Skip to content

1VSDAT

שני, 19 ספטמבר 2016 09:14

קואליה: גבולות ההבנה (מעגלתו של חילוני)

דרג מאמר זה
(21 מדרגים)

מדוע אנחנו חווים "אדום" כפי שאנחנו חווים אותו? מדוע אנו חשים "כאב" כפי שאנו חשים? או, באופן כללי – מדוע תחושות מסוימות נתפסות אצלנו כפי שהן נתפסות?

 

זו השאלה על מהות הקואליה – ההרגשה הסובייקטיבית שאנו חווים כקלט חושינו וכרגשותינו[א].

 

אני נמנה עם אלה שחושבים שהתחושות השונות שלנו אינן אלא ביטוי למערכי פעולה מתאימים במוחנו.

הסברתי מדוע אני חושב כך במאמרי על הבעיה הפסיכו פיזית.

 

לדעתי, הניתוח המוצג במאמר הנ"ל שולל כל אפשרות אחרת, אבל עדיין אין בו תשובה לשאלה "מדוע הדברים נתפסים כך ולא אחרת?"

 

חוקרי תודעה ששותפים לדעתי מנסים לפעמים למצוא תשובה גם לשאלה זו.

 

כותרת המאמר מנסה לרמוז על כך שלדעתי לא נוכל לתת לשאלה זו מענה.

לא נוכל להסביר את האופן בו אנו חווים את תחושותינו תוך התבססות על משהו יותר בסיסי מהתחושות עצמן[ב].

 

כדי להבין מדוע אני טוען זאת, נשאל את עצמנו מהי "הבנה" ומהו התהליך שמוביל אליה.

 

כשאנחנו נולדים, אנחנו מבינים מעט מאד דברים.

בשנותינו הראשונות ובעיקר בשנה הראשונה ממש, אנו מפתחים בהדרגה את הכלים שיאפשרו לנו להבין יותר ויותר דברים בהמשך.

 

התהליך מתחיל עוד לפני הלידה ובהדרגה הוא משתלב עם רכישת השפה.

 

לדעתי זה לא מקרי. יש הרבה מן המשותף בין שני התהליכים ויש סיבה לכך שתהליך רכישת כלי ההבנה מתחיל מעט לפני רכישת השפה.

 

מי שקרא את מאמרי על האבולוציה של היכולת השפתית בבני אדם יזכור בוודאי את העובדה שציינתי שהשפה היא כלי מאד חשוב ביכולתנו לחשוב מחשבות מורכבות, כיוון שהיא מאפשרת לנו להגדיר מושגים מורכבים על סמך מושגים שאנחנו כבר מכירים ובכך מאפשרת לנו להגיע למסקנות כלליות יותר.

 

זה דומה מאד לתהליך שבאמצעותו אנחנו מבינים בהדרגה יותר ויותר דברים תוך ביסוס הבנות חדשות על הבנות קודמות והשילוב בין שני התהליכים הוא די מובן מאליו: ככל שאנחנו מבינים יותר דברים אנחנו נותנים להם שמות ומרחיבים גם את השפה.

 

אבל חישבו רגע ממה מתחיל כל זה.

הרי חייבות להתקיים בנו הבנות ראשוניות שאינן מתבססות על הבנות שקדמו להן.

מהן ההבנות הללו?

 

אני טוען שההבנות הבסיסיות שלנו הן בדיוק מה שאנחנו מכנים "קואליה".[ג]

 

אלו כוללות את קלט חושינו ואת תחושותינו הפנימיות, כולל שמחה, קנאה, צער ואפילו החוש המולד שיש בנו להיגיון.

 

למעשה, לטענתי, הקואליה הם האטומים של ההבנה.

כשאנחנו אומרים שהצלחנו להבין דבר מה, פירוש הדבר הוא שהצלחנו לעשות לו רדוקציה להבנות קודמות ובסופו של דבר – רדוקציה לקואליה.

 

אם אי פעם נבין מהן הקואליה יהיה פירוש הדבר שהצלחנו לעשות להן רדוקציה ל....קואליה.

זה נראה כסתירה או כטאוטולוגיה, כפי שהסברתי במאמר על התייחסות עצמית[ד].

 

זה אולי המקום להסביר שכשאני מדבר על "הבנה", אני מדבר על החוויה הסובייקטיבית של הבנה.

 

יש גם סוג אחר של "הבנה" שאינו מלווה בחוויה סובייקטיבית מסוג זה.

למשל, הבנתנו את מכאניקת הקוונטים היא פורמאלית בלבד ואינה מלווה בחוויה סובייקטיבית של הבנה.

הסיבה לכך היא, כך אני משער, בדיוק העובדה שאיננו מצוידים בקואליה שמאפשרות את ההבנה האינטואיטיבית של הנושא.

 

הטענה שהוצגה במאמר זה היא שבנושא הקואליה אנחנו נמצאים בדיוק באותו מצב כמו במכאניקת הקוונטים.

 

נוכל להבין את הקואליה רק הבנה פורמאלית ולזהות אותן עם ייצוגן במוח[ה],

נוכל אפילו להבין את התהליכים האבולוציוניים ש"דחפו" להיווצרות הקואליה, אבל לא נוכל להבין מדוע ייצוג זה יוצר בנו את התחושה שהוא יוצר.

 

ובמאמר מוסגר[ו]:

 

גם מבלי להסתמך על השיקולים שהועלו במאמר זה, ברור לכל שלמעשה יש גם מקום לשאלה אם כולנו חווים את קלט חושינו באופן דומה.
למרבה הפלא, לשאלה זו דווקא אפשר לענות והתשובה עשויה להפתיע רבים: אפשר לדעת שהתשובה היא "לא!"

 

רוב האנשים שעמם שוחחתי דווקא מאמינים שכולנו חווים את הדברים באותו אופן גם אם אין ביכולתנו להוכיח זאת.
כשהם מנסים לנמק את אמונתם הם מביאים לא פעם נימוקים בסגנון "עובדה היא שכולנו מסכימים שאדום הוא אדום וכחול הוא כחול."

 

זה כמובן טיעון שגוי מבחינה לוגית כיוון שהוא בונה על דיווחיהם של אנשים ולא על תחושותיהם. הרי אם אני חווה "אדום" באופן שבו אתה חווה "כחול" ולהיפך, בכל זאת נדע שנינו לומר שהתפוח הוא אדום מכיוון שאת שם הצבע אנחנו לומדים ואני לומד שמה שאני חווה באופן מסוים נקרא אדום וכך גם אתה, וזאת למרות שאופני החוויה שלנו שונים.

אבל זה רק הפן הלוגי של הטעות בשיקול ומעניין לדעת שיש גם עובדות שממש סותרות את הטענה עצמה – ללא כל קשר לשיקול הזה.

יש מקרים שבהם אפשר ממש לזהות את העובדה שאנשים חווים את קלט חושיהם באופן שונה.

 

המקרה המובהק ביותר שאני מכיר הוא המקרה המפורסם של השמלה שאנשים לא יכלו להסכים על צבעה.

 

מקרה אחר, שעלול להיחשב לפתולוגי הוא המקרה של סינסתזיה – עירוב חושים.

 

מיכאל רוטשילד

 



[א]             

אני מרחיב כאן מעט את המושג קואליה וכולל בו גם את מה שמכונה לפעמים Propositional attitudes. אני חושב שבהקשר הנוכחי אין טעם להבדיל בין שני המונחים.

[ב]             

חשבתי לקרוא למאמר "קואליה: לא דובים ולא יער" כיוון שדובי הקואלה אינם דובים (ובטח שאינם יער) ולרמוז על כך שהקואליה אינן ניתנות לתיאור על ידי דברים בסיסיים מהן אבל העדפתי כותרת המרמזת על התוכן.

[ג]              

שימו לב: המאמר טוען למעשה שתי טענות. הראשונה היא שחייב להתקיים "בסיס" של הבנות ראשוניות – כאלו שאין לנו צורך (וגם איננו יכולים) להסביר במונחים "פשוטים" יותר. הטענה השנייה היא שהבנות ראשוניות אלו הן הקואליה. הטענה השנייה בונה על נכונותה של הראשונה אבל הראשונה היא עצמאית לחלוטין וגם מי שאינו מקבל את השנייה יכול לקבל את הראשונה.

[ד]              

הצלחה חלקית היא אפשרית וחלק ממנה אכן הושג. תחושת החריפות, למשל, היא מקרה פרטי של תחושת חום. ייתכן שאפשר להבין גם "חום" (ואולי גם "קור") באמצעות "כאב" ודרגות שונות של "כאב" כביטויים של חוש המישוש, אבל ברור שיש לסדרת הרדוקציות הללו בסיס: אוסף קואליה שאינן ניתנות להסבר על ידי אחרות. "הסבר" של קואליה המושתת על אותה קואליה עצמה הוא חסר משמעות. אם נצליח באופן כלשהו לשכנע את עצמנו שקואליה זו או אחרת חייבת להיתפס כפי שהיא נתפסת יהיה שכנוע עצמי זה מבוסס על כשל "הנחת המבוקש".

[ה]             

הכוונה כאן למה שמכונה neural correlates of consciousness. זיהוי זה, שכל ביטויו המובן לנו הוא פיזיקאלי, מעלה כמובן את התהייה שמא גם מכונות שמסוגלות להבחין בין סוגים שונים של קלטים ולקבל החלטות בהתאם "חשות" את ההבדל בין קלטים אלה באופן דומה.

[ו]              

מאמר מוסגר זה נוסף למאמר המקורי אחרי ה 21 בספטמבר 2016 ותוכנו הוא כתוכנה של תגובה שכתבתי בתאריך זה. את התגובות שנכתבו לפני תאריך זה יש להבין כתגובות שמתייחסות למאמר ללא תוספת זו.

 

נקרא 7494 פעמים שונה לאחרונה ב- חמישי, 04 מאי 2017 15:48

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

5 תגובות

  • קישור לתגובה רביעי, 28 ספטמבר 2016 14:51 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    יאיר:
    אני טוען למעשה כמה דברים שאם אתה מקבל את כולם אין לך מנוס מן המסקנה שלא נגיע להבנה אינטואיטיבית של הקואליה.
    טענתי הראשונה (שאני חושב שאין מנוס מהסכמה אתה) היא שעצם העובדה שאנחנו מצליחים להבין משהו מחייב קיומן של הבנות בסיסיות שאותן אנו מקבלים כמובנות מאליהן.
    טענתי השנייה, שלדעתי גם ממנה אין מנוס היא שבניית הבנות חדשות על סמך הבנות קיימות דומה להגדרות ומשפטים חדשים במסגרת מערכת אקסיומות קיימת.
    טענתי השלישית (שממנה אולי יש מנוס אבל היא נראית לי נכונה בוודאות די גבוהה) היא שההבנות הבסיסיות עליהן מדברת הטענה הראשונה הן הקואליה.

    אם אתה מקבל את שלושת טענותיי הנ"ל (שכאמור, לדעתי, את שתי הראשונות שבהן כנראה שאתה חייב לקבל) הרי שהבנה אינטואיטיבית של הקואליה נשענת על כשל הנחת המבוקש (כלומר – שאם נרגיש שזכינו להבין אותן זו תהיה בסך הכלא שלייה שמקורה בטעות לוגית שעשינו בדרך).

    כפי שציינתי, נוכל (אנחנו כבר מצליחים בכך לא רע) להבין את ביטוייהן הפיזיקאליים (כלומר שמערך פעילות מסויים במוח מצביע על תחושת מתיקות ומערך אחר מצביע על כעס. סביר שאפילו נוכל להקליט את חלומותיהם של אנשים ולהציג להם את החלום ולזכות באישורם שזה מה שחלמו) אבל כל אלה אינם הבנה אינטואיטיבית של הקואליה.

    צריך לזכור שיכולתנו המתמטית מאפשרת לנו להבין גם דברים שאיננו חווים בעצמנו.
    אנחנו בפירוש מבינים עולם ארבעה ממדי, חמישה ממדי ואפילו אינסוף ממדי אבל זה בזכות העובדה שאנחנו מסוגלים לעשות לו רדוקציה לתחושת הממדים שאנחנו כן חווים.

    באותה מידה אנחנו יכולים להבין את קיומם של תדרי אור וקול שאיננו מסוגלים לראות ולשמוע ואפילו לגלות שלבעלי חיים אחרים מאתנו יש מגבלות אחרות על טווח התדרים.

    יכולת הרדוקציה שלנו חזקה מאד בזכות יכולתנו המתמטית אבל תמיד – בסופו של דבר – היא מגיעה לאקסיומות שהיו טבועות בנו מלידה.

    לכן, לעולם לא נוכל להבין איך חרקים מסויימים חווים (במובן של קואליה) אור אולטרה סגול ואפילו לא איך אנשים אחרים חווים את הצבעים שכולנו מסכימים על שמותיהם.

    כמובן שהדמיון בינינו יכול להצדיק את ההשערה שכולנו חווים את הדברים באופן דומה וחקירה נוירולוגית של השוני המוכח בין אופן חווייתם של אנשים שונים (כמו דוגמת השמלה שלא מדברת על אנשים חריגים אלא על אחוזים גבוהים באוכלוסייה) עשויה לשפר את יכולתנו להתאים בין הביטוי העצבי של קואליה לבין הקואליה עצמן אבל לעולם (לדעתי) לא נוכל להבין *מדוע* ביטוי עצבי כזה או אחר יוצר קואליה כאלו או אחרות.

  • קישור לתגובה רביעי, 28 ספטמבר 2016 11:43 הוסף ע״י יאיר

    אבל תאר לעצמך שנגיע להבנה פורמלית של קואליה. במסגרת ההבנה הזו, אנו נוכל לספק תיאור מסוים, אולי פורמלי, של החוויה הסובייקטיית של מערכת מסוימת (למשל, מוח אנושי במצב מסוים). עיסוק בתיאורים כאלו יספק אינטואיציות והבנות אינטואיטיביות של התאוריה הפורמלית, בדיוק כפי שעיסוק בתורת הקוונטים מספק הבנות אינטואיטיביות של העולם על פיה. (אולי, כמו בתורת הקוונטים, יהיו מספר פרשנויות, כלומר הבנות אינטואיטיביות, שונות; אך איני רואה סיבה שזה יהיה סביר.)

    לכן, לדעתי, אין סיבה טובה להאמין שלא נצליח להגיע להבנה אינטואיטיבית טובה של קואליה. אמנם, לא נוכל לעולם לחוות קואליה חדשים, אבל נוכל לתאר אותן באופן שייתן לנו מושג עליהן. נוכל למשל לומר דברים כמו "העטלף חווה את העולם כאוסף של עצמים מבודדים וקשיחים", או "הסרטן רואה את התפוח כאדום עם סטורציה נמוכה אך סופר-סטורציה גבוהה, מה שגורם לו לבלוט על רקע המסך בעל הסופר-סטורציה הנמוכה". וכן הלאה.

    לגבי אחידות החוויות: אני משער שמכיוון שהמוח האנושי בנוי בצורה דומה גם החוויות דומות. יש אבנורמליות, אבל בגדול - החוויות דומות.

  • קישור לתגובה רביעי, 21 ספטמבר 2016 20:32 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    תגובה זו היא המשך התשובה לאברום אבל אני ממליץ לכולם לקרו אותה כי אולי הייתי צריך לכלול את תוכנה במאמר עצמו:
    אנשים שחשבו על השאלות הקשורות לנושא הקואליה הבינו מזמן שלמעשה יש גם מקום לשאלה אם כולנו חווים את קלט חושינו באופן דומה.
    למרבה הפלא, לשאלה זו דווקא אפשר לענות והתשובה עשויה להפתיע רבים: אפשר לדעת שהתשובה היא "לא"!
    רוב האנשים ששוחחתי אתם נוטים להאמין שלמרות שאיננו יכולים להוכיח זאת הם בכל זאת מאמינים שכולנו חווים את הדברים באותו אופן.
    כשהם מנסים לנמק את אמונתם הם מביאים לא פעם נימוקים בסגנון "עובדה היא שכולנו מסכימים שאדום הוא אדום וכחול הוא כחול".
    זה כמובן טיעון שגוי מבחינה לוגית כיוון שהוא בונה על דיווחיהם של אנשים ולא על תחושותיהם. הרי אם אני חווה "אדום" באופן שבו אתה חווה "כחול" ולהיפך, בכל זאת נדע שנינו לומר שהתפוח הוא אדום מכיוון שאת שם הצבע אנחנו לומדים ואני לומד שמה שאני חווה באופן מסוים נקרא אדום וכך גם אתה, וזאת למרות שאופני החוויה שלנו שונים.

    אבל זה רק הפן הלוגי של הטעות בשיקול ומעניין לדעת שיש גם עובדות שממש סותרות את הטענה עצמה – ללא כל קשר לשיקול הזה.

    יש מקרים שבהם אפשר ממש לזהות את העובדה שאנשים חווים את קלט חושיהם באופן שונה.
    אחד המקרים שעלול להיחשב לפתולוגי הוא המקרה של סינסתזיה – עירוב חושים:
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%A1%D7%AA%D7%96%D7%99%D7%94

    מקרה מתאים יותר, עם זאת, הוא המקרה של השמלה שאנשים פשוט אינם מסוגלים להסכים על צבעיה:
    https://en.wikipedia.org/wiki/The_dress

  • קישור לתגובה רביעי, 21 ספטמבר 2016 12:54 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    אברום:

    מה שאתה מכנה "קצוות פרומים" מכונה באופן פורמאלי בשם "אקסיומות".

    כל מערכת לוגית מושתתת על אקסיומות מסוימות ומנסה לגזור מהן מסקנות ואף מערכת לוגית אינה מנסה להוכיח את האקסיומות.

    מה שאני טוען זה בעצם שההבנה היא מעין תהליך הוכחה ושכל מה שאנחנו מבינים בעולם הוא נגזרת של מערכת האקסיומות הטבועה בנו ושגם כאן אין כל היגיון לנסות להוכיח (=להבין) את האקסיומות עצמן.

    אני דבק בגישה המטריאליסטית כי אין בעולם שום ממצא שמצביע על הצורך להוסיף לתשתית המטריאליסטית תשתית שאינה מטריאליסטית.
    גם אתה אינך מצביע על סיבה לעשות זאת.

    המאמר דווקא מאמץ את מה שאתה מכנה "גישה תכליתית" כי בהעלאת הטענה שהקואליה אינן ניתנות להבנה אני מסביר מדוע, לדעתי, יש למשוך את הידיים מן הניסיון להבין אותן, לפחות כל עוד מקבלים את הנחות היסוד שלי.

    מדובר כאן בניתוח לוגי שהוא הדרך היחידה העומדת לרשותי כשאני בא להחליט החלטה מסוג זה (מן הסוג של "למשוך את הידיים מן הניסיון להבין") האם אתה מציע דרך אחרת?

    הנחות היסוד שעליהן אני משתית את המאמר על הבעיה הפסיכו פיזית הן הנחות היסוד המקובלות על כל העולם.
    הן אמנם אינן מוכחות (כי כאמור, אי אפשר להוכיח את האקסיומות) אבל אין אף אחד שלא מקבל אותן (מן הסתם יהיו כאלה ש*יטענו* שאינם מקבלים אותן אבל זה רק מן השפה ולחוץ: עוד לא ראיתי אדם שפוי שהחליט להיכנס רגלית למסלולה של משאית דוהרת מתוך מחשבה שאין הוכחה לכך שייהרג בעשותו זאת.)

    הנחות היסוד שאני מתבסס עליהן הן רק אקסיומות ההיגיון וההנחה שקלט חושי משקף במידה סבירה של אמינות את המתרחש בעולם.
    אם מישהו כופר בהנחות אלו אין לי כל סיבה לשוחח אתו כיוון שהוא אפילו לא יאמין שהמילים שהוא רואה נכתבו על ידי.

    יש אפשרות להשוות בין "כך" לבין "אחרת" אפילו באמצעות החושים שאנחנו מצוידים בהם (מדוע תחושת הראייה שונה מתחושת המישוש, למשל) ובוודאי שאפשר לשאול זאת כאשר אנחנו יודעים שיש יצורים שתופסים את העולם בצורה אחרת לחלוטין מזו שלנו (כמו עטלפים ש"רואים" באזניים).

    המאמר הנוכחי הוא רק מאמר אחד בבלוג שיש בו הרבה מאמרים וביניהם "הקיום הוא רק תיאוריה" או "מדוע אני ריאליסט" שעוסקים בהיבטים הנוספים שאתה מנסה להתייחס אליהם באזכור הספר "מדוע העולם קיים".
    אין כל סיבה לכלול את כל המחשבות במאמר אחד ואין סיבה לבוא בטענה על כך שמאמר נתון דן רק בנושא שבו נועד לדון.
    נראה לי שהתייחסתי לכל מה שאמרת בתגובתך (אני מזהה בה חזרות רבות אבל אם החמצתי משהו מהותי אתה מוזמן להצביע עליו באופן ספציפי כדי שאתייחס)

  • קישור לתגובה רביעי, 21 ספטמבר 2016 10:52 הוסף ע״י אברום רותם

    המאמר שלך מעורר מחשבה ולוגי, גם אם אני חלוק על הנחות יסוד (להלן) ומציע תפיסה אחרת מהתפיסה המטריאליסטית שאתה דבק בה בתבונה רבה, תפיסה של תכלית ומוטיבציה מה לנסות לפענח ולהבין במכלול "המציאות", וממה למשוך את הידיים:
    1. קביעה שהמאמר שולל הנחה אחרת מיותרת, שכן גם אתה כמו כלם, משתית את "ההוכחות" על הנחות יסוד בלתי מוכחות בעקרון.
    2. איך אפשר לענות על שאלה מדוע הדברים נתפסים כך ולא אחרת, כשאין לנו בעצם "אחרת" לשם השוואה? יש ספר חמוד "מדוע העולם קיים"? של ג'ים הולט (אנגלית), שדן באופן ישיר ועקיף, אך בפריסת יריעה רחבה רבה הרבה יותר של הסוגיה שאתה מציג. מדוע זה כך ולא אחרת. והמסקנה שהוא מגיע... שאין תשובה אמתית עבורנו, אזרחי העולם, ההוויה הזו, אבל לפחות מנמק זאת מקסים עם מיטב המוחות החושבים כיום ובעבר.
    3. אין בעיה להסכים שקלט החושים והתחושות הרגשיות -גופניות שונות הם האטומים של ההבנה. אך אתה משאיר קצוות פרומים למכביר. באיזה "מרחב" (לא חומרי דוקא של אנרגיות, מרחק וזמן) האטומים האלה פועלים? מהם הכללים שעל פיהם הם פועלים? מי קובע/קבע והיכן הם הכללים האלה (ההינדים קוראים לזה קרמה קוסמית, ואחרים מתכוונים למשהו דומה מאד בשמות שונים- שזה פתרון שרירותי "בעזרת השם" בלבד).
    4. נו, וההמשך של המאמר לא פותר למעשה דבר... ההנחה שהאטומים האלה עומדים בזכות עצמם.... אין לנו בעולמנו המוכר, החומרי (שהוא חומר, אנרגיה, חוקי הטבע וזמן) משהו שעומד בפני עצמו ומפעיל את עצמו מעצם עצמו. ובא ניתן למכניקת הקוונטים מנוחה. היא לא תורמת להבנה באמת. היא רק מצביע שוב, על הריקות של ההנחה שהחומר (חוקי טבע, זמן, אנרגיה, אוטומים, תת חלקיקים...) עומד בפני עצמו ומפעיל את עצמו.
    5. ותכלס נראה לי שהבעיה היא שכל המוכר לנו בחומר וברגש ובמחשבות ובלוגיקה הוא מערכת עם קצוות פרומים, לא קשורים לדבר, כמו פלטת ארץ קדמונינו הצפה על פיל/ צב/ לויתן מה שנבחר. כך מלכת הרציונליות – הלוגיקה שהיא המתמטיקה מראה, שיש תמיד קצה פרום ושום כלום לא סגור בעצמו. צפה לה על מערכת שרירותית שנבחר, אך לא על משהו באמת מוצק.
    6. מה שאני חותר אליו, הוא לא להבין את הבלתי מובן בהכרח, כי אין בידי שום כלים, שום נקודת משען של אמת, מלבד למשוך בשיער ראשי ולהרים אותי באויר (אליבא דמינכהוזן) – שזה לא אפשרי. מכאן אני מגיע שיש להשקיע את האנרגיה לא בנסיון שנועד לכישלון ותסכול, ולכל היותר אשלייה שהנה הנה אני מבין. יש להשקיע בנסיון לראות כיצד להיטיב עם רווחתנו כאדם וכחברה בסביבה החומרית שנאנו מצויים בה. לכן גם להבין ולחקור ללא ליאות את האדם, מניעיו והחומר. אך לתכנן ולגזור מתוך ההוויה הכל כך שרירותית בעיננו ובלתי מובנת, כיצד לנהל חיינו עם הכלה, חמלה, אהבה, מוסר גבוה, סיפוק ואפילו אושר פנימי, שיקל בהכרח את החיים שמהותם, והמצע עליהם הם קיימים לא רק שאינם מובנים בעליל, אלא פשוט משחק בנדמה לי, שמחזיר אותנו למשבצת 0, כי אנו מחפשים תשובות ללא כלים, ללא נקודת משען חיצונית למערכת כדי להבינה באמת.
    7. לדוגמה לסיום: לעולם לא אבין את המושג "מכונית" גם אם אפרק אותה לאטומים ואבחן אחת לאחת את חוקי האינטראקציה ביניהם והאופן בו חמצון הדלק מתמיר אנרגיה לתנועה פיזית – כל עוד אתייחס למכונית כמערכת העומדת בפני עצמה ופועלת מתוך עצמה.
    8. והעיקר – רק טוף וחסד.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים