדו דתיים או חרדים, באחוזים עצומים. כל מאמין בור בעולם, אם הוא יהודי, מוסלמי או בן שבט הזולו שמאמין בשד שחי בנהר, כולם אומרים כל בוקר "ברוך אלקינו שהבדילנו מן התועים" וכל אחד מהם בטוח שעמו הוא יחיד ומיוחד, אבל אחרים מעמו, שהתפתחו קצת ולמדו קצת, מבינים אחרת. קוראים לזה "השכלה" ולמרות שאתם חושבים שרק יהודים חלו במחלה הזו (וחלק מכם טוען שבגללה שאר החרדים חטפו בשואה בזמן שהיהודים המשכילים עשו קופה באמריקה משום מה, נסתרות דרכי וכו') אבל ההשכלה השפיעה על כל הדתות ורבים רבים הפסיקו להאמין באמונות הפרימיטיביות שלתוכן נולדו.

    ובקשר לשטות\שקר\סיסמא שכתבת בסוף דבריך, "היהודי האותנטי לא שינה מאורח חייו ועיקרי דתו המוצקים כסלע איתן... הוא תמיד נשאר דבוק למקור ולמסורת"
    שנינו יודעים שזה לא נכון, ולא רק בגלל שהיהודים, שמנו לפני 2000 שנה כמה מליונים בודדים, שהיו אמורים להיות במרוצת הזמן מאות מליונים ואף יותר, איכשהו מנו גם לפני 100 שנה מליונים בודדים, כי הם שינו ועוד איך ממסורותיהם, אם בכפיה ואם ברצון, חלקם עברו לדתות אחרות, חלקם התפקרו לגמרי, אבל דבוקים למקור ולמסורת נשארו בודדי בודדים, וגם "המקור והמסורת" השתנו מאוד, פשוט צא מבית המדרש ותלמד לשם שינוי משהו חדש על הדת שלך במקום לחרוש שוב ושוב את אותם דברי תורה. ידעת לדוגמא ש"קדיש יתום" זה משהו שהתחיל לפני פחות ממאתיים שנה? לפני כן לא היה. אז די עם סיסמאות של "לא שינו".
    אני לא יודע אם להעריך את ההתעקשות הילדותית הזו שלך להגיד דברים לא נכונים ולהאמין שהם נכונים, או לרחם עליה. נו מילא, העיקר שאתה חושב שרק אתם מובדלים מן התועים.
    יום טוב ידידי

  • קישור לתגובה רביעי, 10 אוגוסט 2016 11:03 הוסף ע״י שלמה רייכמן

    שחר ועדי,

    עמדתכם ברורה, באותה מידה שברור לכם שאני וכל מה שאני מייצג, חלוק עליה מכל וכל. וכפי שכתבתי בצורה חדה וברורה.

    אגב, יש יסוד סביר להניח שכל אחד מאתנו, לו היה נולד בכל קבוצה תרבותית אחרת, הוא היה חי ומת לפיה, אלא שכמובן היהודים שכל כך מאושרים על גורלם להיוולד כאלו, אומרים בשמחה כל יום: ברוך אלקינו שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו.

    ובקשר למה שנראה לשחר כסתירה, כנראה עוד לא הבנת שאצלנו ההוכחות הן לא מה שאתה חושב, הן לא שברי חרסים וסברות כרסיות של דלי גאה מנופחי אגו.

    הסר דאגה מלבך, היהודי האותנטי לא שינה מאורח חייו ועיקרי דתו המוצקים כסלע איתן, לא כשפיתו אותו במתק שפתיים לאמונות טפלות של דתות אחרות, לא כשאיימו עליו ואף ביצעו עינויים קשים ורציחות, ואפילו לא כשניסו להרשים אותו עם דעות מדענים נחשבים בגרוש, גם אם אלה יהיו חובשי כפה, עם מאמרים ארוכים ומובואות וסימוכין רבים. הוא תמיד נשאר דבוק למקור ולמסורת. כי היהודי השורשי ניחן ביכולת טובה מאד, להבחין בין דמיון למציאות, בין סברה הגיונית לבין משאלת לב, בין אמת לבין שקר, בין טוב לרע, ובין חיים למוות. וטוב שכך.


    שלמה

  • קישור לתגובה רביעי, 10 אוגוסט 2016 04:35 הוסף ע״י שחר

    שלמה

    מכחישי שואה הם ברובם המוחלט אנשים דתיים, אשר מונעים מגזענות כלפי עם ודת השונה מהם, ומשתמשים במידע מסולף ומגמתי, אשר המניע שלהם הוא אידיאולוגי וגישתם אינה אובייקטיבית, בניגוד לכל הראיות, בניגוד לכל העדויות, בניגוד לדיעות כל החוקרים, בניגוד למציאות, ובניגוד למה שיודעים 99٪ מהעולם.
    את מי זה מזכיר לך...? :)

    ולצערי הרב, לפי הגישה שלך והתפיסה שלך שבה אתה מתגאה מה לסנן ומה ללמוד ולאיזה מידע להיחשף ולאיזה לא ואיזה סינון יש לעשות שמתאים אך ורק להשקפתך, יש יסוד הגיוני ועצוב להניח שאם היית נולד לשני הורים איראנים מכחישי שואה, היית מכחיש שואה גאה. כי לעזאזל העובדות ולעזאזל המידע והמדע והעדויות וההוכחות והמציאות. העיקר מה שאמרו לי בבית ובגן ובכיתה. תתבגר

    אה כן, ודרך אגב, אתה במילותיך שלך סתרת את התגובה האחרונה שלך, ואני מצטט:
    » אין שום משמעות וערך מה זה ארכיאולוגיה מוצאת או איננה מוצאת, כמו שהיא בזה לכל המדענים מגודלי שפם ככל שיהיו, ככל שהם משמיעים לנו רעיונות והמציאות שאינן עולות בקנה אחד עם הידוע לנו מפי המסורת, מדברי חז"ל ומתורתנו הקדושה שמפיה אנו חיים והדברים ברורים.

    הם אכן ברורים. סתם לידע כללי: המסורת שלך=חז"ל=תורתך הקדושה אז לא יעזור לך לנסות לנפח את מקור הידע. מקור הידע שלך הוא אחד- ספר עתיק שהיווה בסיס לעוד כמה ספרים עתיקים, ולדעתך זה יותר חזק מעדויות ממשיות.

    אם זו רמתך ואלו 'עדויותיך' אני באמת מקווה שלעולם לא תיתקל באגדות האחים גרים כי אני מפחד שתתחיל להתפלל לכיפה אדומה

  • קישור לתגובה שלישי, 09 אוגוסט 2016 22:05 הוסף ע״י עדי אביר

    שלמה,

    'ההוכחות לאמיתות התורה וסיפוריה, עולות על ההוכחות לאמיתות השואה'. האם יש לך מושג על מה אתה מדבר? האם אינך מתבייש להפגין בורות כה עמוקה?

    בעודי חושב על האתגר שהצבת לי אתה יוצא בהתבטאות שיכולה לגרש כל מחשבה טובה שאני מנסה לחשוב עליכם. מדוע אתה זקוק לקנאות כה חשוכה? אמונתך הרי אינה מותנת בהוכחות כי אם היית מנסה לתלותה בעובדות היית מגלה שאין בידך שום הוכחה ממשית לנכונותה. השואה, לעומת זאת, מתועדת באינספור מסמכים, עדויות, תמונות וסרטים מהם רק מכחישי שואה נוטים להתעלם.

    האם אתה, שלמה, מכחיש שואה? האם גם אתה, כמוני, חושב שאמונה צריכה להתבסס על עבדות ולא רק על הזיות ותחושות? האם אינך חושב שעליך לקחת חזרה את התבטאותך האומללה ולפוגג במעט את הרושם האיום שהיא הותירה?

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 09 אוגוסט 2016 21:12 הוסף ע״י שלמה רייכמן

    שחר,

    מכיוון שההוכחות לאמיתות התורה וסיפוריה, עולות על ההוכחות לאמיתות השואה, תגובתי מידתית.

    ולגבי הקישור, הלא תדע כי כמנהגי אינני מפנה ואינני פונה לקישורים חיצונים, במהלך דיון אותנטי בינאישי, ולא אחרוג ממנה גם הפעם.

    שלמה

  • קישור לתגובה שלישי, 09 אוגוסט 2016 16:55 הוסף ע״י שחר

    שלמה
    התגובה הזו מבזה אותך. עד עכשיו החזקתי ממך יותר אינטליגנטי מזה.
    אם אתה לא מבין מה ההבדל בין אירוע אנושי מתועד במליוני עדויות כתובות ומצולמות למדע בדיוני ניסי ופנטזיונרי שלא נמצאה לו שום עדות תומכת אלא רק סתירות, אז קח- תקרא את המאמר הזה אם תצליח אותו.

    http://athologica.com/?p=2144

  • קישור לתגובה שלישי, 09 אוגוסט 2016 14:48 הוסף ע״י שלמה רייכמן

    הי אנשים,

    המאמר יכול להוות מקור השראה מעולה, עבור מכחישי השואה, שסגנונם והוכחותיהם משכנעות לא פחות.

    ועם מיליוני הנספים בשואה הסליחה.

    שלמה

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים